פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלומית היקרה, את מאוד צודקת בדאגה שלך.
בעלך רואה שהילדה במצוקה והוא נחלץ לעזרתה ולא מבין שהוא גורם לנזק.
הנזק הוא כפול:
פעם אחת משום שאתם משדרים לילדה מסרים הפוכים וזה מבלבל אותה, ופעם שנייה משום שזה יוצר מתחים וכעסים ביניכם.

הבעייה היא שנוצר כאן גם מעגל קסמים ידוע:
ככל שאת "קשוחה יותר" הוא מרגיש צורך להיות הרחמן, ואז את מרגישה צורך להיות הקשוחה כי מישהו בבית חייב לשים לילדה גבולות, ואז בעיניו את עוד יותר קשוחה והוא מרגיש עוד יותר את הצורך להיות רחמן...

עליכם לנהל על כך שיחה - לא בעיצומו של הריב הבא על כך, אלא שיחה מתוכננת שבאמת תתפנו אליה ותחפשו בה איזו דרך של אמצע, שכל אחד מכם יוותר קצת ויבוא קצת לקראת השני.
אם לא תוכלו לעשות זאת, לכו לייעוץ ולהדרכת הורים. לפעמים פגישה אחת או שתיים עם פסיכולוג חינוכי פותרים את הבעייה ושניכם תרגישו שיש לם יותר כלים ודרך חינוכית שתוכלו להסכים עליה.

מסרים כפולים יכולים לגרום המון בעיות ומניפולציות של הילדים. אני חושבת שגם אם לא מסכימים לגבי דרך מסוימת מול הילדים צריך תמיד להראות אחידות. אני יודעת שזה מאוד קשה ליישום אבל זה אפשרי, ברגע שהתחלנו לעשות את זה הדינמיקה בבית השתנתה לחלוטין והילדים מבינים שמילה של אבא או אמא זה אחד. תראי אני קוראת באופן די קבוע את הבלוג של מיכל דליות (סופר נני) היא נותנת שם המון עצות שימושיות ורלוונטיות, באופן אישי אני גם מאוד מאמינה בשיטת החינוך שלה. אגב, יש לה גם הרצאה בסוף החודש על הסמכות ההורית בסניף של מזרחי ברעננה, זו הרצאה חינמית כך שאם זה מעניין אותך את יכולה להירשם. בכל אופן, מחזיקה לכם אצבעות, גידול ילדים זה לא עניין פשוט אבל בסופו של דבר משתלם :)

מור היקרה, היטבת לתאר את חששותייך, ועד כמה המחשבות הללו מכניסות אותך לסיחרור נפשי, ואינך מצליחה לצאת מזה.

בעיית האמון היא נושא כאוב בזוגיות, וכאשר היא צצה, כמו במקרה שלך, זהו סימן שיש משהו שעדיין לא טיפלתם בו בקשר שלכם, שהוא חדש יחסית.

כאשר את במצוקה, לדעתי זה משהו שחשוב שהוא יידע על כך. לדעתי עלייך להציף את החששות שלך בשיחה איתו, וכמו שאת רוצה לדעת עליו דברים חשובים - כמו עד כמה הוא נאמן לך - גם הוא צריך לדעת עלייך שיש לך חרדת נטישה וחשדנות וכי את מחטטת לו בנייד.

שיחה אמיתית כזאת עלולה מצד אחד לסכן את הקשר שלכם, אבל יש לה פוטנציאל גם לחזק אותו.
זוגיות נבנית ומתחזקת ע"י התמודדות אמיצה מול קונפליקטים. זו לא חוכמה לדבר רק על הדברים הכייפיים, ולהחניק את החששות ואת הבעיות.
אם לא עושים זאת יחסית מהר - עד מהרה הזוגיות מפסיקה להיות המקום הבטוח של כל אחד מכם.
אז חשוב כן לדבר על החששות שלך, אבל גם חשוב שתציגי זאת כפי שהצגת לנו כאן, שאת מביאה בחשבון שיש כאן בעייה אישית שלך שמגבירה את החששות שלך. חשוב לא להציג זאת בתור האשמה.
עלייך גם להתנצל על החטטנות. ברור שיש בכך פגיעה בו.

חשוב שהוא יבין שאת עושה זאת ממקום שהקשר חשוב לך מאוד, ושאת רוצה שתהיה ביניכם כנות ופתיחות, כי בלי זה אינך שקטה.

מקווה שתצליחי לעשות זאת וששיחה כזאת תיקח אתכם לשלב עמוק יותר ופתוח יותר בקשר שלכם.

אני מאוד מפחדת לדבר איתו על זה..
הוא ידע בעתיד שאני "חטטנית" וילמד להסתיר ממני דברים ואני רוצה שהקשר שלנו יהיה גלוי..

אני לא יודעת מה הפתרון הנכון וכרגע יש לי תחושת חוסר אונים מוחלטת כי אין לי אפשרות להיפגש איתו לא לשיחה ולא להעמקת "החיטוט"..
אם היה אפשר להציג את זה כ"ראיתי את זה בטעות" ולא חיטטתי בכוונה, או שהיה לי חשד אז בדקתי.. אני לא רוצה שהוא יחשוב שבדרך קבע אני מחטטת..זה באמת עלול להרוס לו את האמון בי או את האמון שלי בו כי אני אתחיל לחשוש שהוא מוחק הודעות..

הבחורה ההיא כתבה לו ברכת יום הולדת ברשת החברתית והתחילה במילים "מאמי מיוחד" שזה קצת קיצוני ושונה מברכות אחרות, אז חשבתי אולי להשתמש בזה כחשד.. אבל זה נשמע לי לא מבוסס כ"כ.. הרי זה הדליק בי נורה רק אחרי שידעתי שהיה בינהם משהו..

מור היקרה, נראה לי שהסתבכת עם החששות שלך והחטטנות האובססיבית, ואת כבר לא מסוגלת לשלוט בכך. במקום להציף את החששות שלך מולו את חוששת שמא הוא יהפוך להיות יותר זהיר וימחק הודעות ויקשה עלייך "לרגל" אחריו.
כלומר במקום לעשות משהו שאינך רגילה כנראה לעשות - לשוחח ולהעלות את הבעייה בתוך הזוגיות - את עושה עקיפה ומנסה להבטיח שתמשיך להיות לך גישה לנייד שלו ובעצם את מחזקת בתוך עצמך את השיטה הקלוקלת הזאת של חטטנות, שרק תלך ותגבר עם הזמן.

זה כמו "פצצת זמן".

לדעתי צריך לנטרל זאת כמה שיותר מוקדם, ודרך מצויינת לנטרל את השיטה הזאת היא דווקא ליידע אותו עליה. עלייך להכשיל את עצמך כדי שלא תמשיכי ללכת בדרך הזאת.

זה קצת כמו לא להכניס אלכוהול לביתו של אלכוהוליסט - זה מה שצריך לעשות כדי לנטרל את הנטייה שלך לחטט.
בכל מקרה, לעניות דעתי, כרגע אין שום דבר במעשים שלו, אבל!!! בהתייחסות שלך לכך את מזיקה ליחסים שלכם ואת עלולה להרחיק אותו ולהרתיע אותו.

לדעתי עלייך לבדוק מה המקור לחשדנות הזאת אצלך, לחוסר האמון. יתכן שכבר היית בזוגיות אחרת שבה מישהו איכזב אותך במובן הזה ופגע בך ועכשו את מנסה לשמור על עצמך שזה לא יקרה שוב.

אפשר לעבד חוויות מסוג זה באמצעות טיפול אישי - לא זוגי - פסיכולוגי ממוקד, כי לדעתי את פועלת בצורה שעלולה להיות הרסנית עבורך, וזה עלול לקרות שוב ושוב בקשרים הבאים שיהיו לך אם לא תעבדי זאת ותתגברי על כך.

אורחת יקרה, אכן מאוד בעייתי להרגיש כל כך הרבה שנים שאת מתבישת במי שהוא בעלך, ולחשוש מה יחשבו עלייך כאשר יראו אתכם יחד.

לדעתי אחת הבעיות היא שאינך יכולה לראות אתכם כאנשים נפרדים. כאילו את מאבדת נקודות משום שאת נשואה לו. אבל הרי זה עניין של תפיסה ודימוי עצמי.

את גם מוסיפה שמאז ומתמיד חששת שאחרים לא ירצו בך ולכן בחרת בו ונשאתר איתו, כלומר יש משהו בדימוי העצמי שלך שמטריד אותך ואינך שלמה איתו, ואז את מרגישה שקיומו והופעתו החיצונית של בעלך אחראים אף הם לדימוי העצמי הנמוך שלך.

את מוסיפה שאת גם מתביישת בבית שלכם. כלומר את נאחזת בדברים חיצוניים כמו הופעתו החיצונית ומראה הבית - והם קובעים את הדימוי הירוד שלך.
אני חושבת שעלייך להתחזק ממקורות אחרים, ולחפש בצורה פעילה על מה את כן גאה בחיים שלך, ולשים את זה בפרונט שלך במקום את הדברים השליליים שכרגע מנהלים אותך. יש טכניקה של חשיבה חיובית שמציעה להתחיל כל יום בלהגיד לעצמך 5 דברים שאת אוהבת בחיים שלך. (מותר גם לחזור על אותם דברים, מיום ליום...)
נראה לי שאת מאוד שקועה במה שחסר ובמה ששלילי ומתעלמת מן החיובי.
יתכן שיש אפשרות - על אף המגבלות הכלכליות - לארגן בביתך דברים בצורה אחרת, ללא הוצאות גדולות מדי - שיתנו לך הרגשה יותר נעימה בביתך, בו את שוהה מן הסתם שעות ארוכות כל יום וזה אלמנט מאוד חשוב שהסביבה שלך תהיה לך נעימה ואסתטית.

לגבי בעלך, אני מניחה שהדברים מציקים גם לו.
לפעמים צריך לאזור אומץ ולעשות מעשה יוצא דופן ולא מקובל, על מנת לייצר שינוי דראסטי.
יש זוגות שאצלם כל הזמן מתלוננים על דבר מה ובני הזוג כבר התרגלו שהאחד מתלונן והשני פשוט ממשיך, וכי זה לא אפקטיבי בשיטת התלונות...

אז אפשר לחפש תגובה אחרת במקום תלונה מתמדת. לא אוכל במסגרת הזאת להסביר זאת, זה מורכב ודורש היכרות עמוקה יותר איתך ועם בעלך, אבל אפשר לשנות.

אני מעריכה את ההיעזרות שלך כאן בפורום, אבל דעי לך שזהו סוג של "הוצאת קיטור" או תלונה, וכדי שיחול שינוי - עלייך לבוא ממקום אחר, לא של תלונה והוצאת קיטור אלא ממקום של פעולה ולקיחת אחריות על חייך.

רינת היקרה, צר לי על כל מה שאת מספרת אודות חייך.
אמנם קיבלת נסיך מקסים בן חצי שנה, אבל שילמת מחיר כבד מאוד בכך שהחיים שלך סטו מן המסלול הצפוי שלהם ו"נתקעת" עם המון דברים שכלל לא ציפית להם - בעל עם דרישות ממך, ועם מטען משפחתי לא פשוט, וריבים שוטפים איתו.
לדעתי בעלך הגיע לזוגיות עם ציפיות מסויימות, באופן טבעי - שמתאימות לסגנון החיים שהוא הכיר בבית שלו, כנראה, אבל הוא לא מבין שכאשר זוג מתחתן - עליו לבנות בהדרגה סגנון חיים שמתאים לשני בני הזוג.
נראה לי שאת התאמת את עצמך לציפיות שלו, אבל הוא לא מספיק בא לקראת הציפיות שלך, והתוצאה היא המון ריבים, משום שאת בודאי עצבנית ומתוסכלת, כי את לא מצליחה לחזור למסלול שתכננת להיות בו בגילך - להספיק ללמוד מקצוע, להתגייר, רשיון נהיגה ועוד דברים שבחורות בגילך עושות. ואז כל דרישה כזאת שיש לו ממך כמו בישולים יומיומיים ונקיון הבית - מעצבנים אתך ויוצרים אצלך התנגדות.
מנסיוני הריבים האלה פוגעים קשות גם בחיי המין, כי לא מתחשק להתקרב מינית במצב כזה, ואז מתווסף על כל המתח הזהגם מירמור וכעסים כי אין מספיק סקס...
רוב הזוגות "פותרים" את השלב הזה ע"י מאבק כוחות, הפעלת לחצים וסנקציות על בני זוגם, וכמובן שזה לא פתרון בריא לבניית יחסי אהבה.

בייעוץ זוגי ניתן לעלות על מסלול שבו פותרים פערים מסוג זה בצורה ידידותית, עם בניית הבנות עמוקות יותר לצרכים אחד של השנייה, ולמידה של דרכים איך לבוא זה לקראת זו בצורה אוהבת ולא ממקום של הכרח וכפייה.

לדעתי קשה להגיע לתובנות האלו בעצמכם, כי הצטבר יותר מדי כעס ותיסכול, וגם משום ששניכם באים מתרבויות עדתיות כה שונות, וזה מוסיף על הפערים ההתחלתיים.

היי דורית ,

כמה את צודקת בדברייך שהוא בא עם ציפיות מסויימות , גם עם גרושתו היו ריבים דומים על בישולים וניקיון של הבית . מהתמונות שלה שאני רואה היא גם נראתה מתוסכלת מאוד , ונורא עייפה ומוזנחת .
והוא כמובן מצפה שתהיי גם יפה בישבילו , גם סקסית.
אני פשוט מנסה להבין האם היא הבעיה בי שאני עדיין לא מוכנה לכל זה .
בקשר לייעוץ זוגי , נראה לי שזה לא בישבילו , הוא לא מבין מה אנשים מנסים להסביר לו , ולוקח הכל קשה ללב .
לכן לא יודעת מה לעשות ..


תודה רבה :)

היי רינת - עניתי לך בסוף ההמשך של "נמאס!!!"

דנית היקרה, את צודקת שכל אחד עלול לעבור ברגע מסויים את הגבול בין ידידות ותמיכה בידידה מן העבודה, לכיוון של קשר רגשי רומנטי ומיני. ככל שיש יותר אינטראקציות אישיות בין גבר לאישה, הסיכוי לכך גדול יותר, לדעתי ומנסיוני. גם כאשר אין בתחילה משיכה מינית - זו יכולה להתעורר בהמשך בלי שמצפים לכך ובלי שמתכננים זאת.

בגלל כל מה שכתבתי לך, אינני מציעה לך להתעלם מן הקשר הזה.
הראי לבעלך את התשובה שלי, ואני ממליצה גם לקרוא מאמר שלי הנקרא - "בגידה: אנטומיה של התאהבות ידועה מראש", המתאר התאהבות של גבר שנשוי באושר -באישה שהכיר בעבודתו, והתהליך שעובר עליו. חשוב להבין את התהליכים הללו וזה עוזר (קצת) להתחסן כנגדם.
אם כי לפעמים עד שלא קורית ממש בגידה או כמעט בגידה, ורואים עד כמה זה הורס ופוגע ומסכן את הזוגיות - עד אז לא מתעוררים להיזהר מאינטראקציות אישיות כאלו, וחושבים - "לי זה לא יקרה" "אצלי הזוגיות נהדרת" "זו רק ידידות" "זו רק עזרה", אבל טבענו האנושי, היכולת הטמונה בנו לאהוב ולהתאהב - החיפוש אחר חוווית נעימות - עיקרון העונג, הדומיננטיות של מרכזי העונג במוח - כל אלו מסיטים אותנו, את כולנו - מן המסלול הזוגי הנקי שעליו חשבנו שאנחנו נמצאים, ועלולות להביא אותנו במהירות למקום של בגידה.

מה שקורה הוא שבשלב מסויים השכל הישר וההגיון מפסיקים להשפיע עלינו כאשר הם מנוגדים לכיף ולעונג שיש בהיכרות החדשה, ואז כבר יכול להיות מאוחר מדי...

מקווה שזה לא יקרה אצלכם.

....ברוך ה לפחות היא בחורה טובה מאוד תמימה כזאת שלא תיזום כלום וגם בעלי נורא מוסרי וגם לא כזה ..אבל כמו שאמרת אי אפשר לדעת האם זה יכטול להרגיע אותי שיש לה זוגיות חדשה כרגע??
והם גם בקשר חבורתי לא רק אחד מול השני בכל זאת הצגתי בפניו שזה נורא מפאיע לי ...נהייה לי פחדים וסרטים לגביו למרות שאני יודעת שאין כלום.ביניהם.
אבל השאלה מה אני כן יכולה לעשות?
לאסור עליו לדבר איתה זה לא יקרה הם עןבדים יחד
ולא רוצה לאסור עליו אחרת זה באמת מים גנובים ימתקו אשמח להמלצה תודה רבה

דנית יקרה, אני חושבת שמה שאת יכולה לעשות הוא להציע שתשקיעו קצת בלימוד ובהעשרת הזוגיות:

למשל את יכולה להדפיס מאמר בנושא זוגיות ולהציע שתקראו אותו בקול רם ותשוחחו עליו. בהתחלה חפשי מאמר שמעלה נושא אחר (סליחה על הערמומיות...) בזוגיות, לא חסרים נושאים...את יכולה לבקש גם ממנו שימצא משהו מעניין ויביא למטרה זו. ובהמשך את יכולה להקריא את המאמר שהמלצתי לך עליו, ותוכלו לקיים עליו דיון, כדי שלפחות תדעי שעשית את מה שאת יכולה כדי "לחסן" אותו ואת עצמך (כי גם לך זה עלול לקרות...)

הי,הייתי באותה בעיה!!לקחתי מנקה-עוזרת-שעתיים בשבוע(פעם 1),100 ₪ סה"כ!!
ממש פתר את העצבים ובעיות של ניקיון הבית!!

כן אבל זה לא רק זה....
זה מי עושה כלים ומי מבשל ומי עושה כביסות ולמה הוא לא שם את החולצה בכביסה ולמה לא שם את הכוס בכיור אחרי שמסיים לשתות.....
זה קצת יותר שורשי מ"לסדר/לנקות" את הבית.
אני אוסיף ואציין שאנימאוד מפרגנת בקטע של לנוח - בימי שישי אני הולכת לאמא שלי בצהריים ואומרת לבעלי שאחרי האוכל (אוכלים אצל אמא שלי צהריים כל שישי) ילך הבייתה לנוח והוא הולך. אני לא נחה במהלך היום וכשאני מציינת בפניו את זה שאני עייפה אז הוא אומר "אז תלכי לישון" וגם אם אני הולכת לישון אז זה לא בכיף - זה לא שהוא יוזם ואומר לי "לכי לישון מאמי את עייפה" וזה מפריע לי. ואמרתי לו את זה. או שאתמול הוא אמר לי שהיום ילך עם הבן שלנו להורים שלו כדי שיהיה לי קצת זמן עם עצמי. השעה 3 בצהריים ועדיין לא דיבר עם ההורים שלו אם יכול לבוא בכלל!!!! זה ממש חוסר התחשבות ואכפתיות והוא ממש לא טיפוס כזה! פעם היה עושה הכל בשבילי והייתה ממש המלכה שלו, וכשאני אומרת לו את זה הוא טוען שעדיין מתייחס אליי כמו מלכה למרות הדוגמאות האלה שאני מציינת בפניו.

גם בעלי כזה...נו מה לעשות..לא עוזר בבית כמעט..רק עם הילדים וגם כשבא לו(יש לנו2 בנים)...לדבר איתו-סתם עצבים וכמו לקיר..לכן אני משתדלת לקחת הכל באיזי...

איילת היקרה, שמחתי שאת מציינת בתחילת דברייך שאתם החברים הכי טובים ושהזוגיות שלכם טובה.
שמחתי, משום שאת פונה בשלב מוקדם, לפני שהריבים הללו החלו להרוס את האהבה, ועלייך לדעת שיש להם פוטנציאל לפגוע קשות באהבה.
אתם שני אנשים שונים, כל אחד גדל בבית אחר, התרגל לנהל (או לא לנהל...) את סביבתו הביתית בצורה מסויימת, ועכשו כל אחד מכם צריך לעשות קצת כברת דרך לקראת האחר.

לדעתי את מצפה שהוא יאמץ את הסטנדרטים שלך, וכאשר זה לא קורה, את מאוכזבת ומתוסכלת ומרירה, וזה יוצא החוצה כלפיו ופוגע בקשר שלכם. לפי תיאורך - הוא מאוד משתדל, אבל הוא לא מושלם, ולרכוש בשלוש שנים הרגלים שאת רכשת כל חייך - זה קשה!!! וכאשר זה מלווה ב"חיזוקים שליליים" כמו תלונות, עצבים, אווירה לחוצה בזמן הנקיון - הסיכוי שאלו יהפכו להרגלים שהוא ירגיש שהם ממש שלו - הוא קטן!

עלייך לאמץ את התובנה שהדרך היחידה לרתום אותו לסטנדרטים שלך היא באמצעות חיזוקים חיוביים: לשבח אותו על המאמצים שהוא עושה, לא דווקא על התוצאות! אגב, זה נכון גם לגבי חינוך הילד שלכם)).

אם תקפידי לייצר אווירה נעימה בזמן הנקיון, להתאזר בסבלנות ולהבין שהוא לא יכול לראות את כל מה את רואה באופן טבעי - את כל מה שצריך לשים במקום ולנקות - כי פשוט לא כל אדם יש לו את ההסתכלות הזאת - ורק אם תהיה אווירה של כיף - זה יאפשר לו להיות שותף אמיתי. כל עוד את גוערת בו ועצבנית - הוא עושה דברים מתוך לחץ בעצמו, מתוך חשש לתגובות שלך, ובהמשך הוא "שונא" יותר ויותר את ימי הנקיון או בכלל את תחום הסדר והנקיון.

גם לגבי ההתחשבות בך - לדעתי את צריכה יותר לבקש (אך לא לדרוש) - כדי שהצרכים שלך יהיו לנגד עיניו בצורה יותר ברורה. אם את מצפה שהוא כל הזמן ינחש למה את משתוקקת - ואז להתאכזב כאשר זה לא קורה - זה שוב להשתמש ב"חיזוקים שליליים".

בפעם הבאה שהוא יציע לעזור לך או להחליף אותך בשמירה על הילד - האירי את פנייך בשמחה, אפילו אם זה "מאוחר מדי ומעט מדי". חזקי כל גילוי של התחשבות מצידו, וזה יקרה יותר ויותר...

בהצלחה!!!

תשמעי המצב הזה כל כל מעלה את העצבים כי אנחנו לא צריכות להיות המשרתות של אף אחד לא מספיק שהילדים רודפים אחרנו כל היום...ואת זה הם הבעלים לא מבינים
אספר לך סיפור אישי שלי שהכרתי את בעלי הוא היה אדם מאוד לא למסודר כל הבדים שלו בריצפה ובכלל הארון ממש טינופת ושלא נדבר המטבח והכילים שחיכו שינקו אותם כמובן שבפעם הראשונה שהגעתי אליו הוא ניקה והבריק ובפעם השניה והשלישית הוא ניסה לשמור על סדר ןניקיון איך זה היה בורידים שלו ויום אחד הפתעתי ומצאתי אותו בדירה טינופת כמובן שניכנסתי והסברתי לו שאני מאוד מאוכזבת וכמובן שהוא בן אדם מדהים והכל איך קשה לי אישית עם בלגן כמובן שהבטיח להשתדל לעשות דברים בצורה שונה אם זה לנקות וכו..אחרי כמה חודשים כבר עברנו לגור ביחד ושם האקשן התחיל הייתי מאוהבת מעל הראש איך לא הסכמתי להגיע לבית אחיום עבודה ולמצוא את הנעלים שלו מפוזרים בכל מקום או אחרי המקלחת במקום שתהיה בסל הוא הניח על הספה ומחכה לי שאני אגיע ואטפל בה .כמובן שלי זה לא היה מובן שככה אני הולכת לחיות ומה שקרה הבנתי מה הוא שונא אצלי כלומר הוא לא אוהב שאני עובדת בבית כי כל הבית בגלגלים או שהוא לא אוהב שאני מניחה את הפירות והירקות בדרך שונה ובכלל הכוסות והמזלגות החליפו מקום או שהפח אשפה בחוץ מחכה שרק יורידו אותו
ובואי אגיד לך מה היה הסוף הוא התחרפן מהשינוים שעשיתי לא היה נראה לו בעין זה הציק לו שהבית לא מסודר בדרך שהוא רצה בדרך הנוחה לו
היה מחזיר ושוב אני מחזירה עד שהבין את הנקודה את צריכה לראות אותו היום לו יפריע אם נעל לא תהיה במקום אם ארון הבגדים לא היו מסודרים ובכלל השורותים והמקלחת צריכים להיות נקיים ואם לא זה יחרפן אותו
טוב אולי הוא ממש התלהב מהרעיון שהבית מרגיש יותר נקי שהוא נקי ומסודר
היום אני נשואה כבר 5 שנים באושר יחסית בנושא הזה הייתי רוצה לשנות אצלי יותר כדי שזה היה יותר מושלם אם זה להיות יותר יוזמת או להיות זאת שמלאת סיפורים וחיוות ולשתף יותר ולפתוח את הפה ולא לשמור דברים בבטן
טוב על זה אני צריכה כבר עבודה עמצית
אבל על בעלי זה עבד מצויין בלי כעס וריבים מיותרים תמצאי נקודת חולשה אצלו שמפריע לו בך ותדגישי לו שאת מוכנה להשתנות בשבילו אם הוא בשבילך כי הוא לא מבין כמה זה תורם לזוגיות

איילת היקרה, שמחתי שאת מציינת בתחילת דברייך שאתם החברים הכי טובים ושהזוגיות שלכם טובה.
משום שאת פונה בשלב מוקדם, לפני שהריבים הללו החלו להרוס את האהבה, ועלייך לדעת שיש להם פוטנציאל לפגוע קשות באהבה.
אתם שני אנשים שונים, כל אחד גדל בבית אחר, התרגל לנהל (או לא לנהל...) את סביבתו הביתית בצורה מסויימת, ועכשו כל אחד מכם צריך לעשות קצת כברת דרך לקראת האחר.

לדעתי את מצפה שהוא יאמץ את הסטנדרטים שלך, וכאשר זה לא קורה, את מאוכזבת ומתוסכלת ומרירה, וזה יוצא החוצה כלפיו ופוגע בקשר שלכם. לפי תיאורך - הוא מאוד משתדל, אבל הוא לא מושלם, ולרכוש בשנה וחצי הרגלים שאת רכשת כל חייך - זה קשה!!! וכאשר זה מלווה ב"חיזוקים שליליים" כמו תלונות, עצבים, אווירה לחוצה בזמן הנקיון - הסיכוי שאלו יהפכו להרגלים שהוא ירגיש שהם ממש שלו - הוא קטן!

עלייך לאמץ את התובנה שהדרך היחידה לרתום אותו לסטנדרטים שלך היא באמצעות חיזוקים חיוביים: לשבח אותו על המאמצים שהוא עושה, לא דווקא על התוצאות! אגב, זה נכון גם לגבי חינוך הילד שלכם)).

אם תקפידי לייצר אווירה נעימה בזמן הנקיון, להתאזר בסבלנות ולהבין שהוא לא יכול לראות את כל מה את רואה באופן טבעי - את כל מה שצריך לשים במקום ולנקות - כי פשוט לא כל אדם יש לו את ההסתכלות הזאת - ורק אם תהיה אווירה של כיף - זה יאפשר לו להיות שותף אמיתי. כל עוד את גוערת בו ועצבנית - הוא עושה דברים מתוך לחץ בעצמו, מתוך חשש לתגובות שלך, ובהמשך הוא "שונא" יותר ויותר את ימי הנקיון או בכלל את תחום הסדר והנקיון.

גם לגבי ההתחשבות בך - לדעתי את צריכה יותר לבקש (אך לא לדרוש) - כדי שהצרכים שלך יהיו לנגד עיניו בצורה יותר ברורה. אם את מצפה שהוא כל הזמן ינחש למה את משתוקקת - ואז להתאכזב כאשר זה לא קורה - זה שוב להשתמש ב"חיזוקים שליליים".

בפעם הבאה שהוא יציע לעזור לך או להחליף אותך בשמירה על הילד - האירי את פנייך בשמחה, אפילו אם זה "מאוחר מדי ומעט מדי". חזקי כל גילוי של התחשבות מצידו, וזה יקרה יותר ויותר...

בהצלחה!!!

הי קרן,

אני חושבת שבגלל שזו היתה משאלת לב שלך כבר הרבה זמן- לעבור למגורים משותפים, והוא בדיוק אמר משהו בכיוון- חשבת וציפית שזה יקרה מהר.

הוא מאידך התכוון שזה יקרה בקצב שלו לאט, כפי שאת כתבת- את מעדיפה שזה יקרה עוד שנה והעיקר לדעת שזה רציני.. ואני חושבת שהמחשבה הזאת טובה ובריאה לזוגיות. במהלך חודשיים וחצי את לא ממש יכולה להכיר את האדם שאיתך, על אף הזמן המשותף יחד. במהלך תקופה ארוכה יותר אתם תחוו עוד מרכיבים של הקשר, תתחילו להתרגל להיות יחד גם בחילוקי דעות וכד', ואת תדעי טוב יותר מי האדם שלצידך. לעבור לגור יחד פירושו גם כלכלית לחיות במשותף- הוצאות וכו'. להשכיר דירה פירושו הרבה פרוצדורות של שינוי כתובות, תשלומים, רישומים, להתחיל להחליט מי משלם על מה. למה שלא תתעסקי כרגע בטיב הקשר, תשמחי שגם הוא חושב בגדול על הכיוון של מגורים יחד, ופשוט רוצה להנות מהקשר עד שתדעו בוודאות? העובדה שכבר חושב על זה היא נהדרת- תסתפקי בה בינתיים והמשיכי להשקיע בפתיחות, כנות, והכלה שלך אותו (את בן הזוג) בתוך הקשר.

בהצלחה רבה ושבת שלום,

הי דניאל,

אני כמוך, חושבת שיהיו בחורות שלא תהיה להן עם זה שום בעיה. אינני יודעת למה היא נפגעה- יתכן וזה "יושב" לה על מקרים בעבר, דומים, או שהיא מעריכה את עצמה "נמוך" כשהיא עושה משהו כזה.

דבר נוסף הוא, יתכן והיא חוששת שמא תראה את ההיענות שלה כמשהו שמוביל לכיוון רומנטי, ובכך אינה מעוניינת. או, הפוך- שהיא דווקא תיבהל מעצמה אם תעשה מהלך כזה (שבעיניה נראה כאקט מיני או רומנטי). כך שכל ההשערות פתוחות.

לגבי מה לעשות עם זה- אין ממש מה לעשות מזה ואל לך להתרגש מהתגובות שלה, אם יגיעו. ולמה? כבר התנצלת, כבר הסברת.. כבר דשתם בזה. לא רצית לפגוע בה ולא התכוונת. במקרה הבא שהיא תפתח את הנושא, אם בכלל, אפשר לנסח משהו כמו "את יודעת, את חשובה לי. התנצלתי, ולא התכוונתי שתיפגעי. מבחינתי הנושא מאחורינו, אלא אם כן את רוצה לשתף יותר למה זה כ"כ פגע בך וכך אלמד להבא".

נקודה נוספת למחשבה- נסה לחשוב האם במהלך שנות הידידות- חשבת או התנהגת אפילו בעדינות, התנהגויות שיכולות להחשב בעיניה כאילו אתה מנסה לכוון את הקשר למקום רומנטי, מיני? יתכן וזה "הקש ששבר.." עבורה, והיא לא יכלה להגיב אחרת.

שלום AD,

קודם כל זה מעורר התפעלות - יש הרבה נשים שהיו רוצות לצידן מישהו מקשיב ותומך באופן הזה. נשמע שאתה מכיל אותה לחלוטין.

ובהתייחס למה שכתבת-
יש שני כיוונים-

האחד הוא, האם, בד"כ או מקרים ספציפיים, אתה חווה מאשתך התנגדות לתגובתך או אולי כעס, הדיפה וכד'- ואז יש לעבוד על תקשורת זוגית.

השני הוא, וזה משהו שאני מרגישה ממך יותר, שיש איזו נטיה של רציה (לרצות), להיות בסדר, להגיד את הדבר הנכון- מתוך קווי אישיות שלך (ז"א שאתה כך באופייך, נוהג כך עם סביבתך ועם אלו היקרים לך אף יותר), וכמובן כשמדובר באשתך, שאתה מאוד אוהב כפי שמשתמע מדבריך, אתה רוצה להיות "דה בסט" גם שם ובודק את עצמך איך אתה מולה.

מתוך המקום הזה של ההכלה שלך אותה, אני בטוחה שגם אם הביקורת לא נאמרה לאחר חשיבה ועוד חשיבה, אלא אוטומטית, אשתך תדע לקבל אותה (אם אנחנו בכיוון השני שהזכרתי). נסה לבחון אחורה, האם כשאמרת משהו ביקורתי- היתה תגובה שגרמה לך להתחרט על דבריך?

אדם שמבקש אוזן קשבת, אמיתית, בעיקר של בן זוג שאמור להכיר אותו לעומק- לבטח גם ירצה לקבל פידבק. אז נכון, כיף לנו לשמוע שאנחנו צודקים. אבל היא משתפת אותך, כך אני רוצה להאמין, מתוך מקום שהיא גם מעוניינת שתאיר לה את הפינות שהיא לא רואה- בדיוק כמו שאתה עושה כשאתה מתייעץ עם אדם אחר. ניתן לנסח את הדברים כך: "אני מבין את מה שאת מרגישה, זה מאוד פוגע ולגיטימי שתכעסי" (נניח, על מישהו מעבודתה), "אבל תנסי רגע לראות את זה מהזווית הזאת..., מה דעתך?". כאן אתה פותח את הדיון איתה ולא קובע עבורה שום דבר. אולי בדרך הזאת אתה תחוש שאתה מועיל לה, מצד אחד, מצד שני אתה גם אומר את מה שאתה חושב ולא שותק.

הי מורן,

קודם כל אני שמחה שמצאת לך אהבה טובה וזוגיות טובה. לגבי מה שתיארת-
יתכן ומדובר ב"קראש" שיכול להסתיים אחרי כמה שיחות משפחתיות משותפות, או במצב שתחווי את אותו בן דוד בעוד סיטואציות. הבעיה היא שאת כבר "שם" במחשבותייך וזה עלול להיות מאוד מסכן את הזוגיות שלך.

אני תמהה לגבי המונח "רגשות לבן הדוד", אני לא בטוחה שבזה מדובר, אבל נניח וכן- את כרגע לא במצב רגשי שיכול להרשות לך חתונה.

יש מקום להתייעץ עם חברה טובה או כל אדם אחר שאת מצליחה לבטוח בו מספיק ולחשוב מה עושים. הגיוני שבסביבת בן זוגך את תימשכי ותידלקי על כל מיני אטרקציות, הגיוני שזה יקרה גם אחרי החתונה- אנחנו לא א-מיניים אחרי החתונה, לפעמים אפילו הפוך. אבל העובדה כי זה מדיר שינה מעינייך היא מה שגורם לי להעריך כי כרגע את צריכה לעבוד עם עצמך ולשאול- האם יש משהו, הכי קטן, בקשר הנוכחי, שגורם לי לזלוג החוצה, אפילו במחשבות? האם יש ריגוש שלא חוויתי, האם אני בשלה לחתונה, למחויבות? כל תשובה היא לגיטימית ואין "נכון" או "לא נכון". דבר נוסף, את קוראת למצב הזה "משולש אהבה", אם אכן כך הוא מוגדר בעינייך- הייתי ממליצה להמשיך ולבדוק למה.

שלום לך המתלבט,

לא סיפקת הרבה פרטים אודות הקשר. אבל ממה שכן כתבת, יש כמה נקודות- אתה בוטח בה, שזה טוב.. עד שזה מגיע לתוך אוירה אינטימית, לתוך הבית שלה. שם, אתה לא בשליטה ולא יודע מה יקרה ואולי לא סומך על הגברים האחרים לגביה, וזהו קו אדום מבחינתך.

נשאלת השאלה האם אתה מוכן לבוא לקראתה ולנסות להתמודד עם החשש הזה, ואולי סופסוף להפריך אותו- לראות במו עיניך שהיא נשארת שלך. או, להחליט שאכן אתה לא יכול להתמודד עם זה, ולשתף אותה (לא לאיים), שקשה לך מאוד עם העובדות האלה, וזה כ"כ מסעיר אותך שלפעמים אתה חושב שלא תוכל לשאת את זה יותר. אולי כאן תוכלו להשיג "קו משווה", להחליט למשל שהיא נשארת בקשר איתם אבל מכבדת את בקשתך ויוצאת איתם החוצה. אפרופו, הרעיון הזה לא מבטיח שלא יקרה ביניהם כלום- זה הכל קשור למעשה בכמה אתה בוטח בה, ומהם הגבולות שלך לקשר. מותר לך לצייר לה אותם, רק לקחת בחשבון שלא בטוח שאלו גם גבולותיה, ובגיל מאוחר, בפרקי ב', ו-ג' לפעמים, זה קשה מאוד להשתנות. לכן קח הכל בחשבון.

דן היקר, אצל רוב הזוגות, יציאה לחופשה מצליחה לטעון את המצברים של הקירבה והאינטימיות ומזכירה לבני הזוג את הכיף בלהיות יחד. אני שומעת מהרבה זוגות שכאשר הם יוצאים לחופשה - רק שניהם - פתאום יש הרבה יותר תשוקה וסקס וצחוקים והנאה.
הסיבה היא שביום יום, קשה לעשות את המעבר לדיבורים ולמחוות של רומנטיקה. הזוגיות נעשית מאד עניינית בשל צרכי ההישרדות הדחופים של הטיפול בילדים, מטלות הבית, דרישות העבודה, והרומנטיקה פשוט נעלמת.
וכאשר אין רומנטיקה, המעבר לאינטימיות ולסקס הוא בעייתי! בעיקר עבור הנשים, אשר עבורן כדי להרגיש תשוקה ורצון בקירבה - רובן "מחווטות" בצורה כזאת, עוד מתקופת ההתבגרות ובגלל מסרים חינוכיים תרבותיים - שסקס מגיע אחרי מחוות רומנטיות, מילים של אהבה, ליטופים המבטאים אהבה וכו'. ואנחנו רואים שאצל המון זוגות לגבר זה הכי טבעי להריגש תשוקה מינית כמעט בכל מצב, ואילו לאישה זה לוקח יותר זמן והיא "צריכה להיות במצב רוח מתאים". שני המינים מחווטים בצורה שונה בהקשר המיני,כפי שהסברתי קודם. ברור שיש גם מקרים שזה הפוך, אבל לרוב זה המצב.

מה שקורה הוא שבטיול כזה, אתם הרבה ביחד, כל המטלות הדחופות נעלמות ויש זמן לעשות את כל מה שעשיתם פעם, בתחילת הזוגיות, שיצר את ההתקרבות הטבעית.
ואז החיווטים הישנים שהובילו אתכם להרגיש תשוקה וכיף מתעוררים מחדש ומופעלים.

אז בשורה התחתונה, לדעתי לא היעד הוא החשוב, אלא היכולת להתפנות ובאמת להקדיש את הזמן אחד לשני. לחשוב מה יפתיע אותה, מה ישמח אותה, לשוחח איתה, להקשיב לה, לשתף אותה בהתלבטויות שיש לך בחיים, לבנות קירבה.

אם תעשו זאת כך - אני מאמינה שהאינטימיות והתשוקה יגיעו באופן טבעי.

ומן הדברים האלו ניתן לגזור גם אל תוך חיי היומיום, למרות שלא שאלת על כך בצורה ישירה, אבל תיארת את השיגרה במוכרת לרוב הזוגות.

אם תמצאו דרך להכריז על יום בשבוע של רומנטיקה - ולמלא אותו בתוכן דומה, להתפנות ממטלות דחופות ובאמת לשים את הזוגיות בראש סדר העדיפויות ולו רק ליום אחד בשבוע - אני מאמינה שזה יקרין על יחסיכם וירים אותם מן השיגרה המסוכנת. כמו שיש לנו יום בשבוע בו אנחנו יוצאים לאימון כושר, או נפגשים עם חברים, כך כדאי ללהכניס למשבצת קבועה ומקויימת גם את העשייה הזוגית. יציאה לבילוי בערב, דייט לארוחת צהרים אם זה אפשרי, סמסים נעימים לאורך היום, פיתקה מקופלת בתיק בתור הפתעה...מתנה סימלית.

כי כאשר חסרה רומנטיקה ביום יום - אזי בשלב מסויים כמעט תמיד מגיע גורם שלישי חיצוני ומצליח להעניק לאחד מבני הזוג את מנת הרומנטיקה והריגוש החסרים כל כך ולסחרר את הראש ואת הלב, ולחשוף את הזוגיות לסכנה של בגידה!

טוב אתה עושה שאתה חושב על הרומנטיקה ופועל בכיוון הזה, ואם יש מישהו שקורא את התשובה הארוכה הזאת והגיע עד כאן ויש לו רעיונות למקומות מוצלחים עבור דן - את/ה מוזמנ/ת להציע!

הי עדן,

קודם כל התפתחויות טובות. הקשר עמוק, פתוח, ישיר.. מצוין. ממש בלתי אמצעי.
לגבי מנגנון הרס עצמי- קודם כל, תשובתי הרגילה- העובדה שאת מודעת לכך היא למעלה ממחצית הפיתרון. אבל-

חשוב לזכור שכל עוד זה מה שאת תשדרי- שאת לא רוצה שהוא יתפשר, ומחכה לך אחת מושלמת אי שם, הוא יחוש כמה דברים מוטעים ממך- האחד הוא שיתכן ובאמת זה חומר למחשבה- האם מחכה לי שם מישהי מושלמת? האם טעיתי בבחירה שלי (אותך)? מעבר לכך הוא יתחיל להאמין שיש איזה "קאצ'", ואת מנסה לבדוק אם הוא סגור עלייך, ונשאלת השאלה למה את בודקת את זה מולו (הוא לבטח שואל את עצמו). מעבר לכך, הסוגיה ששייכת לכולנו- מה שנשדר כלפי חוץ זה מה שאנחנו. משפט חכם אומר- אתה לא מעריך את עצמך לפי מה שאתה חושב שאתה. אתה מעריך את עצמך לפי מה שאתה חושב- שאחרים חושבים שאתה. ויש בזה אמת, את מסתכלת כביכול "אם היית הוא" ושופטת אותך במלוא חומרת הדין- כביכול מתוך עיניו. אבל את לא שם. הוא שם. והוא אומר לך ומתנהג "לך" שהוא שלך, איתך, סמוך ובטוח. תתני בו אמון, תשחררי, וכן- תמשיכי לעבוד על החלקים שמעכבים אותך.. תתחילי לשדר שהוא זכה, בדיוק כפי שאת זכית.

את צודקת לחלוטין ואני מאוד מאמינה ומסכימה עם מה שאת אומרת. אחרי הגילוי הנאות החלטתי שזהו זה – למחרת כבר כתבתי לו במייל שאני בטוחה ואני יודעת שגם הוא. אבל אני שמחה גם על זה – עצם זה שאני מרגישה בנוח גם במקומות הפחות נעימים שלי, עצם זה שהוא מקשיב. וחשבתי על זה תוך כדי הגילוי הנאות – סתמי, את נותנת לו רעיונות, הוא לא במבחן – כל מה שאמרת.
אבל זהו, מאחורי. אני ממש מרגישה שכל דבר איתו או שקשור אליו אני עולה עוד ועוד בסולם אינסופי, וזה מדהים ומבורך!
והרי לה בעיה חדשה... או ישנה... אמא שלי מאז ומעולם היה בן אדם חומרי. לא שופטת ולא כלום. כרגע בחיים שלה היא חיה הרבה מעבר למצויין. אני לא מדברת בכלל מצרות עין – אנחנו מאוד שונות בקטע הזה. חשבתי שאולי מחר (בחג עצמו) הוא יבוא אחרהצ לקפה ומשם נלך אני הוא והגוזל הביתה. מפה לשם היא הציעה אולי ארוחה-אם כבר זה חג. אמרתי לה שזה לא מה שיפריע לו כי הוא לא ממש בכיוון של החג ואז סיפרתי שהוא נוצרי. הגעתי הביתה והחלה שיחה... הקטע הכלכלי מפריע לה ברמות אחרות. עד שלא אביא לה איש היי טק היא לא תהיה מסופקת. כל השיחה סבבה סביב זה. אחכ דיברה ממש ממש מעט, אולי 3% מהשיחה על זה שהנצרות יכולה להפריע בהמשך. צודקת בגדול, אבל זה לא שלא חשבתי על זה –יותר מזה, אפילו התייעצתי עם העו"ד שלי בעניין. יש לה גישה מאוד מתנשאת, יהירה ומזלזלת. היא מאוד יצאה מהדת, לגמרי לגמרי. אני עדין מסורתית. מבחינתה זה או הכל או כלום. ואז כשלא הבינה איך זה לא מפריע לי אמרה שאם זה כך אז כל הדת שלי, המסורת שלי, לא שווה כלום. מזלזלת בדת שלי, מזלזלת ביכולות שלו, היא עוד אומרת – מי בכלל נתן לו אזרחות? איך נתנו להם לעלות לארץ? וכו'...
מאכזב מאוד – אז תגידי שזה כמו שאז התאכזבת מאבא שלי – לא. זה שונה. הוא פשוט כזו. ההתנשאות שלה מאז ומעולם דחתה אותי. יש לה גם קטע שהיא לא רוצה שאפול עליה כלכלית. גם כשאמרתי לה-אני מתגרשת, ישר אמרה – הגירושין עליך (חיי הגירושין, לא התהליך ועו"ד) בחיים לא הציעה שאגור איתה לתקופה מסויימת (זה גם קשור לבעלה, אבל תציעי, תראי נכונות, משהו...)
חשבתי לבטל את המפגש מחר-לא מגיע לה. מצד שני, מסמנת וי כדי שבעתיד אף אחד לא יהיה מופתע שהוא כאן ולא הולך לשומקום. היא בכלל לא מבינה איך אני רואה בו פוטנציאלי. אפילו אמרה משפט מכוער "אל תגידי לי שאת איתו כי הוא בן אדם טוב". רגע של ציניות – אני בטח איתו כי אינטימיות עם שחור זה ה-דבר.
בקיצור, לא יודעת מה לעשות. אני רק מקווה שכל זה לא יבריח אותו. הכנתי אותו פה ושם לתופעה הזו שקוראים לה אמא שלי, אבל...
מילות חוכמה...?

הי עדן,

מצער לשמוע את התגובה שלה. אני לא יודעת האם הלכת או לא, יהיה חשוב להמשיך להעמיד גבול שזהו רצונך גם מבלי לדבר על זה, להתנהג את זה.

לגביו- אני לא מאמינה שהוא יברח בגלל דבר כזה, הוא נשמע לי טיפוס עמיד וחזק שיכול להתמודד גם עם זה.

אני מבינה שהיא רוצה עבורך מישהו שיכול להחזיק אותך, אבל לפי דברייך כנראה שזהו צורך חזק שלה שהיא משליכה עלייך, כיוון שאת לא באמת לוקחת לה מהכיס או חיה על חשבונה, היא לא אמורהל היפגע מכך. הסבירי לה שאלו הן הבחירות שלך, גם הכלכליות, וזה מה יש. לא הייתי נכנסת איתה לקרדיט שצריך לתת לו ושהוא סבבה, ויש ל ולב טוב ונראה טוב וכו' וכו'. פשוט להתעלם מהאמירות האלה, אפשר להבהיר שאת לא אוהבת את עמדתה וזה הכל. להמשיך הלאה, אפילו שהיא אדם משמעותי. הבחירה- אצלך.

עדכני מה היה.

קודם כל-אני מבינה מאיפה היא באה. הבנתי את זה כשהחלטתי להתגרש. הגרוש גם לא היה עם תואר, תעודה או כל דבר אחר, אבל הוא גם היה מחוסר מוטיבציה ומחוסר כל רצון לעשות משהו מעבר-וזה ניכר עד עכשיו. אצל הגבר שלי זה שונה-אני מרגישה שהוא כן יעשה, כן יתאמץ, יעבוד קשה, יעבוד כפול. יש לו שאיפות ומטרות-גם אם הן עדין לא ברורות לחלוטין. סהכ הוא רק עכשיו חושב לעזוב את הבית ולהתחיל את החיים האמיתיים. יש לו כל מיני כיוונים שהוא חושב עליהם וזה מדהים.
באשר לפגישה-היא אכן התקיימה. אני הרגשתי שבגדול היה בסדר, יחסית אמא שלי התנהגה יפה למעט יציאות פה ושם כמו-"האחים שלך מסודרים?"... מאותה פגישה ועד לרגע זה היא כמובן לא אמרה כלום-לא לטוב ולא לרע. האמת-מבחינתי אני שמחה שקיימתי את הפגישה למרות שלא ממש מגיעה לה לפגוש אותו, אבל את אני ה V שלי סימנתי. וזה חשוב מאוד במיוחד לאור העובדה שאתמול אמר שהוא עובר איתי בקיץ-למרות שגם זה היה יותר כ"טוב נו, במילא זה יגיע אז מה זה משנה". אבל זו הבחירה שלו. הוא חשב לדחות את זה לאחר החתונה של חברה שלי (מתחתנת בחו"ל ואנחנו טסים) אבל אז הוא חישב שזה יוצא בערך 3 חודשים אחרי תום החוזה שלי, והוא אומר שאין טעם שאעבור פעמיים, וזה יוצא מאוחר יותר ממש ששיער, אז... מבחינתי-תום החוזה אנחנו ביחד.
אמא שלי-תאלץ להתרגל לרעיון ואין מה לעשות. כל השיחות שלנו ביחד, כל הזמן שאנחנו מבלים ביחד, אני יותר ויותר סגורה על הבחירה שלי, ויודעת שזה בעלי לעתיד. אני מרגישה ממנו שהוא פה, שהוא נשאר, שהוא איתי בכל מה שנצטרך לעבור-בעניין הדת, העדה, הילדים שיבואו, הקשיים הכלכליים שפוקדים בשורה התחתונה את כולם (גם את אנשי ההיי-טק והמלומדים).
אני אוהבת אותו, והוא אותי-ואת הגוזל שלי. וכמו שאמרת מהתחלה-דברים טובים אכן קורים!

בוקר טוב ושבוע טוב,

אני גאה בך! כן, לפעמים התגובות לא יהיו כפי שאנחנו רוצים אבל הן כן צפויות, כמו במקרה של אמא שלך. את תדעי לתמרן בין לבין ולקבל אותה בדיוק כפי שהיא, עם הציפיות, והדרישות, והסטיגמות וכל מה שהיא מגיעה איתו. וזה בסדר, היא כמו הרבה אחרים ואחרות. היא אולי מנסה לשמור עלייך (עד כמה שאולי זה לא נראה לך, היגרושין שלך הם גם "שלה" כביכול, כמו כל אמא היא מנכסת את ההצלחות והכישלונות של ילדיה גם לעצמה).

הוא באמת נשמע רציני, ונשמע שיעשה הרבה כדי שתחיו בכבוד ובשמחה. אני בכלל מאמינה שכל הנושא הזה של פרנסה הוא קבוע מראש, ומה שצריך לקרות אכן קורה, גם בתחום הזה, כביכול הכל בשליטתנו, אבל מספיק הוצאה אחת לא צפויה והנה, העו"ש לא מה שהיה. אז כל עוד שניכם משתדלים - יהיה בסדר ואתם תצליחו.

אני שמחה שהוא בחר לעבור איתך למגורים משותפים, לא נשכח שהוא לבטח חושש, וזה בסדר.

אני כולי מתרגשת לקראת החיים החדשים. אני לא מאמינה איפה הייתי לפני חצי שנה ואיפה אני היום... הייתי בדיכאון והמון בלבולים בעקבות על הסיפור על הגברת ואולי עוד כל מיני דברים... אחרי הגירושין רק רציתי את החופש שלי, לא יכולתי בכלל לחשוב על זוגיות, נישואין... היום אני נמצאת במקום אחר לחלוטין – תביני – היום הציעו לי תפקיד חבלז בצה"ל (אשמח לדעתך בנושא כמובן), ואני מוכנה לוותר עליו למען החיים החדשים שלי, שלנו. הציעו לי משהו שכרוך בהכשרה של שנתיים – ואני ישר חושבת – בשנתיים וחצי שלוש הקרובות היריון כנראה לא יהיה בתמונה (בשל זמן ההכשרה). אז נכון – יש מצב שזה יסדר אותי כלכלית, וכל התנאים והכל. אבל... לחכות עם משפחה 3 שנים??? נכון שיש לי כבר ילדה (לא נשכח שהיא כבר בת 4), אבל עדין.. אני מרגישה שעכשיו אני צריכה להתרכז בנו – בשלושתנו, בשנינו... האמת – עשיתי את זה בעבר, ויתרתי על תפקיד ממש ממש חשוב וטוב, אבל שם בתפקיד היה סיכון, פה זה פשוט עניין של שנים... מה נראה לך?
הפרפרים בעיצומם! לא מאמינה על הדירה, לא מאמינה על הטיסה, לא מאמינה על כלום... אני בטוחה שהוא חושש, האמת – גם אני. אבל אני מאמינה שאנחנו נסתדר ויהיה מצויין וכיף!

אז עכשיו הבעיה זו אמא שלי... היא החליטה שהיא לא מוכנה לקבל אותו. שוב - מאותן סיבות אגואיסטיות של כסף, שחלילה לא אפול עליה. עכשיו היא מנסה לתרץ את היחסים שעניין הנצרות מפריעה לה. סליחה, אבל זה בולשיט אחד גדול! היא לא צמה ביום כיפור, אוכלת חמץ, אוכלת כל מה שבא ליד. התחתנה עם מישהו שרק בגלל שחתכו לו הוא יהודי. אין לו בעיה להיות כל דבר אחר. ואם כבר עושים ליל הסדר או אפילו סתם ארוחת ליל שבת הוא יושב שם ומחכה שזה כבר יסתיים, ומזלזל בכל דבר ועניין - ואמא שלי יודעת את זה וזה אפילו מפריע לה. אז מי את בכלל שתשללי מישהו שהוא נוצרי? הגבר שלי יותר יהודי מהבעל שלה. הוא לפחות מבין ביהודית והלכות. אפילו ברית עשו לו. הוא אפילו מוכן להתגייר אם רק אבקש (מה שממש לא מעניין אותי. הילדים יהיו יהודים, על זה כבר סיכמנו) - ישר התקלתי אותה בזה - ואם הוא יתגייר?
אני יודעת שהגבר שלי אומר שהוא איתי והוא איתי מול כולם ושום דבר ואף אחד לא יפריד בינינו. אבל אני מכירה את אמא שלי, שהיא פשוט מכה שלא כתובה. היא חופרת ומוצצת את הדם, ויכולה לריב ולעשות פרצופים והצגות גם חודשים והעיקר שהיא תהיה הצודקת. היא באמת נוראית. וזה לא רק אני מולה. גם החברות שלי רואות את זה כך, אפילו בעלה סובל מהחפירות והריגשי האינסופי שלה. יש לה קטע שהיא מנסה לשלוט בהכל ובכולם. ושום דבר ואף אחד לעולם לא יהיו מספיק טובים בשבילה.
חכי שהיא תשמע שאנחנו עוברים לגור ביחד... הלכנו לחתונה ביחד - היא בכלל לא מבינה למה הוא בא איתי, היא לא מבינה למה אנחנו מתנהגים כזוג. אני לא יודעת אם אמרתי לך אבל היא אשכרה אמרה לי שלא יכול להיות שאני איתו כי הוא כזה בן אדם טוב...
אמרה שהיא רוצה לנהל איתי שיחה (הכל אצלה רישמי וקר) אמרתי לה שדין וחשבון אני ממש לא מתכוונת לתת לה. היא לא מבינה איך אני לא למדתי מהעבר ולמה אני לא רוצה להתקדם. היא לא מבינה כמה טוב לי, כמה אני מאושרת. אין אחד שלא רואה אותי ושואל מה קרה שאני ככ פורחת ומאושרת. הוא מוציא ממני ככ הרבה דברים טובים. אני מרגישה שאני מעריכה אותו ואת הקשר שלנו כמו שלא הערכתי דבר בחיי. הוא ככ אוהב את הגוזל שלי שבינתיים פגשה כבר את כל האחים והאחיות שלו שאוהבים אותה ככ - והאמת עדי, זה ככ מחמם לי את הלב. כל פעם שאני רואה אותה עם המשפחה שלו אני פשוט דומעת... כמות הדמעות שזולגות מעיניי מהאושר שלי איתו וכל מה שקשור בו... אני תמיד חושבת על כל הדמעות שהדביל גרם לי להזיל, הוא פשוט מפצה וכל הדמעות שלי הן מאושר שלא ניתן לתאר! כל הסיפור הזה איתו, כל הקשר הזה - הכל שונה לגמרי!!!

הי עדן,

ברור וצפוי שקשר לא שגרתי כזה יגרור תגובות. לאור מה שאת מתארת תמיד היו לך "עניינים" עם אמך ופחות התחברת לדפוסים שלה. זה עדיין לא מוריד מתפקידה כאמא, והיא יכולה לבוא ולבטא את החששות, חילוקי הדעות- מוצדקים או לא- היא כזו וכך נקבל אותה.

מצידך, את יכולה לעשות כאוות נפשך ולקבל את ההחלטות והבחירות שלך בחייך- כי ככה זה. את ילדה גדולה לחלוטין. היא תמשיך להתנגד, ותמשיך לא לקבל, ואת תצטרכי לשים לה שוב את המראה- שזה הבחור. את יכולה להגיד לה שאת מקבלת את ההתנגדות שלה וזה בסדר- פשוט להרגיע את המקום ה"אנטי", לא להילחם- לקבל. לקבל אותה כפי שהיא, ולהמשיך בחייך ככל הניתן, למרות הקשיים.

וגם להרגיע אותה שאת לא הולכת ליפול עליה כלכלית ולא מתכוונת להרע לה בעינין הזה, וזו בחירתך.

אני מקוה שעם הזמן ככל שתתעקשי להיות רגועה מולה, היא תפחית את האנטי שהיא יוצרת. הבחור שלך צריך להיות מודע ושותף למידע שציינת שזהו דפוס ברור אצלה ולא משהו אישי כלפיו.

בסוף שבוע קיבלתי את נאום בן גוריון על חשיבות המדינה והעם היהודי. אני מבינה מאיפה היא באה – דור שני לשואה, כל הסבים והסבתות שלי עברו דברים איומים ואיבדו משפחה וילדים. מבינה. גם אני לא חשבתי שאי פעם אחשוב על חיים עם נוצרי – לא שללתי, אבל לא חשבתי. לא הייתי שם כדי לבחון את זה. למעשה היא החליטה שאם הפן הכלכלי לא ישפיע עלי, אולי הפן של הדת ישפיע. אמרה שהיא ממש לא מוכנה לקבל את זה ודי הלכה לכיוון של – או אני או הוא. אני יודעת שהיא מנסה להפעיל עלי לחץ מהכיוון הזה בתקווה שזה מה שיסיים את הקשר בינינו, אז התקלתי אותה ושאלתי שוב – ואם הוא מתגייר? כמובן שהיא לא מבינה למה שהוא יתגייר... לטענתה חשוב שאני אתחתן עם יהודי, אחרת אני בוגדת בדת שלי ובעם שלי... מי שישמע – צדיקת הדור... אם היה לה ככ חשוב היא היתה מתחתנת עם מישהו שהיהדות חשובה לו. היא נשואה למישהו שהוא יהודי רק בת.ז. ממש לא משנה לו אם הוא יהודי או כל דבר אחר – פשוט כי לא משנה לו מה הוא. הוא חי את החיים שלו וזהו. שאלתי אותה במה בעלה יהודי בדיוק? ואמרתי לה שלדעתי זה לא שונה, או שכן – לפחות לגבר שלי אכפת ממי שהוא, ואם הוא יתגייר זה כי הוא באמת רוצה – ואמרתי לך פעם, הוא חשב להתגייר בלי קשר אלי (לא משנה כרגע אם הסיבה נכונה או לא).
ופתאום גם אבא שלי מתחיל להעלות סימני שאלה. אני באמת לא יודעת מה יש לכולם... הרי בסופו של דבר אני זו שצריכה להתמודד עם כל זה. כולם חושבים שאני עושה את זה מתוך התמרדות. אתם באמת חושבים שככ משעמם לי? יש לי ילדה, אני בת 30+, אין לי זמן למרדנויות מיותרות...
בינתיים אני לא אומרת לבחור שלי יותר מידי – בגדול הוא יודע את כל זה ואין טעם להעלות את זה כל פעם מחדש. אנחנו צריכים להתרכז במעבר שלנו (כשאמא שלי תשמע על זה...), בזוגיות שלנו, בבנייה שלנו. בין לבין אני אומרת לו מה עמדת הוריי, שלא תהיה לו הפתעה... ומנסה להזכיר כל פעם כמה שאמא שלי מעולם לא היתה ולא תהיה מרוצה מכלום ואף אחד ושומדבר. אני רק מקווה שזה לא יעלה לו את הסעיף, כי יש גבול עד כמה בן אדם מוכן לספוג – גם אם זה לא אישי כלפיו...

הי עדן,

עוד נצפה שמפה ומשם יהיו התנגדויות ושיחות מהסוג הזה. מה שחשוב הוא שתבהירי לה שזה בראש מעיינך אבל אין קשר לבין זה ופרידה ממנו, זאת לא אופציה מבחינתך.

טוב שאת מבינה מאיפה היא מגיעה, הרי אלו מקומות שלה. נסי להתעלות מעל זה ולהבהיר לה שאת תשמחי לשמור איתה על קשר ולקיים יחסים טובים, לצד הבחירות שלך ואין טעם להפעיל סנקציות מבחינתך. חשוב גם לשמר את הקשר עם הנכדה וכו', זה לא "משתלם" לה כ"כ ולכן אינני מאמינה שהיא תלך על לאבד את הקשר איתך ועם הילדה.

ההתנגדויות הן טבעיות וברורות- אנשים גם שאינם קשורים לדת מתנגדים לנישואים כאלו (או לבניית בית) כי כך אנחנו בנויים ובפרט בתרבות שלנו, של מדינת ישראל.. עם ההיסטוריה שלנו וכו'- זה טבוע ומקובע אצל רובנו. לעומת זאת אם יתגייר (ע"ע מאסטר שף), הוא יהפוך בעיני רבים לגיבור- עשה כזה שינוי ולבש על עצמו לאום אחר לחלוטין. זה חלק מהתרבות הישראלית. טוב, רע, זה משהו אחר.

ברמה שלכם בזוגיות אין טעם לשתף אותו, זה עלול לפגוע בו ולגרום לו לחשוב שאת מתחילה להתנדנד. נסי להפריד ולדון איתה על זה כאשר הוא לא מודע לכל התכנים. ההתנגדות כ"כותרת" היא מספיקה.. הוא כבר יודע כמה זה מורכב.

הישארי חזקה.. עדכני.

אנונימית יקרה, צר לי על כל מה שאת מרגישה בתוך הזוגיות הזאת.
אני משערת שהדברים הלכו והידרדרו עם הזמן, ומה שקרה הוא שבעלך נעשה יותר ויותר דומיננטי וקובע בתוך הזוגיות שלכם, ולמה זה קרה? כי הוא יכול! כי את לא התנגדת לו בצורה אפקטיבית!
בזוגיות רגילה, כל אחד מבני הזוג מגיע עם ציפיות והרגלים ומחשבות איך הזוגיות צריכה להיות, ובשנה הראשונה מתחיל מאבק כוחות (בגלל זה אומרים אנשים רבים שהשנה הראשונה לנישאוין היא קשה) שבו בני הזוג נאבקים כל אחד על הדרך שלו, על המטרות ועל העקרונות החשובים לו.
יכול להיות שלא שמת לב לכך שנדרש כאן לעמוד על שלך, להתווכח לפעמים, להתעמת, ואפילו לריב - על מנת שהוא לא יהיה הקובע היחידי.
אז יש זוגות שאצלם מי שיותר חזק ומסוגל להחזיק מעמד בויכוחים - הוא נעשה הקובע. מי שחושש מעימותים ורק רוצה שיהיה שקט ושלווה - פשוט מוותר ומוותר ולבסוף החיים נראים כמו סידרה של ויתורים על כל מה שחשוב לך...

לדעתי עלייך להבין שזה מה שקרה, ולהחליט מה את עושה עם זה.
הוא התרגל שאינך מתווכחת איתו, רק בולעת כל תכתיב שלו.

עכשו יהיה לך קשה לשנות פתאום את כללי המשחק, אבל אין לך ברירה.
את יכולה לעשות זאת או ע"י עבודה עצמית על האסרטיביות שלך (חפשי על כך חומר באינטרנט), או ע"י היעזרות בייעוץ זוגי, מה שאני חוששת שהוא לא יסכים כי זה כרוך בהוצאה גבוהה...
חפשי לך מישהי - חברה - שתתמוך בך ותייעץ לך, אבל לי זה ברור שעלייך לשנות את הגישה שלך, אחרת האומללות שלך רק תחמיר יותר ויותר, ואת פוגעת כך גם בילד שלך.