פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום זרזר,

זו בהחלט סוגיה לא פשוטה.

בגלל שאתה מתאר שנפגשת עם מטפלות והן "שכנעו" אותך להישאר בתוך המערכת, אולי רב הנסתר על הגלוי ולמעשה יש חלקים בקשר שכן מתגמלים אותך וכן עושים לך טוב. הרבה פעמים כשלא טוב לנו בקשר, לא טוב לנו בגלל חלקים שלנו, אישיותיים או הרגלים מסוימים, והמערכת הזוגית לא מתרוממת כי התקשנו לטפל בחלקים האלה. אני רוצה להאמין שאם המטפלות היו מזהות שאכן לא טוב לך במערכת הזאת ואתה יותר "אומלל" ממאושר, הן היו מסבות לכך את תשומת ליבך. זאת נקודה אחת.

נקודה שניה, אתה לא חייב כלל וכלל להסכים לדברי המטפל. מטרת הטיפול היא לבדוק ולבחון את המציאות שלך, עם התנאים שלך בחייך, ולא לשכנע אותך או לקבוע עבורך. רק המטופל אחראי להתנהלות חייו, כך ששווה לבדוק גם את זה.

מעבר לזה, כן כדאי שתשתף את אשתך, כיוון שזוהי בעיה "זוגית" מעבר להיותה אישית. אשתך צריכה לדעת ולהיות שותפה לכך שאינך שלם עם הקשר, שאתה חושב שיש דברים שחסרים בו. אם היא יודעת לעבוד על עצמה כפי שאתה מציין, וניכר כי היא מאוד משקיעה ורוצה אותך לעתיד, כבעל, כאבא- שווה לנסות לבדוק האם יש אלמנטים מסוימים בקשר שאפשר לעבוד עליהם יחד. לא מן הנמנע לגשת איתה ליעוץ זוגי, ולאו דווקא שאתה תלך לבד לטיפול. הרי שאם היא מוכנה להשקיע - גייס אותה. המטפל הזוגי יוכל לעזור לכם לשקף אחד לשניה מה בדיוק כל אחד חש.

בהצלחה רבה

שלום עדן,

אני מניחה שגם אם הייתם עוברים עוד חצי שנה זה לא היה משנה את התגובה שלה לעינין. היא לא בעד וזה ברור, היא כרגע נמנעת מלהכיר אותו, זה גם בסדר. היא צריכה זמן להתרגל לרצינות שלך בעינין הזה, והאמת שהמגורים רק משקפים עד כמה את רצינית.

היא "בוחרת" לגלות את זה בדרך הפחות קלה, בכך שאינה מתקרבת ולא עושה צעד ממשי של רצון להכיר. לכן ככל שתקדימי את הבשורה כן ייטב. אם תספרי לה לפני הטיסה זה יוכל לתת מעט שקט מהתגובות שלה וגם עבורה- זמן להרגע ולעכל.

נסי למצוא זמן מתאים השבוע ולספר לה את זה "כעובדה" ולא "מה דעתך?", לא משהו שיביא לדיון או ויכוח. אם היא מפתחת איזשהו ויכוח לא נעים, אל תשתפי פעולה ושמרי על קור רוח.

אני יודעת שזה קשה, וזו אמא, אבל לפעמים בכל זאת צריך לזכור שאת "ילדה גדולה" וזוהי בחירתך, ולא לכולם זה יראה, ויהיו כאלה שיצטרכו להתרגל לזה לאט.. אני בטוחה שעם הזמן היא תקבל יותר ותפנים את המצב.

בהצלחה רבה

אני בדיוק באה לעדכן אותך. דיברתי איתה בטלפון – אמרתי לה שהיתה לנו שיחה ועניין המגורים עלה לאור סיום החוזה שלי. אמרתי לה שאני לא יודעת מה יוחלט אבל זה עלה לאור העובדה שגם ככה רוב הזמן הוא אצלי. היא אמרה שהיא לא אומרת לי מה לעשות, וצריך לבחון דברים. אמרתי לה שמבחינתי המעבר הוא עוד נ.צ. ביחסים שיש לבחון אותו (ובגדול זה באמת נכון – נכון לגבי כל דבר – מתכננים דברים, ותמיד יש את המציאות לצד הדברים). היא שמחה לשמוע שזה מבחן עבורי. אמרה שהיא מקווה שבעתיד אראה דברים שהיא רואה. בסדר... אני חושבת שהיא מקווה שהוא יתייאש מהילדה...
שוב, אני מבינה מאיפה היא באה, אבל לא ממש מקבלת את זה לאור היחסים שלי איתה. ולו רק מהפן האינטרסנטי שלי – הרי לגור ביחד מקל עלי כלכלית, ואם אני חושבת על זה – אם היא לא עוזרת לי כלכלית, היא בטח לא יכולה לקבוע מי כן יעזור לי, או מה יעזור לי.
בכל אופן, מבחינת היחסים בינינו – אני והגוזל וכל האחים שלו – כולנו בקשר מצויין, וכולם אוהבים את כולם – וזה אדיר. ההורים שלו – שגם הם היו מעדיפים נוצרייה, לאט לאט מקבלים ומבינים, ואפילו אבא שלו (שהוא הכי מקובע, והכי מבוגר... נושק ל 90... ושנים רבות היה פעיל בכנסייה ובקהילה כך שלו זה מאוד חשוב), אפילו הוא שואל על הילדה שלי. אפילו לא עלי, עליה!!! זה פשוט כיף אמיתי!!! אמא שלו כבר שאלה כמה פעמים מתי הוא מביא אותי. אנחנו מבחינתנו – מדברים על ילדים וחתונה. אנחנו טסים אחרי החגים רק שנינו ביחד. הוא מבחינתו יותר ויותר מעורב בחיים של הגוזל שלי. החליט שהחל משנה הבאה הוא מראה נוכחות בגן – מסיבות, יום הולדת. בבקרים לפעמים שנינו לוקחים אותה מהגן. היא מבחינתה מבינה שזו המשפחה שלה, והיא כבר ממש מחכה לאח/ות שוקולד.
מבחינתי זה זה. וכנראה שבאמת יודעים כשזה זה. כי בסיבוב הראשון בתוך תוכי ידעתי שזה לא זה, אך לא היה לי האומץ לעשות משהו בנדון וקיוויתי שדברים יסתדרו. הפעם אני מרגישה חזקה מתמיד – אם זה מהניסיון, אם זה הודות לו (הוא מוציא ממני דברים ככ טובים ונכונים), אני מרגישה הרבה יותר שקולה ושקופה כלפי עצמי – וזה חשוב מאוד! ואיך את אמרת מהתחלה – דברים טובים אכן קורים!

הי עדן,

אני שמחה לשמוע שכבר דיברת איתה, זה חשוב. היא יכולה לתלות תקוות בפרידה לעתיד, זה בסדר, היא לא בשלב שהיא מקבלת את הקשר הזה אלא הפוך. עם הזמן היא תסתגל לזה ולא תהיה הרבה ברירה.

הידיעה שהוא מוציא ממך את הטוב ואת שקופה לעצמך ולכן גם רגועה- היא מצוינת ומעידה על כך שאת באמת במקום אחר בחייך. מכל מערכת יחסים לומדים וכנראה מהקודמת למדת ועשית הרבה שיעורי בית.

אני באמת מרגישה שהקשר הקודם היה אוניברסיטה לחיים. בחיי.
מרגישה שלמדתי ככ הרבה. גם אמרתי לגבר שלי - אני ככ שמחה שאתה איתי עכשיו ולא אז. כי עכשיו אני ככ אחרת - סתומרת, אני אותה אחת, אבל כל הגישה שלי לזוגיות, ההערכה שלי לזוגיות, ההערכה שלי אליו - להכל - הכל ככ שונה וככ נכון. וזה לא רק בזכות המקום שלו בתור בן זוג שנכנס לקשר של ג+1, זה הרבה מעבר.
כל שנותר הוא לברך על זה :)

זהו, עוד 3 שבועות עוברים ביחד! שנינו ככ מתרגשים ומחכים... ומפחדים מכל ההוצאות :)
האמת, אני מרגישה ממש טוב מול אמא שלי ואבא שלי, ממש לא מפריע לי ולא אכפת לי. אני מרגישה שאני ממש חלק ממנו והוא חלק ממני, להבדיל מהגרוש שהיה לי פחות ביטחון בקשר שלנו. אני לא מאמינה שאנחנו כבר חצי שנה ביחד ומעולם לא שמעתי אותו מרים את הקול או מתעצבן. הוא לא מתייאש ממני :)
עכשיו מתחילים החיים האמיתיים - החיים הטובים האמיתיים!

הי עדן,

מאוד שמחה לקרוא! יש לכבד את דעתם אבל לזכור כי זוהי דרכך שלך ואת נושאת באחריותה כמו כל החלטה אחרת בחייך.

אני מאחלת לך בהצלחה בדרכך החדשה, ללא ספק מגיע לך את הטוב ביותר.

מבטיחה להמשיך ולעדכן - רק בדברים טובים כמובן :)
ו... תודה רבה רבה רבה על הכל! אין כמוך!!!

התוודה ואמר שהדברים נובעים מכך שהוא אינו יודע מה הוא מרגיש אליי. הוא מרגיש שלא מספיק אכפת לו ממני, שלוקח אותי כמובן מאליו, לא מתגעגע, לא מתרגש. בנוסף, תמיד אני אומרת לו לחבק יותר ולהפגין יותר רגשות משום שהוא בנאדם יותר קר ממני. אז גם לגבי זה הוא אמר לי שקשה לו לעשות דברים "שלא בא לו לעשות" ולא מרגישים לו טבעי. אני כמובן מאוד נפגעתי, לא הבנתי איך זה יכול להיות שהוא אומר את הדברים האלה, ומשום שאני כבר רגילה ל"סרטים" שלו לא באמת האמנתי לדברים אבל דרשתי ממנו לחשוב טוב מה הוא חושב ומרגיש כי אני לא אסלח לו "אם יבזבז לי את הזמן". ככה עברה לה תקופה קצרה, החלטנו שיחזור כמה ימים לביתו לחשוב ובסוף לאחר לילה אחד בבית הוא חזר ואמר שאם ניפרד הוא יהיה מעוניין בבחורה שנראית, מתנהלת, מדברת ומתנהגת בדיוק כמוני ואין עוד בחורה כמוני ולכן הוא מבין שהוא רוצה להיות רק איתי והבעיה היא בו ושהוא צריך להשתפר. כמובן, שגם פה, היו שבועיים של אופוריה ושוב חזרה להתנהלות לא יפה, מרוחקת, לא מחבקת. החיים שלי נהיו תלויים במצב רוחו, אם הוא החליט שיהיה יום טוב אז היום היה טוב ולחלופין אם הוא החליט שלא אז כך היה. אני, שהייתי כבר מאוד פגועה מהדברים שנאמרו עוד קודם לגבי הרגשות שלו, הפכתי לחדת אבחנה ולא הייתי מוכנה להסתפק בפחות ממה שמגיע לי. והוא כתגובה לא ידע מה לעשות. התעלם מבקשותיי, כתבתי לו מכתב, הוא הגיע הביתה ופשוט התעלם ממני, היה צריך להיות עם עצמו. אני פוצצתי את הכל וחזרתי לבית הורי בוכה. ונפרדנו. בשיחת הפרידה הוא אמר לי שהקושי הגדול שלו נובע מכך שהוא לא יודע אם איך שהוא מרגיש אליי זה איך שמרגישים אחרי הרבה שנים והקושי שלו נובע מבעיות שלו עם עצמו או שמא מדובר בזוגיות שלנו ואם יהיה עם בחורה אחרת זה יהיה שונה. הוא דיבר בין היתר על טיפול פסיכולוגי. אני כתגובה, אמרתי לו בהצלחה בדרכו האישית שבה אני לא יכולה לקחת חלק. ונפרדנו. חוויתי שבועיים קשים, הכרתי מישהו חדש שנכון להיום אני יודעת להגיד שהיה ריבאונד רגשי עבורו, היה מקסים, אבל לא באמת נתתי לו הזדמנות משום שערכתי השוואות. לאחר חודשיים מהפרידה, בן זוגי לשעבר ניסה ליצור איתי קשר אמרתי לו שאין מה לדבר ושאני מנסה להמשיך הלאה והוא התעקש שנדבר טלפונית. בשיחה הוא אמר לי שכל הפחד שלו נבע מכך שהיה בשלב שהבין שהוא צריך להציע ולא הרגיש מוכן. אמר שהלב שלו שייך לי ושאם נחזור זה לחתונה. אמרתי לו שכל ההתנהלות המגעילה שלו אליי לא קשורה לילדותיות שלו ולא כל בנאדם ילדותי מתנהל כמוהו. הוא אמר לי שאני צודקת ושהוא אפילו מתבייש לספר לאנשים על התנהגותו ופשוט אומר שהיה בן זוג לא טוב. אני לא הייתי מעוניינת לשמוע יותר מידיי, ביקשתי ממנו שננתק כי זה לא מועיל לי והשיחה רק מחזירה אותי אחורה ואני לא מעוניינת בזה. אני מרגישה שהסיפור לא באמת נגמר, אני עוד אוהבת אותו, ואני יודעת בליבי שינסה עוד ליצור איתי קשר ופשוט מחכה קצת כי עכשיו תקופת מבחנים ובטח רוצה לתת לי זמן מנוחה.

אנשים מסביבי אומרים לי שמה שהיה זה מה שיהיה ואנשים לא משתנים. אני מבחינה רציונאלית מבינה מה הם אומרים וגם מסתכלת על העבר שלנו, ועל הפעמים בהן רציתי בכל מאודי להאמין שזהו, הפעם זה יהיה רגוע, הפעם זה יהיה סגור וזה לא קרה. אבל משהו בלב שלי, לא נותן לי להסכים לזה, גורם לי לחשוב שזו סתם ילדותיות של הבחור ושהאהבה שלנו מספיק חזקה וברגע שנתחתן כל ההתעסקויות הללו יעלמו ויפנו מקום לדברים חשובים. אבל אני מאוד מפחדת שזה לא המצב... הפעם ממש פירקנו מגורים משותפים ולכן יש לי רצון להאמין שאם אנחנו חוזרים זה באמת זה, ושוב, אולי כל אחד היה צריך קצת לצאת עם אנשים מבחוץ וזה מה שיסגור לו את הפינה שלו שיוכל להתמסר טוטאלית לקשר ולהתנהל בו בבגרות ולא מתוך דחפים. להשקיע בקשר ולא להיות מונע מילדותיות של "בא לי " ו"ולא בא לי". אני אובדת עצות ואשמח לדעה של כל אחת מכן..

מצטערת על ההודעה הארוכה, פשוט היה לי חשוב שתקבלי תמונה נכונה של הדברים

שלום יערה,

מה שחזר על עצמו במשך הודעותייך הן, כמובן, החזרות והפרידות- כמו כותרת הודעתך. זה למעשה גם מה שמדאיג אותי כשאני קוראת מה עברת בתוך מערכת היחסים הלא יציבה הזאת.

ראשית את מתארת במדויק וניכר כי את מאוד מודעת להתנהלות הדברים, לא מדמיינת ולא מקוה לריק- את באמת מסתכלת על הדברים ברציונל מסוים שיכול להדריך אותך גם לגבי ההמשך.

אני לא יודעת להגיד לך האם דפוס כזה של התנהלות, דפוס ילדי, דפוס לא בוגר- יכול להשתנות אם תעשי צעד של חתונה. דווקא חתונה מפחידה בהרבה ממגורים משתפים- אותם ניתן לפרק בקלות יחסית. אני מאמינה לו שהוא לא היה סגור, או שחשש במהלך הדרך, אני בטוחה שהקשר הציף בו חלקים שאולי היה לו מוקדם להתמודד איתם, לא נשכח את גילכם הצעיר ועבור גבר זה לא פשוט. כך שאני בטוחה שהוא מאוד אוהב אותך ואכן לא מתכוון להרע לך.

אך מהצד השני אנחנו חייבות לזכור את נוכח הסכנות הכרוכות בלחזור לקשר איתו, כל שכן להתחתן איתו. גם בתוך נישואים ואף בעיקר במערכת כובלת יותר, יכולות לקרות אפיזודות של נטישות, חזרות, ויכוחים. אני לא יודעת עד כמה הוא באמת בשל, הוא שיכנע אותך הרבה פעמים שהוא מוכן- ואז קרה שם משהו.

נקודה אחרת שעולה היא הגיל שלו. אני תקוה שהשנים האחרונות ביגרו אותו במידת מה, והרצינות שלו עלתה בהתאמה. זה משהו שתוכלי לברר רק אם תחזרי אליו. ואם כן- אנא עשי זאת ברוגע, ואל תמהרי להתחתן- כיוון שאת צריכה לבדוק האם באמת יש טווח ארוך של קשר, שבו הוא לא "מאבד את זה", מחויב ונאמן לכל אורך הדרך בעיקר במכשולים, במקרה שלכם, תחכי למכשולים האלו ולו רק כדי לבדוק את ההתנהלות שלו, בפירוש- לבדוק אותו לעומק.

לסיכום, לפי מה שתיארת בבחור יש חלק אישיותי "ילדי" שלא בשל, לא התבגר, ולחיות איתו פירושו לקחת בחשבון שעם כל הטוב שבוודאי יש בו- יש בו גם את החלקים הפחות בוגרים ואלו שהם לא בטוחים, ויש לבדוק האם את 1. רוצה, 2. מסוגלת להתמודד עם זה.

תודה רבה על התגובה המנומקת, עזרת לי מאוד. אני חייבת לציין שהפחד היחידי שלי, הוא לחזור שוב לאותו לופ, כשאני איתו הרציונל קצת נדחק הצידה ודברים שאני רואה עכשיו, אני מפחדת שלא אראה כשאהיה בתוך הקשר.. למרות שכן יש לי תחושה שהפעם הזו, גם אני הרבה יותר סקפטית ופועלת עם הרציונאל.
יש לי חברים סביבי שאומרים לי, שאם נפרדנו כ"כ הרבה פעמים זה מתכון וודאי לגירושין, ושאם ככה הוא אוהב אותי, איך היה מסוגל לוותר עליי? מה דעתך על הדברים האלו?
אשמח לשמוע את דעתך בנושא
ושוב, תודה רבה

הי שוב,

לגבי מה שהעלת- כמובן שכשאנחנו מחוץ לסיטואציה קל לנו לשפוט את הדברים הגיונית. מה שיפה ואולי גם קשה בקשר רומנטי הוא העובדה שהלב בד"כ זה שמוביל, כיוון שאם אין אמוציות- הקשר אינו קשר של ממש. ולכן כשאת מבחוץ, מנותקת רגשית ורחוקה, את יכולה לבחון את הדברים. כשאת קרובה- הגבולות מטשטשים וכך זה אמור להיות.

מה שחשוב הוא לשלב בין האמוציה לבין הרציונל, לתת תמיד מקום להיגיון ולהיצמד לעובדות- לרשום לך למשל עובדה אחרי עובדה- דברים שאמר, שעשה, סיטואציות ואיך התנהל בהן- ולהיצמד למחשבות שלך ולאו דווקא לרגשות. בעמודה אחרת את יכולה לפרט לאן זה לקח אותך רגשית. זאת למשל אנליזה טובה כשאת נמצאת עם אדם שמבלבל אותך, בתוך מערכת יחסים רצינית.

לגבי מה שאחרים אומרים- בגדול זה נכון, הרי אם את אוהבת מישהו, אך נפרדת ממנו כ"כ הרבה פעמים? רק שאישיות ואהבה, הם לא נושאים מאוד פשטניים. אחד ועוד אחד שווה שניים. להפך. אדם יכול לאהוב ולרצות מאוד מערכת יחסים, אבל לא תמיד הוא בשל לה ולא תמיד יש לו את הכלים להתמודד איתה. כמה פעמים אמרנו לעצמנו שנצלח משברים ובסוף היה לנו מאוד קשה? או נכשלנו? לפעמים ההצהרה ומה שאנחנו מספרים לעצמנו ולאחרים- הוא לא כך בפועל. ולא כולם מודעים לזה.. רובנו הגדול לא. וכנראה התשובה לתהייה "איך הוא נפרד ממך" נעוצה בעיקר ביכולות הרגשיות שלו לעמוד בבלבול, תסכול, חוסר אונים וספקות שעולים, כמו בכל מערכת יחסים אחרת. קבלת ההחלטות היא קשה עבורו, וכנראה לא "מתוגמלת" בהקדמה של מחשבות, "בדיקת השטח", בדיקה מה קורה אצלו- ורק אז לקבל החלטה. הוא כנראה נזרק ממקום למקום ובאופן די שרירותי מחליט שפתאום בא לו ופתאום לא. ומזה צריך להיזהר.. סה"כ אנחנו כן מדברים פה על רגשות, עם כל ההיגיון..

כשרשמת בסוף על חוסר היכולות הרגשיות שלו לעמוד בבלבול זה הרגיש לי שממש קלעת לנקודה ולא יכולתי לתאר את הדברים בצורה יותר מדויקת מזו.
השאלה היא, האם אותו קושי ניתן לפתרון? הרי מדובר בקושי שילווה אותו גם עם בחורות אחרות לא? האם מודעות הבנאדם לקושי הזה יכולה לגרום לו בפעם הבאה שיופיע להתמודד איתו בצורה שונה ולא להיות מונע מדחפים?
מהעיניים שלי זה נראה כ"כ מסובך וכ"כ לא מובן, אני באמת לא מצליחה להבין את דרך ההתנהלות שלו משום שהיא שונה שנות אור מזו שלי (ולדעתי גם מזו של רוב האנשים)

ושוב, תודה רבה על המענה המהיר והמפורט. מעריכה מאוד.

הי שוב יערה,

זאת שאלה טובה ולא בטוח שיש עליה תשובה. לרוב אנחנו נרצה להאמין שאם אדם מודע לבעיות שלו ולדחפים שמנהלים אותו "עקום" בחיים, הוא ידע לקחת אחריות לפחות על רווחת חייו (אם לא על רווחת האחרים) ולטפל בעצמו. אני כן יכולה לומר לך שאם אדם רוצה לטפל בזה- רוב הסיכויים שהוא גם יצליח.

כן, הקושי הזה ילווה אותו בכל מערכת יחסים שתהיה לו. הוא תמיד יחפש מקום מפלט ויחזור אחרי "שנפל האסימון" וחוזר חלילה. בגלל שכאן לא מדובר במעידה חד פעמית אלא בדפוס, להערכתי רק בטיפול הוא יוכל באמת לגעת בכל המקומות שגורמים לו לפעול כך. נשאלת השאלה אם זאת שתהיה איתו מוכנה לחכות ולסבול פרידות וחזרות עד הזמן הזה (שיגיע לפיתרון מול עצמו) והאם היא מכונה להיות על תקן המכילה והמרגיעה בכל פעם שזה קורה.. הרבה בנות זוג לא היו מוכנות להיות במקום הזה מהסיבה הפשוטה -אנחנו מחפשות משהו קבוע, ארוך טווח וצפוי. כמובן שבתוך נישואים זה מורכב מאוד באופן משמעותי.

לסיכום, צריך לבדוק מולו ולבחון אותו עד כמה הוא מבין ומודע קודם כל לבעייתיות שבהתנהלות שלו- ומעבר לזה, האם את מוכנה לספוג את זה לפחות בשנים הראשונות (זה יכול להיות גם פחות) ולהבין שזה תהליך ארוך.

אני מוצאת את עצמי מתנהגת בדיוק כמוהו.יש לבחון את תאוריית ההתקשרות,תקראי על זה .

שלום ניר,

ראשית מדבריך עולה כי את רוב המטלות בבית אתה לוקח על עצמך, כל הכבוד - זה לא מובן מאליו, ואגיע לזה בהמשך.

יש מספר מוקדים חשובים שצריך להתייחס אליהם-
1. 6 שנות זוגיות ללא הורות, מול לידת תינוקת והשינוי שהדבר מביא לתוך הבית. ברור שהדברים מאז לא אותו דבר, אשתך לא מי שהיתה, נוספה עוד צלע למשפחה וה"מובייל" צריך להסתדר מחדש. זה מצב שמביא להרבה מתח. מעבר לזה שינויים הורמונליים ושינויים בדימוי הגוף של אשתך גם יכולים להיות חלק מהתמונה.

2. יתכן והלידה הציפה בעיות קודמות, שהיו כל השנים אך פתאום הן התחדדו על רקע הלידה וההורות. כשהזוגיות זקוקה ל"השקיה" ומגיע שינוי כה מהותי כמו הורות, מישהו צריך לפנות מקום למישהו אחר. יתכן וכאן הזוגיות זזה הצידה לטובת ההורות אך ההבדל הוא שהזוגיות מראש לא היתה חזקה מספיק. זוהי השערה.

3. לחלק הפרקטי- נכון, קשה להניק, קשה לגדל לבד ילדה ברוב שעות היום, לא פשוט להיות אמא במשרה מלאה. את לא בעבודה, ההורמונים, הבדידות, ההשמנה, דימוי הגוף, רגשות אשמה, נחיתות ומה לא. עם זאת, יש זוגיות ויש בעל - בחצי השני. אני מבינה את הקושי שלה, אך לפי מה שתארת המטלות כלל לא מתחלקות ביניכם בשוויון.. היא מצפה שתעשה את הכל, ואם ישאר פסיק אחד- היא תדרוש להשלים אותו. משהו אומר לי שאם היא היתה מעריכה, או לפחות מראה את ההערכה שלה אליך, היית ממשיך עם הסידור הזה רק כדי לדעת שהיא אכן רואה אותך.

לפי כל מה שכתבת- העול על כתפך רב מאוד. התחושה הזאת של "אני קורס" היא לא בכדי. ולצערי אם לא תשים את הדברים כפי שהם, כמו שהם, עם כל התחושות, גם הקשות - היא לא תדע לפעול כדי לקרב ביניכם. היא מלאת תלונות- על מה בדיוק? יתכן ומאחורי תלונות על דברים קונקרטיים כמו להאכיל וכביסה, מסתתרת בקשה אחרת שהיא מתקשה לבקש? איך היא רואה את הזוגיות שלכם מאז ההורות? מה עובר עליה בדיוק בתוך כותלי הבית, שבסופו של דבר הכל יוצא עליך?

להערכתי יש הרבה מעבר לתלונות על "מטלות", נסה לברר בנחת, יחד איתה, מה בדיוק קורה לה. האם היא רוצה לחזור לעבוד, האם היא רוצה לרזות ולא מצליחה, איפה היא מרגישה "נכשלת"? כי לאור מה שתארת- אין לה באמת סיבה להתלונן. משהו שם, בך, היא מסרבת "לראות"- הצרכים, הרצונות, הזמן שלך. היא ממשיכה לשאוב ולדרוש. אדם כזה בד"כ מאותת לנו שמשהו גדול חסר לו, ברמה האישית או הזוגית. נסה לחקור את השטח ולדלות קצת פרטים ממנה, בעדינות, בשיחה מזמינה. יתכן ותגלה משהו.

אפרופו, זה לא חייב להיות קשור אליך, שוב, יתכן והיא תדבר דווקא על המקום שלה, ההורות, האימהות, העצירה הזאת באמצע החיים - לטפל פתאום בילד. נסה להבין לאן זה לוקח אותה ואולי שם היא תפנים שאתה הוא לא המוקד האמיתי לתסכולה.

הי נוגה,

יתכן ומדובר בבעיית תקשורת "פשוטה" שנעוצה בנימה, בגישה, בניסוח שלכם זה כלפי זו ולהפך. לפעמים שינוי נוסח ונימה רגועה יכולים להפוך להיות לשיחה של ממש, ופחות לויכוח סוער.

למשל, "אני חושבת שיהיה נכון להשכיב את הילדים לישון כבר בשמונה, מה דעתך?" - כביכול נושא פעוט אבל יכול לגרום לחלוקי דעות. ברגע שאת לא "קובעת" אלא מבררת ושואלת, לצד השני קל יותר לקבל את הדברים שלך, גם אם הם לא נראים לו. בנימה של כבוד, את תופתעי לגלות שלמרות שהוא נניח לא יסכים לדברייך, הוא יקבל אותם ויהיה מוכן לבוא לקראתך- רק כי את מכבדת אותו ומתייחסת אליו אחרת.

ויתכן, ומדובר בבעיה שלא נעוצה רק בתקשורת אלא טומנת בחובה עוד משקעים מהעבר המשפיעים על רמת השיח ביניכם ולמעשה מאפילים על חינוך הילדים וכל תחום. יתכן ומרוב שאתם מורגלים לריב - זה הדפוס הקבוע. אם הבעיה היא כזאת לדעתך, אולי שווה לפנות ליעוץ - לבדך.. לקבל כלים, להפנים איזה שינוי צריך כאן וליישם בתוך הבית. כשמתחיל שינוי כזה, יתכן והוא יצטרף אלייך לטיפול.

אשמח לשוחח ולחזק אותך..תשאיר מייל ואחזור אליך..

הי מאיר,

כן, אני מניחה שזה ירגיע אותך. במקום להיות עסוק בהרבה סימני שאלה ובאי וודאות- כדאי שתיצור עמה שיחה ותברר את טיב הקשר גם בעיניה.

אני שמה לב שבמקום באמת להנות אתה שב ושואל האם אכן זה הקשר המתאים לך והאם אתה לא עושה טעות. רק אם תברר מהן ציפיותיה, אתה תצליח להבין האם היא מתאימה לך בשלב זה.

בהצלחה

הי שרון,

אתם כנראה בלופ של יחסים לא בריאים.השפה, התקשורת וכל ההתנהלות מביאות לעוד ועוד התנהלויות כאלה.

יש 2 אפשרויות לדעתי- או לגשת במיידי ליעוץ זוגי- אפילו אם תתחילי אותו לבד בעצמך. או להחליט שאת עושה סוויצ' (שזאת אפשרות יותר קשה לביצוע) וממש מתחילה מחדש. שמה הכל מאחורייך ומעכשיו מתייחסת אליו אחרת- בכבוד, מכינה לו ארוחה, עוזרת, תומכת. לאחר שבוע כזה שהנתינה מגיעה "רק" ממך, וזה דבר שעשוי להפתיע אותו- נסי לבדוק אם יש שינוי בהתנהגותו. ההערכה שלי היא שזה "פינג פונג"- הוא מחזיר לך ואת מחזירה לו.

מישהו צריך בסופו של דבר להפסיק את המשחק הזה.

קודם כל תודה על המענה.
עקב תגובתך חשוב לי לציין שכן אני מכינה לו ארוחות כל יום כל היום וכן עושה בשבילו הבעיה היחידה היא שהוא לא מעריך כלום!
ניסינו לדבר אך ללא הצלחה, המצב חוזר על עצמו כל שעתיים.
אולי באמת ייעוץ זוגי כן יכול לעזור.
תודה רבה על התמיכה.

הי שוב,

נסי לגשת ליעוץ, לקבל כלים ולבדוק האם אפשר ליישמם בבית. אני בטוחה שזה יתרום.

בהצלחה

שלום דניאלה,

אני מתנצלת על האיחור במענה אלייך.

המוטיב החוזר בהודעתך הוא החזרות והפרידות ללא תכלית- כל פעם כפי שציינת זה חוזר חלילה ואת מנוהלת ע"י לופ של תחושות, אכזבות, תסכול והפתעות שליליות- גם מצידך וגם מצידו. את לא מצליחה לצאת מזה אולי בשל כמה סיבות-

האחת, הפרידה לא היתה ממש "פרידה" מוחלטת, משהו רגשית לא נפרד ממנו, למרות שבפועל נפרדתם.. לא עשית אצלך את ה"סגירה" הרגשית והמשכת הלאה, עדיין ראית בו אובייקט מתאים ליחסים זוגיים.

השניה, אולי מדובר בנטיה אישיותית שלך עדיין להמשיך להתעסק עם המקום הפגוע והכואב, לתת לו לנהל אותך גם בתחומים אחרים כמו לימודים- ועוד לא ממש התנסית בעבודה עצמית פנימית של "לאסוף את עצמי ולהמשיך הלאה"- זאת לא מיומנות שאנחנו נולדים איתה, אל תחששי. אנחנו לומדים את המיומנות של "להמשיך" תוך כדי החיים, ומה שהם מזמנים לנו.

כדי שתוכלי להתחיל דף חלק לחלוטין ראשית את צריכה "להחליט להמשיך" במקום להמשיך להתעסק ולצעוד אחורה. כיוון שככל שתתעסקי עם האישיו הזה שלא מקדם את חייך, את נסוגה אחורה למקומות רגשיים לא מעודדים. אפשר לשקול לקבל יעוץ או ליווי מקצועי תוך כדי התהליך, כיוון שזה דבר שמנהל אותך הרבה זמן. אולי עם תמיכה נכונה את תצליחי באמת למצוא את המסלול החוצה ואף ליצור מערכת יחסים שבריאה לך וטובה לך.

יעל היקרה, צר לי מאוד על כאבי הלב.
לדעתי יש לך אולי נטייה להיכנס לדכאון, לאור השפה שבה את משתמשת גם לגבי תיאור רגשותייך בחצי השנה האחרונה, אבל כתבת שגם כאשר היית איתו "התחלתי להרגיש אומללה" כי היחסים לא היו מספיק מקיפים ולא התאימו לצרכים שלך.

כלומר יתכן שיש לך נטייה להגיב בדכאון על מצבים שנתפסים בעינייך כחסר בחיים.
לכך יש כיום פתרון כימי מקובל - תרופות נגד דכאון, כגון פרוזאקים למיניהם. הרבה אנשים לוקחים כיום תרופות מסוג זה על פי התוויית רופאי המשפחה שלהם, וכעבור כמה שבועות של שימוש - החומר מתחיל להשפיע וכמות האנדורפינים במוח עולה, ויחד עם זה הנטייה לשים פרשנויות חיוביות יותר על הדברים שקורים לנו.

כיוון אחר, לא תרופתי, הוא טיפול פסיכולוגי, ומקובל מאוד לשלב את שניהם כי השילוב הוא הדבר הכי מוצלח לתוצאות אפקטיביות כנגד דכאון.

אבל שאלת שאלה ספציפית יותר: האם כדאי לך להתחיל לצאת לדייטים?
תשובתי היא "כן ולא"...

כן: משום שיש סיכוי משויים שתפגשי מישהו מלהיב שבאמת יוציא אותך מן הדכאון ואם תתאהבי - זה אפקט עוד יותר חזק מטיפול תרופתי מבחינת הצפת המוח באנדורפינים, ובכלל אהבה זה טוב לבריאות...

לא: משום שאם תתחילי לפגוש גברים משעממים או דוחים בזה אחר זה, כל תהליך הדייטינג יהפוך עבורך למטרד, ואת עלולה "להישרף" ולהרים ידיים.

בגדול, מכיוון שכבר ניסית לפנות אליו ולחדש את הקשר, והוא סרב, עליך להפנים שהוא כבר לא רלבנטי עבורך, ולהתחיל לדמיין את עצמך בונה זוגיות חדשה, ומתוך החזון החדש הזה - להתחיל לפעול בחיים צעד אחר צעד. אם תשימי לב - אני משתמשת עכשו בשפה של קואוצ'ינג, ואולי זה עוד כיוון שאת יכולה לקחת: לחפש לעצמך מאמן/נת שילווה אותך בחודשים הקרובים בהיבט הזה של בניה ומימוש החזון שלך למציאת זוגיות שתתאים לך בכל המובנים.

אגב, אחד הסימפטומים המובהקים של דכאון הוא חוסר יכולת לפעול בחיים. כל פעולה נתפסת כמאמץ גדול וכחסרת סיכוי, ואנחנו נשאבים ל"רביצה" פסיבית.

על כן אני חושבת שאם תכניסי עצמך למסגרת כזאת - זה יכול להוציא אותך בצורה יותר בטוחה מן ההצפה הרגשית הדכאונית שלך.

מקווה עבורך שתצאי מזה במהרה ותמצאי מישהו ראוי אחר!

נעמה היקרה, את אכן מצביעה על בעייה שעלולה רק להתפתח ולהעמיק.

אני חושבת שבזוגיות שלכם נכנסתם לסוג של מעגל קסמים, שבו במקום שהוא ייקח אחריות על עצמו ועל גופו, את הפכת להיות סמן הגבול שלו, ה"אני העליון שלו". לקחת על עצמך את התפקיד של זו שעוצרת אותו מלאכול יותר מדי, זו ששולחת אותו להתאמן ולעשות דיאטות.
זו רק השערה שלי: יש זוגות שאצלם התפקיד הזה הוא מאוד בולט ומוחצן, ואפשר לראות ולשמוע את בת/בן הזוג מעיר הערות, שולח מבטים נוזפים וכו'. ויש זוגות שאצלם התפקיד הזה הוא מוסתר. בן או בת הזוג מנסים להימנע מלהעיר, אבל משדרים זאת בשפת הגוף בצורה מסויימת ובן הזוג הנוטה להשמנה קולט את המסרים הביקורתיים למרות נסיונות ההסתרה ו"אי ההתערבות".
בשני המקרים - הבעייה היא שבן הזוג הנוטה להשמנה מרגיש שמישהו לוקח ממנו את השליטה על גופו ומנכס אותה לעצמו. זה במובן מסויים "מקל" עליו מול עצמו. זה מקל עליו להיכנע לחשקים שלו, כאשר הוא יודע שמישהו בסביבתו במילא יגיד לו שזה לא בסדר. גם כך קשה לו לעמוד בפיתויים.
תוסיפי על כך עוד רובד: כל פעם שהוא קולט שלא בא לך סקס איתו, הוא זקוק לפיצוי על התיסכול שלו ומה יותר נעים מאשר פיצוי בדמות אוכל? הרי גם זה גורם עונג...
כמו כן, לא בטוח שהוא קולט שהסיבה לאי רצונך לקיים יחסי מין איתו היא השמנתו. אם הוא לא קושר זאת לכך, יתכן שהוא חושב לעצמו שאת קרירה מינית, או שאיבדת עניין, ואז הוא אומר לעצמו - אם יש לי אישה כזאת קרירה, אז לא משנה מה אעשה, לא שווה לי להתאמץ ולרזות, היא במילא לא תרצה סקס...

וכך מתקבע מעגל קסמים שתומך בהשמנתו.

איך יוצאים מזה???
צריך למצוא דרך שבה הוא יחזור להיות האחראי הבלעדי לגופו.
עבדתי עם זוג כזה, שם האישה היתה מלאה מדי לטעמו של הבעל והוא לא יכול היה לקיים יחסי מין איתה.
כאשר ניתחנו את האינטראקציות היומיומיות שלהם ראינו שהבעל משדר לה שדרים שליליים בנוגע להרגלי האכילה שלה, וזה מקומם אותה וחוסם אותה. כאשר נוצרה מודעות לכך, והבעל הפסיק, וכמו כן יצרנו עוד כמה פתרונות בנושאי תקשורת שהיו בעייתיים - נוצרה ביניהם אווירה הרבה יותר נעימה, ותוך זמן קצר האישה החלה לעשות דיאטה מתוך מוטיבציה פנימית, ועד מהרה הם גם התקרבו מינית.

אבל יש לציין שהם הגיעו לייעוץ רק לאחר שבמשך שנה שלמה לא היו להם יחסי מין! וזה הדליק אצלה אור אדום ויצר מוטיבציה להתחיל לטפל במצב.

שלום אורי,

כפי שהסברתי לך קשה מאוד ליצור "טיפים" לזוגיות מוצלחת אם לא מכירים אותה לעומק- כל זוג והדינמיקה הזוגית שלו ולכן אם יש מצב בו הבעיות חוזרות על עצמן, יש לשקול להתייעץ באופן מסודר, עם איש מקצוע המתמחה בזוגיות.

כרגע הייתי מציעה להניח לה ולתת לה לחשוב לבד וליזום לבד התקשרות איתך. יתכן מאוד שהיא כועסת והיא תרגע, ואם תאפשר לה זמן היא תרגיש בחסרונך ותיצור איתך שיחה. כשהבחורה מרגישה "נרדפת" היא מתרחקת- וזאת עובדה, ככה אנחנו מטבענו. לא אוהבים כשכובלים אותנו.

בהצלחה רבה

היי את צודקת ואכן היא שלחה לי הודעה ואמרה שהיא מתגעגעת אליי את לא מבינה כמה אני אוהב אותה ורוצה עתיד איתה ביחד אני מרגיש שהיא הבחורה שאני רוצה להתחתן איתה ולהיות מאושר שתהיה שבת שלום ותודה רבה על העצות העוזרות והמועילות
אורי

היי אני כבר לא יודע מה לעשות אני מאוד רוצה אותה ומאוהב בה עד כלות ואוהב אותה עד נשימתי האחרונה אני פשוט מרגיש אומלל ולא מאושר וזה כואב לי אני בוכה המון בגללה ויש לה קטעים שגורמים לי להרגיש רע עם עצמי ועם זה שהקשר הזה לא ייתקדם למקום שאני רוצה למשל היום דיברנו ובסוף השיחה היא שואלת אותי להתקשר אלייך לפני שאני נכנסת למשמרת? אז אמרתי לה בשמחה את מוזמנת אז בסוף היא לא התקשרה ואז אני התקשרתי לא ענתה אז שלחתי הודעה שבה כתבתי אמרת שתתקשר אבל כנראה שאיחרת או ששכחת אז שתהיה משמרת נעימה בייבי אני חייב לציין שזה נדיר שהיא לא מתקשרת אליי לפני משמרת שאאחל לל משמרת נעימה עכשיו השאלה שלי היא למה היא מתנהגת ככה עדי? כדי להוריד לי את הביטחון?למה? עשיתי לה משהו רע? עשיתי משהו רע בזה שהתקשרתי ושלחתי הודעה בגלל שהיא לא התקשרה?? אני לא רואה עתיד בלעדיה מה לעשות??? את חושבת שהיא רוצה אותי? שהיא אוהבת אותי??? בבקשה תעזרי לי איך לגרום לכך שהקשר שלנו יהיה מדהים אני יותר מידיי חסר ביטחון לגבי הקשר הזה.ופשוט מאוד מפחד לאבד אותה!!!!! תעזרי לי!
תודה אורי

שלום אורי,

התכנים של הודעותיך חוזרים ומתעסקים ברמת הביטחון שלך בקשר והחשש מלעשות טעויות. הסיפור הוא לא האם היא התקשרה או לא, האם היא רוצה או לא. הסיפור הוא מה אתה משדר. כבר כתבתי לך בעבר, ככל שתרדוף- כך היא תתרחק. אני מבינה שאתה לחוץ על חתונה אבל לא זו הדרך להשיג אותה.

בגלל שאתה חוזר ומתעסק בדימוי העצמי שלך בתוך הזוגיות ובביטחון שלך, אני כן ממליצה לנסות להתייעץ ולקבל כלים, או ללכת לסדנאות לשיפור הביטחון. זה יכול מאוד לעזור לך להרגיש בטוח בקשר איתה, תנסה ותיווכח.

בהצלחה רבה

שלום איילת,

הייתי מתרכזת במה שבעלך יודע על אחותו- היא מגיבה ככה לכל מי שנמצא לידה, היא אישיותית כנראה כזאת, לא טיפוס של "אנשים" אלא בעיקר מסתובבת סביב הצרכים שלה- העיתון, השקט שלה ללא הילד וכהנה וכהנה.

אנחנו לא יכולים לשנות אישיות של בנאדם, וככל שתנסי כך תנחלי אכזבות. אני מניחה שבואך למשפחה ישב לה בדיוק על המשבצת הרגישה שהיא עד אז היתה "מיוחדת במינה" ואת פתאום הצטרפת ומבחינתה שימשת לה סוג של תחרות- למרות שלא התכוונת, היא מפרשת זאת כך אולי.

לי נשמע שאין לך מה להתרגש ממנה באופן אישי- היא טיפוס שלא ניחן ביחסי אנוש טובים, היא הולכת באמצע שיחה ולא מתעניינת במישהו אחר, לא משנה מה דרגתו- אפילו לא אח שלה. ולכן, בשיחות משפחתיות כמובן תביעי את דעתך, תצחקי כשאת מבודחת ממשהו, תחייכי כשאת מרגישה צורך, תהיי את. אין לך סיבה להרגיש שהיא מנהלת אותך - נהלי את המצב בעצמך והחליטי שככה היא, ולך אין מה לסבול מזה סבל מיותר. אם החמה מתעניינת הסבירי לה שאת מאוד היית רוצה להתקרב אבל כנראה שהבת שלה סגורה יותר ופחות מתקרבת.

היי עדי תודה על ההתייחסות. העניין הוא שיש לה המון חברים! לה ולבעלה יש משהו כמו 20 זוגות חברים וכמו שציינתי היא חברה טובה של גיסתה הטרייה ולכן לא ברור לי למה היא מתנהגת כך אליי. ברור לי שאני צריכה להתעלם ממנה אבל קשה לי עם זה מאוד. ובאמת כל פעם שאני מנסה לפתח איתה שיחה אני לא מצליחה. חשבתי לפתוח את התחושות שלי איתה בשיחה גלויה אבל מצד אחר אני לא רוצה לתת לה את הכוח הזה עליי... כלומר שהיא תדע שאני מרגישה כך ובאיזשהו מקום אני לא חושבת שזה יעזור. אבל איך אני באמת יכולה להיות אני ולא רק כלפי חוץ? איך אני באמת יכולה לעשות את השינוי הזה אצלי?

הי איילת,

יתכן וכפי שהזכרתי יש בך משהו שמאיים עליה וגורם לה להתרחק. לא בטוח שזה משהו בשליטתך. העובדה שיש להם הרבה חברים עדיין לא מספרת על טיב יחסי האנוש שלה. יחסי אנוש נמדדים ברמה המדוקדקת ביותר- עד כמה אתה רואה את האחר וכמה אתה מוכן להקריב ממך, למענו. האם אתה קשוב, האם אתה חושב "מחוץ לקופסה" כשזה מגיע לויתורים על הנוחות והאושר שלך. אנחנו לא יכולות לדעת מה קורה ברמה הכי פרטית שם בינה לבין עצמה.

בהנחה ולא "עשית לה כלום", לא נראה שהיא יודעת להתמודד עם "העולם" ובעלך די אישר את זה, כאח שלה, שכאן היינו דווקא מצפים למערכת יחסים טובה יותר. אפשרות נוספת היא שדווקא כי את "נכס" מסוים של בעלך, אולי יש לה משהו נגדו (עוד מימי הילדות או מיחס ההורים כלפיו מול היחס כלפיה) והיא משליכה זאת עלייך, כיוון שאת "שלו" והיא יודעת שזה יכול להזיז לו אם את תיפגעי ממנה. עוד השערה.

אבל כל אלו הן "מחשבות בקול". מה שחשוב הוא לזכור את העובדות- יש פה גיסה שלא מעוניינת להתקרב, שלא עושה מאמצים ואף מרחיקה אותך. במצב כזה- להתרחק חזרה, ולעשות שינוי חשיבה מהותי, לשדר שאת פשוט את ולא מגיבה למה שהיא משדרת. להמשיך להגיד שלום, להתעניין, להתקרב, אבל לא לצפות ממנה לשום צעד.

שלום יוחאי,

כמה אפשרויות-
יתכן ואתה באמת לא מייצר אצלה ציפיה ומתח ואז היא מראש לא יוזמת ולא מתעניינת. אם תנסה לא ליצור קשר כמה שעות, או נניח יממה, אולי יהיה קל יותר להבין האם וכמה היא מעוניינת. זה יוכל לענות לך על השאלה האם היא באמת רצינית.

אפשרות אחרת היא שהיא בחורה שאוהבת שמחזרים אחריה והיא זקוקה לזה, ועם הזמן היא גם תיזום.

אפשרות נוספת היא, שאין לכם הרבה תחומי עינין או אתם מתקשרים לייצר כאלה בשיחות שלכם, במצב כזה חשוב להיפגש יותר ולדבר פחות בטלפון- לבדוק טוב את הקשר במבחן המציאות, לצאת לבלות, לדבר, לראות סרט, לטייל, לעשות דברים שיעודדו שיחה.