פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שני היקרה, לאור מה שכתבת, אני שמה לב שאת מאוד מודעת לעצמך ומנתחת את הטעויות שלך בצורה מאוד ברורה ונוקבת.
אז מודעות עצמית זה הצעד הראשון.

אחר כך עלייך להגדיר לעצמך מטרה. למשל אין בכך כל רע - ההיפך - לרצות להרגיש "אקשן, אתגר, ריגוש... פלפל" כדבריך.

אלא שאצלך זה התקבע במערכות היחסים עד כה שהדרך להרגיש את כל האקשן וכו' היא ע"י ריבים, וראית היטב עד כמה זה שוחק והורס את האהבה הכי יפה.

השאלה היא האם ניתן להשיג את התחושות האלו גם בדרכים אחרות, ולא רק ע"י ריבים שמותחים לגמרי את הגבולות של בן /בת הזוג.

אני חושבת שאפשר לחשוב על דרכים אחרות, כמו למשל טיולים אתגריים, לצאת לחופשה למקומות רומנטיים, לצאת מן השיגרה, ללמוד לנהל שיחות עמוקות. לצאת לחופשה לפעמים לבד, ללא בן הזוג על מנת להרגיש געגוע וחסר...

אז זו הדרך הפשוטה, ההגיונית. אבל אם תרגישי שקשה לך ליישם זאת ואת בכל זאת חייבת לריב - לדעתי טיפול פסיכולוגי יכול אולי לעזור לך לצאת מן הדפוס ההרסני הזה ולהמציא אפשרויות אחרות איך לנהל יחסים משמעותיים ואוהבים.

דניאל היקרה, לדעתי נוצר ביניכם קושי מצטבר, שיש בו כבר כמה שכבות של בעיות. על הפער הראשוני בנושא הסקס שהיה ביניכם למן ההתחלה, נוספו אצלו רגשות אשמה ודימוי עצמי נמוך, ועל כך נוספו דברי התוכחה שלך שקשה לו לשמוע אותם, כמובן, ונוצרה התנהגות של הימנעות מסקס, כי כל המחשבה על סקס הפכה להיות טעונה בהרבה אלמנטים לא נעימים.
ואז, ככל שלא מטפלים בכך נכון - זה רק תופס עוד ועוד מטען כבד שמעיק.

ברור ששיחות התוכחה שלך אינן במקום, למרות שאני מבינה אותך, הגישה הזאת אינה נכונה, כי היא יוצרת התגוננות אצלו ורתיעה מן הנושא. אך אחד לא אוהב שמצביעים התחום החלש שלו ושכועסים עליו.

לדעתי עליכם להגיע לאבחון שבו מישהו מקצועי ינתח יחד איתכם את כל הרובדים האלו, כולל ההעדפות שלכם בסקס. כי יתכן שגם בסקס עצמו קורים דברים שאינם כיפיים ויוצרים אצלו מתח וחרדה, אולי הוא מרגיש שהוא אינו מספק את הסחורה וזה נותן לו תחושות של ביצועים כושלים.
המשימה היא ליצור רק אווירה כייפית סביב הסקס. לנטרל את כל מה שקשור לסקס שאינו נעים, ולהתחיל לבנות את כל ההקשר הזה בצורה חיובית. גם את היוזמה, גם את החיזור, גם את הרומנטיקה, גם את מה שקורה תוך כדי וגם את החיבוק שאחרי.
יש כאן משימה של בנייה מחדש, ולפני כן צריך למפות את כל מה שאינו נעים לשניכם.

ניתן לעשות זאת אצל סקסולוג טוב או אצל יועץ זוגי שנכנס לתחום המיני.
כמעט תמיד - אצל זוג קבוע - יש גם נושאים הקשורים לתקשורת ולציפיות שהן מעבר לתחום הסקס, ולכן אני מאמינה שכאשר מדובר בזוג כמוכם - עדיף להגיע ליועץ זוגי ולא רק לסקסולוג, כי תחום התקשורת והתחום הרגשי אינו חזק אצל הסקסולוגים כפי שהוא אמור להיות חזק ומרכזי אצל היועצים הזוגיים.

שלום אלון,

לא פירטת מה היו הסיבות לפרידה, ומה גרם לכם לשוב להיות בקשר.

התחושה של "גם פה וגם שם" אחרי פרידה של כזה קשר היא טבעית וברורה. הייתם יחד תקופה מאוד ארוכה, ההיכרות השורשית לא נשכחה וזה קצת כמו לרכב על אופניים- מנסים פעם פעמיים וזה מתחיל לזוז. בו זמנית יש את החשש שאולי אתם שוב טועים ואף אחד מכם לא רוצה לחוות פרידה שוב- בכל זאת מדובר בחוויה לא קלה ותחושה של כישלון לא פעם.

ההצעה לנתק כרגע קשר ולקחת פסק זמן לחשיבה מחודשת היא הצעה טובה ובריאה. יהיה בהחלט כדאי לחשוב, ולדון שוב על הדברים. אם אתה עודכם מאוהבים, הרי שיש על מה לדון. מותר להעלות את הטעויות שעשיתם בקשר הקודם, מותר לחשוב יחד איך פותרים ומותר גם לתחום בזמן את הניסיון הבא שלכם בתוך זוגיות. החשוב הוא בניסיון הזה הוא לא לחכות לפיצוץ, אלא לעצור ולדבר, לעצור ולדבר, להיות חכמים ולנסות ללמוד מהשנים שהייתם יחד- איך הפעם זה כן יכול לעבוד.

אבל לפני הכל- לחשוב. אם הגעתם להחלטה שמנסים שוב- להשקיע שם את כל הכוחות כדי שזה הפעם יצליח באמת.

בהצלחה רבה.

הסיבה שנפרדנו היא פשוט עדין לא "ראתה" עולם. היא חזרה. אהבה עצומה יש אני בטוח היא נאמרה בכל והוצגה בכל צורה אפשרית. לא היו הרבה טעיות בקשר האמת רק סימני שאלה של כל אחד עם עצמו. בכל מקרה אהבה יש אני בטוח ב-100%.

אני ינסה לפשט את זה הכי שאוכל. יש רגש, שכל ותחושה. אני בנאדם שהולך יותר מהכל עם הלב והתחשות שלו. זאת היא, היא האחת! אבל לפחות כרגע זה מרגיש לשנינו לא נכון ואנחנו לא יודעים למה. אנחנו כבר כמה ימים לא מדברים כדי לראות אולי באמת צריך לתת לדברים לשקוע. אני לפחות בו בזמן מפחד לאבד את זה. אנחנו על מין רכבת הרים. השיחות שלנו אמנם היו קצרות אבל היו בתחושה של קרירות "וגועל". ברגע שכל המסכות ירדו זה היה מדהים אבל משהו מבפנים אמר "לא". אני באמת רוצה שזה יצליח ויודע שחייב מאמץ משותף בלבד. אני אשמח לעוד איזה עצה או שתיים איך לגשת לעניין או איך לפשט את התחושה הלא מוסברת הזאת.

שלום אלון,

אין לי הרבה רעיונות איך לפשט את התחושה הלא מוסברת- היא לא ברורה לי כשם שהיא לא ברורה לכם. אבל מה שכן יש לחדד- שהתחושה הזאת קיימת. מצד אחד היא האחת, מצד שני אתם לא סגורים שזה הזמן. אולי עוד יש בשניכם את הרצון לחוות עולם ולהתנסות, אולי בתוככם שניכם מרגישים שאתם תתחייבו "לתמיד", ויש בזה משהו מרתיע? אפילו בלא מודע. אולי כפי שאמרת, היא האחת, וזה יוצר אוטומטית התנגדות למחויבות כ"כ טוטאלית.. נסה לחשוב על זה.

זה נכון לא לדבר כרגע על הדברים ולתת לזה לשקוע. לא מתקבל אצלי רציונלית המונחים "גועל" ו"קרירות" עם התחושה שהיא האחת- יש משהו שמתנגש לך וצריך להבין למה בדיוק. אולי התחושות השליליות כלפיה קשורות לעובדה שהיא לא הסתפקה בקשר, בך, ורצתה לחוות עוד. אולי משהו בזה לא מסתדר לך עם הדמות האידיאלית של אשה, רעיה, בת זוג לתמיד, מחויבות, נאמנות. אלו רק השערות כמובן.. אתה מוזמן לחשוב יחד, ולהעלות את הדברים.

אשמח להתייחס.

שלום ד',

אני רואה איזשהו קשר בין שני הנושאים שהעלת- תשו כוחותייך להכיל אותו, והוא מצידו- לא מכיל אותך. אני לא יודעת אם זה קשר ישיר והשלכה ברורה של "להחזיר לך אותו יחס" במודע, אבל יתכן וזהו דפוס שאימץ לעצמו מתוך התסכול הכפול שהוא חווה- העובדה שכבר אין לך כוחות, ואולי בצדק, להכיל את תסכולו, והתסכול השורשי מהעבודה עצמה.

מניסיון, בעל שלא מאושר במקום עבודתו יתקשה מאוד לא להביא את זה הביתה, בדיוק כמו כל אחד. יהיה לו מאוד קשה לתפקד בתחומים אחרים, כיוון שרוב האנרגיות מרוכזות לדבר אחד- לעבודה. אולי, אם היית יכולה יותר להיות איתו, יותר לנסות להציע פתרונות ואפילו לשדר שחרור מההיבט הכלכלי (ז"א, לשדר לו שאת לא דואגת, שאת יודעת שהוא יכול למצוא משהו טוב יותר, שאת סומכת עליו)- רק זה יכול לשפר את הרגשתו ואולי גם דרך הטיפול לראות את החיובי בעבודתו וכו'. גם אם כן וגם אם לא, תפקידך כאשתו לעבור איתו את התהליך והמשבר התעסוקתי. זה בסדר שהתעייפת, מותר לך וזה לגיטימי, אבל משום שאת שואלת מה פשר חוסר תפקודו וחוסר שביעות רצונך- חשוב לחדד בפנייך את הקשר שבין שני הדברים: התסכול שלו, וחוסר ההכלה שלך את התסכול.

שלום ד',

אני רואה איזשהו קשר בין שני הנושאים שהעלת- תשו כוחותייך להכיל אותו, והוא מצידו- לא מכיל אותך. אני לא יודעת אם זה קשר ישיר והשלכה ברורה של "להחזיר לך אותו יחס" במודע, אבל יתכן וזהו דפוס שאימץ לעצמו מתוך התסכול הכפול שהוא חווה- העובדה שכבר אין לך כוחות, ואולי בצדק, להכיל את תסכולו, והתסכול השורשי מהעבודה עצמה.

מניסיון, בעל שלא מאושר במקום עבודתו יתקשה מאוד לא להביא את זה הביתה, בדיוק כמו כל אחד. יהיה לו מאוד קשה לתפקד בתחומים אחרים, כיוון שרוב האנרגיות מרוכזות לדבר אחד- לעבודה. אולי, אם היית יכולה יותר להיות איתו, יותר לנסות להציע פתרונות ואפילו לשדר שחרור מההיבט הכלכלי (ז"א, לשדר לו שאת לא דואגת, שאת יודעת שהוא יכול למצוא משהו טוב יותר, שאת סומכת עליו)- רק זה יכול לשפר את הרגשתו ואולי גם דרך הטיפול לראות את החיובי בעבודתו וכו'. גם אם כן וגם אם לא, תפקידך כאשתו לעבור איתו את התהליך והמשבר התעסוקתי. זה בסדר שהתעייפת, מותר לך וזה לגיטימי, אבל משום שאת שואלת מה פשר חוסר תפקודו וחוסר שביעות רצונך- חשוב לחדד בפנייך את הקשר שבין שני הדברים: התסכול שלו, וחוסר ההכלה שלך את התסכול.

שלום לך תמר,

קודם כל מצער לשמוע מה שעובר על הבחור. נשמע שהוא אבוד, תלוש, לא בדיוק מוצא את עצמו והאבל על אחותו רק מוסיף כאב בלתי נגמר. לאבד אדם קרוב הוא אחד המשברים הקשים והמורכבים שאדם עובר בחייו, ואת צודקת- אינך מספיק מכירה אותו ואת תגובותיו כדי לדעת מה הוא צריך. את גם צודקת שחוויה כ"כ קשה בתחילתו של קשר עלולה להעיב- דווקא כי ההתחלות אמורות להיות אחרות, קלילות יותר.

הרצון שלו לברוח יכול לחדד יותר את תחושת הכאב ואת התסכול, וזה יכול גם להיות רעיון שהיה לו עוד קודם- את לא ממש יכולה לנבא ולדעת מה גרם למה. והאמת, זה גם לא ממש רלוונטי עבורך. הבחור אומר במפורש שאולי לא ישאר בארץ ולא יודע מה יהיה איתך, איתכם. זה ברור מדבריו שהוא לא מחויב עד הסוף. הוא מבולבל, חצוי, נמצא כנראה רגשית במקום מאוד חסר וודאות. זה בסדר- טוב שהוא משתף כדי שתדעי איפה את עומדת. אני לא בטוחה שהוא רוצה לגמור את הקשר כמו שהוא מעדכן אותך איפה הוא נמצא כרגע בחייו, לאור כל מה שהוא חווה בחייו.

אני כן הייתי מציעה לקחת את הקשר מאוד לאט, מאוד בזהירות כדי לא להיפגע ממנו בהמשך. אם קשה לך- את יכולה גם לקחת פסק זמן ולהתנתק, אבל חשוב שהוא ידע מה הסיבות, חשוב להידבר על הנושא לפחות עוד פעם אחת ברצינות- כדי לשלול גחמה של אותו הרגע, ז"א, כדי לברר בדיוק האם ולמה הוא מתכוון ועד כמה זה היה "רגע של פסימיות ולזרוק הכל", או משהו שבאמת הוא שוקל ברצינות. ואם זה ברצינות ואת אינך מתכוונת לחיות את חייך בחו"ל, הרי שאין מה להיכנס לקשר כזה ולהעמיק בו.

מאחלת לך הרבה בהצלחה.

שלום אלמוני,

ראשית טוב לקרוא שאתה מרוצה מהזוגיות שלך ואתם יודעים לפתור בעיות. נשאלת השאלה למה כאן, בנושא כזה, אתם לא מצליחים להידבר עליו ולהגיע לפיתרון.

יכולות להיות כמה סיבות, מבחינתה- השינויים ההורמונליים לאחר לידה, התפיסה שלה את עצמה כאשה, התפיסה שלה אותך לאור התפקידים שלך (מפרנס, יוזם עזרה בבית וכו'), האם המשיכה שלה השתנתה.

המצב שתיארת בו אתה מתאפק וגם חש אשמה אם לא הצלחת (וזה ניכר מהודעתך)- הוא לא מצב סביר ובטח שלא באשמתך. אף אחד לא מצפה מגבר (גם לא גבר דתי) להתאפק (בזמנים שהיא מותרת לך) ולבסוף לנחול אכזבה- ועוד מעצמך. ברור שמדובר כאן בבעיה זוגית (הכוונה לבעיה רגשית הרבה לפני "בעיה מינית", כי אני לא בטוחה שרק בזה מדובר), ולא בבעיה שלך- כי לא התאפקת. חשוב מאוד לא לחוש את האשמה הזאת, כיוון שיש לנו חלק חסר- מה קורה איתה מבחינת המשיכה אליך, או איך היא תופסת בכלליות מיניות ומערכת יחסים אינטימית.

אני מאמינה שעם פוטנציאל זוגי כמו שלכם- שסה"כ אתם מצליחים לפתור בעיות, אתם תצליחו לפתור גם את זאת. אמנם קשה יותר בחברה הדתית למצוא הכוונה והדרכה, אבל זה אפשרי. בשלב הזה הייתי מציע לבדוק בדיוק מה היא חווה ולמה היא לא מרוצה.

בברכת הצלחה,

היי

מעבר לדברים הנכונים שכתבה לך עדי ברצוני להוסיף כמה מילים ומקווה שהמצב אצלכם ישתפר לטובה.

אני מבין אותך!
מצד אחד "אתה רוצה שהיא תרצה" כדי להרגיש נאהב ורצוי כפי שאתה אוהב וחושק בה, ומצד שני אתה לא יכול לחכות ולחכות לה שוב ושוב עד שהיא תתרצה ותסכים, מה גם שאתה לא מעוניין שייעשו לך טובות...

אז תראה איש יקר!
אין פתרונות קסם וגם אין מדד לכמות הפעמים שאתם אמורים להתנהל ולהרגיש שאתם כמו כל זוג נורמאלי...כי לכל זוג יש את הצרכים המיוחדים והייחודיים משלו,
ולכן דעתי שעליכם לבצע שינוי מיידי של סדריי העדיפויות שיביאו אתכם להשקיע בדבר הכי חשוב ומהותי בקשר הזוגי,

> אתם חייבים לגנוב זמן איכות בכוח כדי לא להגיע למצב של הזנחת הקשר.

לגביי הבעיה שציינת נראה לי שלקחת פיקוד + רגשות אשמה על כל הנושא ושלא בצדק! זה לא בריא לך וגם לא מוסיף לזוגיות שלכם.

> ראשית עליך להבין ולהפנים שהבעיה היא שלכם ביחד ולא שלך!
עד שאתה מנסה לרצות אותה ולגרום לה לרצות לקיים עימך יחסים בכל פעם מחדש...תעבדו על הנושא ממקום אחר לגמרי,
אני מסכים עם מה שכתבה לך עדי שהעיקר חסר מן הספר...מהדברים שכתבת לא ברור מה היא עמדתה של אשתך והרצון שלה (אם בכלל...)להשקיע "בתבלין" של מערכת היחסים.
תצטרכו לעבור על ציר הזמן מיום היכרותכם ולבדוק - - -
1. מה היה אז ומה השתנה היום?
2. מתי הייתה הפעם הראשונה שאתם זוכרים שהיא הגיבה לחיזורים שלך לא טוב? אם לא תעלו על הבעיה לבד תאולצו לגשת לאנשי מקצוע דבר שרבים וטובים נעזרים בו מידיי יום.
בהצלחה

ראשית תודה רבה על התגובות, אני שמח לשמוע שאני באמת בסדר - זה מחזק.
כתגובה לבני אספר כי באמת השתדלתי להיות יותר בבית בחודשים האחרונים, זה באמת עוזר לקשר הרגשי שלנו, אך לא בטוח שזה ממש עוזר לקשר המיני. חשבתי מעט ברצינות רבה על טיפול זוגי, אולם טיפולים אלו יקרים מאוד. היות ואנחנו סטודנטים המשכורות (ולכן גם ההוצאות) שלנו נמוכות מאוד, על כן אינני בטוח שאנו יכולים לאפשר זאת לעצמנו. אני חייב לציין שיש בי גם חשש שטיפול יגרום לנו להעלות דברים שעד כה לא נראו לנו כבעיות ופתאום הם יהפכו לבעיות והדבר יצור מתחים מיותרים בינינו.

באשר לנקודות שהעלתה עדי, אכן אשתי השתנתה כתוצאה מהלידה, בגופה, אולי גם בהסתכלות על הדברים שציינת. אנחנו באמת לא מדברים הרבה על מיניות ומשיכה מינית היות וזה יוצר אי נוחות בקרבה, ואף גורם לה להתרחקות. החשק המיני שלה באופן כללי חלש מאוד, ורוב הזמן לא חסר לה כלל הקשר המיני. נוספת על כך בעיה שהייתה לנו מאז שהתחתנו: אולי המגע שלי היה לוחץ מידי, אך תמיד היה קשה לאשתי לקיים חיי אישות בליל הטבילה, או יום לאחריו ולרוב נאלצתי להתאפק כמה ימים. כעת אני מרגיש שהיא מצפה ממני לאיפוק רב יותר כמו שתארתי במכתב הראשון. כיוון שאנו מתקשים לדבר על הנושא אני ספקן לגבי מה שאמרת, שנתגבר על זה בזכות הזוגיות, שטובה ב"ה. כמעט תמיד בכל פעם שהנושא עלה לשיחה בינינו נוצר מתח באויר ואי נוחות ולפעמים אפילו נגררנו לתוך מריבה, ברור שמצב כזה רק מוריד את החשק המיני ולוקח המון זמן עד שהוא חוזר.

בטוחני שגם היא תהנה יותר אם הקשר שלנו יהיה מורכב מקשר מיני מחד וקשר ריגשי מאידך. חשוב לי מאוד לציין גם שאני מאוד מעריך את אשתי, כאשה, כאם וכאדם ואינני מאשים אותה כלל וכלל באף אחד מהדברים שכתבתי.
אני מקווה שלא החסרתי פרטים חשובים.

אשמח לתגובות
תודה רבה

שלום שוב אלמוני,

תודה לך על הפירוט. קודם כל שוב ראוי לציין את האהבה והראיה שלך אותה, ההכלה והדאגה שניכרת מכתיבתך. ישר כח.

אני מתחילה להבין שהבעיה היא יותר אישית שלה- כבר מהתחלה היה קושי ברור עם הנושא האינטימי והיתה לה נטיה לדחות את מועד המפגש האינטימי ביניכם.

אני מסכימה איתך לגבי טיפול זוגי, ויש מחירים מסובסדים לסטודנטים- זה קיים. צריך לברר באיזור מגורכם, קופ"ח וכו'. יש מטפלים פרטיים שנותנים הנחות ושווה לברר.. אני חושבת שההשקעה הזאת יכולה להשתלם לטווח ארוך ולברר איך כן ניתן, אפילו כהתחלה- אחת לשבועיים, לקבל יעוץ או שיחה. החשש שלך מטיפול- מובן ולגיטימי, אך בד"כ המטפל יודע לנווט את התהליך הטיפולי ואתה כאדם מודע לקשר, למערכת היחסים ולעצמך- יכול לבחור לפתוח איזה נושא שתרצה. אם יהיה נושא שיפתח והמטפל ירגיש שזו בעיה- אתה מוזמן לחלוק על דעתו, וזה בסדר.

אני מבינה שאין לגמרי תקשורת פתוחה על היחסים האינטימיים- אולי זה עינין תרבותי, מה שבטוח זה פוגע ישירות בקשר שלכם. כשלא מדברים על נושא מסוים- הוא גדל. השתיקה מאוד רועמת והבעיה מתעצמת. כשמדברים על הבעיה ונותנים לה שם- הרבה יותר פשוט לטפל בה. ככל שאני קוראת את מה שכתבת עולה תמונה ברורה , שאשתך חווה מצוקה בעת חוויות מיניות, ויהיה כדאי שתנסה לטפל בזה, מה גם שהיא צריכה להיות מודעת להשלכות- זה פוגע בך ובקשר. הנושא האינטימי גם בתוך עולם היהדות שמצניע, ובצדק, את הנושא הזה- גם שם יש חשיבות משמעותית ועצומה להיבט האינטימי. ויש בקהילה הדתית מטפלים, אנשי חינוך ויועצים שיכולים לתת לכם מעט הכוונה.

לסיכום, היה אידיאלי אם היא היתה מכירה בבעיה שלה, ומנסה לקבל טיפול אישי בשלב ראשון. אם לא, יש לברר על טיפול זוגי שאתם יכולים להרשות לעצמכם ומשם להמשיך הלאה. אני מבטיחה לך שזאת השקעה שתשתלם לך.

ממש המון תודה!
אין לך מושג כמה התמיכה והעצות הללו עוזרות לי. אני פתאום מבין שבאמת יש לנו בעיה, אפילו שאנחנו זוג די צעיר, ואילו רק הייתי חושב בכלל לפנות לפורום מסוג זה לפני שנה או קצת יותר אולי הייתי חוסך לנו הרבה.
אני באמת אבדוק מחירים והמלצות באזורנו ואחשוב איך אדבר על כך עם אשתי, וב"ה באמת לשם שמים אני מקווה שזה יתגלגל לכיוון טוב.

אין מילים בפי מלבד תודה רבה!

שלום אלמוני,

בשמחה! אתה מוזמן תמיד לשוב ולהתייעץ. אם תרצה עזרה או כיוון לגבי טיפול אתה יכול לשלוח לי מייל ואנסה לעזור לכם למצוא מישהו מתאים.

בברכת הצלחה! וישר כח על הגישה שלך.

היי

מסכים עם כל מילה של עדי וכמו תמיד מרגיש צורך להוסיף...

הבעיה היא אכן שלכם כזוג והדרך לפתור אותה עוברת בהבנה עמוקה שלא משנה מי התחיל ומי התחיל להחזיר...מה גרם למה וכו'...
מכאן ואילך >>> אתם לוקחים אחריות כל אחד על הצד שלו ומנסים לבוא עד כמה שניתן לקראת הרצונות והצרכים של השני,

- כדי שאשתך תסכים לצעוד כמה צעדים לכיוונך יהיה עליך ללמוד כמה כללים חשובים שיעזרו לכם לרדת לעומקם של דברים,

- אני לא רוצה לרוץ לפתרונות או להעלות השערות אבל על פניו זה נראה כמו אי מוכנות רגשית ופיזית של אשתך לחיי אישות תקינים, ייתכן גם שלא קיבלתם הדרכה מתאימה כך שהכל פתוח וניתן לשפר ולתקן כי אתם עדיין צעירים מאוד וחבל על כל יום של סבל שעובר עליך ועליכם,

אני מוכן לכוון אותך דרך המייל ולהעשיר אותך קצת מניסיוני המקצועי והאישי - תבקש מעדי את המייל שלי.

בהצלחה

הי הילה.

אני שמחה לשמוע שאת במקום אחר היום. כמובן המקום הזה עוד מביא איתו השלכות של החוויות מהקשר הקודם. את חוששת להיקשר, וזה טבעי, בעיקר לאחר כזאת תקופה. ההיקשרות היא תהליך איטי מאוד, ולא תמיד קורת מיד. כך יוצא שכבר כשטוב לך את מאוד חוששת להיכנס שוב לקשר שיביא איתו כוויות.

קודם כל אף פעם אין לנו ערובה למה אנחנו נכנסים רגשית. אבל אנחנו כן יכולים לשמור על עצמנו ולבדוק טוב מי יושב מולנו, והאם הוא נופל במקומות של הקשר הקודם, או שהוא דווקא מפתיע לטובה. תוך מספר פגישות של שיחה את תוכלי לזהות פחות או יותר אם יש פוטנציאל לקשר הזה. חשוב לעבוד על עצמך ולנסות להבין איך תוכלי לזהות מראש פגיעות שכבר חווית, שוב, זה לא מבטיח שלא תיפגעי- אבל זה טבעה של מערכת יחסים.

לכן הביקורתיות שלך והפסימיות מאוד מובנות, אבל זה לופ שקשה לצאת ממנו. לכן חשוב שתנהלי את המצב בעצמך ולא שהמצב ינהל אותך, כפי שקורה כרגע. החליטי שלקשר הבא את מגיעה אחרת, לוח חלק, ומנסה מהתחלה, באמת.

מהיכרותנו הוירטואלית אני משוכנעת שאת יכולה.

שלום לך סיגל,

יש פה שני דברים- האחד שהוא לא מראה יוזמה ונכונות לסמוך על עצמו, והשני, בקשר ישיר- את לא סומכת עליו, בגלל ההתנהגות הזאת שלו.

מהמעט שכתבת לנו אני מבינה שאם הוא לא יוזם מרצונו למשל מקלחת לילדה, הוא לבטח חש שאינו בטוח בעצמו- ואת למעשה מאששת את החשש הזה. נכון, יש הורים שיותר "בעייתיים" מהבחינה הזאת- מתקשים לצפות מצבים לא נעימים מראש ולא מספיק "ראש גדול" כשהם לבד עם הילד החדש שהגיע. אבל- חשבי על זה בצורה הזאת - לבטח תרצו עוד ילדים בהמשך, מה יהיה, כל פעם את תהיי הבייביסיטר שלו, בכך תכבלי את עצמך, וגם אותו בו זמנית? בינתיים תשדרי לו ולילדים שאי אפשר לסמוך על אבא.

במקביל, כשאת מדברת על הפרעת קשב, אני מבינה שזה משהו שהוא מודע אליו. אפשר להגיד לו בעדינות שאולי בשל ההפרעה, קשה לו לפעמים לעשות גם וגם או להתרכז באיזושהי משימה. נסי לברר איתו איך הוא מרגיש כשהוא לבד עם הילדה, או מה הוא ירגיש כשיקלח אותה לבד- ממה חושש, למה לא יוזם זאת? אולי כאן הוא יגיד שהוא מתקשה, ומשם תוכלי להמשיך לכך שאת גם מתקשה לראות אותו לבד עם התינוקת- לא כי "את לא סומכת עליו", אלא כי את שמה לב שקשה לו. ואז לנסות להגיע לפיתרון יחד.

מה שמטריד אותי הוא שהוא חש את העובדה שאת לא נותנת לו מספיק אמון והוא בעצמו לא מאמין בעצמו- וזה לופ. עכשיו כשזאת תינוקת זה מצב אחד, אבל כשהילדה תגדל היא תחקה את המודל שלך, כמו בעוד מצבים, והיא תקלוט מהר ממה שאת חושבת- שעל אבא אי אפשר לסמוך. ואי אפשר להישאר לבד עם אבא. כדי לנטרל את המצב הזה, עלייך להגיע איתו להידברות כנה, עדינה, ולהסביר לו מה את רואה- את הקושי שלו. ולא לשים את הדגש על כך שאינך סומכת עליו, זה עלול להיות מאוד לא נעים ולהביא לויכוחים סביב אמון- נושא שצריך לשמור עליו טוב טוב ולהעלות אותו במצבים קריטיים.

הייתי מנסה להוריד את הטייטל ששמת "בעל חסר אחריות" מהלקסיקון הזוגי שלכם- שוב, אני מבינה שיש מצבים שאת ממש לא סומכת עליו, אבל אם לא תאפשרי לו כלל לבצע מטלות, ואם תשתלטי לחלוטין על תפקיד המטפל - את תמצאי את עצמך מהר בלי עזרה. יש לתת לו את כל המשימות שאת יכולה, תוך פירגון ופידבק חיובי על מה שכן עושה טוב. בשיחה איתו ניתן לחלק- מה את עושה ומה הוא עושה, ברבות הזמן את תחושי שכשהוא מאמין בעצמו- קל לו יותר, וגם לך באופן ישיר.

מאחלת הרבה בהצלחה בהורות החדשה

היי, תודה שחזרת אליי בהקדם.
אני רק רוצה ללבן את שורש הבעיה- הוא לא היה שותף עוד לפני שהיא נולדה- גם כשהיה לנו כלב הוא לא טיפל בו ורק אני הוצאתי אותו לטיולים לדוגמא. הוא פשוט עצלן- זו המילה. לי מאוד קשה עם זה ואני מקנאה בזוגות שהבעל הוא שותף פעיל ויוזם ואני יודעת שאי אפשר לשנות אותו אז ניתן רק להשלים עם המצב. לאחרונה עשינו רשימות של "חלוקה בנטל" והוא לקח על עצמו משימות שונות בבית שזו התקדמות, אבל עדיין הטיפול השוטף בילדה- נשאר אצלי. בראייה לרחוק אני יודעת שזו בעיה והייתי רוצה לשנות אבל ניהלתי איתו שיחות ולאתר את הבעיה האמיתית שלו להחליף חיתול למשל- אין לו סיבה אמיתית. תחילה הוא האשים אותי- שאני מורידה לו את הביטחון (מה שנכון היה לחודשיים הראשונים לאחר הלידה) ולאחר שמיצה את התירוץ הזה השתמש ב"פשוט לא רוצה, עזבי אותי" יש לציין עוד משהו מוזר- הוא נגעל מפירות בצורה קיצונית- לא נוגע, לא מסוגל להריח, לא לקנות בסופר. כשעובר לידי כשאני מחליפה לה חיתול הוא משמיע קולות כגון "איף"..עוד אני רוצה לציין שלפני הלידה ובכלל ההריון- הייתי בטוחה שהוא יהיה אבא נהדר, הוא עשה רושם של אחד שישתף פעולה ומאוד התלהב להביא ילד לעולם. מאוד הופתעתי לרעה ותקועה עם המרירות הזו. לא נראה לי שגם טיפול זוגי יעזור כי השינוי צריך לבוא ממש מתוכו והוא די אטום. כמובן שגם אני תרמתי לבעיה והנצחתי אותה, אולי כי היה לי מודל כזה בבית של אבא שלא עוזר לאמא עם הילדים ובבית, אלא רק עובד עד מאוחר השאלה אם טוב לי עם זה? לא כל כך

הי סיגל,

חשוב להתמקד במטלות שכן לקח על עצמו. עכשיו כשנתת תמונה רחבה יותר, יותר ברור מה את חווה. מאוד יתכן ואת משחזרת דפוס של המשפחה, אבל זה לא אומר שכך זה חייב להישאר. מצד אחד את רוצה שיעשה יותר, מצד שני את זאת שעושה ופחות מאפשרת לו. לכן חלוקת המטלות היתה צעד חשוב וטוב, וגם אם בהתחלה הוא פחות יטפל בילדה, אולי בהמשך (גם כשאת תשחררי), יהיה קל יותר ואולי יזום. את יכולה לנסות לתת לו לטפל בה לידך, מבלי להעיר הערות בכלל- פשוט לתת לו להתמודד.

מה שכן, הערות כמו "איף" הוא יכול לחסוך ממך- ועל זה כדאי לדבר איתו.. אני מכירה מישהו ששם מגבונים בנחיריים כל פעם שהחליפו לילד שלו.. כך שאת במצב ממש טוב :)
נסי להבין- התינוקת לא גדלה אצלו בבטן תשעה חודשים- החיבור הוא שונה לחלוטין. אנחנו כאימהות נשתמש בכל אמצעי להתחבר לילד, וההיקשרות היא מאוד מאוד חזקה, כמעט שלא ניתן להפר אותה. לא כך זה עם אבות- זה חיבור איטי יותר.. אחר.

אני רוצה שלפחות בשלב ראשון תנסי להעלות לו את הביטחון. הדימוי שלו מולך לא שווה ערך, הוא קולט אותך וקולט את הציפיות שלך ממנו ואת חוסר שביעות הרצון. גם "לא רוצה" הוא סוג של התנגדות חזקה וכנראה מפאת כך שכבר מהתחלת ההורות שלו לא היתה לו חוויה טובה. חשוב שוב- לתת לו לעשות דברים לילדה או איתה (לשחק, סיבוב בחוץ, לטפל) ואת יכולה להיות באיזור ולקחת על עצמך להגיד לו ר-ק מילים טובות, ולא להעיר לו בכלל.

לגבי פירות- יש אנשים עם "שריטות" כאלה ואחרות- לא אוהבים לגעת, את המירקם או נדחים ממאכלים מסוימים. זה קורה. אני מכירה מישהו שלא יכול לסבול מירקם של דייסה או של דני. כל אחד והחבילה שלו.


אם לא טוב לך עם המודל של האבא, ואת לא רוצה לשחזר אותו עליו- נסי לעבוד על הדברים שציינתי.

בהצלחה רבה

תודה רבה לך עדי, התעודדתי בזכותך ובהחלט אנסה ליישם את העצות שנתת
סיגל

ערב טוב ושבוע טוב
אני בחורה בת 24, אני נמצאת במערכת היחסים השנייה בחיי, ואגיד לך ממה שאני מבינה ורואה
כל אחד בנוי אחרת, לדעתי זה בסדר גמור אם היא רוצה פעם ב לצאת עפ חברות בשישי או אם היא רוצה קצת פחות פגישות מאשר אתה. להפך בזמן שהיא לבד עם חברות מה שלא יהיה, קח גם אתה את הזמן הזה, תשקיע בעצמך, תבקש ממנה להבא להודיע לך קצת לפני שתוכל אתה לקבוע עם חברים, מאוד מאוד מאו' חשוב שלא יפלו השמיים אם אתה כמה שעות לבד. תעשיר את העולם שלך, היא תמצא אותך יותר מושך ככה.

ובקשר למה קורה איתכם, אתם כבר שנה ובגילאים שלנו בתפיסה שלי אין מה להיות כמה שנים אם זה לא רציני ומוביל לחיים משותפים, אולי הדרך שלה להראות אהבה היא שונה, אבל בעניין המגורים ביחד שכן זו עליית מדרגה אולי כדי לדבר איתה, לראות מה קורה אם יש לה ספקות לדבר על זה אולי בעיות בקשר, כן אחרי שנה של קשר רצוי להבין איפה היא עומדת בקשר.

אבל כן בוא עם ההבנה שאתם שונים ואם אתה מוכן לקבל ממנה את מה שהיא מוכנה מסוגלת ורוצה לתת.

בהצלחה

היי קרן תודה רבה על התגובה והעזרה אבל אשמח מאוד אם אחת מהיועצות כאן תוכל לענות לי על מה שכתבתי תודה מראש אורי

אורי היקר, ראשית, אהבתי אמוד את תשובתה של קרן, ואני מצטרפת להצעות שלה.

מן התיאור שלך אכן בולט מאוד שאתה לגמרי מאוהב, אפילו "חולה אהבה", ואילו היא כנראה לא באותו מצב רגשי כמוך.

אני מסכימה עם קרן שאם היא לא תעשה צעדים למגורים משותפים עליך להבין מכך שהיא לא מספיק בעניין. מאוד חשוב לעבור לגור יחד ולהתנסות בהיכרות הרבה יותר קרובה.

לי זה ברור שעכשו אתה כל כך מאוהב בה שאינך באמת רואה את הבן אדם האמיתי כפי שהיא במציאות, אתה כל כך מסנוור. זהו שלב הכרחי אצל רוב הזוגות, שלב הפרפרים והסינוור, ולכן כל כך חשוב בעיני לעבור לגור יחד. מצד אחד זה מפחית את הפרפרים, אין מה לעשות...אך מצד שני זה נותן תמונה מציאותית של האחר, ועד כמה אתם מתאימים או מצליחים להתאים את עצמכם זה לזו. זהו מבחן מאוד חשוב לזוגיות, ושווה לעשות אותו לפני שמציעים נישואין.

כנראה שלא הבנתן אותי היא נוגעת בי הרבה ואומרת כל הזמן שהיא אוהבת אותי מאוד ואפילו חיפשה מקום שנגור ביחד אבל עכשיו הפסקנו כי היא בקושי תעבוד בגלל שיש לה מבחנים השאלה שלי היא איך באמת אפשר להיות בטוחים שהאהבה והזוגיות שלנו היא משהו לחיים לעתיד??? אשמח לקבל תשובה גם מעדי
תודה מראש אורי

שלום לך אורי,

אני רוצה להאיר את עיניך למספר דברים- האחד, אתם כבר שנה יחד, אני מאמינה שזה מספיק זמן כדי שהאהבה תיכנס לאיזו שיגרה. עד כה לא נראה ששניכם מגיעים מאותה נקודה לקשר- יש איזה פער בהגדרה שלכם את המילה "זוגיות" - מהי זוגיות עבורך ומהי עבורה.

ניכר כי היא מבקשת חופש הרבה יותר ממה שאתה כרגע מוכן לתת; אתה רוצה להיפגש יותר, היא פחות. אתה רוצה שכל הסופ"ש היא תהיה רק איתך, והיא פחות, היא רוצה חברות. ועוד דוגמאות שהעלת פה. המילה שהתחדדה מההודעה שלך היא "תלותי", כתבת במפורש- הייתי תלותי בה. לאחר שנה היינו מצפים ששני הצדדים יתנו גם אויר אחד לשני ותוכלו להמשיך לקיים את הזהות האישית שלכם יחד עם הזהות הזוגית- ז"א גם להמשיך את העולם הפרטי (חברות) וגם להמשיך את הביחד (סופ"ש ביחד).

אצלה במקביל עובד תהליך נוסף- ככל שתרדוף כך היא תתרחק. אנשים לא אוהבים שאחרים תלויים בהם, נזקקים להם. אין מה לעשות וזה הטבע האנושי- אנחנו רוצים להרגיש מצד אחד מחוזרים, מצד שני חופשיים שלא יגבילו אותנו. ואני חושבת שהמינון שלך בתלות כלפיה הוא מאוד מאוד גבוה. אם תצליח לעבוד על זה, ניתן גם בטיפול אישי, לעבוד על רמת התלות שלך בה ולנסות לשחרר מעט- יש סיכוי שהיא תדבר איתך בסופו של דבר גם על חתונה.

שיהיה בהצלחה

יעל היקרה, ראשת, המון תודה על התיאור המפורט והמדוייק, שמאוד עוזר להבין לעומק מה קורה.
משיכה מינית מתחילה מן המוח, והולכת ונבנית ע"י אינטראקציה של מחשבות, רגשות, אליהם מצטרפים רכיבים תחושתיים, הורמונאלים, אשר "מולידים" עוד מחשבות בכיוון מיני וכך הלאה, סוג של כדור שלג המורכב שכבות שכבות. לפחות כך אני מאמינה שזה קורה במוחנו, ומשפיע על אברי הגוף עד שאנו חווים תשוקה מינית.

כאשר המחשבות תפוסות בדאגה לעתיד כפי שתיארת, ובכעס ובאכזבה, אין מחשבות מנוגדות שיגברו עליהן ויאפשרו את תחילתו של "כדור השלג".

בידקי את עצמך ואולי תגלי שביום מסויים שבו הוא יעשה משהו שיפתיע אותך לטובה, או ילך לראיון עבודה מבטיח - פתאום כן תצליחי לראות אותו בהקשר מיני ולחוש קצת תשוקה.

אין לי כאן הצעה מעשית לפתרון הבעייה, אלא רק הסבר. אני יכולה להבין שאת לא יכולה פתאום לשנות את איך שאת תופסת אותו - לא מפרנס, לא מחושב כלכלית, תובעני בסקס, עוד "ילד" - לדמות אחרת כפי שראית אותו בתחילת יחסיכם.

אני מקווה מאוד שהוא יקח עצמו בידיים - בוודאי גם לו המצב מאוד לא נעים.
לדעתי סקס הפך להיות עבורו נקודת אור בחיים המשמימים שלו ולכן הוא מחפש זאת, כי אין לו יותר מדי נקודות אור.לכן הוא גם כל כך מתוסכל כאשר אינך רוצה אותו.

זה שהוא קורא לך פריג'ידית - אל תאמצי זאת לתוך הדימוי העצמי שלך...אינך כזאת, עצם העובדה שבעבר היה לכם סקס מעולה מוכיחה זאת.פשוט יש עוד כמה תנאים בסיסיים שלא מתקיימים - והם אלו שאינם מאפשרים לך להרגיש את התשוקה הבסיסית שתאפשר לך לרצות להתקרב אליו.
אני מאמינה שעם השנים אתם תמשיכו להרגיש את הנדנדה הזאת שבה כל פעם מישהו אחר ירצה סקס יותר מן השני. מאוד יתכן שאחרי שהוא ימצא עבודה ואת תרגישי משיכה כלפיו - הוא יאבד עניין וייתפס פתאום למשקל העודף שלך...זה ממש לא משהו פיזי אלא תגובה נפשית מורכבת.

שלום שירה וסליחה על העיכוב במענה,

בוודאי שזה טבעי שלאחר כ"כ הרבה זמן המשיכה תהיה אחרת והתשוקה יכולה להיעלם לתקופות ולחזור בתקופות שיש בהן יותר השקעה רגשית בקשר.

עם כל בחור חדש את תוכלי לחוות את ההתאהבות הזאת והלהט שיש בתחילת כל מערכת. גם איתו, עם הזמן, את כנראה תחווי תקופות פחות טובות ותרגישי שהוא פחות אטרקטיבי. ההבדל בין התחלה של מערכת לבין מערכת ותיקה נעוץ בכמות המידע שיש לך על הבחור. כשנמצאים בהתחלה, יש המון ציפיות ובדמיון שלנו אנחנו כבר מדמיינים הרמוניה וכמה הוא נפלא ומקסים ואיזה משיכה יש לי אליו, וכו'. המשאלות שלנו גורמות לנו להתרגש, וכל צעד ממנו שמראה כי המשאלות מתגשמות - כאן נכנסת ההתאהבות.

אבל שוב, כמו בכל מערכת יחסים, יהיו תקופות שבה האהבה תהיה במבחן, לאחר שההתאהבות חלפה עברה לה. החוכמה בכל מערכת כזאת ובהמשך בנישואים ארוכי שנים בתקוה, היא להמשיך להשקות ולהפרות את האהבה - להשקיע גם כשקשה, כדי להיזכר בכל זאת למה אנחנו יחד כ"כ הרבה זמן.

אז בתמצית, לשאלתך- בוודאי להשקיע במערכת היחסים הקיימת ולא להתפתות לריגושים מסחררים, הם נראים טוב עכשיו, אח"כ, את לא תשימי לב- גם שם את תחווי חוסר משיכה, יתכן, או חוסר סבלנות אליו ופתאום תראי שהדשא של השכן ירוק יותר... הגדולה היא- להשקיע השקעה ארוכת טווח. ואם אין משיכה בכלל- צריך לבדוק למה - האם מדובר במשהו חיצוני, או בתכנים פנימיים בקשר שגורמים לך להירתע.

שלום לך,

יש הרבה מינוסים בלבדוק את עולמו הפנימי והפרטי של בן הזוג. מפנטזיה אישית שלו הדבר עלול להביא חלילה לפירוק הקשר. אני מבינה את הצורך בלבדוק אותו, ועכשיו כשגילית, את בוודאי תרצי לעשות את זה שוב, אבל בכל זאת- מדובר בעולמו שלו, ועד כה לא הרגשת בשינוי. עכשיו אחרי שידועה לך פנטזיה שלו- את פתאום שמה לב שהוא מתעלם כביכול מאימך, הוא לוקח אותך לחדר השינה שלהם- כביכול פרטים שמאששים את החשש שלך.

אז קודם כל חשוב שתרגעי, ותרגיעי את המקום החרד שיש בך כרגע- כי אין לי ספק שהוא אוהב אותך. תקופה של שיפוץ היא תקופה לחוצה- את לא בבית שלך עם ההרגלים שלך, את "נוחתת" על מישהו אחר ונזקקת לעזרה רבה יותר, וכל זה יוצר מתחים רבים.

ההצעה שלי היא פשוטה- לחכות עד החזרה הביתה, ולאחר שהדברים במקום לשבת איתו ולפתוח את זה איתו, יותר בעדינות, פחות בהאשמה, ולשאול אותו אם יש לך מה לדאוג, ומה פשר העינין. להגיד שראית, שקראת, שמצאת, להיות כנה ולספר לו לאיזה לופ של מחשבות ודיכאון את נכנסת. להעצים את החוויה שלך מול כל הנושא הזה כדי שהוא יבין מה זה עשה לך, ובכך יוכל לשתף יותר ולהסביר לך יותר מה עליו עובר.

תתפלאי לשמוע שזה נורמלי, כל עוד זה לא חורג מגבול הדימיון והפנטזיה. זה לא נורמלי להישאר בזוגיות מבלי לדבר על נושא כזה- ועל זה צריך לעבוד. דווקא בגלל שאת מתארת מערכת יחסים טובה, אני לא הייתי מודאגת- יש פנטזיות - לא את כולן תאהבי וחלקן יגרמו לך למבוכה קשה, ולכן זה נשאר בגדר "עולמנו הפרטי" הכמוס, ולא מעבר לזה.

תודה על הסבלנות.

שלום לך,

נשמע שמאוד קשה לך. יהיו כמה דברים שכדאי לעשות:
1. ראשית, בשל היות בעלך אדם מופנם שלא רוצה כרגע להתגייס לתהליך זוגי, יהיה כדאי ללכת לבד למטפל שהוא גם פרטני וגם זוגי - להתחיל ללכת לבד עבור עצמך ושם לקבל כלים פרקטיים מה עושים. מאוד יתכן שבעלך עם הזמן יגיע ויצטרף כי הוא יראה שאת פועלת ממש לתיקון המצב.

2. אני מאמינה כמוך שלעובדה כי ההריון לא היה מתוכנן יש השלכה ישירה על מערכת האמון והיחסים ביניכם. יתכן מאוד שהוא לא יהה ממש בשל לזה, ולא הצליח "לדלג" מעל הפער הזה- פתאום החיים משתנים וצריך לעשות מעין "ריסטארט" על הכל. יתכן וכל המתח והתסכול כרגע פוגע בתקשורת ביניכם.

3. לגבי היחסים עם חמתך- הייתי שמה את הבעיה הזאת במקום השני, כי להרגשתי אם תצליחו לפתור את המשבר הנוכחי, יהיה לך הרבה יותר קל מול החמה, כיוון שאת כבר גייסת את בן זוגך לצד שלך.

כרגע הכדור הוא אצלך- תתחילי לברר על מטפלים (אם קשה לך ללכת כרגע אפשר גם יעוצים טלפוניים) ונסי לשפר את מהצב לפחות בגיזרה שלך, אני מאמינה שהוא יתעשת ויעשה צעד לקראתך.

תודה על הסבלנות

הי נירית,

אני מבינה את התסכול שלך. אם את סבורה שזו הבעיה היחידה שלך ביצירת קשר, ולא עומדות מאחוריה סיבות נוספות, רגשיות - יש להסתכל על הסיפור הזה מעוד זוויות-

קןודם כל, כבודה של הרפואה הקונבנציונאלית במקומו מונח. אכן יש לרפואה הזאת הרבה פתרונות להרבה מצבים. אבל, יהיה כדאי לנסות ללכת בעוד דרכים, לנסות למצוא פיתרון אלטרנטיבי, אם זה נטורופתיה, הומאופתיה או בכלל עוד דרכים שאפשר לנסות לפתור את המצב. אם הבעיה היא יותר לאחרונה אולי ניתן לשפר את הרגשתך. וגם אם היא "ותיקה" אצלך, שווה לנסות לא לוותר ולקבל חוות דעת ממקומות נוספים.

מעבר לזה, גם כשיש בעיה מסוימת, כדאי לעבוד על המקום של הבושה. אני מבינה את המבוכה שלך, אבל נסי לחשוב כך- נניח ואין לבעיה פיתרון של ממש ואת "תקועה" איתה כל החיים- האם כל חייך תהיי לבד מהסיבה הזאת? יש הרבה נשים וגברים שמגיעים עם "תיק" לתוך מערכת יחסים מתחילה, והם מצליחים להחזיק מעמד ולהתחתן ולהביא משפחה. כל העינין הוא להכיר בבעיה ולא להתבייש בה, לדעת שזאת בעיה נפוצה, אנשים רבים מתמודדים איתה- ואין סיבה שאת תמנעי מעצמך קשרים. אבל לפני הכל את צריכה לעבוד עבודה פנימית ולהכיר בבעיה, להכיר שהיא כרגע מנהלת אותך ומהווה מכשול של ממש בחייך- והגיע הזמן לנהל אותה. כשאת נכנסת למערכת יחסים ואת שמה לב שטוב לך סה"כ, כן יהיה כדאי לשתף, אפילו במעט, את בן הזוג - ואת תתפלאי להיווכח שיקבלו אותך כפי שאת. זכרי- כל אחד מגיע עם חבילה, חלק נגלה מיד וחלק נגלה עוד שנים- מערכות יחסים מבוססות קודם כל על פתיחות.