פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום יעל,

אכן ביתך קראה את הספר הנכון, ו"כמו שעון" היא פיתחה חרדת נטישה לקראת יומולדת שנה, שעוצמתה צפוייה להחלש לקראת שנה וחצי. צריך לזכור שחרדת הנטישה מעידה על התפתחות קוגנטיבית, ויש לה תפקיד חשוב בויסות הקשר ובבניית יסודות האמון והקירבה בין הילד להורה.

מכיון שאת אמא מנוסה, שיודעת להעיד על עצמה שאינה עושה טעויות ניכרות, כמו להעלם לתקופות ממושכות או להתנהג בקור או בתוקפנות, וכמו כן אינך מזהה גורמי לחץ בולטים כמו בעייה בגן, אפשר להניח כי ביתך בעלת מזג מאד רגיש, בשונה מאחותה הגדולה, ואולי התקשרותה אלייך לא לגמרי בטוחה.

מכיון שיש לך ספק, ואת סובלת ולא נהנת כפי שהיית רוצה מגידולה, ולפעמים אפילו מסתתרת מפניה, מאד כדאי להתייעץ עם אשת מקצוע. תוכלי לקבל הפנייה בתחנה להתפתחות הילד של משרד הבריאות, בטיפת חלב ובמרפאות לאם ולילד בבתי חולים ובקופות החולים. אפשר גם להפנות את השאלה לפורום ילדים באתר זה. ישנם טיפולים דיאדיים מקסימים, המשותפים לאם ולתינוק, שמחוללים פלאים ומהנים מאד. אפשר לקבל הדרכת הורים, שתומכת הן רגשית והן בעצות מעשיות.

כל טוב,

שלום לך,

את כותבת מעט מאוד, ולא ניתן לעזור לך, אלא רק לשמוע את המצוקה המאוד קשה שאת מבטאת ואת ההיזקקות הגדולה שלך לעזרה.
אם את חשה שהכוחות אוזלים לך להתמודדות, ושאת מאבדת את היכולת להמשיך, הדבר הנכון הוא לפנות לעזרה מקצועית ולא להישאר לבד עם תחושות כה קשות של דיכאון ובדידות.

בהצלחה

שלום לך,

זה עניין של גישה, וכמו שאת אומרת אין כלל ברסל בנושא. כל מטפל לוקח את ההחלטות שלו בתוך הטיפולים הספציפיים שלו.
אותו דבר גם לגבי הייחוס של הדברים, זה תלוי גישה ותלוי טיפול. הגישות הקלאסיות יותר שואפות לכך שהמטפל ינטרל את החלקים שלו ויגיע לטיפול כדף חלק, ומכאן שהייחוס ייטה יותר אל המטופלים. גישות חדשות יותר מנסות פחות להיות ניטרלים, אלא דווקא לבחון בתוך הטיפול את מה שמגיע מן המטופל ויחד לראות מה מיוחס למי.

אם את מרגישה שנעשה לך עוול, חשוב שתעמדי על כך, אל תוותרי, ואם את חשה שהצד השני לא מוכן לקחת אחריות, ושזה לא הוגן בעינייך, אינך חייבת להישאר במקום שלא מרגיש לך הוגן.

עם זאת, צריך לזכור כי על אף שעל המטפל להכיר בחולשותיו ולא להתעלם מהם, הוא צריך להביא אותם באופן ישיר בטיפול רק במקרים שהוא מרגיש שיש לכך ערך טיפולי. הטיפול אינו עבור המטפל, ולא נכון שהוא יתפוס מקום, אלא אם כן יש לכך ערך עבור הטיפול הספציפי. לעיתים קרובות על המטפל לעבד את הנקודות החלשות שלו עם עצמו, או בהדרכה או בטיפול, ולא להעלות אותם בטיפול.

לסיכום, בעיניי יותר משחשוב 'כמה משלמים' (וזה גם חשוב), חשובה ההרגשה שלך שאת במקום שהוא הוגן כלפייך, ושאת יכולה לבטא את כל רגשותייך, גם את הכעס ואת הרצון שתהיה הנחה, ושיראו כלפייך אכפתיות. אלו חומרים חשובים. תגובת המטפל היא לאו דווקא להוריד את המחיר - לעיתים זו תהיה כניעה ללחץ מהמטופל שאינו טיפול ושאף מזיק למטופל. אבל חשוב שיהיה לכך מקום ושתוכלו לבדוק זאת באופן שירגיש שמכבד אותך ושמאפשר לך להביע את רגשותייך.

בהצלחה

שלום לך אקסית,

ברור שאת עוברת תקופה עם כאב מאוד גדול, ותחושת הלבד קשה לך מאוד. עם זאת, אני שומע גם הרבה כוחות, גם בכך שאת לומדת ומחזיקה את עצמך, וגם בכך שאת אומרת שאת לא רוצה להכנס לזוגיות מפחד, אלא מתוך אהבה. אלו כוחות חשובים ונפלאים שהם שלך.
אני שומע שאת חשה שאת על הקצה, ושאת עלולה להשבר. חשוב להבין כי אובדן של אהוב, בפרידה, היא עניין כואב, שיש לעבד דרך תהליך אבל על מה שאבד.
את קושרת מאוד יפה, וכנראה עבורך זה נכון, את תחושת הריקנות עם תחושה של חוסר ביטחון וחוסר ערך. הזוגיות כנראה מילאה אותך בתחושת ערך, אבל את רוצה להרגיש את הערך הזה מתוך עצמך, ובצדק.
את זקוקה לעבוד על המקומות הכואבים שלך, מהפרידה, שכנראה מעוררים מקומות כאובים נושנים שקשורים בחוסר הערך, ובתחושת הריקנות. נדמה לי שאת מעלה תחושה שאם את לא אהובה את לא שווה. למרות שברור שאת גם בעלת ערך רב, וגם אהובה, כמו שאת אומרת. כנראה שהקשר הזה לא היה מתאים בנסיבות הנוכחיות.
חשוב שתמצאי לך מקורות חיזוק שבהם תוכלי לחזק את עצמך ולהרגיש את ערכך. מקומות אלו יכולים להיות מעגלים חברתיים, מפגשים בינאישיים כלשהם, או מסגרת טיפולית שבה תוכלי לחזק את עצמך.
אם מחשבות על אובדנות עולות שוב, הרי שעלייך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולבקש עזרה מקצועית.

בהצלחה

אם את תושבת תל אביב-יפו יש מרפאה לבריאות הנפש בבי"ח איכילוב, והטיפול שם חינם. בעיקרון זה טיפול פסיכיאטרי אבל הם נותנים גם טיפול פסיכולוגי - אם את עוברת וועדה.

ולא *את*

שלום לך,

באופן לא פרטי, ניתו לפנות כפי שאתה מציע למרפאות בבתי חולים, או למרפאות ציבוריות הקיימות ברוב היישובים בארץ. עליך לברר היכן יש מרפאה של בריאות הנפש באזור מגוריך. מרפאות אלו שייכות גם הן למערך בריאות הנפש של משרד הבריאות ואינן כרוכות בתשלום. כמו-כן, אתה יכול לפנות לטיפול מסובסד, ואז הוא כרוך בתשלום אך זול יותר - אפשר דרך קופת חולים (אפשר לשאול רופא משפחה), או לברר על עמותות שונות (בהתאם לרקע שלך) שמאפשרות טיפולים מוזלים.

בהצלחה

שלום לך,

לפי התפיסה שלי אני לא חושב שיש לחלק את העולם לעולם פנימי - שבו מטפלים בטיפול, ועולם חיצוני - שבו מטפלים בחוץ. הטיפול הוא זירה שבה מטפלים בדיוק באינטראקציה הזו שבין פנים וחוץ.
בהחלט ניתן בטיפול לנסות להבין קושי לקחת החלטות בעולם, לעשות שינוי וכן הלאה.
הספק שאת מעלה האם הדברים נובעים מלחץ אובייקטיבי או מקושי סובייקטיבי הוא עניין שיש להעלות בטיפול ולנסות להבין אותו, לא כדי לענות על יב השאלה, אלא כדי לנסות להבין את הספקות העצמיים שאת מעלה, את טיב הקושי שלך, ואת המקומות שקשה לך להכריע, לעשות החלטות. לסיכום ההתלבטות עצמה היא העניין ולא ההכרעה. נסי להביא את זה לטיפול.

בהצלחה

שלום לך,

סיפורך מרשים ומעורר התפעלות, וכתיבתך נוגעת ללב.
לצערי, זהו פורום שמטרתו לעזור לאנשים הסובלים ממצוקה נפשית, ואין ביכולתי לענות לשאלתך. עליך לפנות למוסדות האקדמאיים עם שאלה זו, אתה יכול לעשות זאת בעילום שם.
כמו כן, יש פורום שנקרא 'צרכנים נותני שירות', העוסק באנשי טיפול המתמודדים בעצמם עם מחלה נפשית ואולי הם יוכלו לעזור לך, ולתת לך יותר הכוונה.

המון בהצלחה

אנשים שמכירים אותי בכלל לא יודעים על הבעיה הזאת.
הם חושבים שאין לי חברה כי אני חסר ביטחון עם בנות, וחלק גם חושד שאני הומו. (אני בוודאות לא הומו, אני מאד מאד נמשך לבחורות)

חוץ מזה אין לי בעיה חברתית עם בנים או ידידות רגילות. אני סתם סטודנט רגיל נחמד וסולידי..... כל התהליכים האלה מתרחשים אצלי במחשבה, ועד לאחרונה לא הייתי מודע אליהם (עד שסיפרתי על זה לידידה שלי והיא שיקפה לי שזה פסיכי) .

תודה שוב

אני מנסה לעבוד על שיטות שהמצאתי כדי למקד את ההתאהבויות האלה.
הבנתי שהתאהבות לא יכולה להתקיים בהיכרות קצרה, אז אני מנסה לקצר תהליכים עם עצמי.

לפני שאני מחליט להציע למישהי דייט, אני יושב -5-3 ימים וחושב רק עליה (זה קשה מאד), ובודק אם אני מצליח להתרכז בה. אני מנסה לחשוב עליה בזמן שאני עושה עם עצמי, לראות אם היא עולה אצלי באסוציאציות. בדרך כלל הניסוי נכשל.
אבל אם הוא מצליח אני מתחיל לאבד עניין בבחורה די מהר אחרי שישבתי איתה על כוס קפה אחת, כי יש כבר מישהי חדשה שנראית נורא מושכת ומעניינת....

זהו.

שלום מיקי,

אתה מתאר בלבול רב, וחוויה שמתרחשת בעיקר בפנטזיה ולא במציאות. בפנטזיה אתה כבר מדמיין חתונה וילדים, וזה עוד לפני שהחלפת מילה אחת עם הבחורה. נראה כי הפנטזיה והמעבר מבחורה לבחורה משרתים משהו עבורך. אולי הם 'עוזרים' לזה ששום דבר ממשי לא יקרה במציאות.
אתה צריך לבחון עם עצמך, ואולי במסגרת טיפולית שתעזור לך שכן נראה כי אתה סובל מאוד, את הקושי לחיות במציאות. שבה דברים מתפתחים לאט, שבה צריך להכיר את האחר, וכן הלאה. אולי קיימת בך חרדה מדחייה או פחד מאינטימיות, אשר לא מאפשרים לך להכנס למערכת יחסים ממשית, ובמקום להתעמת עם רגשות אלו, אתה פשוט עובר מבחורה לבחורה, בצורה שלא תאפשר לשום דבר לקרות. לא יידחו אותך, לא תתפתח אינטימיות וכדומה.

אני מציע לך לפנות לטיפול על מנת שתוכל לברר את שורשי ההתנהגות הזו שלך, ולנסות להבין מה מקשה עליך לחיות באופן ממשי יותר את חייך.

בהצלחה

אתה אומר דברי טעם, ואני אחשוב על מה שכתבת.

אבל, בכל פעם שאני (או כמעט כל אחד אחר) כותב הודעה בפורום של פסיכולוגיה, אוטומטית אתם ממליצים לפנות לטיפול.

בדר"כ, זה מרגיש כאילו אתם מנסים לפרנס את הקולגות מהגילדה, ומוריד מערך התשובות.

ובכלל, אתה לא באמת מכיר אותי, ואפילו כפסיכולוג, אתה צריך לשבת עם אדם לפחות 3 מפגשים כדי להעריך האם הוא סובל ועד כמה.
איך אתה קובע על סמך הודעה אחת באינטרנט ש"אני זקוק לטיפול" "עובר סבל רב" וכו'. לא ברור לגמרי...
אולי אני בסך הכל מאושר בחיים ולא זקוק לטיפול?

שאתה מגיע עם בעיה קטנה, מספר למוסכניק שהמנוע קצת מגרגר או מזייף, והמוסכניק, עיניו נדלקות , והוא אומר : "הלך כל המנוע, צריך לזרוק הכל ולהחליף בחדש, וגם הרצועת טיימינג מקולקלת..." ובסך הכל אתה באתר עם אוטו שנוסע... ממש כמו במערכון הזה של החמישיה הקאמרית שמפרקים בו לקרן מור את האוטו לגורמים.

שלום לך,

קצת עצוב לי שאתה מקבל בכזו חשדנות ניסיון לעזור לך. מעלה אצלי תהיות לגבי האם זה נכון בכלל לנסות ולהציע עזרה, בצורה כזו.
יש לזכור כי זהו פורום פסיכולוגיה והאנשים שפונים לכאן אכן סובלים. נדמה לי שבחברה שלנו יש נטייה לרדד את הסבל הפסיכולוגי לאמרות כמו 'הכל בראש', ולצפות שהאדם יפתור את המצוקה שלו לבד. האם היינו אומרים אותו הדבר לגבי בעיות 'רפואיות'? והאם היינו מצפים מרופאים שיפתרו את הבעיות של הפונים בלי לראות את המטופל? האם גם אז נתפלא שהם מעדיפים במקרים רבים להפנות לטיפול אחראי? שבו יוכלו לראות אותם ולתת להם מענה הולם. מה גם שבפסיכולוגיה יש הרבה פחות מרשמים, לטוב ולרע.

לעצם העניין, אתה מעלה קושי ביצירת קשר זוגי שהולך איתך הרבה שנים. הקושי עצמו אינו שגרתי ודי אקוטי, לפי התיאור שלך. כתבת שבנסיעה אחת באוטובוס התאהבת, ירד לך, ועברת להתאהבות הבאה שלוש או ארבע פעמים. מה שלרוב האנשים יכול לקחת חודשים או שנים, ולאנשים סוערים יותר שבועות לקח לך כמה שעות ספורות. תיארת דפוס חוזר של מחשבות בעלות אופי אובססיבי. לאור הכרוניות והעוצמה שאתה מתאר, שיקול דעתי המקצועי הוא כי יהיה נכון מצידך לפנות לטיפול.
יכול להיות שגם החשדנות שאתה מעלה, קשורה לקושי הבינאישי שאתה מתאר, ולקושי לתת אמון ולהיות במערכת יחסים אינטימית. על כן אתה מחליף את הנשים שאליהן אתה מפנה את מאוויך עוד לפני שיש אפשרות ממשית שיתהווה קשר. כך אתה נשאר מוגן מאכזבה ומפגיעה.
ברור למדי שאלו הן השערות, הנובעות מהתיאור שנתת, אך אין בכך כדי לבסס יותר מהשערות שיכולות לשמש כיווני חקירה ותו לא. את העבודה עצמה אתה צריך לעשות בדרך שתבחר. עם עצמך, עם קרוב משפחה, חבר/ה או מכר/ה, או כפי שהצעתי במסגרת של טיפול מקצועי.
אתה יכול לפנות למרפאה ציבורית או למרפאה בבית חולים שם הטיפול לא כרוך בתשלום.

בהצלחה

התגובה של הפסיכולוג פה, אומרת בעצם דבר והיפוכו.
מצד אחד הוא מפנה לטיפול כי הוא "לא רוצה לאבחן ולפטל דרך האינטרנט" שזה נכון ולגיטימי והגון.
מאידך, הטרמינולוגיה של ההודעה שלו רווייה באבחנות: "חשדנות", "אובססיה" "כרונית". ולבסוף - אליבי בגרוש לאינטרס האישי "יש גם מרפאות ציבוריות". וואלה, לא ידעתי. אבל ניחא.
אני דווקא לא קראתי שם "חשדנות" אלא הבנה בריאה ובהחלט סבירה של הנאמר.


כמעט בכל פורום פסיכולוגי יפרסמו את מספרי הטלפון וקוח של המטפלים. זאת דרך לעקוף את המגבלה האתית האוסרת על פסיכולוג לשווק את עצמו ישירות למטופל.

אני יודע שההודעה הזאת עשוי ה לעצבן ולהימחק. אבל את האמת יש לומר גם אם היא לא נעימה לאוזן.

זה צורם גם לי. מצד שני, עד כמה מעמיקה יכולה להיות תשובה בפורום באינטרנט?

נראה לי שמלבד המגבלות הברורות (הם לא באמת מכירים אותך), רוב מנהלי הפורומים יענו כך כי בסופו של דבר הם רוצים שתפנה אליהם ותהיה מטופל שלהם. זה קצת עצוב שזה כל כך בולט לעין.

מה הוא עוד יכול לעשות בשביל לעזור מלבד ההמלצות האלו? הוא לא יכול לעשות לו טיפול דרך האינטרנט או להתחיל לברר איתו לעומק מה מקור הבעיה ולפתור אותה ככה סתם, אם הוא רוצה לטפל בבעיה שהוא העלה וזה מפריע לו זה דורש טיפול יותר עמוק ואם נראה לפסיכולוג שהוא צריך לנסות ללכת לטיפול ושזה עשוי לעזור לו אני לא מבינה מה הבעיה? ואפילו הציע ללכת לטיפול שלא כרוך בתשלום ולא קשור אליו בכלל. מי שפונה לפה צריך קצת לתת אמון בפסיכולוג שמנהל את הפורום ועונה פה על השאלות באמת כל הכבוד לו, הוא עושה את זה בהתנדבות ורק ברצון לעזור.

אם הוא לא יכול לעשות כלום מלבד להפנות לטיפול, אז שלא יפתח פורום, אלא שיממן פרסומת מכספו בעיתון.

אם כבר נפתח פורום, הציפיה היא שינתן מענה מעבר לרמה השיווקית של "אתה סובל ממצוקה, אנא פנה לטיפול בהקדם" (רמז, הטלפון שלי מפורסם למעלה)

ושוב, נכון שהוא כתב שאפשר לפנות לטיפול ציבורי, אבל זוהי לא ברירת המחדל של הודעות מסוג זה, אלא רק כשהתגובה של כותב ההודעה הראשונה "דחקה" אותו אל הקיר...

שלום נתי, מיקי אלה, יעל וכל השאר

אין לי שום כוונה למחוק את ההודעות שלכם, אין לי שום בעיה עם מה שאתם כותבים, להיפך, אני מקשיב, לוקח ללב, לומד, ומנסה לשפר. עם זאת, לכל דו-שיח יש גם צד שני.
אני בהחלט מקבל את ההערה שלכם, ואם אתם מרגישים שמפנים אתכם מהר מדי לטיפול, יש בכך חשיבות גדולה. אני אקח זאת לתשומת לבי בעתיד, ואשתדל להציע פתרונות נוספים באם קיימים כאלו.
לגבי טענת הדבר והיפוכו - זה בא משני הצדדים. לרצות ייעוץ פסיכולוגי, מחד, ומאידך להתרעם כל אימת שמקבלים הפניה לייעוץ או איזושהי התבוננות פסיכולוגית, לא מותיר הרבה אפשרויות. אבל זה לא אומר בעיניי שמישהו טועה ומישהו צודק.
זה פרדוקס שאנחנו מנסים להתמודד איתו, כולנו יחד, כל אחד מהצד שלו, בצורה הטובה ביותר שאנחנו יכולים. לעיתים זה צולח יותר, לעיתים פחות. כשזה מצליח הדיאלוג נשמר למרות הפרדוקס, כשזה לא מצליח הפרדוקס משתלט והופך לסתירה לא נעימה. אני מצר על כך שזה מה שקרה במקרה הזה, ולוקח על כך אחריות, ומקווה שנוכל בכל זאת, במאמץ משותף, להפוך זאת לדיאלוג פורה ולא כזה של האשמות.
אין ספק שחשתי תוקפנות מחלק מהתגובות כאן, אבל אם הגבתי בתוקפנות, וכנראה שעשיתי כך, זו הייתה טעות מצידי, ללא קשר לתוכן עצמו. את אותו הדבר ניתן להגיד בצורות שונות.
הנקודה האחרונה, והמאוד חשובה לי, היא בדבר האשמה על האינטרסנטיות. האשמה זו פוגעת והיא תוקפנית במיוחד. יכול להיות שטעיתי בשיקול הדעת לעיתים, אבל לא מתוך אינטרס ואין זה פייר להאשים בכך. קיים קושי ממשי במדיום הנוכחי, ועם זאת, לא הייתי רוצה לוותר עליו עבור כל אלו שכן נהנים ממנו וכן מוצאים בו מענה למצוקה קשה. אך המוגבלות של הפורום, לצד האחריות שקיימת בניהולו, הם שיקולים שיש לקחת בחשבון. ההפנייה לטיפול, היא מתוך הרצון לתת את המענה הטוב ביותר. אני עדיין סבור שבמקרה הנוכחי זו הייתה תגובה נכונה.
לסיכום, כפי שכתבתי בהתחלה, אני מקבל את ההערה, אשים לב יותר בעתיד, ואני שמח להקשיב וללמוד מהפונים. לצד זאת, אני מבקש לא להאשים ולהכפיש ושנמשיך לכבד אחד את השני, ולהשתדל לא לפגוע אחד בשני על ידי ייחוס של אינטרסנטיות.
אני מקווה שתמשיכו ליהנות ממענה בפורום הזה או בפורומים אחרים.

שבוע טוב לכולם

יפה שאתה מקשיב ולא מתעצבן ומוחק, זה לא טריוויאלי ובפורומים רבים המנהל, פסיכולוג או פסיכיאטר היה מוחק אוטומטית.

הטענה על 'אינטרסנטיות' וכו', לא היתה מופנית אישית כלפיך אלא יותר כלפי התופעה של הפורומים ליעוץ באינטרנט (יש עשרות אם לא מאות כאלו), שרובם הגדול נוטה להיות עם אוריינטציה של קידום ה"מוצר"\"שירות" הפסיכולוגי.

בעיני זה חבל, כי קטגורית, זה מפחית מערך התשובות. ומי שירצה להגיע לפסיכולוג ספציפי - תאמין לי שימצא את דרכו אליו דרך 144.

והערת אגב, בפסיכולוגיה אני לא מומחה גדול אבל בכלכלה ושיווק אני מבין קצת יותר, ותדע לך שהערך של שם טוב שעובר מפה לאוזן (כשמדובר בעוסק מורשה), שווה הרבה יותר מחשיפה עקיפה באינטרנט.

שבוע טוב
וסליחה אם נפגעת אישית מעבר לעקיצה קטנה

שלום בן,

כל מה שתארת, כן, יכול בהחלט לאותת על מצוקה נפשית, ואפילו מצוקה קשה. נדמה לי שלא צריך להיות פסיכולוג כדי להתרשם כך מהתאור הנוגה...

באיזו מצוקה או בעיה מדובר, ומה חומרתה, אפשר להעריך רק באמצעות סוללה מלאה של מבחנים פסיכודיאגנוסטיים בשילוב עם ראיון קליני.

בהצלחה

אני רואה שאי אפשר להיות "ממש" אנונימים פה. שמעלים הודעה נוספת בשם אחר מיד השם הקודם עולה, נו טוב.

בכל מקרה, בזמן רוני שכתבת את התגובה שלך אלי אני כתבתי הודעה נוספת ואני רואה שהמשותף לשתי התגובות שלנו להודעות אלו, זה עניין נושא הרהורים לפני ואחרי פגישה, שיעורי בית- באמת מעניין.

שוב הי,

אני מקווה שתביני שהסיבה לכך שלא ניתן לשנות כינוי בכל הודעה הוא, שאם היינו מתירים זאת, אדם אחד היה יכול להעלות עשרות הודעות בשמות שונים, ולשחוק לחלוטין אותנו ואת המרחב לאחרים בפורום. מעבר לכך, לא כל כך בריא לנהל שיח מתמשך בפורום, אשר נועד לייעוץ חד פעמי, אני מקווה שהסיבות ברורות.

לאחר ששוחחנו מספר פעמים השבוע, אני מקווה שהצטיידת במעט צידה לדרך, ושאת המשך הדיאלוג תמשיכי בטיפול שלך. נשמע שאת בידיים טובות!

כל טוב,

שלום אני,

את מתארת חוויה של תקיעות ואובדן עצות בתחומי חיים רבים, אהבה, עבודה וקשרי חברות.

קשה לך להבין איך התגלגלת עד הלום, ואת נוטה לשפוט את עצמך בחומרה ולחוש כשלון.

נראה שאת בצומת של קבלת החלטות, שיכול להיות עבורך הזדמנות לערוך חשבון נפש לגבי חייך, להתחבר מחדש אל רצונותייך ומטרותייך בחיים, ובעיקר להשלים ולקבל את עצמך.

מכיון שאת כרגע אובדת עצות, ואינך חשה "מצפן" פנימי המכוון אותך, אני מאד ממליצה לך לבקש עזרה מקצועית. טיפול מסובסד או חינם תוכלי לקבל במסגרות ציבוריות.

כל טוב,

היי רוני.
קודם כל, תודה רבה על ההתייחסות בנושא שלי.
אני חושבת שהדברים שאמרת מאוד מאוד נכונים.
כרגע, אני בתהליך של חיפוש מטפל טוב.
אם יש לך עצה לאן לפנות בנושא ואיזה סוג טיפול יכול להתאים?
אשמח לשמוע.
תודה והמשך סופ"ש נעים.

שוב שלום,

סליחה על האחור בתגובה.

לפי התכנים והשאלות שאת עסוקה בהם, מאד יתאים לך טיפול דינמי, העוסק בשאלות של זהות, צמיחה אישית, מציאת דרך ובירור רגשי. כמו כן יש בו נגיעה בשורשי האישיות והקונפליקטים הנפשיים בילדות.

כאמור, מגיע לך לקבל טיפול כזה במסגרת ציבורית: מרפאה של משרד הבריאות או של קופת החולים. אם את מעוניינת בטיפול פרטי רצוי לקבל המלצות, או לחפש קצת באינטרנט, ולהתרשם אם יש כימיה ושפה משותפת בפגישות הראשונות.

כל טוב,

רוני, שוב שלום...
כרגע, אני מבררת כמה דברים.
המליצו לי ללכת לטיפול קוגניטיבי התנהגותי.
בנוסף, ראיתי שאולי טיפול בפסיכוטרפיה הוליסטית יכול לעזור.
אשמח אם תוכלי שוב לייעץ לי מה בדיוק יהיה הכי אפקטיבי?
תודה והמשך שבוע טוב

טיפול דינמי נגזר מן התורה הפסיכואנליטית, וכפי שרשמתי בהודעתי הקודמת, עוסק בעולם הרגשי ובשורשיו, ומסייע מאד בשאלות של זהות ודרך, שאת עסוקה בהן.

יש כמובן עוד מגוון גדול של טיפולים, הן מעולם הפסיכותרפיה, והן מעולמות אלטרנטיביים, שאותם אני פחות מכירה.

בעזרת חיפוש בגוגל תוכלי למצוא שפע של מידע על כל הגישות, וכן אתרים של מטפלים העוסקים בהן.

אולי הצעד הראשון במסע של גילוי עצמי ורצונותייך האמיתיים, יהיה לראות למה את מתחברת, מליבך ומהאינטואיציה שלך, לאיזו שיטת טיפול ולאיזו מטפלת. מותר, כמובן, גם להתנסות ולהחליף, עד שמוצאים את המקום הנכון.

היי
נכון להתחתן מתוך בדידות זו לא הדרך
למה להיות סופ"A בבית?מה עם תחביבים
מילוי עולמך?ושםלהכיר אנשים ואולי בןזג?
ולנסותחדש קשרים עןם החברים הישנים

שלום אני,

אמנם נפרדת פיזית מבן-זוגך, אך בליבך עוד לא ניפרדת ממנו, ואת ממשיכה לנהל איתו מערכת יחסים בנפשך ודמיונך.

אני שומעת שיש לך כלפיו רגשות מאד מקוטבים, אהבה מהולה בשנאה, משיכה מול נקם. את לעיתים רואה אותו כמלאך, לעיתים כשטן.

נסי לאחות בתוכך את כל הפיצולים האלו. הוא כנראה לא נהדר ולא נבל, אלא אדם, כמוני וכמוך, מורכב ואנושי. ככל שתצליחי לראות אותו כאדם נפרד ו"רגיל" כך תוכלי בהדרגה להשתחרר ממנו ולשחרר אותו. יתפנה בתוכך מקום להיכרות חדשה, והתאהבות חדשה.

נסי להתגבר על הפגיעה שנפגעת בכוחות עצמך, ובעזרת היקרים לך. שיקום הדימוי העצמי הוא מטרתך כרגע, ולא נקמה, שרק מחזקת את האחיזה בו.

הדברים שאני אומרת לוקחים זמן, היי סבלנית ומקבלת כלפי עצמך. בודאי תוכלי להעזר בחברות, וגם האופציה של טיפול פתוחה ומועילה.

בהצלחה

שלום נועה,

נכון שאין תרופת קסם, אך יש עזרה מקצועית למצבך, והוא טיפול פסיכולוגי.

את זקוקה לעזרה "לקחת את עצמך בידיים", למצוא קבוצת השתייכות חברתית, זוגיות והתפתחות מקצועית. ובעיקר, את צריכה עזרה לקבל את עצמך כמו שאת, להרגיש טוב עם עצמך ולהאמין בעצמך ועתידך.

אם טיפול פסיכולוגי אינו משהו שאת רוצה בו, נסי כל תהליך אחר שידריך אותך, יכוון, יתמוך ויחזק, העיקר לא להישאר לבד מול תחושות הריקנות והמצוקה.

שנות השלושים המאוחרות הם תקופת חיים שיש בה חלון הזדמנויות. את מספיק בוגרת ובשלה כדי להכיר את עצמך, את כוחותייך, צרכייך ורצונותייך, ועדיין מספיק צעירה כדי לקחת תנופה ולהגשימם. אל תרפי ואל תזניחי, טפלי בעצמך,

בהצלחה

שלום אדווה,

אני מצטערת שהשתהתי עם תגובתי, ומקווה שבינתיים התאוששת וכעת את מרגישה יותר טוב.

לחץ בחזה בהחלט יכול להיות תסמין של חרדה, במיוחד כאשר את מתארת רקע מתמשך של מתח נפשי המלווה בתחושות אלו.

כמובן שאינני יכולה לאבחן אותך דרך הרשת, ובכל מקרה של ספק עדיף לעבור בירור רפואי.

התקף חרדה הוא מאד מבהיל ולא נעים, אך אינו מסוכן ואינו יכול לגרום להתקף לב. אפשר לטפל בחרדה באמצעות פסיכותרפיה, וכן להקל באמצעות תרופות נוגדות חרדה (רצוי מסוג לא-ממכר). מכיון שאת סובלת מהבעייה כמה שנים, כדאי מאד לטפל בה כראוי.

תרגישי טוב,

תודה רוני על תגובתך,מקבלת את ההשתהות..אולי זה גם לטובה כי בינתיים באמת התאוששתי באמצעות משהו טבעי להרגעה(לזה התכוונת באומרך "עדיף משהו לא ממכר"?),ידעתי שזה ממתח אבל יכול להיות שפשוט חיפשתי מישהו שיגיד לי שלא אעשה לעצמי נזק לבבי.....
אני אמנם בטיפול וזה טוב אבל היא המליצה לי על אופציה לקבלת משהו לחרדה ודווקא לא משהו טבעי אלא אצל אלה שמחלקים אותם רשמית ,אני לא בעד כדורים מכל סוג אלא אם כן ממש צריך ואני חושבת שעדיף לי שיחות ולא תרופות מלאות כימיקלים שיטשטשו את הסימפטומים במקום לטפל בהם אז היא קצת עיצבנה אותי בגישה הזו..
בכל מקרה חרדה היא מילה גדולה ..ואני לא יודעת מהו התקף חרדה סה"כ אני מתארת את זה כתקופה בה אני במתח ועצבנות ומכניסה את גופי לסטרס ..אני אעמיק ואחפש ברשת את המושג ואתעניין...
בכל מקרה תודההההההההה

שלום אדווה,

מצויין שאת בטיפול!

הנפש והגוף ישות אחת הן. במקרים רבים טיפול תרופתי מסדיר את פעולתה התקינה של מערכת העצבים, שחסר בה חומר מסויים, והדבר מזרים כוחות ורגשות חיוביים, ומאפשר המשך עבודה טיפולית מעמיקה על שורשי החרדה, ופיתוח יכולת נפשית להרגעה עצמית.

בתרופות לא ממכרות התכוונתי גם לחומרים טבעיים (שגם הם, אין לשכוח, מיוצרים באופן תעשייתי), וגם לתרופות מגבירות סרטונין (SSRI) שהן יעילות מאד לטיפול בדכאון וחרדה ואינן ממכרות. תרופות הרגעה קלאסיות, כמו קלונקס או ווליום, הן כן ממכרות ועדיף לא להתרגל אליהן כדרך קבועה להרגעת חרדה.

תצליחי,

שלום נועה,

מוכר לי שכבר דיברנו בעניין, אך אולי איני זוכרת נכון.

אני מאד מבינה את ההתלבטות שלך, ומסכימה שיש סיכויים וסיכונים בהחלטה להישאר ובהחלטה לעבור. יתכן כי בהחלטה לא-להחליט את מרוויחה זמן, וחוסכת מעצמך את פחד המחוייבות והיציאה לדרך. בכל מקרה, והכי חשוב, שבתוכך כואבת צלקת שצריכה להרפא, כאן או שם.

טוב שאת נמצאת בטיפול. המטפלת שלך מכירה אותך היטב, את רקעך, צרכייך וכוחותייך, והיא תעזור לך להגיע למסקנה בהתלבטות שאת עסוקה בה.

אנא שתפי אותה במחשבות אולו, כולל ההתלבטות שלך לסיים טיפול עקב מעבר מגורים. וחישבו יחד מה הכי נכון וטוב לך.

הלואי ויכולתי לתת לך תשובה והכוונה ברורות יותר, אך לצערי המצב לא חד-משמעי. כל התשובות קיימות בתוכך, תני למטפלת לעזור לך למצוא אותן.

בהצלחה

רוני שלום,

לא זוכרת שפניתי לפה בשאלה זו, אם כי שאלתי פעם אחת בנושא אחר.

בכל מקרה, העניין הוא שרק התחלתי את הטיפול, ממש מספר פגישות ספורות.

והייתי רוצה לחדד את שאלתי ובזאת לסיים.

העניין שפה, קרוב למשפחה, היום יותר מתמיד אני חשה פגיעות יתר בשל סיבות שלא אפרט כאן, אך קשור לדימוי העצמי שנפגע.
אני מרגישה שאין ביכולותי כיום להגן על עצמי ואני בתחושה מתמדת של מנוסה, הלחם או ברח. כושר העמידות שלי סביב השעון נחלש, ולכן גם קשה ההחלטה להרים את עצמי יחד עם זאת, ניסיון קודם הראה לי שבמקום מרוחק יותר- משהו בי נושם ומתרווח.

אני יודעת שטוב אעשה ואעלה את זה שוב בפגישה אבל המצוקה היומיומיות מטרידה.

חבל לי לעזוב מהסיבה שמצאתי מטפלת שהכימיה טובה איתה ונראה שיש לי יכולת לעזור.
אבל מאחר וניסיתי במשך השנים למצוא מטפלת שכזו, ולא מצאתי היה לי הסיבה לעזוב ואילו עכשיו ההחלטה לעזוב קשה יותר.
לא מובנת לי ההתעקשות שלי להשאר, שכן אני יכולה להחזיר את כוחותי מהר יותר שם.
רציתי להוסיף, שאני לא ממש אוהבת לכתוב עכשיו בפורום, נראה לי שיכול לפגוע למהלך הטיפול והסיבה בכל זאת היא שאני רוצה לשמוע דעה נוספת.

תודה

הי נועה,

הסיפור שלך מאד מסקרן. כנראה שיש לך סיבות סמויות טובות להישאר היכן שאת, ולא רק מתוך פחד. אולי עוד לא אבדה תקוותך לקבל משהו טוב ומזין מסביבת משפחתך.

אלו, ועוד, הן כמובן שאלות לעיבוד בטיפול.

אגב, ישנם אנשים שנוסעים רחוק כדי להגיע לטיפול שלהם. אנשים אלו מתארים, שהנסיעה הממושכת לאו דוקא מעיקה, אלא מהווה מעין הרחבה של השעה הטיפולית. בנסיעה הלוך הם מהרהרים מה יביאו לפגישה, וכבר מתחילים תהליך של מיון ועיבוד. בנסיעה חזור הם מעכלים ומטמיעים את הפגישה, לפני החזרה למרוץ החיים הגדול. אם תחליטי לעבור, קחי בחשבון אפשרות זו, גם אם הנסיעה ממש ארוכה.