פורום קרדיולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום ליאת.
השאלה אינה ממש מתאימה לקרדיולוגיה ילדים.
תפליט פריקרדיאלי הוא נוזל שמצטבר סביב הלב והוא יכול להיות אחד התסמינים שיש בלופוס. המשמעות תלויה בכמות הנוזל וכמות קטנה אינה גורמת לבעיות.( יש עוד תסמינם לבביים נוספים במחלה זו)
נראה לי שאת זקוקה ליעוץ של קרדיולוג מבוגרים וגם ראומטולוג.

שלום ז'קלין
מחלת קוואסקי היא מחלה שבה יש דלקת של כלי הדם בגוף במקומות שונים. לכן גם יש לה אוסף של תסמינים כמו:
חום גבוה הנמשך למעלה מחמישה ימים.
אודם של לחמיות העיניים. פריחה עורית מסוגים שונים. שינויים בפה: שפתיים אדומות וסדוקות, לשון אדומה דמוית תות(לשון תותית), נפיחות והאדמת כפות הידיים והרגליים. מאוחר יותר מופיע קילוף בקצוות האצבעות. יתכן הופעת קשריות לימפה מוגדלות,
לעתים מופיעים סימנים נוספים כגון כאב מפרקים, כאבי בטן, שלשול, אי שקט, ועוד.
רוב התופעות הללו נעלמות לבד ולא משאירות נזק. באחוז לא גדול מהמקרים (כ 20 %) יכולה להיות
מעורבות הלב עם מפרצות (אנאוריזמות) בעורקים הכליליים, ובחלק ממקרים אלה יכול להיווצר נזק בעורקים הללו גם לעתיד.
הטיפול הוא אנטי דלקתי ב גמא גלובולינים, אספירין, ולעתים סטרואידים. הטיפול המוקדם מפחית הסיכוי לנזק לקורונרים. רוב הילדים מבריאים ללא נזק שאריתי.
מאחר וזו מחלה חריפה, נרכשת ולא מולדת , לא ניתן לאבחן מחלה כזו סמוך ללידה.

שלום נורית
אמנם השאלה מתאימה יותר לפורום של קרדיולוגיה מבוגרים אך אנסה לענות לך.
כדי לתת תשובה הגיונית אני צריך לדעת 1. האם את אשה בריאה והאם יש לך מחלת לב או אחרת? 2. מה התשובה המפורטת של ההולטר, איזה סוג פעימות מוקדמות והאם היו בודדות או בקבוצות וכו 3. מה תשובת האקו, האם יש בעיה מבנית בלב או בתפקודו? 4. האם את נוטלת תרופות והאם את מרבה בשתיית קפה וחומרים מכילי קפאין או סגריות 5.האם נבדקת אצל קרדיולוג? האם נעשה גם אקג רגיל ומה היה הפענוח?
האם יש ספור משפחתי של בעית לב או הפרעות קצב או מות פתאומי בגיל צעיר?
תשובות לשאלות אלה יעזרו לענות לך בצורה טובה יותר.
בעקרון אם את אשה בריאה לגמרי עם לב נורמלי לגמרי, אז בד"כ אין משמעות רבה לפעימות מוקדמות.

שלום לימור
מוקד אקוגני הוא ממצא של נקודה מבריקה או לבנה בלב העובר, בד"כ בחדר שמאל אך לעתים גם בימין או ב 2 החדרים. הממצא כשלעצמו אינו מום בלב והוא שכיח מאד בעוברים בריאים. הדבר הרע היחיד שנאמר על ממצא זה שיש לו קשר סטטיסטי חלש לתסמונת דאון (כלןמר זהו אחד הסמנים הסטטיסטיים היותר חלשים לתסמונת דאון והרבה פחות חשוב משקיפות עורפית וחלבון עוברי ומעוד סמנים אחרים בסקירה הגניקולוגית)
לאשה בגילך ,אם אין סימנים אחרים בנוסף, ההמלצה היא להתעלם מהעניין.
יש הנוהגים לבצע גם אקו לב עובר (לא כדי לראות הנקודה האקוגנית, אלא לשלול מום לב, כי מציאת מום לב כן מעלה בד"כ את הסכוי לדאון ואז כן יהיה כדאי להשלים בדיקת מי שפיר)
בקיצור אין סיבה של ממש לחרדות בגין ממצא זה.

שלום ריטה
קצב של 240-280 לדקה אומר שיש לעובר הפרעת קצב מהירה. אמנם לא מסרת פרטים נוספים לגבי המנגנון של הפרעת הקצב אך סטטיסטית הסבה השכיחה היא הפרעת קצב על חדרית שנובעת בד"כ מקיום של נתיב חשמלי בנוסף למערכת ההולכה הרגילה, מצב שמאפשר בתנאים מסוימים יצירת מעין מעגל חשמלי שהוא הפרעת הקצב. עובר שליבו יפעם 280 לדקה למשך ימים רבים רצוף, ליבו עלול להתעייף ויכולה להתפתח אי ספיקת לב עם סבל של העובר. אם בחלק גדול של היממה הקצב אינו מהיר, יתכן שהעובר לא יסבול כלל. במקרים של הפרעה מהירה אנו נוהגים לטפל בעובר ע"י תרופה שניתנת לאם וחוצה את השילייה. אחת התרופות המקובלות היא אכן סוטלול (אם כי לרוב מתחילים בדיגוקסין, תלוי במצב העובר ואם יודעים מהו המנגנון של הפרעת הקצב). במקביל נותנים לאם זריקה של סטרואידים להבשלת ראות העובר. ועוקבים אחרי הקצב העוברי במוניטור אחרי מצב העובר באולטרסאונד ואקו לב עובר וכן אחרי האשה שהיא מטופלת בתרופה בעל כורחה .
אם התרופה עזרה וההפרעה נעלמה או דוכאה ברוב הזמן והעובר במצב טוב אז מושכים עד סיום ההריון בזמן. אם התרופה אינה עוזרת ניתן להוסיף גם תרופות אחרות ולעתים יש צורך לילד העובר מוקדם (יותר קל לטפל בו בחוץ), כמובן מנסים להגיע לפחות ל 34 שבועות (אם אפשר) להפחית בעיות של פגות . ההפרעה יכולה לחלוף לבד וגם אם לא , אנו יודעים לטפל בכך בתחילה בתרופות ובגיל מאוחר יותר אם יש צורך בצנתור מיוחד לצריבה של הנתיב החשמלי הנוסף (אם אכן זה המנגנון)

שלום דורית
לא נראה לי שהעניין קשור לפורום של קרדיולוגיה ומתאים יותר להציג זאת לרפואת ילדים,
יחד עם זאת ידוע שלתינוקות יש נשימה לא סדירה וקרוב לוודאי שמה שאת מתארת אין לו משמעות רבה.
אפשר גם להראות זאת פעם לרופא הילדים (לקחת הילד כשהוא ישן) כדי שיתרשם מהתופעה.

שלום הילה.
זהו אכן מום לא קל. אם ממשיכים בהריון יש לעשות מי שפיר לשלול בעיה כרומוסומלית.
בנוסף לכך מום זה נוטה לבוא לעתים במסגרת של קבוצת בעיות שנקראת הטרוטקסיה שמלווה בבעיות נוספות בורידים הסיסטמיים והראתיים שמסבכים את המצב עוד יותר (ולא ברור לי אם הועלתה אפשרות כזו בבדיקת האקו לב עובר). במקרים של הטרוטקסיה לעתים יש גם חוסר טחול שגורם בנוסף לחסר חיסוני.
וכעת בהנחה שמדובר במום לב מבודד ללא הבעיות האחרות שהזכרתי, גם אז זה לא פשוט. לא תמיד אפשר לתקן המום בצורה מלאה. ומדובר בכל מקרה במספר ניתוחים וצנתורים עם תמותה אפשרית בדרך, ומעקב כל החיים ע"י קרדיולוג ילדים.
החלטות על הפסקת הריון הן תמיד קשות ועוד יותר בהריון יקר. הן תלויות בין השאר באמונה ופילוסופיה של הזוג. אנו נוהגים לכבד את ההחלטה של הזוג לכל כיוון.
באופן אישי אם אני הייתי צריך להחליט לעצמי במקרה כזה, הייתי מבקש מעוד קרדיולוג ילדים להתרשם ואם יש הסכמה לגבי האבחנה הנטייה שלי תהיה להפסיק ההריון עם כל הכאב והצער בדבר. 

תודה

שלום אושרית
מפל 43 ממ"כ הוא הפרש הלחצים שנמדד על פני המסתם בעת התכווצות הלב. ערך זה נמדד בד"כ ע"י מדידת מהירות הזרימה בדופלר והוא מהווה מדד לחומרת ההצרות. באופן נורמלי בעת התכווצות החדר הימני המסתם הראתי נפתח לגמרי ואין הבדל של ממש בלחץ הסיסטולי בין החדר הימני ועורק הראה. כאשר המסתם מוצר זה גורם לכך שבעת ההתכווצות הלחץ בחדר הימני גבוה מזה שבעורק הראה וזהו למעשה המפל. ככל שהוא גבוה יותר בד"כ מצביע על הצרות חמורה יותר. מפל 43 ממ"כ מצביע עלהצרות בינונית עד קלה שאינה מחייבת התערבות טיפולית. אם יש החמרה של ההצרות למפל שמעל 70-80 ממ"כ אנו נוטים להתערב (בד"כ ע"י הרחבת המסתם הראתי ע"י בלון בצנתור)
PDA (דוקטוס ) הוא צינור שמחבר בין אבי העורקים ועורק הראה. יש לו תפקיד חשוב בתקופה העוברית והוא נסגר בד"כ ספונטנית לאחר הלידה. בגיל זה הוא עדיין יכול להסגר. אם הוא קטן אין לכך משמעות רבה. אם הוא יותר מקטן אנו נוטים לחכות חצי שנה עד שנה ואם אינו נסגר ניתן לסגור אותו בצנתור ע"י סלילים או מטרייה מיוחדת.
בנוכחות מפל כפי שתארת ואם הדוקטוס אינו גדול , אין סבה שיהיו תסמינים חולניים אצל הילדה.
המצב מחייב כמובן מעקב ע"י קרדיולוג ילדים. (דרגת החומרה יכולה להשתנות לרעה או לטובה בשנה הראשונה לחים)

שלום אושרית
הצרות של 60 ממ"כ היא בינונית ובד"כ אנו מסתפקים במעקב. אני מניח שאין לילד כל תסמינים (בד"כ הצרות ברמה כזו אינה גורמת לסימפטומים כלשהם אצל הילד). ניתן לעשות צנתור כבר בתינוק מיד לאחר הלידה אך לא נראה לי שיש צורך בשלב זה. בד"כ אין צורך בטפול מיוחד ואין כל מניעה לנסוע לאילת (לדאוג שהילד ישתה מספיק ולא יתייבש).
הצנתור להרחבת המסתם הראתי הוא בד"כ מוצלח מאד (זה תלוי גם במבנה של המסתם) עם סכון קטן מאד והתאוששות מהירה.
בהצלחה

שלום
ראשית, לגבי הכאב בחזה, בהנחה שהוא בא במנוחה בצורת צביטה או דקירה שנמשכת שניות ספורות ,אכן אין זה אופייני לכאב שנובע מהלב.
וכעת לגבי הקוארקטציה: רוב הדברים שצוינו בבדיקת האקו הם בסדר אך יש מפל לחצים מעט גבוה מהנורמלי על פני אאורטה היורדת.
מכאן עדיין לא ברור לגמרי שיש כאן הצרות שמחייבת התערבות. חשוב לדעת איך הדפקים ולחץ הדם בידיים לעומת הרגליים. כדאי היה לדעת מה ערכי לחץ הדם בגפיים עליונות במבחן מאמץ ( ובאותה הזדמנות לבדוק אם יש כאבים בחזה ושינויים באקג בזמן המאמץ). כמוכן באקו-דופלר חשוב לדעת איך נראית עקומת הזרימה (האם יש מריחה דיאסטולית?) וכן חשוב לדעת איך הזרימה באאורטה הבטנית.
אם בדיקות אלה מעלות חשד גבוה להצרות משמעותית עדיף לדעתי ללכת לצנתור שבו ניתן להזריק חומר ניגוד ולמדוד לחצים ואם אכן יש הצרות משמעותית ניתן גם לטפל ע"י הרחבה בד"כ עם סטנט (תומך).
אם הסבירות להצרות משמעותית אינה גבוהה כדאי אולי להשלים בדיקת הדמיה של האזור כמו CT או MRI שהן לא חודרניות כמו צנתור, אך יש להן ערך אבחנתי בלבד. (ההדמיה באקו לב של האזור בגיל זה יכולה להיות קשה לעתים)
בהצלחה

שלום מירי. אין צורך להיות כל כך לחוצים בקשר לענין.
אם הבנתי נכון (10מ"מ על 7 מ"מ) אמנם אינו פגם קטן לגיל זה אך בהחלט יכול להסגר ספונטנית.
בגיל זה בד"כ ASD אינו גורם לבעיות נראות לעין אצל הילד וגם אין צורך בכל הגבלה. בעיות מתחילות בד"כ בגיל 40-50 שנה במקרים שהפגם גדול.
ברוב המקרים אנו נוהגים לחכות 2-3 שנים ראשונות כי לעתים פגמים אלה נהיים קטנים יותר ואף נסגרים ספונטנית בשנים הראשונות.
אם אינו קטן עם הזמן, אנו מעריכים בעזרת האקו אם הפגם יכול להתאים לסגירה בצנתור (יש צורך בשוליים טובים ברוב ההיקף) ותלוי גם בגודל הפגם לעומת גודל הכללי של הפרוזדור(דבר שיכול להשתנות במידה מסוימת עם הגיל).
אם אנו מעריכים שיש סיכוי שבעתיד הפגם יתאים לסגירה בצנתור, ולילד אין סימפטומים אנו מעדיפים לחכות עד גיל 4-5 שנים לבחון סגירה בצנתור. (מעדיפים לא לחכות עד גיל מאוחר כדי למנוע בעיות בעתיד)
ניתן ללכת לניתוח בגיל מוקדם יותר (2-3 שנים) אם חושבים באקו שהפגם הוא מאד גדול (ולכן הסכוי שיקטן עם הזמן הוא קלוש) ושמיקומו אינו מתאים ולא יתאים לסגירה בצנתור אפילו בעתיד.
גם נתוח ASD נחשב לניתוח קל יחסית ומוצלח. התמותה לדעתי פחות מ 1% ואחוז הסבוכים קטן.
אחרי צנתור או ניתוח מוצלחים הילד למעשה בריא ובד"כ ללא כל בעיות.

שלום ליאת
קודם כל אין סבה לדאגה!
פעימות על חדריות מוקדמות (APB'S )הן שכיחות בעובר ואין להן קשר למוקד האקוגני.
העובר לא סובל מהתופעה ובד"כ הן חולפות לאחר הלידה.
ברוב המקרים אין הן מתפתחות להפרעות קצב יותר משמעותיות.
באחוז קטן מאד (כ1%-2%) מהמקרים עלולה להופיע הפרעת קצב מהירה קבועה אצל העובר (מדובר בעוברים שיש להם בד"כ נתיב חשמלי נוסף (במקביל למערכת ההולכה החשמלית הרגילה וה APB'S מהווים כנראה טריגר להופעת הפרעת הקצב המהירה)
העובר אינו אוהב קצב מהיר קבוע (למשל 260 לדקה במקום 140 לדקה שהוא הקצב העוברי הרגיל) ויכול להיכנס למצוקה אם זה נמשך ימים רבים.
למרות שזה נדיר מאד, במקרים של APB'S אני ממליץ לאשה לבדוק את הדופק העוברי ע"י הגניקולוג אחת לשבועיים רק כדי לשלול אפשרות שהופיעה הפרעת קצב מהירה קבועה.

שלום גלי.
הגיע הזמן להפסיק לבכות!
VSD שריר הוא ממצא שכיח ולא ממש בעייתי. ברוב המקרים הוא נסגר ספונטנית. (2 בני נולדו עם VSD שרירי והוא נסגר במהלך השנה הראשונה לחיים).
גם במקרים הקיצוניים (למרות שאצלך זה לא נשמע כך) כשהפגם הוא גדול ואינו קטן או נסגר עם הזמן, ניתן בד"כ לסגור אותו בצנתור (דווקא יש ניסיון טוב והצלחות טובות בטכניקה זו, כמובן תלוי בגודל ובמיקום)
כדאי להתרשם שוב באקו לב עובר בשבוע יותר מאוחר (28-29) לראות מה קורה עם הפגם.
בהנחה שבדיקת מי השפיר תקינה את יכולה להפסיק לדאוג בקשר ל VSD.  

שלום ברק
אני מניח שאתה מתכוון למסתם של אבי העורקים (אאורטלי)
מסתם זה בנוי בד"כ מ 3 עלים או כיסים. כאשר החדר השמאלי מתכווץ הם נצמדים לדופן של אבי העורקים ומאפשרים זרימה חופשית ללא הצרות. כאשר החדר השמאלי בהרפייה ודם רוצה לחזור מאבי העורקים לחדר, הכיסים מתמלאים בדם ונצמדים ומונעים חזרה של הדם (דליפה).
מסתם שבנוי מ 2 עלים איה תופעה נדירה. בחלק לא קטן מהמקרים המסתם מתפקד בסדר ללא הצרות או דליפה. ואז לעתים לא מאבחנים זאת כלל. חלק מאנשים אלה יפתחו בעיות לקראת גיל 60 כאשר המסתם שבנוי לא נכון נוטה להסתייד מהר יותר ולפתח הצרות בגיל המבוגר.
יחד עם זאת בחלק מהמקרים מתפתחת הצרות ו/או דליפה כבר בגיל צעיר בדרגות חומרה שונות ואז לפי דרגת החומרה של הבעיה יש לעתים צורך בהתערבות בצנתור או ניתוח.
בעיה נוספת שלעתים מגיעה עם מצב זה היא הפרעה מסוית בדופן של אבי העורקים בחלקו העולה מעבר למסתם והוא יכול להתרחב עם הזמן. כאשר הרוחב מגיע לערכים בעיתיים (בד"כ במבוגרים) מעל 5 ס"מ זה מחייב התערבות להחלפת החלק העולה של אבי העורקים עם או בלי המסתם.
המצב אצל בתך מחייב בשלב זה מעקב בלבד כדי לודא שאין התפתחות של הבעיות שתוארו.

קשה לדעת איך יהיה המהלך וזו החשיבות של המעקב. אאורטה אכן גדלה באופן נורמלי במקביל לגדילת הילד. יש עקומות נורמליות כאשר בגיל המבוגר זה יכול להגיע עד 3.5 ס"מ לערך. כל פעם בבקורת שלנו ע"י האקו אנו בודקים את גודל אאורטה ביחס לעקומה הנורמלית. (אין יחס ליניארי ברור :אם הילדה תכפיל את משקלה אין זה נכון שאאורטה תכפיל את הגודל)
בד"כ מדובר על תהליך אטי והדרגתי שלוקח שנים רבות.

שלום גלי
אני מצטער אבל לא נראה לי שאצליח לתת לך תשובות של ממש.
ראשית, איני יודע מה בדיוק נמצא בחדר השמאלי באקו (האם יש לך את תשובת האקו המלאה? ) ואיני יודע פרטים רבים על המחלה הבסיסית (איזה סוג לאוקמיה , והאם הלויקוציטים המוגברים הם חלק מהמחלה הבסיסית?)
כעקרון ממצאים בלב שמאל שקשורים לחום ומראים סימני דלקת יכולים להיות בין השאר משנית להסננה גידולית (נאמר שזה נדיר ביותר),הסננה דלקתית לא זהומית וסיכוי גדול יותר של משהו זיהומי שיכול להיות חיידקי (מפריע קצת שאין זה גדל בדם בתרביות חוזרות) או גורמים זהומיים יותר נדירים שלעתים קשה לגדל אותם בתרבית, ואלי פטריות וגורמים אופורטוניסטים (בנוכחות מידה מסוימת של חסר חיסוני).
ישנה גם אולי אפשרות שהחום בכלל ממקור אחר (האם יש לו קטטר בוריד מרכזי שיכול להזדהם?)
בלי לדעת את האבחנה קשה יהיה קשה לדעת ההשלכות לאורך זמן.
כמו שאת רואה יש לי יותר שאלות מתשובות ונראה לי שהרופאים שמטפלים בילד ויודעים הרבה יותר פרטים ידעו להעריך המצב טוב יותר.