פורום הומואים, לסביות - יש לך שאלה?

ליטל היקרה,
השליטה שלך ברצונות השידוך של הורייך מצומצמת, אבל! את יכולה לעשות שינוי משמעותי ביכולתך להתמודד מול רצונות שידוך שלא מתאימים לך מבלי להכנע לדברים לא רצויים או להרגיש יאוש כשזה קורה.
גם אם יכולתך להשפיע על מה הורייך חושבים שנכון לעשות, למשל להתחתן בהקדם ו'להסתדר' בגילאים צעירים מצומצמת, את יכולה לעשות שינוי משמעותי ביכולתך ליצור תוכנית חיים משל עצמך לפי מה שנכון ומתאים לך.
מעבר לכך - קשרים שלא עושים לך טוב - עצרי אותם. זה לא קשור ליציאה מהארון אם את רוצה כרגע לעכב אותה. גם סטרייטיות למהדרין לא הולכות עם כל מי שההורים שלהן אומרים רק כי הם אומרים. תעשי הפרדה בין שיתוף ההורים שאת רוצה אולי לדחות כרגע לבין השארות בקשר שעושה לך לא טוב - אין קשר הכרחי בין הדברים, ואפשר לסיים את הקשר בלי לשתף את ההורים. זה שהוא 'נחמד' לדעת אימך לא צריך לחייב אותך.
איך מתחזקים כדי להתמודד מול הורים -
א. להבין שהבעיה היא לא שההורים מציעים אלא ביכולתך לשמור על עצמך ולהציג אלטרנטיבה.
ב. להתחזק עם תמיכה עם חברות שיודעות ותומכות
ג. להשיג תמיכה נוספת (אחות? דודה? קבוצת תמיכה?)
ד. לשקול בחיוב לפנות לטיפול רלוונטי שהוא גם גיי פרינדלי
מה דעתך?

ומה אני עושה עם היציאה מהארון ?? אני רוצה כרגע בת זוג מה אני עושה ואם אני י אמשך לזה במ.קום לחפש חבר ולהתחתן אני מחפשת חברה זה הגיוני בכלל
איך אני אסתכל לאמא בעיניים איך אני מכירנ נשים ? לא הולך לי בכלום רק גברים לאחרונה מתחילים איתי למה נכנסתי לזה בכלל
כדאי לצאת מזה ולצאת רק עם גברים כדי להוציא את זה מהראש או לשלב ולחכות שיצא לבד ???
אני מיואשת

שלום ליטל,
לדעתי כדאי להקדים את היכולת לעמוד בהשלכות של היציאה מהארון לעצם היציאה מהארון. לכן כדאי לך להתחזק בעצמך ולחפש יותר סביבות תומכות שיעזרו לך להתמודד עם תגובות משפחתיות. ככל שאת תרגישי טוב יותר בעצמך, ושאת אדם לגיטימי ולא 'מקור לבושה' יקטן הפחד מ'להסתכל לאמא בעיניים'. ככל שתתחזקי תוכלי לחיות את חייך כרצונך, הפואנטה היא לא בהכרח 'גברים' או 'נשים', אלא האם הדינמיקה היא דינמיקה בה את מרגישה מאולצת להיות בקשר לא רצוי, או דינמיקה בה את חייה עם אדם אליו/ה את נמשכ/ת ואיתו/ה את רוצה להיות מבלי להרגיש בושה.
קשרים עם אנשים לא רצויים לא מוציאים שום דבר מהראש, רק מכניסים לחיינו דכאון, חרדה וסבל.
אני מציעה לך להצטרף לקבוצות תמיכה של נשים (למשל הפעילות של 'הקן' במרכז הגאה, למשל קבוצות של ארגון הנוער הגאה ברחבי הארץ - יש עד גיל 23) ובמקביל לשקול בחיוב לפנות לטיפול גיי פרינדלי שיחזק את יכולתך לחיות את חייך.

טום יקר
ישנן כיום דרכים רבות להכיר בחורים בני גילך בעלי נטייה חד מינית, רובן באמצעות האינטרנט. חפש בגוגל הכרויות לגייז ותגיע לשלל אתרים. בנוסף קיימים ארגוני נוער המקיימים אירועים חברתיים וקבוצות תמיכה כדוגמת "ארגון הנוער הגאה" ועוד.
מבחינת גילך אכן נראה שהגיע הזמן לפתח קשרים נוספים עם בחורים כמוך. יחד עם זאת הייתי שמח אם תפרט קצת יותר למה כוונתך שגילית שאתה הומו. האם זה משהו חדש עבורך שלא הרגשת בעבר?

לא גיליתי ביום אחד זה היה תהליך, אני פשוט לא רוצה שמישהו בכלל יחשוב שאני הומו,

אני לא מוצא את המקום שלי בעולם הזה....אני לא יודע לאן אני שייך....נמאס לי.. אני כבר מבולבל.. למה אני לא יכול להיות נורמלי.....

טום יקר
לכל אחד יש מקום בעולם הזה ועצם נטייתך המינית כלפי גברים עדיין לא עושה אותך "לא נורמלי". אנשים מוכשרים רבים הם בעלי נטייה חד מינית וחיים את חייהם באושר רב. כרגע אתה בגיל בו אתה חווה בעוצמה רבה את הקונפליקט שבין זהותך המינית ורגשותיך האותנטיים לבין חששך מהתגובה החברתית והיציאה מהארון. זהו שלב מוכר שאינו קל לבחור צעיר כמוך ודורש אומץ ולפעמים גם קבלת עזרה ותמיכה.
אני מציע לך שני דברים שיכולים לעזור לך:
ראשית כפי שכבר ציינתי, חשוב שתשתלב במסגרות חברתיות של בחורים בני גילך ובמצבך. ישנן קבוצות תמיכה במסגרת "ארגון הנוער הגאה" וארגונים נוספים אותם תמצא באתרים לקהילה. מפגשים בקבוצות אלו יעזרו לך להכיר עוד בחורים כמוך, ליצור עימם קשרים חברתיים ולבסס מקורות תמיכה שיעזרו לך לחזק את ביטחונך בעצמך וברגשותיך, ולהבין שהכל בסדר איתך.
שנית, אני ממליץ כי תפנה לאיש מקצוע טיפולי (גיי פרנדלי) שיוכל לעבוד איתך על דרכי התמודדות עם החששות מהסביבה החברתית ומתהליך היציאה מהארון. זה יאפשר לך להתחזק מבפנים ולמצוא את הדרך שלך בזמן ובקצב שיתאים לך בדרך לחיים מספקים ומאושרים.
אני מקווה שעזרתי. אשמח לשמוע את דעתך, טום.

רונית שלום רב
ראשית דבר הייתי מציע לך לשכנע את חברך להרים טלפון לקו המידע של הועד למלחמה באיידס ולקבל פרטים. לרוב הרבה יותר קל להרים טלפון באופן אנונימי מאשר להגיע פיזית.
שנית, קיים טיפול מונע לאיידס אשר ניתן לקבלו בביה"ח רק עד 72 שעות ממועד ההדבקה. אולם טיפול זה ניתן אך ורק במצבים בהם קיים סיכוי רב להדבקה ולשם בירור יש לפנות בדחיפות לוועד ולקבל פרטים נוספים וייעוץ.
מעבר לכך, אין שום תועלת לערוך בדיקת איידס לפני שעברו לפחות חודשיים ממועד קיום היחסים שכן לגוף לוקח זמן לפתח את הנוגדנים.
הטיפול באיידס כיום מאפשר לנשאים לחיות ככל האדם ולמעשה הפך את המחלה מקטלנית למחלה כרונית. אולם קיימת חשיבות עליונה לאתר את הנגיף ולהתחיל בטיפול מוקדם ככל האפשר ע"מ למנוע מהגוף פגיעה אפשרית.
כאמור, לפרטים נוספים אני ממליץ להתקשר לוועד ולשוחח עימם, הם אנשים נחמדים וקשובים מאוד. ניתן כמובן גם לעיין באתר שלהם באינטרנט המשופע במידע חשוב ורלוונטי.
הסבירי לחברך את תשובתי ואת החשיבות שבפנייה לקבל ייעוץ, ולו רק בשביל להפסיק לחיות בחשש וברוב המקרים לגלות שהבדיקה שלילית והכל בסדר.
מקווה שעזרתי.

חני שלום רב
את מעלה את החשש שמא החבר שלך לא באמת נמשך אלייך, כיוון שגילית שהוא מסתכל על סרטי פורנו של טרנסג'נדרים. יתכנו מספר סיבות לכך שהוא מסתכל בסרטים אלה: סקרנות פשוטה, רצון לגוון, או משיכה מינית. נראה שעל תשובה זו רק הוא יכול לענות.
יחד עם זאת, כיוון שאתם במערכת יחסים כבר שלוש שנים, ישנן תשובות שאת בהחלט יכולה לספק בעצמך לשאלתך זו. למשל: האם יש קשר רגשי חזק בין שניכם? כיצד בן זוגך מתנהל בקשר שלכם (אקטיבי / פסיבי)? האם את מרגישה תשוקה מינית מצידו? האם הוא יוזם מגע גופני ויחסי מין באופן תדיר או שמא הוא נגרר לכך ואולי אף מנסה להימנע?
אני חושב שבמידה ותעני על שאלות אלה ותוכלי לפרט קצת יותר את יחסו אלייך במסגרת הקשר ביניכם, נוכל ביחד לנסות להבין קצת יותר לאן הרוח נושבת.
אשמח לשמוע את דעתך.

שלום לך, לא ברור מהודעתך האם את מתארת משיכה לנשים, או מחשבה אובססיבית של האם את כן או לא נמשכת לנשים.
משיכה הן לנשים והן לגברים מוגדרת כביסקסואליות, אך מהודעתך לא ברור ההקשר, שכן נשים רבות מתחברות לנשים אחרות, בחברויות, ידידויות וכד', אך בנטיה מינית מדובר גם במשיכה מינית.
תרצי אולי לפרט מה המסלול שמוביל בין מה שאת חשה לרגשות דכאון? אולי זה יעזור לשפוך מעט אור על ההקשר. מה דעתך?

תאמת שכן . בתאכלס כשאני רגועה אני לא רואה את עצמי עם בנות אני לא נמשכת. שאני לחוצה אז כן.. אמרתי לעצמי אולי אני לא משלמה עם כך שאני לסבית אבל לדין את עצמי עם בחורה אני לא יכולה !

הכנסתי את המחשבה כאילו בכוח יום אחד לא הרגשתי כלום לבן שאני אוהבת ואז אמרתי היי אולי אני לסבית ?? ואז אמתי לעצמי את נמשכחת עליה ??? ואז כזה אוממי גאד את נמשכת אליה ! ואם נניח היתי שואלת את עעצמי את אותה שאלה בלי לחת אז הייתי מדפדפת ומבינה שאני לא מרגישה כלום .. אחרי שהכנסתי את עצמי לזה הבנתי שזהדבר שהיה קורא לכל אחד הסיבות שגרמו לי לחשוב שאני לסבית הם אינם נכונות.. אבל עכשיו מבחינת הגיון אני יודעת שאני לא לסבית .. אבל למה המחשבות ממשיכות להתרוצץ???

הי נעמה, מצב של חרדה גורם למחשבות להתרוצץ. לפעמים זה מצב זמני , ולפעמים זה מצב מתמשך יותר ומגיע לכדי 'הפרעת חרדה'. ברגע שמורידים את החרדה (נשימות עמוקות, שינה טובה, ספורט, ואם לא מספיק אז רגיעון, רסקיו, ואם דברים פשוטים לא מסייעים או שזה במינון גבוה אז לפנות לטיפול רלוונטי) ברור יותר מה קורה ומה איננו קורה.
מה דעתך?

כשאני רגועה אני מבינה שאין לי משיכה לבנות אבל כאילו המחשבה ממשיכה להתרוצץ בראש מחכה שאני יתבאס. עשיתי הליכה ואז נסתי לחשוב על הנושא אז הוא לא מלחיץ אותי כי אני מבינה שלא אבל אחרי שאני חוזרת לדכאון וללחץ המחשבות נשמעות הגיוניות.. מהבעיה הם המחשבות אם לא היו לי את המחשבות אז לא הייתי מרגישה כלום לבנות בכלל כי שמתי לב שאני לא חושבת על הנושא אז אני לא מרגישה כלום ושאני מזכירה לעצמי אני נלחצת זה כאילו שאני לא מאמינה לעצמי ומחפשת ומחפשת רגש איפשהו

נעמה שלום, מה שאת מתארת (נשמע כמחשבות טורדניות) נשמע כסימפטום של חרדה. אם מדובר במחשבות טורדניות לא התוכן הוא הרלוונטי (בין אם רוחצים אינספור פעמים ידיים, בודקים אינספור פעמים אם נעלנו את הדלת, או בודקים את עצמנו אינספור פעמים אם יש או אין משיכה לאדם מסוים למרות שלא נמשכים) אלא עצם קיומן.
בפוסט הקודם הצעתי מספר דרכים לצמצם חרדה בעצמך (שינה, ספורט, נשימות, צמצום בקפאין), שיטות ביניים בתרופות ללא מרשם (למשל רגיעון, רסקייו), ואם העוצמה גבוהה מדי או הדרכים העצמיות לא מסייעות - ניתן לטפל בחרדה בטיפול רלוונטי.

לפני התקופה הזאת הייתי משתעשעת עם המחשבה שאני לסבית ולא הרגשתי כלום. כאילו בתקופה הזאת שכנעתי את עצמי כל כך חזק שזה מה שאני כי אני מרגישה שאם יוציאו את המילה הזאת מהראש שלי אז לא יהיה לי את המחשבות. הרגש שאני מרגישה לבנות הוא קטן. אני חושבת על בנות כאל חברות. אני יודעת שזה לא רגש אמיתי כי נניח אם אני יוציא את המחשבות לשניה אני לא ירגיש כלום כאילו רק שהמחשבה באה אני מרגישה בלי המחשבות אני לא מרגישה כלום. אבל עכשיו אני מפחדת לדבר עם בנות בגלל שהמילה בראש לסיבת נמצאת אני חושבת שזה הופך אותי ללסבית כשאני מדברת איתן

נעמה שלום, מה שאת מתארת נשמע כחרדה, ההמלצה שלי היא לשקול בחיוב לפנות לאבחון וטיפול רלוונטי.

עם את בת 18 יסתדר לבד הענין היה החלטה כבר במשך החיים
עם את בת 20 אבל עידן היטלבטות שלך בסדר גמור

יחסי מין עם גבר בהתחלה זה מפחיד כי יש את האקט החדירה זה די מלחיץ
וגם לגבר לחץ מי הסקס הראשון שלא היה לו פשלוט

את יכלה לאוהב בנות (לאוהב בגדר חברות)
את לא לסבית את פשוט אוהבת כי שני המינים פשוט חברותיים עם אופי טוב הרגשה טובה

עם הענין הזה מציק לך את יכלה ליתעיץ עם חברה שתקח את הענין ברצינות
או לדבר סתם עם הרופא משפחה

זה עולם מויים

תצאי להכיר חברות תצאי להכיר בנים

ותמצאי את העולם שנוח לך להית בו

הבחירה שלך (אפשר גם את שתי העולמות)

אני מתקרבת לגיל 30 כן...והעינין הוא שהסתובבות עם בנות לא תעזור כי שוב תמיד אני לא מרגישה כלום כשאני איתה אחד על אחד ואני לא יכולה לעשות שום דבר למרות שלפני כן היתה תשוקה. וזה מפרק את הקשר וגורם לי כל פעם לטראומה נפשית רצינית. לגבי גברים אין לי שום עינין בהם ולהפך הבעיה שזו האופציה הנורמלית כביכול אם לא לא הייתי חושבת על זה אבל כרגע זה באמת לא רלוונטי להיות עם גבר אני פשוט חושדת שנפגעתי פעם ובגלל זה היום הגעתי היום למצב של תגובה של סלידה לגברים באופן אוטומטי .

הי גאולה, בהקשר שציינת אני ממליצה לפנות לטיפול רלוונטי כדי לבדוק מדוע זו הדינמיקה , וכן יתכן שהטראומות הנפשיות הקודמות בקשרים תורמות להיווצרות החדשות וכדאי לנטרל אותן בטיפול כדי להגדיל את הבהירות וחשוב מכך כדי לקדם מציאות עם דינמיקות אחרות.
בנוגע לשאלה של האם נפגעת בעבר- אפשר לבחון גם אותה בטיפול ובמקרה הצורך לסייע.

גאולה שלום, אני חושבת שבהקשר שציינת לא ההגדרה היא הרלוונטית אלא שאת מרגישה שיש דברים שחוסמים אותך שמפריעים לך לקיים משיכה וקשר, יהא המגדר של מי שמולך אשר יהא.
מה שקורה במציאות יותר רלוונטי ממה שקורה מול סרט, כדאי לבחון מה עוצר אותך מלממש את המשיכה כאשר את כן חשה אותה?
גם אם מדובר בחרדה אפשר לראות גם את מקורותיה וחשוב מכך - מה יכול לסייע להפחית אותה או למנוע ממנה מלהגיע. אם המודעות שאת מגיעה אליה מספיקה - מצוין, במידה ולא ההמלצה שלי היא לפנות לטיפול - חבל בגילך לחיות חיים הממומשים רק באופן חלקי בשל חרדה.
מה דעתך?

חסויה יקרה שלום,
משיכה מינית היא על דרך החיוב (למי נמשכים). כלומר לסבית היא מי שנמשכת לנשים, לא מי שלא התאהבה עדין בגיל 16 בבחור או מי שלא מדברת כל כך עם בנים.
האם את נמשכת לנשים או לא - אין מישהו בעולם שיכול לדעת יותר ממך.
מה דעתך?

יש אהבה חברותית שזה נורמלי לכלם
(לשמל:אני אוהבת את החברה כי אחי טובה)

יש משיכרה מינית שזה חשק לעשות מין עם אותו המין שלך

כרגע אתם בריב של גיל היתבגרות כעס של חברות (אני לא אוהבת אותה)
את כרגע בגיל היתבגרות לבד תביני מה את רוצה

חיים של בנות במסגרת חברות או יותר מי זה
או חיים כמו כולם בנים ובנות

שלום "ירון"
"הארון" הוא מקום סגור ומבודד. לחיות בארון משמעו לחיות בסתר חיים סודיים ולא לשתף אף אחד בתחושותיך האמיתיות, ברצונותיך וברגשותיך הכנים. אמת, קשה מאוד לחיות כך. האדם מטיבעו נדרש לתמיכתה של החברה, הסובבים אותנו ובעיקר הדמויות המשמעותיות שבחיינו כמו ההורים ובני המשפחה.
במצבך, בנוסף להסתגרותך בארון, אתה גם חווה שאלות פולשניות הנחוות אצלך כביקורת על כך שאין לך עדיין חברה או קשר עם בנות המין השני. ביקורת זו מחדדת בך את תחושת השונות, מעלה בך תחושות שאתה מאכזב את האחרים ואינך עומד בציפיות ועוד. נסיבות אלה אכן גורמות ללחץ נפשי כבד שעלול לפגוע בהערכה העצמית, בביטחון ובדימוי העצמי ועוד.
בפנייתך ניכר הקונפליקט שעימו אתה מתמודד: האם להישאר בארון ולהסתכן בנזק נפשי או לצאת החוצה ולהסתכן אף בפגיעה פיזית (?!)
מסיבה זו נראה לי שאתה זקוק לעזרה ותמיכה. קשה מאוד כפי שאתה אומר בעצמך להישאר במצב זה, אך "לשמש שק איגרוף ולקבל מכות פיזיות" זו בהחלט לא הדרך!
ראשית, אין לאף אחד זכות להרים עליך יד! ולא משנה מה גילך או על מי מדובר (אם יש מצב כזה אנא פנה אלי במייל ישיר).
שנית, לרוב הפחדים שלנו אינם מממשים את עצמם ומסתבר לנו שהמשפחה (לאחר שלבי "העיכול" הראשוניים) דווקא מקבלת ברמה כזו או אחרת את הנטייה החד מינית של הבן או הבת.
ושלישית, אל תמשיך לחיות ולהרגיש לבד! כנס לאתרי האינטרנט של ארגון הנוער הגאה ושאר אתרים נוספים של הקהילה, בוא למפגשים החברתיים והשתתף בקבוצות התמיכה שהם מציעים ובנה לך בסיס חברתי ותמיכתי של אנשים כמוך בני גילך שיכירו אותך ויעריכו אותך כפי שאתה. זה בהחלט יכול למנוע נזק נפשי כנ"ל.
במידה ותרגיש צורך יש מקום לחשוב גם על פניה למטפל גיי פרינדלי שיעזור לך להתמודד עם סביבתך ועם היציאה מהארון.
מקווה שעזרתי. אשמח לשמוע את דעתך
בהצלחה

קצת הבנת אותי לא נכון. רק התכוונתי שהסבל הרגשי גבוה יותר מאשר הכאב הפיזי אותו הייתי מעדיף לסבול לו הייתה לי בחירה( זוהי התבטאות רגשית לא מציאותית)...
אבל האמת היא שנסיתי לפנות ולא הייתה לי כימיה\הרגשה של חיבור לאיש הספיציפי או לתחום הטיפול ונראה כי אין מי שיעזור לי.

"ירון" יקר
אני שמח לדעת שהתיאורים אודות האלימות הפיזית שהופיעו בפנייתך הם אכן מטאפורה בלבד. זהו נושא בעל רגישות רבה כיום ועל כן מצאתי לנכון לשאול בכ"ז.
מדבריך עולה בברור שהינך סובל במצב הנוכחי מהשאלות הרבות, התכופות והטורדניות המופנות כלפיך. מסיבה זו הצעתי לך להרחיב את מעגל התמיכה שלך וליצור קשר עם בני גילך שנימצאים במצבך. בכך תוכל לשנות את סביבתך החברתית ולקבל את התמיכה והחיזוקים להם אתה זקוק.
באשר לנושא הטיפולי - אכן לעיתים זו אינה משימה קלה למצוא מטפל שיתאים לך. בעיניי מציאת מטפל מתאים זה קצת כמו לצאת לדייט. כפי שלא תצא עם כל אחד שיקרה בדרכך, כך גם לא יתאים לך כל מטפל. אולם אני בטוח שתסכים איתי שבגלל דייט גרוע אחד לא תפסיק לצאת לדייטים נוספים, נכון? כך גם בטיפול.
תחושתך כי אין מי שיעזור לך מבטאת את הרגשת הבדידות וחוסר האונים שאתה חווה, אולם דווקא מסיבה זו חשוב שלא תיכנע לה. לרוב אמירה כוללנית כזו נובעת מהחששות והעכבות הפנימיים שלנו ולא מכך שבאמת אין מי שיעזור. אני אשמח אם תפרט יותר מדוע אתה מרגיש ש"אין לך חיבור לתחום הטיפולי". ואולי נוכל להבין יחד את מהות הקושי שלך.
חג אורים שמח

שלום לך אמא יקרה
תחילת גיל ההתבגרות אצל בנים היא בסביבות גיל 10, לכן הגיוני שבגיל צעיר יותר קשה להעריך את נטייתו המינית של הילד. יתרה מכך, שלבי גיבוש הזהות המינית במיוחד אצל מתבגר (גם בגיל 13) החש משיכה מינית לבני מינו הם מורכבים ולעיתים אף מאיימים ולפני שהוא יכול לספר על כך לאנשים היקרים לו, עליו להצליח להודות בכך בפני עצמו.
לכל אדם יש את הקצב הפנימי שלו והחשוב מכל מבחינתנו הוא לתת לו את המרחב והזמן עד שירגיש שהוא בשל לצאת החוצה ולהתמודד עם הסביבה.
מבחינה זו הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות כרגע זה מצד אחד לא ללחוץ עליו כיוון שהלחץ עלול לייצר תחושת מחנק ואף חששות, ומצד שני לייצר בבית - ללא לחץ - סביבה תומכת ואוהדת (כפי שכבר ניסית לעשות - וכל הכבוד לך על זה) שתגרום לילדך להבין שמבחינתכם הכל כרגיל ובסדר ואתם לצידו תמיד ובכל תנאי.
חשוב גם לשים לב שהוא מתפקד כרגיל ואין שום דבר מיוחד בהתנהגותו. שיש לו חברים וטוב לו. מעבר לזה, תני לזמן לעשות את שלו, וחיבוק של אימא תמיד עוזר (-:
מקווה שעזרתי. אשמח לשמוע את דעתך.

אני לא מראה סימני לחץ וגם לא מדברת איתו על הנושא,יחד עם זאת הוא בודק אותי במגוון שאלות כמו:"אמא,קראתי באינטרנט על נער שאמר לאמר שלו שהוא הומו,והיא זרקה אותו מהבית", אז אני מייד הגבתי שזה לא בסדר מה שהאמא עשתה וצריך לאהוב את ילדינו ללא תנאי.
אני מאוד מחבקת,תומכת ומפרגנת לו בכל הזדמנות,אקשיב לעצתך ובכלל לא אראה סימני לחץ אך בכל זאת איך אוכל לבדוק זאת ללא ידיעתו?
והאם זה שהוא יוצא לבילויים רק עם חברים ללא חברות זה מעיד על משהו?

שלום רב
השאלה של בנך אלייך (במידה והוא אכן בעל נטייה חד מינית) מעידה על כך שעדיין אינו חש בטוח מספיק והוא בודק את תגובותיכם. כפי שאמרתי, לא קל לגדול בתחושה שאתה שונה מאחרים והחשש מיחסה ותגובתה של החברה הוא גדול ובמיוחד כשמדובר באנשים החשובים לנו כמו אמא ואבא. לכן גם לוקח זמן עד שהזהות העצמית (בכלל והמינית בפרט) מתגבשת, וגיל 13 הוא גיל יחסית צעיר עבור מתבגרים "לצאת מהארון", בדר"כ צעד זה נעשה רק כמה שנים מאוחר יותר.
שאלתי אלייך היא מדוע זה כל כך חשוב לך לבדוק ולברר כבר עכשיו מהי נטייתו המינית של בנך? מה הרלוונטיות של התשובה כעת ובמה היא תשנה משהו מבחינתך? נראה לי שבתשובותייך לשאלות אלו נוכל להבין קצת יותר את המקור לדאגתך.
מה דעתך?

ראשית חשוב לי לדעת כדי לתמוך ולחזק ולתת לבני שלוות נפש שאמר את דברו ופרק את הנטל.
שנית,אני אקבל אותו בכל מצב אבל אולי אעזור לו בשיחות,ובהתיעצויות .....
מעבר לכך אין באפשרותי לשנות דבר

רצונך לעזור לבנך ודאגתך מובנות לחלוטין. יחד עם זאת יש לתת לו לעשות זאת בקצב שלו, כשירגיש בטוח ושלם עם זה מספיק בשביל לצאת ולדבר על כך. מעצם הקשר הטוב שיש ביניכם והעובדה שהוא מודע לכך שאהבתכם אינה מותנית בדבר, אני די בטוח שכשיגיע הזמן מבחינתו הוא יבקש לספר לך. אולם סבורני כפי שציינתי כבר, שבגיל 13 זה לרוב קצת מוקדם מדי.
המשיכי לייצר אווירה תומכת ומקבלת בבית כפי שעשית עד עתה, זאת מבלי להפעיל על הילד לחץ או לנסות לזרז את היציאה שלו מהארון (יש משל נחמד על זחל הפרפר שמנסה במאמצים לצאת מהגולם, ורק כאשר הוא עושה זאת בעצמו ובדרך שלו, הוא מצליח לפרוס כנפיו ומתפתח לפרפר מרהיב).
אגב, האם בן זוגך ואביו של הילד שותף לאווירה זו גם כן? לדמות האב יש חשיבות רגשית רבה עבור בן עם נטיות חד מיניות. ושאלה נוספת, האם יש סיבה מיוחדת שבגינה את חושבת שהבן זקוק להתייעצות ועזרה?

שלום לך,
איך הרגשת בגיל 4-5 שלבנך יש נטיות הומוסקסואליות? מה הוא עשה או איך הוא התנהג? מה גרם לך לחשוב כך אז?
נשמח לתשובתך,
הורים

תשמע בקשר לזרמים ביהדות, היהדות אוסרת על זה ומחשיבה אנשים אלה לחוטאים ואומרת שיגיעו לעולם האמת יענשו. דבר שני אני מעדיף בכל זאת לא לעשות את זה מאז שחזרתי בתשובה למדתי מהיהדות למה נולדי עם המשיכה לבנים, ומה אני צריך לתקן לכן אני מעדיף בכל זאת ללכת בדרך הישר.
וכן אני מכיר את רוב החוקים של התורה כמו:
לא תרצח, לא תגנוב, לא תנאף, לא תחמד בית רעך, כבד את אביך ואת אמך, ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת, לא תשיג גבול רעך, לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו, מדבר שקר תרחק, שוחד לא תקח, לא תשיך לאחיך נשך כסף, לא תקפץ את ידך מאחיך האביון, לא תטה משפט, לא תכיר פנים, צדק צדק תרדוף וכמו שתראה במשפט הזה התורה אוסרת באיסור חמור מאוד שגבר ישכב עם גבר "ואת זכר לא תשכב אישה תועבה היא". זאת עוד סיבה למה אני מעדיף לא ללכת אחרי הרגשות שלי שזה גם התורה אוסרת ללכת לפי הרגשות וראות העיניים

רון יקר
ההחלטה כיצד לחיות את חייך נתונה אך ורק לך. אני בהחלט יכול להבין מדוע בשעת קושי, מצוקה ואף חרדה בחור כמוך יחפש תשובות בעולמה של התורה וכמובן אין בכך פסול בעיניי. אולם, ההשקפה שאתה מבטא כאן אודות יחסה של היהדות להומוסקסואליות כרעה חולה מבטאת את התפיסה השמרנית והקיצונית יותר שבין כלל הדיעות הקיימות. מנגד, תמצא כיום יותר ויותר רבנים הנוטים לקבל את ההומוסקסואליות כמו שהיא ולאמץ את התפיסה המדעית הרואה בכך תופעה טבעית ולגיטימית בדיוק כמו המשיכה המינית הטרוסקסואלית. עשרות רבנים חשובים מהארץ כבר חתמו על ואימצו את מסמך העקרונות של ארגון הו"ד המדבר על קבלתו של האחר וטיפוח האחווה והכבוד ההדדי במקום טיפוחם של הפחד, השנאה והדרישה (השגויה) לשנותו. אני ממליץ לך בחום להכנס לאתר של ארגון הו"ד ולעיין במסמך העקרונות בעצמך.
בעיניי ובעיניי רבים אחרים אינך צריך לתקן דבר בעצמך שכן אין בך שום פסול, וחשוב מאוד שתבין זאת. כפי שאמרתי בתחילת דבריי, רק אתה תחליט לאן לפנות ובאיזו דרך ללכת בחייך. אולם מבחינתי, חשוב שתדע שיש עוד דרך מזאת שאתה מנסה לייצג כרגע, וזו דרך של קבלה והבנה המשלבת בהצלחה בין משיכתו החד מינית של האדם עם עולם ערכיו הדתי והמאמין.
אני מאחל לך בהצלחה בכל דרכיך

תשמע באמת שאני רציתי לחזור בתשובה מכל הלב ואין שום רבנים שמתירים דבר שכזה ואם הם מתירים אז הם לא רבנים, היהדות נתנה סיבות מפורטות למה זה אסור ולמה זה אחד הדברים החמורים ביותר! גם בגלל שכל הגוים היו ככה גברים ששוכבים עם בנים, וגם ככה הם עבדו את האללים וגם בגלל שעבדים היו נאנסים על ידי זה שמחזיק אותם שזה וגם בגלל הוצאת זרע לבטלה גם אחד המעשים החמורים ביותר שיש. ליהדות יש סיבות משלה ותבין מי שמאמין חזק באמת כל דבר שיגידו לו לא ישנה שום דבר וחוץ מזה ליהדות יש תשובה לכל דבר שתשאל ואני באמת שמח שחזרתי בתשובה עכשיו אני מבין יותר על העולם הזה, למה נבראנו, מה המטרה שלנו בעולם, היהדות מספרת על תגליות שהמדע גילה רק בדור האחרון והזוהר הקדוש נכתב לפני 2000 שנה בשביל הדור האחרון של היהודים כי ידעו שככל שעם ישראל מתקדם לעתיד ככה עם ישראל נהיה טיפש יותר, התורה מספרת גם על דברים חשובים שיקרו בעתיד ובנתיים כל דבר שקרה לעם היהודי נחשף בתורה. אם הייתה רואה אותי שנה שעברה הייתי נלחם עם אנשים שאין דבר כזה אלוהים והיום אני באמת מאושר מלהיות אדם מאמין ובעזרת ה' שאני אגיע לדרגה של אדם דתי (מקיים את כל המצוות). אני באמת מעדיף לוותר על כל הקטע הזה וללכת בדרך שאני מאמין בה ואני גם נהנה בה. טוב היה נחמד לשמוע את הצד שלך מה כדאי לי לעשות אבל פשוט יש לי אמונה חזקה מאוד וקשה לחזור לתקופה של פעם תדע לך גם שאני עזבתי את חבר שלי בגלל זה והוא מאוד נפגע וזה נגמר בריב באמת שקצת כואב לי עליו, למזלי בחיים שלי לא עשיתי את זה עם אף אחד בגלל שהייתי ממש מתבייש לעשות דברים כאלה. לילה טוב, סליחה עם לא כתבתי ברור.

רון יקר
יש לי הרבה תשובות לדברים שאתה כותב ולהשקפה הדוגמטית ווהשמרנית שאתה מנסה לייצג כאן. אולם זה לא המקום לדיון כזה וגם לא להטפות מוסר דתיות.
ברור לי שנוח לך תחת אוהלה של תורה כיוון שהתשובות שאתה מוצא מפחיתות ממך את החשש והקושי להתמודד לבד עם נטייתך המינית. אתה טוען שאתה שלם עם בחירתך ואין לך בעיה לוותר "על כל הקטע הזה", ואני תוהה אם כן מדוע בכלל פנית לפורום ושאלת האם ניתן להפסיק את המשיכה המינית?
מכל מקום אני באמת שמח בשבילך שלפחות בשלב זה מצאת את הדרך שנראת לך נכונה. ומאחר ואני קצת יותר מנוסה ובוגר ממך, אחזור ואזכיר לך שיש גם דרך נוספת היודעת לשלב בין הזהות המינית והאמונה הדתית, המקבלת את האדם כמו שהוא מבלי לרצות לשנותו, וכפי שכבר אמרתי מקובלת כיום על רבנים רבים (ביניהם גם רבנים אורתודוקסים!). אולי כדאי שתנסה למצוא גם אצלם כמה תשובות.
בהצלחה

שלום רון
הנטייה המינית בעיקרה טבועה בנו מלידה. אנו נולדים איתה כשם שאנו נולדים עם מכלול תכונות נוספות המאפיין אותנו כגון: צבע שיער, צבע עיניים, תכונות אופי וכו'. מסיבה זו אין המדובר בבחירה אישית ובהתאם גם לא ניתן להכחיד או להפסיק אותה.
בגיל ההתבגרות בו הינך נמצא טבעי הוא הדבר שתחוש בצורה חזקה יותר את המשיכה המינית הטבועה בך.
השאלה אותה אתה מעלה נובעת מתוך החשש שלך להיות שונה ויוצא דופן. זהו חשש שנובע מהדרך בה החברה שסביבנו לימדה אותנו להסתכל על ההומוסקסואליות - כדבר שהוא חריג ושלילי. אולם כיום, דרך הסתכלות זו משתנה והחברה שסביבנו מתחילה להבין (אף אם לא תמיד בקלות) כי להיות הומוסקסואל טבעי הדבר בדיוק כמו להיוולד הטרוסקסואל.
אתה רון, נמצא כעת בתקופה בחייך בה אתה מעצב את אישיותך הבוגרת ואת זהותך המינית. זהו שלב שאינו קל לנער שמרגיש שונה מסביבתו החברתית, וטבעי שעולים בך חששות. יחד עם זאת, חשוב שתזכור כי חששות אלה בשום אופן אינם צריכים למנוע ממך לחיות את חייך באופן ובדרך שאתה תבחר לעצמך ושיאפשרו לך לחוות אהבה אמיתית עם האדם (גבר או אישה) שיתאים לך.
ההתייחסות העולה מדבריך כאילו הינך בן אדם "מיוחד" עם בעיה היא מוטעית מיסודה ולמעשה היא הבעיה שעולה בפנייתך. זהות מינית הומוסקסואלית אינה בעיה כל עוד אתה חי ומגשים את חייך.
עצתי לך, רון יקר, היא כי תרחיב את מעגל החברים שלך לבני נוער המרגישים כמוך. קיימות קבוצות הכרות ותמיכה רבות לבני נוער אותן תוכל למצוא דרך האינטרנט ו"ארגון הנוער הגאה". בכך תיצור חברויות חדשות אשר יעזרו לך לגבש את זהותך וליצור בסיס תמיכה חשוב עבורך. תרכוש חברים חדשים שעימם תרגיש חופשי ובטוח וכתוצאה גם תרגיש הרבה יותר טוב כלפי עצמך וכלפי החברה בכלל.
אתה מוזמן גם לקרוא את תשובותיי בעמוד זה לאנונימי ("האם אפשר לוותר על הנטייה המינית") וכן את התשובה שנתתי לבחור בשם ערן.
אשמח לשמוע את דעתך.

שמע אני כבר יודע את כל הדברים האלה שאמרת אני שאלתי את זה כיוון שלפני כמה חודשים התחלתי ללמוד על היהדות ובעקבות זה החלטתי לחזור בתשובה וגם ליהדות יש סיבה משלה למה אדם נולד עם נטייה הפוכה, למה אסור שגבר ישכב עם גבר אחר כמשכבי אישה, ולמה צריך להוציא גבר ששכב עם גבר להורג, למרות שעונש מוות לא רלוונטי לתקופה שלנו למה עכשיו עם ישראל בעונש ולכן אין בית מקדש אז עונשי מוות לא יכולים להתקיים. טוב בכל מיקרה רק רציתי לדעת מה הצד המדעי חושב על זה למרות שביהדות זה כמעט דומה למה שהסברת רק ביהדות יש קצת יותר הסברים.
שבוע טוב.

ביהדות כפי שהינך בוודאי יודע יש זרמים רבים ופירושים רבים עוד יותר. לא מעט איסורים המופיעים בתורה ובחלקם גם כאלה שעבירה עליהם דינה מוות נתפסים כיום בהיבט מקל ומתוך הבנה רבה יותר (כגון איסור חילול השבת ועוד).
לשאלתך באשר ליכולת לשנות או להפסיק את המשיכה המינית לבני אותו המין עניתי כבר בתשובתי הקודמת ובהתבסס על המחקרים המדעיים. בהמשך לכך ברצוני גם להבהיר ואף להתריע מפני אותו הליך הידוע בקרב חלק מהציבור הדתי והמכונה "טיפולי המרה". אין כיום אף מחקר מדעי המסוגל להצביע על תועלתם של טיפולים אלה (וחשוב להבין כי יש הבדל גדול בין שינוי התנהגותי הנובע מלחץ חברתי לבין שינוי אמיתי של תחושת המשיכה המינית) ומנגד קיימים מספר רב של מחקרים המצביעים על הסכנות האפשריות לאדם כתוצאה מהליך יומרני זה.
כבחור החש משיכה מינית לבני מינו והרואה עצמו כחוזר בתשובה אני יכול אם כן להמליץ לך להצטרף לאחד מהארגונים והקבוצות הדוגלים בשילוב זהותו המינית של האדם עם זהותו ואמונתו הדתית. קבוצות אלה כגון ארגון הו"ד (הומואים דתיים) ו"חברותא" מנוהלות ע"י אנשי דת ורבנים ופעילותן נעשית על דעתם של רבנים רבים בעלי שם השותפים כיום לתפיסה זו.
שבוע טוב ובהצלחה

הרצון והמשיכה רצוי שיהיו קודמים לנסיון, וללא רצון ומשיכה כדאי מאד להמנע מנסיון, אחרת מתנסים ב'איך זה להכריח את עצמך להתנסות ללא רצון ומשיכה' וזו לרוב התנסות שמחיריה הנפשיים רבים.
מצער לשמוע את עמדתם הראשונית של הורייך, החדשות הטובות הן שאין הכרח שעמדתם הראשונית היא עמדה בלתי הפיכה שאינה ניתנת לשינוי. עבור אנשים רבים התגובה הראשונה של הורים רחוקה מאד מלהיות התגובה שלהם כיום. ראי למשל גם בסרט של אסי עזר "אמא ואבא יש לי משהו לספר לכם" - במשפחה הראשונה שמוצגת איך מאמא שתגובתה הראשונה היתה "הייתי מעדיפה לשמוע שקרה לך אסון מאשר שתהיה הומו" כיום יש אמא שמקבלת ומתייסרת על כך שזו היתה תגובתה הראשונית.
מהודעתך משתמע שאת מרקע דתי? אם כן אז יש ארגון תמיכה ופעילויות חברתיות עבור נשים האוהבות נשים מרקע דתי - שם הארגון "בת קול" ותוכלי למצוא את פרטי המידע עליו באינטרנט.
מה דעתך?

היה לי מגע אומנם לא ממש אני לא בטוחה אני מאוד מבולבלת הרצון שלי להיות רק בחברת נשים כל הזמן לחשוב צאטים הכרויות לבין לנסות באמת ולדעת שאת זה אני רטוצה או לא אני לא מקבלת את עצמי איך שאני אני מפחדת לעשות צעד גם עם גבר וגם עם אישה
אני ינסה באמת להיכנס לאתר של בת קול שאמרת וינסה לקבל מיהם יעוץ
תודה רבה לך

אני חושבת שבחרת בצעד נכון, ואת מוזמנת לשוב ולעדכן

שלום לך, לא ציינת את גילך וטווח גיל התבגרות הוא רחב בימינו.
את לא צריכה (וזה גם לא מועיל) להחליט מראש למי תמשכי מינית כשתתחילי להרגיש משיכה מינית, ככל שתסתובבי יותר בעולם תפגשי יותר א/נשים שימצאו חן בעינייך גם מבחינה מינית, ואז תוכלי לראות האם מדובר ברק נשים, רק גברים, גם נשים וגם גברים וכד', אבל זה משהו שאת מגלה תוך כדי אינטראקציה עם המציאות, לנסות לברר את זה מראש כשאת עוד לא מרגישה משיכה מינית זה באמת מבלבל כי אין את הקונטרה מהמציאות.
כתבת שאת מרגישה מין קירבה לבנות - ככל שתצברי יותר חוויות תתפתח אצלך היכולת לשים לב לגוונים השונים של קירבה ואינטימיות, בין אם יש שם גם משיכה מינית ובין אם לא. הרי נשים רבות קרובות לחברותיהן ורוצות בחברתן ומחפשות אחר חברתן תהא נטייתן המינית אשר תהא, זה לא מידת הקירבה אלא מה שיש בה. כתבת אם יכול להיות שאת מרגישה קירבה וסוג של משיכה בגלל שחסרה לך דמות אם - אני חושבת שהשאלה מה יכול להיות פחות רלוונטית (הרבה דברים יתכנו אבל זה שהם אפשריים לא הופך אותם לסבירים או לרלוונטים עבור השואלת הספציפית) אלא מי הא/נשים סביבך ואיזה קשרים היית רוצה איתם.
מה דעתך?

אני בת 16 וחצי...
יש משהו חשוב שלא צייתי, בעבר הותקפתי.
ואני מרגישה שאני מחפשת מישהי שתיהיה תחליף לאם בשבילי.
אני מחפשת קירבה לבנות, אני מרגישה שאני מחפשת מישהי שתאהב אותי ושתעניק לי חום ואהבה, מה שאני לא מקבלת ממנה.
אבל אני כן מפחדת להגיע לרגעים של אינטימיות, בייחוד עם גברים אבל גם עם נשים.

אני ממש מבולבלת ולא יודעת מה לעשות...
אני כל יום שואלת את עצמי - מי אני?!

חסויה יקרה,
אין שום רע בלחפש חום ואהבה - בני אדם הינם 'חיה חברתית', כולנו רוצים חום ואהבה.
החשש מאינטימיות יכול להיות קשור לתקיפה שעברת אך גם לגילך הצעיר.
לאירועים טראומתיים, ותקיפה בכללם, יש פעמים רבות השלכות גם לאחר שנגמרו. למרבה הצער ההשלכות עשויות להמשך גם זמן רב מאד לאחר שנסתימו בצורת פלאשבקים, המנעויות, וחרדה וחוסר שקט. ספר מומלץ מאד לקריאה בהקשר זה הינו 'טראומה והחלמה' שכתבה גודית לואיס הרמן. החדשות טובות הן שקיימים כיום טיפולים יעודים לטראומה שיכולים לסייע מאד.
לשאול את עצמך כל יום 'מי אני' זו שאלת 'פול גז בניוטרל' - גם כי הרבה פעמים התשובות לא בתוכך, או לא בתוכך כעת - הן יתעצבו באינטראקציה מול המציאות, וגם לשאול את עצמך שאלות רטוריות על בסיס קבוע מעלה את החרדה ובכך מקשה על היכולת להקשיב לעצמך.
אני מציעה לך לקרוא את הספר (נמצא גם בספריות), לשקול בחיוב להתקשר ל1202 (הקו לנפגעות תקיפה) זה יעזור לך גם בלראות עד כמה התגובות שלך הן תגובה נורמלית לסיטואציה של תקיפה. בנוסף כדאי מאד לשקול בחיוב פניה לטיפול רלוונטי - שיסייע לך להתמודד עם התקיפה שעברת מצד אחד, וכן יאפשר לך לא לצבוע באופן פתולוגי את תהליך הגילוי העצמי שלך שאת רק בתחילתו מצד שני. האם יש לך מבוגרת בסביבתך שתוכלי להתייעץ בה ולהסתייע בה? אם אין בת משפחה אפשר לשקול פניה למורה שאת סומכת עליה או ליועצת בית הספר.
מה דעתך?

אף פעם לא דיברתי על זה...
אני יודעת שאני גם אף פעם לא יידבר.
אני תמיד יייפחד ממגע?
תמידי יפחד להגיע לאינטימיות?
קשה להיות לבד כל הזמן...

השאלה שלי אם זה נורמלי להרגיש ככה, ביחוד לנשים?

זו טעות לחשוב שאת יודעת שאת גם אף פעם לא תדברי, כי את לא יודעת זאת. את לא מדברת בדיעבד על דברים שקרו אלא מראש על דברים שעוד לא קרו. אם תרצי תוכלי לדבר על כך גם עם מתנדבות קו הסיוע, גם עם אנשים קרובים, גם עם בני/ות זוג, גם עם מטפל/ת ובעצם עם כל מי שתרצי לשתף כדי להתמך.
טיפול רלוונטי לטראומה מסייע בהורדת הפחד ממגע ואינטימיות, יש לי בכך נסיון רב. בלעדיו - יש הרבה גורמים שמשפיעים על כך, אין אפשרות לנבא.
נורמלי לפחד מאינטימיות אחרי שעוברים תקיפה, ונורמלי לרצות בחום ואהבה, אבל קריטריון הנורמליות פעמים רבות לא מספיק ולא משרת. זה שנורמלי שאחרי תקיפה יש פלאשבקים המנעויות וסבל, לא הופך את זה לרצוי. קריטריונים של עושה עימך חסד/לא עושה עימך חסד והפיך/לא הפיך נראים לי כעשוים להיות יותר רלוונטים. לסבול מפחד מאינטימיות לא עושה עימך חסד, וזה הפיך.
מה דעתך?

אני יודעת שאני לא ידבר על זה כי אני מתביישת במה שקרה, ואני תמיד ירגיש אשמה, מלוכלכת ואפילו זונה (סליחה על המילה)
אנייי כ'כ מבולבלת, אני לא יוגעת כבר מה לעשות, הכל נופל.

שלום לך, למרבה הצער זה שכיח ונפוץ מאד שלאחר תקיפה מינית זו התחושה - האשמה עצמית, תחושת לכלוך, "זונה" וגם תחושה שזה תמיד ישאר כך. אבל זה שמרגישים שזה תמיד ישאר כך לא אומר שזה אכן ישאר כך. בפרט זה לא ישאר כך אם תפני לסיוע ותוכלי לקבל תמיכה ומענה טיפולי.
בנוגע למה לעשות - לפנות לקו סיוע לנפגעות תקיפה מינית (לחייג 1202) - את יכולה גם כעת, וכן לדבר עם יועצת בית הספר/קרובת משפחה כדי לקבל את עזרתן לקבלת סיוע. טיפול יעודי לטראומה יכול לסייע מאוד לנפגעי/ות תקיפה מינית.
מה דעתך?

דרך הפורום יש באפשרותנו להצביע בפניך על המענים הרלוונטים מלבד הפורום, אך במסגרת הפורום אין ביכולתנו להחליפם.
כמו שיעוץ בפורום יכול לתת קצה חוט בלבד ולא יכול להחליף תהליך של טיפול או ייעוץ, התיעצות בפורום גם לא יכולה להחליף שיחה אינטראקטיבית עם מתנדב/ת קו סיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית. יש דברים רבים שיכולים לסייע למי שעבר/ה תקיפה מינית, או מי שמבולבל/ת בנוגע לזהותו/ה המינית - נירמול, תמיכה, קבוצת שווים, ייעוץ, טיפול וכד' - רק שהודעה בפורום יכולה רק לספק קצה חוט אל כל אלו. אם את סובלת ולא יודעת כיצד להתמודד לבד - אינך צריכה להתמודד לבד - זה הזמן לפנות לגורמי סיוע שיכולים לעזור.

אני יודעת שאני אשמה.
אם לא הייתי יורדת לקנות סיגריות ואלכוהול זה לא היה קורה לי!
אני מרגישה שאני כ'כ את החיבוק שחסר לי.
אבל תוךף כדי אני מפחדת ממנו כי אני לא יודעת מתי הוא יגיע וממי...

האשמה עצמית למרבה הצער נפוצה גם היא בעקבות תקיפה מינית. את אינך אשמה בתקיפתך המינית!! . כפי שכבר צוין אינך צריכה להתמודד לבד עם הסבל בעקבות תקיפה מינית - אנא פני לאחד מגורמי הסיוע האפשריים שהוזכרו בשרשור.

חסויה יקרה.
במקרה נכנסתי לפורום הזה והודעתך משכה את תשות ליבי.
תשמעי לעצות החכמות שקיבלת. מתוקה, את באמת לא אשמה, לא משנה מה עשית. אני לא אשת מקצוע או טיפול, אני בסה"כ בחורה בת 27 שמבינה מעט בנושא וזה באמת שכיח העניין של האשמה עצמית לאחר תקיפה שכזו. לא משנה מה עשית זה לא הגיע לך. ללכת לקנות סיגיות ואלכוהול, על אף שזה לא חוקי לא נותן לאף אחד את הזכות לפגוע בך. את נשמעת שאת זקוקה לאוזן קשבת ואני מאמינה שאם תפני לקו הסיוע, ייתנו לך בדיוק מה שאת צריכה. יש שם אנשים חמים ומקסימים שרק רוצים להיות שם בשבילך- תפני אליהם ואל תחששי. או אליהם או כפי שנאמר לאדם קרוב אליך כגון מחנכת או יועצת בית הספר.
תהיי חזקה,
הילה

אני מתביישת במה שקרה, משום שאני תמיד חושבת שאני האשמה..
כי אם לא הייתי יורדת לקנות סיגריות כל זה לא היה קורה.
הייתי בסך הכל בת 13 לא הבנתי כלום על החיים.

אני כ'כ מבולבלת אני כ'כ רוצה לדעת מי אני...

חסויה יקרה, אני מצטערת לשמוע על מה שעברת בגיל 13. כמובן שזו לא אשמתך, אין מעשה שאת (או כל אחת אחרת) יכולה לעשות שיכול להצדיק את תקיפתך.
את כותבת שוב ושוב בפורום על הבלבול והסבל, והמצוקה שלך ניכרת, אך המצוקה בה את נמצאת היא רק המשבצת הראשונה ממנה יכול להתחיל מסע לכיוונים אחרים. אני חוזרת על ההזמנה לפנות לגורמי הסיוע שהוזכרו בשרשור על מנת לזוז מהמשבצת הנוכחית של המצוקה לכיוונים שיעשו עימך חסד רב יותר.

כאב לי אני שמע את ליבך
נשמע את הקרבן ולא האשמה
ירדת ליקנות דברים בסביבה הבית שלך
בא עלך משו חזק ממך ואת חלשה רק האלוהים שמע אותך
ואין עזרה

תבדלי בסיפור שלך את הקרבן הנפגע והרשע הוא שפגע בך
ואת לא אשמה בזות

עם את צריכה לדבר לשפך את הלב
אני מוכן לעזור לך להקשיב לך לעדד אותך הפיסבוק שלי
אילן פולישוק

מיכל שלום,
הצטערתי לקרוא שאת מוקפת באנשים שאת לא אוהבת ולא מתאימים לך ובסביבה עוינת, וחסרות דמויות אהובות ותומכות בחייך.
יתכן שהדרך שבחרת בזמנו של לדחות את ההתמודדות לאחר סיום הלימודים איננה מתאימה לך עוד, והמחיר של אי התמודדות שנראה לך מתקבל על הדעת בזמנו הולך וגובר.
כשיש סבל ו/או תקיעות ולא מצליחים לגבור עליהם בכוחות עצמנו, או בסיוע חברינו אני ממליצה מאד לפנות לסיוע של איש/ת מקצוע.
טיפול רלוונטי יכול לסייע לך להתמודד עם הדכאון ולגייס את הדרוש כדי לשנות את נסיבות חייך, להגדיל את החסינות להתבטאויות פוגעות ולסייע לך לחפש אקטיבית סביבות שיטיבו עימך יותר.
מה דעתך?

טל, תודה רבה על התשובה וההזדהות.אכן אני חשה שאני משלמת מחיר של אי-התמודדות שקורע אותי לגזרים. מצד שני, בשל מקום הלימודים אני לא יכולה לשנות את הסביבה כרגע וגם לא לצאת בשל העניין הכלכלי שפשוט לא מאפשר לי לעשות צעד של חופש כזה (היותי סטודנטית, חסרת כל הכנסות, חיה בבית ההורים).

לגבי התמודדות וטיפול בעניין, כבר שנים שאני חושבת על זה אך יש לי מספר תסבוכות עצמיות מעכבות; קודם כל, הסערה הנפשית שהטיפול יכול להביא לתוך שלב זה של החיים תוך שאני שואפת להתרכז בלימודים. בנוסף, אני אקסטרה-שמרנית בעצמי, לא יודעת אם מחינוך מהבית אבל לפעמים אני תמהה בעצמי על עצמי, על אף ההתאהבויות הגדולות שלי, יש חלקיקי רגעים שבהם יש קול פנימי שכמו שואל איך ייתכן שאני ככה ואולי הכנסתי את זה לראש - קול שמחפש מפלט מהתמודדות האמיתית מפני החברה והמשפחה ומפקפק בזה שאני יכולה לומר את הדברים בקול רם ולצאת, קול שאומר שאולי דבר כזה לא ייתכן כי אני אישה ואין דבר כזה לאהוב מישהי אחרת (הרי יש לי אחות ואמא ואיך זה ייתכן שאני נמשכת לנשים, מעין גילוי עריות מוזר שכזה... מצד שני יש לי גם אח ואבא ואותם אני לא סובלת..) ע"כ יש רגעים שאני חושבת אולי כן אמצא בסוף מישהו מתאים - מיועד, שיפתור לי את כל הבעיות ואוכל לשמור בסוד את כל הדברים האלו שהיו על ליבי במשך 30 שנות חיי- ממש לפתור את הכל בקסם בן רגע.
קשה לי גם עם נושא הגברים, שאולי, ואני לא בטוחה לגבי זה - אולי לא סגרתי לגמרי עדיין. אכן אני ביישנית ולא נמשכת אליהם ולמרות שלל הצעות אין לי הרבה התנסויות מיניות עם בנים. מצד שני מעולם לא התאהבתי במישהו וקשה לי לדמיין את התחושה הזו, אני מנסה לשכנע את עצמי במה יש להתאהב בכלל בגבר ושום דבר לא "פועל" עליי, המשיכה אל גבר היא מקסימום פיזית לאזור החלציים ועוברת מיד שאני מבינה שלא אקשר אליו וזה משחק. יש פעמים שאני מפנזטת על גברים זה כן אבל אלו שהייתי איתם לא ידעו בכלל מה עושים ואיך מתפעלים את הענייינים, ככה שלא חוויתי איזה סקס טוב עם גבר ואני חוששת מהחמצה.
בכל מקרה בשל הביישנות ותחושת ה"לא מגיע לי לבטא את מי שאני ולהרגיש את מי שאני אולי באמת" קשה לי לחשוב על עצמי אומרת בפני המטפלת שאני ככה וככה למרות שמצד שני גם בא לי כבר ל"התוודות"..
הייתי רוצה לעבוד על הדכאון, הקבלה העצמית שלי ובכלל להבין מה בדיוק אני רוצה ולהתחיל לעבוד עם עצמי על חוסן ובטחון עצמי. כמובן יש את העניין הכספי שוב - אם אגש אין לי מושג מאיפה אתחיל לממן את זה וזו גם סיבה שבגללה חשבתי לחכות עד אחרי הלימודים, כשאממן את עצמי בכוחות עצמי סופסוף. לגבי ירושלים אני לא מכירה גיי פרנדלי ואשמח אם תוכלי להמליץ על מקום באמת נעים אך גם לא מזוהה עם הקהילה שלא ארגיש שאני מגיעה למקום שמי שנכנס כבר יודעים מיהו ובעיותיו, נעים כך שזאת תהיה חוויה יותר קלה, משהו ממש לא בסגנון שרותי הבריאות של הכללית למשל, שראיתי במה מדובר ודוכדכתי ברמות במשך כמה חודשים.

תודה רבה, מיכל

את יכולה לנסות לבדוק לפי נסיבות חייך מה הצפי לעצמאות כלכלית והאם ניתן להקדים אותה בין אם מדובר בעבודה במהלך הלימודים, הלוואות לסטודנטים (למשל לתשלום מעונות) או הסדרי דיור שונים (למשל עבודות הכוללות מגורים או פרויקטים של סטודנטים ושכונות של מגורים תמורת התנדבות וכד' ).
בנוגע לשיקוליך לעיכוב טיפול - זה נכון שהרבה פעמים ישנה צמידות בין סערת נפש וטיפול, אך הטיפול איננו הסיבה לסערת הנפש אלא אמצעי המסיע להתמודד עימה. את עצמך מתארת שהעדר ההתמודדות לא הביא להעדר סערת נפש ותנאי ריכוז ללימודים.
בנוגע לקולות הפנימיים - היותם ברורים ונהירים אינו תנאי מקדים לטיפול, נהפוך הוא - טיפול רלוונטי יכול להוות מרחב למגוון הקולות הקיימים בך ולעזור לגבשם.
גם קושי עם נושא הגברים איננו סיבה להמנע מטיפול אלא טיפול יכול לסייע בבירור.
בנוגע למקומות טיפול ועלות - יש שלוש רמות של עלות, חינם במסגרת הציבורית של בריאות הנפש (שאז אני חוששת שלא יעמוד התנאי שהצבת של העדר דמיון לשירותי הבריאות), מסובסד במסגרת קופות החולים , וטיפול פרטי. לצערי אינני מכירה אישית מטפלים/ות מירושלים, אך אם תבחרי באופציה ציבורית המערכת מקצה לך מטפל/ת, אם תבחרי באופציה של קופות החולים אז לכל קופת חולים יש רשימה של מטפלים שעובדים איתה בהסדר באזור וצריך לבחור מתוכם, ואם תבחרי באופציה השלישית אז יש אינדקסים של מטפלים ברשת ולפעמים אחת הקטגוריות בהן היא טיפול בחברי הקהילה הלהט"בית. לחלופין פעמים רבות התקפי זעם מרמזים על אפשרות של זכרונות טראומתיים ואפשר לחפש מטפל/ת שמטפל/ת בשיטה בשם EMDR שרלוונטית מאד להתקפי זעם ולזכרונות טראומתיים, ולבחון מי ממטפלים/ות אלו בירושלים הינו גם גיי פרינדלי.
חשוב לזכור שחושבים על האפשרויות השונות (להתמודד או לדחות, לפנות לטיפול או לא וכד') שפעמים רבות יש מחיר (לא בהכרח כלכלי) לא רק לאופציה אותה שוקלים אלא גם לאלטרנטיבה ולכן צריך להתיחס לא רק לעלות הבחירה אלא גם לעלות של העדר הבחירה בה.
מה דעתך?

אני חושבת שאני מאז ומתמיד במעין מעגל של כן ללכת לסיוע או לדחות את העניין עוד קצת... יש רגעים שאני באמת מאמינה שאני יכולה לדחות ואחרים בהם אני חשה שזה הולך להתפוצץ - רגעי שפל כאלו שהנה עוד רגע אני יוצאת ואומרת לכל העולם ושיקפצו לי. הדבר היחידי שמונע ממני באמת ללכת לטיפול והוא גם הדבר שמונע ממני לצאת הוא העניין הכספי. הוא מעיק ולקחתי כבר הלוואות למימון הלימודים ומחייה.
הפתיחה של הנושאים האלו בפני אדם זר תהייה לי קשה להתמודדות. יש לי דמעות בעיניים רק מלחשוב איך זה יהיה ושבעצם האדם הזר הזה יהיה הראשון שישמע את הדברים האינטמים האלו במקום למשל שאמא "תזכה" לזה.
לגבי קופות החולים - הבעייה היא שצריך לגשת למישהו כגון רופא המשפחה כדי לבקש וממש לא בא לי להתוודות בפניו שאני צריכה גיי פרנדלי ובנושא הזה. איך עוקפים את העניין ומבקשים גיי פרנדלי אך לא מתוודים ומספרים??
התקפי הזעם שלי הם לחלוטין בשל ההרגשה הכבדה שיושבת לי על הצוואר שאני מבזבזת את החייים שלי עד כה - חייה אותם כמו לא נוכחת ולא עושה בהם באמת את מה שאני ומי שאני ובעצם כפופה לאחרים ולכללי המשחק שלהם. שגבר מתחיל איתי אני אמורה להיות חלק במשחק שלו. אני לא מרשה לעצמי להסתכל על נשים אף פעם אבל גברים מרשים לעצמם להסתכל עליי..
שוב, מה עושים?
תודה רבה מיכל

שלום מיכל, האפשרויות העומדות בפניך הן לא או לשתוק ולסבול או להתפוצץ, בפרט שבמצבך התפוצצות יכולה לתרום לירידתך מטה במקום להעלאת שומעיך מעלה (בעמדה כלפי נטיתך המינית). אם את לא רואה מוצא אחר - אין לי אלא להמליץ שוב על טיפול שיסייע. עמדתי היא שכאשר יש סבל שאיננו מצליחים להחלץ ממנו בעצמנו זה זמן טוב לשקול בחיוב פניה לסיוע חיצוני.
בנוגע לטיפול ועלויות - יש טיפול ציבורי בחינם, טיפול מסובסד על ידי קופות החולים וגם בחלק מהאוניברסיטאות/מכללות, וחלק מהמטפלים הפרטיים גם נותנים הנחה מסוימת על בסיס מצב כלכלי. בנוגע לקופות החולים - אין הכרח לעבור דרך רופא משפחה כדי לבקש טיפול, כך שאת לא צריכה לידע בכך את רופא המשפחה, ויכולה לבדוק זאת ישירות מול הקופה לקבלת רשימת המטפלים בהסדר, והמטפל/ת עצמו/ה. מעבר לכך כמו שאת יכולה לראות מדבריך יש עלויות ומחירים שאינם רק כלכליים בדחית הפניה לסיוע.
מה דעתך?

טל תודה רבה על התשובה והבנה מלאה. אכן הגדרת את זה בדיוק - לשתוק או להתפוצץ - אלו האופציות שננתי לעצמי עד כה וזה יצר לי מעגל של חוסר אונים וזעם במשך שנים. גרמת לי להבין סופסוף שאולי יש אור בדרך נוספת והחלטתי שאעשה את זה ואנסה לפנות לאלו של הקופ"ח. נותרו לי שתי שאלות/חששות -
1. לגבי מטפל של הקופ"ח - לבקש רשימת מטפלים בהסדר ואז ליצור קשר עם המטפלים אחד ואחד ולשאול אותם בטלפון אם הם גיי פרנדלי? זה גם לא נעים.. יש דרך לעקוף? למשל לקבל רשימה עם נושאים מאשר להתוודות בטלפון כמה וכמה פעמים למטפלים שאולי לא רלבנטים בכלל?
2. יש מצב שיש איזשהוא תיק רפואי שהמידע שאני מספרת למטפל הזה איכשהוא יגיע למסמך כתוב או לתיק/כרטיס רפואי שלי כזה שהרופא משפחה רואה למשל? הרופא משפחה שלי קצת חטטן ושם לב לעניין החוסר אושר שלי וניסה לדבר איתי את העניין ולעקוב אחרי הדברים.. יש מצב שהוא יבין בעצמו את כל העניין מזה שיראה שכתוב בכרטיס הממוחשב שלי שאני נגשת לטיפול אצל מטפל גיי פרנדלי?
שוב תודה, מיכל

הי מיכל, יש מעט מאד מטפלים בארץ שמתרכזים בטיפול בעיקר בקהילה הגאה, וכל אלו הידועים לי למיטב ידיעתי מטפלים/ות באופן פרטי, למעשה לצערי לא ידוע לי אפילו על אחד/ת כזה/ו שנמצאת בהסדר עם קופות החולים, כך שבכל מקרה ב'גיי פרינדלי' בהקשר של פניה למטפלים בהסדר הקופות מדובר על גישה כללית של המטפל/ת ולא תחום יעודי ספציפי. מכאן שככל שידוע לי זה לא יופיע ברשימת הנושאים של איש מהם, ומכאן גם הרופא לא יוכל לדעת את סיבת הפניה לטיפול רק על סמך איש/ת המקצוע שבחרת.
הייתי מציעה לא להתקשר ולשאול 'האם את/ה גיי פרינדלי' ככותרת אלא להגיד מה סיבת הפניה , לשאול אם יש להם נסיון עם מטופלות קודמות בנושא, ולהתרשם לאורך כל האינטראקציה (לפני הפגישה הראשונה, במהלך הפגישות) שהם מגיעים בגישה חיובית ומקבלת שמאפשרת לך מרחב.
בנוגע למה הרישום שנשאר בקופות החולים לאור כך שאת הולכת למטפל מהקופה - כדאי לברר עם הקופה או עם מטפלי הקופה. רישום כלשהו צריך להיות שכן יש הגבלה על מס' הטיפולים, שינוי בעלות כתוצאה ממס' הטיפול וכד' (גם תלוי בקופה), צריך לבדוק עם קופתך הספציפית מה עוד הוא מכיל.
מה דעתך?

שני הדברים האלו הרתיעו אותי עד כה כשכבר הגעתי לשלב הפרקטי, זה המבוא הסתום. כל העניין הזה קשה גם ככה ונראה לי שהעיקר מדברים על כך שהמון יוצאים מהארון אבל המערכת עצמה לא מוכנה שבכלל יתחילו לגשת אליה בעניין. בזמן האחרון אני מרגישה שרע לי מאוד מכל העניין, יש לי מועקה שהולכת וטופחת ואני באמת צריכה לפרוק מהלב ולדבר עם מישהו אבל ציון "סיבת הפניה" הוא בלבול בזהות המינית או מה? איך שלא אגדיר את זה - זה עבורי ממש לצאת מהארון בטלפון ואני לא מעוניינת לעשות משהו שאני לא רוצה בו ולא שלמה איתו כרגע. אני גם לא רוצה להיות מעורפלת איתם בנוגע לגיי פרנדלי ואז בסוף להגיע למצב שברגע השיחה עם המטפל/ת שבו אני יוצאת אז היא/הוא חוטפים שוק מהיציאה שלי כי מסתבר שהם גיי אנמי... איך פונים אליהם ומגדירים את העניין כך שיבינו אך בלי לצאת?

תראי, אין לאיש מאיתנו כדור בדולח שמנבא לנו מה הולך לקרות. זה שבדר"כ אנחנו לא יודעות בוודאות מה הולך לקרות זה לא פגם או תקלה, אלא מאפיין של חיים אנושיים. אם אנחנו יודעות בדיוק מה הולך לקרות אולי זה אומר שאנחנו עושות משהו שכבר עשינו הרבה פעמים בעבר, אבל אם זה מה שהוביל להתקעות שלנו מלכתחילה כנראה כדאי לעשות משהו חדש... בקיצור, לדעת מה בדיוק הולך לקרות זה ממש לא תנאי הכרחי כדי לפעול, וחבל להלכד פעם אחר פעם באו שהולכים על בטוח לגמרי (שזו דרישה שלרוב או פיקטיבית או מאד מצמצמת בחיים אנושיים), או שנתקעים במקום הנוכחי.
בכל מקרה כדאי לסנן את המטפל/ת לפי העמדה החיובית והמקבלת, אפשר לסנן מראש ואפשר לסנן במהלך. זה שאין אופציה שאין לה "מחיר" מסוים לצד התועלת שבה, זה לא אומר שעדיפה האלטרנטיבה של 'שום עזרה' - שכן גם לה יש מחיר, ומהמעט שתיארת נראה שנגבים ממך כיום מחירים רבים.
מה דעתך?

שלום לך, עם השנים יש יותר ויותר ניראות של משפחות להט"ביות בישראל, ובפרט משפחות לסביות עם ילדים, וגם החוק בישראל הולך ומתקדם בהתאמה. משפחות להט"ביות חיות ומתקיימות בישראל, וזוגות נשים מגדלות ילדים מנישואים קודמים/ילדים משותפים במרכז אבל גם בפריפריה.
בנוגע לפחדים שציינת, כמו עם כל חשש כדאי לא להסתפק ברמת הכותרת ובדינמיקה של רצון-פחד-עצירה אלא לפרט מהם החששות ולראות כיצד אפשר להגביר את המוכנות.
הרבה פעמים פחדים נובעים גם משאילת השאלות במקום הלא נכון שלא מאפשר תשובה עליהם, וכך נוצר מעגל קסמים שלילי של שאילת שאלות רטוריות ורגש שלילי בעקבותיהן ללא "תחנת יציאה" שתאפשר תשובה חליפית (כי שואלים את העצמי החושש במקום את המציאות). למשל איך משפחתך תקבל אותך זו לא שאלה שאת צריכה להפנות ולהחליט בעצמך, אלא להפנות למציאות החיצונית לך. וגם אם משפחתך לא תקבל בתחילת הדרך, מי אמר שכך יהיה גם בהמשך הדרך? פעמים רבות התגובה הראשונית של המשפחה רחוקה מלהיות התגובה האחרונה.
האם ילדיך יוקנטו - לדעתי זו שאלה פחות רלוונטית שלך אין תשובה עליה ופחות בשליטתך והשאלה הרלוונטית יותר היא האם יש דברים שניתן לעשות כדי לסייע לילדייך להתמודד אם יתקלו בתגובה שלילית מהסביבה - התשובה על שאלה זו היא כן. לדעתי זה משאב התמודדות חשוב בכל מקרה, לא חסרים לנו כבני אדם מצבים בהם מנסים להקניט אותנו ואושרנו לא תלוי רק בהאם זרים יעשו זאת או לא אלא במשאבי ההתמודדות שלנו.
לא כתבת איך משפחתך קיבלה את גירושייך ואת הזוגיות החדשה שלך והמשפחה החדשה שאת מקימה (והרי זה רלוונטי גם כשאתן גרות בלוס אנג'לס), יכול להיות שהחשש מהעליה מתישב על חשש של התמודדות עם יציאה מהארון, וכדאי לטפל באחרון (עבודה עצמית ואם היא לא מספיקה אז פניה לטיפול/יעוץ גיי פרינדלי) כדי לאפשר החלטות מושכלות בנוגע לראשון.
מה דעתך?

אכן העלת נקודות חשובות שאצתרך לתת עליהן את הדעת . העלייה לארץ חשובה מאוד לבת הזוג שלי ולי ואני מנסה לפתח איזה שהוא סוג של גמישות מחשבתית על מנת שאוכל לעשות זאת ללא אכזבות מיותרות ומשברים דרמתיים , החיים כאן אחרים מאוד מהחיים בארץ , לוס אנגלס היא אפילו לא מדגם למה שקורה בארצות הברית
במובן מסויים אני חיה בבועה ומעניין איך החיים נראים מחוץ לבועה האהובה שלי



תודה רבה על עזרתך הכנה

את מתארת מצב של מעגל קסמים - את פוחדת מאכזבה מיותרת, והפחד מציף אותך, ובכך כבר כיום את סובלת מאכזבה מיותרת. אף אחד מהדברים שאת חוששת ממנו לא קרה עוד, אך נשמע שאת כבר במידה מסוימת מגיבה לו. הדרך לצמצם באמת רגשות שליליים היא לא לחשוב על "רק לא אכזבה ומשבר" (כיוון החשיבה הזה כבר מעורר רגשות שליליים) אלא לשים דגש על משאבי התמודדות, הם בתורם אם יהיה בהם צורך יסיעו להתמודד עם אכזבה ומשבר. בשורה התחתונה החיים לא בנויים על כך שלעולם לא נתאכזב, אלא על כך שנוכל להתמודד ולשפר.
מעבר לכך החיים הם לא בועה נקודתית ומחוץ לבועה הנקודתית, אלא שפע סביבות אפשריות ונסיבות אפשריות. כל המיסגור של בועה בפני עצמו הוא מיסגור מעורר חשש (מה גבולות הבועה, מה יכול לפרוץ את הבועה, מה גבולות הבועה, וכד'). מדוע לא לשאול שאלות אחרות? למשל - כיצד את ובת זוגך תוכלו להקים משפחה אוהבת בישראל? מה החלום שלכן ומה יעזור לכן להגשים אותו? מה יכול לעזור לכן להתמודד טוב יותר עם העליה?
(אני אדגים רגע מתחום אחר - מה מקדם את בטחונך והרגשתך יותר - לחשוב האם יתכן שתבצעי תאונת דרכים ותפגעי בה או לחשוב כיצד תוכלי להיות נהגת טובה יותר? )
מה דעתך?

שלום חסוי יקר
איך יודעים אם מישהו מרגיש משהו? וכיצד נדע מה הוא מרגיש? במרבית המקרים לא נוכל לדעת אלא אם אותו אדם יגלה לנו את תחושותיו, באופן מילולי (פשוט יספר לנו) או בדרך התנהגותו ומעשיו. הדבר קשה שבעתיים כאשר אותו אדם חושש לבטא את רגשותיו מפחד הסביבה. החשש המוכר של "מה יגידו או יחשבו עליו" יכול בהחלט לגרום לאדם להסתיר את תחושותיו מהזולת.
לכן הצעתי לך, אם באמת הוא חשוב לך ואתה מעוניין לדעת, היא לנסות להתקרב אליו ולבנות עימו יחסי חברות וקרבה. לאט לאט תוך כדי בניית האמון ביניכם יתכן והוא יאות להפתח יותר ולספר לך, כפי שאולי גם אתה תרגיש נוח יותר לספר לו. תוכל לשאול אותו באופן כללי מה דעתו על הנושא ולבחון את תגובותיו. זה יתן לך רמז מה כיוון המחשבה שלו.
חשוב שתזכור שיתכן גם שתגובתו תהייה שלילית או שאולי הוא יירתע מכך (מתוך בורות וחוסר הבנה) ואזי כדאי לבדוק האם הדבר לא עלול לפגוע בך (למשל אם הוא יספר זאת בכיתה או לחברים וכו'). זה סיכון שאתה צריך לשקול האם הוא בכלל כדאי.
אתה מוזמן לפרט יותר מדוע אתה מרגיש שהוא בקטע של בנים (לפי מה?), מדוע לדעתך הוא ניסה לשכנע אותך שאתה הומו ומה הן תחושותיך כלפיו? אל תשכח כמובן לפרט את הגיל של שניכם.
אשמח לשמוע את דעתך.