פורום הומואים, לסביות - יש לך שאלה?

שלום לך אנונימי יקר
שאלתך נוגעת למחלות המין, סוגי המחלות ודרכי העברתן. לשם קבלת תשובה מקצועית ומפורטת אמליץ לך להפנות את השאלה לפורום שלנו כאן באתר העוסק במחלות מין. בנוסף, תוכל למצוא הסברים מפורטים ברחבי האינטרנט באתרים כמו ויקיפדיה, הוועד למלחמה באיידס ועוד.
באופן כללי ניתן לומר כי הכלל הבסיסי בנקיטת משנה זהירות בקיום יחסי מין הוא לא לאפשר מגע של נוזלי הזרע עם דם. לפיכך, כאשר מדובר במין אוראלי, יש להימנע מלהגיע למצב של שפיכה בפה ובנוסף יש לוודא כי אין בפה פצעים פתוחים / מדממים. בכל הקשור למין אנאלי, חשוב כמובן להשתמש תמיד בקונדום. אלה הכללים העיקריים התופסים לגבי מרבית המחלות (אך לא כולן) ומספקים עבור מרבית האנשים. אגב, גם נשיקות נחשבות לבטוחות מבחינה זו.
אני מקווה שעניתי לך, אתה מוזמן לשוב ולשאול וכמובן לברר פרטים מדוייקים ומפורטים יותר באתרים שהזכרתי לעיל.

לפעמים לפני הגמירה יוצא נוזל ? האם זה נוזל זרע ? האם גם ממנו יכולות לעבור מחלות ?

שאלתך מתייחסת לנוזל המקדים את שפיכת הזרע, והתשובה תלויה בסוג המחלה בה אנו דנים. כפי שהצעתי מקודם, תוכל לקבל תשובה מפורטת ומוסמכת יותר אם תפנה לפורום שלנו בנושא מחלות מין. בכל מקרה, אני ממליץ לנקוט משנה זהירות כאשר מדובר במין אנאלי ולהשתמש בקונדום.

שאלת שאלות מאד ממוקדות וקיבלת עליהן תשובות והפניה למקומות בהם ניתן להשיג מידע נוסף, אבל ציינת חלק מההקשר ועל אף שלא שאלת עליו ישירות עולות ממנו אולי שאלות נוספות שאינן עוסקות רק במין בטוח מבחינה פיזית בריאותית. זה לא טריויאלי להפוך מערכת יחסים חברית למינית, וזה לא טריויאלי שהמין הראשון יהיה בהקשר של להנעים למישהו אחר. כדאי לשקול לשאול את עצמך לא רק כיצד לא תדבק מחברך במחלות מין אלא להוסיף שאלות נוספות כגון האם אתה נמשך אליו, האם זה הדדי, כיצד אתה רואה את הוספת המין לחייך, כיצד אתה רואה את הוספת המין לקשר עם חברך, כיצד אתה רואה ביניכם את המשך הקשר וכד'. מה דעתך?

הצדק עימך שבעבר רוב הלהט"בים הוצגו בשיעורים נמוכים ולרוב כדמויות שוליים. למרבה הצער בחלקים ניכרים זהו גם המצב כיום, אם כי ניתן למצוא יצוגים רבים יותר ו"מתפקדים" יותר גם בתרבות הפופולרית (זמרים/ות, אמנים/ות, שחקנים/ות) וגם נציג בכנסת.
למרבה המזל ניתן למצוא דמויות חיוביות במציאות- להכיר חברים/ות נוספים/ות מהקהילה.
יש מסגרות חברתיות-תמיכתיות לנוער -הראשונה של ארגון הנוער הגאה פעילה בקבוצות ברחבי הארץ לגילאי 15-18 ו19-23, ויש גם מקום מפגש קבוע בשם "המטבחון" שפועל במרכז הגאה בגן מאיר בת"א. לצד הפעילות הזו יש גם אתר אינטרנט ופורומים פעילים. מסגרת חברתית נוספת היא הברנוער של אגודת הלהט"ב הפעיל באופן מאובטח כל מוצ"ש בתל אביב. כל אחת מהפעילויות האלו מלווה במדריכים, וחלק מהפעילויות מלוות גם על ידי הורים מתנדבים של תהיל"ה (תמיכה להורי הומוסקסואלים, ביסקסואלים, לסביות וטרנסג'נדרים).
אני מקווה שעניתי לשאלתך, במידה ולא אנא שובי לשאול

אני שמח שמצאת את הפורום שלנו. כעת אתה יודע שאנו כאן תמיד לשירותך.
המצב שאתה מעלה מכונה בשפתנו "הומופוביה מופנמת". עולם הערכים בו כולנו גדלים לפיו ומחונכים דרכו שייך ברובו לחברה ההטרוסקסואלית. אנו לומדים מגיל צעיר שזוגיות רומנטית מאופיינת באהבה בין גבר לאישה, שמשפחה מורכבת משני הורים שהם אישה וגבר, והתרבות הסובבת אותנו מרעיפה עלינו דוגמאות כאלה למכביר. לא נותר הרבה מקום לדוגמאות שונות ומודלים אחרים ושונים מכך.
לכן להומוסקסואלים ולסביות הגדלים בתרבות כזו, קשה לתפוס את עצמם שונים והם חווים חרדה רבה וחשש בעת ניסיונם לפלס לעצמם דרך משלהם בעולמנו זה. אולם הרשה לי להרגיע אותך, רבים וטובים כבר הלכו בדרך זו והיא לגיטימית ואפשרית כאחד.
אינני יודע את גילך כעת אך אני מניח שאתה בחור צעיר. ברור לי שאתה עדיין נאבק לבסס את הדימוי שלך בעיני עצמך, ומתקשה להשלים עם עצמך אל מול אותה הומופוביה שלפיה גם אתה חונכת. לפיכך תשובתי אליך נחלקת לשלושה מרכיבים. ראשית, מצא לך מקורות תמיכה: חברים שמרגישים כמוך, קבוצות לתמיכה, השתתפות ובילוי של הומואים המתאימות לגילך (תמצא אותן באינטרנט באתרים של ארגון הנוער הגאה, באתר המרכז הגאה בת"א ועוד). ככל שתמצא יותר חברים ותבסס יותר את מקורות התמיכה החברתית שלך, כך יקל עליך לקבל את עצמך. דבר שני, קבלה עצמית היא חלק מתהליך ההתבגרות הנפשית שלנו. שוב, אינני יודע את גילך אך אני מניח שעם המשך התהליך גם תקבל עצמך יותר. ודבר שלישי ואחרון, במידה ואתה מרגיש קושי מיוחד בנושא זה, גם מסגרת של טיפול פרטני עם מטפל גיי פרנדלי יכולה בהחלט להחיש ולעזור לך לקבל את עצמך באופן מלא ומהיר יותר.
לסיכום ערן, אין שום סיבה או מקום להשוות נטייה מינית ל"מחלה סופנית". נטייה מינית היא חלק לגיטימי וטבעי מהאישיות שלך ואין שום צורך להילחם בה. אבל בהחלט יש הרבה מקום, סיבה ויכולת להשלים עימה ולחיות כפי שאתה באמת: אדם טוב שזכותו לאהוב ולחיות עם מי שהוא בוחר לעצמו.
אתה מוזמן להגיב על דבריי, ולשאול שוב אם תחפוץ.
שתהייה לך שנה טובה, והרבה בהצלחה.

למה כולם לא כמוך?
נתת לי חומר למחשבה והבנתי את המסר... אם כולם היו מקבלים כמ וך...
תודה

תיארת משיכה לגברים ומשיכה לנשים. משיכה מתבססת על רצון באינטראקציה מינית, לא בהכרח על אקט כזה או אחר.
איך משיכה כזו באה לידי ביטוי בחייו של אדם - תלוי באדם. יש מי שיעדיפו זוגיות מונוגמית והמשיכה תבוא לידי ביטוי בכך שהזוגיות יכולה להיות עם גבר או עם אישה, ויש מי שיפתחו את הזוגיות בצורה כזו או אחרת לקשרים עם מספר בני אדם משני המגדרים.
גם אצלך - כמה זמן עד שתשכבי שוב תלוי ברצונך, וברצון הפרטנר/ית שתבחרי.
איך אדם יגיב לנטיותייך - תלוי בך ובו - מבחינתך - במה המסר שלך - האם המסר הוא שהיו לך התנסויות בעבר? האם המסר שלך הוא שאת נמשכת גם לגברים וגם לנשים גם בהווה? האם המסר שלך הוא שזה לא משפיע על רצונך בזוגיות מונוגמית, או אולי המסר שלך זה שאת מחפשת זוגיות פתוחה? כמובן שהתגובה תלויה גם בו והיא באופן טבעי עשויה להיות שונה למסרים שונים. כלומר שאלת הקבלה קשורה במה יש לקבל ומי המקבל.
שאלת גם על פתיחות נפשית -
בקשרים טובים הפתיחות הנפשית זו דינמיקה שהולכת ומתחזקת. בכל קשר חדש יש לבנות מחדש תכונות כמו פתיחות, ביטחון, אמון, שמתבססות עם ההכרות.
מנסיוני פעמים רבות יש שאלות שמסבות סבל רב כשהן נשאלות כשאלה רטורית "למשל "מי יקבל אותי?!" והפתרון לסבל פעמים רבות הוא להפוך אותה לשאלה של ממש וללכת לחפש לה תשובות - למשל לחפש פרטנרים/ות מקבלים/ות.
אני מקווה שעניתי לשאלתך, במידה ולא אנא שובי ושאלי שוב.

שלום לך אנונימי יקר
התרגשות ותחושת חרדה קלה הן תופעות טיבעיות לחלוטין במצבים בהם אנו מניחים כי הזולת שופט אותנו וחוששים מביקורת או אף דחייה כלשהי מצידו. מצב זה מודגש בעיקר כאשר מדובר במושא אירוטי - דמות (או דמויות) שאנו נמשכים אליהן וחפצים בקרבתן. הגורם לכך הוא אכן פסיכולוגי ואינו קשור למידה כזו או אחרת של "חרמנות". אני מניח שזה גם מה שאתה מתאר בפנייתך. תחושות אלו נוטות לעבור או לפחות נחוות ביתר קלות עם הניסיון וההתנסות שאנו צוברים בחיים וכן כתוצאה מתהליך ההתבגרות הנפשית שלנו.
מעבר לכך ע"מ להתייחס יותר ספציפית למצבך, אשמח אם תרחיב ותפרט יותר בהקשר לשאלות הבאות: מהו גילך ומהו ניסיונך עם נשים/ גברים? כיצד מתבטא המצב בו אתה מתקשה לתפקד בחברתם של גברים אלה? האם אתה גלוי עם נטייתך המינית או לא? האם תחושת החרדה הזו מתרחשת גם במצבים אחרים ובאיזו תכיפות?

תודה. אני מניח שאת התשובה העיקרית כבר ענית לי (?) כלומר זה אמור לעבור מתישהו?
אני בן 26, למה הכוונה ניסיון עם נשים/גברים? בכל מקרה עם נשים - דל מאוד אם בכלל. עם גברים- בעיקר מערכות מיניות חלקן קצרות וחלקן ממושכות.
לא גלוי עם נטייתי.
יכול להיות שתחושת החרדה,(הקלה אבל בכל מפריעה אחרת לא הייתי מבקש עזרה) מתרחשת במצבים אחרים ופחות רלוונטית ומפריעה לי כרגע ( אבל רק כרגע) בחיים. אני יכול לפרט אם תרצה בכל זאת.
שוב תודה.

כפי שציינתי, תחושות של מתח וחרדה נובעות לעיתים מהחשש שמא לא נעמוד בציפיות שלנו ושל זולתנו. חשש מדחייה, מביקורת, מכישלון, כל אלה בהחלט מזינים רגשי חרדה. עם הניסיון התחושות נוטות להחלש. אתה מוזמן, אם תרצה, לפרט יותר באשר למקור החרדות האלה שלך. האם מהחשש שמא נטייתך תצא לאור או פחד מדחייה, או משהו אחר?
בכל מקרה, מאחר ואתה כבר בן 26 ובעל ניסיון מסוים ביחסים אינטימיים, וכפי שאתה מציין תחושת החרדה מפריעה לך ואף קשורה למצבים נוספים, הייתי ממליץ לך לפנות לאיש מקצוע טיפולי (גיי פרנדלי), אשר יוכל במסגרת העבודה איתך לעזור לך לבסס יותר את הבטחון העצמי והדרך להתמודד עם תחושת המתח והחרדה הללו.
אני מקווה שעזרתי. כאמור אתה מוזמן לפרט יותר ולשאול שוב.
בהצלחה

אין לי מה לשאול נותרתי מבולבל. לא משנה, תודה.

אתה נשמע לי קצת מאוכזב. כפי שציינת עניתי לך על עיקרי הדברים. אולם לא כל דבר ניתן לפתור בתשובה אחת או שתיים דרך הפורום. רגש החרדה הוא בסיסי ועמוק ובכדי להבינו יש לנהל שיחה עמוקה יותר. לכן הצעתי לך שאם הדבר ימשיך להפריע לך, לפנות לאיש מקצוע שיכול לעזור לך. בדיוק בשביל זה קיימים אנשי מקצוע טיפוליים ואין סיבה לחשוש מזה.
כמובן שאתה מוזמן גם לנסות ולהבהיר כאן את תחושות הבלבול שאתה חש כרגע או לפרט יותר באשר לרגש החרדה אם תרצה.

וגם לא נראה לי שאפנה לטיפול אם כל מה שיקרה הוא כמו שקרה כאן. דיבורים ופרטים.
כלומר אני זקוק לייעוץ פרקטי, מעשי מה לעשות איך להתמודד? טכניקות וכו...
וזה כפי הנראה לוקה בחסר בקרב מטפלים רבים. מכאן באה האכזבה שלי. אבל אני רגיל לאכזבות בתחום הזה בחיי.

מאוכזב יקר
אני יכול להבין את אכזבתך. אתה חווה קושי מסוים בחייך אשר מפריע לך לתפקד ברמה כזו או אחרת ולצערך הפנייה לפורום לא פתרה את בעייתך. הקושי אותו אתה חווה והבעיה שהצגת דורשים, כפי שכבר ציינתי, הבנה מעמיקה יותר של המצב, של מבנה אישיותך, של הנסיבות בהן אתה חש את החרדה, של התנסויותיך בעבר ועוד. בירור מעמיק כזה איננו אפשרי במסגרת הפורום וכאן גם חשוב לי להדגיש כי הפורום משמש לצורכי ייעוץ והכוונה ואינו מהווה תחליף לטיפול !
ייעוץ פרקטי כדבריך במסגרת של תשובה אחת או שתיים לא ישרת את המטרה שלשמה פנית לייעוץ בפורום. גם פתרונות פרקטיים דורשים התאמה מדוייקת לבעיה. יחד עם זאת אתה יכול לחפש בעצמך טכניקות כלליות להרפיה והירגעות באינטרנט כגון: תרגול נשימות עמוקות ותירגולי מדיטציה יומיומיים שיכולים להקל במקצת על תחושות החרדה שלך אך כאמור לא יפתרו כליל את הבעיה שהצגת.
חשיבותו ומהותו של הטפול הפסיכולוגי הדינמי נובעת דווקא מהיכולת לעבור תהליך מעמיק, יסודי ולעיתים אף ממושך ממנו צומח הקשר עם המטפל ועימו התובנות והעצמי. דווקא חוסר הסובלנות והחיפוש אחר פתרונות קסם הוא זה שעלול במקרים רבים לעכב את ההתפתחות שלנו.
אני מאחל לך הצלחה רבה בהמשך
ושנה טובה

המשיכה המינית, כפי שכבר הסברנו לא פעם, נמשכת ע"פ רצף שבין משיכה בלעדית לנשים לבין הקצה השני המבטא משיכה בלעדית לגברים. מרבית האנשים מוצאים עצמם אי שם בתווך שבין שתי הקצוות הללו, ולאו דווקא בתחושה של משיכה רק לנשים או רק לגברים. אתה, כפי שניתן להבין מסיפורך, נהנה משני עולמות. אתה נמשך לנשים ובונה עימן מערכות יחסים מספקות ו"מושלמות" כדבריך, ואתה גם נהנה כפי שלמדת על עצמך, ממערכות יחסים עם גברים תוך חוויית "אהבה שאי אפשר לתאר". בהקשר הזה אני חושב שאומץ ליבך ומוכנותך לבחון את נטיות ליבך ללא חשש, בהחלט ראוי להערכה.
וכתשובה לשאלתך אומר, כי משיכתך לשני המינים מאפשרת לך ביתר קלות למצוא את האדם הנכון עבורך שעימו/ה תרצה לחלוק את חייך, בלי קשר האם הוא גבר או אישה. הרבה פחות חשוב מה מינו של האדם עימו תבחר להיות במערכת יחסים, הרבה יותר חשוב שיהיה זה האדם שיתאים לך ושאותו/ה תאהב.
בהצלחה

הי, הקבוצות הקיימות תלויות בגיל, בנגישות הגיאוגרפית וגם במטרה של הצטרפותך לקבוצה.
יש קבוצות חברתיות, יש קבוצות תמיכה, יש קבוצות אינטרנטיות (פורומים שונים), יש קבוצות בילוי (למשל חוגים שונים במרכז הגאה), יש קבוצות הכרות, יש קבוצות יעודיות לפלחים שונים (דתיים/טרנסג'נדרים/ערבים/דוברות רוסית וכד') ולפעמים ניתן למצוא פירסומים גם על קבוצות טיפוליות יעודיות לאנשים מהקהילה.
אם תוכל לפרט קצת בנוגע לגיל, אזור גיאוגרפי בארץ ומה אתה מחפש אשמח לנסות להיות יותר ספציפית.
טל

26
מרכז הארץ

לא ציינת פרטים שהיו יכולים לסייע כמו שייכות לפלח מסוים או מטרה מסוימת אז התשובה עדין כללית יותר.
אם אתה במרכז הארץ רוב הפעילויות במרכז הגאה עשויות להתאים לך. יש שם קבוצות רלוונטיות לגילך (למשל קבוצת גברים לגילאי 23-32 של איג"י שתחזור אחרי פגרת הקיץ), חוגים במרכז הגאה (ציור ורישום/ריקודי עם/יוגה/מקהלה וכד') וגם פעילויות תרבות שונות (הופעות תאטרון, מוזיקה וכד').
עוד פעילויות רלוונטיות שאתה יכול להצטרף אליהן מתקיימות על ידי האגודה בת"א- דובים גאים/BGAY/גברים בדרך לזוגיות.
בנוסף יש תא גאה באוניברסיטת ת"א.
מספרי טלפון וזמנים תוכל באתרי האינטרנט של המרכז הגאה והאגודה, ויש גם עמותה שעוסקת בהנגשת שירותי תמיכה לקהילה ומפעילה קו קשב קש"ת - קשב ותמיכה לקהילה הגאה.

אנא אל תהסס לפנות שוב עם פרטים נוספים או שאלה נוספת.

ציינתי פרטים בהודעה הראשונה.. אם תוכלי לבדוק שוב..

חשיפה חיובית מתמשכת אפשר להשיג בכל אחת מהמסגרות, בין אם זו קבוצת תמיכה כמו הקבוצה לגילאי 23-32 שציינתי, בין אם זו קבוצה חברתית כמו BGAY, בין אם זה פעילות משותפת כמו ריקודי עם של גברים עם גברים ונשים עם נשים במרכז הגאה, ובין אם זה פורום חברתי לקהילה הגאה ברשת. ציינת בהודעתך הפותחת שאולי המתאים ביותר הוא טיפול פרטני - טיפול בהחלט יכול להקדים את ההשתתפות (למשל אם מרגישים צורך להתחזק מבחינת ביטחון עצמי או חשיפה לפני שפונים לקבוצות חברתיות כאלו) או במקביל לההשתתפות (למשל אם מקבלים תועלת מקבוצות חברתיות אבל מרגישים שיש דברים ברמה האישית שצריכים לקבל התיחסות אישית ספציפית) אבל לא הייתי מציעה שטיפול יחליף לגמרי את הקשרים החברתיים עם אנשים נוספים מהקהילה - אין לכך תחליף.
אני מקווה שעניתי לשאלתך, במידה ולא - אל תהסס לשוב ולשאול

לירון היקרה,
ישנה אימרה שאומרת "אלוהים תן לי את הכח לשנות את מה שביכולתי לשנות, להשלים עם מה שאין ביכולתי לשנות, ואת היכולת להבחין בין השניים".
האם אחותך לסבית או לא חד משמעית איננו בר שינוי על ידי המשפחה.
האם אחותך תרגיש תמיכה וקבלה או ניכור ודחיה מצידך ומצד שאר המשפחה - בהחלט בר שינוי על ידי המשפחה.
נמצא שהעדר קבלה ותמיכה מצד המשפחה קשור לאחוזים גבוהים יותר של דכאון, אובדנות ושימוש בסמים ואלכוהול. לעומת זאת קבלה ותמיכה מצד המשפחה קשורה לאחוזים נמוכים יותר של דכאון ואובדנות ואחוזים גבוהים יותר של תפיסת אושר. כך שרווחתה הנפשית של אחותך בהחלט בת שינוי על ידי המשפחה.

אני מצרפת רשימה של מאפייני דחיה ומאפייני קבלה שנבדקו

מאפיינים של דחייה:
אלימות פיזית על רקע אי קבלת הנטייה או הזהות המינית.
אלימות מילולית – כולל כינויי גנאי.
הרחקה מחוג המשפחה או מפעילות משפחתית.
חסימת הגישה לחברים להט"ב, למקורות מידע ופעילויות להט"ב.
תליית האשמה בילד כאשר הוא מופלה על רקע נטיתו או זהותו מינית.
עידוד הילד/ה להיות יותר או פחות נשי / גברי.
אמירה לילד שאלוהים יעניש אותו כי הוא להט"ב.
אמירה לילד שמתביישים בו, או שהוא מבייש את המשפחה, בגלל איך שהוא נראה או מתנהג.
בקשה מהילד להסתיר את זהותו או נטייתו בסוד משאר המשפחה או למנוע ממנו לדבר על כך.

מאפיינים של קבלה:
שיחה עם הילד/ה על זהותו או נטייתו המינית.
הפגנת חיבה כלפי הילד כאשר הוא מגלה למשפחה שהוא להט"ב.
תמיכה וחיזוק הזהות של הילד/ה גם כאשר מרגישים לא בנוח.
ייצוג הילד (למשל, בבית הספר) כאשר הוא מקבל יחס רע על רקע היותו להט"ב.
דאגה לכך שכל בני המשפחה יכבדו את הילד/ה.
החברת הילד/ה למפגשי או ארגוני להט"ב.
עריכת היכרות לילד/ה עם מבוגר/ת להט"ב הראוי להיות דמות חיקוי, כדי להראות אפשרויות לעתיד.
קבלה ואפשור של אירוח של חברים להט"ב של הילד/ה בבית.
קבלת ביטויים מגדריים של הילד/ה.
אמונה באפשרות שלילד/ה יהיו חיים בוגרים מאושרים.

לטובת אחותך אנא הפסיקי את מאפייני הדחייה הקיימים והמנעי מנוספים, ועודדי את הורייך להפסיק ולהמנע מהם, והגדילי ככל שניתן את מאפייני הקבלה והתמיכה.

אם אחותך תהיה מעונינת יש קבוצת תמיכה לנערות דתיות לסביות, ביסקסואליות ומתלבטות בגילאי 15-18 בארגון הנוער הגאה,

אם הורייך יהיו מעונינים יש ארגון תמיכה להורים, אני מצרפת קישור לרשימת ההורים המתנדבים ויש שם שתי אמהות שמלוות ותומכות בהורים מהמגזר הדתי
http://www.tehila.org.il/147312/call-us
יש ארגון של להט"בים דתיים למען הגדלת הפתיחות בחברה הדתית שנקרא שב"ל - ראשי תיבות של "שהכל ברא לכבודו".
אנא נצלי את ההזדמנות שנקרתה בפניך לעמוד לצד אחותך - תהא נטייתה המינית אשר תהא-ולא מנגד לה.

הנטייה המינית בעיקרה טבועה בנו מלידה. כפי שאיננו בוחרים את צבע העיניים שלנו כך אין אנו זוכים לבחור למי אנו נמשכים מינית. זהו חלק ממבנה האישיות של כל אחד מאתנו. אנשים רבים נמשכים כמוך, לשני המינים, הן לנשים והן לגברים (במידה כזו או אחרת).
את הנטייה המינית לא ניתן לשנות, להכחיד או "להמיר". ניתן עם זאת לעשות שני דברים שונים:
האחד, כפי שעולה מפנייתך, לנסות לעזור לאדם המבקש זאת, להתמודד ביתר קלות עם נטייתו ע"י חיזוק דפוסי חשיבה ועידוד התנהגויות המעדיפות את הנטייה הנורמטיבית על זו ההומוסקסואלית. שוב, המדובר כאן הוא בחיזוק ועיצוב התנהגותי בלבד ולא בשינוי או הכחדת הנטייה.
הדבר השני, החשוב והאפקטיבי יותר בעיניי, הוא ללמד את האדם לקבל את עצמו כפי שהוא ולאפשר לו לחיות בהשלמה ובקבלה עם נטייתו המינית השונה. צורך זה עולה בברור מפנייתך כאשר אתה מתייחס למשיכתך לגברים כמשהו שהוא "לא נכון, לא טבעי" המעלה בך תחושות של "בושה וגועל". השקפה זו על הנטיה ההומוסקסואלית היא שגויה ומעוותת ונובעת מסטריאוטיפים חברתיים והומופוביים שאין להם מקום כיום.
לסיכום, אנונימי יקר, ברור לי שאתה נמצא כעת במצוקה וחשש רב לאור תחושותיך מצד אחד והשקפותיך המנוגדות מצד שני. קונפליקט זה אופייני גם לגילך הצעיר ולניסיון לעצב ולגבש את זהותך המינית. הצעתי אליך היא לזנוח את הדעות השליליות באשר למשיכה המינית כלפי גברים ולהכיר בזה שזהו מרכיב בסיסי ולגיטימי באישיותך ואין כל דבר רע בכך. בהקשר לזה ובמידת הצורך, הייתי ממליץ לך גם לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי ממטפל/ת גיי פרינדלי שיכול לעזור לך להתמודד ביתר קלות עם תהליך זה.
אשמח לשמוע את דעתך.
בהצלחה

תודה לך אייל, אנסה לקבל את עצמי

שאלתך החשובה אכן מעוררת עניין רב שכן בשנים האחרונות עלה שיעורם של ההומוסקסואלים המקיימים יחסי מין ללא קונדום. לתופעה מסוכנת זו אחראיות שתי סיבות עיקריות הפועלות יחדיו:
הראשונה קשורה לעובדה שלמרות חוסר הנעימות והחששות ניתן לחיות ולהאריך ימים כיום לאחר הדבקות במחלת האיידס. כיום המחלה מוגדרת ככרונית ואינה עוד קטלנית כבעבר ולכן גם החשש פחת במקצת, ועימו גם המודעות הציבורית והעניין שמגלים בה אמצעי התקשורת.
סיבה שנייה קשורה לכך שלחלק מהאנשים פשוט נמאס להשתמש תמיד עם קונדום. בין אם הוא מכאיב או לא נוח, בין אם הוא מקהה את הרגישות - במצבים מסוימים ובעיקר בשעת להט היצרים, חלק מהאנשים "מחפפים".
כאן עלינו לעשות גם הבחנה בין אלו "המועדים מדי פעם" לבין אלו אשר כפי שתיארת בדבריך נמנעים באופן שיטתי משימוש בקונדום ומקיימים יחסי מין לא מוגנים במכוון - התנהגות חסרת אחריות, מסוכנת ופסולה זו, מעלה את החשש כי יתכן ולהם כבר אין מה להפסיד...
צריך גם לזכור כי מרבית ההומוסקסואלים שלא כהטרוסקסואלים מחליפים באופן תדיר בני זוג ופרטנרים לסקס, ומכאן הסיכון המוגבר שלהם להדבק. הסיבות לכך הן רבות ומגובות בתיאוריות פסיכולוגיות מגוונות שאין זה המקום לפרטן. מסיבה זו נגזר עליהם להשתמש בקונדום באופן תכוף, גזרה הנמנעת מכל הטרוסקסואל נשוי.

אז מה ניתן וצריך לעשות? בהיבט האישי - להתייחס לכל אחד שאתה פוגש כאילו הוא נשא ולהשתמש בקונדום. בהיבט הציבורי - להשקיע בקמפיינים של הסברה ולא לאפשר לאנשים לשקוע בשאננות כשמדובר בנושא חשוב מעין זה.
מקווה שעניתי לך.

שלום רב.
אכן לא קל להיות שונה. ויותר מכך קשה להיות בעל נטיות הומוסקסואליות בחברה המגלה סימנים הומופוביים. דווקא מסיבה זו ברצוני לומר כי אני מתרשם מיכולת ההשלמה והמודעות העצמית שלך בגילך הצעיר. אתה מתאר מצב בו באומץ רב הגעת להבנה ולהשלמה בדבר זהותך המינית, אך כתוצאה מיחסה של הסביבה אתה מרגיש בודד, אין לך את מי לשתף בכך ואתה חושש מאוד מתגובות הוריך, משפחתך והחברים.
בגילך תמיכה חברתית היא דבר חשוב ומשמעותי מאוד. אולם הסביבה הקרובה לך ע"פ תיאורך אינה מסוגלת לספק לך אותה בשלב זה. לכן במצב זה הייתי ממליץ לך שני דברים:
ראשית, כפי שעולה ממכתבך, לבחון את השאלה האם בכלל כדאי לך לספר כעת להורים? אני תמיד מתייחס לכך כ"שאלת המאזניים": מה יצא לך מזה, האם תרוויח יותר או תפסיד מכך יותר? לדעתי שאלת התועלת שבדבר היא היחידה שאמורה להנחות אותך. אתה מצפה לקבל תמיכה וקבלה מהוריך כשלא בטוח שהם יכולים לספק לך אותן כעת. מנגד, אתה עלול להיפגע ולהידחות ובגילך זה המשמעויות וההשלכות עלולות להיות חמורות. לכן נסה לבחון שוב מדוע זה חשוב לך לספר להם כעת ומה יצא לך מזה. אני אשמח אם תשתף אותי בלבטיך אם תרצה.
שנית, אמליץ לך מאוד לחפש תמיכה חברתית במקומות שתוכל גם למצוא אותה. ישנם בני נוער רבים שנמצאים בדיוק באותו מצב כמוך. תוכל למצוא אותם למשל דרך ארגון הנוער הגאה (חפש "איגי" באינטרנט) המקיים פעולות חברתיות רבות גם לבני גילך. שם תוכל למצוא חברים ובני נוער בדיוק כמוך ותכיר חברים חדשים. מסגרת כזו תוכל לתת לך בדיוק את התמיכה והחיזוק לה אתה זקוק. אשמח לשמוע מה דעתך.
בהצלחה רבה

תודה רבה לך אייל, אני באמת אנסה לשקול את העניין שוב .
אני אמצא את האתר שרשמת לי, אולי זה באמת יחזק אותי ...

כבר כשהלכתי ללמוד עבודה סוציאלית ידעתי שזו (קליניקה טרנס וגיי פרינדלי) התוצאה שאליה אני מכוונת, כלומר זה קרה בעקבות תכנון והכנות של שנים.
הרבה לפני שהתחלתי לעשות זאת כאשת מקצוע, במשך שנים הייתי אוזן קשבת ללהט"ב, כי פשוט הייתי אוזן קשבת לחברים וחברות, מכרים ומכרות ואלו המעגלים שבהם הסתובבתי ושבהם עדיין אני מסתובבת. במסגרת כך גם שמעתי לא מעט סיפורים קשים יותר ופחות על ניסיונות להסתייע בטיפול של אנשי מקצוע ואיך הומופוביה וטרנספוביה עושים בטיפול שמות. זה עורר בי רצון עז להציג אלטרנטיבה.

בחרתי בעבודה סוציאלית קלינית ולא במקצועות טיפוליים אחרים בשל היתרון המהותי שאני רואה בעבודה סוציאלית – שבה יחידת ההתייחסות הבסיסית היא אדם-בתוך-סביבה, כלומר ישנה התייחסות משולשת: לאדם, לסביבתו ולממשק בין אדם וסביבה. עמדתי הטיפולית היא שהתייחסות לאדם ולכוחות הפועלים בתוכו ללא התייחסות לכוחות הפועלים מסביבו, היא התייחסות חסרה, ובכך יתרונה של עבודה סוציאלית על מקצועות טיפוליים אחרים. לדעתי זה נכון במיוחד לאוכלוסיות שאינן ה'מיינסטרים', כמו האוכלוסייה הלהט"בית.

אני מקווה שזה עונה לשאלתך, וכמובן תודה על המילים החמות :)

משאלתך אני מבין שמניענו האישיים בעזרה וטיפול בחברי הקהילה הלהטב"ית מעניינים אותך. הבחירה ללמוד ולעסוק בנושא מסויים נובעת מלכתחילה לרוב מתוך עניין אישי ורצון להבינו טוב יותר. התמחותינו המקצועית שרכשנו בנושא זה מתוקף לימודינו וניסיוננו הטיפולי מאפשרים לנו לנסות לעזור, לייעץ ואף להקל על מצוקתם הרגשית של בני נוער ובוגרים רבים הנקלעים לא אחת ושלא באשמתם לקושי ומצוקה רבה בחייהם היומיומיים. לתרומה זו חשיבות רבה בעיני דווקא משום שבתקופתינו עדיין קיים חשש ופחד במקומות רבים מ"היציאה מהארון" ומתופעת הלהט"ב בכלל, וקיימת בורות רבה ואף עויינות לנושא בחוגים נרחבים. מבחינתי היכולת לתרום ולעזור לזולת לקבל את עצמו, לשפר את איכות חייו ולחיות חיים אותנטיים ומספקים היא בעלת חשיבות רבה מאוד.
אני מקווה שעניתי לך. אשמח לשמוע את דעתך אם תרצה לפרט.
תודה על המילים החמות.

מנהל הפרום עשים פה עבודה קודש
הקהילה הומו לסבית זה נושא רגיש לדעתי בקרב אנשאים
אתם המנהלים נתנים את האחי מקצועי שיש

קיימים מצבים בחיים שאנו אכן נזקקים לעצה טובה, עזרה ותמיכה. במצבים אלה עוזר מאוד לדעת שאנו לא לבד ויש מי שבאמת רוצה לעזור, שאנו חשובים לו ושיכול אף ללוות אותנו כברת דרך. מישהו כזה ניתן למצוא בפנייה למוקד לעזרה טלפונית, בפנייה לפורום אינטרנט מקצועי כמו שלנו, או בפגישה אישית וישירה עם איש מקצוע.
אני מבין שכרגע אתה נמצא במצוקה כלשהי ומעוניין להתייעץ ולקבל עזרה. בכדי לנסות לעזור לך ולכוון אותך, עליי להבין אותך טוב יותר. לכן אשמח אם תפרט יותר כיצד אתה מרגיש? מדוע אתה חש אבוד? מה מעיק עליך? איזה מידע חסר לך? וכו'.
אנחנו פה בשבילך. מה דעתך?

תודה על המילים החמות :)

באופן כללי כל פעם כשאומרים לי שמתלבטים בין שתי אופציות אני מציעה לקחת צעד אחורה ולראות האמנם יש רק שתי אופציות. ברוב המקרים מתגלה שיש הרבה יותר משתי אופציות...

בעיני בזוגיות תנאי מפתח צריך להיות הדדיות במצב וברצונות.

עם הראשון נשמע שאין הדדיות ברצון אם הוא מעונין אכן בהתנסות ואתה לא מעונין בהתנסות אלא בקשר רציני.
עם השני זה נשמע פחות מתאים בגלל הגיל - 5 שנים בגילאים שלך זה פער של ממש, אתם לא נמצאים באותו מקום ואותו שלב בחיים, ואין שום סיבה להיות בקשר שמועבר בו בגלוי או במשתמע מסר שאתה "מפגר בהתפתחות" - בזמן שאתה ממש ממש לא, ועד שתגיע לגילו יש לך שפע של זמן.

מעבר לכך אני חושבת שנקודות המפתח בקושי שאתה מעלה הן לא היתרונות והחסרונות של א' ולא היתרונות והחסרונות של ב', אלא יכולות להיות באחת או יותר מהנקודות הבאות שפירטת (ואולי נקודות אחרות שלא פירטת):
זה שכל חייך היית בטוח שאף אחד לא ירצה אותך ולא באמת תהיה שווה משהו
זה שאתה משייך את הכרותך של אנשים הנפלאים לגורל (ולא לדברים בשליטתך)
זה שאתה נלחץ מכך שאתה בתול וחסר נסיון באהבה בכלל ובגילך שבו זה מותאם ונורמלי לחלוטין בפרט.
זה שרק לאחרונה ובפתאומיות פגשת מועמדים לקשר רומנטי - לפעמים זה מצביע על כך שאין מספיק חברים מהקהילה/לא משתתפים מספיק בפעילויות בהם אפשר לפגוש עוד אנשים סביב גילך.
זה שאולי אתה כל כך נלחץ לממש למרות החסרונות שאתה רואה כי באיזה מקום אתה חושש שלא תהיינה בעתיד עוד הזדמנויות.

ההמלצה שלי היא ברמה החברתית והזוגית לראות איך אתה מכיר עוד חבר'ה סביב גילך כדי שיתאפשרו תנאים לקשר הדדי כולל קשר רומנטי (אולי בקבוצות של איג"י? אולי בפורומים של איג"י? אולי במטבחון? אולי בברנוער? אולי באחד מהפורומים החברתיים שיש ברשת?)
וברמה האישית לזהות את המקומות בהם אתה נלחץ לא כתוצאה מהמציאות אלא כתוצאה מפרשנות שלילית של המציאות (אף אחד לא ירצה אותי/לא באמת אהיה שווה משהו/זה נורא שאני חסר נסיון וכד') ולעבוד על התמודדות עם הפרשנות הזו. אם לא הולך לבד אז עם חברים, ואם לא הולך עם חברים כדאי לשקול בחיוב לפנות לאיש/ת מקצוע.

מה דעתך?

הוא לוותר על שניהם, הם אנשים מקסימים שיש לי חיבור איתם, ולמרות שזה לא מסתדר, אחרי שיחה עם חברה טובה אני אמשיך את הקשר עם בן ה-21.
תודה על הייעוץ, אבל אני פוחד שלא אהיה שלם לוותר על שתי האופציות, כשהברכות האלה מגיעות, קשה קשה לי ביותר לא לנצל אותן.

בנוגע למה שאמרת, גם אני חושב על העיניין הזה לא מעט, האם כל מה שהייתי צריך זה בכלל להרגיש נהאב לרגע, ובעיקר לקבל "אישור" שאני מסוגל להיות בן זוג של מישהו, ולא כי זה מה שאני מעוניין בו.
אבל בינתיים, אני קופץ למים בזהירות (:
תודה רבה(:

בנוגע לברנוער והמטבחון, קשה לי לתפוס ביטחון כשאני ליד אנשים חדשים, עד לרמה שאני לא מוציא מילה מהפה, ואני לא כל כך יודע איך לגרום לעצמי לעשות את הדרך למקומות האלה, זה מאוד מפחיד אותי.
ראיתי את הודעתך לפני כמה ימים, בו אמרת לנער על העיניין הזה, וזה מאוד עזר לי והייתי בטוח שזה ישפיע עליי להגיע, אבל אני עדיין לא מצליח להיות שלם.

שלך בתודה
מבולבל

קשר הדדי ורצוי אכן עשוי להיות ברכה, קשר שאיננו כזה איננו בהכרח ברכה.
יש משפט כזה שמדבר על "הדרך הארוכה והקצרה לעומת הדרך הקצרה והארוכה", והוא מתיחס לכל הפעמים בהם מנסים לעשות קיצורי דרך ועיקופים ובסופו של דבר זה לא באמת מקצר אלא מסבך...
אני סבורה שבסופו של דבר יהיה לך קצר יותר, משתלם יותר ומסבך פחות לעבוד על בטחון עצמי ויכולת תקשורת עם אנשים חדשים מאשר להצטמצם בחיים למבחר המצומצם שנגיש לך כשאינך עושה זאת.
בסופו של דבר זה שמישהו בן 21 עדיף על מישהו שלא רוצה קשר רציני לא הופך אותו לעדיף בשבילך לעומת שפע האפשרויות האחרות הקיימות לכל אדם בחייו כאשר מזהים ומתיחסים למה מצמצם את האפשרויות מלכתחילה, למשל כמו הפחד.
כפי שכתבתי חמש שנים בגילאים האלו זה כמעט תמיד פער גדול מאד מבחינת מקום בחיים, שלב בחיים, נסיון בחיים וכד ', ומכאן גם פערים אפשרים גדולים ביותר בכמה כח והשפעה יש לצד אחד על הצד השני.
הייתי מציעה שתשאל את עצמך ואותו מדוע כחייל משוחרר הוא מחפש מישהו חמש שנים צעיר ממנו ולא מישהו סביב גילו, ובכלל להמשיך להיות קשוב עד כמה הקשר (ואולי גם אתה) מנוהל מתוך רצון והדדיות ועד כמה מתוך פחד (פחד לפספס, פחד שלא יהיו אחרים, פחד שהוא יעזוב וכד').
שמור על עצמך, ואתה תמיד תמיד מוזמן לשוב לעדכן

התגובה שלו בכל הפעמים היא ש"גיל זה רק מספר בשבילי". אמרתי לו שאם הייתי במקומו, אני בספק גדול אם הייתי נכנס למערכת יחסים עם בן 16, או עם תיכוניסט בכלל, אבל הוא אומר שזה לא מפריע לו (מה שבאמת נשמע לי מוזר). למרות כלז ה הוא אמר שהיתה לו כבר מערכת יחסים עם בן 16, ולכן הוא ודע שזה יכול להתקדם לשלבים מתקדמים.
האמת שאני חושב שאם לא אתחיל עכשיו להיות חלק מה"קהילה" אחרי הצבא זה יהיה ממש קשה עבורי, ואני גם מפחד ללכת בכלל לצבא ללא כל נסיון. אני מקווה שלא בגלל זה אני אגשים את הקשר, אני לא רוצה להוליכו שולל.

תודה על הכל.

מעבר לכך שבגילאי ההתבגרות גיל זה ממש לא רק מספר אלא קשור לשינויים התפתחותיים גדולים (היית יוצא עם בן 12 ?), לפעמים אלו שאומרים "גיל זה רק מספר" - בכוונה מחפשים מספר צעיר משלהם, כך שעבורם זה לא רק מספר.
האם הקשר שלו עם בן ה16 היה בעבר - כשהוא היה צעיר יותר ולכן פער הגילאים היה מצומצם יותר, או לאחרונה והוא מחפש משום מה קשרים עם בני 16 שזה הגיל הכי צעיר שעונה על תנאי של גיל ההסכמה ליחסי מין?
אני מציעה שתברר מה זה "להתקדם לשלבים מתקדמים" בשבילך ובשבילו והאם הכוונה לאותו דבר, וכן מה זה בשבילך להיות חלק מהקהילה ומה הדרך שתתאים לך להיות חלק ממנה.
בנוסף כדאי לברר מה הנסיון אותו אתה רוצה לפני צבא ומה הדרך אליו.

אני לא חוששת שאתה תוליך שולל אותו. כשאנשים מחפשים בכוונה גילאים צעירים מהם בהרבה ובפרט במצב בו המשמעות היא פערי נסיון גדולים/פערים כלכליים גדולים וכד', מתקיים גם חוסר סימטריה בוטה אני חוששת מהולכת שולל בכיוון ההפוך, לצערי היו דברים מעולם. לפעמים לא מדובר מתוך זדון מודע אלא מתוך חוסר מודעות לפערי הכח איך מצב בו תמיד אדם א' משלם על אדם ב', אדם א' נחשב המבוגר והמבין יותר, אדם א' נחשב המנוסה יותר, לאדם א' יש רשיון לאדם ב' לא וכו' וכו' ובקיצור יש מצב שבכל מיני תחומים יש סיכון למצב בו "בעל המאה הוא בעל הדעה" (מבחינת כסף, נסיון וכד') מה שיכול להיות קל ונוח לצד החזק יותר (שלכן פעמים רבות גם ממשיך לחפש את זה) אבל הרבה פחות קל ונוח לצד השני, ולפעמים בגלל העדר הנסיון אין לו למה להשוות ולזהות את העדר הסימטריה ומשמעותה.

שמור על עצמך והמשך לעדכן,
טל

הפורום מיועד למענה מקצועי בתחום הטיפולי ופחות מתאים לדיון רב משתתפים שלא מהיבטים אלו כך שכדאי להפנות את שאלתך לפורומים מתאימים יותר בקהילות פורומים העוסקות גם באקטואליה.

בשולי הדברים אציין שאיני יודעת מי מכריח אותך לשאול שאלות אלימות והומופוביות כמו "האם לדעתכם ביטויי האלימות נגד הקהילה נובעת בין השאר-מעצם קיומם של מצעדים אלו?" אבל אולי תרצי לשקול בחיוב שלא כל דבר היננו בגדר חובה, ושאלות דוגמת שאלה זו או דומותיה כלפי קבוצות מיעוט סוציולוגיות אחרות כגון "נתינת זכות הצבעה לנשים בעד ונגד" או "האם לדעתכם אלימות נגד נשים נובעת בין השאר מעצם קיומן של תנועות לשחרור נשים" הן למעשה לא שאלות ניטרליות כלל. אני מציעה לשקול שוב האמנם מחובתך לתת סימטריה בעבודה בין תנועת שיווי זכויות לבין מסרי הומופוביה המאשימה להט"בים באלימות נגדם, או שמא מחובתך להתנגד להצגת סימטריה כזו לפי האמצעים הנתונים בידך.

תודה על ההערה לקחתי לתשומת ליבי...כנראה לא ניסחתי את השאלה כראוי ואני מתנצלת! אני שותפה מלאה בכל המצעדים ולוקחת חלק במאבק.
מה שכן לימדו אותי שבשביל לעורר תגובה מצד אנשים אני צריכה לעלות שאלות שיעוררו את הנשאלים - ואולי בזה הצלחתי...

גם בפורום אחר הצלחתי לעורר מישהו ואני פועלת לשינוי השאלה שלי בהקדם

שיהיה המשך יום טוב ופורה!