פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום מעיין,

אני מבינה את התפיסה שלך שצריך להציף הכל כדי לא לאגור ולהתפוצץ, מאידך- צריך לחשוב מתי להציף ואם זה לא "מציף מדי" את בן הזוג.

לקשר צריכים להיות תנאים טובים, אחד מהם הוא עינין הגמישות לעומת המרחק הגאוגרפי, כפי שקורה במקרה שלכם. הוא כנראה מאוד עסוק ומאוד לחוץת בזמן, מנסה לגזול שעות שינה איפה שרק אפשר. זוהי מציאות שהוא בחר לעצמו, נכון, אך היא מציאות זוגית של שניכם. לא יהיה נכון לשטוח בפניו תמונה של "בעיה שלך, אתה בחרת בחיים האלה", כיוון שזה גם גורר התנגדויות וגם למעשה הופך את המצב לאישי שלו, שהוא צריך להתמודד איתו לבד. אני מבינה את התסכול והאכזבה שלך, אך חשבי מה היה קורה במצב ההפוך. האם את לא היית רוצה שיסתכלו על מהצב הזה כמצב זוגי?

כשאת אומרת שאת לא יודעת אם מתאימה לך זוגיות - מה זה משדר לו? האם זה משדר שאת בטוחה בקשר, רוצה קשר, מאמינה במערכת יחסים זוגית כרגע? אני חוששת שהוא קולט ממך מסר של יאוש בעינין הזה ולכן גם יש נטיה לריב. לא כל ריב הוא על מה שרבים באותו רגע, יש פעמים שהריבים מגיעים ממטענים או ממשפטים שנאמרו עוד הרבה קודם, וזה "מתיישב" על דברים קונקרטיים אחרים. יתכן וזה מהצב גם פה.

אני ממליצה לפנות יותר זמן לעצמך ולחברות שלך, לנסות למצוא אפשרות לנצל את הזמן גם מבחינתך כאדם יחיד בתוך הקשר ופחות להיות תלויה בו. מעבר לכך חשוב שתעבדי עם עצמך על מה את מציפה מולו ואיזה מסר את מעבירה לו. אי אפשר לצפות להיות ביחד ורגוע, כשאת אומרת לו כשאת לא בטוחה שמתאימה לך זוגיות. זה מעט סותר.

נסי לחשוב על הדברים ולהמשיך מכאן. אם את זקוקה לכמה ימים לחשוב על הקשר בקשי זאת ממנו והתנתקי עד שתהיה לך תשובה מספקת האם את באמת רוצה את הקשר הזה, או שהוא פשוט מכביד עלייך כרגע.

הי עדן,

כמובן אשמח לשמוע עדכונים מה היה ואם היה. כן, יש סיכוי שהיא מעוניינת להמשיך לבדוק אותך ואת הגבולות שלך ולהמשיך לשחק את המשחק המתגרה שלה. מאוד יכול להיות שגם בגלל זה היא ביקשה כמה פעמים שתבואי לראות את מי העלתה בחכתה :)

אני סומכת עלייך שתדעי מה לקחת ממנה ומה לא. כמובן מאחלת לך בהצלחה בתפקידך בעבודה..

היה מוזר בגלל הרכב האנשים, ואני דווקא לא מדברת על החדשה. הניסיון היה, ובא השותף שלו וכל מיני חברים שלו שאני חושבת שגם הילה לא מכירה. אז פתאום הרגשתי שאני תקועה בערב חברים של הניסיון, ובמקרה הילה שם עם החדשה, ובכלל הם צפו במשחק כדורסל, אז... מה?
חייבת לציין כברגע שראיתי את החדשה לא הרגשתי כלום – לא התהפכה לי הבטן, לא הרגשתי דפיקות לב – כלום. ציפיתי למשהו אבל כלום לא היה. אולי אני בהדחקה או משהו... לא יודעת.
בהמשך הערב באה עוד חברה של הילה, שאותה אני מכירה וכבר נפגשנו, אז פתאום התחיל להיות יותר נחמד. רוב הערב רציתי ללכת הביתה ומישומה נתקעתי שם. רציתי ללכת ורציתי להישאר. קיוויתי ששירה (החברה הכי הכי שלה) תבוא גם.
עם הניסיון היא מתנהגת קצת מוזר. אני מהצד הייתי חושבת שעדין יש לה אליו משהו – מה שנכון. מרחמת על החדשה... נראה שהיא זרמה אבל היה לה קשה.
היום היא אמרה לי שהיא מזמינה מחר חברים לארוחה ורוצה שאני אצטרף. אני לא יודעת אם ללכת. בהרכב – החדשה, הניסיון, חבר שלו ולדעתי זהו. מצד שני – אולי זו הזדמנות לחברות, להתקרבות – לא מהבחינה הרומנטית, אלא מהבחינה של חברים. בא לי חבר'ה. החבורה שלי קצת מקרטעת בזמן האחרון. לא יודעת...
כל פעם אני אומרת שאני מרגישה שאני חברה שלה אבל תמיד היא עושה דברים אחרים עם החברים שלה. ופתאום היום הזמינה אותי לארוחה. טוב, סתם מחשבות ותהיות שלא מובילות לשומדבר ולשומקום.
אני מבחינתי, כרגע המטרה – לקבל את התפקיד בעזרתה. זהו.

אני נוטה יותר לא ללכת לארוחה. קודם כל - יהיה לי מוזר. החדשה, הניסיון, החבר, הילה ואני. מה בדיוק אני אמורה לעשות שם? החבר הזה הוא לא בדיוק מישהו שמעניין אותי ואין לי יותר מידי מה לדבר איתו. הניסיון ואני לא בדיוק... אני לא מתה עליו. והחדשה - זו באמת הזדמנות להכיר אותה, אבל... אבל הילה ואני לא בדיוק על דרך המלך. נכון, קצת חזרנו להיות בסדר אבל אני לא רוצה שזה מה שהיא תבין. אני לא ב"חבורה" שלך. אולי אם שירה או מישהי מהבנות היתה גם מגיעה... אולי. (ממש תיכון)
ואם אני עדין רוצה לשמור על "קשה להשגה" ולשמור על המקום שלי ועל עצמי... אני צריכה גם קצת מרחק, ובטח שלא זמינות...
אתמול באתי די בהתראה קצרה. היה לה חשוב לחגוג את התפקיד החדשה שלה, היה לה חשוב שאפגוש את החברה - עשיתי מאמץ ובאתי מהיום למחר. וזהו. מספיק.
חוץ מזה, היא החליטה שהיא מבשלת לניסיון כי אין לו ארוחות שישי. אבל את יודעת שכשהילד לא אצלי גם לי אין. אז... איפה אני?

הי עדן,

אני לגמרי מבינה אותך. אם את עדיין רוצה לשמור על מרחק סביר להניח שאין טעם להגיע למפגש אחרי מפגש, בעיקר שלא תרגישי שייכת לשם.


לגבי הנתינה שלה למישהו אחד שהוא חבר לעומתך- יש כאן שני מישורים. האחד שאת אמא- ולא יעזור לנו האימהות, כשאת אמא הציפיה ממך שבהחלט תדאגי לעצמך, לבית ולכל העולם :) מעבר לכך יש כאן את הפן האישיותי שלה ואת הצורך שלה ב"לשחק" איתך איזשהו משחק לא מדובר. ואם היא תבשל לך, הרי שהקלפים שלה נחשפים. מולו אני מניחה שיש שם קשר אחר, ולכן זה פחות רלוונטי שם.

בסוף לא הלכתי כי בכל מקרה הארוחה בוטלה...
כבר אין לי אפילו כוח לכתוב מה היה בחמישי (נפגשנו בעבודה) וכבר אין לי כוח לכלום.
זה נראה לי פשוט הזוי שיש לי רגשות אליה כבר כמעט שנתיים. עם עליות וירידות, ובתקופה האחרונה עליה חדה... זה נראה לי הזוי שהתובנה הגדולה שלי מהגירושין זה למצוא מישהו שילחם עלי ופה ברור שזה לא המקרה. נראה לי הזוי כל הזמן שאני משקיעה סביב זה במחשבות וחפירות...
אז כן - למדתי משהו מכל זה. זה נתן לי משהו ענק ואני לא מתחרטת על כלום.
אבל עד מתי??? למה אני לא מצליחה להתנתק...? במיוחד כשכ"כ ברור לי שכמו שהיא עכשיו זה לא ילך, ומי שיפגע זו אני, והרציונל אומר לא, אבל הלב הרבה הרבה הרבה יותר חזק...
אני מאלו שמתנתקות. למשל עם האקס המיתולוגי - נפרדנו, שלום. נתק מוחלט. כשאני והגרוש נפרדנו בתק' שהיינו חברים - כלום. שום דבר (ועבדנו ביחד באותה מחלקה...). איתה אני פשוט לא מסוגלת. כי היא חברה טובה (לפחות בשבילי, עזבי כרגע את המאמצים שהיא כן או לא עושה - לי היא חשובה).
מה עושים...?

זה באמת קשה לעבור את מה שאת עוברת. לא תמיד ההיגיון והלב שווים, ואם יצאת עם מסקנות ברורות מהקשר הקודם, למשל- למצוא בן זוג שילחם ויעריך אותך, הרי שהיא לא בקריטריונים האלו לצערנו. וכך למעשה ככל שאת נשאבת לשם- את עושה, בעקיפין, מעשה שהוא הרסני כלפי עצמך.

לפעמים, במצבים כאלה יהיה כדאי לחשוב על נתק ממש, כפי שעשית בעבר. זאת כדי להישמר ולהתגונן מפגיעות שעתידות לבוא ממנה. נכון, זה יבטל אולי את החברות שלכן, אבל חשבי מה עדיף - להישאר חברה אבל לא להרגיש באמת קרובה, או להתנתק מהקשר (וגם, לא חייבים בבת אחת, אלא בזמן הקרוב) אבל לפחות לדעת שהפגיעה רחוקה ממך והניתוק יאפשר לך לנסות להמשיך הלאה באמת ופחות להיכנס למחשבות של "מה היה אם".. לגביה.

נכון, הרגש והרציונל לא מסונכרנים, זאת אחת הבעיות שלנו. שלפעמים אנחנו פועלים על שני מישורים, ולא מצליחים לעשות אינטגרציה הולמת- איזון נורמלי, הכל נראה מוזר. יש פעמים שנצטרך לבחור צד בכוח- או היגיון, או רגש. מה יותר חזק? מה יותר בריא? מה יקדם אותך יותר?

הלוואי והייתי מצליחה להתנתק... אני חושבת על דברים טיפשיים כמו – הנופש הבא מהעבודה. מה, אני לא אסע איתה? אז עם מי כן...? וכל הדברים שכבר חלקנו אחת עם השניה, שהכי כבד מכולם הוא הפגיעה שלנו... ובלי קשר – חוץ ממנה, בעבר היו לי שתי חברות בתקופות שונות של החיים שנכנסו לי ללב. עם אחת מהן, מתק הצבא, זה היה לגמרי הדדי – מידת החברות של שתינו היתה זהה לחלוטין. (זה לא שזה קורה רק עם "קשות להשגה" או "מנותקות חברית"). מן חברות כאלו, שלא משנה מה, יתהפך העולם ואני אהיה שם בשבילן. שתיהן היום פחות בחיים שלי, אבל כשמישהי מהן יוצרת קשר זה כאילו לא התנתקנו מעולם. וגם עכשיו, אם מישהי מהן תצטרך אותי, אני שם באותה שניה. וככה זה עם הילה. אני לא יודעת למה. זו מן חברות טוטאלית כזו. ובשתיהן לא הייתי מאוהבת או משהו כזה, רק הילה... אז מעבר לרגשות ולהתאהבות, הבחורה הזו נכנסה לי ללב. זה אפילו לא להיכנס ללב, זה כאילו לב אחר. כמו שאמרתי – חברות טוטאלית. ההיא מהצבא, כולם היו בטוחים שאנחנו חברות מגיל אפס מהקרבה שהיתה לנו.
בקיצור, הנתק קשה מאוד...
מה שכן, אני באמת מאמינה, שאני צריכה לחזור לתק' ההתנתקות שהיתה בחגים. ואני מקווה מאוד לחזור לזה – אבל כרגע יש לי אינטרס מבחינת העבודה. מקווה שאחרי שהכל יסתדר פה אני אוכל לחזור לפינה שלי. ואחרי שיסתדר (חייבת שיסתדר!!!) אני אהיה עסוקה כל כל בהמון דברים ואני מקווה שבאמת יהיה לי יותר קל...
מילות חוכמה, כרגיל – יתקבלו בברכה!!!

הי עדן,

אני חושבת שנכון לעכשיו יהיה חשוב לשמור על יחסים שקשורים רק לעבודה ופחות לבילויים ואירועים פרטיים שלה או שלך.

את אדם טוטאלי, וכשמישהו נכנס לך ללב הוא באמת נכנס לשם, את מוכנה להקריב הרבה בשביל חברויות, בשביל שייכות, ומוכנה להיות מאוד שם ולהתמסר. את זכית בתכונה נהדרת שאין אותה להרבה מאוד אנשים. קשרים נהרסים כל הזמן כי לא לכולם יש את התכונה הזאת, זאת גם תכונה שמספרת על ראיית האחר, הענקה לזולת וראיה אמיתית של צרכי האחר. אין את זה לכל אחד, וחשוב להזכיר את זה לעצמך כל הזמן.

אז כן, כרגע להיות בקשר קורקטי, ולראות מה הלאה. הניתוק לפעמים בריא יותר ממה שזה נראה כרגע. ההדדיות, כשהיא חסרה, היא מהווה מכשול אמיתי להמשך יצירת הקשר, לצערנו.

אני מקווה שאעמוד בזה ולא אתפתה לבילויים ואירועים. אם כי, כשהזמינה אותי לארוחה ואמרתי לה שלא בטוח, היא ענתה "אם זה לא אורי וחבורתו את לא מגיעה?". נכון, איתם אני מבלה הכי הרבה, אבל הם יוזמים יותר ממנה...
מעבר לזה, השבוע האחרון היה קצת מוזר איתה – מאז שרבנו קצת ביום חמישי, ובהמשך כל ההתקשרויות שלי בנוגע לתפקיד – אני די קרציה כי אני ממש רוצה את התפקיד הזה, והוא עדין לא שלי... אז בכלל אני מרגישה שאני צריכה קצת פסק זמן ממנה.

הי עדן,

אני מניחה שזה לא קשור לאורי וחבורתו כמו שזה קשור אליה ממש.. היא מן הסתם פחות רואה את הדברים.

לגבי פסק זמן ממנה- מסכימה, נסי להתמקד במטרה שהיא התפקיד החדש שלך, ולאחר מכן עבדי על ניתוק הקשר או לפחות לקיחת מרחק סביר ממנה לתקופה מסוימת.

מקוה לקבל עדכונים נוספים ובהצלחה בקבלת התפקיד.

במקביל, בתקופה הזו, לא יכולתי שלא לחשוב על המיתולוגי שלי. איזה כיף שהוא כבר לא שם בלב שלי. איזה כיף שאני באמת חושבת על חיים אחרים בלי לדמיין מה ואילו. בימים האחרונים חשבתי עליו המון. בלי געגועים מיותרים, סתם מחשבות, זיכרונות, דברים טובים. ואיך שהכל צף, אתמול אורי סיפר לי שהוא עוזב לחו"ל. לשנתיים מינימום. עם הגברת החדשה. פתאום זה עשה לי משהו. משהו בלב שלי זז. והיום אני מלאת געגועים... לא יודעת אם אליו ואלינו, פשוט מתגעגעת... בימים האחרונים שחשבתי עליו, חשבתי אם המתנה שהוא קנה לי עדין אצלו (כי לא לקחתי אותה), וכמה הייתי שמחה לקחת אותה אלי עכשיו, ושבאמת יש לי את האומץ לשאול. תמיד הרגשתי שיש לי חיבור כלשהו אליו, חיבור בלתי מוסבר. כאילו כל השנים האלו הרגשתי מה עובר עליו (אחכ שנפגשנו הבנתי שצדקתי בכל התחושות שלי). והנה אני חושבת עליו ממש והוא שם.
אני אפילו לא יודעת למה אני כותבת... אולי כי בא לי לפגוש אותו, להיפרד ממנו לפני שהוא נוסע. אני לא יודעת אם כדאי ואולי אחכ ארגיש שהחמצתי. ואולי אציע משהו והוא בכלל לא יהיה בעניין ואז ארגיש יותר דפוק...?
ועוד משהו. בימים האחרונים חשבתי על הילה. על הניתוק העתידי. ופתאום הבנתי כמה קל יהיה הניתוק – טוב לה עכשיו. בעבודה, בחיים, בזוגיות. רואים את זה עליה, מרגישים. היא לא צריכה אותי עכשיו. עשיתי את העבודה שלי ועכשיו זה הזמן שלה. אם וכאשר תצטרך משהו – אני פה. לא הולכת לשומקום. אתמול גם התכתבנו וממש הרגשתי את זה – את ההודעות המסכמות. אין לי גם צורך בה כרגע מבחינת התפקיד – זה כרגע לא בידיים שלי או שלה. אם יהיה משהו חדש שמצריך עדכון – כמובן שאעדכן. אבל היתה מן תחושת שלמות כזאת.

הי עדן יקרה,

כן, יש תקופות כאלה בחיים שלנו שמביאות אותנו לזכרונות. בד"כ תקופות שמתחילות או מסיימות משהו, איזה פרק או עוד תובנה.

טבעי שאורי יזיז משהו אצלך, מאז ומעולם החברות איתו היתה לך משהו משמעותי, ופתאום לשמוע שהוא עוזב לתקופה כ"כ ארוכה, לא קל. לרצות להשאיר משהו שהוא קנה לך- אצלך, גם זה לגיטימי ואולי אפילו כדאי. אני חושבת שזה יהיה לך משמעותי וחשוב להיפרד ממנו, להשאיר אצלך משהו וכמובן להמשיך לשמור על קשר מרחוק. נסי לאזור אומץ ולהיפרד "טוב", כשתיפגשו.

לגבי הילה- יופי, השלמה ומשפטי סיכום הם טובים. אם קבלת התפקיד כבר אינה תלויה בה, הרי שאת משוחררת, וכן, כשהיא תזדקק למשהו פשוט תהיי שם עבורה בעוצמה וברמה שנוח לך באותו זמן. אני שמחה לקרוא על ההשלמה הזאת ועל התחושה המרגיעה שמלווה אותך.

שימי לב לקורלציה בין סיום התקופה איתה, לבין משהו עם אורי שמקבל גם הוא תחימה של זמן, וגם יש לשים לב לתחושות שלך תוך כדי. שניהם היו ועדיין מאוד משמעותיים לך, את שניהם את נוצרת ומעריכה ערך רב את החברות המיוחדת שנרקמה עם כל אחד מהם, כל אחד והקשר שלו. יש בזה משהו מאוד מיוחד לטעמי.

מי שעוזב לחו"ל זה האקס המיתולוגי שלי, אורי רק סיפר לי על זה.

אוקיי, אני מניחה שגם כאן יש לסיום הזה משהו משמעותי, אולי אפילו יותר.

זה באמת קשה לעבור את מה שאת עוברת. לא תמיד ההיגיון והלב שווים, ואם יצאת עם מסקנות ברורות מהקשר הקודם, למשל- למצוא בן זוג שילחם ויעריך אותך, הרי שהיא לא בקריטריונים האלו לצערנו. וכך למעשה ככל שאת נשאבת לשם- את עושה, בעקיפין, מעשה שהוא הרסני כלפי עצמך.

לפעמים, במצבים כאלה יהיה כדאי לחשוב על נתק ממש, כפי שעשית בעבר. זאת כדי להישמר ולהתגונן מפגיעות שעתידות לבוא ממנה. נכון, זה יבטל אולי את החברות שלכן, אבל חשבי מה עדיף - להישאר חברה אבל לא להרגיש באמת קרובה, או להתנתק מהקשר (וגם, לא חייבים בבת אחת, אלא בזמן הקרוב) אבל לפחות לדעת שהפגיעה רחוקה ממך והניתוק יאפשר לך לנסות להמשיך הלאה באמת ופחות להיכנס למחשבות של "מה היה אם".. לגביה.

נכון, הרגש והרציונל לא מסונכרנים, זאת אחת הבעיות שלנו. שלפעמים אנחנו פועלים על שני מישורים, ולא מצליחים לעשות אינטגרציה הולמת- איזון נורמלי, הכל נראה מוזר. יש פעמים שנצטרך לבחור צד בכוח- או היגיון, או רגש. מה יותר חזק? מה יותר בריא? מה יקדם אותך יותר?

שלום תמי,

לא ידוע לי על תופעה כזאת, כמובן שלכל אדם זה סובייקטיבי וכל אחד עם המקום האינדיבידואלי שלו. ידוע שישנם מצבים חיצוניים וגורמי סטרס אחרים שיכולים להשפיע, לרבות מצבים רגשיים או כל שינוי חד בחיים באותה תקופה ואף לאחריה.

מעבר לכך מיניות היא נושא סובייקטיבי לחלוטין. אולי כדאי שגם תפני את שאלתך לפורום
: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

שיהיה בהצלחה,

שלום לך רועי,

קודם כל אני מזמינה גם את דורית לענות במקרה הזה, מתוקף היותה יועצת זוגית שנים רבות ובעלת ניסיון רב בתחום.

מעבר לזה, לבגידה יש את דרכה שלה לערער את המערכת הזוגית ולא פעם להתריע בקול גדול על מצוקות ו"אסונות זוגיים" שקורים במהלך השנים, בד"כ אלו משקעים שהיו שם שנים ואף פעם לא דוברו ולא קיבלו את המעמד הראוי להם. לא פעם בגידה תאפשר שיקום הנישואים מחדש, לצד הריסת החורבן הזוגי ושבר האמון הגדול. לא פעם היא תספר בשפה אחרת ואמנם בוטה וולוגרית יותר, על הכשלים בזוגיות, ודווקא מתוך הפגיעה הקשה של בגידה יוצאים דברים טובים. עד כאן ההסבר הרציונלי אולי, לדברי היועץ.

לגבי נתינת לגיטימציה לבגידה והשארת הרושם של אשתך שזהו מעשה מקובל- ישנם יועצים שגישתם היא אחרת, פתוחה או ליברלית או שהם מאמצים לעצמם מודל של זוגיות פתוחה, אני לא יודעת לגבי גישת היועץ הספציפי הזה. אין לי מידע מעבר לזה לאופן בו הוא אמר את הדברים, באיזה הקשר הם נאמרו ואיזה מסר הוא ניסה להעביר. אולי לגישת היועץ, "שיקום היחסים" הוא פניה למקורות חיצוניים לזוגיות וסיפוק עצמי מחוץ למערכת הזוגית (וזה עינין של גישה, הזויה ככל שתהיה).

במצב כזה של פליאה והשתוממות עקב דברי המטפל, הייתי מציעה לחשוב האם לא כדאי להגיע ולהתייעץ עם עוד גורמים ואנשי מקצוע ולשמוע עוד דעות. יועץ הוא לא חורץ דין- הוא יועץ. מדובר בעצות, המלצות, פרשנויות וכן הלאה. במצב כזה כאשר שלום הבית על כפות המאזניים, הייתי ממליצה להמשיך ולחפש את סוג הטיפול וסוג הגישה הזוגית שתתאים לכם. ניתן בהחלט לשאול כבר לפני הפגישה, על ההכשרות ועל הגישות השונות של המטפל שאמור לייעץ לכם. לא להתבייש.

בהצלחה רבה!

של דורית.

היי
האיש הזה שאתה קורא לו יועץ!
הוא בשר ודם כמוך עם כל המרעין בישין שאתה עשוי מהם...
הציפיות שלך אליו לא היו מתואמות עם המציאות - - -
אולי הוא ניסה לקנות את אמונה ועל הדרך לזעזע אותך...
אבל עד שאתה מתפלא עליו...תתפלא על עצמך!
לא אכפת לך שאשתך בגדה בך?
לא אכפת לך שהתרחקתם?
מה עשית כדי שלא זה לא יקרה?
מה אתה רוצה לעשות מכאן ואילך כדי שלאשתך לא יהיה "צורך" לרעות בשדות זרים?
בגידות קיימות ויהיו עם או בלי עזרתו של "היועץ",
השאלה איך אתם מתמודדים ועוברים לצמיחה בזוגיות שלכם?
ועוד שאלה אחת -> האם יש רצון כנה ואמיתי מצד שניכם?
בהצלחה

רועי היקר, אני לגמרי מצטרפת לדבריה של עדי.
נראה לי שלאחר שיועץ מיצה את האופציה של שיקום היחסים והבראתם בהיבטים הרגשיים והאינטימיים, וזה לא צלח, אזי עומד על הפרק או להתגרש, או לבנות דפוס זוגיות עם כללים שונים, גמישים יותר, על מנת ששני בני הזוג יהיו מסוגלים להישאר בזוגיות אם זה חשוב להם, אבל לא לוותר לגמרי על מילוי צרכים מיניים ורגשיים שאינם יכולים לקבלם בתוך הזוגיות.
לפעמים גם אני, לאחר שאני שומעת את כל הפרטים והשיקולים, מציעה לזוג לפתוח את נישואיו. אם לשני בני הזוג חשוב מאוד לא לפרק את המסגרת, ובתנאי שיש ביניהם חברות טובה, אמון, הנאה הדדית מזמן איכות, אבל יש שחיקה כרונית ומתמשכת בתשוקה המינית, או קשיים בתיפקוד המיני שלא ניתנים לתיקון, ויש הסכמה לרעיון - אני מציעה זאת בזהירות, מתוך הידיעה שיש זוגות שהאופציה הזאת מתאימה להם ופותרת בעיות רבות.

יש כיום גישה בייעוץ זוגי הנקראת "המונוגמיה החדשה". היא מביאה בחשבון שנישואים כיום הינם מאוד ממושכים, וכי רוב האנשים נמשכים במשך החיים ליותר מאשר פרטנר אחד. הגישה מציעה לבחור כפרטנר לחיים את האדם המתאים ביותר, ועם השנים לאפשר לכל אחד מבני הזוג לנהל פרשיות עם אחרים, אבל לראות במשפחה את הבסיס האיתן אליו חוזרים אחרי שמתרעננים ומתרגשים בחוץ בצורה מוגבלת, לא טואטלית.

שים לב, לכך לא קוראים ב ג י ד ה, ואני בטוחה שגם היועץ שלך לא התכוון שתבגדו! הרי כאשר עושים זאת בידיעת בן הזוג - אין כאן את הרמאות וההסתרה והבגידה. כל מה שיש כאן זה קיום יחסים עם מישהו חיצוני לזוגיות. נכון שזה יכול להיתפס כפוגע באגו, זה מחליש את האהבה בין בני הזוג. אבל מדובר על מצב שבו במילא אין מספיק אהבה כבר זמן רב, ולבני אדם הרי קשה לחיות ולשרוד ללא אהבה. או על המצב הנדיר שבו יש שפע של אהבה בין בני הזוג והם פשוט מפרגנים זה לזו גם תוספות ו"בונוסים" עם אחרים. אבל אני מניחה שלא זה המצב אצלך, רועי.

כך שלפעמים, על מנת למנוע את פירוק התא המשפחתי, היועץ מציע לשקול "מסלולים" חלופיים שבהם חלק מן הצרכים האישיים יתמלאו ע"י פרטנרים אחרים. זה לא משהו כל כך יוצא דופן, ויש בכך גמישות מחשבתית וכמובן נדרשת התאמה ייחודית לכל זוג ספציפי - של הכללים המסויימים שהם יוצרים ביניהם לגבי פתיחת הזוגיות.

אני חושבת שמה שהפתיע אותך היה שנשארת בתפיסה שמדובר ב"בגידה". אני בטוחה שהיועץ לא המליץ על בגידה אלא על האופציה של פתיחת הזוגיות בהסכמה.

שלום שרית,

ראשית נראה כי הפער ביניכם הוא גדול- את בוגרת יותר, את מתמודדת עם החיים עצמם ורואה "רחוק". את יודעת שהחיים לא פיקניק וצריך לעבוד קשה ולפעמים קשה מאוד כדי להגיע למטרות. הוא, מאידך, ממש לא בכיוון- מבחינתו כפי שתיארת, העולם טועה והוא צודק. הוא נשאר בעמדת זה שלא מוכן להתאמץ כדי שמשהו בחייו ישתנה, ואני שואלת האם הוא באמת רוצה להשתנות? כי מכאן הכל מתחיל. מבחינתו רצונו כרגע הוא לגלוש בים, ועבודה רק תעכב את זה. מכאן אני למדה שזוהי שאיפתו כרגע.

נגיע לבעיה היותר חמורה בעיניי, והיא נושא השתיה והעישון. גם כאן יש אספקט מסוים של בריחה, של רצון לא להתמודד- אלכוהול וסמים הם חומרים שמאפשרים לנו לצאת ממי שאנחנו ולהתנהג אחרת, אחרת- חסרי שליטה, כאלו שנזרום יחד עם הרוח ולא ניקח שליטה, יוזמה ואחריות על החיים שלנו. מבחינתו החומרים האלו רק משרתים יותר את המטרה.

ולכן, מקריאת דברייך ומהרגשתי שאת אדם מאוד אינטליגנטי, אחת שתיקח את חייה בידיים ותתקדם בזכות מי שהיא ואיך שהיא, אני לא רואה לנכון להשקיע באדם שלא נראה שהוא מתכוון להשקיע בעצמו. אפשר לכוון, לתת טיפים, להגיד מה את חושבת. משראית שהדברים לא זזים, ואין יוזמה ועינין- הייתי ממליצה (בד"כ אני לא מאוד חדה) להמשיך הלאה. להמשיך הלאה לקשר שיש לך פרטנר "טוב", פרטנר שרואה אותך יחד עם שאיפותיו, שאתם יכולים להזין זה את זו. יש סיכוי שאם תיפרדי ממנו הוא "יתעשת", ינסה למצוא מסלול נכון לחייו ויגמל מההרגלים הרעים- תמיד יש סיכוי. השאלה היא עד כמה את מוכנה לחכות "בשם האהבה", והאם שווה לך להשקיע כ"כ הרבה, כאשר ההשקעה היא ממש מהתחלה, מא' ועד ת'. ושאלת המשך- האם את מוכנה להשקיע במשהו שאינו בטוח שיקרה, לבסוף?

אשמח לשמוע מה דעתך.

ותוספת שלי..

מצד אחד הוא מאד מראה שהוא רוצה להשתנות. הרי לא טוב לו במצב שהוא נמצא. הוא לא מאושר. הוא מאד מתוסכל כל הזמן... מצד שני אין לו מוטיבציה (?) לא יודעת בדיוק את המילה המתאימה כאן אבל אין לו את זה. אין לו כח להשקיע בשביל להרגיש טוב יותר. זה כבר לא עניין של לרצות את העולם אלא את עצמו בלבד ואם כדי שלו יהיה טוב ושהוא יוכל להשיג את מבוקשו הוא לא מוכן להתאמץ, האם גם בשבילי הוא לא יהיה מוכן? אלו שאלות שעולות אצלי מדי פעם בפעם ומאוד מטרידות אותי. האם יש דרך לבחון את העניין הזה?


בנושא השתייה והעישון, הוא מצידו טוען כי הוא עושה את זה כבילוי חברתי ולא כדי להתנתק מהעולם. גם אני שותה ומעשנת לפעמים אבל לא כל ערב ולא כל בילוי חברתי. הוא מבחינתו- זו צורת הבילוי שלו עם חברים שלו.

ןלצערי בשם האהבה אני מוכנה לחכות הרבהה.. אין לי בעייה למצוא בן זוג , היו לי כבר 2 בני זוג לטווח "ארוך " (אחד של שנה והשני של שנה וחצי).. אני כמובן מתבאסת כמו כל אחד אבל איכשהוא תמיד מגיע מישהו שאני מצליחה להתאהב בו (צרות של עשירים)?

בכל אופן אני יודעת שאם אסיים את הקשר הזה יהיה לי מאוד קשה ואולי זה מפחיד אותי אבל מהצד השני אני מרגישה שאני צריכה להתקדם. אני ממש לא רוצה לוותר עליו אבל אני לא מצליחה לראות את עצמי איתו אם המצב הזה יימשך.

פשוט לשאול אותו ישירות אולי אם הוא מוכן לקחת את עצמו בידיים בשבילי? לדעתי התשובה תהיה שלילית מאחר ואם בשביל עצמו הוא לא עושה את זה אז למה שיעשה את זה בשבילי... (שמתי לב פתאום שכתבתי את זה פעמיים אז כנראה שזו הנקודה שהכי מפריעה לי)... :-\

תודה

יש לציין כי מבחינת "חבר" ולא מבחינת "פרטנר" (מקווה שהסברתי את עצמי נכון), אז ממש כיף לי איתו וטוב לי ואני צוחקת והוא מחבק אותי המון ומפרגן להצלחות שלי..
מצד שני שכשאר הוא נכנס פתאום להתקף דיכאון או שמישהו אחר (משהו שבכלל לא קשור אלי) מעצבן אותו, זה איכשהוא יוצא עליי במילים המוכרות "עזבי אותי" ו "מה את מבינה".

אני כמובן מעמידה אותו על "טעותו" שאני מבינה אולי קצת יותר ממה שהוא חושב ושזה לא לענין להגיד דברים כאלו אבל אני בהחלט מרגישה שהוא דן אותי ברותחין שלא לצורך..


במילים פשוטות- הוא מזכיר לי אותי בגיל ההתבגרות כאשר הייתי בתקופת האנטי. אני מרגישה שהוא אומר לי דברים שהייתי אומרת לאמא שלי בגיל הזה.

אז מצד אחד נורא קל לי להבין מה הוא מרגיש ובאיזה מצב הוא נמצא אבל מהצד השני הוא כבר לא נער מתבגר אלא גבר בן 25 ואני לא אמא שלו אלא החברה שלו.

שלום שרית והתנצלות על האיחור במענה,

קודם כל אני מתרשמת מהיותך אדם מאוד בוגר, אינטליגנטי ומודע לעצמו. ניכר מהכתיבה שלך כי אינך שאננה לגבי המשך חייך ולגבי אחריות שלך לעצמך ולאושרך- מצוין.

לגבי הבחור- בהחלט יש בני זוג שעושים "משהו בשביל האהבה" או בשביל בת הזוג, אני לא יודעת כמה זמן זה תופס. יתכן ובהתחלה זה יראה מצוין וזה ידעך. דווקא אם הוא יבין שאת לא שלו כמובנת מאליה בתוך הקשר, שאת מצפה שמשהו יתקדם בחיים שלו ושהוא יקבל מעט מן האחריות, ואם לא את לא תהיי שם, אולי זה מעט יכול לעורר ולהשפיע עמוקות יותר- אצלו. בהצהרות אנחנו נוטים להבין שההרגלים שלנו לא טובים, שאנחנו לא מספיק פה ולא מספיק שם. השאלה היא מה עושים עם זה בפועל, זה בהחלט נמדד במעשים- כפי שבעצם את רוצה.

מעבר לזה, העובדה שאת מסוגלת להתאהב היא מבחינתי יתרון ענק. כך אני רואה את זה. ולמה? כי זה אומר שאת יודעת להרגיש אנשים, יודעת להרגיש בטוחה בקשר, יודעת להחזיק מערכת יחסים, מה שמצביע על תקשורת נכונה ועל המסוגלות לקחת בחשבון סיכונים ופגיעות רגשיות, ובכל זאת להתחייב. לכן אני לא רואה סיבה לדאגה. כן, את עשירה לחלוטין.. :)

גם לי ההתנהגות שלו מזכירה את גיל ה"טיפשעשרה" מקובל וקלאסי, המרדנות, האנטי, הבטלה. את יכולה להזדהות איתו (כי כולנו מכירים את הגיל הזה) וזה חלק רב מהסיבה שאת גם מסוגלת להחזיק קשרים לאורך זמן- את מרגישה את בן הזוג שלך. וזה כפי שסיכמנו- יתרון. אבל, את התקדמת מאז, וכשזה מתחיל לפגוע באיכות חייך ובמטרות שאת מציבה לעצמך, משזה לא משתנה כבר תקופה ומשאת חשה בפערים ההולכים וגדלים אצלכם - מה אז? פה, סביר להניח, שהתסכול ילך ויגבר, ככל שבן זוגך יסרב להשתנות.

אשמח שוב לשמוע מה דעתך.

השאלה היא רק איך אני ניגשת אליו . איך אני אמורה לפתוח את השיחה הזו איתו מבלי לקבל תגובות של "כזה אני" "ככה אני".

אני לא מנסה לשנות אף אחד. באמת שלא. אבל בקשר אנשים צריכים להתפשר ולבוא אחד לקראת השני ולא ללכת "ראש בקיר".
ואם הוא באמת מתכוון לאימרות האלו, אז אני במקום לבוא לקראתו, אתבצר בעמדתי גם ואז בעצם הגענו למבוי סתום.

הוא מבחינתו אם יש משהו רע בינינו הוא רוצה לתקן. הוא לא רוצה ישר לרוץ לפרידה. אבל הקיצוניות שלו לדעתי תביא אותו כן להגיד משהו בסגנון של "אני רוצה להיפרד" אולי כי האגו שלו נפגע?

איך אפשר להגיע לשיחה הזו בלי לפגוע לא באגו ולא ברגשות אלא פשוט לפתוח את הדברים על השולחן? תודה..

הי שרית,

אני מבינה ממך שאת רוצה לתת צ'אנס אמיתי להמשך הקשר. את יכולה מראש להציג את עמדתך תוך חידוד הדברים, שאת לא באה לפגוע בו, את לא מתכוונת לברוח לאופציה של פרידה ולכן היא לא חלק מהשיחה הזאת. את לא באה להתנגח ולהתבצר או לגרום לו להתגונן. כשיענה לך "ככה אני" (ובהחלט יתכן שיענה לך ככה), את יכולה להגיד שזאת לצערך תשובה שלא מקדמת אתכם לשומקום. את יכולה לתת דוגמאות מעצמך, איך למרות הכל את רוצה להישאר בקשר הזה ולנסות לעשות את המיטב כדי לבוא לקראתו. שאת היית רוצה שגם הוא יוכל לעשות צעד לקראתך.

נסי לשים את המוקד עלייך- מה את מרגישה בתוך הקשר, למה לך קשה, עם מה יש לך בעיה, עם איזה מצבים את מתקשה להתמודד. במקום להגיד לו- אתה לא מתקדם, אין לך שאיפות ואני לא רואה את עצמי ממשיכה ככה.. את יכולה למשל לנסח את זה כך - אני טיפוס שאוהב להתקדם, יש לי שאיפות, ואני עוד רוצה להגיע למקומות מסוימים בחיים שלי, כנראה אני מחפשת את זה בעוד מקומות, כמו בזוגיות. יש לי קושי ברור לראות אותך במצב סטטי, לא מתקדם, נשאר באותו מקום. אני חושבת שזה חשוב מצד אחד, מצד שני אני לא רוצה לפגוע בך או לדרוש ממך משהו שהוא לא מתאים לך. אבל עדיין, אני לא יכולה להגיד שזה לא מפריע לי. מה דעתך? היית מוכן לעשות משהו עם זה? אתה מצליח להבין אותי? את יכולה גם לבקש שיחזור על הדברים שלך כדי לנסות להבחין האם הוא הבין אותך לעומק או לא.

כשאנחנו שמים אותנו במרכז השיחה, הצד השני קולט שאנחנו לא ממהרים להאשים אותו.. אלא מתרכזים ב"חולשות" שלנו: "יש לי קושי עם", "אני מרגישה ש..". ולא - "יש לך בעיה עם חוסר מוטיבציה" וכד'. נסי להתאמן בינך לבינך על משפטים מהסוג הזה.

בכל פעם שיתגונן, את יכולה לבקש ממנו רגע לשחרר, להגיד שאת לא באה לתקוף, להרגיע את המקום הזה, ולעצור. להמשיך רק אחרי שהוא מעט נרגע ומוכן להקשיב ולא רק לשמוע ולתקוף.

מעבר לכך חשוב לערוך את השיחה רק כשהוא רגוע ובמצברוח טוב. אולי אחרי ארוחת ערב, אחרי מקלחת, כשאת רואה שהוא לא לחוץ לעשות דברים אחרים, כשהוא באמת פנוי לשיחה. בואי בחיוך ובטוב, נסי לנווט את השיחה רק למקום של צמיחה ושינוי ביחסים ולא למקום של ויכוח. ושוב, אם הוא נוטה לכיוון הזה- לעצור, להגיד ברוגע שזאת לא כוונתך- לא לפגוע ולא להביא אותו להתגוננות. רק לשמוע מה דעתו ולנסות להתקדם.

עדכני אותי איך היה..

תזרקי אותו!

לאורך השנים זה היה שם. כל פעם שמדברים על לסביות הבטן שלי מתהפכת והאוזן שלי נמשכת. משהו מדליק אותי מבפנים. כשחושבים שאני כזו אני לגמרי מוחמאת. גם בשיחות עם החבר'ה, נגיד כשמדברים עם התנסויות כאלו ואחרות – כולם מבינים ממני שאני בעד, אני ממש לא מסתירה את זה. כשאני בחברת לסביות ומדברים, אני איכשהו מרגישה בבית. זורמת עם השיחות. כל תוכנית טלויזיה שיש על לסביות אני ישר רואה. ומסתבר (מהילה) שאני גם עושה דברים לא במודע שכנראה מאפיינים לסביות (יכול להיות שזה שטויות, דברים שמאפיינים, אבל אולי...).
בקיצור, אני למעשה שואלת – מכל מה שאני מתארת לך – האם יש דברים בגו או שזו מן פנטזיה שבא לי לרכב עליה? כי באמת, מעולם לא שללתי התנסות מינית עם אישה. להגיד לך שחשבתי על חיים מעבר, אני מניחה שלא. סתם כי תמיד רציתי משפחה וילדים, וחשבתי כמו כולם על דרך הטבע. ואולי כי לא באה מישהי באמת כמו הילה שגרמה לי לחשוב על זה כמה צעדים ממש קדימה. ואולי כי עכשיו שכבר הייתי שם ועשיתי וסימנתי V, אני מרשה לעצמי כיוון אחר.

שובל היקרה, את מתארת תנאים שבהם מאוד קשה לשקם את הזוגיות. עצם המגורים חמש שנים(!!!) אצל חמותך - זהו מצב שמלכתחילה מעורר המון בעייתיות.

אלא שדי בולט לי מן התיאור שלך, שגם הוא מרגיש שיש בעיות ביניכם. נשמע לי שיש לו מן הסתם טענה קבועה שאין ביניכם מספיק סקס. לי ברור שמבחינתך - את מאוכזבת ממנו וכאשר הוא מתייחס אלייך "בצורה מגעילה" כפי שכתבת - זה מוריד לך מאוד מן המשיכה המינית, וחסרים לך חום ואהבה, ואף זה מקשה על ההתקרבות הפיזית.

אבל מאוד יתכן שהוא מאוד מתוסכל בהיבט הזה והתמלא בכעסים כלפייך ואף הוא מאוכזב ממך על חוסר הסקס, ועל כן הוא מריר באופן קבוע ולא מעוניין לעשות מאמצים בכיוונים שחשובים לך. מרגיש שלא מגיע לך...

הדינמיקה הזאת קורית הרבה. את מצמצמת את הסקס, הוא מצמצם את ההשקעה שלו בבית ובעזרה אלייך, או במקרה שלכם - לא עושה מאמצים לצאת מן הבית.

יש לי הרגשה שאם תתחילי להיות קשובה לצרכים שלו, ותעשי מאמצים בולטים לבוא לקראתו, יש סיכוי לעצור את מעגל הקסמים השלילי שנכנסתם אליו.
ברור לי שזה עלול להיות קשה, ומאוד קשה להתקרב פיזית למישהו כאשר יש כל כך הרבה כעסים ואכזבות ממנו,אבל מישהו משניכם חייב לעשות את הצעד הראשון.

אם זה יהיה לך קשה לעשות זאת לבד - עליכם להגיע לייעוץ זוגי כדי שמישהו מבחוץ ינחה אתכם ויוביל אתכם לקראת השינוי הנדרש.

זיו היקר, קשה לי להגיד לך כאן מהי התגובה הנכונה.
מצד אחד - חשוב שהיא לא תעשה דברים שפוגעים בך. האם היא יודעת שזה פוגע בך?
מצד שני - היא כנראה זקוקה לחווייה המשחררת הזאת פעם בחודש, שחרור מן התפקיד האחראי של אשת איש ושל אמא. לחזור להרגיש אישה עצמאית. אם תאסור זאת עליה - זה יתנקם בהמשך, אולי היא תרצה לעשות דברים מבלי לשתף אותך...

אני חושבת שהיא כן צריכה לדעת שזה פוגע בך ומטריד אותך, ויתכן שהיא תחליט מרצונה החופשי לא לעשות זאת - חשוב שזה יגיע מרצונה ומבחירתה, לא מכפייה שלך.

אפשרות אחרת היא להיכנס בהסכמה לסוג של משחק כזה, שבו אתם מכריזים שפעם בחודש מותר לכל אחד מכם להיכנס לתפקיד "הרווק"...לפרוק עול, להיות משוחרר מכבלים. האם משחק כזה מדבר אליך? האם אתה יכול ליהנות ממנו?

זה קצת מגדיל סיכונים, נכון, אבל גם "משחרר קיטור" ומנקה את הראש.

הי דורית,
קודם כל תודה על ההתייחסות.
נתחיל מזה שלא אמרתי לה שזה מפריע לי כי אומרת לי שהיא יוצאת בשביל לעודד חברה שאביה נפטר ז"ל ושהיא נמצאת במשבר.
אוקי אני מבין את המצב אבל גם לפני המקרה היא הייתה יוצאת לאותו מועדון,בקשר ל"משחק הרווקים" זה לא כל כך מדבר אלי כי אני מרגיש שעברתי את שלב היציאות והאלכוהול.
אני לא חי בזוגיות כדי להגיד לאשתי את זה כן לעשות, ואת זה לא לעשות..כמו שאמרת זה משהו שצריך להגיע ממנה ואם זה עושה לה טוב לצאת עד השעות הקטנות ושגברים מכרכרים סביבה ויחד עם זאת לשתות ולרקוד לפעמים עם נספחים על הרחבה אז מה נשאר לי??
להגיד לה אל תעשי משהו שמרגיש ועושה לה טוב לא נראה לי...להגיד לה שזה פוגע בי זה אותה גברת בשינוי האדרת רק פשוט מצפונית...

זיו היקר, תודה על התוספות שהוספת.
עדיין יש לי הרגשה שאתה עושה טעות בכך שאינך אומר לה שזה מפריע לך, ובמקום זאת רק בולע ובולע אבל אוכל את עצמך מבפנים...

הזוגיות לא יכולה להישאר כל הזמן רק במישורים הנעימים, מגיע רגע שבו יש חילוקי דעות, וצריך לפתור קונפליקטים. גם הדברים האלו הינם חלק ממה שקורה בכל זוגיות!
ברגע כזה עליך כן ליידע אותה שזה מפריע לך שהיא יוצאת לאותם בילויים ופלירטוטים, ובעיני זה לגמרי שונה מאשר ללחוץ עליה או לאסור עליה.
הרבה פעמים אנחנו בוחרים להימנע מלעשות משהו שעושה לנו טוב - רק בגלל שזה פוגע בבן הזוג.
זה חלק מעיסקת החבילה של זוגיות...אתה מקבל בזוגיות הרבה בונוסים, בטחון, עזרה,תמיכה, חברות, כיף, אהבה ועוד, ויש גם דברים שאתה משלם: ברור שדרגות החופש שלנו יורדות!

לדעתי אתה נמנע כאן מלהתעמת איתה, וזה ממש לא בריא בטווח הארוך.
משום שזה יצטבר בפנים ועלול לצאת בהתפרצות מוגזמת כאשר תרגיש שאתה בולע יותר מדי.

והרי יתכן שאישתך תגיב בצורה חיובית כאשר תגיד לה שזה קשה לך ומפריע לך. בהנחה שהיא אוהבת אותך, היא מן הסתם לא תרצה לעשות משהו שפוגע בך.

בעיני זה לא להשתלט עליה אלא לדאוג לעצמך, ולא להתבטל בפניה.

סיגל היקרה, לדעתי את נשארת מן הסיבות הלא נכונות. את פועלת ממקום של פחד וחששות:
חוששת מה יגידו עלייך, חוששת מה הוא יחשוב עלייך, מה יקרה איתך מבחינת מגורים. כאשר נשארים בקשר בגלל פחדים וחששות - ולא בגלל שאת אוהבת את מי שהוא ואת החיים המשותפים שלכם - ככה זה נראה, כמו שאת מתארת את יחסיכם. כבר לא נשארה שום "חלקה טובה" בקשר!

התשובה היא ברורה, עלייך לאזור אומץ ולעשות שינוי.
וכאן אכתוב לך דברים לא קלים:
אני בכוונה לא כותבת לך "לאזור אומץ ולהיפרד!!!"

וזאת בגלל שקראתי בין השורות שאת מצפה שהוא יחזר ויהיה רומנטי, אבל נכנסת לתפקיד הילדה בקשר, ואת כותבת בכנות, ובמודעות עצמית גבוהה, שאינך מעניקה לו הרבה דברים שבת זוג אמורה לתת. לא פלא שהוא ביקורתי ומאוכזב.

אז או שאת מתנערת מתפקיד הילדה המפונקת ומתחילה לקחת את עצמך בידיים ולהתייחס אל עצמך ברצינות, או שתיפרדי ממנו ואני מקווה שתפיקי את הלקחים הנכונים ובקשר הבא תעבדי על להיות "אישה" ובוגרת, ולא תישארי בנוחיות של "אישה ילדה" שרק דואגים לה ומעריצים אותה. או שתמצאי גבר שהתפקיד הזה של גבר/אבא מאוד מתאים לו...עדיין אני לא בעד חלוקת תפקידים כזאת, כי בטווח הארוך היא לא מוכיחה את עצמה, והבעיות מתחילות בדרך כלל במיטה: קשה להימשך לאורך זמן למישהו שהוא "אבא" שלך. זה גם יכול לקרות מן הצד השני: קשה להימשך לאורך זמן למישהי שהיא ה"ילדה" שלך...

מה דעתך?

מה שאמרת יכול לעזור לי מהבחינה האישית בכל סוג של קשר אני מאמינה, אבל לא פשוט לחשוב "גדול" כשכל החיים אתה רגיל שמישהו דואג לך... למה לא התבגרתי עדיין אני גם שואלת את עצמי מתוסכלת שאין לי תשובה. אולי פשוט לבצע במקום לחשוב על לבצע, אני פשוט חושבת יותר מדי. לגבי השארות בקשר, כן אין בקשר הרבה דברים אני כבר לא נמשכת כמו פעם ואולי גם לא אוהבת כמו פעם ואם אני לא רואה את העתיד כבטוח וקרוב או שחולמת על קשר מצליח עם דמות אחרת אולי אני לא צריכה להיות שם אבל זה לא הזמן הכי טוב לעזוב- הבעיה שאף פעם זה לא הזמן, אני אף פעם לא מספיק אמיצה ושורפת עוד זמן. אני רוצה להיות שם (או שפוחדת לוותר על זה) ולא רוצה להיות שם. כל המעבר דירה הזה יצא בזמן הכי לא טוב שאני מתבשלת עם עצמי ואין לי תשובות או אומץ, לצערי אני אמשיך לאכזב את ההורים וסביר שאתחתן מאוחר משציפיתי. אבל אני גם לא יכולה לשבור לו את הלב (למרות שאני לא בטוחה באהבה שיש לו אליי, לא הזיז הרים בשבילי ואני רבות התחננתי להוכחת אהבה שאם היא קיימת פשוט מרגישים ולא צריך הוכחות- לפעמים חושבת שהוא רוצה רק לסדר לעצמו את העתיד) או לאכזב אותו בצורה כזו שהוא ישנא אותי כל חייו ושמי יהרס. אבל אולי אני אנסה "לגדול" בינתיים מהבחינה האישית. איך מסיימים קשר יפה "כשהכל נראה בסדר"?
אני חושבת שהבעיה האמיתית היא שאני מתעסקת במה חושבים ובאומץ לסיים משהו אם אני לא בטוחה שהוא טוב לי, יתכן ובגלל זה אני מרגישה שאני תמיד מוותרת, על עצמי, ואולי בדברים אלו עליי להתרכז ולטפל- אבל איך?

סיגל, יש לי שתי הצעות עבורך. האחת היא ללכת לטיפול פסיכולוגי אישי, לא זוגי, כדי לחזק את עצמך.

האפשרות השנייה היא ללכת לסדנא לצמיחה אישית - זה יהיה תהליך יותר מהיר - סדנא כדוגמת "הפורום של חברת לנדמרק",שאני מאוד ממליצה עליו.

בשני המקרים - מדובר בעזרה חיצונית שנדרשת כאשר בן אדם מרגיש שהוא תקוע בדפוסים קבועים שאינם מאפשרים לו לצמוח ולהתקדם במטרות החיים שלו.

דווקא קיוויתי שאפשר גם לבד כשפונים לעזרה מבחוץ זה קצת מלחיץ כי ידוע שזה יקח זמן....

שלום יוני ובוקר טוב,

סוגיה מעניינת. דווקא כשהיית תפוס "חזק" רצו אותך יותר לתחושתך וכנראה הרגשת יותר אטרקטיבי, וכשפתאום אתה כבר פנוי- איפה כל המחזרות?...

זאת כנראה מהותו של חוק מרפי..

מעבר לכך, כשאנחנו בזוגיות אנחנו משדרים משהו מעבר להיותנו לא ניתנים להשגה. אנחנו משדרים ביטחון בעצמנו, כי אנחנו נאהבים, אנחנו מחייכים יותר, שלווים יותר, ואם אנחנו ליד בן הזוג אנחנו גם כנראה מספקים סיבות טובות אחרות, לרצות אותנו. זה דבר ידוע, שכאשר אנחנו רואים מישהו ש"תפוס חזק" והוא מאוד אטרקטיבי לנו- זה יהיה מאתגר בהרבה לנסות להשיג את הלא מושג. עד כאן החלק של הסביבה והתייחסותה כלפי ה"תפוס". אבל גם ל"תפוסים" יש צורך גדול, בעיקר בזוגיות כה ארוכה כמו זאת שציינת, לבדוק- האם עדיין יש לי את זה? האם אני עדיין אטרקטיבי? ואולי זאת עוד סיבה לעובדה שהיו הרבה הזדמנויות - כי משהו בנו תמיד רוצה לדעת ש"זה לא סוף העולם", אנחנו עדיין בעלי קסם, כריזמה, עדיין יש לנו את זה.

הרבה פעמים בכל מיני תחומים בחיים דווקא כשאנחנו רוצים משהו, הוא לא מגיע. ודווקא כשאנחנו לא יכולים לקחת אותו- הוא שם. זה יכול להיות פתאום משרה נחשקת לאחר שכבר התחלת עבודה חדשה אחרת ואתה מחויב לה, זה יכול להיות בית שנורא רצית לקנות ופתאום הוא נמכר בזול, לאחר שכבר קנית לך דירה שהתפשרת עליה. זה יכול להיות גם דברים מינוריים אחרים - כמו לראות את השמלה שכבר קניתי ב-400 ש"ח, פתאום ב-50% הנחה.... זה קורה. אלו הקריצות הקטנות של החיים. למה עד שהטכנאי כבר הגיע, המכונה פתאום עובדת..?

אז אני מציעה דבר כזה- לתת לדברים לזרום, להעלות קצת את הביטחון העצמי ולהחליט שאתה לא תלוי בזוגיות, אלא שהזוגיות תלויה בך. מה שאתה תשדר, זה כנראה מה שיתפסו. אתה לא "מחכה" לה, היא כבר תבוא אליך. נחכה שמרפי יעבור.. הכל יסתדר.

שבת שלום,

כנראה שאת צודקת

וואו כתבתי מגילה שלמה, ועדין לא נראה לי שיש מספיק אינפורמציה :) אני חושבת שמי שירצה לעזור וייעץ צריך לדעת עוד פרטים חשובים...
אחרי השיחה השיגרתית ביום ו' ועד היום לא דיברנו ממש עם בן זוגי. לא התעקשתי לדבר אחרי שקראתי את ההודעה שלו. השבתי לו שאני לא מבינה מה קרה ורוצה לדבר בצורה גלויה, אבל לא אכפה את עצמי ואכבד את הבחירה שלו. זה אולי נשמע מוזר שהתנהגתי בצורה כזו אחרי חודשיים של קשר. זה יכול להישמע גם כאילו שהסגרתי את עצמי. הרי אם הייתי חפה מכל פשע, הייתי לכאורה אמורה לדרוש הסבר ולא לקבל את ההתנהגות שלו כמשהו לגיטימי. אבל אני טיפוס כזה. אני מאוד קנאית לפרטיות ולחופש שלי וסולדת ממחויבות, לא מסוגלת לסבול "דרמות" וטענות. (כן, אני יודעת שזה קיצוני מדי) לכן אני גם שומרת על דיסטנס מהצד השני, לא דורשת יחס ולא כופה את עצמי. מכבדת את הרצון של השני, מה שהוא לא יהיה (כל עוד זה לא פוגע בי. והאובדה שלא רוצים אותי לא אמורה לפגוע, זה לגיטימי) זו גישה ליברלית שיש בה המון יתרונות, אבל אני לא לגמרי מאמינה בה, אומנם בד"כ נוהגת על פיה. מכאן כנראה נבעה הבעיה העיקרית בקשר שלנו. לא שמרתי על המינון הנכון של "ליבירליות" ולעיתים אולי הייתי קשוחה וקרה מדי. בעיקר כי פשוט לא רציתי להיות "דביקית" וחונקת. ובן זוגי עם הביישנות שלו והפחדים שלו ועם האינפנטיליות האופיינית כל כך לגברים כנראה לא העז לדבר על מה שמפריע לו. גם הוא כנראה רצה להישאר "קול" ולא להיות "דביקי" וחונק. למשל, יצאתי כל יום חמישי למסיבות לבד עם חברות כי הוא בד"כ עבד למחרת או היה עייף אחרי העבודה. הוא אף פעם לא אמר מילה, אבל הרגשתי שהוא לא ב-100% שלם עם זה.. בשורה תחתונה, כנראה ששנינו רצינו יותר בקטע הריגשי ולא קיבלנו. והמשכנו "לשחק אותה "קולים". וביום חמישי המקולל ההוא זה הגיע לרמה של אבסורד. כך אני רואה את הדברים פחות או יותר...
היום הוא כתב לי שאני צריכה קודם כל להיות כנה עם עצמי ולעשות חשבון נפש, ואח"כ אולי נדבר. אחרי הרבה מחשבות השבתי לו בהודעה ארוכהף כתבתי שהוא חשוב לי מאוד ואנחנו מוכרחים לדבר. הבהרתי שלא התקשרתי כי אני לא רוצה לקבל יחס "בכוח". הוא עדין לא ענה.... :-(
אני לא יודעת מה עוד אוכל לעשות, ואיך בדיוק להתנהג במידה והוא יסכים לדבר פתוח.
אין לי מושג מה הוא יודע, וזה שם אותי במצב עוד יותר לא נעים... ברור לי שאכחיש את הבגידה, אחרת אני לא מאמינה שיש סיכויי להישאר ביחד. אני מוכנה גם למצב שנפרד סופית, אבל לא מוכנה למחוק אותו מחיי. הוא אדם יקר וחשוב, ואני רוצה להישאר ביחסים טובים לכל הפחות... טוב, חפרתי המון! :-) אני אשמח מאוד לעצות, ולעצה מקצועית במיוחד.. תודה מראש!

לילי היקרה,
היה מרתק לקרוא את מה שכתבת. תיארת סגנון חיים ועקרונות מסויימים סביב יחסים עם בן זוג, אשר מקבעים ובעצם מעודדים התנהגות שאינה מסגירה את הרגש האמיתי. סוג של "קוליות", קלילות, וגם "אדישות" יחסית. שיחקתם אותה כאילו אין מחוייבות, אין הצהרה על החברות כלפי אנשים אחרים, אבל בכל זאת התפתח רגש אמיתי. אלא שהנורמות שקבעתם, כנראה בעיקר את (בגלל הטיפוס שהיית עד כה) - לא איפשרו לרגש האמיתי, שהחל להתפתח, להיות מבוטא ביניכם. כאשר יש רגש אמיתי, אתה נמצא במסיבה ורואה רק את בן הזוג!
אתה רואה אותו עם מישהי אחרת ומתחרפן...
הוא מן הסתם ראה אותך מפלרטטת עם סיעה של גברים מסביבך, וזה חירפן אותו. בנוסף על כך, הידיעה שאת לא אוהבת סצנות ועימותים - משאירה אותו חסר אונים מול ההתנהגות הזאת. הוא כנראה הגיע למסקנה שהוא לא מסוגל לעמוד רגשית במערכת יחסים עם כללים כאלו. כלל לא בטוח שהוא יודע על הבגידות. מספיק מה שהוא ראה במסיבה, כדי להמחיש לו מה הוא לא ירצה לחוות שוב.
אני חושבת שעלייך לבדוק עם עצמך מה את רוצה. אם את רוצה יחסים של אהבה עם אותו בן אדם, עלייך למצוא דרך לשוחח איתו בדיוק על הכללים האלו, שפשוט מנוגדים לרגש ההתאהבות והבלעדיות הטבעי שמתפתח בחודשים הראשונים.

יתכן שההבנה ההדדית שכפיתם על עצמכם כללים שאי אפשר לעמוד בהם, תעזור להאיר את עיניו - ועינייך, ותוכלו לעשות עכשו תיקון של הכללים וההבנות הזוגיות.

גם אני חושבת שאין טעם לספר לו על הבגידות. זה עלול להיות פאטאלי לקשר.

ואם תצליחי להחזיר אותו, אז נדרש משהו נוסף, יסודי יותר:
המצב שנוצר הוא בר תיקון, לדעתי, אבל דורש לחשוף רגשות, ולבנות מחוייבות מוצהרת גבוהה יותר.
ועלייך להפנים שיחד עם האהבה מגיעים גם עימותים רגשיים לא קלים. כי כאשר אוהבים מישהו אזי כל דבר מזיז הרבה יותר, מכאיב הרבה יותר, גובה מחיר רגשי כבד יותר. כמו שכבר אמרו - "אהבה זה כואב"...

אם את רואה את עצמך בזוגיות אוהבת, וזה חשוב לך, עלייך להתחיל ליישם כללי התנהגות שתואמים זוגיות כפי שאת באמת חולמת עליה.
אם את רוצה לחוות אהבה, ולהעמיק את הקשר, עלייך להיות מוכנה לעשות את השינוי הזה בתפיסה וגם לוותר על כמה דברים שהתרגלת אליהם. החופש הזה לפלרטט עם מי שבא לך - זה למשל משהו שחייבים לוותר עליו. אלא אם שניכם מחליטים לאפשר זה לזו פלירטוט עם אחרים בתור משחק מוסכם, מידי פעם. האם את מוכנה לכך?

זה כל מה שיש לי להגיד..

מאיה היקרה, אכן את מציגה דילמה מאוד קשה.
זה לבחור בין הגוף שלך, והנאמנות שלך לעצמך, לבין הטעם של בעלך.

אם את עושה דיאטה בשבילו - את בעצם בוגדת בגוף שלך ובדימוי העצמי שלך, את מייסרת את עצמך בדיאטה וחוטאת למבנה הטבעי שלך.

מצד שני, יש גברים - כמו שיש נשים, כמובן - שעודף משקל ממש מוריד להם וגורם לחוסר משיכה, ובהמשך להצטברות של כעס כלפי בן הזוג וכל התופעות שאת מתארת - זלזול, הקנטות, חוסר כבוד.

את כותבת שאת עושה את הדיאטה הזאת רק בשבילו. אם זה ממש כך - זה לא יחזיק מעמד. גם כך 95 אחוז מן האנשים שעושים דיאטה - חוזרים למשקלם הקודם ואף מעלים עוד יותר במשקל אחרי הדיאטה...

קיימת גם אפשרות שיש עוד דברים שמפריעים לבעלך, אבל הוא נתפס לנושא המשקל כי זה משהו מוחשי שהוא יכול להצביע עליו.

אבל מכיוון שאינו מוכן ללכת לייעוץ זוגי - אין הזדמנות לברר את הדברים האחרים שאולי מפריעים לו. בטיפול זוגי אולי ניתן היה לשפר דבריםא חרים בזוגיות ואולי זה היה משפיע על יחסו אלייך לטובה, ונושא המשקל היה מקבל "משקל" פעוט יותר במאזן הכולל...

כרגע זה לא נראה לי בריא ונכון, הפתרון הזמני הזה שאת עושה עבורו דיאטה.

אני מניחה שיש לכם ילדים - לא ציינת זאת - ומן הסתם גם זה שיקול חשוב האם להתאמץ עבורו או לא.

לצערי אין לי עצה טובה בשבילך.

שירן היקרה, תודה על הכתיבה החושפנית שלך. נגעת ברגש שכולנו - בזמן זה או אחר - סבלנו ממנו. קנאה.

מנסיוני, זה לא משהו שניתן להתגבר עליו בבת אחת.
זהו תהליך מתמשך של קבלה עצמית.
ככל שתהיי יותר שלמה עם מי שאת, עם התכונות היותר מוערכות שלך וגם עם התכונות הפחות טובות שלך, יהיה לך יותר קל לקבל גם אחרים, בלי לחוש את אותה קנאה.

את יכולה להיות בטוחה שגם אותה בחורה מוחצנת, שאת כותבת עליה, עוברת או עברה מתישהו בחייה תחושה של קנאה במישהי אחרת שהיאפגשה - שהפעיה בעיניה כיותר מוצלחת ממנה. הרי הכל יחסי, וכולנו פוגשים מתישהו אנשים שטובים מאיתנו בהיבטים מסויימים.

אנחנו חיים בחברה שכל המזן משווה, חברה תחרותית, וקנאה היא גם תחושה שמדרבנת אותנו להשיג יותר, לאמן את עצמנו בתחומים שהינם חלשים יותר. כלומר זה לא רק דבר שהוא רע ומזיק.

אני יכולה להציע לך עצה אחת כללית: הקשיבי לעצמך, בטאי את מי שאת, היי נאמנה לעצמך, חישפי את הייחוד שיש בך. את יותר מדי חוסמת את עצמך, חוששת להביע את עצמך שמא לא יאהבו אותך כפי שאת.
אנשים מרגישים את החסימה הזאת. אנשים נמשכים יותר למישהו שהוא ספונטאני ומבטא את עצמו, ולא עושה כל הזמן חשבון מה יגידו עליו. מי שחוסם את עצמו - אנשים מרגישים שיש משהו שהוא לא אומר וחוששים מפני הדבר הזה. שואלים את עצמם - מה את חושבת עליהם? מה את לא אומרת? וזה "מתכתב" עם הפחדים שלהם...מזין אותם...

תרגלי זאת קודם ב"קטן": החליטי להיות משוחררת וטבעית באירוע מסויים, שבו המחיר שאת עלולה לשלם הוא קטן. סיכון קטן. ותראי איך זה ירגיש לך.

בהצלחה!!!

וואו ממש התחברתי למה שרשמת. "אנחנו חיים בחברה שכל הזמן משווה, חברה תחרותית, וקנאה היא גם תחושה שמדרבנת אותנו להשיג יותר" נכון זה חיים תחרותיים אני מסכימה עם זה לגמרי! והשוואה כמה שהיא מפילה היא עוזרת לנו להסתכל על המצב קצת מבחוץ ולבחון אם אנחנו בקצב. הבעיה- בקצב של מי?.. כל הזמן בפרסומות מראים איך צריך להיות וזה מאוד קשה להגיע לשם. וגם אם אני מאוד קרובה לשם, עדיין יש הרגשה שמשהו חסר ואולי זו כל ההאדרה הזו שיש מסביב.
נזכרתי בעוד דבר שמרגיז אותי, שהיא בת מזל בהרבה דברים, דברים שאני רק חולמת להשיג, דברים שווים במחירי מציאה כמו דירה. מצליחה להסתדר בכל מצב ולהתחמק מעונש או ממצב בו היא הייתה אמורה להיות ואני לא. האם זה אומר שאני פחות טובה? כך זה מרגיש.

ודאי שזה לא אומר עלייך שאת פחות טובה...
יש אנשים שהקסם האישי שלהם פותח להם דלתות בקלות רבה יותר מאחרים, והם "זוכים" בזכותו בכל מיני הקלות והטבות. כמו שיופי הוא תכונה שעוזרת לפתוח דלתות. ואז נוצר מעגל קסמים: ככל שהיא חווה יותר הצלחות בחיים, זה מחזק את הבטחון העצמי שלה ואת הנינוחות שלה - בגלל ההצלחות יש לה פחות חרדה מדברים חדשים מאשר לרוב האנשים, והיא משדרת זאת מסביבה, וזה יוצר את ההצלחות הנוספות, וחוזר חלילה...

יופי פותח דלתות לפעמים ולפעמים לא אלא זה פשוט מזל או "פה" (שימוש במניפולציות/צביעות לפעמים במקרה שלה). לי אין "פה" ואולי גם מזל. ואולי אני צריכה להשתמש בו כמו שבחורות מניפולטיביות משתמשות. רק שאני לא יודעת להיות כזאת.
תמיד יש אדם שמצליח יותר אבל שהוא שחצן קשה לפרגן לו. הקטע גם שיש כאלה שניתן להרגיש חצי נחמה שזה קשור אליהם- היא לא כזאת יפה, יש לה ככה, חסר לה ככה... אבל הבעיה מתחילה כשקשה למצוא משהו רע להגיד על הבן אדם חוץ מההתנהגות שרק לי כנראה מפריעה למרות שהיא פרובוקטיבית מניפולטיבית וצבועה, היא פשוט עושה את זה נכןו כנראה ו"מזמנת" מציאות שאני מתאמצת כ"כ להגיע אליה. אני יכולה לחשוב אוקיי, למה היא צריכה להיות קטנה כדי שאני ארגיש גדולה? אבל זה טבעי ככה זה. אולי זה לא חכמה אבל זה מקל בהרבה וכשזה לא ככה, אני מרגישה שאני זו שחבר לה כל אלה והתחושה נורא קשה. בנוסף תמיד שמעתי משפטים כמו "תתאמץ תצליח"- מי שמשקיע רואה תוצאות ואני רואה פה ההיפך.... ומתערערת לי פה אמונה כי אני מתאמצת משתדלת איכפתית ולא יוצא לי מזה כלום. כשאני רואה אדם שכן מצליח בחוסר מאמץ, ממש בקלות, מקבל הטבות שלאחרים קשה להשיג בזמן ממש קצר, בקיצר- כלל הישג הוא לא נחמד ונורמלי או פעם טוב פעם פחות- כל פעם זה מציאה! ואני מתכוונת בעקביות לאותו בן אדם. סליחה קשה לי לפרגן, אני מתמלאת עצבים וזה כבר קרה לי היום. אם בן אדם כמוה שזוכה ל"חיי מזל" בעקביות, הוא לא "רגיל" אז הוא באמת יותר שווה מכולם? אולי עדיף להיות כמוהו לשים פס על הכל שלא איכפת לי ושלא שווה להתאמץ בשביל שום דבר ואף אחד.

מאי היקרה, ראשית, סליחה על העיכוב בתגובה. אני מזהה כאן שני מישורים של בעיות, האחד בתקשורת והשני בערכים. למרות שעברתם כבר טיפול - אתם חוזרים למתכונת הריבים המרים, שמשאירים מטענים בלתי מפורקים ביניכם, ואז כל מחלוקת קטנה או ריב נוסף גורמים לאווירה קשה יותר.
אחד הדברים שקורים בזוגיות הוא שבני אדם מושפעים אחד מן השני ולאורך זמן הם משתנים במידה מסויימת, על מנת להתאים עצמם לבן הזוג. כמובן שלא כל התכונות משתנות וטוב שכך, כי לא סתם התאהבנו בתחילת ההיכרות בבן אדם - אנחנו הרי לא רוצים אותו שונה לגמרי ממי שהתאהבנו בו...

אבל על פי תיאורך, בן הזוג שלך הוא די עקשן, שומר על עצמו, נזהר משינויים, כאילו הוא אימץ לעצמו איזו שכבת מגן עבה, סגנון לוגי, הגיוני, יבש (כתבת "עו"ד"), המתעלם מרגשות ומאויים ע"י רגשותייך.

ואכן, המפגש הראשון של הרבה גברים צעירים עם העולם הרגשי המפותח של נשים הינו טראומטי!!! גברים נתקלים בתגובותיהן הרגשיות של בנות זוגם ופשוט לא מבינים איך אפשר להגיב בכזה איבוד שליטה עצמית, באופן כה ילדותי...אז יש אצלם שיפוט שלילי של התופעה עצמה, ובנוסף הם מאויימים ע"י התגובות הרגשיות ושולפים אמצעי הגנה עצמית, כגון התרחקות, ציניות, ביקורתיות.

עם השנים, במקרה הטוב, הגבר מתחיל להבין שנשים "בנויות אחרת", ומתחיל לאמץ גישה מקבלת ומכילה יותר. אבל עלי לומר כאן שנושא זה הוא אחד הנושאים הקבועים שיוצרים בעיות בזוגיות.

בנושא זה, שהוא תחת הכותרת של "תקשורת", אפשר לעזור לכם בתנאי שהוא מוכן להכיר בבעייה ולפקוח את העיניים, וללמוד דרכים חדשות להגיב לעוצמות הרגשיות שלך.

בנושא השני, הפער הערכי ביניכם שהתבטא עכשו בעניין הכסף - מקורו כנראה בהיסטוריה שלו, בעצמאות שלו, בחשש שלו שתהיה תלות מצידך.
יש זוגות רבים שבשלב זה של היחסים - לפני שיש תכניות עתידיות משותפות - מעדיפים להימנע מלחלוק בכספים, ולדעתי זוהי לא גישה יוצאת דופן מצידו.

אני חושבת שעלייך לכבד זאת, ולהיעזר בבני משפחתך, ולהתרכז בלמצוא עבודה טובה, "ולעזור" לבן זוגך להבין שהתגובות הרגשיות שלך הינן חלק מן המנגנון הנשי, ככה אנחנו בנויות, לטוב ולרע. אנחנו שונות מן החברים הזכרים שמקיפים אותו, שיתחיל לתמודד עם זה...

בוקר טוב מיכל,

קורה שמערכת יחסים יש שני צדדים שהם דומיננטיים. העובדה שאולי מול אחרים זה לא קרה כ"כ מהר מלמדת, אולי, על האופי של בן הזוג. לפעמים מתלהטות הרוחות וזורקים אמירות ואח"כ דווקא יושבים ומדברים ומודים בטעויות. זה יכול לחזור על עצמו שוב ושוב, אבל החוכמה היא להמשיך ולדבר, להמשיך ולהשקות את הזוגיות בתקשורת תקשורת תקשורת. לכן לא הייתי נלחצת בשלב זה.

בין לבין במהלך התקופה הקרובה נסי לחכות ליוזמה שלו לגבי המשפחה והחברים והחשיפה שלך אליהם. חכי שזה יגיע ממנו ולא מלחץ שלך כלפיו. רק ככה נוכל לדעת האם הוא רציני באמת לגבי המהלך הזה. העבודה שלא היה בקשר רציני מספר שנים יכולה ללמד על חוסר מוכנות, לפחות אז, לקיים כזה קשר. אך אם עכשיו הוא נכנס איתך לקשר, יחסית צעיר עדיין, הייתי נותנת לזה הזדמנות. דווקא כי אולי הוא מתמהמה לא אומר שהוא לא רוצה לחשוף אותך למעגל שלו, יכולות להיות לכך עוד סיבות הקשורות יותר אליו ולחוויות הקודמות שעבר מבחינת בנות זוג. בגלל שאתם יחד 3 חודשים, הייתי מחכה עוד קצת.

לגבי מריבות וחילוקי דעות- בהחלט יש מקום לעבודה עצמית. תמיד יש מה לשפר ועל מה לעבוד, גם אחרי שנים. אם טוב לכם, כיף לכם, את רואה בו דמות רצינית לבן זוג, וכזאת שתלווה אותך גם בהמשך- השקיעו במקום הזה של תקשורת, המשיכו לדבר ולנסות ליישם את המסקנות בכל פעם שקורה ריב. יש זוגות "חמים" יותר, יש כאלה שפחות מתלהטים. אספי את סה"כ החלקים- האם טוב לך?

בברכת הצלחה,

היי

תודה רבה על תשובתך.
ברצוני לדעת כמה זמן אני צריכה להמתין עד שיכיר לי את משפחתו והחברים שלו?
והאם את מאמינה ששני אנשים דומיננטיים יכולים להסתדר יחד?

ערב טוב מיכל,

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ובמרכיבים נוספים בקשר. אם את מרגישה שהקשר מתקדם, נהיה רציני לאט לאט, יש "הצהרות" מסוימות על עתיד, על ביחד, אם הוא מראה לך מחויבות ורצינות כלפייך, אם הוא מעלה דברים ותכנים אישיים שלו, משתף אותך, פתוח, כן- כל אלו יכולים לספר לך שאפשר להמתין ולחכות עד שהוא יהיה מוכן לשלב שאת מחכה לו.

אם אין לך את ההרגשה הזאת במהלך החודשים הקרובים ואת מרגישה שאין בו את מידת הרצינות שאת מחפשת, תצטרכי לשקול את המשך הקשר.

כן, שני אנשים דומיננטיים להערכתי יכולים להסתדר יחד. בתנאי שלכל אחד מהם תהיה יכולת ראיה והתבוננות גם כלפי האחר. להיות מודע לכך שאני דומיננטי, רוצה לשלוט, רוצה להוביל, אך מצד שני יש איתי עוד אחד כזה ואני צריך לאפשר לו להיות כפי שהוא. זה בעצם מקום של עבודה עצמית כפולה- גם לדאוג לקשר ולטיבו, וגם בעצם להיות מודעת לכך שבשניכם יש את התכונה הדומה הזאת ולכן שניכם כנראה תרצו להוביל את הקשר ולהיות ההחלטיים. אך אם תשנו את דפוס החשיבה מ"אני" ל"אנחנו" - תגלו שדווקא זה אפשרי לחיות יחד בדומיננטיות- ובשלום. :)

הרבה הרבה הצלחה.