פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום מר בחור,

אני מניחה שזה לא "מדע מדויק". יש את המנהג הקדום והשמרני, כי זכרים (גם בבע"ח) הם אלו הכובשים, המחזרים, חלק מהעינין זה תשומת לב ומתנות, מחוות ויחס מועדף כפי שכתבת. הנקבות לעומת זאת, מחכות לראות מי ינסה לכבוש אותן.. ולא עושות הרבה בעינין. נמצא יותר נשים, כנראה, שהן "הארד טו גט", גם על הרקע הזה.

כך שהחברה נשענת על אינספור אמות מידה שקשורות למגדר- נשים וגברים. מה התפקידים הלא כתובים של כל מין. חלק מזה, זה המקום המחזר והמקום המחוזר. ביחד עם זאת, יש בהחלט פעמים שבחורות תופסות את היוזמה ויותר מחזרות או יותר אקטיביות.. אבל למרות הקידמה, הליברליות והדור שלנו, נמצא את זה פחות.

ישנם עוד תפקידים בחברה כמו "המפרנס" - ויחד איתו כל עינין השוויון המגדרי- שעליו התחלת לדבר כאן.

אז זה ההסבר שלי לתופעה, ואני אשמח אם עוד משתתפים יביעו דעתם..

שלום רחלי,

מתנצלת על העיכוב במתן המענה.

זה קורה כאשר צד אחד בזוגיות מגביר יותר דאגה או בעל דעות אחרות לגבי חינוך וטיפול בתינוק, בעוד צד אחר יותר משחרר. אם תשימי לב, אולי תגלי כי יש לכם עוד מקומות משלימים זה את זה, אולי במקומות אחרים הוא הצד המשחרר ואת המתכווצת, וההפך. זה טבעי ולגיטימי גם לחשוב הפוך ולטפל מעט אחרת, כל אחד לפי דרכו, כל עוד זה בגדר המקובל והזוגיות לא נפגמת כתוצאה.

ידוע כי תינוקות כ"כ קטנים זקוקים להגנה, ואם אפשר "למנוע נזקים" כדאי. אבל- בגבול ההיגיון הסביר. ז"א, נניח, אם ידוע לך שיש מישהו מצונן או חולה באיזור, אני מניחה שלא תיכנסי לסרטים שעכשיו ידביק את ביתך, מאידך, לא תצמידי אותה אליו.. לכן, חשוב יהיה למצוא מקום של איזון- מה אתם מקבלים על עצמכם בעינין הזה. חשוב שתציגי לבעלך "קול שפוי". אם מדובר בתינוק/ת ראשונה, יתכן והוא חרד אף יותר ועם הרחבת המשפחה זה יתמתן. בד"כ אנחנו נתקלים באמהות שפחות נוטות לשחרר, וככל שנותנים להן את הזמן, זה מתמתן. פה לדעתי זה יכול להיות מצב דומה.

אני לא חושבת שיש "נכון", ואולי כאן כדאי להתייעץ גם רפואית (אם ישמע זאת מרופא יהיה קל יותר, אולי). מצד אחד לא כדאי להביא את התינוקת בקרב יותר מדי אנשים, כי סביר שהמערכת החיסונית לא בשלה להתמודד עם המון אנשים במקום סגור (את זה בטח אמרו לכם גם בבי"ח). מצד שני, אי אפשר להיתקע בבית או כפי שכתבת לעטוף אותה בניילונים. לכן חשוב למצוא נקודת ביניים- נניח, לצאת לקניון, אבל גם לא בשעות העומס או בימי שישי.

סה"כ, בעלך דואג. ככל שידאג יותר, זה יהיה בעייתי יותר. לכן חשוב שתגבירי ותחדדי את הנקודות שאת מסכימה איתו ולתמוך בו שהוא סה"כ דואג לבריאותה. מאידך, להסביר לו שיש גם "קול ביניים", סה"כ, מתישהו, התינוקת תצא לעולם. כל עוד היא לא במעון אני לא רואה סיבה לדאוג. אויר צח, להפך, יכול דווקא לעשות מאוד טוב. אני נוטה להסכים שכשאת יודעת בוודאות שיש אדם עם נטיה למחלה או משהו מדבק אחר, בשלב זה להתרחק. כי בכל זאת (ואת זה אני כותבת מניסיון), הם קטנטנים מאוד מאוד. הם ידבקו כ"כ הרבה במהלך הילדות שלהם ומבחינה הזאת לא נראה לי שיש מה לדאוג למערכת החיסונית :)

לסיכום- יש היגיון בריא, צריך להשתמש בו. נסי להראות לו מה שכתבתי, אם התחברת, או לפנות לרופא ולשאול בנוכחות בעלך. זה מזכיר לי שכשהבן שלי היה ממש תינוק קטנטן, אולי בן חודשיים, לקחתי אותו לרופא, בין היתר, גם לעדכן אותו שיש לו הרבה אפצ'ים ואני חוששת מהסתבכות, צינונים וכו'- היינו בחורף די קשה אז. הוא אמר לי "אז הוא עושה כמה אפצ'ים, זה בעיקר אומר שהוא חושב שאת צודקת..". בקיצורו של עינין- לא להיות בשום קיצון. לא לאתגר את מערכת החיסון שלה מחד, ולא לסגור אותה בצמר גפן מאידך.

כשאנו לא ביחד קשה לי אבל לא שלמה עם זה שאנו לא ביחד*

מישהי היקרה, לדעתי זה מאוד חשוב להרגיש שאת מעריכה את בן הזוג שלך ושלפעמים את יכולה להישען עליו, כאשר את זקוקה לכך.
לדעתי עלייך לבחון את הדברים מתוך הסתכלות על הגרעין הפנימי שלו, על הפוטנציאל שלו, כי ניתן לפתח ולחזק תכונות באישיות לאורך שנות הזוגיות. אם את תשדרי לו שאת מאמינה בו ותפגיני כלפיו הערכה ובאמת תמצאי על מה להעריך אותו, הוא בהחלט יכול להתפתח יותר ויותר, ולממש את הפוטנציאל שלו.
הרבה פעמים אני שומעת (ומכירה היטב את התופעה בעצמי) שאנשים מחפשים לעצמם בן זוג חדש שיהיו בו בדיוק התכונות שהיו חסרות לבן הזוג הקודם. סוג של תיקון. בדיוק כפי שהדגמת בבחור שמצא חן בעינייך בתקופת פסק הזמן.
אלא שלהיתפס לתכונות שהיו חסרות - זה עלול לסנוור אותנו ומרוב התלהבות על שמצאנו מישהו עם התכונות שהיו חסרות בבן הזוג הקודם - אנחנו לא שמים לב לבעיות אחרות שקיימות אצל הבחור החדש...
אני חושבת ששווה לבחון את בן הזוג הנוכחי שלך לאור מספר היבטים חשובים לזוגיות:
מטרות דומות בחיים, ערכים דומים, אמון, יושר, הנאה מאותם דברים, התאמה ומשיכה מינית, יכולת לשוחח בפתיחות, והערכה לפוטנציאל האינטלקטואלי שלו.
לגבי בשלות והימצאות באותו שלב בחיים - נקודה חשובה.
לפעמים על זה היחסים נופלים, משום שהאחת בשלה למיסוד היחסים ואילו השני עדיין לא.
אני מתרשמת לאור מכתבך, שחלק מן הנתונים שמניתי נמצאים אצלו, וחלק לא, ועל כן יש לך ממש התלבטות, ובצדק.

מכיוון שאת צעירה - הייתי אומרת לך - "היכן שיש ספק - אין ספק" שצריך להתקדם הלאה, לא להתפשר, כי מציאת בן הזוג המתאים להקים איתו משפחה ולהביא ילדים הינה אולי המשימה הקריטית ביותר בחיים, יותר מבחירת מקצוע...

לילך היקרה, סביב הנושא הזהנתקלתם כנראה לראשונה במצב בו יש לכם חילוקי דעות ופער ברצונות. זהו מבחן חשוב לזוגיות.
כאשר אני קוראת את דברייך, ברור לי לגמרי שאצלך הנושא לגמרי שלם. את מאוד רוצה תינוק, וממש בוער לך ומתאים לך בנקודה זו של החיים שלך.
אלא שבעלך לא נמצא באותו מקום. בשבילו - כנראה לקיחת אחריות על תינוק והמשמעות שיש בכך - זה עדיין גדול עליו ומרתיע אותו. הרצון להיות הורה זהו שלב בחיים שכל אחד מגיע אליו בקצב שונה. סוג של "הבשלה" כזאת, והוא עדיין לא "הבשיל".
אינני חושבת שניתן לכפות עליו.
קשה לי לשכוח משפט מלא עצב ששמעתי לפני כמה שנים מגבר צעיר: "את ההחלטות הכי חשובות בחיים שלי - להתחתן, לקנות דירה, להוליד את הבנות שלנו - לא אני קיבלתי!!!"
ההרגשה הזאת של הזכות לנהל את החיים שלך ולא להיסחף אחר בן הזוג ולמחוק את עצמך - היא חיונית לשני בני הזוג.
עלייך לנסות להיות סבלנית ולקבל את העובדה שאתם לא באותו מקום ובאותו שלב.ולנסות להבין את נקודת המבט שלו, ולכבד אותה, יש בכך משהו לגיטימי,אפילו שזה מתסכל אותך מאוד.

כבר שמעתי על פתרון - בלית ברירה - שבו האישה אמרה: מכיוון שזה המצב, אז תדע לך שאני מפסיקה לקחת גלולות, והאחריות למניעת ההריון היא עליך. שים קונדום את אתה לא רוצה ילד. בשני המקרים ששמעתי זאת - זה עבד והגבר העדיף לעשות ילד מאשר לקיים יחסי מין עם קונדום. אבל זו היתה בחירה שלו. לא כפייה.

היי דורית,
האם זה באמת פתרון מהמשמעות של פתרון או פתרון לכפייה בעקיפין מבלי שהבן זוג "ישים לב"?

אני לא חושבת שבפתרון הזה יש כפייה בעקיפין!
אם את כל כך רוצה ילד, ולא שלמה עם מניעת ההריון, את נאמנה למי שאת ולמה שאת מאמינה בו, ומפסיקה לקחת אמצעי מניעה.
ברור שהוא צריך לדעת על כך!!!
ואז הוא אמור לעשות את הבחירה שלו. האם לקחת אחריות בעצמו על הנושא ולהשתמש בקונדום, או לבחור כן לעשות ילד.

יש בכך איזה לחץ לזירוז העניינים, כי רוב הגברים לא נהנים מיחסי מים עם קונדום - אגב - גם האישה בדרך כלל פחות נהנית...

אבל זה לא משהו שאני ממליצה עליו. סיפרתי על כך בתור פתרון שעבד אצל זוגות מסויימים, אם כי זה לא היה פתרון נעים או קליל, כמובן שזה היה כרוך במתח ובכעסים.

נדמה לי שזה מסוג הנושאים שצריך בשלב הראשון לוותר קצת מצידך, לחכות זמן מסויים, ורק אם את מרגישה שאין התקדמות, אין הבשלה, ואת מפספסת את הרכבת מבחינה ביולוגית, או מבחינת להיות אמא צעירה - רק אז להשתמש בפתרון שהצעתי.
מקווה שלא יהיה צורך וכי גם הוא יגיע תוך זמן סביר לבשלות ולרצון להביא ילדים.

רווית היקרה, את מתארת מצב בלתי נסבל בבית, שנוגע בכל הנפשות הפועלות, ומזיק לך, לבעלך ולילדים.

לאחרונה מדברים יותר ויותר על "דכאון של גברים". בניגוד לדכאון אצל נשים, הגבר המדוכא מוציא את העצב שלו כלפי חוץ ומחפש את מי להאשים במצבו ומבטא את התיסכול ובעצב שלו בהמון כעס על כל העולם. מי שהכי סובל מכך אלו בני הבית. בבית הוא כבר לא יכול יותר להמשיך את הנסיונות לשליטה עצמית שהוא משקיע בחוץ, וכל תיסכול קטן, כל הפרעה קטנה מרתיחים אותו והוא מתפרץ.

לדעתי עליך למצוא דרך להתחיל טיפול נפשי עבורו. לפעמים אפשר להתחיל עם רופא המשפחה, במידה והוא לא יסכים ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר. אם יש לכם רופא המכיר אותו היטב, בקשי מן הרופא שיקיים איתו שיחה על התופעות הללו, על מנת שהוא ישמע מדמות סמכותית - לא ממך - מה עליו לעשות.
הרופא יכול להפנות אותו אל פסיכיאטר, או לרשום לו בעצמו תרופות אנטי דכאוניות. (כיום רופאי המשפחה רשאים לרשום תרופות "פרוזאק" למיניהן).

אם הוא לא מוכן לאת מן האופציות הללו, אולי יסכים ללכת יחד איתך לייעוץ זוגי. הקפידי ללכת ליועץ זוגי שהינו גם פסיכולוג, על מנת שהוא יהיה ער לתופעות הללו שאת מתארת ויידע למה לייחס אותן.

אם גם לכך הוא לא יהיה מוכן, חישבי על ידיד /קרוב משפחה שיש לו השפעה עליו, ונסי להפעיל אותו.

זה ידוע שגברים במצב הזה הינם מאוד סרבנים ובגלל הכעס שיש להם על העולם הם מאוד חשדנים וסקפטיים וולא נותנים אמון.

לפעמים אין ברירה אלא להגביר את המשבר ולהביאו למצב קיצון - כדי ללחוץ עליו להתחיל טיפול.

אני מקווה שעזרתי מעט,ומאחלת לך שתצאו במהרה מן המצב הבעייתי הזה.

דורית שלום,
כרגע אנחנו עדיין לא מדברים כבר שלשה שבועות. הוא הבעל מתרחק מכל בני הבית וישן בחדר נפרד.
אני לא רוצה לעשות שוב את הצעד הראשון וממתינה שיפנה אליי.
בכל אופן הייתי מאוד רוצה להתחיל ייעוץ בנוגע לבעיה באופן פרטני .
האם יש לך להמליץ לי על משהו שיוכל לתת ייעוץ גם בהמשך לבעל במידת הצורך.
תודה מראש רווית

צר לי, אך איננו נוהגים להמליץ כאן על מטפלים.
את מוזמנת להתקשר למישהי מאיתנו ואני מקווה שנוכל להמליץ לך שלא דרך האתר.

ינון היקר, בגיל כזה אינני חושבת שהילדים מושפעים דווקא מן העובדה שאשתך ישנה בסלון.
אבל אין ספק שיש ביניכם מתח הולך וגובר, שמונצח ומוגבר ע"י סגנון הדיבור הלא נעים, וע"י השינה בנפרד.
לדעתי לשינה בסלון יש השפעה עקיפה שלילית על היכולת של אישתך לנוח כמו שצריך ולהירגע, וזה מעצים את הדאגה של שניכם מפני העתיד של הזוגיות שלכם.

המצב הזה בו אתם כל כך מתקשים לשוחח ביניכם, הינו מצב משברי בזוגיות, ללא ספק, וזה ממש מתבקש ללכת לייעוץ זוגי.

תתפלאו עד כמה ההזדמנות לדבר, להעלות את הנושאים שמטרידים אתכם ומפריעים לכם וחסרים לכם - במקום מוגן - מאווררת את הכעס שהצטבר אצל שניכם ומאפשרת התקרבות מחדש.

והנקודה היא לא רק להוציא קיטור שהצטבר אלא גם להקשיב זה לזו ולקלוט אילו שינויים כל אחד מכם יצטרך לעשות, כדי שלאחר יהיה קצת יותר טוב.

דורית שלום ותודה. דיברתי עם אישתי על טיפול זוגי. לדעתה אין טעם, היא אומרת שאני לא מרגש אותה ואף פעם לא ריגשתי, למרות שאני לא בטוח שזה נכון.
עליי להוסיף שעברנו הרבה מאוד טרגדיות ביחד, תמיד הייתי שם לצידה בנסיבות שממילא היו לא פשוטות. היא עדיין חושבת שאין טעם וכבר מדברת על פרידה - אני מאוד מאוד חושש לפגיעה בילדים, וגם עבור עצמי - אני מאוד מעורב וקשור לילדיי. היא מוכנה ללכת אך מצהירה על גישה שלילית, האם יש טעם?

כמובן שיש טעם.
הרבה אנשים קשובים לרגשותיהם ולתחושותיהם, במיוחד נשים. מכיוון שידוע לי שרגשות ותחושות הינם דבר משתנה וחולף, אז אני גם יודעת שבשורה התחתונה - לפעמים כאשר משנים משהו בהתנהגות או בתקשורת הבין אישית שלכם - האווירה הזוגית משתנה לטובה, ובעקבותיה משתנות התחושות והרגשות.

בטיפול זוגי ילמדו אתכם להתייחס אחרת, לדבר אחרת, להיות קשובים זה לזו, לעשות למען.
אם תיישמו את השינויים הללו - תהיה לכך השפעה על הרגשות.

לכן, גם אם היחס שלה עכשו הוא שלילי, והמוטיבציה שלה נמוכה - אם היא כן מוכנה להגיע לייעוץ זוגי - אל תהסס.

כמובן, לא בטוח שניתן יהיה להציל את המצב, אבל לפחות תדע שניסית.
לפני כמה חודשים הגיע אלי זוג במצב דומה.
האישה היתה נחושה להתגרש. היא לא יכלה להאמין שמשהו ישתנה אצל בעלה, היא כבר לא יכלה לסבול אותו ואת המגע שלו.
בייעוץ הזוגי נפלו לו כמה אסימונים גדולים והוא שינה את התייחסותו כבר אחרי הפגישה הראשונה. והכיוון הזה המשיך לאורך כל הדרך.
הם היו צריכים שמישהו ישים אותם על מסלול נכון יותר, מתאים יותר לשניהם, במקום המסלול המרוחק והכועס שהם יצרו לעצמם לאורך שנים.

אז כמובן - זה היה מקרה מוצלח במיוחד, אבל זה אפשרי.

מילקי יקרה,

לאורך השנים למדתי כי האמת, הכנות והפתיחות הינם הדרך המיטבית.
אם את חשה שהוא רוצה, אם טוב לך איתו ואם חשוב לך לשמוע מילים טובות פשוט אמרי לו שהיית שמחה שהוא יחמיא לך כי זה חשוב לך. אני משוכנעת שהוא לא מודע לכך שחסרות לך המלים הללו, הפרגון, המחמאות. לאחר שתאירי את עיניו הוא בוודאי יתייחס לכך בהתאם.

אורלי יקרה,

אם אני מבינה נכון, את למעשה רוצה לשמור על הקיים. כלומר, לשמור עם הגרוש שלך על קשר מיני בלבד, כאשר את זקוקה/רוצה ל/בכך. אם זה כך ואני מבינה נכון, אז למעשה את עושה זאת בהצלחה כבר 12 שנים. את כנראה יודעת טוב מכולם כיצד לשמור על הקשר במתכונת הקיימת.
השאלה היא האם זה נכון עבורך...?
בראייה שלי, למרות החשש שלך משינויים, כדאי לך לשקול לקחת החלטה אמיצה ונכונה עבורך ולנסות לצאת מ"מעגל הקסמים" הזה שיצרת (ונראה לי שאת חושבת כמוני).
מילה לגבי החשש משינויים...(שוב) אם אני מבינה נכון, הזוגיות שלכם הסתיימה ביוזמתך היות ומצאת שהוא לא השותף המושלם, בלשון המעטה, לקיום זוגיות נכונה ובריאה ולגידול ילדים. כלומר, כאשר הגעת לתובנה שהוא אינו תורם ואינו מסייע בחרת לעשות שינוי, שינוי שמבחינתך היה לטובה. 12 השנים האחרונות בהן לא חשת בחסרונו של האיש עצמו הוכיחו כי לקחת החלטה נכונה אשר בעקבותיה עשית צעד נכון עבורך, צעד שבזמנו היווה שינוי משמעותי בחייך ובחיי ילדייך. אז....כפי שאני רואה זאת, כאשר את חשה שזה הדבר הנכון לך את בהחלט יודעת ויכולה לערוך את השינויים הנדרשים.
היות וציינת כי לעיתים את שונאת את עצמך על כך שאת שומרת על הגחלת אך ורק לצורך הסיפוק המיני שלך אולי הגיע הזמן לערוך שוב שינוי. רק כאשר תנסי להיפגש עם גברים אחרים, להכיר ולהיפתח לזוגיות חדשה תוכלי לדעת האם זה באמת מפחיד או שהחלטת שזה מפחיד ואת אפילו לא מנסה.
בנוגע למחלות, קיימות לא מעט דרכים לבדוק את הנושא ולהישמר.
בנוגע לקשר של בעלך לילדייך, אם הוא אינו חש צורך להיות חלק מחייהם והיות וציינת כי הוא אינו מהווה דוגמא להתנהלות תקינה ונכונה, בלשון המעטה, אולי עדיף שנוכחותו בחייהם תהייה פחותה, בשלב זה על-מנת שהם לא יספגו הרגלים לקויים. בעתיד, כאשר הם יגדלו ובמידה והם יבחרו לעמוד עימו בקשר, הם יוכלו לעשות זאת.

אלה יקרה,

"בכלל לא בן זוג רע" הינה הגדרה "מעניינת" לבן-זוג...
למיטב הבנתי, בעלך ניחן בהרבה מתנות. הוא קשוב לזולת ולמצוקותיו, תקשורתי, בעל יכולת ליצור קשרים תוך פרק זמן קצר, בעל יכולת "לגעת" בזה שעומד מולו ולגרום לו לפתוח את סגור ליבו, להיפתח, לשתף ולהתייעץ עימו לגבי הדרך המיטבית למציאת המוצא האפקטיבי ביותר. הוא תומך ומסייע ככל יכולתו, גם אם זה בא על חשבונו ו/או על חשבון קרוביו ויקיריו.
בעיניו של אדם שאינו נמנה על קרוביו/יקיריו (שמהם הוא חוסך) הוא נראה כחבר המושלם. הוא נמצא, נוכח, אכפתי ובאמת עושה על-מנת לסייע ולקדם את העניינים עבור הזולת. אני יכולה להבין למה הוא מצא חן בעינייך ולמה התאהבת בו...אם אני מבינה נכון את העולה מפנייתך, הוא נראה מה"צד" כמו סוג של רובין הוד (לא לוקח מהעשירים לטובת העניים אבל... מסייע, נוכח, קשוב, תומך ואוהב).
כל התכונות הנ"ל, כפי שעולה מפנייתך, דומיננטיות יותר כלפי חוץ, עבור ולמען האחר/הזולת. בתוך הבית פנימה המצב "מעט" שונה. מדברייך עולה כי בתוך הבית הוא קשוב לעצמו בלבד, הדברים מתנהלים על-פי רצונותיו, צרכיו ודעותיו ולכן לאורך השנים וויתרת ואת עדיין מוותרת על הרבה דברים חשובים לך, דברים מהותיים שעושים לך טוב, שעושים אותך מאושרת. בין אם מדובר על דברים חומריים, נפשיים, פיסיים או שילוב. את חיה את חייך שלך על-פי ה"דרך שלו" בלבד. הדבר מוצא את ביטויו בכל מישור בחייך. בין אם מדובר על המישור החומרי, הרווחה הכלכלית, הבית והרכב. המישור הפיסי, המגע, האינטימיות והסקס והכל מצטבר ויוצר "הצפה" במישור הנפשי וכתוצאה מכך את חשה כפי שאת חשה.
בימים אלה עומדת על הפרק הנסיעה לחו"ל. זו בהחלט הזדמנות עבורו ואני בעד תמיכה של בן/בת הזוג בקריירה של זה אשר לו ניתנת הזדמנות היות ואני מאמינה שזו הזדמנות משפחתית וכאשר אחד מבני הזוג מתפתח כל המשפחה מרוויחה מכך, גם אם זה לא נראה כך בתחילה, כמו במקרה שלך. אני מאמינה שזו גם הזדמנות עבורך להתפתח, לשנות אווירה, ללמוד משהו אחר/נוסף, לעסוק בתחביבים, להרחיב את המשפחה, להעניק לה ולטפח אותה וכד'. גם כאן בעלך מתנהל באופן שמאפיין אותו. הוא החליט שהוא נוסע אולם זה צריך להיעשות בדרך שלו, הוא יהיה בעל השליטה. את לא "תקבלי" הזדמנות "להחזיק" בעמדת כח ו"לקחת" לו את הילדים במידה ותרצי לשוב לארץ.

היות וציינת כי הוא בן זוג לא רע וכי הוא קשוב, אוהב ותומך אני חושבת שעלייך "לתפוס" את מושכות הזוגיות שלכם וליזום שיחה על ה כ ל. הכיני את עצמך היטב לשיחה הזו, אם את חשה שיש צורך, הכיני לך ראשי פרקים על דף. חשוב מאוד שהשיחה תתנהל על-פי ה"תכנית" שלך היות וחשוב שהוא יבין היטב גם את תוכן הדברים, את מהות השיחה וגם את תפקידה של השיחה הזו. השיחה הזו הינה גם שיחת הבהרה (לגבי תחושותייך ומקומך בקשר שלכם) וגם שיחה אשר לאחריה המצב צריך להשתנות.
עד כה את מוותרת על עצמך (ועל הדברים החשובים לך) בתוך הקשר שלכם. השיחה הזו צריכה להביא למצב שכל אחד מכם מוותר מעט (ולא על עצמו) למען טובת האחר/נוחות האחר ולמען הקשר שלכם.
ביכולתך להציל את הקשר שלכם ולהעלותו על הנתיב הנכון אולם עלייך לעשות לשם כך, לשתף בתחושותייך ולעמוד על שלך.

מוניקה שלום,
אני ממש מודה לך על תשובתך שמעודדת במעט. באשר לעצתך לקיים שיחה ולהבהיר לו את עמדתי בכל הנוגע לדברים שהעליתי, הדברים נעשו והכל הונח על השולחן גם האמירה שאם משהו לא ישתנה "אני מבקשת לפרק את החבילה". ותשובתו לכך היית שהוא מאוד מצטער לשמוע אבל שהוא לא יכול לשכנע אותי להישאר בקשר מרות האהבה הגדולה שלו אליי כוון שהוא מרגיש שזאת משימת החיים שלו והוא חייב לנסוע לחו"ל כדי לאפשר לזה לקרות או לקדם את הנושא (זכויות אדם). בעצם הוא סיכם את זה בכך שהקשר שלנו יוכל להמשיך רק במידה ואני מוכנה לקבל את העובדה שאנחנו נוסעים ולא במטרה לחזור אלא להתאמץ ולהצליח להתמודד שם. העניין של הנסיעה איננו חדש והוא היה שם מתחילת הקשר וגם תחום העיסוק רק לא חשבתי שזה ימשיך להיות בוער בעצמותיו וגם על חשבון המשפחה. הוא ניסה להכין אותי לכך בתחילת הקשר, זאת אני שכנראה התעלמה מכך והכל בשם האהבה. היום אני מרגישה שעשיתי טעות גדולה כוון שאני מאוד קשורה אליו ומתקשה לראות את חיי בלעדיו. אני אסתדר בסופו של דבר, אבל זה יהיה קשה מאוד. כמובן שנכנס למשוואה גם עניין הגיל והשעון הביולוגי והרצון הגדול שלי להביא ילדים לעולם ושזה יקרה איתו ולא עם מישהו אחר, כי הוא אדם מדהים באישיותו העניין הוא שאני פשוט כועסת עליו שהוא מקשה כך על חיי. אני פשוט לא יודעת מה לעשות? צמחנו ביחד, התפתחנו ביחד ואני מתקשה לחשוב על פרידה ממנו. חוץ מזה שמשפחתי תישבר מזה כוון שהם אוהבים אותו מאוד והוא אותם. בקיצור זה קורע אותי לגזרים המחשבה שהלב אומר להישאר והראש להיפרד. דיי מיואשת ולא מסוגלת להחליט. כל-כך הרבה שיחות היו לנו על כך לאורך השנים, שום דבר לא חדש. אני פשוט צריכה להחליט מה יהיה לי טוב יותר? כרגע אני מרגישה שאני מוותרת על עצמי למרות שהוא דחף אותי להמשיך לתואר שני ורצה שאתפתח מקצועית כמו שאני רוצה ובלי לאוג לפרנסה וכו' תקופה ממושכת וכרגע הוא מנסה לעודד אותי להמשיך לדוקטורט - הוא מקסים. אבל אני לא בטוחה שזה מה שאני צריכה? הלימודים הכוונה. מה אני עשה?

אלה יקרה,

תודה על תגובתך, כעת אני מבינה קצת יותר טוב את מציאות חייכם. מתוך הבהרותייך אני מבינה כי האיש שלך הוא מהאנשים המיוחדים והמעטים אשר תחושת השליחות בוערת בעצמותיהם. הוא מודע לכך, הוא יודע שהשליחות הזו לסייע לזולת ולקדם את זכויות האדם נמצאת אצלו במקום גבוהה בסולם העדיפויות ומסתבר שהוא גם הניח את הנושא על שולחן באופן ברור וחד משמעי כבר בתחילת הקשר שלכם כמו גם לאורך שמונה השנים שאתם יחד. הוא לא מנסה להקשות על חייך, הוא פשוט חי את חייו מתוך אמונה שלמה בדרכו, באמונתו, בשליחות שלו.
כפי שציינת, את היא זו אשר "הלכה" אחרי הלב והתעלמה מאותן אזהרות שהראש ניסה (נואשות) לשדר. כך בתחילת ההיכרות שלכם וכך לכל אורך הדרך. העניין הוא שגם אם הצלחת להתעלם ממה שהראש אמר לך, התחושות שלך "התעוררו", הצטברו והתעצמו לאורך השנים וכעת, עם "ההצפה" שאת חשה הן לא מאפשרות לך להתעלם יותר. זאת בנוסף ל"שעון הביולוגי המתקתק", כפי שציינת בפנייתך, ולרצון העז שלך להרות ולהיות אמא את נמצאת כעת ב"צומת" בה למעשה היית כבר בתחילת הקשר, הלב והאהבה הגדולה מול השכל, ההיגיון, הראש.
האם הפעם תקשיבי למה שהראש אומר?
חשוב מאוד שתשימי את עצמך בראש הרשימה כאשר את שמה על מאזניים את השיקולים השונים וישנם כאלה לא מעט. המשפחה המורחבת, הקושי להתחיל מחדש יחד עם החשש משינוי, הרצון שלך להתפתח כמו שאת רוצה, הרצון שלך להיות אמא, הרצון שלך להישאר בארץ וכו'.
את ורק את יכולה לקחת את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך. שאלי את עצמך (והיי כנה עם עצמך כאשר את עונה) מה את באמת רוצה ומה הכי מתאים ונכון לך. לך ורק לך.
האיש לך מצא את ייעודו, הוא יודע בוודאות ובדיוק רב מה נכון לו ומה הוא רוצה ולכן, בשנים שאתם יחד, שניכם צועדים בנתיב הזה. את לא בטוחה, לא "סגורה", לא יודעת, מבולבלת ומתלבטת ובנוסף את מתחשבת בגורמים פחות רלוונטיים, כמו המשפחה המורחבת ותחושותיהם.
אני מאמינה שכאשר את תדעי בוודאות מה נכון לך ומה את באמת רוצה יהיה לך לפתע ברור איזו החלטה עלייך לקחת ומה עלייך לעשות.
כפי שכתבתי לך בתשובתי הקודמת, אני משוכנעת כי גם בחו"ל את תתפתחי ותצמחי ואף תינתן לך ההזדמנות להרות, להיום אם ולהקדיש למשפחתך כפי שאת רוצה.
אם את חשה כי אינך מצליחה לבדך לקחת את ההחלטה הנכונה לך אולי יש מקום לשקול להיפגש עם איש מקצוע לתקופה קצרה. מניסיוני, אדם מקצועי ונטרלי יוכל לסייע בידך רבות ולהיות לצידך בעודך מתבלטת כמו גם כאשר תגיעי לתובנות הנכונות עבורך.

את באמת נמצאת בדילמה רצינית.

השקעת המון שנים בקשר איתו, וזו באמת בעיה להחליט אם להמשיך את הזוגיות הנוכחית או לעזוב הכל ולחפש קשר חדש.

בין השורות אני מבינה שלא טוב לך בקשר הזה, חסר משהו , את בנוסף טוענת שהוא לא מתלהב מסקס ואת כן ובהתחשב בזה שאת צעירה (אני לא יודעת בן כמה הוא),
חבל שתוותרי על סקס כבר בגיל כזה.

יש אכן פערים מאוד גדולים ביניכם בהרבה תחומים.

את גם בגיל שאם לא תעשו ילדים עכשיו או שתהי אמא מבוגרת או שלא תהי אמא בכלל , וגם את זה את צריכה לקחת בחשבון.

אולי הפתרון הוא לסוע איתו לחו"ל ואחרי שנה להחליט. ואולי כן לעשות ילדים איתו אם זה חשוב לך כמובן ואח"כ להתגרש.

דנית שלום,
אני בהחלט נמצאת בצומת מאוד משמעותית בחיים והיא קשה מאוד. תודה רבה עבור שיתוף המחשבות שלך בעניין. אני מניחה שאצטרך עוד זמן ועזרה מקצועית כדי להגיע להחלטה הטובה ביותר בהתחשב במצבי.

בהערכה,
אלה

מוניקה יקרה,
תודה רבה עבור תגובתך שבהחלט עוזרת לארגן את המחשבות ובעיקר לקבל אוזן קשבת ממקור לא צפוי. מאוד עזרת לי. נכון שההחלטה בסופו של יום היא שלי בלבד, אך אין ספק שבעזרת השיתוף גם הצלחתי להבין מה מפריע ממש ואילו דברים אני יכולה להתמודד איתם. במילים אחרים לעשות סדר עדיפויות. זאת בהחלט מצב לא פשוט ויש לי הרבה עבודה לפני ואכן החלטתי לפנות לסיוע מקצועי בניסיון לקבל עוד תמיכה בתהליך ולא לעבור את זה לבד.
הייתי שמחה לדעת האם את יכולה להמליץ לי על איש/ה מקצוע/ה מנוסה?
אני רוצה להודות לך שוב על תמיכתך.

סופ"ש נעים,
אלה

אלה היקרה, מאחר ומוניקה סיימה בימים אלו את ניהול הפורום, אני נכנסת בנעליה בשירשור הזה (מוניקה אם את גולשת לכאן את מוזמנת להצטרף לשרשור בכל מקרה!)

אני חושבת שבאמת יש כאן דילמה קשה.
האיש שלך הוא אדם עם שליחות וזו מקדשת את כל מה שהוא עושה. נמצאת בראש סדר העדיפויות שלו.

המשמעות היא עבורך - למצוא איך לדאוג לצרכים שלך בתוך הזוגיות ולא לצפות ממנו לעשות זאת, או להחליט שזה לא מתאים לך.

נדמה לי, אינטואיטיבית, שאת לא ממש בנוייה להקרבה כזאת. מה גם שיש להניח שאם וכאשר יהיו לכם ילדים - יהיה לך עוד יותר קשה איתו, כי לא נראה לי שזה ישנה את הדבקות שלו בשליחות שלו.

אני נזכרת בראיון שראיתי לא מזמן עם אורי אבנרי, איש השמאל הוותיק.היתה לו זוגיות מדהימה וקרובה ביותר עם רחל אישתו, שנפטרה לפני כשנתיים. הוא אמר בראיון שהם החליטו לא להביא ילדים, כי לא רצו שכאשר יהיה להם חשוב לעשות הפגנה קיצונית - למשל לשכב על הכביש - הם יירתעו מללכת עד הסוף בגלל שידאגו בגין הילדים.

לדעתי את צריכה לבדוק עם עצמך, אולי בהתייעצות עם פסיכולוג - לאו דווקא בתחום הזוגיות - מהי הדרך הנכונה עבורך. האם להתעלם מן הצרכים הרגשיים שלך - ילדים, מימוש עצמי בקריירה, קירבה למשפחתך, סקס - ולהישאר איתו ובעצם להקדיש את חייך האישיים לתמיכה בדרך שלו ובו עצמו, או להחליט על דרך שונה שיש בה מימוש עצמי עבורך, כנראה בלעדיו.

מקווה שחידדתי לך את הדילמה והועלתי במשהו

דורית שלום,
אני מודה על תשובתך. הדבר שקשה לקבל הוא שגם אני יודעת את הדברים הללו פנימה בפנים ופשוט חוששת להתמודד מולם. אשמח להתייעץ באיש מקצוע. האם את מכירה פסיכולוג/ית טובים בתל אביב שאוכל לפנות אליהם?

שוב תודה.
אלה

אלה, לצערי איננו יכולות להמליץ כאן. נסי לחפש בעצמך, יש אנשי מקצוע רבים וטובים במרכז.

התחתנת עם ילד. ילד מקסים ונחמד, אבל מישהו שאין לו מושג מה זה להקים תא משפחתי. מישהו שכדאי להיות חבר שלו אבל לא נשואה לו.
אין דבר כזה לא אוהב סקס. יש לא נמשך אלייך.
תצאי מהקשר הזה, תמצאי אהבה עם הבנה של הדברים הבסיסיים בחיים ותישארי בקשרי אימייל עם החבר מזכויות האדם.

שלום שירן,

את מתארת סיפור מורכב, יש כאן כמה פרמטרים- האחד, הזוגיות שלכם. השני- ההורות שלכם, והשלישי- הילד שבדרך (בשעה טובה!).

1. הזוגיות שלכם כנראה "סובלת" מהרבה מתחים, זה לא פשוט להתחיל פרק ב' עבור כל אחד, ואצלכם בפרט- שאתם למעשה מגדלים ילדים שהם שלכם, אך לא מהנישואים האלו. כל אחד מביא את עולמו שלו ואת ה"נכסים שלו" לתוך המישור הזוגי, וסביר להניח שיהיו יותר עימותים, ויכוחים וחילוקי דעות על הרקע הזה.לתוך הזוגיות שלכם אתם נוטים להכניס "כלי נשק" שהם הילדים שלכם עצמכם- כל אחד יורד על הילד של האחר, במקום לנתב את חילוקי הדעות לתוך הזוגיות.


2. ההורות שלכם - הילדים האלו שייכים למקום נוסף במקביל, לאמא הביולוגית ולאבא הביולוגי. עבור ילד, לחוות עולם כ"כ מורכב, מפוצל, זאת חוויה מאוד לא פשוטה. במצב כזה ילד זקוק לגבולות ברורים, לצד הכלה, חיבוק ואהבה. את הענקת את זה לבנך ולכן אני מתארת לעצמי שאת יודעת על מה אני מדברת. את צודקת לגמרי, הילד בכלל לא אשם. אני מרגישה שאת הכעס את מנתבת גם ןגם- גם כלפי הילד וגם כלפי בן זוגך. אין לי ספק שהמציאות ליד הילד הזה היא בעייתית. אבל היא כזאת מורכבת כי הילד הזה חי בעולם כאוטי לחלוטין. עולם של כאוס ובלאגן מתמיד- עולם שבו אין גבולות ויש רק פרצות. וכשאין לך "עור" ורק בשר חשוף- אתה נפגע. כשאתה נפגע- אתה נלחם במציאות שלך. וה"עור" הזה עליו אני כותבת, הוא הגבולות, שלצערנו הילד לא מקבל אותם. גבולות שאמורים רק לשמור עליו. וכאן אלמנט ההורות לקוי.

3. הורות משותפת - לאור כל זה, יש עוד נושא לא פשוט שיש להתמודד איתו, ההורות המשותפת, הילד המשותף, ומצבך כאשה בהיריון. דווקא בגלל שאת בתקופה מאוד מיוחדת בחייך, יש להתייחס לנושא הזה ברצינות. האידיאל הוא כמובן שתחווי היריון נוח ורגוע, ולא נראה שזה המצב כרגע.הדבר שיותר יכול להטריד הוא איך תגשו לילד הזה, אם כבר עכשיו אתם בחילוקי דעות ברורים על חינוך והורות? האם לא כדאי לעשות משהו לפני שזה הופך להיות מאוחר?

לכן, ההמלצה שלי היא חד משמעית - כדי להקל עלייך וקודם כל שתרגישי טוב יותר ויותר פנויה לחוויה המרגשת הזאת, אני חושבת שאתם זקוקים לסיוע מקצועי שילווה אתכם לתקופה הקרובה, ולדעתי מה שיהיה מתאים פה הוא טיפול זוגי ומשפחתי (יש מטפלים שמשלבים את שניהם). הדרכה הורית פרטנית גם יכולה להתאים לכם ויכולה לעשות פלאים הן למערכת הזוגית והן למשפחתית. אני לא רואה דרך אחרת להתמודד עם כל המורכבויות האלו, ומעבר לזה זה יספק לכם הרבה כלים מצוינים להמשך הקשר שלכם.

אם תצטרכי הכוונה נוספת תוכלי לפנות אליי.מאחלת לך הריון קל ורגוע, והרבה כוחות.

הי טלי יקרה,

קודם כל מצער לשמוע מה שעובר עלייך.

אני מניחה שיש דברים מסוימים שאולי לא העלת פה, הקשורים לטיב מערכת היחסים הזוגית ביניכם. יש להסתכל על כל מרכיבי הזוגיות כפי שהיא ולנסות להבין מה בדיוק הרקע להחלטתו זאת. את בטח יכולה לזהות מה פחות או יותר יכולה להיות הסיבה- מה העלה בפנייך לאחרונה, אלו ויכוחים ופערים יש ביניכם ועוד.

כרגע ההמלצה שלי היא לקחת מרחק ולא להתקרב, גם לא לדבר על ההחלטה שלו, עד שאת מרגישה שהדברים קצת שוקעים ויש אפשרות לשיח יותר פתוח. אינני יודעת ולא פירטת מה טיב השקיפות ביניכם, והאם אתם יודעים לדבר פתוח זה עם זו. אם כן, יהיה קל יותר לגייס אותו לשיחה.

כך או כך, אנחנו לצערנו לא יכולים לשלוט על בן הזוג, לרבות החלטות קשות בבחירת המשך הקשר. אנחנו רק יכולים לנסות להבין מה הסיבות, ומה החלק שלנו בכל התהליך הזה. אבל לפני כל המסקנות וההשערות- נסי לשוחח איתו או לכתוב לו (בכתיבה יש יתרונות רבים), רק אחרי שמעט ירגע.

אשמח אם תפרטי מעט יותר על מערכת היחסים ואולי אוכל להתייחס הלאה.

שלום דנית,

בהחלט יש זוגות ש"מפרגנים" אחד לשני טיולים גם לבד, בארץ או בחו"ל. החוויה היא חוויה של בעיקר חופש ומרחב, לפעמים לשני הצדדים. לא פעם זה יוצר מסתורין וגעגועים ומרענן מעט את הקשר. לפעמים, מרוב שרוצים לתת מרחב, עולים רעיונות שקצת מתחרטים עליהם אח"כ, וכנראה זה מה שהרגשת כאן.

מצד אחד את כותבת שזה היה נטו רעיון שלך, אם כי התכוונת שהוא יהיה קרוב. הוא כנראה חיכה לאישור הזה שלך ולקח את הרעיון צעד קדימה. כנראה הרגשת באותו רגע שזה נכון, אך משחשבת על זה שוב- היו לך ספקות.

נשאלת השאלה, למה. למה היו ספקות? האם יש משהו שקשור לאמון? האם את מרגישה שאת יכולה לסמוך עליו לחלוטין? האם זו רק פגיעת אגו קטנה- שהוא ממש רוצה את זה ולקח את זה ברצינות, להיות קצת בלעדייך? האם זוהי קנאה (בריאה)? נסי לזהות מה בדיוק קשה לך שם. אם הוא היה לוקח חופשה בארץ- האם זה היה מתאים לך יותר? או שלגמרי הרעיון נראה לך הזוי פתאום?

אני חושבת שיהיה נכון לשקף לו מה קרה לך אחרי שהעלת את הרעיון. שפתאום, צצו לך ספקות ואולי חרטה לגבי הרעיון הזה. שפתאום הלבד הזה גורם לך להרגיש קצת מאויימת או חסרת ביטחון (השערות, את תמצאי את המילה שמתאימה), בהחלט שווה להגיד לו שאת לא שלמה עם זה. אם הזוגיות שלכם פתוחה דיה ואתם בד"כ שקופים וגלויים זה עם זה, לבטח הוא ישאל למה ואת תוכלי להגיד לו לגמרי מה את מרגישה, ללא חלילה טון קשה או מאשים.. את יכולה בהחלט להגיד לו שזה מעט מעליב/ מוזר/ כל דבר אחר לגיטימי.

מותר לך להתחרט. זה קורה, כשאנחנו מאפשרים משהו לבן הזוג ואח"כ מתקשים לחזור בנו. אבל החזרה הזאת היא מספרת לך משהו על עצמך ועל איפה את בזוגיות הזאת. וזה בסדר לתת לזה מקום, כי משם בד"כ רק צומחים.

אני בטוחה שתוכלי להמשיך לאפשר לו את המרחב לו הוא זקוק (שווה לברר איתו למה בדיוק הוא זקוק), ואולי לחשוב יחד על פיתרון שמתיישב יותר טוב עם התחושות שלך.

היי עדי,

תודה על העצות שכתבת ועל הפירוט הנרחב.

עזרת לי ונהנתי לקרוא את דברי החכמה שלך.

מה שקרה,

אתמול בדרך לביתי, לפני שקראתי את שכתבת, חשבתי על הנושא והתחלתי בגיבוש דעה.

כשהגעתי לדירה, דברתי איתו על הנושא, שהרי בטוח שגם חיכה לדעתי.

שמעתי את נימוקיו והחלטתי שמגיע לו.

הרי בסה"כ הוא הציע לי להצטרף ואני סרבתי (כי אין לי צורך כרגע לסוע לטיול), לעומת זאת הוא מאוד רוצה לצאת לחופשה בעיקר בגלל שאם לא יקח את החופש הזה, ימחקו לו בעבודה והוא יאבד את הימים.

כמו כן החלטתי שאין סיבה שלא אבטח בו באחוזים גבוהים וגם דיברתי איתו על כך והוא הביע תמיהה מאיפה אני מוציאה רעיונות....... ושזו שטות לא לבטוח בו.

ואני די מקבלת זאת, עד כמה שידוע לי הוא בחור מאוד טוב ונאמן ואין סיבה לא לבטוח בו .

(אם כי בחיים יש תמיד הפתעות).

אנחנו רגילים לבלות ולטייל תמיד ביחד ולכן לא כ"כ אהבתי את הרעיון שיסע בלעדי.

אבל כמו שאמרת צריך לתת קצת מרחב בזוגיות

והאמת גם לי יהיה אויר לנשימה.

כמו כן הוא מתכוון לסוע בטיול מאורגן, ומבחינתי זה נשמע יותר טוב מזה שהוא יסע לבד לגמרי. או עם חבר.

אז כמו שאתם רואים, התחלתי לחשוב שזה בסדר לתת לו מרחב ושיהנה מטיול וגם אני אוכל להפיק מכך תועלת- : מרחב ושמחה כאשר יחזור.

בנוסף עדי, נתת לי חומר למחשבה,

תודה רבה.

שלום דנית,

ראשית אני שמחה שהצלחתי לעורר כמה נקודות למחשבה ותודה לך על מילותייך החמות. מעבר לכך, שמחתי לקרוא את התובנות הנהדרות שכתבת, ונשמע שהפעלת שיקול דעת ומודעות עצמית גבוהה אלייך ולזוגיות.

כל הכבוד לך שאת מפרגנת לו צעד כזה, אין לי ספק שזה יכול לעשות הרבה טוב. לכל אחד באופן אישי וגם לביחד שלכם.

אשמח כמובן להמשיך להתעדכן איתך מה שלומכם.

בהצלחה רבה וזוגיות טובה ומאושרת.

רווית יקרה,

למרות הקושי הרגשי שאת חווה ולמרות הגעגועים שאת חשה לבעלך נסי לחשוב וליישם בחייך את הדברים אשר יכולים לעשות לך טוב.
בנוגע לאינטימיות ביניכם, שיחה נוספת עם בעלך, מעין תזכורת לשיחה הקודמת, זו שהועילה, יכולה לסייע, גם אם לתקופה קצרה.
בנוגע לשעות הרבות בהן את לבד, נסי לראות בזה הזדמנות לפתח את עצמך ולטפח את הדברים שאת אוהבת וטרם הספקת לעשות. אני משוכנעת שישנם דברים שאת אוהבת ומעניינים אותך, תחביבים, לימודים, התנדבות וכד', אשר יכולים למלא את יומך, להביא לאינטראקציות חברתיות (אשר עשויות להתפתח לחברויות וכך תחושי מוקפת חברים) ולמלא אותך באנרגיות טובות.
באשר לבעלך, שמחי עבורו. הוא עושה כנראה משהו שהוא אוהב, עושה לו טוב ומצליח בעשייה הזו.
היות וציינת כי שעות העבודה מרובות ייתכן כי הוא בעצמו יחוש שזה שואב אותו אך ורק לעבודה ואז הוא יעשה שינוי וכאשר זה יבוא ממנו, מרצונו, זה יהיה שינוי אמיתי אשר "יחזיק" מעמד וכתוצאה מכך יתאפשרו לכם חיים רגועים ונורמטיבים יותר.

טיילתי לי ברחבי העבודה עם חברה נוספת. נכנסנו לבניין מסויים ופתאום אני קולטת אותה יושבת עם אנשים בפגישה. באתי לעשות אחורה פנה אבל היא קלטה אותי. חברה שלי אומרת לי - מה קרה? את כולך לבנה... עשינו מה שהיינו צריכות בבניין, בדרך החוצה שוב ראיתי אותה, הלכה למשרד כלשהו. דיברנו ממש מעט ונפרדנו. ואז חברה שלי טענה שגם היא היתה לבנה...
מצד אחד - שמחה שהיא ראתה אותי מטיילת עם מישהי אחרת - למישהי אחרת יש לי זמן, אליה קצת פחות.
שמחה שפתאום נפגשנו ונראה מה יהיה עכשיו...
כשראיתי אותה, ממש החלפתי צבעים, לא הייתי מאופסת, צפו לי המון דברים בבת אחת. לא יודעת...
ובהמשך לתגובה הקודמת - אולי שווה לחכות למשהו ממנה, או שדווקא עכשיו כן ליצור קשר - מה נראה לך?

הי עדן,

כנראה המתח ביניכן גורם לכל אחת לחשוב מי תיזום הפעם את הקשר המחודש.

לנוכח כך שכבר נפגשתן ודיברתן מעט, אולי תנסי לסמס או לשלוח מייל, משהו שאינו קרוב מדי.

נסי לראות מה ילד יום ועדכני.

שלחתי מייל, התכתבנו קצת ונפגשנו לחצי שעה במהלך העבודה. היה נחמד, כאילו רגיל. לא היו לי פרפרים ולא כלום. היא מצידה מחמיאה על המראה שלי, ממשיכה לטעון שרזיתי... סיפרה קצת על החדשה, ודיברנו על כל מיני. היא אכן לא מוכנה לכלום... לא הייתי רוצה להיות במקום החדשה. האקסית איפשהו שם בראש שלה, ובטח גם איפשהו בלב במידה כזו או אחרת.
בשורה התחתונה, אולי סופסוף הבנתי עד כמה היא מתוסבכת ולא בשלה, ועד כמה היא אוהבת משחקים (שזה ככ לא החיים האמיתיים, לפחות לא בתדירות הגבוהה שהיא מחפשת). שמחה שאני לא במקום זוגי איתה, שמחה שלא היו פרפרים לפני/תוך כדי/אחרי.
לא מתכוונת לחזור לחברות נורמלית, אלא אם כן זה יבוא גם מצידה. ממשיכה להנמיך פרופיל - ומה שיהיה, יהיה.
והכי חשוב - תודה לך על הכלללללללללללל

הי עדן,

אני כ"כ שמחה לקרוא את מה שאת כותבת. טוב מאוד שנפגשתן, שלא הרגשת הרבה, טוב שדיברתן, נחמד שהחמיאה.. כן, היא לגמרי לא שם. היא בטח תגיע גם להבשלה מהבחינה הזאת מתישהו. ענין של תהליך.

אז בהחלט בישרת לי בשורות טובות היום, ואני שמחה על כך שהגעת למקום הזה- כל הכבוד לך, הכוחות הם רק שלך. היכולת לנתח, להבין, להתבונן- היא רק אצלך.

אני פה לכל עדכון וביקור..

הכוחות אולי שלי, אבל לא הייתי מגיעה אליהם ומגלה אותם לולא את!!!
לאחרונה חשבתי - וואי, איזו מסכנה עדי - כמה אני חופרת לה... ה-חופרת של הפורום... ויחד עם זאת, תמיד את עונה, תמיד בשמחה, עם המון כוונות טובות, ובעיקר - לא מתייאשת ממני...
האמת, כשסיפרתי על הילה קצת חששתי. חששתי שתחשבי - נו, השרוטה הזו - חצי שנה מדברת על המיתולוגי, עוד חצי שנה על החבר הכי טוב שלו, ובכלל זאת ההיא שישבה לה על הלב. אבל לא התייאשת ממני אף פעם - המון המון המון תודה!
מתוך השלוש שיכלו לענות לי, איכשהו "נפלתי" עליך, וזה בטוח לא סתם!
לא שאני מאמינה גדולה בצירופים כאלו ואחרים, אבל אני מאמינה שהדברים הם לא סתם, ולא סתם יצא לנו השידוך הזה. את מבינה אותי ככ, אני מרגישה שאני מדברת עם החלק ההגיוני שבי (שזה ממש נדיר, כי אני לא מכירה אותו בכלל). מרגישה כאילו אנחנו מכירות - וזה גם משהו - אני כותבת פה כבר המון זמן, ואת ממש זוכרת הכל - זה אדיר!!! את פשוט יודעת איך לגרום לי לראות דברים, לחשוב, להרגיש - והכי חשוב - להאמין בעצמי...
לעולם לא אוכל להודות לך כמו שצריך, וגם עכשיו אני יכולה לכתוב עוד המון... אבל באמת, המון המון המון תודה עדי, על הכל, ובעיקר על הסבלנות והעצות הכי טובות.
החודש אני אהיה גרושה שנה, ואני מרגישה, המון בזכותך, שהצלחתי להתקדם.
ואל תדאגי, זה לא מכתב פרידה, בטח עד יום ראשון כבר תחכה לך הודעה חדשה...
תודה תודה תודה!!!
שתהיה לך שבת מדהימה :)

שלום לך עדן,

תודה רבה מעומק הלב. אני שמחה לכוון ולהאיר את הנקודות.

אני מאוד מתרשמת מהיכולות הגבוהות שלך ובעיקר מהמודעות העצמית העמוקה- להתעמת גם עם מה שפחות פוטוגני, גם עם החלקים הפחות יפים שלנו. אני בטוחה שעבור הקוראים הסמויים והלא סמויים את מהווה מודל מיוחד של שיתוף, אומץ, כנות והרבה עשיה והתקדמות. גם אם קשה לך לראות את זה, כיוון שאת מאוד "בפנים", תהיי בטוחה שכלפי חוץ הדברים נראים אחרת.

לכן אני שמחה גם עבור האחרים שהם זוכים לכך.

מעניין שאת סוגרת שנה בתור גרושה, ובדיוק הגעת לצומת חשובה לא פחות בחייך - ההחלטה הבריאה שלך, יש לציין, לגבי הילה.

אני אשמח להמשיך לזכות ולחלוק איתך כל מה שתבחרי- הדלת פתוחה.

שוב תודה לך, ריגשת אותי בהחלט.
שבת נהדרת,
עדי