פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום שושי,

לא תמיד מספיק לנסות להוכיח לבן הזוג שאת לגמרי שלו. לפעמים, כפי שנראה גם פה, צריך משהו קצת יותר עמוק. אני מניחה שזו הסיבה שהלכתם למטפלת. נשאלת השאלה למה הטיפול לא צלח ומה היתה הסיבה להפסקתו. לא כל אדם מתחבר לכל מטפלת, לפעמים צריך סוג אחר של מטפל או של טיפול ואז לנסות להתחבר שוב- לגישה, לאדם עצמו ולפתרונות שיכול להציע לכם, או לו. אני מעריכה כי הוא זקוק בשלב ראשוני לטיפול פרטני עבור עצמו כדי לנסות לברר איתו מאיפה הדברים מגיעים.

אני בטוחה שעבורך זה לא קל, בינתיים נסי לאתר עבורו מטפל והציעי לו בכל זאת לנסות משהו קצת אחר. ניתן לנסות סוגים שונים של טיפול כמו קואוצ'ינג, טיפול פסיכולוגי, טיפול התנהגותי, שיחות עם עו"ס דרך הקופה או ברווחה ועוד.

אם תוכלי לספק עוד פרטים אני אשמח, ואנסה לכוון אותך קצת יותר.
בברכת שנה טובה,

שלום אורה,

בהחלט לא קל לך להיות נוכחת בסיטואציה כזאת שבה מתעלמים ממך. אני יכולה להבין את הפגיעה שלך. אם תשימי את עצמך במקום בעלך תגלי עולם מאוד "מפוצל", בינך- אשתו, לבין אחיו- משפחתו ב"דם" שלבטח גם הוא מאוד יקר לו. כך קורה, ששני אנשים מאוד יקרים לליבו לא מסתדרים זה עם זה, נסי לתאר מצב שבו בעלך לא מסתדר עם אחותך או עם אדם קרוב אלייך, ואת נקרעת בין שניהם.

יתכן ובעלך, משהגיע לסיטואציה כזאת, לא יכל לשאת את זה ברמת ההכלה אלייך ואמר לך שאת פוגעת ביחסים ביניהם. את "פוגעת" מבחינתו כי את מאוד משמעותית לו והדעה שלך מאוד חשובה לו. מאידך, את כנראה אמרת דברים מסוימים כלפי גיסך שמאוד פגעו בבעלך (נניח- אגואיסט, קמצן, נצלן) - אלו מילים שיכולות לפגוע בנו אישית, כאשר מדובר על מישהו שמאוד קרוב לנו ואנחנו מאוד אוהבים אותו.

לכן חשוב לי לחבר אותך גם לחוויה שלו.

להמשך, יהיה חשוב אולי לםתח קשר קורקטי עם גיסך, כזה של "שלום שלום". כשירצה, יענה לך. בבוא העת הוא אולי יתקרר מעט ויוכל לענות לך.כרגע חשוב לשמור על מערכת היחסים עם בעלך ולהיות "בסדר" ככל שניתן, למרות הפגיעה שלך. כיוון שהוא הצד הקרוע כאן (ללא קשר אלייך ומבלי לבטל אותך). כשאת מספרת לבעלך כמה את פגועה, נסי להסביר לו שהמוקד הוא הרגשות שלך- מה את מרגישה ומה את חווה, ופחות להיכנס להאשמות של "נצלן" וכד'- כי זה ירחיק אותו, באחריות. אם את רוצה שבעלך יהיה בצד שלך, חשוב יהיה לגייס אותו לצד שלך, להסביר לו איך את מרגישה ופחות עובדות קרות בשטח. זה יוכל אולי לקרב אותו יותר אלייך ופחות להתנגד לך.

לעינין המילים יש משמעות רבה, משמעות ערכית וחברתית. כשאנחנו משתמשים במילים ובהאשמות כמו "הילדים שלו מופרעים" (נניח) או "איזה אדם נצלן" וממש מכנים ושמים תוויות על אנשים, אנחנו בעצם מרחיקים את זה שנמצא מולנו, במקום לגייס אותו לחוויה שלך זה פשוט עושה ההפך. אם תסבירי לו ממש בעדינות מה את (!) מרגישה, הוא יבין אותך (!) ולא את העובדה הקרה על אחיו - כי שם קשה לו מדי להתמודד עם מה שאת דורשת. כשתדרשי תשומת לב נכונה לרגשות שלך, הוא יתגייס אלייך.

בברכת הצלחה ושנה טובה!

שלום לך מלכה,

את מעלה איזושהי דילמה ערכית/מוסרית. האם צריך לאחל לאדם, למכר, חג שמח או שנה טובה למרות שהקשר כבר נותק, אך עתיד להתחדש עקב החזרת חוב.

אז קודם כל יש לציין שעדיף כמובן לסיים מולו את ההתחייבויות ולנתק את הקשר, כיוון שמדובר היה בקשר של ביתך איתו, והיא לפי הבנתי כבר לא בקשר איתו היום. נשאלת השאלה איך היא תרגיש אילו היתה יודעת שהקשר, נניח, ממשיך ביניכם. האם זה מספר לה שאתם מעדיפים שיחזרו, או שאתם "לוחצים" ע"י הקשר איתו- לחזרה ביניהם, או שאתם נעשים מעט תלויים בעזרתו, וכד'. כל אלו דברים שיכולים להיחסך ממכם וממנה. חשוב לזכור כי הקשר ומערכת היחסים ביניכם לבין הבת הם חשובים בוודאי , ולכן יש להיות רגישים מולה בנושא זה.

לגבי שאלתך, אני מניחה שאם הנושא כ"כ מפריע לך, יש לכך סיבה. העובדה כי הקשר נותק יכולה להסביר לכל ה"נפשות הפועלות" למה בעצם לא התקשרת לאחל לו שנה טובה. אני מעריכה כי הסיבה הראשונית היא הקשר עם ביתך וחשש לפגוע בו.

כאשר תחזירו את הסכום לבחור, תוכלי גם להסביר מדוע לא התקשרת וכי את מכבדת את בקשתה של ביתך, ולמרות זאת מאוד מעריכה אותו על כך העזרה שהעניק לכם בתקופה הלא פשוטה שחוויתם. ז"א, באותו מעמד של החזרת הכסף גם להביע הערכה למאמציו ולאחל לו הצלחה בהמשך.

שיהיה בהצלחה וחגים שמחים,

רק לחדד - לא לפגוע פיזית חס וחלילה. רק להגיד דברים פוגעים

היי

אני מבין אותך כי פרידה ולא משנה ממה...היא כואבת!
תראה איך אנשים מגיבים "לפרידה/אבידה" מ-חפץ יקר, מבעל חי אהוב, מאדם אהוב, אז טבעי שהכי כואב יהיה להיפרד מבן זוג שהתרגלת לחיות איתו.
מצד שני - אל תנציח את התסכול שלך ע"י דברים שיגרמו לך להיות אדם אחר ממה שאתה!
הגבת נכון או לא...זה כבר שייך להיסטוריה, תלמד מהטעויות של עצמך לפעם הבאה,
רק אם אתה חושב שאתה יכול להפיק איזה שהיא תועלת מהדברים שאתה רוצה להטיח בה, אז תעשה זאת, אתה יכול קודם לרשום את כל אותם דברים ולקרוא אותם בקול לעצמך, אולי כך תבין מה המשמעות שלהם, ואולי זה יספק אותך ויישאר שם, במקרה שלא נרגעת ואתה עדיין מאוד רוצה להשמיע לה אותם אז תעשה זאת בצורה מכובדת שמכבדת קודם כל את עצמך!
בהצלחה ושנה טובה ושבת שלום ו...

אדם יקר,

כמו בני, גם אני מבינה לליבך וצר לי שאתה חווה כאב. פרידה תמיד מלווה בכאב, על אחת כמה וכמה כאשר לא אתה הוא היוזם.
למרות הקושי נסה להניח את האגו בצד. כמו שאני רואה זאת, הגבת באופן מאוד מכובד ומכבד בעת הפרידה. היות והיא לקחה החלטה לגבי הקשר שלכם, לא היה כל טעם להטיח בה עלבונות. גישה שכזו בוודאי לא הייתה מביאה אותה לשנות את דעתה.
מדבריך אני מסיקה כי הקשר שלכם היה, פחות או יותר בסדר, אמנם חשת כלפיה רגשות עזים אולם יחד עימם, ב"קטע שכלתני" הבנת שזה לא ממש זה, כפי שציינת, לשניכם היו בעיות בקשר. במילים אחרות, אם אני מבינה נכון, הקשר הזה היה לא נכון עבורך ועבורכם. סיומו למעשה מאפשר לשניכם למצוא, בבוא העת, את ה"אחד" וה"אחת" של כל אחד מכם, למצוא את הזוגיות הנכונה שלכם ולכם.
לשאלתך, לגבי קשר חדש בזמן הקרוב, אין חוקיות. עשה מה שנכון לך. אם אתה חש שאתה בשל לקשר חדש, שאתה מוכן נפשית להתנסות חדשה, "לך על זה", אולם אם מטרתך היא להקל על הקושי שאתה חווה כעת בעזרת מישהי אחרת, מישהי אשר תשמש כמעין "פלסטר", זה יהיה לא הוגן כלפיה כמו גם, כלפיך, היות ולא ממש תאפשר לעצמך זוגיות אלא מעין "אקמול".
אני מאמינה כי הדברים מתרחשים תמיד לטובתנו גם אם בנקודת זמן מסוימת אין אנו מסוגלים ל"תפוס" זאת לכן, למרות הקושי נסה לראות את הדברים באור חיובי. אולי סיום הקשר הזה משחק לטובתך היות וה"אחת" שלך ממתינה לך...

היי
בן אדם לא יכול לעשות 2 דברים בו זמנית! (חוץ מנשים...)

כפי שאת כותבת ומנתחת יפה את מצבך, ברור שאת צריכה לבחור עם מי היית "יותר" רוצה לחיות את שארית חייך? מי מתאים לך יותר? רק אז תהיי נקייה וחופשיה לנהל מערכת יחסים נטולת שיקולים זרים, ויהיה לך את כל הזמן לבדוק ברצינות קשר חדש.
בהצלחה שנה טובה ושבת שלום.

היי
הכוונה לא הייתה במי לבחור...כי עם האקס הסיפור נגמר.
השאלה שלי למה אני לא מצליחה לפתח לבחור החדש כלום ואם זה קשור לזה שנפרדתי מהאקס שלי לפני זמן מה?.....
שנה טובה :)

שירלי היקרה, בני אדם לא מצליחים להתאהב בכל אדם אחר. זה לא עובד ככה. יש אנשים שלא משנה מה יעשו וכמה יעשו לנו - הם לא יצליחו להיכנס ללב שלנו ולגרום לנו להתאהב בהם. לפעמים זה בגלל שאין משיכה כימית מספקת. לפעמים זה בגלל שכל אחד נעול על טיפוס אישיות מסויים ש"פותח לו את הלב", או על טיפוס שיש לו הופעה חיצונית מסויימת ולא אחרת.
עד כאן באופן כללי זה נכון כמעט לכל אדם, גבר או אישה.
לגבי מה שאת מספרת, יתכן גם שהחבר הקודם עדיין לא יצא לך לגמרי מן הלב, ואולי את מחפשת משהו ממנו בכל גבר אחר, ואם הגבר הנוכחי לא מזכיר אותו - אז הוא לא עושה לך את זה, אפילו שאותו חבר אימלל אותך, בכל זאת כנראה אהבת אותו ממש.

אפשרות אחרת היא שמבלי לרצות ומבלי להיות מודעת לכך, את עכשו שומרת על עצמך מפני התאהבות נוספת, בגלל שהמערכת הקודמת היתה עבורך מאוד פוגענית. כאילו שמת חסימה על הלב ואינך מעיזה להיכנס לעוד מערכת יחסים כדי לא להיפגע שוב. כאילו משהו בך יושב ושומר עלייך ואומר לך - תיזהרי לא להתאהב, כי גם הבחור החדש עלול לאכזב אותך ולפגוע בך בהמשך.

ואגב, העובדה שהבחור החדש יודע לחזר ומפגין כל כך הרבה אהבה - כלל אינה מבטיחה שהוא יישאר כזה לאורך כל הדרך. כבר שמעתי על המון גברים שחיזרו נפלא בתחילת הדרך וכאשר היחסים התייצבו - הם חדלו מכך לגמרי, כאילו עשו כבר את שלהם והבטיחו לעצמם את הבחורה, ועכשו אפשר לחזור לשיגרה.

אני מציעה לך לחפש קצת מאמרים על הנושא של התאהבות, כדי להבין את המנגנון, ולדעת יותר מה תורם לכך, מה מפריע, מה משפיע. בכל מקרה, לדעתי ומנסיוני - יש כאן המון אלמנטים פיזיולוגיים, הקשורים למראה חיצוני מסויים שמדבר אלינו, ריחות, איכות של קול, שפת גוף ואישיות. ומכיוון שכל האלמנטים הללו הינם נתון די קבוע שקשה לשנותו - אזי ההתנהגות והמעשים של הגבר יכולים לתרום ולהגביר את ההתאהבות, אבל לא יותר מדי, ואם אין את הנתונים הבסיסיים הללו שאת מחפשת - אז המחוות וההתנהגות לא יעזרו...

אין צורך שתחפשי תסביכים אצלך...על פי איך שאת כותבת - אהבה וזוגיות מאוד חשובות לך וזה יקרה עם אחד הגברים הבאים שתפגשי.
בהצלחה!!!

בנוגע להודעה הקודמת שרשמתי.
אחרי שבוע שלא דיברנו,נפגשתי עם הבחור שאיתו חתכתי את הקשר,והיה ממש כיף.
יש לי התלבטות,מצד אחד אני לא רוצה קשר מחייב עם אותו בחור אך מצד שני אני נותנת לו מסר כפול.
כאילו כיף לי להיות איתי ב"תנאים" שלי,בזמן שלי בלי התחייבות והגדרה,יש לציין שאנחנו לא מקיימים יחסים.
אז מה לדעתך אני צריכה לעשות אם אני יודעת שיש לו רגשות כלפיי???הוא אמר לי שהוא אוהב אותי,והוא ממש קשור אליי.
חשוב לציין שהוא יודע הכל אני לא מסתירה כלום,הוא יודע את המצב שבו אני נמצאת,הוא יודע שאני לא מרגישה כמוהו,אך מצד שני אני כן מראה לו שאכפת לו ממני.אני אמיתית איתו ואומרת לו כל מה שאני מרגישה,ושמה את הקלפים על השולחן
האם עליי להתחשב בו ולנתק את הקשר כדי לא להשלות אותו אם אני לא מרגישה כמוהו או להמשיך בקשר בלי הגדרה והוא יודע את זה,מתוך התחשבות בי,שאני זקוקה לחום ואהבה והוא נותן לי ואז אולי לא יודעת,כרגע אני לא רואה את עצמי מתאהבת,אולי אני כן אצליח להרגיש משו?
תודה :)

שירלי היקרה, סליחה על העיכוב בתשובה.
נכון שאת שמה את הקלפים מולו על השולחן ולא משלה אותו לגבי רגשותייך וזה חשוב מאוד. אבל ככל שיחסים כאלה יתמשכו ביניכם, כל אחד מכם מעכב את עצמו מלפתח יחסים עם אחרים שאולי זה יהיה מוצלח שם יותר.

אני גם חושבת שאת צריכה ללמוד להיות קצת לבד. עם עצמך.

נראה כאילו מאוד קשה לך להיות עם עצמך, ללא בן זוג. זה חשוב בפני עצמו: כי זה הופך אותך פחות תלותית בקשר. אם את תתרגלי להיות עצמאית, תפתחי חברויות על חברות טובות, תצאי לבילויים שהם לאו דווקא זוגיים בלבד, תהיי גם קצת עם עצמך בבית, ה יגורם לך לא ליפול לזעורותיו של כל מחזר מרוב צורך בבן זוג כלשהו. את תדעי שזה לא סוף הועלם להישאר לבד, ותדעי לחתוך קשר שלא יעשה לך טוב, כמו הקשר הקודם שכנראה פגע והזיק לך.

בקיצור, היחסים עכשו איתו מושתתים על משהו לא נכון ולא בריא.

שלום יהודה ובוקר טוב,

ראשית, השאלה מאוד מעניינת ומעלה סוגיה חשובה, שאלה למעשה שקשורה למגדר. לגברים ולנשים יש מנגנון שונה, לגבי משיכה, זוגיות, רומנטיקה, פרקטיות וכן הלאה. ברור לנו שאנחנו שונים גם באיך אנחנו תופסים את העולם. מחקרים וגם סיפורים מהחיים מוכיחים לנו שנשים נמשכות יותר למעמד, כסף, ביטחון כלכלי, לאדם שיוכל להחזיק את המשפחה שהן רוצות להביא, ואילו גברים יותר יתייחסו להופעה חיצונית ולאיזו אשה היא תהיה בתוך הבית. מאוד חותך, מאוד מכליל- אבל יש את הנטיה הזאת. כמובן בתוכנו קיימים הרבה הבדלים וסובייקטיביות בין אנשים- מה שהופך אותנו לאנשים "שונים" זה מזה, גם בתפיסות.

לגבי מה ששאלת, הרי גברים מראש נועדו להיות הזכרים הכובשים, המחזרים, אלה שיוצאים לצוד. זה לגמרי ברמה ה"בהמית" ולא ברמת הרוח, אלא ברמה הגשמית- מה התפקיד של גבר בעולם הזה. כתוצאה מכך, הוא יחליף חוויות עם החבר שלידו על מישהי שעוברת ברחוב, הוא יכול גם לדמיין או להתחיל איתה ממש. אשה, הצד שאמור להיות מחוזר ונכבש, תהיה אולי קשה להשגה ופחות תראה התעניינות. זה עדיין לא אומר שהיא לא נמשכת אליך. לפעמים, תתפלא, אשה דווקא יכולה לחשוב על גבר במובנים מאוד גופניים אך לא להראות התעניינות כלל או אפילו להראות שהיא לא מעוניינת- כדי לבדוק האם אתה תעשה צעד. ברמה הפסיכולוגית, גבר שרואה מישהי כזאת יכול לקחת לו אותה כאתגר- ולנסות לחזר אחריה בכל מקרה. זה קורה הרבה פעמים. במישור המקביל- אם אשה תהיה יותר מדי קלה להשגה, אולי היא כבר לא תהיה כ"כ אטרקטיבית..

לכן אולי המשיכה יכולה להיות אותה משיכה, אבל לא להראות כזאת. בהיבט אחר, יתכן והמשיכה של נשים כפי שהצגתי בהתחלה, קשורה יותר למצב מנטלי וראיה של הגבר במישורים נוספים, במובן של "איך יפהפיה כזאת התחתנה עם כזה מכוער"...

אני כמובן מזמינה את הפונים והפונות האחרים והאחרות לתת את דעתם.. בהחלט סוגיה חשובה.

בהזדמנות זאת שנה טובה מלאה בהצלחות,

בוקר טוב אורן,

אתה מתאר בעצם מערכת יחסים עם אשתך שבמקום מסויים מנוהת ע"י הוריה. למעשה, כנראה, זהו הרגל משכבר הימים- ליסוע ביחד, ואמנם הם דואגים שתיסע איתה אחת לשנה (למרות שלפעמים אתה לא חושב שזה רעיון כ"כ טוב), בכל זאת אתה נשאר מחוץ לנסיעות אחרות.

כך שהתחושה שלך היא לגיטימית. נראה כי ההחלטה לגבי הנסיעות ואולי גם לגבי דברים אחרים היא לגמרי לא בשליטתכם כיחידה זוגית נפרדת.

נשאלת השאלה האם זהו רק סימפטום למשהו שקורה בתוך הזוגיות שלכם ולגבי קבלת ההחלטות המשותפות שלכם כזוג. הרי נסיעה, מובן, צריכה להיות מוסכמת על שני הצדדים ובוודאי לא להשאיר צד אחד בחוץ, ללא הסכמה משותפת. אם נשים רגע את הפטרונות של ההורים בצד ונתמקד רק בכם- האם אתה מרגיש שיש משהו שקשור לקבלת ההחלטות שלכם, לרבות אמון ביניכם, שהוא מעט בעייתי? כיוון שהיינו מצפים שהנושא ישאר ברמה הזוגית ואם אין הסכמה של שניכם- הרי שלא תיסעו (נשמע פשוט, אבל כנראה מאוד מורכב מבחינת המשפחה שלה ואיך זה משפיע עליך). אני מבינה גם שהיחסים בינך לביניהם לא תמיד אידיאליים ועך כן הנושא אפילו רגיש יותר.

אני מציעה שתפתח את זה רק מול אשתך- הרי היא הפרטנרית שלך ומולה בעצם הדברים אמורים להיות מועלים. נסה לבדוק איתה האם היא מצליחה להבין את החוויה שלך שאתה לגמרי נשאר בחוץ, והאם היא חושבת שזה לגיטימי. משם תוכל לבדוק מה צריך לעשות, שוב, ברמה הזוגית- כדי לאתר את כל הבעיה ולמצוא לה גם פיתרון ברמת התקשורת ביניכם.

הורים הם לא תמיד פשוטים ויכולים להוות גורמי סטרס לא קלים עבור הזוג. אבל בפועל ההתמודדות היא של הזוג, ואפילו מהווה מבחן, עד כמה אתם מתמודדים עם התנגדויות מהמעגלים סביבכם ועד כמה התקשורת שלכם פתוחה בשעת המשברים האלו. נסה לראות את זה גם באופן הזה. מאוחר יותר כשאשתך תהיה בצד הנכון, בצד של הזוגיות, אולי היא גם תצליח לשים להוריה גבולות ולהסביר להם את העמדה שלכם, כזוג, ולא כאנשים בודדים. כי כל המטרה היא לא להפיל עליך או עליה את ההחלטה, אלא לקבל החלטה משותפת. נסה לשתף אותה גם בחשש שלך לגבי הבאת ילדים- האם גם אז כל העול יפול עליך? כבר מעכשיו צייר את הגבול הזה, על מנת שאשתך תבין ותחווה את העמדה שלך, בדיוק כפי שהיא.

בברכת הצלחה ושנה טובה,

קודם כל תודה על כך .
לגבי כמה הבהרות :
1. מדובר בקשר נחמד מאוד עם הורייה בלי חיכוכים לחלוטין (הרבה אני יכול להגיד בצנעה בגללי ,כי לפעמים גם שהם מציעים לה לידי נראה שכאילו אני לא בעניין אך אני משתדל לא להכנס לקונפליקט למרות שנראה שהם לא רואים בהצעות משהו חריג אך אני רואה בזה סוג של משהו חריג ולא בנורמות זה כמו שאומרים לי :אתה לא קשור ) .בארוחות ערב רגילות או צהריים הם נחמדים מאוד ,מזמינים את שנינו למסעדות לפעמים עם כל המשפחה וכו' .

2. אני ואשתי מאוד אוהבים אחד את השני .
3. אשתי ואני במעמד ביניים ,ובמקצוע שלמדתי (כלכלה) היום קשה מאוד להתקדם ולהתפתח ואני תקוע במקום בתפקיד אדמנסטרטיבי ,למרות שליטה וקשרים בשוק שיכולים אולי לקדם אותי (אני רואה בזה אינטרס של כל הורים שהחתן שלהם יעבוד בעבודה טובה ומכניסה כך הוא מרוצה וביתם מרוצה) אך הם כל הזמן אומרים שאני במקום טוב כל פעם בתירוץ אחר שאשתי מנסה להיעזר באביה .
בקיצור אני לא מוריד ממני את "האשמה" למרות שאני מחפש עבודה אך נופל כל הזמן בקטגוריית הניסיון ואפלו לא חוזרים אליי .

שלום שוב,

לגבי ההבהרות, תודה.
1. כפי שכתבתי, גם פה- אתה עושה נכון שאתה משאיר את המצב ברמה הזוגית ולא מולם. אין מה לפתוח את זה מולם אלא מול אשתך, כיוון שהיא למעשה החוט המתווך ביניכם. זה לא אומר שיש לך בעיה זוגית איתה, או שאינכם אוהבים מספיק, לא לשם כיוונתי. כיוונתי בדבריי לכך שכאשר יש לנו איזה עינין לא פתור עם המשפחה מהצד של בת הזוג- יש לפתוח את הדברים באופן שקוף מולה ולברר האם יכולה להבין את מה שעובר עליך, ובכך להקל עליך- מול הוריה.
כיוון שאם היא לא תדע והדברים ישארו באויר, המצב ימשיך להיות מתוח.

2. נראה שהמעמד שלך בעבודה וכתוצאה המצב הכלכלי שלכם נוגע בך, אולי מפריע לך, מתוך המקום של לפרנס משפחה ולהחזיק בית, וגם מתוך המקום שאתה יודע מאיזה בית אשתך מגיעה, ואכן זה לא קל להרגיש איזו ציפיה מרחפת מעל הראש. אך להרגשתי זוהי ציפיה שלך מעצמך, ופחות מהסביבה. זכור שאשתך בחרה בך למרות ואולי בגלל ש"הכסף לא צומח על העצים" איתך, וזה נותן איזה נופך אחר של חיים, בכל זאת, ולטובה. אולי כדאי לברר עם עצמך האם מפריע לך שהיא פונה לאביה, שכן בו ברגע זה מבטל באיזשהו מקום את האחריות שלך או ההצלחה שלך בלהחזיק את הבית.

כאן הייתי מעודדת אותך להמשיך ולנסות להפעיל את הקשרים ולהתקדם כמה שאפשר. כמובן זה לא תמיד תלוי בנו, אבל אני מאמינה שתצליח להתקדם בזכות הכישורים שלך והאמונה שלך שזה אפשרי. אם תצליח להסיר את הציפיה מעצמך או את החשש שאתה לא מספיק - זה יוכל להקל עליך.

3. אשמה- אתה לא אשם במצבך, אתה אחראי על מה שקורה איתך, וזה גם באופן חלקי. הכיוון הנכון הוא להראות השתדלות להתקדם כפי שבטח אתה עושה, ואולי מעט לנסות לשנות את הגישה (למרות שזה מאוד קשה)- לראות אתכם שוב, כיחידה זוגית, כבית אחד, שכל אחד תורם לו. יהיו תקופות שאתה תתרום יותר, ויהיו תקופות שהיא תתרום יותר. אבל המקום הזה של להפריד ולהסתכל על הבית כ"מי מכניס אליו יותר רווחה כלכלית" הוא מאוד בעייתי, כי הוא שוב יוצר אצלכם את המצב שאתם למעשה לא ביחד בבעיות שלכם (פסיכולוגית) אלא בבעיה (סמויה כרגע, עד שתשתף אותה) של "מי מכניס יותר כסף", "מי גורם לצאת לחופשות", והכל סביב זה. למעשה- זה בית אחד, הוא שלכם, ושניכם עושים את המיטב.
בהמשך, כשיהיו בשעה טובה ילדים- תוכל לתרום אף מעבר לבית, כשתשמור עליהם, תגדל אותם יחד איתה ותיתן לה תחושה טובה שאתה חולק איתה את המטלות בבית (כבר עכשיו אפשר לעשות את זה). אם יש חשבונות נפרדים אני הייתי ממליצה לאחד, כדי להבטיח תחושה שאתם ביחד לחלוטין גם פה, ולטשטש איזו חלוקה דיכוטומית. הבית הוא כמו עסק כלכלי לכל דבר כאשר שניכם "מועסקים" בו, ותורמים מה שאפשר.

המסר למעשה הוא שאדם לא נמדד בכמה הוא מכניס כסף (אולי במקומות מסוימים זה נמדד ככה, לצערנו). יש להסתכל על כמות הרווחה המנטאלית לצד רווחות אחרות, עבור בת זוגו. אם לה טוב איתך וסה"כ אתם מסתדרים- אין בעצם סיבה שתחוש ככה. אז כן, להמשיך ולחפש ולהתקדם, אבל לא להיות בלחץ. המקום של לרצות את הוריה הוא מובן וטבעי, אבל אין לי ספק שהם רואים עד כמה אתה טוב עבור ביתם. יהיה לך קל יותר אם גם אתה תחוש ככה כלפי עצמך :)

אנחנו כמה חודשים לפני החתונה פתחנו חשבון משותף (אך כמובן בלי חסכונותיה מהעבר - מה שמוזר הרי יצאנו שנים לפני כן ועדיין לא סומכים ....) .
לגבי שאר הנושאים באמת שהנושא זה לא מי מרוויח יותר ,אלא שאני רואה אינטרס של הורים לתת דחיפה לקידומו של החתן יותר מהר אם יש להם אופציה לעשות כן ,ואני יודע שיש אופציה אך יש אדישות בנושא ולא מציעים דבר (דוגמאות רבות אפילו זה שילוב של חתן\כלה בחברה וקידום מהיר תוך כדי לימוד צמוד אז אפילו לחלק מזה כבר אין לי ציפייה ) .
אך אני חושב שכל שאר הדברים שאמרת את צודקת ,אני פשוט צריך לסמוך רק על עצמי גם אם זה לא כל כך תלוי בי וזה יהיה איטי ביותר .

שהתירוץ של טיול בנות היה על סוכות מערב החג חמישה ימים באותו שבוע ,ופתאום בגלל שזה ערב חג האבא אמר ש"במקרה" הוא יהיה שם ואז זו כבר ארוחת חג ,רק שאני לא קשור ,אז הרגשתי היא של מחטפים וניצול סוג של תמימות של אשתי שהם מכירים בה .
זה לא נעים בכלל הסיפור הזה .
השאלה האם ההרגשה היא לגיטימית ,כי בכל זאת הכסף הוא שלהם ,וכאילו הוא קונה מבחינתם הכל גם את האופציה שאני לא אהיה איתם בארוחת חג מתי שלא בא להם .

הי,

אני חושבת שההרגשה שלך מאוד לגיטימית. אשתך עוד לא ממש נפרדה כפי שהיה מצופה, מבית הוריה. יתכן והקשר הזה הוא הדדי- היא לא רוצה להיפרד ממש ולהתחיל את חייה כרעיה, והם לא רוצים לגמרי לשחרר אותה הלאה. ככל שאתה נותן פרטים ההבנה היא שמדובר בקשר שיכול להיות לכם כזוג בעייתי גם בהמשך.

כפי שחידדתי לאורך ההתכתבות בינינו, אם הנושא לא יעלה מול אשתך באופן בו תשים גבול ותתחיל להיות אסרטיבי לגבי צרכיך בקשר, זה רק ילך ויחמיר לצערי. כי ככל שאתה "שותק" אתה נותן למצב הזה לגיטימציה. ואם "הסכמת" לטיול סתמי, פתאום זאת ארוחת חג, ואחר כך יבואו עוד כל מיני הצעות חוצות גבולות (ויבשות..) אף הן. לכן חשוב מאוד שתבדוק מול עצמך- האם אתה יכול לשים לה גבולות בעינין הזה, ולנסות לאחד אתכם ליחידה זוגית ולא למצב בו היא עדיין מאוד קשורה לבית הוריה. חתונה ומיסוד הוא חלק חשוב מהיפרדות בריאה מהבית הגרעיני- אני לא משוכנעת שהיא "שם" עדיין, לאור מה שתיארת.

אני חושב שאמרת כל מה שכבר ידעתי ,רק הבעיה שדיברתי איתה על רגל אחת וכל השאר התכתבתי איתה כי היא חוזרת מאוחר מהוריה כל יום (חלק מהעניין) ואז אנחנו לא ממש יכולים לדבר על הנושא . הבעיה הנוספת שהיא מאוד רגישה ועושה הקשרים לא נכונים .

אנסה בצורה מתונה להמשיך לדבר על הנושאים האלו .

הוריה ובמיוחד אביה אני מרגיש שעדיין לא משחררים .

בתודה

הי שוב,

הכרחי להניח את הדברים על השולחן כפי שהם ולא על רגל אחת. ברור לי שזה לא פשוט לאור הרגישות שלה.. אבל זכור שהתכתבות היא לא תמיד משקפת את הכל- לא טון דיבור (שיכול להיות מזמין ועדין) ולא נימה (שיכולה להיות רגועה), ולא שפת גוף (חיבוק או הבעות פנים מרגיעות) וכמובן שיחה ב-4 עיניים הופכת את כל האינטראקציה למשהו אחר לחלוטין.

בגדול המסר הוא להפריד בין היחידות ולנסות לשמש לה איזשהו "תחליף" של ביטחון- מבית הוריה, לבית הקיים. אני מציעה, שבשלב מאוחר יותר, תנסו לשקול איזו הכוונה נכונה או יעוץ מתאים לצורך בניית הקן המשותף. זה הכרחי להמשך רווחתכם כזוג.

אני מקוה שהצלחתי לסייע ולהאיר את הנקודות החשובות. העבודה שכבר ידעת שאלו דברים חשובים שיש לשים עליהם דגש-מעודדת, כיוון שזוהי תחילת הדרך לקראת השינוי הרצוי.

לסדר דברים .

תודה
אנונימי

היי

אם אפשר ברשותך וברשות עדי בדיחי המקסימה להוסיף כמה מילים...
מאחר ואשתך התרגלה כל חייה להיות תלויה אך ורק בהוריה, יהיה לך מאוד קשה למשוך אותה אליך כפי שאתה היית רוצה, לכן אין טעם לנסות להסביר לה כי תמיד אתה תהייה מישהו שרוצה להפריד אותה מהוריה/הבטחון שלה/ההרגלים שלה וכו'... ותראה בך במקרה הטוב סוג של נודניק שצריך לעבור איתו עוד משוכה עד לפעם הבאה.
אתם חייבים לגשת לייעוץ מקצועי שבו אדם ניטרלי יאמר לה את הדברים שנקווה שיכנסו לליבה ויגרמו לה לשנות לאט לאט את התלות בהוריה,
אם תתמידו ללכת לייעוץ תרוויחו גם זוגיות נהדרת וגם משפחה תומכת, שום דבר לא צריך לבוא על חשבון משהו אחר!
בהצלחה ושבת שלום עם שנה טובה ומתוקה

היא לא בדיוק חושבת שיש בהתנהגות זו איזו שהיא בעיה .
היא אומרת מה אסור לי לבלות עם הוריי ,היא עדיין לא רואה את זה ושאני אומר ייעוץ היא מסתכלת ואומרת איזה ייעוץ הכל בסדר .ובאמת חוץ מהנושאים האלו שציינתי הכל בסדר .
אך התלות של הורייה בה +שלה בהם מתחילה להיות בעייתית ויותר מידי .

היי
מצד אחד אתה מתאר זוגיות נפלאה, ומצד שני אתה רוצה גם שהעניין הזה יסודר כי הוא מציק לך...
הכלל אומר > שאתה והזוגיות שלך/כם צריכים להיות בראש סדריי העדיפויות!
אם זה אכן כך, אז באמת מה הבעיה שהיא מבלה עם הוריה? תשתדל להעסיק את עצמך בזמנים שכאלה ועל הדרך אולי תגלה שאתה בר מזל, אשתך נוסעת לבלות עם...הוריה! אחלה עסקה רבים וטובים היו מתחלפים איתך.
במידה ואתה מרגיש שהקשר "פוגם" בזוגיות שלכם או בא על חשבונך, זכותך וחובתך הזוגית... להמשיך ולנסות להאיר לה את מה שהיא לא רואה או לא רוצה לראות. לשם כך תשתמש בכלים העומדים לרשותך כמו למשל...לבקש ממנה לבוא איתך לשיחת ייעוץ כי זה נושא שמאוד חשוב לך.
אני מאמין שיש לך את הכישורים להביא אותה למצב שהיא "תסכים" ללכת,
אתה יכול להציע לה שהיא זו שתבחר את היועץ, ואף את המקום והזמן וכו'.
בהצלחה

מה נשמע ?
מאז שיחתנו האחרונה קרו כמה דברים :
לטובה :
1. קצת ירדה בעניין של לנסוע לחו"ל עם אחייה ואבייה ,(יכול להיות שפשוט לא מדברת על זה בשביל להוריד לחץ ) אבל זה כאילו מדובר על ביטול הכוונה .
2. כנראה בוצעה שיחה מסויימת עם הורייה כיוון שאמא שלה רמזה לי שהיא אוהבת ומעריכה אותי .
3. היא רוצה לעשות ביחד הרבה יותר בילויים .

לא לטובה:
1. קודם כל זה נעשה מצב שכל יום (כמעט) היא נמצא אצל הורייה עד שעות מאוחרות בתירוצים שונים (חוגים :פילאטיס ,חדר כושר ,מסג' ,קוסמטיקאית וכו' ) הכל באיזור מגורי הורי אשתי במימון של הורייה כמעט בהכל ,הבאתי את דעתי על הנושא שכבר אני רואה אותה שעה שיושבים לראות טלויזיה ביחד והולכים לישון וזה לא בסדר מהרבה סיבות :
1. זוגיות של שנינו .
2. סידור וארגון הבית , אכילה ביחד ,קניות ביחד (כיום פעם בחודש יוצא לנו ללכת ביחד) ,ספורט ביחד (הליכה ) ,היום מה שקורה שאני עושה את הכל כמעט לבדי ,אולי פעם בשבוע יוצא שהיא חוזרת בשעה סבירה (סביבות 8 ) ומסייעת לי .
3. כל הזמן היא מושכת ליציאות מחוץ לבית למסעדות ,ספא ,בתי קפה ועוד (אני לא אגיד שלא כיף לי ) אך כל הבילויים בחוץ עולים הרבה מאוד כסף שאין לנו בשלב זה .(כמו שציינתי תכלס אנחנו בני מעמד ביניים .בנוסף אחייה נסע לארה"ב ללמודים והיא מתכננת כבר שנסע לבקרו ,אני דוגל שאם אח החליט לנסוע לחו"ל אז זו בחירתו ו"תפקידו" לבוא לבקר יותר מאשר תפקידנו .

וגולת הכותרת : נפגשתי כבר פעמים עם מטפלת זוגית שעושה לי רושם מפעמיים שהיא קיצונית יותר מידי לגבי זה שזו בעייה זוגית קשה ,והיא הגיעה למצב שאמרה שהיא לא חוזרת הבייתה הרבה אולי מכיוון שאין לה תשוקה כבר לראות את הבית\אותי (אולי לא הבנתי נכון את כוונתה ) .בכל אופן שאלתי את אשתי האם היא אוהבת אותי ונמשכת אליי והיה נראה שהיא נעלבה מעצם האמירה , אמרה "זו מה שהיועצת הזוגית שמשלמים לה אומרת לך " ומאותו רגע כל הערב הייתה קרה כלפיי ובקושי דיברה איתי כמה שנסיתי שתוציא מילה .דבר נוסף אמרתי ליועצת שבשבוע האחרון בעקבות זה שדיברתי במהלכו אז אשתי גם שהלכה לחוגים חלק מהזמן חזרה הביתה בשעה סבירה (8-9) אז היא אמרה שיכול להיות שזה זמני אם יש בעיה מסויימת כמו שנראה שיש.

השאלה הנוספת האם מה שהיועצת אמרה הגיוני או שהקדמתי את המועד של שאלות בסגנון הזה ,ומה יכול להעיד ההתנהגות של אשתי .

העניין שבעבר אמרתי לה לבוא איתי לפגישה היא אמרה שהכל בסדר והיא לא מבינה למה אני צריך את זה בכלל .

אני מרגיש שכמו שרשמת בעבר היא לא יצאה מהיחידה של המשפחה הגרעינית אך היועצת יותר קיצונית ממחשבה זאת ואומרת שהבעיה הזוגית קשה מאוד ,אני לא יודע האם זה נכון ושואל אותך מכל מה ששמעת בעבר האם זה הגיוני .

יש לציין שאשתי טיפוס מאוד ילדותי באופייה ,שקטה ומופנמת ,רגישה עד מאוד ("ללכת על ביצים " ) .

מבחינת אנשי מקצוע האם עשיתי טוב שהלכתי ליועצת הזוגית ..?

הרבה שאלות
תודה
אנונימי

שלום לך אנונימי,

ראשית, הדברים הטובים שכתבת הם אכן טובים! נראה שיש איזו הבנה לגבי הנסיעות לאח שלה, ונראה שגם מצד ההורים שלה יש איזו התקדמות. היא מעוניינת גם לבלות יחד- כאן שווה לקחת את המושכות וכבר עכשיו לתכנן צימר או טיול ביחד- יש דילים מצוינים וזה בהחלט זמן טוב.

לגבי כל היתר- אכן, זה בעייתי שהיא לא מתגייסת לטובת הזוגיות שלכם; היא לא משקיעה זמן ב"ביחד", למרות שאתה אומר שהיא כן מעוניינת (וכאן כדאי שאתה תעשה צעד), והיא גם לא לוקחת אחריות על נושא הבית ויודעת שאתה תעשה את זה. מה יקרה אם שבוע אחד תודיע לה שאתה לא מארגן וקונה ומסדר את הבית אלא אם כן היא עושה את זה יחד איתך? (לא מתוך איום, פשוט לא עושה).

צריך לזכור שהוריה מממנים אתכם מכל מיני היבטים- קודם כל היא מועסקת אצל אביה, כך שהיא לא ממש מועסקת בעבודה שהיא הרוויחה בזכות עצמה, מעבר לכך כל עינין הפינוקים והבילויים האישיים שלה למיניהם- זהו פינוק מצד הוריה, וגם מצידה. זה שוב המקום הסימביוטי הזה מול הוריה- חוסר נפרדות רגשית. מעבר לכך הם "מממנים" אותה מבחינת השקעת הזמן שלה- הם משלמים עבור הבילויים שקורים איתם, או לידם.

לגבי המטפלת הזוגית- קודם כל כל הכבוד שהלכת. זה אומץ וזה מראה על רצון גדול להזיז משהו. אני לא יודעת מה הגישה שלה, אך יתכן ויש סיבות לכך שהתרשמה שמדובר בבעיה זוגית קשה. בפורום מן הסתם אין לנו את האפשרות לנתח את הכל מהכל, מה שכן אפשרי בפגישה שאתה משלם עליה וסה"כ זה הזמן שלך. לכן אני לא יכולה להתייחס נקודתית האם המטפלת צודקת או לא. אבל-

ייש את התחושה הסובייקטיבית שלך- מה אתה מרגיש מול המטפלת? האם אתה יכול להגיד לה את דעתך, על חוות הדעת שלה? מותר לך לומר, מותר להתנגד. מותר לחשוב אחרת. סביר שאשתך תחשוש "מה מאכילים אותך בטיפול הזוגי", ויש בזה גם משהו טוב-הפוך על הפוך, יתכן והיא תתגייס לטיפול הזה בסופו של דבר כדי "להשמיע את מה שיש לה לומר", זה אולי יתחיל מכעס, אבל זה עתיד להסתיים דווקא בתהליך של ממש, אין לדעת.

מכל מה שאתה כותב, אני חושבת שאתה צריך להיות חזק מאוד מול הבחירות, הצרכים וההחלטות שלך. ההחלטה ללכת ליועצת זוגית היא נהדרת, אם אתה מאמין בטיפול איתה ואם יש כימיה טיפולית ואפשר להתקדם- נסה ליישם את מה שהיא מציעה. אם אתה חש שזה לא המקום- נסה טיפול אחר, גם זה קורה וזה לא אומר שאין מוצא לבעיה. אפשר להחליף טיפול ולנסות עוד משהו.

מעבר לכך, אשתך עצמה בשלב מסוים תצטרך להגיע לטיפול, אישי או זוגי, כיון שכבר סיכמנו שהיא לא נפרדה רגשית מהוריה, גם לא כלכלית. היא לגמרי "ילדה" במרכיבים מסוימים בחייה, בעוד שאתה כבר לא שם. נושא הבאת ילדים הוא קריטי במצב כזה, יש לשקול גם את ההיבט הזה. להרגשתי, ככל שתשים על השולחן ש"יש בעיה!!", ממש באסרטיביות, ולא תיתן לזה מנוח- היא תקלוט שאתה רציני. היא צריכה לחוש שהיא הולכת לאבד משהו.. ממש כך. כי כרגע אני חשה אדישות רבה ממנה וחוסר עינין בלטפל בבעיות, או לשמוע את הזעקה שלך. לכן יש לזעוק חזק יותר. אתה מסוגל?

לגבי עניין הצימר , אנחנו הולכים יחסית לזוג צעיר ,ממעמד ביניים להרבה נופש בשנה .
לפני כחודש חזרנו משבוע בחו"ל ,ובסוכות באופן אוטומטי הייתי בחופש כך שלקחת עוד חופש ,וכלכלית ,זה קצת בעייתי אבל אפשר לנסות אם היא בעניין .

לגבי החלק השני,זה נכון שהיא לא משקיעה אך היא לא רואה זאת ככה ,היא למעשה אומרת לי ,שהיא רואה בזוגיות זוגיות ,לא כלא ,ויש לה הרבה תחומי עניין (שכולם ממומנים ע"י הורייה,מעניין מה הייתה עושה עם הכל היה על חשבוננו ואין לנו הרי ... ) .
לגבי שאלתך הנוספת ,אני מרגיש ששבוע בלי לסדר אולי לא יזיז לה או מידי פעם היא תסדר יחד איתי ,או תזמין עוזרת (מה שכבר עשתה בעבר ועושה כל כמה שבועות כמובן בהתייעצות עימי לגבי המנקה האם שווה להביא ואז אני שרואה את הבלגן אומר שאין ברירה ונענה בחיוב -אולי טעות מבחינתי ) .

למה ההתלבטות שלי לגבי המטפלת ,כיוון שיש קטעים שאני מרגיש שהיא קיצונית מאוד ,לדוגמא איך שהתחלתי לספר היא אמרה יש לכם בעיה זוגית חמורה מאוד ... וכו' וכו' ועשתה לי שחור .
אמרה לי שאולי אשתי כבר לא אוהבת ומרגישה תשוקה לראותי ובגלל זה לא חוזרת הבייתה סביר (מה שאני בכלל לא חושב שנכון ).
אך הכניסה לי לראש ,ושאלתי את אשתי והיא התעצבנה מעצם השאלה האם היא אוהבת אותי ,ואמרה שזו השאלה הכי מעליבה ששאלתי אותה ,שאני אמור ביום יום להרגיש זאת .

לגבי ללכת לטיפול ,קשה לי להאמין שתרצה למרות שאני חושב שבלי קשר אלינו ,היא מאוד מאוד רגישה ופגיעה וזה היה עוזר לה ,לפני שנים אמרתי לה את זה .

שלום שוב,

אני שמחה לקרוא שאתם מבלים הרבה בחוץ. אולי דווקא לנתב את הבילוי למשהו שאתה אוהב, כדי שתחוש בו יותר בטוח ויותר "אתה"; אולי ארוחה משפחתית שתכין עבורה, אולי סרט ביחד בבית, אולי איזה ערב רומנטי (יש כל מיני דילים, למשל רכיבה על סוסים או טיול ג'יפים לילי), יש כל מיני דרכים יצירתיות להפוך בילוי למשהו פחות שגרתי. דברים כאלה לא מחייבים אותך לקחת עוד חופש. כאן הייתי מציעה דווקא כן לחסוך ולהוציא מהכסף שלכם, זה שאתם מרווחים יחד, וללא כל עזרה מההורים. זה יתן תחושת עצמאות.

לגבי עוזרת בית- כשיהיו ילדים לבטח זה יהיה יותר הכרחי, לפעמים מרוב הלו"ז העמוס, טיפול בילדים ועבודה אין תמיד זמן לנקות יסודי את הבית וזה נחוץ, ומוריד הרבה מאוד מהלחץ- לשניכם. אם יש צורך בכך כיום, ואחת ל.. מגיעה מישהי שעוזרת, אני לא רואה בכך בעיה. מעבר לכך שאם לא היתה מגיעה יתכן והיו גם סביב זה צצות כל מיני מריבות ועדיף למנוע כאלו כרגע.

לגבי המטפלת- חשוב מאוד להבהיר לה שמבחינתך היא נוטה לקיצוניות. חשוב שתסביר לה מה אתה מרגיש, יש לכך מקום, וגם לאי הסכמה בתוך הטיפול יש מקום, מטפל אמור להתחשב בכך ואולי לנסות כיוון אחר- שוב, אני לא מכירה את הנושא לעומק. בגדול, שוב, כשאין הרגשה טובה בטיפול וכשאתה לא מתחבר- שווה לשקול מחדש האם זה האדם אליו אתה רוצה ללכת. האם זה הטיפול שאתה מתחבר אליו. לא להסס לחפש עוד מקומות.

חשוב שתברר עם עצמך- מה באמת אתה מרגיש בפנים, האם אתה חש שאשתך באמת לא נמשכת או אוהבת אותך וההורים זהו רק תירוץ, או שמדובר באמת בקשר סימביוטי אליהם, מורכב, עם חוסר נפרדות בולט של שני הצדדים- גם הם הם כלפיה פחות משחררים. נראה שאשתך זקוקה למחסה הזה שלהם בגלל הרגישות והפגיעות הרבה שלה מ"החיים", אולי לכן הלכה דווקא לעבוד אצל אביה ולא לצאת לעולם הגדול ולחוות חוויות של דחיה או חששות אחרים שנחסכים ממנה מחד, אך חוויות שקשורות להתבגרות המנטאלית שלה, מאידך.

זאת רק השערה שלי. חשוב שתבדוק איזו דרך מתאימה לך, מה מדבר אליך, אני מחדדת- מותר להתנגד לאיש מקצוע, זה בסדר לכוון את המטפל ולומר לו "זה לא הכיוון..", נסה לזהות מה באמת אתה חושב, מה באמת אתה מרגיש, מהו שורש העינין. אני בטוחה שאם תעלה זאת מול המטפלת, יהיה קל יותר.

למען האמת את ממש פוגעת בכל מה שאני חושב .
לגבי נושא היציאות אני חושב שזה מה שאני אעשה ,אנסה קצת לצאת מהקיבעון .
לגבי העוזרת עד היום היה יוצא לנו פעם בשבועיים שלושה ממוצע להזמינה .

אני באמת לא חושב שזה עניין של אהבה ,תשוקה,או משיכה או הכל יחד כלפיי ,בניגוד ליועצת הזוגית ,אלא כמו שאמרת שזה קשור לקשר ההדוק ,בהרבה מקרים מוגזם, הדו צדדי בינה ובין הוריה (גם רגשי ,בילויים ,וכספי).

האם בכללי אחרי 2 פגישות אני אמור לדעת את הרגשתי הכללית עם המטפלת הזוגית ?

ועוד שאלה ,אם במהלך פגישותיי עם המטפלת אשתי תשנה את גישתה לטובה אזי אני עדיין צריך לשכנע שתיגש ליועצת ?

בתודה
אנונימי

הי,

משמח אותי לדעת שאני מצליחה לכוון למה שנוגע בך.

כפי שכתבתי לגבי העוזרת- אני רואה בזה רק יתרון. זה פשוט כלי עזר שאם יש אפשרות להשתמש בו הוא חוסך המון.

לגבי טיפול מכל סוג שהוא- כשאתה מרגיש שמשהו משתבש, שאין כימיה או אין הבנה בסיסית של הדברים בינך לבין המטפל, שווה לשקול את המשך הטיפול. חלק ניכר מהטיפול הוא רכישת אמון וביטחון מול המטפל. כל מטפל מגיע עם אמונות מסוימות, גישה, ואג'נדה מסוימת. יתכן, והיא אומרת, שואלת, משערת או קובעת דברים שאתה לא מתחבר אליהם, זה לא הופך אותה למטפלת לא טובה. לפעמים שווה להתעכב על חילוקי הדעות כי משם צומחות תשובות טובות בהרבה. לפעמים כדאי ללכת לטיפול אחר.

במה זה תלוי? רק בך. רק במה שאתה מרגיש. אני לא יכולה לכתוב לך שאחרי 2-3 פגישות כדאי שתחפש טיפול אחר, כי אני לא אתה, ואתה צריך להיות קשוב לקול הפנימי שלך, לסמוך על עצמך יותר, לתת לעצמך קרדיט ולבדוק- האם אני מרוצה מהטיפול עד כה? האם אני מוכן לתת לזה עוד פגישה? להערכתי שווה להיפגש איתה שוב רק כדי ללבן את נושא אי ההסכמה ביניכם. שווה לבדוק איתה מה היא חושבת על ההשערה שלך לגבי הקשר המורכב עם ההורים.

לגבי אשתך- תמיד כדאי לגייס אותה לטיפול, חשוב שבן הזוג יהיה חלק מהתהליך, היא הרי מהווה לפחות 50% מהזוגיות שלכם, אתה מביא "אותה" לתוך השיחה, ולכן חשוב שהיא תהיה בהמשך חלק מהעינין, אפילו לפגישה או 2. אם היא לא מעוניינת וסה"כ נראה שיש שיפור- כמובן זה דינאמי ואתה כבר תרגיש אם יש באמת צורך שהיא תפגוש במטפל. טיפול, אגב, מכל סוג שהוא- לדעתי מהווה מתנה ענקית- זאת מתנה לכל החיים, זאת רכישת כלים להתמודד עם מצבים מסוימים שמלווים אותנו עוד ועוד, שאנחנו נפגשים בהם בכל מיני תחומים.

להמחשה, שים לב מה קורה לך מול המטפלת- כרגע אתה צריך לבדוק עם עצמך מה אתה מרגיש בפנים ולקבל החלטה. אתה צריך להשתמש בכלי שנקרא "לסמוך על עצמי", זה לא תמיד פשוט. אבל הכלי הזה יכול לשרת אותך גם נניח בתחום העבודה שלך- להמשיך ליצור קשרים, להמשיך לנסות להתקדם, להמשיך לבדוק אופציות אחרות- לסמוך על עצמך. שיהיה בסדר. שאתה מתכוונן למקום שמתאים לך. לכן, כשאני אומרת "טיפול", זה יכול להיות טיפול קצרצר מאוד, אבל כזה שפוגע בדיוק במקומות שאתה צריך לחזק עם עצמך. ואין דבר יותר נכון מאשר לעשות את זה מול איש מקצוע.

ולכן, אני מעודדת אותך ומחזקת אותך ללכת לעוד פגישה, ולבדוק מול המטפלת (שבלאו הכי התחלת שם תהליך מסוים) מה פשר טענותיה, על מה היא מבססת אותן, ולהסביר לה מהי דעתך ומהן ההשערות שלך. לא להסס להגיד שאתה לא מתחבר לדברים- זה חלק מהטיפול.

אשמע בעצתך :)
ברשותך אעדכן אותך בנושא בהמשך .

תודה רבה
אנונימי

בשמחה, אשמח לשמוע ממך עוד ולהתעדכן. כל הכבוד שאתה רוצה בשינוי ועובד קשה עבורו.

:-) בהצלחה רבה

תמי היקרה, בולט לי מאוד מה שכתבת לגבי פרידה קשה מן החבר הראשון שלך, ולמרות שחלפה שנה מאז, יתכן שהוא עדיין שוכן בליבך וקשה לך להכניס לשם גבר אחר.
יתכן שחוסר המשיכה נובע מחסימה שבצורה לא מודעת ולא רצונית כמובן - חסמת את עצמך. זה בהנחה שאהבת את החבר הראשון והפרידה לא היתה מרצונך.

במקרה שזה הפירוש הנכון, תני לזמן לעשות את שלו, ובהחלט קורה שמשיכה גופנית מתפתחת ככל שהבן אדם מוצא חן בעינייך יותר ואת מעריכה אותו יותר.

אפשרות שנייה היא יותר חייתית ופשוטה: עניין של כימייה בסיסית. יש פרטנרים אליהם נמשכים יותר ויש אליהם נמשכים פחות ואפילו נדחים דופנית ומינית מהם. משיכה נוצרת מתרכובת של גירויים חושיים כגון - ריח, הופעה חיצונית, שפת גוף, קול...אצל כל אדם המגוון הזה עובד בצורה שונה ובמשקלות שונים. יש כאלה שרק הריח הוא דומיננטי ויש כאלה שרק ההופעה החיצונית קובעת עבורם.

אם תראי שהמשיכה אליו לא משתנה עם הזמן ולא מתפתחת - אולי באמת עדיף לעבור הלאה ולא לוותר במערכת יחסים כה צעירה על האלמנט הכייפי הזה.

מבולבלת יקרה, ראשית ברצוני להחמיא לך על יכולת הכתיבה המצויינת והברורה.
כמה דברים:
האחד, הוא שמיהרת לחתוך באותו ערב, כאשר את לראשונה העלית את נושא המגורים יחד, ואילו עליו זה נחת כאשר הוא לא עיבד זאת במוחו ושקל זאת כפי שזה קרה אצלך מן הסתם. הרי לא חשבת על הרעיון הזה בדיוק באותו ערב בו העלית זאת, נכון? ואילו הוא קיבל את ההנחתה שלך כאשר הוא לא מוכן עדיין, ולדעתי ברור שהוא היה זקוק לזמן למחשבה ולעיכול.
מה שכתבתי הוא נכון באופן כללי. יחד עם זאת, מתברר שהחבר שלך שהוא כבר בן 33, נרתע במיוחד ממוסד הנישואין - יותר מן הגבר המצוי. יתכן שהוא חווה במשפחתו קרע בזוגיות וזה השפיע עליו קשות.
האמת היא שהוא צודק מבחינה סטטיסטית - כי הסיכוי שהקשר לא יחזיק מעמד כל החיים הוא די גדול. עדיין זה לא אומר שבגלל הסטטיסטיקה הזאת אנשים לא יקימו משפחות.

אני חושבת שיש מקום ליידע אותו (פעם אחת) איך את מרגישה. אם את מסכימה עם מה שכתבתי בפיסקה הראשונה, יש לך גם איזו התנצלות לעשות מולו, לגבי הנקודה שהכרחת אותו לקבל החלטה באותו ערב. בלעי את האגו שלך ואימרי לו את הדברים האלו (רק אם את מסכימה איתי).

יחד עם זאת הביטויים בהם הוא משתמש על פי מה שאת כותבת, הינם ביטויים המעידים על חסור החלטיות ואולי גם על חוסר בטחון ברגש שלו כלפייך. יתכן שהוא לא מספיק מאוהב כפי שהוא היה רוצה שזה יקרה לו, ואמנם זה כנראה הקשר הכי טוב שהיה לו עד כה כמו שהוא אומר לך אבל אולי עבורו זה עדיין לא מספיק?

אז בשורה התחתונה אני חושבת שעלייך לעשות כאן צעד לקראתו, כי את היא זו שסיבכה את המצב, והתגובה שלו היתה טבעית ומתבקשת, אלא שאת נלחצת ונפגעת ממנה.

אם אחרי שתעשי את הצעד הזה הוא לא ישתמש "בסולם" הזה על מנת לחזור לזוגיות - עלייך לחתוך ולהיפרד. כי זה אומר שאין אצלו אהבה מספיק חזקה אלייך. בכל מקרה הצעד הזה יגרום לו לדעת איך את מרגישה כלפיו וכך לא תרגישי שנפרדתם בגלל טעות או אי ידיעה כיצד הדברים עומדים ביניכם.

אורי היקר, כבר נתקלתי בבעייה דומה אצל כמה בחורים. רק פעם אחת נתקלתי בבעייה כזאת אצל אישה שהפריע לה נסיונו המיני העשיר של בן זוגה.
העניין הוא שבאמת ככל שמתקרבים גם נפשית וגם גופנית ואינטימית - מופיע במקביל גם רצון בבלעדיות, והידיעה שהיא היתה עם גברים רבים אחרים יוצרת הפרעה ומחבלת בחווייה של האינטימיות הנוכחית. הידיעה הזאת הופכת להיות חלק מן החווייה שלך משום שאתה לא מצליח לא לחשוב על כך כאשר אתה איתה.
אלו נקראות מחשבות אובססיביות, משום שאינך יכול להיפטר מהן והן ממש מפריעות למהלך החיים התקין, בתחום שהינו מאוד חשוב כמובן.

יש דרך פסיכולוגית להיפטר מן המחשבות הללו - ע"י טיפול בשיטת ה cbt - גישה קוגניטיבית התנהגותית, ואם אין ברירה אחרת - ניתן לפנות לפסיכולוג שמטפל בשיטה הזאת.
לפני כן אני מציעה לך לנסות לחשוב על דברים חיוביים - פרשנות חיובית - לנתון הזה שהיא היתה עד כה עם 25 גברים כולל חבר טוב שלך. ככל שתצליח למצוא יותר היבטים חיוביים לעובדה הזאת - יהיה לך יותר קל לחיות עם זה.
ברגע הראשון יהיה לך קשה לעשות זאת, אבל תפעיל את ההגיון ואת היצירתיות, וחפש אפילו ברמה של אבסורד ,הומור ושטותניקיות.

אם ממש לא תצליח - אדגים לך כמה כיוונים מסוג זה בהמשך.

בהצלחה!!!

איך אני אמור לראות את זה בצורה הומוריסטית???
על מה את מדברת??

אורי היקר, אני רואה שאתה מופתע מן ההצעה שלי ולא מסוגל לחשוב בכיוון הזה.
הנקודה היא שכרגע הנתון שהיא היתה עם אחרים מופיע לך אך ורק כמחשבה שלילית וכבעייה אמיתית, במציאות.
אבל במציאות, הרי אילו לא היית יודע על כך, החוויה שלך איתה היתה נהדרת, לא כן? כך שחוויית המציאות היא תוצאה של מה שאתה חושב ואומר על המציאות.

לכן אני מציעה לך תרגיל מחשבתי בשלב ראשון.
למשל, מישהו אחר שישמע על הנתון הזה יכול להגיד שהעובדה שהיא היתה עם הרבה גברים מאפשרת לה לבוא למיניות שלכם עם הרבה נסיון וידע ולהעשיר את החוייה המינית של שניכם בזכות זאת.

או מחשבה אחרת: העובדה שהיא איתך מעידה שאתה "שווה" !!! למה? משום שאם היא התנסתה עם אחרים ואתה לא היית מספיק טוב - היא לא היתה נשארת איתך,כי היא היתה יודעת שיש טובים יותר מתוך ההשוואה... מישהי חסרת נסיון לא היתה מסוגלת להשוות...

ודוגמה נוספת - יתכן מאוד שהיא מיצתה את שלב הבילויים והסטוצים, וכבר שבעה מכך, ועכשו פונה לשלב של התמסדות וזוגיות עמוקה יותר מאשר קודם. מישהי אחרת, שלא התנסתה בשלב כזה של סטוצים -עלולה להרגיש פתאום - אחרי כמה שנים של זוגיות - שחסר לה שלב בחיים.

עכשו, אורי, שים לב: המחשבות הללו הינן "שעשוע מחשבתי" אבל הן לא לגמרי מופרכות.
עצם העובדה שמישהו יכול הלגיד את הדברים הללו מול אותו נתון שמטריד אותך כל כך - מעידה על כך שהכל נמצא במוח, הכל במחשבות, ומחשבות זה משהו שניתן לשחק איתו ולשנות אותו ובעקבות זאת המציאות מופיעה לנו בצורה אחרת.

מקווה שהבהרתי את הרעיון.

אלון יקר,

אם היא לקחה החלטה לקחת פסק זמן, כי היא צריכה לבחון דברים עם עצמה, נראה לי שנכון יהיה לאפשר לה זמן למרות שלך לא פשוט עם פסק הזמן הזה. היא זקוקה כעת למרחב. אם תדע לכבד את הצורך הזה היא תעריך זאת, לעומת זאת אם תצמצם את המרחב הזה על-ידי ניסיונות שלך ליצור עימה קשר, בצורה כזו או אחרת, אתה עלול "לירות לעצמך ברגל", לפחות, אם לא "בראש".
ציינת כי הזוגיות שלכם הייתה מדהימה וכי יש לכם רגשות עזים זה כלפי זו. זוגיות מדהימה ואהבה הדדית גדולה אינם דברים של מה בכך. למרות גילה הצעיר היא בוודאי מודעת לכך, מעריכה ומוקירה את מה שהיה לכם (ועוד יהיה) אולם לעת עתה היא זקוקה לזמן שלה עם עצמה ועם מחשבותיה. אני מאמינה שאם תאפשר לה כעת זמן עם עצמה ומרחב תזכה בה חזרה. לעומת זאת אם לא תאפשר לה להגיע למוכנות הנפשית ולתובנות אותן היא מחפשת אתה עלול לאבד אותה.

אני יודע שאני חייב לתת לה זמן אבל אני יצא טיפה רע, מה איתי? אני אמנם זה שבמשך 3 שנים הענקתי לה וננתי לה יותר מכל והיא יחסית עמדה במקום, אני מבין שאני בעל יותר ניסיון יותר בגרות והבנה למצב. אבל אני מאמין שצריך לשבת ולדבר ולא להתעלם, יש לה סוג של תחושה שלא משנה מה אני יבוא מתישהו. אני לא רוצה לוותר על זה אהבתי בחיי אמנם שהייתי יותר צעיר וכן אני מחשיב אותה לקשר הראשון הרציני שלי ואני כן רואה בה עתיד. אני פשוט אמור לשחרר וכמו שהקלשיאה אומרת " אם זה זה אז זה היא תחזור" ?
אני נמצא במלחמה מתמדת של הלב עם השכל. קראתי כמה ספרים בניהם "כוחו של התת מודע" אני מסגל לעצמי מחשבות חיוביות ואמנם אני באמת מרגיש טוב יותר אבל אני באמת מפחד "לפספס את הרכבת"

תודה.

אלון יקר,

ברור לי שלא קל לך כלל וכלל. אולם, למרות כל הקושי, עליך להבין כי לא תוכל לעבור במקומה את התהליך הזה שהיא עוברת. היא צריכה להגיע לבשלות ולמוכנות הרגשית הנכונות לה כמו גם, לתובנות שלה לגבי חייה. הדברים הנ"ל דורשים זמן ומרחב ותופסים לא מעט מקום בחיים כאשר הם מתרחשים.
הנתינה שלך, הרצון שלך והעשייה שלך למענה אינם יכולים לקחת חלק בתהליך הזה, היות וזהו תהליך שהוא שלה בלבד.
אם היא מיועדת לך ואתה לה היא תגיע לתובנה הזו בעצמה. אין זו קלישאה אלה עובדה. דברים תמיד מתרחשים רק כאשר הם צריכים להתרחש ולחילופין אינם מתרחשים אם אינם צריכים להתרחש...אתה עלול לפספס את הרכבת אם תנסה להאיץ את התהליך.
מחשבות חיוביות, עשייה ממלאת ובילוי עם אנשים אהובים יכולים לסייע לך ולהקל עליך בתקופה הקרובה. לכן, נסה להתמקד במה שאתה יכול לעשות למענך (ולא למענה או בשבילה).

אני אשמח לעצתך ואמשיך לקוות והלאמין לטוב ביותר, לשנינו המון תודה. :)

ירון יקר,

ראשית, הרבה מזל-טוב!

...ובנוגע לסוגיה המטרידה אותך, עוד קצת סבלנות.
הכרתם לפני חמישה חודשים בלבד. גם אם בפרק זמן כה קצר הספקתם כל-כך הרבה ואף התארסתם אין זה בהכרח מעיד על מוכנות לעשות וויתורים או שינויים משמעותיים בכל תחומי החיים.
אתה בוודאי חש כי בת-זוגתך מספקת לך את תחושת הביטחון, היציבות והשייכות אשר מביאות עימן גם את השקט, השלווה ושמחת החיים ולכן אינך מבין מדוע היא לא חשה כך וממשיכה ללכת בקביעות למפגשי קבוצת התמיכה.
העובדה כי עברתם לגור יחד וכי התארסתם מעידה על קרבה גדולה, תקשורת בריאה וטובה, אהבה, וזוגיות נכונה יחד עם זאת קבוצת התמיכה הזו תפסה חלק נכבד מחייה לאורך זמן ומילאה כנראה גם צרכים אחרים כמו חיי חברה, במובן זה או אחר. ייתכן כי נקשרו שם גם קשרים חבריים יותר משמעותיים כך שחברתך באמת נהנית לבוא למפגשים הנ"ל. אולי היא זקוקה להם פחות, כקבוצת תמיכה, כי כפי שכתבת, יש לה אותך, אולם עדיין היא לא חשה בשלה ומוכנה נפשית להיפרד מהם לגמרי.
אני מאמינה שעם הזמן הקבוצה, כקבוצת תמיכה, תתפוס מקום הולך וקטן בחייה. אולם זהו תהליך. אפשר לה לעשות את התהליך שלה, בזמן שלה. ההבנה שלך בעניין הזה תעמוד לזכותך בשלב מאוחר יותר. היא בוודאי תעריך את העובדה שאתה לא מאיץ בה וכי אתה מאפשר לה להתמודד עם תהליכים בקצב שלה.
העובדה שהיא נמצאת שם אינה גורעת מחשיבותך בחייה. לעת עתה היא זקוקה גם להם. עם הזמן היא תזדקק לתמיכה הקבוצתית פחות ופחות ואם היא תרצה היא תשמר את הקשרים החברתיים, אשר נרקמו שם, בדרך אחרת.

הי עדן,

אני ממש שמחה לקרוא שאת שלמה עם מי שאת ועם איך שחייך מתנהלים. למעשה, ה"כותרות" לא משנות, מה שמשנה הוא התוכן, ואם יש שלמות עצמית ולפחות חתירה לשם, הרי שהשגנו הרבה.

אכן את צודקת- מה שקורה צריך לקרות, החיים מכוונים אותנו ככה, כדי שנלמד עוד, מכל פינה שדרכת בה. אם כיום, לפי המצב הנתון- טוב לך, בטוח שלקחת ואימצת מהטוב הזה - לעצמך. אם לא, ולפעמים היית במקומות כאלה, ידעת לחפש את הדרך בה תרגישי טוב יותר.

לגבי הבחור מהפייסבוק- את צודקת בהחלט. גם היכרויות שלא מתממשות בסופו של דבר- עדיין הן חלק מסוים מאותו מה שנאמץ לעצמנו, ומה שלא. אני בטוחה שגם ההיכרות ההיא, למרות שלא התממשה לחלוטין- הביאה אותך לאיזה "משהו".

בהזדמנות זו אני מאחלת לך שנה טובה מלאה בדברים שלגמרי כיף לך בהם ועושים אותך שלמה.

אני באמת לא יודעת אם יצא לי לכתוב לך לפני החג (אם כי תמיד שאני חושבת שאין לי מה לעדכן, פתאום קורה משהו...).
שתהיה לך שנה טובה ומתקוה מדבש - לך ולכל בני משפחתך.
תודה רבה על הכל - העצות, ההקשבה, העידוד, המחמאות ומה לא :)

הי אושרת,

מה שאת מתארת בהחלט לא פשוט. את מתמודדת עם בעל שמשתמש בכל מיני צורות של אלימות ומרגישה כלואה איתו. ולא פלא- שאכן זאת החוויה עצמה.

אני מבינה שאת חוששת ממנו מאוד, ועל כן מפחדת לעשות משהו שיצית בו שוב איזה גל צעקות או אלימות כלפייך או כלפי משפחתך.

אני לא מאמינה שיועצת זוגית, לאור מה שאת מתארת פה, תוכל בשלב זה לסייע. אני חושבת וממליצה בחום שבשלב ראשוני והכרחי- את צריכה לגשת למרכז תמיכה או לאיש קשר בתחום האלימות במשפחה, כי לצערי לא נראה שבעלך שולט במצוקות שלו, ויתכן ויהיה אלים גם בהמשך. לא מגיע לך לחיות בתוך הפחד והאימה שאת מתארת. לכן אני חושבת שכדאי לפנות לפורום מתאים יותר -

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_אלימות_במשפחה' id=link]אלימות במשפחה[/a].

אני מאחלת לך הצלחה רבה. אם לא תמצאי סיוע שם, פני אליי חזרה ואנסה לקשר אותך לאיש מקצוע אחר.

שולה לולה יקרה,

מאוד לא פשוט לייעץ במצבים שכאלה היות והמצב מורכב (כפי שאת בוודאי יודעת...) ואין אפשרות לנתח ולקחת החלטות באופן רציונאלי בלבד. מעורבות כאן המון תחושות. קשה להתבונן בייסורי יקירינו ולחוש חוסר אונים כי אין באפשרותנו לסייע ולהקל ממש שלא לדבר על להביא לסיום המצוקה ולפתרון הבעיה. חוסר האונים הזה בוודאי מביא לתחושות של תסכול בקרב בעלך ואחותו. המעט שהם יכולים לעשות הוא להיות לצד אימם ולסייע לה ככל יכולתם פיסית ונפשית.
יחד עם זאת, היות והשהייה לצידה מידי יום בוודאי לא פשוטה עבורם נפשית, שלא לדבר על כך שחייהם שלהם נמצאים במעין "HOLD", אולי כדאי לשקול לקחת סיוע חיצוני לכמה שעות ביום. מישהו אשר יוכל ל"שחרר" אותם מעט, על-מנת שיחליפו כוחות, פיסיים ונפשיים. סיוע מקצועי חלקי, לא של 24/7.
מישהי אשר תוכל להתחבר אליה נפשית, מישהי בעלת התנהלות נעימה ונינוחה, משהי אשר עם הזמן חמתך תוכל לחוש בנוח עימה. ככל שהן תלמדנה להכיר זו את זו אפשר יהיה להרחיב את נפח הזמן שלהן יחד.
כאשר בעלך וגיסתך יחושו כי אמם נתונה בידיים טובות רגשות האשמה אשר הם חשים ילכו ויפחתו. הם יוכלו לבוא ולבקרה מידי יום אולם ללא תחושת המחויבות המלווה אותם היום, ללא רגשות האשם. הם יוכלו לחוש בנוח עם העובדה שהם מנהלים חיים מלאים. אני מאמינה שכאשר הם יחזרו לחייהם גם הביקורים אצלה יתנהלו אחרת, האווירה תהייה שונה וחיובית יותר.
אני מבינה כי חמתך חשה הכי בנוח לצד ילדיה וכי היא מצפה מהם להיות שם לצידה כפי שהיא הייתה בוודאי עבורם. יחד עם זאת, סיוע חיצוני יאפשר גם לה "להתאוורר" מעט, לנהל שיחות עם מישהו אחר, מישהו חדש ולחוש שהיא לא מהווה נטל על ילדיה.

תודה, אני יציע, למרות שייש לה תמיכה מהרשויות 5 ימים בשבוע, 5 שעות כל פעם, אבל כפי שאת אומרת כנראה שהיא זקוקה לתשומת לב של ילדיה.
מה שנותר הוא לאחל לה החלמה מלאה נפשית וגופנית !!

שולה לולה יקרה,

ברוב המקרים אופן הצגת הדברים חשוב לא פחות מתוכן הדברים ואולי אף יותר. הסבירי לכל הנוגעים בדבר את היתרונות הטמונים בהסדר שכזה, יתרונות אשר יכולים לשרת כל אחד ואחד מהם. אם הסיוע מהרשויות לא מתאים לה אפשר אולי לחפש עבורה מישהי אחרת, אולי קרובה יותר לגילה, מישהי שתוכל לשמש לה גם כחברה, משהי שתנעים את זמנה ותגרום לה להרגיש כמה שפחות נזקקת. כאשר תימצא מישהי מתאימה יכול להירקם ביניהן קשר כזה אשר במהותו עשוי לסייע לה נפשית, מה שבהכרח יביא גם לתחושה פיסית טובה יותר.
בעלך, גיסתך וחמתך נמצאים במקום בו התחושות הקשות כמו האפילו על הכל. נסי להראות להם את נקודות האור, את היתרונות, את האפשרויות הנוספות הקיימות. המקום בו את נמצאת מאפשר לך לראות את הדברים "מעל" הקשיים, "מעבר לחומת הייאוש".
נראה לי שלך יש תפקיד חשוב כעת. אם תצליחי במשימתך זו לא רק שתזכי לבלות בחברתו של בעלך יותר, תזכי גם באיש רגוע יותר, מאושר יותר ושליו יותר וכך גם לגבי גיסתך וחמתך.

הרבה בריאות ו...בהצלחה!

אני יציע את ההצעה לבעלי ונקווה לטוב !!!