פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

איילת היקרה, מכיוון שאתם צעירים, אין לכם ילדים, ומכיוון שניסית לאורך כל השנים שאתם יחד ללמד אותו ולבקש ממנו, אני חושבת שהוא ישתנה רק אם הוא עצמו יחליט שזה חשוב לו.
כרגע זה נראה לי שנכנסתם למין מעגל קסמים שלילי:
הוא כבר יודע מראש שהוא לא מצליח לגרום לך לסיפוק מלא - מכל הבחינות. זה כנראה גורם לו להרגיש לא אפקטיבי, מאהב גרוע. כאשר גבר מרגיש שהוא לא מספק את הסחורה - אחת התוצאות היא התחמקות מסקס, ירידה בתשוקה, וכאשר זה בכל זאת קורה - רצון שזה ייגמר כבר.
מאוד יתכן שהוא לוקח את כל מה שאת אומרת לו, לא משנה באיזה טון או באילו מיליםאת משתמשת - בתור ביקורת. גברים יכולים להיות מאוד רגישים בנושאים אלו, ובכלל הם מאוד רגישים לביקורת מכל סוג. הם אוהבים רק פידבק חיובי, מילות הערכה והתפעלות מביצועיהם.
מה דעתך להפוך את הכיוון: לדאוג לכך שתמצאי רק דברים חיוביים להגיד לו תוך כדי הסקס. גם מחמאות על איך שהוא נראה, וגם - אם כבר הוא עושה משהו שנעים לך - שבחי אותו על כך במיוחד. אפילו אם זה בעינייך מובן מאליו...
אני מקווה שאם חוויית הסקס שלכם תהיה נטולת תלונות ומלווה בתקשורת נעימה וחיובית - יש סיכוי שהוא יתחיל להפיק עוד התנהגויות שירצה לקבל עליהם חיזוקים חיוביים, וכל ההתייחסות שלו לסקס, ויחד איתה התשוקה שלו - תשתנה אם זה יפסיק להופיע לו בתור משהו שקשור לכשלון אישי שלו.

מה שלא ציינתי בהודעה הקודמת זה שאני תמיד מחמיאה לו על כל דבר קטן שהוא עושה וגם על המראה שלו כמובן כי אני מודעת לאגו הגברי שהוא מאוד רגיש ותמיד גם בזמן הסקס גם אם לא כל כך נהנתי אני אומרת שהיה נפלא ושאני אוהבת את המגע שלו ואת הליטופים. ..אני אומרת את כל הפידבקים שציינת אבל מגיע שלב כזה שאני פשוט מתייאשת ופתאום בלי שום סיבה מתחילה לדבר איתו על הנושאים הללו שציינתי קודם..

אני כאבודה ולא יודעת מה עוד ניתן לעשות, הוא פשוט קר!

איילת, לאור מה שכתבת, אז יש כמה אפשרויות:
האחת היא שהוא טיפוס מאוד מאוד רגיש לביקורת, ולא מסוגל לשאת כלל ביקורת שלילית, וזה מכבה אותו, אפילו אם זה קורה לעיתים רחוקות ומתוך התיסכול שלך, ומשולב בהמון חיזוקים חיוביים, כפי שכתבת בתגובתך.

האפשרות השנייה היא שהוא לא כזה רגיש לביקורת, אלא שהליבידו שלו לא משהו. וכאן -אין הרבה מה לעשות.

האפשרות השלישית - הוא לא נמשך אלייך מספיק, את לא הטיפוס שלו. זה שאת נראית מצויין ומטפחת את עצמך - זה עדיין לא אומר שאת הטיפוס שהוא נמשך אליו.

צר לי על המצב, אבל נראה לי שעלייך לשקול האם מתאים לך להמשיך בקשר הזה, כי זה לא נראה לי משהו שישתנה.

אנונימית יקרה, סקס הוא "יצור" מוזר ובלתי צפוי, והוא מתנחל לנו במוח ודורש את הדרישות שלו, ומשדר את הצרכים שלו. מאד קשה לתעל ולשלוט בפנטזיות המיניות או להחליט לחסום את המחשבות ואת הכמיהות והמשאלות - זה נכון בכל התחומים ונכון גם בתחום הסקס, שהינו כל כך אישי ופרטי.

כיום רוב האנשים, בעיקר הגברים, מחוברים בצורה זו או אחרת לגלישה לאתרי פורנו, פשוט כי זה כל כך זמין, מגוון, משתנה. בעבר היו ירחוני פלייבוי מספקים את אותה מטרה.
אז יש סקס שאותו עושים עם בת הזוג, ויש גם סקס פרטי, אישי מאוד, שבו אתה רק עם עצמך, לא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד, רק ליהנות ולהפליג אל תוך הפנטזיות. יש בכך סוג של הרפיית מתחים, מחיקת מחשבות אחרות, קצת כמו מדיטציה...

לדעתי זה לא סוף העולם...

אני לא בעד "משטרת מחשבות" בין בני זוג.
מה שכן אפשר לעשות, זה כן לשוחח איתו על כך. אני מאוד מציעה לעשות את השיחה מתוך סקרנות, ללא שפיטה שלילית. נסיון אמיתי להבין מהי החווייה הזאת. אם תעשי זאת מתוך שיפוט שלילי - הוא יתחיל להסתיר מפנייך עוד יותר.
בהמשך השיחה חפשו פתרונות איך הוא יכול לעשות זאת בלי שזה ייצור לך הפרעה. כי אם את חוששת לפתוח דלתות בבית כדי לא למצוא אותו מאונן - זה פוגע כבר גם בך.

יתכן ובשיחה יתברר שחסר לו משהו בסקס שלכם, וזאת תהיה הזדמנות לשנות משהו.
את כותבת שאתם נוהגים לעשות סקס כל יומיים גם במצב של מחלה או עייפות - אני כלל לא בטוחה שזה טוב! חוויית הסקס משתפרת כאשר זה מלווה בתחושת חופשיות וקלילות, ההיפך מחובה.
יתכן שאתם יכולים להסתפק מידי פעם רק בחיבוק ממושך או התכרבלות, ולא חייבים סקס כל יומיים.

ודבר אחרון - יש נשים שמצטרפות לבני זוגן ומשתתפות בחוויית הפורנו יחד איתם, וזה משמש כמעורר מצויין לסקס עשיר יותר. במקום להילחם בכך - הצטרפי אליו...

היי, שוב תודה. אנחנו מאוד פתוחים מבחינת סקס ומגשימים את כל הפנטזיות אחד של השני, וגם התדירות הגבוהה שלנו- בסה"כ אנחנו נהנים מזה כי לפעמים "עם האוכל בא התיאבון". בעלי פעם אמר לי (ואני אפילו מבינה אותו) שבאוננות מול פורנו מגיעים לסיפוק הרבה יותר מהר ויותר בקלות מסקס- והוא גם הוסיף שזה לא "פוגע" בתאווה שלו לסקס אמיתי (ואני יכולה להעיד שזה נכון). זה כמו לאכול שוקולד כביניים עד הארוחה. השאלה שלי היא לגבי להצטרף אליו, פעם רצינו באמת לעשות סקס מול פורנו ובעלי אפילו הוריד סרט... אבל ברגע האמת חששתי שזה כמו לצרף אנשים לסקס שלנו וזה מקרב אותנו צעד נוסף לבגידה בעתיד... אני חוששת שזה פורץ מן גבולות במח... האם יש אמת בחששותיי?

אני מסכימה שזה משנה את כללי המשחק, אבל הוא כבר פרץ את הגבולות בכך שהוא כבר גולש לאתרים הללו ומאונן. אז מכיוון שהוא כבר שם - לא יזיק אם תצטרפי אליו.

לגבי החששות שלך: תמיד יהיה גבול מסויים שיהיה עבורכם הגבול הבא, ותהיה לכם התלבטות האם להישאר בתוכו או לפרוץ אותו.

חשוב להבין שהחיים אינם סטטיים. הכל משתנה כל הזמן, וצריך לנוע יחד עם השינוי ולזרום, ולנסות שהזרם יתאים ויהיה נוח לשניכם, אבל אי אפשר לדרוך במקום אחד.

הכי חשוב זה להצליח להגיע להסכמות. לזוז קצת אחד לקראת השנייה. להרחיב את הגבולות הטבעיים שלכם כדי להיפגש זה עם זו. זה יכול דווקא לתרום לשניכם, ההרחבה הזאת.
כל עוד אתם מרגישים שאפשר להעלות נושאים רגישים ביניכם ולהתנסות יחד בדברים שונים - זה טוב.
החשש שלי הוא כאשר מתחילים להיות דברים עליהם אינכם יכולים לשוחח, וכל אחד מסתגר לו בעולם משלו, ולא נותן לשני דריסת רגל.

זה משמח אותי לשמוע שכן היתה לכם שיחה והוא הסביר לך איך הוא מרגיש עם האוננות מול הפורנו. אם כך השד אינו נורא כל כך. מה שהוא מתאר הינו מאוד טבעי ומובן וידוע, וטוב שהוא הצליח להגיד לך את האמת שלו, ואת לא הגבת בשיפוטיות ובביקורתיות על כך.

נועם יקר,

נראה קצת כמו רחוב ללא מוצא... יחד עם זאת על-מנת שאוכל לנסות ולסייע אשמח לקבל עוד קצת פרטים.
למיטב הבנתי התמונות שחברתך גילתה לאחרונה באינטרנט הינן תמונות ישנות, לא אקטואליות ולא רלוונטיות (האם נכון?). האם היא יודעת שאלו הן תמונות מ"פעם"?
במידה ואני מבינה נכון והתמונות ישנות, איך היא "הגיעה" לתמונות האלה עכשיו?
ציינת בפנייתך כי הבגידה בזמנו הייה ב"אישורה" של בת-זוגתך, מה זה אומר?

כן, היא יודעת שהתמונות מפעם.
היא הגיעה לתמונות כי היא ידעה עם מי הייתי והיא חפשה אותה בפייסבוק.
האישור היה אישור שניתן לי לעשות סקס בחו"ל.. בעיקר בגלל שעד אותו זמן, בחודשיים הראשונים של הקשר היא לא יכלה לקיים יחסים מלאים.. ואני גם לא קיימתי יחסים כבר הרבה זמן עד אז.
בדקתי איתה לפחות 5 פעם שהיא באמת מתכוונת לזה, והיא אכן אישרה.
והאמת, היא לא היתה אז בשבילי מה שהיא היום.

נועם יקר,

ראשית, תודה על התשובות.
אז ככה... נראה כאילו לפתע היא "קלטה" מה באמת קרה אז, כאילו "ירד אצלה האסימון" כעת, על מה שהיה לפני שנה ולכן היא גם חפשה את התמונות. כל התחושות והתובנות על המקרה ההוא "התפרצו" לאחרונה והכו בה ממש חזק. חזק עד כדי כך שהיא רוצה לסיים את הקשר היות והיא חשה שהיא לא מסוגלת לתת בך אמון ואם היא באמת לא יכולה לתת בך אמון היא גם לא תינשא לך...
יש לך אולי מושג מה גרם לה לחפש כעת, לאחר תקופה כל-כך ארוכה, את התמונות של "ההיא"?
האם היה לכך טריגר כלשהו, במידה וכן, מה הוא היה?
ציינת כי בזמנו היא ידעה ובכל זאת היא כאילו הצליחה להתגבר, אז מה גרם לזה לצוף שוב כעת, מה "העיר את הדובים משנתם"?

היי, תודה על הייעוץ.
במהלך השנה שעברה באמת שנהנו ,אנחנו מסתדרים מצויין ויש לנו תקשורת טובה , אפילו טובה מאוד.
אני אענה על השאלות שרלוונטיות אליי,
הטריגר היה הזמן.חלפה שנה ולפי ההגיון הגיע הזמן לבחון את הזוגיות.
אז התחלתי לפשפש בעבר ובמקומות שלא נעים לגעת בהם.
לצערי הרב גיליתי הרבה עובדות חדשות.
אני חוששת שהוא בעצמו לא מבין כמה גרוע הוא התנהג,ואלו אמות מוסר שלא מקובלות עליי.
בנוסף , הוא לא שקוף איתי לחלוטין אני צריכה להפעיל עליו לחץ רב וחקירות צולבות כדי להוציא מידע, במקום שהתוודא בצורה בוגרת.
התנצלות ללא התוודאות לא שווה הרבה. לגלות טפח ולהסתיר טפחיים רק מעמיק את המשבר.
זה עיקר הבעיה שלי כרגע, אני חוששת שטבוע באופיו מדיניות ההסתרה והצדקת התנהגות לקויה.
בעניין האישור ליחסי מין בחול, יצאנו חודשיים ולא יכולתי לקיים יחסים מין מלאים בעקבות בעיה בריאותית. אני מבינה גברים ומתחשבת ולכן התרתי לו לקיים יחסי מין (כוונתי הייתה לפורקן זמני וקצר ותארתי לעצמי שזה יהווה אתגר רציני עבורו והיינו בתחילת הקשר והוא בכל זאת נסע להתפרק) אבל הוא לקח את זה לקציניות שלא תארתי לעצמי שתתכן, הוא שכב עם בחורה וישן איתה כשבועיים. שכב עם עוד אחת פעמיים והתחיל עם עוד כמה, וזה רק מה שאני יודעת.
בגלל שזה היה בתחילת הקשר אני עוד מקווה למצוא כוחות לסלוח ...עברו הרבה מים בנהר . אבל חשוב לי שהוא יבין עד הסוף את הטעויות שלו,יביע חרטה עמוקה, ישלם מחיר(אין שיטה אמיתית ונכונה מהמקל והגזר,דיבורים זה קל),ישפר דרכו,יהיה שקוף וכנה .
תודה רבה לך.

בת זוג יקרה,

תודה על שבחרת לקחת חלק ב"דו-שיח" שלנו. הפתעת אותי... תרומתך מאוד משמעותית היות ומדובר בך, בתחושותייך, במחשבותייך ובמניעייך.
אני מניחה שהבחור שיתף אותך ב"שיחה" שלנו ולכן את כאן. זה מעיד על משהו, לא? הוא רוצה לשתף, לספר כך שתדעי, הכל.
אני מבינה שאת כועסת. תחושות הכעס והאכזבה שאת חשה ממש מורגשות בפנייתך. אמנם התחושות האלה "הגיעו" הרבה אחרי אולם טוב שהם עלו וצפו כעת, לפני שנישאתם והקמתם משפחה. זה זמן מצוין לפרוס את הדברים על השולחן ולטפל בהם.
למיטה הבנתי, הבחור "נמצא" במקום אחר מהמקום בו הוא היה לפני שנה.
היום את "תופסת" מקום מאוד משמעותי בחייו. הוא בחר בך להיות שותפתו לחיים, את ה"אחת שלו", איתך הוא רוצה לחלוק את חייו. לפני שנה, זה לא היה כך...אני משוכנעת שהיום, בניגוד לאז, הוא היה ממתין בסבלנות ולא היה אפילו מעלה על דעתו לקיים יחסים עם מישהי אחרת.
אם את אוהבת אותו ואם את חשה שהזוגיות שלכם ראויה לכך אולי תוכלי לשקול לתת לו הזדמנות נוספת. שבי איתו, הסבירי לו בדיוק מה מפריע לך, היום, לא אז, כי את העבר לא תוכלי לשנות. שימי דגש על הנקודות בהתנהלותו אשר עימן לא תוכלי לחיות ובכל פעם שהוא חוזר על ההתנהגויות הללו עצרי זאת במקום. לאט לאט הוא ילמד איך עליו להתנהל על-מנת לזכות באמונך שוב. הקצי לכך תקופה שנראית לך הגיונית והוגנת. אם בתום התקופה הזו תחושי שהוא לא עומד בציפיותייך תוכלי לשקול שוב את צעדייך.

בת זוג יקרה,

תודה על שבחרת לקחת חלק ב"דו-שיח" שלנו. הפתעת אותי... תרומתך מאוד משמעותית היות ומדובר בך, בתחושותייך, במחשבותייך ובמניעייך.
אני מניחה שהבחור שיתף אותך ב"שיחה" שלנו ולכן את כאן. זה מעיד על משהו, לא? הוא רוצה לשתף, לספר כך שתדעי, הכל.
אני מבינה שאת כועסת. תחושות הכעס והאכזבה שאת חשה ממש מורגשות בפנייתך. אמנם התחושות האלה "הגיעו" הרבה אחרי אולם טוב שהם עלו וצפו כעת, לפני שנישאתם והקמתם משפחה. זה זמן מצוין לפרוס את הדברים על השולחן ולטפל בהם.
למיטה הבנתי, הבחור "נמצא" במקום אחר מהמקום בו הוא היה לפני שנה.
היום את "תופסת" מקום מאוד משמעותי בחייו. הוא בחר בך להיות שותפתו לחיים, את ה"אחת שלו", איתך הוא רוצה לחלוק את חייו. לפני שנה, זה לא היה כך...אני משוכנעת שהיום, בניגוד לאז, הוא היה ממתין בסבלנות ולא היה אפילו מעלה על דעתו לקיים יחסים עם מישהי אחרת.
אם את אוהבת אותו ואם את חשה שהזוגיות שלכם ראויה לכך אולי תוכלי לשקול לתת לו הזדמנות נוספת. שבי איתו, הסבירי לו בדיוק מה מפריע לך, היום, לא אז, כי את העבר לא תוכלי לשנות. שימי דגש על הנקודות בהתנהלותו אשר עימן לא תוכלי לחיות ובכל פעם שהוא חוזר על ההתנהגויות הללו עצרי זאת במקום. לאט לאט הוא ילמד איך עליו להתנהל על-מנת לזכות באמונך שוב. הקצי לכך תקופה שנראית לך הגיונית והגונה. אם בתום התקופה הזו תחושי שהוא לא עומד בציפיותייך תוכלי לשקול שוב את צעדייך.

מצוקה יקרה,

לצערי לא אוכל לקחת את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך ולומר לך מה עלייך לעשות. כל התשובות נמצאות אצלך ורק את (ולא אף אחד אחר בעולם ואפילו לא האקס, למרות שהוא טוען אחרת) יכולים לחוש את מה שאת חשה ולעשות את מה שהכי נכון לך.
מהעולה מדברייך אני מקבלת תחושה שאת נמצאת ב"בלבלה". מחד, ציינת כי אינך אוהבת ואינך נמשכת אל האקס יותר וכאשר נפגשתם לא חשת מאומה כאשר התנשקתם ומאידך ציינת כי את מסתירה את רגשותייך כלפיו וכי בחברתו את חשה מאושרת ושלווה. אז... נסי להיות כנה עם עצמך, מה את באמת חשה? מה את באמת רוצה?
גם אם את לא לגמרי בטוחה והיית רוצה לנסות קשרים נוספים עם בני-זוג אחרים זה בסדר, כל עוד את משוכנעת לחלוטין שזה באמת מה שאת רוצה ואת חשה שלמה לחלוטין עם ההחלטה הזו. אם זה באמת הדבר שאת רוצה עשי זאת באופן מכובד ומכבד. היי גלויה וכנה עם האקס. אמרי לו באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי החלטת להמשיך הלאה בחייך וכי אם הוא באמת אוהב אותך, כפי שהוא אומר, את מבקשת שהוא ישחרר אותך ויכבד את רצונך ואת החלטתך.
כנות, יושר, פתיחות ושקיפות הם מיסודות הזוגיות ולכן הייתי מציעה לך לא לנהל מערכת קשרים כפולה היות ואת עלולה להפסיד בכל החזיתות.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

יעל יקרה,

החשש שלך טבעי לגמרי.... יחד עם זאת נראה לי שכדאי שתהיי כנה בעניין הזה (ובאופן כללי). ראשית, הבתולין שלך עומדים לזכותך (ולא לחובתך), כמו גם הניסיון המיני של הבחור.
שנית, הרבה מאוד גברים מעריכים ואוהבים את העובדה שבת-זוגם הינה בתולה. רבים מהם חשים גאווה על כך שהם זכו להיות הראשונים...
אני מציעה שתשתפי את הבחור בעובדת היותך בתולה על-מנת שהוא ידע להתייחס בהתאם ולהתנהל בעדינות יתרה.

אמיר יקר,

נראה שחברתך טרם השתחררה מחוויות הזוגיות, הפחות מוצלחות, אותן חוותה בעבר, כפי שהיא בעצמה ציינה. גם כאשר היא פגשה בך והיה נראה לה כאילו הכל הולך ומסתדר, ניסיון העבר ותחושותיה מן העבר שבו ו"השתלטו" עליה וגרמו לה "לקפוא".
הדבר מצא את ביטויו בפגישותיכם, כפי שציינת, לא הצלחתם ליצור שיחה זורמת, פתוחה ונינוחה. ייתכן כי אופן התנהלותה הוא זה אשר גרם לך להתנהל באופן דומה (אולם ייתכן, וזו רק מחשבה, כי ה"משהו" הזה אשר "עצר" אותך כלל אינו קשור בה אלא בך בלבד, האם יש לך רעיון מה זה יכול להיות?).
העובדה שה"שיחה" ביניכם "קלחה" בהודעות מעידה על כך שנרקם ביניכם איזשהו קשר טוב. אולם, כאמור, משהו "חזק" יותר מפריע לו להתפתח באופן נכון ובריא.
היות ובימים האחרונים החומות שלה, כדבריה, "תפסו" מקום משמעותי, מקום דומיננטי, בחייה והיות ובעקבות זאת היא נסוגה והולכת אחורה כדבריך, נראה לי שיהיה זה נכון מצידך לאפשר לה מעט זמן לעצמה. אפשר לה להתמודד עם העבר שלה ועם הרצון שלה להתקדם בחייה ולפתח זוגיות בריאה. אתה מסמל עבורה משהו בריא, משהו טוב, אולם היא לא מצליחה עדיין להיאחז בזה על-מנת שזה יסייע בידיה לגבור על תחושותיה מן העבר וקשה לה עם זה. לכן, נסה לאפשר לה מרחב כך שהיא תצליח להתמודד עם הדברים באופן נכון ובזמן לו היא זקוקה לצורך כך.
מעת לעת נסה ליצור עמה קשר ולבדוק איך היא חשה, אולי להציע לה להיפגש, אך רק במידה וזה מתאים לה. תוכל אולי אף לנסות ולדובב אותה לשתף אותך בתחושותיה הנוכחיות ואולי (אם זה מתאים לכם) בדברים אשר הפריעו לה בעבר בקשרים הקודמים שלה. כאשר היא תחוש מספיק בנוח איתך היא תיפתח אליך ותוכלו להתחיל את השיחה משם. לרוב, כאשר נושאי השיחה הם הנושאים הקרובים לליבנו, לטוב או לרע, השיחה זורמת ביתר קלות וכתוצאה מכך נוצרת קרבה. כך, שאם תצליח להתקרב אליה במינון הנכון לה לא רק שהשיחה ביניכם תתנהל כפי שהיא צריכה אלא שגם תתקרבו זה לזו.

יונית היקרה, חבל שלא כתבת בת כמה את. את נשמעת לי מאוד צעירה ולא מנוסה.
שלושה חודשים לדעתי הינם זמן קצר יחסית.
מנסיוני האישי, ככל שמכירים בן אדם טוב יותר - במידה והוא נתפס בעינינו בתור אדם חיובי - הוא נעשה גם יותר יפה בעינינו.
הסיבה לכך היא שאנחנו מתחילים לקשר בין התכונות הטובוות והנעימות שלו לבין הנתונים החיצוניים שלו. במשך הזמן יש סיכוי שאפילו תתחילי להעדיף טיפוסים שנראים חיצונית כמוהו, ככל שתעריכי אותו יותר ותגלי בו יותר תכונות טובות.
כך שלדעתי ההופעה החיצונית היא משהו שמפסיק להיות רלבנטי ומאד מושפע מעומק ההיכרות.
לגבי ההבדל בין שניכם - זה הכי טבעי שהקצב לא יהיה זהה. יתכן שהוא כבר מאוד בשל לקשר זוגי ואת פחות. יתכן שאת בדיוק הטיפוס שלו גם מבחינה חיצונית ועל כן זה קרה אצלו כה מהר.
אבל חשוב שתהיי מאוד מחוברת אל עצמך ואל תיסחפי למחוייבות לפני שאת בטוחה בתחושותייך כלפיו.

היי דורית,
האמת שאני לא כ"כ צעירה אני בת 29 אבל זה נכון שאני לא מנוסה בקשרים כי לא היו לי קשרים ארוכים וגם בגלל שאני דתייה ולא קיימתי יחסים
אני מחפשת קשר רציני לחתונה ולכן אני לחוצה קצת לדעת כבר אם זה זה או לא.
ונראה לי 3 חודשים זה מספיק זמן לדעת, לא?

היי יונית, לדעתי 3 חודשים זה בכלל לא מספיק זמן לדעת ולהכיר בן אדם. אלא שכנראה אצל דתיים זה יותר מקובל לזרז החלטות כאלו, ולא להתמהמה, בייחוד כאשר את כותבת שאת בת 29, ומן הסתם גם הוא סביב הגיל הזה ויש כבר בהחלט מוכנות רצינית להקמת משפחה.

יחד עם זה, דווקא מכיוון שאת בוגרת יותר מכפי שחשבתי, ובשלה לנישואין ומאוד רוצה בכך, אזי לספקות שלך יש חשיבות רבה.
האם אסתטיקה היא אצלך משהו חשוב? האם זה נתון שקובע לך איך את מעריכה אנשים או רוצה להתקרב אליהם?
שימי לב האם זה משפיע על הרצון שלך להתקרב אליו פיזית, לגעת בו, ליהנות מן המגע שלו בך.
בידקי עם עצמך עד כמה זה השתנה לעומת החודש הראשון שהייתם יחד? אם לא חלה תזוזה חיובית כלל - הסיכוי שזה יקרה הוא נמוך יותר.
הביאי בחשבון שבהחלט קורה שמתאהבים במישהו גם לאחר זמן, ולא מיידית.
אבל מכיוון שזוהי החלטה כה חשובה, אולי שווה לך לקחת ממש ייעוץ אישי לגבי השאלות שלך.

נועה היקרה, את כותבת כל כך ישר ולעניין!!!

לא פשוט להתמודד עם מצב כזה.

מצד אחד, המוח מפוצץ מן הריגוש הנעים הזה - לראות אותו כל יום ולפנטז עליו, ומצד שני הידיעה שאם תפעלי בכיוון - את מסתבכת, לוקחת כמה סיכונים כבדים:
פגיעה בבעלך ובאישתו של הבוס, פגיעה אפשרית במקום העבודה שלך לאחר שהפרשייה תסתיים מעצמה או תיחשף...

כמו כן - כל עוד את מאוהבת בו וחושבת עליו - יש להניח שזה פוגע בזוגיות שלך ו"צובע" את בעלך בצבעים אפורים יותר...

אבל התאהבויות הינן דבר שקורה לרוב האנשים. הרבה פעמים כאשר לא עושים עם זה כלום - זה מתפוגג מעצמו עם הזמן.

אני הכי ממליצה לך לא לעשות עם זה כלום ולתת לכך להתפוגג, ובינתיים למצוא איך רק ליהנות מן הריגוש עצמו, בתוך תוכך.

על פוסט בפייסבוק שאומר ולא אומר דברים? או סתם פוסט של שיר שממש מבטא הרבה? ומי שיבין יבין, ומי שלא לא...

רשמתי לך:
וכמובן שהייתי שמחה לאיתותים, אבל אולי יש בה משהו שמחכה שמישהו יבוא ויגיד לה – את, אותך. מישהו שיבוא ויהיה החלטי והכי ירצה אותה בעולם. לא יודעת...
מה את אומרת על זה?
כי לפעמים את מחכה מישהו יגיד לך משהו. זה כמו שבחורה אומרת - הכל בסדר, והגבר הולך, אבל למעשה היא רוצה שהגבר ישאר ויתעקש.
אולי זה מה שהיא מחכה ורוצה לשמוע - אני רוצה אותך, אותך ורק אותך. ואני אעשה בשבילך א,ב,ג - למרות שלהגיד את זה ככה זה הכי סיכון בעולם, אבל אולי לזה היא מחכה.
אני מבחינתי, רק רוצה לקחת אותה, יד ביד, ולחיות את החיים. להיות זו שלוקחת וסוחפת. ואולי בדיוק לזה היא מחכה - בכללי,לאו דווקא ממני.

אני פשוט לא יודעת מה לומר, אם לומר. רציתי שתדעי שלראשונה הרגשתי במקום הנכון והכל הרגיש כל כך נכון ואני רוצה עוד? את זו שאני רוצה? להתחיל בהסברים מוחמצים של אותו ערב?

הי עדן וערב טוב,

לא סתם הצעתי לך כן לקחת צעד. כי ברור לי שאת שורה בימים האחרונים באיזה מצב מאוד מסחרר. אז אני לא חוזרת בי מההמלצה החמה והגורפת לשמור טוב על עצמך, מאידך, ברור, כמו בכל התחלת קשר, שיש ספקות ויש סיכונים שצריך לנקוט בהם- אם רוצים לדעת מה קורה אצל הצד השני. ונראה לי כך, ככל שאת כותבת כאן יותר, שאת מאוד מאוד נוטה לכיוון הזה של "לשים סימני קריאה על סימני השאלה" שלך. יש משהו באי הוודאות הזה ובמחשבות החוזרות והנישנות האלו, שהוא לפעמים קשה מנשוא, ואני יכולה לחוש אותך- מרגישה כך.

נכון שלפעמים אנשים מצפים שיריבו עליהם כמעט, שיראו להם מה הם שווים, מעבר לזה יש לפעמים גם קווי אישיות כאלה, שהם מייצגים אנשים פאסיביים יותר מטבעם, כאלו שמחכים שהסערה תגיע אליהם אך חלילה לא יצרו אחת כזאת. אני לא מכירה אותה טוב מספיק כדי להכריע האם היא מהסוג הזה, אך אני לגמרי סומכת על תחושותייך ועל ההיכרות שלך איתה. האם לדעתך היא מצפה ממך לצעד שכזה? אולי, אם תוכלי לנסות להבין מה היו הדפוסים שלה בקשר הקודם (ציפתה לחיזור, להערכה, לפירגון, ליוזמה) - תוכלי להבין מה היא מבקשת.

בשורה התחתונה, עצם הגילוי שלך, וזה גילוי לב אדיר- לבוא לבנאדם ולהגיד לו "אני רוצה רק אותך ומוכנה לעשות כך וכך, ולחיות איתך את החיים" - הוא זה שאמור לקחת אותך לקבלת ההחלטה. צריך לזכור שמפה אין ממש דרך חזרה. החוויה המינית שלכן סללה את הדרך קצת שונה, והגילוי הכנה הזה ממך יסלול דרך נוספת, לכיוון שלא תוכלי לחזור בך- את פרשת הכל הכל על השולחן. את מוכנה לזה...? (אני בכוונה מקשה, כדי שתקבלי החלטה שאת שלמה איתה לחלוטין). זה או להמשיך לגמרי ככה, לקחת צעד אחורה ולא ליזום, או פשוט להיות כנה, וכנה עד הסוף- ולשים את הדברים כפי שהם.

אני חושבת שכדאי להתחיל להגיד לה מה חשוב לך להסביר- ז"א, להתחיל מהדברים המאוד חשובים שחשוב לך שהיא תדע על אותו ערב, למה התנהגת כך, מה בדיוק עבר עלייך, ומשם לפתח את זה למה קורה לך בימים האחרונים, איזה מחשבות עוברות לך בראש. חשוב לחכות לפידבק ממנה ושזה לא יהיה "מונולוג" שבו תרגישי מובכת, אלא מקום פנוי לדיאלוג, ולשמוע אותה בין לבין. לקבל איזה איתות שזאת שיחה שהיא "נשמעת" ומופנמת, ולא רק שיחה.

בגלל הרגשות העזים שלך, בגלל התחושות וההחמצות האלו, חשוב מאוד לקבל את ההחלטה הנכונה. חשוב לקחת הכל בחשבון, שיש סיכוי טוב שהיא רוצה כמוך ורק חיכתה להזדמנות, ויש סיכוי שהיא עוד לא מוכנה לזה (זה לא אומר שלא תהיה מוכנה בהמשך)- השאלה היא האם את מרגישה שאת מסוגלת להיות בשני המקומות, ולאן זה יקח אותך רגשית. האם זה נכון לך להיחשף במידה הזאת.

ולגבי פוסט בפייסבוק- תמיד אפשר לנסות, מקסימום היא לא תהיה "המבין שמבין", ותמיד אפשר לפרש את זה בכל מיני דרכים.

"לשים סימני קריאה על סימני השאלה" – לא ממש הבנתי, או שכן, למען הסר ספק – למה בדיוק את מתכוונת?
אם היא רוצה שיריבו עליה או מה שזה לא יהיה, האמת, אני לא יודעת. אני יכולה רק לחשוב שאולי כל אחד היה רוצה את זה לעצמו במובן מסויים, שמישהו ככ יתעקש להיות איתו (לא עד כדי מעשים לא מעשים כמובן). ואולי זה סתם משהו שנשאר אצלי מהגירושין. אבל אני עדין חושבת שכל אחד רוצה את זה במובן כזה או אחר, ברמה כזו או אחרת אבל אולי במקרה שלה זה לא נכון – גם ככה אני ככ שם בשבילה, ואם ככה יתחיל הקשר, אני לא יודעת אלו השלכות יהיו לזה בעתיד. אני מאוד מאמינה שאיך שקשר מתחיל זה מה שלרוב מנתב אותו הלאה. בקשר הקודם שלה, זה היה מעט שונה – הכל היה בקצב של ההיא, כי היא היתה סטרייטית לגמרי (להבדיל ממני שכן רואה את זה קורה ותמיד היה משהו כזה בתוכי, ואני חושבת שאמרתי לה את זה מתישהו). ההיא היתה די בוסית, גם באופי שלה. מזל בתולה לכל דבר... ואולי הילה יש בה משהו שאוהב להיות נשלט, מצד שני, זה הוביל לרוב הריבים והחיכוכים ביניהן...
אני פשוט מעדיפה שתהיה שיחה, אמיתית, רגועה, בין שתי חברות שגם אוהבות אחת את השניה. לזה אני האמת יותר נוטה. לבוא ולהצהיר – את האחת וכו'... זה לא נראה לי מתאים כרגע מהמון בחינות. אולי כשתזרום שיחה, אני אוכל להכניס את זה איכשהו. וכנראה שהייתי שמחה להתחיל את השיחה, במקום הזה שאני נמצאת בו, עד כמה הרגשתי פתאום ככ נכון וככ שלם. אולי זה כי מדובר באישה, אבל בהחלט כי מדובר בה.
אני מקווה שהריחוק הזה שנוצר יטיב עימנו. יתן לה את הספייס ואולי כך היא תבין דברים בהקשר שלי, הלוואי... לא נראה לי שאני מסוגלת ליזום שיחה, להגיד – אנחנו צריכות לדבר. זה מלחיץ, ובאמת, עם כל מה שעובר עליה עכשיו, לא נראה לי שהיא צריכה את זה... נראה לי שאחכה ואראה מה מתפתח, ואם אחמיץ... אין לי הרבה ברירות... בתקווה שלפחות נישאר חברות.
* ואם פוסט קצת יותר מידי שקוף...? אבל עדין לא ממש אומר חד משמעי שזו היא, ואני יכולה לחשוב על חברה אחת שבטוח תקח את זה למקום אחר בתגובות. וגם יש שיר, שזה ככ מה שבא לי - ללכת אליה ולהגיד לה איך אני מרגישה, וזה של זמרת שהיא מאוד אוהבת, וגם אני (רק שלא ידעתי שככה קוראים לזמרת), ומסתבר שגם הזמרת הזו היא סוג של זמרת של הקהילה...
זה מצחיק, כל פעם היא מגלה שאני אוהבת זמרים/ות שקשורים לקהילה, וכל פעם היא מופתעת לטובה מחדש... ועדין האסימון שלה לא נופל, והיא עדין חוששת...

הי עדן,

אני מתכוונת- לנסות לתת לעצמך תשובות על דברים שאת לא בטוחה שהיא הבינה אותך. את מלאת שאלות לגביה, בעיקר לגבי מה שהבינה ממך, ואת חשה החמצה מסוימת.

לגבי חיזור- כמובן, כל אחד מאיתנו רוצה להרגיש נאהב. השאלה היא עד כמה זה מנהל אותך ביצירת קשר חדש.

אני מסכימה איתך שלאור מה שקורה עדיף שתתאפקי, כפי שציינתי, עד כמה שאפשר. אני מאוד מאמינה ב"זמן" ובתהליך, עד כמה שזה קשה ואף בלתי נסבל לפעמים להתאפק ולא לעשות צעד דרסטי. אני שמחה שהגעת למקום הזה.

לגבי השיר- למה לא? נשמע דווקא רעיון לא רע.

האסימון לא נופל, לדעתי, שוב- כי זה הכל עינין של השאלה: האם היא מוכנה לכך. כשאנחנו לא בשלים למשהו, רגשית, אנחנו לא רואים אותו תמיד. "איך לא ראיתי שהוא היה ממש מתחת לאף שלי?" שואלות הרבה בנות שבסוף התחתנו עם הבן של השכן ממול :) ולפעמים, פשוט עוד לא מוכנים לדבר הענק הזה. זה מצריך זמן.

חשוב לי לציין שאני מסכימה ותומכת בהתנהלות שלך לנסות כל מיני דרכים מצד אחד, מצד שני לא לקפוץ מעל הפופיק.

והיה לי אתית האומץ לשלוח לה את השיר... אבל אני לא בטוחה שזה רעיון טוב... מקווה שלשים על הקיר שלי בפייסבוק יעשה את העבודה ..

לא לקפוץ מעל הפופיק...? למה את מתכוונת?
הגעתי ולא הגעתי... כל כך בא לי לסמס לה, להוביל למפגש כלשהו. בא לי לראות אותה ולראות מה יצא לי מהפה. כל כך בא לי להגיד שזה ככ לא פייר... גם אני רוצה לגעת בה, אני רוצה עוד ממנה. שזה ככ לא הגיוני לשאול מה אני אוהבת ויום למחרת כאילו כלום. אף אחד אף פעם לא שאל אותי מה אני אוהבת... בעניינים האלו, וזה מדהים שהיא פשוט שאלה, בלי מבוכה ובלי כלום. מה, זה לא אומר כלום? זה סתם כך...? תחושת ההחמצה כנראה הולכת וגדלה, ואני מתה לראות אותה... זה ככ מוזר שאין בינינו שום תקשורת... כלום... אני מרגישה את הדם שלי זורם בוורידים, ואני לא עושה עם זה כלום. ורק בא לי לראות אותה... לראות מה זה יעשה לי, ושוב, מה אני אגיד אם אצליח בכלל... לראות מה זה עושה לה לראות אותי, לראות מה התגובות שלה... אוף... מיואשת........
כי אם אין תקשורת נורמלית, וככה זה יישאר, אז אולי איבדתי אותה בתור חברה. ברור שהכי בא לי בעולם היא תשאל אותי שוב אם הכל בסדר (למה לא עניתי לה אז... את רואה כמה החמצות???) כל כך בא לי שהיא תרצה משהו ממני... אפילו בתור חברה אני כנראה כבר לא ממש חסרה לה, לא יודעת כבר כלום. היא מבחינתה שאלה ואני עניתי שהכל בסדר, אז למה בכלל שתנסה שוב...?
חם לי....

הי,

"לא לקפוץ מעל הפופיק" - אני מתכוונת לא לעשות דברים שתתחרטי עליהם, כמו לדבר איתה עוד לפני שאת יודעת איך תתמודדי עם תגובת דחיה, נניח.

מכל מה שאת כותבת אני מבינה שזה בוער בך. זה לא נותן לך מנוח. אני מבינה גם את הרציונל (כנראה של שתינו) שאמור להתאפק, ולחכות לסימן, לראות מה קורה עם הצד השני, שכן זה בד"כ הצעד היותר חכם, הגיונית, לעשות.

אך לרגש וללב חיים משלו. זה שהיא שאלה מה את אוהבת זה בעיקר מראה על היכולת שלה לראות את הזולת פרט לעצמה, ולא לבקש כלום בתמורה. זה מראה על כך שאת מאוד חשובה לה, והיא הוכיחה זאת באותו ערב, ורצתה שתרגישי טוב איתה. וכך היה בדיעבד.

האידיאלי יהיה כמובן שהיא תיצור קשר, השאלה היא עד כמה את מרגישה שאת עוד יכולה להתאפק ולהמשיך לחוש את חוסר האונים הגבוה הזה מולה?

אני מניחה שהרצון לראות ולדבר הוא בעליות וירידות. תלוי מה איתי באותו רגע. אחרי אתמול בלילה, ניסיתי להעסיק את עצמי כל השבת, בניסיון לא לחשוב עליה. האמת, די הצלחתי. אני לא יודעת איך אני אשרוד את היומיים הקרובים עד החזרה לשיגרה.
אני רק רוצה שהיא תדע שהיה לי ממש מדהים איתה, שזה היה ממש קצה הקרחון מבחינתי, ויש עוד המון – גם מהבחינה המינית. אולי זה מה שמתסכל יותר מכל, החד צדדיות הזו, שהיא לא נתנה לי לגעת בה באמת, העובדה שלא ממש הייתי שם כל כולי כי הייתי ככ נבוכה, נבוכה במובן החיובי, המובן הזה שהיא אולי לא הבינה. וגם זו החמצה. אני מאמינה שגם אם זה חד צדדי, זה בעל משמעות אדירה. לא כל אחד מוכן לעשות דברים בשביל האחר. אז גם אם היא לא רצתה שאני אעשה משהו בתמורה, זה בוודאי אומר משהו עליה בהקשר שלי.
אני מאוד מקווה שאצליח להחזיק את עצמי עד יום שלישי, עד שחוזרים לשיגרה. כי בינתיים בחופש, זה זמן מצויין לבחון דברים – מצד אחד, אין הכרח להיפגש, כי אנחנו לא ביומיום שלנו, ואם אנחנו לא נפגשות זה לא מוזר, ומצד שני, לבדוק עד כמה הריחוק הזה מפריע לה. יכול להיות שזה מפריע לה אבל היא עדין לא עושה עם זה שום דבר...
אני רק יודעת שאני מתגעגעת אליה מאוד... הבנתי גם שאצל בנות זה שונה, כי הגבול בין חברה לבת זוג הוא מן הסתם מאוד דק. למשל שתינו, חברות מאוד טובות, ומה שלמעשה מבדיל זה סקס. אבל סקס לא בהכרח מגדיר זוגיות. והיא כבר סיפרה לי שקורה שהיא מתבלבלת עם מישהי מהחבורה שלה, שברגעים מסויימים הן נופלות לסקס, וזה נורא נעים וכיף (בטח איתה זה לא חד צדדי, כן, המרמור...) אבל הילה לא מוכנה לקחת את זה צעד אחד קדימה איתה כי היא מפחדת לאבד אותה כחברה. אני רק יכולה להשליך מזה עלי, ולהבין עד כמה היא עוד יותר מתוסבכת ומבולבלת, וזה אמור להקל עלי לקחת צעד אחד אחורה.
בקיצור, שוב רציונל מול רגש. עוד רציונל ועוד רציונל מול רגש חזק והחמצה גדולה... בא לי פשוט לראות אותה, בלי להגיד משהו מיוחד. לשבת איתה, מנותקת מהכל, סטופ לעולם, בלי הפרעות ומסיחים, ולראות מה מתגלגל, מה עולה, מה אומרים. ואולי תהיה שיחה הכי קלילה בעולם, בכלל לא על העניינים, ויהיה נחמד. כמו שיחת הטלפון בערב סוכות, שהיתה מעט מוזרה אבל מאוד הקלה בהרגשה. אבל לא רוצה בטלפון, רוצה לראות אותה, ואת התגובות שלה, בלי "להתחמק" ולהתחבא מאחורי שפורפרת, ובלי לסיים את השיחה סתם כך בניתוק, כי במפגש קשה יותר לסיים מהר...
ובינתיים, פגשתי מישהי באתר ההוא, ומחר אנחנו אמורות להיפגש. זה די מוזר... כי אני מרגישה שזה יותר הסחת דעת מאשר באמת להיות שם ולבחון את עצמי, אבל אולי אני אופתע...

הי עדן,

אני מניחה שבימים האלו של החג קרתה איזו התפתחות- איך העברת את הזמן, האם הצלחת להתגבר ולהמשיך להעסיק את עצמך בדברים אחרים.

היום כבר חזרת לשיגרת עבודה אם כי גם לסביבה שלה, ולבטח תתראו כפי שכ"כ ציפית. אשמח לעדכונים..

לגבי גבול דק בין חברה לבת זוג- את לגמרי צודקת. ואכן, יש מקום להשליך ממה שאמרה, לגבי הקשר שלכם. כי אם ככה היא פועלת, יתכן והדפוס הזה מופיע בהחלט גם פה, פרט לכך זה די משקף את ההתנהגות שלה עד כה. החשש הזה, הצעד אחורה.

בכל אופן אשמח לשמוע ממך עדכונים- איך את מרגישה.

העברתי את היומיים של החג – הייתי בדייט בערב החג, ואתמול הלכתי לסרט עם חברים.
אם וכאשר נתראה, אני מבטיחה לעדכן. בינתיים ממשיך להיות לי מוזר לא לתקשר איתה בכלל... יש לי קצת תירוץ מבחינת העבודה, אבל התירוץ יחזיק מקסימום עד אמצע שבוע הבא... ממש מוזר... ואני מתגעגעת... אני לא יודעת עליה כלום ב 3 השבועות האחרונים........
תסלחי לי, אבל שוב לא הבנתי את הפיסקה השלישית... טמטמת המצב פשוט.

הדייט – היה נחמד, אבל לא יצאתי עם תובנות משמעותיות. סימסתי לה היום, כנראה ניפגש רק בעוד שבוע וחצי כי יש לה מבחנים. היא סבלנית לגמרי בכל עניין הניסיון שאין לי, וזה ממש מדהים בעיניי.

הי עדן,

אני כנראה לא הייתי ברורה, אני מתנצלת. התייחסתי למה שכתבת, שהילה אמרה לך פעם שהיא מתקשה לפעמים לשים קו דק בין חברות עם חברה לבין חברות עם בת זוג, והיא די חוששת כי לא רוצה לאבד את החברות. ופה בהחלט ניתן להשליך עלייך- שכן נשמע שזה יכול להתאים לדפוס התנהגות מסוים. מרחק- כדי להישמר.

לגבי העדכון- נהדר, מאוד שמחה לקרוא את זה. נראה שזה עשה לך טוב, ריענן מעט. כשיש עוד רבדים ועוד אלמנטים (או אנשים) בחיים, זה בהחלט עוזר להמשיך וגם להסיח את הדעת מה"מסביב", למרות הכל.

אני מאוד מתגעגעת... ונראה לי ממש מוזר הנתק הזה. נכון שאני הייתי המילה האחרונה, והראשונה בעצם – אני יצרתי קשר אחרי שהיה מה שהיה, אני התקשרתי, אני שאלתי לשלום הסב וכו'... לא שאני מחשבנת באמת... אבל... מצד אחד בא לי מאוד ליצור קשר, ומצד שני בא לי מאוד שהיא תיצור. אני מפחדת שבסוף זה יהיה המצב החדש, החוסר קשר...
שבוע הבא אני עוברת לבניין חדש בעבודה, ואני מתה שהיא תבוא למשרד הישן, ותגלה שאני לא פה, ותבין מה עניינים איתנו...
אבל נראה לי שאולי בכל זאת אני אסמס משהו, סתם מה עניינים – או שעדיף לחכות עוד? בכל מקרה אני אעשה את זה רק שבוע הבא נראה לי... לא יודעת...

קיבלתי ממנה מייל עכשיו - את חיה?
אני לא יודעת אפילו מה לענות... וכמובן שאני ישר חושבת - אוף, דווקא היום אני הכי לא מושקעת בעליל... מתי לראות אותה ולא יודעת מה לעשות.............

אני אבדוק ואחזור אליך ;-) ואת?
ענתה שהיא חיה ובןעטת, שאלה אם אני בסדר ומה עם הילד (קצת ענייני בריאות שהיו בזמן האחרון)
בינתיים יצאתי מהמשרד. אני יכולה לסמס או לענות ביום ראשון. תוהה מה לענות או האם ישר לרשום - נדב על בירה ונתעדכן?
או בכלל לחכות שהיא תיזום מפגש?
בקיצור... מה עכשיו?

הי עדן,

אני שמחה שהיא בסוף יצרה את הקשר. היא הרגישה בחסרונך.

אני חושבת שיהיה דווקא נחמד להזמין אותה, נסי לעשות צעד ולראות אותה פנים מול פנים. אני מניחה שגם לך זה יהיה משמעותי, המפגש הזה. שם תהיה לך אפשרות לשוחח על מה שאת מרגישה, עד כמה שזה נוח לך.

במקרה הזה, אני בעד ליזום.

עדכני.. בהצלחה..

גם אני שמחה שהיא עשתה את הצעד...
יום ראשון אני עוברת תפקיד בעבודה – היא יודעת על זה, לא בטוחה שהיא יודעת שזה ביום ראשון. אז חשבתי לענות לה במייל:
תקופה קצת טרללה... מתחילה היום חפיפה... בירה?
ככה זה ברור שלא נפגשים בעבודה, נפגשים במקום ניטרלי, במקום לא מוגבל בזמן. מה את אומרת על התשובה שלי אליה?
אני אפילו לא יודעת מה קורה איתה. עם/בלי החדשה, סבא שלה, בעבודה... לא יודעת איך אגיב כשאראה אותה... אני ממש מתגעגעת... ובאמת, שכרגע, אומנם כל הפיק של סערת הרגשות נרגע, אבל אני באמת לא רואה את עצמי כרגע עם מישהו/י אחר לטווח הארוך... או בכלל...

גל יקר,

לאורך השנים למדתי כי כאשר מנסים "ללכת ראש בראש", כאשר מנסים "ללמד לקח" ו"לעשות דווקא" משיגים את התוצאה ההפוכה מזו הרצויה. כך שאם "תיעלם" לאשתך מידי פעם, תחזור מאוחר ותעמיד אולטימאטום האומר משהו כמו "או אני או התשבצים" תשיג תוצאה שונה מהתוצאה לה אתה מצפה. התנהלות שכזו מצידך תיצור ריחוק ביניכם במקום לקרב אתכם האחד אל השני ותפגע באינטימיות הפיסית ובאינטימיות הנפשית ביניכם. גם אם אשתך תניח לתשבצים על-מנת לא לאבד אותך היא תעשה זאת מהמניעים הלא נכונים. היא תעשה זאת מתוך חשש ותחושת לחץ, כפי שקרה לאחר שניהלת איתה את אותה שיחה אותה הגדרת "קשה ורצינית". היא לא תעשה זאת מתוך רצון כן להיות איתך ומתוך העדפה לבלות איתך ולא עם התשבצים, כפי שבאמת היית רוצה. היות שכך, לאחר פרק זמן קצר היא תחזור לסורה ותמצא שוב את "חבריה הוותיקים", התשבצים.
לא ציינת האם היא הייתה "מכורה" לתשבצים מאז ומתמיד או שמשהו גרם לה "לברוח" אליהם. בכל אופן, בין אם זו "בריחה" ובין אם זו "התמכרות" נראה שזה כאילו משתלט עליה. יש משהו עימו היא מתקשה להתמודד, מצוקה כלשהי אשר מלווה אותה, ולכן היא מעדיפה או לדחות את הקץ או לא להתמודד כלל. כלומר, במקום לדבר, לשתף, להיפתח היא "נשאבת" ו/או "הולכת" ל"מקום הבטוח שלה", התשבצים. ברגע שהיא "מגיעה" אליהם הם "מנהלים" את הזמן שלה.
מתוך דבריך אני מקבלת תחושה ש"המשהו" הזה הוא משהו אשר אינו מתנהל כשורה בזוגיות שלכם או משהו אשר גורם לה לחוש חוסר נוחות וחוסר נינוחות. אולי היא אף לא מודעת לכך ולכן היא לא מעלה סוגיה כזו או אחרת אשר מטרידה אותה או שאולי היא חוששת להעלות.
לאור כל זאת אני חושבת שכדאי שתנסה אתה ליזום שיחה על כך באופן הכי עדין ומתחשב שתוכל. שתף אותה בתחושותיך, ספר לה איך אתה מרגיש, אמור לה שלא נעים לך כך ושהיית רוצה שיחד תמצאו מוצא הולם עבור שניכם, למען הזוגיות שלכם.
לרוב, פתיחות וכנות גוררות התנהלות זהה מהאחר.
במידה ואתה מתקשה לעשות כך או שלאחר מספר ניסיונות מצידך תחוש כי גישה שכזו לא מובילה, למרות הכל, לתוצאה המצופה, אולי יהיה מקום לשקול לפנות לאיש מקצוע. מניסיוני, לעיתים, קל יותר להיפתח ולשתף איש מקצוע.
לאחר שתוציאו את כל ה"שדים" וכל הקשיים יהיו מונחים "על השולחן" תוכלו לעלות על הנתיב הנכון לכם ולצעוד בו כאשר איש המקצוע יהיה שם על-מנת לתמוך, לסייע, לכוון ולהדריך.

נטלי יקרה,

ציינת כי שיתפת את בעלך בתחושותייך וכי נראה שהוא מבין על מה את מדברת. יחד עם זאת, הוא לא נוקט פעולות על-מנת לסייע בידייך להביא לשינוי המצב. ייתכן כי הוא אינו עושה דבר היות וכך הוא גדל בבית הוריו ולכן נראה לו שכך הדברים צריכים להתנהל. אם אני מבינה נכון את הנאמר בפנייתך, בעלך מסור להוריו והקשר שלו עמם קרוב ויציב וכך היה לאורך השנים, (סביר להניח שגם) לפני שהכרתם, בתקופה בה הייתם חברים, לאחר נישואיכם ואף לאחר שהקמתם יחד משפחה משלכם.
נראה שהקשר הקרוב והתדיר בין בעלך לבין הוריו הינו סוג של "נדוניה". היות וזו עובדה המלווה אתכם במשך השנים תוכלי לנסות ולמנף את ה"נדוניה" הזו לטובתך.

כתבת בפנייתך כי בעבר, כאשר הייתם חברים הצלחת למתוח את הקו ביניהם, כדברייך. כלומר לקחת "פיקוד" על המציאות ועצבת אותה על-פי רצונך. (מה עשית אז? כיצד הבאת לכך שהדברים התנהלו, פחות או יותר, על-פי רצונך?) היות שכבר עשית זאת בעבר אני משוכנעת שתוכלי לעשות זאת שוב והפעם אף "לעשות שימוש" בביקורים של חמותך לטובתך.
כפי שבעבר "עשית זאת" בעצמך כאשר החלטת "לתפוס שליטה" ו"לסדר" את הדברים לפי ראות עינייך עשי זאת כעת. צרי תקשורת פתוחה עם חמתך, תקשורת כזו שחמתך תפנה אלייך את כל שאלותיה. כך את תוכלי לבחור במה את רוצה לשתף אותה ועד כמה. אולי אף תוכלי ליזום שיתוף במידע, ושוב על פי רצונך ותחת שליטתך, כך שהיא תחוש שהיא כבר יודעת הכל ולא תשאל.
בנוסף, במסגרת הקשר הפתוח ביניכם תוכלי להרים לה טלפון ולשאול אותה מתי היא מתכוונת להגיע אליכם ולנתב זאת לעתות בהן תוכלי להיעזר בה לצורכי שמרטפות. כך שאם יש לך סידורים ואת צריכה לצאת מהבית, או אף לעשות דברים בתוך הבית, היא תוכל להיות עם הילדים, לדאוג ולטפל בהם.
כך, לא רק שהקשר המשפחתי שלכם יתחזק, תחת פיקוחך ולפי ראות עינייך, אלא שהקשר הזה גם "ישרת" אותך. בנוסף, כל בני-המשפחה, לרבות בעלך וחמתך יחושו בנוח. התקשורת תהייה טובה יותר וכתוצאה מכך גם התחושה הכללית.

אני מאוד מרוצה מהתשובה שאני הולכת לעבוד על עצמי ולקחת פיקוד נראה שבמשך השנים כבר לא רציתי להלחם בזה
הגיע הזמן שאני אנצל את זה לטובתי כמו שכתבת תודה רבה רבה
נטלי

שלום רועי,

אכן, התופעה לא מחזיקה מעמד רב, דווקא בגלל הריגוש המהיר- מתנסים, מבינים מהר מאוד, זה לא מתפתח מעבר לזה בד"כ (אם מראש ההגדרה היא של קשר לא מחייב) ולכן כבר אין עינין.

אם הינך מחפש קשר ארוך, או לפחות כזה של היכרות ממשית- אני לא חושבת שההיענות להצעה תיתן לך את זה. יש כאלה שמכירים מספיק לפני ואחרי כן מנהלים קשרים לא מחייבים, זה גם קורה.

בגדול חשוב שתעשה איזה "מיפוי" - מה אתה מחפש, מה אתה רוצה. האם בא לך להיכנס למערכת לא מחייבת כשאתה פחות מכיר את הבחורה, או דווקא משהו שטומן בחובו היכרות יותר מעמיקה?

שלום א',

המצב שבו את נמצאת בהחלט זועק "לעזרה". לא סתם רצית לברוח ללב של גבר אחר, כזה שיעריך אותך ותרגישי שותפה אמיתית לו. זה מובן, זה לגמרי ברור למה פעלת כך. ה"בעיה המרכזית" כפי שציינת, שתמיד היתה שם, נעוצה בעיקר בעובדה שאת לא רואה את בעלך כ"בעל", כ"שותף", אלא הכל נפרד מולו- הרגשות שלך, הכסף שלך, האופי שלך. תחומי העינין והדימיון ביניכם כנראה דעכו עם השנים, ואולי זה לא מספיק דובר, או דובר- אך לא מצאתם את הפיתרון המתאים, ועכשיו את מאוד מאוד מתוסכלת, וזה מובן.

היתה הבטחה מצידו שהאשראי יהיה אצלך או שתהיה לך שליטה על הכסף, וזה לא קרה. אני חושבת באופן כללי שיש לאחד חשבונות בנק, אם כי אני מבינה למה את חוששת לאחד- הרי את תצילי אותו שוב בקרוב.. מצד שני זה לא פותר הרבה. הבעיה העיקרית איתו, לפי הבנתי, היא ההתנהלות הכספית, ולכן- אם נניח באמת היתה לך שליטה על הכסף, אולי היית מרגישה אחרת. אם הוא היה שותף אמיתי לטיפול זוגי- אולי היית מרגישה אחרת?

אני חושבת שיהיה נכון לשבת איתו, ולשאול אותו האם הוא מוכן להתגייס יחד איתך לטיפול זוגי, כזה שינסה לעשות קצת סדר בבלאגן. אולי טיפול יכול לתת איזושהי תקוה, וגם להבהיר לבעלך שבמצב הזה את פשוט לא מאושרת, לא מסופקת, ולא רואה איך הזוגיות הזאת יכולה להמשיך ככה. הילדים- את צודקת, סובלים, מהייאוש ומהעצבים. הם גדלים על מודל זוגי מסוים, שלא מאוד מלמד אותם מהי שותפות וזוגיות אמיתית. נסי להסביר לו שבעינייך את לא רואה איך אתם מתגברים על המכשול הזה ללא עזרה מתאימה.

אני חושבת שהמילה "אחריות" צריכה להדהד לך, ולו, כרגע. אחריות על הבית, על הילדים, על המצב הכלכלי, על האהבה, על הזוגיות, ועל כל מה שבניתם יחד. נסי להתחבר למקומות הטובים שלכם, לחברות, לאבא שבו, לאדם שבו, נסי בכל זאת גם לגייס את עצמך לאיזשהו מקום של תקוה. בטיפול, יהיה לך קל יותר להיות במקום הזה. אבל זוהי בחירתך(ם) האם לתת לעצמכם הזדמנות בנוסח הזה.

לדעתי זה ישתלם.

עדי הי,
בבקשה עיזרי לי אני רוצה לפתוח תהליך גירושין איך עושים זאת.
אני גיליתי ששוב הוא השתמש בכספיםנלטובת הגרלות כפי שעשה מלפני שמה וחצי אני לא מסוגלת לחיות איתו יותר מבחינתי זה מעלה באמון.
לא מוכנה לזה יותר .
הוא מסרב להראות לי את הכרטיס אשראי לדעתי הוא ביזבס משהו בסביבות 5000 אלף שח לא יכולה יותר הוא חולה וזה לא נפתר.
אין.לי כבר כח הוא גם לא בא ואמר סליחה אני יתן לך לנהל את כל החשבון.
אני לא מוכנה לסיכונים האלו יותר.
אני יודעת שיהיה לי קשה כלכלית והוא גם תמיד רגיל ומתחשבים בו .
לא יכולה יותר ...רומה יעוץ עיזרי לי למי לפנות נעמת ויצו אין לי הרבה כסף.
תודה

הי א',

אני מצטערת מאוד לשמוע מה שעובר עלייך, אני בטוחה שלא קל לך ואני מקוה שתוכלי למצוא את הדרך המתאימה לך ביותר להתמודד עם זה. נשמע שאכן אין לו מקום של שליטה בנושא הכספים, מאוד יתכן וזה עונה על הגדרה של התמכרות ממש.

אני מפנה אותך לפורום שאולי יוכל לתת לך יותר מענה למה שאת מבקשת -

הי א',

אני מצטערת מאוד לשמוע מה שעובר עלייך, אני בטוחה שלא קל לך ואני מקוה שתוכלי למצוא את הדרך המתאימה לך ביותר להתמודד עם זה. נשמע שאכן אין לו מקום של שליטה בנושא הכספים, מאוד יתכן וזה עונה על הגדרה של התמכרות ממש.

אני מפנה אותך לפורום שאולי יוכל לתת לך יותר מענה למה שאת מבקשת - לכן, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_פרידות_גירושין_בגידות' id=link]פרידות, גירושין, בגידות[/a].

עם זאת, חשוב לא לנקוט מתוך אימפולסיביות. פני לעזרה כשאת רגועה ושקולה בהחלטתך. זה מאוד מאוד חשוב. ואם את עדיין נסערת- אל תקבלי החלטה. זה תמיד יכול לחכות עוד קצת.

אני תקוה שתמצאי את הדרך הנכונה, בהצלחה רבה ורק טוב.

שירי יקרה, גם כאן השאלה שלך היא בתחום משפטי, ואנחנו כאן לא עורכות דין. עלייך להפנות את השאלה לפורומים משפטיים.

ליה היקרה, ככל שקראתי יותר את דברייך, נעשה לי ברור שאת כבר יודעת את התשובה וניתחת את המצב בצורה כל כך מדוייקת ומפורטת...
אינני מבינה למה את צריכה את הפרוייקט הזה של לקיחת חסות על צעיר שלא מסוגל לטפל בעצמו ולעמוד על רגליו הוא? יש בך איזה צורך להיות המצילה של נפשות תועות ומסכנות?

לא כדאי לך להיות במשבצת הזאת.
עושה רושם שהבחור מעולם לא עמד על רגליו הוא וההורים שלו תמיד הצילו אותו וחיפו עליו ולא השכילו לחשוף אותו לעולם המציאות.

אני חושבת שהחזרה לבית ההורים אינה בריאה לו מבחינה נפשית, אבל לדעתי זו לא צריכה להיות הבעיה שלך. לדעתי כדאי לך להתרחק ממערכת היחסים הזאת ולעזוב אותה לפני שאת נשאבת לשם עמוק יותר ולפני שתרגישי אשמה על כך שאת עוזבת אותו.

בידקי עם עצמך - נדמה לי שאצל ההורים שלו מצאת גם לעצמך בית חלופי. את מרגישה שם יותר מדי טוב, לטעמי. התרכזי עכשו בעצמאות - את בגיל המתאים ובשלב המתאים לכך בחייך, ומצאי לך פרטנר בוגר, לא עוד פרוייקט לחסות ולהצלה.