פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שירי היקרה, צר לי על המצב שלכם.
את זקוקה עכשו לייעוץ משפטי, וזה לא מה שאנחנו עושים כאן. עלייך לגשת בדחיפות לעו"ד מתחום דיני אישות, תחום הגירושים, ובשלב ראשון לבקש ממנו שידריך אותך מהן הזכויות הבסיסיות שלך,ומה כדאי לך לעשות כדי לשמור על זכויותייך.
נסי גם לשים את שאלתך בפורום של גירושים, או באתר של עורכי דין המתמחה בגירושים.

עומר היקר,
לדעתי זה לגמרי לגיטימי להעלות את הנושא ולהציע למשל שיהיה גם סופ"ש אחד או שניים בחודש שבהם תהיו בנפרד מן האמא, ותפתחו חוויות שיהיו רק של שניכם ושל הילדים, או שלכם עם חברים.
לגבי הבישולים, אולי - אם אישתך לא יודעת ולא אוהבת לבשל, מה דעתך לקחת על עצמך את נושא הבישולים? או להציע לה שתבשלו ביחד - תעשו זאת כפרוייקט זוגי?

נסו זאת אולי פעם אחת ותראו איך אתם מסתדרים.

נקודה אחרת: שים לב שאתה מרגיש מחוייב לחמותך כי היא מבשלת לך ולמשפחתך.
האם היא נהנית מכך? האם הביקורים שלכם חשובים לה?
יתכן שהעובדה שאתם מבלים יחד כל סופש היא מאוד תורמת לה וחשובה לה ואינך צריך להרגיש שאתם חייבים לה? כי אתם מחזירים בכך שאתם באים ומבקרים אותה ושוהים איתה ומארחים לה לחברה. האם היא תרגיש בודדה אם לא תגיעו?
אם זה כך, נסה לוותר על תחושת החובה שזה מעורר בך.
אם הביקורים הללו גורמים לה לטירחה ולעייפות, הצע לעזור לה בעריכת בשולחן, בפינוי הכלים, הביאו איתכם מנה או שתיים לטובת הארוחה המשפחתית. נדמה לי שעצה אחרונה זו תתקבל בברכה גם אם זו לא טירחה עבורה!

לגבי הנקודה שאתה מרגיש שאישתך "צמודה לסינור של אמא שלה" - זה משהו שישתנה בהדרגה, אבל עליך לחפש דרכים חיוביות, לא ע"י מאבקי כוח ביניכם - כדי לשנות זאת. למשל, אם לא חסר לכם כסף - לצאת לצימר רק אתם, לצאת מידי פעם למסעדה רק שניכם - לצורך חיזוק הזוגיות. ליצור עובדות בשטח שלא כל יום שישי יש את המחוייבות להגיע או לבלות יחד עם אמא שלה.

שלום פיץ', סליחה על האיחור במתן התשובה.

נתחיל מזה שקשר בין ילדים להורים הוא קשר מאוד מאוד חזק. גם אם יש "דרישה שלא מדוברת" מההורים אלא זה משהו שנמצא באויר, זה "חי", וזה מצמיח שורשים. יתכן ודרך הכלבים יש איזו יצירת קשר של נתינה, הענקה, משהו שאפשר לתת. מצד בעלך. מצד ההורים- זאת עוד סיבה לראות אותו.

את כותבת שבעלך לא מבין למה זה מפריע לך, אולי תנסי לחדד מולו את ה"ביחד" שלכם ולמה זה כ"כ חשוב לך, שנניח בחצות הלילה, הוא כן ישאר בבית, שבכל זאת זה הזמן שלכם ביחד. שאפשר לקבוע נניח עם ההורים זמנים מיוחדים או ימים ספציפיים שאתם תחליטו עליהם, מתי זה נכון עבורכם.

חשוב שתגלי לו ממה את חוששת- שהזמן הזה בסוף יהיה לרעתך, שכשמשחררים את החבל יותר מדי, זה בעיה אח"כ להחזיר הכל למצב של סדר.

כל זה לגבי הרגשות שלך.

לגבי הרציונל- לא בטוח בכלל שהוא יהפוך את זה להרגל ארוך טווח, ולא בטוח שזה יבוא על חשבון העזרה בבית או הילדים. מאוד יכול להיות שהוא יבין ויעשה סדר עדיפויות עוד לפני שתשימי לב. כתבת בעצמך- אין סימנים להתנהגות כזאת כבר עכשיו.

להערכתי את לא "צריכה" לדאוג, הבעיה היא שאנחנו פשוט דואגים, מבלי שנזמין את זה. במצב כזה כן כדאי לשתף אותו בדברים שמטרידים אותך, כן לתת לו פידבק שזה מחמם את הלב כיבוד ההורים שלו והעזרה, אבל... (אני מרגישה כך וכך, אני חוששת מכך וכך..). ולשאול אותו- האם יש לי סיבה לחשוש? אולי אז, כשירגיע אותך, את תרגישי הרבה יותר טוב, תרוויחי גם שיחה כנה, וגם עוד פידבק חשוב מבעלך.

לא לשכוח, על הכל אפשר לדבר. תלוי איך עושים את זה ומתי (כשהוא רגוע, שבע, אחרי מקלחת ולגמרי "איתך").

חתימה טובה :)

מה את אומרת? חשבתי לכתוב לה שלא בא לי להתכתב ונדבר כבר ביום חמישי. מצד שני זה נשמע קצת כמו הכנה לסרט והיא לא מתה על זה. אחרי הפעם ההיא לפני שבועיים היא אמרה שאין על מה לדבר, אם כי הפעם זה שונה, היא רצתה,יזמה,פינקה... אולי היא פינקה ולא התפנקה כי לא רצתה להיקשר, בינתיים אני נקשרתי אחרי שאמרתי לה בתחילת הערב שאני תמיד חשבתי שאני נקשרת והנה עם אורי הופתעתי. לא יודעת כבר כלום........

מצטערת שזה במקטעים, אני פשוט מהפלאפון ומנסה לענות על כל חלקי התגובה שלך.
כן, יש בה משהו מבולבל, לא סגור וכו. היא רוצה להיות עם אישה, ולא פעם אמרה שהיא לא ממש מוכנה להיות עם לסבית אמיתית. היא צריכה להיות עם מישהי שיותר כמותה. בקצב שלה.
בנוסף, האקסית עדין בלב שלה, והיא פשוט מנסה להמשיך הלאה אז היא יורה לכל הכיוונים ןהדייטים.
אין ספק שאולי בשבילי לא היה נכון להיכנס לזה פשוט כי היא רגשית לא מוכנה, אבל אני לא יכולה לחשוב על העובדה שהכל יכול להיות, ופתאום מכירים מישהו שבוחף אותך ואתה שוכח הכל, ואולי זו החדשה תעשה זאת ואני פיספסתי.
אני באמת מאוד אוהבת אותה ותמיד אמרתי שאם לא להיות בת זוג אז להיות החברה נכח טובה שהיא צריכה. ומנגד מרגישה שיש פה חלון הזדמנויות.
ואולי צריכה להישאר חברה, ובבוא הזמן אולי תבין...
אבל כרגע אני צריכה לדעת מה לענות לה... אנחנו, אני, בסדר...?
ודבר אחרון, מצג אחד רוצה להגיד שהכל בסדר ושוב לשים עצמי במקום קצת נמוך, אבל בשביל הזמן שלה. מצד שני, בא לי לעמוד קצת על שלי...

הי עדי,
לפני הכל, רציתי לאחל לך (אומנם קצת באיחור...) שנה טובה, חתימה טובה, רק דברים טובים. וסליחה אם חפרתי :)

ולעניינינו... בסופו של דבר רשמתי לה שהכל בסדר, והמשכנו להתכתב רגיל. אני כמובן תמיד יכולה להעלות דברים אם בא לי לדבר איתה. אני באמת לא יודעת אם לדבר או לא.
הכי חשוב לי בשורה התחתונה, זה לא לאבד אותה. לא להלחיץ, לדחוק, להרחיק. זו מע' היחסים שלנו, גם אם היא לא נכונה עבורי, אני פה בשבילה, תמיד, לכל דבר. מצד שני, מאוד רוצה להגיד משהו. מתה להגיד - את ככ רוצה משפחה, ילדים - מה גורם לך לחשוב שאני לא מסוגלת? כי אני בטוחה שהכוונות שלי הן כאלו - אף פעם אי אפשר להבטיח הבטחות, אבל אני בהחלט שם.
ולפעמים אני מאוד רוצה להגיד - תשמעי, בתור חברה, אני חייבת להגיד לך א,ב,ג אבל אל תלחצי. ומצד שני (המון לבטים :) ) שלא תחשוב ש - אוקי, היתה אינטימיות, אז היא חושבת רחוק. כי זה ממש לא נובע מזה, זו אולי דחיפה מבחינתי להעלות את הדברים, אבל הם שם כבר זמן מה.
ואולי בכלל, אני צריכה לחכות, שהיא תמשיך לנסות ואולי תמצא את האחד/ת, כי למעשה, ה-אקסית עדין שם בלב, ולהתחרות איתה אני ממש לא רוצה. ואולי אם אהיה שם בשבילה, אולי אולי היא בסוף תבין... הבעיה שאני לא יודעת מה בינתיים... להמשיך עם אורי למרות שהיא ממש לא אוהבת את זה (ויש משהו בה שצודק, כי הוא באמת לא שם עלי מעבר לזה ולחברות שלנו, ואולי באמת אני צריכה למצוא פרטנר אחר...), להכיר? גבר? אישה? כי אם אכיר פתאום גבר, היא אולי שוב תחשוב - הנה,, למרות הניסיון והחוויה, היא ממשיכה ורוצה גברים... אוף... כמה בלבלות........

הי עדן,

ראשית תודה רבה על האיחולים. חפירות, כבר הסכמנו, מביאות לאוצרות לא פעם... :)
חתימה טובה גם לך.

התעדכנתי אתמול, אחרי החג, במה שכתבת לי, וגם היום. ההחלטה שלך להמשיך הלאה וסה"כ לזרום היא נכונה, בעיקר שהיא כה חשובה לך.

אני מניחה שתהיה לכן הזדמנות קרובה לשוחח, וכשתרגישי שזה לא מאיים מדי או מלחיץ, אפשר להעלות מולה את מה שאת חושבת, בעדינות, ולאפשר לה לענות ולתת פידבק. את יכולה להגיד ש*את מרגישה* שהיא חושבת שאינך מסוגלת או בשלה להקים משפחה, והיית רוצה להבין למה. חשוב גם שתסבירי לה שאלו דברים שמתרוצצים לך בראש הרבה זמן, עוד לפני החוויה האינטימית שהיתה. כמובן יש לה משקל, הרי היא חוויה מאוד משמעותית. אני חושבת שאם כן תיזמי שיחה כזאת, עדינה ולא מאיימת, אולי תרגישי הקלה ורווח מסוים. חשוב שבסוף השיחה תבהירי שאת לא מצפה שיקרה משהו עכשיו מעבר לזה, אלא רק היה לך חשוב לשתף, כי את רואה בחברות הזאת מרכיב מאוד חשובה והוא הכנות, השיתוף וגילוי הלב.

חשוב שתזכרי שדווקא בגלל חוסר הבשלות שלה, הנוכחי, לקבלת החלטות (מה אני רוצה, מי אני) היא "משליכה" באופן זה או אחר, מודע או לא, עלייך. את, מצידך- מרגישה את זה גם- מבולבלת, לא בטוחה, תוהה, מתלבטת. היי בטוחה שגם היא מרגישה בדיוק כך. באיזשהו מקום, החוויות מאוד דומות. גם היא ממשיכה לצאת לדייטים עם גברים. אם היא היתה בטוחה במי שהיא, היתה עושה החלטה. אם היתה בטוחה בעצמה ובבחירות שלה (נשים/גברים/שניהם) היא בטח לא היתה שמה אצלך את סימן השאלה הזה, לגבי מוכנות למשפחה. כי "כל הפוסל במומו פוסל", בבחינת- כשמפריע לה משהו והיא "שמה" אותו חזק אצלך, היא רואה את עצמה. נוסיף לכך את הקשר המיוחד הנרקם ביניכם, את ה"סודות" והגילויים, את החוויות, והרי לך קשר שטומן בחובו הרבה מאוד הזדהויות. ולכן את חשה בדיוק את מה שהיא חשה.

אני מקוה שעשיתי לך קצת סדר. ומתנצלת שהתגובה שלי הגיעה מעט מאוחר..
חתימה טובה ושנה של הצלחות וסיפוקים :)

נתחיל בקל – לא יצרתי קשר מאז ההתכתבות בערב בחג, אני גם לא יודעת אם אני מתכוונת. אני רוצה שהיא תרצה, שהיא תתגעגע, שאני אחסר לה, שהיא תתאמץ, תרדוף, תחפש, וכמו פעם – תתגעגע לשיחה, לשיתוף, להתייעצות, לשפוך את הלב, אוזן קשבת. זה קצת ילדותי, אבל... ומצד שני אני חושבת, שאני לא באמת רוצה לאבד אותה... אז אולי כן ליצור קשר? סתם לשלוח איזו הודעה... משהו... שלא נלך לאיבוד... למרות שגם היא יכולה להיות זו שתרים את הכפפה, ולא אני כל פעם. ובכלל, אני לא ממש מתעניינת בדייטים שלה כבר, אם היא תרצה תספר ואם לא, אני לא אשאל.
נמשיך לקשה יותר – ובהמשך לזה שאני לא אשאל, מודה, קשה לי. המחשבה שרגע אחד היא איתי באינטימיות, גם אם חד צדדית (בכל זאת, לפנק את הצד השני זה לא פחות אינטימי, במיוחד שרוצים לדעת מה השני אוהב כדי לספק את זה), ורגע אחרי היא בבליינד דייט... משגע אותי! יש לך אותי, מישהי שאת כבר מכירה, ועכשיו מכירה בעוד רמה, אז את הולכת ומנסה את מזלך אי שם??? נראה לי שאם זו לא היתה הסיטואציה, הייתי מרגישה קצת אחרת. ושלא נדבר על הדייט עם הבחור שהיה אמור להיות באותו ערב ונדחה. אני אפילו לא יודעת אם הוא התקיים, ואיפה היא בכל זה.
הכי קשה... – לא מצליחה להוציא אותה מהראש. כל שיר נשמע אחרת... כל מפגש עם החבר'ה פתאום חסר טעם לחלוטין... לא כיף לי... והיא מדהימה ככ...
הכי מסובך – החלטתי לעשות מעשה, ככה במקביל. נרשמתי לאתר היכרויות של נשים. אמרתי שאני חייבת לבדוק את השטח. לא שאני באמת חושבת שיצא מזה משהו, אבל אני רוצה לראות איך זה מרגיש לי, אם אני מסוגלת בכלל. אם כי, אני גם לא ממש מסוגלת לצאת לדייט עם גבר. כנראה שאנחנו באמת דומות – מוזר לי לצאת לדייט, מעדיפה פי מיליון להכיר איכשהו על הדרך.
מחשבות – מציפה בפני את כל הדברים הלסביים... מנסה לבחון. כשהייתי טום-בוי, כשהסתכלתי על ההיא, כשעשיתי כך ואחרת... אולי באמת בגלל שסימנתי V על כל הדברים המהותיים, אני מרשה לעצמי להתחבר גם לצד הזה. את כבר הבנת שאני לא חיה בהגדרות, אז זה לא שאני פתאום גיליתי את עצמי בצד השני, אבל אולי יש מקום לזה בחיים שלי. אני סתם חושבת בקול...

אני מקווה שהסוחר תקשורת שלי כלפיה לא תגרום לריחוק... מקווה שאני נוהגת נכון.
ככ בא לי לראות אותה, לדבר איתה, ואני ככ מתאפקת לא ליצור קשר. מחכה לה...
ועוד אני מקווה שהיא תיצור קשר לפני שבטעות ניתקל אחת בשניה בעבודה... כי אז כמובן הכל יהיה רגיל, כי אי אפשר באמת לדבר שם או להראות משהו בהתנהגות, להעביר משהו...
מה את אומרת?

אז בגדול אני אדבר איתה ואעלה דברים בסיטואציה נכונה. השאלה איך להתנהג עד אז ? ומה עם העובדה שהתחילה לצאת עם מישהי ?

אניניכולה פשוט לשאול: אני פשוט לא מבינה למה אני לא יכולה להיות.במשבצת של בת זוג ?
ככה הכי ישיר... בהנחה שאני לא רואה סיטואציה מתאימה בקרוב, והיא בטח תנסה להבין את המקום שלי, אם אכפת לה...

נשברתי, לא יכולתי, היה לי קשה מידי, והרגשתי מרחק שרק הולך וגדל. התקשרתי אתמול בלילה. דיברנו, היה קצת מוזר, גם ממנה הרגשתי קצת מוזר. שאלה מה יש לי – שמעה בקולי שלא משהו. אמרתי לה שקצת יותר מידי משפחתולוגיה. לא אמרתי כלום עלינו, לא רציתי ככה בטלפון להעלות דברים, אני גם צריכה לראות אותה, את הפנים. אז לא אמרתי שלמעשה כל המצב רוח הוא כתוצאה מ... ומצד שני - שוב, לא לעשות סרט ממה שהיה, והיה כיף... לאחר כמה דקות של ניסיון לשיחה רגילה, שאלתי מה עשתה בימים האחרונים. כמובן שהיא לא הזכירה את החדשה, נשמע שהיא נזהרה בכל הקשור אליה, כנראה בגללי. ואז כשסיפרה מה עשתה אמרה שגם פגשה אותה. אני כמובן אמרתי שאני שמחה לשמוע. והיה לי קשה ומצד שני רווח לי. בסוף סיפרה שמצבו של סבא שלה ממש לא משהו, זה די הסוף... אמרתי לה שאם היא צריכה משהו, אני פה בשבילה. זהו.
הקלה כלשהי, דיברנו, הכל בסדר. מצד שני, געגוע... בלבול... מניחה שלפחות אין חשש לפעם הבאה שנתראה. אוהבת אותה מאוד, ומקווה שנמשיך כרגיל, בטוח בעצם. אם תהיה הזדמנות אני אעלה את הנושא שלנו, ואם לא אז לא... בתקווה שהזמן יעשה את שלו...
פעם היא אמרה, בנוסף לזה שאני סטרייטית, אמרה שלא רוצה שאהיה הריבאונד, כי זה לא מגיע לי. אולי כל הסיפור הזה עכשיו עם הדייטים זה ניסיון להמשיך הלאה, בלי אולי תקווה אמיתית שיצא מזה משהו אמיתי. לא יודעת, אולי אני סתם משכנעת את עצמי ומקווה.
אין לי עוד מה להוסיף. באמת שאוהבת. אוהבת המון. אבל זה לא בשליטתי. גם אם לא אגיד לה כלום, אם היא מאוד תרצה אותי, אני לא אצטרך לשכנע ולהגיד את מה שהיא צריכה לשמוע. כי היא מספיק תרצה כדי לנסות... ואני מנסה להגיד לעצמי כל הזמן – כבר אמרתי לך את זה בעבר – אני יצאתי מהנישואים בגדול עם משהו אחד שמהדהד לי בראש "למה את נמצאת אם מישהו שלא נלחם עליך" – אז זה צריך להיות תקף גם פה... הבעיה שמילים לחוד ומעשים לחוד...

הי עדן,
לא שוכחת. אענה מחר ברשותך :-)
חג שמח בינתיים.

הי עדן,

ראשית תודה על השיתוף ועל הכנות המרשימה שלך.

את מגוללת את המחשבות בקול, אין ספק שהחוויות האחרונות איתה העירו בך משהו שעד כה היה בפינה מסוימת בחייך, ועכשיו קיבל מקום אחר. בולט יותר.. כזה שמגיע לקידמת הבמה של חייך, וזה משמעותי.

יתכן והיא לא רוצה שתהיי הריבאונד שלה, לפי מה שאני מבינה היא לא התגברה על הזוגיות הקודמת שלה ועל כן לא יהיה כדאי להיכנס למערכת איתה, זה יכול להיות מאוד קשה. בפעם הראשונה אני שומעת אותך אומרת, ומאמינה בזה, שאת אוהבת. ולכן- זה סיכון ענק עבורך, רגשית, להיכנס איתה למערכת יחסים.

במקרה הזה, כמו מול אורי, אני שוב ממליצה- לקחת צעד אחורה. לתת לה לרצות ליצור את הקשר, עד כמה שזה קשה להתאפק, חשוב יהיה- לקחת צעד אחורה ולבדוק מה קורה- האם מתגעגעת, האם משתפת, האם לפחות חוזרת לפורמט הקודם של הקשר. חוויות מיניות בתוך קשרים לא מחייבים הן מטלטלות.. עד כמה שמאמינים שזה "רק הפעם", או "רק זה ואח"כ הכל ישוב למה שהיה", זאת טעות מרה, כי אף פעם אף פעם זה לא עובד ככה. חוויה מינית היא בהכרח טומנת בחובה אלמנטים רגשיים. אני לא כותבת לך את זה כדי לעשות לך "נו נו נו", אלא להפך, לשקף, עד כמה זה לגיטימי- שכרגע, יווצר איזה מרחק ביטחון ביניכן- כי בכל זאת זאת חוויה משמעותית, אני בטוחה שלא רק לך, אלא גם לה.

אני כן חושבת שבבוא העת יהיה כדאי לשאול אותה למה לדעתך אינך עומדת במשבצת "של", למה היא לא רואה אותך שם, מעניין לדעת מאיפה ועל מה היא מסתמכת. גם ברמה שלך האישית, מעניין לדעת איך אנשים רואים אותך. ואיך את, לעומתם, רואה את עצמך, ואיפה הפער- כמה הוא גדול.

אשמח שתמשיכי לעדכן אותי, זכרי שכל דבר שקורה או לא, יש לו סיבה. בד"כ הסיבה הזאת נועדה לשמור עלייך מכל מיני "אסונות רגשיים". היא- לפי כל מה שאת מספרת לי, לא בשלה - לא למערכת זוגית לפחות. היא מאוד חוששת, היא מאוד פגועה מקשר קודם, היא מאוד "שמה" אצל אחרים את החששות שלה, היא עוד לא עיבדה את הכל. תני לה זמן. ודאגי לשמור על עצמך.

תיכף אתייחס לשאר, אחרי שאקרא כמה פעמים...
אז אין טעם להעלות דברים?
בבוא העת אולי יהיה טו לייט, פה יש קצת מומנטום, אם כי התחילה לצאת עם מישהי...
אני בהרגשה שלי מרגישה פספוס מצד אחד, ומצד שני היא בתקופה שהיא צריכה חברה. רק להבדיל מהתקופות עד כה שהיתה זקוקה לחברה, היא עברה
עם החברה לשלב אחר....
בגדול, אני לא רוצה להתמודד מול הקשר האחרון, של ה-אחת. במיוחד עם כל מה שאני יודעת עליהן, והכרתי את ההיא. אז גם בי יש משהו שלא רוצה. אבל שוב, אולי זה הזמן שלנו... ובאמת לראשונה הרגשתי במקום הנכון. פעם ראשונה שהרגשתי שאני יכולה להוריד את כל המגננות, שאיתה אני יכולה לפרוק הכל. בלי מגננות, שריון, חזות, תדמית...
אז מה את מציעה?

בעניין החוויה המינית, אני ממש לא רוצה שזה יהיה משהו בתוך חברות. איתה אני רוצה שזה יהיה בתוך משהו אמיתי, זוגי. לא מעוניינת איתה בחוויה מינית בתוך קשר לא מחייב. איתה אני רוצה קשר מחייב, או שנהיה חברות בלי חוויות מיניות. השאלה מה עושים עכשיו.
היא חוששת, פגועה, מתגעגעת, מבולבלת – לא משנה מה, באיזשהו מקום אני מרגישה שהיה פה חלון הזדמנויות. אולי לא, אולי אני טועה. אני יודעת שהיא מבולבלת, וממשיכה להתבלבל ובאיזשהו מקום זה נוח לה, ואמרתי לה את זה – היא מצידה מכחישה את זה...
כמה שאני אוהבת, ומסוגלת להסתכל רחוק – בית, משפחה, אישה, יש בי גם משהו שאומר – היא ספציפית, לא בטוח בשבילי. מבולבלת, יש לה לפעמים קטע שהיא לא ממש רואה אותי (ומצד שני, לפעמים הכי רואה אותי בעולם). אני הרבה יותר בשבילה מאשר היא בשבילי, אם אני חייבת להיות כנה עם עצמי. אני תמיד אבוא ואעשה ואהיה מוכנה להכל, והיא - פחות. בגלל זה, פתאום לקחת צעד אחורה – מבחינתי זה אומר המון וגם היא תרגיש בזה. היא, אם היא לוקחת צעד אחורה ואני לא שומעת ממנה כמה ימים, זה יכול להיות לגמרי שיגרתי.
היא באמת יקרה לליבי. כשהיא התחילה אז לספר לי על הפגיעה שלה, זה כל כך חדר לי ללב, לדם לעצמות. לא יכולתי לדמיין שמישהו פגע בה ככה. הדבר היחיד שחשבתי (אפילו שבכלל לא הייתי בתמונה באותה תקופה) זה איך זה שלא הייתי שם בשבילה. ואין מצב בעולם שאני אתן לזה לקרות ואתן למישהו או למשהו לפגוע בה. היא פשוט ככ הרבה בשבילי...

הי עדן,

אני מבינה אותך לחלוטין, במקרה שלה, המצב הרבה יותר שביר, בהחלט יותר "שחור לבן"- או, או.

אני מרגישה מצד אחד כמוך, שיש פה איזה חלון הזדמנויות, מצד שני כל האיתותים מצידה מראים כי אינה בשלה לזה, חד וחלק. היא לא מאוד מתבוננת בעצמה נכון לעכשיו, אולי קצת חוששת מזה כרגע, והיא לא מעניקה את מה שאת תעניקי לה. זה בסדר שצד אחד פחות, השאלה היא כמה פחות. אם "שיגרתי" אצלה לקחת צעד אחורה, צריך לקחת את זה בחשבון רב מאוד.. היא אולי רגילה שאת הצד היוזם יותר, המכיל יותר, המחבק יותר, ועל כן- היא רגילה לא ליזום. כי איפשהו זה מתאים לדפוסים שלה.

הפגיעה שלה שכ"כ קירבה ביניכן מלמדת עד כמה את יכולה להיות שם עבור אחר, עד כמה את יכולה "לצאת מעצמך" לקראת מישהו אחר, וזה משמעותי לך, כאישיות, לדעת את זה על עצמך. שוב, היא משקפת בך הרבה צדדים נהדרים.

אני באמת חושבת שאת צריכה לשמור על הלב שלך. לחכות לזמן מתאים. שהצד השני יאותת שזה באמת הזמן, גם עבורו.

קצת קרדיט לגברת – עם האקסית, ה-אקסית, היא היתה ממש בתוך זה – סתומרת, הכי חתונה בית וילדים. ואני מאמינה שאם ההיא היתה הולכת על זה, עכשיו הם כבר היו בתחילתו של תהליך. לבית היא כבר דאגה, קיוותה לא לעשות את זה לבד, אבל כבר רכשה שטח שאמורים לבנות עליו מתישהו. אז יש מן הרצינות, והכוונה העתידית. ברהש דיברנו, כל המשפחות בישוב היו, הילדים בני גילה עם בני הזוג והצאצאים... והלב שלה נמעך.
אני יודעת שהיא מחפשת את ה-אחד/ת. אני גם יודעת שהיא לא יודעת להיות לבד, או לא רוצה להיות לבד. היא גם סוג של הרפתקנית, ואולי זה שאנחנו כבר מכירות ואני תמיד שם, לא בדיוק מוסיף לחידוש וההתרגשות.
זה שהיא משקפת בי צדדים נהדרים, אני מניחה שזה טוב ויפה, אבל איך זה בדיוק עוזר לי...?
וכמובן שהייתי שמחה לאיתותים, אבל אולי יש בה משהו שמחכה שמישהו יבוא ויגיד לה – את, אותך. מישהו שיבוא ויהיה החלטי והכי ירצה אותה בעולם. לא יודעת...
פשוט כל פעם עולה לי תרחיש אותו לילה – למה לא דיברנו ברכב כשהיא חשבה שאני רוצה שנדבר עלינו? אולי זה שרציתי לדבר על משהו אחר גרם לה להבין שאין מה לדבר עלינו – ועוד שאלה אם אני בסדר וכמובן שאמרתי שכן... כי מה כבר אני יכולה להגיד בהודעה, ואולי זו היתה טעות... ואולי כשאמרתי לה שאני נבוכה ממנה, בלי להסביר את כוונתי, היא בכלל הבינה משהו אחר... שהיה לי כיף אבל זהו, לא מתאים לי מעבר... לא יודעת, המון מחשבות ותהיות.
ובלילה הלכתי לישון, וחלמתי עליה. חלמתי שאני רוצה להגיד לה ולא אומרת. ובסוף מתחילה אבל היא לא ממש מקשיבה, או שכן. ואני רק רציתי אותה ולא יכולתי לחשוב על מישהי אחרת, או מישהו...

צהריים טובים,

חשוב לי לציין שלא התכוונתי כי אינה בשלה *בכלל* למערכות יחסים, אלא יותר כיוונתי לכך שכרגע, כנראה עדיין כלואה בתוך פגיעות העבר וקצת מתקשה להחליט מה היא רוצה היום, או למה היא מוכנה היום, לאיזה סוג של היקשרות לאדם אחר.

לגבי ההתעסקות שלך בה, גם ביום וגם בלילה- אין ספק שזה לוקח ממך המון המון אנרגיות. אני מבינה ממך שאת חשה כי את מפספסת משהו, וגם היא כתוצאה, ויש איזה ברזל חם שכדאי להכות בו, ויהי מה. אז אם זה המצב, ואת חשה שזה בולע אותך במהלך רוב היום, ואינך מצליחה להרפות- אולי כדאי דווקא לעשות צעד, רק כדי להיות אחרי זה ולבדוק. אבל ה"יהי מה" הזה הוא חשוב. חשוב שתהיי מוכנה לכל תסריט, ולכל תגובה שלה, גם אם כביכול אין תגובה- זה גם סוג של תגובה. אני מבינה ממך שאת חשה צורך להסביר את עצמך, משפטים או התנהגויות, ואם כן- עשי זאת. זה יקל עלייך.

שאלת מה זה תורם לך כשהיא משקפת בך צדדים. אני חושבת שכשיש מולנו אדם שמאיר בנו נקודות שהכרנו אך היו סמויות, או שלא הכרנו כלל- זה כבר תורם ברמה האישית. לדעת איך אחרים תופסים אותי, אומדים אותי, איך היא תופסת אותך ואת ההתנהגויות השונות, את הסמנטיקות, ההבעות, המשפטים- זה חשוב. חשוב לך כדי להכיר טוב יותר את עצמך. לא שכל הערה והשערה של אחר לגבייך היא חשובה ונכונה, אבל במקרה הזה אני חשה ממך כי ההזדהות שלך איתה, מביאה אותך ללמוד עלייך עוד משהו. ואם בכל התהליך הזה למדת עוד משהו עלייך- מה טוב. זה תמיד טוב לאסוף עוד תובנות בדרך.

נעם יקרה,

לפי מה שאת מתארת, נראה שהחבר שלך הינו בחור רציני. את הדברים שהוא בוחר לעשות הוא עושה באופן הטוב ביותר שהוא יכול. הוא משקיע בעבודה, כמו רובנו, שעות רבות במטרה להצליח, להתקדם, לצבור ניסיון וכד'. כאשר קורה שיש בעבודה משהו משמעותי או חשוב לו ו/או למקום העבודה הוא מקדיש מעט יותר. הוא מסור ונאמן למקום העבודה. אם יש עומס או צורך הוא נותן כתף.
למרות שאת חשה שאת "עודף" הזמן בעבודה הוא יכול היה להקדיש לך ולכם נסי להסתכל על חצי הכוס המלאה. את התנהלותו בעבודה הוא "מעתיק" לקשר שלכם. גם כלפייך הוא רציני מהבחינה הזו שהוא עומד במילתו, מקדיש לך את מרב הזמן שהוא יכול, בין אם זה בסופי השבוע ובין אם במהלך השבוע, הוא מסור ונאמן גם אליך ולקשר שלכם כפי שהוא נאמן ומסור לעבודתו.
התנהלותו זו אולי נראית לך רצינית מידי לגילו הצעיר אולם עם השנים אני מאמינה כי תלמדי להעריך את השילוב הקיים בו, את הרצינות הזו, המסירות הזו, המחויבות והנאמנות הטמונות בו לכל דבר שהוא בוחר לעשות.
היות שלא ציינת אחרת אני מסיקה כי זמן ה"יחד" שלכם הוא זמן איכות. זמן בו אתם נהנים מה"יחד" שלכם ומהדברים אשר אתם עושים יחד. הקשר שלכם, למרות תדירות המפגשים הנמוכה שלכם, לטעמך, נראה כמו קשר בריא ונכון. לכן, נסי למצות את זמן ה"יחד" הזה. גם על מנת לעשות את הדברים שאת אוהבת וגם כדי לנסות ו"לצבור" ולחוש "שבעה" עד המפגש הבא שלכם.

תודה על התגובה
אומנם הזמן שלנו גם באיך שהוא "מתוכנן" נפגשים בשישי ככה שאין בלת"מים כמו יום שמתארך בעבודה לדוגמא... והבחירה שלו בי בזמן הפנוי על פני דברים אחרים
שאני מעריכה את זה, למרות שהייתי בקשר שזה ממש לא היה ככה, זו התפיסה שלי לאיך זוגיות צריכה להיות בגדול,
הזמן שלנו ביחד אומנם אנחנו עושים פעילויות ודברים אהובים על שנינו וגם אני "מכניסה לזמן הזה" דברים שהייתי רוצה לעשות במקביל
אבל הבעיה שלי איתו באופן כללי זה הרגשה של פחות רגש פחות קשר
אומנם אני רואה במעשיו וגם ביחס שלו שהוא מאוד בתוך הקשר הזה
אבל לי זה מפריע שאני מרגישה שאין לנו מספיק באמת ביחד בקשר הזה
בשיחות טלפון נראה שדי מהר נגמר על מה לדבר וגם במפגשים שאומנם נמשכים הרבה זמן , מרגיש שהעניין בביחד הוא די שולי , ואין המון כימיה ונושאי שיחה
אולי נהנים מהחברה אחד של השני , אולי הוא כן אוהב אותי כמו שאמר לי ואולי הוא פשוט לא מחפש קשר מאוד רגשי ועמוק , אבל מבחינתי הוא די רדוד ומשעמם...

ואני מפחדת קצת שאני נשארת שם למרות הספקות והבהלה של סדר העדיפווית שלו
בגלל המצב החברתי שלי שבו הרוב בקשרים אף הפ וגם אם לא אז בכל-זאת חבר יותר "נגיש" וירצה מאשר חברים ...

כשלא היה לי חבר אומנם ראיתי חברים אבל היו המון מקרים שרוב הסופ"ש הייתי לבד
לא שיש לי בעיה להיות לבד מדי פעם , ועכשיו עם חבר אז תמיד יש אותו שרוצה בחברתי.. רק מפריע לי הבאמת להרגיש שאנחנו שותפים בנפש.. ושאלה אם במצב כזה כשאני עוברת לעיר אחרת רחוקה מאוד להשאיר את הקשר לפגישות של סופ"שים כשאני לא בטוחה שברמה היומיומית אנחנו ... אממ מתאימים
והשאלה אם יש דבר כזה בכלל

נעם יקרה,

ככל שאת מוסיפה יותר פרטים לגבי התנהלות הקשר שלכם וככל שאת מעלה יותר מחשבות ורגשות שאת נושאת עמך, אני מקבלת תחושה שאת נמצאת בקשר הזה בגלל כל הסיבות הלא נכונות. הבחור אינו אחת מהסיבות הנ"ל. כל הסיבות, המחשבות והתחושות נמצאות אך ורק אצלך.
חסרה לך תחושת השותפות הרגשית בקשר, כפי שכתבת, את חשה שהוא משעמם ורדוד ונראה שאחת הסיבות שאת נשארת בקשר היא הרצון לבלות את סופ"ש יחד ולא לבד.
נראה כאילו את מחפשת סיבה אמיתית, סיבה טובה, על-מנת לסיים את הזוגיות שלכם.
לאור כל מה שכתבת, נראה שיש באמתחתך סיבות מספיק טובות על-מנת להתפנות לקשר חדש.
יחד עם הנאמר לעיל, היות ואת עוברת לעיר אחרת והיות ותהיי עסוקה בכל הכרוך בהתחלה חדשה במקום חדש אולי תגלי שקשר של סופ"ש יכול להתאים לך ואולי שם, רחוק, תראי את הדברים באור אחר.
מהדברים אשר כתבת בפנייתך לגבי הבחור עולה כי הוא סוג של נכס. יכול להיות שבסופו של דבר תגלי שלמרות היותו נכס הוא לא הנכס שלך ולא מתאים לך אולם, אני חושבת שכדאי לתת לזוגיות שלכם עוד קצת זמן, בוודאי לאור השינויים אשר צפויים בחייך בזמן הקרוב.
אם לאחר שתתארגני במקום החדש עדיין תחושי שזה לא זה, תמיד תוכלי לסיים את הקשר.

בעל יקר,

ציינת כי אשתך הינה אם לתפארת. אני משוכנעת כי גם אם היא הייתה אם "רגילה" היא הייתה מוטרדת מהפגיעה בציונים של בתכם, על אחת כמה וכמה בהיותה אם דואגת ומעורבת (אם אני מבינה נכון את ההגדרה "אם לתפארת"). ייתכן כי היא בקשה להיעזר במחנך הכיתה על-מנת שהוא יסייע לבתך. הוא מצידו, בוודאי נעתר בשמחה לאור העובדה כי ממילא הוא העריץ אותה, כדבריך.
כך שלאור הרצון הגדול של שניהם לסייע לילדה ולאור הערצתם המשותפת אליה הם אחדו כוחות. בתוך כך נוצר ביניהם דו-שיח יותר חברי, פחות פורמאלי.
לאחר שבתך חזרה למסלול אני מניחה שאשתך הייתה מאושרת והוקירה תודה לאיש על תרומתו כך שמתוך תחושותיה אלה היא התבטאה באופן קרוב יותר אך לא יותר מכך.
בנוסף לעובדה כי ציינת שאשתך הינה נאמנה לתחושתי ה"קשר" בין אשתך למחנך הכיתה הינו קשר טהור, תמים ונקי לחלוטין. לא היו לאשתך כוונות סמויות או גלויות שאינן במקומן. השיחות ביניהן הפכו פחות רשמיות לאור העובדה שהם שוחחו מספר פעמים וזה הכל.
אם הייתה זו מחנכת ולא מחנך, האם היית חש באופן דומה או שמא במקרה שכזה זה היה נראה לך בסדר?

יחד עם זאת, היות שציינת שלך אשתך מעולם לא אמרה דברים בסגנון הזה ולא הביעה חיבה/אהבה באופן מילולי אני מבינה למה זה מציק, כפי שכתבת...לכן, אולי יש מקום לבדוק את מהות הקשר שלכם, התקשורת, הבעת תחושות וכד'.

נעם היקרה, אימצתם בזוגיות החדשה הזאת שלכם את העיקרון שמדברים על כל מה שמפריע וזה מצויין. לא לחשוש מפערים, לא לפחד אם יווצרו ביניכם אי הסכמות, ולמצוא את הדרך להגיע להבנות ולהסכמות - אלו עקרונות מאוד חשובים של זוגיות טובה.

ברור שלא קיימת התאמה מושלמת, וככל שתכירי אותו טוב יותר תגלי זאת יותר ויותר.
החוכמה היא באמת, כמו שאת כותבת, שלכל אחד מכם יהיה את ה"ספייס" למלא את הצרכים החשובים לו, ולא ירגיש שהאחר תובע ממנו להקריב את כל הזמן שלו אך ורק לטובת מפגש עם בן/ בת הזוג.

איכשהו לא נראה לי שיש לי מה לחדש לך. את ידועת את העקרונות ומה שצריך זה פשוט ליישם אותם ברוח טובה, בקלילות, בלי לעשות עניין גדול מכל דבר.

מכיוון שהוא עכשו עסוק יותר ואת תהיי עסוקה כמוהו בשנת הלימודים - כדאי לנהל על כך שיחה ולברר ציפיות לגבי לוחות זמנים ומפגשים - הקבועים והמזדמנים. כדאי גם לשאול אותו מה הוא מעדיף, האם משהו חסר לו, האם הגישה שלך מלחיצה אותו - זאת כדי שתדעי איפה את עומדת, כי לא כל אחד נוהג בקלות להציף דברים שמפריעים לו.

ברגע שהיא המשיכה לשתף בחיי האהבה, הבנתי שהכל בסדר, ואנחנו ממשיכות להיות חברות. היא מאוד חשובה לי-אני לא רוצה לאבד אותה, רוצה שתהיה בחיים שלי לא משנה על איזו קטגוריה.
היא נפרדה מהבחור והיתה קצת מבולבלת רגשית. אמרתי לה שאני אדאג שנצא ונבלה לנקות את הראש. בינתיים קבעה לה דייטים ראשונים לשישי ושבת. הדייט של אתמול נדחה אז יצאנו ביחד. ישבנו בבר עם עוד ידיד שלה שהצטרף, ואחכ החבורה שלי בחלקה הצטרפה. היה כיף. שתיתי קצת הרבה ותפסתי על זה טרמפ-יש לי תירוץ... היא רצתה ללכת, ליוויתי אותה לרכב. דיברנו, אמרתי לה שאני לא רוצה הביתה-רציתי ללכת לאורי, כי היה לי ברור שאיתה לא קורה כלום. לא שרציתי משהו איתו, רק לישון עם מישהו (היו כמה ימים לא פשוטים, בלי כל קשר אליה, והילד אצל אבא, אז.. הייתי קצת בודדה ולא רציתי לחזור הביתה). היא כעסה שאני הולכת אליו, אמרה שהוא מנצל אותי וזה לא מגיע לי, ושאני לא אתנהג ככה, ואולי זו תוצאה של מה שעברתי אבל זה לא מגיע לי. אמרתי לה שאני לא רוצה הביתה בלי לפרט. התחלנו להתנשק ואמרתי לה שלא תעשה את זה (אין לי כוח לסרט) היא חיבקה אותי וכמעט התחלתי לבכות. ריגש אותי שאכפת לה, ושוב הרגשתי במקום הנכון, ושוב התנשקנו.היא ביקשה שאכנס לרכב לקחת אותי הביתה. ישבנו ברכב ודיברנו, ביקשתי ממנה שתספר לי מה עובר עליה-היא חשבה שאני מתכוונת בהקשר שלי אבל אני רציתי לשמוע על הפגיעה. סיפרה ובכתה. נכנסנו לבית שלי (ישנתי אצל המשפחה), הלכנו לחדר, היה ברור מה יקרה ושאלתי אותה אם היא בטוחה, והיא אישרה. היה מדהים, היא מדהימה ככ... למרות שזה היה חד צדדי-היא דאגה לי ולא רצתה שאדאג לה בתמורה, מה שגורם לי לתהות אם זה סוג של לרצות אותי כי רציתי ללכת לאורי, אז הנה, שיהיה לך. ומצד שני היא באמת דאגה לי מבחינה מינית, וממש הופתעתי. קצת הייתי נבוכה כי אני בתסביכי גוף, במיוחד לאחר הלידה, והיא כאישה יודעת איך הגוף אמור להיות. היא לעומתי כוסית ברמות, וכל החברות שלה היו כוסיות. אז הייתי נבוכה וקצת היה לי קשה לזרום למשל כשהיא שאלה מה אני אוהבת ופשוט התחמקתי מתשובה... ואז היא הלכה, ביקשה שלא אהיה מוזרה ביום ראשון (כמו שאני ביקשתי אחרי הפעם ההיא). היום לא שמעתי ממנה, למרות שסימסתי לה בהצלחה בדייט (פעם ראשונה שהיא בבליינד דייט עם מישהי).
אני לא יודעת איך לאכול אותה עכשיו, מה יהיה מחר. אני מאוד הייתי רוצה לנסות ומאוד מפריע לי שהיא לא רוצה כי אני לא באמת L - מה הופך אותי ל L או אותה? אם טוב עם מישהו/י אז ההגדרה לא משנה, והיא יודעת שזה מה שאני חושבת.
כל התקופה הזו, הרגש שלי אליה, הוא במקביל לחיים ה"אמיתיים". ואני ממש לא יודעת מה לעשות, לא יודעת למה היא לא מגיבה, לא יודעת מה יקרה בפעם הבאה שניפגש בעבודה ואני לא יודעת מתי ניפגש... בקיצור, אני לגמרי מבולבלת...
אני רק יודעת שאיתה זה הרגיש נכון, שאני במקום טוב, מוגן. אני יודעת שהיא לא בטוחה בקשר אלי, ומצד שני אמרה שאם היא עם מישהי היא נקשרת...
???

שלום עדן,

ראשית תודה על איחולייך בפוסט הקודם שלך לרגל החג- מאוד התרגשתי.

לגבי מה שכתבת- כן, אני זוכרת את הסיפור עם אותה בחורה, אני זוכרת שהעלת את רגשותייך לגביה, כאן, ובעיקר אני זוכרת שהיא מאוד חשובה לך.

לגבי ההתחבטות שלה - איך היא רואה אותך והאם היא בטוחה בך, ננסה להסתכל רגע דרך העיניים שלה. היא אומרת שהיא לא בטוחה שאת אכן "בצד הנשי", כיוון שהיא יודעת על קשרייך עם גברים אחרים (אולי זה קשור?) ואולי היא מעדיפה מישהי שהיא לגמרי מזדהה עם נטיה מינית אחת ולא "מתנדנדת". זכרי שהיא עצמה לא מוצהרת ועל כן כל העינין הזה רגיש אפילו יותר עבורה. נסי לזכור שבכל חברות, כאשר יש כזאת כנות וכזה שיתוף מצד שתיכן, כל אחת בעצם נחשפת וכל גם חולשותיה. יתכן והחברות, פלוס המשיכה המינית, פלוס הבלבול - היה לה קצת יותר מדי.

נעבור אלייך- אני מרגישה שגם אצלך חל איזשהו בלבול. נסי רגע לחשוב עליו, מאיפה הוא נובע, מהי באמת ההגדרה שלך. אני יודעת שאת לא חובבת הגדרות מושבעת. אבל ההגדרות הן חלק ממה שהופך את מערכות היחסים האלו ליציבות. כי אם ניזכר נניח בהגדרות אחרות בחייך, נניח לגבי אורי- נגלה שגם שם לא היה משהו מוגדר אמיתי, משהו עמום, שיש בו גם אופן חברי וגם משהו מעבר לזה, גם אבא, גם אח גדול, גם ידיד, גם מאהב. ואולי גם עבורך לא תמיד פשוט להגדיר כל אדם שנכנס כך לחייך וללב שלך וכשזה מגיע לצומת דרכים הזאת, של להחליט מיהו האדם הזה ומהו תפקידו בחייך- שם יש קושי. והיא, יתכן, מרגישה אותו. גם הודות לקשר המצוין שנרקם ביניכן וגם כנראה הודות לשיתוף שלך אותה בכל הקשור בחייך.

לכן, אני חושבת שזה פתח מצוין עבורך להסתכל דרכה, על עצמך. כן, לפשפש, וכן, לבדוק, וכן, לברר קצת יותר על הנטיות שלך, על ההגדרה שלך. לא בכיוון של "שחור או לבן" אלא יותר בכיוון של מה את רוצה, מה את מחפשת, מי את. לשם מה את כאן. איך את רואה את חייך בהמשך.

יש את התקופות שאנחנו עושים דברים מסוימים כי כיף וטוב לנו, תקופות שאת נמצאת בהן וטוב לך. ויש פעמים שהחיים עוצרים אותנו בבת אחת ומציבים בפנינו הרבה מאוד שאלות לא פשוטות בכלל. אני חושבת שהפעם, מה שאת מתארת, זה חלק מהעינין הזה. של לעצור רגע. וזה לא מפחיד, זה דווקא טוב ויש לקבל את זה לגמרי בקבלה ובאהבה. זאת עוד דלת, לעצמך. הסיפור איתה, לדעתי, מאיר בך כמה נקודות ששווה להתעכב עליהן.

מה דעתך?

אני באמת מקווה שלפני הכל אני אבין כמה דברים על עצמי בעקבות הסיפור הזה.
מבחינת נטייה מינית, אולי אני איפשהו באמצע. אף פעם לא סלדתי מזה, אף פעם לא נגעלתי. להיפך-זה נראה לי קסום ומדהים בפני עצמו. אני יכולה להעיד על עצמי שבעבר זה סקרן אותי, עשה לי משהו, פשוט לא היתה לי הזדמנות. אף פעם לא הייתי ככה עם מישהי, כי לא היתה לי מישהי כזו בחיים. ואמרתי לה את זה – היא בעצמה היתה עם גברים, אפילו עם אחד עד לפני שבועיים, אז היא בעצמה מתנדנדת, וזה מה שככ מתסכל אותי כשהיא אומרת שאני סטרייטית. אני לא יותר סטרייטית/לסבית ממנה.
מעבר לזה, אמא שלי באחת השיחות שלנו כבר אמרה לי שהיא מרגישה שיש לי משהו בכיוון (לא הילה, אלא אני כמישהי שנמשכת למין הנקבי). היא אמרה לי רק השנה שהיא מבינה שאני נמשכת לגברים אבל מאמינה שדווקא לחיות אולי יהיה לי קל יותר עם אישה. אפילו ברה"ש היא איחלה לי זוגיות עם מישהו או מישהי, והדגישה שממש לא מפריע לה שתהיה לי מישהי (ואין סיכוי שהיא חושדת בהילה, כי כל השיחות שלי עם הילה שהיא שומעת זה על הדייטים שלה עם גברים-שוב, עם היא לא חד משמעית). ואני בטוחה שביום שאני אבוא עם אישה לאנשהו, אף אחד מהחברים שלי לא ירים גבה ויגיד שהוא מעולם לא היה חושב כך. להיפך- תמיד חשדו בי.
הנטיות שלי, אם כן, כנראה איפשהו באמצע. אני זוכרת כשהיא היתה מספרת לי על האקסית שלה-הן נפרדו כי היא לא היתה מוכנה לחיות את החיים האמיתיים ולצאת עם זה לעולם. זה היה משגע אותי, כי אני רק חשבתי כמה כיף יהיה לי ללכת איתה יד ביד לכל מקום ולהשוויץ בה לכל עבר-כמובן כשזה מתאים לשני הצדדים. ותמיד זה שיגע אותי איך היא חיכתה לה ככ הרבה שנים עד, ולא הבינה שאם זה לא קורה תוך X זמן, זה כנראה לא יקרה.
לגבי המשך חיי – מה שנקרא - been there, done that – כבר התחתנתי, כבר יש לי ילד, אני פחות לחוצה על חתונה ולעשות את הכל לפי הספר. בכלל, אחרי הגירושין הרבה דברים התערערו אצלי, במיוחד ה"ספר" הזה שכולם הולכים לפיו. אני למשל לא פוסלת להביא ילד לבד, מחוץ לנישואין, אולי עם תרומה – כי היום אני מבינה שזה יותר חשוב מחתונה. אז דווקא מהמקום שלי, אני כן רואה איך אני יכולה לנסות קשר כזה, ולהיות מספיק אמיתית להגיד אחרי X זמן – בואי נשוויץ או בואי ונגמור. אני גם באמת חושבת על החיים האמיתיים – איך זה עובד? מי בהיריון – כי גם אני רוצה, מה הזכויות של שתי אימהות, מה איך ולמה – אני חושבת על זה. אני לא חיה באשליה... אבל עדין מוכנה ורוצה איתה לנסות.

כמו כולם, להיות נאהבת, להרגיש בטוח, לחיות בשלום ובשלווה. כשהתחתנתי עם הגרוש שלי, ידעתי שזה לא יהיה, החיים היו אחרים. איתה אני ממש רואה את זה קורה. ובגלל שכבר סימנתי V על כמה דברים, אני מרגישה שאני כן יכולה לקחת פסק זמן מהמרדף אחרי הזמן, ולבחון את הדברים אחרת ולקחת את הדברים בצורה אחרת.
מקודם הסתובבתי פה באחד הבניינים בעבודה, ופתאום הרגשתי אחרת. הרגשתי אישה, הרגשתי מלאה (לא במובן השומנים...), משהו הרגיש לי נכון.
היא חושבת שאני לא יודעת על מה אני מדברת – כשאני אומרת שאפשר לעשות את זה כמה שיותר קל, אם זה מה שבאמת רוצים. הורגת אותי המחשבה שהיא מוכנה להיות עם גבר רק כי זה יותר קל כלפי חוץ, וככה היא חושבת להעביר חיים שלמים. (אצלה במשפחה יודעים, והחברים הקרובים).
בקיצור, אני לא יודעת. בינתיים לא שמעתי ממנה. סימסתי לה אתמול כרגיל, ועד לרגע זה לא שמעתי ממנה כלום. משתדלת להיות רגועה, מקווה שזה לא יהרוס את החברות שלנו... אני לא מתכוונת ליצור קשר, רוצה לתת לה את הזמן שלה...
כל דברי החוכמה שלך יתקבלו בשמחה!!!

הי עדן,

תודה לך על הכנות והשיתוף האינטימי. נראה שהיא פתחה עבורך צוהר מאוד גדול, לטובת עצמך. צוהר שיכול ללמד אותך לא מעט עלייך ועל המקורות שלך, בבחינת "מאיפה דברים נובעים".

היום, בפרספקטיבה של זמן ומתוך הרבה ניסיון שרכשת, את יותר יודעת כנראה מה פחות או יותר את רוצה, מה לפחות היית מאוד רוצה לנסות, עם מה או עם מי היית מוכנה ללכת רחוק יותר, וזה משמעותי. יש משהו שלם בתחושה שלך אחרי החוויה איתה, משהו ששווה להסתכל עליו מכל מיני בחינות- אישית, זוגית, העצמי שלך, הזהות שלך (לאו דווקא מינית, זהות בכלל).

לגביה- משהו מרגיש לי אצלה לא לגמרי שלם עם המהלכים שלה, היא עוד צריכה כנראה להתבשל, ולהתנסות, ולברר עם עצמה איך היא מתגברת על מכשולים שמוצבים בפניה, בכל זאת היא כנראה מרגישה פער גדול בין מה שהיתה רוצה שיקרה לבין מה שקורה בפועל, בחייה. קל יותר להיות עם גבר, כיוון שהחברה שלנו, לא יעזור כמה היא מתקדמת, היא עדיין חברה מסורתית שרואה בתבנית הקלאסית "אבא אמא, משפחה" את התבנית הנכונה ליצירת קן משפחתי. אין לי ספק שהרבה מאוד גברים עם נטיות הומוסקסואליות, והפוך, נשים עם נטיות כאלו, בוחרים בכל זאת להקים תא משפחתי (יש אפילו כמה סלב שעשו את זה) רק כי זה יותר נוח ויותר קל וברור להם שיקבלו אותם ואת הילד שלהם באופן הרבה יותר פשוט, אוטומטי וזורם, מאשר אם לילד הזה היו "2 אבות" או "2 אימהות". סטראוטיפים כאלו ואחרים תמיד שרתו את החברה שלנו, ויש משהו בתרבות שלנו ש"אוהב" לשמר אותם חזק חזק.

מעבר לזה, לגבי יצירת הקשר מצידה- את עושה נכון. תני לה את הזמן. גם היא, ממקום שעדיין לא בשל לחלוטין, לא בטוחה ואולי חרדה ובטח חושבת גם על מה שקרה ביניכן. קחי את הזמן שלך, כפי שאת יודעת לעשות טוב וצעד אחד אחורה. היא כבר תיצור את הקשר כנראה.. בזמן שלה.

אביבה יקרה,

נראה כי בעלך ניחן ביכולת להעניק ולתת מבלי לצפות לתמורה. בראייה שלי זו מתנה. לא מעט אנשים מודדים את הנתינה שלהם על-פי התמורה אותה הם יקבלו בסופו של דבר.
כפי שאת מתארת את הדברים נראה כי הוא נותן אפילו על-חשבונו, אם זה שעות נסיעה והיעדרות מהבית כתוצאה מכך, אם זה ההוצאות הכרוכות בכך ואם זה הזמן שהוא מקדיש והמאמץ שהוא משקיע. אולם, אם הוא אינו חש שהוא מוותר על עצמו, על נוחיותו ועל הדברים האחרים שהוא היה יכול לעשות בזמן הזה או עם הכסף הזה אז זה עשוי היה להיות בסדר... אילולא הוא היה מסתיר ממך.
על-פי התנהלותו מולך, העובדה שעבורך הוא אינו מוכן לעשות יחד עם העובדה שהוא חש צורך להסתיר ממך גורמים לי לתהות שמא הוא חש שלא לגמרי בנוח מולך/איתך. הוא מתנהג כאילו הוא חושש ממך ויחד עם זאת הוא כועס ומתוסכל מאוד ממשהו. לא ברור אם זה בגללו, בגללך או כתוצאה ממהות הקשר שלכם, שנראה שמשהו בו חסר.
העובדה שהוא נותן ונותן למשפחה הגרעינית שלו מעידה על היותו איש משפחה מסור, יחד עם זאת הוא אינו מתנהל כך בתוך המשפחה שהוא הקים יחד איתך. משהו שהוא "מקבל" שם, בקרב בני-המשפחה הגרעינית שלו ו/או מהם מניע אותו לנהוג כך, החוסר של ה"משהו" הזה ביניכם גורם לו לנהוג ההיפך איתך/מולך ולא נראה לי שמדבר בהערכה והוקרת תודה בלבד.
לרוב התחושה של להיות נאהב יחד עם התחושה של להיות מקובל ורצוי בכל מצב גורמת לכולנו לעשות,לתת ולהעניק. לא סתם אומרים על האהבה כי היא מזיזה הרים, היא "מזיזה" גם אנשים וגורמת להם לעשות מכל הלב והרבה למען אלה אשר גורמים להם לחוש טוב עם עצמם, לחוש נאהבים, מקובלים ומוכלים ללא תנאי. אולי זה ה"משהו" הזה שהוא "מקבל" מהמשפחה הגרעינית לו וחסר לו בביתכם.
גם אם את מודה לו ומביעה הערכה על מעשה כזה או אחר שהוא עושה, הוא כנראה חש שקיימות תחושות שונות מהמילים הנאמרות.
אולי אני טועה...אולם, מהעולה מדברייך זו התחושה שאני מקבלת.
לא כתבת דבר על מהות הקשר ביניכם למעט התנהלותו כלפייך. אשמח לקבל את תגובתך.

בכל אופן, במידה ויש מקום לשיפור התקשורת ביניכם וליצירת יסודות להתנהלות אחרת ביניכם אולי יש מקום לשקול פנייה לאיש מקצוע אשר יוכל לסייע בידיכם להתחיל ולדבר נכון ולתקשר באופן בריא זה עם זו.

קרן היקרה, צר לי על הטלטלה ששניכם עוברים.
אבל, הביאי בחשבון שזו אכן בגידה באמון אבל לא קיום יחסים עם אישה אחרת.
לדעתי זה מעיד על חסר שקיים אצלו - אולי בתחום הרגשי ואולי בתחום המיני ואולי בשניהם.

יחד עם זאת, לפעמים משבר כזה גורם לבני זוג לעצור ולבחון את הצרכים של כל אחד מהם ולשפר את הזוגיות.
הרבה זוגות מתרגלים לכל מיני מצבים של חסר קבוע וחוששים לפתוח על כך שיחה, ומוצאים לעצמם פתרונות כמו שבעלך מצא - לחפש ריגושים באינטרנט, לטפח תקוות...הריגושים האלו מסיחים את הדעת ממה שקורה בבית ומקלים על הבעיות הכרוניות בזוגיות.
כמובן שזה לא פתרון טוב! זה פתרון פחדני, מאחורי הגב. פוגע מאוד. ולא פלא שאת מרגישה המון פגיעה וכעס וחוסר אמון.
זהו מצב שבדרך כלל רצוי להגיע לייעוץ זוגי מקצועי כדי שתסתכלו באומץ על הדברים הטובים בזוגיות שלכם ובדברים שחסרים ושמפריעים. לכל זוג יש דברים כאלו. חלקם מצליח להתמודד טוב עם הבעיות וחלקם זקוק לעזרה מקצועית.

אחרי שהכעס יקטן - התחילי להפעיל את הראש. זה לא מצב שמפרקים בגללו זוגיות, אבל בהחלט דורש בדיקה יסודית של מה מפריע ומה חסר.

תודה על תשובתך אני מקווה שאצליח ליישם את הצעתך
כל הכבוד לכן אתן עושות עבודת קודש קשה להתייעץ במצב כזה עם אמא או עם החברות זה משפיל מידיי, אז שוב תודה לך על ההקשבה והרצון לעזור :-)

"נשוי"... הוא לא נשוי לבת הזוג הנוכחית שלו..

בת 24 יקרה, כל הסימנים כאן זועקים "צרות!!!"

פער הגילאים, שלבים שונים בחיים, למה לך להסתבך רגשית ולהיקשר למישהו שיש עליו חבילה בעייתית של ילדים מאישה אחרת, ונטייה להיות בוגדני???

זה שטוב לך איתו עכשו, זה בגלל שאת בשלב ההתאהבות וזה הכי כיף בעולם שיש מישהו כזה בחיים שלך, אבל אם תחשבי לטווח רחוק, את עלולה להסתבך ולהיקשר אליו עמוק יותר ורק אחר כך תיתקלי בבעיות האמיתיות, אותן מניתי כבר קודם.
הוא אומר את כל הדברים הנכונים, ואני מייד חושבת על המשפטים האלו שכל גבר מנוסה יודע לטפטף אותם לנשים הצעירות...שהוא לא יעזוב אותה עכשו בגלל חשיבותה לילדים שלו, שאת משלימה לו דברים שחסרים בה...הכל מוכר ובאנאלי...את נותנת כאן יד להרפתקה מסוכנת, זה פוגע בבת הזוג שלו ואת חלק מן הפגיעה. לי זה "מריח" כמו רק קצת ריגוש וגיוון עבורו, אבל בגלל שאת כה צעירה - את חושפת את עצמך מבחינה רגשית.

אני במקומך הייתי עוצרת דווקא עכשו ולא נותנת לכך להתפתח.

שלום יעל,

ראשית נשמע שסה"כ זהו קשר שעושה לך ולו טוב. לא פשוט להיקשר לאדם חדש, בפרק ב', ובטח לא קל להחזיק מערכת יחסים עם מורכבויות משני הצדדים, ילדים וכד'.

אם כוונתך היתה שהוא מגדל את בנו, ז"א, שבנו בחזקתו (?) אולי יהיה יותר קל להבין למה הוא לא רוצה כרגע לאחד את הבתים ולגור בבית משותף של שניכם. וגם אם אינו מגדל אותו כל הזמן, ברור שעבור הילד לא פשוט לעשות את השינוי הענק הזה. אם כי, ההתנהגויות של בן זוגך מעידות על כך שכנראה בכל מקרה אינו מוכן לשלב הזה. אתם יחד 10 חודשים וטבעי שעדיין לא ירגיש בטוח.

זכרי שלפני כל פרק ב', היה גם פעם פרק א'. אנחנו סוחבים איתנו כל מיני חוויות וטראומות זוגיות או משפחתיות שחווינו, כל אלו התחילו אי שם, מבניית בית משותף. אולי המקום הזה של להתחיל מחדש שוב ולקחת שוב סיכונים גדולים- קשה לו מידי, מוקדם לו מידי.

נעבור לגיזרה שלך- אני מבינה שזאת לא פעם ראשונה שאת נוטה להישבר ולרצות להתקשר ולפייס אותו. בד"כ יש צד כזה שמפייס יותר, שנוטה יותר להיות זה שרוצה לאחות את השברים חזרה והעיקר לחזור לשיגרה הרמונית יותר. השאלה היא האם את מאוד אמוציונלית ועושה את הדברים באמת בהגזמה, באינסטינקט- לא חושבת לפני הפעולה וישר כועסת (שזה קורה לכולנו, זה בסדר), או שאת חושבת לפני הפעולה ובאמת מחליטה שהדבר הנכון הוא, נניח, לנתק איתו מגע ולשחרר אותו. בד"כ, מה שקורה, כשהרציונל חוזר לפעול אצלנו- שם באה החרטה, שם מגיע המצפון, וכשבן הזוג לא מתקשר ולא מנסה להתפייס- המצפון יפריע אף יותר.

מה שעוד אני מרגישה הוא שאת חוששת שאת רוצה את הקשר הזה יותר ממנו. את חוששת שגם בהמשך הנוחות הזאת של המרחק תימשך עבורו, והוא לא יראה את הקשר כחשוב מספיק כדי לעשות צעד דרסטי. האם שוחחת איתו על כוונותיו העתידיות, או איך הוא רואה את הקשר בעתיד? לבטח עכשיו לא מתאים לו, אבל בכל זאת, יכול להיות ביניכם איזשהו תיאום ציפיות ללא "חוזים והתחייבויות", אלא משהו לכוון אליו. חשוב לדעת איך הוא רואה את הקשר הזה גם בהמשך.

אז אם את חושבת שהגזמת בתגובתך, את יכולה לנסות ליצור קשר והפעם לא לחזור לשיגרה אוטומטית אחרי הפיוס. אלא לשבת לשיחה רצינית, להעלות את כל מה שמציק לך, לשאול על עמדותיו לגבי הקשר, לגבי המעבר למגורים משותפים, וגם- לערוך איזה חוזה לא כתוב ביניכם- איך מתנהגים לגבי הודעות ברגע האחרון. חשוב שלא תבטלי את הפגיעה שלך, זה אכן פוגע כשברגע האחרון הוא מבטל את החג ביחד. חשוב להסביר לו ולחדד לו למה בעצם נפגעת, איך הרגשת מול הקשר, מול עצמך ומול המשפחה שלך. אז אולי הוא לא הצד שממהר לפייס ולהתקשר אלייך- אבל חשוב מאוד כן להביא את התקשורת שלכם לאיזשהו סדר. הייתי מעלה גם את השאלה "למה בעצם זה גדול עליו" להגיע לחג- ממה הוא חושש, האם לדעתו זוהי הצהרה רשמית מדי? האם זה מתקשר לאותו מכנה משותף, של מעבר לגור יחד? האם הוא חושב שזה "אומר משהו" אם היה מגיע, משהו רגשי שלא מוכן אליו?

מקוה שהצלחתי להאיר מס' נקודות. בהצלחה!

קודם כל תודה. את הצלחת להבין את המהות של מערכת היחסים שלנו ומה שאני מרגישה.
מאז ההודעה דיברנו וכבר נפגשנו ודיברנו על מה שהיה וגם מנסים לתאם ציפיות לגבי מה שיהיה.
מאוד טוב לנו ביחד כשאנחנו ביחד, הבעיה שאנחנו נמצאים במקום אחר בחיים. לי יש שני ילדים גדולים שכבר לא צריכים אותי הרבה כמו פעם ואני פתאום עם הרבה זמן פנוי גם בשבתות. ומצד שני אני גם לא יכולה לעזוב אותם בכל שבת וללכת איתו. לאהוב שלי יש ילד בחזקתו שהוא כרגע מרכז עולמו . אין לי בעיה עם זה. אני אוהבת אותו גם בגלל שהוא כזה אבא טוב, אבל בגלל הנסיבות האלה של שנינו והמרחק הגיאוגרפי יוצא שאנחנו נפגשים כפעמיים בשבוע, רוב הזמן אצלו בבית.
דיברנו אתמול והוא אמר שישתדל שיהיה יותר ביחד במערכת היחסים. הוא כל הזמן אומר לי שהוא אוהב אותי ולא מחפש לבזבז לי את הזמן אבל שאני אקח בחשבון שלא נוכל לגור ביחד בשנים הקרובות. (הבת שלי באמצע תיכון ואני לא יכולה להעביר אותה ומצד שני בעיר מגוריו הוא והבן שלו מוקפים בחברים שהוא לא מוכן לעזוב). החלטנו שננסה שהוא יתחיל לישון אצלי לפעמים בימי שישי ביחד עם הבן שלו ואני מקווה שזה יעבוד. אני בטוחה שגם הילדים שלי לא יאהבו את זה בהתחלה אבל מאוד רוצה שזה יסתדר לנו.

שלום יעל,

ראשית אני שמחה שיכולתי לכוון לרגשותייך.

כתבת משפט מאוד חשוב- שניכם בשלב אחר בחיים שלכם. את, כבר אמא לילדים גדולים ולא זקוקה להיות בבית רוב שעות היום. בעוד הוא מגדל בחזקתו (יש לכך משמעות רבה, אפרט עוד מעט) ילד קטן שעובר גם הוא שינויים רבים בוודאי. העובדה שהוא אחראי באופן מלא על ילד, ועוד בגיל כזה, יכולה לספר לנו עד כמה המצב רגיש. זהו ילד ש(נניח) אמו לא נחווית עבורו כ"אמא רגילה" כמו שיש לכולם, וזהו אבא שצריך להיות בתוך מספר תפקידים בו זמנית. אבא, אולי גם אמא במקומות מסוימים, נמצא בתוך אחריות רבה ולמעשה צריך לא פעם לבטל את עצמו ולהתמסר רק לתוך הדבר הענק הזה שנקרא חינוך והורות, הכלה אינסופית. את, מאידך, יכולה להבין את זה גם בחוויה שלך כאמא- את לא רוצה להעביר את הבת שלך תיכון. הרי מרכז עולמה הוא במקום הגיאוגרפי שלה, עם החברים שלה, החוגים, הבגרויות, ההתבגרות עצמה וכן הלאה. גם עבורו, מרכז עולמו הוא לגמרי שם. עבור ילדו, לעשות שינוי נוסף גדול הוא מיותר- הרי הוא חווה מספיק.

ולכן, שניכם מפעילים כל מיני ויתורים ופשרות על מנת לעשות כמה שיותר סדר בחיי הילדים שלכם, שליטה וניסוך ביטחון הם כמובן משהו שאתם מאוד שמים דגש עליו, כאן, בתוך הגרעינים המשפחתיים של כל אחד מכם- את בשלך, והוא בשלו.

מנגד, יש את הזוגיות החדשה הנרקמת ביניכם. כאן אתם כן יכולים לאפשר לעצמכם להיות גמישים- הגמישות והשינויים, לעומת השליטה עליה דיברתי בהקשר הילדים, היא "מנת חלקכם" במערכת הזוגית. שניכם הרי יודעים שללא גמישות לא תוכלו לקיים ולהמשיך את מערכת היחסים הטובה שלכם. ולכן לכל אחד יש את ה"מכסת גמישויות שלו" לעומת הגבולות שלו. וכן, קורה שזה מתנגש זה בזה, כפי שכנראה קורה בחווייתך כרגע.

את למעשה אדם חופשי ממנו בבחינת זמנים, ואת מנסה למלא את השבוע שלך כך שתחושי יותר את הביחד שלכם. הלכתם על תוכנית חדשה שבה תתראו יותר, ואפשר לנסות ולראות האם היא עובדת. אין לי ספק שמתוך מה שאת כותבת מדובר בגבר שמאוד מאוד אוהב אותך ורואה את חשיבות הקשר. את הילדים משני הצדדים אפשר להכין מראש, כמה פעמים ולשוחח על זה, ולעזור להם להעלות חששות, אי נוחות, תהיות, ככל שתאפשרי להם להעלות- כן ייטב. זה מאוד טבעי וברור.

עוד רעיונות למשל, לנצל את המדיה המתקדמת שיש לנו, אולי תנסו לשלב שיחות בסקייפ (וידאו אונליין) במהלך השבוע, לנסות לשלב יותר תקשורת ביניכם גם כשאתם רחוקים. מעבר לזה, להתכתב במיילים או לדבר יותר טלפונית, כשנפגשים לנסות לקיים מפגשים ארוכים עם חוויות (ככל שאפשר) בחוץ,. בימים מיוחדים (חגים, ימי הולדת) אם לא נפגשים אפשר לשלוח ארוחת TAKE AWAY זה לזו או פרחים, שוקולדים. כל זה במטרה להרגיש קרוב יותר, על אף המרחק.

מעבר לזה, נסי למלא את זמנך הפנוי בעוד דברים. נסי לראות אם יש לך אפשרות לעשות משהו שאת אוהבת- חוג, תחביב או פינוק מסוים, נסי להשתמש במעגלים המשפחתיים והחברתיים שלך כדי לספק לעצמך עוד מיצוי שעות פנאי. הדבר הזה יעשה שני שינויים מהותיים- האחד, עבור עצמך. השני- עבורו ועבור הקשר. הוא יוכל להבין שאת מכניסה לחייך עוד תחומים מלבדו, ובכך, גם פסיכולוגית, הוא ירצה להיות יותר נוכח בחייך, כיוון שהפכת ל"עסוקה", והלו"ז שלך כבר שונה. ובמצב כזה, בד"כ, בן הזוג מאוד רוצה להרגיש יותר שייך, שיש לו מקום, וכד'.

אשמח לדעתך וחתימה טובה,

את ידעת בהודעה אחת לנתח את מערכת היחסים שלנו. לצערי זה נגמר. בחג סוכות ראשון הוא היה עם הבן שלו בבית ואפילו לא התקשר וזה אחרי שבשבת לפני כן ביקשתי ממנו שנעשה משהו ביחד. בערב כשדיברנו התעצבנתי והתנתקתי. לא דיברנו כמה ימים
ואתמול זה נגמר סופית. דיברנו בטלפון והוא אמר שהקשר לא יילך לכיוון הנכון ושהוא לא רוצה לפגוע בי יותר. אחר כך הוא שלח לי הודעה . הוא כתב שהוא לא רוצה לפגוע בי ושהוא באמת אוהב אותי אבל הוא כנראה מוכן לתת פחות ממני וזה לא פייר כלפיי. כתבתי לו שהוא צודק , אם זה מה שהוא יכול לתת זה לא יספיק לי ואני אמשיך להיפגע . איחלתי לו שיהיה לו טוב . הורדתי מהפייסבוק אותו ואת החברים שלו כדי שאוכל להתנתק אבל אני לא יודעת מה לעשות יותר, יש לי שני ילדים בוגרים שרואים אותי בוכה בלי הפסקה, לא נרדמתי כל הלילה. אני לא מסוגלת בגילי לחזור לסיוט הזה של האינטרנט וגם לא רוצה להיות בודדה. אחרי שחוויתי אהבה כזו אני מרגישה שפיספסתי ואני לא מבינה למה. כל כך קשה לי

שלום לך יעל,

אני מצטערת לשמוע שהקשר הזה נגמר. אם כי, באופן הגיוני היה ברור שאם הוא ימשך בפורמט הנוכחי את תמשיכי להיפגע ולא להיות מסופקת. אבל זה רק ברמת ההיגיון.

כרגע, מה שעובר עלייך ברמה הרגשית הוא מאוד טבעי- את למעשה בהתחלה מסוימת של עיבוד הפרידה, האובדן- כמו כל דבר יקר וחשוב שמאבדים, גם פה, זהו תהליך לא פשוט, של עליות, ירידות והרבה שאלות- האם היה יכול להיות אחרת? מה פיספסתי? איפה יכולתי להגיד/לעשות/להתנהג אחרת?

הוא מצידו קלט נכון את התמונה- הוא שם לב שהוא בעיקר פוגע בך, ומחטיא את המטרה הנכונה של הקשר- להיות יחד, עם התאמה של צרכים ורצונות ושל תקופות ושלבים בחיים. אין לי ספק שגם לו זה מאוד קשה.

אני בטוחה שאת עושה את מיטב מאמצייך להעלות מעל הקשיים הראשוניים האלו של עיכול הפרידה- מול הילדים, חשוב שתוכלי לבטא את עצמך בעוד דרכים, ספרי להם מה עבר עלייך ולמה את כ"כ עצובה, זה בסדר להראות גם חולשות- הרי את המודל שלהם, ואת גם, בן אדם. וקורה שיש תקופות, וקורה שנפרדים (אני בכוונה עושה את זה פשוט מולם) וכרגע אמא מאוד עצובה. אבל זה יעבור, את תתגברי. הם יעזרו לך להתגבר. תמיד להשאיר אופטימיות למרות העצב והקושי, אופטימיות בשבילם.

מעבר לזה חשוב מאוד שתמשיכי לצאת ולהתעסק בכל מה שרק אפשר כדי לנסות להקהות מעט את הכאב. הזכרונות והכאב עוד יהדהדו, אבל ככל שתנסי להתרכז בבעיות וברציונל של "למה הקשר הסתיים, איפה לא הייתי מרוצה, אם היינו נשארים יחד מה היה קורה?" יהיה לך קל יותר.

חשוב גם שלא תנסי לגרש את הכאב של הפרידה, נסי להתמודד ולעכל את מה שמזדמן אלייך רגשית- רק ככה זה יעבור ב"שלמות". נסי לשתף חברות, אנשים וגורמים שאת חושבת שיוכלו לסייע. גם פה השיתוף יכול לעזור במידת מה.

אשמח להתעדכן מה שלומך.. תהיי חזקה והרבה בהצלחה.

אחרי שעמדתי בזה 3 ימים קשים נשברתי אתמול בלילה והתקשרתי אליו. דיברנו הרבה זמן ומה שהוא חוזר ואומר זה שהוא אוהב אותי אבל לא רוצה לבזבז לי את הזמן . קשה לו להשקיע בקשר. הוא טוען שאם פעמיים בשבוע היה לו קשה אז הוא לא יודע אם יהיה בכלל מסוגל מעבר לזה. הוא אומר שאנחנו יכולים למשוך ככה עוד שנה שנתיים אבל הוא לא רוצה לשרוף לי את הזמן ואז אני כבר אהיה קרובה לגיל 50.

ממש קשה לי במיוחד שהוא אומר לי שהוא גם אוהב וגם לו קשה. אני לא מבינה את זה. לא אומרים שהאהבה מנצחת? או שזו לא בדיוק מה שהוא מרגיש אליי?

אני מרגישה כזאת ריקנות. מובסת. איך בגיל 43 וחצי אני אמורה לצאת לדייטים? לחפש בן זוג? או שאולי אני צריכה להסתגל לעובדה שנגזר עליי להיות לבד??

הי יעל וערב טוב,

אני מבינה את הצורך להתקשר אליו. לא קל לעבד שמשהו כבר לא איתנו, והמקום של להתקשר ולשמוע אותו שוב מקל, מביא לעוד כמה תשובות ובוחן שוב את הפרידה ואת הסיבות לה.

אני נוטה להאמין לו, שאינו יכול להשקיע בקשר. נשמע שאת חשובה לו ולכן הוא לא "מסבן" אותך- הוא אומר לך את האמת. בשורה התחתונה הוא אומר לך דוגרי- שהוא לא יוכל לתת לך את מה שאת מחפשת. ולהישאר או להיות שוב בקשר עם אדם כזה, מעט מוריד מהערך העצמי שלך- בעיני עצמך. הרי לא תוכלי להרגיש טוב איתו, ובידיעה ברורה כדאי מאוד לא לגרום לך, ביודעין, לסבל מיותר. סבל שאת תגרמי לעצמך הפעם.

סבל הפרידה הוא לא בהכרח קל יותר, אבל הוא לפחות שומר עלייך מפני פגיעה נוספת. פגיעה שמשמעותה לחזור להיות עם אדם מסוים בקשר תוך ידיעה ברורה שאת כורה לעצמך איזה בור רגשי מאוד עמוק שבעוד נניח שנה שנתיים, כששוב יגיעו מים עד נפש, יהיה כבר הרבה יותר קשה לצאת ממנו. את זה כדאי לחסוך.

ה"אהבה מנצחת" הוא קלישאה נהדרת בד"כ, ולפעמים לא שמים לב שיחד עם האהבה מגיעים עוד הרבה פרמטרים שמתחזקים אותה. כמו ששתיל צריך אדמה מתאימה, מים, שמש, אויר, ואקלים מסוים- ככה גם האהבה. כשיש אותה, זה לא ממש מספיק. צריך השקפות מתאימות, צרכים תואמים, סיפוק הדדי ועוד ועוד- כדי שהיא תפרח. התנאים של האהבה שלכם הפסיקו להיות מתאימים לה, בשלבים האחרונים של הקשר. וכאן זה קשה. פתאום לגלות- שמשהו נובל מעט.. וכשמנסים להחיות, זה עובד לכמה רגעים, לכמה שבועות- אבל שוב צפה הבעיה, מהשורש, ושוב חוזרות חלילה התחושות- ההחמצה, הפיספוס, חוסר הסיפוק האדיר, ועוד.

את לא "אמורה" לצאת לדייטים, את זקוקה לאיזה שינוי בחשיבה, סוויצ' שתוכלי לעשות לעצמך בראש- את לא אמורה שום דבר. כרגע נותר לעבד ולדבר על מה שאת מרגישה. לספר, לשתף את מי שאת רוצה, ולעבד ולעבד... היציאות לעולם ההוא בחוץ יגיעו לבד, מתוך רצון שלך לא לדרוך במקום. אין לי ספק שאחרי תקופת החלמה מסוימת את תמצאי את עצמך דווקא מכירה אנשים, ואמנם אינטרנט הוא כלי מצוין אבל יש עוד דרכים.

אני מבינה את הזרות של עולם הדייטים בעינייך (הרי היית שם אחרי הגירושין), ואולי זה מחזיר אותך מעט לבהלה ולדאגה- איזה פרטנר ירצה בי, איך לחפש, איך להתחבר שוב. זה טבעי. לא "נגזר" עלייך להיות לבד, אל תראי זאת כך. שוב, עשי שינוי (כפוי) בחשיבה, וכמו שאת חושבת שנגזר עלייך חלילה להיות לבד, חשבי הפוך- שדווקא נגזר עלייך לקבל מישהו שבאמת מתאים לצרכייך ויכול להעניק לך את האהבה שאת זקוקה לה, בעוצמות המתאימות.

מאוד חשוב שתעבדי על המציאות שלך. כי המחשבות מביאות למעשים, וככל שתחשבי שנגזרה עלייך בדידות, בסופו של דבר את תיצרי לעצמך את המציאות הזאת מבלי לשים לב.

הי עדי,

בכל השבועיים האלו שעברו היה לי קשה אבל ניסיתי להתנתק אפילו התחלתי ללכת לפסיכולוג. היו לי געגועים קשים עד כאב פיסי. פשוט לא ייאמן.
הבנתי שזה לא הפחד מהלבד ושזה לא הפחד מהחזרה שוב ל"שוק" אלא ממש געגועים אליו.

אתמול אחרי נתק של שבועיים הוא שלח לי הודעה שהוא ממש מתגעגע. דיברנו והוא אומר שהפרידה הזו זיעזעה אותו , הוא אוהב אותי ורוצה לנסות שוב. הוא מבטיח שיעשה הכל כדי להשקיע בקשר שיהיה קשר אמיתי . הוא רוצה להתחיל לישון אצלי לפעמים בסופי שבוע וישתדל להיות יותר יוזם .
עכשיו הוא גם שלח לי פרחים עם בקשת סליחה.
אני פוחדת ומבולבלת . אני אוהבת אותו אבל פוחדת להתרסק שוב

שלום יעל,

קודם כל שמחתי והתרגשתי לקרוא על ההתקדמות. אני רואה בזה צעד משמעותי, ואסביר למה-

העובדה שהלכת וביררת באופן יסודי מול איש מקצוע מאיפה מונעים הרגשות שלך- האם מהחשש להיות לבד או מרגשות ברורים שיש לך לגבר הזה, היא מצוינת. המודעות העצמית שלך חשובה לא פחות מהמשך התהליך עם בן זוגך, העובדה כי ידעת להסתייע היא מאוד משמעותית, היא מספרת על הכוחות שלך ועל המוכנות שלך להתעמת ולהתאמת עם עצמך, על כל המשתמע. כל הכבוד לך.

אין ספק שהפרידה הזאת היתה הכרחית, לא רק שלא היתה מיותרת, אלא ממש היתה הכרחית להמשך הקשר שלכם. את הבהרת לו את עמדותייך, הוא היה כנה והחליט בשיתוף איתך שהגיע הזמן להיפרד. כל אחד חשב, בעצמו, בעולם שלו, על הפרידה, על משמעות הריק שנוצר, על משמעות ה"אין", ועל מה שכל אחד תרם לשני בעולמו. ההפסד- עצום. החוויה- קשה. עבור שניכם. הזעזוע הרגשי עליו הוא דיבר הוא "טוב" מבחינתך- את יודעת עכשיו מה הוא עובר, כשהוא בלעדייך. זה משמעותי. יותר מזה, משמח לשמוע את ההחלטה שלו- מה הוא לוקח על עצמו כדי לקדם את הקשר: הוא הולך להשקיע בך, בכם, יותר. הוא מבין עד כמה הזוגיות יקרה לליבו, הוא יפעל לטובתה. זה לא עינין של מה בכך. זה לא הסיפור הידוע שבני זוג נפרדים, מתגעגעים, חוזרים, ללא חוזה מחודש ביניהם וללא החלטות שאמורות לשפר את המצב הקודם, שבגינו קרתה הפרידה.

פה בכל זאת, מדובר בקשר "בוגר", ומדובר בגבר שמוכן לנסות, לפחות לנסות- לשנות משהו. זה דבר ענק.

אני יודעת שאת מפחדת מאוד, וברור לי שאת מאוד לא רוצה להגיע להתרסקות כזאת שוב. משביררת על מה הרגשות שלך יושבים (על חוויה אמיתית ולא על חשש מלהיות לבד), ברור שצריך לתת לקשר הזה צ'אנס נוסף. ברור לי גם שאת יודעת את זה, אך באופן מוצדק וטבעי- מאוד חוששת. הוא בטח גם חושש, ומפחד אף יותר לפגוע בך. אבל משהו אומר לי שהפעם אפשר לסמוך מעט יותר, לתת לו הזדמנות באמת אמיתית, ולא להיות פזיזה; גם אם הוא לא מתנהג כפי שהבטיח, תני זמן לשינוי, תני זמן לתהליך, היי סלחנית כלפי עצמך על הפחד, וכלפיו- על האיטיות (אם תהיה כזאת) או על החשש האישי שלו לעשות כזה שינוי.

נסי לא להתמקד בפחד, אלא להתמקד בפתיחה המחודשת של הקשר ביניכם. בחני את הקשר אך אל תחמירי, תני לזה תקופה, תנסי, ובדקי לעומק מה את מרגישה. שתפי את איש המקצוע שפנית אליו בהתקדמויות ובהתפתחויות. זה גם חשוב, בפן הרגשי והמעשי יחד.

מאחלת לך בהצלחה רבה ובאמת מתרגשת עבורך!

הגעתי לפורום הזה במקרה וגם סתם רשמתי בו כדי לפרוק מהלב . לא חשבתי שבאמת תהיה פה איזושהי עזרה אבל את ממש משהו מיוחד.
אני מרגישה שאת קולטת בדיוק את המצב והתשובות שלך והעצות שלך עוזרות מאוד.
אני מאחלת לך הרבה הצלחה !!

יעל יקרה,

אני שמחה לעזור, ואני מאוד מודה לך על המילים החמות והמרגשות. מאוד אשמח שתמשיכי לעדכן איך את מרגישה.

אין ספק שהתהליך שאת עושה הוא לזכותך ולזכות הכוחות הרבים שלך.

שוב תודה, ברכה והצלחה!

שלום דניאל,

אני רוצה קודם כל להתייחס לשאלתך הנקודתית- האם הבחורה בעצם מנצלת אותך או שהיא באמת נקשרה. אני לא חושבת שבקשר מהסוג הזה זה שחור או לבן. מאוד יתכן שהיא כן נקשרת אליך, וכן יש לה רגשות אליך, אולי רגשות של חיבה ודאגה, אולי דווקא רגשות יותר רומנטיים, זה לא סותר שהיא רואה בך מקור ביטחון כלכלי מאוד טוב עבורה. זה לא סותר שהיא תרצה להמשיך את הקשר אם אתה תציע סכום יותר גבוה. אבל ההסכם הוא ברור, מין תמורת כסף. בשביל זה היא שם, כנראה.

יש לה מערכת יחסים, כך גם לך. מה שברור הוא ששניכם לא הייתם נקלעים למערכת היחסים המבלבלת ואולי גם המתסכלת הזאת, אם הייתם מאושרים איפה שאתם, עם בני הזוג הרשמיים שלכם. העובדה שכל אחד מכם מצא את האחר, ומספק לאחר את מה שהוא צריך, מאידך- גם מקבל מה שהוא צריך, מספרת בעצם על חוסר מאוד מאוד גדול- שלך, בתוך חייך ובתוך הקן המשפחתי שלך, ושלה- אולי מקומות וחלקים יותר אישיותיים אצלה, הישרדותיים, וכד'.

מה שברור, אם לרגע תסתכל קדימה ונדמה לי גם כפי שעולה משורותיך- ברור שאין לקשר הזה שום סיכוי ושום עתיד. ברור שהיא לא מתכוונת לזרוק "הכל" ולדרוש שתתגרש מהאשה ומהמשפחה, ודי ברור שגם אתה לא הולך לכיוון הזה. השאיבה והכליאה עליה אתה מדבר היא בעצם התחושה הזאת שאתה מוצא אצלה, אולי שייכות, אולי משהו עמוק מזה. אתה מוצא בה מזור גדול, בתוך כל הריגוש הזה. קורה שבמערכות לא מחייבות, נקלעים להתאהבויות שקשה מאוד לצאת מהן. השאלה היא במה התאהבת- בפנטזיה, במציאות, אולי בשתיהן?

אני חושבת, לפחות במחשבה ראשונית, שאם תצליח לאתר את הגורמים או את הסיבות לקשר הזה, לא סיבות של נוחות, אלא סיבות פנימיות, אמיתיות שמניעות אותך להיות בקשר הזה כ"כ עמוק- אולי תצליח גם לצאת ממנו בלי הרבה נזקים נפשיים. ברור שיש שם משהו מאוד מאוד עמוק שמושך אותך, ולהערכתי לא מדובר ביחסי מין גרידא.

שתהיה שנה טובה עם החלטות שיעשו לך רק טוב,

שלום

אני בגיל 55 נשוי ויש ילדים בוגרים, הכרתי בחורה צעירה מאד בגיל 24,שנמצאת במערכת יחסים כ-5 שנים, הרומן בנינו נמשך כ 4 שנים
בתחילת הקשר הכרנו אחד השניה, הצעתי לה קרבה אינטימית בתמורה לתמיכה כספית,והיא הסכימה

הקשר בנינו בנינו מושתת על פגישות שכוללות סקס, ואני תומך בה במתנות, פינוקים, בגדים, תכשיטים וכסף מזומן.

אנחנו מדברים ומתכתבים הרבה, יש בנינו סקס נפלא, מגוון,

לאחרונה עשתה הפסקת גלולות ולא נזהרנו, ונכנסה להריון, שטופל והופסק.

פנייתי אליכם היא,ראשית אני במצוקה, אני מאד ניקשרתי אליה, אני מאד אוהב את הקירבה האינטימית איתה,

בתוך תוכי אני יודע שהקשר הזה הינו זמני, ויום אחד הוא יפסק, הוא מזיק למערכת הזוגיות שלי עם אישתי, יום אחד היא תרצה לבסס את הקשר הזוגי שלה ואנחנו נצטרך להפרד

שוחחתי איתה ובאופן יזום היום החלטתי לנתק עימה את הקשר, קשה לי מאד עם זה, אני כל היום חושב עליה, יש לי מעין אובססיה לקשר הזה, מהצד שלה, היא אומרת שהקשר יכול להמשך מבלי להיות אובססבי, מינון נמוך בפגישות ובשיחות בנינו.

שאלותיי,

איזה מין קשר זה איך הייתם מגדירים אותו, האם יש לו סיכוי להמשך,
איך אני מפסיק את הקשר הזה, האם להתנתק טוטל, שיחות, מכתבים, פייסבוק וכו,
איך אני מסביר לך את הסיבה לניתוק
בבקשה עזרו לי

שלום,

ראשית אני לא חושבת שיש טעם להגדיר את הקשר הזה, כיוון שהוא מזיק לכל מערכות היחסים המעורבות בו זמנית- שלך עם המשפחה שלך ושלה עם הבן זוג שלה, וגם שלכם מול עצמכם, כל אחד מול עצמו. זה קשר שיש בו מילכוד רציני, כיוון ששניכם נהנים ממנו ומסופקים ממנו בדרכים כאלו ואחרות, ושניכם נמצאים במלכודות רגשיות, פיזיות, מיניות וכלכליות.

אין ספק שיש בך רגש מאוד חזק לבחורה הזאת, אני לא יודעת עד כמה זה באמת הדדי- יתכן וגם מצידה יש רגשות ברורים אליך, כך או כך לא נשמע שמדובר בקשר שהוא רק מיני או בעל פן אחד בלבד.

יש לך הרבה אומץ וטוב עשית שניתקת את הקשר. ברור שיהיה לך מאוד קשה לעמוד בזה, כיוון שרגשית התרגלת לקבל ממנה כל מיני "מצרכים" שאתה זקוק להם- החל ממגע ועד ליחס חם, שיחות, חברות וכו'. ולכן כשיוצרים כזה ניתוק חייבים לקבל תמיכה אמיתית ולהמשיך אותו. ברור שזה הצעד הנכון לכולם.. אבל יש מציאות ויש את "המציאות" שאתם יצרתם לעצמכם- עולם פרטי בתוך העולם שלכם.

לגבי אופי הניתוק- כן, הוא צריך להיות ניתוק טוטאלי מכל קשר, שיחה, מגע, לא משנה באיזה מדיה - אם המטרה היא ניתוק, זאת המטרה ואלו הצעדים.

ברמה אחרת, אני מציעה שתבחן טוב את הנישואים הנוכחיים שלך- אני לא משוכנעת שטוב לך בהם, יתכן ויש דברים שכן אפשר לעבוד עליהם. קשה לי להאמין שבלי טיפול צמוד ויעוץ זוגי קבוע זה יהיה אפשרי, כיוון שבארבע השנים האחרונות קרה משהו בחייך, ומעבר לרמה הפיזית, רגשית- אתה מקבל שם אלמנטים שכנראה חיוניים לך וחשובים לך. לכן יהיה מאוד חשוב לפנות גם לאיש מקצוע במקביל שיוכל לסייע לך לעבור את התהליך הזה בשלום. גם אם יהיו עליות וירידות, והקשר יחזור ושוב ינותק- זה בסדר. זהו תהליך רגשי של ניתוק מעבר לתהליך טכני. ולכן לא להתייאש גם אם זה לא עובד על ההתחלה.

בברכת הצלחה,

שלום תמי,

ראשית מזל טוב לרגל נישואייך הקרובים. התקופה שלקראת חתונה אינה פשוטה בכלל, ישנם הרבה חששות ומחשבות מה יהיה הלאה, האם הבחירה תצדיק את עצמה, האם יהיה לנו טוב כזוג, באיזה קשיים ניתקל, איך נסתדר כלכלית, פונקציונלית, רגשית. אצל גבר לא פעם יש את המחשבה על העול הכלכלי, ההחזקה המשפחתית, המקום שצריך להיות מקור הביטחון ועוד ועוד. לצד זה, יש גם חששות טבעיים לחלוטין לגבי ההתחייבות, המיסוד, ההקרבות. וכאן כנראה יש נקודה רגישה אצל בן זוגך, בעלך לעתיד.

הוא מרגיש כי אכן הקריב לא מעט. מכל ההקדמה שלך אנחנו מבינים שאכן כך- המקום הפיזי, מקום העבודה. זה לא פשוט כלל לעבור עבודה, הרי כבר יצרת ביטחון, קשרים, יצרת רושם טוב, ולפתע אתה צריך לעבור למקום חדש, בוס חדש ופקיד חדש ולהתחיל הכל ממש מ-0. מנקודת ההתחלה. זאת ועוד, הבחור שלך גם העתיק את מקום מגוריו, לפי דבריו, למקום שפחות נוח לו בו, אבל עשה זאת עבורך. הכל הכל הוא עשה מתוך בחירותיו שלו, זה נכון, אבל להערכתי- הוא מחפש אצלך הוקרת תודה ברורה יותר, אולי הקרבה בחזרה, אולי הבעות יותר ברורות וחד משמעיות כמה את מעריכה את זה.

לפעמים, אנחנו מוכנים לתת הרבה בשביל בן הזוג, וכדי להמשיך לעשות כן אנחנו חייבים מילות תודה, להרגיש שאנחנו לא מובנים מאליהם, להרגיש בכל זאת שמישהו "רואה" אותנו, את ההקרבות ואת המאמצים שאנחנו מקדישים לבניית הזוגיות. הוא כנראה מאוד מבקש זאת ממך, באותה התנהגות של הסתגרות וכעס. וזה יכול להיות מובן באיזשהו מקום.

אני מציעה, אם להיות פרקטיים, לגשת אליו, עם מכתב חמוד או עם מתנה, או עם כל משהו אחר יצירתי שתעלי בדעתך (ארוחה זוגית, פיקניק, ים, נופש) וזוהי תהיה ההוקרת תודה שלך עבורו. נסי לתרגם למילים את ההרגשה שלך, האהבה שלך אליו והרצון לתת לו בתמורה. שאלי אותו, נניח, מה את יכולה להעניק לו בחזרה.. ואיזו תגובה היה רוהצה לקבל ממך, תגובה שתימנע ממנו את ההסתגרות והכעס.

החשוב הוא, בזוגיות צעירה וגם בכזאת ותיקה יותר- לדבר. לתקשר. לדעת להעריך גם אם זה נראה מאוד קטן. לנסות לשים את עצמך במקומו (אני עוברת עבודה, אני עוזבת מקום מוכר ועושה שינוי לטובת בן זוגי, אני עוברת ליד ההורים שלו) ואז יהיה לך קל יותר להבין ולהרגיש את ההקרבה האמיתית שלו.

מאחלת לכם זוגיות נהדרת ובהצלחה בדרך החדשה,

אני מראה לו את אהבתי אליו כל הזמן בדברים הקטנים, אבל כשזה מגיע לרגעים שהוא כועס בגלל ההקרבה שלו אני פשוט לא יודעת איך להגיב. רק פעם אחת אמרתי לו שאני מאוד מעריכה אותו על מה שהוא עושה ושהלוואי שהיה לי את האומץ שלו. פעם אחרת אמרתי לו שכרגע הוא מקריב בשבילי ואולי בעתיד אני אצטרך להקריב בשבילו. כמו כן אמרתי לו שאנחנו לא חייבים לגור באזור הזה כל החיים ושאח"כ נגור איפה שהוא יבחר. אבל עדין הוא ממשיך להיות מסוגר ומרוחק ואני לא יודעת מה לומר כדי להרגיע אותו. הוא לא מגיב לכל מה שאני אומרת לו ונדמה לי שהוא רק כועס עוד יותר מכל מה שאני אומרת. אז את מציעה שפשוט אומר ואראה לו שאני מעריכה אותו על מה שהוא עושה בשבילי בלי כל ההסברים הנוספים?
תודה רבה!

הי שוב תמי,

להערכתי הוא מחפש משהו יותר ברור ממילים או משיחה "פה ושם". הוא כנראה רוצה לראות גם מצידך איזו "יציאה מגדר הרגיל" עבורו, כמו מה שהצעתי לך בפוסט הקודם. אולי מעשה כזה יוכל להסביר לו כמה את מעריכה אותו.

אם את תחושי שזה לא מביא אתכם למצב רגוע יותר, נסי לשבת איתו ברצינות ולשאול במפורש מה הדברים שמציקים לו בקשר. העלי את נושא החתונה, האחריות, המגורים, העבודה, כל מה שיכול להציק, אבל לא להציף אותו בשיחה, לאפשר לו לנהל אותה בקצב שלו- תוך שאלות מנחות שלך. הציעי לו לכתוב לך אם הוא מתקשה. אמרי לו כמה חשובה לך הכנות שלו והאם יש משהו שבאפשרותך להקל עליו את התחושות הלא נעימות.

סה"כ, מדובר בתקופה מאוד לא שגרתית, והיא רוויית לחצים מכל הכיוונים. להתחתן לא רק פרושו לשים טבעת, אלא משהו עמוק בהרבה- פתאום מאדם יחיד אתה הופך ליחידה זוגית רבת אחריות והשלכות על מעשיה. יתכן וזה מוסיף ללחץ שלו.

כפי שכתבתי, הכי חשוב- לדבר, ולהתנהג את הדיבורים: אם את אומרת לו כמה את מעריכה אותו, צרי הזדמנות יצירתית לפעילות כיפית, למתנה, למשהו קצת אחר, כדי להביע את זה.

בברכת הצלחה!

תודה רבה על עזרתך עדי!

אסף יקר,

אני מאמינה שתמיד, לגבי כל התנסות בחיים, גם אם זו התנסות חדשה עבורנו, קיימת האפשרות להצליח.
נכון, תמיד ישנם הרבה גורמים אשר אינם תלויים בנו, "שותפים" סמויים וגלויים, ולעולם אין לדעת מה תהייה התוצאה גם אם לכאורה היא ידועה מראש, כי הלא כבר היינו "שם". על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על בני-אדם, שהם "יצורים" אינדיבידואליים, מאוד מורכבים, לעיתים בלתי-צפויים (בעיקר כאלה אשר עימם עדיין אין לנו היכרות מעמיקה ואמיתית). מה שנכון לאחד מאיתנו לא בהכרח נכון לאחר וכל התנסות משאירה חותם שונה אצל כל אחד ואחת מאיתנו, כך שגם אם ה"דבר" הזה אשר נרקם ביניכם כעת מזכיר לך נשכחות (ולאו דווקא חיוביות) אין זה בהכרח אומר שמשהו מן העבר יחזור על עצמו.
עד שלא תנסה לא תדע, נסה, "לך" עם התחושות שלך, אם אתה חש שזה "נכון" לך ולכם פשוט "תזרום"
כדאי לנסות, מקסימום זה יצליח...

בהצלחה ו...נשמח להתעדכן