פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום דניאל,

השיתוף שלך נוגע ללב- תודה.

אתה מתאר תקופות לא פשוטות שעוברות עליך. חוויית פרידה, כל פרידה, אינה קלה, וקל וחומר חוויית פרידה שנמשכת כחוויה כ"כ קשה הרבה זמן. בפרידה הספציפית שלך יש איזו תחושה נמשכת ורצופה של פספוס והחמצה, שמלווה אותך כמעט בכל "דבר שאתה נוגע בו". טוב וחשוב לנסות לצאת ולבלות ולמצוא קשרים משמעותיים אחרים. אני מחזקת אותך להמשיך ולהרחיב קשרים ומעגלים חברתיים כדי לצאת מהתחושות הקשות שהקשר הזה השאיר בך.

אמנם עברה שנה, אך לכאב אין "זמן". כאב הוא תהליך שיכול להיות ארוך וזמן ההחלמה שלו שונה. חוויית הפרידה, אפשר לדמות אותה לפצע- יש עמוק, יש עמוק יותר, ויש שכבות ושכבות עד שהמקום אמנם עדיין רגיש- אך מאוחה. וכדי לאחות את המקום הזה, זמן, הוא המרכיב החשוב ביותר.

אני לא יודעת אם ניסית ליצור עמה קשר מחודש ולנסות להבין האם יש עוד סיכוי. אני מבינה שנראה כי היא המשיכה הלאה. למדת רבות מהקשר הזה, אולי יותר בתקופה שלאחריו מאשר בקשר עצמו. הוא לימד אותך להעריך מהו "ביחד", מה צריך לשאוף אליו וכמה יש להעריך את הדברים הקטנים. דווקא כשאין לנו- אנחנו מבינים מה פספסנו. ככה אנחנו עובדים.

נראה כי יש בך תחושת אשם כבדה מאוד- למה הרסתי, איך טעיתי ככה, וכו'. אבל מאוד חשוב שתזכור- זוגיות טובה נבנית קודם כל, משני אנשים. וגם, אם הטעויות בקשר הגיעו יותר מהגיזרה שלך, היה חשוב לעשות אותן כדי להמשיך הלאה ולהבין איפה אפשר לשפר. אני מאמינה שקשרים לא סתם מתנהלים כמו שהם מתנהלים. יש לנו משהו ללמוד מהם, ונראה שאתה עושה את זה. אך תחושת האשמה מאוד כובלת אותך מלהתקדם.

במקום אשמה, נסה לקחת אחריות על החלקים שלך בקשר, ולנסות להתקדם משם. אשמה היא כדור שלג שלא יפסיק לגרור אליו עוד תחושות שליליות עד שתהפוך אותו לכדור של אחריות.

אם אתה מזהה שהחוויה הזאת ממשיכה לנהל אותך גם בחודשים הקרובים, ולא נראה שאתה מצליח למצוא לה "מקום של החלמה" - אולי כדאי לשתף מישהו ולחשוב על כיוונים של עזרה לצאת מזה.

חשוב גם שתדע שיש הרבה מאוד אנשים שחווים את מה שאתה חווה. אפילו שזה נראה חוויה אישית שלך ואף אחד לא יבין אותך- פרידה היא אובדן ומשהו שיש להתאבל ולהיפרד ממנו לאט, בשלבים. צריך לעבור שלב שלב כדי להחלים מזה לחלוטין. צריך תמיכה ועזרה של הסביבה כדי להתחיל לשכוח. זה לא תמיד פשוט. ושנה- לא אומרת כלום. שנה זה "זמן" כרונולגי, אבל לא "זמן רגשי". השעון של הרגש מתקתק אחרת. לפעמים מהר, כמו בהתאהבות. ולפעמים ממש לאט, כמו בעיכול פרידות קשות וכואבות.

מקוה שהצלחתי קצת לסייע.. אשמח אם תספר לי מה דעתך.

היי

רב האנשים מודדים "אהבה" לפי היותם "נאהבים" ולא על פי היותם "אוהבים". אני חושב שמגיע לך צל"ש גדול על כך שהצלחת להגיע ל-20 שנות נישואין! אריך פרום בספרו "אומנות אהבה" מרחיב על הנושא הזה כדאי לך לקרוא את הספר.
מצד שני החיים משתנים ופתאום התעוררת ואת רוצה לשנות ולהשביח את איכות חייך ואם אני מבין נכון אז את שואפת להמשיך את הזוגיות הנוכחית ומחפשת דרך לשלב ולחיות בשלום עם השינוי...
אם כן, אני מציע לך בחום להפסיק להשתמש בבעלך כמטען יחיד למילוי צרכייך!
ישנם עוד דרכים שימלאו ויספקו אותך מבלי לגרוע כהוא זה מקדושת הקשר הזוגי שעמלת עליו כל השנים, ההפך הוא הנכון! את יכולה להשביח את הקשר ולהרים אותו לגבהים חדשים בכך שתמצאי לעצמך תחביבים ועיסוקים משלך,
אם לא אהבת את הדרך שבעלך בחר (כביכול...)לברוח מהזוגיות...עשי זאת בצורה שונה, דברי ושתפי אותו במה שעובר עלייך, שיבין את הצורך ויתחבר לצרכים שלך ובעיקר שלא יפריע למהלך הזה לקרות.
בהצלחה

היי בני,
אני מסכימה איתך ותודה על הפרגון. אני מאוד רוצה להוסיף "עולמות" לחיי ואני אכן עובדת על זה. לא כל כך יודעת איך עושים את זה, משהו בתפיסה, בחשיבה צריך להשתנות אצלי ואיני יודעת מה בדיוק. למשל, שאני בבילוי עם חברות, משהו בי מחפש אותו, את נוכחותו, משהו בתוכי רוצה להיות באותו רגע נתון דווקא איתו. אני רוצה בבילוי עם אנשים אחרים להיות איתם בהוויה, להינות איתם ורק איתם!!
חייבת לציין שיש לי עולמות תוכן נוספים בחיי, אני לומדת המון, אני משתתפת בסדנאות שמעניינות אותי, התפטרתי ממקום עבודה לאחר המון שנים ואני בעצם בתהליך של הסבה מקצועית. מדוע בבילוי או פעילות שאינה זוגית הוא צריך "לצוץ" במחשבותיי ולגרום לי לחשוב רק עליו ופחות להינות בבילוי עצמו? אגב אני איתו מגיל 15 ותמיד זה היה כך.
פ'

היי

להחליף הרגל ישן לוקח זמן, את במסלול הנכון כי את כן יוצאת וכן נהנית, תנסי לבדוק כמה זמן את מצליחה לא לחשוב עליו ומשם תעלי בהדרגה, הרעיון הוא להנציח בכל פעם את היכולת שלך ואפי' הצלחה בודדת של כמה דקות, ולתת לזה מקום של כבוד, לאט ובטוח תגלי שאת מסוגלת ליהנות בלי שהוא נמצא ברקע.
-
עוד טיפ קטן> תחשבי שהוא נהנה כשאת נהנית לבדך! כך שבעצם אתם הולכים ליהנות יחד אבל לחוד!
בהצלחה

היי
תודה גם לך שאת משתפת אותנו...
שמח שהצלחתי לעודד ואשמח עוד יותר לשמוע שאכן הסתדרת.
המשך ערב נפלא
בני

שלום לך פ',

ראשית אני מצטרפת ומסכימה עם העצות החכמות של בני. נראה שהוא כיוון אותך נכון, למקום שנוח לך איתו.

לגבי הקשר והדפוסים שאת מתארת- יש משקל לא מבוטל לעובדה שאת נמצאת עם האיש שלך מאז גיל 15. לפי הבנתי התחתנת צעירה מאוד עם אהבת חייך, כנראה הראשונה, בכל אופן- המשמעותית ביותר. העובדה שהוא "גידל" אותך (ואת אותו), העובדה שהוא עיצב אותך, ליווה אותך, היה איתך בתקופות כ"כ משמעותיות; תקופות של בגרות והתבגרות, של שינויים בחיים, של בניית האישיות באופן סופי ומגובש יותר- היא מאוד משמעותית. הרצון הזה להידבק, להיות שם, לחשוב עליו, לרצות שהוא יהיה איתך גם כשאת לבד- הוא משמעותי יותר כשאנחנו יודעים את הפרט הזה- שאתם יחד כ"כ הרבה זמן זה דבר אחד, אבל כשאתם יחד מגיל כ"כ קריטי- זה סיפור אחר.

עבור אשה, בד"כ, זה עובר "חלק" יותר. לעובדה שהוא איתך מגיל כ"כ צעיר יש משמעות בעיקר רומנטית ואישית, פנימית, רגשית. זה נותן ביטחון ועוצמה רבה לקשר עבורך. מבחינתו- הוא גם חווה זאת כך כנראה, אם כי, עבור גבר, באופן טבעי, יש צורך ודחף חזק בגילאים צעירים (נניח 20 ומעלה) לחוות, להתעניין ולהתנסות. לאו דווקא בקשרים אחרים, ובאופן כללי לחוות חוויות ללא מרכיבים שיכבלו אותו או יחייבו אותו למשהו ספציפי. העובדה שהוא ניהל איתך כזאת מערכת יחסים ואף התמסד איתך, יכולה לספר עד כמה הוא מחוייב לך, אוהב אותך ומסור לך.

אך עדיין, יתכן, ואת עוד "שם", במקום הראשוני הזה של מפגשים תכופים, של ביחד כל הזמן, של לחשוב עליו גם כשאת לגמרי באירוע שלך עם חברות, משהו קצת שמזכיר את תקופת ההתאהבות. הוא כנראה בנה לעצמו עם השנים תחביבים נוספים שהם כמו דלק עבורו. הוא יכול לחזור הביתה זמין ופנוי לביחד שלכם. הצפי היה, כביכול, שגם אצלך יקרה דבר דומה. היום- את לומדת, עושה הסבה, משתנה, מאוד מודעת לעצמך ולשליטה שלך בחייך, עושה שינוי אמיתי. דווקא בזכות זה- את גם תצליחי, כך אני מאמינה, לשנות או לפחות להבין מאיפה את פועלת לגבי הדפוס שתיארת.

"כמוהו" אני לא חושבת שתוכלי להיות, וגם אין צורך. כמו שהוא לא ישתנה ב-180 מעלות, כך גם את לא. מה שכן, את תוכלי לברר בזכות התהליך שאת עושה- למה מגיע הצורך החזק הזה, על מה הוא "יושב", מה יש בדמות הזאת שאת כ"כ רוצה בה ונשאבת אליה גם במחירים גבוהים עבורך. בזכות יכולת ההתבוננות הגבוהה שלך- אין לי ספק שתצליחי לשנות את מה שדרוש מבחינתך שינוי. העוצמה עליה את מדברת- צריכה לבוא משם.

אני מאוד מתחברת למה שכתבת לי... אולי לא ציינתי קודם וזה נראה לי חשוב, אנחנו לאחר משבר גדול בזוגיות, בעקבות השינוי שלי (היה לו קשה לקבל את השינוי שחל בי) ואכן בשלושת החודשים האחרונים אהבתנו התחדשה, אנו עובדים על התקשורת, הצרכים ועוד נושאים עמוקים בזוגיות.
אני תמיד הייתי צריכה את הזוגיות הזו דביקה וצמודה, והיום אני מבינה שזה יושב על צורך בעקבות חוסר בלראות אותי (מבית הוריי) להתייחס אליי, בלהביס את הילדה הדחויה והפגועה שבי.
בזמן שאני כותבת אני כבר מבינה למה אני זקוקה לצמוד הזה, מה זה ריפא עבורי. אני מרגישה שאני בדרך הנכונה לזוגיות טובה יותר, לפחות מבחינתי לשלב עולמות תוכן בחיי ולהינות מהן גם שבעלי לא בסביבה (זה מאוד ברור לי כמה זה חשוב).
תודה על הכל:)

אני מאוד מתחברת למה שכתבת לי... אולי לא ציינתי קודם וזה נראה לי חשוב, אנחנו לאחר משבר גדול בזוגיות, בעקבות השינוי שלי (היה לו קשה לקבל את השינוי שחל בי) ואכן בשלושת החודשים האחרונים אהבתנו התחדשה, אנו עובדים על התקשורת, הצרכים ועוד נושאים עמוקים בזוגיות.
אני תמיד הייתי צריכה את הזוגיות הזו דביקה וצמודה, והיום אני מבינה שזה יושב על צורך בעקבות חוסר בלראות אותי (מבית הוריי) להתייחס אליי, בלהביס את הילדה הדחויה והפגועה שבי.
בזמן שאני כותבת אני כבר מבינה למה אני זקוקה לצמוד הזה, מה זה ריפא עבורי. אני מרגישה שאני בדרך הנכונה לזוגיות טובה יותר, לפחות מבחינתי לשלב עולמות תוכן בחיי ולהינות מהן גם שבעלי לא בסביבה (זה מאוד ברור לי כמה זה חשוב).
תודה על הכל:)

תוכלי להסביר את כוונתך לגבי יחד כל כך הרבה שנים לבין יחד מגיל כל כך קריטי (סיפור אחר לפי דברייך)?

ערב טוב פ',

ראשית אני שמחה שהתחברת למה שכתבתי. אכן הצרכים שלנו בהווה לא פעם משרתים משהו קדום, ראשוני, טמוע ומושרש שמקורו בעבר. זיהית נכון ואכן חשבתי שכך תצליחי לעשות- לאתר את המקור הרגיש, ולהפוך אותו למקור מודע יותר, ובכך להתחיל תהליך אמיתי של ניסיון להשתחרר מאותו "קיבעון" של אותה דמות שמשרה בך כזה ביטחון. ההרגשה של ה"ילדה הדחויה" יכולה לפגוש אותך בכל מיני מקומות ובכל מיני שלבים בחייך, ואם תצליחי לעבוד על זה בהקשר הזוגי, אין לי ספק שהתהליך האישי הזה ישפוך אור ויעזור לך גם במקומות נוספים שכך את מרגישה.

בד"כ, דפוסים מנהלים אותנו לא רק בפן אחד בחיינו, נניח- זוגיות, אלא בעוד מקומות. ולכן מה שטוב בתהליך של התבוננות בעצמנו, כפי שאת מגדילה לעשות, הוא לא רק נכון ותקף לבעיה הספציפית (הטריגר: הזוגיות), אלא מטפל בשורשה, שכאמור הוא אותו מקום קדום ו"ילדי" שלך. אני מתרשמת מהיכולת שלך לפתח תובנות ולזהות מהר יחסית את שורש העינין. כנראה שאת "מאומנת" דייך להתבונן בעצמך ולא לפחד להתעמת עם אותם מקומות.

לגבי שאלתך הנוספת, זה מתקשר למה שכתבתי לך. בגלל שהגילאים האלו של גיל ההתבגרות (נניח עד גיל 21, 22) הם משמעותיים לבניית ה"עצמי", האינדיבידואל, האישיות - ובגלל שהוא למעשה ליווה אותך ושימש לך דמות מכילה, רצויה, נאהבת- למעשה, אולי (השערה) לא יכולת רגשית או לא היית מספיק פנויה לבנות משהו מ"שלך", מה שאת מנסה לעשות היום בהרבה כוחות ואומץ. יתכן, שאם נחבר אחד ועוד אחד, נניח- את היותך ילדה דחויה בהרגשתך, ואת העובדה כי הגבר שלך אימץ אותך למקום חם, אוהב ובטוח - בעצם נקבל תמונה שמספרת לנו על נערה מתבגרת, שלבסוף גם התמסדה עם אותה אהבה ש"גידלה" אותה כ"ילדה רצויה" הפעם, ונאהבת. בניגוד למה שחווית בשנים הראשונות שלך. ולכן - ל"דביק" הזה יש משמעות מאוד גדולה ועמוקה עבורך. כי למעשה הדבק הזה- זה הדבק שלך ל"להיות רצויה". וכשהוא משתחרר מעט, בהרבה פחד וחשש, מיד חוזרת לך המחשבה עליו, הרצון להיות יחד- שוב להרגיש שם- בנאהבות, ברציה, בהתמסרות למשהו מוכר וחם.

הקשר שלכם "מתיישב" על שנים חשובות של בניית אישיות מגובשת, ולכן, אם תשימי לב, הרכבנו פה פאזל מעניין: העצמיות והתחביבים שלך כתוצאה מבניית אישיות, הביחד והדבק שמחזיק אותך, תחושות נאהבות לעומת תחושות דחיה.. ולמה למעשה כ"כ חשוב לך להיצמד למקום הבטוח.

אשמח אם תספרי לי מה דעתך.

היי עדי,
אין לי מילים לתאר כמה שמחתי לקרוא את מה שכתבת. אתייחס למה שהעלית, אכן אני טובה באימון אישי (אני מטפלת במהותי, גם בעבודה) ולמרות הפחד להתעמת אני נחושה כי תמיד יש מתנה בסוף כל תהליך שכזה שמעצים ונותן לך חיים טובים יותר (זהו הסוד של החיים והתשוקה לדעתי).
אכן אני מבינה כעת יותר, שלא היה לי עצמי ברור ורק עכשיו אני מזהה ובונה אותו נכון, השתמשתי בבן זוגי כדי לעצב ולקלף דפוסים שאינם מתאימים לי יותר ועל זה אני מודה לו כל הזמן.
אין לי ספק שאני בתחילת דרכי ההתפתחותית!! התאהבתי בדרך הזו :)
ישר כח על עבודתכן!!

בוקר טוב פ',

אני שמחה שיכולתי לחדד עבורך את הדברים. אני שמחה גם שאת נמצאת בתהליך טיפולי מול עצמך וגם מול אחרים. בהקשר הזה ניתן לומר כי "הגמל לא רואה את הדבשת", ולפעמים על אף שאנחנו בעלי אוריינטציה טיפולית/תהליכית קשה לנו לראות את עצמנו, על כל החל'קים שלנו, ולא פעם נזדקק לאיזו יד מכוונת, לאיזה פנס קטן בדרך. כי בכל זאת, בחיים שלנו אנחנו מעורבים מדי, ואילו בחיים של אחרים אנחנו יותר "נקיים" ומגיעים אחרת.

בכל אופן אני שמחה שיכולתי לסייע. המשיכי לעשות טוב לך ולאחרים, בהצלחה רבה.

ארית היקרה, אנא הרחיבי קצת - האם מדובר רק במציאת עניין בעבודה או שקשה לך גם בזוגיות וחסרה שם אהבה?

זהו מכלול של דברים...קשה לשבת בבית עם הילדים,כי לא משתלם לעבוד בחוץ...
וגם שלא מעריכים זאת..

ארית היקרה, כמובן שנדרשים עוד פרטים, אבל תחושת הבטן שלי היא שאת מתוסכלת בעיקר מעצמך, ומרגישה תקועה במצב יומיומי שאינו תורם להתפתחות המקצועית שלך - ואינך מוצאת אושר וסיפוק מהיותך בעיקר אמא ועקרת בית.
כלומר עלייך להתרכז בחיפוש אחר עבודה וקריירה שבה תרגישי עניין ותוכלי להתפתח ולהגשים את עצמך.
חשוב מאוד: קחי אחריות עלעצמך. אל תחפשי מישהו אחר שאותו אפשר להאשים. אם אינך נלחמת בתוך הזוגיות שלך על מקומך ועל זכותך להגשים את עצמך - זו אחריות שלך.
הרבה בעלים נוח להם שהאישה לוקחת על עצמה את ניהול הבית וחינוך הילדים וזזה אחורה ומפנה את הבמה לבן הזוג שלה מבחינת ההתקדמות בקריירה שלו.
אבל אם אינך שלמה עם מה שקורה - עלייך להילחם על כך, ובסופו של דבר זה יהיה לטובת כולם במשפחתך.
אני מאמינה שאם תתרכזי בכיוון הזה, ותתמידי לחפש, תמצאי עבודה הולמת יותר, כך שתוכלי להסתכל לעצמך בעיניים במראה ולהרגיש יותרשלמה עם מה שאת עושה.
כאשר את תרגישי טוב יותר עם מה שאת עושה - זה יחלחל גם אל בן זוגך, וכל משפחתך תרוויח מן העובדה שלך יהיה יותר טוב.
אל תתעכבי עם השינוי הזה, להיות מדוכאת וממורמרת כמו שאת כיום זה מקרין על כל המשפחה וגורם לנזקים אצלם, פוגע כמובן בזוגיות, ובשנים האחרונות התברר במחקרי מוח שונים שזה משפיע ישירות על מבנה המוח ועל הכימייה של המוח.

אילנית יקרה, לדעתי נושא השתייה בסופ"ש הוא חמור, ובעיות שקיימות בהתחלת קשר בדרך כלל מחריפות בהמשך, כאשר לחצי היום יום שוחקים עוד יותר את האהבה.
אני יכולה להבין שהאבטלה שלך מדאיגה אותו והשתייה יכולה להיוך דרך לבריחה מן המציאות המדאיגה.

בכלל, בעיות שונות משפיעות בצורה ישירה על המשיכה המינית ועל התשוקה.
כך שעלייך לחשוב היטב לפני שאת מחליטה להתחתן איתו. עליו להכיר בבעיית השתייה ולהראות שהוא מוכן לטפל בכך.

שלום וסליחה על העיכוב,

בזוגיות כמו בזוגיות, המורכבת משני אנשים- סביר להניח שככל שיכירו זה את זה- יתגלו עוד ועוד מרכיבים ותכונות שניתן להסתדר איתם, וכאלו שפחות. כשמתגלה המשפחה שמאחורי בן או בת הזוג- מתגלה למעשה העולם ממנו הוא הגיע, לרבות מנהגים, ערכים, תרבות ואמונות שונות. לא תמיד זה תואם, מן הסתם, לעולם של בן הזוג האחר. בד"כ זה לא תואם כלל.

השפה הזרה לה, מצד אחד. מצד שני, הבנות דודות ה"נדחפות" שלה.. אלו דברים שעם הזמן יהיה ניתן למצוא להם יותר הבנה ויותר מקום בקשר. האישור שלך בפייסבוק כנראה עבור בת הזוג, הוא אישור שלך והכרה בחברות שלה איתן. נסה לחשוב על הסימבוליקה של "לייק" ו"דיסלייק" לצורך העינין.. עבורה זה משמעותי. כפי שמשמעותי לך- שהיא תתחבר לאחותך במידה זו או אחרת.

יהיו עוד מקומות בזוגיות ותהליכים נוספים שיראו לך קשים או "הוכחות" לכאורה שאינך מבין נשים. אך גם היא, כנראה, מרגישה באותם מצבים שאינה מבינה אותך. לשם כך יש תקשורת. תקשורת תקשורת תקשורת. אם לא תהיה כזאת- הזוגיות תמצא את עצמה לאט לאט במקום של תסכול. אך כשהדברים מדוברים- הרבה יותר קל להבין את החוויה אחד של השני.

לדוברי שפה זרה זה אולי לא נראה משמעותי לדבר בשפת האם שלהם ליד אדם שלא מבין. אך נסה להיות במקומה- כשאתה משוחח עם אחתוך בשפה זרה, אתה בעצם משדר איזה מין עולם סגור וזר שבת זוגתך לא מורשית להיכנס אליו. היא יכולה או עלולה לחוות אותך כמדבר עליה- בשפה שאינה מכירה. זאת לא חוויה קלה, כיוון שגם בת זוגתך זקוקה לאישור של אחותך... בעיקר שהיא כה קרובה אליך ודעתה לבטח חשובה לך מאוד. שפה היא כלי חשוב והכרחי בתוך זוגיות. הייתי ממליצה לדבר עברית (אם היא דוברת עברית..) לידה, עם כל מי שאתה משוחח. כך היא תרגיש קבלה ומקום של כבוד בתוך הקשר. הרי לא היית רוצה שהיא תדבר טורקית (נניח) עם הדוד הטורקי שלה, לידך. באיזשהו שלב זה היה יכול מאוד להציק לך.

בשורה התחתונה - כל אחד מכם צריך לשים את עצמו בצד השני, של בן הזוג. כדי לעשות את זה ולהבין את החוויה זה של זו- צריך לדבר על זה, ולסכם בשיחה רגועה איך אתם מתגברים גם על זה. ככל שתתאמנו ביצירת תקשורת- ככה תתגברו על דברים משמעותיים יותר..

קצת על פערים בזוגיות תוכל לקרוא גם כאן בפורטל שלנו, תחת הלשונית "מין, יחסים וזוגיות".

בהצלחה רבה!

שלום לך חנה היקרה, לצערי אינני עוסקת בתחום של היכרויות. אוכל רק להמליץ לך על אתר המיועד לנכים - "אהבה ללא מגבלות" . כאשר רשמתי "היכרויות לנכים" בגוגל ראיתי הרבה תוצאות מעניינות ששווה לך להיכנס ולהתעמק בהן, אולי תקבלי רעיונות.
כמו כן אפשר להציע לו להשתתף בפעילויות העשרה וקורסים שבהם ניתן לפגוש גם נשים פנויות שאינן נכות, קורסים הקשורים יותר לרוחניות, כגון בודהיזם, קבלה וכו'.

מקווה שעזרתי במשהו, מאחלת לו הצלחה!

אורי יקר, כעיקרון אני מסכימה איתך, שאישתך לא יכולה לכפות עליך את חברתה של אחותה. כמו שאתה לא יכול לאסור עליה להתראות איתה, היא לא יכולה לחייב אותך לבלות עם אחותה.
לכן הפתרון הוא הפרדת כוחות. אישתך צריכה לבחור מידי פעם עם מי היא רוצה לבלות את זמנה - איתך או עם אחותה.
ברור שבידי פעם רצוי שתסכים להתראות איתה, הרי אינך מתכוון להחרים אותה לגמרי.
מה שכתבת - שאישתך מפעילה לחצים ועושה הכל בכל מיני דרכים להכניס את אחותה למערכת היחסים שלכם - זה ממש לא בריא.שימוש בלחצים ובמניפולציות יוצר המון התנגדות אצלך וזה טבעי שכך יהיה. אישתך צריכה להבין שפעולות כאלו רק יגדילו את ה"אנטי" שאתה צובר כנגד אחותה.

לדעתי עליך לשוחח על כך עם אישתך - לא תוך כדי ריב! להזמין אותה לשוחח על הנושא, ואם אינכם מצליחים להגיע להסכמה על חופש בחירה שלך האם להצטרף לפעילויות עם האחות או לא - אולי שווה לפנות לייעוץ זוגי נקודתי בנושא זה.

שלום לך עיינה,

קודם כל מזל טוב על זוגיות טובה ובריאה.

לפי הבנתי אינכם גרים יחד. כל עוד זה המצב- האהבה שלו לחיות לא ממש "נוגעת" קרוב אלייך. בכל זוג יש את הדברים המשותפים ואת הדברים המשותפים פחות. ידוע שאנשים שמאוד נקשרים לחיות הם גם אנשים של אהבה, מגע, נתינה וחום. לא פעם הם גם אוהבים ילדים. אלו תכונות מאוד חשובות שתוכלי להסתכל עליהן גם- למעשה, מה זה אומר עליו - שהחיות האלו כ"כ חשובות לו?

יש זוגות רבים שבן הזוג נניח אוהב חיות וגר עם כלב או חתולים או ארנבות או לכי תדעי.. והאשה דווקא לא בעד. החוכמה היא לנסות לעשות את מה שאת עושה- לנסות לכבד את המקום שלו, גם אם את לא ממש מאוהבת בהן כמוהו. נסי להסביר לו שזה באמת עינין של חיבור ואופי, אך את תעשי את המקסימום. בד בבד את מכבדת את האהבה שלו, תוכלי לעזור לו נניח לקנות להם אוכל, לתת להם סביבה טובה וללכת איתו לחנות חיות כשהוא צריך. במילים אחרות אני בעצם אומרת- שהאהבה שלך לחיות לא חייבת לבוא לידי ביטוי דווקא בללטף, לגעת, להאכיל ולנקות. היא דווקא יכולה לבוא בצורה של תמיכה אחרת כמו להצטרף אליו לסידורים, לקנות אוכל וכו'.

ה"בעיה" העיקרית יותר תגיע אם וכאשר תגורו יחד. אני לא יודעת איך תגיבי ללכלוך של החיות או לריח מסוים או לרעשים מסוימים. אבל ניתן לפתור את הדברים אלו. כי אם האהבה חזקה, הזוגיות טובה, את לבטח תלמדי לאהוב עם הזמן גם את מה שבן זוגך אוהב, או לפחות למצוא עצמך יותר "בחיבור". אני מאמינה שעד שתגורו ביחד תוכלו לעבוד גם על המקום הזה. אם יש דברים שמאוד מאוד קשים לך בחיות (נניח לכלוך) את יכולה לשתף אותו ולקבוע יחד שהמקום תמיד יהיה נקי כך שגם הוא יכול לכבד את רצונך.

החשוב הוא לשדר לו את המסר הבא- אנחנו שונים, עם זאת, מכבדים את האהבות והתחביבים אחד של השני. נעשה את המיטב כדי לקבל ולאהוב על אף השינויים. נתמוך אחד בשני כי זה עושה אותו/ה מאושר/ת. אני אשמח אם תספרי לי מה דעתך על הפיתרון וכמובן לעדכן בהמשך :)

פתרון מצויין והמשך כשיהיה רלוונטי יותר תודההה!!

היי.
הייתי רוצה לשמוע את תגובתכם ולהיעזר בכם.
קראתי את שכתבה לולי, תחת הכותרת: "בעיות בנישואים", (מתחתיי) וזה קצת מזכיר את מה עובר עלי, אך בכל זאת הייתי רוצה לשמוע את תגובתכם ואולי אף את תגובת המשתתפים בפורום.
תודה לכן, אני

אני יקרה,
הבעיות שאת מתארת הינן מוכרות וידועות וקיימות במידה זו או אחרת אצל כל זוג.
נכנסתם בנושא החינוך למעגל קסמים:
ככל שאת יותר "קשוחה" עם הילד ויותר שמה לו גבולות - מבלי שבעלך מסכים לכך ורואה את הדברים כמוך - כך הוא יותר מרגיש את הצורך להקל על הילד מפני החוקים הנוקשים שלך ועל כן הוא משחרר לו אפילו יותר מכפי שהוא עצמו מאמים שצריך - רק משום שהוא מרגיש שצריך להקל על הילד ולפצות אותו.
ואז את - שרואה את ההקלות והויתורים - נעשית עוד יותר קשוחה ודורשת את הגבולות ועלייך להילחם עם שניהם יותר קשה. ושוב - בעלך רואה שאת עוד יותר קשוחה - אז הוא עוד יותר מוותר לו...וכך - מעגל קסמים...
המתח הזה ביניכם, הכעס והאכזבה מחלחלים לקשר ביניכם. כי אם הוא כועס עלייך או את עליו, קשה להירגע מכך ולהעביר דף ולהתחבק. או לעשות סקס. או להראות אהבה. זה קשה במיוחד כאשר לא מצליחים לפתור את הנושא של החינוך, והבעייה ממשיכה לקרות יום אחר יום בלי שתראו איך זה נפתר יום אחד.
לאחר כל הניתוח הזה, לדעתי עליכם למצוא את הייעוץ הזוגי המתאים לכם, שיתמודד בצורה יסודית יותר עם בעיית החינוך כך שתצליחו להגיע יחד להחלטות שמקובלות ממש על שניכם. כל אחד יתטרך לבוא לקראת השני קצת. אף אחד לא יצא לגמרי צודק. ולדעתי - טוב שכך. מה שחשוב הוא להצליח לתקשר ביניכם בצורה כזאת שתמצאו הסכמות בסיסיות, ששניכם תיישרו קו עליהן, ותעמדו מאחוריהן. רק כך תוכלו לכבד זה את זו ולעמוד בהחלטות החינוכיות שלכם.

הילד הוא של שניכם, וכרגע אתם כאילו משחקים בו במשחק "משיכת חבל"! הוא באמצע וכל אחד מושך בכל העוצמה לכיוון שלו. ברור שזה מזיק לילד ומזיק ליחסים. לכל אחד מכם יש את הזכות ואת החובה להשקיע בחינוך שלו ובעיצוב האישיות שלו, וזה חשוב לשניכם. וכך צריך שיהיה. אז לכן - המשימה שלכם היא להתחיל לעבוד בתור צוות שמשתף פעולה זה עם זו, במקום להילחם ולכופף את האחר...את זה ניתן לעשות בייעוץ זוגי.

מקווה שעזרתי קצת.

עדי היקרה,
ראשית, מזל טוב לך ליום ההולדת!!!
את כותבת שנהוג בצד שלו להתקשר ולאחל מזל טוב בטלפון, ולא להסתפק בסמס.
יש לי השערה: האם יתכן שיש לך נטייה להיעלב ולהיפגע בקלות יחסית? אם זה נכון, אז יתכן שמשפחתו של בעלך נעשתה יותר זהירה סביבך, פחות חופשיים, כי כבר היו "ריקושטים" מן השנה שעברה סביב היום הולדת שלך, והם קצת שומרים מרחק ממך.

כאשר נכנס מישהו שהינו רגיש ופגיע למשפחה חדשה, יורדות "דרגות החופש" של האנשים מסביבו, והם נעשים יותר זהירים.
זו ההשערה שלי.
אם אני צודקת, אז ראוי להתחיל את השינוי - כמו תמיד - לא מן האחרים אלא ממך. ככל שאת תייצרי אווירה חופשית יותר סביבך, תגידי בצורה ישירה וקלילה, בלי לעשות מזה עניין גדול (את כתבת את הביטוי: "הקושי העצום" כלומר בעינייך מה שקרה בשנה שעברה היה איום ונורא), נסי להכניס קצת הומור, ונסי לא לשלוח את בעלך לעשות את השליחויות הללו, כי את מעמידה אותו במצב לא נעים.
ככל שאת תיפגעי פחות ותטפלי בדברים שיקרו בצורה חכמה ובוגרת יותר, עניינית וקלילה, כך הדברים יסתדרו עם הזמן.
אל תצפי שאנשים אחרים ישתנו.
יש פתגם מאוד חכם בנושא זה: "הייה אתה השינוי שאתה רוצה לראות באחרים".
כלומר, כאשר אתה רוצה שאחרים ישתנו - גש קודם אל עצמך ותדרוש את ההתנהגות הזאת מעצמך.
אני מניחה שהיית רוצה שיהיו לך יחסים חמים ונוחים עם בני משפחתו. היי כך אליהם, וחמימה ונעימה, ואז הם יקלטו אותך בשמחה לחיק המשפחה שלהם, ובבוא הזמן גם יחגגו לך בשמחה ימי הולדת, כמו שאת אוהבת...

שלום ורד,

ראשית אני שמחה שמצאת לך אהבה כזאת גדולה. לא כל אחד זוכה לזה, וכמובן כשזה מגיע ל"פרק ב'" זה לא פעם יותר מסובך.

כתבת כך- "לאחרונה הכרתי גבר מדהים. הרגשתי שזהו. מצאתי את שאהבה נפשי ובאמת הייתי מאושרת איתו.. הוא נתן לי את כל חייו בערך, פירגן, העניק, תמך ואהב.. מאוד אהב". למעשה את קרועה בין הרצון לרצות את הורייך ולשמור על יחסים קרובים איתם, דבר שהוא בוודאי ובוודאי חשוב, ומצד שני את יודעת שזה הגבר של חייך ומקבלת אותו עם התכונות הנהדרות שלו וכן, גם עם הגיל שלו.

העובדה שגילו מתקרב לגיל הורייך אכן יכול לעורר בהם דחיה וסלידה מהקשר הזה .דמייני נניח את בנך, כשיהיה בן 20, יוצא עם מישהי שקרובה לגילך. אז את החוויה שלהם ניתן להבין ולכבד. אך האם הדחיה שלהם את הקשר וההתנגדות שלהם לאיש שלך- שווים את ויתור הזוגיות שלך? האושר שבלהיות ביחד, לעבור משברים ביחד, לחוש שיש לצידך מישהו באמת תומך, אוהב, מסור, קשוב, נקשר לילדייך.. ועוד ועוד..

אם נרוץ עוד קדימה, ותוותרי על הקשר- הם כנראה יהיו שקטים שהבת שלהם לא יצאה עם גבר מבוגר, ואת תישארי בלי בן זוג, או נניח בזוגיות אחרת שלא תפסיקי להשוות אותה לאהבה הזאת שיש לך. כי האהבה לא הסתיימה שם, הקשר נגמר בגלל גורמים חיצוניים לו. חיצוניים לחלוטין, אפילו שהם הורייך.

אני מבינה את הרצון שלך לכבד אותם, ונכון היה לקחת כמה ימים לחשוב על הכל. בהרגשה הפנימית שלי אני ממליצה לך לא לוותר על הזוגיות הזאת. לא כל אחד מוצא אוצר כזה כפי שאת מצאת, ולא כל אחת זוכה לפרטנר שנקשר כ"כ לילדים של מישהו אחר, ומעבר לכך זהו מבחן חשוב לזוגיות. האם היא מסוגלת לעמוד ב"צונאמי" שכזה?

אני מציעה להמשיך את הקשר, ולנסות להתמודד עם ההתנגדות. יש סיכוי טוב שעם הזמן, נניח תוך כמה חודשים, הם יבינו שזה רציני, שזה לא רק "הצהרות" אלא גם מעשים בפועל, ולאט לאט יראו בו פרטנר אמיתי לבת שלהם. כן, אגוז שקשה לעכל, אבל יש סיכוי טוב שעבור אושרך הם יזנחו את הסטיגמה.

אם מאוד קשה לך רגשית להיות בעמדת ביניים הזאת, בין הפטיש לסדן, נסי לשקול יעוץ טלפוני או יעוץ פנים מול פנים עם מטפל, למספר שיחות- רק בשביל התמיכה והאוזן הקשבת שאת זקוקה לה. אין לי ספק שגם זה יכול לתת רוח גבית לתקופה הלא קלה שבפנייך. אבל- היא תשתלם.

נסי לקחת נשימה עמוקה, ולהתחיל להתמודד עם התקופה הזאת- יחד עם בן זוגך שלבטח יתמוך ותעברו את זה ביחד. אל תשכחי- גם הוא מרגיש מעט "נטוש", אם את רוצה בקשר איתו ובטוחה בו- שדרי זאת ע"י הישארות איתו - גם הוא זקוק לאישור הזה.

בהצלחה רבה לך ואנא המשיכי לעדכן..

בוקר טוב.
קראתי את המילים שלך והן חיזקו אותי מאוד.
אני באמת לא רוצה ולא יכולה לוותר עליו עכשיו ועל הזוגיות איתו.
השאלה אם בנתיים נמשיך להיפגש על "אש נמוכה" ובלי שאיש מהם ידע..
האם זה לא שקר או מרמה וכשיגיע היום יכעסו עוד יותר וכבר לא יסמכו עלי ועליו יותר..

ומה עם הבנים? בנתיים לנתק אותם?

הי ורד,

קודם כל תודה להילי על ההזדהות- זה מחזק!

לפי מה שאני מבינה, לא יהיה טעם להסתיר מהם את האמת- האמת היא למעשה, שאת אדם עצמאי, שעבר משהו בחיים שלו, שיודע מה הוא רוצה ויודע מה הוא שווה. לכל אדם מגיעה זוגיות טובה ומישהו להיות לצידו, להישען עליו, להיות שותף למישהו. כשאת מסתירה את הקשר את עושה 2 פעולות- קודם כל את משדרת לבן זוגך שאת מתביישת בו, מעבר לזה את מסתכנת בהידרדרות מערכת היחסים עם ההורים. להרגשתי יהיה עדיף אם כבר מעכשיו תציבי עובדה שאלו הם חייך.

הם צריכים לקבל את העובדה הזאת, שלפעמים גם מה שנראה חריג בעיניהם- אינו חריג עבור ביתם. אני מסכימה שזהו קשר שיכול לעורר התנגדות, אך לאור מה שעברת בחייך אין לי ספק שעם הזמן הם יתחילו למצוא לו מקום של כבוד בעיני עצמם.

מעבר לכך, גם לך חשוב לבחון את מערכת היחסים הזאת לאור הלחץ הטרי בו היא שרויה. כיוון שמערכות יחסים טובות שורדות גם בתנאים כאלו, ושווה שתסתכלי על כל התמונה הזאת כעל מבחן טוב לזוגיות ולדינמיקה בין שניכם.

לגבי הבנים- לא חושבת, הייתי ממשיכה באותו כיוון. להמשיך להפגיש ביניהם, להמשיך את הכל כפי שהיה, למרות כל ההתנגדויות. נסי להיות חזקה בכיוון הזה, ומצד שני לא להילחם בהורייך. אפשר להגיד להם - אני מבינה את ההתנגדות, אני מכבדת את הדעה שלכם. לקחתי פסק זמן, וחשבתי. הגעתי למסקנה שכרגע יהיה הכי נכון להמשיך את הקשר הזה, אני אשמח אם בהמשך תצליחו לתמוך בהחלטות שלי, כי הייתי רוצה להרגיש שאתם לצידי גם כשאתם חושבים הפוך ממני. (משהו בסגנון, במילים שלך).

מה דעתך?

הי עדי,
בוקר טוב ושבוע טוב..
למען האמת הכל הלך והידרדר ביני לבין ההורים שלי.
אמא שלי התקשרה אלי כמה וכמה פעמים ואמרה לי באלגנטיות ובכעס ובכאב שהיא פשוט תמחוק אותי מהחיים שלה אם תדע שאני ממשיכה להיפגש איתו..
שהיא לא תהיה מוכנה לדבר איתי, לראות אותי, לשמוע עלי ולעזור לי עם הבנים שלי..
המילים שלה היו קשות וקיצוניות מאוד וניכנסתי לדיכאון עצום!!
כמובן שזה לא הספיק להם.. אבא שלי התקשר אלי למחרת ואמר לי דברים קשים יותר..
הוא דיבר בשקט וברוגע והמילים שלו נורו לי היישר ללב כמו חץ!! בעוצמה!!
המילים שלו לא יוצאות לי מהראש עד היום..
עם כל הקושי, ויתרתי עליו.. ויתרתי על הזוגיות הזו..
לא עמדתי בזה יותר. ההורים שלי פשוט התישו אותי ורמסו אותי ושברו אותי לגמרי.
ימים ולילות שלמים בכיתי בגללם..
כבר שכחתי אותו ואת הגעגעועים אליו.. בכיתי בגלל המילים הקשות והתגובות הקשות וההתנהגות הקשה מהאנשים הכי הכי קרובים אלי ואהובים עלי..

אחרי כמה ימים שהתנתקתי לגמרי מההורים שלי ולא הסכמתי לדבר איתם,
לקחתי את הבנים שלי, סגרתי לנו דיל לאילת ופשוט ברחתי..
נהגתי לבד כל הדרך לאילת.. והייתי שבוע וחצי מדהימים!! עם הנסיכים שלי..
התנתקתי מכולם והתנקתי מכל הבלאגן שהיה..

עברתי מהפך.. עשיתי סוויטץ רציני בראש ובלב ונישבעתי לעצמי שמעכשיו הכל הולך להישתנות!
אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי ואבא שלי הוא האיש הכי יקר לי בעולם.
אבל עם כל זה.. ועם כל הכבוד.. איש לא מינה אותם להיות אלוהים שלי ולהחליט עבורי את ההחלטות שלי!! זכותם להביע דעה. להיפך.. אני זקוקה לדעות שלהם..
אבל אין להם שום זכות שבעולם להחליט.. ממש ממש לא!!
המהפך שלי היה צריך לבוא על חשבון משהו והוא בא על חשבון הזוגיות הזו ועל חשבון האיש המדהים שיצא לי להכיר.. אבל אין ברירה, איתו זה כבר אבוד.
מהיום והלאה.. אני אישה אחרת לגמרי!! חזקה יותר, החלטית יותר, מאמינה בעצמה הרבה יותר ומעבר לכל זה.. לא תלותית יותר!! לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה רגשית בהוריה!!
הבטחתי ונישבעתי לעצמי, למעני ולמען הבנים שלי, שמהיום כל מה שאני אספר להם, עובר סינון רציני ביותר!! פסיק קטן הם ידעו על חיי.. לא יותר מזה!!
מהיום אני מתמודדת לבד ומגיעה לבד להחלטות ולתוצאות שלהם!!
אני חייבת להחזיר לעצמי את העצמאות שאבדה לי ואת עמוד השידרה שלי שנישבר איפשהו בדרך..
זה לא קל. הניתוק הזה מאמא שלי לא עושה לי טוב וזה מאוד קשה לי..
אבל הפעם אהיה חייבת להיות חזקה. אנא חזקי אותי..

אני עדיין כועסת מאוד על ההורים שלי ועל כל מה שהיה.. אך מקווה כמו תמיד.. שהזמן יעשה את שלו..
כבר נפלתי כל כך הרבה בחיי.. וקמתי כל פעם מחדש..
אני יודעת להתמודד עם הכאב שלי.. מקווה שהפעם הוא יהיה כאב קטן יותר, קצר יותר..
תודה לך!!
על ההקשבה והתגובה שלך..

הי ורד,

ראשית מצער אותי ומאוד קשה לי לקרוא את התגובה של הורייך. אני מודה שלמרות שאינני מכירה אותך - גם אני נותרתי מופתעת מהקיצוניות בה הם הגיבו. יתכן והם מונעים מהרצון לקבל אישור מהחברה הנורמטיבית, מ"הנורמות", מה נחשב תקין ומה לא. כבר הסכמנו שלבטח יהיה להם קשה עם המהלך שלך, אך לנתק איתך קשר זהו איום (או צעד) מרחיק לכת, והאמת, עבור ההורה, זה לא ממש "משתלם", כי גם אם מדובר באיום- הילד כבר חווה את התחושה הקשה ובוודאי ובוודאי שיהיה ריחוק רגשי אחרי תגובות כאלה.

כשהמשכתי לקרוא הופתעתי לטובה והתפעלתי לאן המהלך הזה לקח אותך- למקום, למעשה, של ניפרדות רגשית מהורייך. כולנו עוברים את זה בשלב זה או אחר, ולפעמים הילדים שלנו משקפים לנו דרך התלות שלהם (בנו) עד כמה אנחנו זקוקים עדיין להורינו, אפילו שאנחנו כבר "גדולים". את לקחת את זה למקום בריא- מקום שבו את מועצמת ומקבלת החלטות עבור עצמך, מסננת מה לספר להם ומה לא- ועל כך- חזקי ואמצי. אני פה ממשיכה לחזק אותך כמובן ואם תרגישי צורך להמשיך ולשתף ולהתייעץ אני מאוד אשמח לזכות לסייע לך. העמוד שידרה הזה רק נסדק מעט, הוא לא נשבר לחלוטין. את תקומי, תתרוממי, ותאזרי כוחות להמשיך הלאה.. אין לי ספק.

לגבי הקשר ההוא- צר לשמוע שזהו, שזה אבוד. אני עצמי מאמינה שדברים גם מסתובבים ומתהפכים- גם רגשות, גם מחשבות, גם צעדים שאנחנו עושים. ולא מן הנמנע שעוד תופתעי, עם זוגיות חדשה, אחרת, מרתקת ומספקת.

שוב אני רוצה לחדד כמה התרשמתי מהחוזק שלך, ומהאופן בו ניתבת את חייך לתוך מסלול בריא ומשקם באיזשהו אופן. אני כמובן פה אם תצטרכי.

המשך הצלחה ותודה לך שבחרת לעדכן ולשתף.

הי עדי..
את פשוט מדהימה..
כל מילה ומילה שלך פשוט נכנסת ישירות אל הלב ועושה את העבודה.
תודה שאת קיימת!
אני באמת מקווה שאצליח במהפך הזה שלי ושבאמת אצא ממנו הרבה יותר חזקה ואסרטיבית ומאושרת..
החלטתי אפילו ללכת עם זה עוד צעד אחד קדימה :)
נירשמתי לחוג יוגה בישוב בו אני גרה
ואני מתחילה שבוע הבא שיחות עם קואצ'רית..
בא לי לקבל קצת חיזוקים גם ממקום חיצוני.. כי לבד זה קשה..

אני בטוחה ששני הדברים האלה, היוגה והשיחות, יעזרו לי מאוד ויעצימו אותי..
הבלאגן הזה שהיה עם ההורים שלי באמת גרם לי לחשוב המון ולהגיע להמון המון תובנות..
אני לא כועסת רק על ההורים שלי..
אני כועסת גם על עצמי. שבכלל נתתי לדבר הזה לקרות..
איך לא ראיתי עד היום שהורי הם אלה שמנהלים אותי?? הן כלכלית, הן מוחשית עם הבנים, הן ריגשית.. אני לא אתן לזה לקרות עוד..

אני מנסה בכל הכוח ללכת לישון ולקום כמישהי אחרת..
אני עוד בשלבים.. עדיין קשה לי..
אבל אני מאמינה בעצמי ובכוחות שאלוהים נותן לי כל פעם מחדש..
ואני בטוחה שהכל יהיה בסדר!!

ושוב תודה לך על הכל..
מבטיחה להמשיך לעדכן.. (אני זקוקה לזה יותר ממך חחחח)
יום טוב

הי ורד,

ראשית תודה לך! העבודה העצמית שלך וההתבוננות שאת עושה עם עצמך רק מחזקת אותך הלאה ומעצימה אותך יותר.

אני שמחה שאת לוקחת שיחות עבור עצמך, זה מקום בו אפשר "לצאת" רגע מעצמנו ולהתבונן מהצד, יחד עם עזרה וניתוח של מישהו מקצועי, וביחד התהליך הזה יכול להפוך להיות משמעותי ביותר.

אין לי ספק שאת בדרך מתאימה ונכונה לך. את כל התחושות הקשות, המצוקות הפנימיות לרבות הכעסים, ההתמודדויות הלא פשוטות- בהחלט ניתן לעבוד עליהן בשיחות טיפוליות. את בפירוש יכולה להתעורר בוקר אחד ולגלות שאת האדם שאת רוצה להיות- הכל מתחיל בך. וכשזה מתחיל בך- זה בא ממקום של שליטה ובחירה אישית שלך. ושם יכול לבוא תהליך נהדר עבורך.

אני פה עבורך אם תצטרכי עוד הכוונה, שיהיה בהצלחה במסע האישי ורק הצלחה.

הי.אני בת 32 ובעלי מבוגר ממני ב21 שנה.הוריי גם בהתחלה עשו בעיות,והיום-חברים הכי טובים...בהצלחה לך

הי הילי בוקר טוב!!
תודה לך על התגובה.
כמה זמן אתם נשואים?
האם את מרגישה בהבדל הגילאים ביניכם?
איך הוא עם הילדים?
ההורים שלי טוענים שהיום אני בהתלהבות ממנו ולא רואה באמת את מה שקורה, אבל אם הזמן אני ארגיש בהבדל וכבר יהיה מאוחר מדי..
אבא שלי טוען שלא יהיה לו כח אלי ולילדים משותפים..
והוא כזה צעיר ברוח ובנפש.. הוא כייפי, מבלה, מטייל, נוסע..
הוא במקום אחר לגמרי מכל גבר בן 50 שאני מכירה ואני באמת לא חושבת שזו הצגה

יש לנו 2 בנים:4 ,7.5....הוא נמצא איתם כשלא עובד(עובד הרבה)ויש לו כוח....
תלוי בגבר...אנו נשואים 9 שנים...
אם תרצי,תרשמי את המייל שלך,תוכלי לשאול עוד שאלות אם תרצי...

וואו קראתי את כל מה שכתבת
בקצרה אומר לך:
החיים קצרים מדי לשיבות מיותרות נצלי אותם - תשמחי , תהני , תצחקי , תתפנקי תאהבי והיי נאהבת - אל תחשבי על אף אחד שאינו במשוואה הקרובה שלך ( לא מדברת על ילדייך כי עובדה שזה עושה להם טוב)
אני חושבת שאמך קצת נסחפת בתגובתה והיא צריכה רק לשמוח שיש מישהו שעושה לך טוב ולא לשים לב לדבר ככ חסר חשיבות - גיל

אל תנתקי את הקשר !!
את תצטערי על כך כל חייך

בהצלחה !

שלום לולי,

אני מצטערת שזה מה שעובר עליכם. אני בטוחה שלא קל. נראה שתמיד, מבחינתו, היו דברים לא פתורים בקשר, ומשלא טיפלתם בהם במהלך השנים, נוסיף לזה הולדת ילד ראשון- הדבר הביא למתחים רבים ואולי לטאטוא מתחת לשטיח.. עכשיו, אולי מבחינתו- מעט מאוחר מדי.

את לעומתו יחסית אופטימית ורואה שיש דרך לתקן. הוא כנראה כבר לא סומך על ה"יהיה בסדר". אי אפשר להכריח את בן הזוג ללכת לטיפול או לייעוץ או לנסות לתקן. אבל.. אני מציעה שכקלף אחרון לפני הדיון על פרידה (כי זה יגיע מצידו מתישהו, הוא כבר אותת לך על זה) - נסי ללכת ליעוץ זוגי לבדך, ולהזמין אותו יותר מאוחר לאחר שתרכשי כלים מתאימים להתנהל מולו ועם ההתנגדויות שלו לקשר. אם אחרי מספר פגישות תראי שאין התקדמות - יתכן ובאמת המצב חמור מכדי לשפר משהו. אבל אני מאמינה שאם תרכשי עבור עצמך כלים נכונים להתנהלות שלכם בבית הוא יצטרף לתהליך באיזשהו שלב.

טוב שהוא יצא לכמה ימים מצד אחד, מצד שני את צריכה לנצל את הימים האלו ואולי לכתוב לו מכתב בו את רואה מה טוב בקשר והתחייבות לנסות לשנות את מה שפחות טוב. אם את רוצה אותו חזרה- את צריכה להבטיח שינוי וגם לעמוד מאחוריו. כי סביר להניח שהיו כל מיני התנהגויות בתוך מערכת היחסים שמנעו ממנו להתקרב אלייך- ונשאלת השאלה מה את יכולה לעשות כדי לנסות לשנות.

אם הוא ידע שהתחלת סוג של טיפול או יעוץ- אולי הוא ישתהה מעט עם ההחלטה לנתק את הקשר.

הבחנה נוספת היא לגבי מה שכתבת- שמבחוץ הכל נראה נפלא ולכן את חוששת לספר למשפחה שלך. אז ראשית- כשלא טוב לנו גם המשפחה בד"כ תומכת בצעדים מסוימים, ויש להבהיר להם באמת מה המצב- אם דעתם חשובה לך. את חייבת להיות אמיתית עם עצמך ועם הסביבה כדי שיהיה לך באמת טוב בחיים. כי מה זה שווה אם האנשים שהכי קרובים אלייך לא יודעים כמה לא טוב לך? נסי לחשוב עם עצמך האם את באמת רוצה בקשר הזה, או שאת נשארת בו רק כדי לרצות את האחרים... ובכך לפספס פוטנציאל אמיתי לאושר.

למה לא עונים לי?

לילי היקרה, אכן נושא בעייתי ורגיש. זה הכי טבעי בעולם שהקצב של ההתקדמות אינו זהה אצל שני בני זוג.

לדעתי את צודקת בכך שאחרי שנה של זוגיות בגילאים שלכם - כבר אפשר לדבר על מגורים יחד, משום שברור שבגיל הזה כבר ורצים הלקים משפחה וללדת ילדים, והשעון הביולוגי שלך לפחות כבר מתקתק.
הוא בודאי יודע זאת.
לדעתי עלייך להעלות את הנושא בקרוב, אבל מאוד חשוב לדעת איך להעלות זאת.
דבר ראשון - זה לא לצפות לתשובה מיידית! עליו לעכל את הרעיון ולהבין את מצבך ועלייך לתת לו זמן למחשבה.
דבר שני - עלייך להתמקד בצרכים שלך ובדאגות שלך, ולא "לחשוב במקומו" מה טוב עבורו. כאשר הוא יגיע לשלב הבחירה - עליו לדעת טוב מול מה את עומדת, מה חיוני לך, מה דחוף לך ולמה. תסמכי עליו שהוא יעשה את החשיבה שלו, במיוחד אם לא תעשי זאת עבורו.

מאוד חשוב - ליזום שיחה על כך ולא להיסחף לשיחה על כך מתוך ריב ועצבים! זו סיבה טובה ממש לתכנן את השיחה ולהגיד לו מראש שישמשוה שאת רוצה לשוחח איתו עליו, על מנת שהוא יגיע מוכן לקיים שיחה.

לבסוף, אם הוא יגיד לך תשובה שלילית מובהקת, לדעתי עלייך לברר מהן הסיבות, מה מרתיע אותו, והלקשיב לכך בתשומת לב.
האם אלו בעיות אישיות שלו? האם זה קשור בסימני שאלה שיש לו לגבי איכות הקשר שלכם? הבטחון שלו באהבה? נסי ממש להבין מאיפה מגיע ההתנגדות שלו במידה ותהיה כזאת. שימי לךזאתכאחת ממטרות השיחה: לא "לשכנע" אותו אלא להבין אותו.
אם הוא ירגיש ממך שאת מנסה לשכנע אותו -זה עלול מאוד להרתיע אותו.
בכל מקרה - א התשובה תהיה חיובית - חשוב לנהל כמה שיחות על איך כל אחד מכם רואה את המגורים יחד - יש בכך המון נושאים חשובים כגון כשפים, מטלות הבית, סדר היום, חיות?, ספייס...

בהצלחה!!!

מוסיפה מעבר לפגישות בעבודה מדי יום שעבדנו והייינו מאוד קרובים לא נפגשנו מחוץ לעבודה.

לטענתו הוא אהב אותי מאוד ואני שואלת אז איך זה שלא אכפת לו לסיים זאת איך זה שכל פעם שאני הולכת הוא לא יוזם ועכשיו כביכול הוא נותן לזה להיגמר .
איך אני אמורה לנהוג אני כל כך רוצה להיות חזקה ומחזיקה מעמד שבוע ושוב מחפשת תירוץ וקשר איתו זה לא עובר לי והוא בחודש שעבר שבוע ימים הוא היה מדבר ומסמס לי בלי הפסקה ואפילו רצה להיפגש אני כמובן מנעתי ולדעתי הוא פחד שאישתו תעלה על זה כי היינו מחוברים מאוד ומאז הוא הוריד מינון פתאום נהייה הגיוני.
איזה מין אדם הוא שקרן לא אמיתי מה חיפש?
מה אני עושה כדי לשכוח מממו ? אני פשוט לא רוצה

שלום לך א',

אני זוכרת את פניותייך הקודמות, וגם אני וכן דורית ומוניקה ענו לך והשורה התחתונה ברורה- הקשר הזה אינו מטיב לך ולחייך.

אני מבינה שאינך מרוצה בתוך המערכת הנישואים הקיימת שלך ומבינה שיש לך קושי ברור לטפל בה או להאמין שמשהו בה יזוז ויגרום לך ליותר סיפוק. הגבר שפגשת כנראה ממלא אצלך צרכים רבים שחסרים לך בחייך האישיים- ומצאת אותם אצלו.

אין ספק שאינו יעזוב את אשתו ואין ספק שהקשר הזה במהלך שלוש שנים הוכיח כי זה אינו הקשר המתאים לך. את שבויה בו כיוון שהוא בכל זאת משרת אצלך צורך בסיסי שיש לכולנו- הצורך להיות נאהב, שייך, ואוהב חזרה. לכולנו יש את זה וכולנו מחפשים את זה פעם אחר פעם למרות אכזבות, בגידות, ואירועים קשים וטראומות של זוגיות. בכל זאת- כולנו לא רוצים לסיים לבד את החיים, לא רוצים לחיות בבדידות ומחפשים שותף אמיתי. בעלך, כנראה - אינו שותף לך באמת, לפי מה שאני מבינה. הגבר ההוא- הוא שותף לך חלקית, ואת נאחזת בזה חזק.

העובדה כי העזיבו אותך ממקום עבודתך רק עשתה לך טובה גדולה- להתרחק מהמקום ההרסני של הקשר עם הגבר הזה. אך זה היה חזק מך והמשכת ליצור קשר. האון ואוף של הקשר, פעם נפרדים ופעם חוזרים, רק שוב יוכיח לך כי זה לא הקשר המתאים לך.

ההסבר היחיד להתנהגותו הוא שאינו מתכוון לעזוב את אשתו ואכן הוא מחוייב לה. הוא גם מבין בתוך תוכו שהקשר הזה לא ילך לשום מקום.

כיוון שאת שבויה במאזניים האלה- של מצד אחד כן לרצות בו ומצד אחר מאוד לא לרצות בו- ז"א שבויה בין שכל לרגש, אני בהחלט ממליצה לך לקחת יעוץ ותמיכה מגורם מקצועי, באופן קבוע לתקופה הקרובה- עד שתדעי איפה את עומדת בחייך. איש מקצוע יעזור לך ויתמוך בך בקבלת החלטות טובות בחייך. כרגע נראה שאת מאוד מבולבלת וזקוקה ליעוץ מקצועי.

עדי הי,

תודה על תגובתך .
אני קוראת את תגובתך ומסכימה עם כל מה שכתבת בנוגע לבחור. הוא אינו מתכון לעזוב את אשתו מכל הסיבות האפשריות הוא תמיד אומר לי לא רצינו מספיק בכדי לעשות משהו הוא טוען שגם אני ושאני סתם לא מודה כי עובדה שחוץ להאשים אותו בפועל לא עשיתי כלום .
אני חושבת שמה שהכי פוגע בי זו העובדה שהוא מגייס את כל הכוחות שלו לסיים.
בנוגע לבעלי אני מניחה שיש דברים שמצאתי אצל הגבר האחר יותר שגרמו לי לרצות אותו ריגשית יותר .
אבל בעלי יקר לי מאוד ואכפת לי ויש לי רגשות אליו.
אני חושבת שרק שאני התנתק במשך תקופה מהגבר האחר אני אדע עד הסוף את התשובה כרגע אני משוחדת כואבת ופגועה.
אבל לבטח אני יודעת שאכפת לי מהקשר,שלי עם בן זוגי.
אני יודעת שזה מצויין שעזבתי את העבודה כי זה תמיד היה ממשיך כך אם לא ואני גם יודעת שלמרות שהוא מתנתק מומניהזה הדבר הנכון כי אין כיוון.
אבל זה כואב לי רגשית ומבינים אני מסרבת להתנתק מימנו בלב.
לא מבינה איך הוא יכול?
זהו זקוקה לחיזוקים ,יודעת שאם אני לא פונה אליו אני מתחזקת אני רק צריכה כח לא להתפתות שוב ושוב ולהפגע

היי
אני מצטרף לעדי, חבל על כל יום שעובר שבו את מתעללת ברגשות שלך, אני זוכר את ההודעות שלך, ומבין שאת צריכה את החיזוקים, אבל עדיף לקבל אותם לפני ולא אחריי...
לא ככה?
-
יש לך מזל גדול שעדיין... נשאר לך "פרטנר בבית" ועקרונית בעבודה משותפת אתם יכולים לשנות את הזוגיות שלכם לכזאת שתתן מענה לצרכים שלך,

מניסיון אני יכול לומר שזה אפשרי!
תלוי בך ובמידת ההשקעה שתסכימי לקחת על עצמך, אם תרצי אוכל לכוון אותך דרך המייל בלבד. את כל העבודה תצטרכי לעשות בבית מולך ומול בעלך.
בהצלחה ושבת שלום

בני שלו רב,
קודם תודה על האמפטייה אשמח לשצוע את הסיפור שלך.
דבר ראשון אני רוצה להבהיר הזוגיות שלי בבית היא סבירה לחלוטין לכל אחד עליות ומורדות יש לי משיכה אכפתיות ואהבה לבעלי אם כי אני מודה לבחור שהתאהבתי בו הרגשתי יותר משיכה ורגש חזק.
ואמנם זה לא גרם לי לקום וללכת לא הייתי מסוגלת וגם לא היה לי בדיוק עם מי.
אני כן חושבת שהחיים מזמנים לנו התנסיות ובכל זוגיות יש על מה לעבוד לכן אני בכיף אקבל את העצות שלך( אם תרשום לי את המייל שלך אני ירשום לך.).
אני חושבת שלבחור האחר הגעתי ממקום של תשומת לב וריגוש וכן התאהבתי בו מאוד ופשוט לא ידעתי איך לצאת מיזה כי זה היה חזק.
עכשיו מאוד ברור לי ואני גם מבהירה לעצמי שאין מוצא בקשר הזה ואני חייבת להמשיך את החיים שלי עד שאני אתרפא אני צריכה כח לא להתפתות אני צריכה סבלנות ואני מאמינה שהזמן יעשה את שלו.
אני בבהחלט לא מאשימה את הזוגיות שלי אלא את עצמי ששיחקתי באש ולבסוף נכוותי .
אני אשמח לקבל את העצות שלך איך להעשיר את הזוגיות שלי וגם איך לבנות תוכנית שלעבוד על לא ליצור קשר עם הבחור הקודם כדי לא להפגע שוב ושוב.
למזלי הייתי חכמה איתו לא נפגשתי איתו מחוץ לשעות העבודה או קשרתי איתו קשר מיני לכן הצער שלי הוא משהו שאני עוד יכולה להכיל .
נכון שהיו שם רגשות גדולים אבל גם זהכניראה יתכהה עם הזמן...

שלום שוב,

ראשית תודה לבני על תשובתו- אני בטוחה שהוא יוכל לסייע לך מתוך תובנותיו ונסיונו האישי.

מעבר לכך, אני מדגישה- אין אפוטרופוס על העריות. כלומר- התאווה והיצר והדחפים שלנו, התשוקה והכמיהות היצריות שלנו- אלו הם דברים, בדיוק כפי שתיארת- חזקים מאיתנו. מכל אחד. יש להם המון עוצמות והרבה מאוד כוח, כי לכאורה הם נראים מושלמים ויפים מהצד, לכאורה הקשר הזה נראה לך,בהתחלה, כקשר שיכול מאוד לספק, ולעזור לך, לתת לך אוזן קשבת. לרגע לא חשבת שתיכנסי ללופ מסחרר של רגשות אשם, בלבול, תסכול והתרחקות רגשית מהעולם האישי שלך- לתוך עולם צדדי, אפל יותר ומבלבל הרבה יותר.

אני זוכרת שגם בעבר קיבלת על עצמך לסיים את הקשר והיית צריכה את עזרתו של אותו גבר בכך, שהרי גם הוא הבין שאין לקשר הזה סיכוי. אך הוא- יש לו את החיים שלו ואת הכוחות נפש שלו להתמודד או לא, עם הקשר שבניתם. אני חשה כי את תלויה בו מאוד באשר לסיום הקשר.

לכן כתבתי לך כמה חשובה תמיכה מקצועית. למה זה חשוב כ"כ? כי אף אחד מאיתנו לא באמת יודע מהי התוכנית המתאימה לנו- להתגבר על בעיה זו או אחרת. אנחנו מנסים, מנסים, מנסים עד שמשהו "קולע". את מנסה כבר הרבה זמן. את מתייאשת ומתוסכלת, מרגישה לפעמים שאין לזה תקוה ומנסה להיות חזקה מול הסיחרור הזה. להרגשתי את זקוקה לשותף אמיתי בדמות מטפל, לעזור לך לצאת מהדבר הזה. כי יש לזה כוחות ועוצמות שאולי לא נראים חזקים כ"כ כלפי חוץ. אבל זה חזק מכולנו.

החוכמה היא לדעת להיעזר במי שרק אפשר. לכן אני שוב מדגישה כי תהליך כזה בהחלט יכול לעזור לך, וניסיון להיעזר בבני הוא התחלה מצוינת לכך.

התוכנית שבנית כאן לבד בעצמך- איך לצאת מזה- צריכה וראוי שתקבל תוקף במציאות- נסי למצוא לעצמך את הדרך הכי נכונה להיות חזקה ולעמוד בתוכנית שהרגע הצבת לעצמך. היא בהחלט אפשרית ליישום בתוך תהליך טיפולי- בהחלט.

בברכת הצלחה והמשיכי לעדכן,

עדי שבוע טוב,
הבנתי שאת חושבת שאני זקוקה לעזרה יתכן ואת צודקת כרגע אני מנסה לבד להתמודד ולהסביר לעצמי שאסור להתקרב ושהוא גם לא מעונין וגם אני לא יכולה ומחכה שזה יעבור.
לא הבנתי למה כתבת שאני תלוייה בו בסיום הקשר ?

הי א',

כתבתי זאת כיוון שאת מתארת מעין מערכת יחסים שלא רק לצד אחד קשה לסיים, נניח- לך, אלא גם לו. ז"א הוא מבין ברציונל את הסיבות לנתק מגע לחלוטין, אבל לא באמת עומד בזה. מצד אחד מצהיר שלא יעזוב את אשתו ומצד שני לא לגמרי מניח לך. ולכן זה יוצר תלות מסוימת, מעין לופ רגשי מאוד מסחרר עבורך. שהרי אם הוא היה מנתק לגמרי מגע- היה לך הרבה יותר קל ליישם את ההבנה שלך- שאין טעם לקשר הזה.

התלות היא לא דבר שאת שולטת בו דווקא ולא אומר שאת חלשה.. חלילה. אלא- זה מקשה מעט על התהליך של ההתנתקות ממנו ולכן יש להסתייע בכל מי שרק אפשר ולנתק את עצמך מהצרה הזאת.

הי עדי
רציתי לעדכן אחרי ששפכתי את לבי בפורום הייתה לי נפילה נוספת דיברנו אני והוא אני חייבת לאמר הוא דיבר איתי הוא רצה והוא הסביר שגם הוא נפגע מימני אפילו שאני לא חושבת כך ואני הבהרתי לו שאלי ברור שלא נהיה בקשר רגשי כי אני לא מעוניינת בקשר צדדי.
והשיחה דווקא הייתה סבירה אמרתי לו שפשוט סתם כואב לי שזה נגמר,לא יפה והיה נחמד אילו השארנו את זה במקום של ידידות.
הוא לא הסכים איתי הוא אמר אין לנו על מה לדבר שמבחינתו הוא לא היה מדבר איתי אם אני חא הייתי רוצה וזה פגע בי.
ומאז החלטתי שזהו די לא יוזמת יותר לא רוצה יותר מיציתי ואני באמת רגועה ולא מחפשת וגם מבינה שתמיד אפגע זהו אני מחזיקה מעמד עבר שבוע וחצי אני לא מתקרבת וגם לא מרכישה צורך.

הי א',

תודה לך על העידכון.

אני שמחה שכבר שבוע וחצי את מחזיקה מעמד וגם לא מרגישה צורך להתקשר או לפנות אליו לקבל תשומת ליבו. נראה שניכם ובעיקר את, במקום של "סגירה", אמנם יכולות להיות אי הסכמות עדיין לגבי מה היה בקשר, מה היה טיבו ואופיו.. אבל השורה התחתונה ברורה- את צריכה להיות מאחורי הקשר, גם אם פתאום יהיה רגע של געגוע.

ברגע קשה כזה נסי להיזכר מה הפנים השליליים של הקשר הזה ולאיזו סחרחרה הוא הביא אותך. חשבי על כמה טוב לנסות להתרכז בעולם אחד ולא בעולם כפול, אפל ומבלבל.

אשמח לשמוע עדכונים נוספים ולכל בעיה אנחנו פה.

שלום לך אנונימית,

ראשית מזל טוב על הולדת התינוק.

אני לא ארחיב כי את בטח יודעת את כל מה שקורה אחרי לידה בבחינת האוירה, ההורמונים, הלחץ והשינוי הגדול- בעיקר אם זה ילד ראשון. עברת ניתוח קיסרי- לא פשוט לכל הדעות לעבור כל ניתוח, ובוודאי ניתוח כזה שאמנם הוא שכיח, אבל עדיין הוא ניתוח, שמגביל, שמצריך תפרים, וכל ההשלכות שלו ברמה הרגשית גם אינן פשוטות. ההגבלה הפיזית היא קשה עבור כל אדם ובעיקר עבור אמא שאמורה להיות כל כולה- רק של התינוק שלה. לספק את צרכיו ולנסות ללמוד אותו, ולהכיר לו- אותה, והפוך. במצב כזה בו את מוגבלת, ואפילו זמנית, זה לא פשוט. זה אפילו יכול לעורר רגשות מאוד קשים - ביניהם אשמה, תסכול, ועוד.

את מתארת בפירוט כמה בעלך היה שם עבורך, ועבור התינוק, ועזר- בעצם היה גם אמא וגם אבא לגבי הצרכים של התינוק. עבור אבא טרי, כל השינוי הזה של ילד הוא לא פשוט. ראשית הזוגיות נפגמת- את כולך של התינוק, את צריכה להחלים מלידה, את עדיין שבויה תחת הורמונים של לידה והריון- הגוף צריך לחזור לעצמו, את עסוקה בעיקר בשני דברים- בך ובתינוק. לגבר שעד כה היית רק שלו- לא כ"כ פשוט לקחת צעד אחורה מהמשוואה הזוגית. לילד- יש לפנות מקום. לאט לאט הזוגיות "ננגסת" ע"י חלקים אחרים שקשורים להקמת המשפחה. בעלך, מבחינתו- רוצה רק דבר אחד: להחזיר לעצמו את השיגרה המוכרת והידועה. כי השינוי הזה- הוא עצום, מפחיד, ולא קל.

לאחר ימים שלמים של חוסר שינה, טיפול בילד, בצרכיו, דאגה לך, עיכול הלידה, עיכול ההורות, כל האנשים והמבקרים מסביב, כל הלוגיסטיקה של הסידורים הפונקציונאליים מול בית החולים והשיחרור, חופש מהעבודה, ועוד ועוד (פשוט אין לזה סוף)- הוא חייב להרגיש את ה"בטוח" שלו. ומהו הבטוח הזה? הזוגיות, החיים האינטימיים והביחד.

אז נכון, העובדה שהלך ועזר לעצמו להיות מסופק היא לא מאוד פוטוגנית עבורך ולא גורמת לך בדיוק להעריך אותו על המעשה הזה. אבל, יש לציין לזכותו, שהוא הביע בפנייך כמה את נחשקת בעיניו. וזה- לא משהו שקורה תמיד אצל גברים לאחר לידה של האשה. מכל מיני סיבות- רגשיות, פיזיות, אבל בגדול- בהרבה מאוד פעמים הגבר דווקא נרתע פיזית מהאשה והאשה דווקא חשה שהוא לא נמשך אליה. הוסיפי לזה דימוי נמוך לאחר לידה, לפעמים "מיני דיכאון" לאחר לידה, לפעמים צבירת שומן מההיריון שלא יורדת כל כך מהר, והרי לך מצב זוגי לא פשוט- הגבר נדחה מאישתו, האשה נדחית מעצמה, ומקבלת על כך אישור מהגבר כיוון שהוא לא נמשך אליה פתאום- ומה עושים?

אז סה"כ, אם נעשה זה ועוד זה, מדובר בבעל מקסים- שעוזר, שמסייע, שרוצה בטובתך ואף אומר לך כמה את נחשקת ואטקרטיבית בעיניו, דבר שהרבה נשים היו מייחלות לו, הרבה מאוד! משראה שאין מצב, הוא לא הצליח להתאפק ועשה מה שעשה. מה שהוא עשה, ברמה הפסיכולוגית- היא נטו הרגעה עצמית. להרגיע את הלחץ, את כל ה"מה שיש לעכל", לפרוק מתחים. וכן, פריקת מתחים היא גם ברמה המינית לא פעם.

כך שאני מציעה לנסות לסלוח על זה. למרות הכל. נסי לראות את כל המכלול שמייצג את בעלך ולנסות להבין מדוע היה צריך לפרוק כל כך. בד בבד חשוב שתדברי איתו על תחושותייך ולא מתוך הטלת אשמה, כי סה"כ את מתארת תפקוד מעולה שלו כבעלך- אוהב, מסור, קשוב, עוזר. זה לא מובן מאליו. אני אשמח לשמוע את דעתך.

עדי שלום,


תודה על תגובתך. אני יודעת שאני אמורה לראות את כל המכלול, ואני אכן רואה אותו. אני מאוד אוהבת אותו, מאוד מעריכה ומאוד רוצה אותו, למרות שאני בקושי מדברת איתו בימים האחרונים. אבל בימים האחרונים כל פעם שמציף אותי רגש כזה של הערכה ומשיכה אליו הוא נשבר מיידית ומתחלף ברגש של עלבון ואכזבה, ודאגה מ 6 השבועות הבאים.

כשתפסתי אותו הוא התנצל המון ואמר שהוא מבין את ההרגשה שלי ומבין שהוא יצא זבל ולא מתחשב ושום דבר שהוא יגיד לא ישנה את ההרגשה שלי, וגם אמר שאם זה היה הפוך הוא היה נפגע מאוד ומגיב הרבה יותר קשה ממני.

ואני שאלתי אותו "אם אתה מבין את כל זה לבד ויודע שזה פוגע ושזה לא מעשה נכון, אז למה לעשות אותו?". בסה"כ אני מבינה שזה לא כזה עניין גדול, הרבה יותר חשובה לי העובדה שהוא בעל אוהב ותומך ואבא נפלא, אבל זה חזק ממני וכל פעם שאני מסתכלת
עליו אני רואה אותו בפוזה הזאת מול המחשב.

בעיקר קשה לי להתנתק מ 2 דברים: העובדה שבזמן שאני מרגישה כמו פרנקנשטיין, כואבת, תפורה ומדממת, הוא מוצא סיפוק בלהסתכל על נשים אחרות. אני מרגישה כאילו במקום להזדהות איתי, הוא מצא לי תחליף באותו רגע.
והדבר השני שקשה לי זה שוב.. העניין של המשכב לידה. הוא הבטיח שלא יעשה את זה יותר, אבל 6 שבועות איך ישרוד? יהיה מתוסכל? את זה אני לא רוצה.

הכי מתסכל אותי ששבוע אחרי לידה במקום לחייך, להנות, להתחבק, להתנשק. אנחו נמצאים באווירה כזאת שאני כל כך כועסת עליו ולא מסתכלת עליו כבר כמה ימים.

היי
מזל טוב

כל מה שכתבת הכל טוב ויפה ונעים ונחמד, אבל דבר אחד חשוב שתאמצי ללבך דבר שיציל לכם את הזוגיות > הגוף שלו ברשותו כשם שהגוף שלך ברשותך! הוא טעה בכך שהתנצל בפנייך, זה לא עניינך כלל מה הוא עושה בזמנו הפנוי עם הגוף שלו, (כל זמן שזה לא בא על חשבונך או על חשבון תפקודו התקין שלו ושל הבית.)הרי את יודעת שזה לא נגדך, עובדה שהבן אדם הופך את העולם כדי להיות איתך בכל מקום ובכל זמן כדי שתרגישי טוב, וכפי שכתבה לך עדי שהמצב שלך מצוין כי בעלך חושק בך למרות כל הקושי וחווית הלידה שברב הבתים מרחיקה את הזוגיות ומשבשת את היחסים המיניים,
-
קחי את הדברים הטובים שהוא עושה וחבקי אותם בכל הכוח, תראי לו עד כמה את מאושרת ושמחה שהוא עוזר לך, תשמחי שהוא מסתדר כעת בכוחות עצמו, כל אדם זקוק למרחב אישי ואינטימי משלו כדי לא להעיק ולהכביד על השני, זה טבע האדם וחבל להלחם בקרב אבוד מראש,
וכעת כמה מילים רגע לפני שאתם מתבצרים כל אחד במרחב משלו והופכים להיות שותפים לגידול ילדים בלבד...
ברור שהדרך הנכונה היא לשתף ולחוות את כל החוויות יחדיו, ברור שהמטרה היא להגיע לחיבור רגשי ולקשר נפשי כה עמוק עד ש... כשיכאב לך אז יכאב גם לו, וכפי שהיועצים נוהגים לומר > הרגל של אשתי כואבת "לנו"! אבל חכי קצת בסבלנות, הזוגיות שלכם נמצאת בתחילת דרכה, חוויתם לידה ראשונה, זה עוד לא הכל, יש לכם עוד דרך ארוכה לעבור ביחד, משברים שתצטרכו לפתור, אתגרים וקשיים שונים שיחשלו אתכם אם רק תדעו להתנהל נכון. אז בבקשה לקחת את הדברים בפרופורציות הנכונות, ולהמשיך הלאה.
שבת שלום

בני היי

ראשית תדה על התגובה המפורטת.
אני יודעת שיש אמת בדבריך, ובשורה התחתונה לא על זה יפלו הנישואים שלנו. אבל מה לעשות שלמרות כל ההגיון הבריא שלי זה בכל זאת ממש מפריע לי.
אני יודעת שאני עושה טעות אבל בראש שלי אני משווה את זה למעין מיני בגידה וקשה לי להתנער מזה, כאילו אם הוא עשה את זה, אם הוא "החליף" אותי בדמות של אישה עירומה אחרת ואונן עליה ועוד בזמן שאני במצב כזה - אז איפה עובר הגבול של להחליף אותי במציאות?
ובכלל זאת הרגשה פשוט לא נעימה, שהוא מתגרה מנשים אחרות, כאילו אני לא מספיקה והוא מתעניין במשהו נוסף...
אני יודעת שאני לוקחת את זה רחוק אבל זה חזק ממני, ואני יודעת שאם המצב היה הפוך - אם הוא היה אחרי ניתוח ואני הייתי מענגת את עצמי מול המחשב כשאני בוהה בגברים עירומים, אני לא חושבת שזה היה עובר לי בשתיקה.

הי אנונימית,

קודם כל מצוין שאת יודעת לשים את האצבע על הדברים שבאמת פוגעים בך- ולארגן אותם בראש. אין לי ספק שאת באמת מעריכה אותו ויודעת עד כמה הוא מתפקד טוב כבעל. את בטח גם יודעת שהחוויה הזאת של סיפוק עצמי של גברים (ונשים) מול תכנים פורנוגרפיים היא לא נדירה כ"כ.. והרבה מאוד גברים, גם נשואים, ואבות, עושים את זה.

השאלה היא האם זה לגיטימי בתוך זוגיות או לא, היא שאלה נפרדת. העובדה שהוא עשה את זה כפי שכתבת- בזמן מאוד קריטי שבו את זקוקה לו רגשית, גם להתמודד עם חוסר היכולות שמשליכות בין היתר גם על הקירבה הפיזית.

בתוך כל מערכת זוגית יש את ה"מותר והאסור". עבור גברים חשוב מאוד עינין החופש- החופש הפרטי, הזמן שלי לעצמי, וכפי שכתבתי בהרבה מצבים מדובר בפריקת מתח שלאו דווקא קשורה לזוגיות. משזה קרה סמוך ללידה, סביר להניח שזה חלק מהעינין. אם תנסי לדון איתו על זה, אולי תגלי עד כמה בעצם הוא מוצא במקום הזה חופש פרטי ואפשרות לברוח.

עם זאת, אני בהחלט מבינה את הפגיעה שלך, אך מאוד מאוד חשוב להפריד בין החוויות האימהיות אחרי לידה, לבין החוויות האבהיות אחרי לידה- זאת לא אותה חוויה. השינוי עבורך הוא מגיע באופן טבעי יותר וכמעט אוטומטי (לא תמיד וזה גם בסדר), את נשאת את הילד הזה הרבה מאוד זמן, תיחזקת והענקת לו חיים במשך 9 חודשים. האבא, לעומת זאת, היה מעורב- אבל לא בדרך הזאת. חשוב מאוד שתסתכלי על כל הדבר הזה כקשור קשר ישיר למה שקרה סמוך למקרה.

אני מאמינה שעם הזמן את תמצאי את המקום המיוחד לסלוח, באמת לסלוח, ולהבין גם את החוויה שלו. אולי תנסי לקרוא מעט על אבהות טריה, או לקרוא גם על עינין הסיפוק האישי והמיני אצל גברים- אולי זה יצליח לעזור לך במעט. אין לי ספק שהוא הבין שהוא פגע בך בזמן הכי לא טאקטי והכי לא נכון. אבל לא נשכח- שיש לבני אדם נטיה טבעית, לברוח למקומות של פריקת עול ומתח- בדיוק ברגעים האלו.

לגבי משכב לידה- כן, יכול להיות שזה יקרה שוב, וגם באופן כללי יתכן וזה יקרה- לכל אדם את הצרכים שלו ואת המקומות שלו לברוח אליהם, כדאי שנכיר בזה. יתכן והוא ישרוד את זה כיוון שגם מאוד ירצה לשמור על מערכת יחסים קרובה איתך, ויתכן ולא. ולכן אני מניחה שתצטרכי "ללמוד את הנושא" ולנסות להפריד מתי ההתנהגות קשורה אלייך ועלולה לפגוע בך ומתי היא כלל לא קשורה אלייך. זה יעזור לך בעוד תחומים בחיים. כדי להיות פנויה לשים דגש על המקום המשפחתי החדש שיצרתם ועל הזוגיות והילד החדש- כדאי לנסות להרגיע את המקום הכועס, בכך שתנסי לקבל אנפורמציה ממנו, ומחומרי קריאה נוספים אודות התופעה הזאת אצל גברים.

גם כאן, אם תדפדפי או תעשי חיפוש- תמצאי תשובות טובות מאוד של דורית לנשים שפנו כאן עם אותן בעיות שאת העלת כאן. אולי גם זה יסייע.

בברכת שבת שלום ואימהות טובה,