פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

מבולבלת יקרה,

ראשית, שיהיה בשעה טובה, בהצלחה ובאושר המעבר הזה למגורים משותפים. אני משוכנעת שהשהות המשותפת תעשה לכם ועמכם רק טוב.
בואי נתחיל במה שאת רוצה, כי את זה את יודעת בוודאות. אז...למיטב הבנתי, את רוצה לעשות את הצעד הזה ואת שלמה עם המעבר למגורים משותפים. לכן, מצוין שזה מתרחש, מעולה שמצאתם דירה שמוצאת חן בעיניכם ומשביעה את רצונכם ונהדר שהחלום שלך, לו המתנת הרבה זמן, קורם עור וגידים ומתממש.
"כנסי" לזה בהתאם לתחושותייך (את, בלי קשר למה את חושבת שהוא חושב ו/או חש). עשי למענך, למענכם ולמען ביתכם כפי שהיית רוצה שזה יהיה, כפי שראית בעיני רוחך, כי הנה ניתנת לך ולכם ההזדמנות להגשים את החלום.
באשר לבן-זוגך, אני משוכנעת שהוא רוצה בזה. אם הוא לא היה רוצה בזה זה לא היה קורה, היות ו"לריקוד" הזה צריכים שניים. אולי הוא חושש/מפחד ממה ואיך יהיה, אולי הוא חש שהמעבר הזה "מכניס" אותו לאיזושהי קפיצת מדרגה מבחינת המחויבות והאחריות שיהיה עליו לקחת על עצמו (וכרוב בני המין החזק חושש מכך...), אולי...את לא יודעת בוודאות מה עובר לו בראש ו/או בנשמה ולכן התמקדי בך, כי כפי שציינתי, את בהחלט יודעת מה עובר אצלך, גם בפן השכלתני וגם בפן הרגשי.
נסי לא ללכת איתו "ראש בראש". אם הוא לא פנוי ביום ופנוי בערב, היפגשו בערב, אם הוא לא מתקשר, התקשרי את. אל תנהלי איתו חשבונאות, בוודאי לא בשלב הזה כאשר הדברים מתחילים להסתדר כפי שרצית. תני לו תחושה שאת איתו ולצידו ולא נגדו.
לי נראה שהוא רוצה אבל מעט חושש. לכן, הושיטי לו יד ועזרי לו, עזרי לו להבין עד כמה המעבר למגורים משותפים טוב לו ועבורו ועד כמה נוכחותך ובתדירות גדולה בחייו טובה עבורו.
קבלי, הכילי ואהבי אותו, הוא זקוק לך עתה. התנהלות רכה ואוהבת מצידך תעמוד לזכותך בהמשך הדרך המשותפת שלכם בעתיד ולעת עתה תסייע לו להיות לך כפי שאת רוצה.

ורדית יקרה,

נראה שחייך אינם פשוטים, בלשון המעטה, וכי למעשה את לגמרי לבדך בתוך הקשר הזוגי שלכם, הן מבחינת התחושה והן הלכה למעשה. לא רק שלא ניתנת לך האפשרות לחלוק, לשתף ולשוחח באופן פתוח וכן עם בן-זוגך את עוד נאלצת לשמור על דממה בעת שהותו של בעלך בבית, כדי שלא תפריעי לו לנוח מעמל יומו.
אינך זוכה מבעלך ליחס של כבוד, יחס לו את ראויה כבת-זוג, כאשת-איש ובוודאי כאדם. קולך אינו נשמע ולא משנה באיזו סוגיה מדובר, בעלך אומר לך גלויות כי אם לא תספקי את צרכיו הפיסיים כגבר הוא ימצא את סיפוקו מ"הצד", כפי שהוא ניסח זאת, ובנוסף לכל הנ"ל את חיה בפחד מתמיד מפניו לאור האיומים והאלימות אשר הוא מגלה כלפייך.
לאור התמונה אשר "ציירת" בפנייתך אני מבינה לגמרי מדוע פנית אליו בבקשה להיפרד. לגבי הטענה שלו, שהילד צריך לגדול עם דמות אב בבית, באופן כללי, אני לגמרי מסכימה אך במקרה שלכם כדאי מאוד שהילד שלכם לא ייחשף לדמות אב שכזו, דמות שלילית אשר אינה מהווה דוגמא חיובית, בריאה ונכונה אלא "דוגמא" שלילית לחלוטין.
כפי שאני מבינה זאת, תוכלי לפעול בשני ערוצים בו-זמנית. הערוץ הראשון הוא לפנות לשירותי הרווחה ולשתף אותם במתרחש בביתכם. אני משוכנעת שהם יעשו כמיטב יכולתם לסייע לך ולבנכם.
הערוץ השני הוא סיוע מקצועי עבורך ולמענך על-מנת שאת תוכלי להיפתח באופן גלוי, לשתף, להשמיע את תחושותייך, מחשבותייך ורצונותייך. איש מקצוע יוכל לספק לך תמיכה, הכוונה והדרכה ולתת בידיך כלים להתמודד באופן הנכון והמיטבי ביותר עם מציאות חייך.
תהליך מקצועי אשר יביאך להכיר בחזקותייך וביכולותייך ולעשות בהם שימוש נכון על מנת שתוכלי לעלות את חייך על הנתיב הנכון עבורך.

תודה רבה על המענה עזרת לא מאוד.רציתי לציין כי היום שוחחתי עם בעלי שיחה מאוד רצינית שבה אמרתי לו שבמידה והוא לא מפסיק להרים ידיים או לצעוק ולהקים את הקול בבית אני עוזבת את הבית והוא הבטיח לי ללכת לטיפול במידה וינסה שוב להכות אותי אני מאוד מבולבלת לא יודעת מה לעשות החלטתי לתת לו צ'אנס אחרון אני מקווה לא להתחרט שוב אני מאוד מקווה שהוא ישתנה מה את המייעצת לי ? תודה מראש ורדית.

ורדית יקרה,

ראשית, אני שמחה שהצלחת להפוך את הקערה על-פיה ולהוביל את הדברים כפי שאת רואה לנכון. הצלחת לנהל שיחה אמיתית ולהבהיר את עמדותייך באופן נחרץ. אמרת את הדברים ללא מורא, אמרת את מה שהיה על ליבך ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים ובנוסף, הצלחת לגרום לו לסכים להיעזר באיש מקצוע.
כל הכבוד לך!
נראה לי שעשית נכון. הלו כבר מזה זמן רב רצית שהוא יפנה לאיש מקצוע. את רוצה להציל את הקשר שלכם, את הזוגיות, את המשפחה.
מאחלת לכם המון הצלחה!
אשמח באם תבחרי לחזור ולעדכן אותנו כאן בפורום.

תודה רבה על ההכוונה ועל המענה

ליאת היקרה, לעבור לגור יחד זה עניין מורכב.
ראשית עלייך לבחון בינך לבין עצמך עד כמה את יכולה לכלכל את עצמך ולהיות עצמאית כלכלית, כי חשוב שכל אחד מכם יחזיק את עצמו ולא יהיה תלוי בשני.
שנית עלייך להביא בחשבון שמגורים משותפים מביאים את היחסים ל"מבחנים" רציניים וחשובים כמו היכולת לשתף פעולה ולקבל החלטות ביחד, להתחשב זה בזו בדברים הקטנים והגדולים, ויש גם מבחן קריטי לתשוקה המינית!
כי כאשר גרים יחד צריך למצוא שיטות אחרות לעורר את התשוקה המינית. כל עוד לא גרים יחד, התשוקה מתעוררת באופן טבעי לקראת כל פגישה שנקבעת ביניכם.
ברגע שעוברים לגור יחד, אין יותר "דייטים", ואחת התוצאות היא שנוצרפער בתשוקה המינית בין בני הזוג, כי יוצא שהאחד רוצה ובדיודק באותו זמן השני תיכנן לעשות משהו אחר וזה מופיע לו כהפרעה מסויימת...

בקיצור - אינני נגג לגור יחד, אבל ישלדעת את הקשיים ואת המבחנים לזוגיות.

לגבי העלאת הנושא:
לדעתי עלייך להעלות זאת בתור משהו שאת שוקלת אך גם חוששת מפניו, ולשאול אותו מה דעתו, איך הוא מרגיש ביחס לכך, כי את רוצה לשתף אותו במחשבותייך, ולהיערך לקראת השנה הבאה.
הרבה גברים נרתעים לעשות את הצעד הזה, וזה מעיד על חוסר בשלות להתמסדות מבחינתם.
אני חושבת שעלייך להימנע מללחוץ, לבוא מצויידת ב"תכנית ב" ולדעת שאם הוא יגיד לך שלא מתאים לו - תצטרכי לחפש לעצמך מגורים עצמאיים, מבלי ללחוץ עליו.
בהצלחה!

דנה היקרה, מה שקצת חסר לי על מנת להבין - זה האם אי פעם היית מאוהבת ממש? האם התאהבת בבעלך בתחילת הדרך? האם היתה לך אהבת נעורים? כלומר רציתי לשמוע ממך האם בכלל המנגנון הזה שמאפשר לרוב האנשים להתאהב - הופעל אצלך בעברך, ומתי.

אם זה מעולם לא ממש קרה לך, ומכיוון שזה מטריד אותך, שווה אולי להתייעץ עם פסיכולוג ולחקור זאת בעזרתו.

אם זה כן קרה לך בעבר, ויחד עם זאת את כותבת שמעולם לא נפגעת ע"י גבר שנניח בגד בך, או עזב אותך, או חדל לאהוב אותך - אני מאמינה שזה יקרה לך בזמן המתאים ועם הגבר המתאים.

יתכן שאת מייחסת לכך יותר מדי חשיבות, במקום ליהנות ממה שיש בחיים שלך, ונשמע לי שיש הרבה דברים טובים. שחררי את הפוקוס הזה ותני לעצמך לבלות וליהנות, ואני מאמינה שזה יגיע בעצמו.

קשה להתגבר כשאין סיבה מהותית. אין משהו אמיתי שאפשר להטיח בו אשמה - הוא בגד, היה אלים או כל דבר אחר שממש גורם לך לשנוא את הצד השני.
אבל הזמן במקרה שלך עדין לא עשה את שלו. הרי כולה לפינ חודשיים ניסיתם להחיות שוב את הקשר... אני מאמינה שרק הזמן, או מישהו אחר - יעזרו.
בינתיים, אולי כדאי לך לנסות להרים את הביטחון, ובאמת להאמין שמגיע לך יותר טוב. אני מאמינה שזה יעזור ויקל עם הזמן. אבל זה באמת קשה...
בהצלחה רבה... שיגיעו ימים טובים יותר, ומאושרים, וכמובן - האחד שישפר את המצב ובאמת יתייחס אליך כראוי!

מעיין היקרה, את מתארת אהבה מטורפת, שסביבה חווית חוויות נפלאות וגם קשות מאוד. אין ספק שאהבה עם עוצמות כאלו נכנסת "עמוק מתחת לעור", ונחרטת חזק מאוד בהמון מדורי זיכרון במוח. זה תפס נפח עצום מן ההווייה שלך, גם כאשר זה נמשך וגם כאשר נשבר ליבך עם הפסקת הקשר.

לכן, כמו שכתבה לך עדן, חודשיים זה זמן קצר...
קשר כזה יתכן שזה ייקח חצי שנה עד שנה להתגבר עליו.
ככל שיעבור יותר זמן, את תראי שהוא "תופס" לך פחות זמן מחשבות.
מה שיכול לעזור זה אם תהיי עסוקה מאוד, או תמצאי עיסוק חדש שילהיב אותך ואשר אינו קשור לדברים שעשיתם ביחד.
כמובן שמומלץ למצוא בן זוג אחר, אם כי הסיכוי שזה ירגיש לך טוב עם מישהו אחר בזמן הקרוב הוא מאוד קטן.

צר לי, אבל כמו שכבר אמרנו פעמים רבות:

אהבה זה כואב...

קארין, נדמה לי שאת נמצאת במסלול ישיר לפרשייה - לפחות מבחינתך. עלייך לשקול האם זה משהו שמתאים לחיים שלך פרשייה עם גבר נשוי עם ילדים?

זה שיש משיכה בין גבר ואישה - זה יכול לקרות. ככה אנחנו בנויים מבחינה ביולוגית, שאנחנו נמשכים להרבה פרטנרים אפשריים, גם כאשר יש לנו זוגיות קבועה ומאושרת.
מאוד יתכן שגם הוא נמשך אלייך, אבל עלייך לדעת שלפעמים, כאשר יש משיכה ראשונית מסויימת, היא מתעצמת ומתגברת כאשר הצד השני מגיב בחיוב.

העובדה שהוא הראה לך תמונות של ילדיו - זה יכול דווקא להיות מסר עבורך שתדעי איפה הוא עומד ומה מצבו בחיים. אולי מסר עדין בשבילך - להישאר מחוץ לתחום, מבלי להגיד לך זאת במילים מפורשות, ומבלי לפגוע בך.

חשוב לי עוד פעם להגיד לך: העובדה שיש משיכה מינית היא טריביאלית. בסיסית. זה קורה המון. מכאן ועד להפוך זאת למערכת יחסים - זה כבר צעד אחר לגמרי, שהוא טעון משמעויות בעייתיות מאוד כאשר מדובר בגבר נשוי.

שכשרק הכרנו הוא הציעה לי "ליהיות חברה שלו" במילים אלו ממש (בעדה שלו מקובל לנהל יחסים עם יותר מאישה אחת) ופשוט אמרתי לו "אתה נשוי", אז אני חושבת שזה היה אמור לסגור מבחינתו את העניין הזה.

שלום אלינור,

אני לא חושבת שאפשר לחלק משיכה, שהיא מרכיב סובייקטיבי ואישי של כל אדם, לדיכוטומיה כזאת כפי שעשית. משיכה היא עינין אישי לחלוטין, ויהיו כאלה שימשכו למראה כזה או אחר.

מסכימה שהנושא מאוד בעייתי, בעיקר בפייסבוק, כשכל עינין התמונות הוא נושא בפני עצמו. החוכמה היא לא ליפול ברשת, להמשיך ולהתעניין ולפתח שיחה. אם נפתח שיח אחד עם השני נגלה מהר מאוד מה רמת ה-IQ שלו ומה רמת הבגרות והאינטליגנציה שלו.

בכל אופן, מפנה אותך גם לפורום נוסף, שמתאים יותר. כאן בעיקר אנחנו משוחחים על זוגיות.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_סקס_ויחסים' id=link]סקס ויחסים[/a].

שלום אלינור,

אני לא חושבת שאפשר לחלק משיכה, שהיא מרכיב סובייקטיבי ואישי של כל אדם, לדיכוטומיה כזאת כפי שעשית. משיכה היא עינין אישי לחלוטין, ויהיו כאלה שימשכו למראה כזה או אחר.

מסכימה שהנושא מאוד בעייתי, בעיקר בפייסבוק, כשכל עינין התמונות הוא נושא בפני עצמו. החוכמה היא לא ליפול ברשת, להמשיך ולהתעניין ולפתח שיחה. אם נפתח שיח אחד עם השני נגלה מהר מאוד מה רמת ה-IQ שלו ומה רמת הבגרות והאינטליגנציה שלו.

בכל אופן, מפנה אותך גם לפורום נוסף, שמתאים יותר. כאן בעיקר אנחנו משוחחים על זוגיות.

לכן, להמשך קבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_סקס_ויחסים' id=link]סקס ויחסים[/a].

שיהיה בהצלחה.

בוקר טוב,

הופתעתי גם אני לאור כך שהיא דאגה לצרף אליכן נספחים לפגישה. זה דבר מאוד משמעותי, המקום הזה של לא להיפגש לבד ובאופן סימבולי כנראה לא להיפגש עם חלקים מסוימים שהיא חוששת מהם, כי "אל תסתכלי עליי ככה". משהו שם נוגע בה, ועם זאת- מפחיד אותה מאוד.

לפי הבנתי, לאורך כל ההתכתבות שלכן, היה ברור כי המפגש יהיה לבד, לא?

כן, זה טוב לתת לה איזו תחושת אחריות על מה שאת הרגשת באותו ערב. כיוון שאכן היא אחראית לכך. נראה שפעלת כפי שהיה לך נוח לפעול וחשת טוב עם זה. ההתנצלות שלה ברורה, אך מפריעה לי מעט חוסר הרגישות שלה בעינין. יש משהו בה, שמאותת (לי לפחות) שעד שהיא כבר עושה צעד- היא מיד הופכת אותו למשהו חברתי, קולקטיבי ופחות אישי. וצריך לזכור שוב את השאלה- עד כמה היא מסמנת לך שהיא מוכנה או לא מוכנה לדבר בכלל או להתעסק עם מה שקורה, או שלא קורה, בין שתיכן. אידיאלי היה אם היית מניחה לזה בצד, אבל ברור שרגשית זה על סף הבלתי אפשרי מבחינתך- כי יש שם הרבה שאלות פתוחות עבורך..

אני חושבת כמוך, לחכות להזמנה ממנה ובמיילים להיות מאוד קורקטית. אין טעם לנסות להסביר בכתב או לשתף באופן הזה, לפעמים זה מאוד מקרב, אבל כאן גם להערכתי יהיה טוב אם היא תיזום פגישה רק של שתיכן.

שוב אני רוצה להרגיע אותך- היא אולי לא שם, אולי בכלל אין קשר אלייך, אולי היא תהיה שם, במקום הזה שלך, עוד מעט, או עוד תקופה.

אכן לאורך כל ההתכתבויות היה ברור שאנחנו שתינו. הרי אם היתה באה אלי, ברור שהיינו רק שתינו. חוסר הרגישות שלה - זה לא משהו חדש. היא די חזקה בתחום. אבל כשהיא רגישה, זה עד הסוף (בגלל זה אני נופלת/נשאבת לזה כשאני מרגישה את זה מצידה). לכן היא התנצלה כמה פעמים אתמול, בגלל הרגישות, ומצד שני, עד לרגע זה לא שמעתי ממנה - שוב, חוסר רגישות. אבל מבחינתי עכשיו הכדור בידיים שלה.
לפחות אני לא מאוכזבת מאתמול, משום דבר. וזה המון. מניחה שאין לי יותר מידי מה לעשות, חוץ מלחכות שהיא תעשה משהו.

הי עדן,

מסכימה איתך לחלוטין. נחכה לתגובה ממנה, כלשהי, ונתקדם משם.

אכן אין מה להיות מאוכזבים- כל אחד וההתנהלות שלו, ובד"כ, ברוב המכריע של המקרים, לא מדובר בהתנהלות שהיא אישית אלא דפוסים שנשענים על עבר וערכים..

מחכה לשמוע ממך שוב.. בהצלחה. :)

בתום יום העבודה התקשרה והודיעה שהיא באה אלי. לא הייתי בבית, אבל יש לה מפתח. הגעתי, היא כבר היתה אצלי, ראינו טלויזיה. לרוב היא באה אלי כשיש לה משהו בעיר בערב, ולא רוצה לחזור ליישוב ושוב לעיר. שאלתי מה יש בערב - מפגש עם הבנות. אחרי שראינו טלויזיה התחלנו לדבר-היא רוצה לשמוע מה עובר עלי, הבטחתי שאדבר איתה. ניסיתי להתחמק ולא ממש הלך, אז אמרתי לה שעל כל דיכאון שלי היא מספרת משהו משמח. סיפרתי על ריב במשפחה והיא סיפרה על מעללי השבוע. ביניהם השחילה ש"אני סוג של עם רונה" (החדשה). סוג של...? אמרה שסבבה אבל זה אחר - הרי היא הראשונה שהיא לא הכירה לפני. שאלתי מה זה אחר? ענתה "אחר". טוב... הראיתי שאני שמחה בשבילה, לפחות ניסיתי. בכל מקרה, כל השיחה שלנו - אני בלי מצברוח. כשהיא אמרה את זה לא ממש הרגשתי משהו. שאלתי אותה אם המחשבות עדין רצות, אמרה שכן. אני מניחה שזה כולל את המחשבות על האקסית. שאלה למה אני לא מדברת איתה, השבתי - הנה, אני מדברת. וכל הזמן הסתכלה עלי במבט שלה. באמצע, או אפילו די בהתחלה, היא היתה צריכה כבר ללכת. ליוויתי אותה לרכב, אמרה שהיא דואגת לי, רוצה שאדבר איתה. חיבקה אותי ואני קצת פחות. מעט מבטים, כי עכשיו אני יודעת שאסור... נתתי לה נשיקה בלחי ושוב חיבוק ענק של שתינו, ונפרדנו.
נשמע שכל השבוע היה לה משהו, אמרתי לה שאני שמחה בשבילה שהיא עסוקה. שאלתי אותה באמצע מה התוכניות לסופש, סתם כחברה שמתעניינת. אמרה שאין תוכניות. לפני שהלכה שאלה מה התוכניות שלי ואם הילד אצלי. השבתי שאין תוכניות והילד לא איתי.
שוב, משאירה את הכדור אצלה. לא יוזמת ולא יוצרת קשר.
אני לא ממש יודעת איך אני מרגישה. האמת, קצת הקלה. לפחות אני יודעת איפה אני עומדת. אבל אני גם יודעת שעכשיו היא פחות תספר על החדשה, פחות תתייעץ ופחות הכל. אומנם אני לידה בלי הרבה מצברוח, ואפילו כשראינו טלוויזיה, בהתחלה ישבתי לידה ואחכ עברתי לספה ליד. ועם כל זה, שוב - אני לא רוצה שתרחם עלי או מה שזה לא יהיה.ההקלה נובעת מזה שאני שוב מרגישה אצלה בלבול וחוסר ידיעה מה היא רוצה, אז כמובן שזה מעולה שאני לא שם. חבל לי קצת שהחוויה שלי ושלה, לדעתי, לא הותירה רושם מדהים, כזה שחושבים עליו ונזכרים בו ורוצים עוד. אבל ברור לי שיש משיכה גם מצידה. לפחות כך אני מרגישה.
זהו..............

כשאמרה שהיא סוג של עם רונה, היא די בלעה את המילים ואני לא ממש הקשבתי.
אמרתי לה – מה? היא מסתכלת עלי במבט של מה מה? אמרתי לה – לא שמעתי, באמת. יצא קצת דפוק...
והקטע הוא, שגם כשאמרה את זה עשתה לי עיניים, נתנה לי מבט.
בפעם הבאה שניפגש אני אשאל על רונה, אשאל מה אחר. סתם כחברה, אבל גם אבין כמה דברים.
אם הכל היה רגיל, בטח הייתי שואלת מתי אני פוגשת את החדשה. אבל אני לא יודעת. ואולי בכלל אני אחכה שתגיד שהיא רוצה שאני אפגוש אותה, כמו שעשתה עם כל השאר עד כה.
מה נראה לך? על זה ובכלל...?

שבוע טוב עדן,

טוב, נראה שאכן היא מאוד עסוקה, אני שמחה בשבילך שאת לא נמצאת בקשר רומנטי עם מישהי שמאוד לא בטוחה מה היא רוצה ונמצאת בחוסר ודאות. ריבאונד, סתם מישהי להעביר איתה את הזמן ו"להתגלח" עליה, זה בלאגן מדי עבורך. עבור כל אחד. וטוב שאת לא בתוך אינספור הניסיונות האלו (ההכרחיים יש לציין) שלה- להבין מי היא ומה היא באמת רוצה.

הפדיחה יכולה להיות פדיחה ויכולה פשוט לספר שגם את בנאדם וגם לך המחשבות מתרוצצות וזה בסדר. זה מצוין שהיא חשה שמשהו אצלך אחר, ולא, אני לא חושבת שצריך ליזום מפגש עם שתיהן. אני חושבת שאת צריכה לצפות בה מהצד, להיות צד מאוד נייטרלי ופאסיבי בשלב זה. להחזיר את הקשר לרמת הפתיחות שהיתה (נראה כי זה חשוב לך מאוד), לתת לה לבוא אלייך ולספר, ולאפשר לה לעשות את זה ללא שיפוטיות או ציפיה שלך שיקרה משהו. פשוט לתת לה תחושה רגילה ונינוחה.

בגדול, אני חושבת שהחברות ביניכן חשובה בהרבה מהניסיון להבין האם יש סיכוי למשהו רציני בין שתיכן. אני כותבת לך את זה כי אחרי הכל, ולמרות הכל, ואיך שלא נהפוך את זה- היא מאוד חשובה לך. החברות איתה, גילוי הלב, הפתיחות וכו'. ואם משהו אחר צריך לקרות שם- יהיה לו את הזמן שלו.

אני ממשיכה לא ליצור קשר, אחכה שמשהו יבוא ממנה. אם וכאשר ניפגש או נדבר, אני לא מתכוונת לשאול על החדשה, אולי רק כדרך אגב (אם אראה שאני ממש נתקעת). אני פה בשבילה, תמיד, לכל דבר ועניין אם רק תרצה (אני אומרת את זה ברמה החברית). כן, החברות איתה חשובה לי, אני כבר לא יודעת למה. היא פשוט נכנסה לי ללב (בלי קשר לרגשות מעבר לחברות) והיא מסוג האנשים שקרובים אלי ולמענם אעשה כל שאוכל.
כתוצאה מהחודש וחצי האחרונים, אני איתה (ובכלל) די בלי מצב רוח. והיא מרגישה את זה. אני לא מרגישה שאני יכולה כרגע להתנהג אחרת, לשחק אותה שהכל רגיל ושיגרתי. אז...
ולפעמים עדין בוערת בי המחשבה - איך יכולת להיות איתי ככ אינטימית, לשאול מה אני אוהבת, ולמחרת לקום וללכת למישהי חדשה חדשה, ומאז את איתה? אבל כנראה שאלו החיים, יותר מידי אין לי מה לעשות בנידון. אז...

הי עדן,

אני מסכימה עם הדרך שאת בוחרת בה. כמובן אי אפשר לא להיות אמיתיים ולהתנהג אחרת ממה שאת מרגישה, חשוב בכל זאת לשמור על החברות הזאת, כך אני מרגישה.

לגבי דרכי הפעולה שלה וההתנהלות שלה- איך היא יכולה להיות כה אינטימית איתך ואח"כ ללכת לקשר חדש, כנראה שזה עוד סימן לחוסר הבשלות הרגשית שלה, בשלב זה, להיכנס איתך לרבדים נוספים.

אם נשווה את זה לזוגות הטרוסקסואליים, יש פעמים שיש קשר פיזי וחברי מאוד קרוב, אך אין משהו שמתפתח מעבר. צד אחד לא מוכן, צד אחד פחות גלוי וכו'. כך שאפשר לראות בזה גם תהליך הגיוני שהיא עוברת כרגע. ולא מן הנמנע שיום אחד....

בינתיים נסי להתעסק בקשרים אחרים, בחוויות אחרות, אל תעצרי כאן. המשיכי.

קצת קשה לי לחשוב על קשרים אחרים - לא כי אני מחכה לה או משהו כזה (לפחות אני מקווה שלא), אבל אני מרגישה שאני מרמה. אני לא ממש יכולה להסביר למה אני מתכוונת. יש בי משהו שאומר - מה, בגלל שהיא בזוגיות אז פתאום גם אני? הרי עד עכשיו לא ממש רציתי. ואם זוגיות, אז עם מי - גבר, אישה? (כמובן שמה שבא, אבל מישומה פתאום גבר נראה לי קצת מוזר, אבל גם אישה - לא יודעת...). אולי אם יבוא משהו פתאום, כמו שתמיד אמרתי, אז אני אזרום ואנסה, אבל אני מצידי כנראה עדין לא מוכנה, ואם כבר הייתי קצת יותר מוכנה (אולי כי זו היתה היא), עכשיו אני מרגישה עוד פחות מוכנה.

האמת, קצת עייפתי מכל הנושא. אני חושבת שהריחוק בינינו עושה לי קצת טוב. היא עדין לא יצרה קשר, וברור שגם אני לא. למרות שגם אני מאוד רוצה לשמור על החברות הזו, אבל אולי עכשיו קצת קשה לי ולכן אני שמונה צעדים אחורה. נחיה ונראה..

הי עדן,

אני יכולה להבין את מה שאת אומרת. תהיי אמיתית ומי שאת, זה בהחלט הכי חשוב (את לא יודעת להיות אחרת וטוב שכך). אני רק אומרת ומעודדת אותך באמת להמשיך. עד כמה שזה קשה ומלאכותי- לא להיעצר שם. לנסות עד כמה שאפשר לראות ולחוות ולהתנסות, לא חשוב אם זה משהו גדול או קטן, רציני או לא. פשוט להיות.

הריחוק עושה טוב כי כנראה הוא היה הכרחי. אני מסכימה עם הרעיון לחכות ליוזמה שלה. זה בסדר לפעמים לסגת הרבה צעדים ואח"כ לרוץ אותם קדימה, או לאט לאט- כל צעד בזמנו. "תחיי ותראי" והמשיכי לעדכן..

בהצלחה רבה.

קשה לי לחכות, ואני מודה - הקנאה שלי גוברת. שלי, מהעבודה, כבר אמרתי לך - הן חברות ממש טובות. אני לא יודעת אם היא כבר סיפרה לה על הצד הזה שבה, בזמנו היא אמרה שמתישהו תספר לה. הכי טבעי שמישהי שיושבת מולך כל היום הופכת להיות קרובה במידה כזו או אחרת. הן מבלות המון ביחד והן חברות טובות. זה נשמע ילדותי, וממש כיתה א', אבל משהו בי כאילו מפחד, מקנא, שבסוף שלי תהפוך להיות החברה הכי הכי. אז נכון שביני לבינה יש משהו אחר, משהו שלעולם לא יהיה כמו שלי. אבל אולי זה גם בסדר מבחינתה - כאילו, כמוני יש לה מספיק (יש לה את חברת הילדות שלה, שהיא הכי הכי, והן גם היו ביחד, ויש את ההיא שהיא מתבלבלת איתה - גם בחבורה הזו). ושלי בלי ספק - קופצנית, זורמת, אוהבת את החיים, חכמה ויפה - כיף להיות איתה ולהסתובב איתה.
ובלי קשר - אם כרגע היא עם החדשה, אז מה בדיוק אני עושה? מרחיקה אותה עוד יותר? נתתי לה זמן והיא עשתה בדיוק את מה שהיתה צריכה לעשות - יצרה קשר, גם אם בסופו של דבר, זה ממש לא יצא כמו שצריך - גם לא כשבאה אלי - כי בתכלס, באה כי לא ממש היה לה איפה להיות, וחצי מהזמן צפינו בטלויזיה, אז על מה בדיוק היה לך ככ חשוב לדבר איתי ולשמוע מה עובר עלי - אבל כזאת היא - אלו הם הרגעים החסרי רגישות שלה. חשבתי שאני אראה מה קורה איתי בסופש - אם הילד אצלי או לא. אם לא, אולי אני אצור איתה קשר היום - סתם לשאול לשלומה ולראות אם היא יוזמת משהו. ואם הוא אצלי, אני אמשיך לחכות לשבוע הבא. לא יודעת...
כי באמת, בלי קשר לשלי, אני לא רוצה שהיא תתרחק ברמה כזו שתפגע בחברות שלנו. היה לי כיף להיות היחידה מהעבודה, זו שיודעת עליה הכל. זו שאם באמצע היום עובר עליה משהו היא פונה אלי כי אני היחידה פה. שוב, כיתה א' לגמרי, אבל אלו הרגשות שלי...
ואני רואה את שתיהן בפייס, וזכרת איך בעבר היתה אומרת שהן הולכות לפה ולשם...

בוקר טוב עדן,

אני מבינה שזה מאוד קשה לשבת ולחכות שהיא תיזום. ברור שהסבלנות באיזשהו שלב תיגמר. אבל בעצם הרציונל בלחכות לצעד ממנה הוא באמת להבין עד כמה היא רואה בחשיבות החברות שלכן, עד כמה היא "נלחמת" עבורה, והאם בכלל יהיה צעד רציני יותר מבחינתה, לקראתך. כל עוד את תמשיכי ליצור את הקשר, לא ממש תדעי את התשובות.
זה בכל אופן צריך לבוא ממנה.

מעבר לכך, ההרגשה שלי שאת מאוד עסוקה כמעט רק בזה, אולי אני טועה. ההצעה להמשיך הלאה וליצור קשרים נוספים, אפילו ב"כוח", נובעת בעיקר מהידיעה שזה קשה לחכות ולהמתין שהצד השני יעשה משהו. לגבי חוסר הרגישות, גם פה הייתי חושבת איך זה היה להיות בקשר רומנטי לאור התכונה הזאת, כיוון שדווקא בקשרים של התחלה ובביסוס היחסים- יש משמעות רבה לרגישות ולראיית האחר. ולא פעם זה עלול להביא למכשולים."כזאת היא", נכון, אבל מחברה ל"חברה חברה" יש הרבה פער.

לכן- כל דבר - לטובה. אני לאורך כל ההתכתבות שלנו בהחלט חשה כי היא לא בשלה לזה.

אורטל יקרה,

נראה שבחרת לך שותף לחיים ראוי ונכון עבורך. אני משוכנעת שאת יפה בעיניו גם כך. יחד עם זאת, הוא מבין שחשוב שתחושי יפה גם בעינייך ושתרגישי בנוח עם עצמך בכל מקום ובכל עת וזו הסיבה (היחידה) שבעטיה הוא הציע לך לעשות את השינוי הקוסמטי הזה ולשים את הגשר. מאותה סיבה גם אני חושבת שיהיה זה נכון לשים את הגשר.
יחד עם כל הנאמר לעיל ולמען התחושה הטובה שלך מולו, שתפי אותו בתחושותייך. אני מאמינה שהוא יאשש את תחושתי.

מיטל יקרה,

את צודקת! באמת הכל יהיה בסדר!
טוב עשית כאשר פעלת על-פי תחושותייך (תמיד רצוי לנהוג כך היות ואת יודעת הכי טוב מה הוא הדבר הנכון והמיטבי ביותר עבורך. דעתם של האחרים מאוד חשובה אמנם... אולם...דעתם אינה קובעת, היחידה שקובעת זו אך ורק את).
רובנו חיים ומתפתחים במישורים ובתחומים שונים בו- זמנית. הזוגיות והמשפחה הינם מישור/תחום אחד והלימודים והקריירה נמצאים במישור/תחום שונה, מקביל. רוב בני-האדם מנהלים מערכת זוגית ואף משפחתית בעודם לומדים ו/או מפתחים קריירה. החל מיום ראשון הקרוב תצטרפי אליהם ואני משוכנעת שכפי שרבים מצליחים לנהל את חייהם במישורים שונים בהצלחה (גם עם זה אומר שהחיים מעט יותר עמוסים) גם את תעשי זאת על אחת כמה וכמה כאשר לצידך בן-זוג תומך אשר התפתחותך האישית ומימושך העצמי כאדם ולא רק כבת-הזוג שלו חשובים לו.
לאחר שתתחילי את הלימודים תוכלי לדעת עד כמה המערכת עמוסה, עד כמה את צריכה/רוצה להשקיע וכמה זמן "תופסים" הלימודים מזמנך במהלך היומיום והאם זה "תופס" זמן זהה או שונה בכל יום. כאשר תחושי שאת מנהלת את זמנך בתוך כל זה תוכלי גם לבחון האם ומתי מתאים לך ולכם להינשא ולהרחיב את הקן המשפחתי.
הרבה הצלחה, הנאה והצלחה בלימודים!

שלום לך דינה וערב טוב,

הסיפור שאת מספרת הוא סיפור מעניין. את מספרת שאת נמצאת בזוגיות נהדרת כבר 3 שנים, את מדברת על בן זוג תומך, עוזר, מתקשר איתך נכון, פתוח וגלוי, לרבות השלמה הדדית. לכאורה, קשר אידיאלי לחלוטין..

אבל, למרות שאת מעידה על עצמך שאת אשה יפה ומושכת, הוא לא נמשך אלייך. את למעשה חיה בזוגיות 3 שנים, עם גבר שאינו נמשך אלייך? הוא לא נמשך לגברים, לא נמשך לנשים אחרות, לא נהנה לספק אותך. מה כן? יש כאן איזושהי חוליה שחסרה לי- אז או שהוא מטבעו אדם א-מיני (ויש כאלו, אם כי הוא כן מספק את עצמו בדרכים אחרות), או שיש משהו שורשי ומאוד עמוק בהתייחסות שלו למיניות ולמשיכה (כאן המקום לבדוק את זה הוא רק בטיפול) או שיש עוד כל מיני כיוונים שיריעת הפורום קצרה מלהכיל אותם.

בכל אופן, אני חושבת שאם באמת הזוגיות הזאת היא כפי שאת מתארת וסה"כ האלמנט הזה הוא שחסר בה, נשאלת השאלה האם הוא מוכן להתגייס וללכת לטיפול. ממה שאני מבינה לא מדובר במשהו אישי כלפייך או מרכיב ספציפי אצלך שאינו מושך אותו (אם כן- העבודה קלה יותר..), אלא משהו אישיותי ברור אצלו.
סביר להניח שהטיפול יהיה מולו אישית עם הזמן, אפילו אם יתחיל כטיפול זוגי, ויש לדבר איתו על האפשרות הזאת. עד כאן התייחסנו אליו.

כעת נעבור אלייך- לחיות עם אדם כזה, זה לא עינין פשוט. את עצמך מתארת איזשהו עולם זוגי חסר תשוקה, חסר עינין ומשיכה, את "דואגת" לעצמך אך אינך נאהבת במלוא מובן המשמעות, אינך מחוזרת ואינך מרגישה מהאדם הכי קרוב אלייך את מה שאת אמורה להרגיש בתוך הקשר. ואם את חוששת לשמחת חייך ולאיבוד הויטליות של הקשר שלכם- זה כנראה לא בא לך "סתם".

לכן, המלצתי היא כן לברר את זה בטיפול. העובדה שהוא מודע לבעיה היא משמעותית, היא חשובה להמשך הדרך. יהיה עליו להיחשף בטיפול ולנסות להיות כמה שיותר חתור-מטרה, וגם אז לא בטוח שטיפול יעשה שינוי אדיר. אבל צריך לתת לכל פיתרון את הזמן שלו.

מהיבט אחר, חשוב לזכור שישנם כל מיני סוגים של זוגיות. יש בהחלט זוגות שה"חוזה הזוגי" שלהם הוא שונה, והם יחד לצורך מטרות ספציפיות לרבות הקמת משפחה. יש פרטנרים שהם מצוינים כבני זוג תומכים וקשובים או כאבות מעולים, או כמפרנסים מצוינים. זה קורה גם ללא המרכיבים הקלאסיים וה"שמרנים" שנקראים "אהבה", "משיכה". במילים אחרות- יש היום הרבה סיבות להביא ילדים/להתמסד/ להיות דווקא עם בן זוג כזה או אחר.. ולא כולן קשורות בנאהבות, אהבה, משיכה ותשוקה. זה קיים.

אבל- בגלל שאת חוששת למקום הרגשי שלך, אני מניחה שזה ילך ויפריע לך עם הזמן. ולכן, ככל שתקדימו לטיפול, כן יטב. ככל שתקדימי לברר מולו מהי הנכונות שלו ללכת לטיפול, יפה שעה אחת קודם.

אשמח לתגובתך ובהצלחה רבה..!

היי עדי וכולם

תודה על התגובה היפה שלך
השאלה שלך "את למעשה חיה בזוגיות 3 שנים, עם גבר שאינו נמשך אלייך?"
מעסיקה אותי הרבה, בהתחלה חשבתי שזה ישתנה ושעם האהבה תגיע המשיכה מצידו, אחרכך כעסתי עליו שהוא לא נמשך אלי ולא עושה את המקסימום כדי שזה יקרה ואז ניסיתי לפתור את זה עם הרבה שיחות, בכי שלי, וניסיונות לשנות את המצב.
אני חושבת שרוב הזמן חייתי באשליה שזה לא באמת כך.

הוא תמיד אומר שזה מה שהוא ושהוא לא ישתנה ושיש לי את האפשרות ללכת או לקבל את המצב ולהשלים איתו.

הוא לא מוכן ללכת לטיפול, הוא כן בדק עם רופא את מצב הטסטוסטרון שלו וזה תקין.

היום - חצי שנה אחרונה , השלמתי עם המצב אני כבר לא כועסת עליו שהוא לא מספק אותי ואני מבינה שאני בחרתי במצב הזה ואני יכולה לבחור לצאת או להשאר ומאז אני רואה בברור את המצב ולא חייה באשליות שזה ישתנה.

הוא גבר מקסים ובחרתי בו כי הוא נותן לי בית חם, תמיכה, חופש להיות מי שאני, הוא מקבל אותי כמו שאני, הוא אחראי ואני סומכת עליו , הוא משקיע בי וכיף לנו להיות יחד.
אני מאוד אוהבת את המשפחה שלו וגם המשפחה שלי אוהבת אותו.

אני עדיין לא יודעת מה לעשות, בנתיים טוב לי ונוח לי ואני מפחדת לעזוב את המקום הטוב והרגוע הזה.
יש רגעים שבהם אני עצובה מאוד על הבחירה הזאת ואני רוצה בן זוג גם למיטה.
יש רגעים שבהם אני לא מבינה איך נכנסתי לזה ואני חולמת ומפנטזת על קשר אחר.

יש לי רק חברה אחת שיודעת את המצב הזה, כי אני יודעת שהראש שלה פתוח והיא יכולה לראות מעבר לנורמות החברתיות.

יש לי כמה חברים שאם הם היו יודעים את זה הם היו משתגעים ומנסים לשכנע אותי להפרד.

קשה להחליט על פרידה שטוב .

שלום לך דינה,

נשמע שיותר מכל- הוא השלים עם המצב שלו. הוא הבין כנראה שאין באפשרותו לשנות את המצב, שזה נתון, וזאת המציאות. כמובן שכדי לקבל מציאות כ"כ לא פשוטה, את תנסי בכל כוחך קודם כל לשנות אותה, ולכעוס, ולכאוב, ורק אח"כ הגעת למצב של ההשלמה. כמו בכל אובדן- גם זה אובדן, איך שלא נהפוך את זה, יש לך חוויה לא פשוטה שמשהו לא שם, שמשהו חסר מאוד.

כפי שכתבתי, בהחלט יש זוגות שנשארים יחד מתוקף מציאות שטובה להם, שנוחה להם, שמתאימה להם לשלב זה או אחר של הקשר, יש זוגות שמתחתנים ומתמסדים ומביאים ילדים על אף חוסרים ברורים במערכות היחסים. הם לומדים להתמודד עם זה, ולומדים מה פשר הבחירות שלהם בחיים. כפי שכתבת- זוהי בחירה לחלוטין. יש זוגות שמנסחים מחדש חוזה זוגי ביניהם ובכך יוצרים מודל זוגי חדש. כל זוג ואיך שהוא רואה את הדברים.

אם את מחפשת אישורים ואנשים שיתמכו ולא יהיו בצד של המיינסטרים - כלומר, התאהבות, משיכה עזה, אהבה, התאמה, מיסוד, וכן הלאה.. אני חושבת שהמקום הוא לעבוד יותר על עצמך ועל הביטחון שלך בקשר איתו. אני אישית דוגלת לראות את הזוגיות הזאת דרך העיניים שלך, ושלו, בלבד. כל מי שיבוא מבחוץ יכול להגיד ולהציע שלל אפשרויות, לרבות לעזוב אותו או לרבות לבגוד בו חלילה וכיוצ"ב. אבל רק את תדעי איפה טוב לך ומתי טוב לך.

לכל אחד מאיתנו, מן הסתם, שהחליט החלטות בחייו, לרבות בחירת בן הזוג, "לוקח בחשבון" את המגרעות של בן הזוג. ישנם בני זוג קמצנים מאוד, עקשנים מאוד, חסרי טאקט (מאוד) וכל קיצוניות שהיא- ובכל זאת מתחתנים איתם ואפילו מאושרים איתם. את מדברת על מרכיב אחר- על מרכיב שהוא די בסיסי בקשר, מצד אחד (אם נסתכל דרך העיניים החברתיות), ומצד שני- את מתארת זוגיות למופת (דרך העיניים שלך). אז כן, יהיו רגעי שבירה, יהיו רגעי חרטה, ואת תמשיכי לנוד מצד אחד קיצוני של "מה לעזאזל אני עושה איתו" לבין "כמה אני ברת מזל שאני איתו". וזה מבלבל מאוד. אבל איפשהו, עם תהליך נכון, אני מאמינה שגם תהיי במקום שלם ומאוזן יותר. ההשלמה עם המצב היא חשובה. הידיעה כי את בחרת את המצב- היא משמעותית אפילו יותר. הידיעה שאת תמיד יכולה לחפש משהו אחר- גם היא שם. זה תמיד שם. גם בקשרים עם בעיות אחרות.

השאלה הגדולה- מה זה עושה לך. האם את רואה את עצמך ממשיכה בקשר מהסוג הזה, ומוותרת על אלמנט כה מרכזי, או- שאת דווקא רואה את עצמך בקשר אחר, אבל יודעת שאת מוותרת על הרבה דברים טובים ואיכותיים, אותם ציינת, שיש לך בקשר הנוכחי.

דניאל יקר,

התשובה הפשוטה לשאלתך היא כן... הכל אפשרי והכל בסדר כל עוד הדבר מקובל ומוסכם על דעתם של שני בני-הזוג גם אם ההסכמה אליה הגיעו הנוגעים בדבר אינה נורמטיבית ו/או שונה מן המקובל.
ברובד העמוק יותר, זה לא כל-כך פשוט היות ולהסדר כזה עלולות להיות השלכות והשפעות מורכבות ופחות מוצלחות לאורך זמן.
מה עשויות להיות הסיבות אשר הביאוה לכך שהיא העלתה הצעה שכזו...? את הסיבות האמיתיות רק היא תוכל לומר, רק היא יודעת...אני יכולה לשער שהיא חשה את ה"שעון הביולוגי מתקתק" והיא חוששת שאם היא תמתין עוד קצת ובכל זאת לא תמצא את האיש הנכון עבורה, לתחושתה, היא עלולה "לפספס את הרכבת". במילים אחרות, היא מאוד רוצה להיות אמא ואני משוכנעת שהיא הייתה מעדיפה להרות פרי אהבה משותף אל תוך זוגיות בריאה וטובה אולם היות והזוגיות שלכם לא הייתה יציבה עד כדי כך שבחרתם להביא לסיומה והיות והיא בכל זאת מאוד רוצה לממש את חלום האמהות שלה ולהיות אמא, היא הציעה את מה שהציעה.
למה איתך...? ושוב אני משערת...יש בך המון דברים נכונים לה וטובים עבורה. כנראה שלמרות חוסר היציבות הזוגי יש בך משהו אשר גורם לה לתחושת ביטחון והיא יודעת שאם תסכים להסדר כזה או אחר, תעמוד בדבריך ולא תאכזב אותה.
אתה לא רק בסדר, אלא בסדר גמור ולגמרי לא פרימיטיבי...גם אתה רוצה משפחה "רגילה", כמו רובנו ולא מתאים לך משהו אחר.
לדעתי...היות ותקופה מסוימת לא הייתם יחד ובכל זאת בחרת ליצור עימה קשר שוב ולנסות להחיות את הזוגיות שלכם והיות והיא רואה בך בן-זוג נכון עבור מימוש חלום האמהות שלה (והיא מעדיפה אותך, למיטב הבנתי, על-פני אפשרויות אחרות) אני חושבת שנכון יהיה להיפגש ולנהל שיחה פתוחה וכנה על מה טוב ב"יחד" שלכם ומה טעון שיפור. מאוד ייתכן כי הפערים ביניכם לא באמת כאלה גדולים וכי כל אותם דברים אשר גרמו ל"מורדות" הינם ברי-תיקון.
לאחר שתדעו בוודאות מה מפריע לכם להיות יחד תוכלו להתחיל לעבוד על זה. במידת הצורך תוכלו לפנות לסיוע מקצועי. מתוך העולה מפנייתך יש לי תחושה ששווה לנסות...

והוא לא מבין מה הוא עשה לא בסדר. הוא אומר שאני סתם מגזימה. איך אני יכולה לגרום לו להבין שלא עושים דברים כאלה?? ואגב, אנחנו כבר בני 25! דברים כאלה אמורים להיות מובנים מאליהם. לא?

דנית היקרה, אילו לא היה "הפייסבוק הארור" הזה היה צריך להמציא אותו...
הוא חושף כל כך הרבה דילמות זוגיות ושם כל כך הרבה מלכודות ופיתויים, וזוגות צריכים להתמודד בגללו - ממש מהר בתחילת הזוגיות שלהם וכמובן גם בהמשכה - מול אירועים שונים ומגוונים, כמו מה תיארת לפנינו. רק אמש ישבתי עם זוג שהיה לו ריב על נושא קרוב. האם מותר לשים תמונה חושפנית של האישה בפייסבוק שלה...

לדעתי אין כאן מוסכמות.
אחד הקריטריונים להחליט מה נכון ומה לא הוא לשאול את עצמכם האם במצב של פנים אל פנים הוא היה מחמיא למישהי שהוא מכיר על צורת הישבן שלה.
אם תקחי את הדוגמה הזאת, יש זוגות שהיו לוקחים אירוע כזה בקלילות, ויש זוגות שהיו נכנסים לריב נוראי בשל כך.

נדמה לי על כן שהשיחה צריכה להיות - ליידע אותו שזה פוגע בך, ושיבחר בעצמו האם לעשות זאת מתוך ידיעה שהוא פוגע בך.

נקודה נוספת:

לכל אחד יש את הגבולות שלו - עד כמה הוא מוכן לוותר על חופש הביטוי שלו ובכלל על החופש שלו - לטובת הזוגיות. הדילמה הזאת תצטרף לעוד דברים שמן הסתם קורים ביניכם (כמו אצל כל זוג) שיוצרים מגבלות ומחוייבויות בגלל הזוגיות. הזוגיות נותנת המון יתרונות, אבל גם מורידה את דרגות החופש של היחיד בתוכה.
לכל אחד יש את נקודת האיזון שלו - מתי החופש שלו נפגע יותר מדי אל מול הדברים שהוא מקבל מן הזוגיות. אם זה יקרה יותר מדי ויעבור את הגבולות שלו - הוא לא יישאר בזוגיות. לכן חשוב לבחור היטב על מה נלחמים.

הי, שלחתי לה את מה שרשמתי לך. ישר ביקשה להיפגש היום אחרהצ. אבל נראה לי שאני אדחה את זה ליום אחר השבוע... לא בא לי היום (האמת, אני גם לא נראית משהו... :) ) וגם יש לי דברים לעשות, ואני עם הילד... מעדיפה איזה יום שהילד אצל האבא, וכך יש לי יותר זמן פנוי...
מילות חוכמה כלשהן?
אגב, אני לא בטוחה שבמפגש הבא אני מעלה דברים שבינינו, אני אתן לדברים לזרום. אנסה יותר לשמוע מה איתה ומה עובר עליה.. ונראה מה יעלה מצידי.

הי עדן,

אהבתי דווקא מה ששלחת לה, לא תמיד אני מספיקה להגיב לך בזמן, אבל שמחה שאת לוקחת יוזמה ועושה צעד. אם לא בא לך היום נסי לקבוע ביום אחר, חשוב שתיפגשי איתה כשטוב לך, גם עם עצמך.

לגבי מה שיעלה- זה באמת נתון לשינויים, לפי הזרימה של הדברים בחדר. את כבר תדעי האם להעלות מצידך או לא, אבל אין לי ספק שהמפגש הזה יתן לך הרבה תשובות לשאלות שעלו לאחרונה. חשוב שתהיי כמה שיותר "את". זה הכי טוב.

הבוקר דיברנו על יום בהמשך השבוע למפגש. ואז היא שאלה מה קורה לי, שאני קצרה ומוזרה ומנותקת. אני ממש לא יודעת מה לענות לה... שוב - אולי זה חלון הזדמנויות, אבל אני ממש לא יודעת מה איתה בחיים האישיים (החדשה, או כל אחד/ת אחר). התשובה הראשונית - סתם תקופה, הרבה על הראש. והתשובה היותר מעמיקה - את באמת לא יודעת?
אבל לא בא לי במייל, ולא בא לי להראות שהכל רגיל בסדר. ולחכות ליום רביעי כשניפגש... לא יודעת. ואיך אני אמורה להחזיק עד אז ולהתחמק? אני עונה לה פה ושם.. כי אני "עסוקה" עד מעל לראש (שזה הגיוני בהתחשב בעובדה שאני בתפקיד חדש).
הפעם אני באמת זקוקה לעצה...

אולי אני אכתוב משהו כזה:

תקופה כזו, הכל מהכל. אין לי כוח לעצמי, ובטח להשתפך במייל... תתכונני ליום רביעי :)
(בקטע טוב, של שיחת בנות, בשביל זה הסמיילי)

ואז זה נותן לה להבין - שכן, אני רוצה לשתף אותך במה שעובר עלי (בלי קשר לשתינו), וכן, אני אולי קצת ככה כי באמת עוברים עלי דברים (כי יש עוד חוץ ממנה), אבל לא בא לי במייל - גם כי אם את חברה טובה, אז למה במיילים לדברים שהם יותר ממיילים...?
ומה שיהיה בשיחה שלנו, מה שיתגלגל - יתגלגל...
אני פשוט תוהה עדין, אם ואיך לענות לה שתבין שזה גם קצת קשור אליה...

כתבתי לה את מה שחשבתי בתגובה האחרונה ("או שאולי בעצם")
עכשיו היא לא עונה לי... נראה לי מחזירה לי :) אבל זה בסדר... שיהיה...
מקווה שיום רביעי יצא לפועל, ממש ממש מקווה.
כל עצה תתקבל בברכה :)

הי עדן,

אני מתנצלת- אענה לך בערב, ברוגע.

:-)

סיפרתי לך שהיה מישהו שהיא ניסתה איתו (לא זה שעכשיו הם נפרדו). זה היה מישהו שרק בגלל המקום שלו בחיים לא רצתה. סטודנט, שותפים, לא מספיק בחיים של הגדולים. כשהיא חשבה להיפרד מהאחרון, אמרה ששוב חושבת על ההוא, רוני. בקיצור, הם נפגשו, ואז כשיצאנו הוא גם היה. פתאום אני רואה שהיא העלתה תמונות שלו לפייס, ממתי היא בכלל מעלה תמונות של משהו? פתאום בכלל יש לו פייס? וחברה שלה מהמחלקה שלה עושה לייקים. בקיצור, כולי בהלם. אני גם לא מתה עליו אז בכלל... ובסוף יצא שהיא בכלל איתו........
תביני, בפסח היא הזמינה אותי לפעילות ביישוב, והוא תפס איתי טרמפ. ככה בכלל נפגשנו פעם ראשונה. והוא אמר לי בדרך שהוא בכלל לא מבין למה אני באה. הוא זה ברור, כי הוא רוצה אותה. אבל אני כחברה לא יכולה לבוא. לדעתי זה היה לפני שידע על הצד הנוסף שלה... ובכלל, הוא קצת... וזה באמת בלי קשר אלי. כשזה הסתיים ביניהם, שמחתי. התלבטתי אז מה להגיד לה עליו, כי באותו ערב היו לו עוד כמה קטעים איתי, וזה משליך עליו כבן אדם, ובסוף הם הפסיקו את הקשר.
טוב, מה את אומרת?

הי עדן,

עד כמה שהיא מבלבלת היא די עקבית- בכך שהיא לגמרי אמביוולנטית לגבי מה שהיא רוצה בחיים שלה. עד לא מזמן, ממש לפני ימים, היא בכלל היתה בקשר מסוג אחר לגמרי, מבולבלת, לא יודעת מה היא רוצה, ועכשיו פתאום קפצה לצד אחר, וגם פה לדעתי היא לא ממש יודעת מה היא רוצה.

אני גם מקוה שיצא לכן להיפגש ביום רביעי, ושילך כפי שאת מצפה. כך או אך, כל ההתפתחות הזאת מחזירה אותי להתחלה- היא לגמרי לא בשלה, היא לא יודעת מה היא רוצה כרגע ואולי מנסה הכל- עד שמשהו יקלע. את יכולה לנסות להיות "אחת מבין האופציות" שיקרו בדרכה, ולהסתכן בסיום החברות או סתם בדחיה מביכה, או אולי בהתנסות רומנטית איתה (הכל פתוח), ואפשר גם לחכות באמת לזמן שהיא תאותת שהיא יודעת מה היא רוצה מעצמה.. כי כרגע, זה מאוד מבלבל- היא את עצמה
והיא את הסביבה שלה.

אני לא יודעת באיזה סוג של קשר היא איתו... אבל פתאום חברות שלה מהעבודה עושות לייק לתמונות שלו שהיא מעלה... האמת, שאם היא איתו, אני לא יודעת איך אני אוכלת את זה. כל כך לא אוהבת אותו, ואם הם באמת ביחד, אני אפילו לא יודעת איך אני אמורה להגיד לה את זה אם בכלל... ואם הוא באמת אחד כזה שלא מבין מה המקום של חברות בחיים שלה, אז בכלל אני לא יודעת מה מי מו. ואולי בכלל היא עדין עם ההיא, אני ממש לא יודעת. זה גם מתסכל באופן מסויים, שאני ממש לא יודעת מה איתה. כמעט חודש עבר מהפעם ההיא וזה מוזר לי מאוד...
אבל נתרכז במה שאני כן יודעת - מחר אנחנו אמורות להיפגש. אז כן - אשתדל להיות הכי אני, ואני מאוד מקווה שהיא תספר לי דברים לפני שאני אתחיל לשתף, ככה אדע איפה היא עומדת. ממה שאת רושמת לי, נשמע שאולי אני בכלל לא צריכה להעלות דברים כעת. אלא אם כן היא תהיה זו שתרים להנחתה. אוף... מה את מציעה?

ערב טוב עדן,

כן, קשה לאכול אותה, בעיקר כשלא היתה תקשורת מסודרת. אני לאו דווקא אומרת לא להעלות מולה תכנים שקשורים אלייך ולמה שאת מרגישה, אלא באמת כפי שכתבת- לתת לה לדבר, להעלות, לשתף, הרי גם היא לא עידכנה איזה זמן. זאת לא את ש"נעלמת" לה, גם לה יש חלק בניתוק הזמני הזה שקרה.

היא כנראה הרגישה בו, וזה טוב, והיוזמה הזאת היא צעד מבורך לחברות ביניכן. שווה יהיה לבדוק איתה איפה היא עומדת היום, ואם תחושי כי היא לא יציבה ומתנדנדת, לא רק בין "צדדים", אלא בין מערכות יחסים (שזה הרבה יותר משמעותי מהנטיות המיניות שלה) - אני מציעה לא להתקרב אליה רומנטית. כי היא לא שם, לא במחויבות, לא בהבשלה רגשית לקשר חדש וכנראה עוד לא מוכנה באופן כללי להבין מה היא מחפשת.. וכפי שהרבה מאיתנו עושים - היא "יורה" לכל מיני סוגי קשרים, ובסוף משהו קולע לה.

אני מציעה כך: להגיע לפגישה במצברוח טוב ובתחושה שטוב לך עם עצמך, לתת לה לדבר, לשאול שאלות פתוחות (אז מה עבר עלייך לאחרונה?), אם היא דוקא תעביר אלייך את השאלה הזאת, את יכולה לעדכן אותה בדברים כלליים- עבודה, חפיפות, העברה, בלאגן, עומסים.. כאלה. את כבר תדעי כשהיא תנווט למקום אחר. אבל חשוב לבדוק איפה היא עומדת, מה היא מעלה מולך. האם היא מעלה משהו שקשור לקשר האישי ביניכן או לחוויות שעברתן וכד'. אם כן- שווה לפתוח איתה מה שאת מרגישה, בכנות. משם כבר תראי לאן זה מתפתח. מה דעתך?

בהחלט יש היום קצת מצב רוח - אני ממש מחכה למפגש שלנו, למרות שמבחינה לוגיסטית וטכנית, אני לא יודעת מה יהיה - הילד שלי אמור לחזור בסביבות 7 וזה כבר מקצר לנו את הזמן אם אנחנו יוצאות. ואם אנחנו אצלי... אני לא יודעת. אז התלבשתי יפה היום, כי כמו שאמרת ואני מסכימה - אני צריכה להיפגש איתה כשאני מרגישה טוב עם עצמי, וזה חלק מזה.
שמחה מאוד שהיא זו שיצרה את הקשר. זה קצת נותן לי את הכדור לידיים שלי. מקווה שיצא לנו לדבר על כל מיני דברים, חוץ מחיי האהבה הלא ברורים שלה. ואני מקווה מאוד שהיא זו שתשתף בעניין לפני שהיא מתקילה אותי. חייבת לקבל תמונה מלאה על מה שעבר עליה בעניין הזה בחודש האחרון.
ומה שיהיה יהיה. נתגלגל. אין לי יותר מידי מה לחשוב ולעשות. מה שכן, אם אנחנו נעלה בשיחה, הדבר היחיד שאני יכולה להגיד זה המקום הטוב שהייתי בו, שהרגשתי, כשהייתי איתה. ואת יודעת, אתמול חשבתי על זה - סה"כ היו לי שני קשרים - האקס המיתולוגי והגרוש. עם האקס תמיד הלכתי על ביצים - לא ידעתי מה מי מו, חששתי מאוד, לא רציתי להרוס וכו'. הגרוש - הקשר שלנו התחיל מידידות, ובלי להשוויץ או משהו כזה - אבל אני הייתי היותר שווה - משכילה, יפה, חכמה, אינטליגנטית - וזה ניכר בקשר שלנו - הוא תמיד תפס ממני ואני לא ממש שמתי עליו. ואני מאמינה שבסופו של דבר, אחרי שהפכנו לזוג (ואותי הפערים האלו מעולם לא הגדירו, הפריעו, הזיזו) ואחרי כמה שנים טובות ביחד, הפערים רק הלכו וגדלו עד שנפרדנו. אבל בגלל שאני הייתי היותר, תמיד הייתי צריכה להחזיק אותו, אותנו. בקיצור, לראשונה איתה, אני מרגישה שאני לא צריכה איזו חזות, מחשבה, אסטרטגיה. פתאום אני יכולה להשתחרר וזה מרגיש ככ הרבה יותר טוב. כאילו אם תמיד היה איזה חוט שמשך אותי ותפס אותי חזק, כאילו מישהו בא וחתך אותו, וכמו מריונטה - כולי השתחררתי ונפלתי (במובן הטוב). כי היא נותנת לי את ההרגשה, תהיי מי שאת, הכל בסדר. וזו הרגשה אדירה (בהמשך לענייני הביטחון עם החברים או חברה מסויימת).

ערב טוב עדן,

אני שמחה שאת מלאת אדרנלין לפגישה שלכן (הערב?). אני מסכימה שטוב יהיה לשתף אותה במקום שהיה לך טוב בו, גם כחברה, גם בכלל לצורך השיתוף.

זה טוב שהעינין הזה לוקח אותך לבחון את ההתנהלות שלך בקשרים קודמים- איך היית מול האקס, מול הגרוש, מה היו האלמנטים שניהלו את הקשר, איזה פרטנר החזיק יותר את הקשר ואיזה לא. ההרגשה הזאת של להיות מי שאני בלי כל התפאורה- היא אכן הרגשה עילאית. לא צריך להסביר, היא פשוט קיימת. את כנראה מרגישה משוחררת מהרבה מכשולים, מסכות ומעצורים שהיו עד כה, והיא כנראה, בדרכה המיוחדת- גרמה לכך. אבל לא רק היא, אלא הרבה עבודה והרכבת פאזל משל עצמך; עשית הרבה "1+1", הרבה מאוד. ועל כך- שאפו.

אנחנו מאוד חכמים לחיות את החיים ובסוף להעביר את זה לידנו ולהמשיך הלאה. אבל מה שמייחד אותך, מהרגע שהגעת ושיתפת בפורום, שאת לא חוששת ללמוד את עצמך, לחשוף מעצמך, להתעמת עם חלקים מעצמך. אני חושבת שאת מהווה סוג של מודל - פה, ובכלל. וזה שאפו אחד גדול.

עדכני עדכני.
בהצלחה רבה.