פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

מעיין יקרה,

מקריאת דברייך עולה בי תחושה כי את לא לגמרי שלמה עם דברים רבים בחייך. לא לגמרי מרוצה מהזוגיות הזו, מתדירות הקשר עם חברייך ואף מהעיסוק/חוסר העיסוק בתחביבייך.
נראה לי שראשית עלייך "לעשות סדר" ברצונותייך. נסי לברר עם עצמך מה את באמת רוצה ומה באמת מתאים לך. לאחר מכן עשי למען מימוש רצונותייך. למשל סוגיית התחביבים תלויה אך ורק בך. את רוצה לממש משהו, קומי ועשי. עשייה ועיסוק בדברים שאת רוצה יגרמו לך להרגיש טוב, להתמלא באנרגיה חיובית ויסייעו בהרחקת המחשבות המחלישות אשר נראה כי תפסו מקום די נכבד בראשך וממלאות חלק ניכר מזמנך.
אני מניחה שכאשר יחלו הלימודים, כאשר תהיי עסוקה, הדברים יראו לך אחרת היות ותהיי עסוקה בלימודים ובכל הכרוך בכך (שיעורים, מבחנים וכד'). בנוסף, בוודאי תפגשי הרבה אנשים חדשים ותכירי חברים חדשים. חברים אשר תבלי עימם הרבה שעות במהלך יום הלימודים ואף תוכלו להמשיך לפעילויות אחרות לאחר מכן. לרוב כאשר חווים את אותן החוויות, ביחד, כאשר מבלים הרבה שעות יחד ומתמודדים עם אותם אתגרים נוצרים קשרים טובים. אני מאמינה שה"יחד" עם חברייך החדשים יסייע גם כן בהרחקת תחושת הריקנות.
כאשר זמנך יהיה מלא, כאשר תהיי עסוקה, כאשר תחושי שאת מממשת את חייך כרצונך אני מאמינה כי תחושי אחרת גם לגבי הזוגיות שלכם. יש לי תחושה כי חוסר שביעות הרצון הכללי השורר בחייך כרגע "נוגע" גם בתחושותייך לגבי הזוגיות. לכן, ראשית, נסי למצוא את "נקודות האור" בחייך, הדברים אשר עושים לך טוב והיאחזי בהם, הרחיבי את העיסוק בהם וגם בדברים אחרים אשר טרם הוצאת לפועל, כדוגמת התחביבים הלא ממומשים אותם הזכרת. רק לאחר שתחושי שלמה יותר לגבי חייך באופן כללי תוכלי לבחון את הזוגיות שלכם באופן נכון יותר.

שלום מיטל,

קודם כל לאור מעברי דירות רבים של בן זוגך, וייתכן גם חלקים אישיותיים שלו- נראה כי מאוד חשובה לו חברות מחד, ומאידך- לא פשוט לו לרקום כאלו. החבר ההוא שחזר לארץ כנראה מהווה עבור בן זוגך משמעות חשובה ביותר בעינין החברות והמקום החברתי בחייו. את תפסת את המקום החברתי בחייו כנראה גם לנוכח המצב הזה.

עכשיו, כשהחבר חזר, ואיתו השינוי הגדול- הזוגיות שלכם פתאום נאלצת לפנות מקום לדבר חדש. נסי לדמות את זה לילד ראשון במשפחה- עד כמה זה מוזר פתאום לפנות מקום למשהו שלא היה עד כה? איך מתרגלים לדבר הזה? מה צריך לעשות כדי לחיות עם זה בשלום? אז אמנם זה לא ממש אותו דבר, אך עדיין, נראה כך, שעבור בן זוגך החברות הזאת היא יקרה מאוד. הוא אף ביקש ממך לתמוך בה ולהשתדל.

בן זוגך רואה כנראה בזמן הקריטי הזה את ה"מומנטום" הנכון ליצירת קשר חברי, מחודש, עם אותו חבר. הוא תומך בו ורוצה להיות שם עבורו, ומבקש את תמיכתך. ואת, כשכבר התרגלת למעין ביחד שהוא רק שלכם, נאלצת לחלוק את חברך עם עוד אדם. מצד אחד זה אכן שינוי ענק ולא פשוט לך. מצד שני, האם זה נכון ובריא לקשר לא לכלול בתוך הזוגיות חברים וקשרים אישיים אחרים (כל אחד עם עולמו, חבריו וכו')? האם לאורך שנים- פורמט כזה של זוגיות יכול להיות על מי מנוחות או שיש להתחשב בהיותנו יצורים חברתיים, אינדיבידואליים לצד הצורך לזוגיות ובמקביל למיסודה בהמשך?

אז כמה דברים שיש לשים לב אליהם-
ראשית את מודעת לעצמך וזה נהדר, כי את בדרך לפיתרון. שנית , יש לראות בבן זוגך את כל החלקים שבו, גם אלו שהיו מודחקים מעט עד כה- החלק החברתי שבו, הרצון לסייע ולהיות שותף לחבר שאך חזר מחו"ל ובפניו שינוי ענק ולא פשוט. החיבה שלך אל החבר יכולה דווקא להתפתח אם תנסי להיות אמפתית למשבר שבחייו- לא פשוט להתחיל מחדש כשאתה בעל ומפרנס, ואבא. הוא אכן זקוק לכם כחברים. מעבר לכך, אולי הוא לא נותן להשחיל מילה כי הוא מוצף מאוד וזקוק כרגע רק להקשבה. אשתו, מנגד, יכולה דווקא להתחבר אלייך אם תזמיני אותם (מיוזמתך) אליכם ותכיני כיבוד קל, ותנסי ליצור שיחה באמת, אמיתית, ללא מגננות. ללא חרדות "אל תקחו לי את בן הזוג".. כיוון שזוהי רק חרדה, לא מציאות קיימת. בן זוגך, כך נראה, מאוד כמהה לנוכחות שלך יחד עם החבר, הוא רוצה את תמיכתך ואת הביחד שלכם -לצד החברות החדשה הנרקמת לה.

אם תעבדי על אלו את תרוויחי שני דברים- החשוב מכל את הערכתו של בן זוגך, זה מסוג הדברים שאנחנו לא שוכחים לבן הזוג, לטובה- אנחנו זוכרים חסד נעורים, וכשאת תהיי בתקופה אחרת, שתצטרכי בה תמיכה, הוא יזכור כמה היית שם לצידו. מעבר לכך, הרווחת מסע אישי לא קל אך משתלם- איך בכל זאת לצלוח משברים מסוג זה ולעבוד עם עצמך על הקנאה או החשש שלפתע מישהו יבוא ויגזול את תשומת ליבו של בן זוגך. נסי גם לראות את הקשר הזה כקשר חזק, בונה, איתן, ולא כזה שנידף עם הרוח.

אם תתני לחרדה הזאת מקום, היא עלולה באמת להפוך למציאות. נסי לחשוב על הדברים ועדכני..

עדי את מדהימה !

אני באמת אעבוד על עצמי כי רק ככה אני ארוויח

אני ממש מודה לך מאוד עזרת לי ! ואעדכן אותך

תודה תודה תודה !

מעיין יקרה,

אתם יחד רק חודשיים. נסי לתת לדברים עוד קצת זמן, אלא אם את חשה שאת לא מסוגלת להיות בקשר הזה יותר וכפי שעולה מפנייתך לא נראה לי שאלו הם פני הדברים.
תני לו הזדמנות, תני לכם הזדמנות. העבר וההווה לעולם אינם מעידים דבר על העתיד ואין אנו יודעים מה העתיד צופן לנו כך שגם אם כעת, בהתבסס על החודשיים שעברו יש לך סימני שאלה, כפי שכתבת ואת חשה חוסר וודאות לגבי העתיד, אפשרי לדברים להתרחש, אפשרי לזמן לענות על שאלותייך ותחושותייך. אם לא תאפשרי איך תדעי...?
אם בעוד תקופה עדיין תחושי שזה לא זה...יהיה לך זמן אז לשקול את צעדייך.

יהל יקרה,

ראשית, מזל-טוב!
מאחלת לך שתיהני מכל רגע של אמהות.

בנוגע לבעלך, האם ניסית לשוחח עימו על הנושא? האם הוא מודע למצבם הכלכלי של הורייך?
גם אם הוא חושב שזה לא הוגן או לא בסדר שלפחות לעת עתה רק הוריו תומכים כלכלית התנהלות מעין זו אינה ראויה ואינה מכבדת ו/או מכובדת כלל. עלייך להבהיר לו כי אינך מוכנה לקבל התנהלות שכזו כלפיי משפחתך. עליו להבין כי הוא חצה את כל הקווים האדומים וכי כאשר הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג הוא מבייש את עצמו וגם אותך.

הרבה מאוד אבות צעירים חשים, בתחילת האבהות, מוזנחים היות ותשומת הלב של האם נמצאת ב"מקום" אחר, ממוקדת ברך הנולד, גם על "חשבונם". אולי בעלך גם חש כך והוא "מוציא" את תסכולו על משפחתך. גם על הנושא הזה כדאי שתדברו. אולי הוא צריך לשמוע שאת אוהבת אותו באותה מידה גם אם אינך פנויה וזמינה אליו כבעבר, זמנית כמובן.
אני מאמינה כי כאשר רוצים להשיג דבר מה רצוי "לבוא בטוב". לדבר בנועם, להסביר, להראות אהבה. כולנו עושים יותר כאשר אנו חשים נאהבים ולעומת זאת עושים פחות כאשר אנו חשים כי האחרים אינם שבעי רצון ממעשינו. נסי לשוחח עם בעלך בנועם, אמרי לו את הדברים באופן נחרץ וברור ויחד עם זאת באופן כזה שהוא מאוד ירצה להמשיך ו"לקבל" ממך יחס נעים ואוהב. גרמי לו לעשות למענך.

כולנו באותו סירה מיסתגלים ומתרגלים למצב כל הנשואים סובלים מאותו סיבה
היתרגלנו.......תמצא ידידה מתוקה ותהנה בדיסקרטיות.................בהצלחה...

אנונימי6 יקר,

אנו מנועות מלהמליץ בפורום על אנשי מקצוע.
אוכל להציע לך לחפש באינטרנט ואולי לשאול מכרים. תוכל גם לפנות לקופת החולים אליה אתם שייכים ולבדוק מולם האם יש להם שירות שכזה.

לא ברור לי למה אתה מחפש דווקא פסיכולוגית קלינית. האם איש מקצוע אחר כדוגמת מטפל זוגי, יועץ זוגי או מאמן זוגי לא יוכלו לסייע גם כן?
מניסיוני החיבור לאיש המקצוע הנכון עבורכם הינו אחד הקריטריונים החשובים וכמובן, כפי שכתבת, שאיש המקצוע "יקרא" את התמונה נכון. לטעמי, גם אחד מאנשי המקצוע אותם הזכרתי יוכל לסייע בידיכם רבות, ללוות אתכם, להנחות אתכם ולתת בידיכם כלים ליצירת "יחד" אשר יוביל, בסופו של דבר, להתפתחות רגשות ואולי אף לאהבה גדולה.

את צודקת!!!!זו יהיה טעות קשה לעבור לגור עם החבר!!ואני בעלת ניסיון בזה!!!
את צריכה לשאול אותו:מה יותר חשוב לו-את או חבר!!!!
מקסימום-יהיה לך חבר אחר.

הסבר בבקשה?..

דוגמא-את רוצה לשירותים-חבר שלו שם,את רוצה להתקלח-חבר שלו מתקלח...וכמובן שאין הרבה פרטיות זה כן.וגם יכול לבוא באמצע הלילה...

אלמוג יקרה,

מבינה אותך לחלוטין. ההשפעות של החבר הזה על בן-זוגך, כמו גם האווירה בבית הזה (שנשמע כמעין מאורת סמים...) עלולות להיות פחות מוצלחות, בלשון המעטה...גם כך ציינת כי הבחור מושפע מהחבר הזה. מגורים משותפים עלולים להחמיר את המצב.
דברי איתו, שתפי אותו בתחושותייך ובמחשבותייך. הסבירי לו שאת חוששת לו ולעתידו. אמרי לו שאת אוהבת אותו ולא היית רוצה לראות אותו משליך את חייו לטובת מה שאולי נראה בעיניו כעת כמו התגשמות החלומות...
לגבי המגורים המשותפים איתך, אולי זה נראה לו מוקדם, בשלב הזה של הקשר שלכם, אולי הוא אינו חש מספיק בשל לכך.
באופן כללי ייתכן כי בשלב הזה בחייו הוא חש צורך בחופש מוחלט. אולי בגלל שהוא מרגיש "תקוע" כפי שכתבת, אולי בגלל שהוא מרגיש מעט חנוק בבית הוריו (לא ציינת, האם הוא גר עם הוריו?), בכל אופן בבית החבר הזה מתקיימת אווירה של חופש מוחלט ואולי נראה לו שזה עשוי לספק את צרכיו ורצונותיו הנוכחיים. שם הוא לא יצטרך לתת דין וחשבון לאיש, שם הוא יוכל לעשות ככל העולה על רוחו ושם אין אחריות על כלום ואין מחויבות לכלום.
עם כל הרצון להבין לליבו הוא כבר ילד גדול ובגיל כזה (וגם בגיל מאוחר יותר) יש לקחת אחריות, לפחות על חיינו. לאור זאת ולאור העובדה שאחד מחבריו הקרובים מנהל את חייו כפי שציינת, אולי יש מקום לשקול את המשך הקשר שלכם, האם הוא האיש הנכון עבורך?

מיטל יקרה,

ציינת כי אתם יחד כבר עשרה חודשים ושהקשר שלכם מתנהל יפה וכי אתם אוהבים ואף רואים זה בזו את ה"אחד" וה"אחת" של חייכם.
מקרה כזה או אחר הנובע מחוסר תקשורת, חוסר הבנה והסקת מסקנות נמהרות ומוטעות אינו בהכרח (ואם בכלל...) מעיד על סיום הקשר, גם אם הדברים הנאמרים והנזרקים לאוויר בלהט הרגע גורמים למתיחות, להרגשה לא נוחה, לא נינוחה ולא נעימה ומורים אחרת.
זה בסדר גמור לשאול את בן-זוגך האם טוב לו בקשר, האם הוא מתגעגע למשהו מהעבר ואף לשים את הדברים על השולחן ולומר לו שראית כי הוא היה בקשר עם האקסית שלו. זה בסדר להיות בקשר עם האקס, כל עוד הקשר הינו במישור החברי בלבד.
לשאלתך לגבי התנהלותו זו...ייתכן כי הוא חש מאוים באיזה שהוא אופן, חש שלא בנוח. משהו גרם לו לחוש "מותקף" וגרם לו לצאת למתקפת נגד. לכן, הדבר החשוב הוא לפתוח את הדברים כאשר אתם נמצאים יחד ולנהל שיחה פנים מול פנים כך שהתקשורת תזרום והדברים יהיו ברורים לשני הצדדים. באופן כזה כל אחד מכם יוכל לומר את אשר על ליבו ללא הפרעות. נסי ליזום שיחה ודאגי לכך שלאורך השיחה הדברים יאמרו באופן נינוח ונעים כך שתוכלו לחלוק בתחושותיכם ובמחשבותיכם הכנים ביותר. כאשר השיחה מתנהלת באופן שכזה לא תהייה לו סיבה לומר דברים אליהם הוא אינו מתכוון (ואני משוכנעת שדבריו נאמרו ללא שום כוונה אמיתית).
אשמח באם תבחרי לעדכן בהמשך בהתפתחויות חיוביות...

נטע היקרה, לפעמים כל אחד מגיע ליחסי המין עם ציפיות והרגלים אינדיבידואליים משלו, המבוססים על העדפות אישיות, על נסיון העבר, על "טעם וריח" וכו', וכאשר האחר לא זורם איתו זה יוצר אכזבה,עיכוב בעוררות המינית, מוריד את החשק. ככל שזה קורה יותר פעמים ביניכם - זה גם יוצר צפייה שלילית לקראת הפעמים הבאות,

לכן, לדעתי עליכם ללמוד כמה עקרונות של סקס טנטרי - למשל ע"י מפגש זוגי (לא סדנא, אלא מפגש טיפולי) עם מטפלים טנטריים מנוסים, אשר ילמדו אתכם איך להיות יותר קשובים זה לגופו של זו, ואיך לזרום, להתמסר, ללמוד וללמד זה את זו מהן ההעדפות שלכם בדרך נעימה וללא מתח ותיסכול.
אם תרצי המלצה - טלפני אלי.

תודה, אני אבדוק את עניין הטנטרה, מדובר במפגש אחד או המספר מפגשים?
והאמת שהמצב לא יוצר ציפיה שלילית לגבי הפעמים הבאות, אלא רצון להוכיח שהפעם זה יהיה יותר טוב, מה שמביא לצורך בהשגיות בתחום, ועוד יותר מגביר את הלחץ..

אני מבינה, ובכל מקרה נוצר מתח מיותר והסקס הופך להיות שדה מערכה במקום מגרש שעשועים שבו יש חופש, פירגון, זרימה והתמסרות הדדית.

מדובר על כמה מפגשים, משום שלומדים גישה בסיסית ותרגילים בתקשורת מינית.

שירן היקרה, לצערי אין לי "פטנט" להשכחת טראומות.
אנחנו דווקא בנויים ביולוגית - מבחינת תיפקוד המוח - כך שנזכור היטב דברים חשובים ומטלטלים, כי זה מאפשר לנו לשרוד יותר טוב. אם זיהינו משהו בסביבתנו שפגע בנו - אנחנו נעשים הרבה יותר זהירים בהמשך, כדי לא להיפגע שוב מאותו דבר.

אז מאוד קשה "לסדר/לבלף" את עצמנו, ולהשתכנע שמשהו שפגע בנו אינו משמעותי.

אני חושבת שעלייך לגשת לכך בעיניים פקוחות לרווחה: להגיד לעצמך שזוהי נקודת תורפה שלו, זה מינוס שיש לו. אף אחד אינו מושלם, ומן הסתם גם לך יש מגרעות, או הרגלים או תכונות שעלולות להפריע לו.
כנראה יש ביניכם גם המון אהבה, אחרת לא היית מצליחה להתגבר כה מהר ולחזור להרגיש אהבה כלפיו עוד באותו יום.
אני חושבת שלאהוב באמת זו גם היכולת לאהוב מישהו תוך ידיעה וקבלה של המינוסים שלו.

כל גופי אמר לי שהכל בסדר, שלא קרה כלום, שבסך הכל כמו שהוא אמר זה "גרורות" מהגירושים וכו'....
אבל ככל שעובר הזמן הכעס כלפיו מתגבר והחוסר אמור בו מתעצם, ממש כל מילה שהוא אומר או כל מיקום שהוא טוען שהוא נמצא בו אני מוצאת את עצמי מפקפקת בו ואף מחפשת אותו בקטנות עד כדי ריבים. ואפילו מחפשת כל הזמן אפשרות להציץ לו שוב בפלאפון.
הוא מתמודד עם זה יפה ואפילו מבין שקשה לי להתמודד עם זה ומבקש שלא נדבר על זה כי זה כואב לו לחשוב שהוא פגע בי ומתנצל בכל פעם (לא הייתה בגידה פיזית, לטענתו)...
אני יודעת שאם אמשיך בקו הזה שאני נשאבת לתוכו המערכת יחסים ביננו לא תחזיק מעמד בטווח הרחוק.
אני חסרת אונים - אני יודעת שלא עבר מספיק זמן בכדי לשכוח.
אבל בכל זאת - איך מתמודדים עם זה?
איך מחזירים את האמון והביטחון?....

שירן היקרה, ראשית, תודה על שאת מעדכנת אותנו - תמיד נשארת סקרנות אצלנו ואצל המשתתפים לדעת איך דברים מתפתחים בטווח היותר רחוק.

לצערי אין לי פתרון ממשי עבורך. נוצר כאן פער בין תחושות הגוף והבטן שלך לבין נסיון העבר וההגיון שלוקחים אותך למקום של חשדנות וחוסר אמון - וזאת בשל השוק הפתאומי להיווכח שההתנהגות האוהבת שלו כלפייך מסתירה פלרטטנות ופנטזיות כמוסות לגבי נשים אחרות.

הפער הזה יוצר אצלך דיסוננס קוגניטיבי, ועל מנת לגשר על הדיסוננס את ממשיכה עם מחשבות החוסר אמון והרצון לבדוק אחריו.

ככל שהפער גדול יותר, ימשיכו לקנן בך המחשבות הללו.
עצם ההבנה של התהליך שקורה במוחך יכול לעזור לך להקטין את תגובותייך. קשה לי להסביר את המנגנון הזה כאן, בכתב, אבל זה הכיוון היחידי שאני יכולה להצביע עליו שיש לו סיכוי - לדעתי - לשנות את התגובות החזקות שלך למצב הנתון. כי כמו שאת כותבת בצדק - אם זה יימשך ביניכם - זה יעיב מאוד על היחסים ויגרום לסבל הדדי.

אנסה לחשוב על כל צעד שלי לפני שאני פועלת או אומרת.
תודה רבה - אדאג לעדכן אותך בהתפתחויות :)

שלום רב,
בן זוגי ואני שנה וחצי ביחד, גרים ביחד כבר שנה.
הוא מכור לפייסבוק בצורה כפייתית.
אם זה מהרגע שהוא מתעורר בבוקר - פותח את המחשב
נכנס הבייתה - פותח את המחשב
רעב, לפני שאוכל משהו - מחשב...

מחשב מחשב מחשב.
הולך לישון מאוחר - רק בשביל להיות עוד כמה שעות בפייסבוק.
כל הזמן זה פייסבוק.
אם אני עוברת באזור או מראה לי משהו במחשב - הוא דואג קודם להתנתק מהפייסבוק, פן אראה משהו שם.

מאז גיליתי את ה"פלירטוטים" שלו בהודעות - המצב לא השתנה לגבי זמן המחשב שלו. וגם לא את ההתנתקויות הפתאומויות שלו.
מיותר לציין כי - התלוננתי, התאוננתי, שיתפתי, התייעצתי איתו לגבי ההסתייגות שלי בנושא הפייסבוק.
אמרתי לו שמפריע לי שכשהוא קם משינה, עוד לפני שאומר לי בוקר טוב הוא מתחבר למחשב, מגיע הבייתה - לפני שאומר לי שלום.... וכו' וכו'.... אפילו, בזמן שהבת שלו נמצאת אצלינו - הוא רוב הזמן במחשב - ככה שחצי נחמה, העניין הזה לא רק איתי. הבעייה בו ולא בי.

עוד מיותר להגיד כי נושא המחשב לא עוזר לי לרפא את הפצע או את האמון שנפער.
שיתפתי אותו שקשה לי עדיין לתת בו אמון מלא, ושיש בי כל הזמן דחף להציץ לו בפלאפון או בכל מיני דברים שאפשר - ושאני עוצרת את עצמי בכל הכח.

איך אני אוכל להעביר אליו את התחושות שלי על מנת שיידע שבשביל לתקן ולגשר את הפער - הוא יצטרך לשנות את ההרגל המעצבן הזה? איך אפשר לגמול אותו מכך?

בנוסף - הכרתי אותו שהוא כבר היה מכור לפייסבוק והעניין הזה תמיד הפריע לי, פעם יותר ופעם פחות.

תודה רבה והמשך יום נעים!!!

שירן היקרה, יש לבן זוגך הרגל גרוע שהוא ממש מכור לו, ועל פי התיאור שלך זה משהו שקשה לחיות איתו. זה פוגע באמון בנוסף על מה שגילית ללפני כן בסמסים, העובדה שהוא מסתיר ממך את המסך וכו', וכמו כן זה משדר מה באמת מדליק אותו ומעורר אותו.

עלייך לבדוק עם עצמך האם זה משהו שאת מוכנה לחיות איתו, כי להילחם בכך כבר ניסית ולא הצלחת.

אם הוא יחליט שהוא מכיר בבעייה הזאת ומוכן לטפל בה - תני לכך צ'אנס ותראי האם זה משתפר, אבל אם לא, יש לי הרגשה שיהיה לך קשה לחיות איתו עם ההתמכרות הזאת.

מאיה היקרה, מצב לא פשוט!
יש לי הרגשה שאת לא תאהבי את התשובה שלי, אבל זו דעתי:
אני מדמיינת לעצמי את הסצנה בבריכה, ואת יודעת, קשה בדיוק לדעת באיזו צורה וסגנון פנית אל האב ההוא. סביר שפנית אליו בכוונה לחנך אותו ולהטיף לו מוסר על מעשהו (שלגביו אין ספק שהוא לא בסדר).

העניין הוא שזו היתה פעולה שלך, יוזמה שלך, אחריות שלך, ואת ציפית שבעלך יתן לך גיבוי וייקח אחריות על מעשייך.
יתכן שבעלך זיהה שמדובר באדם שעלול להיות תוקפני ומסוכן,ועשה את החשבון שלו שעדיף לא להיכנס איתו לעימות על אגו - במצב שהאגו שלו כבר נפגע על ידי מה ואיך שאמרת לו.

ויתכן דבר נוסף, שבעלך קצת (או הרבה) רגיש לדרך בה את נוהגת לדבר עם אנשים במצבים שלא מוצאים חן בעינייך. תבדקי את עצמך - האם זה משהו שמפריע לו - הדרך בה את מגיבה במצבים בהם אינך מרוצה ממה שקורה. נניח נותני שרות למיניהם - לפעמים בני הזוג שלנו נבוכים מהתנהגותנו בציבור, והיו מעדיפים שלא נעשה עניין מדברים שניתן להתעלם מהם.
אם זה נכון לגבי בעלך - אז יש לו כבר רגישות והתנגדות לדרך בה את מגיבה, ואם הוא היה נותן לך גיבוי במצב כזה - הוא היה פועל בניגוד לאמונה שלו שכלל לא צריך להתעמת עם אנשים במצב כזה.

בקיצור, אני מציעה לך להיות אחראית בעצמך על מעשייך ועל הדיבור שלך, ולדעת לא להיכנס למצבים שאת לא יכולה בעצמך להיחלץ מהם וזקוקה לתמיכתו של בעלך.

דרור היקר, ההתרשמות שלי היא שאתה קצת נמחק מול אישתך. אין לי כוונה "לסכסך", אלא להביא לתשומת לבך שתחושות כאלו אינן בריאות, לא לך ולא לאישתך. כרגע זה נוח לה שאתה מתקפל ולא עושה עניין ולא נאבק, אבל זה עלול "להתפוצץ" לשניכם בפרצוף כאר פשוט יימאס לך ואתה עלול להתפרץ וזה יהיה חבל.

כרגע אישתך עושה מה שמתאים לה ונוח לה, כי אתה זורם ולא עושה עניין. מאפשר לה.
אינני קוראת כאן למלחמה.
יחד עם זאת אני כן חושבת שבזוגיות כל אחד צריך להשמיע את קולו, ולהקשיב לצרכיו של בן /בת הזוג, ומתוך ההקשבה לצרכים של עצמך ושל בן הזוג - לקבל את ההחלטותולבחור כל אחד את בחירתו.
אם אתה נמצא בזוגיות שבה לא מקשיבים לצרכים שלך - יגיע יום שבו תרגיש מחוק מדי וחנוק מדי והכל עלול להתפרק.
עליך להסביר זאת לאישתך, אבל להגיע לשיחה כזאת מתוך תכנון, לא בעת מצוקה, בעיצומו של ויכוח או ריב.

אנא ענו לי

היי
התשובה נמצאת בשאלה---
האם אני מגזימה, האם אני צודקת, מה לעשות?
כן, את צודקת שאת מגזימה!
תרפי ותשחררי קצת מהעניין והכל יסתדר- בהתחייבות!
בהצלחה

מבולבלת יקרה,

לעיתים, בגלל שמקנן בתוכנו רצון עז להשיג מטרה כלשהיא, מטרה שהיא למעשה אמצעי בלבד למימוש השאיפה האמיתית שלנו, אנו נוטים להתמקד במטרה זו ולהתייחס אליה כאילו היא שאיפה עצמה. במילים אחרות, אנו מתמקדים כל-כך באמצעי שאנו שוכחים שזהו אמצעי בלבד. אנו כל-כך מרוכזים במטרה שלנו עד אשר אנו שוכחים מהם הדברים החשובים לנו באמת...זהו הטבע האנושי...
השאיפה האמיתית שלך היא ה"יחד" שלכם, העתיד המשותף שלכם, תקשורת טובה ובונה, אהבה, זוגיות ארוכת-טווח וצמיחה והתפתחות משותפת של כל אחד מכם לצד התפתחות הזוגיות שלכם. המטרה שלך היא הדירה, המגורים המשותפים. אל תאפשרי לעצמך להפוך את הרצון העז למצוא מקום מגורים המתאים לרצונותיכם ולצרכיכם לשאיפה עצמה.
התאזרי בעוד קצת סבלנות. אני משוכנעת שכאשר תהא זו הדירה המיועדת לכם, דירה אשר תמצא חן בעיניכם ותענה על מבוקשכם גם בתחום הכלכלי, הדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר ומהר מכפי שאת חושבת, כפי שקורה כאשר מתרחשים הדברים הנכונים לנו, בעת הנכונה לנו.
בינתיים החזירי את המיקוד למה שחשוב באמת, הקשר שלכם.

קודם כל אני ממש מודה לכם על הכול. דבר שני, בזמן האחרון אני חושבת שיש לי בעיה. כמו עם המגורים שלא האמנתי-למעשה אני לא מאמינה לכלום..מפחדת שיש דברים שהוא מסתיר ממני, מפחדת ממחלות, בעצם די לא סומכת בכלום ואני לא יודעת אם זה כי יש לי בעיה או שזה נורמלי..מה לעשות ?למה אני לא סומכת עליו בכלום?זו אני או הוא..המון תודה

מבולבלת יקרה,

נראה כאילו נכנסת למעין מערבולת של חששות וחוסר אמון אשר סוחפת אותך רחוק יותר ויותר ומהר יותר ויותר.
הסחף הזה נובע מהרגש. אצל רובנו כאשר הרגשות עולים על גדותיהם, לטוב ולרע, אנו נוהים אחריהם לחלוטין. כאשר הסחף מביא אותנו למקומות טובים אז זה נהדר אולם, כאשר הסחף הזה "מוריד" אותנו למטה ו"מושך" אותנו למקומות חשוכים, כמו במקרה שלך, רצוי לשים לזה סוף וזה כלל לא פשוט.
אז איך בכל זאת תוכלי להפסיק את הסחף?
נסי "לשים" את ההיגיון במקום הראשון. בכל פעם שאת חשה כי את נגררת שוב למערבולת עצרי רגע וחשבי האם יש לכך סיבה או הסבר הגיוניים. האם קרה משהו אשר גורם לך לחוש כפי שאת חשה.
זה רק נראה ומרגיש כאילו אין לנו שליטה על הרגשות שלנו, למעשה יש לנו שליטה. הכל עניין של מינון נכון בין הרגש להיגיון וכאשר הרגשות "משתוללים" יש "להרגיע" אותם בעזרת ההיגיון. כך, בכל פעם שאת חשה שאת "לא בשליטה", שאת נסחפת שוב למערבולת הלו בריאה הזו, עצרי, נסי לחשוב האם באמת יש סיבה לחששותייך ולתחושותייך. אני מוצאת שיש גם מקום לשתף את בן-זוגך היות שאני מאמינה שלפחות על חלק גדול מהתחושות ומהמחשבות המחלישות הנ"ל הוא יוכל לענות. לחילופין, אם את חשה כי ממילא אינך מאמינה לו ושהוא מסתיר מפנייך את האמת אולי יש מקום לשקול סיוע של איש מקצוע על-מנת שתוכלי לקבל כלים להתמודד נכון עם המצב הרגשי הזה אליו נקלעת.
כמובן ובמידה ויש סיבות מוצדקות לתחושותייך יש מקום לשקול את המשך הקשר.

שלום יוסי,

נראה כי מעבר לפגיעה שלה יש לדינמיקה הזוגית ביניכם איזשהו דפוס ברור, כפי שציינת, שאתה ה"מפייס" ואילו היא ה"נפגעת". היא לבטח מסכימה איתך כשאתם רגועים ומדברים שהדפוס הזה של חוסר תקשורת אינו בריא, אך לצערנו לא תמיד ניתן לשוט על דפוסים אם לא באמת רוצים בשינוי. יש אמירות והצהרות של רצון לשנות (שזאת התחלה טובה), אך יש קשיים בדרך לא פעם.

נראה שהפעם היא אכן נפגעה מעצם הרעיון להזמין איתך לקניון אשה אחרת. כנראה חשוב לאשתך לקבל את החיזוקים והאישורים לגבי הזוגיות שלכם ולגבי האהבה שלך אליה. מאידך, יתכן וההתנגדויות החזקות שלה נובעות מעניינים אחרים שיש בקשר, שיש לעבוד עליהם, ודרך המקרה הזה היא כועסת עליך על משקעים נוספים מהעבר. טוב עשית שהתנצלת והבחנת בפגיעה שלה.

השתיקה הזאת כנראה מסמלת את המרחב שהיא זקוקה לו. הייתי מציעה בשלב ראשון לא לפנות אליה עד שהיא תתקרר מעט מהכעס שלה, ולנסות להסביר לה בעדינות שסה"כ זה היה מפגש תמים, ואתה מתנצל על הפגיעה. נשאלת השאלה מה אתה מרגיש נוכח ההתנגדות שלה למפגשים כאלו, ואולי אם היית מזמין את אשתך ומצרף אותה- התגובה היתה שונה.

דווקא בגלל שאתה איש של משפחה ובית, הייתי ממליצה כן לתפוס מרחק, ולהגיד לה - עכשיו אני מתרחק עד שתרגעי מעט ותוכלי לדבר על הכל בלי ברוגזים. הרי סיכמנו שזה לא מתאים. כשתרצי- אני פה להקשיב לך ולהבין למה את כ"כ כועסת. וזהו- להתרחק עד שהיא מסמנת שהיא מעוניינת לדבר.

אולי זה יהיה קשה עקב הנטיה לרצות אותה ולהרגיש אשם- אבל נסה להבין שאם תיתן לה מרחב, לחשוב על הדברים ולחוות קצת את היעדרות הקירבה שלך (ז"א לא לחזר פתאום) היא אולי תבין שאתה גם יודע להתרחק ולא רק לפייס.. ובכך היא גם לא תקלוט אותך כמובן מאליו.

מקוה שהצלחתי לסייע. בהצלחה רבה.

הי מעיין,

תודה לך על מה שכתבת.

את בעצם מדברת על איזה סדר עדיפות שהוא אישי שלך. בעוד כולם מחפשים מה טוב לחבר/ה ולזוגיות ואח"כ מפנים זמן לחברים, לך חשוב דווקא בסדר שונה. כנראה העצמיות שלך והאינדיבידואל שלך מאוד משמעותיים לך, וזה טוב- לשמר את האופי והעצמי לך ולא להיבלע לתוך הזוגיות ולהימחק בה. זה חשוב שאת עושה את ההפרדה הזאת.

קודם כל חשוב להציף ולדבר עם החבר על הדברים האלו. תקשורת היא אחד הדברים היותר חשובים שצריך לשים עליהם דגש בקשר. אל תחשבי שהוא מנחש או בטח יודע למה את מתכוונת או למה את זקוקה. אמרי לו את זה מפורשות. כך לא יהיו אי הבנות. מעבר לזה, חשוב לבדוק- מה זוגיות אומרת לך, איזה מודל של זוגיות טוב לך, איפה את לא מרגישה נשאבת, מה היית רוצה שיהיה או לא יהיה בזוגיות.

אמנם מבחוץ נראה שלכולם יש זוגיות אחת טובה, או בעלת דפוסים ברורים מוגדרים לכולם, אבל האמת היא שלכל זוג יש את הזוגיות שלו. ויתכן ולך דווקא מתאים מודל זוגי מסוים, ששומר גם עלייך כאדם אחד, וגם עליכם כשני אנשים. יתכן והזוגיות מעט מלחיצה אותך ומשאירה אותך מעט מבולבלת לגבי סדר העדיפות של חייך. כך ששוב, יש להציף ולספר לו מה את מרגישה. אם קשה לך, כתבי על דף מה את עוברת- בדיוק כפי שעשית פה.

נסי לקבוע או לכתוב לעצמך איזה "הסכם זוגי" שיהיה לך קל יותר להיות בו ולא להיות נסערת או מעוצבנת. נסי לחשוב מה טוב לך ומה היית רוצה בזוגיות מבחינת זמנים ביחד וזמנים לחוד. מתי חשוב לך הביחד ותוסיפי לעצמך דוגמאות. כשהכל יהיה מסודר שתפי אותו והראי לו מה כתבת. נסי להביא ולגייס אותו לתוך תהליך שיגרום, בסופו של דבר, לתקשורת טובה יותר ולזוגיות שיותר מתאימה עבורך.

תודה על התגובה
ומה אני עושה עם זה
שאוקי הוא התקשר יומיים ואז לא התקשר מתי שבד"כ מתקשר
התקשרתי אני כמו שכתבתי יצא עם חברים ושלח הודעה כשראה את ההודעה שנדבר מחר
והוא לא התקשר! אומנם גם אני לא , אבל אולי זה קטנוני אבל הוא הבחור
ואני כן התקשרתי זה לא שלא התקשרתי בכלל
הוא גם כנעט ולא שולח הודעות סתם ככה
ועכשיו עשר ורבע אולי כן הגיוני להתקשר אבל מעצבן אותי הוא לא התקשר

אני ממש בסימן שאלה על הקשר הזה שאמור להיות מרחוק עם כל מה שכתבתי בהודעת הקודמת ,וכן בפגישות הוא מראה קרבה ויחס והכל בסדר ואומר שהתגעגע ואני מרגישה שזה באמת , אבל עם כל הקושי שאני רואה בשילוב הזה , מה נראה לו שאני צריכה לשאול את עצמי ולהתעצבן מזה שהוא לא מתקשר?

למה בחורים לא מבינים שהם חייבים לתת תשומת לב לבחורה כ-ל הזמן,ודיברתי איתו על הנושא לפני כמה שבועות...
אתמול הוא כתב לי נדבר מחר...אז תתקשר או לפחות תשלח הודעה משהו

אני ממש בספק לגבי הקשר הזה...אין לי כח לכל הקטע של התיסבוך שיש בזוגיות...

הי מעיין,

שוב נשאלת השאלה האם כרגע זוגיות מתאימה לך בחייך. נראה שאת זקוקה להרבה משאבים ואנרגיות עבור הקשר הזה וזה מעט מקשה עלייך. נראה כי את בהחלט טיפוס שצריך זוגיות צמודה יותר ולא בטוח שהוא יכול לאפשר לך את זה. נסי לברר עם עצמך האם באמת את מצליחה להיות פחות קטנונית בקשר, שהרי קשר "מרחוק" הוא קשה יותר מקשר קרוב שפחות מגביל בפגישות.

האידיאל הוא שאת לא תרגישי שאת זקוקה לטלפונים האלו כ-ל הזמן, אלא תדעי גם לתת לעצמך את המרחב הזה- ולמצוא לך עיסוקים נוספים מלבד הזוגיות.

העובדה כי אומר שיתקשר והוא לא מתקשר אולי מספרת על כך שהוא חש מעט לחוץ ומאויים מעצם הרצון שלך להיות בקשר כל הזמן או לבוא בדרישות שהוא יתקשר. לצד בשני בד"כ לא נוח עם "פנקסנות"- מתי התקשרת, למה לא התקשרת, וכו'.

בגדול הייתי ממליצה לך להתמקד במשפט האחרון שכתבת כאן- האם יש לך כוח לכל הזוגיות ולכל התיסבוך? כי בזוגיות בהחלט צריך להשקיע, בין היתר גם ויתור ופשרות, בנושאים שציינת.