פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לילך,

אני מצטערת על מה שאת עוברת, בתחושתך בן זוגך רואה רק את צרכיו ולא אותך, בעיקר במצבים שאת כה זקוקה לו. קל מאוד לקיים זוגיות כשטוב לשני הצדדים, זה החלק היפה של הקשר. החלק הפחות יפה והיותר קשה, וזה למעשה הניסיונות שהקשר עומד בהם- הם הפעמים האלו בהם באמת צריך לראות את האחר. לא קל תמיד לעשות את זה אבל השאיפה היא שברוב הפעמים תהיה הסתכלות והתבוננות גם בצד השני.

בגלל שבאישיותך את נוטה להעניק ולתת בקשר, והוא באישיותו יותר רואה את עצמו, לדברייך, כנראה זה התאים ומצאתם את הסיפוק בקשר. עכשיו כשאת יותר זקוקה לו הוא מתקשה לראות אותך. נשאלת השאלה למה את כה מעניקה עד שכבר "אין לך משל עצמך"? נשמע שמתוך המקום הזה, שאת בהחלט יכולה לשלוט בו, הגעת למצב הזה. קשה לעמוד מול מישהו שרק שואב ולא מעניק. אך אני לא בטוחה שהוא "שחור ולבן", ז"א, לא מעניק לחלוטין. יתכן ובמצבים מסוימים שאת מבקשת את תשומת הלב אלייך- הוא פשוט לא מצליח להיות שם והוא קם ועוזב. יש לכך כמה מרכיבים, ביניהם, דרך התקשורת שלכם, איך את מנסחת בקשות מולו (דרישה, בקשה, שאלה), יש גברים שחשים מצוקה קשה כשבת הזוג בוכה מולם, יש כאלו שדווקא יתגייסו ל"בכי" ויתנו את המענה. לכן חשוב לבדוק איזה סוג תקשורת נכון מולו.

אני מחדדת שוב שהיכולת והנטיה שלך לבטל את עצמך, לוותר על צרכייך- היא לגמרי בשליטתך. בן זוגך אולי מעמיד אותך פה בניסיון לא פשוט, לא לוותר על צרכייך- לעמוד עליהם. השאלה היא איך עושים את זה מולו מבלי להבריח אותו מהקשר. סביר להניח שכאשר אינך מקבלת את מה שאת זקוקה לו- את תכעסי, זה טבעי. חשוב לבדוק מה את יכולה לשנות מולו כדי לגייס אותו יותר לקשר.

תודה רבה על המענה המהיר תשובתך משמעותית עבורי אני עדיין לומדת את שכתבת לי ומנסה להפנים יתכן ואם הייתי מפנה מהזמן שמקדישה לו ולילדיו ומשקיעה בעצמי לא הייתי חשה כה מרוקנת כשהוא לא שם עבורי אף פעם
קשה לי לחשוב באיזה צורה הוא כן היה מתיחס כיוון שאני תמיד מדברת איתו מראש על מעט הדברים החשובים לי ואז הוא מיתיחס בהנה ומפריח הבטחות אך כשמגיע הרגע הוא הופך את עורו ולמלול צערי המיתבטא לא בכעס ולא בהתקפה אלא בניסיון הידברות שקט או לחילופין במצב גרוע יותר בבכי חרישי לתוך הכר הוא פשוט נעלם מאים בניתוק ולכן נאלצתי בכל פעם לוותר כדי לשמר את הקשר


לו היה מדובר בדברים קטנים כמו ארוע שהיה חשוב לי להיות בו או יציאה או פרחים ליום הולדת הייתי מעבירה דף בקלות הבעיה היא שמדובר בדרים קריטים כמו חתימת חוזה על דירה לתווך של שנה לפחות למרות שגדדנו במשך שנה וגרנו בדירות מוזנחות לשכירות של חודשועברנו כ7 פעמים וביום שמצאנו דירה והוא היתחב לחתום הוא נעלם לשבועיים

או להשקיע ביחסי מין יותר מפעם ב3 חודשים וכו

במצב הזה איני יכולה לבחור דרך הידברות כזה או אחר כי הוא נעלם ומאים בפרידה
ניסית לדבר איתו בימים רגועים אך אז הוא פריח הבטחות והבנוטת
מה עושים

הי לילך,

לא פשוט מה שעובר עלייך. נראה שדפוס התקשורת שלו מאוד בעייתיים, הוא מאיים בניתוק הקשר כי הוא כנראה מרגיש מאוים בעצמו- מהבכי או מהעימות עצמו בלדבר, בלהתמודד.

דבר נוסף שמשפיע על התחושות שלך הן הריקנות שאת חשה בחייך, לצד החיים המשותפים. נסי להפריד בין חייך כאדם אינדיבידואלי, לבין חייכם כזוג. נראה שמחקת הרבה "עבור" הקשר. אולי שווה לנסות למלא את חייך יותר, בדברים שקשורים רק לרווחתך האישית הפעם.

בואי לא נשכח מה הוא חווה ביחסים עם אשתו המנוחה, יש לכך חשיבות קריטית לגבי הטראומה שחווה בקשר, הפרידה הנוראית הזאת מבת זוג, האשמה אולי שהוא סוחב על גבו. לכן אני לא חושבת שיש "לדון" אותו כבן זוג רגיל לחלוטין. בכל זאת, הוא חווה אובדן מאוד קשה. אולי הוא מנסה לא לשחזר את הכישלון ועושה פעולות מסוימות ונוקט בצעדים מסוימים כדי לא להיכוות שוב. אלו רק השערות.

כאשר הוא ביום רגוע והוא מפריח הבטחות, אולי שווה להתמקד בהבטחה אחת בלבד שהוא מוכן גם לקיים, אפילו לכתוב את זה ולסכם מה עושים כדי שזה יתקיים, ומתי עושים את זה. ז"א לתת לזה תוקף ממש ולנסות הפעם גם ליישם את זה. חשוב שזאת לא תהיה הבטחה עצומה אלא משהו קטן, על מנת להגביר את הסיכויים להצליח בו. הצלחה קטנה תגרור עוד אחת כזאת. מה דעתך?

מה דעתי? דעתי שאת מקסימה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תודה רבה קראתי בעיון את עצותיך אני חושבת שאת מאד צודקת עדיף שאשתחרר קצת ואעצם עצמי בתחומי פעילות ועבודה שאני טובה בהם ולא אוותר על הכל ככה שלאמצב רוחי לא יהיה תלוי רק ביחסו אלי

לגבי לסכם איתו ניסיתי בעבר בימים הטובים לסכם איתו הוא הבטיח וזה לא קרה
הוא כאילו ביים מריבה שחיפש אותי מתחת לאדמה כדי שלא יהיו תנאים שמשהו טוב יצא באותו יום
אנסה עצתך שוב באופן שאתמקד בדבר אחד כל פעם ולא יותר

אך לשם כך עליו לשוב מהעלמותו הוא אנו עונה לטלפונים ומיתעלם לחלוטין עבר לגור אצל הבת הנשואה שהיתנגדה לכך שיתחתן זה מה שידוע לי


הוא מגיע ממגזר נורא חרדי ששם הכבעלי נושאים כל חג וכל שבועים לרב שלהם והנשים והנכדים נישארים לבד ולא עובדות
הן חיו כל הזמן על חשבןנו ועדין אך נותנות לו להרגישד אשם שלא תמיד יש להן מקום להיתנחל
אני מזמינה אותן הרבה אך הן 7 ועוד כל אחת עם הרבה ילדים והן נורא מקנאות אם מזמינים אחת ולא את השניה והיו רגילות להיתנחל אצלו יום יום
שם הוא כרגע נימצא ועם ישוב אנסה את שהיצעת

המון תודה עזרת לי בנתים הרבה ואני מעריכה את נכונותך הכנה לסיע מעריכה זאת מכל הלב
תודה

הי לילך,

תודה לך, אני שמחה שאני יכולה לעזור.

כמובן אשמח לשמוע אם העצות האלו הועילו והאם יש איזה שינוי בהרגשתך. יש משמעות רבה למנטליות ולמקום ממנו הוא מגיע. אולי שווה להתייעץ גם עם רב באיזור, מהמגזר שלו, ולראות אם יש משהו שאפשר לעשות ברמה הזוגית או ברמת התקשורת מולו.

ככל שאת נותנת יותר מידע כך יותר קל להתאים את הכיוון הכללי לסייע לך.

תודה לך ושבת שלום,

שוב מפח נפש .כשניסיתי לבקש ממנו שיחה או הידברות הוא מיתנתק לא עונה לטלפונים ועבר לגור סופית בבית ביתו הבכורהוברחוב שכל שאר ילדיו גרים הנשואים
הוא לא מוכן לסגור על דירה שהבטיח לי לפני 7 חודשים שנעבור אליה ולאחר נדודים רבים כי הוא טוען שכשהוא הבטיח זאת הוא חשב
שמגורינו בקירבת מקום יספיקו לו כיוון שאנו מבקרים ומארחים את ילדיו הרבה ורצה שהבת הלא נשואה תוכל להעזר בנו ,,,הבטיח לאחר נישואיה הוא יוכל לידאוג לי לצאת מהקרוואן שגרנו בו ולעבור לבית נורמלי ולהעניק לי זמן איכות


אך כעת לאחר שחיתן ביתו ולמרות היתמסרותי אליו ואליה בכל הריצות והעזרה הפיזית והריגשית

ולאחר שבילינו 7 חודשים אינטנסיבי בחברתם למרות שהבטיח לדאוג לי הוא שינה את דעתו וחושב לחזור לגור בבני ברק למרות התחיבותו לפני נישואינו שהוא עצמאי ושזה קיצוני עבורי הם שיכים לחסידות קיצונית בה הבעלים כמעט לא בבית ואין מגע פיזי ואפילו לא הולכים יחד ברחוב ובחגים הבעלים לא בבית וככה כולם יהיו אצלו עם הילדים כמו פעם
בלי זה הוא מיוסר ולא יכול להעניק לי כלום
הוא חוזר על התנית הקשר או שתסכימי לגור בחברה הזו עם החוקים האלה כשכולם על הראש יום ולילה או שלא אשאר נשוי ואינך יכולה לצפות ממני לדבר כי כל עוד זה לא קיים אני לא מסוגל להעניק כלום



אני לא מתחילה את המערכה הזו היום
אני כבר עברתי את שלב התמימות הגובלת באיבוד לדעת במיבצעים רבים למען ילדיו הנשואים ואלה שלו ועבורו כדי שיהיה מאושר וכדי שיעריך וחכתי לרגע בו הוא יעניק משהו לי

הדפוס הזה הוא כבר שנתיים של מאמצי על לרצות אדם שהחליט שכל עוד חסר לו משהו אז הכל רע הכל לא שווה ושגם כשממלאת לו את צרכיו במאמצי על לא עוברים יומים ושוב יש לו מצב רוח קודר ומגיעה הדרישה הבאה

הוא יודע כמה אני אוהבת אותו וכמה קשה יהיה לי להישאר לבד כי אני חוזרת בתשובה וזקוקה למיסגרת הבית לאוירה דתית בבית משלי והוא גם יודע כמה קשה היחס החברתי לאישה פרודה במערכת זאת
הוא מישתמש בזה ואומר לי את לא רוצה להיפרד נכון
את לא רוצה להישאר לבד לי יש מישפחה דתית ילדים אחים וכו אז אם את לא רוצה לאבד זאת תיצטרכי למלא לי עוד ועוד דרישות


עם כל הרצון הטוב אני כבר לא מסוגלת............מרוסקת ושבורה משנתים של אהבה הענקה פינוק ועבודה פיזית קשה למישפחה שלמה בלי לקבל מילה טובה יחס מעריך או מילוי משהו ממה שחשוב לי בעיקר קשה לי שהוא מתנה אינטימיות פיזית במשך חודשים עד למילוי הדרישה הבאה


אני אומנם באה מבית חילוני אך יש לכל אחיותי ובני זוגם ערכים אלמנטטרים ואף אחד לא מאיים כל שני וחמישי בפרידה על קושי הכי קטן או צורך של בת הזוג או משאיר להן רשימת מטלות בלתי פוסקות ומתנה האינטימיות בזה


ודבר אחד החלטתי בעיקבות עזרתך להתחיל לפחות לפרגן לעצמי רגעי אושר אישיים בלי קשר אליו
לקחת את הזמן כעת כשהוא במילא הלך לצורך האיום לבנותיו ולקחת אחריות על האושר שלי .אך איני יודעת מה להגיד לו
ן

היי

ברכות לעדי שנתנה לך מענה מהיר ומעשי:
אני מבקש להוסיף מאחר והוא לא מקיים את התחייבויותיו הבסיסיות הלא המה כתובים שחור על גבי לבן בתורה שהוא מאמין בה, את צריכה להגדיר מחדש את היחסים ביניכם, יהיה לך יותר קל לעשות זאת באמצעות גורם שלישי,
דבר ראשון - חידוש הקשר הזוגי וקדושתו!
דבר שני - תתאמו ציפיות, בשביל מה באת, לאן את הולכת, מי עושה מה ומתי,
דבר שלישי - מהי מידת האחריות שלך כלפי בניו ובנותיו הנשואים וכו',

קחי לעצמך את כל הזמן שבעולם לטפח את האישיות שלך, לעולם אל תזניחי את הדברים שחשובים לך,

בהצלחה

רק עתה תיקנו המחשב אס סליחה על איחור במענה
תודה רבה רבה על האיכפתיות והמענה
עזרת לחי לארגן תחושות רבות במישפטים מתומצתים המשקפים את עיקרי הדברים מעריכה עזרה ותודה

הי שוב לילך,

בהמשך לדברים הנכונים של בני, חשוב מאוד להסתכל עלייך כעל אדם נפרד, ומה בעצם המטרה. המטרה היא שתהיי מאושרת ומסופקת בקשר. מערכת דתית ומסגרת דתית תוכלי למצוא לא רק ע"י תלות בבעלך, אלא גם במקומות נוספים שישמחו לתת לך הכלה כזאת כפי שאת צריכה.

מעבר לכך אני מתקשה לראות את בן זוגך עושה צעד לקראתך ואף להפך- מציב לך תנאים ברורים להישארות בקשר. הוא מבטיח הבטחות ואינו מקיים, אורח חייו בעייתי מבחינתך, הוא מאיים עלייך שתישארי לבד ומזכיר לך כמה הסטטוס שלך יהיה בעייתי, הוא אינו מתקשר איתך כמו שמצופה ממנו, ועוד.

המלצתי היא לפנות לאשת קשר באיזור, מישהי דתיה כמוך שאת סומכת עליה, דמות מכילה שיכולה להיות לך לאוזן קשבת ואולי גם להדריך אותך מה לעשות. מישהי שהיא פתוחה דיה לראות אותך בתוך כל המכלול ואת אושרך במקום הראשון. מישהי שתוכל להבין את התסכול שלך. אם תרצי תוכלי להמשיך להתייעץ איתי ואנסה לכוון אותך ככל שניתן.

בברכת הצלחה,

תודה על ההיתיחסות והאיכפתיות סליחה על העיכוב היתה בעיה השבוע במחשב
עדיין לומדת את תשובתך
אימי שהיא עובדת סוציאלית מאד העריכה צורת חשיבתך ןגם אני חשה שאת רואה את טובתי מול עינייך ושאני חייבת להיות קשובה לדבריך למען היציבות הבסיסית שלי.


אולי כי כה אהבתי אותו ואולי כי הישקעתי בו המון היפסקתי מזמן ךלחשוב על עצמי ואולי כי הביע וכמיהה לקשר לפני נישואינו ...אולי כי ריחמתי עליו שהיה אלמן...ואולי כי לפני נישואינו הביע מישאלת לב לחיים שמחים שיתופיים ואוהבים האמנתי שחיינו יהיו ניפלאים ושגם אם יהיו קשיים עם רצון משותף ואהבה על הכל ניתן להיתגבר

לא היתעצלתי מלעניק לילדיו ואני אוהבת לפנק ולארח אז לא חשבתי שילדיו הנשואים יהוו בעיה.....
אך כניראה לא היכרתי את החברה המאד קיצונית הזו הייתי אולי תמימה חדשה חוזרת בתשובה....
וכעת
לי מאד קשה להפריד כניראה בין מה שהוא הבטיח שיהיה בין מה שחלמתי שיקרה בנישואין בין מה שאמר שהוא רוצה שיהיה לבין מה שבעצם קרה בשטח

הוא נתן לי להבין שאם אוותר עוד ועוד אז אחרי זה הוא יתחשב ויעניק גם לי אך עד שאינו מאושר לגמרי הוא אינו יכול להעניק דבר

בקיצור חשבתי הנה עוד ויתור אחד עוד מתיחה אחת מצידי עוד מאמץ נוסף והנה הוא גם יחשוב עלי אך זה לא קרה להפך בכל פעם שאני ניזקקתי לו הוא היתחיל בקול דו שיח עם עצמו עם מלאתי מספיק את צרכיו ובקושתיו ואם מגיע לי לקבל משהו ממנו
המסקנה תמיד היתה שלילית אלא עם אשקיע בעוד תחום וזה לצערי נהיה מעגל שלעולם אינו ניגמר.... מציאות חיים בה כשאני מעניקה לו הוא שמח ומאושר ומפריח הבטחות ואז אחרי כן מציאות ביקורתית שהכל לא מספיק שווה כי חסר לו משהו נוסף ...מציאות בעצם קשה מאכזבת ואכזרית אפילו.....

כעת בעיקבות הקושי שלי להמשיך כך כתבתי לך ואני יודעת שחיבת להפנים חזק את דאגתך אלי ולהתחיל לחיות
מנסה......אולי אסע לסוף שבוע ארוך לחופש להרגע להפנים ולחשוב מה הלאה

בנתיים המון תודה מעריכה מאד מאד
שבת שלום

שלום לילך ובוקר טוב,

ראשית תודה לך על המילים החמות, אני שמחה לעזור.

את מעלה כאן אותך כאדם שנכנס לתרבות חדשה, למשהו שהוא לא הכיר עד כה מבפנים, ומה ששאב אותך לתוך זה הוא קודם כל ההצהרות של בן זוגך, ההבטחות והעולם הורוד שהוא הציג לפנייך. מעבר לזה גם החממה הדתית שאת זקוקה לה בתקופת התחזקותך. נוסיף לכך את החמלה שאת חשת לבן זוגך, וכמובן שבהתחלה זה נראה מבטיח, ובשם האהבה בהחלט ניתן היה להבין את המקום הזה.

מעבר לזה, בן זוגך לצערי לא מקיים את מה שמבטיח, מאחורי המילים לא עומדים מעשים קונקרטיים והגשמת התקוות שלך. אין ממש ביחד, יש אותו ואת סיפוק צרכיו ו"אם" הוא יסופק ויתרצה, אז יבוא לקראתך. לצערנו זה לא עובד ככה, ומשהו גם אומר לי שהוא לא יהיה מסופק אף פעם. כיוון שקיימת נטיה ברורה לבקש עוד ועוד ללא שובע.

זה רעיון טוב לעשות איזשהו פסק זמן ולחשוב עם עצמך לאן את לוקחת את חייך הלאה, זכרי שהחיים הם בשליטתך, ואושרך- באחריותך. אין מישהו שאת צריכה להיות תלויה בו שיגשים את אושרך (כפי שעושה בן זוגך למשל, מולך). רק אנחנו אחראיים לאושר ולשמחה שיש לנו בחיינו- ואנחנו צריכים גם להתאמץ לפעמים להשיג את זה. אם נצפה שהחברה תספק לנו את זה, זה אומר דבר מאוד עצוב- שאנחנו תלויים באחרים כדי להיות מסופקים. זה לא דבר נכון לחיות לפיו.

אני שמחה שאת בדרך הנכונה ואין לי ספק שעם תמיכה מתאימה את גם תצליחי לצאת לדרך שיותר מתאימה לך, זוגית ואישית.

הי kgsh vherv u,usv auc
חוזרת אליך לאחר תקופה ארוכה של ניסיונות שונים
כיוון שלא היצלחתי לשנות את המצב עם בעלי שמאז נישאר אצל הילדים ניסיתי לשנות את עצמי
גם הלכתי לסדנאות העצמה אישית וגם לסדנאות של היתמודדות עם תיסכול כעסים ותיקשורת חיובית ועוד
כל התקופה הזו ניסיתי ליצור עימו קשר
והוא אכן נעתר וענה והתחיל להיתיחס
אך בקצב מאד מאד איטי
במשך 3 חודשים ענה רק בסימסום קצר ופעם בשבוע הגיע לפגוש אותי
מצד אחד שלח כל לילה סימסומי אהבה כאילו רק היתארסנו והציע לקחתני פעם בשבוע לבית קפה
ומצד שני אין שינוי מעשי
הוא לא חותם על דירה
כי מפחד להיתחיב
הוא לא נותן ביטחון לגבי המשך הנישואים אומר ניראה
אין יציבות עימו באף תחום או היתחיבות
הוא נישאר לגור אצל בנותיו ואני נישארת תלויה באויר
היתברר למפרע לאחר תחקיר שערכתי גם את אישתו המנוחה עזב הרבה פעמים עד שנטשה לחלוטין ואז היא ניפטרה מהתקף לב
הוא טוען שהיא היתה קשה כלפפיו מאד וגרמה לו לדיכאון קשה אך בברור שערכתי היתברר לי שסבל מדיכאונות עוד בילדותו
שהוא סבל בעברו מדיכאונות קשים ובעיות חרדה עוד מנעוריו וסירב לקבלת טיפול
בשיחה עם פסיכיאטר היתברר לי שתופעות שראיתי אצלו מוגדרות כאפיזודות דיכאוניות ושיכות גם להפרעת אישיות חרדתית ונימנעת
כעת אני בדילמה
מצד אחד אהבתי אותו היו לנו גם הרבה דברים יפים משותפים .הרבה רגעים יפים ושמחים שבהם הוא גם העניק והיה מסור מאד ועד שנישאתי בגיל מבוגר חבל לי לפרק הקשר וגם מרחמת עליו
מצד שני אני חיבת להמשיך עם חיי להשכיר דירה לחזור למעגל העבודהה שהופסק כשנישאתי אליו ולחזור לחיי חברה שמחים ולשקם עצמי.הההההבעיה היא שאם אעשה זאת כבר יהיה לי קשה לחזור אליו אם יראה סימני מוכנות כי עבודתי עם נוער בסיכון היא בעבודת ערב במוסד ומקום מגורי יהיה רחוק מהיכן שמתאים לו לגור ליד עבודתו וילדיו
הקשר עימו חשוב לי
אך עד כמה יבוזבזו ימי וכמה אשאיר עצמי באי ודאות הזו???

היי

כואב לשמוע את מה שאת עוברת, יפה מאוד שאת מתעקשת להחזיק את הקשר ועוד יותר יפה שהלכת להתחזק ולקבל כלים כיצד להתמודד איתו,
לדעתי אם אינך רוצה לחתוך נשארה לך ברירה אחת והיא לחיות את חייך כאילו הוא אינו קיים יותר בחיים שלך!
מה תרוויחי?
שתפסיקי לצפות מאדם שעל פי מה שתיארת אינו מסוגל כלל להעניק לך צרכים מינימלים...
שתפתחי את העיניים ואת הראש כדי לפנות מקום לאהבה חדשה שיהיו בה קצת מהצרכים שאשה בגיל שלך מבקשת...
ו...תרוויחי (אולי) שהוא יקלוט שהוא הולך לאבד אותך ואז בעזרת השם יתברך אינשאללה הוא יילך לטיפול קבוע ומסודר! אמן!
במידה וכל זה לא קורה תצטרכי לעשות חישוב מסלול מחדש ואז לקבל החלטה אמיצה כיצד את רוצה לבלות את שארית חייך,
- - - אל תוותרי על תגובתה של עדי - - -
שיהיה לך המון בהצלחה

הי אעריך תשובה מהעוס עדי בדיחי זה יעזור לי מאד במצב הרגיש הזה מעדיפה שאחרים לא יענו במקומה

שלום תמר וסליחה על העיכוב במתן המענה,

קודם כל ברכותיי על עבודתך- עבודת קודש. מאוד מאוד חשוב שתתחילי לאסוף את חייך ולהכניסם למסלול. כלומר- עבודה מסודרת, דירה מסודרת, אורח חיים עם סדר יום ברור. לצערי בעלך מערער את כל אלו אחד אחרי השני, כמו דומינו.

לגבי מה שביררת עליו ותיארת פה- כן, בוודאי שיש דפוסים ברורים של הימנעות מקשר, של חוסר יכולת ליצור מערכת יחסים לטווח ארוך, אינו יכול להתחייב, אינו "יודע להתחייב" גם לך ועוד. ולכן הדפוס הזה, בגלל שהוא כרוני- הוא לא ישתנה. גם אם יהיה קשר, להערכתי הוא לא יחזיק לטווח ארוך. אני יודעת שזה מאוד קשה עבורך ואת נתלית בתקווה שיום יבוא והוא ישתנה ויהיה לכם את הקשר שרצית בו, אך ממה שאת מתארת כלל לא בטוח שזה יהיה כך.

ולכן, ככל שתקדימי ותאספי את החלקים ותתחילי לבנות את חייך, כך תוכלי גם לדעת מה לעשות הלאה ותרגישי מאורגנת יותר. לגבי הזוגיות- אני בספק אם הוא יצליח לספק אותך, אני לצערי לא חושבת שהוא באמת מסוגל, לאור מצוקותיו. שוב ממליצה לך ליצור קשר עם מטפלת שתוכל לכוון אותך, מתוך המקום התרבותי שלך, למה את זקוקה. את תרגישי מוכלת ורגועה יותר כך.

לעוס האיכפתית והמקסימה שוב תודה שאת שם כדי לכוון ברגישות ובאכפתיות ולעזור
אני מנסה להפנים את שכתבת לי עם כל הכאב שבכך
ניסיתי להכיל לאפשר את השוני בהיתנהגותו את אי המסוגלות מתחתי עצמי מעבר לגבול יכולתי להכיל
ואכן את צודקת חיבת להעביר דף ולקבל החלטה ושליטה על חיי
משהו בי לא רוצה לפרק .ולסגת
אני אדם מאד סבלני ונאמן בטיבעי אף פעם לא נוטשת אך זה כבר בעוכרי....
קשה להמשיך וקשה להיפרד כי כל כך חלמתי להינשא והישקעתי כל כך הרבה בקשר הזה
אך אולי אין ברירה
ביקשתי ממנו ללכת לטיפול ואמרתי לו שאתמוך בו בדרך אך הוא שונא תרופות ונילחץ מהסטיגמה של פסיכיאטר.ביקש שבועים לשקול זאת .גם אם יטופל מי יודע אם יתמיד וכמה זה יעזור
כי כל היתמודדות הכי קטנה גורמת לו למנוסה והיתכנסות כמו חילזון בתוך הקונכיה ומאד קשה כפי שאמרת וידעת לחיות ככה לאורך זמן
וכרגע האי יציבות וביטחון המיתמשך הזה מערערים אותי וגזלו לי מזמן את אופיי שהיה תמיד צוחק וצוהל
מעריכה את הזמן שהיקדשת לסייע לי לישקול מחדש המהלך
רק מקווה שאמצע את הכוח
תודה רבה בנתים שבת שלום

תמר יקרה,

תודה לך.

אני יודעת שזה על גבול הבלתי אפשרי שאת תקחי צעד אחורה מהקשר הזה, אבל לזוגיות צריך טנגו מסוים והוא אינו יודע לרקוד אותו. הוא מסתגר כי זוהי בדיוק המצוקה שלו- אינו יכול להתחכך עם ה"בחוץ" המכאיב. אינו יודע להתמודד עם זה, כל הקשור למחויבות רק מלחיץ יותר. מסרב ללכת ולקבל טיפול- זאת גם בעיה.

אני מחזקת אותך- בטוחה שתמצאי את הדרך המתאימה. אם תצטרכי סיוע נוסף והכוונה אני עבורך גם במייל האישי.

בברכת שבת שלום,

הי ורד,

מתנצלת על האיחור במתן המענה.

אני חושבת שהכל מתחיל בתקשורת- האם העלת בפניו את העינין? האם תהיתם ביחד, בקול רם, מה פשר סופי השבוע בשביל כל אחד מכם? יתכן ועבורו זהו ניתוק "בריא" ומפגש פרטי עם המשפחה. האם הוא מציג אותך באירועים אחרים מול משפחתו? אלו דברים חשובים שיש לברר.

יתכן והוא חש קרוב מאוד למשפחתך ולכן רוצה את הקריבה מול משפחתו שלו- זה טבעי. השאלה היא האם אתם מדברים על זה ואומרים את הדברים כפי שהם.

לא פעם כאשר מתגוררים קרוב לצד אחד (בעיקר כאן שזה מאוד רחוק מהמרכז) יש צורך רב "לאזן" את המאזניים, ולרצות לצאת מעט לחופשי. זכרי שמשפחתך היא לא משפחתו הגרעינית ולא תמיד קל לחוות כזאת קירבה.

קחי את זה כאתגר טוב לחידוד התקשורת ביניכם. מקווה שתעדכני אותנו בהמשך.. בהצלחה רבה.

מאיה יקרה,

הגבתי לך על הפוסט הזה, לעיונך. אשמח לשמוע כמובן מה דעתך. יש להמשיך את השרשור הקיים.

אני אתייחס לפרטים הנוספים ולשאלות האחרות שהעלת בפוסט האחרון שלך:

1. "האם היפרדות בכל סוף שבוע שני היא מקובלת או חריגה":
לכל זוג יש את הכללים והנורמות שהוא מציב לעצמו. חשוב שהן יהיו מקובלות על כל אחד מבני הזוג, כמובן. אם נראה לך נכון שיש "כלל" או חוזה כזה ביניכם, אין בזה משהו חריג. אך למיטב הבנתי- את רואה זאת כחריגות בקשר.

2. "האם בן זוגי אולי באמת צריך מרחב אישי משל עצמו בכל סוף השבוע אחת לשבועיים?"
בהחלט יתכן שבן זוג זקוק למרחב שלו. לא נשכח שהמשפחה שלך גרה סמוך מאוד אליכם, זה רק מבליט יותר את הצורך שלו לראות את משפחתו ולנשום מעט אויר. לא פעם זה יאפשר לו לחזור רענן יותר לקשר הזוגי, זה בהחלט תקין ואפילו חיובי. יתכן והוא גם לא מעוניין לנתק את הקשר שלך ממשפחתך בסופ"ש, כי הוא רואה עד כמה הם משמעותיים לך.



3. " האם העלאת הנושא הזה בפניו ובקשה שלי להצטרף אליו לנסיעה למרכז עלולה להכביד עליו ולפגוע במרחב (SPACE) האישי שלו?"
אולי אם תקדימי ותאמרי לו שכל תשובה שלו תתקבל בהבנה, ואת תביני גם אם הוא לא מעוניין שתסעי איתו, ובכך תשמרי על המרחב שלו- יהיה קל יותר לקבל ממנו תשובה אמיתית. אך את צריכה לזכור - כדאי מאוד שבאמת תתכווני לדברייך ולא תיפגעי. אם את חוששת שתיפגעי, אמרי לו שאת חוששת להרגיש נפגעת או דחויה ומצד שני מאוד רוצה לתת לו את המרחב שלו. הציגי את שני הקצוות.

את יכולה גם לשתף אותו שאת נוטה להשוות אתכם לזוג, נניח, נשוי. ושאת לא יודעת האם זאת אינדיקציה לרצינות הקשר. יש זוגות, גם נשואים אני מניחה, שמאפשרים אחד לשני לצאת לבד, לפעמים אפילו לסופי שבוע, ונותנים הרבה מרחב אישי ואויר לנשימה. שוב, לא פעם זה מרענן את הקשר הזוגי, שגם ככה לא פשוט תמיד.

חשוב בנוסף לזכור שכל אחד מכם גדל על מודל אחר של זוגיות, גם אם זה נראה דומה. יתכן והוא מכיר זוגות או קיבל מודל מבית אבא לשאלה "מה זה בן זוג", או "מהי זוגיות", ולכן זה נראה לו לגיטימי. הכי חשוב- שתעלי את החשש, ותעלי את זה מתוך מקום לשמוע, להקשיב ולא להיפגע. אלא לנסות להיות במקום שלו ולהבין אותו. אין לי ספק שאחרי שיחה איתו את תחושי הקלה לחלוטין.

נורית היקרה, אכן אירוע שמלמד על בעייתיות בקשר שלכם, מה גם שאת כותבת שזה ה"קש ששבר את גב הגמל" - לא רק אירועים נוספים מאותו סוג, אלא שאינך מרגישה שמחה ושלמה עם הקשר הזה, ויש עוד בעיות, כך כתבת.
ההתרשמות שלי היא שנוצתר ביניכם ריחוק, הסתרות, אתם ממעטים לשתף זה את זו בחיים שלכם.
התופעות הללו קורות כאשר התקשורת הזוגית הינה מאכזבת ולא נעימה.
כוונתי היא שנניח שהוא מספר לך משהו על העבודה שלו, אבל מקבל ממך תגובה שאינה נעימה לו, כגון ביקורת, או טענות, או תלונות. תגובות מסוג זה יגרמולו עם הזמן לשתף אותך פחות ופחות, על מנת לא לקבל ממך את התגובות הלא רצויות הללו.

ברור שאני כותבת את כל זה על סמך ההשערות שלי, ועל סמך נסיוני בעבודה עם זוגות.

לדעתי מה שקרה הוא סימפטום. הוא "קצה הקרחון" ומה שנדרש לעשות הוא להבין מה הרקע והסיבה שהוא דחה ודחה והעדיף להשאיר אותך מחוץ לעניינים.
יתכן וכאשר תבינו שניכם את הסיבות לכך - זה יעזור לכם לדעת מה צריך לעשות.
לפעמים הפתרון הוא מאוד פשוט, רק צריך לאבחן נכון את הבעייה...
לפעמים יצא לאור, תוך כדי הבירור, שהאהבה נגמרה, הרצון בקשר נגמר, ואז חשוב להכיר בכך ולא לבזבז זמן יקר ולהישאר ב"אשליה" של נישואין.
את הבירור הזה עדיף לעשות בתוך ייעוץ זוגי.
למה לא לבד? כי שניכם מאוד טעונים ומתוסכלים, ולא תהיה לכם היכולת להבין לעומק מה קורה ומה מפריע.
כאשר מגיעים לייעוץ, תפקידו של היועץ הוא לשמור על שלוות הנפש שלו גם כאשר אתם נסערים, ולראות מעבר לכעסים שלכם מה קורה, להעריך את איכות הקשר, את בעיות התקשורת, ולנסות לעבוד איתכם כדי לראות האם שימוש בכלי תקשורת מסויימים יכול לשנות התחושות של שניכם בזוגיות, את הרגשות זה כלפי זו.
לפעמים נדרשת רק שיחה אחת כדי לשים אתכם על המסלול הנכון, וחבל לפרק זוגיות מבלי לבדוק זאתיותר לעומק. כי את רומזת כאן שאם זה יקרה שוב- את תפרקי את הקשר. זוהי "פעולה לוחמנית", ומה שנדרש כאן זה להיכנס לעומק ולהבין מה מפריע לשניכם.

הי עדן,

אם היא היחידה שיכולה לעזור לך והיא עבדה שם והמידע שהיא תיתן לך מאוד יסייע לך, אני חושבת שכדאי שתהיי נקודתית. נסי למצוא זמן בעבודה ולשאול אותה מתי היא יכולה לדבר איתך, בעבודה. ככה לא תצרי משהו קרוב מדי או מנסה מדי. כדרך אגב את יכולה לשאול אותה מה שלום הטבעת שלך...

ממה שאני מבינה את מרגישה צורך גדול להתייעץ איתה אבל פחות לשדר משהו קרוב מדי, ולהכין יהיה כדאי מראש להגדיר את השיחה כשיחת עבודה, ולהיות עניינית אך "כרגיל", בשיחה הזאת. מה דעתך?

כמובן שאני מסכימה איתך. לא בא לי שוב להראות שאני עושה צעד בחברות. מצד שני אני מרגישה שאני מאבדת אותה... אז כן, השבועיים האלו עברו לי בקלות, אבל כשאני חושבת על זה תוך כדי שאני כותבת לך כל מה שבא לי לעשות זה להתקשר אליה סתם כך. כנראה שהגעגוע קיים.

בוקר טוב

הגיוני וטבעי שכשעוצרים רגע לחשוב על מה היה אז- יש געגוע, יש זיכרון. צריך להכיר בהם שהם אכן קיימים והם עוד יהיו שם כנראה תקופה.

אני לא חושבת שהחוויה שלה, נניח, היא כמו שלך. בעוד את מרגישה שאת מאבדת אותה, היא בכלל יכולה לחוות את השבועיים האלה כ"הפסקה קטנה" או כמשהו פחות משמעותי. לא כי את לא משמעותית לה, אלא כי האמות מידה שלה והערכים שלה הם שונים משלך. היכולת שלה להתקשרות גם היא אחרת משלך, ולכן כל ההגדרות והחוויות יכולות להיות שונות בעוצמות שלהן.

אז לסיכום, נראה שבאמת כדאי יהיה להיות מאוד ממוקדת בנושא ולשאול אותה עניינית.

בסופו של דבר סימסתי לה – מודה, נשברתי. התכתבנו קצת בשישי בצהריים, ואמרנו שניפגש בשבוע הבא. יותר מאוחר בלילה היא סימסה לי, יצאה עם החדשה ועם ההוא שהיא ניסתה ורצתה שאצטרף. לא הצטרפתי. אתמול היא באה אלי אחרי העבודה, באה אלי – בלי משהו אחכ להעביר את הזמן. הופתעתי לטובה. דיברנו ישר על העבודה, אמרה שתבדוק לי דברים ותעדכן.
אחכ סיפרה על החדשה, אמרה שאני חייבת לפגוש אותה. אמרה שהניסיון (ההוא שניסתה איתו) קצת מבלבל אותה – אני רק מבינה עד כמה היא מתוסבכת ולא סגורה על עצמה. אומרת שהיתה מעדיפה להיות עם גבר כי זה יותר קל בעולם, אבל יודעת שהיא רוצה לחיות עם אישה. כשסיפרה על החדשה, ועל המראה שלה, אמרה שיש בה משהו שמפריע לה. אמרתי לה שאם היא מתכננת להיות עם אישה, שתקח בחשבון שהגוף הנשי עובר שינויים הרבה יותר קיצוניים מאשר גבר, והעדתי על עצמי שלי יש תסביכים של אחרי לידה – היא אומרת לי – מה? את מדהימה! אז כמובן ששמחתי לשמוע, ביני לביני סימנתי ליV של עוד ניצחון קטן. מה לעשות, זה הדברים הקטנים שמשמחים...
לא היה שום טיזינג, שום משחק ושום כלום. היא הקשיבה לי מאוד בענייני עבודה, אני מאוד על החיים שלה האישיים. רצתה לשמוע מה איתי בחיי האהבה, אמרתי שאין משהו מיוחד. סיפרתי לה על שניים שרצו אבל כששמעו שיש לי ילד.. ועמד לי על הלשון להגיד לה, שדווקא השניים שלא הפריע להם היו נשים ולא גברים, אבל לא היה לי כוח להעלות את זה, זה היה גורר שיחה... או שבעצם אני כן צריכה להעלות את זה בהקשר הזה? סתומרת, ככה להכניס את זה? אם בכלל... את העניין שיצאתי עם אישה. שהיא לא היחידה. שאולי באמת זה הכיוון שלי. למרות שאני עדין חושבת על עצמי שאולי לא באמת משנה לי. כל עוד הצד השני מתנהג ומתייחס כמו שצריך, ויש אהבה, משיכה ואמון – אז מה זה משנה בעצם?
בקיצור, בינתיים אני חייבת להיות קצת בקשר, כי אני חייבת לבדוק את העניין הזה של העבודה.
חייבת לציין שהיה נחמד מאוד אתמול. לדבר, להקשיב, לראות. נפרדנו בחיבוק וזהו.

אתמול היתה הלוויה של סבאבשלה. הלכתי. אני ושירה החברה הכי טובה שלה מהתיכון היינו. החדשה לא יכלה לבוא. בסוף דיברנו, שירה הציעה לצאת למחרת שזה היום. שאלה אם אני מצטרפת. אמרתי שאבדוק אם יש סידור לילד.
על פניו כאילו כלום. החלטתי להעביר כך את הימים הקרובים - הסבא, העבודה שלי. זה לא אומר שאני חייבת אחכ להמשיך כרגיל. מבחינתי אחכ הנתק ימשיך.אני שומעת ממנה על המקום של הניסיון בחיים שלה. כמה אהבת ומעריכה אותו. כמה היא יוזמת להיפגש איתו. גם אני רוצה. מודה.
מה את אומרת ?

בוקר טוב עדן,

במקרה הזה הייתי חושבת לזרום עם האינסטינקט ופשוט לעשות מה שאת רוצה בפנים. אני מאמינה שסללת דרך נכונה- לא להיות קרובה מדי ולא רחוקה מדי - להיות בסביבה אבל לא ממש בפנים.

היא אכן לא סגורה על הדרך שלה ועצם כך שהיא כרגע בקשר רציני או מערכת יחסים מחייבת ועדיין נותנת הרבה מקום ומחשבה ל"ניסיון" ההוא מעיד על האמביוולנציה שלה- מצד אחד רוצה כך, מצד שני רוצה אחרת. כל פעם מנסה משהו אחר. לא קל בטח להיות במצב כזה מבלבל. וטוב שאת כרגע לא "שם" איתה.

לסיכום, יש להפריד את מה שאת מנסה להשיג בקשר איתה (ז"א להיות במקום מאוזן מולה ולא יותר מדי מעורבת) לבין הצורך שלך בחברה, לבלות וכיוצ"ב.

איכשהו בערב נקלעתי להתכתבות איתה, סתם כי רציתי לראות שהיא בסדר. רשמתי שאני מקווה שהיום היא תישן – רשמה שזה התכנון.
יופי, מצויין - ממושמעת.
אני משתדלת להיות תמיד ממושמעת.
אם זה תלוי בי את תמיד תהיי ממושמעת (אני יודעת שקצת חרגתי, אבל... זה קשור לאקסית ולכל מיני שיחות, וסתם נסחפתי).
איך תעשי את זה?
אני מאוד יצירתית אבל את לא מוכנה לזה עדין. בכל אופן זה לא רלוונטי מבחינתך כרגע (והייתי ממש רצינית)
אהה... אז את מתבקשת להתנהג יפה!
אני לא מתנהגת יפה? תגדירי יפה
בלי לפלרטט יותר מידי
כבר מזמן הפסקתי. מה שרשמתי לך עכשיו היה לגמרי רציני
כבר גרמת לי לעשות דברים אסורים בעבר.. מה היה רציני
דברים? דבר. רק פעם אחת היית תפוסה. סוג של... להיות במקום הזה זה ממש לא אני, בטח לא איתך. אין לי ולא היו לי כוונות להרוס לך.. מה היה רציני – הכוונות שלי לגביך.
זהו, לא הגיבה.
מצד אחד אני אומרת – למה, למה, למה אני מגיעה לזה איתה. מצד שני – שמחה שרשמתי את מה שרשמתי. כן, הכוונות שלי לגביך הן לגמרי רציניות והגיע הזמן שזה יהיה ברור – בלי תהיות – הבינה, לא הבינה, ברור, לא ברור. אז נחצה כאן גבול אבל מבחינתי זה היה הכרחי. מבחינתי – עכשיו היא יודעת. לא שזה בידיים שלה, אבל היא יודעת שאני אמיתית ולא רוצה סתם שעשוע. אני מניחה שזה קצת הלחיץ אותה ובגלל זה אין תגובה. בכל מקרה הקשר שלנו בתק' האחרונה לא רגיל אז גם ככה אין לי עוד מה להרוס.
עכשיו אני לא יודעת מה לעשות, מה אני אמורה לעשות – אם בכלל...

ללכת אליה ולדבר איתה. להגיד לה שאני באמת באמת שמחה בזוגיות שלה, היא באמת נראית שלווה. ואני לא מפלרטטת, ולא מתחילה ולא כלום. אבל אני לא מוכנה לאשמה הזו - שתינו אשמות. אני גורמת לה לעשות דברים אסורים, והיא גורמת לי לעשות דברים שאחכ אני צריכה להתמודד איתם רגשית - אבל אני לא באה ומאשימה... אז בואי נשים את ההאשמות האלו בצד, כי זה לא לעניין. חברות וזהו.
אני את המרחק שלי אתפוס, כמו שעשיתי עד עכשיו. אהיה שם מידי פעם, בתקווה שגם היא...
מה את אומרת? או שבכלל לא לדבר וככה להשאיר את הדברים?

הי עדן,

הדילמה הזאת עד כמה להתקרב תמיד תהיה שם כנראה. שמת לב שכשהגעת לתכל'ס מסוים בשיחה היא לא ענתה יותר? היא לגמרי לא שם. היא אפילו לא במקום של להתמודד עם מה שהיה, או לדבר על מה שהיה, היא מעדיפה לדבר על זה ברמה של "מי אשם" או "מי הביאה את מי למצב הזה", או "מי גרם למי". הרי זה לא כ"כ פשוט. כפי שכתבת, יש שתיים לטנגו. לא אחת. הטנגו הוא של שתיכן וכל אחת הביאה אותכן למצב הזה.

אני לא יודעת אם מבחינתה, אם תגיעי אליה ותדברי, אם זה לא יראה כמו ניסיון פלירטוט או חיזור. כפי שהבנתי היא כנראה חווה אותך כלפרטטנית... או רוצה להאמין שאת כזאת כלפיה. יש להפריד בין האם את באמת כזאת בתקופה האחרונה (ממה שהבנתי את ממש לא בכיוון הזה מולה), או שהיא בפנטזיות שלה, ובמשאלות הלב שלה- דווקא היתה רוצה בזה. ריגוש, או כל דבר אחר בסגנון. ולכן היא גם מפרשת אותך ככזאת ואף מאשימה אותך שאת גרמת לה לדברים אסורים.. הרי שתינו יודעות שאדם בוגר לוקח על מעשיו אחריות. גם היא יודעת את זה. אין מה לכעוס. היא במגננה מסוימת ולא בשלה להתעמת עם החלקים האלו כנראה. עדיין.

לאור כל אלו נסי לחשוב איפה היית שמה את עצמך כרגע, מה את רוצה לשדר לה ומה את לא רוצה לשדר לה. אם תגיעי ותדברי על מה שהיא הפסיקה באמצע (אותה שיחה) יתכן וזה יתפרש כניסיון להתקרב, בגלל הדפוס שלה לפרש אותך ככזאת.

אשמח לשמוע מה דעתך..

אני יודעת שהיא לא שם – זה גם מה שרשמתי לה. ואני ממש מסכימה שהטנגו של שתינו הביא אותנו לסיטואציה הזו. אני לא באה ומאשימה אותה שהיא מצידה עשתה דברים – כייפים ומהנים ואני לא מתחרטת עליהם – בלי לעצור לשניה ולחשוב (אפילו אחרי) שאולי זה גם משפיע עלי, בעיקר רגשית. אני לא מטיחה האשמות וכאילו נמאס שהיא שוב מטיחה בי – תהה הסיבה אשר תהה.
לא הלכתי לדבר איתה וככל הנראה כבר לא אעשה זאת. זה היה פתאום רגע שהעצבים מהאשמות עלו שוב... מה שכן, מאז ומתמיד היו בינינו פלרטוטים, זה מהות הקשר ותמיד היה. תמיד תמיד. היא כל הזמן אומרת שאני אחת הפלרטטניות. אבל גם לה לא חסר בעניין, היא יודעת טוב מאוד לשחק את המשחק והיא נהנית ממנו. מה שכן, כשהיא נפרדה מהאקסית אני הייתי נטו חברה, לכל דבר שהיתה צריכה – שיחה, בכי, כתף, חיבוק. ברור שהפלרטוטים המשיכו – אבל שוב – גם מצידה. תמיד ידעתי להפריד, תמיד ידעתי להיות בשבילה כחברה. אף פעם לא "נפלתי" איתה למשהו עד לפעם ההיא... אבל מאז ששכבנו, או מה שזה לא יהיה, אני לגמרי הפסקתי. חוץ מהפעמיים הראשונות שנפגשנו אחרי (אז עם כל החבר'ה.... ואצלי בבית, כשהיא באה והחלטתי לא להוריד את העיניים כשנפרדנו – אם זה נחשב פלרטוט, מבחינתי זה להתייצב מול משהו ולהתמודד). וגם אני מקווה שהיא לא בשלה להתמודד עם דברים עדין. בדגש על "עדין".
כרגע, בכל מקרה היא עם החדשה, ויותר ויותר אני מבינה איפה היא נמצאת – יותר נכון איפה היא לא נמצאת. אני שמחה שהיא תפוסה כי ברור לי שאני תופסת מרחק. קל לי לתפוס מרחק. מה אני רוצה לשדר, אני לא יודעת. מצד אחד מרחק, מצד שני אני פה בשבילה. כי ככה זה, כזו אני, זה חלק ממה שאני בהקשר שלה. אני יודעת שהיא אוהבת את הקשה להשגה, אוהבת את האתגר, ואולי המרחק ההכרחי בסופו של דבר יהיה לטובתי...
אני מאוד מנסה לא לחכות לה. משתדלת להמשיך בכיוון הרומנטי על גבול המכריחה את עצמי. ואני מקווה שיהיה בסדר. ברור שיהיה בסדר.

בוקר טוב,

אהבתי את הכתיבה שלך. לגמרי העברת את התחושה.. ואני גם לגמרי מסכימה עם הדרך שלך.

אין טעם לדבר איתה, כנראה זאת באמת תחושה של הרגע. היא טיפוס שאוהב לשחק את המשחק, לכן היא גם מאתגרת. היא מוצאת בך את התכונות שהיא מצד אחד מאוד רוצה בבת זוג, ומצד שני נורא חוששת כי אלו תכונות טוטאליות של מחויבות, נאמנות, תמיכה- והיא לא יודעת לספק את זה לחלוטין לצד השני. יש לה הרבה "אופי".

אז ברור שיהיה בסדר, כי את יודעת איך להתנהל ואת למעשה לומדת אותה יותר ויותר. יתכן והמרחק שתשדרי ישחק לטובתך, כמובן לנסות לא לבנות על זה.. להמשיך את החיים.

לא הבנתי למה את מתכוונת שיש לה הרבה אופי. זה שהיא לא יודעת לספק לחלוטין זה ידוע...
בהחלט מנסה לא לבנות על זה. אבל מודה שקצת קשה לי להמשיך. סתומרת, אם יבוא גבר סבבה, אם תבוא אישה – לא יודעת... ככ היה לי ברור שהיא תהיה הראשונה שלי מהצד שלי... ואז כשזה הגיע מאוד התאכזבתי שזה היה חד צדדי. באמת שרציתי... אז אני לא יודעת איך אני אתמודד עם זה.

היום חגגתי שנה לקבלת הגט. רשמתי סטטוס בפייס עם שיר. לר רשמתי גט אבל סיכמתי שנה בעדינות.ומי שמבין מבין. ראיתי אותה השבוע ואמרתי לה, היום יום נישואין ובשבת הגט. אמרה מזל טוב. ופתאום אני רואה עכשיו שעשתה לי לייק לסטטוס של היום, של הגט. הופתעתי לטובה כי לא ציפיתי למשהו ממנה בשום כיוון בקרוב. אמנם זה רק לייק אבל כנראה שמבחינה חברית לא נהרס לגמרי למרות ההתכתבות שלנו.
מה את אומרת?
כי כשאני בהתנתקות אני ממש לא מגיבה ובטח שלא עושה לייקים. ובתקופה הראשונה שבקושי התקשרנו, גם היא לא הגיבה או עשתה לייקים לדברים שלי.

הי עדן,

ראשית כשכתבתי שיש לה הרבה אופי, התכוונתי שככל שאת מספרת עליה יותר, יש לנו יותר מידע על הפן האישיותי שלה- היא טיפוס שאוהב להיות במשחק, אוהבת לחיות קצת על הקצה ולהשאיר טעם של עוד. היא יכולה להתגרות ממש עד הקצה ואז לברוח. היא יכולה גם "לעשות דברים אסורים" ואז להמשיך להתגרות ולהגיד לך שזאת אשמתך. היא יכולה להיות מאוד מקשיבה ומכילה, אבל לא באופן נאמן וטוטאלי. היא כנראה גם בעלת קסם אישי מאוד משמעותי...

לגבי תגובתה בפייסבוק- אני מניחה שזאת עוד דרך שלה לשמור על גחלת מסוימת, על קשר מסוים איתך ובכל זאת לא להתקרב מדי. אולי היא משדרת לך בזה שבכל זאת, על אף ההתכתבות, היא ב"קשר", היא שם, היא מתייחסת. לא הייתי עושה מזה מגדלים כרגע, זאת עוד נקודה לחשוב עליה, אבל לא משהו מעבר. אני מבינה שאם את חושבת בכיוון של אשה- את חושבת עליה ואת לא יודעת אם תוכלי ליצור כזה קשר מול מישהי אחרת. זה מובן, יש פה גם את "אפקט הראשונות"- יש פה חוויה ראשונה שהיתה נהדרת והרגשת משהו שאף פעם לא הרגשת לפני כן, ולכן יש נטיה רגשית גדולה מאוד לרצות לשמר את זה. אבל בשטח, אם נסתכל במשקפיים מציאותיות- היא לא תוכל לספק לך את מה שאת זקוקה לו, ממנה. כן, בדגש על "כרגע", בדגש על "עדיין". אולי בהמשך, אין לדעת.

מעבר לכך כפי שכבר כתבתי לך לפני כמה פוסטים, ההתקשרות שלה היא שונה משלך. אם עבורך התכתבות כזאת יכולה לערער משהו או חלילה לאיים בלהרוס את הקשר, אז עבורה זה לא ככה ואין לה בעיה לעשות לך לייק למשל. שוב זה מחדד את תפיסת הקשר של שתיכן ואת אמות המידה - איך כל אחת יכולה, מהצד שלה, ליצור עוד חוט לקשר או לחילופין לנתק אותו.

היא בהחלט בעלת קסם מאוד משמעותי... אחת החברות שלה סיפרה לי שפעם הן יצאו לדאבל דייט עם הילה, ובסוף הבת זוג שלה התאהבה בהילה... ועובדה שהיא "מפילה" סטרייטיות ברשת...
בעניין הפייס, אני לא תולה בזה כלום, רק שמחה שזה לא אבוד. אני בכלל טיפוס שלא נמצא בריב עם אף אחד. כל החברים שהיו לי ואינם – זה רק קשר שהתמסמס. וגם אם אריב עם מישהו, אתפייס ואחכ אנתק את הקשר (עוד אחד מהדפקטים – בטח קשור לנוסטלגיות הבלתי נלאית שלי...).
וכן, כל אחת והתפיסה שלה. התפיסה שלי בחברויות לעיתים שונה מאוד משל אחרים. אני יחסית בן אדם טוטאלי במובן של להיות שם ולתת – כשזה מישהו שאני מאוד אוהבת מסיבה כלשהו, כשאותו אדם תופס לי מקום גדול בלב (לא רק בהקשר של התאהבות).
אז אין לי מה לעשות כרגע או בכלל. אם היא תיצור קשר מה טוב, ואם לא – אני מניחה שאני עדין אהיה פה...

שלשום היא כתבה לי מייל סתמי... היום היא רוצה שאני אצטרף ליציאה - לחגוג את התפקיד החדש שלה, רוצה שאפגוש את החדשה באותה הזדמנות...
אצלה הכל רגיל...

הי עדן,

מתנצלת שרק עכשיו אני מתייחסת גם לפוסט הקודם שלך. כן, זה נראה שאצלה הדברים ממשיכים כרגיל, מה שמחד לנו יותר את הערכים ואמות המידה שלה לחברות. לאיזה עומק היא מגיעה ועד כמה היא מרשה לעצמה לגעת, להתקרב, והאם זה מאיים עליה (כמו למשל לא לענות לך להמשך ההתכתבות או לא לחשוב שאותה שיחה היתה יכולה לערער משהו בקשר).

האם את מרגישה רצון להצטרף?

שלום מימי,

נראה שיש בקשר הזה דבר מרכזי בולט- מה שאת עוברת מול עצמך ואיך זה מתקשר לזוגיות איתו. אני נוטה לא לקבל אוטומטית את האימרה שבן זוג צריך להרים אותך. כאן נדלקת לי נורה. כיוון שאמנם בן זוג ראוי שיהיה, יכיל ויעזור לך להתרומם ממשברים, אבל תפקידו של בן הזוג הוא לא להרים אותך, לרפא אותך, לשרת את הצרכים שלך- זה לא המקום.

מי שיכול לעשות את כל אלו עבורך היא רק את. העובדה כי את יודעת מה היה חסר לך בעבר מאז גיל ילדות ואת מקשרת אותה ל"כאן ולעכשיו" שלך, היא טובה. היא מלמדת שאת יכולה לעשות עבודה עצמית ולנסות להתקדם עם זה הלאה. את המענה לחסרים מהילדות או מהעבר אפשר לקבל בתוך מערכות יחסים בהווה, אבל לא באופן מלא, בטח לא כאלה שנהפוך עם הזמן להיות תלותיים בהן. כרגע אולי את חוששת לעזוב כי את מרגישה תלותית מדי.

נוסיף לזה את הביקורתיות שאת חווה, חוסר האכפתיות והקנאות של בן זוגך, וכמובן יהיה קשה אף יותר להתמודד עם כל זה. אבל התחושה הכללית שלי היא שאי שביעות הרצון שלך מהקשר- דווקא תלויה בשינויים שאת יכולה להביא על עצמך, שינויים טובים ובריאים לך. לא צריך בן זוג בשביל זה, צריך אותך.

כשהתקשורת לא מתפקדת כך יהיו גם היחסים הרומנטיים והפיזיים, הוא יהיה פחות אכפתי ויותר אדיש; יחסי האישות יהיו טכניים ולא מספקים; והכנות לא ממש תהיה מנת חלקו של הקשר. זה כנראה מה שקורה בקשרים שאין בהם את התקשורת או שלא מטפחים אותה דיה. נשאלת השאלה האם מולו את מרגישה שתוכלי לייצר תקשורת כזאת. יש בהחלט פעמים שזה אפשרי.

מעבר לזה, כל הדעות מסביב, רצוי שישארו רק דעות. מה שחשובה היא התחושה שלך וההחלטה האישית שלך שתיווצר מכל המסקנות שצירפת בארבע שנים איתו. כמובן אין מה להישאר עם בן זוג שאינך רואה אותו בעתידך, שאינו אכפתי וקשוב, שאת לא מרגישה או לא בטוחה שאת אוהבת אותו, או שאת חוששת שאת פשוט מבזבזת את הזמן. מצד שני- נסי לאתר את החלקים שלך בקשר. משהו בך מאוד מחפש את מה שחסר לך, ואולי יש איזה רצון בתוכך, שהגבר שלך יספק את מחסורך; את כל מה שמעולם לא היה. לצערי זאת לא גישה נכונה.. כי ככה את נעשית תלותית בו, במקום לראות את האחריות לשינוי- רק בעצמך. ומתוך כל מה שכתבת, יש לי תחושה שאת גם מסוגלת להביא לשינוי הזה.

אני אחפור קצת בשביל רקע- תמיד נלחמתי על מקום, בילדות ככ רציתי להיות במקובלים, בבית שיתגאו בי, בבגרות כבר לא רציתי לעשות מה שאומרים לי אלא לחקור בעצמי את הדברים, אבל עדיין תחת שיקולים של מה לא ידאיג אותם. בקשר די חנוקה הדברים חוזרים על עצמם אני שוב במאמץ להיות פופלארית, מעניינת, מקור גאווה. כל הזמן חייתי בבדיקה "האם זה בסדר" סוג של הקטנתי את עצמי אולי, תמיד הרגשתי שצריכה לרצות, כדי שיאהבו אותי ויתגאו בי. מה יגידו ואיך זה יראה כלפי חוץ, חוששת שאהיה פחות מוערכת.
אני זועקת לשינוי, קשה לי לראות אחרים עם פוטנציאל כשלי שלא מושפעים מהסביבה וממצים את עצמם. לפעמים מרגישה שגורלי להשאר תקועה בחיים ולראות אחרים מצליחים לקבל מה שאני כ"כ רוצה. קשה לי לראות את עצמי שלווה חיה את החיים שרציתי, אולי אני מכורה לדאגות או שקורצתי מחומר אחר, לא זה של המצליחנים. תמיד הרגשתי לא טובה מספיק. לא ברור לי מה קרה שם בילדות שכ"כ פוחדת מלבד ומפרידה. האם זה סוג ההתקשרות? לא ברור לי. הורה אחד חם והורה שני קר. מפתיע כמה זה יכול להשפיע על חייו של בגיר... יש לי כעסים על ההורים כי אני לא מבינה למה היה חסך ולמה היחס שלהם הפך אותי לילדה מפוחדת ותקועה, תחושת הכעס עליהם לא נעימה לי ואני מנסה להדחיק.
אומרים שבכל אחד יש ילד פנימי, אז הילדה שבי כל הזמן שואלת למה? למה הם עשו לי את זה? למה אחרים מקבלים פריבילגיות שאני לא, למה אני לא יכולה להיות שלמה עם עצמי לאורך זמן מבלי שיורידו לי את המורל? למה התכוונת שאי השביעות שלי מהקשר תלויה בשינויים בתוכי?
לגבי הקשר כן יתכן ופיתחתי יחסי תלות. הייתי רוצה להיות עצמאית בקשר לגמרי כך שאראה בחורה עם פאסון בעיניו. אני מנסה לדבר ולדובב אותו הוא לא אוהב לדבר, להקשיב או שחושב שאין טעם להקשיב. אנחנו לא בכמיהה לראות אחד את השני רב הזמן אולי זה דעיכה של הקשר או אהבה שנגמרה. מבקר אותי וגם אני את עצמי.
תודה על המענה המהיר זה חשוב לי. כל יום במלחמות עם עצמי ותמיד אני זו שמפסידה בהן או שזו הילדה הפנימית שבי שמנצחת. חושבת שיש פתרונות פרקטיים עבורי?

שלום לך שוב מימי,

תודה לך על הפירוט המרשים.

אין ספק שהילדות שלנו והעבר, כפי שכתבתי לך, מאוד משפיעים על הבחירות שלנו, החל מהמקום הלא מודע- כל המנהגים, הפעולות וההתנהלויות שאנחנו משתמשים בהם במערכות יחסים, ועד למודע עצמו. את יודעת להגדיר טוב את מה שחווית ולכן גם העבודה העצמית שאת יכולה לעשות תניב פירות.

נראה שבקשר הזוגי הנוכחי את נוטה, כנראה מחוסר ברירה, לשחזר את ההתנהגויות ה"קדומות" שלך, כילדה קטנה שרוצה את האישור, את הפופולאריות, אותה ילדה שחוותה הורה אחד קר והורה אחד חם, וכנראה החוויה הזאת היתה לך מאוד מבלבלת. התלות שאת מתארת - הפחד מלהיות לבד, יכולה להסביר גם את חוסר ההערכה שאת חשה לאורך השנים, הן כילדה והן כבגירה. כיוון שאם היית חווה נניח חוויות מוצלחות של ביטחון והצלחות, הישגים והערכה טובה- אולי היום לא היית חוששת להיות במקום של "לבד וטוב לי", אולי גם דרך בן הזוג את עודך מחפשת את הפידבק, את תשומת הלב, את הפופולאריות ו"תהיה גאה בי, אני טובה".

כשאני כותבת שאי השביעות שבקשר הזוגי תלויה בך, אני מתכוונת לכך שאם את תפעלי לטובת שינוי, בעצמך, בכלל ללא קשר כרגע לבן הזוג, מאוד יתכן שמשהו בשביעות רצונך מהמערכת הזוגית- גם ישתנה. זה לא חייב להיות כך, יתכן וגם תחליטי אחרת, אבל משהו בטוח יזוז מכיוון של חוסר וודאות וחוסר אונים לכיוון של שליטה וראיית הטוב גם במה שקורה לך. כשאדם לוקח על עצמו את האחריות לשינוי, הרבה יותר קל לו. כיוון שהדברים "פתאום" בשליטתו, ואין לבן זוגך כלל קשר לאושרך הפרטי (נשמע אבסורדי). לבן הזוג בהחלט יש השפעה על חייך, אבל עדיין- האחריות היא אצלך.

בהחלט ובהחלט יש פתרונות פרקטיים עבורך, ועבור כל אחד שרוצה ומוכן להשקיע ולהתאמץ לשינוי. לא קל לשנות, לא קל לשנות דפוסי חשיבה, לא קל פתאום לחיות משהו אחר שאני לא מכירה. אבל זה שווה כל מאמץ וכל השתדלות. כיוון שזוהי לחלוטין השקעה לטווח ארוך. תלוי רק בך.

תודה עדי! אבל איך משנים דפוסי חשיבה זה כ"כ קשה. יש משהו שאפשר כבר להתחיל לעשות?

הי מימי,

את צודקת. זה בכלל לא קל. לצערי אין פתרונות קסם. לשנות דפוסים זה תהליך מאוד מאוד מורכב, הוא כולל בתוכו המון רבדים ומצריך הרבה סבלנות. מאחד לשני זה משתנה, יתכן ואדם אחד יעבור תהליך קצר יותר ופחות מורכב מאדם אחר- כל אדם עם מה שהוא מביא איתו.

להערכתי, מהמעט שקראתי, אני כותבת לך בהסתייגות מסוימת (כי בכל זאת איננו מכירות לעומק) שבמקרה הזה הייתי ממליצה על טיפול פרטני, שיכלול בתוכו את המקומות האלו שאת רוצה לבדוק עם עצמך, לעשות מעט סדר, להתחיל לשנות "קטן" כדי להגיע להישג גדול.

אין לי רשימה או נוסחה מסודרת מה צריך לעשות כדי להביא לשינוי. אני רק יודעת שכשעושים את זה נכון מול איש מקצוע שיכול לכוון אותך, זה יכול להיות הרבה פחות מתסכל ויותר קל. זה נכון- צריך להשקיע הרבה, אבל זה משתלם לטווח קצר ולטווח ארוך. כשעושים את זה "יחד", זה פחות מפחיד ממה שזה נשמע.

מה שעוד אני יכולה להציע לך זה להתחיל "לפשפש" באינטרנט ואולי למצוא חומרי קריאה על שינוי, או ללכת לחנויות ספרים ולקרוא קצת על זה. אולי זה יתן לך מעט השראה.

ברור שכשתעשי סדר בתוך עצמך, כשתבדקי לעומק מאיפה הדברים מגיעים ולמה את פועלת דווקא כך או כך (לחלק מהשאלות יש לך כבר תשובות! זה נהדר), יהיה קל יותר להחליט גם לגבי הקשר. חשבי על זה כך: הקשר מורכב מ-50% את ו-50% הוא. כשלפחות חצי הוא "שלך", לבטח יש לך השפעה עליו.

גם אני הייתי בסרט הזה וקיבלתי כינויים שהוא נתן לי בצורה מאשימה- פראנואידית/קנאית- כבר התחלתי להרגיש אשמה ולהאמין לו שאולי אני כזאת. אבל לא, זה טריק. כאילו הוא אינו מקנא אף פעם, נו באמת. הוא מגן על הטריטוריה שלו ועל מה שהוא כנראה לא מתכוון להפסיק לעשות. את לא מחפשת דברים אלא מוצאת אותם! אין לו מה להסתיר אם הוא לא עושה כלום נכון? אמון זה דבר הכי חשוב. ואם אין עכשיו אולי לא יהיה אף פעם. תחשבי עם עצמך כמה זמן זה ככה. את צריכה להבין שזה המצב ומה את עושה איתו- אם את לא יכולה לעזוב (כמוני) תעשי את את אותם דברים, האגו הגברי ואולי גם אהבה יגרום לו לקנא גם. פשוט תפסיקי להתעסק בו ותמצאי לך עניין. אולי הקשר הזה לא טוב לך אולי את אוהבת יותר ולעולם לא תקבלי ממנו את האהבה שאת רוצה? את יכולה להכנס גם לאתר היכרויות אפילו ולקבוע עם חברות. להשאיר הודעות מבחורים, הוא לא ישאר אדיש אבל השאלה אם זה בגלל אגו. ויש מצב שכן. מצד שני אם הוא כזה כנראה שהוא עוד לא "שבע" מלחפש בחוץ ואולי גם לא ישבע לעולם- האם את רוצה גבר כזה? האם זה מה שמגיע לך? חוץ מזה, האם הוא נותן לך מה שאת צריכה בקשר? סביר להניח שלא. אני יודעת מהי חרדת נטישה, גם לי היה מאוד קשה ללכת. ואם את זו שתלכי זו לא חרדת נטישה כי את זו שעוזבת אותו.. ובינתיים תמצאי אולי מישהו יותר מעניין. לא כדאי להמשיך במקום שגורם לך כאב כי זה לא הולך להשתפר, מנסיון. הטעות שאנחנו תמיד עושות זה שאנחנו ממשיכות להאמין ולקוות שאצלנו זה יהיה שונה. זה לא. מי שאוהב, כך אני מאמינה, יעשה הכללל בשבילך כי מגיע לך!

שלום סיגל,

לא פירטת כמה זמן אתם יחד, מה טיב הקשר ומה התחושה הכללית שלך לאורך הזמן, בתוך הקשר, בני כמה אתם וכו'. אלון פרמטרים שהיו יכולים לסייע לי לתת לך מענה יותר יסודי. אענה בהתאם למה שכתבת-

נשאלת השאלה האם את חשה לאורך הזמן כי אין אמון ביניכם או כי קשה מאוד ליצור ביטחון בקשר, ואם כן- מה גורם לכך. אם "חקרת" וגילית על צעדים "שוברי אמון" מבחינתך, את צריכה לברר מול עצמך האם את מוכנה להמשיך בקשר כזה, או לנסות לדבר איתו שוב והפעם לא להסתפק ב"את סתם מחפשת". להערכתי לא מדובר במשהו נקודתי אלא במשהו עמוק יותר שאת חשה בקשר.

שאלה נוספת היא האם את נוטה "לשחזר" קשר טראומתי מהעבר, ואולי מצפה שבקשר הנוכחי יהיה לו "ריפוי". לא כל בן זוג יכול להכיל את זה או יכול לעזור לך עם זה. כאן המקום הוא לקחת אחריות ולנסות לפתור את הטראומות הקשות האלה, בעזרת הכלים שיש לך או לרכוש כאלה בעזרת ייעוץ מתאים. אם התחושה שלך ברורה ואת לא מרגישה שאת יכולה להישאר בקשר הזה, נסי לעבוד על "חרדת הנטישה" הזאת, כתבה לך נכון מימי שכאשר את עוזבת זהו לא שיחזור של נטישה, מצד שני את כנראה חוששת מהלבד העצום שאחרי פרידה.

לכן, בשלב זה הייתי מציעה לברר עם עצמך מה בדיוק קורה בקשר: האם את "גורמת" באופן לא מודע, לבן זוגך, להסתתר ולמחוק עכבות- בגלל שאת מאוד רוצה חוויה מתקנת מקשר קודם ומצפה לתשומת לב אחרת? או, שהוא עצמו לא הטיפוס הרגיש אותו את רוצה, או- שילבו של השניים? בכל אחד מהמצבים, אפשר לעבוד על זה. אני בעד להתמודד עם הקשר ועם מה שהוא מביא לחייך, להתמודד עם הפחד ועם החרדה מהבדידות, לדבר על זה, לנסות להביא את הנושא הזה למודעות שלך ולפתור את הדברים בעיקר מול עצמך.

אחרי שתדעי קצת יותר מה עובר עלייך בדיוק ומאיפה הדברים מגיעים, יהיה לך גם קל יותר להחליט מה את עושה בתוך הקשר הזוגי.

אנונימי יקר,
מאוד חשוב שתנהל איתה שיחה ברורה על הנושא.
למה היא בדיוק מתכוונת? האם היא משתפת אותך שעכשו היא לא חשה שום תשוקה להוליד ילדים? האם היא נחושה בדעתה לא להוליד ילדים? נסה גם להבין למה.
יש בהחלט אנשים שנחושים לא להביא ילדים לעולם. האם יש לה דעה מוצקה? ממתי היא חושבת כך? אם זה עניין של כמה שנים טובות - זה חזק יותר מאשר אם זה עניין של החודשים האחרונים.

לדעתי זה נושא מאוד קריטי וחשוב בזוגיות, שאם לא ייפתר ביניכם - הוא ילך ויעיב יותר ויותר על הקשר שלכם. זה נושא הרבה יותר עמוק וכאוב ומשפיע על האושר האישי מאשר החלטות חשובות אחרות בחיים כגון החלטה על בחירה בקריירה, או הגירה לארץ אחרת, או חזרה בתשובה, להבדיל.

אני חושבת שאם מתברר לך שיש סיכוי שהיא לא תשנה את דעתה - ולך ברור שיבוא היום ותרצה שיהיו לך ילדים - על פער כזה צריך להיפרד.

שלום לך i,

נראה שהאלמנט של פרטיות מאוד חשוב לבעלך. כנראה, אולי בשל עומס עבודה או בשל מרכיבי האישיות שלו, הוא אדם שזקוק למרחב וחופש. דבר נוסף, נשאלת השאלה מה היחסים עם בני משפחתך, האם יש שם שפה משותפת, אולי הוא חש פחות נוח איתם (שיפוטיות, חוסר הבנה, סתם לא מתחבר) ואולי מתקשה לראות את עצמו מבלה איתם שבת לעיתים קרובות.

דבר נוסף שאפשר לשקול הוא להזמין אליכם את בני משפחתך, אם לא לשבתות אז אולי במהלך השבוע- לארוחה משפחתית. הקפידי ליידע את בעלך על כך לפחות כמה ימים מראש ולהגיד לו שאת מתחשבת ברצונו להישאר במקום הפרטי שלו ועל כן מזמינה אליכם מדי פעם, לצורך שמירה על הקשר עם משפחתך.

בנוסף, את יכולה לשקול אפשרות שמידי פעם בפעם תסעי ליום או לכמה שעות טובות לבני משפחתך עם הילדים, ובכך תוכלי קצת להתעדכן ולבלות איתם זמן יחד. זה לא אידיאלי, אבל זה עדיין משרת את המטרה של חידוד הקשר עם בני הדודים ועם בני משפחתך.

לסיכום, ניתן לבלות ולנצל את הלו"ז במהלך השבוע לצורך מפגשים. אולי דרך מפגשים קצרים יותר של נניח ארוחת ערב באמצע שבוע, הוא יסכים עם הזמן לבלות יותר גם בסופ"ש. סופ"ש אצל הרבה מאוד אנשים, בעיקר גברים שתורמים רבות לפרנסת הבית, הוא ה-זמן לנוח. פשוט שקט מהכל- לנוח. לא להיות "יפה" בשביל אחרים, לא לטרוח ולא להתאמץ, להסתובב איך שבא לי ולעשות מה שבא לי. לקום מתי שבא לי ולא "לדפוק חשבון", בטח שלא ביחסים מורכבים כמו יחסי חיתון. אולי זה, פלוס הצורך הגדול בפרטיות- יכול להסביר לך יותר את ההתנהגות שלו.

מאידך, אם יש בך צורך שלא ממומש כמו חידוד הקשר המשפחתי בצד שלך- עשי זאת גם ללא הנוכחות המאסיבית שלכם בשבתות, עשי זאת בעוד מועדים שיכולים להתאים.

נסי להתרכז בטוב שיש בזוגיות ולראות בו כאדם פרטי לחלוטין שאולי מתקשה לבלות הרבה בחיק אחרים (השערה).

שתהיה שבת שלום והצלחה רבה!

הי מעיין,

אני מבינה שסה"כ טוב לך בזוגיות, את עושה "בדק בית" ומבקרת את עצמך היכן שצריך. את מודעת לעצמך ומנסה לא לחזור על טעויות עבר. זה מצוין, ישר כוח. הרבה אנשים משחזרים קשרים ומערכות יחסים בעייתיים מהעבר ולא תמיד יודעים לעשות כזה שינוי.

לגבי מה שהעלת- אני מבינה שמצד אחד את מנסה לשמור על האינדיבידואל שלך, על הזהות שלך- חברים, בילויים ומשפחה. את מנסה להשוות מה אחרים עושים, וכאן הייתי מנסה מעט לרדת מהרעיון- כי מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחר. בתחושה שלי מהקריאה של הדברים שלך, נראה כי את מצד אחד מאוד רוצה להתמסר לקשר הזה, מצד שני מאוד חוששת. חוששת ממחיקת הזהות שלך או מאיבוד תחביבים וזמן פרטי. אין לך מה לחשוש, ברגע שתדעי מה את מרגישה וכמה את רוצה להעמיק את הקשר, יהיה לך קל יותר.

קשר רומנטי רציני, מטבעו, תופס זמן. לכן החברים שלך לא פעם מבטלים בילויים חברתיים על הרקע הזה- רוצים להיות עם בן הזוג. בד"כ סופ"ש הוא כמעט ההזדמנות היחידה לכך. נסי לחשוב עם עצמך, האם תוכלי "למנן" לך את הבילויים ולהחליט מה את עושה מתי, כך שיהיה לך זמן לשניהם. כפי שאת רוצה, ללא השוואות.

לגבי התמסרות לקשר, תני לזה את הזמן. אל תחששי לאהוב ולהתמסר, זה חלק מההיקשרות הרגשית לאדם קרוב.

בקשר רציני, מעבר לכך, יש גם "אינטרסים" ללהיות ביחד. עם כל הכבוד לאהבה, רומנטיקה והרמוניה, לקיטש ולהתכרבלות ההדדית- אנחנו נמצאים בקשר גם כדי להיות נאהבים, גם כדי להרגיש מוערכים, גם כדי לא להיות לבד וגם כי נוח לנו. כן. אז אם נוח לך ובנוסף את רואה את הקשר הזה מתקדם, ואתם מתאימים מבחינות מסוימות ומבחינת השקפה כללית, תחומי עינין וכו'- מותר לך גם להרגיש שנוח לך בקשר.

לגבי פערים- תלוי מה בדיוק. אם את לא מסכימה איתו לגבי משהו מהותי לך וחשוב, וזה תופס את תשומת ליבך- חשוב מאוד לדבר על זה. לדבר על זה ברוגע תוך ידיעה שכן- בהחלט, יש זוגות מוצלחים מאוד שעדיין הם בחילוקי דעות. אנחנו לא בוחרים בן זוג שהוא לגמרי דומה לנו, זה ישעמם מאוד. אנחנו דווקא בוחרים מישהו שיאתגר אותנו ושלא תמיד יסכים איתנו. כי לפעמים מתוך אי הסכמה יוצאים דברים טובים לקשר. נסי לנפות- האם חילוקי הדעות הם על בסיס מאוד קריטי, משהו שאינך מתכוונת להתפשר עליו, או שזה משהו שאפשר להבליג.

אם את מזהה שזה מאוד מציק לך- דברי איתו ברוגע. מאוד יתכן כי תיישבו את הדברים ותמשיכו הלאה. המרכיב הזה של פערים מתקשר גם ליכולת שלך להיות כנה איתו ושקופה- עוד נדבך שהעלית כאן. מעבר לזה זה מתחבר כמו פאזל להיותך רוצה מצד אחד להתמסר לקשר, כנות, שקיפות, גלוי לב, התמסרות רגשית ותקשורת- כל אלו הם חלקים חשובים בקשר שהעלית פה. נסי לחשוב עליהם, ואיפה את-מולם.

בהצלחה רבה וזוגיות טובה.

עדי תודה רבה על התשובה ועל כל תשומת הלב שבה

ערב טוב,

בשמחה. תיקנתי את הפוסט שלי (היו מספר שגיאות עקב קוצר בזמן).

אם תרצי, עדכני אותנו בהמשך..

שי היקרה, תודה על התיאור המדוייק!
ראשית, אם אתם מרגישים שהטיפול אינו עוזר - הפסיקו אותו.
חשוב לפנות לייעוץ בנושאים האינטימיים: שניכם מתוסכלים וטעונים בנושא הזה ולא פלא שאתם תגובתיים - כי יש נושא כה חשוב ומרכזי שלא טופל ולא פורק.

ויש כאן מעגל קסמים: שניכם מתוסכלים מכך שאינכם מצליחים לשוחח, נוצר ריחוק, כאשר יש ריחוק קשה להתקרב מינית, ואז התיסכול רק גובר ושניכם נעשים עוד יותר טעונים ורגישים לכל ניואנס בתקשורת.

לדעתי יש מה לעשות, אבל עליכם למצוא את הגישה הייעוצית שתתאים לכם, ושתוכלו להעלות בה לא רק את סגנון התקשרות שלכם אלא גם את הנושאים האינטימיים.

תודה רבה על עצתך. על איזה סוג טיפול היית ממליצה? כי עד היום הטיפולים של השיחות לא עשו את השינוי המיוחל. האם טיפול התנהגותי? שיטה מסוימת? אשמח לשמוע ולהבין....

תחת הכותרת של ייעוץ זוגי - ישנן המון גישות. כמו כן כל מטפל הוא שונה גם בסגנון האישי שלו, וייעוץ זוגי,אולי אף יותר מטיפול פסיכולוגי אישי - מושפע ביותר מאישיות המטפל ונסיונו. נדמה לי שבמקרה שלכם גישת ה"אימאגו" אינה מספיקה, כי לא את הכל ניתן לפתור עם תקשורת יותר טובה של בני הזוג. חלק מן הבעיות צריך לתקוף בצורה של שינוי התנהגותי, חלק בצורה של שינוי מחשבתי, שינוי בפרשנות, וחלק מן הבעיות ייפתרו ע"י העשרה ותוספת מידע שחסר.

נקודה נוספת היא האם היועץ נכנס לתחום המיני והאינטימי.

חלק מן היועצים הזוגיים אינם נוגעים בנושאים אלו ומפרידים בין תקשורת לבין אינטימיות. הם מטפלים בנושאי תקשורת ויחסים רגשיים, ושולחים את בני הזוג לסקסולוג בכל הנוגע לבעיות באינטימיות.
אני אישית מאמינה שיש קשר הדוק ולא ניתן להפרדה בין אינטימיות רגשית ומינית, והיא מושפעת מאוד ממערכת היחסים כולה, ועל כן חייבים להתייחס בטיפול לכל המישורים, בצורה אינטראקטיבית.

המלצתי היא על כן לחפש יועץ זוגי שנכנס לתחום האינטימיות המינית וחשוב לבדוק את ההיבט הזה כאשר את יוצרת את הקשר הראשוני עם היועצים.
בהצלחה!!!

אידה היקרה, אני מציעה לך להפנות את שאלתך לפורום אחר, העוסק בטיפול פסיכולוגי, כי הפורום שלנו עוסק בנושאים הקשורים לזוגיות. אין לנו כאן יתרון על פני עצות של כל אדם אחר.

שלום דנה,

את כותבת שלמעשה את התשובה את יודעת- את לא רוצה להיות במערכת היחסים הזאת. הפחד מלעשות שינוי יכול לשתק לפעמים ולכן כדאי אולי להתייעץ עם מישהו שכבר עבר את זה ולנסות להבין האם יש לך באמת כוחות לזה.

אם מבחינתך הקשר הזה עתיד להסתיים ואין לו שום סיכוי, תוכלי אולי בתור התחלה להודיע לבעלך על החלטתך.

מעבר לזה תוכלי לקבל יותר מידע בפורום: [a href='Forums/פורום_פרידות_גירושין_בגידות' id=link]פרידות, גירושין, בגידות[/a].

מאחלת לך הרבה בהצלחה וכל טוב.

שלום אורי,

לפי כל הסימנים לא נראה שאשתך הולכת לעשות משהו שיפגע במערכת היחסים שלכם. נכון, היא התמסדה בגיל צעיר, אך פנטזיות לחוד ומציאות לחוד.

לגיטימי שהיא תרגיש "מה היה קורה אילו היית מנסה עוד דברים", אך מכאן ועד לבצע הפער הוא עצום. היא יודעת כנראה עם מי התחתנה וכמה המערכת הזאת חשובה לה. יתכן וחסר לה משהו נקודתי או ספציפי בזוגיות שלכם ואת זה אפשר לברר מולה.

ההתנהלות שלך לבטח לא "מוסיפה" לאוירה, כיוון שהיא חשה כי איבדת בה את האמון. ובמקרה הזה זאת הליכה על חבל דק- כיוון שכשבן הזוג חש אותנו "לא איתו" ו"לא סומכים עליו" הנטיה היא לעשות דווקא או לגרום לעוד סדק באמון ובכך זאת הדרדרות, וחבל.

יש לבדוק מהם הגורמים שמפעילים אותך לחשוב כך, האם מדובר בתחושות נטו שלך מול מציאות שונה לחלוטין, או שמדובר במשהו אמיתי שאתה מתבסס עליו. לפעמים יש לנו תחושות לגבי בן הזוג, אבל הן משוללות יסוד. בד"כ אחרי שיחה כנה מלב אל לב, זה מתגלה, והרגיעה שמגיעה משמעותית ורבה. לכן הייתי מציעה לך לשתף אותה בחשש שלך, שאולי משהו לא מספיק, שאולי בגלל שהתחתנה כה צעירה היא רוצה משהו אחר- לספר לה מה זה עושה לך ולשאול אותה מה דעתה. אם תראו לנכון לפנות עם זה הלאה ליעוץ, זה יכול להיות רעיון לא רע.

שלום לך אנונימית,

הסיפור הזה בהחלט לא פשוט. מצד אחד יש כאן מערכת יחסים שעתידה למיסוד, ואתם זקוקים לכסף שלכם. מצד שני יש כאן הורים תלותיים מאוד, מצד נוסף יש כאן ארוס או בעל לעתיד שנקרע בין שני מקומות.

מערכת יחסים עם הורים היא מורכבת. ישנן תחושות רבות של אשמה, משני הצדדים, רגשות מעורבים, קונפליקטים ולא פעם כעסים. לצד זאת יש הכרת תודה, כיבוד אב ואם ואהבה שאי אפשר להסביר אותה במילים. להיות במציאות כזאת, עבור בן זוגך, זה לא עינין פשוט. הוא כנראה מאוד רוצה לרצות אותך ויודע שברציונל את מאוד צודקת. מצד שני, הוא מרגיש הרבה אחריות גם כלפי הוריו.

ההצעה שלי היא לנסות לדבר איתו שוב,להסביר כי את מבינה את הבעיה אך את מאוד חוששת לגבי העתיד. לנסות להגיע להסכם על סכום מסוים, שיועבר אליהם בהעברה בנקאית, כל חודש בחודשו.. ומעבר לזה לנסות לא לעבור את הגבול. אפשר נניח לעשות להם קניה פה ושם, לעזור בדברים קונקרטיים, וזהו. חשוב לתחום את העזרה שאתם מעניקים, כדי שלפחות תהיה תחושה שזהו לא בור ללא תחתית...

חשוב להבהיר לו כי את לא מוכנה לחכות וההסכם הזה ראוי שיתבצע לפני החתונה. עמדי על כך. בלאו הכי יש לחצים והרבה מתח לפני חתונה וכדאי לא להגיע לפיצוצים בנושא הזה- כי דווקא שם הדברים יכולים להתלקח לכדי ויכוחים ועימותים וחבל. לכן בשלב ראשון היי אמפתית לבעלך לעתיד, הסבירי לו כי את רואה בזה עזרה ענקית להוריו ואת מבינה כי בהמשך תצטרכו לסייע. אבל, חשוב שהסיוע יהיה בפרופורציות. כך את "איתו" כי את מבינה את גודל המצוקה אך את גם שמה גבולות ברורים.

מעבר לכך הייתי מציעה לחשוב על אירגונים או מקומות אחרים שיכולים לסייע. לא להשאיר את העול רק על הכתפיים שלכם.

מאחלת לך זוגיות טובה ומזל טוב!

ראשית תודה על תגובתך. זה בדיוק מה שחשבתי לנכון לעשות- להגיע להסכם לפני החתונה ובן זוגי מסכים עם כך. הוא אמר שידבר עם ההורים וייראה כמה כסף הם צריכים למחייה. הבעייה היא עם ההתנהלות של ההורים- הם לא חיים לפי המצב הכלכלי שלהם ומשתמשים בכסף של בן זוגי בלי בושה עד כדי כך שאין לו בכלל שום חיסכון. כשאני מסתכלת מסביב ( גם על ההורים שלי)- הורים תמיד עוזרים, מעניקים ולא לוקחים, אינסטינקט בסיסי שאין להם. אבא שלו אדם לא סימפטי, קשה ועקשן ואני חוששת שבן זוגי, הבחור הטוב, המצפוני והרגיש, לא יוכל לעמוד מולו ולקיים את הבטחתו כלפיי. הם מקבלים סכום כלשהו מדי חודש, שלדעתי מספיק למחייה פרט לשכר דירה ולכן העזרה שלנו צריכה להיות מוגבלת רק לשכירות וגם פה מדובר בסכום לא מבוטל שהיה מקדם אותנו צעד לקראת דירה משלנו מתישהו בעתיד. החשש שלי שההורים שלו ינסו לנפח את הסכומים ולחלוב ממנו הרבה יותר.

שלום לך אנונימית,

זה אכן לא פשוט. לא עבורך ולא עבורו. כן, להורים יש אינסטינקט בסיסי של להעניק ולתת לילדים שלהם, וכאן זה לא ממש קורה. מבלי להיכנס ל"למה" זה לא קורה או לפחות למה לא כל אחד חי את חייו מכספו, שוב ושוב יש לעורר ולחדש את הדיון מול בעלך.

אני שמחה שהוא מבין את גודל הבעיה, שמחה שהוא יכול לסכם איתך שיהיה סכום אחיד. העינין הוא האסרטיביות שלו- ככל שתעודדי אותו לכך, לעמוד על שלו ולחיות את חייו ולדאוג לביתו שלו- כן יטב. הוא חייב להיות חזק מולם ולהזכיר להם פעם בפעם כמה זה קשה לתת גם את מה שאתם נותנים.

אני מבינה שהשינוי הזה קשה לו, עד כה היה מצב מסוים ומעכשיו, כשתתמסדו ושתקימו בית- זה יהיה קשה הרבה יותר. כלכלית כמובן וגם רגשית- מולך. פתאום זה אחרת בשבילו. אין לי ספק שהוא חושש כמוך, אך הגדולה היא ששניכם יחד בסירה, אתם באותה דעה ולא חלוקים- וזה משמעותי מאוד לתחילת הנישואין. למעשה אתם כבר חווים ניסיון-זוגי לא פשוט ונראה שאתם עומדים בו.

רק יהיה חשוב לא להוריד את הנושא מסדר היום ולחזק את בעלך לעתיד להמשיך להיות אסרטיבי. אני בטוחה שהסכום שאתם נותנים הוא מספיק והם יצטרכו להתמודד עם זה. לפעמים גם מול הורים צריך להיות נחושים.. עדכני איך הולך.

הוא טוען שהסכום שלו יזדקקו ההורים לשכירת דירה הוא כ 4 אלף ש"ח. הסכום הזה לא מקובל עליי ונראה לי גבוה מדיי. אני מבינה שבן זוגי רוצה שהוריו יחיו ברמה סבירה והיות והם כל היום בדירה ולא עובדים, זה יותר משמעותי עבורם. אבל היות ואני מרגישה כלפיהם הרבה כעס וחוסר אמפתיה, קשה לי להסכים לכך. הגעתי למבוי סתום. האם להמשיך להתעקש על פחות? האם להכריח את עצמי להשלים עם זה? קשה לי בכלל לחשוב על פירוק הקשר, אבל יש גם מחשבה כזו .

שלום לך שוב אנונימית,

אני חושבת שיהיה כדאי להגיד לבן זוגך, לא באופן מאיים, שהסכום הזה לא ממש מקובל עלייך. שאת חושבת שהוא גבוה מדי ולמעשה מדובר בכמעט משכורת נוספת. עבור זוג טרי זה נטל כלכלי לא קל.

הייתי מנסה לחלק את זה אחרת, כתבי לי מה דעתך: נניח להעביר אליהם סכום של 3,000 ש"ח (אם זה נראה לך), ואת היתר, ע"י דרכים אחרות של סיוע: קניה אחת לשבועיים, נניח, ועזרה בבית (ניקיון, סדר, עוזרת אחת לכמה זמן). לנסות בכל זאת לתרגם את הכסף לעזרה קונקרטית. עכשיו בעידן המשלוחים דרך האינטרנט, אתם יכולים מראש לקבוע איתם שאחת לשבוע או לשבועיים אתם עוזרים להם בקניה הגדולה לבית. מעבר לכך אם את מכירה סופר גדול או מבצעים ואת בכל מקרה קונה לביתך שלך, תוכלי לקנות גם להם על הדרך מבלי שזה יגזול זמן רב מזמנך.

נסי להסביר לבעלך שכדי שתהיו בראש אחד הוא צריך להתפשר מולך, בכל זאת, לא כל זוג יכול לעשות זאת עבור ההורים, ואם כן זאת מצווה גדולה. אבל צריך להיות לה גבול מסוים ופרופורציות. חשוב שתבררי איתו האם הוא מוכן לסייע להם בדרכים אחרות.

באופן כללי, עזרה וסיוע נמדדים לא בכסף. אלא בעזרה קונקרטית. לצורך הדוגמה, כשאדם פושט יד, היית מעדיפה לתת לו 10 ש"ח או לקנות לו משהו לאכול? את היית רוצה לדעת שהסכום הזה מתורגם למשהו שנכון לו ויהיה בו תועלת. אז אני לא אומרת לבטל את הסכום הכספי, אלא לנסות לעזור בדרך נוספת, ושונה. ככה גם את תוכלי להרגיש ש"באמת אני עוזרת" וזה לא סתם כסף שאת לא יודעת מה עושים איתו, נניח. מה דעתך?

התחתנו ועכשיו אנחנו נמצאים בחיפוש דירה אחרת להורים. הצבתי גבול של 3000- 3500 ש"ח, אבל אביו של בן זוגי ממשיך לדרוש ממנו להשכיר דירה יקרה ב 4 אלף ש"ח ואני מרגישה שאני נמצאת בלופ אינסופי שאין לו פתרון: בעלי מסביר לאביו שאין לנו יכולת כלכלית לשכור דירה יקרה ושינסה להוזיל את הדרישות שלו, אביו עושה לו שטיפת שכל שאין דירות נורמליות וראויות במחיר נמוך יותר והוא לא מוכן לחיות בדירה "ישנה ומתפרקת" ומפעיל עליו סחיטה רגשית שדירה זה כל החיים שלהם והם נמצאים בה רב הזמן ולכן הם צריכים דירה "טובה" (= חדשה ומפוארת בעולם המונחים הרגיל)
בעלי חוזר אליי ואומר שהוא לא יכול לנטוש את ההורים ועליו לעזור להם ואני מחזירה אותו חזרה להיגיון ואומרת שיש גם אמצע בין "לזרוק את ההורים" לבין לפנק יתר על מידה. והכל חוזר חלילה, כמו מעגל אינסופי.
שום עזרה קונקרטית אחרת לא תעזור כאן- הם צריכים כסף לשכירות והסטנדרטים שלהם לאיכות הדירה גבוהים מדיי לכיס שלי. בנוסף כל חודש יש הוצאות נוספות שנוחתות עלינו. חודש אחד זה היה חשבון מים מנופח (2000 ש"ח), חודש אחר פתאום הם צריכים מזרן חדש (עוד כמה אלפי שקלים). ועד בית וטלפוניה נופל עלינו. וכל זה בנוסף לסכום האסטרונומי שאנחנו משלמים על השכירות היקרה בתל אביב(מילא אם הייתה איזושהי תועלת למחייה שלהם בתל אביב, אבל ממש אין- הם בקושי יוצאים מהדירה).
נראה כאילו לא אכפת להם שאנחנו זוג צעיר בתחילת דרכנו וצריכים לצבור חסכונות.
איך ניתן לעצור את מסחטת הכספים הזו ושההורים שלו יפסיקו לנצל את טוב ליבו של בעלי?

אבל אפשרי לחשוב להשכיר דירה גדולה ל2 משפחות?או בית פרטי?ככה גם את תהני,ואולי כשיהיו ילדים,יהיה לך עזרה צמודה?

אני לא מתארת את עצמי גרה עם אבא שלו. הוא אדם קשה ומאוד מתערב. אין ספק שצריכים לחיות בנפרד

אני לא חושבת שיש איזושהי בעייה בי או ביחסים שלי עם בעלי. הבעייה היא בהורים ובגיל כזה לא ניתן לשנות אותם והם גם לא יסכימו לטיפול כזה

שלום לך אנונימית,

אני מבינה שאת לגמרי קרועה בין שני קומות- זה בדיוק מה שעובר על ארוסך. אני די נדהמת לשמוע את הבקשות של ההורים, מצד שני את הצבת גבול של 3000-3500 ש"ח, אני לא יודעת אם עוד 500 ש"ח לא יתנו לך שקט וזהו.

מצד שני, זה מאוד לא בריא- כל הסיפור הוא סבוך, היחסים, הדרישות, הגבולות. במצב כזה כן הייתי ממליצה לקבל יעוץ נוסף, עמוק יותר. אם את לא רואה שזה צעד שנכון לך- אולי כדאי להוסיף את ה-500 ש"ח האלה, ולעמוד בסכום הזה ולא מעבר לזה- בתקוה שאכן לא יגיעו עוד דרישות. צריך לעשות איתם חוזה ברור שזה הסכום ואם משהו בדירה לא תקין אין זה מתפקידכם לשלם או עוד כל מיני סעיפים שישמרו עליכם. מאוד לא פשוט שזה ההורים של בעלך לעתיד - לא פשוט בכלל.

כמובן שהגבול אמור להיות ולהתבצע ע"י ארוסך והוא צריך פשוט לתחום את רמת הסיוע ואפשרויות העזרה. אני מזמינה את דורית לתת את חוות דעתה, אולי היא תוכל לתת לנו פיתרון?

העניין הוא לא רק בהפרש של 500 ש"ח, אז נחסוך פחות, אז ייקח לנו קצת יותר זמן לשכור דירה נפרדת לנו (כזכור אנחנו גרים עם ההורים שלי). הבעייה היא שאני לא רוצה להיכנע לתכתיבים ולחוצפה של האבא שלו ורוצה להציב לו גבולות כבר בהתחלה, אחרת זה יימשך ללא סוף. בנוסף כל פעם יש הוצאות חדשות נוספות על שכר הדירה, ככה שהמחיר יקפוץ לסכום יותר גבוה מאותם ה 4000 ש"ח.
בעלי דיבר ארוכות עם אביו היום והם הגיעו ל"פשרה". אנחנו נשלם את ה 3500 ש"ח והיתרה ההורים יוסיפו. הם בשום פנים ואופן לא מוכנים להתפשר על דירה זולה יותר מ 4000. כלומר זה אומר שהם מקצצים את התקציב שלהם לחיים ב500 ש"ח לפחות מדי חודש ואני חוששת שעוד כמה חודשים האב יתייצב ויגיד שזה לא מספיק לו ויתחיל שוב עם הסחיטה הרגשית ובסופו של דבר אנחנו נשלם את ההפרש. אני חושבת לא רק על שנה- שנתיים קדימה , אלא מעבר לכך, הרי הם לא חושבים בכלל על לחסוך קצת לזיקנה וכל ההוצאות ייפלו עלינו. עדיף שאת ה 500 ש"ח ה"עודפים" שיש להם שישימו קצת בחיסכון לעת זיקנה. שום הסכמים לא יעזרו- היום האב אומר שהוא לא יבקש יותר ואם עוד כמה חודשים יבוא ויגיד שאין לו כסף לאוכל, מה בעלי יגיד שהוא הבטיח לפני כמה חודשים שלא יבקש יותר ולא ייתן לו? ברור שייתן לו והאב יודע את זה, לכן הוא מוכן "להתפשר", כי הוא יודע שאת החסר אנחנו נשלים.
לצערי בעלי הרבה יותר נאיבי ממני ולא מבין עד הסוף את הנזק ועד כמה אביו מתחמן אותו. באמת שאני לא יודעת כבר מה לעשות :(

היי
הורים לא בוחרים בן זוג כן!

את צריכה להחליט אם את מקבלת את החבילה כולה על מעלותיה וחסרונותיה מבלי לנסות לתקן אותה כל הזמן, לדעתי את חייבת למשוך את דעתך מן העניין, רק אם בעלך מבקש את עזרתך אז כדאי מאוד שתהיי ניטרלית עד כמה שאת מסוגלת להיות כזו...
הרי יותר ממה שאמרת לו והבהרת את עמדתך הוא מחכה שתהיי שם בשבילו כבת זוג תומכת, ההבדל הקטן שהם הוריו והוא חייב בכבודם למרות שייתכן והם סוחטים אותו כלשונך,
אני ממליץ לך על 2 דברים: 1.להרפות ולהבין שזה לא בשליטתך. 2. להשאיר את ההחלטה בידיים שלו ולכבד את ההחלטה שלו לפעול כפי שנראה לו נכון.
כל זה בתנאי כמובן שהיחסים עם הוריו לא באים ממש על חשבונך!
בהצלחה

אנונימית יקרה, קראתי את התכתובת, ולדעתי זהו מצב בלתי נסבל!!!
אינני חושבת שאת יכולה "לשחרר" נפשית כפי שבני מציע, כי מדובר בבניית העתיד שלכם כזוג וכמשפחה, ולא יעלה על הדעת שסכומים כאלו יופרשו בצורה קבועה לצרכי ההורים במקום שתחסכו למען עצמכם.

כפי שהנושא הזה היווה קושי עצום וגרם לך להיסוס לפני החתונה, את נוכחת עכשו, אחרי שכבר התחתנתם, לראות שהבעייה עלולה רק לגבור עם השנים.

אני באמת חושבת שכדאי לפנות לייעוץ זוגי במצב כזה, על מנת לחפש יחד פתרון ששניכם תוכלו לחיות איתו בשלום.

לדעתי בשלב הזה כל אחד מכם כבר "אלרגי" וקרוב לפיצוץ כל פעם שהנושא עולה בצורה כלשהי, ואינכם מצליחים לנהל על כך שיחה מעמיקה ולקבל החלטות. אתם תקועים.
אני מקווה שניתן יהיה למצוא פתרון טוב וראוי, אבל כדי להגיע לכך יש צורך לנהל שיחה טובה, פתוחה, ממצה ויסודית, וכרגע נראה לי שאינכם יכולים לעשות זאת בכוחות עצמכם, וזה היתרון בפנייה לייעוץ זוגי, או אפילו לגישור, כי נדרש לנהל כאן משא ומתן שתפני, לא שהאחד ינצח והשני יפסיד, אלא ששניכם תרוויחו.
ולא מדובר רק על גורם הכסף. יש כאן גורמים נוספים, רגשיים, שחשובים לכל אחד מכם:
בטחון, אמון, בניית העתיד, וודאות, איכפתיות כלפי ההורים, בניית הזוגיות שלכם ועוד הרבה נושאים שנחבאים בתוך הנושא הכאוב הזה.
ראי, כמעט כל זוגיות נדרשת להתמודד עם נושאים כאובים, והיכולת לעשות זאת היטב היא מבחן לחוזק הזוגיות והאהבה. אם תצליחו להתגבר על קושי הזה - הזוגיות שלכם תתחזק.
אבל כבר נדרש כאן להיעזר בגורם חיצוני, בגלל המטענים הרגשיים שהצטברו שלא מאפשרים להתקדם בשיחה.

איך בכלל מתחילים? בעלי באופן כללי נגד כל הטיפולים הפסיכולוגיים ולא רואה בהם תועלת. הוא לא חושב שזה נכון לשלם לאדם שבכלל לא אכפת לו ממך כדי לשפוך את הנפש. יהיה לי מאוד קשה לשכנע אותו ללכת לטיפול כזה.

כשהויכוח שלנו מגיע למבוי סתום, בעלי אומר "זה ההורים שלי והם כאלו ואני רוצה שיהיה להם טוב". כלומר יש הבנה והודיה מצידו שמשהו לא בסדר, אבל תמיד יש לו הסבר "זה ההורים שלי ואני רוצה שהם יחיו טוב ולך לא אכפת מהם כי הם לא ההורים שלך". וזהו, אין לי מה להגיד על זה. אני יכולה לפתוח את הלופ מחדש ושוב להתחיל בויכוח שהסטנדרטים של הוריו ל"לחיות טוב" זה סטנדרטים גבוהים מדיי ואם הוריי היו במצב הזה הם בחיים לא היו מתנהגים ככה ומסתפקים במועט, כמו כל הורה נורמאלי אחר. אבא שלו מאוד אובססיבי לגבי דירה והכניס לו למח שאם אנחנו מרויחים טוב, עלינו להתחלק איתו ולספק לו רמת חיים גבוהה. עם כל הכבוד, הכסף שאני מרויחה לא נקטף בשיחים, אלא בלימודים ארוכים ועבודה קשה, ולא נועד להם, להורים, אלא לעתיד המשפחתי שלנו. ואי אפשר לחשוב רק על היום- מה יהיה מחר? מה אם אחד מאיתנו יאבד עבודה? מה עם לקנות דירה בעתיד? מה עם כסף לגידול ילדים? הם לא חושבים עד כדי כך רחוק וחושבים שיהיה מספיק כסף לכולנו. אין להם שום תחושה לגבי הכסף שזוג צעיר צריך להמשך דרכו.

אני לא יודעת איך להתנהג עם ההורים שלי, הם מודעים לעובדה שאנחנו צריכים לעזור להוריו (וכמובן שלא אוהבים את זה) ולא מוכנים לקחת מאיתנו גרוש על הוצאות המחייה כדי שנוכל לחסוך. איך אני אסביר לאמא שלי למה שכרנו להוריו דירה כל כך יקרה? הרי ברור לכל שכל מה שקורה כאן זו לא עזרה אלא תמיכה כלכלית של ממש. בעלי אומר להגיד שהוריו משלמים חלק מזה, אבל אז תעלה השאלה אם להוריו יש כסף כדי לשלם חלק מהדירה, למה לא שוכרים דירה ממוצעת במחיר ממוצע שהוריו ישתתפו בחלק הזה וייקלו עלינו את המעמסה הכלכלית? אני אצטרך גם להתמודד עם לחצים ושאלות מצד הוריי.

מאז החתונה לא נפגשתי אף לא פעם אחת עם הוריו, אני נמנעת מכל קשר איתם, לא יודעת איך להתנהג איתם, לחייך כאילו הכל בסדר, להגיד "תתביישו לכם".. לא יודעת.

אנונימית יקרה, לאור דברייך המצב ביניכם אכן בעייתי. כבר אי אפשר להתעלם מן הקושי הזה ולהמשיך כרגיל.
יש תחומים בהם נכון לבלוע ולוותר ולבוא לקראת האחר, אבל זה לא נראה לי תחום כזה. זה מהותי מדי וסביבו נוצר "כיס התנגדות" מאוד עמוק וטעון, ובצדק,מבחינתך.

בעלך צריך להבין שיש לו היום מחוייבות ראשונה אלייך, ומול מחוייבות זאת הוא חייב לעשות כמה שינויים בחיים שלו. הדברים לא יכולים להמשיך כפי שהם היו, משום שלך יש כאן דעה אחרת משלו, וזו זכותך להביע אותה.

אילו הוא היה לבדו - זו זכותו להמשיך לתמוך בהם כרצונו, אבל כאן הוא מאלץ אותך לעשות משהו בניגוד לערכייך ולרגשותייך ולמצפונך.

עלייך לפנות אליו ולהגיד לו שמכיוון שהבעייה לא נפתרה ומכיוון שאינכם מצליחים לפתור אותה בעצמכם והיא לא תיעלם לבד - אתם זקוקים לעזרה מקצועית. אין מנוס מזה.

האם הוא מצפה שאת פשוט תמחקי את תחושותייך ואת דעותייך ותיישרי קו עם הגישה שלו? בעיני זו לא זוגיות בריאה, וההתנגדות שאת תצברי עם הזמן תתבטא בחוסר יכולת לאהוב אותו בהמשך, כי קשה לאהוב מישהו כאשר כועסים עליו ומאוכזבים ממנו לאורך זמן. עליו להבין שאי פתירת נושא מהותי כזה מזיקה ומסכנת את הזוגיות שלכם.