פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

לא רואים מייל.גם אפשרי לרשום מייל בדוי.

שלום לשואלת,

לא- אנחנו לא רואות את האימיילים.

בברכת סופ"ש נעים,

הי דינה,

ראשית יש לבחון האם יש אי אילו מרכיבים של חוסר אמון או משהו דומה לזה ביחסים. אני מעלה את זה כיוון שלא פעם כשעולים נושאים כאלה ואחרים, לרבות הסכם ממון, נשאלות שאלות גם לגבי האמון בקשר ועד כמה הוא חזק. זאת נקודה במאמר מוסגר.

לגבי שאלתך- את יכולה לפתוח את זה בכך שמאז ומעולם, עוד כשקיבלת או רכשת את הדירה- ידעת שזה מה שתעשי (ז"א לנטרל אותו מהמשוואה- זה כלל לא קשור אליו), כדי לשמור על רכושך. הסבירי לו שזה צעד שמגן עלייך, ללא קשר לבן הזוג ספציפית. אבל מכיוון שאתם ידועים בציבור, החוק אומר כך וכך. את יכולה להקדים ולומר שאת מתנצלת אם זה נשמע "לא טוב", או שאת מאוד לא רוצה לפגוע בו ושאת סומכת עליו שיקח את הדברים באופן הנכון, ללא הרגשת עלבון - אלא מתוך הבנה שלו אותך.

אני גם חושבת שזה מעין מבחן- שהרי אם הוא מאוד רוצה את הדירה שלך- ההתנגדות להסכם ממון תהיה עוד מעבר לעלבון פשוט, הוא יעשה יותר "רעש" ויפתח את זה שוב ושוב במהלך התקופה שאחרי שתדברי איתו על זה. אבל אם הוא יבין, אפילו אם יעלב, וישלים עם זה וימשיך הלאה- אז הזוגיות צלחה גם את זה.

מה שחשוב- להמשיך להיות פתוחה איתו, ולהסביר לו מראש כי אינך מתכוונת חלילה לפגוע בו.

עדי היקר, התגובה שלך למה שהפסיכולוגית סיפרה לך היא די מובנת. זו מישהי שהיית מאוהב, בה, היו לך פנטזיות עליה, מן הסתם, והיא "התיישבה" לך במקום מאוד מסויים במוח, בתור אובייקט מיני בין היתר. לכן הידיעה הזאת יצרה קשר אסוציאטיבי מיידי עם סקס, ועם מחשבות מפורטות של מה נעשה שם וכו'. ומכיוון שכיום המחשבה על הסקס הצפוי לך כל כך מעסיקה אותך - הכל מתערבב לך עכשו ומבלבל אותך.
נדמה לי שכמעט כל גירוי מחשבתי שניתן לקחת אותו לכיוון הסקס הצפוי לך - זה מה שיקרה בשלב זה משום שמחשבתך כל כך תפוסה בכך.
להבדיל אלפי הבדלות, כאשר אתה מחליט לקנות מכונית מדגם מסויים - אתה פתאום מתחיל לראות את הדגם הזה בכל מקום, כי תשומת הלב שלך נמצאת בכיוון הזה. גם לפני כן יכולת להיתקל באותו דגם אך זה לא היה עובר את סף הקשב שלך...
אני חושבת שאילו היית שומע את דברי הפסיכולוגית בזמן אחר - זה היה מרגש אותך במידה רבה, אבל אולי לא היית יוצר דווקא את רצף המחשבות הספציפי הזה ("מישהו אחר אהב אותה,ליטף אותה, גמר בתוכה...")

אבל מרגע שמחשבותיך לקחו אותך דווקא לשם, זה התערבב לך, ואולי העלה ספקות. כמו אולי אני עדיין מאוהב בפסיכולוגית?
אבל לדעתי זה לא המצב. פשוט היא עדיין תופסת איזה מקום חשוב בליבך/ מוחך, בתור "אובייקט" שתמיד יעורר תגובות רגשיות וגופניות מסויימות. ככה זה עם אהובים ישנים. שמור לכולם מקום מרגש בלב, בסוג האסוציאציות שזכרונם מעורר בנו.

מקווה שזה מספיק ברור, וכי זה אולי יעזור לך...

מור יקרה,

הספק אשר את חשה בנוגע לבן זוגך ובנוגע ל"יחד" שלכם עלול להמשיך לכרסם בקשר שלכם עד אשר יימצא לו מענה ראוי והולם. על מנת שאוכל לנסות ולסייע אזדקק לנתונים יותר מפורטים היות ולא אוכל להציע לך פתרונות או דרכים להתמודד נכון עם תחושותייך ועם התנהלותכם הזוגית והעצמית בתוך ה"יחד" כל עוד לא אבין על מה באמת מדובר. מה שנכון לזוג זה או אחר אינו בהכרח נכון לכם, אין פתרונות "מלאי" לנושא הזוגיות אלא פתרונות ודרכי פעולה לכל זוג בפני עצמו.
מה שכן אוכל לומר על-מנת לחזק אותך ואת אמונתך בקשר שלכם הוא שמתוך פנייך אני מתרשמת כי לשניכם יש רצון מאוד גדול לבוא האחד לקראת השנייה על מנת לשמור על הקשר ולהיטיב את היחסים ביניכם. בחרתם לדבר על הדברים בפתיחות ובכנות, שיתפתם זה את זו בתחושותיכם, אפשרתם זה לזו להביע את דעותיכם ואת עמדותיכם ולאחר שהיטבתם להבין זה את נקודת מבטו של זו פעלתם ועשיתם כך שאת חשה שיפור. כנות, פתיחות, הקשבה ושיתוף הינם יסודות מאוד חשובים ליצירת בסיס יציב ואיתן לזוגיות ונראה כי היסודות הנ"ל קיימים בקשר שלכם. השיפור אותו הזכרת בפנייתך נובע מהנכונות של כל אחד מכם לבוא האחד לקראת השנייה על-ידי עשיית וויתורים אישיים לטובת ה"יחד" שלכם.
התחושה שלך (מבחינה רגשית) והתובנה שלך (מההיבט השכלתני) שזה האיש שאת רוצה מבוססות כנראה על יותר מאשר רגש חזק ומשיכה. אולי מבנה האישיות שלו מתאים לשלך, אולי התנהלותו משלימה או תואמת את שלך, משהו בו נכון עבורך. לכן, אם תוכלי לשים את האצבע על הנושאים בהם את חלוקים בדעותיכם ולפרוט את אותם דברים אשר מעיבים על תחושותייך אשמח לנסות ולסייע.

עצובה יקרה,

אולי בתום ארבע חודשים צמודים ואינטנסיביים כמו שלמיטב הבנתי היו לכם, הקשר שלכם "נכנס" למעין שגרה. אולי בשגרה הזו יש פחות ריגושים, מחמאות בתדירות גבוהה וחיזורים אולם תמורתם מרוויחים תחושת נינוחות בתוך הקשר, תחושת נינוחות מול בן/בת הזוג תמיד, תחושה של "יחד" בטוח ויציב.
היות ואת חשת ביטחון בקשר דווקא בתקופת החיזורים והמחמאות, בתקופת הריגושים וההפתעות, כאשר עדיין בודקים, בוחנים, מגששים ומשתדלים מאוד והיות ונראה כי את מתקשה להיפרד לאחר פרק זמן כה קצר מכל ה"הטבות" של ראשית הקשר אני חושבת שיהיה זה נכון שאת תיקחי את המושכות לידייך ותזמי יותר בתוך הקשר (כפי שעשית כאשר שלחת לו את השיר), כך שהדברים יתנהלו על-פי רצונך. אל תשברי אם בפעמים הראשונות בן-זוגך לא יעשה כמוך. החמיאי את, חזרי את, עשי את כך שגם הוא יחוש צורך לעשות למענך שהרי לרוב יחס גורר יחס.
...ובכל זאת, אם לאחר מספר ניסיונות תחושי שאת עושה למען ואין עשייה של ממש מהצד שלו,
פתחי את הנושא מול בן-זוגך. שתפי אותו בכך שהחיזורים והמחמאות חסרים לך, אמרי לו שהיית שמחה ליותר פעילות במיטה, מעבר לשינה, אמרי לו כי ששלחת לו את השיר למען הדוגמא וכי התאכזבת מכך שהוא לא מצא את הזמן להתייחס. אמרי לו שהוא בוודאי שם לב שאת עושה ומשתדלת כי הנושא חשוב לך והיית שמחה לחוש מחוזרת ונאהבת כמו בהתחלה.
יחד עם כל הנאמר לעיל, ציינת כי את חשה כך מספר ימים בלבד. אולי הוא פשוט בתקופה מעט יותר עמוסה ואולי משהו מטריד את דעתו. תני לדברים עוד כמה ימים. ייתכן כי הדברים יסתדרו מאליהם.

היי לכותבת, גם אני שלחתי לבחור שלי את אותו השיר (:
נכון שזה מרגיז!? אנחנו רק חודש וחצי וגם המצב ככה מרגיש קצת אצלי
אומנם נפגשים פחות- המלצה לי אלייך להפגש פחות! כך תתגעגעו לא תקחו אחד את השני כמוב מאליו, כשתפגשו תרצו לשכב יותר, יהיה ברור לשני הצדדים כי לכל אחד יש את העולם המלא שלו
אבל זה מאוד מרגיז אנחנו הבחורות לא משנה מתי גם בשלב השגרה אנחנו אמורות להרגיש מחוזרות, אני לא אומרת , גם אנחנו צריכות לחזר ולהראות לבחור עניין
אבל מה נסגר?! למה בתחילת הקשר השיחות הן הרבה יותר ביוזמתם וארוכות יותר ,ובאמת מה עם הודעות וסתם להראות התלהבות גם מרחוק!
לדעתי בחורות הרבה פחות נכנסות באמת לקשר בהתחלה וזה תפקיד הגבר למשוך אותנו ולהיות לגמרי שלו...

אני בהיסוסים לגביי הקשר שלי ואפילו חושבת שאם יתחילו איתי להתחיל "לאסוף מספרים" כי לא מספיק מרגש לי איתו ,וזה רק חודש וחצי!
למה אין בית ספר לבחורים איך להתנהג! הלוואי ואני הייתי בחור ...

ואולי נכון כדי לדבר ולומר, אבל מצד שני את גם לא רוצה להציק יותר מדי...
אז את כאילו מתעלמת מזה שהוא לא התקשר יום אחד ולא חזר ... אבל ת'כלס למה לספוג יחס כזה!? אנחנו בחורות כמו כלום אנחנו יכולות להחליף אותם

נשואה פלוס יקרה,

ראשית, המון מזל-טוב!

לגבי תחושותייך...התחושות הנ"ל מאוד טבעיות ושכיחות ומלוות (כמעט) כל אם בראשית דרכה. עד לא מזמן היית אדון לעצמך ולזמנך ולפתע יש לך "בוס" חדש שעם כל כמה שהוא מתוק וכובש הוא לא מתחשב בצרכייך ובוודאי שלא ברצונותייך. כל כולו עסוק, כל הזמן, בסיפוק הצרכים והרצונות שלו.
בנוסף, לאושר הגדול מתלווה גם עבודה קשה ומחויבות סביב השעון.
הרצון והצורך שלך "להתאוורר", לשנות אווירה ולעסוק ולו לפרק זמן קצר במשהו אחר מובנים לחלוטין.
אחד הפתרונות הוא לצאת למקומות בהם יש פעילויות לפעוטות, הפעלות וכד'. במקומות שכאלה לא רק שתחווי חוויה שונה מהחוויה הביתית אלא גם תפגשי אמהות נוספות. תוכלי ליצור קשרים חברתיים חדשים ואף להתעדכן בשמות שמרטפיות בעלות ניסיון בהן תוכלי להיעזר מידי פעם לשעה-שעתיים על מנת לצאת ולעשות משהו למענך.
אפשרות נוספת היא לשלב את בנך בעשייה אחרת, כמו הסידורים אותם הזכרת בפנייתך. נכון שיציאה מן הבית עם תינוק כרוכה בהתארגנות שונה אך עם הזמן תתייעלי כך שההתארגנות תגזול פחות זמן. גם יציאה עם הילד לצורך סידורים או סיבוב בקניון עשויה להועיל לך ולאפשר לך להתלבש, להתאפר ולחוש אישה ולא רק אמא...אולי אף תוכלי להיפגש עם האמהות האחרות, מההפעלות לפעוטות, לקפה בבית קפה בחברתם של ילדיכם ואולי אף תוכלנה להיעזר זו בזו.
למיטב ידיעתי קיימים גם מקומות המקיימים חוגי העשרה ופעילות גופנית לאמהות טריות המספקים שירותי שמרטפות ו/או הפעלות לפעוטות במקביל לפעילות של האמהות, כך שאת תוכלי לעשות משהו עבורך בידיעה כי בנך נמצא בהישג יד.

שאני חייבת לעשות דברים גם בשביל עצמי כי אני מאבדת את העצמאות שהיתה לי קודם וזה ממש חונק אותי.
פעולה הכי פשוט של ללכת לקוסמטיקאית לעשות טיפולי שיער כבר לא עשיתי 4 חודשים אז מעבר להכל אני גם מרגישה מוזנחת!

מה איתך אישה צאי לקפה שכונתי בכיפפפפ אפשר עם הילד מה הבעיה לכי לים לכי לבריכה
תפנקי את עצמך.... כי אם לא את אפ אחד לא יעשה את זה בשבילך.......ואם בעלך בחו"ל אז בכלל את חופשיה תהני לך

נשואה פלוס יקרה,

את באמת חייבת לעשות למען עצמך! גם לטובת המראה אבל ראשית והכי חשוב למען הנשמה שלך והתחושה הטובה שלך לגבי עצמך. כאשר את תחושי "מלאה" רגשית ואנרגטית ולא מרוקנת, כפי שאת חשה כעת, כאשר תמלאי את המצברים ותשחררי את תחושת המחנק גם ילדך, בעלך וכל הסובבים אותך ירוויחו מכך.
עד אשר תקשרי קשרים חברתיים במקום מגוריך (עם אמהות אחרות, כפי שכתבתי לך בתגובתי הקודמת) ועד אשר תמצאי שמרטפית מהימנה ומומלצת אולי תוכלי לבדוק אם הספר/ית שלך מוכן/ה לבוא באופן חריג אלייך הביתה על-מנת לטפל בשערך.
לגבי הקוסמטיקאית ובאופן כללי כדי שיהיה לך קצת אוויר ותחושי מעט את ה"מרחבים", העלי את התחושות שלך מול בעלך ושתפי אותו במה שעובר עלייך. גייסי אותו לטובת העניין. כך, את תזכי בשעות החופש שלך למענך והוא יזכה בזמן איכות עם ילדכם. אני מאמינה שכאשר הוא בארץ הוא יוכל מידי פעם לצמצם את מספר שעות העבודה לטובת "שעות משפחה".

תראי אני מאוד מבינה אותך, זה מאוד חשוב שיהיה קצת זמן לעצמך, אני תמיד חושבת שזה הזמן בשביל להתנתק קצת מהמרדף אחרי הזמן כדי לעשות את כל המטלות, עבודה וכל השאר, ואז לצאת שוב לעולם.
תראי אני למשל כבר לא הולכת לקוסמטיקאית. כי פשוט אין לי זמן לזה. בעלי קנה לי מכשיר להסרת שיער ואת עושה את זה מתי שאת רוצה.
כל ערב, תמיד אני מקדישה לעצמי שעה, ואף אחד לא מפריע לי. אם זה למקלחת טובה, לשתות קפה כמו שצריך, את יודעת, דברים שעושים לי טוב.
מקווה שעזרתי לך.

מה את יודעת לעשות ומאיפה את

אני יקרה,

יש לי תחושה שאת רוצה אבל חוששת...מחד, מלחיץ אותך וגורם לך לחוסר מנוחה, כפי שכתבת, היות והוא נראה בעניין ומעוניין ומאידך כאשר הוא לא מתקשר יום שלם הוא חסר לך ואת מייד חושבת על פרידה כי...למה למשוך אם ממילא זה יסתיים בקרוב...
אז רגע!
ראשית, קחי נשימה עמוקה, עשי סדר במחשבות, בתחושות, ברצונות. מה את רוצה באמת? מה מתאים לך כעת? האם הוא נראה לך או שאת נמצאת איתו חמישה שבועות רק כי את לא רוצה להיות לבד או רק כי את בוחנת את עצמך, אם את יכולה להישאר שם, ב"יחד" לתקופה קצת יותר ממושכת?
למרות שנראה לך שהוא מעוניין והוא חלק משמעותי בקשר שלכם (כמוך, לכל אחד מכם יש משקל גדול בקשר, משקל שווה), שימי את זה רגע בצד והתמקדי בך. במה את מעוניינת? בזוגיות? בזוגיות איתו? בפסק-זמן מזוגיות באופן כללי?
לאחר שתצליחי לסדר לעצמך את המחשבות, להבהיר לעצמך את רצונותייך וצרכייך תוכלי לבחון באמת מה בנוגע אליו ולגבי הקשר שלכם.
אני לא מאמינה שעדיף לבד. אני מאמינה כי זוגיות מספקת מקום בטוח ויציב ומאפשרת צמיחה והתפתחות אישית של כל אחד מבני-הזוג, צמיחה והתפתחות של העצמיות של כל אחד משני בני הזוג לצד התפתחות הקשר הזוגי אולם, כדי שזה יתאפשר יש להגיע בשלים לקשר, מודעים לרצונות ולצרכים שלנו ומוכנים לנתינה וקבלה לצורך נתינה וקבלה.
האם את חשה בשלה לקשר זוגי (לאו דווקא לקשר הזה, אלא באופן כללי)?
לכל דבר יש את הזמן והמקום שלו. האם את נמצאת במקום הנכון והמתאים לך לצורך יצירת זוגיות?
האם את חשה שעם הבחור הזה תוכלי להיות את (ללא מסכות) כך שתוכלי לצמוח בתוך הקשר, לצד הקשר ולאפשר לעצמיות שלו לצמוח גם כן?

אוהד היקר, היא קודם כל צריכה להכיר בכך שיש כאן בעייה. אם היא לא רואה בכך בעייה - יהיה מאוד קשה לשנות זאת.
סביר להניח שזהו דפוס שהיא ראתה בבית בו היא גדלה, וכי היא עצמה נהגה כך בילדותה, וזה עזר לה בזמנו להתמודד עם קשיים בתוך משפחתה. אין סיבה לפתח מנגנון הימלטות כל כך "כבד" אלא אם זה הרגל שהתפתח בילדות המוקדמת.

על כן - הדרך לשנות זאת היא לא ע"י טיפול זוגי. זה כנראה לא מספיק. עליה לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי, ולהבין מן השורש למה היא היתה כל כך זקוקה לבריחה הזאת ולבחון מה זה משרת בשבילה כיום. כי יש לה תועלות מהפעלת המנגנון הזה גם כיום. יכול להיות שיש משהו ביחסים שלכם כיום שהיא לא מתמודדת איתו בדרך ישירה אלא בורחת לחדר ולהתנתקות ממך. במקום להגידלך שיש משהו שמפריע לה היא מעדיפה לריב וליצור עילה לבריחה לחדר.

עליה ללמוד, בעזרת טיפול נפשי מקצועי, שיש דרכים להעלות את מה שמפריע לה בשיחה, ולגלות שאולי ניתן לשנות ולהתקרב לכיווון שלה אם היא מסבירה מה מפריע לה.
ואם היא פשוט זקוקה לזמן עם עצמה - אולי ניתן לארגן זאת בצורה יזומה, במקום ע"י ריב או שתיקות ממושכות.
יש למשל יועצת זוגית מאוד ידועה בארה"ב (אסתר פרל) שממליצה לזוגות לקחת חופש זה מזו לפחות שבוע אחד כל שנה. יתכן שאישתך מרגישה צורך דומה אך לא מרגישה שזה לגיטימי לבנות זאת בתוך הזוגיות שלכם?

כלומר על אישתך ללמוד איך לבטא את הצרכים שלה ומה מפריע לה בצרוה יותר בוגרת. זאת ניתן לעשות ע"י טיפול נפשי.

רז יקרה, פשוט המשיכי לעשות מה שעשית קודם - למצוא הזדמנויות לשהות במחיצתו של הבחור, ולקוות שכמו שאת מעוניינת בו - גם הוא מעוניין בך. לדעתי את מנתחת את המצב היטב, ומבינה שיתכן שהוא לא חושף את רגשותיו בגלל שהוא נבוך מנוכחותו של אחיך בסביבה, וכי יתכן גם שאצלו לא קורה משהו משמעותי אפילו שאת נדלקת, שזה לא בהכרח הדדי.
כך שבגדול אין לי מה לייעץ לך חוץ מאשר לחפש הזדמנויות מסוג זה ולתת לכך זמן. נסי גם לברר מה תחומי העניין שלו - אולי דרך פייסבוק - ולראות אם את יכולה לשוחח איתו עליהם.

נטלי היקרה, היחסים שלכם מתאפיינים בסערות רגשיות מאוד חזקות. לטוב ולרע.
אי אפשר להתעלם מכך שזו את שנתת את המכה הפיזית הראשונה - נתת לו סטירה!
ועל כך הוא הגיב בהטחה שלך לקיר. כלומר האלימות היתה מצד שניכם. כל אחד מכם איבד שליטה על עצמו ועבר להשתמש בידיים.
משום מה את מדגישה את התגובה שלו ולא מבליטה את מתן הסטירה מצידך.

לאור ההדדיות של מה שקרה, לדעתי שווה לתת צ'אנס נוסף ליחסים, כי יש כאן אהבה גדולה שכבר נמשכת 3 שנים.

אבל עליכם להסיק את המסקנות ולהבין שאינכם יודעים לריב. אפשר ללמוד לריב, ללמוד איך לשוחח אחרי ריב, איך להתנצל, על מנת שהדברים יתבררו ויובנו ולא יצטברו עד הפעם הבאה. מאוד חשוב אחרי הריב להיבנות מחדש, להפיק לקחים, להרגיש שהריב קידם אתכם ולא דחק אתכם אחורנית. ויש כלים שאפשר ללמוד אותם איך לעשות זאת נכון.

בגלל שהיתה אלימות - נדלקה נורת אזהרה! אם זה יקרה שוב - לדעתי צריך להיפרד.
אם תשכילו לנצל את מה שקרה על מנת לצמוח וללמוד איך לנהל ריבים בצורה טובה יותר - הרווחתם.

אני חושבת שזה הכי טוב כאשר יש לך מדריכה אישית צמודה בעלת נסיון, והיא תלמד אותך מה לעשות ומה לא לעשות, ואיך לגרום לה ליהנות, כי יש להניח שאת ההנאה שלך אתה תמצא בקלות.החוכמה היא ללמוד לענג את בת הזוג.

היו תרבויות בהן היה נהוג להצמיד לגבר בתול אישה מנוסה מינית על מנת שתלמד אותו את סודות חדר המיטות.

כיום זה לא מקובל, למרות שאני חושבת שזה בהחלט רעיון מצויין שיכול למנוע המון טעויות וביצועים כושלים במיטה...

זה טבעי שאתה מתרגש, חושש, אפילו קצת פוחד, ומצד שני נרגש ומחורמן - אלו בדיוק התגובות הרגשיות שאמורות להיות כי סקס זה דבר מאוד משמעותי בחיים שלנו ולקראת הפעם הראשונה - כל אחד מאוד נרגש וחרד.

חשוב שתכין את עצמך מראש לאפשרות שבפעמים הראשונות שתהיה חדירה - רוב הגברים פשוט גומרים מייד! זה קורה מרוב התרגשות. אל תראה בכך כשלון!!!
חשוב שתדע שעם הזמן, ככל שמתנסים יותר, אתה תלמד לזהות את רמת הריגוש המיני ותדע לנווט את עצמך מבחינת עוצמת הגירוי לפין - כך שתשלוט על העוצמה והמהירות ותלמד להירגע תוך כדי החדירה, לעשות למשל הפסקות בתנועות שלך, כדי להוריד זמנית את הגירוי ועל מנת להאריך את זמן הזיקפה.

מאחלת לך חווייה נהדרת, ו"ברוך הבא לעולם הסקס והאהבה"!!!

אפשר לשאול שאלת המשך?.
אחרי שנקיים יחסי מין בפעם הראשונה, בהנחה שזה יהיה "בסדר", נרגיש קצת אחרת זה אל זו?. משהו ישתנה בתחושה?.
או שאני רומנטי מדי, וחסר הבנה בפסיכולוגיה?.

עדי היקר, מאוד קשה לדעת מה יקרה...דברים משתנים כל הזמן, בכל תחומי החיים...
בבודהיזם נאמר שאחד הדברים שגורמים לנו סבל הוא הפחד שמא משהו שמאוד נעים לנו וגורם לנו המון אושר עכשו - עלול פעם להיגמר או להשתנות ואנחנו מלאים פחד וחששות שמא זה יקרה מתישהו...וזה מפריע לנו ליהנות ממה שיש בינתיים...
זו סיבה טובה פשוט למצוא הנאה והיבטים חיוביים במה שעושים כרגע.

כרגע אתה מלא אושר מן האהבה היפה שיש לכם כמו שהיא.

אחרי שתקיימו יחסים - ייפתח בפניך עולם מלא חדש של אפשרויות עונג וחיבור אליה, ויתכן שייסגר משהו אחר. יתכן שמה שייסגר זה עולם הפינטוז עליה...כי זה יהפוך מפינטוז למציאות...וזה משנה את פני הדברים.

אבל מי אמר ששינוי הוא רע? בוא נסכים ששינוי הוא שינוי! ואם תחפש בכל שינוי את הדבר החיובי - זה יביא לך בהמשך הרבה אושר לחיים.

הי פיץ',

בהחלט אני זוכרת אותך!

אני מאוד מאוד שמחה לקרוא את ההודעה שלך ביום ראשון זה של השבוע החדש. בהחלט משמח ומעודד.

את כותבת שתמיד רצית שישתה פחות, אני חושבת שכאן הצלחת "להרוג שתי ציפורים", כי הוא באמת שותה פחות (אמנם לא הפסיק אבל שותה בגדר הסביר) וגם הבין יותר לעומק את המשמעות של הבקשה שלך, כיוון שהפעם זה פגע בו במקום הכי אישי שיש. לפעמים צריך לחוות משהו כ"כ קשה כדי להיגמל מאיזה הרגל שלא עושה לנו טוב.

לגבי הצפיה בתכנים פורנוגרפיים- כל עוד את מרגישה שזה בשליטה, וזה סביר, ולא פוגע במערכת היחסים שלכם- אני חושבת שאפשר להמשיך עם זה הלאה לסדר היום. מה שעברתם הוא מספיק "חווייתי" כדי להכניס עכשיו עוד מתחים. אני חושבת שגם את מרגישה כך.

הרבה פעמים אני לא ממש בטוחה איך מתקדמים העיניינים לאנשים שבאים הנה ומשתפים מהמקום הכי עמוק ואישי שלהם, וזה מובן ומקובל. אבל כשכן באים לעדכן וכן משתפים איך הדברים המשיכו (בין אם לטובה ובין אם צריך עוד לעבוד) - זה מאוד מאוד משמח ומרגש. אמנם זה פורום וירטואלי, אבל אנחנו זוכרות שכל מי שפונה לכאן הוא אדם ועולם שלם, ולכן העובדה שפנית וחזרת לשתף אותי מאוד מוערכת בעיניי ותודה לך.

מאחלת לכם המשך זוגיות נהדרת, שבה תמשיכו לדעת לטפל טוב במשברים ולראות תוצאות טובות. (מיותר לציין ש) את תמיד מוזמנת :) וכמובן לשתף מניסיונך כאן בפורום- זה יתקבל בברכה.

ליטל יקרה, אני עכשו אפתיע אותך:
לדעתי מה שקרה לך הוא מצויין עבורך!!!
את נאלצת עכשו להתמודד לבד עם מי שאת ועם הצרכים האמיתיים שלך והעובדה שהוא כבר איננו בחיים שלך מכריחה אותך לנקוט בפעולות חדשות, שאת לא רגילה אליהן, על מנת לשרודמבחינה אישית וחברתית. אז בהתחלה יהיה לך יותרקשה, משום שאינך מתורגלת. כל עוד היית בצל שלו - השארת לו "לפתוח לך דלתות" בחברה כי זה התאים לשניכם. לך זה התאים כי הרגשת את עצמך לא מיומנת בנסיבות חברתיות וראית בו אדם חברוי ואהוב על כולם. אלא שככל שהמצב הזה נמשך והתקבע - את הורדת עוד יותראת ההערכה העצמית שלך לעומתו.
עכשו זאת ההזדמנות שלך לבנות את עצמך ללא תלות בו! יהיה לך יותר קשה, אבל את יכולה גם להסתכל על כך בתור תקופת אימונים ולמידה. כמו רכישת שפה חדשה. בהתחלה תגמגמי, ותרגישי חסרת בטחון, ותיכשלי ותעשי טעויות, אבל עם הזמן תלמדי לקרוא נכון את המפה, למצוא אנשים שיותר נוח לך איתם וחברות חדשות.
אם את יכולה להרשות לעצמך מבחינה כלכלית - חפשי לעצמך טיפול פסיכולוגי שיחזק אותך ושם תוכלי לפתח - בהתחלה מול המטפל/ת - איך זה לבטוח בעוד מישהו, לשתף אותו בחיים שלך. בהמשך זה יכול לעזור לך מול אנשים אחרים, חדשים.

אפשרות אחרת, שגם היא עולה כסף, אבל פחות מטיפול נפשי - היא להירשם לסדנא לצמיחה אישית כדוגמת ה"פורום של חברת לנדמרק" שאני מאוד ממליצה עליה. שם תוכלי גם להתמודד עם "כבלים דמיוניים" ומגבלות מיותרות אשר במו ידייך הצעירות כבר הספקת לשים על עצמך
ושם גם תוכלי לפגוש אנשים חדשים וצעירים באווירה מאוד ידידותית ומקרבת, ולפתח חברויות חדשות. אשתף אותך במשהו אישי - אני עשיתי את הסדנא הזאת לפני 14 שנים, והחברים הכי קרובים שיש לי כיום הינם אנשים שהיכרתי בעקבות הסדנא.

מה שמאוד חשוב זה עכשו לבנות לעצמך את הדרך האישית שלך, בלי להשוות כל הזמן למה שקורה איתו. היי נדיבה איתו. אחלי לו הכי הרבה הצלחה בחיים, ואחלי זאת גם לעצמך ותתחילי לפעולבכיוון הזה, ואל תתני למעידות קטנות להפיל אותך.

מאחלת לך שתצליחי להתגבר על הכבלים המדומים ששמת על עצמך, ולגלות את הפוטנציאל האמיתי שלך.

מאוד קשה לי בלי זוגיות כי אני כ"כ רגילה שכל הזמן היה לי מישהו..
הוא היחיד שהייתי איתו כל חיי, אני לא רואה את עצמי מצליחה להיפתח ככה לבן אדם אחר כי אני די חסרת ביטחון וגם יש ל דרישות גבוהות מגברים.
מאז הפרידה גם הבנתי הרבה דברים על עצמי לא הייתי טלית שכולה תכלת הייתי נורא קשה. הייתי קנאית בצורה חולנית, היו לי התפרצויות עצבים שהייתי מקללת אותו ואפילו מרביצה, בדיעבד אני שזה הרס הרבה בקשר. כל המחשבות האלה גם גרמו לי ממש לחשוש מזה שאני לא ימצא אף אחד בגלל שאני כזאת דפוקה, שברגע שמישהו יכיר אותי לעומק הוא יברח.
זה נורא כאב לדעת שהוא ימצא מישהי אחרת שתהיה הרבה יותר טובה ממני.
אני מניחה שאם הזמן זה יהיה יותר טוב אבל בנתיים נורא כואב לי
בעיקר בגלל שאני מרגישה שהוא "מנצח" אותי שלו יש הכל ולי אין כלום ואני נשארתי לבד.
איך מתגברים על רגשות הקנאה הזאת?

ליטל היקרה, אני חוזרת לאותו דבר שכתבתי לך קודם: מצאי לעצמך חיים משלך שאינם קשורים אליו. נראה לי שאת התרגלת לראות ולחוות הכל דרכו, ולא לסמוך על עצמך.
את מאוד צעירה וזה ממש לא הגיוני עכשו להרים ידיים ולהחליט על עצמך שאת כל כך קשה. זה שהפקת לקחים - זה מאוד חשוב ונכון מצידך.ברור שבמערכת היחסים הבאה עלייך לשחרר יותר ולהיות פחות תלותית ואז גם פחות קנאית ורכושנית.אלו תכונות שבאמת מבריחות אנשים. המסקנות שלךהינן בכיוון הנכון, אלא שהן קיצוניות. הן לא משאירות לך דברים שאת כן אוהבת בעצמך. קטלת את עצמך לגמרי. עכשו, כמו שהצלחת למצוא את הבעייתיות - עשי נא מאמץ שכלי וחפשי בעצמך תכונות שוות, טובות. רישמי אותן. כתבי לנו כאן, אל תתביישי, הרי זה אנונימי.
התחילי את העצמאות שלך משינוי קטן. הירשמי לקורס חדש, סדנא, פיתחי דף חדש שאינו קשור אליו, שם את יכולה להמציא את עצמך מחדש. להיעמד על הרגליים של עצמך.
אם אינך מסוגלת לעשות את הצעדים האלו, אולי תשקלי ללכת לטיפול נפשי שיחזק אותך ויעזור לך להכיר את החוזקים של עצמך.

קראתי את ההודעה שלך והייתי המום אני בדיוק במצב כמו שלך..

אני גבר בן 23...שגם חווה פרידה אאחרי 5 שנים.

גם אני התנתקתי מהמון חברים עקב זה שהייתי כל הזמן עם החברה..

ונהייתי תלוי בה ...כל פעם ידעתי שאנחנו לא מתאימים אבל מאשר הבדידות היה לי יותר טוב להיות איתה...

יש לה הרבה חברות ומשפחה טובה ופשוט היה לי כיף

גם לה היה מאוד קל אחרי הפרידה היא מחוזרת מאוד ויש לה המון חברות
והיא מבלה ויוצאת למסיבות כל הזמן..

גם לי המחשבה שהיא המשיכה הלאה בקלות ואני פה תקוע בבית משגעת..

גם לי אין הרבה חברים ורוב הזמן אני מוצא את עצמי בבית..

גם אני מתגעגע והייתי רוצה קשר חדש ובריא

מאחר וזה היה הקשר הראשון שלי שנמשך כמעט 6 שנים

אין לי ניסיון עם יותר מבחורה אחת ולכן גם הביטחון שלי עם בנות נפגע וקשה לי להתחיל עם בנות ואני מפחד שאני ישאר ככהלבד עוד הרבה זמן

כאשר היא כבר התקדמה הלאה והיא לא עוצרת באדום..

אנחנו פרודים כבר כמעט שנה ועדין לא הצלחתי להתגבר על כל הדברים האלה ואני מרגיש תקוע במקום .

שלום רותם ובוקר טוב,

מה שאת מתארת שכיח מאוד. הרבה מאוד גברים (וחלק גם מהנשים) צופים בתכנים פורנוגרפיים לצורך שיחרור וחופש פרטי שהם צריכים אותו. אני משוכנעת שאם תשאלי אותו תגלי שהוא לא מתכוון שתתחרי בשחקניות שמככבות שם (אני גם לא בטוחה שאת רוצה..), אלא זה מעין מקום פרטי שלו שהוא מקבל בו שחרור וזמן משל עצמו.

עבור גבר, יש לא פעם את ההרגשה שעול "הביצועים" ברמה האינטימית- הם עליו. הוא צריך להוכיח איזה מחזר נפלא הוא ואיזה מאהב הוא. זה חלק מתפקידנו הראשוניים בחברה, אמנם זה שמרני מאוד- אך זה מסוג הדברים שכנראה לא ישתנו. המגדרים החברתיים (גבר/אשה והתפקידים ביניהם) הם משמעותיים גם ברמה הזאת. ותפקידו כגבר גם לרצות ולספק אותך ברמה הזאת- להיות הכובש והמחזר.

בקשרים צעירים או בכלל, לפעמים יש את הצורך הזה לקבל את האישורים לגבריות דווקא לא מול השותפה לחיים או החברה, אלא דווקא מול משהו שאתה לא צריך לקבל ציון אח"כ, או לקבל פידבק מזה שמולך. מול המחשב- הוא פשוט הוא עם עצמו. מעבר לכך, יש איזו נורמה חברתית שצפיה בסרטים כאלו היא בסדר, היא נורמלית, וכל גבר עושה את זה. כך שהרעיון הזה מקבל לגיטימציה חברתית מאוד גבוהה, ועבורו, כמובן- זוהי לא בגידה. אם תשאלי אותו האם הוא מתכוון להוציא את אחת השחקניות מהמחשב ובאמת לבגוד בך- אני בטוחה שהתשובה שלו תהיה שלילית.

במילים אחרות, אין לקחת את הנושא הזה של צפיה בסרטים כהוכחה שאינו אוהב אותך או אינו מסופק מהקשר. אלא אם כן- זה קורה באמת כל הזמן, בד בבד- פוגע בכם ברמה האינטימית (נניח שאתם לא מקיימים יחסים כמעט בכלל וכל היום הוא מול המחשב). יש להבדיל בין התמכרות- שאכן פוגעת כאמור ברמה היומיומית ובכל תחום עינין אחר בחייו- לבין תחביב שיתכן ויעלם עם הזמן, או יתמתן.

אני לגמרי יכולה להבין למה הידיעה הזאת גרמה לך להרגיש פחות טוב בקשר. אם אתם מנהלים שיחות על טיב הקשר ביניכם- וכדאי שכך- את לא חייבת להגיד לו שראית את ההיסטוריה שלו (למרות שזה הדבר הכנה לעשות), אבל את יכולה לשאול אותו האם משהו חסר לו בקשר, האם טוב לו, האם הוא מסופק. לקבל פידבק- כדי להעלות את התחושה הטובה שלך בקשר, ובו.

מאחלת לך בהצלחה רבה, וזכרי- לצערנו או לשמחתנו- זה נורמלי לחלוטין.. ולא מעיד על בגידה (במובן הפשוט שלה), למרות התחושות הקשות שלך. מבחינת הגבר- הכוונה שלו- היא לא לבגוד.

אני מזמינה אותך לעשות חיפוש בפורום בנושא- קראי גם את תגובותיה של דורית בנושא הזה, יש הרבה מאוד נשים שחוות כמוך.

שלום א',

הסוגיה שאת מעלה היא לא נדירה. בקרב גברים, בעיקר בילד ראשון ולפעמים גם הלאה- כשיש הריון- קודם כל זהו שינוי אדיר שיכול לעורר חרדה או פחד. זה בעצם אומר שאוטוטו יגיח משהו קטן וחמוד לעולם שיתפוס את כל תשומת ליבך. במצב כזה- בעלך ידחק, בלית ברירה, מעט הצידה. הזוגיות- גם היא צריכה לפנות מקום למשהו אחר. משהו חדש. האיזון הולך להיות מופר.

לגבי יחסים אינטימיים במהלך הריון- גם פה, יש הרבה מאוד גברים שמאוד חוששים להגיע למגע מיני עם בת הזוג ההריונית- מכל מיני סיבות (הילד שלי בפנים-איך אני אמור להרגיש עם זה נוח.) וכד'. מעבר לזה, משיכה- אין מה לעשות, משמינים בהיריון- יתכן, רק יתכן, שיש משהו בהיריון עצמו שלא מושך אותו (ואז אנחנו חוזרות להשערה הראשונה- על החשש והחרדה מפני היריון).

עד כאן אלו סוגיות שהן שכיחות וטבעיות, וחשוב מכל- הן זמניות. לאחר הלידה, מספר חודשים- הדברים מתחילים לקבל שם, מתחילים לקבל סדר, והזוגיות לאט לאט נבנית לאור השינוי הענק הזה.

שני עניינים נוספים:
1. האם בדקת איתו מה עובר עליו, מה פשר ההתנהגות שלו, ומה מרתיע אותו? האם את מוכנה לקבל ולהכיל את התשובות שלו?
2. עינין אחר ויותר משמעותי הוא- מה היה לפני ההריון, כמה זמן אתם מכירים, האם בזמן הזה היתה משיכה, היה ביטוי אהבה כפי שאת מבקשת, היתה התרגשות לקראת ההיריון, האם ההיריון היה רצוי מצד שניכם, האם זה לא תפס אותו בהפתעה? נסי לחשוב גם על מה שהיה לפני גילוי ההריון בבחינת משיכה הדדית ביניכם, ושלו אלייך בפרט.

התחושה שאינך מושכת מגיעה כנראה ישירות מהתנהגותו של בעלך אלייך. שהרי אם היה מבטא אהבתו כמו הזוג הזה שאת מכירה- לא בטוח שהיית מרגישה לא מושכת. לגבי הקנאה- מה שניתן כרגע הוא לדבר איתו ולברר מאיפה הדברים נובעים. אם זה משהו זמני, עד לאחר הלידה, דעי שזה עובר וזה מסתדר. אם זה משהו מהותי יותר שטמון בזוגיות שלכם עוד מעבר- יש על מה לעבוד.

דבר אחר, שקשור יותר אלייך הוא עוד דבר שכיח מאוד בקרב נשים הריוניות- לא תמיד אשה בהיריון מרגישה מושכת, ללא קשר להתנהגות בעלה והסביבה. הכובד, הסחיבה, השינויים הגופניים הרבים, מצבי רוח, הורמונים- את יכולה לקרוא על זה הרבה ברשת. יש גם לזה השפעה על הדימוי העצמי שלך, לא נשכח עד כמה האחריות לילד היא עצומה והשינוי- על אף היותו מרגש ואחד מפלאי הבריאה, הוא עדיין- לא קל בכלל.

אשמח לשמוע מה דעתך.