פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שאלה מעניינת.
בנסיון שלי עם זוגות, יש זוגות שכבר בפעם הראשונה מרגישים בשינוי, ויש זוגות שלוקח להם 3-4 פגישות נוספות עד שמרגישים בשינוי.
כך שזה משתנה מזוג לזוג, וכמו כן מאוד משנה לאיזה סגנון טיפולי הגעתם.
יש מטפלים פאסיביים ויש אקטיביים יותר. אצל הפסיביים יותר, לוקח יותר זמן עד שמרגישים בשינוי, אבל בדרך כלל השינוי הוא עמוק יותר.
נקודה נוספת היא המוטיבציה של בני הזוג. אם אחד מהם מגיע ללא מוטיבציה לשיקום, והוא כבר עם חצי רגל בחוץ - מאוד קשה לעזור להם.
אני יודעת שהתשובה שלי אינה חד משמעית עבורך, אבל לדעתי אין כאן תשובה פשוטה ויש יותר מדי משתנים שמשפיעים על התוצאה.

רינה יקרה,

ראשית, ה"חריקה" הזו בתקשורת הינה תופעה די שכיחה. השגרה, העומסים, ההתחייבויות השונות בתחומי החיים השונים (עבודה, משפחה, חברים וכו') והעייפות לצד העובדה שאת מקום הריגושים, המאפיינים את התקופה הראשונה בקשר, תופסים תחושות של ביטחון, יציבות ונינוחות לצד בן/בת-הזוג ושאין צורך להרשים ו/או למצוא חן מביאים לכך שלעיתים ישנן תקופות המאופיינות בשיחות יותר ענייניות ופחות נפשיות ואינטימיות.
באופן כללי, על-מנת להחזיר את האינטימיות המילולית והנפשית יש ליצור שיחות מקרבות. שתפי אותו בתחושותייך ובחוויותייך לגבי הדברים ה"עוברים" עלייך במהלך היום. ספרי לו על הקורות אותך ובתוך כך שאלי גם אותו על היום שלו.
בשיחות השיתוף/הקירוב, מבחינה תוכנית, לגבי נושאי השיחה, נסי להתמקד במישור החוויתי והתחושתי יותר ופחות בחלק העובדתי, ה"יבש". שתפי אותו בדברים שהצחיקו אותך, בדברים שריגשו אותך, "חדשות" לגבי מכרים משותפים ו"פיקנטריה".
היות ויחס גורר יחס, לאחר פרק זמן קצר, אני מאמינה שגם הוא יתחיל לספר מיוזמתו על הקורות אותו.
לגבי "אווירת" השיחה, נצלי את היכרותך אותו ואיתו. נהלי את השיחה כך שהוא יחכה לשיחה הבאה, לזמן האיכות של מחר. דברי ב"שפה שלו", באופן שאת יודעת ש"עושה לו את זה".
כאשר את מספרת וגם כאשר הוא מספר תני לו את מרב תשומת הלב, הביטי בו, הקשיבי לו, שבי קרוב אליו ולטפי אותו.
הכל קיים שם, ביניכם, הרגשות ההדדיים, הצורך במעורבות והרצון לבלות יחד. צריך רק "להעיר" ולהזכיר את הצורך בזמן האיכות, גם אצלו.
לאחר שתשיגי את מטרתך וזמן ה"יחד" שלכם ישוב ויתפוס מקום משמעותי בזוגית שלכם, דאגו "לשמור" אותו בסדר עדיפות גבוה בעשייה המשותפת שלכם.

רינה יקרה,

גם יום האתמול הכיל דברים ששווה לדבר עליהם, כמו זה שלפניו, היום הזה והימים הבאים. כל יום מורכב מהרבה מחשבות, תחושות, חוויות (חלקן טובות יותר וחלקן טובות פחות), התחבטויות, עשייה וגם דברים ענייניים. שתפי אותו בכל, גם בדברים המעשיים וגם בתחושות ובחוויות, ספרי לו על הדברים הקטנים שהרי אומרים ש "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים..."
האינטימיות נרקמת הודות לשיתוף ולא הודות לדיונים מעשיים, פרקטיים ושכלתניים. את לא מעוניינת להיוועץ בו אלא לחלוק עימו את התחושות מהיום שלך, ליצור קרבה וזמן איכות יחד במישור הנפשי ולא רק במישור השכלתני.
פשוט שתפי אותו וספרי לו. אולי בתחילה תחושי שזה מאולץ אולם, לאחר פרק זמן קצר תרגישי שקיים בך הצורך לחלוק עימו ואז הדברים יזרמו בקלות ובכיף.

בוקר טוב קרן,

קודם כל את תמיד מוזמנת להתייעץ פה. נשמח להתייחס.

הרבה פעמים בזוגיות ישנו נושא ה"פערים". פערים בכל מיני תחומים ובכל מיני רמות שונות- דת, השכלה, מצב כלכלי, גילאים, בתי אב שונים וכן הלאה.

יש פערים שהם בגדר "ניתנים לשינוי" כמו פער בהשכלה ובשנות לימוד- פער שעליו את מדברת. ויש כאלו שלא, כמו פערי גיל וכל היוצא בזה.

למרות שבן הזוג שלך מתקרב ל-30, זה עדיין לא סתם את הגולל ואומר שהוא לא יתמקצע בחייו ע"י לימודים ופיתוח עצמי. אבל, כן צריך לקחת בחשבון- שיתכן וכך באמת הוא ימשיך, עד שירצה לשנות את המצב מרצונו החופשי. כל עוד את תלחצי בכיוון אני בספק אם משהו יזוז.

לגבי הכנסות- אפשר להתקיים גם אם בן זוג אחד מרוויח פחות, אבל אני לא בטוחה שזה החשש שלך, כמו החשש לפער ביניכם. מה שחשוב שתזכרי הוא- שהפער הזה ניתן לשינוי- אבל זה שינוי שתלוי בבן זוגך. חשבי על מצב שאת אבודה, שאת לא יודעת לאיזה כיוון את הולכת ואת לא רוצה להשקיע כסף, זמן ואנרגיה במקום שבסופו של דבר לא תתמקצעי בו. חשבי על כך שכל הסביבה וכל החברים כבר עובדים במקצוע שלהם, ואת נשארת מאחור. אני מאמינה שזה מה שהוא חווה, או משהו קרוב לזה. תוסיפי לכך את היותו גבר, שעול הפרנסה בד"כ נופל על בני מינו, ותוסיפי גם את הלחץ שלך- אולי את לא באמת לוחצת- אבל יש משהו באוירה הזוגית בנושא הזה, שהוא בטח מרגיש ממך. אז הדבר היחיד שאפשר להסיר מהמשוואה הוא הלחץ שלך בנושא. אם תוכלי להרפות מזה, ולראות אותו כמכלול ולא כאוסף של פרטים ותכונות - אלא מכלול- איזה אבא הוא יכול להיות, איזה פרטנר, האם הוא מספק את צרכיי האחרים, האם אני רואה את עצמי איתו עוד שנים וכו'.

אם כל הקריטריונים האחרים שלך, לזוגיות ולאהבה, קיימים בו- ונזכור שהפער כפי שציינתי "ניתן לשינוי בזמן נתון"- אני חושבת שכדאי לעשות מאמצים לשנות גישה, ולקבל את המצב. אם את תהיי הצד שיותר מרוויח ויותר אמביציונר- אוקיי. אז הוא יקח על עצמו תפקידים שאת לא תהיי בהם, מטבע הדברים. ההשלמה הזוגית גם היא חשובה- אנחנו משלימים את בן הזוג שלנו, לטוב, וגם למה שפחות טוב.

ליציבות כלכלית אפשר לדאוג גם אם הוא ישתכר כפי שציינת- יש תוכניות חיסכון, יש חברות ואירגונים שנותנים יעוץ כלכלי וניהול משק בית (אגב, יש חברות גם בחינם שמגיעות אלייך הביתה!), וזה אפשרי. השאלה היא האם באמת את חוששת מאי יציבות כלכלית, או שהפער הזה מייצג עבורך סטרס וחששות גדולים יותר.

מקוה שנתתי חומר למחשבה.. בהצלחה רבה.

היי עדי,
אני ממש מודה לך על הכתיבה. האמת שנתת לי חומר למחשבה.
אני מאוד אוהבת אותו וברור לי שנתחתן בשנה - שנתיים הקרובות, הוא בן זוג מדהים ואני בטוחה שכך ימשיך גם בעתיד. נושא ההשכלה מאוד חשוב לי ואצלו הרבה פחות. החינוך בבית שלי היה חד משמעי השתלבות במערכת להשכלה גבוהה. האמת שלא איכפת לי שלא יהיה לו תואר רק שילמד משהו. האם לפי דעתך תפיסה זו שגויה?
כמו כן הנושא שמטריד אותי מהכל הוא העתיד הכלכלי. בן זוגי אדם חרוץ ואני בטוחה שהוא תמיד יעבוד אך הייתי רוצה שישאף למשרה "נחשקת" שבה ירוויח שכר גבוה. הוא מצידו לא מתעניין בזה ומכאן מגיע הפער שציינת.
אני אקח את העצה שלך ופשוט אניח לזה. אשמח לתגובתך.
קרן.

קרן יקרה,

אני שמחה שהוא כזה בן זוג מדהים עבורך. את לבטח מרגישה מוכלת, עם ביטחון ונאהבת לידו, אין תחושה טובה מזו.

הבית שממנו הגעת הציב לעצמו ולנפשות בו מטרות ברורות, אחת מהן היא השכלה גבוהה. לכן גם חשוב לך שילמד, העיקר שילמד. כי עבורך, ביתך שלך, זהו ערך עליון. ופתאום, להתחתן עם משהו או עם מישהו שלגמרי חושב אחרת, ואפילו זה לא ממש מפריע לו- הבדל של שמיים וארץ עבורך (האם המשפחה דוחפת אותך, לדחוף אותו, או שזה בינך לבינו? האם את מרגישה לחץ מצידם?).

כדאי שתחשבי גם למה את כ"כ רוצה שהוא ישאף למשרה נחשקת- האם זה העדר אמביציה מצידו, כמרכיב אישיותי (שלך כאמור יש אותו מאוד), ולכן זה מפריע לך, וכשזה "מתיישב" על השכלה-זה עוד יותר מפריע? במילים אחרות, האם המרכיב הזה של העדר אמביציה מופיע בעוד מקומות בחייו, או שזה מתחבר לך אוטומטית עם ההשכלה?

ומה אומרת בעינייך משרה נחשקת? האם זה יספר לך שהוא "שווה" יותר, האם תרצי להיות יותר שלו, איתו, או שזה יהיה עבורך מעין בונוס?

מההיכרות שלי עם אנשים בכלל, אני יכולה לספר לך שלפעמים דווקא ה"משרות הנחשקות" מתגלות לא פעם כחוויה של שיעבוד וויתור על החופש ועל תחביבים לטובת כסף, מעמד ו"מה יחשבו עליי". בעוד אנשים שהלכו לפי מה שהם רצו, ולא מתוך לחצים ונורמות- יכולים להיות יותר מאושרים בחלקם, לשדר את זה לתוך הבית- ומכאן הרי לך מפתח למשפחה מאושרת יותר.

לכן, אם את כבר אוספת לך חומרים למחשבה :) הייתי רוצה שתחשבי גם על מה שכתבתי לך כאן. באשר למצב כלכלי- גם כאן, מתוך ניסיון, אני כותבת לך, וזה ישמע לך מאוד אבסורדי- סכום הכסף שתביאו הביתה לא יהפוך אותך בהכרח ליותר מאושרת. מה שישנה את המצב הכלכלי לטובה הוא איך אתם חוסכים, ומה אתם עושים לטובת העינין. אז נכון שיש זוגות שמרוויחים סכומים אדירים ועבורם לחסוך זאת לא משימה כ"כ קשה, אבל הגדולה היא דווקא כשאת מרגישה שאת עובדת קשה בשביל נופש למשל, או דירה, או רכב חדש. דווקא שם העבודה הזוגית קוצרת את פירותיה. חשבי על זה כך- משרה נחשקת+בעל לא מאוד מאושר (כי הוא לא מוצא את עצמו) + ויתור על זמן ובילויים יחד, כי זו משרה נחשקת... לעומת- משרה "בסדר", בעל ששמח בחלקו, ששותף לך ומוצא הרבה זמן פנוי לצידך- וקצת פחות בחשבון הבנק. אבל מאושרים. אין יותר מזה לדעתי.

אשמח לשמוע מה את חושבת...

"א" יקרה,

מהעולה מפנייתך אני מתרשמת שזכיתם לגדול ולהתפתח במשפחה חמה ואוהבת. משפחה אשר ידעה להקנות לכם ערכים של אהבה, שיתוף, קרבה וחברות כמו גם להורות לכם, הילדים, את חשיבות הלימודים והרחבת האופקים.
גדלתן, התבגרתן והקמתן משפחות משלכן ונראה שגם בהן שוכנים ערכים דומים.
הקרבה והחברות ביניכן האחיות "תעבור" גם לדור הבא וגם ילדיכן ייהנו מכך.
משפחה מקנה כוח ועצמה. על אחת כמה וכמה משפחה כמו המשפחה שלכן אשר מהווה בסיס יציב וחזק אשר נראה כי בזכות יסודותיו היציבים והעמוקים כמו גם, הודות לתקשורת הזורמת והפתוחה ביניכם תדע תמיד לעמוד בפני כל אתגר. ה"יחד" המשפחתי שלכם הוא מתנה גדולה.
כפי שכתבת, אתן יחד לאורך כל הדרך ומהות ה"יחד" שלכן תמשיך להוות סלע איתן עבורכן ועבור ילדיכן לאורך השנים.
נסי להתמקד בכל הנ"ל, בכל הדברים שיש לך ולכם (ולא בהשוואות מחלישות). אלה הם דברים משמעותיים אשר תופסים מקום מכובד בחיי כולנו (או בני-המזל שבינינו...) ומחזקים אותנו כך שנוכל לפרוח במישורים אחרים, שמחוץ לבית, כמו קריירה.

הדס היקרה, סליחה על הדילוג...
מדברייך אני קולטת כתב אישום חמור ומתמשך כלפי בעלך. ויתרת על המון דברים שחשובים לך על מנת להיות איתו - שינוי מגורים, התרחקות מהורייך, ויתור על לימודים, - כל אלו דברים שיצרו כעסים עליו והם עדיין מנהלים אותך.
את כותבת ש"בגללו אני עצבנית על הילדים". הוא מרגיז אותך לעיתים קרובות.
מאוד בולט לי שיש כאן נאשם אחד ברור - בעלך - והחיים שלך מלאים בכעס וריחוק ממנו.

תראי, את אותו מהלך חיים,עם אותם צעדים בדיוק, אפשר לחיות מתוך צורת חשיבה אחרת, חיובית:
אפשר להגיד לעצמך שזאת אחריות שלך על החיים שלך, אלו בחירות שאת עשית על מנת להקים משפחה ולהיות איתו. יתכן שנמנעת בזמנו להתעמת על דברים שהיו חיוניים לך וחשובים - ויישרת איתו קו , אולי משום שלא היית מספיק אסרטיבית. ויתרת. או בחרת בדרך מסויימת ולאחר מכן התחרטת.
בכל מקרה - אני מציעה לך לקחת את האחריות על כל הבחירות שלך עד כה. את היית אדם בוגר וזה מה שבחרת. אינך יכולה להמשיך להפיל עליו את הבחירות שלך.

גם היום את נמנעת מלעשות משהו למען האושר שלך, והפעם זה בגלל הילדים. אבל הילדים היקרים האלו סובלים מאמא לא מאושרת, ויש להניח גם אבא לא מאושר.

לדעתי עליך לעשות מעשה סוף סוף, ולקחת אחריות על החיים שלך, לשם שינוי.
אני דווקא לא אומרת לך להתגרש, אלא לבדוק את הנטייה שלך להאשים מישהו אחר במה שקורה בחיים שלך, ולהתחיל מנקודה זאת.
כאשר זוגיות נראית ככה - נדרש להגיע לטיפול זוגי. לעשות את המעשה הזה זה נקרא לקחת אחריות על מה שקורה!
כך תוכלו לקבל החלטה מה ניתן - אם בכלל - לעשות לגבי הזוגיות. לפעמים נראה כאילו הדברים נואשים לגמרי, ולמרבה הפלא - לפעמים מספר קטם של פגישות משנה את כל התחושות. גם אם את מתחילה את הטיפול בתחושה שהאהבה ממבחינתך מתה לגמרי. זה קרה לי עם זוגות.

מקווה שהניעור הזה לא ירתיע אותך. מאחלת לך אושר רב!!!

אור-ירח יקרה,

את מתארת חיים לא פשוטים. מעין לבד בתוך ה"יחד" וצר לי שכך את חווה את חיי הנישואין.
נראה כי בעלך פונה אלייך ומשתף אותך רק כאשר הוא זקוק ו/או מעוניין בסיוע כספי ממך. מעבר לכך, אני מקבלת תחושה שהוא לגמרי לא איתך, לא לצידך, לא למענך וגם לא למען הזוגיות שלכם. הוא לא משתדל לבוא לקראת, לתמוך או לפרגן. התנהלות מעין זו אינה נעימה ואינה מקרבת. זוהי התנהלות אשר הורסת כל חלקה טובה בקשר שלכם וחבל...
אולם התנהלותו האלימה מטרידה עוד יותר. האלימות המילולית, חוסר הכבוד וחוסר ההערכה אשר הוא מפגין כלפייך (ולא משנה הסיבה, היות ואין סיבה מספיק טובה אשר תוכל להצדיק התנהלות שכזו) הינה התנהלות לא ראויה שאינה מוסיפה לו כבוד, התנהלות אשר לא תוכלי להמשיך לחיות עימה.
אם את מוצאת בתוכך כוחות להילחם על הזוגיות והמשפחה שלך, יש מקום לפנות לאיש מקצוע. אולי בנוכחות גורם שלישי הוא יראה את הדברים באור אחר, אולי הוא יצליח להבין ולהפנים כי התנהלותו הרסנית ולא מכבדת איש מכם וכי את, הזוגיות שלכם והמשפחה אשר יצרתם יחד ראויים ליותר, הרבה יותר ממה שהוא מוכן ו/או רוצה לתת (ולא במובן חומרי).
תוכלו לעבור תהליך מדהים (גם אם מהמקום שאת נמצאת בו היום קשה לך לראות זאת) אולם זה עשוי לקחת כמה זמן...לכן, אני שבה ומציינת שאם אתה חשה שיש בך את הכוחות להתחיל ולהתניע תהליך כזה תצאי נשכרת ומחוזקת וכמובן גם הזוגיות והמשפחה כולה.
לאחר שתיקחי החלטה לגבי עצמך, אם את רוצה או מסוגלת לצאת למסע שכזה, יהיה עלייך למצוא את הדרכים הנכונות לרתום את בעלך לעניין וגם בנושא הזה תוכלי להיעזר באיש מקצוע.

במשך 25 שנה היינו לפחות 8 פעמים בטיפול זוגי כזה או אחר תמיד זה היה קשה להביא אותו למקום הזה אבל תמיד "הצלחתי" להביא אותו.
תמיד אבל תמיד הוא מצא במקום הזה פלטפורמה במה להטיח בי האשמות טענות ומענות מצוצות מהאצבע שקרים הזויים מהעולם הווירטואלי שהוא חי בו ובנה לעצמו היה מאד קשה להתקדם איתו בעצם אף פעם לא התקדמנו הוא פשוט התיש אותי ואת כל איש מקצוע שהגענו אליו זה תמיד ניגמר בזה שאני חלשה ומוותרת מתוך ידיעה ברורה שלא קצרנו פרי אבל....לא רוצה לפרק מפחדת משתתקת לפרק את התא המשפחתי והוא רק ניצל את זה ידע שאני לא מוכנה ורק ניצל את המצב.
וכמובן שלאחר כל טיפול כזה שבא לאחר משבר ושבר עמוק יש את הירח דבש שמהר מאד התחלף במצב שאני מוצאת עצמי רוב זמן הנישואים שלי או לסבול בשקט או כאילו הכל בסדר ואם הייתי (חלילה) מציפה בעייה היה מתעמר עליי ושוב הגלגל חוזר כאשר בכל פעם שמשהו לא מסתדר לו אפילו עם עצמו אני הקורבן.
אני לא "מפגרת" ולא חסרת עמוד שדרה אבל כן....אני לא אשה עצמאית לחלוטין אני די תלוייה בו (כלכלית) וזה סירס אותי.
הלכתי לטיפול לבד לבדוק דברים והגעתי למסקנה לא חד משמעית אף פעם לא הצלחתי ללכת עד הסוף ולהגיד לעצמי די...עד כאן עשית הכל מהכל ולא צולח לך בשביל טנגו צריך שניים את לא מאושרת את לא מסופקת את כבר לא....אוהבת קומי ותעזבי .
אני מודה על תגובתך ומצפה לקבל סוג של טיפ עידוד כמו תמיד........

הוא למשל מתלונן בכעס כי החודש חשבון הוויזה שלי חריג באופן קיצוני ואני בהחלט מסכימה איתו רק מראה לו.....שאת כרטיס הטיסה שלו לניו יורק הוא העביר בכרטיס שלי (באילוץ) על מנת שהכרטיס שלו ישאר עם המסגרת המלאה לשימושו והוא אומר שאני מבלבלת בבצים לא מתמודדת... הוא משקר אי אפשר ויש עוד אלף דוגמאות
רע לי ועייף לי ואני מותשת ולא רוצה להרוס את ילדיי

היי

בסופו של יום "את" זו שצריכה לקבל החלטה כיצד ייראו חייך בעתיד, לא ציינת בת כמה את אבל נניח שגילך הוא 50+ עדיין יש לך עוד 25 שנה לחיות חיים בריאים ומהנים, (עד 120).
זה מאוד יפה ואפי' מעורר השראה שאת מוכנה להישאר ובלבד שלא לפרק את המשפחה, אבל יש לך זכות בחירה כיצד לחיות מכאן והלאה גם בלי לפרק,
את כותבת שהייתם 8 פעמים בייעוץ זוגי שלא ממש היטיב איתך, אני מודה שזה מתסכל והורס את התקווה שאולי דברים יזוזו, אבל שימי לב שאת זו שמשכת אותו תמיד לשם, וזו כבר התחלה לא טובה, לו היית הולכת לבדך וגורמת לו לרוץ לשם בעקבותייך בהרגשה שדברים זזים גם בלעדיו...ייתכן והטיפול היה מקבל משמעות אחרת והתוצאות היו חיוביות יותר, למה אני כותב רק "ייתכן" כי ישנם טיפוסים ששום דבר לא עובד איתם, כך שקורה גם מצב כזה שמה שלא נעשה לא נגיע לתוצאות "זוגיות", אבל... איפה את בכל הסיפור? מה הוא קשור אלייך? כתבת שהלכת לטיפול לבד שזו בשורה טובה אבל כנראה שאת צריכה להמשיך עם הטיפול עד שתרגישי שיש לך כוחות להתנהל לבד בתוך הזוגיות מבלי לפרק אותה,
במקום לחכות שהוא ישתנה ויהפוך פתאום את עורו ויתנהג יפה ללא אלימות, משאלה רחוקה מהמציאות ותלויה ברצון שלו בלבד, קחי אחריות על החיים שלך! תשני את ההתייחסות שלך כלפיו, אל תלחמי ברוח, תשלימי עם המצב ותפעלי בהתאם, תפתחי עצמאות כאילו הוא איננו... (סליחה מראש אם מישהו נפגע מכך) אני מבטיח לך שמהר מאוד תלמדי שהחיים היפים לפנייך, ומי שרוצה להצטרף אהלן וסאלן, אל תסגרי את הדלת לא בפניו ולא בפני ילדייך שיאהבו אותך יותר כ-אמא חזקה שעושה למען עצמה,
זה גם המודל שתנחילי למשפחתך ורק עבור זה כדי להתאמץ.
בהצלחה

אור-ירח יקרה,

מחזקת כל מילה שבני כתב לך!
ניחנת בתעצומות נפש לא מבוטלות. העובדה שאת "שורדת" בתוך הקשר הזה 25 שנים לצד העובדה שהצלחת "להביא" את בעלך לטיפול זוגי כל-כך הרבה פעמים מעידות על היכולות שלך.
ניחת בכוח הישרדותי (או כוח סבל), רצון חזק ויכולת קבלה והכלה. למרות כל הקשיים לאורך השנים (ונראה שהיו לא מעט) את מכילה את בעלך ואת מציאות חייך ואף מוצאת בעצמך את הכוחות ללכת פעם אחר פעם לאיש מקצוע (זוגי או אישי- עבורך בלבד).
בנוסף, נראה שניחנת ביכולת ניהולית ותפעולית על חייך. כאשר לקחת החלטה לגבי הטיפול, הגעת לשם ו"הבאת" גם את בעלך. ידעת מה את רוצה וידעת כיצד לגרום לזה לקרות. תוצאות הטיפול הזוגי לא היו בשליטתך מאחר וכאמור, לטנגו צריך שניים ובעלך לא באמת היה "שם". כפי שכתבת הוא "השתמש" באיש המקצוע רק בתור קהל להאשמות אשר הוא הטיח בך.
טיפול/יעוץ/אימון לא יכול להצליח אלא אם המטופל/המתאמן בוחר לעשות שינוי. בלעדיו כלום לא קורה ולא משנה עד כמה כולם סביבו ישתדלו ועד כמה איש המקצוע יהיה מקצועי, מקצוען ומיומן.
את כל היכולות ותעצומות הנפש בהן ניחנת (ויש לך הרבה) תוכלי "לקחת", לתעל ולנתב לטובתך.
את, ללא ספק, אישיות חזקה! קחי החלטה על חייך (בתוך החיים המשותפים שלכם), כפי שבני כתב לך, בתבונה רבה, ועשי למען עצמך.
והפעם לכי עם זה "עד הסוף", עד אשר תחושי את השינוי בתוכך והדברים ימצאו את ביטויים גם במציאות חייך.
היות ויחס גורר יחס, כאשר את תשתני, בעלך ישתנה גם. לאחר שאת תביני ותפנימי שאת בזכות עצמך ולאחר ש"הכפתורים" אצלך עליהם הוא לוחץ בכל פעם לא "יגיבו" יותר הוא יאלץ להתנהל מולך אחרת על-מנת "להשיג" את מטרותיו.
עשי שימוש מושכל ביכולותייך הרבות והביאי למצב בו על-מנת "לקבל" את מה שהוא רוצה ממך הוא יאלץ לעשות זאת בדרך שלך.

נתתם לי כח להמשיך ולא ליפול להתייאש כי ככה אני מרגישה לצערי כל פעם שניסיתי ליצור לעצמי עולם יפה יותר משל עצמי בתוך המערכת כמו עבודה לימודים טיפול אפילו חברות(יש לי ) הוא תמיד בדרך לא דרך באופן שיטתי עקבי ונחוש הוריד אותי "מהעץ הגבוה" שעליתי עליו דאג לשבש לי את החיים שבר את הרצפה שאני עומדת עליה השבית שמחות בדרך שלא נראית לעין בעניי המתבוננים. כמו שועל ערמומי. בחיים לא הרים עליי יד(תודה) אך השיטות שפיתח... אפילו ביים מחלה בכדי שאני יעזוב הכל ויתמסר לטיפולו מצב כלכלי איום ונורא שלא היה ולא נברא...הוא לא פסיכופט אם זה מה שאתם חושבים הוא פשוט אובססיבי וחולה שליטה אבסולוטית עליי אני רוצה לציין גם כמה עובדות עליי אני נראית ממש צעירה לגילי באופן קיצוני אני אשה יפה וחטובה להפליא (טוב אלוהים גם בירך אותי) אני נחשבת להרבה יותר אינטלגנטית ואינטלקטואלית ממנו ובעלת כושר ברבלי וידע רב בנושאים רבים (קוראת מלא)אני אסרטיבית מאד לפחות בעניי חברותי וילדיי למרות זאת הוא נחשב לעילוי במקום העבודה שלו מצטייר כאוהב אדם ואהוב בעל יכולת נתינה אדירה הכל עד....שנכנס הבייתה כאילו מטה קוסם נגע בו והפך אותו לאיש אחר במיוחד בכל הקשור לכספים ורכוש. אני אאסוף את עצמי ואנסה להתחיל שוב מחדש לאט לאט ובטוח תודה לכם ומקווה לשתף בהצלחות שלי לעולם לא איבדתי את האמון בעצמי אבל...קשה לי לקום וללכת....וזה מה שאני צריכה לעשות.
שוב תודה.

היי
שמח שקיבלת חיזוקים ותנופה ממה שכתבנו לך, יש לי עוד בקשה קטנה אלייך, (2 בקשות בסדר?)
1. תעשי את מה שאת יכולה ומוכנה לעשות בשלבים, תעשי צעד אחד קטן ואז עוד אחד וכו', כך יהיה לזה קיום.
2. אף אחד לא צריך לדעת ולשמוע על התכניות שלך, לאט ובשקט בלי הצהרות בומבסטיות ושאר ירקות.
בהצלחה
ודרך אגב לא אמרנו לקום וללכת...

פתאום מצאתי עצמי היום במצבי חרדה ללא שום סיבה ממשית זה היה נורא ואיום החלטתי לצאת קצת מהבית להתאוורר ונסעתי למתחם קרוב להסתובב קצת לשאוף אוויר זה עשה לי טוב רק שהרגשתי שהרגליים רועדות לי וממש חששתי לנהוג
זה התחיל מהבוקר אנחנו לא מדברים וזה נחמד לי ורצוי כי הוא רק יתחיל עם האלימות המילולית שלו או השקרים ואני רוצה שקט לפחות בנתיים עד שהוא יוצא מהבית אני מהלכת על ביצים והלב שלי עובר לדופק מהיר אני לא חוששת מאלימות מצידו כי אין לי סיבה לפחות עד עכשיו אך מתנהגת כאילו זה עומד לקרות ולא שיש סיבה אמיתית לכך או משהו חריג
האמת שהמון זמן יחסית לא היה לנו משבר כמה שנים כי....העברתי אותה גם אם היו פה ושם מעידות.
אמרתי לקום וללכת כי הופתעתי מהתגובות שלו מאד חשבתי שעבר טרנספורמציה וזה נתן לי סטירה חזקה לא האמנתי לרמות שחזר אליהם ומכך הסקתי שאנשים לא משתנים ואני עדיין יכולה להציל את חיי אין תירוצים....הילדים גדלו וכו...
אז.....מה נישאר?! מה שנישאר לחיות מאושר!!!

אור-ירח יקרה,

לכולנו יש ימים טובים יותר וטובים פחות זה תלוי ב"משקפיים" אותם אנו מרכיבים באותו יום.
את עדיין מאוד צעירה וכל החיים לפנייך. מתוך היכרותנו הקצרה יש לי תחושה שברגע שתיקחי החלטה על חייך, ברגע שתחליטי שאת מממשת את חייך במלואם, בתוך הזוגיות הזו, תדעי גם, איך לעשות זאת.
אל תאפשרי לתחושות הללו, בימים הפחות טובים "להוריד" אותך למטה ולגרום לך להאמין ולחוש שאת לא יכולה לעשות כלום למען עצמך במצב הנתון, כי זה ברור לשתינו שאין זה נכון.
כפי שכתבת כאן על בעלך ערך השליטה מאוד משמעותי עבורו ונמצא במקום גבוה בסולם הצרכים שלו. כלומר, הוא חייב להרגיש שהוא בעל הדעה אחרת הוא "מאבד את זה". הצורך הזה מגובה בצורך להיות בעל המאה ומכאן ניסיונות ההשתלטות שלו על הנכסים שלך והשמירה הקנאית על הנכסים שלו.
בנוסף, את לא הטיפוס הכנוע והצייתן. כפי שהעדת על עצמך את אסרטיבית. התנהלותך זו לצד כל יכולותייך האינטלקטואליות ומראך המצודד גורמים לו לתחושה של איום, הוא חש מאוים ונחות (כנראה) בהשוואה אלייך. לכן כלפייך הוא מפגין יחס שונה מאשר כלפי שאר האנשים. הוא חש שעליו ליטול את השליטה בכוח והדבר בא לידי ביטוי בהתנהלותו האלימה מילולית ובניסיונותיו להשליט את מרותו עלייך.
כלומר, הוא מתנהל מולך מתוך חששותיו ותחושת נחיתות מסוימת.
זו כנראה גם הסיבה לכך שכאשר "משכת" אותו לטיפול הזוגי הוא הגיע. הוא מפגין ביטחון אך למעשה זו רק הצגה שלא מצליחה לשכנע אפילו אותו. הוא מנסה להשליט את מרותו אך כאשר את דורשת, הוא מתייצב.
לכן, גם בימים הפחות טובים זכרי שידך על העליונה וכי רק בכוחך ליצור את אושרך. הוא, יהיה היכן שאת תהיי והתנהלותו תיגזר ישירות מהתנהלותך.
אם את חשה שאת לא יודעת היכן וכיצד להתחיל את השינוי, אולי יש מקום לפנות לאיש מקצוע אשר ילווה אותך, ידריכך ויתמוך בך עד אשר תחושי מספיק בטוחה להמשיך לבד.

יקירתי תסעי גם את לאמריקה תתפנני למה סגורה ומסוגרת
אני למדתי רק אני לעצמי ...לדוגמא ....נתת לילדים. לבעל. פינקת את כולם...מה איתך ? תפנקי את עצמך לעומק על כל המשתמע מיכך ...הבנת ? צי

אני פחדנית וחסרת בטחון לנסוע לחו"ל לבד וגם חרדות מטיסות
אבל נכון....יש עוד דברים שאני יכולה לעשות וחושבת עליהם ושכל כך רציתי למשל ללמוד זה....פעמים רבות התחלתי ו "משום" מה הפסקתי...אני חושבת שאני קצת מבולבלת לא ממוקדת לעשות שינויים מאבדת עצמי אז....אני אקח את הזמן ויחליט אבל...החלטתי שלעבוד אפילו שיגידו שזה רק בשביל הנפש אני לא מחפשת עבודה אין לי סיבה עבדתי לא עבדתי אני את הכסף שלי לא רואה
מרגישה נגזלת מרגישה פח אשפה מרגישה סוג ז (סליחה)
המצב בבית שקט מאד ומתוח . אבל אני בסדר
ושוב תודה

תמצאי את החיים ותהני לך יקיקרתי רק את תפסידי ..מהיכן בארץ אולי נשוחח ?

שלום שלום,

אני ממש שמחה לשמוע את זה. כפי שמוניקה ואני כתבתנו לך אז, יש דרכים אחרות, ובסופו של דבר הקלישאה ש"הזמן עושה את שלו" היא נכונה גם במקרה שלך.

אני מאוד שמחה שאתה מתחיל דרך חדשה, ובהזדמנות זו שוב ממליצה - לנסות לשים את הקשר ההוא מאחוריך, ולהתרכז כרגע בקשר הנוכחי בלבד. בזכות הניתוק שבכל זאת הצלחת לעשות- אתה יכול להרגיש פנוי ומתרגש לדרך חדשה.

בהצלחה רבה רבה, ותודה על העדכון המעניין!

תודה :) אני באמת מקווה שזה משהו חדש וטוב.
האמת שמחר ניפגש ואני קצת מתרגש.
מקווה ששום דבר לא יפתיע אותי בזמן הקרוב, עם זאת ה..קודמת.
כלומר, זה לא שאחד מאיתנו השתמש בשני, לא משנה לאיזה צורך ועכשיו אני אתעלם ממנה..אלא אני טיפה מזיז אותה ממקומה, לטובת משהו אחר במקום מסוים בחיים שלי, שהיא כנראה לא יכולה להיות בו.
לא מבין נשים כראוי כנראה..

הי שוב,

אני לא חושבת שזה להבין נשים כראוי כמו זה להבין משהו אחר.. את עצמך- עם כל המכלול שבך. אתה אדם חושב ומנתח מטבעך, ועל כן אוטומטית אתה מאוד נסחף למקום הזה- ניתוח, חשיבה, התעמקות. שזה מצוין. אם כי- יש מצבים בחיים, ממש כמו זה, שאין בכך צורך ולהפך, זה עלול להכניס אותך לפלונטר שאתה לא צריך להיות בו.

במילים אחרות, עצם כך שאתה נמצא כרגע במערכת שטובה לך- אולי דווקא מעיד שאתה יודע להבין את הצד השני, יודע להיות שם ולהשקיע בו. אני מרגישה שאתה מאחל לעצמך לא להיגרר למקומות שפחות טובים לך, באחריות, מראש. ולכן עליך החובה להבטיח לעצמך שהפעם אתה באמת משקיע במקום שיש בו עתיד, במקום שטוב לך, שמוכיח את עצמו.

ה"קודמת" עוברת את שלה כרגע, אם אתה מוצא בכך אמת- היה שם עבורה, אבל שמור על מרחק סביר- כדי לא לאיים על הקשר הנוכחי. חשוב לשמור על מרחק. מרחק, שמאפשר קירבה למקום החדש שאתה בונה כיום.

מאחלת לך בהצלחה רבה, וכיף בזוגיות החדשה שלך.

הכל טוב והולך מעולה בינתיים..
למרות שבפעם האחרונה שנפגשנו היא שתתה קצת..ונורא הפתיע אותה שאני לא..
אני לא שותה ולא מעשן, ואף פעם לא ניסיתי עד היום (אני בן 29). זה כנראה נורא הפתיע אותה. כשהיא שאלה אותי "למה?" גם לי לא הייתה תשובה. מקווה שזה לא יפריע לה..

הי,

אני שמחה לשמוע שהולך טוב. בכל קשר, בעיקר בהתחלה- בה מכירים זה את זו היכרות ראשונית, הכוללת הרגלים, אורח חיים וכד' - יש הפתעות.

אני בספק גדול אם העובדה שאתה לא נוהג לשתות, תפריע לה.

אני מאמינה שאתה עוד תופתע, והיא גם, מכל מיני חילוקי דעות או הרגלים שונים כאלה ואחרים שיש לכם מתוקף היותכם- בני אדם שונים. חשוב גם לזכור- לא להשליך מהקשר הקודם שלך, עם בת זוג שמאוד דמתה לך, לקשר הזה. שים לב שדווקא כאשר יש ניגוד ושוני- זה יכול להתאים. בעוד כשאתה נמצא עם מישהי דומה, דומה מדי, שם דווקא יכול להיות אחרת. לכן, תזרום עם השוני, תהיה גמיש, ואין מה להיעצר ולחשוב- זוהי התחלה של קשר מרגש וחדש.

חשוב על זה כך, תמיד יהיה מי שיסיע אותה הביתה אחרי הדרינק...

שיהיה בהצלחה רבה.

יונתן יקר,

לכל אדם יש את התשובות הנכונות עבורו, על-פי רצונותיו, צרכיו ותחושותיו.
נסה לחשוב למה אתה נמצא "שם" כל-כך הרבה שנים, מה אתה מפיק מהזוגיות שלכם, מה עושה לך טוב בקשר והאם היא זו אשר עימה היית רוצה לחלוק את חייך.

אשמח לסייע. לשם כך אני זקוקה ליותר נתונים ולתשובות ל"שאלות למחשבה" שהעלאתי.

תודה על תגובתך.
האם מה שצריך להנחות אותי הוא האהבה? כי אחרי שנים כמובן אין ריגוש כפי שהיה בהתחלה ואני מניח שזה טבעי.. לא יודע אולי אני טועה..
הנוחיות היא לבטח סיבה מרכזית ויהיה נכון לומר שאני אוהב אותה כאדם ואת מה שהיא נותנת יותר מאשר לומר שאני מאוהב בה מעל הראש ולא יכול דקה בלעדיה.

יונתן יקר,

זוגיות ארוכת-טווח, בניגוד ל"סטוץ" או "פלירט", מבוססת על יותר, הרבה יותר, מאשר ריגוש, ניצוצות והתרגשות. זוגיות נכונה, בריאה ובונה מבוססת על אמון, הדדיות, שוויוניות, הערכה, פרגון, שיתוף, כנות, פתיחות, אינטימיות נפשית ופיסית וכמובן אהבה גדולה כבסיס רחב ויציב.
זוגיות נכונה מאפשרת לך להיות תמיד מי שאתה, בלי צורך לעטות מסכות כדי למצוא חן בעיני האחר.
זוגיות אשר מקבלת ומכילה אותך כפי שהינך. "מקום" בו אתה יכול לגדול, לצמוח ולהתפתח כאינדיבידואל לצד התפתחות בת-זוגתך והקשר שלכם.
בנוסף, כאשר אתה נמצא לצד בת-הזוג הנכונה עבורך תהייה נכון ומוכן לוויתורים למענה (לא וויתור על עצמך אלא כדי שלה יהיה נוח יותר, נעים יותר, קל יותר וטוב יותר למשל לא להאזין למוסיקה בווליום גבוה כאשר היא ישנה).
מהמעט שכתבת אני מקבלת תחושה שהקשר שלכם מאפשר לך נינוחות (ולא רק נוחיות), שאתה חש ב"ביחד" שלכם תחושה של "בית" ושבזכות הידיעה הוודאית שבסופו של יום אתה חוזר לקן שלכם אתה חש תחושה של ביטחון, של יציבות. אתה בטוח במה שבניתם יחד, בטוח בנאמנותה לך ולקשר שלכם ובנוסף לעיסוקיך הנוספים אתה לא זקוק לה בכל דקה, כפי שכתבת.
שאלתי אותך בתגובתי הקודמת ואני שואלת שוב, האם היא האישה עימה תרצה לחלוק את חייך?
האם טוב לך עם הידיעה הוודאית הזו שבסוף כל יום, מוצלח יותר או פחות, אתה חוזר אליה, אל השקט והשלווה שלך, אל ה"פינה" שלך?

יובל יקרה,

המסר שלו לא יכול להיות ברור יותר. כרגע הוא מעדיף להשאיר את הדברים כמות שהם.
הוא מאוד אוהב ומעריך את האישיות שלך, את מי שאת. טוב לו ונעים לו בחברתך. יחד עם זאת הוא לא חש כמוך ולכן יהיה זה נכון עבורך לקחת צעד אחורה. בעיקר בשל העובדה שקשה לך עם ההתנהלות הנוכחית ביניכם.
אולי כאשר תתרחקי מעט הוא יחוש בחסרונך, ייתכן גם כי היעדרך יעורר בו געגועים אל האישה שאת ולא רק אל אישיותך (בתור חברה קרובה) אולם, ייתכן גם כי מבחינתו לא יהיה שינוי. המרחק ממנו הוא עבורך, כדי שלך יהיה פחות קשה להתמודד עם הנוכחית שלו סביבך כאשר את יודעת שאת מחפשת משהו שאין שם, לפחות כרגע.
עם כל הקושי, עשי מה שאת מרגישה שנכון לך כרגע, רווחי מעט את הקשר.
לגבי ההתמודדות... אין ממש תרופת פלאים. נסי למלא את זמנך הפנוי בפעילויות שממלאות אותך עם אנשים שאת אוהבת.

אני יגיד לך מה אני חושבת שעשיתי טעות , כי כרגע אנחנו בכלל לא מדברים וזה לא ממש מפריע לו ניראה לי , גם בגלל כל העניין שקרה אני חושבת שקצת ירד לי ממנו
אבל עדיין מפריע לי שאנחנו לא מדברים והוא לא בקשר והוא לא עושה עם זה שום דבר בשביל לפתור את הבעיה

יובל יקרה,

את ניסחת את בקשתך לניתוק הקשר הידידותי ביניכם, (כפי שציינת בפנייתך הקודמת) בכתב, מה שלא מאפשר מקום ל"בלבול" ואי-הבנה והוא הבין מה שהבין.
ייתכן כי ה"שקט" ביניכם כעת נובע מכך שהוא מכבד את בקשתך. ייתכן גם כי הוא מבין שהוא לא יכול "לספק את הסחורה" שאת מחפשת ולאור זאת נוח לו יותר ה"שקט" הזה לעת עתה.
בנוסף, מאחר ולא שוחחתם כמה ימים אולי חלו אצלו שינויים או אירועים משמעותיים שאת לא מודעת אליהם, אולם הם מעסיקים אותו, ואולי בעטים הוא לא יצר קשר.
בכל אופן הבחירה הייתה שלך, היוזמה הייתה שלך וכעת את גם חשה ש"ירד לך ממנו" אז...נראה שעשית את הבחירה הנכונה עבורך. קודם חשת שקשה לך להיות ידידה שלו בעוד את רוצה יותר מכך ולכן בחרת להתרחק ולהקל על עצמך וכעת את חשה שהמרחק ממנו מסייע לך מאחר ו"גילית" שאת למעשה מעוניינת בו פחות.
אם הוא היה משקיע מאמץ ומנסה לשמור עלייך בסביבתו, בקשר כזה או אחר, זה היה מחמיא לך אולם אני לא משוכנעת שזה היה נכון עבורך כי ייתכן שהקשר שהוא יכול היה להציע לך לא מתאים לך, בגלל תחושותייך כלפיו, מה שהתקיים לפני כן והביא אותך לבקש את ניתוק הקשר.
מהתנהלותך בנושא ניתוק הקשר אני מקבלת תחושה שאת מאוד מודעת ומחוברת לתחושותייך, לרצונותייך ולמה שנכון לך. בנוסף את החלטית, נחושה ויוזמת. כלומר, ברגע שאת חשה שמשהו נכון לך את לוקחת החלטה ופועלת להשגת יעדך. אם את חשה שנכון לך לחדש את הקשר איתו או סתם להרים טלפון ולדרוש בשלומו, פשוט עשי זאת. אל תמתיני שהוא ינחש את תחושותיך ורצונותייך ויתנהל בהתאם.

הי מיטל וצהריים טובים,

ראשית יופי שהתחלת קשר חדש ומצאת לך מישהו שאת חשה איתו טוב. אמנם אתם בתחילתו של קשר, אך נראה שיש בך הרבה ציפיה להמשך- וטבעי שכך יהיה.

הרבה פעמים אחרי קשר קשה, בעיקר אחרי פרידה, אנחנו שואפים למצוא את "המישהו היותר טוב שמחכה לי אי שם", גם כדי להרגיש סיפוק- הנה, מצאתי מישהו טוב יותר, וגם כדי לא להרגיש את מה שהירושה מהקשר ההוא השאירה, אנחנו מנסים בכל הכוח לשכוח. כשמגיע קשר חדש, מרענן, כזה שיספק לנו מה שאנחנו צריכים- אנחנו באמת נוטים "לשים באחריות הקשר" הזה את הריפוי וההחלמה מהקשר הקודם. אני לא מדברת על "ריבאונד", אלא על מהלך טבעי ונקי מתוך כוונה רצינית להמשיך הלאה.

נראה שהנוכחי שלך, כך את מעידה, מאפשר לך את השיכחה וההחלמה; את רואה בו פרטנר להמשך חייך גם ללא קשר לאקס. העובדה כי האקס לומד איתך לא בדיוק עושה את החיים קלים יותר, ולא כי לא התגברת עליו, אלא שבראייתך אותו את פשוט נזרקת לעבר, את נזכרת במה שהיה, באירועים קסומים וכאלה שפחות, בכאב, בביחד שהיה ולמה הכל קרה.. את למעשה משחזרת שוב ושוב את הכאב. בעוד שאם הנוכחי היה איתך באותם רגעים, או לפחות היה מתקשר- היית חיה שוב את ההווה שלך בנחת.

את בעצם אומרת, שאם הנוכחי היה יוצר קשר בדיוק ברגעים האלה, על בסיס קבוע, היה לך טוב וכיף יותר.. הוא מצידו הראה איזו נכונות (בעינין הSMS) אך לא מבצע בפועל... אז יש לי 2 תשובות.. למעשה-
הקלה יותר- שהוא טיפוס שפחות נוטה לתקשר טלפונית ואס.אמ.אסית, והוא פשוט מחכה למפגש, שאגב, קורה לעיתים תכופות ונראה שטוב לו איתך, לפי הבנתי. במצב כזה אפשר לא לרמוז לו, אלא לבקש, להגיד, להגיד שזה חשוב לך, שזה יעשה לך ממש טוב לקבל ממנו טלפון בתוך יום לימודים מתיש, איזו הודעה או מחווה ממנו- פשוט ספרי לו מה זה יעשה לך, והשאירי לו את הבחירה. ואז תבדקי. רמזים לא תמיד מספיקים.

התשובה המורכבת יותר, היא למעשה - החלק שלך בתוך כל ההתנהלות והתחושות שלך. מלבד הסיפור שהוא באמת לא מתקשר, אובייקטיבית (ובזה "טיפלתי" בתשובה הראשונה), יש גם את החלק הסובייקטיבי שלך. את מצפה שהוא, ע"י התנהגות מסוימת, ישלים ויספק את החוסרים שנוצרו בעקבות הקשר הקודם. למעשה, שם את שמה את ה"לשכוח את העבר ולחיות את ההווה". איך אחיה את ההווה אם לא יהיו לי תזכורות ממנו, כמו טלפון באמצע היום? כאן באה האחריות שלך. על אחריותך ובכוחך לעשות שינוי בחשיבה שלך- שינוי במציאות שלך. את יכולה, אין לי ספק בכך- לזכור מה יש לך היום, עם מי את בקשר וכמה טוב לך איתו. כשאת רואה את האקס - דווקא אז תתאמני על הזכרונות שלך מההווה, דווקא אז תרימי טלפון אליו ותשאלי מה נשמע- ככה סתם. כי אם תשימי את כל הכוח והאחריות אצל א' -שהוא יעשה לך טוב, והוא ישכיח ממך את העבר, והוא ינתק אותך מהמחשבות- זה לא יקרה ממש מהר, ובטח לא כפי שאת רוצה. כי הוא לא שם בשביל זה, הוא שם כדי לספר לך- שעכשיו התחלת חיים חדשים, זוגיות חדשה, והיא לא תשחזר את הקודמת- היא חדשה.

רותם יקרה,

ישנם סוגים שונים של טיפוסים. ישנם כאלה המסוגלים לומר בפתיחות, בפשטות ובכנות את אשר על ליבם מתוך צורך לחלוק ולשתף בתחושותיהם ומתוך רצון למצוא יחד עם בני/בנות זוגם פתרון אשר יתאים לשני הצדדים. אנשים מן הסוג הזה יתנהלו באופן דומה בכל קשר ולאו דווקא בקשר זוגי.
לעומתם, קיימים הטיפוסים הסגורים יותר. אלה אשר מתקשים לשתף בתחושותיהם, אלה אשר אינם מסוגלים לומר מה מפריע להם, אלה אשר מתקשים למלל את תחושותיהם ולכן הם מעדיפים "לברוח". אין להם כלים להתמודד ולכן הם "משתבללים" או מתרחקים ואז כאשר הם חשים "בטוח" הם מדברים על הכל כאילו הכל כרגיל כאשר למעשה הם לא "נוגעים" בסוגיה המטרידה ונמנעים מלהיפגש מאחר ובמפגש בוודאות הדברים יעלו בטרם הם יחושו "מבושלים" מספיק, בטרם הם יחושו בטוחים לדבר על "זה", בטרם הם עיבדו את הדברים בינם לבינם.
נראה שאת נמנית על הסוג הראשון אותו הזכרתי ואילו בן-זוגך נמנה על הסוג השני.
הצורך שלו להיות לבד נובע מכך שהוא מתקשה לשבת ולנהל איתך דיון פתוח על הדברים אשר מטרידים אותו. ברור לו שכאשר הוא ישים את הדברים על השולחן הוא יאלץ לא רק להתמודד עם הקושי שלו עצמו, הקושי להיפתח ו"להוציא החוצה" את הדברים אלא שהוא יאלץ גם להתמודד עם התייחסותך לדברים וסביר להניח שתגובתך תהייה פחות (או יותר) לרוחו ומזה הוא כנראה חושש.
הקושי שלו בא לידי ביטוי גם בתדירות השיחות שהוא יוזם כאשר הוא "נעלם", כפי שניסחת זאת.
כלומר, אפילו כאשר הוא ב"לבד" שלו הוא מתקשה לדבר על "זה" ובאופן כללי.
גם כאשר תעברו לגור יחד הוא יהיה זקוק לספייס שלו על-מנת לעבד את הדברים בינו לבינו.
נסי להתאזר בסבלנות ולאפשר לו את הזמן לו הוא זקוק. ככל שתהיי יותר סבלנית וסובלנית כלפיו הוא יזדקק לפחות ופחות זמן רחוק ממך כי הוא יחוש שיש לו את הספייס שלו גם כאשר הוא לצידך ובמחיצתך.
אמרי לו כי את מבינה את הצורך שלו בזמן שלו עם עצמו וכי תכבדי זאת. יחד עם זאת עליו להבין כי את בנויה אחרת וכי את זקוקה לזמן ה"יחד" שלכם בייחוד כאשר את מוטרדת או כאשר את חשה שמשהו לא כשורה. בקשי ממנו שינסה להבין גם את הצורך שלך ולבוא לקראתך כפי שאת תלכי לקראתו.
אני מאמינה שעם הזמן תמצאו יחד את הזמן המתאים לשניכם לצורך ליבון הדברים.

שלום הילה,

בהתנהגות שלכם יש מעין "פאסיב-אגרסיב." ז"א, במקום לדבר על הדברים, אתם מתנהגים ברמות של שתיקה רועמת, חוסר תקשורת, יציאה מהבית וכו'- הכל במעשים אם תשימי לב.

זה לא דבר מאוד נדיר במערכת יחסים, בעיקר ארוכה- שיש הרבה "במפרים" כאלו שנובעים מחוסר תקשורת רצוף. בינתיים הדברים נערמים ומקבלים תוקף ארוך יותר. בינתיים- לא מדברים על מה שקרה, ועוברים חזרה לשיגרה.. אבל, הסיכון מחכה אחרי הסיבוב ממש- אז הוא אוסף את חפציו ויוצא מהבית. את מרגישה שאת חייבת שקט ומעדיפה מרחק וחוזר חלילה.

אני לא בטוחה שהסיבה היחידה מצידו היא לחץ בעבודה, נראה שיש משהו מעבר לזה שקשור יותר לטיב התקשורת ביניכם ולאופן בו אתם מתייחסים זה לזו ברגעים קשים יותר. עינין העזיבה הפתאומית מהבית בכל פעם יכולה ללמד שבאופן סימבולי, פיזית, הוא לא יכול להישאר במקום הזה של העימות והויכוח. ובגלל שהוא לא רוצה להיות במקום הלא נעים הזה- הוא בוחר ב"שקט מדי"... עד שזה שוב מתפוצץ. אולי, בגלל שהריב הוא קשה עבורו- הוא פשוט מתרחק ממנו בכל מאמץ אפשרי, עד שכבר אי אפשר יותר. ושוב, מעין מעגל- הריב קשה והוא רוצה לעזוב.

בגלל שזה דפוס שמלווה אתכם הרבה זמן, אולי יש מקום לשקול יעוץ זוגי, או סדנה, שילמדו אתכם לגבי תקשורת טובה יותר. כי הסיבה לכל הדבר שאת מתארת- היא נטו תקשורת. ואפשר לעבוד על זה.

בהצלחה רבה,

תודה על תגובתך...אבל מה עכשיו . הוא מבחינתו עזב, אני זו שכביכול גירשתי אותו מהבית. אני לא מסוגלת יותר לעשות את הצעד ששוב מתקשר . אחרי כל פעם כזו אני מרגישה חסרת ביטחון ואפילו מושפלת . זו הפעם הראשונה שאחרי ויכוח אני אמרתי לו ללכת בשאר הפעמים הוא זה שיזם.
אני לא רוצה לוותר על הקשר מצד אחד אבל מצד שני אולי אם פעם אני לא אתקשר ואולי הוא זה שיזום את הפיוס הוא יבין שאנחנו כן צריכים לדבר על זה ולפתור את הבעיה.

ערב טוב הילה,

אני חושבת שאת צודקת, אם עד כה לא יצר קשר- אני מאמינה שאם תחכי עוד כמה ימים- הוא בסוף יצור את הקשר מתוך החשש לאבד מה שבניתם.

אם את תמהרי ליצור את הקשר, הוא שוב יבין את המסר הברור שדווקא חוסר תקשורת מצידו (או תקשורת לא בריאה כמו שתיקות ועזיבות פתאומיות)- מביא אותך להתקרב אליו. לא כדאי שהוא יקבל ממך את המסר הזה.

וכשיצור את הקשר- הציבי רעיון מסוים בפניו- בחרו לכם יום בשבוע בו אתם יחד במילא, אך ביום המיוחד הזה אתם מספרים אחד לשני איך אתם מרגישים, איזה דבר טוב קרה השבוע ברמה הזוגית- ואיפה אפשר להתקדם. במילים אחרות- לתקשר טוב.

אל תמתיני לריב כדי לתקשר טוב, "תתאמני" על הזוגיות כשהיא במיטבה.


אשמח אם תשובי לעדכן. מקוה שהכל יסתדר לטובה.

שלום עדי , אחרי התשובה שלך פניתי אליו וחזרנו ....הוא גם אמר לי שזה התפקיד שלי במערכת היחסים הזו , הוא לא מסוגל אחרי ריב לבוא ולדבר איתי לא בגלל שהוא לא אוהב אותי אלא זה הוא מסוגל להכנס בתוך עצמו וזהו. אחרי שחזרנו ניסינו יותר נכון המשכנו פעם בשבוע לצאת וגם לדבר באמת על מה שהיה השבוע - יותר תקשורת . אז לצאת זה ממשיך אבל לדבר על מה שהיה בינינו השבוע מביחנתו זו לא שיחה וכל פעם שאני שואלת אותו אז הוא "לא זוכר" . לאורך כל התקופה האחרונה (חצי שנה) הוא היה בלחצים בלתי פוסקים מהעבודה (הוא עצמאי) ואני אחת שדורשת די צומת לב , אני די רגשית והוא די ענייני ואני שמה לב שבימים אחרונים הוא מאמלל אותי, לא בצורה ישירה אלא באיך שהוא מתנהג, הוא קר ....
אני לא יודעת מה לעשות אני מרגישה שככל שהוא קר אלי יותר ניא נודניקית יותר
אודה לעצתך.
הילה

הי הילה,

קראתי שוב את התכתובת בנינו. אכן נראה שהדפוס הזה מאוד מכביד עלייך ועל הקשר. לא קל להיות תמיד זאת שיוצרת את הקשר מחדש. העובדה שהוא שם באחריותך את יצירת הקשר המחודש היא משהו שצריך לחשוב עליו. להרגשתי לא טוב לך להיות כל הזמן זאת שלוקחת על עצמה את אחריות הקשר, ואת יצירת הקשר לאחר משבר. בגלל שהוא לא מסוגל ומתכנס בתוך עצמו, את לוקחת את זה עלייך. אך אותך הדבר משאיר מאוד מוטרדת וכפי שכתבת - מושפלת.

אני שמחה שהצלחתם לעודד את התקשורת ביניכם ע"י בילוי ושיחות. שיחה לאו דווקא אמורה להיות נעוצה במה שהוא עובר, אלא גם בשיתוף שלך- אותו. מה עבר עלייך היום, איך את מרגישה (ללא קשר אליו בכלל, אלא נסי להיות מוקד העיניינים ולא הוא), ולשאול לדעתו- מה הוא חושב על.. (סתם נושא כללי). המטרה היא לעודד תקשורת, ולאו דווקא תקשורת שקשורה לשניכם. אם תרבי לעשות את זה, ולעודד אותו לדבר איתך- אני מאמינה שעם הזמן הוא גם יצליח לדבר עליכם, עליו, עלייך.. יתכן וזה יקח זמן, בעיקר ללא הדרכה מסודרת.

זה דבר אחד. הדבר השני הוא כבר קשור בינך לבין עצמך- אני מניחה שטוב לך איתו בזמנים שאתם באמת בתקשורת טובה, אבל זוגיות נמדדת בשעת משבר בעיקר, איך בעצם כל צד מצליח להתמודד עם המשבר, תוך התייחסות לצד השני. להרגשתי את נותרת לבדך בשעת המשבר. אם את מעוניינת להישאר איתו, ואת מוכנה לספוג את ההתמודדות הלא פשוטה- אולי כדאי שתשקלי לקחת יעוץ צמוד יותר, ולנסות להבין איזו תקשורת ואיזה קצב של התקדמות מתאים לכם. מעודד לדעת שהוא מבין שיש לו בעיה בתקשורת, השאלה היא האם הוא יהיה מוכן להצטרף אלייך, אפילו להרצאה על זוגיות (יש אפילו הרצאות עם גוון הומוריסטי והן יכולות לעשות פלאים). להביא אותו למודעות של תקשורת- בדרכים יצירתיות, שלא יאיימו עליו.

ההשקעה מצידך תהיה גדולה מאוד, עלייך לקחת את זה בחשבון, אבל אני סבורה שאם את מעוניינת בקשר איתו, ואם להרגשתך את מסוגלת להתמודד עם הדפוסים שלו- את גם תוכלי לקצור את הפירות בהמשך.

שלום עדי, תודה על תשובתך יצא לי לחשוב בתקופה האחרונה על מה שכתבת , התפקיד של זו שמפייסת כבד עלי והנה לא חלף חודש ושוב זה קרה . בתקופה האחרונה מאז שחזרנו (או יותר נכון ממתי שאני ביקשתי ממנו לחזור) וזה היה לפני חודש , זו היתה תקופה קשה ואולי בערך 3 פעמים הוא הזכיר את המילה להיפרד כל פעם שהייתה שיחה על משהו שקשור למה שקורה בינינווהפעם השיחה הייתה שמאז שחזרנו הקשר האינטימי בינינו לא כמו שהיה ואז הוא ענה לי "אין לו כוח לשמוע כמה אפשר לדבר" וכו וכו.
ואז כדי למנוע ריב אני צריכה כביכול להתנצל...לא מתאים. היום שזו הייתה הפעם האחרונה ניסיתי לדבר איתו ועכשיו פתאום גם קשה לו לחיות עם הבן שלי באותו בית ...
זהו זה שבר אותי ארזתי הכל ודי .
אני מרגישה כמו במעלית.....ואני שואלת את עצמי מה עכשיו מה הלאה ...

יום טוב
הילה

ערב טוב הילה,

אני חושבת שאת צודקת בהתנהלותך- אין ברירה. בכל פעם שאת מציגה מולו צורת תקשורת בריאה, הוא שולף את קלף הפרידה. כשפרידה מתרחשת- הוא מצפה שאת תיזמי חזרה, וחוזר חלילה. זה באמת לא דפוס נכון של קשר והאמת שגם לא מגיע לך לעבור את זה כל פעם מחדש.

זוגיות היא טנגו, אין מה לעשות. היא תוצאה של שני שותפים. ברגע שהוא לא "שותף" לך, והוא טוב לך רק ברגעים הטובים, היפים- זה לצערנו לא מספיק.

הפעם, אני לא חושבת שאת צריכה ליזום יותר. זהו. את שלך את עשית, עשית הרבה, מעל ומעבר. אם ההתנהלות של תקשורת נכונה, מתוך שיתוף וכנות- קשה לו, אינך חייבת לעמוד במשימה הקשה הזאת- להחזיר אותו כל פעם אלייך. האחריות כבדה על כתפיים של צד אחד, ואני מאמינה שבאמת מגיע לך קשר טוב, שהאחריות בו מוטלת על שני הצדדים, ולא קשר שבה את בעצם- שני הצדדים (מתפקדת גם כ-א' וגם כ-ב').

אז אמנם את במעלית, אבל בשלב מסוים היא תיעצר על הקומה הנכונה.... להמלצתי- הפעם תהיי חזקה, תחליטי שמגיע לך יותר, תשדרי לו את זה ואפילו תגידי לו את זה- בהנחה ויצור קשר חדש, ואמרי בליבך שמגיע לך להיות יחד אבל גם להרגיש ביחד, ולא להיות ביחד, ולהרגיש מאוד לבד.

אני מקוה שחיזקתי אותך, אין לי ספק שעשית צעד נכון. מקוה שתשובי לעדכן בבשורות טובות.

עדי שלום , תודה על תשובתך , זה בהחלט מחזק אותי ואני חושבת באמת שהפעם אסור לי להשבר ולהתקשר אליו...אין בזה טוב ולעיתים אני חושבת שזה מתאים לו איכשהו הוא תמיד ירגיש חזק יותר ולי זה מערער את הביטחון. הדבר היחידי שאני חושבת עליו כרגע זה איפה טעיתי . האם אני אשמה ?? כל פעם שניסיתי לדבר איתו על הזוגיות שלנו או מה שעובר עליו אז זה שבר אותו וגרם לו ללכת בטענה שאני סתם מדברת או תפסיקי לעשות עניין מכל דבר או כל היום אני בעבודה ועכשיו אני צריך שקט ...כל מיני משפטים בסגנון הזה., בכל זאת זה מטריד אותי זה היה פרק ב 5.5 שנים ואני בהחלט רוצה שתהיה לי זוגיות בריאה האם טעיתי ?
עוד דבר שהטריד אותי שבמהלך התקופה שהוא חי איתי ועם הילדים אף פעם לא נוצר קשר ביינו לבין הילדים שלי למעט שלום מה נשמע? והטענה שלו לזה הייתה שהוא לא מתחבר לילדים (גם בינו לבין הילדים שלו הקשר לא קרוב הם באים אליו ואז כל אחד בחדרו) .

תודה הילה

הי הילה,

במצבים כאלה אנחנו באמת ממהרים לחפש- איפה טעינו. מה עשיתי שזה הגיע למצב הזה. אני לא הייתי נחפזת להגיע למקום הזה כ"כ מהר. מההתכתבות שלנו אני דווקא הרגשתי עד כמה את מוכנה לתת הזדמנויות לבן זוגך, עד כמה את באמת מוכנה להוריד מעצמך, לוותר, לבוא לקראתו. בשלב מסוים זה אפילו הרגיש שזה יותר מדי, בדיוק בשלב בו אמרת שארזת את חפצייך.

לגביו- אני לא יודעת ולא מכירה את המערכת הקודמת שלו עם גרושתו, אבל ממה שאני מבינה, ההיקשרות שלו (הרגשית) לאנשים משמעותיים בחייו היא לא לגמרי שלמה. ז"א, גם אם הוא מאוד רוצה, לא תמיד מצליח לו. משהו שם נתקע. סביר להניח שגם מולך יהיה אותו דפוס. המקום הזה של לדבר עמוקות על נושא מסוים, על הקשר, על הרגשות, על קירבה, על משבר, הוא כנראה מקום מאיים. ההיקשרות שיש בקשר, הטוטאליות, הויתור על החופש שלך לטובת זוגיות ולטובת האחר- נראה שכל אלו, אולי (השערה), מעט מאיימים עליו, ולא מאפשרים לו להיות שם לגמרי.

לכן, אני הייתי רוצה שתנסי לראות את התמונה כולה, בכללותה- מה בעצם היה הדפוס החוזר בקשר הזה, לאיזה תוצאות הוא הביא, ואיך את הרגשת במהלך השנים איתו. האם היה שיפור מגמתי בקשר- הלך והשתפר? או שהיו פרידות וחזרות תכופות ולמעשה "דרכתם במקום"?

בקשר ארוך טווח אנחנו מצפים שיתקדם - יתקדם מבחינת תקשורת, מבחינת אמון, מבחינת היכרות עם המשמעותיים לך, ולו (כמו ילדייך למשל)- מצפים שמשהו יזוז. התכונה הנדירה הזאת שלך- של סבלנות, ראיית הצרכים של האחר, הנתינה שלך- כל אלו למעשה שירתו את הקשר הזה במהלך השנים. וזה מצוין. עד שהרגשת שלמעשה צרכייך לא ממומשים. כשיש בעיות ספציפיות בקשר שלא ניתן להתגבר עליהן רק בזכות התכונות האלו שלך, צריך גם אותו. וכשהוא לא משתף פעולה (חושש, מאויים)- את מרגישה שהכל נופל עלייך, ומתחושה- זה הופך למציאות. כי אכן זה מה שקורה לפי תיאורך. אז אני לא חושבת שטעית.

לגבי קשר דל עם ילדייך- זה מחזיר אותי לנקודות שציינתי- גם לגבי התקדמות הקשר והתקדמות תקשורת עם המשמעותיים לך, וגם לגביו ספציפית, אישיותית- עד כמה באמת הוא מסוגל להיקשר ולהיות מגוייס לקשרים- מולך, מול ילדיו, מול ילדייך וכו'.

יש אנשים, אפילו הרבה, ש"מכסת ההיקשרות" שלהם היא מסוימת, תחומה, חלקית. הם מסוגלים לנהל קשר ואפילו להעניק בו, ולהיות מאוד פרטנרים. אבל כשזה מגיע לקונפליקטים, למשברים, לעימותים, לחילוקי דעות -פה קשה להם. אני רק משערת (ואני באמת מחדדת שאלו רק השערות כי אני לא מכירה את האיש), שפה קשה לו. פה יש קושי שמונע מהקשר הזה להתקדם למקומות שאת רוצה בהם. "כל אחד בחדרו" אולי יכול לספר לנו עד כמה גם הם מבינים ויודעים, שכשנפגשים עם אבא, הוא צריך את הלבד שלו ואין יותר מדי "דיבורים". כל אחד- בעולמו שלו. וזה גם הדפוס שהוא רוצה לנהל איתך בקשר: הן כשאתם יחד, וגם כשאתם במשבר- אחד מכם אורז חפצים, וכל אחד- בעולמו שלו.

אני מאוד אשמח לשמוע מה דעתך על מה שכתבתי.

עדי שלום
אני חושבת שלא יכולת לתאר טוב יותר את בן זוגי (לשעבר) , זה האיר את עיני . כשאני חושבת על מה שכתבת ומחברת את הכל זה בהחלט נכון .
אני מודה לך על התייחסותך אמשיך לעדכן וכמובן כל מה שכתבת זה בהחלט עוזר לי ..אני לא יודעת עם המילה להרגיש טוב נכונה או יותר נכון להיות חזקה יותר ולא לחזור על דפוס התנהגות שלי כבעבר
תודה
הילה

שלום הילה וערב טוב,

אני שמחה שהצלחתי לעזור לך לראות את הדברים מנקודת מבט כזאת.

עכשיו באמת העבודה היא מול עצמך - איך לא לחזור לדפוסים ישנים שלך, שקיימים בך,
כמו בכולנו.

הייתי רוצה לתת לך מעין "שיעורי בית" שאולי יוכלו לעזור לך לעשות את זה:

1. נסי לכתוב לך את הסיבות שהביאו אותך לצעד האחרון.

2. נסי לחזור להתכתבות שלנו ולקרוא שוב את מה שחיזק אותך, ולקבל שוב כוחות ואישור לדרך שלך.

3. נסי לזכור מהי ההגדרה של זוגיות בעינייך, ומה היה הפער בינה לבין מה שחווית בפועל.

4. בכל רצון או צעד לפני חזרה אליו, אם יקרה כזה- את תמיד תמיד מוזמנת לשוב ולהתייעץ האם זה נכון עבורך.

5. ולזכור כמה התכונות שלך (ראיית הזולת, הקרבה, נתינה, סלחנות, ויתור, פשרנות, הערכה) הן נדירות, ולהיות בטוחה שיש גברים פנויים נהדרים שירצו בשמחה להיות בקשר עם אשה כמוך. וזאת מבחינתי הנקודה הכי הכי חשובה- תזכרי שמגיעה לך זוגיות לפחות כמו האהבה שאת יודעת להעניק בקשרים. כנראה רמת ההיקשרות שלך, להבדיל משלו, גבוהה בהרבה, ורצוי לכוון למשהו גבוה יותר- מישהו שיודע להיקשר, לאהוב, להיות גם טוטאלי כשצריך, וכמובן להתחבר לעולם שלך ולהתמודד עם משברים באופן מקדם.

אין לי ספק שעוד תקופה קצרה את כבר תרגישי הרבה יותר טוב עם המהלך הזה.
בהצלחה רבה.

עדי בוקר טוב,
עזרת לי מאוד זה מחזק מאוד ....
אמנם יש רגעים קשים אבל כשאני חושבת על הכל ומה מגיע לי ...אז זהו אני לא מתפשרת יותר ואני מבינה שדפוס ההתנהגות שלי בעבר לא הוביל לשום שינוי או התקדמות בקשה שלי איתו לצערי עד שלא יגיע למסקנה לבד ויעה צעדים ...אין טעם.
תודה רבה על הכל ,
אמשיך לעדכן
בברכה הילה

הי הילה,

מאוד אשמח אם תעדכני. המקום שאת צריכה לטפח הוא הביטחון העצמי והדימוי העצמי שלך לבין עצמך. באמת ברמה של "מה מגיע לי ואיך אני משנה דפוסים אצלי כדי להשיג את זה". כשזה יקרה- את גם תוציאי פחות אנרגיות לנסות להיות חזקה, כי את כבר תהיי..

שיהיה הרבה בהצלחה ולא לוותר..

היי עדי,
אני לא מצליחה להתנתק . אני יוצרת קשר עם חבר שלו (כמובן שהוא לא יודע) . זה פשוט גורם לי להרגיש יותר רע.
בשיחה האחרונה שלנו מהיום הוא אמר לי שהם נפגשו והוא אמר שהוא צריך לעשות שינוי החיים שלו שככה הוא לא יכול להמשיך...אני מבינה שזהו הקשר נגמר סופית. הייתה בי איזשהי תקווה שהוא יצור את הקשר ואז יהיה ניתן איכשהו לטפל בקשר כדי שיצליח .
אני יודעת שאני צריכה להניח .
ביי
הילה

הי שוב הילה,

אני לא חושבת שזה נכון ליצור קשר עם מי מהחברים שלו, זאת בעצם דרך של הרגש שלך להגיד שקשה לו הפרידה, והוא רוצה להרגיש קרוב, להתגעגע.. נסי להתעלם מהתחושה הזאת, כיוון שאם אין שינוי שבא מבן זוגך לשעבר- כל שינוי שיבוא ממך יגרום לך שוב לחוש שחיזרת אחריו לשווא. נסי להיזכר שדפוסי ההיקשרות שדיברנו עליהם ולהבין שעם האדם הזה תוכלי להיות בקשר "אמיתי" כפי שאת מחפשת- באופן חלקי ביותר. וזה לא מה שאת באמת רוצה.

אני מבינה את התקוה שבך, שבכל זאת הוא יראה שהוא רוצה, שיעשה צעד שמראה על האהבה שלו אלייך- אבל נסי להבין, שגם אם הוא רוצה בקשר והוא אוהב אותך- הדפוסים עליהם דיברנו חזקים מאוד - מדובר במשהו מאוד שורשי, מאוד ראשוני, משהו שכנראה מלווה אותו והוא התעצב סביב הדפוסים האלה כל חייו, וגם במהלך הנישואים הראשונים שלו וכו'. זה חזק ממנו, וכנראה גם מהקשר שלכם.

לכן אל תצפי ואל תתאכזבי יותר ממה שאת כבר. כי יש התנהגויות מסוימות של אנשים, שהן בגדר "קיבעונות", שללא טיפול מתאים מאוד קשה לשנות אותם, בטח ובטח בתוך זוגיות.

אני עדיין חושבת שהצעד שעשית נכון, ברור שיהיו ירידות ועליות במצב רוחך, עם רצונות לחזור ומאידך הרבה חשש לחזור.. עד שזה יתאזן. וזה יהיה בסדר בסוף. רק תני לזה זמן.. נסי להעסיק את עצמך בכל מה שאת יכולה, ושוב אני מזמינה אותך לקרוא את ההתכתבות בינינו- אולי היא תחזק אותך. שימי לב כמה כוחות היו בך להחזיק קשר כ"כ לא פשוט.

בהצלחה.

היי עדי, תודה על כל החיזוקים והם באמת עוזרים. התקופה שאני עוברת היא בהחלט לא קלה ... אבל אני באמת מרגישה שהפעם "התפטרתי" מתפקיד המפייסת ובאמת אני חושבת שמגיע לי רק טוב ומגיע לי לקבל בדיוק באותה מידה שאני נותנת .אני בהחלט מידי פעם נכנסת להתכתבויות בינינו מקבלת מזה הרבה כוח .

תודה על הכל
יפעת

שלום יפעת,

כפי שכתבתי לפיץ'- אני כותבת גם לך- אני מאוד שמחה ומתרגשת לקרוא שאת מעדכנת אותי במה שקורה, חשוב לי לדעת האם הדברים עליהם דיברנו אכן היו הכיוון, והפידבק הזה הוא בונה וטוב.

ההתפטרות שלך, כפי שציינת יפה, מהתפקיד "המפייסת" הוא מצוין, אין לי ספק שמשרות חדשות ונחשקות כבר בדרך אלייך. כי כשאנחנו מתפטרים ממקום של הרגל, מקום נוח ומוכר- לטובת מקומות חדשים ומאתגרים- זה גם מעלה את הדימוי העצמי בעינינו, וגם גורם לנו להיפתח לעוד עולמות ולעוד אנשים חדשים- כי כשאתה אדם "משודרג" נניח, שעשה תהליך- פתאום אתה יכול להתחבר לעוד אנשים, שבעבר לא התחברת אליהם. ואני חושבת שזה הכיוון גם פה.

מגיע לך אכן את הטוב, ואמנם בזוגיות לפעמים אחד נותן יותר ואחד פחות- אבל הסך הכל הכללי הוא זה שמשנה. כפי שייעצתי לך- לשפוט את הקשר מהרגע שהוא התחיל ועד שהוא הסתיים: איך הוא היה בסך הכל הכללי. לפי מה שדיברנו, הסה"כ דיבר כל הזמן על אותו דפוס ללא התקדמות- בתקשורת של בן זוגך לשעבר עם העולם שלך. תמיד היית האחראית להמשך הקשר. ועכשיו כשאמרת "די", אני בטוחה שאת בדרך הנכונה לקבל זוגיות טובה יותר, שכוללת נתינה משני הצדדים ובעיקר אחריות שמוטלת על כל ארבעת הכתפיים של שניכם :) כי ככה זה צריך להיות.

את תמיד מוזמנת להתייעץ. אני שמחה שאת בדרך שטובה לך יותר, ומאחלת לך למצוא בדיוק את מה שמגיע לך- את הטוב! כל הכבוד לך על הדרך המשמעותית שעשית, בעזרת הכוחות שלך והאמונה שלך בעצמך.

עדי שלום,
אני שוב חוזרת לפה .....חודש לאחר הפרידה בדיוק ביום בו לקחתי החלטה שאני מתקדמת וזהו לא חושבת על זה יותר ולא חוזרת אחורה, בדיוק באותו יום שהחלטתי הוא יצר איתי קשר (שזה דבר שאף פעם לא קרה). אני כמובן נשברתי ונאשבתי חזרה למערכת היחסים כמובן מהסיבה שאני אוהבת אותו. יום למחרת הוא ניסה לקבוע תור אצל מטפלת ...זה לא יצא לפועל. כמובן שהשבוע הראשון היה מדהים אבל מהר מאוד המצבי רוח ושאני אומרת לא שהוא לא מתייחס אלי והוא ממש לא מבין מה קרה, השתיקות הלא ברורות הכל חוזר על עצמו ואז כמובן הביטחון העצמי שלי יורד.
יותר מזה היו לנו שני מפגשים עם המשפחה שלי ולאורך כל המפגש הוא שתק לא הוציא מילה ואחכ והשקט הלא נעים הזה ממשיך בבי ובאותו רגע אני לא מתעלמת ממנו אני מתחילה לשאול מה קרה וכו וכו ואז הוא נאטם עוד יותר . לא יודעת איך להתגבר על המצבים האלו .
אודה לעזרתך
יום טוב
יפעת

הי יפעת יקרה,

אז אמנם היה שינוי מהותי- הוא זה שיצר איתך את הקשר, אך הדינמיקה היא אותה דינמיקה- שתיקות, חוסר תקשורת, וכיוצ"ב.

מעניין שהוא ניסה ליצור קשר עם מטפלת- זה נראה שהוא מבין, איפשהו, ששי בעייתיות שצריך לפתור אותה. האם תוכלי להתעקש על המקום הזה- של מציאת מטפל שיוכל לגייס את שניכם לתהליך? כי אם הוא מסכים לגשת לטיפול, יתכן והחודש הזה שלא הייתם יחד הספיק לו כדי להבין דבר או שניים שהוא צריך לשנות בהתנהגותו.

התנהגות לא משנים ברגע, גם לא בחודש או בשנה. זה תהליך, תהליך, תהליך. אבל אם תוך כדי התהליך את רואה שינויים לטובה- זה סימן שהתהליך נכון לכם. בטיפול בהחלט אפשר תוך זמן מסוים (נניח מספר חודשים) להבחין אם קיים שינוי מהותי או לא. האם לדעתך הוא יסכים לגשת איתך לטיפול? מספיק שאת תקבעי פגישה והוא יצטרף, בשביל התחלה.

אם את אוהבת אותו- נסי לתת לטיפול צ'אנס. אם אינו מסכים וחזר בו, וממשיך ב"סורו" - אני חושבת שתאלצי שוב לחתוך עד שמשהו ישתנה בגיזרה שלו, וראית בעבר שזה "עובד", ולכן אולי כדאי להבהיר לו בדיוק בדרך "שלו"- כשאת "שותקת" הרבה זמן, הוא מתחיל לחשוב אחרת. ולכן אולי שפת השתיקות היא המתאימה גם לך, כדי להעביר מסר ברור- שהזוגיות צריכה עזרה. מה דעתך?

היי עדי
אני לא מאמינה שאני שוב צריכה לכתוב ושוב מעדכנת חזרתי לנקודת ההתחלה. היה לנו ויכוח שהוא באמת לא מהותי , על דבר כזה לא חותכים, עוזבים.
שוב יש לו לחצים עם העבודה ומספיק שיהיה ויכוח אחד קטן כל הלחץ מופנה אלי ואז הוא אורז ועוזב.
אני באמת לא יודעת מה לעשות , אני רוצה להמשיך הלאה. בפעם האחרונה שנפרדנו והוא התקשר אחרי חודש אני בהחלט הייתי במקום טוב יותר , לא מושפלת , חזקה ועם הרבה יותר ביטחון.
גם עכשיו אין לי שום חשק או רצון ליצור קשר. הבעיה שאני שואלת את עצמי מה הלאה מה יקרה אם הוא יצור קשר?ולמה הוא נזכר ליצור קשר רק אחרי חודש? הוא לא הולך לטיפול בעית חוסר התקשורת נשארת. כל פעם שמעירים לו על משהו אז אם זה לא הזמן הנכון זה מגיע לפרידה.
אני מרגישה שבאזישהו מקום אני מבזבזת את הזמן. אני באמת רוצה זוגיות טובה ויציבה , אני באמת חשבתי שהוא האחד אבל אני לא מסוגלת להתמודד עם זה כל הזמן.
אודה לעצתך
ביי ויום טוב.

שלום הילה,

אין ספק שבן זוגך צריך לעבור שינוי לגבי התקשורת שלו. זה לא ממש תלוי בך לצערי. לפעמים בת זוג יכולה להשפיע על המרכיבים האלו אבל יש לכך תנאי בסיסי- הרצון והמוכנות של בן הזוג להכיר בטעויות. כנראה הדפוס הזה נשען עוד הרבה אחורה, על התנהגות ומודליזציה של הורים והתנהלות הורית שהוא ספג כל השנים. אני לא יודעת עד כמה זה תלוי בו. עד כמה הוא רואה איך זה מחבל לו בחיים.

אני מציעה שתעברי על כל ההתכתבות שלנו (ופה כל הכבוד לך שאת מקפידה לשרשר לפוסטים המקוריים שלך, ככה אפשר לראות את כל התהליך), נסי לראות אם את מזדהה עם אותו מקום שהיית בו לפני כמה חודשים, או שאת חזקה יותר היום- משהו בך נשמע לי מעט אחר, יותר חזק ועם ביטחון. אולי כדאי לשמר את המקום הזה ולהבין שאת זקוקה למשהו אחר. את מאוד מתחברת אליו ומאוד קשורה לדברים הטובים שבו, אך לפעמים התאמה כזאת אינה מספיקה. לפעמים אפילו אהבה לא מספיקה, לצערנו. תקשורת היא ה-כלי לשימור זוגיות ומערכות יחסים אחרות, וכשכל פעם הפיתרון שלו זה לארוז וללכת, זה מונע ממקום "ילדי" ופחות בוגר, והוא מתקשה לראות את הבעייתיות בהתנהלות שלו. הוא מצפה שאת תהיי ה"אמא" שמחזירה אותו הביתה. ועם כל הכבוד, אינך צריכה להיות במקום הזה.

נסי לחשוב האם את מסוגלת להמשיך הלאה, באמת הלאה, לסגור את הפרק הזה בחייך ולחפש משהו שבאמת מתאים לצרכייך- כי מגיעה לך זוגיות טובה ויציבה עם אדם שיודע להגיד, להביע, להתווכח, אבל גם להישאר- ולעבוד על הדברים. פחות לברוח, יותר להתמודד.

עדי שלום
תודה על תשובתך המפורטת . אני חייבת לציין שהתשובות שלך בהחלט נותנות לי הרבה כוח וקו מחשבה . אני אמנם נמצאת עכשיו בתקופה לא הכי טובה אבל ברור לי שגם אם נחזור להיות ביחד שום דבר כבר חא השתנה . זו בעיה שנמשכת שש שנים וללא טיפול ...אין סיכוי.
אני יודעת שאני צריכה להגיע להחלטה או יותר נכון לדעת ולהיות בטוחה שהוא לא האחד בשבילי. אני רוצה שבפרק ב שלי מי שאיתי ידע גם לתקשר לא רק שטוב אלא שיש גם קשיים.
אז שוב תודה
שבת שלום

הי הילה,

אני לגמרי מסכימה איתך, ואני שמחה לדעת שאת מציבה לעצמך יעד- תקשורת נכונה. לא כל אחד יודע לתקשר, בד"כ לומדים את זה עם הזמן ועם הניסיון, אבל יש הבדל מהותי בין אדם שמכיר בכך שאינו מתקשר "נכון" ורוצה לשנות את זה, לבין אדם שמכיר בכך ואינו רוצה לשנות את זה, ואומר "קבלי אותי כפי שאני".

אני שמחה שיכולתי לעזור וכמובן את מוזמנת להמשיך ולעדכן מתי שתרצי.

מאחלת לך בהצלחה רבה - תאפשרי לזמן לעזור לך להתבשל עם ההחלטה..

בוקר טוב עדי ,
עברו שלושה שבועות . ממש לא קל מהסיבה שמצד אחד אני יודעת מה נכון לעשות ומצד שני כל האי וודאות והכוונה שכמו בעם הקודמת עד שהגעתי להחלטה שאני לא רוצה יותר להיות במערכת יחסים לא יציבה , שיש פרידות כל כמה חודשים אז באותו רגע של ההחלטה הוא התקשר וזה שאב אותי חזרה למערכת היחסים. בימים האחרונים אני כל הזמן שאולת את עצמי אם הוא התקשר או לא ? באיזשהו מקום אני חייבים להודות שאני רוצה שיהיה קשר. אני ממש לא מבינה למה אני מחפשת להיות שוב באותו מקום.
אודה לעצתך
יום טוב

שלום לך הילה,

ראשית תודה על עדכונייך. זה בהחלט משמעותי.

יש לנו את ה"בורות" הקטנים האלו באישיות- למה אני חוזר כל הזמן לאותו דפוס שמחליא אותי, שהורס אותי, למה אני נמשך למקומות ההרסניים או המזיקים האלו. מעבר לכך גם דפוסים אחרים כמו- למה אני עדיין לא עומד בזמנים, למה אני לא אוכל בריא, למה אין בי כוחות אמיתיים לשינוי, שינוי מהותי, למה למה למה.

אז לא תמיד זה כ"כ פשוט להתנתק מהרגלים שעושים לנו לא טוב, כשמדובר במערכות יחסים זה אפילו קשה יותר, קשה בהרבה. כי מעורב כאן עוד אובייקט שאין לך השפעה או שליטה על הצעד הבא שלו, כמו למשל כאן. אם נניח בן זוגך היה מתנתק לחלוטין ולא יוצר קשר אז, יתכן ועכשיו היית בקשר אחר או שהיית לפחות יותר רחוקה רגשית מהחוויה ההיא.

כדי להתנתק מזה כפי שאת רוצה או לפחות כדי להבין מה גורם לך להישאב לדפוס הזה כל פעם מחדש, יהיה כדאי לנסות להתייעץ יותר לעומק מול איש מקצוע, או לפחות לעשו "בדק בית" מול עצמך- האם את יכולה למשל לאתר בחייך דמות אחרת, נוספת, או מערכת יחסים בעבר שהיתה מאוד דומה לזאת שהיתה לך עם בן זוגך? יתכן וזה יתן לך מעט חומר למחשבה. בגדול אינני מכירה אותך לעומק, אך נראה שאת אשה חכמה שתוכל לעבוד עם עצמה הלאה, ואף להתחזק מול כל התהליך הזה. אם זה באמצעות טיפול, סדנאות, פורומים (קבוצות לא וירטואליות) או כל דבר אחר, זה יהיה מבורך אף יותר.

אשמח להמשיך להתעדכן. אני סומכת עלייך שתהיי חזקה וחכמה לדעת מה לא לעשות, למרות הקשיים.

היי עדי,
קודם כל תודה על כל ההתיחסות על התשובות....הן בהחלט עזרו לו לי להבין שהמערכת יחסים בה הייתי במשך שש שנים אינה תקינה. עבר כבר חודש וחצי ובהמשך לפרידה הקודמת הרבה יותר קל לי ואני מבינה שאסור לי לחזור למערכת יחסים הזאת.
מצב שני אני מאוד מאוכזבת כי במשך כל השנים השקעתי מבחינה ריגשית הרבה במערכת יחסים , קיבלתי אותו איך שהוא וכו והוא כאילו כלום נעלם .

אני מאמינה שהזמן יעשה את שלו
שוב תודה

הי ובוקר טוב,

נכון, הזמן יעשה את שלו ללא ספק. יש באפשרות הזמן לרפא ולהקהות את הכאב.

העובדה שהוא "נעלם" לא מספרת לנו כלום על החוויה שלו ועל מה שהוא מרגיש כרגע. יש אנשים שיעדיפו להיעלם לחלוטין כדי לא להרגיש את הפגיעה כ"כ קרובה, יתכן וזה מה שקורה גם פה. אנחנו לא באמת יודעות מה הוא מרגיש.

לגבי הזמן שהשקעת- יש מערכות יחסים ארוכות שנים שמסתיימות בפרידה, ויש קצרות מאוד שממשיכות למיסוד ולמשפחה. זה לא יהיה מדד שיעיד על "בזבוז זמן" או בזבוז אנרגיות לשווא. להפך. העובדה שהחזקת מערכת כה יציבה כ"כ הרבה זמן מלמדת על היכולת שלך וגם שלו בכל זאת, להיות יחד ובכל זאת - להחזיק שגרה במערכת היחסים לרבות התמודדות עם משברים בדרך. אין לי ספק שאותה אשה שנכנסה למערכת היחסים, אינה זאת שיוצאת ממנה היום. לכן נסי לראות את הקשר הזה ככזה שגרם לך לקבל הרבה תובנות לגבי עצמך, להתפתח רגשית ולפתח מודעות עצמית גבוהה מרצונותייך ולצרכייך. הרגשתי היא שהוא מסוג האנשים האלה שהיו צריכים להגיע לתקופה כזאת לחייך, כדי ללמד אותך שיעור מסוים על עצמך.

מה דעתך?

היי
את בהחלט צודקת מהמערכת היחסים הזאת יצאתי עם הרבה תובנות.
הראשונה והכי חשובה שבפעם הבאה אני לא יאפשר לגבר להכנס לחיים שלי מבלי לקדם גם את הקשר עם ילדי . היום בדיעבד זה שלא היה לו קשר עם הילדים שלי זה רק עזר כיוון שהם לא מרגישים את הפרידה מבחינתם גם כשהוא היה בבית הוא בעצם לא היה באמת.
הדבר הנוסף כל הפרידות והחזרות זו הייתה טלטלה אחת גדולה , במשך שש שנים שמתוכם חמש שנים כל 4 חודשים פרידה זה ממש לא בריא במיוחד שגם שאחרי שחוזרים לא עושים שום דבר כדי להבין / לתקן . זה היה דפוס התנהגות שלו שזיהיתי מההתחלה שאם אני אומרת משהו שלא מתאים לו אז הוא הולך . אני חושבת שכל פעם חזרתי לאחר מהפחד להתחיל מערכת יחסים מחדש.
בתקופה הזו גם אם הוא התקשר אני לא מוכנה לחזור לזה את הפרק הזה סגרתי ומצחיק גם למדתי ....למדתי מה אני לא רוצה.
ביי וערב טוב

הי הילה,

אין לי מה להוסיף- מצוין. מסכימה עם כל מילה. לפעמים האנשים האלו הכרחיים בחיינו כדי שנדע מה אנחנו בפירוש ל-א צריכים או מה משרת אותנו לרעה. זה בסדר גם אם השיעור הזה לקח 6 שנים, החיים מכניסים לתוכם תהליכים לפעמים מאוד ארוכים, אבל זה שווה כל רגע.

סופ"ש נעים וחמים,
עדי

שלום עדי, תודה על תשובתך יצא לי לחשוב בתקופה האחרונה על מה שכתבת , התפקיד של זו שמפייסת כבד עלי והנה לא חלף חודש ושוב זה קרה . בתקופה האחרונה מאז שחזרנו (או יותר נכון ממתי שאני ביקשתי ממנו לחזור) וזה היה לפני חודש , זו היתה תקופה קשה ואולי בערך 3 פעמים הוא הזכיר את המילה להיפרד כל פעם שהייתה שיחה על משהו שקשור למה שקורה בינינווהפעם השיחה הייתה שמאז שחזרנו הקשר האינטימי בינינו לא כמו שהיה ואז הוא ענה לי "אין לו כוח לשמוע כמה אפשר לדבר" וכו וכו.
ואז כדי למנוע ריב אני צריכה כביכול להתנצל...לא מתאים. היום שזו הייתה הפעם האחרונה ניסיתי לדבר איתו ועכשיו פתאום גם קשה לו לחיות עם הבן שלי באותו בית ...
זהו זה שבר אותי ארזתי הכל ודי .
אני מרגישה כמו במעלית.....ואני שואלת את עצמי מה עכשיו מה הלאה ...

יום טוב
הילה

הי ליזה ובוקר טוב,

אני מבינה את התסכול שלך. את מרגישה שעכשיו הכל קורס לך מול העיניים- ערכים שהאמנת בהם עד עכשיו, שקיימים בקשר, נראה שהם פתאום התפוגגו. את נשמע כועסת, פגועה, ועם זאת- אני רוצה שתנסי לקרוא את המענה שלי בנחת, ובפתיחות דעת. למרות הקושי.

אני אציג כמה נקודות:
1. נושא האמון- עוד לפני שניגע במה הוא צפה ומה זה עשה לך, למה מראש היתה לך את התחושה או למה עשית את הצעד- וחיטטת לו בהיסטוריה? האם מראש, את מרגישה, שנושא האמון ביניכם בעייתי? אני שמה לב שאת מאוד עקבית, מאוד יודעת מה קורה איתו בתחום ההיסטוריה של המחשב שלו ויש עיסוק של שניכם סביב זה, האם היא נמחקה, מתי היא נמחקה וכו'.
2. בגלל שהנושא כ"כ רגיש, הוא דואג לשמור את המצב בטוח, לא להלחיץ אותך ולא לעשות משהו שישובר את האמון ביניכם- ואומר לך שהוא איבד את הנייד או שחבר שלו גלש.
3. שוב, אמון- את לקחת צעד קדימה וביקשת לקחת את הטלפון לטכנאי ולהוכיח שאכן אין היסטוריה חשודה. האם זו זוגיות תקינה בעינייך? סוג של "אמא" שרודפת ובודקת כל צעד של הילד שלה..? הקבילי את זה למצב הפוך- הוא יקח אותך לפוליגרף כדי להוכיח שאת אומרת אמת. האם תרגישי בטוחה בזוגיות כזאת?
אני שוב, מבינה את הפגיעה שלך, אבל לפני שנכנסים להוכחות- מה קורה בתחום האמון ביניכם, עוד מראש? האם באמת יש תחושת ביטחון בקשר?
4. "קטע של גברים", אמנם יותר מנשים, אבל לא רק- גם נשים צופות בסרטים האלה, אבל מה שהסביבה מנסה להגיד לך, שגברים באמת נוטים לזה יותר.
5. הגדרת בגידה- אם מראש את מגדירה צפיה בסרטים מהסוג הזה כבגידה- והוא מסכים, זה דבר אחד. אבל- אם הוא הסכים כי הוא פחד וחשש ממך- זה סיפור אחר. ואני נוטה לחשוב שהוא מאוד חושש מהתגובות שלך.. ולכן כל ההסתרה וכל הפרוייקט הזה, של לשקר, להסתיר, להתחבא, להסכים איתך גם כשהוא חולק.
6. בגדול, אני מרגישה כמה דברים ממה שאת כתבת- אחד, שיש פה בעיית אמון רצינית וקצרה היריעה בפורום- זה משהו שיש לטפל בו מול יועץ זוגי. השני, הגבר שלך מאוד חושש מהתגובות שלך, ועל כן, כדי לשמור על שקט תעשייתי- הוא פשוט מסתיר את הצרכים שלו- אם זה ברמה הפיזית ביניכם (הוא יודע שלא תסכימי לאקטים מסוימים ולכן אולי בורח למקומות אחרים, לגיטימיים או לא זה דבר אחר), ואם זה ברמה הפיזית בינו לבין עצמו. הוא מוציא את מיטב מאמציו להסתיר את המציאות שלו ממך- נשאלת השאלה למה.

הדברים שכתבתי יכולים להישמע קשים עבורך, אני יודעת. אבל חשוב מאוד- שאם את רוצה לשמר את הזוגיות, אם את באמת רוצה לצידך גבר שלא חושש ממך, שמרגיש חופשי לידך, שרוכש את אמונך וההפך- דרושה כאן גמישות ועבודה רבה. אין ספק שהבריחה שלו למקום הזה מלמדת משהו על הקשר. השקרים וההסתרות- אני לא מצדיקה- אבל כנראה זו הדרך הכי בטוחה לו- לשמור עלייך לידו (אבסורדי, אבל הוא עושה את החישוב- מה עדיף- שלא תדעי ולא תיפגעי, או שתדעי, תיפגעי, והכל יהרס?). כי אין לי ספק שהוא אוהב אותך, ואני אפילו מאמינה שהוא לא חושב שמה שהוא עשה זאת בגידה. אולי אם תדברו על זה ממש, ועל כל הפרטים, ותבררי מאיפה הדברים נובעים- לא בטוח שתגלי שזה תמיד קשור אלייך...

אשמח אם דורית תוכל להוסיף כאן.
שיהיה בהצלחה,

לגבי החיטוט אני יודעת שזה לא תקין, אבל אני פגועה ממערכות יחסים קודמות שהיו בהן בגידות ושקרים (והנה עוד אחת לאוסף)
אני רוצה לדעת הכל ולהיות שקטה.
לגבי העקביות, שבה עקבתי אחרי ההסטוריה, אולי תמיד ידעתי או חשדתי ופשוט חיפשתי את ההוכחה, והנה עכשיו כשמצאתי אותה אני לא יודעת איך להתמודד!
אין לי אמון באנשים, ואף פעם לא אוכל לתת אמון מלא בבן זוג, אבל זו בעיה שלי שאני צריכה לטפל בה, במקרה הזה החוסר אמון הוכיח את עצמו, לא כך?
והוא לא מסכים עם כל דבר שאני אומרת, היו לנו ריבים ופרידות בגלל חילוקי דעות לגבי נושאים שונים והוא עמד על דעתו, מה שגרם לי לחשוב שכל דעה שהוא מציג היא דעתו האמיתית.
ואת דעתו לגבי הפורנו דווקא הוא זה שהעלה, הוא זה שסיפר לי מה זה סחר בנשים ואיך ממכרים אותן לסמים, אני בתמימותי חשבתי שזו העבודה שלהן שהן אוהבות.
הוא עצמו בא וסיפר לי איך פעם כשהיה בן 14 חברים שלו שמו סרט פורנו והוא הזדעזע מהיחס שהאשה קיבלה שם, ומאז לא צפה בזה.
אם הוא סיפר לי את כל זה בשביל להרשים אותי, אז זה עבד, קניתי את זה והתרשמתי, ושוב, אחד הדברים שאהבתי בו.
עכשיו כל העולם הורוד שחייתי בו מתמוטט לי, הגבר שלי, שעליו סמכתי ואותו הערצתי מסתכל על נשים אחרות, עושות דברים שגורמים לו כנראה להתחרמן, דברים שסיפר לי שמגעילים אותו.
אולי מבחנתו פורנו זו לא בגידה, אבל הוא יודע שמבחינתי כן, אז למה לעשות משהו ולהסתיר אותו ממני, לא יותר פשוט לא לעשות?!
בקשר הזה גם אני נתבקשתי לא לעשות דברים מסויימים שמבחינתו רעים ומבחינתי הם שום דבר רע, בכל זאת לא עשיתי.
וכתבת לי לדבר איתו על זה.. אי אפשר לדבר עם הבנאדם על כלום, הוא יילך עם הראש בקיר וימשיך לשקר ואני לא אצליח להוציא את זה ממנו לעולם. ובככל אנחנו לא מדברים כבר שבועיים, הוא אפילו לא מנסה... לא ישנים ביחד, חולפים אחד על פני השני והוא אפילו לא מסכל עליי. הוא רק ביקש ממני להגיד לו אם נפרדים או לא, הוא צריך תשובה של כן או לא וזה מה שמעניין אותו, אין אצלו תחום אפור. הוא אמר שהוא נוסע לסוף שבוע אצל בן דוד שלו, אמרתי שבימים האלה אני אארוז את הדברים שלי ואחזור להורים, הוא אמר שזו בחירה שלי, ולא נאמר שום דבר נוסף.

חוץ מהנושא הזה בשנה האחרונה היו לנו הרבה בעיות, חוסר תקשורת בעיקר.. (ומכיוונו בעיקר..) גם אם אעבור את הדרך הארוכה ואתגבר על הנושא של הפורנו יש עוד כל כך הרבה דברים להתגבר עליהם.. האם זה שווה את זה בכלל?!
אתמול בערב כשהוא ישן הוצאתי את המכתבים והפתקים שהיינו רושמים אחד לשני (לא נכתב פתק או מכתב כבר בערך שנה וחצי), קראתי אותם ולא הבנתי איפה הבנאדם הזה היום, והכי עצוב כשקראתי את המכתבים שאני רשמתי לו, גם שאלתי את עצמי איפה הבחורה הזאת היום, שידעה לרשום מילים כל כך יפות, העריצה אותו כלכך האמינה באהבה. היום אני סתם מישהי עצובה ומותשת וצוחקת במירמור על הזוגות הדביקים שאני רואה. נשאר בכלל מה להציל פה? נשאר בשביל מה להלחם?

ערב טוב ליזה,

ראשית תודה לדורית על ההוספה החשובה. אני מאמינה שיש בדבריה כדי לעזור לך ולראות מזווית שונה את הדברים.

כפי שכתבתי, אני מאמינה שעינין הסרטים הוא סימפטום למשהו גדול בהרבה, ותודה לך על הפירוט האחרון שכתבת. את מתארת שאינך אדם שיודע לסמוך על אחרים ושנפגעת בעבר. אני לא יודעת מה קודם למה, הביצה או התרגולת- העובדה שאת מחפשת כל הזמן אחרי המכה הבאה שתנחת עלייך, עוד שקר, עוד הסתרה, או שאת חווה הסתרות ושקרים ויחסי אי-אמון ואז את מחפשת עוד כאלה כדי לא להיפגע. כך או כך- נקלעת ללופ רגשי שמשפיע עלייך בתחומי החיים החשובים. לכן אני לא יודעת אם "צדקת" כשאת חיפשת את אי האמון עוד מראש, כי מחשבה יכולה ליצור מציאות, ומחשבה של "משקרים לי" יכולה בוודאי ובוודאי ליצור מציאות- שבה באמת משקרים לך.

לגבי עמדתו על סחר בנשים וכו'- יש פער רב בין פנטזיות ודמיונות, משאלות לב וחלומות- לגבי המציאות והרציונל והערכים שעליהם אנו חיים. אנשים רבים, שפויים לגמרי, יכולים למשל להיות נגד דבר אחד, אבל בפנטזיות הכמוסות שלהם הם מאוד עורגים לו. למשל- פער בגליאים- גבר מבוגר שיוצא עם בחורה צעירה, או הפוך- אשה מבוגרת עם גבר צעיר. בחיים היומיומיים שלהם הם לרגע לא יחשבו למצוא פרטנר כזה. אבל בפנטזיות זה דווקא הולך לא רע. ולמה? כי העולם הפנימי שלנו הוא עשיר, אדיר, ללא גבולות. זה המקום האישי של החופש, של הדמיון, מקום "מפלט" להרבה מתחים, לאו דווקא שקשורים לזוגיות. תתפלאי לדעת שדווקא שם פורקים תסכולים ועצבים. לכן זה יכול להיות הסבר אחד, מסוים מאוד, למה שאת חשה- איך יתכן שהוא מצהיר דבר אחד ועושה דבר אחר.

לגבי האם הכל שווה את זה- בואי נתחיל מהבעיה הראשונה שהעלת בפוסט האחרון שלך, והיא נושא האמון שלך באופן כללי מול אנשים אחרים. זה דבר שיש לטפל בו היטב- כי בעצם האמון הוא דלת הפתיחה שלך להרבה תחומים אחרים, בהם בעיקר זוגיות. אי אפשר לקיים זוגיות טובה בלי אמון, זה לא קיים. תנאי לזוגיות אותה את מחפשת- זה דווקא ה"לסמוך על", "להישען על". ולגביו ספציפית- אני מניחה שבינתיים היו התפתחויות, לכן אשמח אם תוכלי להמשיך לעדכן ואולי אוכל לסייע לך בהמשך.

בברכת הצלחה,

שלום, עבר שבוע מאז הביקור האחרון שלי פה, נרגעתי קצת ואני אפילו מוכנה לראות את המצב בצורה בוגרת ושקולה יותר ומזווית אחרת, חשבתי על מה שרשמת ומתבהר לי ההגיון שבדבריך.
אבל יש שתי בעיות-
1. לפני כשבוע אחרי שישנתי אצל חברות כמה לילות והוא עדיין לא היה מוכן לדבר, נחפזתי ואספתי את כל הדברים שלי וחזרתי לבית של ההורים (הם גרים במרחק של כמה דקות הליכה מאיתנו, אם זה קשור איכשהו), רק אז הוא "התעורר" והתחיל להגיד לי שהוא אוהב אותי ולא יכול בלעדיי, אבל תמיד זה היה ככה, כשהיינו רבים הוא היה שותק ורק כשהייתי הולכת לישון אצל אמא הוא היה נזכר להתקשר ולהגיד שמתגעגע ומבקש שאחזור.
הפעם זה קצת שונה כי לקחתי את כל הדברים שלי ולא רק מה שנחוץ לכמה לילות.
בימים הראשונים הוא ניסה שאחזור כי ראה שאני שבורה ועצובה בדיוק כמוהו מכל העניין אז כנראה חשב שיוכל להחזיר אותי עם כמה מילים כמו אוהב, מתגעגע, לא יכול בלעדייך.
אבל לצערי אני לא שמעתי את מה שרציתי לשמוע מה שמוביל לבעיה השנייה,
2. הוא עדיין לא מוכן להודות שצפה בזה, ואני פשוט לא מאמינה לו. ולא זה לא קשור לחוסר אמון הפעם, אני פשוט יודעת שצפה בזה ולא פעם אחת. אין סיכוי שבאותו היום אבד לו הטלפון כששמר עליו טוב כל כך בד"כ. (ועדיין לא ניתק את הקו). בקיצור- אין סיכוי שהוא דובר אמת, ואני פשוט יודעת!
אז איך אנחנו אמורים לדבר על זה ואיך אני אמורה להתגבר ולקבל את זה (ואולי לנסות לצפות בזה גם) כשהוא לא מודה?! איך אני יכולה לחזור לקשר כשאני יודעת שיש בו שקר? גם אם אנשים יגידו שזה שקר לבן ותמים, קודם כל לא בעייני, ודבר שני השקר הזה הפך למשהו גדול והרסני והוא חייב לצאת לאור. מה, אני אמורה לפתוח איתו דף חדש ולהתחיל קשר שמלכתחילה כבר יש שקר באויר? ואולי יש עוד, אם הוא כל כך דובק בשקר הזה, אולי יש עוד?
אני יודעת שהוא חושב שהאמת תפגע בי יותר והוא מפחד לספר לי,וכבר הסברתי לו שכן האמת תפגע אבל רק ככה נוכל להתגבר על זה.. הבנאדם הזה אטום, אי אפשר לשנות את קו המחשבה שלו ואי אפשר לדבר איתו על כלום.
עדי, תאמיני לי שאם אני אתגבר על זה המערכת יחסים שלנו תהיה הרבה יותר בריאה ופתוחה ולא כבולה באזיקים (כי זה מה שהיא הייתה פחות או יותר עד היום) אבל איך אני אמורה לגרום לו לדבר? ואם לא ידבר ולא יודה מה אני אמורה לעשות?
בנתיים כבר כמה ימים אנחנו לא מדברים כמעט ואם כן זה שהוא מבקש ממני לבוא להוציא את הכלב לטיול כשהוא בעבודה או מודיע לי ששחכתי איזה בגד או נעל...

שלום שוב ליזה ולילה טוב,

אני מקוה שעד כה היו התפתחויות טובות יותר.

אני עדיין חושבת שנושא האמון אצלך, ואצלכם- דורש טיפול מעמיק יותר. אין טעם לחזור לזוגיות שאת לא מאמינה בפרטנר שלך, שהוא עצמו לא מוכן להודות בטעויות, או בפגיעות מסוימות בך, או בעובדות בשטח - שקרו - והוא טוען שלא, וברור לך שכן. אין טעם פשוט, כי החזרה לזוגיות כזאת תהיה חזרה מאוד מלאכותית, וזה ימהר להתפוצץ שוב כמו פצצת זמן מתקתקת. צר לי. אבל- יש שאלות שכדאי שתשאלי את עצמך-
1. את באמת אוהבת אותו?
2. את חושבת, בהנחה שתעברו את המשבר, שהוא יוכל להיות פוטנציאלי להקמת משפחה?
3. אם תעברו את המשבר, את תוכלי להחזיר את האמון בו באופן מלא?
4. את תהיי מוכנה לעבוד קשה ולברר מאיפה חוסר האמון הזה נובע? (עבודה מול עצמך)
5. האם, את תהיי מוכנה, ללכת איתו לטיפול זוגי ולהתחיל מאפס- לעבוד על הכל יחד, מתוך רצון להיות יחד?

אני אומרת דבר פשוט- אם בכל מקרה, אחרי שהזעם יחלוף, האמון לא יחזור, ואם את חושבת ומרגישה שכל פעם תהיה פה עוד סיבה לא לסמוך עליו, אין מה להשקיע בזוגיות. אבל- אם את חשה בתוכך שיש פה פרטנר שסה"כ אמין והקשר הזה, לדעתך, מבוסס על ביטחון מספק (להוציא את המקרה האחרון), ויש סיכוי לעבוד יחד- אז זה שווה כל רגע.

לכן חשוב מאוד- שתבררי דבר ראשון עם עצמך- האם את רוצה את הקשר הזה. האם את רוצה את הגבר הזה בחייך, אפילו אם צפה בתכנים שלא לרוחך? את מוכנה לקבל אותו? עם השקר הזה, אחרי השקר הזה הוא עדיין יראה טוב בעינייך?

אחרי שתבררי את זה, גייסי אותו לטיפול זוגי- כי רק ככה, לדעתי, אפשר להתגבר על המשבר הזה. יש פה יותר מדי תכנים של אי אמון ביניכם, מצד שניכם, כדי להתגבר על זה בקלות. חשוב שתקבלו יעוץ והכוונה רציניים- אם באמת הכוונה היא להישאר יחד ולהאמין בקשר.

אשמח אם תשובי לעדכן.

ליזה היקרה, ראשית אגיד שאני מצטרפת לכל מילה שעדי כתבה לך.

חשבתי האם יש לי מה להוסיף והגעתי למסקנה שכן:
את נשמעת מאוד נחרצת ווודאית לגבי עמדותייך ולגבי מה הדבר הנכון לעשות ולא לעשות בסקס.
אנא, הביאי בחשבון שלמשל עמדתך נגד מין אוראלי היא דעה אחת, ויש נשים רבות ששמחות לענג כך את בן זוגן ואף נהנות מכך בעצמן. הכנסת לך לראש שזה משפיל ונצלני, אבל אני אומרת לך באחריות שנכון שיש נשים שסולדות מכך אך יש נשים שממש נהנות מכך! וזוהי עמדה שיכולה להשתנות עם הזמן, עם ההתפתחות המינית שיכולה לקרות לאורך השנים.
גם מאוד ברור לי שדווקא בגלל שאת מביעה עמדות כל כך נחרצות - זה מה שחוסם את בן זוגך מלהביע את צרכיו בחופשיות. הוא חושש, כפי שעדי כתבה לך - מתגובותייך הנזפניות ואז הוא מוצא עצמו עושה זאת בסתר ומוחק את עקבותיו.

חשוב לדעת ששני בני זוג כמעט אף פעם לא לגמרי מתואמים וזהים בהעדפות המיניות שלהם, ובזוגיות טובה בני הזוג משתנים, זורמים, מאפשרים, מביאים סקרנות במקום שיפוטיות.
כדי ליהנות בסקס אדם צריך להרגיש חופש מצד בן זוגו או בת זוגו לבטא את רצונותיו.
כאשר חסר החופש הזה - לאורך זמן הזוגיות שלכם תיפגע והוא יתחיל לחפש סקס במקום אחר.
את התחלת את הפנייה שלך עם המון כעס, אבל התגובות שקיבלת כאן קראו לך לבדוק את עצמך.אני יודעת שזה לא מה שציפית, אבל לדעתי שווה לשקול את מה שכתבנו לך ולנצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכך - לנער את האבק ואת השמרנות ולבנות אווירה חופשית יותר ביניכם.

האם שמעתם על מקרה דומה כי זה נראה לי ממש מוזר

מיה יקרה,

נראה שחוסר הביטחון של בת-דודך, חוסר ביטחון בעצמה וביכולותיה, מהווה עבורה חסם מהותי ומשמעותי. חסם אשר ממש חוסם אותה ומונע ממנה לקדם את עצמה אל עבר מימוש עתידה בתחום הזוגי.
ציינת כי בפעם היחידה בה הצלחת לדובב אותה היא אמרה "שקשה לה עם גברים".
הקושי שלה מכיל בחובו המון חששות. חששות אשר מהווים את התשתית ממנה ניזון ו"צומח" חוסר הביטחון שלה. חששות כמו "אם הוא לא יאהב אותי?",
"אולי אני לא מספיקה טובה/יפה/מוצלחת?",
"אולי הוא ידחה אותי?",
"אולי הוא ינצל אותי?" וכו'.
אני מאמינה שכאשר היא תתחיל לראות "מה היא שווה" באמת, כאשר היא תהיה מודעת לעצמה, לחזקותיה וליכולותיה היא תחוש יותר נוח ונינוח בחברת גברים והקושי שהיא חווה כעת, גם אם יהיה שם עדיין, לא יהיה כזה דומיננטי ולא "יחליט" עבורה ו"יקבע" את התנהלותה.
למודעות עצמית, לערך עצמי ולאמונה עצמית יש עצמות אדירות. כך, שכאשר היא תהיה מודעת ל"אני" ול"עצמי" שלה ולערך שלהם היא תתבונן דרך "משקפיים" אחרים והתנהלותה, באופן כללי, כמו גם בתחום הזוגי, יושפעו מכך.
בראייה שלי, יש מקום לשקול תהליך מקצועי. תהליך בו בת-דודך תחוש בנוח להיפתח, להיחשף ו"לגעת" בדברים המהותיים אשר גורמים לחוסר הביטחון שלה. לאחר שהיא "תשים עליהם אצבע" ו"תטפל" בהם אחד אחד היא תלמד להתמודד עימם נכון כך שלא יפריעו לה לנהל את חייה ולא יכתיבו את התנהלותה.
אז היא תוכל להתחיל לקחת החלטות ולפעול מתוך צרכיה ורצונותיה ולא מתוך חששותיה, כפי שהיא עושה היום.

שלום לך ליאורה,

קודם כל חשוב המכלול- האם באופן כללי הוא נראה מתעניין, מתלהב להיפגש איתך והאם במהלך הפגישות את סוברת שטוב לו איתך לעת עתה.

לגבי טלפונים- אולי תנסי את להתקשר כשעובר יום והוא לא מתקשר, כדי לסגל את התקשורת שאת רוצה בה. מעבר לזה, את יכולה לרמוז לו או לבקש שידבר איתך יותר, כי זה חסר לך ואת נהנית לדבר איתו. ז"א ממקום של פירגון ולא ממקום של לחץ.

כך או כך מה שחשוב הוא באמת התחושה הכללית של שניכם בקשר, אם מדובר בקשר צעיר יחסית. כשתרגישי נוח יותר ופתוחה יותר, תוכלי גם לשאול אותו מה דעתו לדבר יותר, כשלמשל באותו יום לא נפגשים. בהמשך הקשר יהיה חשוב שתחושי פתוחה איתו, כל העינין הוא איך את מנסחת ואיך את באה אליו ממקום של כיף ופירגון לקשר.