פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

מדי פעם הוא גם יורד עליי ועוקץ אותי על כך שאני עדיין לא רזיתי את 9 קילו שהעלתי בהריון, כי הוא רזה 20 קילו, נכון כי יש לו מלא זמן להתעסק בכושר ודיאטה ולי אין.
הוא יוצא לרוץ כ4 פעמים בשבוע וגם יוצא מדי פעם עם חברים לשחק פוקר או לראות כדורגל, אני מנסה לא להיות קשוחה ולקשור אותו לבית ולא לתת מרווח נשימה, אבל הוא מתחיל להגזים. אתמול אחרי כל הדרמה שרציתי ללכת ממנו עם הילד, אז עוד לפני שבוע הוא קבע עם חבר ללכת לאיזה מקום פנסי ולראות את המשחק. אז במקום להישאר איתי בבית בעת המשבר, הוא בחר ללכת עם חבר. והיום כשאמרתי לו שככה הוא מנסה לתקן, אגב גם ביום חמישי הוא הלך לחברים שלו לשחק פוקר, אמנם הוא מבקש רשות אבל אף פעם לא מפעיל את שיקול הדעת. וטוען שהוא עכשיו במשבר ושהוא אוהב אותי ושבשבילי וויתר על הכלבה וזה מאוד קשה לו. בקיצור כתבתי הכל בבלאגן, מקווה שיהיה מובן. מה עליי לעשות? אני מרגישה שהוא עובר כל גבול. עוקץ אותי שאני מלאה, לפעמים שאני רואה איזו סדרה מטופשת, אומר לי שאני שטחית, יורד עליי מול חברות שלי והכל כביכול בגלל שאני לא סובלת את הכלבה וגרמתי לו להיפטר ממנה.
מה לעשות???? מה שבטוח לא אשב ואסבול.

ג'ייד יקרה, כל מה שאת מתארת מאוד אופייני לשלב החיים בו אתם נמצאים. הזוגיות שלכם עוברת הסתגלות משניים לשלושה, כאשר האחריות לגדל ילד ולהעניק לו בית ראוי מבחינה בריאותית ומבחינה נפשית מכבידה עליכם ויוצרת לחצים, כמו על כל זוג הורים חדש.
ותחת הלחצים הללו - כל אחד מנסה כמיטב יכולתו לשמור על עצמו ועל הדברים החשובים לו, וזה לא קל. זה קצת כמו הישרדות...
נראה לי שלא יזיק לכם להגיע לקצת ייעוץ זוגי ולקבל כלים איך לתקשר ביניכם בצורה נעימה ויעילה יותר, כי כרגע יש ביניכם מאבק כוחות ש"התיישב" לו על האהבה שהיתה שם וקבר אותה. מאוד קשהלהרגיש אהבה ומשיכה למישהו שכועסים עליו שוב ושוב, ושמכריח אתכם לעשות משהו או לוותר על משהו שחשוב לכם.

אבל יש כלי תקשורת בין אישית שמאפשרים לנהל את הפערים האלו, הרי כמעט אצל כל הזוגות יש במציאות פערים ואי הסכמות כמו מה שאת מתארת בנושא הכלב, או הגיינה, או מטלות הבית. השאלה היא מהי הדרך הטובה יותר לתקשר ולהתנהל מול אי ההסכמות האלו.
בייעוץ זוגי טוב, ניתן ללמוד כלי תקשורת מתאימים לניהול ריבים ואי הסכמות, ולהתאמן עליהם, ולחזור לזוגיות עם ההרגשה שגם אם יהיו בעתיד אי הסכמות - זה לא סוף העולם ויש אהבה אחרי הויכוח.
אם לא מטפלים בבעיות ורק דוחים אותן, ככל שעובר יותר זמן במצב הזה - הסכנה לאהבה גדולה יותר! אהבה לא יכולה לשרוד את המכות שמונחתות עליה, ולכן דחוף להכיר שיש בעייה ופשוט להתחיל לטפל בה.

שלום,

אני חושבת שזה קצת יותר מעבר ל"לעזור לה לסדר את החיים".. כי בכל זאת שניכם מגיעים עם רקע ועם היסטוריה... יש הרבה סיסמאות, כמו, "זה לא דייט", וכיוצ"ב.. בפועל מה שיקבע את המציאות שלכם הם המעשים.

אני מניחה שהזמן יעשה את שלו, אם יש סוגיה ספציפית שאתה רוצה לשאול או להעלות אתה מוזמן.

אז הדרך שעשיתי עד עכשיו בעצם סוג של "לא נחשבת" ? :(
אז אני אמור לתת לה להסתדר לבד?
מצטער שאני שואל מלא שאלות :)

שלום שוב,

תשאל שאלות- זאת הדרך הנכונה כדי לדעת. לגבי הדרך שעשית- בוודאי שהיא נחשבת. היא דרך שלימדה אותך ורכשת באמצעותה כלים חשובים להתמודדות עם עוד מצבים בחיים.

אבל השאלה היא פשוטה:

האם אתה רוצה בקשר איתה, ז"א, קשר שיש לו פוטנציאל להמשך? אם כן, המשך במה שקורה כרגע- נפגשים, מתקרבים וכו'. אם אתה לא מעוניין בקשר איתה, קשר שיכול להימשך הלאה, אלא רק במשהו רגעי- חשוב פעמיים. כי היא כרגע גם נמצאת במצב לא קל, וגם עבורך התחושה לא תהיה נוחה בסופו של דבר.

אני רק אומרת, שממה שאתה מתאר, לא נראה שהכיוון הכללי שלך הוא לנתק איתה קשר. זה נראה לגמרי ההפך. וזה בסדר- כל עוד זה מה שאתה רוצה. אז מה אתה רוצה בעצם? :) זאת השאלה... יש לה תשובה?

דיי ברור שהכיוון הוא לא לנתק קשר..השאלה אם אני צריך או לא. קשה לדעת מה לעשות כשאני בעצמי לא יודע מה אני רוצה או מה הדבר הנכון לעשות. כלומר, ברור שאם זה היה קשר רגיל הייתי רוצה, השאלה אם אפשר להתגבר על השאר, לקחת סיכון, וגם מה היא רוצה בעצמה. נורא קשה להבין ממנה, זה לא פשוט :(

הי,

אז אתה בעצם אומר- שניכם לא יודעים מה אתם רוצים. שניכם הולכים על משהו לא וודאי כנראה גם מבלי הרבה ניסיונות לברר מה זה הדבר הזה- וזה בסדר כי לאור השלב בו היא נמצאת זה מובן מאליו שהיא כרגע עסוקה ושרויה במצב רגשי מסוים, שהיא זקוקה לו. והיא בטח לא צריכה עכשיו הגדרות חדשות לקשר לא ברור אחר.

יש רוצה, ויש צריך. אני מרגישה שאצלך אלו שני דברים מנוגדים. אפשר להקביל את זה ל"רגש" מול "שכל", ללב מול הראש. לרגשות שלך מול עצות של אחרים. בסופו של דבר כפי שכתבתי לך בפוסטים אחרים שהעלת- האחריות, המעשה, ההחלטה ותוצאותיה- כולם הפירות שלך. כדי לדעת מה אתה באמת רוצה, ומה אתה צריך- ואם הרצון והצורך יפגשו אי פעם ויתהוו להחלטה אחת טובה- זה כנראה הזמן יעשה, ואם יש לך אפשרות להתייעץ קצרות עם איש מקצוע (באופן מסודר, כי הפורום נותן מענה חלקי ביותר), הרי זה משובח.

אני מציעה, בנוסף, לא לנסות להבין ממנה דבר. מה שהיום רלוונטי לה יהיה מחר כבר לא. וזאת בהתחשב במצב הרגשי הנתון בו היא נמצאת. שים עצמך במקומה- האם היית מצליח לקבל החלטות באופן נורמלי ללא הסחות דעת? ברגע שהיא שם, אתה אוטומטית גם מרגיש כך, מתוך הזדהות, מתוך קירבה, מתוך רצונות ומשאלות פנימיות שלך להיות איתה, ועוד ועוד. לכן זה לא היה נמנע לחוש מה שאתה חש- שהרי, היא נכנסה שוב לעולמך. ושוב הקלפים נטרפים. האם אתה מתחבר?

שאלות זו שיטה טובה - אבל אולי בגלל שאני כל כך מרחף...ההמשך ידוע חח..לא הגעתי לזה..
הייתי יכול לענות עליהן, אם הייתי יודע גם אם כן יש לקשר כזה עתיד או לא..חבל שאני לא יודע ! :)
אני מונח בין שתי כפיים, בעלות אותו משקל.

הי,

טוב, אז בעצם הגענו למסקנה- שאתה לא ממש יודע לאיזה כיוון אתה הולך, אתה כנראה נמשך אחרי הסקרנות או המיסתורין של הקשר הזה. וזה בסדר- כל עוד טוב לך שם.

אם באמת אין לך קצה של חוט, לגבי הרגשה, תחושה, האם טוב לך, האם אתה מרוצה ממה שעשית עד כה ומאיך שההווה שלך מתנהל- אולי כן כדאי לשקול יעוץ מסודר או פגישה שתיים אצל מישהו מקצועי שיכול לכוון אותך יותר. נראה שהנושא הזה חוזר ומטריד אותך, ומשהו בזה מעיד על כך שאינך למעשה שלם עם הבחירות האלו- אבל אתה גם לא ממש יודע איך "לסדר" את הבלאגן ולנסות לראות את הכיוון הכללי אליו אתה שואף. בפגישה מסודרת אתה תוכל לעשות את זה אני מאמינה. פה- זה קצה קצה הקרחון, ולפעמים זה לא מספיק כדי לקבל מענה מספיק יסודי- בעיקר בשלבים כאלו בחיים.

אני מקוה שבכל זאת הצלחתי לסייע. בהצלחה רבה.

עדי, אם הייתי מצליח לסדר את המחשבות שלי בעצמי הייתי עושה פשוט קופי פייסט על מה שכתבת.
קודם כל תודה על כל העזרה, וכן, מאוד הכוונת אותי ועזרת לי, וגם מוניקה.
האמת היא שאני כבר בתחילת טיפול.
ואני עוד אחזור לכאן ! :)

בוקר טוב,

אני שמחה, וגם בשם מוניקה, שהצלחנו לסייע. אני תומכת בצעד שעשית- לקחת טיפול - אני משוכנעת שכבר בתקופה הקצרה אתה תבין פחות או יותר מה הכיוון שמתאים לך.

נשמח לעדכונים בהמשך.

מוטרדת יקרה, נראה לי שהמסר מטעמך הוא מאוד ברור. הוא צריך לקבל החלטה, ואם את תתערבי באמצע ותנסי להשפיע - זה ייצור לדעתי את אותה הבעייה שקיימת כל הזמן.
אני מנחשת שקשה לו להחליט על דברים לבד גם משום שבמערכת היחסים שלכם את היא זו המובילה והיוזמת, והוא קצת נגרר אחרייך ולא עומד בקצב שלך. וכך קורה שבמקום ליזום - הוא מוצא את עצמו מגיב.
גם עכשו, בפסק הזמן הזה, מן הסתם זו יוזמה שלך, ועליו להגיב.
את כל הזמן יוזמת ועושה צעדים ועכשו שוב את רוצה לעשות צעד.
אני מציעה לך להפסיק ליזום כל הזמן ולאפשר לו קצת מרחב חופשי שבתוכו הוא יוכל לבחון מה הרצונות שלו ומה הצרכים שלו.
בדרך כלל, אצל כל זוג, יש אחד שהוא יותר מוביל ויוזם ושני שיותר נגרר. ברגע שמזהים זאת, כדאי ליצור איזונים, אפילו שזה עלול לתסכל אותך כי הקצב הטבעי שלך יהיה איטי יותר. אבל ככה זה בזוגיות - צריך להתאים את עצמנו ולשנות את עצמנו מול בן הזוג...

אני תמיד נזכרת בזוג שהגיע אלי לפני 6 שנים בערך. הגבר רצה לעזוב את הבית. הוא אמר בעצב גדול בשלב מסויים: בעצם את ההחלטות הכי חשובות בחיים שלי - להתחתן, לקנות דירה, להביא ילדים - לא אני קיבלתי!!!
הגבר הזה לא היה מסוגל להישאר בזוגיות החונקת הזאת, והם התגרשו לאחר שכבר הביאו שני ילדים לעולם, כי הוא הרגיש שאין לו מקום לביטוי הצרכים והרצונות שלו.
בכל נקודת זמן הוא רק יישר קו על היוזמות שלה כי פחד לאבד אותה, במקום להקשיב לקול הפנימי שלו.
האם זה מה שאת רוצה שבן זוגך ירגיש בסופו של דבר?
לכן אני מציעה לך להמתין, לא להתערב. לסמוך עליו ולאפשר לו את המרחב והזמן לקבל החלטות חשובות בחיים שלו.
ובהמשך - חשוב לעבוד על נושא זה ולמצוא איזונים אמיתיים.

בוקר טוב יונתן!
ראשית אחמיא לך על כשרון הכתיבה התוסס והמדוייק שלך! כיף לקרוא ולקלוט מייד את הפרטים ואת הבעייה ואת הלך הרוח.
אין ספק שזה כה מתסכל כאשר המציאות מופיעה לך כה מובהקת וברורה - היה דייט חלומי והיא זרמה איתך ונראה על פי תיאורך שאכן נהנתה בכל הרמות - גם מן הנשיקה וגם מן התקשורת הכנה וההומור.
מה שהכי נראה לי זה שאולי היא לא באמת פנוייה. אולי יש משהו שהיא לא סיפרה לך על עצמה בהקשר הזה, והיא נמצאת בקשר שהוא משמעותי לה, וכידוע, בכל קשר יש עליות וירידות, והיא נענתה לך לצאת לדייט מתוך הספקות שהיו לה לגבי אתו קשר, ולא שיתפה אותך בנתונים הללו. יתכן שבשבילה זה היה סוג של סטוץ בכוונה תחילה, לטעום שוב את הטעם של היכרות מרגשת עם מישהו חדש, עם כל הריגוש והפנטזיות שמעורבות בכך, מעין משחק עם עצמה, כאילו היא פנוייה. ארחיק לכת ואציע הסבר עוד יותר "רחוק" - יתכן שזו היתה איזו נקמה בבן זוג שלה על משהו שהוא עשה לה...

אני חושבת שאילו היא היתה פנוייה באמת - היא היתה ממשיכה את המקצב הפתוח והאינטימי שנקבע ביניכם.
אילו היתה פנוייה באמת ופועלת כפי שפעלה מתוך "משחקי החיזור" - סביר להניח שבשלב מסויים היא היתה עונה לך כדי להמשיך את ההיווצרות הקשר. ההיעלמות המוחלטת שלה מצביעה יותר בכיוון של חד פעמיות בגלל קשר משמעותי אחר שהיא נמצאת בו.

השערה אחרת - פחות נעימה,ויותר קשורה אליך - היא שהיא כן פנוייה, אבל יש בך או אמרת לה פרט מסויים על עצמך שיצר אצלה "פסילה". לפעמים בחורה (או בחור) מחליטה מראש שפרט מסויים כמו חוסר השכלה, או אבטלה, או נתונים כלכליים בעייתיים, או מוצא עדתי, או נתונים פיזיים מסויימים כמו גובה, צבע, משקל...ואז עבורה זה מספיק טוב ליהנות מפגישה אחת, אבל לא עומד בקריטריונים שלה למערכת יחסים רצינית.

אני חושבת שבכל קשר חדש, כדאי להביא בחשבון שמה שרואים וחווים בהתחלה הינו "קצה של קרחון" ועם הזמן כאשר נוצר אמון - הוא זה "הממיס את הקרח" בהדרגה וחושף את האדם האמיתי על כל מורכבויותיו.
אם אתה יוצא מתוך ההנחה הזאת, אפשר לראות בהיכרות חדשה כמו מסע לארץ חדשה,ולהרגיש כמו חוקר ארצות, שמגיע ליבשת חדשה ללא "המדריך למטייל", ועליו לאסוף מידע ולהתנהל בסביבה חדשה, כאשר כל האפשרויות פתוחות, הידועות והבלתי ידועות.

אני מאחלת לך שאני טועה ושהיא תחזור אליך במהרה וכל מה שכתבתי יתברר כשטויות!!!

אז הפלא ופלא...אני בדרך ללימודים היום בבוקר ומקבל אסמס
"רק עכשיו ראיתי שלא שלחתי את ההודעה מיום חמישי. הייתי בסופש בים עם חברים אז לא הייתי זמינה, מה אתך?

היא הפתיעה אותי. מצד אחד היא מחזירה הודעה. ועדיין אל מספיק חמימה. אבל עדיין מתעניינת.
נהייתי קצת קצר יותר ממה שהייתי קודם. רשמתי לה שתתקשר. היא הייתה בשיעור ולא יכלה ובערב שאלתי אם היא עובדת. ענתה ב"למה" ואני אמרתי "כדי לשמוע מה שלומך".
החלטתי לא להתקשר. יש גבול לכל תעלול.
בערב החלפנו כמה הודעות. אמרה שהיא יושבת עם חברים בבר. אני בעיר אחת בלימודים והיא במרכז.
וזה נגמר בכך שאמרתי תעשי חיים, גם אני יוצא לבלות. דברי אתי שמתחשק
היא רשמה טוב תבלה

כלומר היא לא שיחררה אבל גם לא מראה רצון אובר לקשר. היא יכלה להרים טלפון בערב. ייתכן שזו לא הייתה מטרתה מלכתחילה והיא ציפתה שבאותו הערב אזמין אותה אלי או אליה.

שמחתי לגלות שטעיתי.
לאור הפרטים שאתה מתאר, זה נראה יותר כמו משחק ה"מי מעוניין יותר", ששניכם בעצם נכנסתם אליו, כן , גם אתה!
מה שאני מציעה הוא שתבדוק את עצמך.
נראה לי שהיא מאוד מצאה חן בעיניך, אבל אתה כאן שומר על האגו שלך מפני פגיעה ולא לוקח סיכון. אתה לא באמת אומר לה מה שאתה רוצה ומנמיך ומקצר את מסריך.

בבסיס אישה היא אישה והיא זקוקה להרגיש שרוצים אותה מאד. אם אתה לא מגלה התלהבות ותשוקה - זה מכבה אותנו, זה מקפיץ לנו את פיוז חוסר הבטחון בנשיות שלנו.
אני מציעה לך להוציא החוצה את החייתיות הבסיסית שלך ו"לצאת לצייד"!

מקסימום - או שיתברר עד מהרה שהיא לא באמת מעוניינת, או שתחת מטריית הלהט שלך היא תעז לבטא את רצונותיה האמיתיים שעכשו - בגלל שאינך מראה תשוקה ליחסים - היא לא יכולה להרשות לעצמה להראות אותו (מי יודע, אולי היא במקביל מתייעצת באחד הפורומים ומציעים לה להוריד פרופיל ולחכות לאותות חזקים יותר ממך...)
השלב הזה של היחסים מלא אי וודאויות..הוא נע בין אושר עילאי לבין אכזבה קשה, אבל יש בו משהו מאוד מרגש וסוחף...
בהצלחה!!!

שלום הגר,

ראשית צר לי על מה שאתם עוברים. לך, כאשתו, בוודאי ובוודאי לא קל לראות כך את בעלך, במצב שמעיק עליו בטח מאוד.

כל הכבוד לך שאת רגישה ורואה את ההתנהלות שכנראה נובעת מאותו מתח בו הוא שרוי. סביר להניח שכרגע הוא טרוד ועסוק בעיניין העבודה, אם יהיו פיטורין- נקווה שלא - המצב יצריך רגישות עודפת מצידך, ידוע כי פיטורין הם אחד המשברים הקשים, אבל לא משבר שאי אפשר לעבור אותו. כאן בדיוק הניסיון האמיתי, בו את תוכיחי לו איזו אשה תומכת את. כאן הוא צריך אותך. גם אם לא יהיו פיטורין בוודאי זהו משבר לדעת כי אינך בטוח במקום עבודתך, מכל סיבה שהיא, שמקום העבודה הוא ארעי יתכן, שהקריירה לא בטוחה והפרנסה לא מובטחת. כל אלו הם השלכות של המצב- שבוודאי משפיעות עליו ביותר.

לגבי שאלתך- אני חושבת שאם הוא אדם שפחות נוח להיפתח, ופחות אוהב לדבר- כדאי שתגידי לו שאת פה עבורו לכל פעם שירצה לדבר, שאת פה עבורו להקשיב לו ולהיות איתו יחד במה שהוא עובר. זה הכל. הוא יודע שאת שם וזה מה שחשוב. מעבר לזה השתדלי פחות לדרוש ממנו בימים האלה כדי להקל עליו, קפה טוב או טיול יחד תמיד יכולים לסייע :)

אני בטוחה שתעברו יחד את התקופה הלא קלה הזאת. אני מאמינה שדלתות שנסגרות בפנינו, סופן להביא לכאלו חדשות, טובות יותר, שיפתחו. אמנם קשה אולי עבורו להאמין בזה עכשיו, אבל אם תצליחי להיות שם, תומכת וקשובה (ומרגיש לי שאת שם) את בוודאי תהווי משקל רב להתקדמותו לשם.

בברכת הצלחה רבה,

דנה יקרה,

היות והגעתם להבנות בנושא הזה בעבר אני מאמינה שגם אם תהייה רגרסיה (ולמה שתהייה?) תוכלי להחזיר את הגלגל אחורה ולהציב את הגבולות מחדש, באותו מקום בדיוק, כפי שעשית בעבר. מאידך, ייתכן גם, כי ה"חוקים" אשר קבעתם יישמרו ו"יתפסו" גם לגבי הילד השני, שהרי מדובר על אותו נושא בדיוק רק שלאחר הלידה ה"חוקים" יחולו על עוד מישהו.
בכל אופן, והיה ותחושי שבעלך ו/או משפחתו מנסים לקבוע נהלים חדשים בנושא או להתנהל בניגוד להחלטתכם זו תוכלי להבהיר ולהסביר להם כי את זקוקה למנוחה וכי קשה לך לקבל מבקרים, אשר למענם את צריכה להתארגן במיוחד (לבוש וכד').
הלידה הינה מאמץ פיסי מאוד גדול לגוף ולאחריה אין אפשרות של ממש לנוח, להיפך, הלילות הם לילות ללא שינה והימים גם הם מיועדים לסיפוק צרכי התינוק החדש, כך שהעייפות רק גדלה ומצטברת ולא פוחתת. בנוסף לעייפות הפיסית קיימות גם תחושות נפשיות משתנות בעקבות השינויים ההורמונליים בגוף האישה, כך שגם נפשית לא תהיי ממש פנויה עבור אורחים.
העובדות הנ"ל ידועות אולם, אם יש צורך להזכיר אותן למשפחתו של בעלך או לו עצמו, עשי זאת.
נסי לנהל את השיחה עם בעלך באופן המכובד והמכבד ביותר על-מנת שדברייך יתקבלו ושנימת הדברים או תוכנם לא יעוררו בו בהתנגדות. אולי כדאי גם לנהל את השיחה הזו במועד קרוב ללידה וזאת על-מנת שמסקנות השיחה ומטרותיה לא ישכחו בשל ההתרגשות לקראת הלידה וגם כדי לא "להעיר דובים משנתם" בטרם עת.

שלום יונה,

אני יכולה להבין את התסכול שלך, לא קל לך בוודאי לראות שהילדים שלך לא מקבלים את אותו יחס מהדוד שלהם, כפי שבעלך מתנהג לאחיינים שלו.

יחסים בתוך משפחה, אני מתכוונת לאח-ואח, או אח ואחות- הם מאוד מורכבים ומתחילים למעשה ממש מהינקות, דרך הילדות, הבגרות ולבסוף גם החיים הבוגרים. אבל גם כאשר נפרדים, כל אחד למשפחתו שהקים, לבית שבנה, היחסים האלה וקשר הדם הזה ממשיך וממשיך. גם ביבשות אחרות. זה מסוג הקשרים שלא משנה איך נסתכל על זה- הם קיימים. לא ניתנים לניתוק אמיתי. כתבתי לך את זה כדי להקדים ולצאת מההנחה הזאת, שאולי התנהגותו של בעלך כלל לא נובעת מהקונפליקט הקונקרטי בעינין המתנות או הקמצנות של אחיו. אולי התנהגותו ואדיבותו כלפיו דווקא נובעת ממשהו עמוק בהרבה- משהו אולי בטיב היחסים, משהו שקשור לבית בו גדלו וכן הלאה.

אף פעם לא נוכל לראות את כל התמונה או להבין את כל הסיבות למעשים כאלו ואחרים של בן הזוג או כל אדם קרוב אחר. אבל הסיבות לבטח קיימות.

אם תנסי להסתכל על המעשים או על ההתנהלות של בעלך כלפי אחיו- כמשהו בעל מכלול גדול, בעל שורשים והיסטוריה- אולי זה יקל עלייך.

בכל אופן, להערכתי, לא מדובר בקונפליקט קונקרטי- מתנה או לא מתנה. אלא משהו אחר שמניע את בעלך להתנהג כך כלפי אחיו הצעיר- ואולי דרך האינפורמציה הזאת- את תצליחי לשבת ולדבר איתו, אל ליבו, ולהבין באמת מה הסיבות שלו להעניק ולהעניק אבל לא לקבל דבר בתמורה, כפי שתיארת.

בברכת הצלחה ואשמח אם תשובי לעדכן,

שלום .
שוחחנו ומדברי בעלי אחיו זה דור צעיר שמתנהג כפי שהוא מתנהג .
תמיד התנהג כך וראה רק את עצמו .
בעלי הציע לי להפסיק לחפש את אחיו כי גם אם הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג זה עדיין אח שלו .
לטענתו אלה הם היחסים שהם גדלו ולא אני ולא הוא נצליח לחנך וללמד אותו כיצד להתנהג "זה נכון שהוא מתנהג כקמצן ואגואיסט אבל אין לי כל כוונה להגיד לו על מנת לא להכנס לאימות איתו כי זה אחי "
עוד עטן בעלי בשיחה כי הוא קונה מתנות לילדי אחיו ולא לאחיו והגישה שלו שלתת זה לא בכל המקרים כאשר מקבלים חזרה ואין לו כוונה לעשות התחשבנות , זה אח שלו וזהו .
אני לא חייבת להיות בחברתו ואני לא חייבת להיות חברה שלו , שאלתי הכיצד הרי זו משפחתך ? לא קיבלתי תשובה .
אספר דבר נוסף שהפסקתי גם לצאת יחד איתם לטיולים ואני משתדלת להמעיט בביקורים אצלם וחבל כי הקשר בין הילדים נחלש וחבל .
בקיצור , אינני חושבת שבעלי צודק , אני שותקת ברוב המקרים כדי לא לריב אבל אינני מסוגלת לשתוק יותר למרות שזה אחיו , אני חושבת שזה יחס מזלזל , אנוכי , קמצני ואגואיסטי ומאחר ואני לא כזאת אינני מסוגלת שבסביבתי יהיו חברים כאלה .
היחס וההתנהגות של אחיו מרתיח אותי , האח הגדול , בעלי שותק ואומנם מצדיק אותי בחלק גדול מהדברים , האם שלהם שותקת וטוענת שהבן הצעיר מתנהג בטפשות ואף אחד משניהם לא מוכן לתפוס שיחה איתו על מנת לפתוח לו את העיניים , דרך הגב הבן גם לא רואה ממטר את האם מי שעוזרת לה זו אני ובעלי .
מה לדעתך עלי לעשות .
תודה

שלום שוב יונה,

אני מסכימה עם בעלך שאופי לא ניתן לשנות- גם אם מישהו יבוא ו"יפתח לו את העיניים" אני בספק גדול אם התכונות שציינת ניתנות לשינוי דרסטי כפי שאולי היינו מייחלים.. יתכן ושיחה כזאת תעורר משהו וישתנה משהו מאוד קטן, אבל גם זה, כנראה לא לאורך זמן והמצב שוב יחזור לקדמותו.

כפי שכתבתי לך לפני כן, יחסים בין אחים הם מורכבים מאוד. בעלך לא מעוניין להעכיר את היחסים בינו לבין אחיו והוא משתדל לקבל אותו בדיוק כפי שהוא. את אכן אינך חייבת לצאת איתם, להתראות יותר מדי בחברתם- אלא פשוט להיות עניינית, קורקטית, בנוסח "שלום שלום".

אני מאוד יכולה להבין את התסכול שלך, את מרגישה שמדובר ביחסים שהם לרוב חד צדדים בבחינת נתינה והענקה, מצד שני כל המצב הזה והמתח הזה מפריע ליחסים עם בעלך- ואולי על זה צריך להיות מושם הדגש- איך בכל זאת את מצליחה להשאיר את אחיו מחוץ ליחסים שלכם ולא לאפשר לו את הכוח הזה בלהעכיר אותם. חשבי על זה כך- בכל מקרה את לא ממש מסמפטת את גיסך, בכל מקרה את חושבת שהוא קמצן, אנוכי ואגואיסט. למה לתת לו גם את הכוח ולייחס לו כוחות ויכולות להרוס את הזוגיות בינך לבין בעלך? למה לא להשאיר אותו, פסיכולוגית, רגשית- מחוץ לחיים שלך, להחליט שככה הוא וזה המצב הנתון- להבין שבעלך לא יוכל להשתנות ביחסו אליו, ולהניח לכם?

יתכן והתשובה שלי לא מאוד מוצאת חן בעינייך, אבל לצערי האפשרות שמישהו ישתנה כפי שאת היית רוצה- היא באמת אפסית. רק את יכולה לשפר את המצב אם את תקבלי על עצמך להסתכל על כל המצב הזה בגישה שונה- להבין שאלו היחסים ביניהם, מדובר באדם שבכל זאת קרוב לבעלך ויש לכבד את בעלך על הבחירה הזאת. אבל, מעבר לכך- את לא חייבת להיפגש עם הגיס, מאידך לא להעניש את הילדים שלך בכך שלא יהיה להם קשר עם בני הדודים שלהם- גם זה חומר למחשבה.

נסי לחשוב על הכוח והיכולות העצומות שאת נותנת לגיס הזה, בכך שאת כ"כ מוטרדת מהתנהגותו וכ"כ כועסת עליו. אם תצליחי לראות בו "עוד דמות לא משהו" בחייך- תצליחי גם לגמד ולהקטין את החשיבות שאת מרבה לתת לו. אשמח לדעתך.

הי איריס,

ממה שאת מתארת ניתן להבין שלבן זוגך יש הרבה עם מה להתמודד - כנראה הקשר הקודם עשה את שלו והותיר בו הרבה צלקות. הוא מאוד חושש לשחזר אותן איתך ואולי לכן הוא מתקרב ושוב מתרחק.

העובדה שהוא לא סיפר לך על האלימות של אשתו לשעבר מלמדת גם היא עד כמה קשה לו להיפתח ולספר לך את אשר על ליבו.

אני יכולה להבין, עם זאת, את הקושי שלך בלסמוך על הקשר הזה, בלהרגיש בטוחה בו- כי כל פעם את חווה נטישה ושוב חזרה וחוזר חלילה. בסופו של דבר הכוחות שלך לסבול את זה יפחתו.. לכן - אם את מעוניינת בו וסה"כ את כן רואה עתיד איתו, חשוב שבפעם הבאה שהוא עושה מהלך כזה, הציבי תנאי- שבכל זאת, צריך לדבר על הדברים ועדיפות עליונה שהם יאמרו מול איש מקצוע, מטפל זוגי, ולראות אם יש התקדמות. אם הוא באמת רוצה בקשר- הוא צריך להראות נכונות ורצינות של להישאר ולהתמודד כפי שאת מבקשת, ולא לברוח ולחזור.. כי האמון נפגע קשות ממהלך כזה. ואני לא חושבת שזה מגיע לך.

אני מקוה שבמעט שכתבתי הצלחתי לעזור לך במקצת. אשמח אם תשובי לעדכן.

מירי יקרה,

בפנייתך היית מאוד ממוקדת בסוגיה המעסיקה אותך ולא מסרת מידע לגבי טיב היחסים בין בני המשפחה של בעלך (בינו ובין אחותו, בינו לבין הוריו ובינך לבינם) ולא לגבי מהות הקשר ביניכם לבין המשפחה המורחבת לכן, ממעט המידע שמסרת אני מקבלת תחושה כי התקשורת במשפחה המורחבת שלכם (עם הצד של בעלך) לקויה. אין שיתוף ואין מעורבות. אני מניחה כי הקרבה הנפשית ביניכם גם כן אינה ממש קרובה אחרת הייתם מיודעים על הבשורה המשמחת.
לאור זאת, אם אני מסיקה נכון על מהות וטיב הקשר ביניכם לבין משפחתו של בעלך הם אפילו לא העלו על דעתם לשתף אתכם מאחר וכך הם רגילים. התנהלותם זו (גם של הוריו וגם של אחותו) הינה סימפטום לחוסר התקשורת וחוסר הקרבה. ושוב, אם אני "קוראת" נכון את המפה, ה"מחלה" הרבה יותר מתקדמת, כלומר, היא גדולה ורחבה הרבה מעבר לאירוע זה.
נראה כי יש לטפל ב"מחלה" עצמה, במילים אחרות, התקשורת וחיזוק הקשר ביניכם לבינם. האירוע עצמו נקודתי בלבד וממחיש עד כמה הריחוק ביניכם גדול.

על כל פנים, אשמח לקבל את תגובתך.

שלום טל,

אני נוטה לענות לך שאכן אנחנו נגררים לתרבות מסוימת, שמכתיבה נורמות וכללי התנהגות בין שני המינים- מה מושך ומה לא. אם בעבר אשה מלאה, שופעת, היתה מסמלת בריאות ונשיות, הרי שהיום זה לגמרי ההפך. יש בטח עוד הרבה דוגמאות גם מתחומים אחרים.

לכן הנטיה הכללית גם פה תהיה כנראה לא להימשך למישהי שאינה מריחה טוב - אני בטוחה שלאחוז מסוים זה אולי יפריע פחות, גם תלוי בחוש הריח שלהם ומה באמת דוחה אותם ומה לא, אבל יהיה גם אחוז לא מבוטל שאכן יחשיב את זה למשהו לא מושך, לא מטופח, וכן הלאה.

אני מציעה לך לקרוא על זה עוד, נראה שזה נושא שמעניין אותך וחקרת עליו לא מעט, והכי חשוב- שבסופו של דבר תלך על פי הכללים והנורמות שאתה בוחר לחיות לפיהם, כי זה בעצם המפתח גם לזוגיות טובה- למצוא זוגיות שקרובה או מתאימה לקריטריונים שלך.

מאוד אשמח אם תמשיך לשתף אותנו.

שלום לך אביב,

אני מבינה את הדאגה הרבה שלך לאחותך הגדולה. את באמת מתארת מצב, שעל פניו, נראה מעט מדאיג- התפרצויות זעם, התקפי קינאה, זעקה שלה לעזרתך ועוד. הכל מצדיק את החשש שלך. אבל, אני חייבת לכתוב "אבל" כאן-

אני חושבת שאיפשהו- את עשית את שלך בכך שעירבת את בני המשפחה מתוך רצון להגן ולשמור עליה, עשית את שלך שניסית לדבר אל ליבה ולהסביר לה מה את רואה. עד כאן עשית את החלק שלך. להתערב מעבר לזה - לא יהיה יעיל כרגע- זה יכול לגרור התנגדויות מצידה וכעס עלייך, ולכער את היחסים. זה יכול לגרום לה להרגיש שאתם לא סומכים על שיקול הדעת שלה, זה יכול לגרום לה להרגיש שאתם לא ממש מבינים מה היא עוברת, כמה קשה לה, ולמה באמת היא נשארת בקשר הזה, מוזר ככל שיהיה. היא בת 34. נכון שאת דואגת וזה מקסים לראות את המחויבות שלך אליה.

אבל, היא בת 34. היא אחותך הגדולה. היא "גדולה", אחראית למעשיה. אם היא שמעה אותך, והקשיבה, ומשהו חילחל מהשיחה הזאת- תני לה את הזמן לראות האם היא טועה- בעצמה. נכון שאת יכולה "להוריד לה את האסימון", אבל זה לא יהיה כמו למשל אם האסימון ירד אצלה- ביוזמתה. את כן יכולה להציע לה, אם לא הצעת לה, לשתף איש מקצוע- רק לשם השיתוף. לראות עוד זוויות.

נשארת לנו האופציה שהיא באמת רוצה את הקשר הזה, מסיבות כאלו ואחרות- ומוכנה להתמודד עם ההשלכות שלו. יש הרבה מקרים כאלה, בהם אחד מבני הזוג מקבל על עצמו את הבחירה להישאר בזוגיות- למרות כל הקשיים. ולגבי פערים ביניהם- של מראה, השכלה ושאיפות- את יודעת, גם פה- יש הרבה קשרים שהצליחו למרות פערים כ"כ משמעותיים. אין המון, אבל יש. "על טעם וריח.." מה שנקרא.

כך או כך, אני מאוד יכולה להרגיש את המחויבות והגיוס שלך- לעזרתה. זה מחמם את הלב. אבל כל מה שיכולת לעשות כבר עשית. חשוב הוא גם לשמור על היחסים ביניכן ולכן כבדי את החלטתה הנוכחית, הציעי לה תמיד אוזן קשבת (אם היא תרגיש מאויימת מדי יתכן ולא תרצה לשוב לפנות אלייך.. חשבי על זה), השאירי תמיד ערוץ פתוח. היא אחותך.

בהצלחה רבה

עדן יקרה,

את יודעת שאני מחזקת אותך - את בטח יודעת... אני מסכימה עם הדרך שאת מתארת ואני שמחה לשמוע שזה פחות הזיז ממה שחשבת.

אני מזמינה אותך תמיד לכתוב לעצמך, לשכנע את עצמך, הדגש הוא "לעצמך". ויש לזה רווח משני- מי שקורא את התהליך שלך ואת הכנות, האומץ והשיתוף שלך- אני בטוחה שמתעודד ומתחזק. אני חושבת שקיום הפורום הזה- מאפשר במה גם לחלקים האלה- של פשוט לכתוב, לפרוק ולדעת שיש שם מישהו שקורא, שמקשיב, ששותף. אפילו סמוי לחלוטין.

אני תמיד פה לעידכונים ושכנועים עצמיים. :)
חג שמח!

:)

כן, היה לי ברור שאני אקבל ממך חיזוקים!!!

תודה!!!

הי דנית,

אני מבינה שאת מאוד מוטרדת מהמצב. דווקא בגלל זה חשוב לא להעמיס יותר מתחים ביניכם- אני הייתי מחכה קצת למצב בו הוא יותר רגוע ויותר "בראש" של להקשיב ולשמוע. בינתיים כדאי לעשות עבודת מסמכים קטנה- להדפיס לך את הדברים מול העיניים ולהראות לו את הנושא יותר מקרוב- ולקחת עלייך את האחריות לניהול הכספים - בידיעתו ובאישורו.

חשוב שתהיה פה עבודת צוות למרות שאת תעשי את הדברים בעצמך. החשש העיקרי הוא שיחד עם כל המתחים של כל אחד מכם, יתווסף מתח של הסתרה או עשיית משהו שאינו לרוחו- וזה עלול ליצור עוד כעסים סביב זה, בעיקר שכבר ניסית לשוחח עמו ולבסוף החלטת על דעת עצמך. אם תציגי את העינין שאת לוקחת את האחריות עלייך ובו זמנית את משחררת אותה ממנו- כי בכל זאת הוא מאוד עמוס בתקופה הנוכחית- אולי זה ישתמע כמשהו פחות מאיים. הדגש הוא על איך את מציגה את הדברים, ולהפוך את הנושא הזה לעבודת צוות ע"י כך שהוא יהיה בתמונה למרות שאת עושה למעשה את העבודה עצמה של ניהול הכספים.

בהצלחה רבה,

שלום דנית,

שמחה שיכולתי לעזור.

לגבי כל מה שתיארת, כל היתר- כמובן אנחנו לא עוסקים בעיניינים שקשורים לתחום הפיננסי, אלא רק לתחומים הקשורים לזוגיות ושמצוינים מעלה. אנא פני לפורום מתאים.

בברכה,

שלום אלון,

אכן אהבה נכזבת זה סיפור כואב. לפעמים ישנם קשרים כאלה שמתחילים מאוד מאוד טוב- ההתרגשות בשיאה והכל נהדר. לאט לאט כש"נוחתים" לקרקע - לפעמים הרגשות משתנים, המציאות הופכת לפחות נהדרת ואופורית כפי שהיתה בעבר, ויש מצבים כאלה בהם בן זוג אחד מרגיש אחרת מהשני ומבקש פרידה או הפסקה.

נושא ההכלה הוא נושא ענק, בעיקר בזוגיות. בעוד שלדעתך הכלת אותה באופן מספק- אולי היא לא חוותה כך. אולי מטבעה, היא טיפוס שיותר דורש תשומת לב, הכלה, משענת ותמיכה -הרבה מעבר לממוצע או הרבה מעבר למה שאתה יכול לתת- למרות שנתת הרבה מאוד לדבריך. אבל לא תמיד קנה המידה שלך- הוא קנה המידה שלה. הכלה- היא מושג מופשט- ויותר מזה- סובייקטיבי מאוד. אם היא פירטה או היתה מפרטת באיזה עינין לא הכלת אותה- אולי היה יותר קל להסביר את הפרידה הלא מובנת הזאת- בינך לבין עצמך לפחות.

אז לגבי שאלותיך- למה זה היה צריך לקרות- אין לזה באמת תשובה. פעמים קורים דברים מבלי שנבין למה- ברגע שהאהבה כפי שכתבת היא הדדית- היא טומנת בחובה, חייבת, גם חילוקי דעות, גם רגשות מעורבים, ולא תמיד יש התאמה מלאה בין שני בני הזוג. זה קורה, וזה נורמלי- עד כמה שזה כואב וקשה.

לגבי ויתור- גם זה מושג מאוד גדול בזוגיות, ושוב, זה מאוד סובייקטיבי. אם תשאל אותה אני בטוחה שהיא תגיד שהיא ויתרה על כמה דברים, לא בטוח שבעיניך זה נחשב ויתור.
שוב, הכל מאוד אישי ואינדיבידואלי וכנראה, כפי שזה נראה, לא ראיתם באופן שווה את הקשר. וכאן הפרידה מצאה את מקומה.

בעינין "איך אני מוציא אותה מהראש"- ברור לי שהדבר שהכי היית רוצה עכשיו הוא לשכוח אותה ולסגור את הפרק הזה בחייך. לצערי זה לא כ"כ פשוט- שהרי היתה שם אהבה גדולה. הקלישאה "רק הזמן יעשה את שלו" נכונה פה, והזמן אכן מקהה את הרגשות, את הכאב ואת החוויה הקשה של הפרידה והנטישה הזאת. זה באמת יתקהה עם הזמן- אתה בינתיים צריך לעשות צעדים כדי שזה יקרה, בין השאר- לצאת, לבלות, לנסות לחוות עוד חוויות חברתיות, לפרוק את אשר על ליבך- ועם הקשבה של הסביבה וזמן, אתה תהיה לאט לאט מאחורי זה.

מאחלת לך בהצלחה רבה במציאת זוגיות שטובה לך,

מקווה שהלבד שלה יבחין בחסרוני...אנסה להמשיך בחיי בכל כוחי...העיקר שאהיה מאושר ושלם כפי שהייתי איתה. תודה רבה מקרב לב על ההקשבה והתשובה. המשך יום נפלא :)

היי אלון,
בימים אלה אני עובר את אותו המשבר שקרה לך בדיוק!
הייתה לי אהבה ראשונה במשך 3 חודשים, הכל התחיל יפה וטוב והייתה כימייה בינינו ואפילו הגענו למצב שהכרנו את המשפחות האחד של השנייה וגם את החברים.
היינו נפגשים פעמיים בשבוע.
נתתי לה את כל כולי, ויתרתי בשבילה על דברים גדולים (מאוד גדולים!).
ובשבוע אחד של חופש שהיה לשנינו הכל התפוצץ לי בפנים.
לא היינו 24 שעות צמודים אחד לשני, אבל היו בינינו הרבה מריבות בשבוע הזה, היא אכזבה אותי רבות, ופשוט בסוף אותו שבוע רציתי להיפגש איתה והיא לא רצתה בטענה שהיא צריכה את הלבד שלה.
בסוף היא נשברה והחלטנו לקיים שיחה שבסופו של דבר שנינו החלטנו שזה לא מתאים בינינו ונפרדנו.

אני כמעט חודש אחרי הפרידה, ועדיין כואב לי ואיני יודע מתי זה יעבור.
אני מנסה לשכוח אותה אבל זה לא מצליח.

אז אם זה מעודד אותך, אתה לא לבד.
בטוח שבסוף נצליח חייבים להיות אופטימים!
בכל זאת החיים ממשיכים ואיך אומרים? הזמן ירפא את הכאב.

בהצלחה :)

ירון,

תודה רבה לך על השיתוף! אני בטוחה שזה מעודד לשמוע שזה "קורה", ואכן נטישה מהסוג הזה היא מאוד קשה ולא תמיד פשוט להתאושש, לקום ולהמשיך הלאה.

אבל- מפרספקטיבה של זמן - בסופו של דבר ניתן ללמוד, להפיק תובנות ולהמשיך באמת הלאה, ולא רק בהצהרה- אלא גם בהרגשה ולבסוף במעשה קונקרטי.

מאחלת גם לך הצלחה במציאת זוגיות מתאימה וטובה לך.

הבעיה הראשית אצלי שאני לא יודע למה נעזבתי. כי המילה הכלה היא כללית והייתי מוכן לעשות הכל!!!!! בשביל לתקן את מה שמפריע לה.אבל היא אומרת לי שאין לה דוגמא להכלה וזה דבר שטמוע בבנאדם ואין לך את זה! הרמתי ידיים וניתן לזמן לעשות את שלו..אין לי ספק שהיא הפסידה. בכל אופן תודה על האוזן הקשבת ירון ועדי...רק בריאות אמן וכל השאר זה בונוס :)

היי אלון ועדי,
עדי, תודה רבה על התמיכה :)
אלון, לצערי הרב גם אני שואל את האותה השאלה,
גם אני לא באמת יודע באופן מלא מדוע קרתה הפרידה הזאת, יכולות להיות 1001 סיבות.
מה שכן אני למדתי ועדיין מנסה להבין וללמוד הלאה לקשר הבא מה בדיוק הטעויות שלי, ומצד שני אני משתדל שלא להתייחס יותר מדי למה היו הטעויות שלי והטעויות שלה כי זה סתם שוב מחזיר אותי אחורה וגורם לי שוב פעם לכאב.
כל מה שאני מנסה לעשות זה לשכוח בכל מחיר את הקשר הזה, כי זה משפיע לי על מהלך החיים שלי ואני מנסה לגייס את כל הכוחות וכל האמצעים על מנת להתאושש ולעבור הלאה.

ושוב, לצערי, כרגע ללא הצלחה.
עדי, אם תוכלי לייעץ קצת אני אשמח לשמוע.
קשה לשכוח פגיעה כזאת ואני מבין את אלון כי כשמישהו נותן את כל כולו בשביל מישהי ובסוף זה לא מספיק לה, זה מאוד כואב וקשה לשכוח דבר כזה.
אני באופן אישי ממש לא רוצה לראות אותה יותר בחיים שלי למרות שיש סיכוי שאני יראה אותה כי היא חברה הכי טובה של חברה של חבר שלי, ככה הכרנו למעשה.

היי עדי,
קודם כל תודה רבה על התמיכה זה באמת עוזר מה שאת אומרת :)
יסלח לי אלון על כך, אבל לא ארחיב כאן לגבי העניין,
צירפתי כתובת מייל למעלה, אשמח אם נדבר שם על כך באופן פרטי.

תודה על הכל עדי :)