פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

בדוי00 יקר,

התנהלותה של בת-זוגתך מעידה על רגשותיה העזים כלפיך כמו גם, על דאגה ואכפתיות רבה.
היא חשה צורך בהפסקה הזו ולכן היא כל-כך נחושה לגביה, יחד עם זאת חשוב לה לבדוק, כל הזמן, שאתה "בסדר" עם זה וכי תחזיק מעמד. היא מתקשרת גם על-מנת לומר שהיא אוהבת ומתגעגעת, כפי שכתבת, וגם על-מנת לוודא כי לא נפגעת ושאתה עדיין שם למענה ולמען הקשר שלכם.
אני חשה שנכון יהיה לאפשר לה את פסק הזמן הזה. היא תדע להעריך זאת. אם לא תאפשר לה למלא את הצורך הזה היא תחוש סוג של מחנק וצורך להתרחק ממך, מה שיוביל לתוצאה ההפוכה מזו שאתה רוצה להשיג.
עד כה נראה כי היא זו אשר יוצרת קשר כל הזמן, אולם, אם תחוש כי היא מתקשרת פחות, תוכל להרים טלפון, לדרוש בשלומה, להציע סיוע ולבדוק את ה"דופק".
עושה רושם שהיא בחורה כנה ואמיתית אשר אומרת את אשר על ליבה ומתנהגת בהתאם. את תחושותיה כלפיך היא אומרת בקול רם וגם התנהלותה תואמת את דבריה. לכן, סביר להניח שכאשר היא אומרת הפסקה היא באמת מתכוונת להפסקה ולא לסיום הקשר. התנהלותה עד כה מעידה על רצון להמשיך בקשר ולא להיפך.

היא התקשרה שוב לפני שעתיים
אמרה שוב פעם איפה אתה וזה, אמרתי לה הייתי בטקס ועכשיו במסעדה עם המשפחה וזה היא אמרה שגם היא הייתה בטקס
אמרתי לה שהיא חסרה לי והיא אמרה שאני גם נורא נורא חסר לה והיא מתגעגעת
ושוב פעם למרות הכל היא אמרה שהיא צריכה זמן ושקשר כזה לא נזרק סתם לפח בכזאת מהירות וכו....

אני תקוע בצומת דרכים ואין לי מושג לאיפה היא לוקחת אותי,אני לא יכול למחוק אותה או לא לענות לה... אני מאוהב בה מאוד ! ואומר לה את זה כל הזמן !

והפעם אמרתי לה הפסקה זה הפסקה או שאת לא מתקשרת בכלל או שאנחנו חוזרים תחליתי
והיא אמרה לי שהיא לא יכולה לא להתקשר אלי וזה...
אני ממש מתחרפן... אבל גם אומרת שהיא לא בטוחה לגבינו וזה והיא צריכה זמן להחליט ולהרגיש

בדוי00 יקר,

באופן כללי לדחוק לקיר היא הדרך הפחות מומלצת...זה גורם לצד השני להתבצר בעמדה שלו ולא לנסות לבוא לקראת.
כפי שהצעתי לך בתגובתי הקודמת, נסה לזרום איתה ולאפשר לה את מרחב המחשבה לו היא זקוקה על-מנת להגיע לתובנות שלה. יחד עם זאת, אתה לא פחות חשוב ואם אתה חש שמסריה הכפולים מבלבלים אותך זה בסדר לבקש ממנה להתקשר פחות או לא להתקשר כלל עד אשר היא תמצה את ההפסקה. חשוב שתסביר לה את עמדתך ושתשתף אותה בתחושותיך. אמור לה שקשה לך להתמודד, שגם כך קשה לך עם ההפסקה הזו והיא מקשה עליך עוד יותר בטלפונים התכופים. טלפונים בתדירות גבוהה למרות "הכרזת" ההפסקה.

שאם אחרי שבוע לא תהיה תשובה סופית לתת לה עוד זמן ?
זה יכול לקחת שבועיים חודש ואף יותר
אני לא אעמוד בזה נראה לי...
איך אני יכול להגיד לה את זה אחרי שבוע במילים שלא ישמעו דחיקה הצידה?

בדוי00 יקר,

בכל קשר חשוב לאפשר (וכמובן גם לקבל) את המרחב הנדרש, כאשר הוא נדרש, על אחת כמה וכמה בקשר זוגי, שבמהותו הוא אינטנסיבי יותר.
בת-זוגתך שיתפה אותך בתחושותיה ובצורך שלה בהפסקה, היא הסבירה לך למה היא זקוקה לזמן הזה. עשה זאת גם אתה. שתף אותה בתחושותיך ובקשייך. שתף אותה בכך שקשה לך להתמודד עם חוסר הוודאות לגבי עתיד הקשר שלכם. בקש ממנה לנסות ולהגיע לתובנותיה בהקדם האפשרי מבחינתה על-מנת שאתה תדע היכן אתה עומד.
לרוב, שיתוף אשר מבהיר את העמדה של אחד הצדדים לצד האחר מביא לכך שהצד האחר מנסה לבוא לקראת. שיתוף גורר אמפטיה ורצון להקל. בנוסף לכך, אם עתיד הקשר עומד כאן למבחן, היכולת שלך לקבל את הצורך שלה, לכבד אותו ולשתף בצרכיך יעמדו לזכותך לטובת עתיד משותף, כלומר היא תעריך את היותך מבין, תומך ומפרגן בעוד שאם תלחיץ אותה או תדחק בה תצבור נקודות לחובתך, מה שעלול לגרום לה לחשוב האם היא תרצה או תהייה מוכנה להיות בזוגיות עם איש שאינו מבין ותומך.

היא התקשרה ושאלה אותי מה אני עושה אמרתי לה שאני יוצא ושאלתי אותה מה היא עושה היא אמרה שהיא לא יוצאת
אז שאלתי אותה "רוצה לבוא" והיא בפתע אמרה שכן אז נסעתי אליה וחשבתי שמשהו השתנה מסתבר שלא.
יצאנו והיה ממש גרוע מבחינתנו היא הייתה קרה....
חזרנו הבייתה בגלל ששתיתי ישנתי אצלה,ובבוקר אמרתי לה שאני לוקח תדברים והולך הבייתה.
היה לנו שעה של בכי מ2 הצדדים היא מבחינתה אמרה כמה אני חשוב לה שהיא באמת אוהבת אותי והיא פשוט מבולבלת... וצריכה זמן
קבעתי איתה שהפסקה זה הפסקה ופגישה פיזית לא טובה לנו,לכן החלטנו לעשות הפסקה כמו שצריך במקסימום זה קשר טלפוני.
התחבקנו ושאלתי אותה מה היא מעריכה שהסיכוי שתחזור והיא אמרה לי 90 % שאני אחזור אני כמעט בטוחה..
זה השאיר לי תקווה נפרדנו יפה
בדרך חזרה היא שלחה לי הודעה שהיא לא יוצאת לארוחת צהריים עם החברה שהייתה צריכה לצאת כי היא חלשה פיזית ונפשית...
אני מאוד מקווה שהזמן יחזיר אותנו ביחד...

בדוי00 יקר,

טוב עשית כאשר שמת גבולות להפסקה הזו, כאשר אמרת לה "הפסקה זו הפסקה". בזמן הזה יהיה לשניכם זמן לחשוב, לעבד את הדברים ולהתגעגע ל"יחד". לך בוודאי יהיה קל יותר או לפחות ברור יותר והיא...היא כנראה תחוש בחסרונך (ובוודאי לאור כמות ותדירות השיחות שהיא יזמה אליך).
אני מאמינה שהיא מבינה כעת שבתקופת ההפסקה רצוי לשניכם להיות באמת בהפסקה כי הפסקה כפי שהייתה עד עתה מקשה על שניכם.

מקווה שמשאלתך תתגשם ותחזרו זה לזו.

אשמח אם תחזור לעכן אותנו כאן בפורום.

מוניקה יקרה,

נראה שחייך אינם פשוטים כלל, בלשון המעטה וכי למעשה את חיה את חייך בתור שתי דמויות ותחת שני "כובעים".
הדמות האחת היא מי שאת באמת, זו שסובלת, זו שחוששת, זו שלא יכולה לשאת את המצב יותר, זו שרוצה לקום וללכת, זו ש"מופיעה" ו"מתגלה" כאשר בעלך לוחץ עלייך, כפי שכתבת.
הדמות האחרת, היא זו שחובשת את ה"כובע" של "הכל כרגיל", זו שמתנהגת כאילו הכל בסדר, זו שמשחקת אותה ב"הצגה" כאשר בעלך הוא הקהל.
בנוסף לכך שמציאות חייך אינה פשוטה וכי את חיה את חייך בניגוד לרצונותייך ולצרכייך את גם מנתבת הרבה אנרגיות למשחק הכפול, לניהול ה"חיים הכפולים" לכאורה, להיותך ה"שמחה" בעודך סובלת.
כל ההתנהלות הזו מצריכה המון תעצומות נפש ובוודאי כאשר מדובר בתקופה ארוכה ורציפה ובאינטנסיביות שכזו, כלומר כל הזמן להיות "גם" ו"גם".
קחי את המתנה הזו בה ניחנת, את העצמה הפנימית הזו, ותעלי אותה בכיוון הרצוי לך. עמדי באומץ מול בעלך ואמרי לו שלאור התנהלות הקשר שלכם החלטת להיפרד ושלצורך כך עליו לחתום על הסכם.
אמרי לו שפנית לאוטוריטה מקצועית ובדקת מה עליכם לעשות וכיצד לנהוג על-מנת להיפרד באופן המכובד ביותר ובהקדם.
לפני השיחה שימי לך למטרה לצאת מהשיחה הזו עם הסכם חתום.
את השיחה הזו תנהלי כאשר הילד לא בבית. הוא לא צד בעניין ולא צריך להיות נוכח בסיטואציה הזו. דאגי שהוא יהיה במקום בו הוא יוכל להישאר עד אשר תסיימי את ענייניך עם בעלך כדי שהזמן לא יהווה גורם מלחיץ ויחליש אותך מול בעלך, שלא תאלצי למהר או לוותר כי עלייך להביא את הילד.
העובדה שכבר בדקת עם שני עו"ד מעידה על היותך יסודית, תוצאתית וממוקדת מטרה. כלומר, לקחת החלטה והתחלת לפעול על-מנת לקדם את הנושא.
בעת השיחה עם בעלך, עשי שימוש ביכולתך להיות תוצאתית וממוקדת מטרה. התמקדי בתוצאה שאת רוצה להשיג ואל תאפשרי לחששותייך או לתגובותיו (יהיו אשר יהיו) להסיט אותך ממטרתך.

בהצלחה!

אשמח באם תחליטי לשוב ולעדכן אותנו כאן בפורום וכמובן אשמח לסייע ככל שאוכל.

תודה רבה על החיזוק, הלוואי ואנשים אחרים מסביבי היו מאמינים בי כך... בכל אופן, זה מה שאעשה, אשתדל לעדכן כאן בפורום. מקווה שהכל יסתיים בקרוב, תוך חודש-חודשיים.

מוניקה יקרה,

החשוב הוא שאת תאמיני בעצמך, תהיי מודעת ליכולותייך ולעצמותייך ושתדעי לעשות בהם שימוש נכון ומושכל.

אני מאוד מזדהה עם מה שאת רושמת, זה מאוד דומה למה שאני עברתי. גם הגרוש שלי היה אחד שצועק, וכשדברים לא לרוחו...
לגבי להגיד לו ולא להישאר בבית - העו"ד שלי אמר לי שאחרי שאני מדברת איתו אין שום בעיה ללכת לישון אצל אמא שלי-מותר לי. זה לא אומר שאני עוזבת את הבית או משהו כזה. כמובן שהילד שלי כבר היה באותו יום אצל אמא שלי. ואז הגיעה השיחה הגדולה, למרות שזה כבר היה ברור שכלום לא בסדר איתנו. בתום השיחה הלכתי. הוא שאל מה ולאן, אמר שהוא רוצה לראות את הילד. אמרתי לו שגם לי זה קשה אז אני הולכת להרגע אצל אמא שלי ואחזור מחר.
תבדקי עם העו"ד שלך אם זה משהו שאת יכולה לעשות. אני מאמינה שאם כן, זה יוריד ממך את הלחץ של הרגע שאחרי.

בהצלחה :)

היי,

האם חשבתם ללכת לייעוץ זוגי?

מה בעלך חושב על המערכת יחסים בינכם?

היי
בשנים קודמות היו לנו הרבה שיחות על היחסים שלנו, חלקן מריבות, חלקן רגועות. בכל מקרה, המסקנה שהגענו בסוף כל שיחה היתה, שעלי להשתנות ולהתנהג אחרת. כמובן, נמצאתי האשמה הבלעדית בכל הבעיות שלנו. אם חס וחלילה האשמתי את בעלי במשהו, הוא ישר הגיב בזעם והסתגר.
יכול מאוד להיות שהבעיה היא אצלי, ובאמת אני לא עושה שום דבר נכון. אבל מערכת היחסים שלנו לא שווה אף שקל מלוכלך ליד פח הזבל שיתבזבז בטיפול הזוגי, וגם לא שווה את הזמן.
אני כבר לא כועסת עליו. לא מתכוונת להגיד לו מה הפריע לי, אפילו בשיחת הפרידה. רק רוצה לצאת מפה. רק להפסיק להיות שבויה בבית שלי.
אני מקווה שהוא ימצא זוגיות חדשה ומהר. יש המון בנות שמוכנות לעשות וויתורים עד אין קץ למען הזוגיות, ואולי לחלקן הדברים שבעיני הם בלתי נסבלים יראו סבירים ואפילו סבבה. הוא באמת צריך את זה, אז שיהיה לו.
אני לא אחזור לזה שוב.

תראי יקירה,

את נשמעת מאוד טעונה, ולמען האמת כשאין חשק כמו שאת מבטאת אז אכן ייעוץ זוגי הוא בזבוז של כסף.

מה שכן, השינוי מגיע מכל אחד ואחת מאיתנו, אני יכולה להעיד ולומר שאני מכוונת המון נשים שרוצות להתגרש וברגע שהן ניסו להסתכל על עצמן הדברים נראו קצת אחרת.

אני מאוד מאמינה במשפט "אישה בונה אישה הורסת".

מהמעט מאוד שקראתי וגם את יודעת הצד שלו לא נשמע- אני יכולה רק לייעץ לך שתהיי שלמה עם עצמך בכל צעד שתבחרי...לעיתים כשאנו כועסות הכל נראה "שחור", וקל מאוד לראות את כל החסרונות של אותו בן זוג שאנו חיים איתו- כמו שנאמר כל "השיט" יוצא החוצה.
רק טיפ קטן... לחיות כחד הורית זה לא פשוט בכלל...ולעיתים מסתכלים לאחור ואומרים לעצמנו ,אם רק הייתי בגישה אחרת... אולי דברים היו נראים אחרת...".

לרוב, התכונות שקיימות בך עכשיו עדיין יהיו בזוגיות אחרת, ולכן אני אף פעם לא ממליצה מייד על גירושים- עדיף לנסות עם אותו הגבר שלפחות הוא האב של ילדך.

ושוב אני אציין שזה מהמעט שקראתי...תעשי מה שליבך מנחה אותך רק בתבונה רבה, גירושין זה תהליך לא פשוט....

שיהיה לך המון בהצלחה ואושר בכל שתבחרי- הכי חשוב!

שירן, אני בטוחה שכוונתך טובה, אבל השקפות העולם שלנו שונות מאוד.
בשלב הזה של חיי התאכזבתי ממוסד הנישואין ומהזוגיות בכלל. בשנים הקרובות אני לא רוצה להיות במערכת יחסים עם אף גבר ואני מאוד מקווה שהטמטום לא יחזור אלי גם אחרי זה.
הקשר היחיד שיכול להתאים לי זה סקס לא מחייב.
היותו של בעלי אב לילד שלי לא מחייבת אותי לקבור את עצמי לצד החולשות שלו ולהרקב ביאוש שלו מעצמו עד סוף חיי.
לדעתי הגברים נהנים מזכויות יתר בחברה שלנו והרבה נשים בכלל לא לוקחות בחשבון את האפשרות להנות או אפילו להפסיק את הסבל. לפיכך זה נורא בעיני שאת משכנעת נשים שכן העיזו להעלות על הדעת את האפשרות להשתחרר מעול הנישואין, ששם בחוץ זה עוד יותר גרוע ועדיף להן להשאר עם הסבל המוכר. עלי זה לא יעבוד.

היי,

כפי שציינתי אני בעצמי התגרשתי והיום נשואה בפעם השנייה- אני ממש לא מנסה לשכנע במקום שלא טוב- רק ישנה נטייה וזו עובדה להרים ידיים מהר ולהתגרש.



בכל אופן, שיהיה לך המון בהצלחה-ושתהיי מאושרת!

את כותבת ואני מרגישה שאני קוראת את עצמי לפני שנה.
גם אני מאוכזבת מאוד, גם אני הואשמתי בכל דבר ועניין, גם אני לא יכולתי לדבר איתו...
אנחנו אומנם ניסינו טיפול זוגי, ולצערי זה לא הועיל. למרות ש... מוניקה - אני חייבת להגיד שכדאי לך לנסות ולו בשביל הסיכוי הקטן - בכל זאת, יש ילד בסיפור. ואם לא יצליח, עד רבה - קומי ותלכי, תלכי בידיעה שאת מבחינתך עושה הכל.
היום אני גרושה, עם ילד, וטוב לי!!! נכון, זה לא קל ולא פשוט, ועדין יש ריבים עם הגרוש שלפעמים נראים יותר גרועים מכשהיינו נשואים, כי עכשיו כל אחד מושך לחיים שלו, אבל הידיעה, שבסוף היום אני בבית שלי, במיטה שלי, בפינה שלי, בשקט שלי - אין לזה תחליף!!!
שיהיה המון בהצלחה!!! כרגע את צריכה חיזוקים כי לא משנה מה תעשי - זה קשה.

הי ניצן ולילה טוב,

אני מבינה ממה שאת כותבת שאת יודעת שאת אכן "תקועה במערכת יחסים לא בריאה", את יודעת מה צריך לעשות, את יודעת למה צריך לעשות- אבל את כנראה מתקשה ב"איך", ויש גם חשש, כנראה, מה יהיה אח"כ ואיך אסתדר לבד...

העובדה שאתם "יחד" 7 שנים, שהוא הבחור הראשון שלך ושהכרת אותו בגיל מאוד קריטי- היא מאוד משמעותית ויכולה לספר למה כ"כ קשה לך להיפרד. ההרגל, אפילו אם הוא הרגל "רע", הוא עדיין הרגל. הרגלים יכולים לתקוע אותנו לשנים על גבי שנים. הרגלים מפחידים אותנו מאוד- כי הם כ"כ מוכרים, וכ"כ ברורים וידועים מראש, צפויים ונוחים לנו- עד שאנחנו לא באמת רוצים להיפטר מהם- כי הם משרתים אצלנו צרכים מאוד גדולים. אם זה למשל, במקרה שלך, צורך לא להיות לבד, צורך להיות עם מישהו (לא מתאים לי ככל שיהיה) שמכיר אותי, שיודע מי אני ו"יאכל" את השטיקים שלי. להכיר עכשיו מישהו חדש- כמה אנרגיות אני צריכה להוציא, ומי אמר שהוא יבין אותי ויאהב אותי ויתחנן שאחזור אליו.. ויתן לי לחוש בכל זאת- נאהבת, רצויה..

להתחיל הרגל חדש, טוב יותר, לא תמיד קל. לפעמים זה קשה יותר מהמחשבה לזנוח את ההרגלים הקבועים הישנים.. ההרגל הישן "שומר" עלינו מפני הפתעות של הרגלים אחרים, אז מה אם ההרגלים החדשים יהיו לנו טובים יותר, העובדה שיש לעבוד קשה ולכאוב- עד שנגיע אליהם- מספיקה, כדי להישאר בהרגלים המוכרים והנוראיים שלנו...

אני מניחה שהשתמשתי מספיק במילה "הרגל"... :) אני חושבת שבזה מדובר- בהרגל, בדפוס מוכר שלא מפתיע אותך- הרי את יודעת שתיפרדו, הוא יתחנן, אתם תחזרו, אתם תריבו, אתם תיפרדו, הוא יחזר, את תסכימי, אתם תחזרו וחוזר חלילה. בדיוק המעגל הקסמים שעליו דיברת. אבל-

אם תחתכי את המעגל, ותצאי החוצה מהריקוד הזה, את תגלי- שקודם כל, לא כ"כ נורא להיות תקופה לבד- לחשוב עלייך ולא עליכם, לעשות עבור ולא עבורכם, לצאת עם "עצמך" או חברה חדשה שתכירי- ולא איתכם. להשאיר את הביחד שבעיקר מתסכל אותך- מאחור. ולהתחיל משהו חדש. דבר שני, את אולי תגלי על עצמך דברים חדשים, רצונות חדשים, והבחור הבא שלך יהיה מישהו שדווקא בזכות הפרידה הנוכחית- המוחלטת- יהיה מתאים לך יותר, בוגר יותר, מבין יותר, ועם תקשורת טובה יותר מולך. אבל כדי שזה יקרה, כדי שתגיעי למקום טוב יותר- את באמת צריכה להחליט: האם אני ממשיכה לרקוד במעגל הקסמים שלי, או שאני פורצת אותו החוצה, ומחליטה שאני לא נשארת עם: מי שמשקר לי, מי שאומר שישתנה ולא משתנה, מי שלא מפתח תקשורת טובה איתי.

הכתובת על הקיר- את רק צריכה לשבור את ההרגל הזה, ואת במסלול טוב יותר. בהצלחה רבה!

שלום מתוסכל וערב טוב,

ההקדמה שלך לדעתי מאוד חשובה גם לגבי השאלה שלך בסוף ההודעה- ההקדמה שמספרת כי מדובר באהבה שהיא חד צדדית- בעיקר מצידך. ההשקעה, הנתינה, האהבה, ההקרבה- בעיקר מגיעה ממך. היא עצמה אומרת בפירוש כי מעולם לא התאהבה בך וגם לא נמשכת אליך. זה יכול להסביר את ההתנהגויות השונות שאתה רואה במהלך החיים איתה.

היא מצד אחד מנסה לשפר את המצב לפי מה שאתה אומר אבל באותו משפט אתה גם מציין שהיא לא משתדלת יותר מדי ולא זקוקה לאישורים שלך לצאת עם חברות לנופש... אם כן- האם אתה באמת רואה רצון ומוכנות גדולה מצידה אכן לעשות מאמץ? אתה מספר שאתם תמיד מגיעים לעובדה כי "יש בסיס טוב"- בסיס של מה לדעתך? אם יש בסיס טוב, אזיי שהוא צריך לבוא לידי ביטוי במצבים האלה- שצריך לשנס מותניים - וזה לא באמת קל כמו שזה נשמע, כשאין אהבה ומשיכה מצידה. שוב, גם פה- האחריות מוטלת עליך בעיקר. ושוב אתה חש שאתה שם רק כדי לספק צרכים מסוימים כמו בייביסיטר לילדים..

לצערי העובדה שאתה קרוב לילדה שלך היא אמנם מצוינת כשלעצמה, אבל לא מספיקה כדי לעשות אותך מאושר בתוך הזוגיות. הסיפור לגבי החברות עם הזוגיות הפתוחה- הוא לא באמת האישיו. האישיו הוא העובדה שהיא אומרת לך שהיא לא התאהבה בך מעולם וגם לא נמשכת אליך. והשאלה היא האם אתה מוכן להמשיך להתמודד עם זה. יש זוגות, אפרופו, שכן יכולים והם יחד מסיבות מסוימות וזה טוב לשניהם. האם אתה במצב הזה?

אין לך אפשרות למנוע ממנה שום דבר, רק מפני שהיא אדם אוטונומי בפני עצמו וכפי שכתבת "היא לא ממש שואלת אותך". אני מציעה שוב לחשוב לגבי המשך הזוגיות, ובהנחה והחלטת שאכן אתה רוצה להמשיך אותה- חשוב באיזה תנאי אתה מוכן להמשיך אותה- מה אשתך צריכה לעשות כדי שמשהו ישתנה? והאם היא מסוגלת לכך, לדעתך?

אני מקוה שנתתי לך קצת חומר למחשבה.. הרבה הצלחה.

רינת יקרה,

נראה כי הבחור הינו בחור אחראי. הוא לוקח אחריות על מעשיו ועל מציאות חייו. כאשר נודע לו על ההיריון, הוא סגר סופית את הפרק הקודם בחייו בכדי שיוכל להיות כל-כולו בקשר שלכם ולמיטב הבנתי, לאור המציאות החדשה הזו הוא אף רוצה למסד את הקשר שלכם למרות שהקשר שלכם ידע עליות ומורדות. "פוטנציאל" המשפחה, אשר נוסף לקשר שלכם, מגמד, בראייה שלו, את חוסר היציבות בקשר שלכם ואולי הוא חושב כי מיסוד הקשר והקמת המשפחה שלכם הם אלה אשר ייצבו את הקשר.
התנהלות זו שלו מעידה על כך שמשפחה וילדים חשובים לו.
עד כאן הצדדים הנעימים יותר במבנה אישיותו, כפי שאני לומדת מדברייך.
הצדדים המאתגרים יותר באישיותו הם הצורך שלו בשליטה וההקשבה שלו לעצמו (וכמעט אך ורק לעצמו), לצרכיו ולרצונותיו. חוסר התקשורת ביניכם, ההתעקשות שלו לנהל את חייכם אך ורק על-פי ראיית עולמו, על-פי שיקול דעתו ועל-פי מה שנראה לו נכון, הם התוצאה של שני המאפיינים הנ"ל.
היות ואת התקופה הקרובה אינך רוצה לעבור לבדך, כפי שציינת, ואני מאמינה שגם לאחר מכן לא תרצי בכך והיות שהוא אדם אחראי והמשפחה חשובה אולי כדאי שתנסי להסתכל על חצי הכוס המלאה. הוא יהיה לצידך וידאג לכל מחסורכם. נסי להיזכר בסיבות בעטיין נשארת בקשר הזה כל הזמן הזה, למרות שלכאורה יכולת לקום וללכת בכל שלב. נסי להיאחז בסיבות הנ"ל כאשר את חשה שאת רוצה לקום וללכת.
עבורך, כדי שיהיה לך קל יותר בתוך הזוגיות שלכם ובאופן כללי, אני מציעה שתתחילי לקחת יותר ויותר יוזמה, יותר ויותר אחריות על חייך, רצונותייך וצרכייך, בדומה למה שהוא עושה. פשוט תקבעי עובדות בשטח (ושוב, בדיוק כמו הוא עושה...). ככל שאת תיקחי יותר יוזמה יוותר פחות מקום לשתלטנות שלו. כך, במקום לבקש ממנו שיארגן עבורכם בילוי מאוורר, ארגני את, סגרי את כל הפינות והזמיני אותו.
כאשר את תתנהלי כמוהו, כאשר תקבעי עובדות בשטח, כאשר תבואי ותודיעי לו או תראי לו במקום לבקש שיעשה עבורך ויקשיב לך תשיגי שתי מטרות. האחת, הדברים יתנהלו בהתאם לרצונותייך ולצרכייך מבלי שתאלצי לבקש "טובות" והשנייה, הוא יתחיל להקשיב לך. הוא יקשיב לך כי הוא יאלץ להתמודד עם העובדות שאת תעמידי בשטח וכי הוא ירצה להקשיב לך מתוך הערכה ואני משוכנעת כי הוא יעריך את יוזמותייך כי גם הוא מתנהל כך ולרוב אנו נוטים להעריך ולהקשיב למי שמתנהל כמונו...

מתוסכלת יקרה, כל הסימנים שאת מתארת מראים באמת בכיוון אחד - לא הצלחתם לנתב את הזוגיות לדרך של אהבה ועניין משותף ומענה מוצלח על הצרכים של כל אחד מכם.
לדעתי על מנת לבנות זוגיות טובה, צריך "כלים" טובים. את הכלים הללו אפשר "לקבל בירושה" מבית ההורים,(בצורה טבעית וללא מאמץ, אנחנו פשוט סופגים דפוסי התנהגות ודפוסי ניהול קונפליקטים מהם) ולקוות שיתאימו ספציפית לבן הזוג, וזה ממש לא תמיד קורה, כי בן הזוג פשוט גדל בסביבה הורית אחרת והוא ספג כלים אחרים...
לכן, כאשר יש יותר מדי חיכוכים וריבים שמצטברים ואינם נפתרים, הפתרון היחידי הוא ייעוץ זוגי. וגם כאן - לא כל ייעוץ זוגי הוא אותו דבר. ליועצים שונים יש כלים שונים ודרכים שונות לטפל בבעיות, ולא כל יועץ מתאים לכל זוג.
העובדה שניסיתם פעם ייעוץ זוגי אינה מבטיחה שמיציתם את האופציה הזאת.
אני מבינה מדברייך שבעלך מתנגד לעשות זאת שוב. אני יכולה להבין את ההתנגדות, אבל חשוב ששניכם תרגישו שמיציתם את הכל האפשרויות לפני שמחליטים להיפרד.
נראה לי שאם הוא לא יהיה מוכן להשתכנע, תצטרכי לקבל החלטה קשה כי מאוד לא בריא להמשיך לחיות ככה בבית אחד.

היי,

דבר ראשון, בבקשה! לעולם אל תמהרי "לזרוק" את המילה גירושים בבית, יש למילים משמעות אדירה ואת עלולה להתחרט על כך. מה גם שזה לא בריא להרמוניה ולאנרגיה בבית.

דבר שני, תחשבי קצת על נושא של מיצוי עצמי שלך בלבד ללא קשר לזוגיות. יכול להיות שהתסכול שלך נובע מחוסר סיפוק עצמי- זו תופעה שחוות נשים אחרי לידה בדר"כ. הרי האישה מתמודדת עם קצת יותר מטלות ואחריות מאשר האב.

אל תמהרי להחליט שאתם לא מתאימים, מניסיוני- אותו התוכן שקיים בך עכשיו יעבור איתך לכל מערכת זוגית שבה תהיי, וסביר להניח שכל גבר שתהיי איתו יתלונן על אותם החסרונות. אז דווקא עכשיו כשאת נשואה ויש לכם ילד משותף תבדקי טוב, תלכו לייעוץ זוגי כשהרצון לעשות שינוי ולהחזיר את מה שהיה להווה הוא רצון עז.

בזוגיות צריך 2 ולכן חשוב להקשיב לשני הצדדים- אני בטוחה שגם לו יש מטענים כלפיך.


בהצלחה!

שלום מאי וערב טוב,

אני מנסה רגע להסתכל על העובדה שיש לכם 2 ילדים קטנים ואתם נשואים 3 שנים. מכאן, אני מעריכה, שמיד אחרי החתונה או בסמוך לה כבר היית בהיריון, ולמעשה נכנסתם מתוך "נשואים" ל"הורים" מאוד מאוד מהר, ואחרי כן הגיע ילד נוסף.

המצב הזה של כניסה לשני תפקידים כמעט בו זמנית (בן זוג והורה) עשויה להביא איתה לא מעט קשיים- קשיי הסתגלות, קשיים להתמודד עם השינוי החדש, קשיים בתור הורה וגם בתור בן הזוג- גם פה וגם פה אתה זקוק להרבה מאוד אנרגיות. כשאתה אדם שמתקשה לבטא את עצמו במילים, כפי שתיאר, "לא טוב במילים", זה קשה על אחת כמה וכמה. וכשמגיע הזמן שזה מצטבר ואתה לא יכול יותר- זה מתפוצץ בדיוק בדרך שרצית להימנע ממנה, אבל למעשה לא היתה ברירה- כי היית חייב לפרוק. אצלו זה מגיע גם בצורה תוקפנית למדי.

אז התשובה שלי אלייך היא לא לוותר ולסלוח על כל פעם כי ככה הוא והוא נתון ללחצים. הרי גם את נוטה ללחצים ואת אפילו מגדילה לומר שאת לא לגמרי מקבלת מילות הערכה ממנו. אך כשזה מגיע לויכוח- הוא מבטא את מה שחש באותו רגע באופן קיצוני.

לא כתבת האם יש נושא מרכזי שאתם רבים לגביו- האם זה הטיפול בילדים, האם זה עזרה שלא מגיעה ממנו או כל נושא אחר. אם מדובר במשהו קונקרטי- זה דבר אחד. אם מדובר בהתנהלות רצופה שלו לאורך הזמן שאתם מכירים- זה דבר אחר, וזה יכול להעיד כי זהו אופיו- וזה דבר שיותר קשה לשנות. אבל-

השאלה היא האם שניכם מבינים את הבעיה, האם שניכם מגדירים את המצב כבעיה (מתשובותיו אני למדה שכן), האם שניכם מבינים שכך אי אפשר להמשיך וככל שתמשיכו- המצב עלול להחמיר כיוון שהוא לא מטופל וזה יגרור יותר ויותר תסכולים, ואם אכן שניכם מגדירים את המצב כמצב שמצריך פיתרון- נסי לגייס אותו למצוא את הפיתרון הזה יחד איתך. אם זה לשבת מול האינטרנט ולברר מה עושים במצבים של ויכוחים וקונפליקטים- איך פותרים קונפליקט בזוגיות בצורה טובה יותר, אם זה לגבי העובדה שהוא עצור יותר ומתקשה לבטא את עצמו, וכשחייב לבטא זה יוצא בצורה קשה ומכוערת יותר. גם לדברים האלה יש פתרונות. יש דרכים לטפל בבעיה כמו תוקפנות או חוסר תקשורת, או תקשורת לא נכונה וכו'.. אבל לפני שמגיעים לפתרונות, נשאלה היא- האם גם הוא, כמוך, מבין- שאין מנוס אלא למצוא פיתרון שיקל על החיים ביחד? האם גם הוא מבין שאם המצב הזה נמשך- הזוגיות עלולה להישחק יותר?

במקביל- עלייך לעמוד על דרישתך לטפל במצב. עלייך לשדר לו כי אינך מתכוונת לקבל את התנהגותו ההרסנית כל עוד היא לא מטופלת. זה לא אומר שאת לא אוהבת אותו- זה אומר שאת אוהבת את עצמך, מכבדת את עצמך, ורק ככה את תהיי מוכנה להמשיך הלאה- יש לטפל, אבל ביחד.

...

אסף היקר, הדפוס שאתה מתאר אותו בא כנראה לשרת משהו אצלך.
ההשערה שלי היא שאתה יותר חושש מדבר מסויים מאשר מפני האפשרות שהקשר יסתיים.
הניחוש שלי הוא שאתה חושש מאוד שמא הבחורה לא תרצה אותך והיא זו ש"תיזרוק" אותך, ועל כן אתה "בונה תיק" מן ההתחלה כנגדה, וממהר לחתוך את הקשר, שמא היאתמצא חן בעיניך יותר מדי, ותישאר איתה, ואז אתה חשוף לאפשרות שאולי אתה הוא שתיזרק...
בדוק נא עם עצמך, האם קרה לך אי פעם שמישהי הפתיעה אותך וחתכה את הקשר איתך בפתאמיות? וזה פגע בך מאוד? שבר את ליבך? אם זה אכן קרה לך - אזי הדפוס אותו אתה מתאר עושה לך שירות פסיכולוגי - הוא מפחית את החרדה שלך שמא מישהי תעשה לך זאת שוב, ושומר עליך מפני היפגעות נוספת. זה סוג של מנגנון הגנה פסיכולוגי.
אם זה כלל לא קרה לך אף פעם - אז יש לחפש את הסיבה בקושי באינטימיות רגשית, ואולי גם בתחום הסקס. יתכן שאתה נמנע להגיע למצבים אינטימיים.
אני מציעה לך לקחת קצת ייעוץ פסיכולוגי ולבחון את שתי האפשרויות אותן ציינתי, ויתכן שתעלה עוד אפשרות בתוך התהליך הזה.

אשמח לשמוע מה אתה אומר על ההסברים שלי,

ואשמח גם לשמוע משתתפים אחרים בנושא זה.

הי נתן,
אני מצטערת לקרוא את מה שעובר עליך, נשמע שמה שאתה עובר מאוד לא קל לך וגם מפתיע אותך לאור כך שעד לפני שנה הדברים נראו לך אחרת לגמרי.

לכאורה, לפחות ממה שכתבת פה- נראה שמבחינת בת הזוג שלך הקשר לא מה שהיה ונראה שהכיוון שלה הוא לא להמשיך אותו- היא לא חוגגת איתך, לא משקיעה בזוגיות כבעבר, מספרת לך כי האהבה נגמרה, אומרת לך שנמצאת איתך מתוך הרגל ונוחות (אולי בגלל הפינוק וההשקעה שלך נוח לה להישאר) וכל אלו סיבות מאוד לא טובות להמשיך לקיים זוגיות.

יש פערים ביניכם שיש לתת עליהם את הדעת בשלב הזה- כמו הגיל, שבכל זאת, משפיע לפעמים על תפיסות העולם השונות. ויש גם פערים רגשיים שניכרים ממה שאתה כותב- היא לא מרגישה שאתם תופסים את החיים אותו דבר, אתה מרגיש כלפיה אהבה גדולה והרבה רצון להשקיע בה, בעוד היא לא עושה צעדים בכיוון הזה כבר.

כל עוד תחזר ותשקיע ותהיה רומנטיקן חסר תקנה- סביר להניח שהיא תמשיך להיות הסרבנית וזאת שלא משקיעה. אני יודעת שזה קשה מאוד ליישם את ההצעה שלי, אבל תנסה בכל זאת- לנתק מגע לתקופה, אפילו קצרה, כדי לתת לך ולה זמן לחשוב על הכל, מהתחלה. אם מדובר במשבר שנמשך כבר שנה- אני לא רואה מנוס, אלא לקחת פסק זמן קצר מהקשר הזה, למרות שנראה שאתה מאוד מאוד רוצה בו.

יהיה קשה להמשיך לקיים קשר זוגי עם בחורה שלא משקיעה בו לדעתך, שמשהו בה כבה ונסג.. רק זמן לבד עם עצמה יוכל להגיד האם היא תרצה לשקם את הקשר.

בהנחה וכן, אולי כדאי לשקול ייעוץ זוגי, לאור כך שיש גם עניינים סביב נושא האמון- שלה כלפיך לאור התנהלויות מצידך שלא היו נכונות בזמנו (שקרים וכיוצ"ב). ברור שלא היתה לך כוונה רעה, אך לצערנו זוגיות עלולה להתפורר ממצבים כאלה, של משברי אמון, ואם חשוב לך לשקם את הקשר- אולי כדאי שתנסה לשקם אותו עם עזרה של מטפל זוגי- אבל זה רק לאחר שביררת האם היא עצמה מוכנה לתת לקשר עוד הזדמנות.

אהלן מתן,
וואו , אתה נשמע ממש טעון.
אני לא יודעת מה היה השקר ששיקרת לה, אבל אני יודעת שמאוד קשה להחזיר את האמון אחרי שמשקרים לך... גם אם השקר קטן.
תאמין לי, גם לה מאוד קשה עם המצב, והיא מאווד אוהבת אותך.
לפי דעתי אתה צריך לעבוד על האמון של הקשר ופחות על מתנות ושירים. אין ספק בשזה מאוד כיף שמפנקים אותך. אבל זה לא קל לעבור הלאה אחרי שקר.
בנוסף לזאת אתה יכול לפנות לייעוץ זוגי, יועץ זוגי יוכל לתת לך את התשובה המקצועית ביותר כיצד עלייך לפעול. ע"י טיפול זוגי אפשר לפתור רבות מהבעעיות.

החשוב ביותר זה לעבוד על הקשר הזה ולא לוותר , לא לך ולא לה.
אהבה זה כולכך חשוב בחיים !

אני לא מוסמכת או משהו, אבל רציתי לענות לך מה דעתי: אני חושבת שרצוי שתשים לב לפערים ביניכם: ילדה, 10 שנים, עסק כלכלי...עושה לי רושם שאתה ילד לעומתה ולכן זה לא מצליח..

שלום מתן,

אם זה יעודד אותך אז חבר טוב של המשפחה עם סיפור דומה לשלך...כשהוא היה בן 27 והיא בת 37+ 2 ילדים התחילו מערכת יחסים שעדיין משגשגת והיום הם נשואים עם תוספת של 2 ילדים משלהם.

ועכשיו לעניינך, אתה נשמע חסר שבע רצון מהקשר ובלי קשר לפער הגילאים.

תחשוב טוב על עצמך ועל הרצונות שלך, תפסיק לרצות אחרים וכבודך הוא אמור להיות זהה לכבודה.

עם כל הכבוד גבר הוא אמור להיות ראש המשפחה ,להוביל ולתת את התמיכה והחוזק. ברגע שגבר מסורס על ידי בת זוגו זו עלולה להיות תחילתה של ירידה משמעותית בקשר.

תרים את עצמך, תבנה את הביטחון העצמי שלך מחדש ותבחן טוב למה אתה שואף בחיים, לאיזו זוגיות ואיפה אתה ממוקם בזוגיות הזו שאתה שואף אליה.
ודרך אגב, יכול מאוד להיות שברגע שהביטחון שלך יעלה היא תזהה זאת ותעשה שינוי אדיר לטובה.

אני מאחלת לך המון בהצלחה....ואל תתפשר בחיים כי מגיע לך הטוב ביותר!

לירון היקרה, את מעלה שאלה לגיטימית שהמון זוגות נתקלים בה לאחר שהזוגיות עוברת את תקופת הריגוש הראשוני.
בתחילת הקשר, הריגוש המיני המוגבר נוצר בין היתר בגלל פעילות אינטנסיבית של המוח - הרבה מחשבות ופנטזיות ומשאלות ורומנטיקה שממש מפוצצת את המוח ומקרינה לכל הכיוונים - כולל עלייה חדה בריגוש המיני ובתשוקה. כלומר - אם אין דחייה גופנית בסיסית בין בני הזוג - כל הפעילות הפנימית המוחית הזאת בשלבים הראשונים - יוצרת המון תשוקה ועוררות מינית.
אבל כאשר עובר זמן, יש רגיעה בפעילות המוחית, וחלה התרגלות, והריגוש יורד. הפנטזיות,שמאוד יכולות לעזור בבניית העוררות המינית - אף הן דועכות, כבר אין צורך לדמיין איך זה יהיה איתו כי כבר למדת וחווית במציאות את הדברים.

ואז נדרש משהו אחר על מנת ליצור תשוקה מינית.

יש זוגות ברי מזל שיש ביניהם משיכה חייתית טבעית, ללא צורך בפעילות המוחית הנוספת. זה עניין פיזי כזה, של ריח, של מגע, של מראה חיצוני של מחוות ושפת גוף.

אבל רוב הזוגות זקוקים למשהו נוסף, כי רמת המשיכה ביניהם היא בינונית. היא מספיקה להתחלה כפי שתיארתי, אבל לא מספיקה להמשך.
ובמקרה הזה - צריך לתגבר את הנתונים הטבעיים בעזרת טכניקות ומיומנויות, והרבה למידה הדדית:
למשל להבין ולתקשר את הצרכים הרגשיים והפיזיים סביב סקס, שיכולים להיות שונים אצל כל אחד. לשם כך נדרשת כמובן המון פתיחות וחוסר ביקורתיות.

למשל הרבה זוגות לא מעניקים זה לזו את הצרכים הבסיסיים בסקס. הרבה פעמים האישה זקוקה להרבה רומנטיקה, מילים יפות, חיזור, מחמאות, חיבוקים, ליטופים, משחק מקדים ומזמוזים בסגנון גיל ההתבגרות, כי הדברים האלו גורמים לה להיכנס לעוררות מינית, וזה לוקח זמן. הרבה פעמים הגבר רוצה להתחיל מייד עם חדירה, ולא מתאים לו להשקיע (בכל מה שכתבתי). ואז מתחילה התנסות שלילית עבור שניהם. היא לא מצליחה להיכנס לעוררות מספקת, והוא מרגיש שהיא לא בעניין וזה מוריד לו עוד יותר והוא עוד פחות משקיע בכיוון שחשוב לה.
מה שתיארתי הוא דוגמה לתקשורת לקוייה בסקס, מצב מאוד נפוץ, שבו כל אחד מבני הזוג מרגיש שהוא לא מקבל וגם לא יקבל בעתיד את מה שהכי מדליק אותו והוא זקוק לו על מנת להרגיש רצון בסקס או תשוקה. זה ממש מכבה את התשוקה.
מכיוון שכתבת על עצמך שפעם אהבת סקס, ההשערה שלי היא שמה שקורה ביניכם בא מן הכיוון הזה.

על כן - אל תרימי ידיים. יש מה לעשות. ניתן לבנות ביניכם תקשורת מינית פתוחה, ללא ביקורת, וליצור הקשבה וקבלה לצרכים של כל אחד מכם. זה דורש למידה. רצוי לעשות זאת בייעוץ זוגי/מיני.

תנסי להפסיק לקחת גלולות ל 3-4 חודשים והשתמשי באמצעי מניעה אחר, לאחר התיעצות עם רופא, כמובן.

היי,

במידה ואת נוטלת גלולות למניעת הריון- יש סיכוי שזו הסיבה. גלולות ידועות כמדכאות חשק מיני.

מעבר לזה, אישה היא מזוודה של הורמונים, ישנן כאלה שמספרות שאין להן חשק מיני לתקופה ארוכה מאוד מהלידה...

אני חושבת שחשק מיני אצל האישה תלוי בגיל וגם בגורמים אחרים.


בהצלחה!

הי שרון,

אני מבינה את ההתנגדות הנחרצת שלך לעישון.. בעיקר כשיש ילדה בבית. העינין הוא כזה- ככל שתגבילי אותו יותר ותתרגזי- סביר להניח שהוא מצידו ינסה לשמור הדוק וחזק יותר על החופש שלו. החופש שלו, כנראה, מתבטא בפעם ב.. הזאת שהוא רוצה לפרוק ולהשתחרר מ"לחצי היום יום" וכיוצ"ב.

אם מדובר בפעם ב, בבילויים עם חברים ומדובר "רק" בסיגריות אולי אפשר לנסות להניח לזה, לפחות לכמה חודשים טובים, כדי שהוא יחווה ממך ששיחררת. אם עד כה הוא לא עישן בכלל ופתאום התחיל- יש סיכוי טוב שכך זה גם יעלם. כי יש הרגלים שבאים לתקופה, ונעלמים. את מצידך צריכה לעשות עבודה מירבית עם עצמך- לנסות להבין שעצם ההרפיה מהנושא היא יכולה דווקא לזרז את ההחלמה שלו מההתמכרות הקטנה הזאת. יתכן והסיגריה מהווה לו את מקום המפלט הזה, את הרגשת החירות הקטנה שלו- נסי לתת לו את זה. יש גברים שיעלמו מהבית לשעות, יש גברים שיברחו למחשב, ויש גברים שיעשנו סיגריה (נכון לשני המינים). ולו רק כדי לחוות קצת בריחה וחופש.

מה שכן, כדי שלא תחושי לא נוח להתקרב אליו (ואת זה צריך להגיד לו), כשהוא חוזר מבילוי הוא צריך להוכיח שהוא רוצה בקירבתך, ואם עישן, מן הראוי שיתקלח ויתרענן, ולא יישאר בקירבתך עם הריח הלא נעים הזה- כי כאן כבר מדובר על עיניינים שיכולים גם לגרוע מהאינטימיות ומהקירבה שלכם. "על טעם וריח אין להתווכח".

אני מאמינה שאם תוכיחי שאת מספיק אצילה כדי להבליג על הפעמים האחדות שהוא מעשן, סיכוי טוב שהוא יקרא אותך ויראה שזה לא אישיו, וייתכן וירד מזה, או לפחות יחווה כמה את מתחשבת בהנאותיו וברצונו החופשי- ויוכל להתחשב גם בך ולאט לאט להרפות מזה ביוזמתו. אך חשוב שתעבדי על איפוק וסבלנות, זאת הדרך היחידה.

מבחינת מקלחת אחרי שהוא מגיע הביתה עם ריח של סיגריות, הוא תמיד מתחשב ונכנס להתקלח. אני אנסה להרפות, למרות שהוא כן עישן בעבר (בסביבות גיל הצבא וה20 המוקדמות הוא כן עישן אבל לא מעשן כבר קרוב ל6 שנים, אם כי תמיד היה לוקח סיגריה בפעם ב... אלא שעכשיו זה כבר לא פעם ב.. זה כל כמה ימים).
אני פשוט מפחדת שזה יהפוך למשהו קבוע ואז אני לא מסוגלת לחיות עם זה.
בכל מקרה אני אנסה לשחרר עד כמה שאפשר, נראה שמה שאני עושה אכן לא מועיל ואף להפך.

שוב תודה.

שרון.

הי שוב שרון,

כל הכבוד על היכולת שלך לנסות לשנות גישה.

אני מאמינה שהמוכנות שלך והגמישות שלך בעינין תפעל לטובתך בסופו של דבר- הדדיות היא גם בדברים האלו.. אני מאמינה שבן זוגך מאוד יעריך אותך. העובדה שמתחשב בך מספרת אף היא על הערכתו אלייך, וזה דבר שיש תמיד לזכור אותו ברגעים הקשים האלה.

לא נשמע שהוא "מכור קשה", יותר נראה לי שזה מקום מפלט עבורו- וזה אמנם לא שיא הבריאות, אבל זה "בסדר". נפרגן לו..

אשמח להתעדכן איך מתקדם..

הרבה הצלחה.

קיבלתי קצת פרופורציות


אמשיך לעדכן.


שרון

ערב טוב ליאור,

אני מבינה שאת מרגישה שלבעלך אין מספיק "עמוד שידרה" כדי לבוא ולהגיד להוריו דברים שמפריעים לו ושם אותם באחריותך. זאת אכן תחושה לא נעימה בכלל. ייתכן והוא מאוד חושש מתגובתם או חושב שאם הוא יסביר את הדברים דרכך- הם יותר יבינו.. מה שגורר תגובה דווקא אחרת ולא קלה מולך.

שמירת היחסים עם החם והחמה היא מאוד חשובה ומשמעותית להמשך הקשר ואת צודקת שזה דבר שיש לתקן אותו או לפחות לשפר את מה שכרגע קורה.

האם יש סיכוי- שאם את דווקא תתקשרי ותציגי את דעתך מולם- יהיה קל יותר? למשל בנוגע לתינוק- ברגע שהאמא מסבירה אולי קל יותר לקבל את זה. מה גם, שה"עיקוף" הזה דרך בעלך מתבטל באותו רגע. אם את עומדת מולם כך גם הקשר יכול לאט לאט להתקרב, כי אין תחושה שאת "מסתתרת" מאחורי בעלך- שזה הרי מה שקורה כשהוא מדבר בשמך, לא? למרות שההפך הוא הנכון.. מבחינתך.

במקביל, כדי לקדם את הקשר ביניכם, כדאי לבוא יותר, להתקשר יותר, להתעניין- אפילו אם זה יראה לך מלאכותי בהתחלה, זה חשוב לקשר שלך ושל בעלך, ושלך ושל המשפחה שלו.

יש להפריד בין הזוגיות שלך ושל בעלך, לבין ה"זוגיות" מול החם והחמה. כרגע בעלך לא יכול לשרת אותך נאמנה מולם, לפחות לא כמו שאת רוצה. נסי לבוא הפוך על הפוך- סלחי לו, ותרי לו, הרפי את המשימה הקשה הזאת ממנו (הוא קרוע גם הוא בין שני עולמות) ועמדי מולם את- כפי שאת- עם כל האיכויות שבך, שאולי הם לא פגשו עדיין... נסי להראות להם את הצדדים הטובים שלך בזכות עצמך, ולא שהוא ייצג אותך- כי כרגע זה לא משרת אותך.

עם הזמן, את אולי תראי שגם הקשר איתו יהיה טוב יותר בעינין הזה- וכבר לא יהיה צורך שלו להסביר "אותו" דרכך. לא תמיד אפשר לצפות מבן הזוג לשרת את כל הצרכים.. לפעמים זה גדול מדי לתקופה הנוכחית, ואולי אם דווקא את תעשי את הצעד ותנהלי את המצב- את תופתעי לגלות שגם רושם שנוצר- אפשר לתקן. ויהיה טוב לכל הצדדים.. גם לתינוק הקטן שלך. וגם זה חשוב לא פחות.

שההורים שלו מאוד בעייתיים, הם פוסלים כל דבר שאומרים להם שהוא מנוגד לדעות שלהם
הרבה פעמים אמרתי להם את דעתי והם פוסלים אותה, אומרים שאני מדברת שטויות, ועל כל דבר הם מתווכחים וזה מאוד מאוד מתיש לדבר איתם ולעמוד מולם
פשוט אין עם מי לדבר

הי שוב ליאור,

אני מבינה את הקושי, זה בעיקר מתסכל כשאת יודעת שאין מה לעשות- והם חלק ממשפחתך ויש להתמודד איתם כך או כך. ולכן, בגלל שאין אפשרות להוקוס פוקוס, אלא רק ל"מזער נזקים", אני מציעה שתתנהגי בחוכמה- תהיי דיפלומטית איתם- את לא חייבת להביע את דעתך כשאת יודעת שזה יגרור תגובה לא ראויה מצידם. את יכולה להקשיב, להנהן, ולא תמיד להיגרר לויכוח- נסי לזהות מראש מוקדים שעליהם תוכלי לדלג..

כשפרטנר מולנו רואה שאין שותף לויכוח- סביר שיסוג בסופו של דבר. כי כל עוד את נגררת למקום הזה- קל מאוד להיסחף. אז העבודה קשה, אבל אפשרית עם הזמן. בהתחלה יהיה קשה ונורא תתרגזי ותאלצי לעבוד קשה כדי לא לענות, אבל בהמשך המקום הזה של ההבלגה ישרת אותך בעוד מצבים. בכל מקרה את כותבת ש"אין עם מי לדבר". לכן פשוט אין מה להיגרר למקומות האלה.

הדבר השני החשוב שאני רוצה להעביר לך הוא שההפרדה חייבת להישמר- ההפרדה בין הביחד שלך ושל בעלך- שהוא חשוב לך גם כבעל וגם כאבא, וה"ביחד" עם ההורים שלו. מאוד חשוב לא לגרור אותו לשם- הוא לא באמת אשם בתגובות שלהם, אבל הוא כן יכול לעזור בכך שלא יעשה את המצב גרוע יותר; לא לעודד או "לחמם" מריבות פוטנציאליות, את זקוקה לתקופה של שקט גם מבחינתו ומבחינת ההתנהלות שלו. בקשי ממנו שלא ידבר בשמך, ואם מייצג אותך או דעה שלך- שיעשה זאת בחוכמה ובצורה נאמנה. את יכולה להראות לו את המענה שלי אם את מרגישה שקשה לך להעביר לו את המסר. הזוגיות שלכם צריכה להיות בראש סדר העדיפויות. את ההתנהלות בתוכה אפשר לשנות- אבל את ההתנהגות של הוריו, לצערנו אי אפשר לשנות, אפשר רק להתמודד- ואם כבר מתמודדים- כדאי להיות דיפלומטיים, יש לך את הכלים לזה.

אשמח לדעתך, שבת שלום.

אתי יקרה,

צר לי שכך את חווה זוגיות ונישואין.
למיטב הבנתי לבן-זוגך יש צורך מאוד חזק (אולי אף בלתי-נשלט) בשליטה. הדברים צריכים להתנהל בדיוק באופן שמתאים לו, באופן שהוא חש, באופן שהוא רואה לנכון. אם משהו נאמר שלא בהתאם לכך הוא חש צורך ל"סדר" את זה ולתקן את ה"טעות" בהקדם ולכן הוא מנסה לחנך אותך ומעניש אותך, כפי שכתבת, מתעלם ממך במכוון ומאיים לעזוב. הוא מאוד נאמן לתחושותיו ולרצונותיו ונראה שהוא נאמן להם ולהם בלבד וזאת מבלי להתחשב בך, בתחושותייך וברצונותייך. זאת גם הסיבה שכאשר את אומרת משהו הוא מתייחס לאופן שבו הוא הבין את הדברים ולא למה שהתכוונת באמת לומר.
בנוסף לכך נראה כי יש לו נטייה לאלימות. לכנות אותך "דפוקה" זו אלימות מילולית, שלא לדבר על כך שאין מקום למילים שכאלה באופן כללי ובוודאי שלא בקשר זוגי.
התקשורת ביניכם לקויה. הוא מקשיב לעצמו בלבד ולך כבר אין כוחות נפשיים לנסות ולהסביר את עמדתך. התנהלותו מרחיקה ביניכם פיסית ונפשית כאחד ולכן את מתכנסת בשתיקתך ומתקשה לקבל באהבה את חיבוקיו ומגעו.
המצב, כפי שהוא היום, לא בריא ולא יחזיק מעמד לאורך זמן היות וסביר להניח שאת לא תוכלי להמשיך כך לאורך זמן ואת גם לא צריכה. כמו לכל אחד מגיע לך לחוות זוגיות טובה ותומכת המושתתת על אהבה, תמיכה, פרגון ותקשורת אמיתית (בניגוד לתקשורת הקיימת בביתכם היום) כמו גם, על הדדיות ושותפות. זוגיות אשר תאפשר לך לצמוח ולהתפתח לצד התפתחות הזוגיות שלכם.
היות ונראה כי היית רוצה לנסות לתת לזוגיות שלכם הזדמנות נוספת וכי את אוהבת אותו אולי יש מקום לשקול אימון/ייעוץ/טיפול לזוגיות על-מנת להתחיל ולתקשר נכון ו"בגובה העיניים". תקשורת זורמת ופתוחה תאפשר אווירה שונה בביתכם, אווירה נינוחה ונעימה יותר.
יחד עם זאת עלייך להביא בחשבון כי הצורך שלו בשליטה לא ייעלם כמו גם נטייתו לאלימות. חשבי היטב האם הוא האיש עימו תרצי לחלוק את חייך, האם הוא האיש הנכון לך.

סבתא יקרה,

בתחילת דברייך את פונה למשהי העונה לשם ענבל.
לנו אין ענבל באתר. שמי מוניקה ואנסה לסייע כמיטב יכולתי.

בראייה שלי יכולת כלכלית אינה מקנה זכויות יתר ובוודאי שלא את ה"זכות" להתנהל בהתנשאות כלפי האחר, יהיה מי שיהיה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על משפחה.
יחס של כבוד לזולת חייב להתקיים כבסיס ליחסי האנוש בכלל ולמערכת בין-אישית בפרט ולא משנה מה מהותה. בניגוד לכבוד ההדדי אשר חייב להתקיים, הדדיות בקשר (מי מתקשר למי יותר, מי מסייע לאחר יותר, מי משקיע בקשר יותר וכד') לא חייבת להתקיים, אף על פי שהדדיות משפרת את איכות הקשר ויוצרת מצב אידיאלי שבו שני הצדדים מאוד מאוד רוצים לשמור על מערכת היחסים, פשוט כי נעים להם וכי בשעת צרה, כמו גם בשעת אושר ושמחה, יש עם מי לחלוק ואת מי לשתף.
התנהלותך כלפי מחותנייך, כפי שעולה מהדוגמא אותה הבאת, הינה התנהלות אנושית מכובדת וראויה וזאת בניגוד להתנהלותם כלפייך ו/או כלפי בנם ובתך בכל הנוגע אלייך. להתקשר ולאחל חג שמח, אומנם, אינם חייבים אך זה בהחלט היה יכול להיות נחמד מצידם והיה יכול ליצור אווירה נינוחה ונעימה יותר לכולכם. אולם, לבקרך בבית-החולים ובוודאי להתקשר ולדרוש בשלומך, נראה לי בסיסי ושוב, על אחת כמה וכמה לאור הקרבה המשפחתית.
התנהלותם גורמת לאווירה עכורה, למריבות מיותרות ולריחוק. במקום לדבר ולתקשר הם מעדיפים להעביר מסרים פוגעניים, מעליבים ומסכסכים באמצעות בנם ובתך. מעבר לעובדה שהתנהלותם אינה מכובדת ואינה ומכבדת, לא אותם, לא אותך ולא את בנם, היא גורמת לקרעים במשפחה ובין בנם לאשתו, בתך. קרעים אשר עלולים לגדול למימדים שיהיה קשה מאוד לאחות לאחר מכן.
אני מאמינה שהם רוצים באושרו של בנם ואילו ידעו למה התנהגותם גורמת לבנם מול אשתו הם היו "מוציאים" אותם מה"לופ" הזה.
אני מסכימה איתך שהמצב הזה הינו בגדר בלתי-נסבל ואינו יכול להמשיך. אולם על-מנת להגן על בתך ובעלה, על-מנת ליישר את ההדורים לעומק, יהיה עלייך לנהל את השיחה שאת רוצה לנהל עם מחותנייך ולא עם בנם. למרות אי-הנוחות הכרוכה בכך, הרימי להם טלפון והזמיני אותם להיפגש. נהלי עמם שיחה רגועה, נינוחה ומכובדת.
הכיני את עצמך לפגישה עמם. אם יש צורך, הכיני רשימה מסודרת של הדברים שחשוב לך לומר ומה ברצונך להשיג בשיחה הזו. קחי את "פיקוד" על השיחה כך שהיא תתנהל באופן שאת רוצה על-מנת שתוכלי לממש את מטרותייך.
אשמח אם תבחרי לעדכן אותנו כאן בפורום ו...שיהיה בהצלחה!