פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אני יקרה,

נראה שהתחושות שלך די מבולבלות והדבר מוצא את ביטויו גם בפנייתך, באופן כתיבת הדברים.
מחד, רצית זוגיות בחייך, זוגיות עם בחור אחד ולא עם "שותפים" מתחלפים, מאידך, כעת, כאשר את נמצאת בזוגיות יציבה יותר את חשה מעין לחץ ותחושת חנק.
את כאילו רוצה אבל...לא לגמרי. אחד הדברים המאפיינים את ה"יחד" הוא השיתוף. כל אחד משני בני-הזוג משתף את השני, מתוך בחירה ורצון חופשי, בחוויותיו. השיתוף מאפשר מעורבות של אחד בחיי השני ותורם לקרבה וליצירת תחושת ה"יחד", כך שגם אם לא נמצאים יחד בכל רגע ולא חולקים יחד בכל החוויות, משתפים זה את זה בעשייה, במחשבות, בלבטים, בתחושות ובחוויות בזמן ה"לחוד" ומאפשרים לבן/בת הזוג להביע דעה ולחוש שותף ומעורב.
את מתקשה לשתף את בן זוגך בחוויותייך לאורך היום, את אפילו כועסת כאשר הוא "מבקש דיווח". ההתעניינות הטבעית שלו גורמת לך לתחושת חוסר נוחות. בנוסף, את לא חשה כל צורך לדעת מה עבר עליו במהלך היום ואת גם לא מראה התעניינות ולא שואלת אותו. כך יוצא שלעיתים את חשה שאין לכם על מה לדבר. אם את לא משתפת, יוצרת תחושה של "לא צריכה לדווח לך" ולא מתעניינת בחוויותיו לא תוכלו ליצור שיחה קולחת, נינוחה ונעימה, שיחה אשר תאפשר לשניכם זמן איכות נעים ותחושה של רצון להיות יחד מתוך עניין וכיף משותף.
ציינת כי אתם יחד כחודש. הקשר שלכם חדש יחסית. לאור זאת, אולי יש מקום לאפשר לקשר להתפתח ולהעמיק. אולי העובדה שהוא נמצא איתך כבר חודש ולא מאסת בו בחודש הזה מעידה על כך שבכל זאת הוא עשוי להיות נכון עבורך. אולם לא תוכלי לדעת זאת ו/או לחוש בכך אם לא תאפשרי שיתוף, מעורבות וקרבה.
אם לאחר פרק זמן נוסף עדיין תחושי "שזה לא זה", שחררי. אולם, ראשית נסי לשחרר את עצמך לתוך הקשר לחלוטין, נסי להיות שם באמת, לא כאילו את עושה לו ולקשר טובה. נסי גם ליזום ולא רק להראות קצת נוכחת.

שלום פ' ובוקר טוב,

קודם כל נפלא שלבן זוגך ולביתך המתבגרת יש קשר טוב. זה דבר שיש לבנות אותו לאורך זמן (מישהו חדש בחיים של אמא שלי, מישהו "לוקח לי אותה", וכד'), ולכן מה שכבר נוצר הוא מצוין ויש לשמר אותו מכל משמר- אם כוונתך להמשיך בקשר רציני עם בן זוגך לאורך זמן. ככל שהוא יצבור אצלה נקודות טובות- כך היא תהיה לטובתך.

לגבי הסוגיה שהעלית, יש כמה דברים-
אחד הוא, לנסות להציע לה יום כיף של שתיכן בלבד, לא רק לעכשיו, אלא בכלל- אחת לחודש לדוגמה, בו ששתיכן יוצאות ומבלות- בית קפה, סרט, כל דבר שהיא אוהבת. וזה יכול להרגיע מעט את המקום הדחוף שלה לצאת רק איתך.
דבר שני, לשאול אותה למה היא רוצה לצאת לבד, ומה בדיוק היא תרגיש אם תצאו שלושתיכם- האם היא חוששת שתהיי רק איתו ולא תתייחסי אליה, וכד'. אם את רואה שיש הבנה מצידה ויש רצון מצידה לנסות בכל זאת לצאת יחד- עודדו אותה ותמצאי זמן להיות רק איתה גם בחופשה הזאת (כדי שהיא תחוש חוויה חיובית ותבוא איתכם שוב בעתיד). בכל אופן, ההמלצה שלי היא לא לעשות דברים שכרגע יכולים ליצור התנגדויות לבן זוגך- כי חשוב הקשר ביניהם, מאוד חשוב.

אני מאמינה שאם היא תתנגד נחרצות ולא תסכים בשום אופן לנסות חוויה משותפת של כמה ימים- בן זוגך יוכל להבין את זה, ולדחות את החוויה הזאת לשלב מתאים יותר. בכל אופן חשוב ליצור הידברות אמיתית עם הילדה, לשוחח איתה על הקשיים שלה ואיך היא תרגיש כן בנוח בחופשה- למשל, מה היית רוצה לעשות יחד? באיזה מצב את תחושי שייכת, וטוב איתנו..?

כך או כך, חשוב לשמר את הקשר הטוב שנוצר בין הילדה לבן זוגך. כל עוד זה ישמר והיא תאסוף חוויות טובות איתו- כך יהיה קל יותר גם בהמשך.

בוקר טוב שירלי,

את מתארת קשר לא קל, שיש בו מספר מרכיבים- כמו פער ביגלאים, פער בחינוך שקיבלתם, הפער המשמעותי הוא שאת גדלת בבית רגיל בעוד אותו "נטשו" (בחוויה שלו) למשפחות אחרות. יתכן והוא עבר בין כמה משפחות, דבר שמחדד יותר את התחושה שהוא צריך להתמודד לבד עם החיים. ומהמודל הזה- של התמודדות והישרדות לבד- הוא משליך גם על קשרים זוגיים, כמו שאת חווית למעשה. המשברים בחייו הם משברים שהתמודדות איתם חייבת לבוא לבד, ללא שותפים- כי זה מה שהוא חווה כל החיים. ילד, שגדל ללא אמא ואבא (משלו), ועובר בין משפחות - חווה חוויה קשה מאוד של בדידות, הישרדות ובעיקר "לבד". וזה יכול להסביר לנו מה פשר ההתנהגויות שלו כאדם בוגר.

המשפט "הגיוני שאהבה יורדת אחרי חודש חודשיים ואחרי עסק מפסיקים לאהוב"- להערכתי לא, זה לא ממש הגיוני. הגיוני אולי שיהיו מתחים סביב עסק משותף (להבנתי עבדתם יחד), לחצים ויותר מדי עומס על הזוגיות. אך מפסיקים לאהוב מסיבות אחרות- סיבות הקשורות לדינמיקה הזוגית, ולאופי של בני הזוג.

לאורך הקשר את ביטלת את עצמך ולמעשה לא נתת "לך" ולצרכייך מקום אמיתי בקשר. את חששת לריב כדי לא ליצור מצב של אי נעימות, וזה קורה לכולנו- אנחנו אוגרים בבטן כדי לא להוציא את זה בזמן לא מתאים, אך לרוב זה נצבר ונצבר עד ש..יש "בום". את לא רצית להתווכח כיוון שהוא לא יודע להתמודד עם ויכוחים ומשברים- הוא "לבד", הוא לא כל כך יודע "להיות שותף" מהבחינה הזאת והוא מעדיף להיפרד ולחזור לדפוס שהוא מכיר: להיות לבד (ושוב זה בהתייחסות לעברו- וזאת נקודה חשובה).

לא תמיד הלב שלנו שואל אותנו אם לאהוב- הוא פשוט אוהב. לרגשות יש עולם משלהם, ולפעמים אנחנו אוהבים אנשים שלא תמיד מתאימים לנו, לפחות לא לאורך זמן. הגיוני וטבעי שעוד יהיו לך רגשות אליו- היית איתו זמן לא מבוטל בשלב חשוב מאוד של חייך. יש קשרים שלא טובים לנו ולבריאות הנפשית שלנו, אבל אנחנו עדיין רוצים להיות בהם- זה קורה. למרות שזה מוזר מאוד. אבל לרגשות- עולם משלהם. השכל שלך מספיק חזק כדי להגיד לך שלא טוב לך איתו, וזו הסיבה שאכן לא כדאי לך לחזור אליו, לאור חוסר ההתמודדויות שלו והקשיים שלו להתנהל בתוך משבר. (ולא באשמתך, אלא מתוך דברים שהוא עבר בעצמו).

ההצהרות שלו- שהוא לא יוותר עליכם, היו נכונות כנראה לאותה תקופה. שוב, העסק הוא בגדר "טריגר", או סימפטום, הוא לא הסיבה לפרידה. פרידה מתרחשת כאשר הדינמיקה והיחסים פשוט לא עובדים יותר. שמשהו שם יותר מתסכל מאשר טוב. העסק אולי חידד את הקשיים, אבל לא מעבר לזה. הפרידה התרחשה דווקא בשל היחסים שנוצרו ביניכם.

אז אין לי ספק שהוא אהב אותך ובאמת האמין שתהיו יחד לאורך שנים, אך החיים משתנים והנסיבות משתנות, ההתמודדויות הן מורכבות במהלך קשר ארוך- וזה לא תמיד קל, בעיקר לא לאדם כמוהו. היי חזקה, ולמדי מהקשר הזה הלאה- לא לוותר על עצמך בקשרים, תמיד להגיד ולהביע את צרכייך ורגשותייך, ולבדוק איך השותף שלך מתמודד עם משברים וקונפליקטים- כי זה חלק בלתי נפרד מהחיים. וצריך להתמודד גם עם זה.

תודה רבה על התגובה.
רק לגבי הפרידה,לפני העסק היה לנו טוב ביחד,,,זאת הייתה תקופה הכי קרובה שלנו,
ואז בעקבות העסק ומשברים שהוא עבר גם לבד,,,כגון הריב עם אמא שלו שהם לא מדברים,והעובדה שהוא עובד מאוד קשה(הוא עבד וישב בבית לסירוגין..יש לו דירה משלו)..בעקבות התהליך הממושך הזה נפרדנו..את חושבת שזה לא קשור לזה?
דבר שני רציתי לדעת מה הדבר הנכון שעליי לעשות עכשיו.
הוא ממשיך להתקשר סתם ככה אז מה לעשות..???

שלום שוב שירלי,

אני עדיין בדעתי כי העסק הוא לא ה-גורם לפרידה. בפרידה יש שני אנשים ודינמיקה זוגית ביניהם. בכל קשר זה המצב. כאשר נפרדים, אפשר להאשים עסק, תקופה קשה, לימודים עמוסים וכו'. בפועל, בשורה התחתונה- לאור משברים ועומסים של החיים- הזוגיות לא צלחה. הדינמיקה והתקשורת הזוגית לא "עברה" את זה. וזה בסדר, כי זה בד"כ מה שקורה בזוגות שפחות מתאימים זה לזו. כפי שציינת- ביטלת את עצמך לא מעט בקשר הזה.

לגבי העסק, העומס שלו והריבים עם אמא שלו- יתכן ובתקופה זו הוא היה פחות זמין לזוגיות איתך, ויתכן וזה עזר ועודד ויכוחים ועימותים. נסי לחשוב כך- אם התקופה הזאת היתה עוברת בשלום, העסק בסדר והסיפור עם האמא גם- כאילו לא היה- האם עדיין הזוגיות היתה טובה? אם ננטרל את הגורמים המעמיסים. נסי להסתכל על כ-ל מכלול הזוגיות כולה לאורך כל השנים יחד- האם העסק הוא הבעיה?

כך תדעי האם באמת העסק הוא הגורם לכל העסק :)

אם הוא ממשיך להתקשר ואינך מעוניינת בכך- שלחי לו SMS שאינך מעוניינת שיתקשר. או לחילופין- אמרי לו את זה. אם קשה לך עם זה, אולי כדאי שתחשבי עם עצמך איך את מתחזקת לנוכח הטלפונים שלו, ונסי להיות יותר אסרטיבית ולשמור "עלייך" ולבקש בנחישות שלא יתקשר, כי אין טעם.

שלום מיכאל,

נשמע שאכן אתה לא מקבל אוזן קשבת מאשתך. אחד הדברים החשובים בזוגיות הוא הקשבה והדדיות, ואתה חווה כנראה את ההפך כשזה נוגע לקשיים שלך. מאידך אני בטוחה שעבורה לא קל לחוות אותך כ"בא אליה בתלונות" ולהצהיר שתשתנה- אבל לא עושה או לא יכולה לעשות משהו קונקרטי של שינוי.

"אילצת אותה" כדבריך ללכת ליעוץ לבדה- לא מובן לי למה, קודם כל למה לאלץ- אדם שלא רוצה לא ישתנה, אנחנו משתנים ועושים לקראת האחר רק אם באמת יש רצון והבנה מה זה יתן. יתכן וזה מה שגרם לה לבסוף לנטוש את הטיפול מאוד מהר. לעומת זאת, תיכן והיא דווקא רצתה טיפול והלכה מתוך רצונה, לבסוף, אך המטפל עצמו לא התאים או סוג הטיפול לא התאים לה.

לא פירטת מהן המצוקות שלך, האם מדובר במצוקות שקשורות דווקא לתחום הזוגי (דווקא אליה? נסה לחשוב) או שמא מדובר במצוקות פרטיות שקשורות יותר לתחום האישי- שלך מול עצמך, שלך מול הסביבה (ואז יש השפעה ישירה על הזוגיות) וכד'. מעבר לכך לא ציינת מהם הגילאים שלכם, כמה זמן אתם נשואים והאם יש ילדים בתמונה. אם תוכל, על מנת שאתייחס באופן מקיף יותר, לפרט מעט יותר- ובעיקר להתייחס לבעיות אותן אתה חווה, אילו בעיות, מה לדעתך גרם להן, כמה זמן המצב הוא כזה. אולי, אם נדע את אופי הבעיות, נוכל להתייחס גם לאופן שבו יש להתנהל מולה.

שלום.
אני בסביבות גלאים 40-50 נשואים 10 שנים + 2 ילדים .
הבעיה שהעלתי הייתה תמיד , שנים ורק בשנים האחרונות זה החמיר יותר כמובן שזה תלוי באופי הבעיות והקשיים שהופיעו בינינו ברוב השנים שתקתי ובלעתי כי הילדים היו קטנים היום הם בוגרים ואני צריך לחיות איתה ומרגיש שאני חיי איתה ביחד אבל לבד .
הבעיה היא בכל השטחים כולל חינוך ילדים , יחסים בינינו , יחסי מין וכל מה שקשור ליחסים בין זוג.
בכל פנייה שלי אליה כאשר היא לא מסכימה לדברי או חושבת אחרת היא מחליטה לא לענות (מכאן אני מבין שהיא לא מסכימה) ולא להגיב ומתעלמת מפניותיי ונוהגת בשיטת השתיקה כנראה על מנת לא להכנס לאימותים או ויכוחים בתקווה שזה ירדם ולא יעלה מחדש למרות שהבעיה נשארת פתוחה מבחינתי היא ממשיכה לא להגיב ולא לענות לכל פניותיי ונוהגת בשיטה כזו שאינני מקבל תשובה ממנה האם היא מבינה , מסכימה לשנות את הדברים ולטפל בנושא שהעלתי ומפריע לי גם תשובות של צודק , לא צודק אינני מקבל לפעמים אני מרגיש שאני מדבר ופונה לקיר מחכה מספר ימים שתענה לי על מנת לסגור את הנושא אך היא שותקת , לדעתי היא נוהגת בשיטה כזו "שיטת השתיקה" בכל מקרה בו היא אינה חושבת כמוני או אינה מסכימה למה שהעלתי , נסגרת , שותקת על מנת לא להכנס לויכוח וממשיכה לעשות מה שהיא רוצה וחושבת מבלי לענות לי
בכל אותם מקרים בה היא לא עונה לי אפילו בכן / לא היא ממשיכה לשתוק אני משתגע ובאם אני לא לוחץ עליה אינני מקבל ממנה תשובה
גם השיטה של לשלוח לה במיילים את הנושא שמפריע לי עם צירוף מידע לא עוזר היא פשוט לא עונה כמו :קראתי את המייל אינני מסכימה איתך אני מציעה פתרון אחר , שיטה אחרת או בא נלך לפתרון אמצעי לפתור את הבעיה , או בא נדבר על זה , תמיד אני הוא היוזם והיא נגררת אחרי , אף פעם עד היום בעייה שקשורה לזוגיות שלנו לא נפתרה ממנה או היא יזמה כל פתרון לבעיה , היא פשוט שותקת , רואה ושותקת , אין תשובה כזו היא פשוט לא עונה ווזה מטריף אותי, מעניין שביעוץ הזוגי ביקשו ממנה להפסיק לנהוג בשיטה זו , היא הבטיחה אבל זה לא החזיק מים , אינני כופה עליה את דעותיי ובכל פנייהשלי אליה יש גם הצעה לפתרון אמצעי אך גם זה לא עוזר .
מה עושים.

שלום שוב מיכאל,

תודה רבה על הפירוט שנתת. כתבת דבר חשוב ומהותי- כתבת ששנים על גבי שנים גם אתה שתקת, וגם אתה ניסית לשמור על שקט תעשייתי, כיוון שרצית לשמור על הילדים הקטנים ועל אוירה טובה במשפחה. להערכתי, יתכן, והתקשורת ביניכם עוד מהתחלה היתה תקשורת של שתיקות כדי לא להיכנס למשברים ולקונפליקטים -כפי שאתה סובר גם. ולכן, אולי נוצר איזשהו הרגל של לא לענות, ולא להסתכל לבעיות בעיניים אלא להמשיך אותן הלאה והלאה. עד ש- הילדים גדולים, ומתחוור לאט לאט כי הזוגיות- היא לא מה שציפית. היא לא מה שחשבת. לכן יש לחשוב על המצב הזה כעל מצב שהיה שם אולי מאז ומעולם- וכיום פי כמה וכמה יהיה קשה לשנות אותו.

העובדה שהיא מציעה פתרונות ביניים היא חשובה ומשמעותית, היא יכולה ללמד אותנו שאולי בתוכה היא באמת רוצה לשנות- אבל משהו שם לא הולך. אולי אין לה את ה"דרייב" לשנות, אולי היא רוצה ולא יודעת איך, אולי היא מתייאשת כי היא מקבלת ממך איזה פידבק שלילי (בעיניה) ומוותרת. אני מניחה שככל שאתה רודף אחרי תשובה- ככה התשובה מתרחקת ממך, כיוון שככה אנחנו בנויים- כשרודפים אחרינו וזה נהיה "יותר מדי", אנחנו בורחים מזה. ויתכן שזה מה שקורה אצלה. אבל זה לא אומר שהיא לא רוצה לשנות. זה לא אומר שהיא לא יכולה לשנות. רעיון נוסף הוא שיתכן ואתה בא אליה בהרבה בקשות, דרישות ותלונות והיא "לא יודעת מאיפה להתחיל" ומתייאשת מראש. גם זה קורה בזוגיות.

ההצעה הכללית שלי היא- להיות חזק ולהתאפק. לא לדרוש ממנה הסברים או בקשות לפתור בעיות לפחות בשבועות הקרובים. נסה ליצור בעצמך הפסקה, דממה, גם אם זה קשה. דבר איתה "בטוב", בהקשבה ובהכלה. נסה לראות אם יש תזוזה מהכיוון שלה ברמת התקשורת ביניכם. כך או כך, אחרי תקופה כזאת, נסה לגייס אותה לטיפול זוגי, אחר. נסה לחפש איתה ביחד מטפל זוגי טוב שמומלץ וקרוב אליכם. תקבע אתה את המפגש ותהיה אתה אחראי לזה- שהאנרגיות שלה ינותבו רק לטיפול ולא להכנות לקראתו. שהיא "רק תבוא". נסה, כי בעבר הייתם ואולי זה יכול לשנות משהו. אבל- רק אחרי שיזמת תקופה צוננת יותר, של לפחות כמה שבועות, מבלי לכעוס ולא להראות לה כמה אתה עצבני. עד כמה שזה קשה - נסה לתפוס קצת מרחק.

אשמח לעדכונים..

שלום לך דנה,

נשמע שבאמת הזוגיות שבניתם, ולאחריה בניית בית- היוו הצלחה של ממש בחייכם. נישאת לאהבתך הגדולה מאז נעורייך, והזוגיות שלכם בעינייך מודל נכון ומוצלח של שיתוף, הדדיות וכנות. כמו כן את מתארת את הדירבון והתמיכה שלך בבעלך להגשים את שאיפותיו המקצועיות ולהרגיש מוצלח לא רק כבעל, אלא גם כאדם בפני עצמו- דבר חשוב מאוד בזוגיות.

אני מניחה (הנחה גסה) שמאז ומתמיד בעלך ידע את הגישה שלך לעניין של ידידים וידידות מחוץ למעגל הנישואין. אכן לכל זוג יש איזה "חוזה לא כתוב" על גבולות- מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה לא, ולבין כל זוג וזוג קיימים דפוסים אחרים והם משתנים כמובן.

נראה שאת מאמינה לבעלך, וזה דבר חשוב. ז"א, בסיס של אמון קיים ביניכם, לאור זוגיות ארוכת שנים והוכחות לטיבה. זוגיות, אני בטח לא צריכה לספר לך, היא דינאמית, משתנה, אמורה להתגמש לנוכח נסיבות החיים. אני בטוחה שבמהלך הזמן שלכם יחד צלחתם משברים והייתם צריכים להתגמש לאור מה שהחיים מביאים לכם. הפגיעה שלך כנראה נובעת משני מרכיבים עיקריים-
האחד, הוא שיקר לך לגבי קשריו עם ידידות - לצרכיו, קשרים שהתקיימו ללא ידיעתך. והשני הוא הפגיעה הגדולה באידיאל שבניתם יחד. ז"א, אם הזוגיות עד כה היוותה עבורך סמל, מקום ללמוד ממנו, מקום להתגאות בו- המקום הזה התנפץ, לראשונה, ולאחר מכן נבנה שוב (לאור זוגיות טובה, והסכם מחודש ביניכם בנושא האמון), אך עדיין כנראה סדוק להרגשתך.

אין לי ספק שאכן הפגיעה היא קשה, וגם אין לי ספק שהוא הסתיר זאת ממך לא בגלל שהוא טיפוס בעייתי שמסתיר דברים, אלא בגלל שרצה להגן על הזוגיות החשובה והיקרה הזאת, וידע שאם יספר לך- את תיקחי את זה מאוד מאוד קשה. אז למה הוא לא סיפר אם היחסים הם אפלטוניים? הוא כנראה מאוד חשש מהתגובה שלך, הוא מרגיש רדוף, ואולי אפשר להבין אותו- כיוון שאת שם, כל הזמן, בודקת ועוקבת.. (כיוון שאת פגועה, אך זה מעגל קסמים: הוא ירגיש רדוף, את תחפשי אותו, הוא יבקש אוזן קשבת אצל אחת הידידות, את תגלי, את תיפגעי, שוב תעקבי אחריו, וחוזר חלילה).

הסיבות לחפש אוזן קשבת או תמיכה שהיא לא תמיכה מהבית הן רבות, אבל המשמעותית שבהן היא שקשר חיצוני מהווה משענת אמיתית, אובייקטיבית וחיצונית למתחים וללחץ של היומיום. בבית, תסכימי איתי, על אף שהיותך אשה תומכת, יש עדיין לחצים- אם זה ילדים, פרנסה וכו'. כשיש קשר חברי חיצוני- זה מאפשר איזו רווחה אחרת.. שפה אחרת, מקום לברוח אליו, ולחזור הביתה טעון פחות, נינוח יותר. אז יש זוגות שזה מקובל עליהם, ויש שלא. ויש, כמוכם, שכנראה משהו השתנה אצל אחד מכם (זוגיות כאמור היא דבר דינאמי, ויש תקופות שצריך את זה יותר) ופתאום צריך להסתגל לשינוי כזה מחדש.

איך בונים אמון? אני חושבת שהאמון בו קיים, רק התבנית המחשבתית שלך לא השתנתה- זה עדיין מפריע לך. אם תסתכלי טוב, וכפי שאת מתארת- תגלי בעל אוהב ומסור. האם תוכלי לאפשר לו את המקום השקט אותו הוא מחפש? ואם לא, אשמח אם תפרטי מה קשה לך שם, ונוכל להתקדם משם.

עדי יקרה, תודה על תגובה מהירה וכה מקצועית...
פתאום הצלחתי לנשום עמוקות, כאילו שהכרת אותנו שנים, הצלחת לנתח את הסיפור , הדבר הראשון שעשיתי לאחר שקראתי את התגובה הוא לתת לבעלי לקרוא אותה, יותר נכון היה לי חשוב שיקרא גם את פנייתי , היה לי חשוב שיבין ממנה כמה אני פגועה וכמה אני חוששת להפגע שוב.
שאלת אם אוכל לאפשר לבעלי את המקום השקט שהוא צריך? ואם לא מהי בעייתי, אז כך : במשך שנים רבות עד לגילוי הראשון שלי חייתי באופוריה הרמונית (ותמימה משהו)של חברות ונאמנות מושלמת ולא חשדתי לרגע בבעלי, מאז הפכתי בשנים האחרונות לאדם אחר ,
המשברים אצלי מתחילים דווקא בימים של שיגרת אהבה וזוגיות ונובעים מכך שאני נזכרת שבעבר בימים כאלו גיליתי על קשרים שניהל במהלכם, מה שגורם לי להיות חשדנית שוב ולא מאושרת.
אני אדם שמח ומלא חיים , אולם התופעה הזאת הופכת אותי לאדם לא מאושר, כי תמיד אני מסתירה את חשדותיי ונמנעת לספר לו על כך .
בעלי חושב שהבעיה שלי היא ש"לקחתי את זה רחוק מידי", הוא לא מודה בכך שזוהי בגידה, עד כמה שהמילה קשה, עצם הסתרת הקשר עם אחרות מהווה בגידה עפ"י אמות המידה של הזוגיות המושלמת שטיפחנו ורמת הנאמנות שלי כלפיו.
יעזור לי יותר אם הוא יודה בכך שטעה ויבטיח שלא יקרה שוב, מה שקשה לי להוציא ממנו באופן ברור, כי הוא חושב שאני מגזימה בתגובתי.
מה עליי לעשות.?

הי דנה ולילה טוב,

ראשית אני מודה לך על הפידבק החם, אני שמחה מאוד שאני יכולה לכוון אותך מעל דפי הפורום. אני מציינת כאן שאת יודעת להעביר את החוויה שלך כפי שהיא, וזה מאוד עוזר לי- לעזור לך, לכם.

השיתוף שלך והפירוט הנוסף שהבאת עוזר מאוד. טוב שהראית את ההתכתבות שלנו לבעלך- זה מראה על שיתוף, פתיחות וחתירה להצלחת הקשר- מצידך, ולא פחות- מצידו.

לגבי הימים השגרתיים שדווקא שם קשה לך- בגלל שהפגיעה הראשונה, כפי שכתבת, קרתה ב"ימים שגרתיים", היא מהווה אצלך מעין "טראומה"- כל פעם שמגיעה תקופה כזאת, את "מחכה למכה", מתי הפעם הבאה תגיע? כדי שלא אתאכזב שוב, כדי שלא אפגע שוב- ולכן הנפש והגוף שלנו הם מאוד חכמים- הם יודעים להגן עלייך מבעוד מועד. נכווית ברותחין, ואת כיום נזהרת בצוננין. זה נורמלי.. וזה מעיד על כך שהפגיעה שלך היא קשה -את חווה אותה כקשה. אז למעשה המיתוס של זוגיות הרמונית ומופלאה- התנפץ. הרשי לי לציין שגם כיום הזוגיות שלכם נשמעת לי מעוררת התפעלות, כיוון שגם לנוכח משברים אתם עדיין יחד, מתייעצים ומשתפים- עשית זאת כאן. שימי לב שכיום מה שמנהל אותך והופך אותך לחשדנית- הן רק מחשבות וגלגולים של המחשבות- מה היה אם, מה יקרה לנו אם, ואם הוא יעשה כך וכך.

לגבי אמות והגדרות בגידה- לכל אחד מאיתנו יש הגדרות שונות לבגידה. עבור בעלך לא היתה בגידה, כי כנראה "בגידה" כהגדרה מעוררת אצלו אסוציאציות שלא קרו בפועל- כמו יחסים אינטימיים עם אשה אחרת - למשל. ולכן "את מגזימה". אבל את, למעשה מדברת על בגידה אחרת- את מדברת על בגידה באמון, הסתרות ואפילו שקר. כך שכאן, אולי, הוא כן יכול להודות בטעותו (ונדמה לי שבפנים הוא יודע שפגע בך). אולי, רק השערה- הוא מבחינתו יודע שהזוגיות הזאת היא כה חזקה ומטופחת כפי שציינת - ולא חשב לרגע שזה יערער יסודות כה מהותיים בה, כפי שאת חווית. ולכן שוב "את מגזימה". אז אולי יש חילוקי דעות ביניכם לגבי הפעולות האלו שלו בתוך המערכת הזוגית, אבל אין חילוקי דעות לגבי רגשות- העלבון שלך, הפגיעה והתסכול. כי "עם רגשות לא מתווכחים"- וכאן, אני מאמינה - הוא יצליח לרדת לעומק הפגיעה שלך וגם להתנצל.. אולי, אם יבין עד כמה זה קשה לך, יוכל גם להבטיח לך שזה לא יקרה שוב. אבל, כאן יש אבל גדול:

העובדה שהוא לא יעשה זאת שוב (נניח) לא תספר לך על כך שהצורך שלו נעלם (צורך בסיסי שיש לכל גבר, אשה, לא חשוב). עבורו, הצורך הזה כנראה מספר על איזשהו מרחק ומקום שקט ללכת אליו - אם תגבילי אותו בזה - את משוכנעת שזה יועיל עבורכם כזוג? כי החשש שלי הוא ש"מים גנובים ימתקו", ובמובן הזה- הוא יחפש את זה אפילו יותר, או לפחות במחשבה- מאוד ירצה לדבר עם אחת הידידות או להתקשר ולשפוך את הלב, או מה שזה. כי כשמגבילים אותנו בחופש שלנו- אנחנו רוצים בו יותר ומרגישים כלואים יותר- אוטומטית. בזוגיות כה נפלאה, נשאלת השאלה אם כדאי יהיה להגביל אותו כך.

מעבר לזה, גבר, כגבר, זקוק לאישורים חיצוניים חברתיים על גבריותו (זאת הכללה מאוד גסה, אבל היא נכונה להרבה מאוד גברים ממין זכר :)), העובדה ש"עדיין יש לי את זה", היא מהותית לגבר, בעיקר גבר נשוי כ"כ הרבה זמן עם ילדים ומשפחה וחיים שלמים. הרגע הקטן הזה, משמעותי לו. איפה כן תוכלי לבוא לקראתו לדעתך, ואולי לחשוב על דרכים אחרות שמקובלות עלייך -לגרום לו את החופש לו הוא זקוק.

אשמח מאוד לשמוע את דעתך.

מאיה היקרה, אני חושבת שלאור הדברים שכתבת - לבעלך יש אולי עמדה לא וודאית לגבי הבאת עוד ילד, וזה מסתבך עוד יותר בגלל השימוש שלו בפורנו במחשב.
הרבה גברים גולשים במחשב לאתרי פורנו, ומתרגלים לכך. יש בגלישה מסוג זה משהו מאוד מרגיע ואישי, נטול מתח בין- אישי, ללא הצורך להצליח לתפקד מינית. הוא צריך לתת דין וחשבון רק לעצמו...בגלל הזמינות והנוחות הזו קורה שגברים מתרגלים לכך ואפילו מעדיפים זאת על פני יחסי מין עם בת זוגם, שכרוכים ביותר מתח ואי וודאות.

כתבתי כל זאת על מנת שתביני קודם כל למה זה קורה איתו.
עכשו - ברגע שאת כועסת עליו ומטיפה לו מוסר על ההתנהגות הזאת - זה הופך אתכם משותפים שווים הרוצים את אותו דבר - להביא ילד נוסף לעולם - לזוג לא שוויוני, בואי נאמר כמו אמא וילד לצורך העניין, שהאמא נוזפת בילד שלה שהוא לא בסדר.
הרי שניכם רציתם בילד הנוסף, ופתאום את נוזפת בו ומטיפה לו על פשעיו.
אם שניכם יחד, בתור צוות שווה ערך, עלייך לחבור אליו ולהבין יחד איתו מה הבעייה, מה מפריע, מה חסר, ולא לכעוס עליו.
אני מבינה שהגלישה שלו לפורנו מפרעיה בתפקוד המיני איתך. זה הגיוני. אבל הדרך לשנות זאת היא לא מעמדת שיפוט וביקורת.
אני חושבת שהכתובת המקצועית עבורו היא סקסולוג בשלב הראשון. מקווה שזה יספיק ויעזור לשנות דברים. הביאי בחשבון שיתכן וגם את תצטרכי להגיע לסקסולוג על מנת לבנות כמה דברים ביחד ולעשות אולי שינויים ביחסי המין שלכם. לפעמים אי אפשר להסתפק במה שעבד כל השנים, קורה שיש מיצוי וכניסה לשיגרה, ויש צורך להטמיע דברים חדשים שידליקו את שניכם במיניות הוותיקה יחסית.

דורית היקרה,
אכן צדקת - מבחינת הטיפוס של בעלי - הוא טיפוס שלא אוהב מתחים , לא בדיוק אוהב לתת דין וחשבון לאף אחד ואכן כמו שהוא תמיד אמר שזה משהו שלו אישי זה מרגיע אותו.
לגבי הבאת ילד לעולם - אני לא חושבת שאני מסכימה איתך - הוא זה שלחץ על להפסיק עם הגלולות ,הוא זה שהיה בלחץ האם נכנסתי או לא להריון - והיה לו קשה (גם לי) שלא צלחנו את הנסיון הראשון. האם יכול להיות שלמרות כל ההתנהגות הזאת הוא לא רוצה להביא ילד?

עברנו לפני כשנה וחצי תקופה מאוד קשה בנינו במיוחד מבחינתי (נפגעתי קשות) - ועם כל זה הצלחתנו להתגבר על התקופה. מה שעוד אני רוצה להגיד, מבחינת יחסי אישות לתקופה של לפני המשבר היחסי מין היו בסדר ואולי אפילו מקרטעים ,לאחר המשבר מאוד השתנו לטובה (אני נפתחתי). ורק אחרי שהייתי בטוחה ביחסנו - הסכמתי להביא ילד לעולם.
אני לא צריכה לספר לך על תחושותיי הקשות עכשיו. וכמובן שאיני אומרת מילה רעה על מה שקורה ולא מאשימה אותו (פשוט , באותו זמן שזה קרה - פעם ראשונה זה התפרץ אצלי - כמה שיחות היו לנו על הנושא ושום דבר לא זז אצלו והוא טען שזה לא פוגע ... וכאשר ברגע האמת זה לא עבד התפוצצתי - מה לעשות אנחנו בני אדם לא מכונות, בעלי יכולת הכלה מוגבלת ותאמיני לי שאצלי יכולת ההכלה גדולה מאוד מאוד)

האם כאשר הבעיה בתפקוד היא פסכולוגית - נטילת כדורים (לצורך נקודתי) יכולים לעזור בתפקוד?
ברור לי שהדבר מחייב טיפול יותר מסיבי ובעצ ם שאני מבקשת כרגע טיפול נקודתי -
וזה לא שאני רק חושבת רק על עצמי ועל מימוש צרכיי. אני מאמינה שגם לו זה ייעשה רק טוב.

הבעיות ישארו ומחייבות טיפול יסודי,אך אין לנו זמן (גם אני מפאת גילי בלחץ נוראי) - אני משתוקקת לילד
לא שיציל אותי מחיי (כי אני בן אדם עם הרגלים על הקרקע - לא הייתי מוכנה לילד שהמצב היה לא ברור ,רק שהבנתי שהמצב שלנו חזק ויציב רציתי א ת זה . ועכשיו שאני כותבת עולה בי המחשבה אולי הקרקע אצלי יותר יציבה ואני יותר מאמינה ביחסים ואולי אצלו זה לא?
למרות ששוב אני כותבת - היחסים השתפרו הפתיחות האמון ...
וגם יש לי אנטואיצות טובות מולו אני מרגישה אותו - ואני יודעת שהוא במקום טוב עכשיו .
האמת עכשיו שאני כותבת - אני מתחילה להסתבך עם עצמי . גם אני שאלתי אותו ישירות אתה בכלל רוצה ילד -אני יכולה לקחת גלולות - הוא אמר לא ממש לא- אבל מצד שני הוא כל הזמן אומר אני לא רוצה לאכזב אותך (כבר אכזבתי אותך כמה פעמים בחיים ) ויש לו אולי נטייה לרצות מה שהוא שהוא בלתי אפשרי (שאני בגלולות) וברגע שזה אפשרי הרצון יורד.
או שברגע האמת הוא ממש מפחד (לא בגלל שהוא לא רוצה)
אוף , מאוד קשה לי לכתוב ולנסות להבין - כמה נפש האדם מורכבת.
ברור לי שיש בעיה שמתחילה ביחסי אישות - המצב הוא ממש לא משהו. כי זה החיבור בן הגבר לאישה. כמה שיש את העניין הרגשי התקשורת הזוגית - אבל יחסי אישות זה הבסיס לכל.

מירב יקרה,

בתחילת דברייך ציינת כי את בהליכי גירושין במהלך 5 השנים (האחרונות, אני מניחה) ומאוחר יותר בפנייתך כתבת כי את לא בהליכי גירושין אולם את לא גרה/חיה עם בעלך ואין לך קשר עימו בחמש השנים האחרונות.
אני מניחה שברור לך שלא תוכלי ליצור זוגיות חדשה ונכונה עבורך כל עוד את עדיין אישה נשואה. כך שאם את עדיין לא בהליכי גירושין אולי כדאי לשקול פנייה לעורך דין המתמחה בתחום ולהיעזר בו לצורך מימוש הגירושין באופן הנכון והאפקטיבי ביותר עבורך ועובר ילדייך ואם את כבר בתהליך כדאי אולי לבדוק מדוע זה נמשך כבר חמש שנים ועדיין לא הגיע אל קיצו.
וכעת בנוגע לשכן שלך...אני מבינה את רצונך לשמור על הקשר אשר נרקם ביניכם. תמיד נעים לקבל תשומת לב, פרגון ותמיכה על אחת כמה וכמה מבן המין השני ועוד לאחר תקופה כה ממושכת, תקופה בה לא חווית (למיטב הבנתי) קשר זוגי.
לתחושתי את מנהלת באופן עצמאי ומכובד את חייך. דואגת לילדייך ומגדלת אותם לבדך וכל הכבוד לך על כך! כמו שאני מבינה את הדברים את נמצאת במצב של נתינה והענקה רוב הזמן. אמנם נכון הוא שכאשר נותנים גם מקבלים ואני משוכנעת שהנתינה לילדייך, יש עמה גם הרבה קבלה של חום, אהבה, קרבה וכוח אולם, כמו כולנו, גם את חשה צורך בקשר נוסף, "קשר של גדולים", קשר זוגי אשר יספק לך דברים נוספים אשר נעדרים מחייך בתקופה האחרונה.
היות והשכן שלך אפשר לך "טעימה" מקשר זוגי את רוצה להמשיך את הקשר עימו אולם על-פי התנהלותו, כפי שתיארת אותה בפנייתך, הוא לא נראה כמו האיש הנכון עבורך. הוא מתנהל על-פי רצונותיו וצרכיו, אין לו רצון ויכולת לדחות את סיפוקם ומימושם ואין לו מספיק סבלנות וסובלנות כלפי זה או זו אשר מעכבים את מימוש צרכיו ורצונותיו המיידיים. כך שכאשר את לא זמינה אליו, כפי שהוא היה רוצה, הוא הופך לפחות נחמד, בלשון המעטה, ובוחר באופן מופגן שלא לבלות בחברתך, שלא לדבר על לענות לך כאשר את מתקשרת.
נראה שאת בשלה, מוכנה ומעוניינת בקשר זוגי בחייך. על מנת לאפשר לעצמך זוגיות טובה ובריאה שחררי ראשית את הכבלים הכובלים אותך לבעלך ולאחר מכן צאי והכירי בחורים אחרים. וודאי יהיה ביניהם איש ראוי לך אשר יבין גם את צרכייך והמגבלות הקיימות על סדר היום שלך בשל היותך אם חד הורית המטופלת בילדים קטנים.

הי עדן יקרה,

שמחה שאת מעדכנת אותי.

נראה שאת נמצאת כרגע במצב מאוד מבלבל- מצד אחד את בערך יודעת מה את רוצה בתוך תוכך, עם אורי, מצד שני את נמצאת במציאות כזאת שיש סביבך עוד התעניינויות מאנשים אחרים, למשל אותו יאיר, אך עדיין את נמשכת למקום הבטוח, זה שאת כבר מכירה ויודעת שנוח לך שם- אורי. אורי לא משלה אף אחד, לא אותך ולא אותה (רונית)- "לשיקול דעתה", זאת אומרת- הוא יודע למה הוא נכנס, הוא מצפה שגם הצד השני ידע. לאור שיחתך עם אשר שגילה לך את הסיבה שאורי לא רוצה להיות בקשר רציני, ניתן להבין (גם לפי ההתנהגויות הכלליות שלו לאורך כל התקופה האחרונה) - שהוא באמת מתכוון לזה. הוא כנראה ישאר נאמן לחבר שלו ולא יפתח איתך קשר רציני. זה לא אומר שבתוכו הוא לא רוצה, זה לא אומר שהחוויות איתך לא מספקות אצלו חלקית את הצורך להיות איתך "באמת", לא ניתן לדעת. מה שבטוח- אנחנו שופטות לפי המעשים ולא לפי הדיבורים. כי הצהרות יכולות להיות לרוב, אבל בפועל הרצינות תבוא לידי ביטוי רק במעשיו מולך. וכרגע ההתנהלות היא חד משמעית- קשר לא מחייב. קשר שכולל גם ביטחון, גילויי חיבה, מחמאות, אולי אפילו חיזורים, הכלה גבוהה מאוד ואמון. אבל עדיין, אין שם התחייבות.

כל עוד היית ב"קשר ללא הטבות" כהגדתך- הרגשת טוב, וכיף. כנראה הדיסטנס המיוחד הזה גרם למשהו טוב. להיות חבר קרוב, אבל לא קרוב מדי. וכשזה נשבר- שוב מגיע הבלבול, חוסר האונים, רגשות מעורבים.

האם תוכלי למשל לפתח את הקשר שלך עם אותו יאיר, ולנסות אולי לנטרל את הקירבה (הזאת) לאורי? אולי תתני לעצמך צ'אנס לקדם קשר שמתאים לצרכייך? מה את מרגישה?

ככה, קודם כל – זה שהעניין נשבר וחזרנו להטבה, זה לא מה שמבלבל – זה מבלבל כי זה בא ביחד עם יאיר. גם בפעם האחרונה שנפגשנו (אורי), הרגשתי איתו מצויין, חבר טוב כפי שרציתי תמיד. גם השבוע יש לנו הופעה כלשהי שאנחנו הולכים אליו ביחד, משהו שקשור לאחד מהחבר'ה הישנים – ויש מצב שגם האקס יהיה שם... אז בכלל הולך להיות מאוד מבלבל, ומצד שני – דברים שחברים עושים, דברים שמיוחדים רק לנו.
הסיפור עם יאיר, מודה, מבלבל. כפי שאמרתי לך – ברגע שהוא נישק אותי הדבר היחיד שחשבתי עליו זה שאורי עוד מעט חוזר והוא יראה ואז מה...סתומרת, המחשבה הראשונית היתה – איך אורי יגיב, מה זה אומר לגבינו... מחשבה מוטעית ולא נכונה, ברור לי. ועוד משהו לגבי יאיר, באיזשהו מקום, נוח לי להכיר אותו, כי אורי אמר שהוא בסדר גמור ובעצם הוריד לי חששות, מצד שני, אני לא יודעת כמה אני רוצה לצאת עם חבר של אורי, למרות שהוא חבר קרוב רחוק שכזה – לא שייך לשום חבורה, ובכל התקופה שאני מכירה את אורי לא שמעתי עליו מעולם, והוא מעולם לא הצטרף אלינו.
בקיצור, אני מאוד מבולבלת. יש משהו שמאוד מסקרן אותי אצל יאיר ומצד שני אני נוטה לא לצאת איתו בכלל (עוד משתנים חוץ מאורי – הוא גר במרכז, הוא צעיר יחסית – בן 32, אחד כזה שירצה לעבור לגור עם החברה, אבל לה יש ילד והיא קצת יותר כבדה). מצד אחד אני יודעת שאורי לא רוצה, וזה בסדר, ומצד שני הקרבה אליו – הפיזית והרגשית – בעיקר הרגשית, עושה את שלה. מבולבלת – כבר אמרתי? :)

איזה כיף שאת זוכרת את כל הסיפורים שלי, מצד שני - אני ממש טוחנת כך שקשה לשכוח... תודה!!!

הי עדן ולילה טוב,

כמובן שהאלמנט הברור פה הוא בלבול ושוב בלבול ) אבל זה תפקידם של החיים הדינאמיים לפעמים- לטרוף לנו שוב את הקלפים ולהתחיל לחשוב מחדש- על כל מיני נושאים פתוחים ורלוונטיים בחיינו, "נושאי-סלב" שכאלה... אף פעם לא ירדו מסדר היום, כי הם מאוד מאוד אקטואליים גם הפעם. אז יאיר נכנס לתמונה ושוב משהו מתערער, וחוזר חזרה לנושא המורכב עם אורי. אורי, כך נראה, לא משלה גם את עצמו וכנראה יודע שיתכן ואת תמצאי לך מישהו רציני ותהיו יחד. לכן באמת המחשבה מה אורי יחשוב על הנשיקה הזאת היא מוטעית כפי שציינת- אבל היא קיימת. ונשאלת השאלה למה היא קיימת שם- אולי כי באמת בתוכך היית רוצה שאורי יעשה צעד יותר משמעותי ממה שהיה עד כה.

למה שלא תבחני לעומק יותר את הקשר עם יאיר, נסי בכל זאת לבדוק מה את מרגישה במערכת יחסים אחרת, מקבילה לזאת שלך עם אורי, זאת על מנת לבחון עד כמה את רוצה ומוכנה להיות במקום אחר- מסקרן, מאתגר, מרתק - וחדש.

לא רק שאורי יודע שאני אמצא מישהו, הוא אפילו המליץ על יאיר והציע לתת לי את המספר שלו אם אני רוצה. למה המחשבה קיימת, אולי כי בתוך תוכי אני באמת מקווה לצעד ממנו, ואולי גם כי אני בקבוצה הזו שנוצרה, בקבוצת תמיכה שלנו, לא רוצה להכניס משהו מהחיים שלי לתוכה. רוצה שהקבוצה תהיה נקייה מכל מיני דברים חיצוניים. וברגע שהם חברים, זה מפר את הכלל. קל לי ככ עם אורי, זורם לי איתו, יש לנו נושאי שיחה משותפים, תחביבים משותפים וכו'. הכל מרגיש ככ פשוט, ושוב – הוא ממש גורם להרגשה טובה, כי כזה הוא, ולא כי יש לו משהו אלי, וזה מבלבל.
אתמול התכתבתי עם יאיר, השיחה ממש זרמה – סיפרתי לו שאני ג+1 והוא ממש לא התרגש מזה – ישר שאל על הילד ואמר שהוא מאוד אוהב ילדים, והילד ילמד לאהוב אותו – זה מאוד נחמד, כיף לדעת שהוא לא ישר נרתע, למרות שברור לי שהוא לא באמת מבין את המצב כולו... ופתאום אחרי ההתכתבות איתו, לא ככ בא לי כבר. אבל זה כבר הדפקט שלי. נראה לי שאולי בכל זאת אני אפגש איתו, אבל אני לא סגורה על עצמי...

הי וערב טוב עדן יקרה,

אורי הוא "כזה", ולפעמים כשאנחנו נתקלים ב"כזה" אדם- מכיל, דואג, טוב לב, נותן לך תחושה שאת מאוד חשובה לו, מעניק וכו'- קל מאוד להרגיש משהו חזק אליו. אבל יש לזכור ש"כזה הוא" כנראה באופיו. נשמע שהוא מאוד רוצה בטובתך ובאושרך- ההוכחה היא בעיקר העובדה שהוא דוחף אותך ליצור קשר רומנטי כזה או אחר עם חבר או מכר שלו.

לגבי הקבוצה- אני מבינה שהחברות מאוד חשובה לך, חברות עם אנשים, שייכות ברמה גבוהה, וכן העובדה שאלו אנשים שאת סומכת עליהם, מרגישה טוב בחברתם ושייכת. נדמה לי שדיברנו גם על האלמנט הזה בחייך. והוא חשוב. השאלה שעולה לי היא, האם העובדה שאינך רוצה לערב גורמים זרים בקבוצה, מלמדת על כך שאת מוותרת בשלב זה בחייך על זוגיות (כלשהי, או היכרות חדשה), או- שאת דווקא מעוניינת בזוגיות עם אדם מתוך הקבוצה, כשזה יהיה רלוונטי? (ולאו דווקא אורי). כיוון שמדברייך עולה שאם הבחור לא מתוך מעגל חייך הנוכחי, המוכר, הסיכוי שלו יורד... תהיה אחרת- האם יש חשש להכניס גורם זר, ללא קשר, לחייך כרגע? כי אולי זה עדיף להישאר עם החברים המוכרים והבטוחים ובכך להבטיח שאת לא נפגעת. עוד נקודה.

לגבי יאיר- אני דווקא הייתי ממליצה לנסות ללכת על זה. אני חושבת שזה בגדר "מרענן", "מחדש", ונשמע שהוא בחור קליל שיכול דווקא לדבר אלייך. אני גם משוכנעת שהוא מבין שילד בתוך החבילה זה לא דבר פשוט, כמו כן גירושין. אולי לא יודע את הפרטים, אבל לבטח לא יוצא מנקודת הנחה שהסיפור הרמוני ונפלא.. לכן יש לתת לו קרדיט :)

ועכשיו משהו שלא קשור לפוסט שלך- אני מאוד שמחה לקרוא תגובות שלך לכותבים שלנו, הניסיון שלך וחוכמת החיים תורמים רבות. בואי יותר. :)

אורי בהחלט כזה, והוא מדהים, והכי מפרגן בעולם - ובאמת זה שהוא דוחף אותי לקשר, מוכיח זאת. והחבורה שלי החדשה, בהחלט הוכתרה כקובצת תמיכה, וזה תקף לגבי כולנו. כל אחד מהמקום שלו בחיים, עם העניינים שלו, מוצא מפלט במקום בטוח ואוהב. יש מצב שאני מוותרת על זוגיות בחיים, למרות שלא ממש נראה לי שזה קשור לחבורה, אלא פשוט המקום שלי בחיים – תמיד אמרתי שאני לא ממש רוצה זוגיות כרגע, אלא אם כן זה יבוא איכשהו, אבל אני מצידי לא חותרת לכך. אם כבר זוגיות בתוך החבורה, אני לא רואה את זה קורה עם מישהו אחר חוץ מאורי. מבחינת גורם זר – שוב, אם זה יקרה איכשהו, נכיר בנסיבות כאלו ואחרות, יכול להיות שאותו זר יכנס לחיי בתפקיד זה או אחר, אבל אני מצידי, כרגע טוב לי כך. אגב, עברתי תפקיד בעבודה, לאגף אחר לחלוטין, עם אנשים שהכרתי אבל לא כמו שאני מכירה עכשיו. וכן, הם נכנסים לחיים שלי, ואנחנו יוצרים קשרי חברות, אז אני לא יודעת כמה אני לא מכניסה אנשים זרים, אולי זה רק בתחום הגברי/זוגי.
מה שכן, חשבתי לפני שבוע בערך, שאולי באמת אני לא רוצה להתחיל קשר זוגי כי אני לא רוצה להיפגע, להתאכזב. הרי זה מאוד קשה למצוא מישהו שיקח ג+1. זה הרבה מעבר לטייטל, יש פה משהו מחייב. יש פה משהו שבחור בן 32 כמו יאיר, או כל אחד אחר, לא בטוח ירצה להיכנס לזה כי זה לא מה שהוא ציפה ממערכת זוגית. גברים צעירים מחפשים מישהי לצאת איתה בתדירות גבוהה יותר, לבלות סופשים מלאים ביחד, לטוס בדקה ה 90, כל מיני דברים שאני כבר לא יכולה לעשות, והכי משמעותי מהם זה השלב שבו עוברים לגור ביחד – אם לזוג בשנות השלושים זה לוקח היום חצי שנה בממוצע, אצלי זה הרבה יותר רחוק מכך. אז כן עלתה בי המחשבה שאולי לא בא לי כרגע כי לא בא לי להתאכזב, כי כל החברים שלי כרגע (לא רק החבורה) יודעים את המצב שלי ומתחשבים בי – ברור שזו התחשבות שונה מזוגיות ששם צריך יותר להשקיע והתדירות גבוהה יותר.

ובעניין יאיר – אתמול דיברנו בטלפון, היתה שיחה ממש מעניינת – ככ מעניינת שנמשכה 4 שעות... אבל במהלך השיחה עלו כמה דברים שקצת הפריעו לי – למשל הוא שאל די בתחילת השיחה, לאחר שהבין שקצת יהיה לנו קשה להיפגש, איפה המקום שלו בחיים שלי – ואני מבינה את השאלה. אחכ סיפר שלא ממש היו לו קשרים בחצי שנה האחרונה כי הוא עמוס מאוד ואין לו לו"ז מסודר וקשה לו לקבוע. גם בסדר. ואז הוא סיפר שהוא לא זה שאומר לא. וסיפר שהכיר פעם מישהי שבדייט הראשון הוא שכב איתה, ואז הבין שהיא לא בשבילו, אבל בשביל שלא יצא שהוא "דפק זרק" החליט להישאר איתה, ואיכשהו זה נמשך שנה וחודשיים... סליחה??? ולקראת סוף השיחה, שאל אם היה לי מישהו מאז הגירושים, הייתי אמיתית – אמרתי שלא כי לא רציתי קשר, ועכשיו אני גם לא רודפת אחרי קשר אבל גם לא שוללת. ושוב שאל היכן המקום שלו – אמרתי שאני זורמת ומה שיהיה יהיה, נבדוק את זה. וזה גרם לי לתהות, האם הוא שאל כי הוא רוצה שאגיד "לא", האם הוא מחפש כרטיס יציאה? והאמת, שאם חשבתי לנסות בכל זאת, כרגע זה ממש התערער לי...

ובלי קשר לפוסט :) - תודה על המחמאה, נשמע לי מצחיק שיש לי ניסיון וחוכמת חיים. לשמוע את זה ממך זה מעבר למחמאה, כי זה אולי אומר שבאמת הצלחתי ללמוד משהו ואפילו טיפה להפנים (גם אם לא תמיד אני מיישמת...). רוב תודות! בהחלט מחזק – כמו תמיד!

הי עדן יקרה,

ראשית- כן, יכול להיות שברמה הזוגית את יותר חוששת להכניס גבר לחייך, כי נחלת אכזבות לא פשוטות וכיום את מעוניינת יותר לשמור על עצמך. את מאפשרת לחיים להביא אלייך את ההזדמנויות ולא הפוך. זה טוב. זה מתאים לך בשלב זה. החבורה שלך היא באמת קבוצת תמיכה נהדרת לך, הם כנראה ישארו ה"בסיס" שלך, בעוד אלו מהעבודה הם יסודות נוספים.

לגבי מר יאיר- השאלות ששאל לגמרי לגיטימיות ומספרות אולי על רצון רציני והתעניינות חיובית בך. זה טוב. לגבי לו"ז עמוס מצידו- בהחלט גם מובן, אם כי בזוגיות צריך לפנות זמן, אבל זה בסדר גם. ולגבי ה"אני לא יכול לומר לא", גם אני הופתעתי מעט, ובהחלט זה לגיטימי שאת תחושי "האומרת לא" שצריכה לקחת עליה את התפקיד הזה בכוח. אני חושבת שכדאי יהיה לזרוק לו משהו על זה- הוא "ילד גדול" ויהיה מסוגל להתמודד עם הערה על זה. כי אכן יש בזה משהו מרתיע. זה כלל לא אומר שהוא מחכה שתגידי את ה"לא", אבל לא קל להיכנס לקשר כזה בו הבחור מטיל עלייך את האחריות לסיום הקשר, כי עבורו זה קשה מדי. אז איך נדע?

אגב, במקרה של הבחורה שהוא יצא איתה, אני מניחה שהוא לא סבל שנה וחודשיים- לפחות רוצה להאמין. בכל אופן בפעם הבאה שיש שיחה רצינית וטובה כזו, שאלי אותו מה את אמורה להרגיש במצב כזה, בו הבחור לא "כן" עד הסוף ו"לא" היא מילה שלא באה בחשבון.... ממה שהספקתי להכיר- את יודעת לעשות את זה באופן "טוב" ולא להרחיק.

ולגבי "לא ירצו את כל החבילה" של ג+1 - את אולי צודקת שקשה יותר להיכנס למערכת כזאת ולהתחייב לה, אבל החיים מפתיעים בגדול לפעמים, ולא כדאי להיצמד לתבנית החשיבה הזאת במקרה הזה. כי בינתיים הוא לא עושה סימנים כאלה. הוא אפילו שואל שאלות שרומזות על רצינות לגבייך. אפרופו, דווקא אלו שלא נרתעים מג+1 הם בעצמם שווים היכרות. כי זה מרתיע דווקא את אלו שלא מוכנים להתחייבות רצינית או חוששים מאוד מזה- וכאן זה מספר על מוכנות גובהה יותר.

ואחרון, לגבי העצות שלך בפורום- אין חכמה כבעלת ניסיון... כאדם מבחוץ- כל "גיחה" שלך לפה וכל סיפור שאת מביאה איתה מראה איזה תהליך משמעותי את עוברת. הגמל(ית) לא רואה את הדבשת שבמקרה הזה היא דבשת יפה מאוד. :) אז אני פה לספר לך.

אין לי בעיה לקחת את התפקיד הזה של "אומרת לא", יש לי בעיה עם זה שעכשיו אני לא יודעת אם הוא בעניין או לא, וסתם לא נעים לו... הוא אמר גם משהו על זה שההיא היתה חולה ולא היה לו נעים לעזוב אותה. אז אולי אני גרושה ובהתחלה הוא הראה התעניינות, ועכשיו כשהוא מבין קצת יותר את התמונה, הוא מתקשה להגיד לא. זרקתי לו על זה משהו – ישר שאלתי אותו אם הוא לא חושב שהוא בזבז לעצמו את הזמן (ברור שגם לה, אבל שיחשוב גם על עצמו, והוא באמת אמר שהוא לא חשב על ההקשר שלו בתוך זה). ברור שהוא לא סבל, אבל אולי זה לא היה הקשר שהוא ייחל לעצמו, והמשיך איתו כי נוח, התרגל, ביטחון כלשהו. בהמשך השיחה הוא אמר משהו, אני כבר לא זוכרת מה, שהוא המשיך משהו אפילו שלא ממש רצה, ועקצתי אותו בחצי צחוק – כי לא היית מסוגל להגיד "לא" וחיכית? ושוב, האחריות זה לא העניין, כי אם לא מתאים לי אני אגיד, אין לי מה למשוך...
ברור שמי שיודע ומוכן, זה בהחלט מחמם את הלב וגורם לי להעריך את הבן אדם, וכן – שווה ניסיון. אבל עדין, כבר בהתחלה הוא הצליח לערער לי את הביטחון, את הנכונות האמיתית שלו להיכנס לקשר, ואולי באמת הוא מחפש כרטיס יציאה. אמנם היתה שיחה טובה, אבל שיחה טובה אפשר להשיג גם בין חברים ולא רק בין בני זוג...
בעלת ניסיון? אני? קשה לי לחשוב על עצמי כ"בעלת ניסיון" זה נראה לי גדול עלי... אבל תודה!

עדן יקרה,

בדיוק לזה אני מתכוונת- שאיך נדע מה הוא באמת מרגיש, אם הוא טיפוס שלא אומר את ה"לא"? מסכימה עם ה"עקיצות" וההערות שלך לגבי הנושא- זה בהחלט נקודה משמעותית. אני חושבת שכשתהיה לכם שיחה רצינית בהמשך (אם הקשר יתקדם וסה"כ תהני איתו)- שאלי אותו מה ששאלת פה- הבחורה ההיא היתה חולה ולא היה לך נעים, אני גרושה- האם תרגיש נוח לומר לי לא? איך ארגיש בטוחה שזה מה שאתה באמת רוצה?

לגבי עינין האחריות- על מי האחריות לסיים קשר- התכוונתי למצב בו את מעוניינת- ורוצה את הקשר- בעוד הוא- לא יודע להגיד לא. זה מצב קצת בעייתי.

שיחה טובה אכן אפשר להשיג עם כל חבר קרוב, לכן הוא חבר, בין היתר. אבל עם בני זוג? זה כבר סיפור אחר לגמרי. ולכן שווה לנסות. כי ארבע שעות לא הולכות ברגל.

אני הייתי ממשיכה ובודקת ותוהה על קנקנו. כשיהיה מצב טוב ומתאים- תשאלי אותו מה ששאלת פה, ו"תתהי בקול", באוזניו- מה אפשר לעשות עם זה. אולי אפשר הפוך על הפוך- מדי פעם תגיד שאתה ממש מעוניין :-) לפעמים אולי הגישה ההפוכה היא טובה יותר...

הגישה ההפוכה – את ממש צודקת, איך לא חשבתי על זה – אנחנו ככ נעולים על דפוסי חשיבה...
בסופש לא נפגשנו בסופו של דבר. אני לא הראיתי יותר מידי נכונות, מודה. לא הייתי בטוחה שאני באמת רוצה. מצד שני, הוא לא הראה טיפת מאמץ לבוא ולהיפגש, אז... אני רוצה לראות ממנו נכונות קצת יותר נכונותית. אולי אני קשה, אבל באיזשהו מקום – אני חושבת שזה מגיע לי, ואין ספק שבסיטואציה שלי אני חייבת להיות זו שתנתב את העניינים – אנחנו ניפגש כשלי נוח כי הרבה שמיניות באוויר אני לא יכולה לעשות וגם לא תמיד רוצה.. אולי זה גם נובע מהסיבה שלא ממש בא לי, אני לא סגורה על זה..
מה שכן, סיפרתי לך שלאורי ולי יש משהו שקשור לחבר'ה הישנים? לחבורה של האקס. אז הלכנו לאירוע הפתיחה, וכמעט כולם היו שם – את רובם כבר פגשתי פה ושם, וזה היה נחמד. האקס הגיע באיחור עם החברה החדשה. לא נעים לומר אבל משהו בהתנהגות שלו היה מוזר. הוא הגיע באיחור אז עמד איפה שהיה מקום ולא עם כולם – בסוף האירוע הוא ניגש אלי, נתן נשיקה וחיבוק די ארוך.. לא ציפיתי. הוא אמר שעשה לי שלום ולא ראיתי, וניסה כמה פעמים. הוא לא הכיר בינינו. קלטתי אותה בוחנת אותי כמה פעמים, ממש בוהה בי.. אחכ ישבנו כולנו באיזה בית קפה, הוא ישב מולי. הוא לא הסתכל עלי כל הזמן שישבנו. היא כמובן לא החליפה מילה, אפילו לא שלום... אני מתערבבת עם החבר'ה, מדברת ומתייחסת לכולם כאילו אנחנו חברים מאז ומעולם. היא לא ממש מתערבבת, למרות שהם ביחד כבר יותר מחצי שנה. בשלב מסויים נראה היה שנשבר הקרח, הוא אפילו הסתכל עלי כשדיבר איתי, והיא הוציאה הגה... ומהר מאוד זה חזר למצב הקודם. הוא הלך, אמר שלום והחזיק לי את היד. אח"כ חזרתי עם אחד מהחבר'ה ששאל אותי איך היה איתה. לא ממש היה לי מה לומר. הייתי דיפלומטית ואמרתי שלא ממש היתה אינטראקציה, אבל לא הפריע לי אם כן היתה, סתומרת – היא זו שלא ממש תיקשרה. ואז הוא אמר שהם לא ממש מתחברים אליה, ומאז שהם ביחד הוא בקושי עם החבר'ה – וזה ממש לא הוא. בקיצור, הם לא ממש אוהבים אותה. כן, שמחתי לשמוע, לא אשקר. אני לא מבינה אותו בכלל. ביומולדת שלו סימסתי לו והוא אמר שהוא מאוד מקווה שניפגש (בלי שהצעתי), ובסביבות פסח אם את זוכרת, ניסינו כמו חתול ועכבר לקבוע להיפגש, סתומרת – היתה נכונות גם מצידו. אז אני לא ממש מבינה... אני מבינה שאני "האקסית" ואולי זה משפיע, אבל זה באמת היה ככ מזמן... מאז היתה לו מישהי שרצה להתחתן איתה...

הי עדן יקרה,

אכן מפגש מעניין מאוד. כתבת באופן כן ואמיתי את התחושות שלך, ואין מה לעשות אקסים זה אקסים- עדיין יש שם משהו בלב- זיכרון, נוסטלגיה, וגם עבור האקס כנראה הנוכחית שלך היתה משהו קצת אחר. קצת מביך ומוזר לפעמים להיפגש עם אקס לאחר כ"כ הרבה זמן, אין ממש מה להגיד וכל אחד בוחן את השני, במקרה הזה הוא הגיע עם חברתו מזה כחצי שנה... אז כמובן זה יהיה מוזר עוד יותר.

שוב אנחנו מגיעות לכך שהמושג הזה "חברות" בחייך הוא מושג חשוב בראש סדר העדיפויות. את מרגישה שם "בבית", שייכת, גם אם לא ראית אותם תקופה ארוכה. את מרגישה טוב שם- מרגישה אותך. טבעית. משוחררת.

להרגשתי, בעינין הזוגיות בחייך- אמנם יש לזה סיכוי ויש לזוגיות (עם יאיר או אחר)- מקום מסוים, אך אינך נחפזת לשם, לא מתוך אדישות אלא מתוך כך שאת גם פה מעט משחררת את המקום הזה ומאפשרת לדברים לזרום כפי שהם. אינך בטוחה שאת רוצה להתגייס לזה, וזה טוב וטבעי שתדעי זאת- ומצוין שאת מתבוננת לתוך הרצונות שלך ובודקת עם עצמך מה את באמת רוצה. אז גם להרגשתי- אם יאיר יראה נכונות ורצון- אני מניחה שתהיה פגישה. אם גם את מעוניינת- כן יהיה כדאי להביא את זה לידיעתו. אבל את "פושרת" בעינין, "פרווה", נזרום עם החוויות ונראה לאן הן יביאו אותך.

אקסים זה אקסים, ללא ספק, והוא במיוחד... ואני בכלל בחורה נוסטלגית, מתרפקת ומתפרקת על העבר... עוד משהו שאני צריכה לעבוד עליו...

תמיד הייתי טיפוס של חברים, חבר'ה. אבל לא תמיד הרגשתי טוב כמו שאני מרגישה היום. אני באמת מרגישה שייכת, באמת מרגישה חשובה – לא שאני צריכה את זה, אבל תמיד בחבורה שהייתי שייכת אליה, הייתי עושה הכל בשביל, אבל בחזרה זה לא היה קורה. הייתי נותנת מעצמי המון, ומקריבה, אבל איפשהו היה קל לכולם לזלזל, לתת הרגשה שאני שווה פחות, שאני לא באמת חלק מהחבר'ה, ואם צריך לוותר על מישהו, זו כנראה תהיה אני. ופה פתאום הכל משתנה. גם בחבר'ה של האקס, עידו בא וישב לידי, דיבר איתי – הייתי בשוק. אני באמת חשובה? באמת רוצים בחברתי? זה נשמע קצת פתטי, אבל זו המציאות. וגם בחבורה שנוצרה – אני חשובה להם, הם רוצים בחברתי, לא שוכחים להתקשר, תמיד דואגים לי. אז כן, כרגע זה הדבר הכי חשוב, זה הדבר הכי נצרך, זה בסיס האם שלי. אז אני לא יודעת כמה יש מקום לזוגיות, כמה בא לי לפנות לכך מקום. אם אני צריכה לבחור עם מי לצאת מבין כל האופציות (חברים מהעבודה, משפחה, חברים ישנים...) אני תמיד אבחר בחבורה שלי. ואולי באמת יאיר ספציפית לא מספיק מעניין אותי, כי אני עדין אעדיף לצאת עם החבורה ולא איתו...

רגב, הוא יצר קשר – סימס לי בבוקר והתכתבנו ממש מעט. אבל אני עדין אחכה שהוא יתקשר ויזום משהו. והאמת, לא נעים לי ממנו, ואני בטח שוב אתחמק. כי אני לא יודעת אם אני באמת רוצה, וכרגע אני נוטה יותר ל"לא" מאשר ל"כן" ואני מרגישה שאולי אני סתם מטפחת לו ציפיות...

הי עדן וערב טוב,

אכן בחורה נוסטלגית. המקום שלך שם חשוב לך ועבורך זה משהו מעבר ל"להיות שייכת" כנראה, זה מעיד על קשר מאוד חזק, שורשי, שיש לך למקום הזה.

לא סתם הבחור שאל "איפה המקום שלו" בכל הדבר הזה- אולי באמת לא בכדי זה עלה באופן כזה, שאת שמה לב יותר בבירור למקום שלך (אז והיום) בתוך החבורה הזאת, וההפך- המקום של החבורה בתוך העולם שלך, וכמה היא חשובה לך.

זוגיות- זה דבר ענק שיש לפנות לו המון מקום, אנרגיות, משאבים וגם לקחת לא מעט סיכונים של פגיעה, אכזבה וכד'. זה בסדר גם להישמר מזה - או לרצות את זה דווקא איפה שאת מרגישה מוגנת ובטוחה. אני משוכנעת שהנטיה הטבעית של כולנו זה להתחבר (גם רומנטית) לאלו שאנחנו יודעים שאיתם אנחנו "אנחנו", במקום הטוב והבטוח הזה- שייכות, שורשים, וכד'. אצלך זה מקבל משמעות חזקה יותר, ובכל זאת- זה מאוד מאוד טבעי ונכון לעשות.

אני סומכת עלייך שתלכי על מה שעושה לך טוב. אם את חשה שאת מעט משלה אותו והוא רוצה הרבה יותר ממך- אולי כדאי למוסס את זה ולא לתת לו לצפות ליותר מדי- בכל זאת, לא נעים לשני הצדדים. להיות ללא זוגיות, גם לתקופה מוגדרת, זאת בחירה, ולא פעם זאת בחירה טובה- כי מעט האנשים שיודעים להגיד שזוגיות כרגע- לא מתאימה בחייהם. כיוון שזוגיות ושותפות-חיים נתפסות בעינינו כהתחלת הקן המשפחתי- ומשפחה היא מעל הכל. מעבר לזה, לפעמים תולים בזוגיות כ"כ הרבה תקוות, כמו "כשיהיה לי בן זוג אני אצליח יותר", או "כשאמצא אהבה הכל יעבור לי". וזה לא תמיד ורוד כ"כ. לפעמים- כשאתה לא באמת פנוי לזה, ועושה את זה מתוך נורמות וכללים לא כתובים אחרים- זה לא "יוצא טוב" ורק מתסכל.

לכן המקום הזה של התבוננות פנימית כפי שאת עושה- הוא חשוב, מלמד ובעיקר מקדם אותך להרגיש באמת טוב כפי שאת. טוב להודות בפני עצמנו שכרגע- טוב לנו לבד. מה רע.

בינתיים נראה שזה מתמוסס עם יאיר. הוא רשם לי שנראה לי שאני לא ממש בעניין, אולי הוא טועה, ומצדיק את החוסר עניין שלי בכך שהתנאים לרעתנו. קצת קשה לי עם האמרה הזו – מה זה התנאים לרעתנו? נכון, לא פשוט – אנחנו גרים במרחק שעה אחד מהשניה, אם כי המשפחה שלו מהעיר שלי. הוא בא לפה יחסית הרבה. לך יש שעות מטורפות ולי יש ילד. אבל מה עם המאמץ המינימלי לפגישה ראשונה? התנאים לא לרעתנו אלא אם כן אנחנו מחליטים להיכנע להם. ציפיתי ליותר, מודה. כמו שאתה יכול להגיע לפה לפגישות שקשורות לעבודה, תבוא לפה גם בשבילי, ולא – אני פנויה ב 2-4 ואחכ מ 8-10 – אני חלק מהלו"ז? אני חלון הזדמנויות? אני התקשרתי שבוע שעבר במיוחד כדי לברר איתו את הלו"ז שלו לסופש כדי לראות איך בכל זאת אני משתלבת... וזה לא קרה... אז נראה לי שגם לא יקרה כבר...
מה שכן, אני לא משלה אותו יותר. לא אמרתי לו מה דעתי באמת על החוסר מוטיבציה שלו, כי זה פשוט נראה לי חסר טעם. לדייט ראשון אמורה להיות הכי הרבה מוטיבציה, וכמובן נכונות – אז נכונות יש מצידו, המון נכונות. אבל בין דיבורים למעשים...
ואולי גם מצידי יש באמת חוסר מוטיבציה, םשוט כי כיף לי במקום שלי...

הי עדן,

אני אומרת דבר כזה- כשמשהו לא יוצא, מכל סיבה שהיא, "תנאים", "מוטיבציה", ועוד- זה פשוט לא אמור לצאת כנראה. כפי שכתבת נכון- בפגישה ראשונה זה צריך לזרום, לקרות, לרצות שזה יקרה, לזרז תהליכים, להיפגש ולברר האם מתאים.

כאן משום מה זה לא קרה, אולי הודות לחוסר העינין שלך, שבאמת איפשהו בתוכך טוב לך במקום שלך, וזה לא ממש חסר לך, מאידך, היתה התרומה שלו לכך. יתכן והוא גם קלט שמאוד כיף לך וטוב לך איפה שאת היום- וזה גם בסדר.

בשורה התחתונה, אין את ה"דרייב", אין את ההתרגשות הזאת לקראת משהו חדש. וכשתהיה לך אחת כזאת- את לבטח תרגישי, וגם הוא.

כיף לך במקום שלך- תהיי שם, תחווי את החוויות הטובות כפי שהן. אם מישהו ישתלב בתוך זה, מה טוב.

ועוד משהו – זוכרת שדיברנו על הרגשת ביטחון שיש לי מהחבורה שלי החדשה? ככה זה היה גם ביום חמישי. כאילו באמת כלום לא השתנה (חוץ מהקשר שלי לחבר'ה), וכל אחד מהם הרגיש צורך אמיתי לדבר איתי אחד על אחד. אני לא יכולה אפילו לתאר לך איך הרגשתי. זה היה פשוט מדהים. זה ככ חימם את הלב כשאחד מהם ממש קם ממקומו והתיישב לידי כדי לדבר איתי. באותו ערב בכלל הייתי בתחושת ביטחון עילאית, היה לי מאוד כיף, שלוב ובטוח. ואפילו קצת נוסטלגי :)

הנפגעה שלא אמרתי לה כן תלדי אם את בהריון

שאלה יקר,

החיפוש אחר מקורות הכנסה והצורך לחשב היטב היטב כל הוצאה יכולים להעמיד בפני מצבים מאוד מאתגרים ולא פשוטים גם זוגיות איתנה, יציבה וארוכת שנים בה שני בני-הזוג מאוד שלמים עם בחירתם זה בזה. במקרה כזה החיבור החזק בין שני בני-הזוג, השיתוף בתחושות, במחשבות ובקשיים ותחושת השותפות משמשים כסלע איתן וכעוגן יציב בפני הטלטלות אשר עלולות להיגרם ואשר עלולות להשפיע באופן משמעותי על הקשר ועל כל אחד מבני-הזוג.
אם אני מבינה נכון את דבריך, הזוגיות שלכם לא נמצאת במקום כה יציב וחזק ואתה אינך חש שלם לגבי הקשר שלכם, אינך בטוח שהיא זו אשר עימה היית רוצה לחלוק את חייך.
לתחושתי, היא נפגעה כי היא מפרשת את תשובתך בחוסר השלמות שלך לגבי הקשר שלכם. היא חשה שלא אמרת לה "תלדי ואז נראה" או "תלדי ויחד נצליח להסתדר" כי אתה לא בטוח כלל לגבי המשך הזוגיות שלכם. אולי בנוסף לתחושה הזו החל "להתעורר" אצלה השעון הביולוגי והתבהרה אצלה התובנה כי אם לא עכשיו אז מתי ואולי אח"כ יהיה מאוחר מידי מבחינתה וכד'.
לאור זאת אני חושבת שיהיה זה נכון "לפתוח את הקלפים" בהקדם האפשרי. שתף אותה ב"אני מאמין" שלך בתחום הפיננסי והסבר לה כי לך ברור שהחלטה שכזו, החלטה לגבי היריון ולידה אמורה לקחת בחשבון את ההיבט הכלכלי. שתף אותה בחששותיך לגבי הנטל הכלכלי, נטל שלדעתך יהיה לכם קשה לשאת כעת.
דבר איתה "מלב אל לב". לרוב, שיחה פתוחה וכנה יוצרת אינטימיות נפשית, פתיחות ורצון למצוא מוצא משותף ואף נכונות לבוא לקראת.
השיחה הזו תוכל להבהיר לך האם היא מתאימה לך. תוכל לבחון את תגובותיה, אופן החשיבה שלה, הנכונות שלה לקבל את נקודת המבט שלך והיכולת שלה ל"יצירתיות" ולמציאת פתרונות שכלתניים והגיוניים לדילמות ולמצבים מאתגרים ולא פשוטים.
גם אם אתה חש כעת כי הזוגיות שלכם על סף פירוק, כפי שכתבת, אני חושבת שלאור הקשר שהיה ביניכם יהיה זה נכון ומכובד לשוחח עימה בכנות.

אדל יקרה, אני לא חושבת שצריך לעשות מזה כזה עניין. כתבת שזו היתה מסיבה, מן הסתם שתיתם קצת וזה התפתח. כנראה שהיתה משיכה מינית מסויימת ביניכם בשנים האחרונות, וזה קיבל ביטוי בנשיקה הצרפתית.
כתבת שניהלתם על כך שיחה לאחר מכן.לא כתבת מה היתה השיחה. האם זה היה "סוף פסוק" או סוג של להתחיל משהו?
העובדה שהוא לא יוצא לך מן המחשבות מעידה על הידלקות אולי אפילו התאהבות מסויימת, אבל דברים מסוג זה קורים לאנשים ואם לא עושים עוד משהו בקשר לכך - הרגשות שהתעוררו אצלך יכולים באותה מידה לגווע ולהיעלם אחרי כמה ימים.

ההידלקויות הללו קורות הרבה, לרוב האנשים. על פי רוב הן קורות בנסיבות לא רגילות. נניח טיול לחו"ל, חופשה במקום אחר,לא בתוך היום יום הרגיל.
הסיבה היא שכאשר אנחנו מחוץ לשיגרה שלנו, בטיול או בחופשה - אנחנו הרבה יותר ב"כוננות רגשית", יותר ב"היי", ודברים שקורים נתפסים בעינינו בצורה יותר הרפתקנית ומרגשת מאשר ביום יום.
כך שהייתי במקומך נותנת לזמן לעשת את שלו.

אם בכל זאת זה ממשיך, ואת יכולה לראות בו בן זוג פוטנציאלי מבחינת התאמה ביניכם - כבר קרו דברים מעולם וכבר היו זוגות שהינם בני דודים. זה לא סוף העולם...

ממש התחברתי למה שכתבת.
וכן,בשיחה שהייתה זה היה מן סוף פסוק..רק שלאחר מכן אמרתי לו שהוא לא יוצא לי מהראש,והוא לא ענה.
כנראה הוא לא בעניין.
וממש תודה על התגובה זה ממש הרגיע אותי!
תודה רבה

בוקר טוב סיגל!
על מנת לענות לך חסרים לי כמה פרטים: בת כמה את? בני כמה הילדים? מה הם יודעים לגבי תהליך הגירושין?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_תרפיה_באומנות' id=link]תרפיה באומנות[/a].

כתבתי משהו ורציתי להוסיף

שלום 'אני',

סה"כ את מתארת קשר "מושלם"- גילויי אהבה, כנות, התעניינות רבה זה בזה ופגישות תכופות, רומנטיקה ועוד. זה פחות או יותר מה שקורה אצלו.

אבל אצלך קורה משהו אחר. 2 רמות לפנינו:

ברמת הרציונל- את לגמרי בקשר, מבינה שהוא טוב לך ונכון לך, רואה בו את הצדדים החיוביים והטובים.

ברמת הרגש- קורה משהו אחר. אין לי ספק שאת מרגישה אל הנוכחי משהו חזק מאוד, אפילו אהבה גדולה. אבל- הרגשות לאקס שלך לא לגמרי מעובדים, משהו שם לא ממש נסגר. שוב, ברמת השכל את מבינה שהאקס כבר לא מתאים לך.. אבל בכל זאת, רגשות- יש להם תנועה משלהם וחיים משלהם- הם לא שואלים אותנו אם זה מתאים לנו.

ההיקשרות האידיאלית לדעתי, היא אותו שילוב בין שכל- התאמה, תחומי עינין, התאמה אינטימית וכו', לבין הרגש- פרפרים, התאהבות, געגוע, הרגשת שלמות. בקשר הנוכחי שלך קיים יותר הנתיב ההגיוני והמחושב, מאשר הרגש הזה שאת מחפשת- אותו רגש שהיה לך אל האקס. ולכן מה שאת מתארת הוא "לא פה ולא שם". כי השילוב הזה לא ממש מתבטא בקשר, אלא יש נטיה לאבחן אותו באופן הגיוני, שכלתני.

יכולות להיות לכך מספר סיבות, אחת מהן שאכן לא התגברת על האקס- וזה דורש שאלות מעמיקות יותר, למה לא התגברת עליו ומה אפשר לעשות כדי לסגור את הפינה הזאת בחייך ולתת לך להמשיך הלאה.

סיבה אחרת היא, שאמנם הבחור הנוכחי מאוד טוב עבורך, אבל "טוב" זה לא ממש מספיק. לפעמים קשה לנו להסביר למה "טוב לי איתו אבל בכל זאת משהו שם לא....".. ז"א, יש כיף וטוב ואהבה, אבל. וה"אבל" הזה בד"כ לא מרפה.. אלא אם כן מבררים מה בדיוק קורה שם, בינך לבינך. האם את איתו כי נוח לך, הוא רומנטי וכיפי וטוב לך איתו, או שאת איתו- כי את באמת "שלו".

סיבה אחרת יכולה להיות קשורה למשהו אישיותי אצלך, שסובב סביב נושא ההיקשרות הרגשית לאנשים משמעותיים בחייך, ואולי שם משהו מעט נתקע.

כל אלו מצריכים איזושהי מחשבה יותר מעמיקה. אם תרצי תוכלי לכתוב לי דעתך וננסה למצוא איזה גורם ראשוני למה שמציק לך.

בהצלחה רבה

ענת יקרה,

על-פי התנהלותה של גיסתך כלפי בתך נראה כי היא דווקא מאוד רוצה משפחה וילדים אולם טרם מימשה צורך זה בחייה. אולי היא מצהירה שהיא לא מעוניינת בזוגיות ובילדים בגלל שהיא טרם הצליחה ליצור משפחה משלה, מעין סוג של מסכה מסווה. אולם, על-פי מיטב הבנתי הכמיהה שלה לילדים "יוצאת" כאשר היא בקרבתה של בתך. אני לא משוכנעת שהיא מנסה "לתפוס" את מקומך בעולמה או להתחרות על מקומה של אמא בחייה. נראה לי שהיחס החם והמתנות בהם היא מציפה את בתך נובעים מהצורך והכמיהה שלה. היא מספקת את הצורך הלא ממומש והלא מסופק שלה.
הנוכחות שלך בחיי בתך והזמינות שלך אליה, לעת עתה ובהמשך הדרך גם הכנות, הפתיחות והשיתוף יעשו את שלהם ויצרו בין שתיכן "ברית" אמיתית, קשר יציב וחזק, קשר אשר איש לא יוכל להתחרות בו או לאיים עליו.
מאידך, כאשר בתך תגדל קצת והמתנות יתפסו מקום קטן יותר בחייה בעוד היחסים הבין-אישיים ילכו ויתפסו מקום הולך וגדל התנהלותה הטבעית של גיסתך, תגרום לריחוק ביניהן. אם גיסתך נוטה ליצור סביבה אוירה לא נעימה גם בתך בוודאי תחוש בכך בעוד שנים מעטות ולכן היא תלך ותתרחק ממנה.
היי את עבור בתך כפי שאת מוצאת לנכון ונסי ליהנות מהנאתה של בתך משלל המתנות שהיא זוכה להן.
חומריות אינה בונה קשר ואינה מחליפה יחסי אנוש, קבלה, הכלה, נוכחות, זמינות, אכפתיות, דאגה ונתינה, שלא לדבר על אהבה. כל הדברים הנ"ל "נכנסים" תחת ההגדרה של המילה והתפקיד "אמא" ואף אחד לעולם לא יוכל לעולם לעשות זאת טוב ממך.

הי..,,למה לא לעשות?מה מפריע לכם לממש את זה? אם יש משהו, לכו עליו. לא מבינה מה הסיפור.. ממה אתם מפחדים כלכך? זה אחלה וזה כיף וזה יופי. אז?זה לא איזה מי יודע מה, זה לא משהו שאין ממנו דרך חזרה. טוב לכם-לכו על זה. זאת דעתי!!

שלום ענת,

אני נוטה להסכים שאם יש משהו, בכל תחום זוגי, ששניכם מאוד רוצים להוציא אותו מהכוח אל הפועל - למה לא לעשות זאת?

אם יש איזשהו חשש סביב זה- כדאי שתדברו עליו. אבל אם אין כזה, וסה"כ העינין מוסכם על שני הצדדים- לכו על מה שעושה לכם טוב.

ותודה לשתיכן על המחמאות. אתן תמיד מוזמנות.

היי. זאת ענת.
עדי, תודה על התשובה. ננסה...

מבקשת לשאול עוד משהו. אני מדגישה שבן זוגי אישר לי לשאול אתכן את השאלה הבאה:

בן זוגי המקסים הוא גבר צעיר לא שיגרתי.
הוא מאפר מקצועי וקוסמטיקאי, וכמו כן מעצב שמלות. ולפעמים מלמד ריקוד.
אני יודעת, זה נראה כמו קריקטורה של הומו. רק שהוא סטרייט לגמרי. אני ערבה לכך...
מ"כלי" ראשון...

לפעמים אנשים חושבים שהוא הומו, בגלל עבודותיו.
זה משעשע אותו ביותר, כיון שהוא בטוח בזהות המינית שלו.
אותי זה מפליא: איך זה לא איכפת לו?. איך זה עובר לידו?.

הוא לא יודע לתאר למה הוא אדיש לשמועות. זה פשוט לא מעניין אותו.
אני, לעומתו, מרגישה קצת לא נוח נוכח השמוענות.
הוא יודע שאני חשה כך, לכן אישר לי לשאול את השאלה. לתחושתו, אולי תסבירו לי את העניין.

בשורה התחתונה - ברור שהוא צודק.
אז למה איני שלוות נפש כמוהו לזה?.

שלום לך שוב ע.

את בעצם מעלה שאלה שסובבת סביב נורמות חברתיות, מה נחשב, מה נשמע טוב, מה מצטייר טוב אצל אחרים וכו'. יש כל מיני דפוסים חברתיים לא כתובים, שמתפתחים במהלך הזמן. כמו שיש סטריאוטיפ שקוסמטיקאיות הן בד"כ נשים ללא השכלה (מי המציא את השטות הזאת? החברה) כך גם יש סטיגמה על מאפרים ומורים לריקוד, גברים, שהם כנראה הומוסקסואלים- רק בגלל המקצוע שלהם, שהוא נשי מדי עבור גבר מחוספס...

משהו דומה אני יכולה לספר לך על עבודה סוציאלית. כשגבר לומד עבודה סוציאלית מרימים איזו גבה, אבל אפילו כששואלים אותי במה אני עוסקת, התגובה האוטומטית של החברה היא "את בטח במשכורת רעב", או "מה, את כל הזמן מתעסקת בבעיות של אנשים ברווחה?", או "עוד אחת שמוציאה ילדים מהבית" (ואין לי שום קשר לפקידי סעד).

יש תגובות סטראוטיפיות של אנשים סביבנו, לא כי הם אשמים בזה.. אלא כי לתקשורת יש פה חלק רציני, ומה שמוצג לנו, כסטיגמה על מקצוע מסוים- זה בד"כ משהו ספציפי, וזה מה שמוכרים לנו. אם נתעמק, נגלה שלא כל עו"ס עובד ברווחה, ולא כל עו"ס הוא פקיד סעד שמוציא ילדים מההורים שלהם, ולא כל מורה לריקוד הוא הומוסקסואל. וזאת לגמרי בעיה חברתית, ובעיה של מי שנסחף לתבניות האלה.

בן זוגך, כנראה עבר את כל זה, היה שם והבין- אני אוהב את המקצוע שלי, ואני לא אקריב אהבה כזאת רק כי לאנשים זה לא מסתדר עם הפרדיגמות שיש להם בראש. ואני לגמרי מסכימה איתו. כשאת אוהבת את המקצוע שלך, ונהנית ומסופקת ממנו, ויבוא מישהו ויגיד לך שזה לא מסתדר לו בראש- אני לא בטוחה שזה ישפיע עלייך. אבל את, היא בת זוגו.. את כנראה סופגת פידבקים חברתיים לא מאוד חיוביים וזה בכל זאת מצליח לחלחל למרות שהגיונית את יודעת שהוא צודק.

אז מה אפשר לעשות עם זה? את יכולה לשנות לעצמך את החשיבה, להתחיל להסתכל על הדבר הזה אחרת. להתחיל להסתכל על בן זוגך בדיוק כפי שתיארת אותו- לא שיגרתי. אדם שאוהב יופי, טיפוח, אמנות, נשיות, ואוהב להתעסק בזה. בחייו האישיים הוא לגמרי לא בעל סממנים נשיים (פרט אלייך...). לראות בו כמיוחד במינו שעושה בדיוק את מה שהוא אוהב.

הסיפור הזה של השמועות דווקא הופך את העינין למסתורי יותר, אז למה לא לקחת את זה כמשהו טוב? אז מדברים על זה. זה אומר שזה מעניין. אם את תשני את התפיסה הזאת שאולי גם קיימת בתוכך איפשהו- את לאט לאט תשימי לב שגם האנשים משנים אותה. ולמה? זה כמו קסם, כשאת משדרת ביטחון- לאנשים אין סיבה לערער לך אותו, אין להם סיכוי. אבל כשאת חוששת מהתגובה שלהם, וכל הזמן שואלת מתי תבוא ההערה הבאה- זה נמצא באויר והם ישר מספקים את זה.

אני מנחשת שאת אולי גרה סביבה סגורה יחסית, או במקום קטן? בד"כ במקומות כאלה קשה יותר להסתדר עם השמועות. אולי תלכו יד ביד ותפגינו אהבה מול כולם? זה ישנה את ההרגשה שלך? :)

אבל אם לדייק, מה שישנה אותה היא רק את. אם את תפחיתי את התבניות האלה ותעלי את רמת הביטחון באיש הזה, במקצוע שלו ובאהבה שלו לתחום- זה יוכל להקל עלייך.