פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

חשוב לי להוסיף שאני מרגישה ממנו סוג של אדישות מסויימת בכל הנוגע לשיחות שלנו, הן טובות וזורמות כמו שתמיד היו
אבל בהקשר של ליזום ולהתקשר, ולדבר במהלך הכמה ימים האלה שחזרנו לקשר, משהו שם חסר לי. וזה יותר לי הרגשה שאני מצפה ממו ליותר התתלהבות שכן הוא החליט שרוצה משהו!! אותי !! והוא לא ממש עושה מזה "התלהבות" -לא ממהר להתקשר.

אשמח גם להבין אולי מאיפה זה נובע ?

ושוב .. תודה :)

תות יקרה,

אני מאמינה שיש להקשיב לתחושות הפנימיות שלנו. הן לעולם אינן טועות. משהו עמוק בתוכנו יודע מה נכון לנו. לכן, אם את חשה שהוא האיש הנכון לך אל תאפשרי לחששות שלך לחסום אותך. במקום לחשוב שלא כדאי לנסות שוב כי הוא עלול לפגוע בך שוב חשבי שכדאי לנסות שוב, מכל הסיבות שמנית, ובעיקר בשל העובדה שאת מאוד שלמה לגביו, שהוא האחד שלך, כפי שכתבת, ושהפעם זה כן יצליח.
נראה שמדובר בבחור כן וישר. למרות שהייתם יחד ארבע וחצי שנים הוא חש בזמנו שהוא לא בשל, לא שלם, לא "סגור" על עצמו ושהוא זקוק לפרק זמן לצורך עיבוד תחושותיו עם עצמו והוא אמר לך את הדברים כמו שהם, הוא "שם על השולחן" את תחושותיו ומחשבותיו. אני משוכנעת שזה לא היה קל עבורו ודרוש לשם כך לא מעט אומץ. הוא בחר לומר לך את האמת ולא "למרוח" אותך ועל זה מגיעה לו נקודת זכות. ייתכן כי בזמנו הוא לא הצליח להסביר לעצמו את כל "הבלגן" שהיה אצלו ולכן הוא הפתיע אותך בהודעה שלו לגבי הצורך שלו בפסק זמן כאשר נראה היה שהכל "במקום".
ציינת שהייתה לכם אז זוגיות מדהימה. אני מניחה שגם הוא חש כך ולאורך זמן ה"לחוד" שלכם הבשילה והתבהרה אצלו התובנה שזו באמת הייתה זוגיות מיוחדת. העובדה שהוא המשיך לאהוב אותך לאורך כל השנתיים האחרונות מעידה על כך שרגשותיו כלפייך היו ועודם עזים ומשמעותיים. פרק הזמן שהוא לקח לצורך עיבוד תחושותיו ומחשבותיו אפשר לו להגיע לשלמות לגבי הבחירה שלו והוא בחר. הוא בחר בך ובכם וגם את זה הוא אמר לך מפורשות, באופן שנראה שמאפיין אותו, בכנות בבהירות ובפשטות.
אם את יודעת שזה הוא, הוא הנכון לך, הוא זה שהיית רוצה לחלוק עימו את חייך, אפשרי לקשר שלכם להיכנס למסלול נכון. נסי לא ל"נתח" את התנהלותו ולמהר להתאכזב. גם כאן אל תאפשרי לחששותייך "להפריע". אפשרי זמן "ומקום" לזוגיות הישנה חדשה שלכם להירקם שוב. תני לך, לו ולזוגיות שלכם הזדמנות נוספת. לאור כל מה שכתבת בפנייתך נראה לי שכדאי...

כותבת שוב ... אני מנסה להבין כל מיני דברים שלא ברורים לי
אחרי שיחה אחרונה ביום שני, לא שמעתי ממנו עד אתמול בערב!! וזה אחרי ש-אני, התקשרתי. התקשרתי כבר במועקה, כדי לברר איתו מה המצב ? ולאן הוא נעלם??

אפשר להגיד שהוא הופתע, טען שהוא רצה לתת לי זמן ולא לנחות עליי פתאום אחרי שנתיים.
אני מצידי הסברתי לו שבתור בן אדם שהחליט שהוא אורצה אותי ואני היחידה שלו, אחרי כל כך הרבה זמן! אני מצפה ממנו להתנהגות קצת יותר "רוצה" קצת יותר בהתלהבות ורצון ואפילו השתוקקות לדבר.

הוא אמר שהוא חושב שצריך לקחת את זה יותר לאט, למרות שגם הוא מרגיש שרוצה לדבר איתי כל הזמן ושיקח בחשבון מה שאמרתי.

ועדיין.. אולי אני סתם פרנואידית, כי אאחרי הכל אני מרגישה פחד מסויים שמא הוא פתאום יחליט שוב לקום וללכת, אבל עדיין לא מצליחה להבין את ההתנהגות ה"לאט לאט" שלו..

יכול להיות שאני קצת יותר מידי דוחפת? וצריכה לקחת ממנו כמה צעדים אחורה ?? לתת לו את הזמן לגשת אלי יותר?

תות יקרה,

טוב עשית כאשר הבהרת את עמדתך ופרשת בפניו את נקודת מבטך ואת ציפיותייך. תיאום הציפיות של הצדדים המעורבים הינו שלב מאוד חשוב בתחילת כל מו"מ, שלא לדבר על קשר בכלל ועל קשר זוגי בפרט.
העובדה שאת היא זו אשר יצרה קשר מעידה אך ורק על היותך בחורה יוזמת ומעשית. קיבלת ממנו מסר, שהיה מאוד ברור וחד-משמעי, ורצית להגיע ל"תכלס" ולקדם את העניינים, זה הכל.
אחרי שנתיים של הצהרות אהבה מצידו וכעת תובנה כל-כך משמעותית מבחינתו, אני נוטה להסכים איתך שאפשר להניע את הגלגלים בקצב שונה. יחד עם זאת לטנגו צריך שניים ולכן לא תוכלי לקדם את הקשר שלכם לבדך ובוודאי שלא לקיים אותו לבדך. מעבר להצהרות ולתובנות עליו גם לעשות. תני לו כמה ימים להוכיח את דבריו, אפשרי לו לאזור עוז וליזום פגישה.
אשמח באם תחליטי לשוב ולעדכן...

מעדכנת שוב... והפעם מתוך אכזבה גדולה.

אחרי ששבוע שעבר לא היה באפשרותנו להיפגש מסיבות שונות. הצעתי לו להיפגש ביום ראשון השבוע או שני .. לפי מה שמתאים לו. כי בשאר הימים לא יכולתי בגלל למידה למבחנים.

במוצי שבת, תוך כדי התכתבות וכדרך אגב, הוא בישר לי כי ניפגש ביום שני ,שבאותו היום יש לו עוד משהו בבוקר ואז לאחריו ניפגש.

ביום ראשון בלילה דיברנו ורק אז הוא טרח להגיד כי בסוף הוא נוסע באותו היום רחוק מהצפוי וכי יהיה אצלי רק בשעות הערב-8,9 . אמרתי לו שאנימבינה ומקבלת ומקוה שזה לא יהיה לו לחוץ מידי , והוא ענה שזה בסדר..והוא פינה את כל הערב בשביל זה.

חשוב לי לציין משהו שפעם קודמת לא ציינתי, הוא מסתיר את העובדה שחזר לדבר איתי ממשפחתוף ומכיון שהוא כנראה אצל אחיו עוזר לו ולאישתו עם הבנות בחופש, הוא לא תמיד יכול לדבר בגלל שהוא לידם ויוצא מצב שאינ מחכה שעות כדי לדבר.

בהמשך למה שהתחלתי לכתוב על הפגישה...
אז אתמול בשעות הערב אחרי שלא טרח להודיע לי מה קורה איתו ואיפה נמצא כדי שגם אני אדע להתארגן בהתאם שלחתי לו הודעה וביקשתי לדעת איפה נמצא. הוא כתב שבדיוק חזר והוא מחכה לגיסתו שתחזור ויעדכן אותי...

חיכיתי, לבושה ומוכנה ... ואז בסביבות 8 הוא שלח הודעה שגיסתו חוזרת מאוחר ואם אני רוצה להפגש למחר בבוקר- היום בבוקר.

אחרי שעתיים שלא עניתי לו ,שלחתי לו הודעה שהוא מאוד איכב אותי ושאני ישבתי מוכנה וחיכיתי. הוא מצידו שלח עוד הודעות מתרצות של- זאת אשמתו ושהיא חזרה מאוחר וכדומה...

אני מבחינתי לקחתי צעד אחורה ולא עניתי יותר וגם הבוקר כשהתקשר לא עניתי.
משתי סיבות אני צריכה ללמוד והוא מפריע לי, וסביה שניה שכל כך התאכזבתי ממנו , שאני מרגיששה שהמילה שלו לא שווה כלום.
ואם היה רוצה באמת להיפגש הוא גם היה יכול לתכנן את זה בצור הטוב היותר, גם אם זה כרוך בלשקר לאחיו וגיסתו. למרות שלא כל כך ברורה לי גם סיבה "השו שו " .

חיכיתי כל היום אתמולף היתי בלחץ,בהתרגשת... והתאכזבתי מאוד !!

אשמח לכמה נקודות אור בנושא, ומה עליי לעשות בהמשך... :(

שוב..תודה על ההקשבה...

רק דבר אחד, עצה אחת - מהניסיון שלי כשהאקס, ה-אקס, התקשר וביקש לחזור.
ככ רציתי אותו, אהבת חיי, וברור שחזרנו - אבל מבחינתי, ההתנהגות שלי היתה שונה ולא נכונה. למעשה רציתי לעשות הכל כדי לא להרוס. זה בא לידי ביטוי בתקשורת בינינו - פחד להגיד לו כל מיני דברים שמה אהרוס, וגם בדברים הקטנים כמו - מה עושים ולאן הולכים, תמיד הייתי שם בשבילו (היו עוד סיבות לכך, אבל זה לא ממש משנה למה שאני מנסה להעביר לך).
ומצד שני, בקשר שהיה אחרי, החלטתי שהפעם אני זו שמנתבת את העניינים - שזה נכון, אבל במידת מה - לא להיות הבוסית, כי בני זוג צריכים שיתוף, אין אחד שמוביל הכל - יש אולי מי שיותר דומיננטי, אבל זה רק אם זה במידה.
בקיצור, מה שאני רוצה להגיד לך, זה שאם אתם חוזרים, פשוט תהיי את. וזה שאת חושבת ופראנואידית - אני מאוד מבינה את זה, אבל תנסי לשים את זה בצד. זה קשה, אבל תנסי. תחשבי שכבר הצלחת להמשיך הלאה, ואני בטוחה שגם אם את חושבת שהוא האחד, יש עוד אחד לפחות :)
בהצלחה!!!

תודה עדן, אני מצידי הגעתי עם נכונות להיות מי שאני, הבעיה היא הוא, שלא מתנהג כמו שהוא :\

תות יקרה,

ראשית, אני שמחה שבחרת לשוב ולעדכן אותנו כאן בפורום, אם כי צר לי על ה"בשורות"...

אז ככה...ציינת כי את בתקופת מבחנים. לכן, זה הזמן להתמקד בלימודים. אל תאפשרי לבלבול אצלו לגרום לנזקים אצלך ולפגיעה בציונים. באופן כללי, כאשר קיימת חוסר וודאות כדאי להתמקד ב"יש" ובדברים שאפשר וצריך לעשות במקום "להיות עסוקים" וטרודים בדברים שאין לנו שליטה עליהם ובמילים אחרות ב"אין". שימת הדגש על הלימודים כעת תוכל לסייע לך לחשוב עליו פחות, כלומר כאשר תהיי עסוקה בלימודים תאפשרי פחות מקום לנושא ה"בוער", האקס.
אמנם הוא אמר לך שהוא החליט ושהוא רוצה אולם מעשיו והתנהלותו באופן כללי משדרים בלבול, חשש מ"מה יגידו" ומעין חוסר החלטיות (הוא לא אמר לגיסתו "תגיעי היום מוקדם כי כבר קבעתי תכניות" למשל), הוא כאילו זורם עם הנסיבות ומה שיצא יצא, אם לא היום אז מחר ואם לא מחר אז...מתישהו... על-מנת לקום לעשייה הוא צריך לחוש רצון עז, כמיהה. אז לא יהיה דבר אשר יעמוד בדרכו, כפי שקורה לרובנו...אולם כדי שזה יקרה זה צריך "לבעור" בו, כלומר, משהו צריך לקרות אצלו, בתחושות ובמחשבות ואז בסופו של דבר גם בעשייה.
נראה כי "ספגת" מהלומה קשה וכי "כגודל הציפייה גודל האכזבה". היות ורק ה"בעירה" אצלו תוכל להניע אותו לעשייה, אולי כדאי לעת עתה להניח לו לעשות "סדר" במחשבותיו ולתעדף נכון את רצונותיו וצרכיו על-מנת שהוא יחוש שלם עם ההחלטות שלו. תחושת השלמות היא זו אשר תדרבן אותו לעשייה למען מימוש הדברים שהוא רוצה בחייו.

מוניקה יקרה, אחרי שהחלתטי לקחת צעד אחורה ולתת לעצמי כמה ימים של חשיבה ובעיקר מנוחה מכל מה שקורה.
הוא התקשר..ועניתי.

היתה שיחה שאפשר להגיד לי היתה טובה, אמרתי לו את כל מה שעל הלב, על אף שהוא כעס שלא עניתי לו יומיים.. הסברתי לו שזה היה הכרחי לי. שאני עשיתי את זה בשביל עצמי,בשביל לא להיפגע.

אחרי ניסיונות להסביר לו במה הבעיה מבחינתי, הבהרתי לו שמבחינתי אם הוא לא מסוגל לזה, אני רוצה שיניח לי, כי אני לא מוכנ הלהיפגע יותר. שאני לא רוצה להמשיך ככה. וכי משהו כזה צריך לבוא מתוך רצון שלם לזה או בכלל לא.

הוא מצידו אמר שאם זה כך, הדבר האחרון שרוצה זה -"לשגע אותי".
בנקודה זו חשבתי שהוא פשוט הרים ידיים ונסיים את השיחה וזה ההכל.

אולם, אחרי כמה דקות של שיחה, הוא אמר שידבר איתי בתחילת שבוע הבא..
אני מבחינתי אמרתי שאני לא חושבת שיש על מה לדבר, והוא ביקש ואמר שהוא רוצה את הסוף שבוע לחשוב על הדברים בעקבות כל מה ששמע, וכל מה שאמרתי...

אחרי כמה פעמים שאמר את זה, הסכמתי ואמרתי לו שאם זה מוביל למקום שבו אני שוב אפגע, אני מבקשת ממנו פשוט לשלוח לי הודעה- זה לא זה. ולהניח לי.

וכך הסתיימה השיחה...

אני מרגישה טוב עם זה שהוצאתי הכל ואמרתי, ובמיוחד עם כך שהצבתי גבול מסויים שאומר לו , שאני לא פה בכל מחיר. וכי אם זה בא על חשבון הבריאות שלי והפיגעות בי, אני לא מוכנה.

רציתי לשמוע מה דעתך על העניין שהוא ביקש את הסופש לחשיבה. בכל זאת היה לו שנתיים לחשוב על זה... מה יכול לצאת מזה?

תודה על האוזן הקשבת :) וסוף שבוע מקסים :)

תות יקרה,

ראשית, כל הכבוד לך על שאמרת באופן ברור וחד משמעי את אשר על ליבך, על שהצבת גבול, כפי שכתבת ועל כך שלמרות שאת מאוד רוצה בו ובקשר עמו ולמרות הקושי "ללכת בניגוד לצו הלב" ידעת לקחת החלטה שכלתנית ובהחלט נכונה עבורך. לא רק שזו החלטה אמיצה גם האמירה שלך, שאם זה לא זה שיניח לך, הייתה מאוד אמיצה ואני משוכנעת שנדרשו לכך כוחות נפש ורצון חזק.
אני לגמרי מסכימה איתך, הכדור במגרש שלו עכשיו. שיקום הקשר שלכם יוכל להיעשות ולהתקיים אך ורק כאשר הוא יגיע להחלטה, כאשר הוא יהיה נחוש בהחלטתו וכאשר הוא יעשה (והרבה) למען.
נראה לי שהוא רוצה בך ובזוגיות עמך ונראה גם שיש לו רגשות משמעותיים כלפייך אולם משהו עוצר אותו, משהו מקשה עליו. הוא כאילו יושב על הגדר. מחד מתקשה לוותר ולשחרר סופית ומאידך מתקשה לומר משהו קונקרטי ובאמת לפעול למימושו.
אני חושבת שעלייך להמשיך בחייך (למרות שאחרי שהוא התפרץ ככה לחייך לאחר שנתיים זה לא פשוט). היות והתנהלותו הססנית ועצורה במידה והוא ייקח החלטה אמיצה מבחינתו ויעשה מעשה מתבקש, בהתאם להחלטתו, יהיה זה תורך להחליט מה לעשות. אם מתאים לך או לא. אם מתאים לך לנהל זוגיות עם איש שזו התנהלותו או שמא תבחרי להמשיך הלאה.

שלום מוניקה, אחרי כמעט חודש לא קל..
הבנתי פתאום שאני לא בעננים,אני לא מאושרת אלה מסתובבת עם תחושבת מועקה, וזה מכיוון שאני לא מקבלת ממנו את תחושבת האהבה שכל כך מדבר עליה.
מאז הפעם הקודמת שכתבתי, נפגשנו גם. הפגישה היתה מדהימה אבל לא דיברנו בה על היחסים שלנו, נגענו בכך מעט אבל יותר נהנניו מהשלוש שעות ביחד...והיה באמת מדהים!
בשיחת טלפון לאחר מכן, הוא העלה את העניין שרוצה לעשות חופשה ורק לאחרי "להתחיל מחדש" העניין עורר אצלי תהייה והיתה לנו שיחה בעקבות כך, כי ניסיתי להבין מדוע הוא אומר את זה. הוא מצידו טען שהוא התכוון בלהתחיל מחדש לממש לעבור לגור ביחד, כשאני מצידי הסברתי לו שמעבר דירה זה בונוס ומגיע בסוף התהליך... שבו אנחנו צריכים לבנות את הקשר שלנו בכלל.
באותה שיחה שאלתי אותו אם הוא שלם עם עצמו ולא מחפש יותר בחורות ולחוות חוויות, ואחרי מספר תשובות לא לעניין הוא ענה- שבמקום כלשהו לא.
באותו רגע אני נשברתי בכיתי ואמרתי לו שאני לא רוצה להמשיך איתו ושיניח לי.
הוא מצידו בהל וממש בכה ואמר לי שדיי הוא לא רוצה יותר כלום רק ורק ורק אותי.
יום לאחר מכן, ציפיתי שיתקשר ישלח הודעה בעקבות השיחה "המנערת" שהייתה...
אך כלום. ככה סופש עבר אצלי בציפיה לשמוע ממנו :( בשישי אחרי שכל היום לא שמעתי ממנו, התקשרתי..והוא חזר אליי אחרי 3 שעות... בהודעה. וכך גם בשבת בבוקר אחרי שלא דיברנו בשישי, והוא דוחה כל שיחה איתי ללילה או רק כשהוא ממש לבד..ורק כשמתאים לו.
בכל מקרה הבעיה והעצב אצלי נבע מכך שהוא לא פינה לו אפילו רגע לשלוח לי הודעה ולו הקטנה ביותר או להראות יחס כלשהו כלפי מעבר לדיבורים ולמילים היפות. שהרי לא מספיקות מילים.
אתמול החלטתי שאני צריכה לעצור את זה באופן כלשהו. אני טסה ב 9 לאוגוסט ל3 שבועות... והסברתי לו שאני לא מאושרת, שאני לא מקבלת ממנו הרגשה של אהבה ושל התלהבות ויחס.
הסברתי לו שהפתרון הכי פשוט הוא פשוט להגיד שנסיים את זה פה ועכשיו. אז אני רוצה לתת לזה הזדמנות אחרונה, ושאני בעצמי רוצה לחשוב על כל העניין ,הא מתאים לי ומה זה בכלל האהבה הזו. ( וכשארתי את זה הוא אמר לי שאני לא ריכה להגזים ושזו רק הרגשה וזה לאו דוקא האמת )
ועל כן אני נותנת לו את החודש + האלה.. שיחשוב עם עצמו,ואני מצידי אחשוב עם עצמי וב 30 לאוגוסט נדבר ו- או שנחזור להיות ביחד בכל מה שמתשמע מזה או ששם דרכנו יפרדו.
הוא לא התנגד, אך הרגשתי שהיה לו קשה ואף אמר שהוא מבחינתו לא צריך זמן לחשוב. אבל אני מרגישה ממנו חוסר התלהבות כלשהי על אף שיודעת שהוא כ באמת אוהב אותי ורוצה אותי ולהיות איתי.
חשוב לי לציין שאחרי הטענות שלי על ה- אי יחס, הוא טען כי עכשיו עובר תקופה עמוסה ויש לו מבחנים לסיים ושיהיה לו קשה להיפגש וכו... ואני מצידי שאלתי ומה הוא רוצה ממני?!? ושהוא רק למיטב הרגשתי מסתתר מאחורי כל אותם "תירוצים"
אני מצד אחד שמחה שנתתי תאירך וגבול, אך חוששת ומפחדת למרות שבראש אני יודעת שהמצב הנוכחי שבר לי את הלב.

שגם במקום כלשהו אני לא בטוחה שזה הדבר הכי טוב בשבילי, אך מצד שני לא יכולה לוותר עליו-עלינו על אף הקושי שלו להראות לי אהבה :\

אני כואבת.

תות יקרה,

צר לי כי לאחר כל התקוות שפיתחת את שבה ומתאכזבת בכל פעם מחדש. כבר היית במקום אחר, המשכת בחייך ולפתע הוא חזר, ערער את שלוות נפשך, נטע תקוות ו...לא באמת קרה משהו מעבר למילים יפות, כפי שכתבת.
החופשה הזו באה לך כמו על-פי הזמנה. את זקוקה לפסק זמן מהשגרה על מנת לבחון במקום ניטראלי את תחושותייך ואת הוויתורים שתהיי מוכנה לעשות למען הזוגיות שלכם.
ובזמן שאת בוחנת את תחושותייך, עלייך להביא בחשבון כי התנהלותו זו של הבחור, כמו התנהלותו בעבר, עלולה לחזור על עצמה. האם את מוכנה לנהל כך זוגיות?
נכון, הוא יודע גם אחרת, הוא יכול להיות אחרת ואני מניחה שבזכות זה הייתה לכם זוגיות מדהימה, אולם, עם הזמן את מגלה עוד פנים באישיותו, תגליות שלא פשוט לך עמן. האם תהיי מוכנה לקחת את הסיכוי הנ"ל הטומן בחובו גם סיכון (שהוא יהיה לעיתים כך ולעיתים כך)?
חשבי על הדברים ובחרי את. אלה הם חייך ורק בידייך נתונה הזכות לקחת החלטות לגביהם.
למרות הקושי הרגשי ולמרות הרצון הגדול שלך להיות איתו, יהיה עלייך לעשות החלטה שכלתנית.

שלום, בעקבות הפסק זמן שהחלטתי לקחת לעצמי בעיקר, אחרי כמעט חודש שהוא "חזר" וחודש שבו הייתי אני מאוכזבת וניסיתי באמת למצוא התנהגות עם יותר כוונות ולא רק דיבורים מצידו.

אני מוצאת את עצמי תוהה שוב ושוב ומתוסכלת מהעובדה שאולי לא פעלתי נכון?
שאולי הצבת אולטימטום וזמן זה לא היה הדבר הנכון לעשות? וזה לא נותן לי מנוח

למרות שאני כן יותר " רגועה" אני מתכוננת לנסיעה בקרוב ( של שלושה שבועות) ואני באמת מנסה לחשוב עם עצמי יותר על מה ש-אנירוצה! מזוגיות ומגבר שלי בכלל.
יש בי כל הזמן את הפחד שאני נכנסת למאין מלכודת עם עצמי... ויש לי את התקווה שאחרי שאחזור אכן כן נצליח ליצור משהו, למרות שאני בספק גדול מאוד ומשום מה זה מפחיד אותי.

כבר כמעט שבועיים עברו מאז, ולא יצרו קשר בכלל!! האם זה אומר משהו ?
כי אני מצידי עוצרת את עצמי מלהתקשר אליו או אפילו לשלוח לו הודעה... ואולי הוא גם ככה? כל המחשבות האלה שהן דיי מיותרות פשוט לא נותנות לי מנוח..

אשמח לדעה, עצה, מה לעשות עם עצמי בימים כאלה שקשה לי הלבד ותופס אותי הפחד מכל המצב. תודה~

תות יקרה,

לצערי, בניגוד להתרשמותי בתחילת ההתכתבות בינינו, הבחור לא בשל עדיין. הוא באמת אוהב ובאמת רוצה ובאמת בתוך תוכו בחר בך, ממש כפי שהוא אמר לך לפני כחודש, כאשר הוא "חזר" והתפרץ לחייך, אולם עם כל הרצון והתחושות כלפייך הוא אינו מצליח ללכת צעד נוסף קדימה ולהתחיל לממש את הרצונות והתחושות הללו, את הזוגיות שלכם. לא משנה הסיבה או הסיבות לכך, במבחן התוצאה הוא אכזב אותך...שוב.
מה את יכולה לעשות? כפי שכתבתי לך בעבר, על-מנת להתמודד עם האכזבה הזו באופן המיטבי והאפקטיבי ביותר עלייך להתמקד ב"יש" ובמה שאת יכולה לעשות ולא לאפשר למחשבות המחלישות להשתלט עלייך ולגרום לך להתמקד דווקא ב"אין". למרות הקושי אשר את חווה שוב, למרות התקוות אשר פיתחת, למרות הרצון העז שהפעם זה כן יצליח עלייך "להסתכל למציאות בעיניים" ולהתמודד עימה באופן שכלתני, עד כמה שאפשר, ולא באופן רגשי. אל תאפשרי לבטן ולתחושות לנהל אותך אלא קחי את הפיקוד ונהלי את המצב הזה מהראש.
תכנני את הטיול שלך, היפגשי עם אנשים אשר את אוהבת, העסיקי את עצמך בפעילויות אשר עושות לך טוב והשתדלי להמשיך בחייך כאילו השיחה הזו, לפני כחודש, לא התקיימה.
ההתנהלות הזו שלו בנוסף להיעלמות שלו בפעם הקודמת מעידות על סוג של פחדנות וחוסר יכולת להתמודד. גם אז, כמו עכשיו, כאשר הוא חש שזה "גדול עליו", כאשר הוא חש שהוא אינו מסוגל להתמודד, הוא בורח, הוא נעלם.
עשית זאת בעבר, התמודדת, לקחת החלטה שאת ממשיכה הלאה בחייך ועשית זאת. ניחנת במתנה כזו, לקום על הרגליים ולהתחיל ללכת מחדש בכיוון הרצוי לך. עשי שימוש במתנה הזו שוב, סעי, תיהני, התנתקי וכשתחזרי תחליטי. אני משוכנעת, שגם הפעם, כמו בפעם הקודמת, תדעי לקחת את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך ותדעי לצעוד בכיוון הרצוי לך בהתאם להחלטתך ולהמשיך בחייך, איתו או בלעדיו.
זכרי כי ההחלטה לעולם בידייך בלבד. גורמים חיצוניים (כמוהו) יכולים לבלבל אולם לא להחליט במקומך או עבורך. עשי מה שנכון לך מתוך מחשבה מושכלת ולא מה"בטן".

תודה על המילים המחזקות. אני באמת מעריכה את הכוח הזה שאף פעם לא ידעתי שקיים בי- לעשות דברים כנגד הלב.
ועם כל הכאב שבדבר, אנ מצליחה להיות חזקה. ועם זאת יש הרבה רגעים,ימים של קושי וכאב.. כל מה שכתבת בהחלט נכון ואני מוצאת שככה אני נוהגת לעשות... בדומה לפעם הקודמת שנפגעתי, רק כואב לי ששוב אני חווה את הפגיעה ועוד מאותו הבן אדם.

מקוה להשכיל מהעניין ולקחת את זה ורק ללמוד מזה לזוגיות הבאה שתהיה לי,
תודה תודה תודה !

אעדכן בעוד כחודש... מקוה שרק בחדשות טובות:)

אני יקרה,

אני מאמינה כי אנו האחראים הבלעדיים (כמעט) על חיינו, על הצלחותינו ועל מימושנו העצמי כמו גם על הגשמת כל הדברים המשמעותיים בחיינו. על אותו משקל אנו גם אחראיים על כישלונותינו, האין והחוסר של הדברים החשובים לנו בחיינו. לא רק שאני מאמינה בכך אלא שנוכחתי כבר לא מעט פעמים שזו מן אקסיומה כזו. גם מניסיוני האישי וגם מניסיונם של מתאמניי ורבים ממכריי.
האמונות שלנו הן אלה אשר יוצרות את המחשבות שלנו ואלה משפיעות על תחושותינו. מעשינו נגזרים, הן ממחשבותינו והן מתחושותינו. כך שאם את באמת מאמינה, חושבת כך וחשה שאין זוגיות שהיא הזוגיות הנכונה עבורנו, זוגיות לתמיד, עם בן הזוג הנכון לנו...כנראה שלעולם לא תמצאי את האיש הנכון לך, איתו תוכלי ליצור את הזוגיות הנכונה לך.
צר לי שחווית בצעירותך את גירושי הורייך אולם אין זה מעיד על דבר וחצי דבר על גורלך הזוגי. הכל תלוי בך כך ש...ראשית עלייך לשרש את האמונות, המחשבות והתחושות המחלישות והשליליות ממקומן, גם מראשך – הפן השכלתני וגם מליבך – הפן הרגשי. במקומן עלייך להשריש אמונות ומחשבות חיוביות. האמונות והמחשבות המחזקות כבר יעשו את שלהן ועם הזמן הן תשפענה גם על תחושותייך עד אשר תחושי ותדעי בוודאות כי האיש הנכון והראוי לך קיים וכי הזוגיות שלכם היא לנצח, כפי שבאמת קורה.
לשאלתך, אהבה שבינו לבינה מבוססת על אכפתיות ודאגה, ממש כמו התחושות כלפי משפחה וחברים שאוהבים, כפי שכתבת ובנוסף לכך גם על אינטימיות פיסית ונפשית, היכולת לאפשר ולסייע לאחר להיות מי שהוא בתוך הזוגיות, לשמור על עצמיותו ויחד עם זאת לגדול, לצמוח ולהתפתח לצד הזוגיות, היכולת לוותר למען האחר (לא וויתור עצמי כי אם וויתור על דברים פחות משמעותיים מבחנתנו אשר משפרים את איכות החיים של בן/בת הזוג), הפתיחות, הכנות, האמון, הנאמנות, השוויוניות, ההדדיות והאהבה, שהיא אהבה שונה במהותה מכל אהבה אחרת.
לא ברור לי מהיכן שאבת את האמרה הזו שאין אהבת אמת אולם אין זה נכון וזו אחת האמונות הראשונות שעלייך לשרש ויפה שעה אחת קודם.
הזוגיות שחווית לא הייתה נכונה עבורך. בן-זוגך לשעבר לא היה מספיק רגיש וקשוב לתחושותייך, הוא לא השכיל לעשות את הוויתורים הנכונים ואת השינויים הנדרשים על-מנת שאת תחושי ב"בית" בתוך הזוגיות שלכם. חשת כך במשך פרק זמן לא מבוטל וטוב עשית כאשר בחרת לנתק את הקשר לחלוטין ולהשאיר אותו בעבר, שם מקומו, ללא "זנבות" בהווה ובעתיד בחייך.
הקשר החדש שהתחיל נשמע נעים, נינוח ובוודאי מאפשר לך את ה"מקום" שלך. נסי לאפשר לקשר הזה להתפתח בלי להעביר אליו את התחושות מהקשר הקודם. האמיני כי הקשר הזה נכון לך ולאט לאט תיווכחי כי נרקמת מערכת יחסים שונה במהותה מהמערכת הזוגית הקודמת.

ע' יקרה,

קודם כל- תודה לך. ריגשת אותי.

אני מניחה שמה ששאלת מגיע ממקום מאוד פנימי, והסברת כמה וכמה פעמים, בדרכים שונות, אם זה בדרך כתיבתך או במילים מפורשות- שאת באמת מגיעה ממקום אמיתי ולא ממקום חלילה אחר. לא הרגשתי מובכת אלא להפך- שמחתי מאוד להענות ולהתייחס לשאלתך הכל כך חשובה, שהרבה שואלים אותה- אבל להרבה גם אין אומץ ותעוזה לבוא ולשאול- ישיר, לעינין, חוצפני ואמיתי. חוצפני חיובי... :)

הנושא הזה שהעלת הוא נושא ענק, קצרה היריעה פה מלהרחיב עליו.. והאמת שהוא גם לאט לאט יתרחק מנושא הזוגיות, אם נרחיב עליו. אבל- וזאת הזמנה אישית - אם תרצי לכתוב לי למייל עוד תהיות, שאלות או התעניינות גרידא, אני מאוד אשמח להיענות לך גם הפעם. מבחינתי את יותר ממוזמנת.

לגבי אחיך- מרגש. הטייטלים האלה, "חילוני", "דתי", הם הרי משהו שאנחנו כחברה מאוד זקוקים לו, כדי לקטלג, כדי להגדיר- לעשות לנו סדר במקומות שלא נוח לנו תמיד בהם. מקומות דתיים, אמוניים, אלו מקומות של כאוס בדרך כלל (כאוס רגשי). הרבה לא מובן יש בכל ה"דבר הדתי הזה".. ולכן אחיך, בעיניי, הוא אדם נפלא, שמצא משמעות אמיתית לאמונה שבו- הוא הכי קרוב שיש, למרות הגדרות שלא מתיישבות איתו, עם מי שהוא. וזה בסדר גם להיקרא חילוני, זאת לא מילה גסה. זה רק אומר שיש מישהו להתקרב אליו, ולהפוך, יחד איתו, ל"ביחד". כי זו המהות שלנו למעשה. אבל זה כבר לפורומים אחרים :)

לילה טוב, ושוב תודה לך על ההזדמנות והנושא החשוב שהעלת פה. ואגב, אם יש משהו בך שמושך לאיזה כיוון, לא חשוב למה, ואת מרגישה שזה נכון לך- אל תפחדי כלל.

שלום לך ע',

טוב, ראשית- יופי של שאלה. ולא בציניות. אני שמחה מאוד על האומץ שלך להעלות את השאלה החשובה הזאת, ואני אשמח לענות לך בתור עובדת סוציאלית, בתור דתיה, בתור בדיחי וכן הלאה.

ונכון- אני לא מייצגת אף אחד פרט לעצמי, אני חושבת שכל אדם דתי/חרדי/חילוני צריך לייצג רק את עצמו, בדיוק לנוכח הסטיגמות שבכל מקרה אנחנו מביאים איתנו... לכן, אני מוכנה לענות ולשתף אותך ואת מי שקורא, מתוך מקום אישי שלי, וגם מתוך מה שאני מכירה בפועל. רק לציין שהמטופלים שאני מכירה לא כולם דתיים, גם לא חצי מהם, והסביבה הגאוגרפית שלי גם היא לא סביבה דתית (מעורבת לחלוטין), וגם הסביבה בה גדלתי. כך שאני מכירה את שני העולמות באיזשהו אופן. העובדה שמחדדת את זה יותר היא שאני עצמי נשואה לאדם חוזר בתשובה.. שמגיע מעולם הפוך לחלוטין משלי.

עד כאן הקדמות. לגבי מה שאת מעלה:

לא נייפה את הדברים: לא להיות יחד שבועיים זה קשה ביותר. זה לפעמים נראה שזה בלתי ניתן ליישום, לפעמים זה נראה כגזירה שאי אפשר לעמוד בה. לפני החתונה, כשמסתכלים על העתיד ומבינים שזאת הדרך שבה אנחנו רוצים לחיות, גם אם כרגע היא לא מובנת עד סופה- זה לא קל. זה לקחת על עצמך משהו שהוא אולי בגדר הלא אפשרי. עבורך כאשה, ובטח ובטח עבורו כגבר, בעיקר אדם שמגיע ממגזר אחר, ויודע את הנושא מזוויות אחרות גם.

כפי שהסברת, לגבר מאוד קשה לשאת דבר כזה. האחריות עצומה והמתח והעצבים לא מרפים בהתחלה. כל העינין פה סובב סביב כמה דברים:
1. אמונה אמונה אמונה- האמונה הדתית בדרך הזאת מביאה את האדם לחשוב אחרת, לקרוא הרבה מאוד על האיסורים והעבירות השונים, ולהתחיל לקבל על עצמו "טיפין טיפין". וזה מביא אותי לנקודה השניה.
2. תהליך איטי, מחושב, וסלחני- זה תהליך שצריך וראוי שיהיה איטי מאוד
תוך עליות וירידות, תוך אפשרות גם לסלוח לעצמי על טעויות (אני מדברת על גברים כרגע), גם אם קרה, גם אם היה מעשה שהוא אסור, זה לא אומר שגמרנו ועכשיו קדימה לגהינום. לא. זה אומר שמנסים שוב, ומתקנים, ולכל דבר יש תשובה, יש חרטה ויש תיקון. ומתוך הידיעה הזאת, את יכולה לא רק לקיים מצוה זו או אחרת, אלא לקיים את העולם כולו: לתקן מערכות יחסים, לתקן מידות, לתקן תכונות, לתקן ולעשות חשבון נפש ללא שום קשר לדת.
3. קצירת הפירות: כשחודש אחד כזה עובר, או אפילו שבועיים בהם לא היו יחסים אלא מגע ברמה פחותה יותר, את מתחילה לאט לאט להבין מה האיסור הזה עושה, קודם כל פסיכולוגית- האיסור הזה מביא למעשה למחשבה אחרת- לנתב את המחשבה שלך לאדם אחד בלבד- לאדם הבלתי מושג. האדם הזה הוא בעלך. הוא האדם היחיד שמותר לך לגעת בו, אבל הוא גם היחיד שאת כרגע לא יכולה לגעת בו.

במידה גבוהה מזו, בעלך קולט אותך כאשה היחידה שהוא יכול להיות איתה, אך כרגע היא אסורה עליו. המחשבות לאט לאט- מנותבות אלייך.

לאחר טבילה במקוה, את כולך שלו, והפוך. לאחר שבועיים קשים מאוד, סופסוף- יש תשוקה, יש געגוע, יש את הכמיהה הזאת אחד לשני.

הכמיהה הזאת, תשאלי כל יועץ זוגי- בד"כ נעלמת עם השנים לנישואין. כל קשר מתחיל בהמון התאהבות ותשוקה ומשיכה, ולאט לאט, כשמתרגלים- היא נעלמת או דועכת או מגיעה אחת לתקופה. אבל פה, היא די נשמרת. למרות הקשיים, עצם כך שיש הגבלה, מביאה אותנו למעין מעשים או התנהלות פסיכולוגית שהמותר לך הוא כרגע אסור לך, את למעשה כמהה אל הלא מושג (הארד טו גט), אבל כשזה קורה- זה קורה בגדול.
ולא סתם זה נקרא.. שבועיים כיף כיף, שבועיים פסק זמן.

עכישו, ברמה אחרת, ברמת התקשורת- הדבר הזה יכול לעשות פלאים. כשאת מנטרלת את המימד הפיזי, ונשארת כולך ברמת התקשורת המילולית, את מגלה לאיזה רבדים את מצליחה להגיע עם בן זוגך. התקשורת המילולית היא חשובה ובראש סדר העדיפויות לקשר בריא וטוב שימשיך לשנים. בשבועיים האלה למעשה "אין ברירה", כדי לתקשר- צריך לדבר. לא חיבוק ולא מגע. פשוט לדבר. זה מביא את התקשורת למצב אחר, HD ממש.. כאילו את בMODE אחר לגמרי.

ברמה הפיזית- לא יעזור, חשבי עלייך, על קשרים שהיו לך- או בכלל, על מאכלים אסורים- כשמשהו אסור, את רוצה בו יותר. כשאת כבר מגיעה אליו ונוגעת בו- זה לא יהיה לעולם, לעולם, אותה תחושה- כפי שנגעת בו לאחר שבועיים תמימים שלא הרשו לך... (להבדיל- כמה יהיה טעים השוקולד הזה לאחר 6 שעות שחיכיתי, כי לפניו אכלתי בשר? וכמה הוא יהיה טעים אם אוכל אותו אחרי חצי שעה?).

אז לגבר זה לא קל- אבל אם הוא מאמין בדרך בזאת (בלי זה זה לא ממש אפשרי), אם הוא יכול לקרוא על האיסור ולהבין מאיפה הוא מגיע ומאילו טעמים, ואם יש לצידו אשה תומכת והם סלחניים כלפי התהליך שיביא בחובו טעויות- זה אפשרי, וזה מביא לזוגיות טובה יותר- כך אני מאמינה וכך הניסיון שלי מראה.

לגבי משפחות אחרות: אני אמנם מכירה טוב את החברה, ושוב אני לא רוצה לענות במקומם. אבל ממה שאני מכירה גם בגיזרת הטיפול וגם בחיי האישיים- זה אפשרי, ורוב מי שאני מכירה חי כך, ברמת איסור זו או אחרת (יש הלכות יותר מחמירות ויש הלכות פחות מחמירות, כשכולן כמובן אוסרות מגע פיזי). ומי שחי כך- שלם עם זה. האם יש זוגות שלא שומרים? בוודאי. גם זוגות דתיים. זה לא אומר שזה מותר, זה לא אומר שאפשר ללמוד מזה, זה רק אומר שזה דבר קשה, ולא נשפוט מי שלא עושה את זה בשלמות. לא נשכח שיש המון זרמים והמון רבדים דתיים, ולא כולם משתייכים לאותו מגזר. יש להבדיל בין תקופת הווסת שהיא בעצם ראיית הדם, לבין התקופה הנקיה, של שבוע, ולאחריה האשה טובלת. ז"א, יתכן ויש זוגות שבתקופה הזו כן מקיימים יחסים או כן נוגעים- כנראה שיש כאלה, ושוב- זה עינין של עד כמה האמונה חזקה, עד כמה בכלל אנשים מסוגלים לזה, ועינין של רמות דת שונות.

מסכימה איתך שלא כל אחד מתאים לשיחה כזאת, לא מכירה את התמניה הזקנה, אבל אני סומכת עלייך שמבחינתך היא לא מתאימה לזה. יש מדריכות (בד"כ מדריכות כלות) שהן קלילות ומקסימות והן יותר מתאימות לדעתי.

זה היה ממש ממש בקטנה, אבל אני מקוה שהצלחתי לענות לך למה שרצית. אשמח לדעתך.

עדי, התרגשתי!!! המון תודה על התשובה מאירת העיניים שלך, ותודה גם לע. שפתחה ושאלה על כך!!!

אחרי הגילוי של בעלי על המקרה , הוא התחיל להיות חשדן, תקיף, אלים, עצבני, בודק אחרי במחשב בבית , בעבודה , בניידים. מרגישה תחת פיקוח של עריץ. ולא מצליחה לחיות עם זה, הוא אומר שזה כדי לוודא שאני לא אחזור על זה שוב, מה שהוא לא מבין שאין לו דרך למנוע את זה. מה שכן, הוא משתדל מבחינה זוגית במקביל כאילו לפצות ועוזר יותר עם הילדים, משפץ את הבית, דרישות לסקס בקצב שאני לא יכולה לעמוד בזה (והלוואי ולא הייתי צריכה לשכב איתו עוד בחיים), קונה לי כל מה שאני רוצה. הדילמה שלי היא, החיים בכללי טובים, הזוגיות על הפנים (מבחינת הרגשות שלי כמובן), האם מוותרים על הנוחיות, על טובת הילדים, על השקט, תמורת הגשמת מטרות שלי? האם יש סיכוי לקשר כזה כמו שאני מתארת (עם בעלי כמובן) להצליח? אני לא שואלת על הקשר עם המאהב כי לדעתי אם אני לא אהיה עם בעלי, הכל יהיה שונה ביני לבינו לשלילי או לחיובי.

היי

אני מבין מתוך מה שרשמת (קראתי כמה פעמים) שאת מבולבלת, ואני מסכים שנקלעת למצב בעייתי וככה את לא יכולה להמשיך,
תרשי לי להאיר את עינייך:
הבשורות הטובות שכל המעורבים בפרשה "מבולבלים"
*בעלך מבולבל כי לא לימדו אותו באוניברסיטה כיצד מתמודדים/מגיבים נכון לבגידה הנופלת עליך ביום בהיר מצד אשתך שאתה נורא אוהב... לא לימדו אותו כי אי אפשר ללמד דבר נורא שכזה, מה גם שכל אחד מגיב ופועל אחרת,
*המאהב שלך מבולבל אף הוא, משום שהרי לו הוא היה אדם שפוי ויציב הוא לא היה מפתח קשר רגשי עם אשה נשואה...ואופן התנהגותו עכשיו גורמת לבלבול נוסף גם עבורך וגם עבורו - והמצב תקוע.
אז מה עושים?
לדעתי יש לך כעת הזדמנות לצאת ראשונה מהמצב התקוע הזה!
השאלה מה היא המטרה שלך?
ומה את מוכנה להקריב למען המטרה?
אם המטרה שלך היא > לחיות את החיים כפי שבא לך, ולחשוב רק על טובת עצמך בלי להתחשב כלל ברגשות או בצרכים של אחרים, אז הפתרון הוא לקום ולברוח, להודיע לבעלך שזה נגמר ואת רוצה גט, ההקרבה שלך בעניין ברורה את מקריבה את כל מה שבנית לאורך השנים מוותרת על קשר רצוף ובריא עם ילדייך ויוצאת לדרך חדשה.
ואם המטרה שלך היא >להרגיש טוב בכל מקום שאת נמצאת בלי לברוח מהתמודדויות, ואת רוצה לנסות לשקם באמת ובתמים את הקשר הזוגי המצוי לך כרגע, אז השמיים הם הגבול! תצטרכי אמנם להקריב זמן וסבלנות אבל בסופו של יום תלמדי על עצמך דברים שלא ידעת, ויש סיכוי בהמשך שתגיעי להחלטות נקיות לכאן או לכאן, אבל זה יבוא מתוך בחירה נכונה בלי שיקולים זרים וריגוש חיצוני ממכר!!!
-
מבולבלים? גם אנחנו...
בשתי מילים: תבדקי עם עצמך מה "יכאב" לך יותר, איפה את "מרוויחה" והיכן את "מפסידה"- תרשמי הכל על דף ותחליטי לאן פנייך מועדות.
שבת שלום ובהצלחה

בוקר טוב, ראשית תודה לך בני על התגובה, אך הייתי שמחה גם לשמוע תגובה מקצועית.
לגביי מה שכתבת בני, אז כן, כולנו מבולבלים, אבל זה מצב שהחיים הביאו אותנו אליו, בעיקרון אנחנו כבר חצי שנה אחרי הפיצוץ הגדול, בינתיים כולנו המשכנו את החיים כרגיל, רק אני מרגישה שיש לי חור עצום בתוכי, שאני לא שלמה עם עצמי, שלא בחרתי נכון. אשמח לשמוע גם מאנשים שחוו את זה אולי או שעשו בחירה כזאת פעם, אני יודעת שטובת הילדים היא שנישאר יחד, אבל אני לא מרגישה שזאת היא טובתי, ולעיתים אני מעדיפה אפילו להיות לבד רק לא עם בעלי, וזה כבר לא עיניין של יתרונות או חסרונות כי ברור לי שיש יותר יתרונות להישאר מאשר ללכת...
שיהיה שבוע טוב לכולם!

מבולבלת יקרה, ראשית חשוב להגיד כאן שאין מה שנקרא "פתרון נכון/ פתרון בית ספר" למצב אותו את מתארת.
מה שאני קולטת ממכתבייך הוא שברור לך שאת נמצאת במקום שהוא לא כאן ולא כאן. אינך יכולה לאהוב או להתאהב בבעלך, ועכשו פיספסת גם את היחסים עם המאהב.
זוהי התלבטות רצינית וכנראה שתצטרכי לעשות אותה בעצמך, או בליווי איש מקצוע, שיעזור לך להתבונן בחיים שלך ולבחון היטב את האפשרויות העומדות בפנייך.
מה שחשוב לי להגיד לך בשלב זה הוא שעכשו את מאוהבת וחווית את הפרפרים ואת התשוקה כלפי המאהב - ובמצב כזה ממש לא ניתן לחשוב בבהירות. את מסונוורת והאופציה לחיות עם המאהב בזוגיות מלאה נראית לך עכשו נכונה וקוסמת.
אבל בטווח הרחוק תצטרכו להתגבר על קשיים מרובים ביחד:
הסיבוך של ילדים שאינם שלך ושלו, בעיות כלכליות הנובעות מן הגירושין, והדבר העיקרי - עמידותה של האהבה.
אהבה נשחקת בכל מקרה, יש לה "זמן תפוגה". ואם מעמיסים עליה בעיות וחיכוכים - היא נשחקת ונהרסת יותר מהר.
כלומר אם תחליטי להתגרש - עלייך לדעת עד כמה קשה להקים זוגיות בריאה ועמידה בסיבוב השני.
הכרתי כמה זוגות שפרחה ביניהם אהבה גדולה מאוד שפירקה את הזוגיות הראשונה, אבל בטווח הארוך הזוגיות השנייה לא החזיקה מעמד מול היומיום השוחק.
אבל לפעמים זה כן מצליח! מה שבטוח הוא שצריך לעבוד קשה, לפתח תקשורת מאוד טובה, להתחשב המון, להיות נדיבים, ואז זה יכול להצליח.
הוכחת שאת יודעת מהי אהבה. את יודעת מתי יש לך ומתי אין לך. אני רואה שזה נושא שחשוב לך בחיים ואינך מוכנה לחיות בלעדיו.
מציעה לך לקחת התייעצות אישית בנושא שמעסיק אותך כדישההחלטות שתקבלי יהיו שלמות מבחינתך.

הי,

שמחה לדעת טוב לך, ושמחה שאתה שב להתייעץ פה בפורום.
נשמע שהקשר באמת מיטיב איתך ואתם מתקדמים וטוב לכם יחד. לגבי רגשות מעורבים לקודמת- לגמרי תקין! ברור שיהיו רגשות, כאב, צביטה בלב. עברתם יחד לא מעט, יש לכם חלק זה בחייו של זו, והייתם זה לזה אוזן קשבת בתקופות משמעותיות. בל נשכח שאתם גם מאוד דומים ולכן ההיקשרות אליה היא מיוחדת.

כל זה, תתפלא, לא סותר היקשרות בריאה וטובה לנוכחית שלך. אין לשפוט את עצמך ברמה "האם זה פייר כלפיה". אלא תשאל- האם זה פייר כלפי עצמי, שאני לא מרשה לעצמי להיות לגמרי נורמלי, ולהרגיש עדיין כאב, צביטה, לאדם מיוחד קודם שהיה משמעותי בחיי ממש עד לא מזמן.. תוותר לעצמך, תן לעצמך להחלים מהקשר ההוא, ואתה עושה את זה מצוין, המשך בכיוון החיובי. הכל באמת נורמלי.

לגבי חוות דעת המטפלת שלך- קודם כל נפלא שאתה בשיחות איתה, אין לי ספק שזה מקל ועוזר. הפרשנויות שעולות בטיפול הן שלך ושלה, זה המקום הפרטי שלכם. הייתי ממליצה לך לשאול אותה בדבר האמירה הזאת, אם הדבר מביא אותך לתהיות כפי שהעלת כאן. פשוט שאל אותה למה התכוונה ומה הרקע לדבריה -אין לי ספק שהיא תשמח לתת התייחסות. בטיפול, לפעמים, דווקא מתוך התהיות וסימני השאלה מול המטפל- יוצאות תשובות, עבודה פנימית, וכן גם מידע חיוני להמשך. לכן כדאי שתפנה בחזרה לטיפול את השאלה שמטרידה אותך (וזה חשוב שתעשה). אם יצאת עם משהו בטיפול, שלוקח אותך לחשיבה, להתעמקות- אל תיתן לזה להתמוסס- זה כנראה משמעותי לך..

אני גם לא יודע אם כעיקרון לספר על מה שהיה. זה מרגיש כמו עבר נסתר, מעורפל וקצת לא הוגן..מלוכלך קצת :(
היא לא ממש שאלה על קודמות שהיו לי, כמו שלי לא ממש משנה העבר שלה. זה היה ונגמר.
אבל כשזה מגיע אליי, כל רגשות האשם מציפים אותי. האם לשתף אותה? מה אם היא תשאל?

שלום שוב,

זה מאוד תלוי עד כמה אתה עצמך מייחס לקשר הזה חשיבות. אם הוא לא בר חשיבות והשפעה עליך- זה דבר אחד. היה ונגמר. אין טעם להיכנס לזה. אבל בגלל שנראה שאתה בכל זאת מושפע ממנו, בדרך זו או אחרת- אתה מרגיש חובה לספר לה על אופי הקשר הזה.

כשאנחנו יוצאים עם אדם חדש, הוא בטח לוקח בחשבון שאנחנו מגיעים עם עבר והיסטוריה, ולא הכל יראה פוטוגני. גם היא, אולי, עשתה דברים או היתה בקשרים שלא מאוד התאימו או היו ראויים לה- הרי זה קורה. כל מה שחשוב הוא שעשית את חשבון הנפש שלך, שאתה עדין עושה אותו, וכיום גם נמצא בטיפול כדי לסגור כל מיני קצוות, שאולי גם נוגעים במערכת יחסים ההיא.

כדי לברר האם נכון לך באמת לפתוח את זה מולה, או לחכות שהיא תשאל- ולראות איך להתמודד עם זה "אונליין", חשוב מאוד שתעלה את התהייה והדילמה הזאת בטיפול. כך תוכלו לתקוף את הסוגיה מכל הכיוונים- גם מבחינת האשמה (למה היא צצה?), גם מבחינת הקשר החדש, וגם מבחינת מה הקשר הישן השאיר בך. ראוי שתעבוד על הנקודה הזאת ועל הנקודות שבאמת מעכבות אותך מלהיות אתה, שלם, בתוך הקשר הזה. כולנו פוחדים לאבד את האהבה שיש לנו בידיים, זה טבעי. כך או כך, אם תצליח לעבוד על הדילמה הזאת ולהיכנס לעומק הדברים - בטיפול - יהיה לך קל יותר. הרי בשביל זה הטיפול קיים- כדי שתחזור ותפנה לחדר הטיפולים עם סוגיות, ותהיות, ושאלות- כדי למצוא להן תשובות או לפחות יישוב דעת מסוים, שתוכל להמשיך הלאה. נצל את הכלי הזה שיש לך, אתה משקיע בו כסף, משאבים, הרבה רגש, והמון זמן.

בהצלחה

אני חושב שאני מבין כבר למה המטפלת התכוונה. היא נימקה את הסבריה ואמרה שבדיוק בחורים כמוני נופלים למלכודות של נשים זוממות (או משהו כזה) בגלל תמימות ונאיביות.
לגבי הנוכחית, חמודה ביותר, למרות שאני חייב להגיד את האמת, מוצאת חן בעיניי מישהי נוספת ולכן האטתי טיפה את הקצב בו דברים התקדמו. לגבי ההיא, קצת נעלמה אבל אני יודע שהיא נמצאת אי שם..

שלום,

תודה לך על העדכון. המקום בטיפול של תהיות - הוא חשוב, זה מקום שמפתח אותך הלאה ויכול לסייע ולתת לך כלים רבים להתבוננות עצמית ולעבודה פנימית יחד עם המטפלת. אין לי ספק שתראה מכך תוצאות.

לגבי הנוכחית שלך- טיפ קטן- אם היא באמת מוצאת חן בעיניך, ותהית על קנקנה בינתיים ואתה מוצא את עצמך איתה- השקע בה את המאמצים והאנרגיות.

בברכת הצלחה רבה

הי פיץ',

אין לי מושג למה לא הצלחת להוסיף תגובה- אעביר את זה הלאה.. תודה לך.

תודה גם על הפירוט - אם כן, אני חושבת שבזמן ראוי, ונוח לשניכם- יהיה כדאי לדבר איתו, מתוך אותו מקום של רגיעה- ואולי להציע שמעכשיו לתקופה הקרובה הוא יזום (ז"א מראש לדבר על זה ואז לא יהיה מקום להשערות שווא מצידו). וזאת מתוך הרצון שלך, וההבנה, לא ללחוץ עליו.

העובדה שהוא לא "משתף גדול" כמובן יכולה להסביר למה גם פה אין שיתוף רב, וכפי שכתבת- בעיקר בנושא כזה. באיזשהו שלב, אם התדירות הזאת תמשיך, אני מניחה שתצטרכי להיות מעט יותר נחושה, ולהסביר לו שאת רואה פגיעה מסוימת במערכת היחסים ביניכם, ושתהיי שותפה מלאה לסייע במה שצריך. העובדה שלא עולה כרגע סיבה למתח או בעיות- לא אומרת דווקא שלא עובר עליו משהו... אולי כן כדאי לשאול או לברר. יחסים אינטימיים הם דבר רגיש שנמצא בד"כ בעדיפויות עליונות במערכת יחסים, ולכן עם הזמן יהיה כדאי שתסבירי לו שזהו מצב זוגי, שאמנם קשור אליו- אך הוא זוגי כיוון שהוא משפיע על שניכם, וגם עלייך.

לגבי התמכרויות- ייתכן, אך עדיין הייתי מחפשת גורם אחר לפני.. יש דבר כזה התמכרות לתכנים פורנוגרפיים, וכמובן יש גם התמכרות למין, אני מניחה שאם תקראי על זה קצת תוכלי לחדד יותר את האבחנה הראשונית הזאת- האם באמת לדעתך זוהי התמכרות. איך שלא נסתכל על זה- הוא צריך לדעת שזה מפריע לך, למערכת היחסים, וכמובן להציע לו כל פיתרון אפשרי- להתייעץ עם מישהו (גם מבלי לשתף אותך) וכו'. אולי תגיעי אליו כבר מצוידת מראש עם מישהו מומלץ, ולפתוח לו דלת לפיתרון..

תודה על התשובה.. כל כך הייתי רוצה לדבר איתו על הדברים ולפתוח ולהגיד לו שזה משפיע עליי, עלינו... אני לא יודעת איך נכון לפתוח נושא כזה רגיש במיוחד עם בנאדם כל כך סגור... מלבד זאת, כשכתבתי את ההודעה הראשונה, כתבתי את אותה ההודעה בדיוק בפורום נוסף, שם ענה לי ד"ר שרשם לי בתשובתו את הדבר המדאיג הבא: "על פני הדברים וכמומחה להתמכרות, אתם חייבים לפנות לטיפול זוגי ואולי בהמשך יחידני בנושא האוננות פורנוגרפיה, דינמיקה ביחסים ועוד. בהחלט יש בעיה וללא טיפול הזוגיות הזו בסכנה."
התשובה שלו כל כך הדאיגה אותי, אבל חשבתי לשאול אותך מה את חושבת על התשובה שלו, כי אחרי הכל הוא מציג את עצמו למומחה להתמכרות....

אני כבר אובדת עצות ומפחדת שאני בסוף אשתגע!

הי שוב פיץ' יקרה,

תראי, אני לא מומחית להתמכרויות ובטח לא יכולה לתת חוות דעת ספציפית על זה.אני גם מציינת פה שאין לי ידע בתחום מעבר לידע בסיסי. אני כן יכולה לנסות לתת הכוונה ראשונית. הנטיה שלי היא להסתכל על כל התמונה, כפי שכתבתי פה למשתתף אחר- הפורומים לא תמיד יכולים לתת תשובה מקיפה ויסודית, כי קצרה היריעה מלהכיל עולמות שלמים של אנשים. עד כמה שננסה להביא תמיד את כל העובדות וההשערות- זה בטח לא יהיה מקיף כמו אם אדבר איתך פנים מול פנים בפגישה.

יש פה עובדה קיימת- לא ראית את הדבר הזה קודם בתדירות של היום. כפי שכתבתי - יתכן וזו התמכרות, אוקיי. גם אם כן- יש בוודאי דרכים לטפל בה. המטרה כרגע היא לא לקרוא למצב בשם ובכותרת, אלא דווקא להביא לידיעת בן זוגך- שיש בכלל "מצב" מסוים, שבעייתי לכם בקשר. זה השלב הראשון. יש פה אלמנט של סגירות מצידו וזה להרגשתי הדבר הראשון שיש לנסות לחדור אותו.. ואני בכלל לא חושבת שזה לא אפשרי - תתפלאי מה אהבה יכולה לעשות..

אני רוצה להרגיע אותך, ולומר לך שגם אם עכשיו זה נראה "גדול", המציאות יכולה להפתיע לטובה... להערכתי אילו רק הייתם יכולים לשפר את התקשורת ביניכם- זה היה אחרת.. אולי תשקלי לנסות לקחת יעוץ ראשוני דווקא עבורך- ברמה של איך לגשת בכלל לנושא הזה, איך לגשת אליו, וכו'. אני מסכימה שזה מצב שנראה שדורש התייחסות - אבל כפי שכתבתי, הפורומים נותנים מענה חלקי בלבד.

יקירה, אין מה להשתגע- עשי סדר בראש- בדקי אם את ספציפית זקוקה ליעוץ מסודר ברמת הפניה אליו ולנושא בכלל; בדקי האם את מרגישה שיהיה ניתן לשוחח איתו על כך; בדקי האם לא מדובר בתקופה חולפת; אם את חשה הצפה וחרדה- אל תהססי לפנות למישהו מקצועי ולקבל אוזן קשבת וקצת עזרה בלעשות סדר. קודם כל את- אח"כ כל השאר. כי אם את תגיעי לחוצה- זה יעודד יותר צבירת מתחים וזה לא יועיל.. לכן את כרגע חשובה יותר- תלכי צעד צעד.

היי
לו יכולת להראות לבעלך את ההתכתבות שלך עם עדי שעונה לכל אחד ואחת בסבלנות מקצועית... אני בטוח שהבעיה הייתה נפתרת.
אבל תרשי לי לומר לך שלא לכל דבר צריך פתרון מיידי, לפעמים צריך לתת לחיים לזרום ולדלג מעל משוכות בעיקר בתחום הזוגי,
ייתכן ובסך הכל בעלך "סובל" מאותה תסמונת ידועה של מעבר מחיי רווקות והוללות לחיי נישואים מחייבים, הרבה גברים משנים פזה במוח (ושלא בצדק כמובן...) ומתחילים כביכול לשמור על האשה כמשהו קדוש שאסור לחלל אותו. לפני שתקפצו עליי...גם אני מתייחס כך לאשתי. ואני חושב שכך צריך להתייחס לאדם אהוב שקרוב אלינו נפשית ופיזית, אלא שהטעות נמצאת אצל אותם אנשים שחושבים שיחסי מין זה דבר זול ופסול שעושים אותו רק מתוך תאווה וסיפוק יצרים וצרכים, ולכן לאשה שלי אני לא ייעשה כאלה דברים אלא אלך למישהי שאין לי מחויבות אליה או אסתדר בכוחות עצמי...
כאן בדיוק נמצאת הנקודה שברצוני "להאיר".
יחסי מין הנעשים מתוך אהבה ובהסכמה מלאה ושאינם פוגעים ח"ו באדם אחר...אלו הם יחסים שבונים זוגיות איתנה וזהו הדבר הטוב ביותר שקיים בעולם הרוחני והגשמי כאחד.
האבסורד הוא בכך, שמתוך מחשבה טובה פונים לאמצעים אחרים שאינם מיטיבים בסופו של דבר לא עם האדם ולא עם סביבתו,
קחי לדוגמה את בעלך אני בטוח שהוא אדם טוב ונחמד שבכל פעם שהוא מרגיש צורך לקיים יחסים לא רוצה להטריד אותך כי הוא אומר לעצמו מה היא צריכה לספק לי את הצרכים? כי הוא מרגיש גם שזה "לא בסדר" וכפי שציינת > אולי את עייפה...וכו'
והנה במקום לחזר אחרייך וליצור מצב שיאפשר לשניכם להיות במוד הנכון וליהנות ביחד, הוא בוחר לברוח למקום קל יותר, אבל לו הוא היה יודע ומאמין שכל מעשה אהבה שלכם זו פעולה רוחנית ולא רק גופנית לפריקת יצרים והמעשה עצמו מקרב את הלבבות ומביא אתכם למקום טוב יותר גם בפן האישי וגם בפן הזוגי, אז הוא היה חושב פעמיים אם לספק רק את עצמו או לחכות לשעת הכושר כדי שתיהנו יחד.
למרות כל מה שכתבתי כאן, עדיין רב העולם מעדיף להסתדר לבד בכל מיני מצבים ולא לשתף אפי' את האנשים הקרובים ביותר בפרטים אינטימיים, גופו של אדם ברשותו ואין לנו רשות לחטט בענייניו!
-
אי לכך ובהתאם לזאת > אל תיקחי את זה אישית כי זה לא נגדך, אני בדעה אחת עם עדי שזו לא התמכרות ועם כל הכבוד אין כאן סימנים של התמכרות, כפי שכתב לך הד"ר בפורום אחר, כי רק שרואים שהחיים מתחילים להשתבש במצב שבן אדם לא מתפקד בבית ובעבודה ונמצא כל הזמן במחשב ובוהה בסרטים פורנוגרפיים, אז חייבים להתערב ולטפל כמו בכל התמכרות סמים/אוכל/וכו'.
שבת שלום ובהצלחה

תודה על תגובתך, כמה תגובות גם לי אליך.
ראשית, לא יודעת אם קראת ממש את הכל אבל רשמתי שאנחנו בזוגיות כבר 5 שנים ומעולם לא נתקלנו בבעיות דומות או במין בכלל. לא חושבת שעכשיו פתאום בגלל שהתחתנו היחס שלו למין איתי השתנה ונהיה "קדוש" - ממש לא. ואנחנו לא מאלה שחושבים שמין זה זול ופסול, אנחנו דווקא מאוד פתוחים ביחסי המין עצמם, לפעמים זה רגוע וההרגשה היא באמת מחברת ו"רוחנית" אם תרצה לקרוא לזה ככה, ולפעמים זה מרגיש קצת כמו סרט פורנו עצמאי משלנו ;)
שנית, אין סיכוי שכשהוא רוצה סקס הוא מעדיף לפעמים "לא להטריד אותי", כי אני זו שיוזמת את הסקס והוא זה שמוצא תירוצים ומשליך את זה עליי כי במקרה 10 דק' לפני כן זרקתי לאוויר שנפלה עליי עייפות. אבל שוב, אני מ נסה ליזום, אז למה לו לחפש תירוץ לא לעשות את זה איתי ואז לגשת למקלחת ולעשות ביד?! מבין?
דבר אחרון, רשמתי שאני חושבת שהוא בדרך לשם ולא בהכרח כבר בתוך ההתמכרות.

אה, ואחרון חביב... אם אני אגלה יום אחד שהוא הלך למישהי שאין לו מחוייבות כלפייה כדי לפרוק את היצרים שלו, כמו הרעיון הזה שהעלית - הוא ימצא את עצמו מחוץ לבית ואז באמת הוא יישאר רק עם הזין ביד.

שתהיה שבת מקסימה גם לך, בני.

היי עדי, אז ככה... אני מניחה שאולי פשוט היה לי קצת קשה לקבל את התשובה של הד"ר הזה, שהיה לי יותר קל ונוח להתחבר לעצות שלך, שאמרו באופן כללי לבדוק דברים לפני הסקת מסקנות...

בכל אופן, דבר נוסף שחשבתי עליו ביומיים האחרונים כאופציה אפשרית לסיבה לבעיות בזקפה (אגב, היום גם היה סקס, שוב אותה בעיה)...
כידוע (או שלא...?), אנחנו עכשיו בתקופת היורו בכדורגל (שנגמר עלינו לטובה סופסוף) ובעלי מאוד אוהב לראות את המשחקים בפאב עם חברים ולא מוותר על אף משחק, שאת כולם רואה בפאב. הצפייה במשחקים בפאב כוללת שתיית אלכוהול - כל יום לפחות 2 חצאי בירות - לרוב יותר, וגם צ'ייסרים פה ושם...
יכול להיות שבתקופה של שבועיים וחצי - שלושה של שתיית אלכוהול יומיומית יכולה להשפיע בצורה כזאת? מצד אחד זה נראה קצת לא הגיוני שישפיע ככה בתוך הזמן הנתון, אבל אולי מצד שני....? אני לא יודעת...

אשמח לתשובה, מה את חושבת?

תודה.

שלום שוב פיץ',

ראשית תודה לבני על תגובותיו וההוספות, בכלל שמחים שאתה שותף פעיל בפורום ונותן עוד כיווני מחשבה חשובים.

אז פיץ', לגבי מה שכתבת- אז שוב, אני לא יכולה להתווכח עם מומחים כאלו ואחרים לנושא הזה, אני מניחה שאם את מפרסמת הודעה בפורום התמכרויות, נניח, יענו לך בעיניים של מומחים להתמכרויות. ואם את מפרסמת פה, יענו לך בהיבט ובהשקפה של מערכת זוגית כוללת, תוך דגש על ההיסטוריה של הזוגיות ושל כל אחד. לכן הנטיה שלי היא באמת לראות את כל המכלול עצמו. אני מעודדת מהידיעה שבעבר לא נראו כאלה תדירויות והיקף התופעה שאת רואה לא היה כך בעבר.

לגבי מה שהעלת כרגע- יורו: גם פה, לדאבוני, אני לא מומחית גדולה לענייני כדורגל (אני בקושי יודעת שזה משהו שקשור ל..כדור? גברים? :)) - אבל אני כן יודעת שרמת ההתרגשות מהתקופה הזאת ובכלל מכל הדבר הענק הזה "יורו", היא מועצמת, יש משהו במפגשים החברתיים, בתחושת השיחרור והחופש, באחווה הגברית (אי אפשר להשוות את זה לערב בנות למשל, אבל נסי לחשוב על המשהו הכי משחרר שאת יכולה לעשות עם אחותך או עם החברה הכי טובה שלך.. גם שופינג נחשב!), ויש משהו בהתרגשות ובסערות האלה.

האם זה יכול להשפיע על טיב המערכת האינטימית? אני מניחה שכן, כמו כל תקופה סוערת. ביורו יש משהו גברי במיוחד, לא? יתכן מאוד שהתקופה הנוכחית פלוס כמויות האלכוהול בהחלט משנים משהו. עשיתי עבורך מחקר (מחקרון) קצר ברשת- ומצאתי שיש קשר בין אלכוהוליזם לזה. וכן, גם בזמן קצר נתון. אם זה קורה לו בדיוק בתקופה שהוא שותה יותר- יתכן וזה קשור, ולא צריך לשלול שום דבר.

ולכן- ההשערה, שאולי מדובר בתקופה חולפת- היא עדיין רלוונטית. תקופה יכולה להיות גם כמה חודשים.. שאלה קטנה- איך הוא הגיב לאור הניסיון הכושל האחרון? האם הסביר, האם שתק? אני בהחלט הייתי מחכה עוד קצת, שהרי אם מדובר בהתמכרות- זה לא משהו שאפשר לשלוט עליו בלי עזרה, ואת כבר תביני לבד מה הכיוון אם תאפשרי לזה עוד קצת זמן. מה שחשוב, מאוד חשוב- שכשיגיע ניסיון מיני מוצלח- אל תעצימי אותו לרמה של "וואו", אבל בהחלט תגידי מילה טובה שתעצים את ההרגשה הטובה שלו.

אשמח לשמוע מה דעתך.

אני שמחה לגלות שייתכן מאוד שיש קשר בין הדברים, אפילו בזמן כזה קצר יחסית!
אני פשוט אנסה לחכות עד אחרי תקופת היורו (משחק אחרון לשמחתי - ביום ראשון הקרוב!) ואראה מה קורה שבוע, שבועיים, חודש אחרי... אני באמת מקווה שזה יעבור. למרות שבאופן כללי הוא אדם שאוהב לשתות (לא אלכוהוליסט, חלילה, אבל אוהב), אני מקווה שהעובדה הזאת לא תעכב את ההתקדמות של הגוף "לנקות" את עצמו מכמויות האלכוהול ששתה במהלך החודש האחרון. הייתי רוצה להעלות בפניו את ההשערה שאולי זה קורה לו בגלל האלכוהול באופן כזה שייקח את המחשבה הזו ברצינות. כלומר, העליתי בפניו כבר את ההשערה הזו אחרי הפעם השנייה שזה קרה והוא נרתע ואמר שאני מדברת שטויות ושזה לא קשור ותירץ את זה שהוא כנראה קצת עייף ובגלל זה. וכו'... החשש שלי הוא שאם אני אעלה את זה שוב, הוא יתעצבן. איך אפשר להעלות את זה באופן כזה שכן ינסה לקחת את זה בחשבון ויקבל את זה שאולי זה באמת בגלל האלכוהול? :/

לשאלתך, היום הוא יזם, אגב, אבל אולי רק כי בלילה רציתי והוא אמר שהוא עייף אבל הבטיח שבבוקר... חח.. בכל אופן, כשזה קרה היום לא ייחסתי לזה חשיבות באותו רגע, כלומר - בפניו הראיתי לו שלא אכפת לי שזה קורה, ז"א לא עשיתי עניין, אבל השקעתי וניסיתי לעזור לו כמה שיותר... אבל כל פעם שהצלחנו זה "צנח" שוב ושוב...
כשזה קרה הוא רק תירץ כל רגע: "חם לי / הקרש של המיטה מפריע לי / רועדות לי הרגליים...." ולאחר כל "הסבר" כזה הגבתי - אם זה בניגוב המצח שלו, לחפש מיקום / תנוחה אחרת שלא יפריע הקרש / מנסה להקל על הרגליים שלו.... וכו'.
הוא לא הראה לי בשום צורה שהמצב מפריע לו מהמקום שזה מפריע גם לי, למרות שאולי זיהיתי קצת בהבעות פנים שלו מעט תסכול, אולי חרדה? אבל אני לא בטוחה...

שוב, המון תודה!

פיץ' יקרה,

אני אענה לך בהרחבה במוצ"ש, בכל מקרה, היה לי מאוד חשוב לכתוב לך- המטרה היא כרגע "להגיע אליו", ופחות למצוא פתרון קונקרטי. אני מבינה את הבעייתיות וכמה שזה קשה גם עבורך. אם תשימי עצמך במקומו ותחווי את רגשות התסכול והחרדה האלה- אני בטוחה שיהיה לך קשה להמשיך את היום. ולמה? כי זה נוגע בנקודה הכי הכי רגישה. תשאלי כל גבר, אם דבר כזה היה קורה לו- איך היה מרגיש.

נשים עצמנו במקומו ואכן נגיע לחרדה גבוהה. הסיבות שמוצא "הקרש הפריע לי", למשל, רק מספרות עד כמה הוא באמת רוצה לדעת מה לא בסדר..

לגבי התנהלותך- כל הכבוד. את עושה הכל כדי לתמוך, להיות שם, לעזור ולהקל. זה מצוין. אין לי ספק שאת אשה ורעיה למופת, לאור כל מה שתיארת עד כה.

אמשיך להרחיב לגבי "איך לגשת אליו", במוצ"ש.

שתהיה שבת שלום!

הי שוב ושוב טוב,

רציתי להוסיף- לגבי איך לגשת אליו.
דווקא בגלל שהנושא הזה רגיש בהרבה מנושאים אחרים, יהיה חשוב למצוא זמן מדויק ונוח - זמן שבו הזוגיות שלכם ממש במיטבה. גם אם זה יקח שבוע שבועיים עד שיהיה רגע כזה- חכי לו בסבלנות. חשוב שתהיו ב"במצברוח זוגי טוב". כי האוירה הזאת תוכל להשרות על השיחה משהו מרגיע.

אם קל לך יותר לכתוב לו, או כפי שבני הציע- להראות לו חלקים או את ההתכתבות הזאת- מה טוב. לפעמים במכתב יש משהו פחות מאיים, משהו שאפשר להיות איתו ולחשוב עליו גם אחרי שנקרא פעם אחת. במכתב יש משהו אחר לדעתי, מרענן יותר משיחה נוספת..

בכל אופן אין דרך לעשות את השיחה הזאת מלא נעימה למאוד נעימה. הרי הנושא עצמו הוא לא קל. אבל- אין יותר מדי ברירות, כי יש פה מצב שהוא בעייתי לבעלך, ובעייתי לשניכם, וגם- בעייתי לך. וברגע שהבעיה הופכת מ"רק שלו", לשלכם, היא כבר בהיקף אחר. ולכן צריך בכל זאת להראות לו שזה לא מסוג הדברים שאפשר להעביר אותם על סדר היום. כן אפשר לחכות, לראות מה קורה בסיום התקופה, לחכות לזמן טוב לדבר- אבל אם עד אז הדברים לא משתנים ואת עדיין מוטרדת- זה הזמן לדבר.

אני מניחה שבחמש שנות הזוגיות שלכם נתקלתם במשברים, בחוסר תקשורת, בריבים. נסי להיזכר מהי הדרך הטובה ביותר לגייס אותו- מה עשית אז, באיזו תקשורת השתמשת כדי לגייס אותו ל"שלום ולפיוס".. או לבוא ולדבר קצת על מה שעובר עליכם. נסי להיזכר האם כשאיפשרת מרחב וזמן, וניסית לתת לזמן לעשות את שלו- זה עבד בד"כ.. אשמח לשמוע מה דעתך.

שוב לא הצלחתי להגיב כל הסופ"ש... לא מבינה למה... :/

בכל אופן, תודה שלא שכחת אותי! אז עדכון :)

יצא ככה שבשבת בצהריים הוא החליט ליזום שוב (אולי עוד בוחן את עצמו?), ושוב זה קרה ושוב הגבתי כלפיו כמו בפעמים הקודמות...
אבל אז הוא התחיל כבר להיות ממש מתוסכל וסוף סוף הבין שמשהו באמת קורה פה ולא כי סתם חם או משהו מפריע... פתאום תוך כדי הוא שאל "מה קורה לי?" אז אמרתי לו שהאמת היא שיש לי השערה אבל כשהעליתי אותה בפעם האחרונה הוא לא קיבל את זה... וכשהוא שאל מה ההשערה, עניתי לו שנראה לי שזה בגלל כמויות האלכוהול שהוא שתה בחודש האחרון. עכשיו, לא היה לי ממש אומץ להגיד לו שאני מתייעצת בנושא בפורום אז אמרתי לו שעשיתי כמה בדיקות וחיפושים באינטרנט וגיליתי שיכול מאוד להיות שההשערה שלי נכונה. וזו הפעם הראשונה שהוא באמת קיבל את זה ואמר שהוא מתבאס ושאם האלכוהול זה מה שפוגע בצורה כזאת בהנאה שלנו הוא יעצור את זה. הוא אמר שבחודש הקרוב הוא לא ישתה בכלל (אחרי הערב, כמובן שזה גמר היורו!! חח..), שהגוף שלו יתחזק ואז אחרי חודש יחזור לשתות אבל רק פעם בשבוע - יום שישי, כמו בנאדם נורמלי....

היה לי כל כך כיף לשמוע אותו אומר את הדברים האלה! קודם כל שהוא בכלל מקבל את זה שיכול מאוד להיות שהוא עשה את זה לעצמו עם השתייה, וגם שמעכשיו ישים לב לכמויות שלו ויגביל את עצמו הרבה יותר.

בנוסף, שאלתי אותו מאוחר יותר בערב אם זה קורה לו גם באוננות או רק בסקס (ביקשתי שיענה לי תשובה אמיתית ולא אחת כזאת שנראה לו שאני ארצה לשמוע), הוא אמר שזה קורה לו גם באוננות, למרות שאני לא יודעת למה - אבל עדיין יש לי ספקון קטן שזה נכון... באמת לא יודעת למה! אבל אולי זה גם בעצם לא משנה, אני רק מקווה שיעמוד במילה שלו ושלא אמר סתם ובאמת יעשה את הנסיון הזה...

בכל מקרה, אני מקווה שהכל יעבור ובקרוב ומהר...

ואני רוצה להגיד לך המון תודה, מדהים מה שתמיכה בפורום כזה יכולה לעשות!
אני מבטיחה לחזור ולעדכן האם חל שיפור, ואם חלילה (חלילה!!!) דברים ידרדרו אני בטוח אחזור אלייך! :)

תודה!

אוהו, ערב טוב!!!

מה שלומך? :)

אני שמחה מאוד לקרוא את החדשות האלה. דעי, שזה לא מובן מאליו, והדבר הזה קרה בזכות השיחרור שלך- שהרפת, שלא תקפת, שלא שפטת, שנתת לו להרגיש טוב ושאת לא דואגת ולא נלחצת.. מראה לו שאת שם, יחד עם הכל.

הוא הבין שבאמת קורה משהו שלא בשליטתו, אני דווקא כן הייתי מאמינה לו שזה קורה לו גם כשאתם לא ביחד, חשבי כמה קשה להודות בזה.

ויחד עם כל זה הוא גם קיבל על עצמו לנסות להבין מה גורם לכל הדבר הזה, ולקבל את ההשערה שלך- זאת אומרת, הוא באמת סומך עלייך. הוא באמת רוצה שיהיה לכם טוב, וזה נהדר.

עכשיו, אנחנו חייבות גם לקחת בחשבון שאולי האלכוהול הוא לא הגורם העיקרי (אולי מוסיף) ולקחת גם בחשבון שאם ונניח הגורם הוא אחר- עדיין- לפעול כפי שפעלת, לנסות ללכת בקצב שלו, לתת לו להבין את הדברים, יחד איתך. עכשיו כשהבעיה היא "על השולחן", יהיה קשה יותר להתעלם ממנה ולהפטיר כל מיני סיבות אחרות.. עכשיו היא "בתוקף". ולכן, גם אם זה לא הגורם לבעיה- מאוד יתכן שהוא יעשה מאמצים כדי לבדוק מה בדיוק קורה. נסי להזכיר לו את השיחה המשמעותית הזאת אם תרגישי צורך, בהמשך.

ואחרי כל זה- אני מקוה מאוד, כמובן, שבהצהרה שלו וביישומה- הפרשה הזאת תגיע לסופה ואת תחזרי לחוש שהמצב בשליטה וששניכם מסופקים מהקשר.

אני מאוד שמחה שהפורום נתן לך את התמיכה שחיפשת, וכמובן הוא לרשותך תמיד. אני אשמח לשמוע עדכונים חיוביים בהמשך. תודה לך על הביטחון בעצות שלי- אני מאוד מעריכה את זה.

בברכת שבוע טוב,

שלום פיץ',

קודם כל בשעה טובה על נישואייך הטריים. אין לי ספק שאחרי חמש שנות זוגיות את ידעת לבחור נכון.

לא כתבת האם בשנים של הזוגיות שלכם היית שמה לב לתופעה באותה מידה, או בכלל. נראה שאת מתמודדת עם זה טוב, ומנסה לא לשפוט אלא להגיע מתוך מקום של הבנה- וזה מצוין. את גם דוגלת בכנות ובפתיחות, ואין לי ספק שזה עוזר למצב, למרות המתח שקיים בכל אופן.

אני אתייחס כללית למה שתיארת ואציע אפשרויות גם ברמת התקשורת ביניכם ואשמח לשמוע דעתך:

הוא כן מתאר איזו בעיה שיש לו סביב הנושא (זה מוריד אותנו מה"זה נורמלי", זה בכל זאת קורה כמה פעמים ביום ויש התעסקות ברורה סביב זה)- הוא בודק את כושרו המיני והוא מאוד עסוק סביב זה. יתכן והוא חווה מספר פעמים כישלונות (מול עצמו או מולך), וזה משהו שהצליח להדאיג אותו ברמה כזאת- שהוא לא מפסיק לבדוק "האם עדיין יש לו את זה". יש לפעמים תקופות כאלה אצל גברים, יש פעמים שבאמת מדובר בבעיה. לא הייתי הולכת לכיוון של התמכרות לפורנו, אלא נאחזת יותר במה שהוא אמר לך ובמה שאת עצמך חווית: 1. הוא לא יודע מה קורה לו, וחש שיש משהו לא תקין. 2. אכן היו מספר פעמים שהוא לא היה במיטבו.

תוסיפי לזה את כל תחושת התסכול, החרדה, הגיל הצעיר, הפחד, האגו הגברי והחשש הגדול שאולי משהו לא בסדר ואולי הוא יצטרך לפנות לעזרה (רק בגדר מחשבה שעוברת בראש)- פי כמה וכמה יהיה קשה יותר להתגבר על הדבר הזה.

לעת עתה, הייתי יורדת מהניסיונות לברר האם גלש, צפה בתכנים פורנוגרפיים וכו'. כדאי לאפשר לו, כפי שהתחלת לעשות יפה, במה- ואפשרות לדבר על מה שמפחיד אותו סביב הנושא הזה. כמו כן להרגיע אותו ולגלות הבנה- אולי להסביר שזה לא מטריד/מפחיד/מרתיע אותך.. אולי להרגיע את המקום והפגיעה הגברית ע"י גילויים מצידך של הבנה, כנות והרגעה חוזרת. כרגע גם לשחרר, ולא ליזום יחסים אינטימיים (בכוונה- כדי להרגיע ולהשקיט את המקום הזה- כי שם יש צבירה של תסכול ומתח). כשאת תרגישי שזה נכון, ובהנחה ותזהי בעיה אמיתית (שוב כשלונות שלו בתחום האינטימי, שוב ניסיונות חוזרים שלו להיות במיטבו, וחוזר חלילה), נסי להציע לו לגשת לעזרה, יעוץ עם רופא מוסמך וכו'. רק אם את סוברת שיש באמת בעיה בכיוון.

כיוון נוסף- תחושת מתח גוברת, תקופה לא טובה שהוא עובר, מתחים ולחצים מאז הנישואין, משבר במשפחה או בעבודה- כל דבר "גדול" עבורו שיכול לבוא לידי ביטוי, כהשלכה, ביחסים ביניכם, ובינו ובין עצמו. ה"שקר" ההוא- גם לו הייתי מניחה, הוא כנראה חש צורך עז לרצות אותך ולענות לך מה שהיית רוצה לשמוע, בגלל שהנושא הזה כבר צץ והוא נושא מאוד רגיש עבורו ועבורך. הוא כנראה לא רצה להיגרר לריב. "כואב לי הגב", כנראה בא כתוצאה מהפחד להיכשל שנית (או יותר)- חשבי כמה זה מתסכל עבורו.

לסיכום, הייתי מחכה קצת עם שיחה ישירה מדי, כרגע לאפשר ולהבין ולהרגיע את המקום החושש.. להמתין שוב, ולראות - אם המצב נמשך ללא שינוי, צרי שיחה כנה וגלויה והסבירי לו מה את רואה.. (עובדות). סביר שזאת תקופה שתחלוף, כמובן יש לברר האם הוא נתון ללחצים וכד'. את מוזמנת להמשיך לעדכן ונראה איך נמשיך משם.

בברכה,

איילונה יקרה,

אין סיבה ללחצים, חששות ומחשבות מטרידות. התחושות המלוות את בן-זוגך נורמאליות ונורמטיביות לחלוטין. בכולנו קיים הצורך בחופש, בעצמאות, בתחושה הזו שאנו יכולים ורשאים לעשות מה שבא לנו כשבא לנו. זהו צורך בסיסי, קיומי ממש. יחד עם הצורך הזה קיים בנו גם צורך נוסף. הצורך במשפחה, בשייכות, באינטימיות ובמימוש ערך האמהות/האבהות. משקל ערך ה"יחד" אינו פחות בחשיבותו ממשקל ערך החופש ואולי אף גדול יותר. העובדה שאנו בוחרים מרצוננו החופשי להינשא ולהקים משפחה מעידה על כך יותר מכל. למרות הצורך החזק הזה בחופש ובעצמאות של הרווקות הצורך במשפחה ובשייכות גדול הרבה יותר.
נראה שהקשר שיצרתם יחד הינו קשר בריא ונכון. קשר המבוסס על אמת, כנות, פתיחות, שיתוף ושותפות שלא לדבר על אהבה גדולה. קשר בו אתם יכולים להיות מי שאתם באמת ללא צורך במסכות. קשר בו אתם אומרים זה לזה את האמת, משתפים בתחושות הכנות ביותר, קשר שאין בו סודות אשר יכולים לפגוע בקשר. היות ובן-זוגך שיתף אותך בתחושותיו ובמחשבותיו אלה ובכל זאת אמר לך מפורשות שטוב לו איתך ושהוא ממש צריך את הקשר שלכם אני מניחה שלא קיימת כאן "סכנת פרידה". הוא שיתף אותך, פשוט כי כך אתם מתנהלים, אולם הוא רוצה להיות איתך.
את מבחינתך צריכה להמשיך ולהתנהל רגיל. ממש כפי שעשית עד היום. התחושות הן שלו, המחשבות הן שלו והרצונות הם שלו. לא מעשייך הם אשר ישפיעו על תחושותיו אלה. הבשלות והתובנות שלו הן אלה אשר יביאו בסופו של דבר לכך שהוא "יתפוס" בהיגיון וירגיש ב"בפנים" שלו שבהחלט אפשר לצמוח ולהתפתח בתוך הזוגיות ולצידה יחד איתך.
אני מאמינה שהוא חש שבידייך הוא בטוח ושאת יודעת לעשות שימוש נכון בליבו וברגשותיו וזו הסיבה לכך שהוא חשף כך את תחושותיו ומחשבותיו.

הילה יקרה,

החשש/חסם שלך מאוד ברור. ניסחת את דברייך בבהירות רבה בניגוד לתחושתך.

לרוב החשש נובע מאי-וודאות. אחת הדרכים "לבלבל" את החששות היא לדמיין את הנורא מכל, את הקטסטרופה הזו. את לא צריכה לדמיין, כבר היית ב"סרט" הזה וידעת ליצור לעצמך "סרט" חדש על-פי רצונך עם בן-זוג אחר מתאים לא פחות ואולי אף יותר. למיטב הבנתי היו לך מספר קשרים בחייך. כלומר בכל פעם שזה לא נמשך לנצח מצאת איש אחר איתו יצרת זוגיות. ניחנת ביכולת ליצור קשרים עם בני המין השני, להתחבר, להתקרב וליצור זוגיות פעם אחר פעם. גם כאשר קרה ה"נורא מכל", הקטסטרופה, כפי שכתבת, ידעת להמשיך הלאה, בלי עכבות וליצור קשרים זוגיים אחרים בהם היה לך טוב.

את צודקת, אמנם אין הבטחה שהפעם זה לנצח אולם אם טוב לכם יחד למה שזה לא יימשך לנצח? נסי לחשוב על כך שזה יימשך לנצח, שהוא שלך לתמיד, במקום על כך שהקשר הזה מסתיים אוטוטו. את יוצרת את מציאות חייך, כמו כולנו. קחי "פיקוד" על מחשבותייך ואל תיכנעי להן. תשלטי את בהן ולא להיפך.
אפשרי למחשבות חיוביות בלבד להישאר אצלך. את המחשבות המחלישות השליכי מייד. כמו כל שריר גם את "שריר" המחשבות יש לאמן ולחזק. אני מניחה שבתחילה זה יהיה קשה ומאולץ. עמדי על שלך מול המחשבות המחלישות הללו. עוד תיווכחי שאת יכולה להן. כמו כל אימון גם אימון זה דורש זמן, השקעה, מאמץ והתמדה. אל תוותרי. עם הזמן השריר הזה יתחזק והחששות ילכו ויתפסו "מקום" קטן יותר ויותר.

ואוו איזו תגובה מחזקת.
אעשה כדברייך.

המון תודה לך. :)

ע. יקר, שאלה לא פשוטה.
חלק מן האתיקה המקצועית של אנשי טיפול היא לא לערבב בין החיים לבין מה שקורה בחדר הטיפול, לשמור על המציאות הטיפולית כעולם נפרד ומוגן שאליו אפשר להביא כל בעייה ולשוחח עליה.
כמו כן יש מחוייבות אתית וחוקית לא לחשוף את זהותו של המטופל בפני אחרים.
כמו כן להמלצה של המטפלת שלך יש השפעה ועוצמה רבה יותר מסתם אדם אחר שאתה מכיר.
מן הבחינות האלו היא חרגה מן האתיקה.
אצלכם זה הצליח.
אבל מה אם זה לא היה מצליח? היא לא יכלה להיות בטוחה שזה יצליח ביניכם. לקחה סיכון.
אם זה לא היה מצליח, ומישהו מכם היה מתוסכל, או כועס, יכול היה לתבוע אותה על הפרת חסיון וחשיפת זהותו.
כמו כן האכזבה הזאת היתה פוגעת בקשר הטיפולי, כי למשל אילו היית כועס עליה שהכירה לך מישהי שנניח לא רצתה אותך ופגעה בך, היית נוטר לפסיכולוגית על כך שהיא זו שהביאה לכך. וזה היה פוגע בקשר הטיפולי.

יש לציין שהיא מן הסתם פנתה קודם אל כל אחד מכם בנפרד וביקשה את רשותו להיכרות הזאת, ואם לא היתה מקבלת רשות מאחד מכם - השני לא היה יודע על כך.

יחד עם זאת אני מעריכה את האומץ שלה.
אני לא הייתי מעיזה לעשות זאת למרות שלפעמים מאוד מתחשק לי לזווג זיווגים...

מעניין,אני גם ממוצא רוסי...וזה אף פעם לא הפריע לישראלים(גם אני לא בקטע של רוסים)..וגם אני מכירה בנות ישראליות(לאו דווקא אשכנזיות)שהתחתנו עם רוסים..
אז אל תתיאש!!!!בהצלחה.

אלכס יקר, ראשית, אל נא תפסול את הבחורות ממוצא רוסי! בעיני הן מקסימות, מוכשרות, ערכיות, ספוגות בתרבות. (יש לי כלה כזאת והיא נהדרת!!!) לדעתי אתה ממש מפסיד אם אתה פוסל אותן...
חוץ מזה, נשים (וכמובן גם גברים) פוסלות בהתחלה על המון דברים שונים, לא רק על מוצא. על מקצועות שונים, על חוסר השכלה, על חסור כסף, על גובה, על משקל, על צבע עור, ועוד ועוד!

אז אני מציעה שתוציא לך מהראש את הנקודה הזאת באופן מיוחד, יש נשים שיפסלו מישהו שהוא ממוצא מרוקאי, או תימני, או רומני או פולני. נכון שעוד לא היכרתי מישהו שנפסל על היותו ממוצא אמריקאי. זה "פלוס" רציני...מה לעשות, כך אנחנו בנויים...

לדעתי אין טעם להיאבק בנתון הזה או להסוות אותו אלא להיות "רוסי גאה"! אם תהיה שקוע בלחשוש מכך - לחשוש מן הרגע בו "זה יתגלה" ומה תהיה התגובה של הבחורה - זה מוריד לך את יכולת הביטוי העצמי, זה מוסיף לך אנרגיות שליליות וחששות שהם אלו שיוצרים התנגדות או מכבים את ההתלהבות ממך בתור גבר.

מקווה שעזרתי במשהו.

היי אלכס..
אני מאמינה שזוהי אינה סיבה אמיתית לדחייה. בחורה עם שכל ורגישות לא תפסול אף אדם בגלל מוצאו. אז עצתי בשבילך, תשנה את קו המחשבה ותהיה גאה במה שיש לך להציע: את הלב שלך והנכונה תגיע בזמן המתאים.
בהצלחה.

בוקר טוב שי,

נשמע שבאמת היה לכם קשר טוב עד אותו רגע, וההשערות שלך לדעתי הן פוטנציאליות להיות נכונות- או שהיא רצתה רק קשר מיני, בעיקר, ללא התחייבויות לטווח ארוך (מה גם בעבודה עוד לא ממש ידעו עליכם), או שהיא מאוד התאכזבה, ובגלל שהיחסים האינטימיים מאוד חשובים בקשר, ולה בפרט- היא קיבלה רגליים קרות. אני מסכימה איתך ששבועיים לא להתראות בגלל מבחנים, בקשר מאוד התחלתי זה דבר תמוה מעט. מסכימה איתך שיש פה איזו התקררות מצידה לאור מה שאתה מתאר.

לגבי מה שקרה שם- להגיד לך שזה טבעי וזה קורה, לבטח לא ירגיע אותך מאוד. אבל, נסה להסתכל על זה כך- אולי זה היה "מבחן" מסוים לרמת הקשר- עד כמה הקשר ברמה הרגשית, ועד כמה הוא ברמה הפיזית- לאן הוא נוטה יותר. אם הקשר עבורה היה רגשי מאוד, עם אספקטים לטווח הארוך, אולי (רק אולי) היא דווקא היתה פותחת את זה איתך, או לפחות מעוניינת להיפגש שוב. אם הוא יותר ברמה הפיזית- זה מסביר מעט יותר טוב את מה שקורה אצלה כרגע. נכון, החוויה הראשונית שלבטח גם היא ציפתה לה מאוד- היתה כושלת, לא נעימה. אבל, זה דבר שניתן להבין אותו במסגרת של קשר של אוהבים, ניתן להתמודד עם זה ולהמשיך הלאה. בעיקר לאחר חודש טוב ותוסס יחסית בגיזרה האינטימית...

כדי לא לחוש החמצה או פספוס, קודם כל כדאי שתברר- האם אתה מרגיש אליה משהו באמת רציני (ז"א אני מפנה עכשיו את השאלה בחזרה אליך- עד כמה הקשר הוא קשר עם גוון מיני בעיקר, או קשר דווקא עם גוון רגשי- שיחות נפש, געגועים עזים גם בלי מגע, דאגה ברמה גבוהה, וכד'). אם אתה רואה את עצמך מתגבר על הקשר די בקלות ועם הזמן, אולי לא כדאי להשקיע הסברים ומאמצים להחזיר אותה, וכדאי להמשיך הלאה. אבל אם אתה מוצא את עצמך כן רואה אתכם יחד, ואתה רוצה בה, חשוב שתנסה בכל זאת ליזום פגישה, ולפתוח את מה שהיה- ולהסביר כפי שהסברת כאן בצורה מאוד מדויקת. ולבקש הזדמנות נוספת.

הבחנה נוספת שיש לעשות, היא לברר עם עצמך האם אתה מעוניין לדבר ולהיפגש כדי "להחזיר את האגו האבוד" (שנבנה יפה לאור הצלחות קודמות, וזאת כדי לא להישאר עם טעם של אכזבה מרה), או שבאמת באמת אתה משקיע מאמץ כדי להחזיר אותה אליך, ולא את האגו שנפגע. כי אם זה אגו- אתה לא צריך אותה כדי להחזיר לו את הביטחון...

מקוה שהצלחתי להאיר כמה נקודות.. בהצלחה רבה.

את נדירה!!
ראשית תודה על התשובה המעמיקה ומהפורטת.
את נגעת בנקודות מדויקות שנוגעות אלי בדיוק, מבלי לראות אותי ולשמוע אינטונציה,
פשוט ידעת על הכל.
אני פעיל רבות בפורומים ומעולם לא נתקלתי בתשובה כזאת, אין ספק שאזכור את שמך.
רב תודות ושבת שלום !!!

שי היקר,

תודה רבה לך! בהחלט ריגשת אותי.

אני שמחה שיכולתי לעזור ולכוון אותך, ולקלוע למה שאתה מרגיש. אתה תמיד מוזמן לשוב, לעדכן ולהתייעץ. אני חייבת לציין שגם בזכות הכתיבה המדויקת שלך, היה קל יותר להבין את המסר שלך- ניסחת בבהירות והעברת את החוויות שלך כפי שהן, ללא "כבישים עוקפים" :)


שבת שלום ובהצלחה,

משום מה לא ניתן לבצע העתק הדבק לקישור מהאתר, על כל פנים הקפצתי שוב את השירשור הישן, תודה.

יובל יקרה,

אני זוכרת שפנית אלינו לפורום. עניתי לך אז ואענה לך גם כעת את אותה תשובה (פחות או יותר) עם אותו המסר. לעולם, עשי מה שאת חשה שנכון לך על-מנת לקדם את מטרותייך, להשיג את יעדייך ולממש את שאיפותייך ומאווייך כדי שתהיי מסופקת ומאושרת. עשי את כל שביכולתך למען עצמך ואל תמתיני שאחרים יעשו עבורך. אל תאפשרי לאושרך להיות תלוי באחרים. כל עוד הדברים תלויים בך, קומי ועשי. גם במקרה שלכם הדברים תלויים בך. הרימי לו טלפון, הציעי לו להיפגש, מה שמתאים ונכון לך על-פי תחושתך. אם לא תעשי זאת, אם לא תתקשרי אליו זה יציק לך. שיחה ממך בוודאי לא תציק לו על אחת כמה וכמה לאור הקשר היפה אשר נרקם ביניכם.
לגבי מהות הקשר...טוב זה כבר תלוי בשני הצדדים. נראה שהוא לא מעוניין לקדם את הקשר שלכם לקשר זוגי. נעים לו בחברתך בתור חברה, לעת עתה. כמובן שלעולם אין לדעת כיצד הדברים יתגלגלו אולם, אם לא תזמי, לא תתקשרי ולא תשמרי על קשר, הקשר שלכם לא רק שלא יוכל להתפתח אלא שייתכן כי לא יהיה קיים כלל.
חוסר הקשר מכביד עלייך ועושה לך רע, כפי שכתבת, קחי יוזמה וצלצלי אליו. הסירי מעלייך את ה"משקולת" הזו ועשי עבורך משהו טוב. אני משוכנעת כי גם עבורו תעשי משהו טוב ושהוא ישמח לשמוע את קולך.

היי אני לא התקשרתי למרות שממש רציתי הרגשתי בלב שאני יזמתי מספיק וזה צריך לבוא ממנו , ובאמת הוא שלח הודעה " מה קורה לא דיברנו הרבה זמן .." ואז התקשרתי ודיברתי
אבל אני באמת מבולבלת ....קשה לי לקבל משהו שאני רוצה והוא לא

יובל יקרה,

בכל זאת את היא זו אשר התקשרה...הוא "אותת" ואת לקחת יוזמה והתקשרת. לאחר שהוא סימס לך חשת כי זה יהיה בסדר ואף יותר מזה להתקשר אליו כי זה לא יטריד אותו אלא להיפך הוא ישמח לשוחח עימך אולם, הוא לא התקשר, הוא לא יזם הוא לא עשה. הוא לא התקשר אלייך....
נראה שאת חשובה לו, חברה טובה וקרובה שלו, אולם, לעת עתה (ואולי זה לא ישתנה) חברה טובה בלבד.
בינתיים אין באפשרותך לעשות יותר. לזוגיות דרושים שניים הוא לא "שם". לכן, אם את חשה שתוכלי להתמודד עם קשר שכזה שמרי עימו על קשר חברי. אם את חשה שקשה לך לנהל עימו קשר על בסיס חברי בעוד את רוצה יותר מכך, אולי כדאי לקחת "פסק זמן" ולאפשר לזמן "לעשות את שלו".

הי אלעד,

ראשית מצער לשמוע כמה תסכול אתה חווה. טבעי שתרגיש מאוד פגוע וטבעי שתתגונן ותשמור על עצמך. מבלי לשלוט בזה אתה מביא את עצמך למצב של לא להיפגע שוב כ"כ, כי זה היה פשוט יותר מדי עבורך עד עכשיו. הפגיעות היו כ"כ קשות, שאתה מעדיף לא לתת אמון- כדי שמראש לא תהיה אפשרות לפגיעה פוטנציאלית.

אם היית אדם רווק שמעוניין לחיות את חייו לבדו, ללא מערכות יחסים, אתה יכול להיות שקט. כי שם אתה לא תיתקל בבעיות. אבל, אם אתה מעוניין לקיים מערכות יחסים טובות, ואפילו נהדרות, עם הסובבים אותך- אין מנוס, אלא להתחיל לתת בהם אמון. אדרבה, אם אתה מעוניין בהמשך הקשר עם אותה בחורה - וכאן האמון עולה דרגה באופן מסוים, כיוון שזאת מערכת זוגית - על אחת כמה וכמה שתצטרך לתת בה אמון, והיא בך. אחרת אין מערכת יחסים, זה ירגיש מאוד מלאכותי.

כרגע, אתה חש שהמצב מנהל אותך מכל הכיוונים. אתה מרגיש חסר שליטה לחלוטין בתגובותיך, וכל דבר שיכול להיות פוטנציאלי לפגיעה ואף מינימלית - הופך למחשבה טורדנית שנמצאת בראש מענייניך.

אין לי ספק שלפני כן לא חווית חוסר שליטה דומה לכך. אבל לבעיה הזאת יש פיתרון, יש כל מיני פתרונות, וכולם קשורים בעבודה עצמית שעליך לעשות עם עצמך, כדי לצאת מהמצב הזה. זה מצריך השקעה של זמן, פתיחות וגילוי לב, משאבים, והמון המון סבלנות וסלחנות כלפי התהליך הזה, וכלפי עצמך. אם אתה מרגיש שיש בידיך את הכלים האלו, שאתה באמת מוכן לצאת לדרך חדשה ולעבוד על זה, אל תהסס כי זאת הדרך היחידה, לפי הערכתי, לצאת מהלופ בו אתה שרוי. ונראה לי שיש לך את הכוח לזה.

אם תצליח להיכנס לתהליך של טיפול אישי, פרטני, בו אתה באמת מתמודד ומתעמת עם המקומות הפחות חזקים האלו, של לתת אמון, ושל לבנות שוב את הביטחון מחדש וקצת לטעום ממי שהיית אז - אתה לא רק תרוויח ברמה האישית, אלא גם ברמה הזוגית, ובכל מה שקשור למערכות יחסים: בלימודים, במשפחה, בעבודה, בכל מקום שאליו תפנה ובו ימצאו אנשים (וזה בערך- כל מקום). ולכן ההשקע שווה שבעתיים. אבל, יש לזכור- זה תהליך וזה לא קורה ברגע. צריך לכבד אותו (כי הוא "תהליכי" שכזה..) וצריך לתת לעצמך את הזמן ואת כל הסלחנות וההבנה- שזה באמת מצריך כוחות. השורה התחתונה היא, להיכנס כמה שיותר מהר לטיפול, להדרכה מסודרת בנושא הזה, לקבל כלים, לשמוע עצות מקצועיות, ולהתחיל ליישמן בתוך הקשר הנוכחי.

אחרת- אני חוששת שאתה עלול לאבד את מערכת היחסים הזאת (בשלב מסוים זה יתחיל לכרסם בקשר יותר ויותר, כי קשר מבוסס על אמון, קודם כל).

הכי חשוב- אפשר לעבוד על זה.

בהצלחה רבה!

קראתי את התגובה שלך בעיון רב והגעתי ל2 שאלות מרכזיות.
1.כמובן שאני רוצה להשתנות ואני לא נהנה מהבן אדם שאני כיום,אבל איך באמת נותנים אמון במישהי? אני פשוט לא מסוגל להאמין לשום דבר שהיא אומרת לי. אחרי מה שקרה לי החלטתי שאני לא סומך על אף אחד יותר ואפילו על אחי,דם מדמי,קשה לי לסמוך.
2.האם זה בכלל שווה את הסיכון? הרי אם אני יצא נבגד שוב,אני באמת מפחד מהתגובה שלי...
אני רק יתן עוד כמה הבהרות לגבי המערכות יחסים שהיו לי כדי שתביני אותי יותר לעומק...
קודם כל החברות שהיו לי לא היו בלייניות גדולות או עם המון המון ידידים כך שיכולתי לראות את מה שאני עומד לקבל...ההפך, שלושתן בחורות נורמטיביות כשאחת אפילו הייתה ממש על פניו טלית שכולה תכלת ומבית טוב ולכן הפגיעה ממנה הייתה קשה והצלקת שהשאירה בי עמוקה מאוד מאוד...וגם אני,לא קיללתי אותן או עשיתי דברים יוצאי דופן שיגרמו להן לבגוד בי...הכל היה מאוד נורמטיבי,מערכת יחסים רגילה לחלוטין עם כל אחת מהן...כמובן שהיו ריבים ומחלוקות אבל אני מקווה שהבנת את הנקודה בכל אופן...
סיפרתי לחברה שלי על הבעיה וכמובן שהיא מיד ניסתה להרגיע אותי ואמרה שהיא בחיים לא תעשה משהו שקרוב ללבגוד באמון שלי אבל זה מה שכולן אמרו לכן זה לא ממש עזר...
בכל מקרה,לפני כמה ימים הגעתי לעבודה שלה להקפיץ אותה הבייתה וראיתי אותה עומדת ליד עובד אחר ומדברת איתו...לאחר מכן היא גם הניחה עליו את היד ואמרה לו משהו בסגנון של אני סומכת עלייך...כשראיתי את זה הייתי כל כך עצבני שלא דיברתי איתה כל הדרך הבייתה ולקח לי המון המון זמן להרגיע את עצמי מכל המחשבות שעלו לי באותו הרגע לראש...וזאת רק דוגמא אחת...כשהיא אומרת שלום (חיבוק) לבנים אחרים או אפילו לחברים שלי אני מתעצבן...כשאני רואה אותה מחוברת לפייסבוק בצ'ט בלי שאנחנו מדברים אני מיד מסיק שהיא מדברת עם כל הידידים שלה וצוחקת איתם ולכן היא לא שמה לב אלי בכלל...
אני מקווה שהבנת את חומרת הבעיה. או שאולי מה שאני מספר לך זה נורמטיבי? האם נתקלת בזה?
לסיכום אני ממש מרגיש רדוף.אין לי מילה אחרת.באותו יום שהקפצתי אותה מהעבודה פתאום הבנתי איזה צלקת עמוקה יש לי.יש לי המון המון פרנויות מבגידה ואני כבר לא עומד בזה ומרגיש תשוש פיזית.
אשמח אם תעזרי לי.
אלעד

הי אלעד וערב טוב,

לגבי שאלותיך-
1. איך נותנים אמון באנשים? הקשיים שלנו היום לא פעם נעוצים בחוויות עבר, במקרה שלך יש את החוויות הקודמות מהקשרים הקודמים.. ואפילו אחת ספציפית. הדבר הזה נגרר גם למערכות יחסים אחרות, כמו למשל עם אחיך- וזאת בעצם נורה אדומה. ז"א אין קשר ספציפית לבחורה הזאת, או למישהו קודם פגע בך- אלא מדובר בקושי שלך שאתה סוחף אליו כל מערכת יחסים. זה לא בשליטתך ולא באשמתך- זה פשוט קושי אדיר שכרגע אתה לא מסוגל להתגבר עליו לבד. אמון הוא נושא ענק, אמון במערכות יחסים הוא נושא מורכב אף יותר. לכן גם בפעם הקודמת וגם עכשיו אני ממליצה לפנות לעזרה מקצועית מסודרת- טיפול קבוע, רצוף, לאורך תקופה, עד שתרגיש טוב יותר ותחוש שאתה מסוגל להיכנס למערכות שאמון הוא תנאי הכרחי בהן.

2. אני לא חושבת ש"זה שווה את הסיכון" כרגע, אולי בהמשך זה כן יהיה שווה. אבל כרגע- הפגיעה שלך היא ברמה כ"כ גבוהה, שזה קשה מדי. כל מערכת יחסים נוספת תטמון בחובה גם פגיעה, בהכרח- כי זאת מערכת יחסים. כל מי שתהיה לצידה כרגע- יהיו לה ידידים, עבודה, פייסבוק, חברים- ולכן ה"רדיפה" שאתה מתאר יכולה להגיע בכל קשר שהוא. אלא אם כן- תעשה קאט, ותטפל בבעיה. לטפל מהשורש. דווקא בגלל שאתה מתאר מערכות יחסים מאוד נורמטיביות- זה בעצם שם את אור הזרקור על מצב ספציפי מאוד שאתה שרוי בו. אני לא חלילה אומרת שאין לכך פיתרון, או שהמצב קשה. אלא משקפת לך שיש קושי ומצוקה מסוימים שמפריעים לך להמשיך הלאה.

אני שמחה שאתה מבין שיש איזו בעיה שיש לטפל בה. אני גם מעודדת מהעובדה שאתה לא ממהר לתלות את האחריות והאשמה אצל החברה שלך (שדיברה עם ידידים או שהתחברה לצ'ט של הפייסבוק). יש כלל ברור במערכות יחסים- ככל שתלחץ יותר, הצד השני יהיה לחוץ יותר. וככל שתריב איתה יותר על הדברים האלה- היא תרגיש נדחקת לפינה ובסופו של דבר גם תברח (באמת) למקומות אחרים. כל עוד האישיו הזה בוער אצלך- הוא יבער במערכת היחסים. ולכן, שוב, יש לטפל בזה, וכמה שיותר מהר. הנוסחה של בניית אמון למעשה לא קיימת- זאת עבודה פנימית שיש לעשות, עבודה לא קלה, מצריכה משאבים- אבל אפשרית. בהחלט אפשרית.

אשמח לדעתך. בהצלחה רבה.

אני לגמרי מסכים שאני צריך לקבל טיפול בכדי להתגבר על הבעיה שיש לי אבל כרגע אין ביכולתי הכלכלית להשיג טיפול שכזה...(אני סטודנט) לכן פניתי לכאן...

הי שוב אלעד,

המודעות העצמית שלך גבוהה ולכן אתה מזהה את הצורך שלך בטיפול- זה מצוין. הפורום, לצערנו, לא יכול לתת מענה מקצועי מקיף. במקרה הטוב הוא יכול לכוון, במקרה הפחות טוב- הוא עלול לא לראות את כל התמונה במלואה ולכן לא תמיד העצות פה "ישתלמו" לאורך זמן, אלא לטווח הקצר, ברמת ההכוונה בלבד- לאן ללכת, איך לרכוש כלים להתמודד, רעיונות לשיפור ועוד. אבל לצערנו לא טיפול...

לגבי עלויות של טיפול- בקופות החולים השונות מגיע לך סיבסוד יפה של הטיפול, שם טיפול של 45-60 דקות יכול לעלות בסביבות 160 ש"ח, ויש מכסת פגישות מוגבלת (בד"כ 30 לכל השנה הקלנדרית). הטיפול לא מתבצע בקופה אלא בקליניקה ככל הקליניקות הרגילות- אצל המטפל במקום הפרטי שלכם. המטפלים הם מטפלים לכל דבר, חיצוניים לקופה, והם מקצועיים ביותר.

יש מטפלים שנותנים הנחות לסטודנטים! פשוט צריך לגשת, לפנות, ולנסות. אני מבינה את החרדה מהשינוי הזה, ואני יכולה להבין את הקושי שבפניה לעזרה. אך כפי שכתבת- כשפנית לכאן- עשית את מחצית הדרך. אם תרצה הכוונה למטפל מסוים או לטיפול ספציפי תוכל לפנות אליי לאימייל- מצוין למעלה.

אין לי ספק שבסופו של דבר תמצא את המסגרת המתאימה להיעזר בה, זכור שהמודעות לבעיה היא באמת כבר חצי הדרך לפתרון שלה..

בברכת הצלחה רבה,