פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

""רדוד" יקר, בנושא שהעלית יש שונות מאוד גדולה בין גברים. יש כאלה שיראו את התכונה הזאת בצורה ממש חיובית - אישה שלא עושה עניין מבגדים ואיפור, טבעית כזאת, חסכנית כזאת... יש כאלה שפשוט לא ישימו לב לכל מה שאתה כותב עליו, ויש אחרים, כמוך, שאסתטיקה מאוד חשובה להם וקובעת להם.אז אתה שייך לקבוצה השלישית.
בכל נושא שיוצר הפרעה בזוגיות, צריך לעשות עם זה משהו. לא נכון להשאיר זאת בלי לטפל בכך כי זה יוצר מעין "הרעלה" לתשוקה ולאהבה. גם כך קשה לתחזק אהבה ולהשאירה בקיום, אז כאשר יש משהו שכל הזמן מפריע ומוריד לך את התשוקה - עליך לעשות עם זה משהו.
נראה לי שזה נושא שאתה יכול להעלות מולה, ולשים את הדגש בשיחה על עצמך, על "הדפיקות" (סלח לי) שלך. נכון שזה לא בטבע שלה לשים דגש על בגדים ואיפור, אבל עליה לדעת עד כמה הנושא חשוב לך.
אתם צעירים, ואם היא לא תהיה מוכנה לבוא לקראתך לפחות בקצת, ובכל מקרה אתה אומר שכבר נפגעה האהבה והמשיכה אליה - אז שווה לשקול מחדש את המשך היחסים.

היי
עניין הלבוש לבחורות זה לא משהו קל.. לא הרבה בנות ישמחו שיגידו להן שהן לא מתלבשות יפה או לא משקיעות מספיק.. לומר זאת בדרך לא נכונה יכולה להביא לעויינות מצידה.
חשוב גם להבין מה הסיבה לאי ההשקעה שלה במראה שלה, היא לא רואה בכך צורך או פשוט אין לה מצב כלכלי שמאפשר להתלבש יפה ולהשקיע בעצמה, שכן האיפור והבגדים לא כל כך זולים שלא לדבר על ביגוד תחתון שעולה מאות שקלים.
אם זה משהו שנורא מפריע לך (שהרי זה רק המראה החיצוני ולא האופי שלה, ובדרך כללל אדם אהוב יראה יפה בכל מצב) אז שווה לעלות את הנושא לשיחה אבל בזהירות רבה, כי שוב אולי יש לה סיבות רציניות לחוסר ההשקעה הזה, וכי מדובר בנושא שקצת רגיש לרוב הבחורות.
עצה נוספת: אתה יכול גם לרמוז לה באיזו מחווה קטנה, למשל לקנות לה איזו חולצה יפה ולא יקרה... גם אפשרות...
בהצלחה:)

מדובר יותר באורך חיים שהורגלה אליו בת זוגתי,
אני מנסה לשנות את החשיבה הזאת, אמרתי לה שזה יקח זמן ואני לא מצפה ממנה להפוך בן לילה לבחורה הכי מטופחת בעולם אבל כל דבר מתחיל בצעד קטן וגם כאן.
אני כמובן לא אשב בצד ואקנה לה גם משהו נחמד לאות הערכה והוקרה, עברנו תלאות בשנתיים וחצי האחרונות ורק עכשיו בערך יש לנו זמן להתעסק אחד בשני ובקשר שלנו.

בסך הכל זה לא משהו רע וזה להיפך יעשה לה טוב בסופו של דבר, אני בטוחה שברגע שהיא תתחיל לעשות זאת זה בשלב מסויים ימצא חן בעיניה ויבוא לה בטבעי.
לפעמים קצת קשה לשנות התנהגות אבל אני מאמינה שכן ניתן לעשות שינוי כזה. העיקר שיהיה לך סבלנות כי לא תמיד זה יבוא בין לילה.
בכל אופן המון בהצלחה:)

פשוט תשתף אותה בדברים שציינת. תעשה את זה בעדינות. מאמינה שיהייה בסדר!

ירון היקר, כתבת מאוד יפה, תודה על הצורה בההצגת את הדילמה שלך ועל כל הצבע והפרטים שעזרו לגמרי לראות את התמונה.
יש לי תשובה מאוד ברורה אליך:
אם אתה חושב שאתה עוזר לה ותומך בה בכך שאתה נשאר עליה מתוך רחמים ודאגה - זוהי טעות גדולה מצידך!
ככל שאתה יותר תופס עליה חסות - כך היא נחלשת, ולא מתחילה להתמודד בעצמה.
בשנים הכי מעצבות שלה בתור בן אדם בוגר, היא התרגלה שאתה נמצא שם עבורה, ומהווה בשבילה עולם ומלואו, ידיד נפש, חברה הכי טובה, ובן זוג מגונן.
ובשנים הללו - כאשר אתה לצידה - היא לא מפתחת מיומנויות חברתיות ומעשיות שיעזור לה להסתדר בעולם. כל דבר שקשה לה לעשות היא ממתינה ומצפה שאתה תעשה.
והתלות הזאת רק מתחזקת עם הזמן.

אינך אחראי עליה. אתה רק החבר שלה.
אם הקשר אינו מספק אותך - עליך לעזוב. להיפרד. אם תשהה זאת יותר התלות וההיחלשות שלה עלולות להחמיר עוד יותר! ועלול לקרות עוד משהו גרוע ופוגעני - אם תתאהב במישהי אחרת - היא תיפגע עוד יותר.

אני מאחלת לך המון הצלחה, ותדע שבכך שאתה תעזוב אותה - מן הסתם היא תעבור משבר ויהיה לה קשה אבל זה גם יכול להצמיח אותה ולעזור לה להיעמד על הרגליים של עצמה.

טליה יקרה, צר לי על הימים הקשים ששניכם עוברים.
זוהי אכן השנה הקשה - שנת הנישאוין הראשונה, במיוחד אצלכם, שלא הכרתם היטב זה את זו כי לא חייתם יחד לפני הנישואין.
אהבה מתמשכת, לטווח רחוק, יש לבנות עם המון תשומת לב והקשבה לצרכים של השני. זה נכון גם לך וגם לו, כמובן.
תקופה מסויימת הזוגיות שלכם ניזונה מן "האדים של ההתאהבות", ועכשו צריך להזין אותה ע"י דברים חדשים: היום יום שלכם חייב שיהיו בו הרבה דברים שנעימים לכל אחד מכם ומעט דברים שאינם נעימים. משהו באמזן הזה התערער אצלכם, כמו אצל הרבה זוגות בשלב הראשוני הזה. זוהי שנה שבה כל אחד מנסה לעצב את הזוגיות, את ההרגלים, את הבית,את שעות הפנאי - בצורה שהכי מתאימה להרגלים שלו ולאישיות שלו ולציפיות שלו, וכאשר בן הזוג לא משתף עם זה פעולה - נוצר חיכוך. החיכוך עלול להיות בלתי נעים, כמו פרצוף חמוץ, מילים של תלונות וביקורת, התרחקויות...ככל שכל אלו קורים יותר, קשה יותר לעשות זה כלפי זה מחוות שהן נעימות ומלאות באהבה, ונוצר מעגל קסמים שלילי, ומאוד קשה לצאת ממנו.
חישבי על ההתנהגות של הזוג הדתי שהשתתף ב"רצים למיליון" והיזכרי עד כמה הם מפרגנים ומעצימים זה את זו. זו אולי דוגמה קיצונית, אבל זה פחות או יותר הכיוון...
יש עוד הרבה מה ללמוד, ודברים כאלה כמובן ניתן ללמוד בהרחבה בייעוץ זוגי, שיש לציין שהרבה מאוד זוגות בשנה הראשונה לנישואין מגיעים, וזו לא בושה, משום שלא לומדים בשום מקום איך לבנות זוגיות, לצערנו...

האמת הייתי חייבת לענות לך, לא כי יש לי פתרון או עצה, אלא לאות הזדהות!
כשנתת את הדוגמה של האוכל אמרתי לעצמי "יואו איזה קטע.."

אצלי ואצל בעלי זה עם אבא שלו.. כאילו אבא שלו הוא קודש הקודשים! אמן לאבא על כל פיפס.. זה מחרפן אותי.. אנחנו יכולים לשבת בארוחה משפחתית והוא ימזוג לו שתייה (את האוכל אימא שלו מגישה בארוחות האלה) ואני צריכה לבקש ממנו.. "אבא להעביר לך כזה? ואבא רוצה כזה? ולהביא לך את זה וזה??....." ווואווווו! לא נראה לי שיש משהו לעשות עם זה, כי זה משפחה ואני חושבת שצריך לנשוך שפתיים ולהעלים עין כמה שזה קשה... :/

בוקר טוב שאלתיאל,

מצער לשמוע מה עובר עליך, נשמע שמאדם "חי", בהרבה מובנים, הפכת לאדם אחר- לא מסופק וכואב את מצבו. הסיבות שבגינן נישאתם, כנראה, לא היו נכונות ומתוך לחצים ואילוצים כפי שכתבת. אכן כשיש חלילה אמא/אבא חולים- לפעמים משתדלים להקדים את החתונה, כדי לזכות אותם בחתונם בנם/ביתם. אך זה אמור להתקיים- רק אם בכל מקרה היתה מתקיימת חתונה בשלב זה או אחר, ושהמועד המוקדם- לא פוגע במערכת היחסים.

משזה כבר נעשה, ואתה נשוי שנה- אני מבינה ממך שאין מקום לאהבה מולה. ז"א - אתה לא רואה פה שום סיכוי להרים את הקשר. אם אכן זה המצב- ואם אתה לא מצליח לראות בה את אותן תכונות שאהבה בה אז, או בשום אופן לא רואה כי טיפול (עם מטפל טוב ומומלץ, ועם גישה טיפולית שמתאימה לכם) יכול לסייע - אני לא רואה ברירה אחרת, אלא לסיים את הקשר. אבל זה בתנאי- שעשית הכל ושעברת על כל האפשרויות העומדות לפניך..

אני מבינה ממה שכתבת שאין לכם ילדים / או בדרך. דע שעדיף להתגרש לפני שמגיעים ילדים- אם אתה כבר עכשיו יודע שזה מה שאתה רוצה. ילדים צריכים להגיע לתוך מערכת מוכנה - ולא לתוך מערכת שאין בה אהבה, ולכן, חשוב שתקבל החלטה נכונה לך. מעבר לכך, ככל שתמשוך את הקשר אתה תמשיך לראות את הפגמים, החסרונות ואי ההתאמה ביניכם- אתה תמשיך לא להיות מסופק ואותו גבר שהיית לפני החתונה. עושים טעויות, כולנו, אבל העינין האו ללמוד מהן, להמשיך הלאה, ולתכנן לנו חיים "משוכללים" יותר.

אתה לבטח לא רוצה לפגוע בה, ומתקשה אולי לעמוד על ההחלטות שלך. אבל כדאי לעבוד על זה- כיוון שאתה לא רואה התאמה ואהבה ביניכם, יש לעמוד על העובדות, להיות ענייני ו"שכלתני", ולהציב לה את ההחלטה שלך. אין ברירה אחרת. כי אם זה לא יקרה- אתם תמשיכו לחיות במערכת יחסים מאוד הרסנית, ואני לא חושבת שזה מגיע לא לך, ולא לה. יש לך את האפשרות להיות גם מאושר ומסופק, הצעד הראשון הוא לעמוד על הצרכים שלך, ועל ההחלטות שקיבלת.

אני סומכת עליך שתוכל לעשות את זה בדרך הנכונה לך.

אלמוג יקרה,

שתזכו לשנים רבות של זוגיות מאושרת וטובה עם המון אהבה.

שי יקר,

בפנייתך התייחסת לתקופה האחרונה בחיי הנישואין שלכם, שנה אחרונה ואולי קצת יותר. אולם אני מניחה שגם לפני כן התגלעו קשיי תקשורת ביניכם והעובדה כי ניסיתם טיפול זוגי מעידה על כך.
משהו בתקשורת ביניכם "חורק" וזו כנראה גם הסיבה בעטיה אשתך בחרה לנהל קשר כזה או אחר עם איש אחר. היא הייתה זקוקה לאיזשהו קשר קרוב, כמו כולנו, והיות והיא לא הצליחה לעשות זאת בתוך הקשר שלכם היא "ברחה" החוצה ולא התמודדה. הבריחה שלה באה לידי ביטוי גם בהחלטותיה להפסיק את הטיפולים, הטיפול האישי שלה והטיפול הזוגי. גם הצורך שלה ב"לבד" שלה הוא מעין סוג של בריחה. יש לה כנראה קושי להיפתח מולך ולנסות יחד איתך להתמודד עם הקושי שלה שהפך עם הזמן לקושי זוגי של שניכם.
אני מאוד מאמינה בהתמודדות. רק כאשר מתמודדים עם הקשיים יכולים להם, בריחה אינה פותרת דבר, להיפך, כאשר "מתרחקים" הדברים עלולים להחמיר, הבעיות לא נעלמות ולא מסתדרות מאליהן. אמנם אתה משתדל כמיטב יכולתך להתקרב, לפתוח את הנושא, להיות קשוב ונוכח אולם היא כלל לא "שם" איתך וכל עוד היא תישאר מרוחקת וב"לבד" שלה לא תוכלו לעלות על הנתיב הנכון עבורכם, עבור הזוגיות שלכם ועבור ילדיכם (שהרי לילדים יש סנסורים מאוד רגישים ומאוד מפותחים והם בוודאי חשים שמשהו אינו כשורה, אינו נינוח ואינו נעים).
היות וכך הם פני הדברים נראה לי שלא תוכלו להתגבר בכוחות עצמכם, או נכון יותר, בכוחות עצמך על המצב ודרושה התערבות של איש מקצוע.
לגבי העניין הזה יש לי שני רעיונות. האחד שתפנה אתה לאיש מקצוע מאמן/מטפל/יועץ/אחר על-מנת שאתה תתחזק, שאתה תקבל כלים נכונים להתמודדות אפקטיבית עם המצב ולקבלת תוצאות מיטביות. מעבר לכך איש המקצוע יהיה לצדך, יכוון וינחה אותך ויהיה "שם" כאשר תחוש כי "נגמר לך האוויר".
כאשר אתה תתחזק, תתנהל באופן שונה גם אשתך עשויה לשנות את מנהגיה. היות ויחס גורר יחס התנהלותך ה"חדשה" עשויה להשפיע אל התנהלותה של אשתך.
אפשרות שנייה, שאשתך תיגש לאיש מקצוע אולם הפעם יש לבחור את איש המקצוע בקפידה רבה. על-מנת שהיא תמשיך את האימון/יעוץ/טיפול/אחר ותסיים אותו היא צריכה לחוש "חיבור" לאותו איש מקצוע. מניסיון, כאשר נוצר חיבור שכזה הוא משמש ""מנוע" רב עוצמה הן למתאמן/מטופל והן לתהליך. חיבור שכזה יוצר מחויבות אצל המתאמן/מטופל ומחויבות המתאמן/המטופל היא מה "שעושה את העבודה", ללא המחויבות הזו התהליך כלל אינו מניע.
לתחושתי אתה איבדת כל שליטה על המתרחש בזוגיות שלכם. אשתך לוקחת החלטות לבד, פועלת לבד ובאופן כללי ה"לבד" הוא מה שמניע אותה, כמו גם צרכיה ורצונותיה ומה שמתאים לה ולה בלבד. על-מנת שתחזיר לעצמך את שליטה על חייך אני חושבת שנכון יהיה שאתה תחווה תהליך מקצועי. מעבר לכך שתהליך כזה יסייע לך להתמודד עם המציאות הנוכחית התהליך הזה יאפשר לך להכיר ולעשות שימוש נכון ביכולותיך ובחוזקותיך. אתה תחוש אחרת ותנהג אחרת בכל תחומי החיים ולא רק בתחום הזוגי.

מקבל את כל מה שאת אומרת
אני בדרך לטיפול מקצועי

תודה.

שי יקר,

זכור ליהנות מהמסע אליו אתה הולך.
אשמח באם תבחר לעדכן אותנו גם בעתיד בקורות אותך וכמובן אשמח לסייע ככל שאוכל.

אני יקרה,

אתם יחד רק חודש וחצי, תני לעצמכם עוד קצת זמן. נסי לא לאפשר למחשבות מחלישות להחליש אותך. אפשרי לקשר להתפתח בטבעיות. המתיני עוד קצת לפני שאת מאפשרת לחששות להשתלט.
אתם מבלים יחד לא מעט ונעים לכם יחד מה שמעיד על רצון הדדי להיות ביחד כך שאם הוא לא מתקשר ביום זה או אחר אין הדבר מעיד על מאום. אם הוא לא היה מעוניין היית חשה בכך ונראה שלא כך הם פני הדברים.
ציינת כי את טוטאליות בקשר זוגי ומתמסרת לקשר אף על חשבון "זמן חברים" וכד'. בנוסף, יש לך כעת המון זמן פנוי גם למחשבות שכאלה וגם להקדיש לקשר. השילוב הזה כנראה פחות מוצלח עבורך.
בזמן שהוא בעבודה תוכלי להיפגש עם חברים/חברות, לנצל את השעות בהן הוא עסוק לעיסוקים אחרים, עבורך. כך תוכלי לשלב בחייך גם את הדברים הנוספים החשובים לך ולאפשר איזון בין זוגיות לחיי חברה.
דבר נוסף, את טוטאלית בזוגיות, את מתמסרת. הצד השני לא בהכרח "בנוי" כמוך. תני מעצמך לקשר כי כך את חשה אולם אל תצפי לקבל בדיוק את אותו הדבר כי את עלולה להתאכזב. תני מעצמך למען הנתינה כי את כזאת וזה עושה לך טוב לא כי את מצפה ל"תמורה" זהה.
דבר אחרון, למה את חושבת שהקשר ייגמר? נסי "לשתול" מחשבות חיוביות ומחזקות במקום הקיימות.
למרות כל האמור לעיל, אם לאחר פרק זמן נוסף עדיין תחושי את התחושות הנ"ל, שאין לו זמן לדבר, שאוזלים לכם נושאי השיחה ושאת ממשיכה להיעלב ממנו, חשבי האם הוא מתאים לך, לרצונותייך, לצרכייך ולמבנה אישיותך.

חן יקרה,

נראה שבן-זוגך הנוכחי נכון עבורך (כפי שאת חשה) וכי הקשר שלכם מושתת על פתיחות, כנות, יושר וכמובן אהבה. הוא מאוד רוצה לשתף אותך בחוויות שלו, מאוד רוצה שתהיי חלק גדול יותר מעולמו, שתיקחי חלק גדול יותר בעשייה שלו ובפעילויות שהוא אוהב.
את מאפשרת לו חופש ומרחב מחייה ועל-ידי כך מאפשרת לו את היכולת להרגיש בזוגיות שלכם נוח ונינוח כך שהוא יוכל להתפתח ולחוות את כל הדברים אותם הוא רוצה לחוות גם אם את לא היית בוחרת לחוות חוויות מסוג זה או אחר, חוויות אשר "מדברות" אליו אך אינן "עושות לך את זה". אתם יודעים לשתף זה את זו הן התחושות ובחוויה והן בעשייה ואתם יודעים לכבד זה את רצונותיו וצרכיו של השני ולאפשר להם לבוא לידי מימוש, גם אם הצרכים והרצונות של האחר לעיתים אינם הבחירה הטבעית והמועדפת עליכם.
במקרה של המסיבה הבחור מאוד רוצה שתבואי, הוא באמת רוצה שתיקחי חלק בחוויה ובכיף שלו. למרות שהוא לא הולך לבד הוא מעדיף להיות שם איתך. נסי, חוויה חדשה. אולי זה באמת לא יהיה בשבילך כפי שאת חשה אולם אולי...יש שם משהו שתיהני ממנו. בכל אופן, אני מאמינה שתמיד כדאי ללכת ולהצטער על בזבוז הזמן מאשר לא ללכת ולהצטער על זה מה עוד, שלתחושת הפספוס מתלוות גם מחשבות של מה היה ועם מי וכד', מחשבות מיותרות ומחלישות. לכי, תראי ואולי אף תצליחי ליהנות.
הרצון הכן והגדול של בן-זוגך שאת תבואי איתו ותהיי לצידו ואיתו במסיבה הזו והכנות שלו לגבי המלווה שלו מעידים על כך שאין לו כל כוונה להסתיר ממך דברים ובוודאי שלא לפגוע בך. החששות שלך נובעים מניסיונך בעבר והתנהלותך בעבר, ממש כפי שאת מרגישה. היות וזה היה בעבר, השאירי את כל זה מאחורייך ועשי מתוך רצון להתנסות בחוויות חדשות לצד בן-זוג אוהב ו...תיהני.

קושקה יקרה, קרה לכם מה שקורה להמון זוגות כאשר מתחילים לחיות יחד.
אחד מבני הזוג תופס פיקוד על ניהול הבית והמטלות - פשוט כי זה יותר חשוב בעיניו, ומייד מתערערת תחושת השוויון הזוגית. כדי שהבית יתנהל כפי שנראה בעינייך - את נכנסת ל"מוד" ניהולי, נהיית הבוסית, והוא נכנס ל"מוד" של ילד מתבגר ששונא שאומרים לו מה לעשות, ועושה רק כדי להימנע מן הביקורת והתלונות שלך.
אתם נכנסים למעגל קסמים מוכר וידוע שבו היום יום שלכם מתמלא בתקשורת לא נעימה ובמחשבות שליליות.
כל זה "מתיישב" על האהבה ומחניק אותה, מוציא ממנה את החמצן...

חייבים לשנות את מעגל הקסמים הזה, ויש לכך דרך מובהקת, אותה ניתן ללמוד.
אני עובדת על כך עם רוב הזוגות, משום שזו תלונה ידועה ושכיחה.

ככל שמטפלים בבעייה הזו מוקדם יותר - יש סיכוי שהאהבה תחייה מחדש.
לאחר שמסלקים את ההפרעה הזו - בצורה הדדית: את מפסיקה עם הסנקציות והוא מגדיל ראש (בפועל זה יותר מורכב, כמובן) - מתחילים להרגיש שוב את האהבה.

ראשית תודה רבה על תשובתך,

חנוקה זאת באמת ההגדרה הנכונה לתחושה שלי כרגע...

רציתי לדעת- איך אוכל לדעת האם אני עדיין אוהבת אותו...
אני מסתכלת בתמונות ומנסה להרגיש... לא מרגיש לי כלום :(
האם לקום וללכת ? האם להילחם על הקשר יחד ? ואז אולי להתעורר עם ילד בעוד שנה ולהצטער ?!

בא לי פשוט קצת לברוח...

בשום אופן לא לעשות עדיין ילד!
לפני הכל - מה שצריך לעשות הוא לספק את הדברים שמפריעים ולבחון האם תחזור האהבה. זה קורה עם הרבה זוגות שכאשר מסלקים את הגורמים המפריעים - חוזרת תחושה חזקה של אהבה. אבל לא עם כולם. אי אפר לדעת עד שלא מתחילים לפעול ולשנות את מה שמפריע כפי שכתבתי לך בתשובה הקודמת.
זה מדהים עד כמה הדברים האלה לא מאפשרים לחוש אהבה. בעצם זה די פשוט: הכעס בגלל ההשתמטות שלו לא מאפשר לך לחוש אהבה. והביאי בחשבון שאולי גם הוא לא מרגיש אלייך אהבה כי את מופיעה בעיניו כמו בוסית שרודה בו. והרי במצב כזה - לשניכם קשה להתייחס חיובית ולבטא אהבה, וכך היא מתנדפת לה יום אחר יום.
אם רוצים שתופיע אהבה - צריך לבטא אהבה. מכאן זה מתחיל. אבל כרגע זה לא פשוט כי ישנו הכעס והאכזבה וקודם צריך לטפל בכך.

ערן היקר, צר לי על המצב.
נראה לי שאישתך מלאה כעס ומאשימה אותך במצב שבו גם יש המון מריבות ואין בעצם אהבה, (כי מאוד קשה לתחזק אהבה כאשר יש כל כך הרבה מריבות) וגם אין לה את הילד השלישי שהיא כל כך השתוקקה אליו, והיא רואה בך את הגורם לכך המצב הזה.

יכול להיות שהיא כבר הרימה ידיים ובטוחה שהאהבה כבתה לחלוטין כלפיך והיא לא רואה מה יכול לשנות זאת.שהיא בעצם לא מאמינה שטיפול זוגי יכול לשנות את הרגש הזה, ועל כן היא בהתנגדות.
אתה יכול להציע לה ללכת בעצמה לטיפול נפשי - לא בגלל שהיא בדכאון או באיזה מצב נפשי בעייתי, אלא כי יתכן שטיפול נפשי יעזור לה להגיע לחשיבה חיובית יותר ועכשווית יותר. היא מלאה בכעסים על העבר ותקועה בעבר, ועליה להיחלץ משם ולמצוא בהווה דברים חיוביים שיפיחו בה שמחת חיים חדשה.

אם היא תתנגד גם לכך - נסה בעצמך להגיע לייעוץ ואולי אם היא תראה שאתה מתאמץ ומשקיע ומשנה את ההתייחסות שלך - היא תתחיל להאמין שיכול לקרות שינוי ביניכם.

אם כל זה לא יעזור, אינני יכולה לחשוב על עוד דרך. אולי רק ממש על סף הפרידה היא תיבהל ותסכים להגיע לייעוץ זוגי.

מתוסבכת יקרה,

ראשית אני רוצה להחמיא לך על הגישה הבריאה שלך לנושא.
בולט לי עד כמה את בעצם מקבלת שזהו צורך שלו פרטי, שאינו קשור אלייך ואינו משליך על היחסים שלכם.
זאת גם טריטורייה פרטית שלו. נדמה לי שגם את זה את מקבלת.

כאשר גבר עושה סקס עם עצמו, יש בכך משהו מאוד טבעי ופשוט. הוא עושה בדיוק מה שבא לו, וממש לא צריך לחשוב על בת זוגו, להשתהות, להתחשב, יש כאן אקט שמותאם במדוייק לצרכים שלו בלבד.
ולפעמים בן אדם רוצה בדיוק את הדבר הפשוט, הלא מורכב הזה.
יש לו יצר מיני חזק, וזאת דרך לווסת, לספק ולהרגיע את עצמו.
אולי מה שמפריע לך זה שהוא אז כל כך עם עצמו ומנותק ממך?
האם יפריע לו אם תהיי חלק מזה? תמצאי איך להתגרות מכך בעצמך? על מנת שלא תרגישי שזה מנתק ביניכם.
רעיון נוסף, עשי תרגיל מחשבתי:
חפשי לפחות 5 יתרונות - אפילו מצחיקים ואבסורדיים בכך שהוא מאונן.
אם תתקשי בכך - כיתבי לי כאן ואני אציע לך כמה יתרונות.

היי דורית,

תודה על החיזוק ועל כך שאמרת שהגישה שלי לנושא בריאה וטובה.

אז אני אתייחס לדברים שרשמת אחד-אחד, אבל קודם אני רוצה להתחיל בעדכון למה שכתבתי בהודעה הראשונה - אז אתמול החלטתי בכל זאת לשאול אותו האם הוא מרוצה מהסקס שלנו והאם מרגיש מסופק, או שחסר לו משהו, או שהיה רוצה לנסות דברים או לשנות דברים ובכלל באופן כללי אם יש משהו בנושא הזה שהיה רוצה לשתף אותי.. הדבר הראשון שעלה לו לראש זה שאני שואלת כי אני זאת שלא מרוצה, או שאני רוצה להוסיף עוד גבר למיטה! חחח.. הרגעתי אותו שזה ממש לא הכיוון שלי ושאני מרוצה מהמקום שאנחנו נמצאים ושזה בא ממקום לגמרי של להתעניין בו ובמה שהוא רוצה ומרגיש, אז הוא אמר לי שהוא מרוצה מאוד - ממני ומהסקס שלנו ושאין לו שום דבר שהיה רוצה לנסות או לשנות, גם ציין שהוא לא אומר את הדברים האלה כי נראה לו שזה מה שאני ארצה לשמוע אלא כי הוא באמת מרגיש כך. אמרתי לו שאני שמחה לשמוע אבל בעצם חשבתי לעצמי שאולי השאלה וההתעניינות הזאת משום מקום פתאום הפתיעה אותו ולכן אולי לא ידע מיד מה לענות לי, אולי לא רצה לפגוע בי או ליצור אי-נעימות ולכן ענה שהכל בסדר, אז אמרתי לו שאם כן יעלה לו לראש מתישהו משהו כזה להגיד / להציע / לבקש - אז שיעשה את זה, שישתף אותי, ענה שאם יהיה לו משהו הוא יגיד לי.

לגבי מה שרשמת, לא הבנתי את הכוונה "כל כך עם עצמו ומנותק ממך" מה הכוונה מנותק ממני? באיזה מובן?

לגבי להציע לו שאקח בזה חלק, יש לי משהו מעורפל בזיכרון - נדמה לי שהצעתי לו דבר כזה פעם, ממש מזמן והוא סרב... לא זוכרת את הסיבה שנתן לסירוב אבל אולי אנסה שוב...

דבר נוסף, אם להגיד את האמת, יצא לי מס' פעמים גם לצפות במה שהוא צופה ומצאתי בזה משהו מגרה - נראה לי שבגלל זה הצעתי לו אז, השאלה היא האם יסרב שוב, אולי זה בכלל יביך אותו שאני אגלה ואראה על מה הוא מסתכל ומה מגרה אותו... האמת היא שאני בטוחה שזה יהיה העניין, גם אם הוא לא יודה בזה...

דבר אחרון, באמת שאני מנסה לחשוב על יתרונות...
אבל כל מה שעולה בראש זאת השאלה: "קיים יתרון כזה?!"

המון תודה!

תודה על כל מה שהוספת ושיתפת!
את יודעת, בסקס תמיד יכולה להיות התקדמות, כיבוש טריטוריות לא נודעות...משהו שפעם אמרנו לו "לא!!!" משתנה ל"אולי פעם" ובהמשך ל"טוב, בוא ננסה פעם אחת...", ולפעמים הופך להיות חלק מן הרפרטואר. תחשבי על דברים שפעם בתור נערה חשבת שבחיים לא תעשי עם בן זוג או עם עצמך וכיום את עושה בטבעיות.
אני מתכוונת לכך שאם בעבר הוא אמר "לא" לדברים מסויימים שהצעת - אולי בעתיד הוא לא יפסול אותם. לדעתי אפשר להעלות זאת מידי פעם.
היתרונות באוננות:

-זה מרגיע אותו
-זה מונע בגידות
-זה הופך את יחסי המין ביניכם לאיכותיים יותר: הוא יכול לבחור מתי בא לו להתחבר אליך ומתי בא לו רק להיות עם עצמו. ואז אין מצב בו הוא רואה בך רק כלי לפורקן היצר המיני.
-זה מאפשר לו חווייה מינית מגוונת יותר מאשר רק איתך
-אם תצפי בו תוכלי ללמוד מה מענג אותו בדרך אחרת מן הרגיל.

אז הנה, כתבתי לך 5 יתרונות...

אוקיי.. מרגיע אותו אולי....
אבל את חושבת שגברים שלא מאוננים בוגדים? ושגברים בוגדים לא מאוננים?

דבר שני, אם הוא מעוניין בחוויה מינית מגוונת, הייתי רוצה להיכלל שם, כמו גם שהייתי רוצה שהוא עצמו ירצה שאני אכלל שם! והייתי רוצה שיגיד לי שהוא רוצה את הגיוון הזה ושנחשוב ביחד על דברים שונים לעשות שיהיו נעימים וטובים לשנינו...
מרגיש לי קצת פוגע שכשבא לו על גיוון מיני הוא פונה לפורנו במקום לפנות אליי ולהציע לי את הגיוון הזה!

וחוצמזה, בימים האחרונים יצא לי לחשוב ואני חושבת שהגעתי למסקנה... אני חושבת...
נראה לי בעצם שמה שהכי מפריע לי בכל סיפור האוננות הזה שלו, זה שהוא מאוד מתאמץ להסתיר ממני שהוא עושה את זה. הוא יודע שאני יודעת שהוא עושה את זה, ולמרות זאת הוא מקפיד להסתיר ממני, גם אם אני שואלת על זה..
לדוג', היה סקס בוקר אחד ומשום מה הוא לא הצליח לגמור, לא עשינו מזה סיפור ואמרנו שנמשיך בערב כי הוא היה חייבת ללכת לעבודה. כששאלתי אותו אם השלים לבד את מה שהתחלנו הוא ענה שלא, למרות שאני יודעת שזה לא נכון (יש לי את הדרכים שלי לדעת).

איך אני גורמת לו להפסיק להסתיר את זה ושלא יתבייש להודות בפניי שהוא עשה את זה?

דנה יקרה, האם בעבר כבר היית מאוהבת? כי אם הית מאוהבת את ודאי מכירה את ההרגשה המתלווה: את לא מפסיקה לחשוב עליו כמעט כל שנייה של היום, רוצה לפגוש אותו, הוא חסר לך פיזית כאשר הוא רחוק, את מתמלאת שמחה לפגוש אותו...
המחשבה עליו גורמת לתחושות מוזרות בבטן ובלב... פרפרים...
אז לרוב כאשר מתאהבים זה מרגיש ככה.
אבל יש יחסי חברות ואהבה שמתפתחים בצורה אחרת.זה קורה הרבה פעמים כאשר ידידות של שנים משתנה לאהבה ולזוגיות.
ככל שנמצאים יחד יותר ונהנים ומוצאים נושאים משותפים ומטרות זהות, מתגבר הרצון לבלות יחד, ואיתו לפעמים מופיעה האהבה. אז כאן זה לא התאהבות "כימית" כמו שתואר קןדם, אלא אהבה מיושבת ופחות סוערת.

לדעתי יש מקום לשתי הצורות.
הרי התאהבות כימית - מסתיימת לאחר זמן מה. זה יכול לקחת כמה חודשים עד כמה שנים. יש לה "זמן תפוגה", ואז או שמצליחים לבנות אהבה בוגרת יותר או שהכל נגמר.

ואילו כאשר יש את הסוג ההדרגתי, נבנית על ההתחלה בעצם אהבה בוגרת, והלב אולי קצת נחמץ משום שלא חוויתם את הריגוש הכימי ההוא של ההתאהבות. זה לא נמצא בהיסטוריה הזוגית שלכם, וזה אולי קצת חסר, בתור חווייה מרגשת ומאחדת.

אז למען הפשטות, אם חשוב לך להרגיש את הריגוש והפרפרים - לא בטוח שזה כבר יקרה, כי בדרך כלל זה מאפיין את תחילת היחסים, תחילת ההיכרות.
אם מאוד נעים לך איתו ואת מרגישה שאם הוא לא יהיה חבר שלך את מפסידה אותו - שווה לשמור עליו, אפילו אם זאת לא התאהבות סוערת.