פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אולי זה סוג של כבוד לאישה..לא יודע..בכל זאת אם תחשוב על זה..היא זו שנכנסת להיריון ואם לילדים. שוב דבר בקשר לא נופל רק על הגבר, אני מודה בתור בחור בעצמי, יש בזה משהו נחמד. לא מדברים על משכנתא, בסה"כ נימוס אלמנטרי, אפשר לחשוב כמה זה יוצא דופן בעולם של היום. תזרום עם זה, אתה אוהב מישהי? רוצה לאהוב? בכוונה לקשר רציני? תשקיע :) כל עוד זה מרגיש לך נכון זה לא אמור להפריע, ואם זה לא מרגיש לך, אולי אתה לא במקום הנכון..אני לא הכי מבין איך אפשר למדוד אהבה בכסף, אבל אם זה מה שיקדם את חיי האהבה שלך אני חושב ששווה בסך הכל.

דניאל יקר,

אני מסכימה איתך לגמרי.
אין צד מנצל וצד מנוצל. אין נסיכות ומשרתים וגם לא נסיכים ומשרתות מאחר ובמקרה כזה זו לא תהייה זוגיות שלמה, בריאה ונכונה.
אני מאמינה בשותפות בזוגיות. ייתכן כי הדבר בא לידי ביטוי כך שכל אחד מבני-הזוג תורם לקשר את ה"צד" החזק שלו ולאו דווקא ששני השותפים בזוגיות עושים הכל שווה בשווה.
הרעיון הוא שהדברים יעשו בהסכמת שני בני-הזוג כך ששניהם יחושו בנוח.
גם נושא הכסף וההוצאות בדייט הוא נושא שיש להגיע לעמק השווה לגביו, כך ששני הצדדים יחושו בנוח עם מה שהוחלט.
לגבי הבחור שדרש את כספו בחזרה...בראייה שלי זו התנהלות של "איש קטן"...אם הוא כבר שילם הוא יכול היה "לצאת" ג'נטלמן ולא לבקש את כספו חזרה. הוא בוודאי לא יתרושש או יתעשר מהסכום אשר הוא הוציא בדייט. לבקש את הכסף חזרה כי הוא לא נהנה נראה לי כהתנהלות לא ראויה, לא מכובדת ולא מכבדת אף אחד מהם ובעיקר לא את עצמו.

עמית יקר,

ראשית, תודה על הפרגון. נשמח באם תחליט להצטרף אלינו.
ולעניינינו...מסכימה איתך לגמרי. אם לא תאפשר לעצמך (ולה ולכם) הזדמנות, אבל הזדמנות אמיתית ללא כל הדעות הקדומות איתן אתה מגיע לפגישה שלכם, אתה (ואתם) עלולים להפסיד.
אז... איך עושים את זה, איך מפסיקים לחפש ולהעצים את הפגמים או איך מגמדים אותם ו"שמים" אותם בפרופורציות הנכונות, במקומם?
כאשר רכשתי את השכלתי כמאמנת, אחד הדברים שלימדו אותנו היה לחפש ולמצוא (!) משהו, אפילו משהו קטן, אצל המתאמן שאנו אוהבים. בהשאלה, נסה להתמקד בדברים שאליהם אתה מתחבר, ש"מדברים" אליך ולא להיפך, כפי שקורה היום...
רעיון נוסף, נסה לחשוב באופן שכלתני לגמרי מהן התכונות (תכונות אופי לא תכונות חיצוניות...) אשר היית שמח שתהיינה לבת-זוגתך, תכונות אשר יגרמו לך לחוש נינוח, נאהב ובטוח לצידה. משהי אשר בזכות תכונותיה אלה תרצה לחלוק איתה את חייך. רשום את כל התכונות האלה על דף על-פי סדר חשיבות יורד. בפגישות ביניכן יהיה עליך לבחון האם התכונות אשר אתה מחפש (ועדיף התכונות מראש הרשימה שלך) קיימות בה. אני מניחה שכאשר תתמקד בחיפוש אחר התכונות הרצויות לך תהייה פחות עסוק במציאת הפגמים...
באופן כללי נראה שאתה עסוק יותר במראה החיצוני. עליך להעביר את הפוקוס למראה הפנימי שהרי המראה הפנימי נשאר איתנו כל חיינו והמראה החיצוני משתנה עם הגיל...
אני מאמינה שכאשר תמצא את זו אשר תאפשר לך להיות מי שאתה, תחוש גם את המשיכה.
קיים קשר הדוק בין האינטימיות הנפשית לאינטימיות הפיסית. לרוב, כאשר נרקמת אינטימיות נפשית מתאפשרת אינטימיות פיסית. לעומת זאת, האינטימיות הפיסית לא יוצרת אינטימיות נפשית ואז זה לא מחזיק מעמד הרבה זמן...
אם אינך מצליח "להביא" את עצמך ל"מקום" ממנו אתה מתבונן על הדברים החשובים באמת, על הפנימיות, בכוחות עצמך, אולי יש מקום לפנות לאיש מקצוע אשר יוכל לסייע בידך להטמיע הרגלים חדשים, נכונים יותר עבורך.

הי עדן ובוקר טוב,

לגבי הפגישות שלך עם אורי- מצוין, אני מרגישה שזה הכיוון שאת מעוניינת בו ואת מפתחת את המישור החברי ביניכם כפי שהצבת לך ליעד- יופי.

לגבי הגרוש - קודם כל, צריך להפריד -הזוגיות שלהם לא נהרסת "בגללך", הם לא רבים "בגללך", אלא הם רבים ונפרדים בגלל חילוקי דעות שלהם ושלהם בלבד. העובדה שאת ברקע לא תשתנה- את האמא של הילד. מה שחשוב הוא לדעת איך להתמודד עם המרכיב הזה- מבחינתם. אז נסי להתעלם מכל מיני האשמות- אני בטוחה שאת לא מסמסת לו ב-2 בלילה אלא אם כן זה חירום או לכי תדעי. גם אי אפשר לדעת מה באמת קורה ביניהם ומה המקור לכל המריבות האלה- וזה גם לא מענייננו להיכנס לשם. לכן ההצעה שלי בנושא הזה פשוט להתעלם מכל מיני האשמות כי הצורך החזק שלו לשים אותך ביניהם הוא לא יעיל עבורך.

לגבי הלינה שלהם יחד- אני מניחה שאם הוא גרוש ואת גרושה יש לכל אחד מכם את הלגיטימציה להמשיך הלאה לפרקי ב' בחיים, לא? הילד שלך יתכן ויחשף לכל מיני נשים, וזאת עובדה שלא קל להתמודד איתה. אבל אף אחת, ממש אף אחת, לא תחליף אותך וגם לא תתקרב לזה. אולי זה טוב עבור הילד לדעת, שלמרות שרבים ולמרות שנפרדים- אבא ממשיך הלאה, אמא ממשיכה הלאה- אני לא בטוחה שזה שלילי עבורו. האם תוכלי לפרט יותר ממה את חוששת? מה את חוששת שיקרה? אולי שהוא יהיה חשוף למצבים אינטימיים ביניהם? וכיוצא בזה? הייתי שמחה אם תפרטי מעט יותר על החשש שלך.

לגבי שבועות- אם אישרת 3 לילות, הרי שאין ממש דרך חזרה- כיוון שהוא כבר היה אצלך בשני החגים.. מאידך האם את יכולה לקבוע תנאי לגרוש שלך ולומר לו שבלילות הוא לא ישן איתה?..

אשמח לדעתך..

קודם כל – זה שהוא מאשים אותי ממש לא מזיז לי ולא מעניין אותי. ציינתי את זה רק כדי שתביני שכל דבר הוא מאשים אותי. ואם באמת איכשהו אני קשורה לפרידה שלהם אני מבינה למה הוא משחק אותה קשוח איתי כרגע...

לגבי הלינה – כן, אני חוששת. ילד לא צריך לישון עם הורים בגדול, ובטח ובטח שלא עם בני הזוג של ההורים. מה הילד לומד מזה? שכל אחד יכול לישון עם כל אחת? זה אפילו לא יציב, זה אפילו לא בטוח – למה לגרום לילד להבין דברים שהוא בקושי מבין? ולמה לגרום לילד להיקשר ככ לבת הזוג? כל דבר עכשיו זה "אבא ומיכל" כבר אין אבא לבד. ומה יקרה בעוד חודש אם היא לא תהיה בתמונה? ומה יקרה בסופש הבא שהם סתם יחליטו לא לבלות ביחד והילד כבר מצפה?
תביני שהחשיפה הראשונה של הילד אליה היה בסופש כולל לינה. בלי הכנה מוקדמת, בלי דיבורים, בלי הסברים – ככה סתם. וזה גם לא נכון לטעמי.

ברור לי שאף אחת בעולם לא תיקח את המקום שלי לא משנה מה!!! זה לא העניין. וברור שקנאה זה לא הסיפור. אני כאילו מרגישה שהילד שלי, כולה בן 3, וכבר אין לי שליטה למה שהוא נחשף. ואני לא סומכת על הגרוש שלי – לא יודעת מה הם עושים לידו – אני יודעת שהגרוש שלי מעולם לא היתה לו בעיה שנשכב כשהילד היה תינוק בחדר וישן – לי היתה בעיה. בנוסף – כשהילד נוסע איתו ויש לו רכב – לא תמיד הוא דואג לכיסא. בקיצור – אני לא סומכת עליו. אני מפחדת שהילד יפגע מכל העניין. מפחד שהוא יקשר ושוב יתאכזב. אין בעיה שאבא ישן עם מי שהוא רוצה, יש לי בעיה שהילד ישן איתם במיטה. מצטערת. לי זה נראה תקין.

בעניין שבועות – אני תמיד יכולה לחזור בי. זה גם מה שהעו"ד לי אמר. אני לא רוצה לעשות את זה כי זה יגרור מלחמה, אבל גם אם אני אציב תנאי – מי מבטיח לי שהוא יקיים את התנאי? ההיפך הוא הנכון – יעשה בדווקא...

בעניין אורי – אני ממש שמחה על הכיוון החדש. מה שכן, אתמול גם העיק עלי משהו בהמשך לשיחות בסופש, אז התקשרתי לעדכן – למרות שגם הוא יכול היה להתקשר להתעדכן כי הוא ידע שיהיה חדש ביום ראשון. התקשרתי ודיברנו. הרגשתי לרגע כאילו יש לי בן זוג בקטע של – אם יש משהו את מעדכנת את הבן זוג כי אותו את הכי רוצה לשתף. אז החלטתי קצת לקחת ספייס שוב, ולא להמשיך להתקשר ולעדכן – למעט דברים קריטיים. אבל הכיוון בהחלט נראה טוב.

הי שוב,

תודה על הפירוט. אני יכולה להבין אותך, בעיקר כשהילד באמת מאוד קטן. מסכימה איתך בעינין של שינה ביחד ומה הילד חווה מכל זה- ויש דעות לכאן ולכאן. העינין הוא שגם כשלא מתרגשים- להורים יש חילוקי דעות. וכשמתגרשים (על אחת כמה וכמה כשהיחסים כ"כ שבירים) - חילוקי הדעות רק עושים יותר בלאגן, לא פעם זה עיניינים של אגו ושימת הילד באמצע כקלף מיקוח, וזה קשה.

את מכירה את הגרוש- את בטח יודעת מה יגרור מאבק ומה פחות. השאלה היא אם את יכולה לסכם איתו משהו או כללים מסוימים. למרות שאני מבינה ממך שאת פשוט לא סומכת עליו, גם אם יהיה הסכם כזה?

אם התייעצת עם העו"ד ואת יכולה לחזור בך- אולי כדאי לשקול את זה. אני מודה שבכל הקשור לחוק ולגרושים אני פחות מעודכנת... בכל אופן אם את מאוד חוששת מה הילד יספוג מכל זה, ומהיכרות עם הגרוש שלך את יודעת בוודאות שהוא לא יגן על הילד או ישמור מפניו סיטואציות שהוא לא אמור להיות חשוף אליהן- אולי כן כדאי להתחרט, ולהיות בכוננות ספיגה לגבי המלחמה הבאה עם הגרוש.

אני רק שמה על השולחן את הנתון הזה- שיש לו את החיים שלו, ואי אפשר ממש לשלוט על מה הילד יראה כשהוא עם אבא שלו, לא? אני חושבת שגם ה"שלושה לילות" האלה זה אולי יותר מדי עבורך. הריחוק הזה מהילד והידיעה שאת לא ממש יודעת מה נעשה מולו - לא קל.

שאלה נוספת- אם את מדברת איתו ואומרת לו כל מה שכתבת לי פה, עם ההסבר למה זה לא לטובת הילד וכו'- האם אתם ביחסים מספיק סבירים כדי להביא לשיחה שתניב משהו? או שהיחסים הם בעייתיים מדי מכדי שהוא יהיה בצד שלך?

אני כבר לא מכירה את הגרוש שלי – כל דבר גורר ריבים, קללות ואיומים. ואני באמת – כל דבר באה לקראתו, מתחשבת, והוא מצידו רק זורק. וגם אם יהיה הסכם הוא יעשה מה שבא לו – בדיוק כמו עכשיו, יש הסדרי ראייה ששופט קבע וגם בהם הוא לא עומד וזה נובע אך ורק מזלזול. ותמיד הוא יגיד "מי את בכלל".
עכשיו העו"ד שלי מנסח מכתב לעו"ד שלו לגבי הכל כולל הכל – אי עמידה בהסדרי ראייה, חוסר אחראיות הורית שלו (מקלל אותי ליד הילד, אומר ליד הילד שאני חולה וצריכה כדורים, מאיים עלי, מטריד בכמויות של טלפונים וכו' ההתנהגות שלו ככ קיצונית שאני יכולה ללכת למשטרה ולהוציא נגדו צו-זה עד כדי כך) ואני מניחה שלפי התגובה שלהם נראה מה קורה עם שבועות. אני לא רוצה להרוס להם, לילד שלי, אבל אני לא מוכנה להזניח את הילד שלי ולתת לו להיות בסביבה שלא שומרת עליו ברמה הכי בסיסית - כסא לרכב...
נכון שלא אוכל לשלוט במה שקורה אצל האבא, לצערי איבדתי את הזכות לכך, אבל יש מינימום. אני לא זוכרת אם רשמתי לך אבל הצעתי לו שנלך לייעוץ גבי הילד וכל ההתמודדות הזו – והוא לא מסכים.
אני לא יכולה לדבר איתו כי הוא פשוט לא מוכן לתקשר, אפילו לא במה שקשור לילד. לוקח מחזיר ונגמר הסיפור. פעם היינו מדברים, לפעמים היה בא לפה, היום – כלום. והכל בגללה, אין לי ספק בכך. שיהיה לו בכיף, אבל זה בא על חשבון הילד.

הי שוב,

אם כך זה המצב- והבחור לגמרי לא אחראי (כסא בטיחות לילד הוא קו אדום כהה ביותר) ואת חשה שלא בנוח ושהילד עלול מאוד להיפגע- אז שווה לשקול מול העו"ד מה אפשר לעשות.

העובדה שהוא מסרב לטיפול גם יכולה ללמד שאין בכוונתו להשתנות ויותר מזה- הוא לא חושב שיש בעיה במה שהוא עושה ובאופן בו הוא מתנהל. הייתי מסירה אותה מהמשוואה אבל- זאת לא באמת היא או "בגללה". זאת ההתנהלות שלו בזוגיות והאופן בו הוא מנהל את חייו מול הילד- עינין של גבולות. מה שמסביר גם את ה"מי את בכלל" וכל חוסר הכבוד הבסיסי שלו כלפייך. גבול מול הילד- מה הוא מראה לו ומה לא, גבול מולך- במילים ובהתנהגות וגבולות מול אחרים בסביבתו. אני בטוחה שהיית מפרגנת לו על כל זוגיות בריאה ונורמלית שלא היתה פוגעת בילד שלך. הסיפור הוא- הוא.

המציאות הזאת של מאבקים יומיומיים היא קשה, התחושה היא שהילד שלך בעצם שייך גם לאבא- ובשטח הזה אין לך ממש שליטה. את כאמא עושה הכל כדי להגן עליו, אמת, ואני בטוחה שגם אם יהיה מצב שנשמע לך לא תקין, בחווייתו של הילד, את תדעי להתמודד עם זה ולחנך אותו כפי שאת מאמינה. צריך לצפות תמיד שמה שהוא ישמע ב"צד השני" יהיו אולי דברים שאת לא תאהבי- אבל בפועל- את המשפיעה העיקרית על חייו ולכן- במוקדם או במאוחר- הוא לבטח ידע להבדיל בין טוב לרע, בין אסור למותר, לזהות גבולות וכד'- זה פשוט יקרה, כי הוא חי איתך בסופו של דבר, בעוד יש "גיחות" אל האבא. אבל הבסיס שלו- הוא בסיס אם :-) תרתי משמע..

אני יכולה להגיד לך דבר אחד – אם חס וחלילה יקרה משהו בעניין הכיסא רכב, אני פותחת במלחמה – אפילו שלא יקרה לילד כלום וסתם יתנגשו קלות ברכב – אני פשוט פותחת במלחמה. וזה לא איום או משהו כזה, זה פשוט גבול שלא עוברים. אתה רוצה לחנך את הילדה בצורה אחרת ושונה ממני, מילא, אבל זה עניין של חוק – כי עניין הבטיחות והחיים של הילד כנראה לא משמעותיים, אבל חוק זה חוק!!!

בעניין הטיפול – זו הבעיה, וזו בדיוק הסיבה שהטיפול הזוגי לא הצליח. האשמה מעולם לא היתה שלו. גם לא כשאמר "תיזהרי יהיה פה רצח". אני גורמת לו להתנהג כפי שהוא מתנהג ואני גורמת למילים שלו לצאת מהפה. ברור לי שהוא לא הולך להשתנות. וברור לי שהזוגיות שלו העתידית, זוגיות כלשהי, תצליח אך ורק אם תהיה בבית אישה קטנה שעושה את העבודה בבית, במטבח ובמיטה. וברור שאני מפרגנת לו – זה גם אינטרס מבחינתי – ככל שהחיים שלו יהיו שלמים יותר בכל התחומים, כך הוא יהיה מאושר יותר ורגוע יותר, אז גם לי שווה שתהיה לו זוגיות.

וכן, אני מרגישה שהילד שלי לא בשליטתי, חשבתי שזה יגיע בגיל ההתבגרות, כשזה יבוא מצידו. וברור לי שבסופו של דבר, הילד סופג את מה שבבית, והבית זה אני. אבל עד אז... כל פעם הילד בא אלי עם משפטים חדשים, קביעות חדשות. אני משתדלת להסביר לו למשל בעניין הכיסא, אבל זה יחסית קל. מה אני אמורה לעשות עם בת הזוג (שוב, לא ספציפית היא – בכללי) – הרי הילד אפילו לא מסוגל להבין את המקום שלה בחיים של אבא שלו, אז איך הוא יבין את המקום שלה בחיים שלו? לא מבחינת היא מולי, אלא היא מולו. אני די הולכת לאיבוד וזה ממש מתסכל. ועוד ההיא אומרת לי שבוע שעבר "אני דודה מיכל, זה מאוד חשוב" – סליחה, אבל מה את בכלל מבינה? ומה ככ חשוב להגיד לילד שאת דודה כשברור שאת ממש לא – כי אם בסופו של דבר את הבת זוג בשנים הקרובות או עד 120 – את לא דודה.

בקיצור – משהו בבסיס שלו לא תקין, ואני פשוט מרגישה שאני מאבדת שליטה. אתמול היינו בלג בעומר בגן – מילה הוא לא החליף איתי. ומי סובל מזה ומרגיש את זה – הילד.

בוקר טוב עדן יקרה,

אני מאוד מבינה את התסכול שלך- את מתמודדת עם מציאות יומיומית לא פשוטה, תחושת חוסר השליטה היא רק אחת מתוך קשת של תחושות ורגשות שבוודאי מתעוררים בך.

הזכרת טיפול- אז נכון שהוא לא מוכן בשום אופן להשתנות, השאלה היא האם את תוכלי לקבל סוג של תמיכה/יעוץ- לגבי צעדים מסוימים שצריך לעשות ואיך לעשות. עו"ד יכול לעזור, אבל אולי כדאי משהו שיותר נותן תמיכה רגשית, יחד עם הדרכה מסוימת מגורם שמבין ומתמחה בעינין. שווה לבדוק.

אנחנו יכולים לקחת אחריות על מעשינו שלנו ולהבין וללמוד להבא. אבל על מעשים או מילים של אחרים ואחרות- זה קשה. אמת שהיא לא דודה, גם לא קרובה לזה, אמת שצריך לתת לילד את התחושה והמציאות האותנטית כפי שהיא- כי זו המציאות. אבל ברגע שהוא יוצא לכיוון אבא שלו- ממש מפתח הדלת- מאותו רגע את צריכה להיות מאוד חזקה, להחזיק את עצמך ולהבין שמעכשיו- אין לי שליטה. תיכנס תחושה של חוסר אונים, אבל כל זה עובר ברגע שהילד חוזר אלייך- שם את מבררת איך היה ואם הוא נהנה, ואם את מרגישה שיש משהו שבילבל אותו, אולי כדי ליישב איתו את העינין ולהרגיע. כאמא- את יכולה רק להכיל את המצב. ברגע שיש סיכון ממשי לחייו כמו עינין כסא הבטיחות או אלמנטים רגשיים בעייתיים כמו עינין השינה המשותפת- את זה כדאי ושווה לקחת עוד צעד- בבחינה משפטית, ואת עושה זאת כבר וזה חשוב.

בעניין הגרוש אני אראה מה קורה עם העו"ד שלי, התסכול ממשיך, אבל אני חייבת לשים את זה בצד. יותר מהכל חבל לי שהילד שלי נקשר למשהו כל כך לא בטוח, ואני אפילו לא רוצה לדמיין מה יקרה ביום שזה יסתיים...

בעניין אורי – היתה לי שיחה מעניינת עם רונית... מסתבר שכלום לא קרה כי היא היתה "בימים הנוראים" (דגל אדום) וגם הם ניהלו שיחה מאוד דומה לשיחה שלנו – ידידים ונהנים... כמה שהחברות חשובה, לא רוצים להרוס וכו'... ושוב – לא הזיז לי כפי שחשבתי שיזיז לי, ואני יותר ויותר נוטה להאמין שזה הודות לשינוי הגישה שלי בדיוק לפני שכל זה התחיל, אני רק מברכת על התיזמון! תוהה אם להגיד לו משהו בכלל, כי ברור שאני אליו לא עולה יותר בתום ערב כזה או אחר, אלא אם כן באמת אהיה במצב של לא לחזור הביתה, ואני פשוט לא אעשה איתו כלום (אני מסוגלת לזה, כבר הייתי במצבים דומים וכלום לא קרה). הוא יבין שאני נמענת, ואני לא רוצה אי נעימות – ואני זו שדרשתי ממנו לדבר אם משהו משתנה. אני לא ממש יודעת מה להגיד לו, כי אין מצב שאני יוצאת פה הקנאית, אלא האישה שעומדת על שלה וממנה לא עושים צחוק. אבל אני באמת תוהה אם להגיד משהו.

ברמה האישית אני מעט מאוכזבת ממנו כי לא חשבתי שהוא כזה. אבל כפי שאמרתי לך בעבר – אני אפריד את ההתנהלות שלו בעניינים האלו להתנהלות החברית שלו. אני פשוט אקח ממנו את מה שטוב בו ולא מעבר.

הי ושבוע טוב,

לגבי הילד- אני מסכימה איתך, נסי לפנות לעו"ד וליעוץ מסודר בעינין- גם בשביל עצמך. המתחים שאת עוברת לא מתגמדים לעומת המצב האובייקטיבי הכללי- הקושי מול כל המאבק הזה.

לגבי אורי - שינוי הגישה אכן יתכן ש"הציל" אותך ממצב רגשי קשה יותר, למרות שגם את זה אין לי ספק שהיית עוברת בשלום. אבל טוב לדעת שיש אינטואיציות בריאות וידעת להפוך את הקשר לחברי יותרו לחדד את הפן הזה שבו.

העובדה שגם מולך הוא סיכם על קשר "כזה", הופך אותו בהכרח ל"כזה", גם עם אחרות- למרות שלא חשבת. אבל אם זה קיים מולך, יתכן וזה יהיה קיים עם אחרות. שכן, אם לא קיים עם אחרות- קל וחומר שיש בלעדיות אלייך ואז הקשר הופך אוטומטית למחייב, לא משנה איך נהפוך את זה. לכן זה לא מאוד מפתיע.

אני לא הייתי נכנסת להשערות מה להגיד ואיך. כשהוא יציע משהו או שתהיה הזדמנות למשהו כזה- כדאי פשוט, כפי שאמרת - לא ללכת למקום הזה. אם ישאל למה- את יכולה להגיד שזה הפסיק להתאים לך בשלב זה וחשוב לך להמשיך את הקשר הטוב והחברי שיש ביניכם. מה דעתך?

יש מצב שאת צודקת – פשוט אם וכאשר זה יגיע להגיד את זה כפי שזה, והוא יסיק את המסקנות בעצמו. אני רק לא רוצה שהוא יסיק שזה לא מתאים לי כי אני רוצה יותר. אבל אני מניחה שזו כבר בעיה שלו, הדרך שבה יפרש את הדברים.

הי עדן,

אין לנו שליטה אפילו במעט, על איך הדברים יתפרשו באוזניים אחרות- אפילו שהוא מכיר אותך טוב וכו'. העינין הזה, של פרשנות סובייקטיבית- אישיו גדול ואפשר להרחיב על זה- בגדול, אין שליטה על זה, מדובר כמעט ב"ריפלקס" אינטואיטיבי.

אין אדם שישמע דברייך ולא "יקח" אותם לעולם שלו. יש מי שיהיה מודע לזה, ובכך ידע לעשות את ההפרדה, איפה זה שייך לו ואיפה לא ולכן היכולת שלו להגיב נכון וכראוי תהיה גבוהה יותר. ויש מי שיערבב וישליך מעולמו- על מה שאמרת ובכך עלול לייחס לך רצונות שלמעשה לא שייכים לך.

כך או כך, נותר לך רק להגיד את הדברים, לשדר את המסר שאת רוצה להעביר, וכל השאר- לא בידייך. שוב חשוב לי לציין שלדעתי את פועלת נכון, ובחוכמה.

שבוע נפלא,

נראה לי שבינתיים אני לא אגיד כלום, לא מיוזמתי. אם אני אראה שאני "נאלצת" לסרב אני אסביר מדוע, או לחילופין - אם הוא יבוא וישאל אם משהו השתנה.
ואז זה יהיה הכי "כדרך אגב" בלי יותר מידי משקל לדברים, ואני מאמינה שהוא יבין בדיוק את מה שהוא צריך להבין - את מה שאני רוצה להעביר לו.

תודה!!!!!!!!!!!

שלום ובוקר טוב,

אני מרגישה שלמרות כל הצעדים שעשית לאחרונה- כנראה משהו בכל זאת מושך אותך מאוד חזק- אולי לא בשליטתך- אל המקום שלה. אולי זאת ההזדהות עליה דיברת, ואולי מעבר. בכל אופן יש איזו תחושה שאתה מאוד "נעול" להיות במקום הזה, ואני לא בטוחה שדעות אחרות באמת ישנו את מה שאתה מאמין בו בפנים- להיות איתה.

לכן, חשוב שתעשה צעדים שאתה שלם איתם, שתדע שתצא מהם "בשלום". בסופו של יום, כל המסביב ש"דוחף" אותך לעשות כך או כך- הוא לא רלוונטי ולא אחראי. אתה הוא שמחליט איך הדברים יראו, ואיך הם יעשו. ולכן התשובות רק בידיך...

בברכת הצלחה,

שלום מאור,

קודם כל צר לי על מה שאתה עובר. אבל מכל חוויה כזאת או אחרת אפשר ללמוד- ונראה שאתה לומד היטב את המסקנות, אפילו שזה כואב וקשה.

למרות הצהרותיה שהיא תשתנה, ולמרות כל הרצון הטוב- אתה נוכח להבין שהסיכוי שיהיה לך טוב איתה הוא קלוש. ולכן אני תומכת בצעד שלך לנתק איתה כל מגע וכל קשר ולהמשיך הלאה בחייך. חשוב לזכור שבזוגיות- המרכיב שנקרא "הדדיות" צריך להישמר, וצריך לזכור שכשאין הדדיות- ואתה מרגיש שאתה משקיע את כל כולך אבל מהצד השני אין את ההשקעה הזאת- אין טעם להמשיך בקשר שאין לו שותף אמיתי.

אני שמחה שעשית צעד שטוב לך ובהמשך אתה גם תרגיש בטוח יותר בעצמך, מאחלת לך זוגיות טובה יותר!

בברכת הצלחה,

אני חושב גם כך,למרות שזה כלכך קשה אבל צריך להמשיך הלאה,זוגיות באמת צריכה להיות הדדית משתי הצדדים וזה מה שלא קרה ומאוד עצוב וחבל בישבילה שהיא תאבד בנדם כמוני ותבין את הטעות שלה אבל בסדר מה שלא נעשה נעשה לטובה כנראה שמחכה לי אהבה בעתיד שווה אותי :)

שלום שוב וערב טוב,

איך מגדירים דרך נכונה- אני חושבת שמה שאתה עושה עכשיו- למשל, מתייעץ, מבקש חוות דעת ומברר למה אתה מתחבר- זאת דרך נכונה. אין "דרך נכונה" אחת, אפשר לנסות, ללמוד ולהמשיך הלאה.

אני גם מאמינה שהדברים מסתדרים לטובה ובזמן הנכון שלהם- אין לנו שליטה על הכל, צריך להאמין ולהשתדל ללכת בדרך שמייצגת עבורך גם שכל וגם רגש. כי אם היינו חיים בעולם שמותנה רק על פי רגשות- היינו קצת באנרכיה.

אתה מרגיש בבית איתה כנראה לא סתם. ההזדהות שלך היא אכן הזדהות עמוקה- כי היא, כמוך, בעלת תכונות דומות ואורח חיים מסויים דומה. אתה מרגיש קצת "היא" בכמה מובנים ולכן זה מוכר לך- כי היא, לפעמים, מייצגת גם אותך, רצונות, תחושות וצרכים.

זה עדיין לא אומר שזה נכון להמשיך או לקיים איתה קשר. לא כל דומה הוא בהכרח מתאים.

נסה לחשוב על זה גם באופן הזה.

תודה על המענה המהיר ...


הוא באמת ציין את זה שהוא נלחם ברגשות האלה ושיהיה בסדר. ושזה יעבור לו. ואפילו כשהוא במצב הזה ואני אומרת לו שאני רוצה להמשיך להיות איתו הוא שואל- איך? למה? איך גם כשאני כולי בסרטים את רוצה להמשיך להיות איתי. ואמרתי לו שבאהבה אמיתית נשארים גם כשפחות טוב. הוא כאילו לא מצליח להבין איך הוא "זכה" בי. למען האמת כבר כתבתי פה לא פעם. וגם אני נפגעתי מאד מקשרים. אבל אני לא מפחדת מהפגיעה הזו. להיפך. אני מתרגשת לקראת הקשר הבא ומה שיהיה- יהיה. ואני בד"כ ה"רודפת". הצד שאוהב יותר.. (כביכול כן).. ואני מנסה להסביר לו שאני האחרונה שהוא יכול להרגיש שהוא לא יכול לסמוך עליה.. אני הכי אמיתית שאפשר. אין לי בעיה להגיד בפנים אם משהו מפריע לי. ואני חוזרת ואומרת לו את זה כל הזמן. והוא מאמין לי לרגע ואז שוב חוסר הביטחון שולט בו.

כנראה באמת שבאופי שלו הוא לא נוטה לסמוך על אנשים כל כך. גם לא על חברים שלו. אני יודעת שזו לא אני אלא ה"בעיה" היא אצלו. הוא אמר לי שהבלבול שלו כל כך גדול דווקא בגלל שהוא כל כך אוהב אותי. אם אתה אוהב אותי פשוט תאהב. תאמין. אני מבינה שזה "להפקיר" את הלב שלך בידיים של מישהו אחר. אבל אני, בן אדם שכל כך אוהב להיות בזוגיות, אוהבת לתת מעצמי, אוהבת לתת לבן הזוג להרגיש טוב כל הזמן.. ובנוסף גם יש לי את החיים שלי ואת החברים שלי- חשבתי : הנה, סופסוף מישהו שלא נרתע מהתכונות האלה ובסוף יוצא מצב הפוך. שפתאום הוא לא בטוח במשהו שלי נראה כל כך אמיתי וטוב. אין לי ספק שהוא אוהב אותי ורוצה להיות איתי ושהוא הכי אמיתי איתי- אז למה לא להיפך? לא החלטתי עוד אם נפגעתי או לא.

שאלתי אותו כבר מה אני יכולה לעשות כדי שיאמין לי. והוא אומר ששום דבר ושזה יגיע מעצמו. משום מה לא נראה לי.

הדבר היחידי שאת צריכה להוכיח זה כמה המאמץ הזה והנטל, אם בכלל, שווה, בפני עצמך.
דרך האהבה, או דרך להיות נאהב..דרך זו כל מה שאנחנו אמורים להשיג באמצעות היצירה נופל בחיקנו כפרי בשל בהפתעה. האדם זוכה ללא הישג אישי באמצעות החסר להגשמת הייחודיות והחד פעמיות שלו. באהבה האוהב תופס את האהוב במהותי הייחודית והחד פעמית כפי שנאמר קודם, כפי שהוא. עבור האוהב, האהוב אינו בר תחליף. וזאת, מבלי שיצטרך לטרוח למען אהבה זו. האהוב אינו אחראי להיותו נאהב, כל מה שייחודי בו מתגשם. לפיכך, האהבה אינה הישג, אלא חסד. אמנם, לא רק חסד, אלא גם קסם מסוים. בעיני האוהב העולם נהפך לקסום וטובל בערכיות נוספת. היא מגבירה את התגובה האנושית שלו ופותחת אותו לעולם הערכים השלם. זו דעתי. אולי תדברי איתו ותציבי בפניו עובדה.

אני אולי לא האדם שצריך לתת עצות ומענה, אבל אני חושב שחבל שתתייסרי בגלל תכונה כזאת...

התבלבלו לי השמות!

ערב טוב תותית,

את מעלה סוגיה מעניינת. הסוגיה מצרפת שני מרכיבים- האחד, אמון. השני- ביטחון ודימוי עצמי (שלו- מול עצמו). לפעמים, כשאנחנו לא מאמינים שאנחנו מספיק טובים, אם מסיבות שעוד התחילו בילדות, או- בקשרים עם דמויות משמעותיות (אקסית, אמא, אבא)- זה יכול ללוות הלאה אם לא מצליחים לעשות את ההפרדות בין המקרים ובין האנשים.

יתכן, וכפי שהעלת, הוא חווה בעברו קשרים שפגעו בו ולכן לא מאמין שאת באמת רוצה אותו. במצב כזה, עם הזמן, יתכן והוא ירפה, יחווה אותך כמישהי אמינה ואוהבת, והוא ילמד אותך בדרך הקשה מה שנקרא. אבל ממך זה ידרוש המון אורך רוח והבנה שזה לא באמת "את" כמו שזה שאריות שמצטרפות לקשר שלכם שיסתלקו עם הזמן (את האופציה הזאת אני מעלה בגלל שהקשר צעיר מאוד יחסית).

יתכן, ומדובר במשהו קצת יותר מורכב- משהו אישיותי, שטבוע בו, והוא בכלל הסוגיה של אמון מול אנשים אחרים, ואנשים קרובים בפרט. ז"א- עד איפה אני מוכן להאמין למי שעומד מולי, עד כמה אני מוכן להתמסר אליו- עינין של יכולת גם "לאבד שליטה", ולהתמסר טוטאלית לאהוב/ה. לא כולם יודעים לעשות את זה - בעיקר אלו שבאופי שלהם לא נוטים לסמוך ולהאמין כ"כ מהר.

בגלל שאת מתארת אהבה טובה ואהבה שיפה לך- אני מציעה לא ללכת בגישה של "אני זאת אני וזה מה שאני".. לא- נסי להבין מה הוא דווקא- מה אצלו קורה, ולמה זה קורה, ומה גורם לחוויה שלו להיות דווקא כזאת. אני לא הייתי מוותרת על אהבה אידיאלית כפי שאת כותבת עליה- כ"כ מהר. אני חושבת שהכיוון הכללי הוא בעיקר לדבר איתו, לדבר אל ליבו, לפתח את הנושא הזה כדיון משותף ורגוע ביניכם- לא מתוך "למה אתה לא מאמין לי" אלא- איך אפשר לחזק את נושא האמינות שלך בעיניו. מה הוא יכול לעשות עם עצמו כדי להפוך את האהבה הזאת לאפשרית. וכדאי שתגידי לו את המילים האלה.

את צודקת שאי אפשר ככה עוד הרבה זמן- כל המטרה והעינין באהבה- הוא להאמין שבן הזוג באמת אוהב אותי, לא משנה למה- הוא כנראה מאוד אוהב אותי. לצערי את לא תוכלי להוכיח לו- והאמת ,שאין זה מתפקידך. הוא צריך למצוא את הגורם שמונע ממנו להפוך את הקשר שלכם לשווה ערך, להדדי ולאידיאלי כפי שהגדרת אותו בהתחלה.

הוא באמת ציין את זה שהוא נלחם ברגשות האלה ושיהיה בסדר. ושזה יעבור לו. ואפילו כשהוא במצב הזה ואני אומרת לו שאני רוצה להמשיך להיות איתו הוא שואל- איך? למה? איך גם כשאני כולי בסרטים את רוצה להמשיך להיות איתי. ואמרתי לו שבאהבה אמיתית נשארים גם כשפחות טוב. הוא כאילו לא מצליח להבין איך הוא "זכה" בי. למען האמת כבר כתבתי פה לא פעם. וגם אני נפגעתי מאד מקשרים. אבל אני לא מפחדת מהפגיעה הזו. להיפך. אני מתרגשת לקראת הקשר הבא ומה שיהיה- יהיה. ואני בד"כ ה"רודפת". הצד שאוהב יותר.. (כביכול כן).. ואני מנסה להסביר לו שאני האחרונה שהוא יכול להרגיש שהוא לא יכול לסמוך עליה.. אני הכי אמיתית שאפשר. אין לי בעיה להגיד בפנים אם משהו מפריע לי. ואני חוזרת ואומרת לו את זה כל הזמן. והוא מאמין לי לרגע ואז שוב חוסר הביטחון שולט בו.

כנראה באמת שבאופי שלו הוא לא נוטה לסמוך על אנשים כל כך. גם לא על חברים שלו. אני יודעת שזו לא אני אלא ה"בעיה" היא אצלו. הוא אמר לי שהבלבול שלו כל כך גדול דווקא בגלל שהוא כל כך אוהב אותי. אם אתה אוהב אותי פשוט תאהב. תאמין. אני מבינה שזה "להפקיר" את הלב שלך בידיים של מישהו אחר. אבל אני, בן אדם שכל כך אוהב להיות בזוגיות, אוהבת לתת מעצמי, אוהבת לתת לבן הזוג להרגיש טוב כל הזמן.. ובנוסף גם יש לי את החיים שלי ואת החברים שלי- חשבתי : הנה, סופסוף מישהו שלא נרתע מהתכונות האלה ובסוף יוצא מצב הפוך. שפתאום הוא לא בטוח במשהו שלי נראה כל כך אמיתי וטוב. אין לי ספק שהוא אוהב אותי ורוצה להיות איתי ושהוא הכי אמיתי איתי- אז למה לא להיפך? לא החלטתי עוד אם נפגעתי או לא.

שאלתי אותו כבר מה אני יכולה לעשות כדי שיאמין לי. והוא אומר ששום דבר ושזה יגיע מעצמו. משום מה לא נראה לי.

שלום שוב תותית,

אני מבינה שאת יותר ממקדת אותי באישיות שלו, ואולי באירועים שעבר ולכן הוא לא מאוד סומך על הסביבה. יש מן הנחמה כשאת מבינה שזה המצב הכללי אצלו כלפי כולם ולאו דווקא בזוגיות- שזה לפחות מסביר את המצב.

אבל, את צודקת, ולאורך זמן יהיה מאוד קשה עבורך לקיים זוגיות בה את צריכה להוכיח את אהבתך, זה קשה בדיוק כמו שזה קשה להוכיח - עבורו - שהוא מספיק טוב לקשר הזה. אני לא יודעת מה גישתו לגבי קבלת יעוץ ותמיכה מקצועית, אולי כדאי להסביר לו שאם יש משהו ש"יושב" אצלו חזק, והמשהו הזה עלול להרוס את הקשר ביניכם (זה צריך להיאמר כדי שיבין מה חומרת המצב בעינייך) אולי כדאי שהוא ינסה ללכת לכמה שיחות להבין מאיפה הדבר הזה נובע- כי זה נובע מאיפשהו, זה לא משהו שהוא נולד איתו.. מן הסתם. ולא רק זה- זאת בעיה שתהיה לו והיא כבר למעשה נמצאת בעוד תחומים ובעוד קשרים שיהיו לו.

בשורה התחתונה - אם הוא אומר שזה יקח זמן, אוקיי, אפשר לתת לו קצת זמן. השאלה היא כמה זמן ומה יקרה בגיזרה שלך בינתיים- גם את עלולה להפסיק להאמין בקשר הזה בסופו של דבר.

אני ממליצה שתסבירי לו את הדברים כפי שהם, ללא משיכת זמן מיותרת- אם המצב הזה נמשך כך, סביר להניח שלא תוכלי להחזיק מעמד עם מישהו שלא מצליח להאמין בו- כדי שאת תהיי איתו. זאת בעיה אישית אצלו ששולטת לו על עוד תחומים בחיים, וכדי להתגבר עליה- הוא צריך לחפש את הגורם לה. את יכולה להצטרף אליו לפגישות אם זה יעזור לו להתמודד טוב יותר. אבל הציעי לו, גם אם הוא יסרב- לפחות הצעת.

אשמח אם תעדכני אותי.

היי, חוויתי סיטואציה דומה עם חבר לשעבר. היינו שנה יחד והיינו מאוהבים בטירוף, הכל ניראה ככ טוב ונכון. הבעיה היא שהוא לא סמך שהוא באמת האחד והיחיד בשבילי, הוא סבל מחוסר ביטחון וביקש ממני להזכיר לו כל הזמן למה אני איתו.
אני חוששת שלא יכול להיות משהו שאת תוכלי להגיד שבאמת יעזור לו להתגבר על החוסר ביטחון. זה צריך לבוא ממנו (כל עוד את לא עושה משהו שעלול להוריד לו באמת את הביטחון) ואם הוא לא מצליח לסמוך עלייך זו כבר בעיה אחרת...
אני חס וחלילה לא רוצה להכניס אותך ללחץ וכמובן שאנשים הם שונים, אבל בעיה של חוסר ביטחון (שאין לה באמת סיבה) נובעת כניראה ממשהו עמוק יותר

היי
אני מכיר את ההסטוריה שלך והסיפור שלך מאוד מעניין.
מה שלא תעשה תצא לא טוב!
אני הייתי בוחר בשב ואל תעשה! כלומר לא יוזם כלום ומראה לה שאתה לא מעוניין!
מצד שני אם אתה מרחם עליה וגם אני... תשלח אותה לאנשי מקצוע. תברר בשבילה ותדחוף אותה בעדינות כי היא זקוקה לאדם שיקשיב לה ויכוון אותה לדרך שבה היא רוצה לחיות.
תחשוב גם על עצמך וצא למרתון של דייטים לקשירת קשר בריא עם תוכניות משלך ואל תגרר אחר תוכניות של אחרים שרק יזיקו לך!
בהצלחה וכל הכבוד לך על הרגישות
אתה בחור מדהים.

שלום שוב casa_npssa,

אני מסכימה עם דבריו של בני. מעבר לזה, כפי שהסכמת גם אתה וכתבת- הפרידה היא רק התחלה, היא ממש לא הסוף. חשוב שתמשיך את ההתחלה הזאת- שכן היא התחלה אחרת לחייך, מסלול בריא וטוב יותר.

העובדה שאתה מצליח לראות את המצב פתאום אחרת- ללמוד, להתעמת איתו, להתמודד איתו- משמעותית. מעבר לכך, היה לך מבחן אמיתי בערב בו הגיעה לביתך- אם זה למצוא אצלך הזדהות, או נחמה, או אוזן קשבת. ואיפשרת לה את מה שהתאים לך- ולא מה שהתאים לרגש (שיכול לעוור) באותו רגע. ז"א, היכולת שלך להישאר על הקרקע, להשתמש בשכל הישר- לצד רגשות שעלולים להיות סוערים, ולקבל החלטה מושכלת- היא יכולת גבוהה שהצלחת להשיג.

לכן אני מציעה לא לחזור אחורה- התהליך שלך חשוב, ולא כדאי להיכנס להשערות-מה היה קורה אילו, ומה היא בעצם רוצה. נסה לחשוב עליך, ועל מה שהשגת עד כה ולא לחזור אחורה.

בברכת הצלחה

יכול להיות שהרחקת אותו... אבל מה זה חשוב העיקר שהתקרבת לעצמך!
לא נותר לך אלא - להתקרב לאנשים שאת רוצה בקרבתם!
שמן מושך שמן. חיוך מושך חיוך. אדם איכותי נמשך לאשה איכותית אל תוותרי על העקרונות שלך.
בהצלחה

תודה רבה :)

אהבה יקרה,

למה את חשה שעשית משהו לא נכון?
הבחור אמר מפורשות שלא נראה לו שזה יתפתח למשהו רציני ולכן הוא מעוניין לעצור כבר עכשיו.
אם הוא היה רוצה/מאמין שלקשר שלכם יש עתיד הוא היה מחכה עוד קצת. נראה שהוא חיפש משהו אחר, זמני ומיני יותר.
טוב עשית כאשר "הלכת" עם תחושותייך והיית נאמנה לעצמך, כפי שגם בני כתב לך. תחושות הנאמנות העצמית והשלמות הפנימית הן החשובות ביותר. כאשר פועלים בניגוד להן מרגישים לא טוב, לא נעים עד (כמעט) שנאה ואכזבה עצמית.
תארי לך שהיית "נכנעת" לרצונותיו ובכל זאת הקשר היה מסתיים כי הוא רואה את הדברים אחרת וחש אחרת ממך. אני מניחה שאז היית חשה תסכול, אכזבה וכעס.
"לכי" תמיד עם ליבך, תחושותייך ורצונותייך. תפסעי בנתיב שאת חשה שהוא הנכון לך והאיש הראוי לך יפגוש אותך "שם".

מוניקה תודה רבה על התגובה! אני ממש מתחזקת ומעריכה עכשיו את הדרך שלי יותר :)

בני, אני חייבת לשתף אותך שהמשפט שלך מהדהד לי בראש כל היום - "אדם איכותי נמשך לאשה איכותית אל תוותרי על העקרונות שלך". למען האמת הוא לא הולך לצאת לי מהראש בזמן הקרוב :)

אז שוב תודה לשניכם על החיזוקים...

:-)

מיכל היקרה, העלית שאלה מצויינת! אני חושבת שכמעט כל אישה שזכתה לחיזור נפלא מתגעגעת ומתרפקת על הזכרונות מתקופה זו.
אני יכולה להבין שכמות החיזורים ותשומת הלב שהיו בעבר חסרים לך. אבל השינוי הזה הוא טבעי, והתשובה שלו היא כל כך טבעית ונכונה! הוא מרגיש יותר בטוח בך, וכבר לא צריך לכבוש אותך!!! כמה נכון!
אם תתעקשי על אותה מנה של תשומת לב וחיזורים וקנאה - זה יתחיל להוות ביניכם גורם מפריע. זה צריך להגיע מיוזמה טבעית אצלו, ובמילא אם זה יהיה מלאכותי את לא תיהני מכך...

אבל, חשוב מאוד להבין ולקבל שדברים משתנים לאורך הזמן. לא נשארים אותו דבר.

זה הזמן ליהנות מאהבה עמוקה יותר, נינוחה יותר, הבנוייה על שיתוף ברגשות, בחוויות, על הקשבה והתעניינות, על תמיכה הדדית וכו'.

בנוסף, אני חושבת ששווה לבדוק - בינך לבין עצמך, למה את כל כך זקוקה לאותם "חיזוקים" בדמות מחמאות? למה את כל כך תלוייה בגורמים חיצוניים כאלה על מנת להרגיש טוב עם עצמך? את כותבת שאת נכנסת לדכאון קל ונובלת כאשר אינך מקבלת את מנת החיזורים שאת זקוקה לה. מאוד לא בריא מבחינה נפשית להיותכל כך תלויים במישהו אחר מבחיהנ זו.

אולי כדאי לך להתחיל לפרגן ל ע צ מ ך.

האמת היא שכבר כתבת בשאלתך כמה דברים שקורים בחיים שלך שהרבה נשים היו מאוד שמחות בהם: שיש ביניכם "אהבה גדולה חיבור טוב כבוד הדדי אמון אנחנו חברים טובים". גם העובדה שאת יכולה להעלות מולו את הצורך הזה ולקבל ממנו תשובה כה אמיתית מעידה על טיב הקשר ביניכם.

אני מזמינה אותך לשחק קצת במחשבתך עם האפשרות שיכול לקרות משהו טוב בחיים שלך אם תוותרי על התלות הזאת בו ותתחילי לחפש את מקור החיזוקים בתוך עצמך.
למשל עיצרי עכשו ותמצאי חמישה דברים בחיים שלך שאת שמחה עליהם. גאה בהם. חפשי דברים מסוג זה לגבי הגוף שלך, האישיות שלך, העבודה שלך, לגבי הנישואים שלך, לגבי הילדים שלך, החברים, הבית שלך, וכו' וכו'.
יש הנוהגים להתחיל את היום שלהם - כל יום - באמירת תודה על דברים שכבר יש להם בחיים. זה אימון בחשיבה חיובית.

בכל מקרה, אני קוראת בין השורות שיש בך חלק מסויים שמבין שהצורך הזה הוא קטנוני מדי. אני שמחה שזה בא ממך - הביקורת העצמית הזאת, כי זה כבר פתח שיכול לעזור לך לחפש את השינוי מבפנים, במקום לצפות שהוא זה שישתנה/ ישתפר.

מאוד חשוב לי לקבל תגובה כי אני מאוד מבולבלת זאת אני שכתבה על חברות שהיא איבדה ועל קשר שהסתיים בצורה מאוד מכוערת ושלקח לי זמן להתגבר.בכל מקרה רציתי להוסיף שהאקס ואני נפגשנו אתמול ולא היה כיף בכלל אבל הוא אמר שאני היחידה שמבינה אותו ובעצם הוא פתאום נזכר בי ,והחבר שלי צועק עליי עכשיו ואומר לי שזה או הוא או הוא .אני מרגישה באמת לחוצה מכל הכיוונים כי האקס סוג של מנצל אותי והחבר שלי בונה עליי כביכול כי הוא אוהב אותי אבל זה ממש לא הרגשה נעימה שאומרים לי מה לעשות ולוחצים עליי להחליט .אני פשוט מרגישה לא בטוחה.

"אני" יקרה,

ראשית, אני שמחה שבחרת לחזור ולעדכן אותנו, כאן בפורום, בקורות אותך.
וכעת, בנוגע לאקס שלך....התחושות שלך משדרות לך בעוצמה רבה ובקולי קולות. הן קוראות לך לסיים את הקשר האומלל הזה אחת ולתמיד ויפה שעה אחת קודם. אני חושבת שנכון יהיה אם תקשיבי להן.
הקשר הזה לא גרם לך להרבה נחת, הפרידה הייתה לא מכובדת, בלשון המעטה, התנהלותו של האקס שלך, לאחר הפרידה, הייתה לא ראויה וגם כעת, השהייה במחיצתו גורמת לך לתחושה לא נעימה ולא נוחה. בנוסף לכל הנ"ל (אם זה לא מספיק...) הקשר שלך עימו פוגע בקשר הזוגי החדש שלך, קשר אשר נראה, כי את מוצאת שהוא נכון יותר עבורך.
בן-זוגך הנוכחי חש לחוץ ומאוים וזו הסיבה בעטיה הוא בחר להציב לך אולטימאטום. נוכחותו של האקס שלך בחייך, מאיימת, בראייה שלו, על הקשר שלכם ומערערת את יציבותו ואולי אף מאיימת על האגו הגברי שלו...בן-זוגך כנראה חש שאין ביכולתו לעשות משהו אחר אשר יגרום לך להפסיק להיפגש עם האקס ולכן הוא איים, הוא חש חוסר אונים והדבר בא לידי ביטוי בהצבת האולטימאטום.
לכן, לטובתך, לטובת הקשר החדש שלך ולטובת שלוותו הנפשית של בן-זוגך, עשי צעד אמיץ ונכון ושימי סוף לקשר הקודם שלך ולכל ניסיון של האקס לבלבל אותך.

קודם כל תודה שעדיין יש מענה באתר ודאגה .
אני לא מבינה באיזה קטע אני והאקס מדברים אני מוצאת את עצמי ביום שישי שהחבר שלי לא נמצא ,'קצת בודדה קצת לא עם חברות ופשוט אני והאקס קובעים להיפגש בשיא הסופנטניות מצד אחד אני מרגישה שזה בדיוק מה שמתאים לי ומצד שני אני מפחדת שאולי אני הולכת במסלול ממש לא טוב,הרי לאקס יש תחברים הכי טובים שלו וכו' הוא לא צריך אותי ולעומת זאת אני מרגישה קצת יותר אבודה,בצבא כיף לי ואני מצחיקה אנשים אבל משום מה זה לא מרגיש לי בסדר זה מרגיש לי שאני מאלתרת ולא הולכת בדרך שהיא באמת נכונה.

היי..נפגשתי עם האקס והתנשקנו אני באמת ללא יודעת מה לחשוב על זה אני לא מבינה כלכך למה עשיתי את זה .זה מרגיש לי שבסופו של דבר הוא לא סובל מזה אלא אני ..ובקשר לבן זוג הנוכחי אני יודעת שאם אני אספר רוב הסיכויים שהוא ייפרד ממני יכעס מאוד .ובנוסף האקס אומר לי כל מיני דברים שמשפיעים לי ואני מאמינה לכל דבר פתאום הוא מחליט מה טוב בשבילי ומה לא והוא אומר שאולי יום אחד נהיה ביחד בצורה נורמלית.אני לא יודעת מה לעשות.אני והאקס גןם מדברים שיחות עמוקות כאלו ואני תוהה אם זה קורה על מנת להרשים אחד את השני או שפשוט ככה.

"אני" יקרה,

נראה שאת "נכנעת" לתחושות הבטן שלך, לדחפים שלך, במקום לנתב ולנווט את חייך אל מחוז חפצך, כפי שהיטבת לנסח זאת, "מאלתרת ולא הולכת בדרך שבאמת נכונה". הצעידה לאור תחושות הבטן הפחות נעימות, כדוגמת הבדידות, מרחיקה אותך מהדרך הנכונה.
יחד עם ההתנהלות הזו, המונעת מתוך דחפים ולא מתוך מחשבה מושכלת והגיונית של מה נכון ומה לא נכון, את מודעת לכך שאת מתנהלת באופן לא נכון לך. אולי תובנה זו אינה חד-משמעית אצלך וברורה לך עד הסוף אולם התחושה הזו, שאת "אבודה" כפי שניסחת זאת מעידה על כך שאת מודעת לכך שמשהו בהתנהלות שלך לא נכון לך. מאידך, ייתכן כי התחושה הזו של ה"אבודה" מהווה עבורך מעין מסווה נוח לידיעה הברורה שאת מתנהלת לא נכון ושבהתנהלותך את למעשה פוגעת בעצמך ובסובבים אותך, האנשים אשר נכונים לך וטוב לך במחיצתם כדוגמת בן-זוגך.
הנשיקה עם האקס היא בפירוש מעשה שלא יעשה. חשבי איך היית חשה אם הוא היה מתנשק עם האקסית שלו. אני מניחה שהיית כועסת ומרגישה פגועה ונבגדת.
נסי לשקול את מעשייך בטרם את עושה מעשה אשר עלול לפגוע בך ולהביא את חייך למקום פחות טוב עבורך. לפני שאת עושה מעשה ספונטני כמו להיפגש עם האקס, חשבי האם זה נכון לך והאם תהיי מוכנה להתמודד עם התוצאות של מעשייך.
רק כאשר תיקחי אחריות על חייך תוכלי להתחיל לצעוד במסלול הנכון לך.

אוף אני באמת מבולבלת כמו לא יודעת מה .אני מוצאת את עצמי שבוע איתו שבוע איתו שבוע החבר החדש נפרד ממני אחרי זה חוזר אליי אחרי זה נפרד ממני .אני חוזרת מהצבא מרגישה שאין לי חברים אמיתיים ששום דבר לא אמיתי ובאמת לא נהנית מכלום.אני כבר לא יודעת מה לעשות

"אני" יקרה,

היות ואת בעצמך לא לגמרי "סגורה" על רצונותייך את היא זו היוצרת את הכאוס בחייך. התנהלותך הינה פועל יוצא של תחושותייך, בין אם את רוצה או לא רוצה ו/או שמה לב לכך או לא. התחושות שלך לגבי הבחור החדש יותר בחייך באות לידי ביטוי בהתנהלותך ובמה שאת משדרת, במודע או שלא במודע וכנ"ל לגבי האקס שלך.
האקס שלך מתנהל כפי שהתנהל מאז ומעולם. הוא מספק את רצונותיו וצרכיו ולא ממש "סופר" אותך, את תחושותייך ואת רצונותייך. לעומתו החבר החדש שלך מגיב להתנהלותך.
כפי שכתבתי לך בתגובתי הקודמת, קחי אחריות על חייך, עשי "סדר בבלגן". כאשר את תיקחי החלטה ותפעלי על-פיה, כאשר את תדעי בוודאות מה נכון עבורך ומה את רוצה באמת, או יותר נכון את מי את רוצה בחייך תתנהלי בהתאם.
במידה ותחליטי שהחבר החדש הוא הבחירה שלך (ונראה שזו תהייה הבחירה הנכונה עבורך) תשדרי זאת בתגובותייך ובהתנהגותך והוא יגיב בהתאם.
את ורק את תוכלי לשים סוף לתחושות הבלבול, חוסר הבהירות וחוסר הוודאות.
אם את חשה שאינך יכולה לעשות זאת לבדך בקשי סיוע מאשת המקצוע בה ציינת באחת מתגובותייך כי את נעזרת.

אני מרגישה מאוד מגוחכת כי את העזרה מאשת המקצוע ביקשתי כבר פעמים רבות ונראה כי היא עדיין לא מצליחה לעזור לי .מצטערת אם אני חופרת או מסתבכת ללא הרף וכל הזמן פונה וכל הזמן בעיות אני באמת לא מצליחה למצוא היגיון בדברים .אני רואה כעת שהחבר החדש ניתק איתי קשר ונפרד ממני והחבר הישן רוצה שנחזור וזה לקראת חזרה לחבר הישן.מפחדת שינזפו בי מפחדת שחברות יצחקו עליי,בקיצור,לא בריא.ואני אומרת לו שהכל מרגיש לי לא בריא והוא אומר לי שהכל בסדר.אני לוקחת את זה כתהליך טבעי של אולי אני משתנה ולכן אני יום איתו יום איתו ואולי הכל נורמלי אבל אולי בעצם אני עושה נזק רציני.אני אינני יודעת,יש רובד סמוי וגלוי לכל דבר,החבר החדש מעניק ביטחון אך חבריו אומרים שהוא כל שבוע מחליף חברה והחבר הישן אומר שהוא סתם ערס מפגר,לעומת זאת החבר הישן דואג לי וטוען שהפרידה הייתה לטובתי (ואני מזדהה פתאום עם כל מה שהוא אומר) ושהוא אוהב אותי ושהרגעים איתי מיוחדים ושהוא מעריך אותי ברובד הגלוי ומצד שני כולם מזהירים אותי ברובד הסמוי ומזכירים לי שהוא עשה לי רע ואני בעצמי לא מאמינה לו שיכול להיות לנו טוב ביחד ומפחדת.
אני נורא מבולבלת .נורא.
ובתוך כל זה נכנסים רגשות האשמה ורגשות שטבועים בי מגיל קטן שאני לא מספיק בנאדם מעניין ושנטשתי חברות ושאני אף פעם לא נורמלית ושאני חסרת בטחון ושקשה לי לפתח שיחות הגיוניות עם אנשים לכן אין טעם שיהיה לי מישהו .
ובתוך כל זה אני כוללת כל מיני נושאים שתמיד עולים לי בראש ואין לי מושג אם הם בכלל קשורים למציאות כמו קריירה וסרטים ודברים הזויים כאלה שממש אבל ממש מלחיצים אותי !כאילו אין לי חופש אין לי שלווה אני מרגישה כמו איזה שחקנית.
אשמח אם תוכלי לגעת בכל נקודה שציינתי ולנסות לעזור לי.

היי,ההרגשה הכללית שלי היא שפשוט או שהאקס ההוא יודע דברים שאני לא יודעת ומבין שהוא טוב והחדש ערס ואני "עיוורת" ,או שהוא פשוט שוטף לי תמוח ובעצם החבר החדש בסדר לחלוטין.אני לא יודעת מה לחשוב

"אני יקרה",

מחשבותינו משפיעות על תחושותינו. היות ומחשבותייך אינן מסודרות (בלשון המעטה) ואינן עקביות את חשה בלבול וחוסר שלווה.
מקריאת דברייך אלה אני מקבלת תחושה שמחשבותייך ודעותייך אינן ממש שלך. את מאוד מושפעת מדעותיו של האקס שלך ומהדברים שהוא אומר, הן לגבי החבר החדש שלך והן לגבי הקשר שלכם (שלך ושל האקס). השפעת דבריו עלייך מוצאת את ביטויה בהתנהלותך ה"מזגזגת" (פעם עם זה ופעם עם ההוא) וכמובן גם בתחושותייך. הוא מחמיא לך, אומר לך דברים שנעים לך לשמוע ובאופן החלטי ונחוש אומר לך מה נכון עבורך. גם אם כוונותיו טובות (והוא חושב גם על טובתך ולא רק על מה שמתאים לו) הן כוונות אשר מקורן בנקודת המבט שלו.
היות ומדובר בך ועלייך, רק את תוכלי באמת לדעת מה נכון עבורך, מה את חושבת שנכון לך ומה מרגיש לך נכון.
קחי פסק זמן עם עצמך, מעין זמן איכות, לצורך יצירת חשיבה צלולה, בהירה והגיונית. כאשר מחשבותייך תהיינה רק שלך (ולא משופעות מהסביבה) בוודאי תדעי מה את באמת רוצה. כאשר הדברים ינבעו מתוכך, תחושי טוב יותר, ממש תרגישי מה עלייך לעשות או לא לעשות. החיבור לעצמיות ולפנימיות שלנו דורש ריכוז מחשבתי ו"מקום" רגשי ונפשי. אפשרי לעצמך את הניתוק הזה על-מנת לקחת החלטות נכונות לגבי עצמך. החיבור הזה גם יאפשר לך את השקט הנפשי לו את כה זקוקה.
זכרי כי דעותיהם של האחרים אמנם חשובות אולם, דעותייך ותחושותייך בלבד הן אלה הקובעות באמת לגבייך.

בחיים לא היה לי מצב כזה שכמעט ולא ידעתי מי אני כלל וכלל.אני נורא מתבלבלת והאקס הטרי יותר סיפר לי שיש לו חברה וראיתי תמונות שלהם ביחד ולמרות הזמן הקצר שלי איתו נורא כואב לי על כך ומצד שני האקס הישן גם בתמונה ואני רואה אותו כל היום מכיוון שאנחנו משרתים באותו הבסיס נכון לתקופה זאת,אני מוצאת את עצמי בודדה בסופשים שאני חוזרת הביתה ואני לא יודעת מה לעשות.פתאום מרגישה לא שייכת לאף חבורה ומרגישה שהכל קשור לבני הזוג ומאוד פגועה שאני נשארת בבית ולא יוצאת והאקס הטרי עם חברה שלו .אני באמת מבולבלת

אני יקרה,

נראה כי ה"מוטיב" המוביל בחייך הוא תחושת הבלבול וחוסר האונים. את מאוד מושפעת מחיי האחרים, מדעותיהם, תחושותיהם, מחשבותיהם ומעשיהם. את חיה במעין תחושת אכזבה כל הזמן, כאילו את מחמיצה משהו אך לא ברור לך עדיין מה. את לא שלמה לגבי סיום מערכת הקשר הראשונה עם האקס הראשון וכנ"ל לגבי סיום הזוגיות השנייה, עם האקס הטרי, כפי שקראת לו. שתי מערכות הקשרים הסתיימו שלא ביוזמתך וגם לפני סיום הקשר ובוודאי שלאחריו חשת תחושת אי-וודאות לגבי רצונותייך ותחושותייך. אי-הוודאות הזו, חוסר השלמות, חוסר ההחלטיות והעובדה שאת מאפשרת לחייהם של האחרים להשפיע עלייך באופן כה משמעותי הם הגורמים לתחושת הבלבול המלווה אותך כל הזמן כמו גם לתחושת התסכול.
כפי שכתבתי לך בתגובתי הקודמת, את צריכה לקחת את ההחלטות לגבי חייך בהתאם לתחושותייך ורצונותייך שלך בלבד. עלייך לפנות מקום לעצמך, לעצמיות שלך ולצמצמם את המקום של האחרים בחייך.
את ורק את תוכלי לעשות זאת. התחילי במשהו קטן, קחי החלטה לגבי משהו חשוב לך אולם משהו שאת מסוגלת להתמודד עמו בכוחות עצמך. האם יש לך רעיון למשהו כזה?
לאחר שתצלחי את המשימה הזו אני מאמינה כי תתחילי להתחזק, להאמין ולסמוך על תחושותייך ומחשבותייך כך שתוכלי לאפשר לעצמך להתנהל נכון בהתאם לרצונותייך ולצרכייך. הצעידה בדרך משלך לאור ההחלטות שלך והתחושות שלך תשקם אט אט את הוודאות בחייך ותצמצם את מקומם והשפעתם של האחרים בחייך.

שלום חסויה,

ראשית כל הכבוד על היכולת שלך לשתף ולהתמודד עם מה שאת מתמודדת.

אני מבינה ממה שאת כותבת שהיחס שאת מתארת- שלו כלפייך- התחיל מהאישפוז?

בכל אופן, קודם כל נציין שגם לבן הזוג שמתמודד עם מחלה או בעיה של בת זוגו (וההפך)- המצב לא קל. כאדם שיוצא איתך, בעצם המצב הזה מלווה גם אותו, והבעיה היא בעיה משותפת. הוא, מהצד, צפה בך במצבים מסוימים, השתתף ותמך לאורך הדרך- ואכן זה ראוי להערכה.

חשוב לזכור- לאנשים יש יכולת הכלה, אצל אנשים מסוימים היא גבוהה מאוד ואצל אחרים היא חלקית. זה קשור גם לגיל. ככל שעוברים יותר דברים בחיים, לומדים מהם ומתבגרים- כך יכולת ההכלה הרגשית יכולה לגדול, או לא- תלוי באיך אנחנו מסתכלים על האירועים שלנו. במילים אחרות- יתכן ועד האישפוז הבחור ידע להיות שם בשבילך ולקבל אותך כפי שאת (למרות שאולי היו ניצנים להתנהגותו הדרשנית עוד קודם). אבל מאז שמצבך היה כבר מסוכן, ומאז שנאלצת להתאשפז- יתכן, רק יתכן- שהוא ראה בעצמו סוג של "שליח" להפוך אותך למשהו אחר- למשהו שאוהב יותר את עצמו, שמטפח יותר את עצמו, שדואג יותר לעצמו. זאת לאור הרקע שלך, שהוא חווה אותו יחד איתך. העובדה שזה יוצא כפי שזה יוצא, והוא לא מאוד יודע לבטא את זה בכיוונים הנכונים- זאת בעיה, וכאן את כבר נפגעת.

את מספיק אינטליגנטית להבין, לזהות ולהבחין- שאולי אכן הוא מגזים. העובדה שהוא ביקורתי באותה מידה כלפי הסביבה וכלפי עצמו- יכולה ללמד שזהו גם האופי שלו. וגם זאת בעיה, במיוחד כשאת יוצאת עם אדם כזה. ולמה? כי עם כל מה שאת עוברת, הדבר האחרון שאת זקוקה לו כרגע- זה אדם שישפוט אותך לפי המראה שלך, אם את מתאפרת או לא, ואם יש לך חצ'קון קטן (או שיש לו...). העובדה הברורה- שהוא אדם מהסוג הזה, נופלת ודורכת בדיוק על מה שאת רגישה לגביו.

אם הוא מבטיח שישתנה ואת מסוגלת לעמוד בזה- אוקיי. אבל אם את חשה שלא בנוח לידו, את מרגישה שבוחנים אותך- לצערי הוא רק מעמיק את החוויה שלך בבחינת מה שאת עוברת. הפרעת אכילה היא לא דבר של מה בכך. מי כמוך יודעת כמה משאבים היא דורשת ואיזו התמודדות קשה זאת- יומיומית, כל שעה, וכל דקה. האם את בטוחה שזה הטיפוס שכדאי לך להיות בחברתו? נחמד ככל שיהיה, ואני בטוחה שיש בו עוד המון טוב- וזה הוכח- אבל אולי יכולת ההכלה שלו מסתיימת פה, ובמקום הכלה, הוא רק נותן לך עוד סיבות לא להרגיש טוב מספיק עם עצמך וזה מה שמדאיג אותי.

אני בד"כ לא מאוד נחרצת, ואני תמיד בעד לתת צ'אנס- עד שההפסד גדול מהתועלת. וכאן יש משתנה, שהוא הבריאות הנפשית שלך, נטו. יצא לי מתוקף עבודתי להכיר מקרוב הפרעות אכילה- אני באמת ממליצה לך להתרחק, למען הבריאות הנפשית והפיזית שלך. אני לא בטוחה שזה מה שאת צריכה בתהליך ההחלמה שלך- ושוב כל הכבוד לך. את ראויה להערכה רבה.

נשמח כמובן לדעות נוספות.

לדעתי... את צריכה לבדוק מה באמת את רוצה? בזוגיות אין מושלמות- באחד יש תכונות מסוימות ואילו באחר תכונות אחרות.
מהתבוננות שלי על חברותיי הרווקות אני מגלה שהן מאוד ביקורתיות, שהן מחפשות את הדבר המושלם שלצערי אינו קיים.

אם זה יעודד אותך אז.... לא כל בחורה שבזוגיות אכן אינה בודדה. לצערנו אחוז מאוד גבוה של זוגות לא חיים באושר.

לפי האג'נדה שלי הכח בידיים של האישה, וברגע שאת שלמה עם עצמך מאושרת ובשלה את מגיעה לזוגיות בחשיבה אחרת.
והזוגיות שתימשך לטווח ארוך ויציב הינה זוגיות שבה שני בני הזוג דומים מאוד, בעלי תחביבים דומים, תחומי עניין משותפים וכמובן הבנה של הצרכים.
סקס טוב ותשוקה יכולים להשאר לטווח ארוך אם מתחזקים אותם בזוגיות....שזה בכלל שיעור בפני עצמו.

תזמני לך את הטוב ביותר תחשבי בדיוק מה את רוצה ותלכי על זה... הרי בסופו של דבר לכל אחד יש את הזיווג שלו, ותאמיני לי ככל שתגיעי מוכנה יותר לזוגיות היא תחזיק טוב.

שיהיה לך בהצלחה רבה!!!

שלום לי ולילה טוב,

תיארת יפה ומדויק מה עובר עלייך והיית מאוד כנה- וכל הכבוד לך על זה. זה לא קל תמיד להודות בחולשות שלנו או באיך אנחנו יכולים לגרום למערכות יחסים לא לעבוד בסופו של דבר.

בהמשך לדבריה של שירן, אני מבינה שהמכנה המשותף בין כל הקשרים שתיארת- הוא בעצם חוסר שביעות הרצון שלך, מסיבות כאלו ואחרות- חלקן כנראה מאוד מוצדקות. את מרגישה שהיו לך 2 קשרים שהיו יכולים להסתיים אחרת- אם את היית פועלת אחרת.

אני מבינה שיש לך איזו נטיה להסתכל על מה שאין, או- במילים אחרות- להיות יותר שיפוטית או ביקורתית כלפי מי שנמצא איתך בקשר. את "מאמללת" אותם כדברייך ונמאס להם והם חותכים. אם כן, וזהו דפוס שאת מזהה אותו כדפוס קבוע במערכות יחסים- עשית את חצי הדרך לפיתרון. את מפחדת, כי נושפת בעורפך בת הדודה שלך בת 42 שעד כה היא לבד מסיבותיה... אבל להרגשתי לא נראה שאת הולכת "לסיים" כמוה, כי כרגע את נמצאת באיזושהי נקודת תפנית מאוד משמעותית בחייך- את מבינה, ומתחילה לזהות, שיש אולי חלקים שלך, שאפשר לעבוד עליהם, לשנות, לתקן- בקשור למערכות יחסים. ככל שתחשבי על ה"להישאר לבד" המקום הזה יגדל, כיוון שאת נותנת לו הרבה מקום ובמה בחייך.

אבל אם תקראי שוב את הודעתך פה, ותשימי לב בין השורות- תגלי שאת כבר בדרך לשינוי. מה בדיוק לשנות- אולי להסתכל על הקשרים במשקפיים פחות ביקורתיות, אולי להסתכל עלייך שעל מישהי שמסוגלת להתמודד עם פערים בזוגיות, ומסוגלת לעבוד יחד עם בן הזוג על בעיה זו או אחרת, ולאו דווקא לצפות שזה יקרה מאליו או לחילופין שיגיע האביר על הסוס הלבן- ולא יהיה כלום לשנות בו..

אני מאמינה שאם תמשיכי לבדוק עם עצמך מה בדיוק מפריע לך, איך בדיוק פעלת ומה גרם לקשרים להסתיים- תצליחי גם לשנות את הגישה ולפיכך תוכלי לגלות שאת מסוגלת להחזיק קשר- כי מה בעצם גורם לקשר להימשך, אם נהיה פשטניים? היכולת האדירה לעבוד על בעיות (במילה אחת- תקשורת), לעצור כשיש בעיה ולא לטאטא אותה, ולהיות מודעת לעצמך - כפי שתיארת פה.

אני מקוה שנתתי לך מעט חומר למחשבה ואם תרצי עוד הכוונה או הסבר אשמח.

יעל יקירתי,

ממה שקראתי יש תחושה שלא באמת הטקס הוא זה שמרתיע אותך, אולי ישנה סיבה אחרת שקצת קשה לך להתמודד עימה.

אם המבוכה היא מהמסיבה הגדולה ומכמות המוזמנים, הרי שלזה יש פיתרון- אני בעצמי התחתנתי בבית הכנסת עם כמות מצומצמת ביותר של מוזמנים.

אם המבוכה היא מהטקס- הרי שאת לא מאמינה במוסד הרבנות שזה בסדר אך חשוב ששניכם תהיו בעלי דיעה אחת בנושא.

אני חושבת שגילך הוא מספיק בוגר להחליט האם הוא האחד בשבילך.... במיוחד שאתם כבר מקיימים חיים משותפים לא מעט זמן, ואם התשובה היא כן שהוא האחד עבורך אני לא מוצאת לנכון לחשוש מהחתונה. אלא אם כן התוודעת לזוגיות לא מוצלחת שיכול להיות מונעת ממך להתקדם הלאה.


חשוב לציין! אל תחפשי אישורים מאף אחד- העיקר הוא שתהיי שלמה עם עצמך....

בהצלחה!