פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום נאור,

בזוגיות אין לנו ברירה אלא גם להיות קשובים למה שבן הזוג צריך מאיתנו. לפעמים זה קירבה, לפעמים זה ריחוק. כדי לברר עם עצמה האם באמת היא יכולה ורוצה להישאר בקשר הזה וכדי לבחון את הרגשות שלה - היא צריכה הפסקה. ויש לכבד אותה על כך, למרות הקושי והחשש שהיא באמת תעזוב.

נסה לחשוב על זה כך- האם היית רוצה שתישאר איתך מישהי שאינה שלמה עם הקשר? הרי זוגיות טובה חייבת להיות מושתתת על כך ששני בני הזוג "בעד" הקשר, מרגישים בו טוב והרגשות שם חזקים. אם היא צריכה לבדוק- טוב שתיתן לה את הזמן לכך וחשוב שלא "תפריע" לה לחשוב, כדי שהיא תחזור עם תשובה שלמה וברורה אליך.

אין "איך" להחזיר אותה אליך.. לצערי זה לא קסם. רגשות הם דבר מורכב, ויש לכבד אותה על החלטתה, ובינתיים למשל, כדי להפיג את הקושי, אפשר לכתוב לה מכתב, מה עובר עליך בתקופה הזאת, לכתוב לה מה אתה חש ואיך אתה רואה את הקשר, ושאתה מוכן לשמוע ולנסות לשפר (אם כך אתה חושב כמובן).

אני שוב חוזרת על המסקנה שעדיף קשר עם מישהי שהיא משקיעה בו, רוצה להשקיע ורואה את עצמה איתך, מאשר מישהי שהיא "חצי" או לא שלמה לחלוטין.

אבירם שלום,

ממה שאתה מעלה ניכר שאתה פגוע מהקשר הרומני - האינטרנטי עם הבחור מהעבר שהסתירה ממך, אולם ניכר שיש כאן פגיעה נוספת, רצון של אשתך לסיום הנישואין ואני מעלה כאן שאלה מה אתה מרגיש עם זה?

איך היה הקשר ביניכם במהלך שלושת שנות הנישואין?

איך הייתה התקופה טרם נישאתם?

מהן הסיבות שהיא מציינת שרוצה לסיים את הקשר?

עולות כאן מספר שאלות חשובות, אתה מוזמן כמובן להרחיב עליהן ואתייחס בהמשך.

אני בהחלט מבינה את רגשותייך לגבי התקרבות ליום נישואין והרגשות בוודאי יותר מודגשות ביום שמציין את נישואיכם.

אני חושבת שהשאלה היא מעבר לציון יום ספציפי זה, אלא על התבוננות על מה קורה לכם בקשר.

אני מבינה ממה שאתה מעלה שאתם ממשיכים בטיפול זוגי?

אתה מעלה איך תקשורת מועילה למצבים כמו פגיעה באמון ועוד.

בטיפול זוגי עובדים על תקשורת כיוון שתקשורת הינה אבן יסוד בזוגיות.

פעמים רבות זוגות רבים בגלל ליקויים בתקשורת, אי הבנות, תקשורת הרסנית ועוד.

בסיס של היכולת לשוחח באופן בונה האחד עם השנייה, היא חשובה מאד לזוגיות.

היכולת לשתף - מה אני מרגיש בקשר? מה עושה לי מצב כזה? מה עושה לי מצב אחר? ועוד ועוד דברים שקורים בתוך זוגיות.

הזוגיות מכילה הרבה מאד תקשורת, מילולית, אינטימית ועוד.

אני מבינה ממה שאתה מעלה שאתה מרגיש כעת מבולבל ואני מסכימה עם מה שציינת של לא לקבל החלטה ממקום פזיז (כגון "בגידה נגדית" או מיד להתגרש)
וזה נכון שעם כל הכאב, תמיד אפשר להיפרד. ולעיתים לדעת שעשיתם מאמץ למען הקשר - עשוי לעזור לתהליך.

לדעתי, יש כאן מקום לקבל החלטה מושכלת, ממקום חזק שלך, לא ממקום של "אגו"
ואת המקום החזק הזה אפשר לטפח בטיפול זוגי ואם תראה שהוא לא מתקדם ואשתך נחושה בדעתה ואינה מעוניינת להמשיך, ניתן להמשיך בטיפול פרטני ולעבוד לבד ולחזק את עצמך שזה תמיד תהליך חיובי, אשר אפשר להיבנות ממנו בין אם להתבונן מה קורה במערכת הזוגית (שאני מעריכה שאתם עושים בטיפול הזוגי) ובין אם בכל תחום בחיים ויתכן ותכנים חשובים כן יעלו בטיפול הזוגי לעבודה משותפת.


מאחלת לך בהצלחה,

הסיפור העיקרי זה הילדים. אם אין, אתה חייב לחתוך:
1. היא לא רוצה אותך
2. היא בגדה ואת האמון לעולם לא תשקם
3. היא תבגוד שוב ואז יהיו ילדים וזה פי אלף יותר קשה.

אם יש ילדים - תנסה לשקם.
סמוך עלי, אין חכם כבעל ניסיון.

נאבדת בקשר שלום,

לעיתים בזוגיות מרגישים: אכזבה, תסכול, חוסר הבנה, צרכים שונים שלא תמיד הצד השני מודע אליהן וחשוב להעביר אותם לצד השני, קרי, לבעלך, בצורה שהוא יוכל להבין מה את חווה, מה חשוב לך, למה את זקוקה.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה שהיא חשובה ופעמים רבות זוגות עלולים להגיע למקומות פחות נעימים:

תקשורת שאינה בונה
האשמות
הטחות האחד כלפי השני/ה

ואז נוצר מצב שהצד השני אולי שומע אך לא מקשיב וכאן יש הבדל משמעותי, כיוון בהקשבה יש אלמנט של תפיסת תוכן מה שנאמר, קליטה שלו, משהו אקטיבי יותר מ"שמיעה של מה שנאמר" ואת זה אנחנו רוצים להשיג בזוגיות.

בוודאי שהדברים אינם אוטומטיים ואף אחד אינו מושלם ולעיתים אנשים מוצפים וכועסים ועוד כהנה וכהנה.

מה בכל זאת הייתי ממליצה לך? יש מקום לבדוק מדוע בעלך תופס אמירות שלך כביקרות ואיך אפשר להפוך אותן לא לביקורתיות, אם כי למה את זקוקה בתוך הזוגיות, בתוך ההורות שלו, בתוך משק הבית וכו'.. לא רק בדוגמאות שנתת, אלא בכלל אם זה קורה בקשר בעוד מצבים.

כאן אנו הופכים את ה"שלילי" ל"חיובי ובונה".

ממליצה לשוחח אתו באופן רגוע כששניכם נינוחים. להחמיא לו על דברים שאת כן מעריכה אצלו. לומר לו מה את מרגישה שאת כן זקוקה (כמו הדוגמאות שנתת כאן) להזמין אותו לומר ולשתף אם הוא זקוק למשהו.

לדבר הדדיות בזוגיות. הוא יבין יותר את רגשותייך.

השפה "אני מרגישה" , "לי יעזור" ,"אני אודה לך אם" מיטיבה יותר מאשר "אתה לא עושה מספיק" ,"לא אכפת לך" וכו'.. (נותנת דוגמאות כלליות). וכמובן הפוך...

מאחלת לך ולבנך רפואה שלמה ושתצליחו לפתור את אי ההבנות בקשר לתקשורת טובה.

בברכה,

תמר שלום,

טוב לזהות מה הבחור הזה גורם לך להרגיש?
לאן הוא לוקח אותך במחשבותייך? ברגשותייך?
במה שאת חווה?

את מתארת מצב שהיו כל מיני סיטואציות שיכלתם להיפגש אבל לא יצא ונשמע שאת מהרהרת האם זה קשר שהוא מפוספס? ואולי שם את מרגישה "משהו לא סגור" והאם צריך לעשות משהו נוסף על מנת לדעת שזה לכאן או לכאן.

אני אחלק את תשובתי,

מצד אחד, יתכן ויש כאן עניין של עיתוי ויש שאלה האם היום יש מוכנות, בשלות ורצון לקשר? אפשר לבחון את זה מולו.

שנית, באם לא, חשוב שלא תהיי במקום של מחשבה, הרגשה (הכוונה, שההרגשה לא תנהל אותך) שהוא כל פעם ירחף שם וזה מה שימנע ממך היכרות או מימוש קשר עם בני זוג פוטנציאלים טובים אשר עשויים להתאים לך.

אז חלק אחד זה באמת לעשות מעין "סגירה" האם יש כאן סיכוי וחלק אחר הוא אם אין, החלק המשחרר, החלק שיש עוד אפשרויות, עוד התפתחויות, גם עם בני זוג אחרים שאת יכולה לחוות איתם אהבה, הדדיות ועוד.. כמו שיש בקשרים.

מאחלת לך הצלחה.

את מה שאת עוברת.
אשמח לשוחח איתך, יש לך מייל?

אז האם זה נורמלי שאני לא רוצה בגיל כזה אהבה???על מין אני כן חושבת...אבל זוגיות,אהבה ..לא.

התשובה היא כן! את נורמאלית בהחלט - המחשבות שלך טבעיות בפרט לגיל הזה, את כבר לא ילדה ומן הסתם יש לך רצונות ושאיפות משלך ואת לא רואה איך זה מסתדר כשתצטרכי לחלוק את חייך עם אדם נוסף יהיה אשר יהיה,
אבל יש לי בשורה טובה בשבילך - זוגיות טובה אמורה לשדרג ולשפר לך את החיים ולהעצים את האישיות שלך!
כשיגיע הזמן והוא יגיע...תרגישי שאת הולכת להרוויח מהקשר הזוגי ואז יהיה לך יותר קל לדלג ולהעביר את כל החששות וממצב של חשש להיכשל תמצאי את עצמך אומרת "איך" ו"מה" אני עושה כדי להצליח.
בהצלחה

שלום וסליחה על העיכוב,

אני דווקא כן חושבת שצריך לשאול שאלה- מדוע אינך מרגישה צורך כזה. האם יש חשש ופחד סביב הנושא? מה המודל הזוגי שגדלת עליו? האם זהו מודל של "כישלון" בעינייך ולכן את חוששת להיכשל? בנוסף, איך את תופסת קירבה, חיבה, אהבה? האם את חשה כי זה עלול להחריב לך את הפרטיות..? את הגבולות?

אני ממליצה לבחון עם עצמך את השאלות האלה, ולבדוק האם את באמת חוששת ממשהו, או שפשוט זה לא הזמן וכמו שבני אומר - תני לזה את הזמן. כי זאת גם אופציה - רק חשוב לשלול גם אופציות אחרות.


בהצלחה רבה,

העניין שגם אני לא מרגישה בצורך "להיות עם בן זוג" אפילו לא באופן ממוסד. בגיל כזה אנשים חושבים על אהבה ולהיות עם מישהו, בדרך כלל אם אני לא טועה
אז אני לא חושבת שאני רוצה, וגם יש תמיד פחד ..המודל הזוגי שגדלתי עליו הוא כשלון מוחלט, שבעיקר נגרם בגלל אמא..זה מה שיותר מפחיד אותי "שיהיה לי את הטבע שלה"
מה הכוונה בלהחריב את הפרטיות?

הי שוב,

אתחיל מהסוף- "להחריב את הפרטיות", התכוונתי, שיש בינינו אנשים שכ"כ חשוב להם האינדיבידואל שלהם והזהות העצמית שלהם, שאינם רוצים קשר, כי בתוך קשר אתה חייב לתת מעצמך, לוותר על הרצונות שלך, לראות את האחר ואין תמיד מספיק "מקום" רגשי לחלוק את החיים עם עוד מישהו. לזה התכוונתי.

מעבר לזה, לגבי מה שכתבת: הכישלון ההוא שאת מדברת עליו והחשש לא להיות כמו אמא שלך עם הטבע שלה וההתנהלות שלה- זה ה"בינגו" שלנו בסיפור. כי אין מצב שההתנהלות והדפוסים שלה שאת חווית כילדה, כנערה, כמתבגרת וכיום כאשה- לא משפיעים על ההחלטות שלך. כולנו מושפעים ממה שראינו אצל ההורים שלנו, כולנו. זה לא פוסח וזה טבעי שתחששי כ"כ. זה ברור שתנסי להגן על עצמך ולא להיות בקשר, כאשר כל קונוטציה לזוגיות מעוררת בך תחושות ומחשבות על כישלון ועל רצון לברוח מדפוסים שגדלת עליהם.

ולשורה התחתונה- אני לא חושבת שניתן לעשות הוקוס פוקוס ולגרום לך פתאום להיות בקשר. כמובן שזהו תהליך שאת צריכה לעשות עם עצמך. מספר דברים:
1. לברר עם עצמך אם את בכלל רוצה להיות במקום כזה, של "לרצות קשר", מתאים לך להיות במקום הזה? מפריע לך שאינך רוצה קשר? יפריע לך בהמשך להיות בלי זוגיות? (אני בכוונה שואלת וזה לא מובן מאליו שכולנו רוצים זוגיות, לא).

2. אם את רוצה לעשות תהליך לשם- הוא צריך להיות בתוך טיפול פרטני עם איש מקצוע. פסיכולוגית או פסיכותרפיסטית שיכולה לעזור לך לנסות לבדוק מה בדיוק החשש ואיך ניתן בכל זאת להביא אותך לנקודה שאת רוצה להגיע אליה (שוב, אם בכלל).

אני חושבת שהשאלה שלך "אם זה נורמלי" היא השאלה שהגעת איתה לכאן, לתכתובת הזאת, ועליה את זקוקה לתשובה. בטיפול את תוכלי להבין למה עבורך, עבור עצמך, זה טבעי ונורמלי שתחושי כך- בהתחבר לילדות שלך ולדפוסים שגדלת עליהם. בטיפול תוכלי לקבל הכלה והצדקה לרגשות שלך ולא לחוש כ"כ חריגה. עם זאת, גם לקבל כלים בטיפול להתמודד עם המצוקות האלה "בשטח", בעולם האמיתי- ולכן יש צורך בתיווך הזה של איש מקצוע.

מאחלת לך הרבה בהצלחה, אני בטוחה שתמצאי את הדרך הנכונה,

העניין הזה, אבל בכל זאת אני מתלבטת.
לא מרגישה ממש בנוח ללכת..
מבחינת עלויות, אם אני חברה במכבי..זה אמור לעלות משהו?צריך הפניה כלשהי?

המון תודה לך על התשובות

הי,

קודם כל תתפלאי כמה אנשים הולכים.. אין מה לחשוש וזאת מתנה אדירה לעצמך. אמנם לא קל להתמודד עם דפוסים שלנו, וכמובן עם מה שהילדות מעלה. אבל אם תזכרי שזה עתיד לעזור לך להבין את עצמך - את לא תאמיני איזו מתנה אדירה זאת וכמה זה יקדם אותך.

לגבי מכבי, אני לא יודעת. אשמח אם טלי תענה לגבי טיפולים מסובסדים. לא חושבת שצריך הפניה.. טלי, אשמח להתייחסותך.

בהצלחה רבה,

KOKA שלום,

בהמשך למענה שעדי נתנה לך, אני אתייחס לאפשרויות של טיפול מסובסד.

חשוב לי לציין שקראתי את השרשור על מנת להבין את המקרה כדי לתת מענה במישור הזה.

אני מסכימה עם עדי לגבי כך שטיפול הוא מתנה לחיים. היום טיפול הוא מאד מקובל, אנשי טיפול גם הם הלכו/הולכים לטיפול (על מנת להבין מה מתרחש בעולמם ולחוות מה זה להיות "בצד השני" וכן לכל אדם יש על מה לעבוד ומה לעבד.....)

כך שזה נורמטיבי ואך רצוי ומומלץ תמיד להתפתח בשיחות טיפוליות וניתן רק להרוויח מהן.

איפה אפשר לקבל טיפולים מסובסדים?

ציינת שאת חברה במכבי -

יש אפשרות של מימון טיפולים דרך מכבי לדעתי בעלות של כ- 160 ₪ לפגישה. (יש מטפלים מצוינים). חשוב כמובן אמון וחיבור למטפל/ת.

שמעתי לאחרונה שניתן לקבל טיפול ב"עמך" מה שהיה פתוח לניצולי שואה, כיום פתוח לקהל הרחב.

מאמינה שיש מקומו נוספים שאפשר לבדוק במנועי חיפוש.

עוד שאלה שאשאל אותך על מנת להציע לך מקום נוסף, אך צריך לענות על קריטריונים מסוימים.

כתבת משהו על דפוסים של אימא שאת חוששת ממה שחווית בבית.
האם אימא התמודדה/מתמודדת עם סוגיה נפשית כלשהי? ואם כן מהי?

אם התשובה חיובית ישנה אופציה נוספת שנפתחת.

במידה וכן השיבי לי ואתן לך מענה היכן ניתן עוד לקבל טיפול בסבסוד.

בברכה,

מניה דפרסיה . היא "קיבלה" אותה מסבתא שלי
אני מאמינה וכמעט בטוחה שההתנהגות של אמא שלי לא נובעת מהמחלה שלה, גם היום שהיא מטופלת על ידי כדורים והיא יציבה בהתנהגותה, עדיין אני רואה דפוס ההתנהגות שלה שאני לא מאמינה שהכדורים או המחלה השפיעו

גם כאשר יצא לי לדבר עם אבא שלי, הוא אמר שגם לפני שהתפרצה המחלה היה לה דפוס התנהגות כזה...אני מאמינה לאבא שלי, למען האמת.
זו אגב עוד סיבה שאני פוחדת מזוגיות, הפחד להיות עם המחלה(חס וחלילה)...ביחד עם עוד מישהו, ואיך זה ישפיע על חיי שנינו

KOKA שלום,

התמודדות עם אימא אשר יש לה התמודדות עם מחלה נפשית אינה פשוטה כלל.

עפ"י מה שתיארת לעדי ומה שאת מתארת כאן, זה מאד טבעי שיש חששות בכלל ומזוגיות בפרט בחיים לצד אם מתמודדת וסבתא מתמודדת עם מחלה נפשית.

יתכן ועולות דאגות - האם אהיה כמו אימא (התנהגות, אופי), דברים שאת "סוחבת" אתך מהעבר, ההווה שחשוב לעבד, איך לשוחח עם בן זוג פוטנציאלי? אין להשלים עם זה בעצמי? (אני מעט מתארת את "הקול שלך" שעשוי להיות קיים) ובוודאי יש שם מקום לעבודה בטיפול, לצד כל התמודדות בחיים בכלל ולקבל את הכילים האלו להתחזקות.

לעיתים לא תמיד יודעים מה ההתנהגות הקשורה למחלה ומה קשור יותר למשהו אישיותי/קווי אופי/התנהגות כללית ולאיש מקצוע יהיה קל יותר להבין.

ממה שהעלית נפתחת בפנייך אופציה נוספת לטיפול מסובסד.

עמותת "אנוש"- העמותה הישראלית לבריאות הנפש נותנת גם שירות יעוץ, תמיכה וטיפול למשפחות. ניתן לפנות לשירות ואין כל צורך בהפניה.

אני מצרפת לך קישור - יש מקומות שבהם הייעוץ מסובסד (עלות מופחתת מקופ"ח) ויש מקומות שאין עלות אך מס' המפגשים יותר מוגבל ויש אופציות לדברים נוספים (את תוכלי לקרוא בלינק המצורף).

www.enosh.org.il

ראי מה מתאים לך, עפ"י אזור המגורים שלך.

אם את רוצה לעשות תהליך טיפולי פרטני, הייתי ממליצה על השירות המסובסד.

מאחלת לך הרבה הצלחה וטוב,

נפשית
מאחר ולאמא שלי יש מגבלה נפשית, זה אמור להנתן גם לי?
אני שואלת הרבה שאלות לפני שאני מתקשרת, כן

הסתדרתי
תודה

KOKA שלום,

אכן כן, יש שירותים בעמותה שמיועדים לבעלי מגבלה נפשית ויש שירותים שניתנים למשפחות שלהם - רובריקה נפרדת (=את).

אני כיוונתי אותך לשירות המשפחות, שאותו מקבל בן המשפחה שיש לו אדם במשפחתו המתמודד עם בעיה נפשית (אם/אב, אח/ות, בן/בת וכו'..)

כך שאת יכולה לפנות לעמותה זו ולקבל שם טיפול מסובסד כבת משפחה לאם מתמודדת עם מחלה.

ראי קטגוריות משפחות.

בהצלחה,

לי להעלות הקישור

כתבי במנוע חיפוש "גוגל" - אנוש ואז תפתחי את "אנוש העמותה הישראלית לבריאות הנפש" ומשם תמצאי את קטגורית המשפחות בסרגל מימין.

בהצלחה,

שלי

שלום רב
נראה משאלתך שאת מתייסרת מאד בחיים כאלו וגם מן הסתם נוסף על זה גם ייסורי מצפון, אבל לפני גירושין כדאי למקסם את כל האפשריות אולי בכל זאת יש אפשרות להמשיך בפרט כשיש בנות בבית, לכן אני מציע לך ללכת לטיפול וייעוץ זוגי יתכן מאד שיש לו בעיה ולא יודע איך משאירים מרחב אישי לבת הזוג ויתכן גם שיש לך בעיה איך לקבל אותו , ובייעוץ זוגי אפשר לעלות על הרבה דברים שאת לא חושבת כלל עליהן.

המון הצלחה
יואל בוקשפן
יו"ר מכון "יש עתיד"
1599525000

מתנצלת על העיכוב.

הי שלי,

אני לא רוצה לחרוץ גורלות ואני בטח לא בעד לפרק את התא המשפחתי לפני שמנסים הכל, אבל נראה שיהיה קשה מאוד להמשיך מערכת יחסים כזאת. היא לא הוגנת כלפיו, לא כלפייך ולא כלפי הילדים.

מה שכן הייתי מנסה דווקא ללכת על טיפול פרטני, אולי בכל זאת לבדוק האם יש בסיס מסוים שכן יכול לעזור, ולהתחיל משם - לברר מול עצמך למה אינך נמשכת אליו ומה בכל זאת השאיר אותך שנים בקשר. בכל זאת- את נשואה הרבה זמן ואולי לא רק מטעמי "הוא יהיה אבא נפלא", כך אני רוצה להאמין.

אני דוגלת בכך שלא מפרקים עד שלא ממצים את כל הניסיונות. אבל כשאין אהבה, וכשאין משיכה- זה יכול להיות מאוד קשה. יהיה כדאי לחשוב לעומק לגבי 2 האפשרויות העומדות בפנייך, להמשיך להתייעץ עם הקרובים לך ולבחון את הדברים לאט. בד בבד, לנסות לברר מול עצמך האם בכל זאת יש משהו את יכולה "להתחיל" ממנו ולאהוב אותו, למרות הכל.

שלום נלי,

מספר דברים:

1. יתכן וצריך להיפגש עוד פעם פעמיים, לבדוק יותר לעומק את הדברים. לפעמים האדם הכי פחות מתאים מתגלה כבעל אופי מדהים ואיתו מגיעה המשיכה... לא הייתי פוסלת על סמך טישרט ונעלי ספורט, לא כי זה שטחי, אלא כי זה לא מספיק "טוב" כדי לפסול אותו. אני מניחה שהמשיכה או חוסר המשיכה יכולים להיות פועל יוצא, בהיבט הזה ובדייט ראשון, של ה"שוק" הזה שחווית ופחות היית פנויה לכל היתר. זה טבעי בדייט ראשון.

2. לגבי מראה: את צודקת, וזה חשוב. אבל לא לגמרי. מראה הוא אלמנט שלפעמים ניתן לשנות אותו. כלומר, לפעמים מגיעים אלינו הנשים, הגברים האלה, שאת יכולה להגיד מילה או לכוון או אפילו ללכת ולקנות איתו בגדים, והם יראו כמעט כמו שאת רוצה. יש פעמים שזה גם לא ילך. מה שאני אומרת הוא שככל שהקשר מתהדק, יש יותר סיכוי גם להביע את מה שאת רוצה במישור הזה של "איך אני רוצה שהגבר שלי יראה" ולכוון אותו לשם. אם יש מזל - גם הוא ירצה בכך.

3. בררנות: נשמע שאת מעט בררנית ואולי חוששת, אך זה טבעי. את צעירה ובהחלט מותר לך לבחור, להתלבט, לא לבחור בכלל, להמשיך לנסות, כל אופציה שתבחרי.. "את עוד צעירה", וזה אכן כך. מצד שני, ככל שנהיה בררנים יותר, ככה נפספס "אנשים טובים באמצע הדרך".. ואולי שווה כן להתעכב עליהם. אני חושבת שהמשוואה צריכה להיות כך- אם לא נגעלת ממנו, ואם סה"כ היה לך כיף לדבר איתו- לא תפסידי כלום אם תקיימי איתו עוד מפגש או שניים.

הייתי רוצה שתקחי לך לאתגר, כן לתת צ'אנסים לקשרים שלך ולהתמודד עם בעיות וקונפליקטים לפני שאת מצהירה כי "הוא לא מתאים". אכן יתכן והוא לא מתאים- אבל בגלל שנגעת בנקודה של בררנות , הייתי מנסה בכל זאת לברר (את עם עצמך) מה קורה לך ברגע שאת נתקלת באמירה או בהתנהגות שלא נראית לך- האם אפשר לדון ולקיים שיח על מה שלא מוצא חן בעינייך? מנגד, האם את יכולה לעבוד על עצמך ובכל זאת להכיל את השוני מול מי שנמצא איתך?

בברכת הצלחה,

מיכל שלוום,

אני מבינה מאד את רגשותייך.
אני לא חושבת שזה נובע מילדותיות, אם כי משינוי לא קטן באורח חיים שהייתם רגילים אליו, אשר משפיע על היחסים הזוגיים שלכם.

לעיתים, כאשר חל שינוי אצל אחד מבני הזוג וזה יכול להיות גם מבחינה תעסוקתית - קריירה כמו בדוגמה שאת מעלה כאן, זה עשוי להשפיע על מאזן היחסים הזוגיים ולשנות את ההומאוסטאזיס (=האיזון) שהיה בתא הזוגי והמשפחתי לפני כן ומצריך איזושהי התארגנות מחדש.

נשמע שיש לך בעל שאכפת לו מהקשר, שדאג לחזר, להראות לך את האכפתיות שלו, את חשיבות הקשר בעיניו וזה בהחלט ראוי וטוב והתחתנת מאהבה.

כיום, חלק מהמצב הזוגי במקום שונה, כיוון שהוא פתח עסק עצמאי שכנראה דורש ממנו, לפחות בתחילת הדרך, השקעה לא מבוטלת של זמן ומשאבים (אובייקטיבית) וזה בא על חשבון דברים שהיו לכם בעבר בתקופה שהוא עבד בעבודה אחרת (כשכיר?)

מחד, טמונה בכך יכולת התקדמות שלו, מציאת משמעות שלו בעבודה וכן עבור שניכם בהיבטים שונים בהווה ובעתיד (סיפוק, משמעות, פיננסים). מאידך, חשוב כמובן לתת את הדעת כיצד כל המהלך הזה, השינוי הזה, משפיע כיום על היחסים הזוגיים שלכם, כיצד ניתן לדבר ביניכם את מה שאתם מרגישים בתוך הקשר עם השינוי הזה ואיך ניתן למצוא בתוך כל הסדר החדש, זמן איכות זוגי ומשפחתי.

איך ניתן להמשיך?

ראשית, לא נשמע מדברייך שאת קטנונית או בעלת ראיה ילדותית אלא באמת מנסה להסתגל למצב חדש וברור שהוא דורש "ארגון" מחדש כמו כל שינוי שקורה בתוך קשר.
(ולראיה, הצעת טיפול זוגי, זה בא ממקום של אכפתיות ובגרות, לא ילדותיות).

שנית, הייתי ממליצה לכם, על מנת שלא תהיה תקשורת "מקוטעת" ביניכם ושבאמת תבינו אחד את השנייה, לקיים שיחה הדדית, בה אתם יכולים לשוחח בפתיחות, ללא שיפוטיות, תוך הבנה של שינוי המצב, מה הוא מרגיש, מה את מרגישה, תוך אמפטיה אחד כלפי השנייה (היכולת להיכנס ל"נעליו" של השני). בטון מזמין, בונה, מאפשר, פותח.

מכאן לראות האם אתם יכולים לבנות משהו בתוך המצב החדש שנוצר.

מהי מידת הגמישות שיש לבעלך בעבודה?.

האם יש ערבים בהם יכול לחזור מוקדם ותקדישו ערב זוגי לעצמכם בלבד?
האם בהמשך תרצי בהמשך לשלב את בנכם במסגרת ולצאת גם את לתעסוקה? אולי תרגישי גם שאת מכירה אנשים, עובדת, לומדת (כל עיסוק שהוא אשר מכניס אותך למסגרת שפותחת אותך גם לעולם מעניין ומעשיר שלך) ועוד ועוד..

חשוב לשוחח על כל הדברים האלו בפתיחות ביניכם.

אני מאמינה שאם יש לכם קשר טוב שמושתת על זוגיות טובה, תצליחו לעבור את השלב הזה וגם אם יהיו קשיים, תמיד אפשר ללוות בטיפול זוגי סביב מספר סוגיות.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה בדרככם,

מבולבלת שלום,

ראשית, אני חושבת שזה חשוב וטוב ומראה על מודעות שלכם שאתם נמצאים בטיפול זוגי.

ניכר ממה שאת מעלה שיש תקופה לא פשוטה שעוברת עליכם בהיבט התעסוקתי של בעלך (תקופה ללא עבודה) ושלך (את מתארת אווירה לא טובה בעבודה?).
אפשר לחשוב האם ואיך יש מקום לעשות שינויים במקום הזה.

כל הדברים שבני זוג עוברים בחיים, משפיעים על מערכת היחסים הזוגית. זה מאד מובן ומה שחושב כאן, הוא ליצור את אותו דיאלוג ביניכם, כך שתוכלו את מה שאתם מרגישים, בין אם מה שקורה לכם ברגשות ובמחשבות ובעולם שלכם מחוץ לזוגיות (כל אחד ואחת עם התמודדויותיו) וכן מה שקורה בתוך הזוגיות, שיש לכך מקום מאד חשוב בחיזוק הקשר.

ניכר שעבר עליכם משהו באובדן ההיריון שלא היה מתוכנן אך יכול להיחוות כאובדן, על אף ש"הגיע" בעיתוי פחות מתאים לשניכם.

יש בהחלט מקום לעבוד על נקודה זו בטיפול הזוגי.
באשר לאותו אדם שיש לך איתו קשר מקצועי, הוא כנראה בא "לאותת" מה חסר שם בבית, מה היית עוד רוצה בזוגיות. יתכן משהו בתקופה שבעלך עוד מחפש את מקום התעסוקה שלו, יתכן ודברים נוספים.

התקופה שאתם מצליחים להתקרב אחד לשני הוא לאו דווקא "טאטוא" של בעיות ואני בהחלט מבינה למה כוונתך, את מאד רוצה פתרון.

כאן הייתי שמה למטרה דווקא כן לשים "הכל על השולחן" בטיפול הזוגי. כולל אותן רגשות שיש לך, אותן חששות שיש לך, שהן כל כך טבעיות. וזה כולל תכנון ההיריון, מה את מרגישה שם, מה בעלך מרגיש שם, מה אתם רוצים לגבי המשך. איך אפשר להיות שם אחד למען השני לגבי תחומים בנישואין כמו גם תחום התעסוקה.

כולל יעוץ אם צריך (יש אנשים שמומחים בנושאי יעוץ תעסוקתי, קו"ח ועוד...)
כולל לבדוק בדיוק היכן המקומות שקשים לכם היום והיכן המקומות שהייתם רוצים להתפתח אליהם היום בנישואין שלכם.

אני מאמינה שאם תגיעו לכנות ולהדדיות כזאת בטיפול הזוגי, יהיה לך פחות צורך באותו פלירטוט מאותו בחור, כי תביני שהקשר האמיתי הוא מבעלך.

כמובן חשוב לדבר על כל מה שמרגישים, מה שעולה, מה שאמיתי, הוא הכי נכון לעבודה הזוגית.

חשוב מעט להרפות מהחשש שיש עוד מה לטפל.. כי זה לאו דווקא אומר שהזוגיות במקום של "הידרדרות" אולי נהפוך הוא? אולי הזוגיות במקום של התחזקות? של הבנה שזקוקים לעזרה ואתם עושים הכל על מנת לקבל אותה וזה ממקום של חוזק? וכמה שייקח התהליך אתם עוברים את התהליך תוך כדי הטיפול?


אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,

זה טבעי שבעלך ירצה לעבוד על הקשר ביניכם, כולל האינטימיות, בטרם קבלת החלטות כמו היריון נוסף ועוד..

וכן מה שתיארת את הרצון שלו להתקרב אליך ברמות השונות.

אני מאמינה שזה תהליך התפתחותי יפה ואותו יש גם להביא לטיפול הזוגי ולראות מה כל אחד מכם מרגיש שם.. מה הציפיות של כל אחד ואחת מכם ועוד...

הרבה הצלחה,

שלום לילך,

ראשית אני יכולה להבין את התסכול שלך, בד"כ כשיש חילוקי דעות סביב הילד, הרבה יותר קשה בעיקר לילד- לפעול נכון. כלומר- איפה שאתם חלוקים, לבטח שם הילד חש שיש בעיה ולכן אני גם לא חושבת שכרגע יהיה נכון לשלוח אותו החוצה ללילה- כל עוד אתם לא שלמים עם זה (את או בעלך).

לגבי העינין הזוגי וחילוקי הדעות- ברור שבעלך מושפע השפעה מסוימת מההורים שלו, והוא זה שצריך להסביר להם כי אתם (בדגש על אתם, לשדר משהו אחיד) חושבים שזה מוקדם מדי. יש לשוחח עם בעלך ולהסביר לו הגיונית למה כרגע אינך שלמה עם זה- להסביר לו על גיל שנתיים, להסביר לו על חרדת נטישה, על השינויים של הגיל הזה. ובוודאי להגיד לו שעוד תקופה בהחלט ניתן לשקול את זה.

מעבר לכך, חשוב שתעבדי עם עצמך גם על העינין של "לשחרר". אני בטוחה שכהורים אנחנו עושים ונעשה הרבה טעויות, אך חשוב לזכור שאם הילד לא יחווה חוויות, גם כאלה, איך "נכשיר" אותו לעצמאות? ולכן אני אומרת שמקביל לכך שיש לחכות עד שתגשרו על הפער- יש גם לזכור את הנקודה הזאת. יש גם לחדד בפני בעלך שאתם צריכים להיות אחידים הן כלפי הילד והן כלפי הסביבה, גם ההורים.

אפשר בנוסף לחשוב על רעיון ביניים- למשל, יום כיף שלם אצל סבא וסבתא, ולקחת אותו בערב. ולאט לאט להרגיל אותו לכך.

בהצלחה רבה,

שלום אביהו,

עצם כך שהנושא מפריע לה זאת כבר חדשה טובה. יש לברר איתה האם היא מוכנה לגשת לטיפול והאם היא מבינה כי יש לך קושי רב להתמודד עם סיפור כזה.

אני מסכימה איתך שזה נושא שלא כדאי להעלים ממנו עין, וזה נושא שטוב שהוא "צץ" לפני מיסוד קשר.

לגבי טיפול- להערכתי יהיה כדאי לחפש מטפל דינאמי (קליני) שיש לו גם הכשרה בתחום של מיניות ואינטימיות , כלומר מטפל שהוא גם מטפל מיני. בהנחה ומחפשים משהו ממוקד יותר, ניתן לחשוב על כיוון אחר, של טיפול שנקרא CBT שהוא טיפול התנהגותי, שעובד על חשיבה ועל ניתוב של מחשבות.. אבל פחות עמוק ופחות שורשי, אם כי יש לו הצלחה.

יותר חשוב לברר איתה עד כמה היא רוצה לטפל בזה, וברגע שהיא אכן רוצה- אני מציעה שתיתן לזה הזדמנות רצינית ותראה האם יש שיפור.

במקביל, חשוב לתת לה במה להעלות את הרגשות שלה לגבי חוסר התעסוקה שלך, האם יש לזה השפעה על מידת המשיכה שלה אליך והאם זה למעשה קשור בדרך מסוימת למה שהיא העלתה. לא לחשוש לדבר, כי בד"כ שם הפיתרון.

בהצלחה רבה,

קשה לי להבין את התגובה. אם היא חשפה בפניך דברים כל כך עמוקים, תגיד תודה על האמון שלה בך. כל הכבוד לה. ואני מאמין שיש התחסדות וצביעות בכך שקשה לך לקבל. האם סיפרת אי פעם את כל הפנטזיות שלך? כולן נורמליות? כולן מקובלות? לזוגתך גילית אותן? בקיצור, אין מה לשפוט על פנטזיות ויש להודות על גילוי הלב. תלך עם זה מכאן ואולי תגלה לה גם אתה את מסתרי לבך. אולי זה יעזור לשניכם, כי סודות שנחשפים לשמש, מחווירים. יכול להיות שהעלאת הדברים על פני נשטח תגרום שהם ייעלמו לפחות חלקית. ציפיתי שתגובה מקצועית תדע לומר זאת...

הייתה נטו כי היא האימא הביולוגית וגם כלכלי ( לא לשלם מזונות ) ואין לי רגשות אליה כבר עברתי את זה מזמן וגם נרגע הכעס מסוים על עצם הגירושין וחוסר ניסיון אמיתי באמת לפתור את זה. היחסים ביננו טובים-קורקטים מדברים מסתדרים רק מה שקשור לילדה. אני גם בטוח שהילדה ( 3 ) תשמח אם נחזור.
היא אוהבת את שנינו.

מצד שני אשתי שניה בהריון מה יהיה עם זה? אני לא יכול לבקש ממנה לעשות הפלה. גם אם אבקש היא לא תסכים ( גם שיקול גיל ) וזה רק ירע את המצב שלא כלכך טוב ממילא.
אני לא יודע אם תינוק זה יהיה דבר חכם עכשיו.
יש לי פחד שהיא תמתח את הנישואין ואחרי הלידה תרצה גירושין רק כדי לקבל מזונות או אפילו לא "בכוונת תחילה".
והשכר שלי לא משהו, אם אצטרך לשלם לשני ילדים ממה אחיה?

שאלה כללית שעברה בראש: מישהו יודע האם היא יכולה לחתום שלא תבקש ממני מזונות? האם כזה דבר חוקי?

אני אוהב את אשתי השניה והיא חשובה לי. אנחנו יודעים גם ליהנות ביחד.
הירח דבש כמובן היה מדהים לא רצינו שייגמר. וגם סהכ התקופה אחכ. כמובן שיגרה ימים טובים ימים פחות טובים.
כן ידעתי שמאז הירח דבש פחות יצאנו לבלות מכל מיני סיבות אז ב שבועיים-3 אחרונים המצב השתנה יצאנו לבתי קפה לסרטים. דאגתי גם לתת לה "צומי ופינוק מסז בבית וכו למרות שלא היה מצב רוח וחשק כי לא מרגישה טוב בגלל ההריון ועוד כל מיני לחצים שיש לה שאני יודע מהם ( זה כבר נושא לשרשור אחר ).
היה חשוב לי להראות לה מה אני מרגיש.
גם דאגתי לומר לה שאני אוהב אותה גם הבאתי לה פרחים.

למרות שיש פספוסים אני כן לוקח חלק במטלות אחזקת הבית : נקיון כלים בישול ( לא הצד שלי אבל עוזר בסלט כל ערב ) כביסות פעם הייתי עושה יותר - באמת זה לא יצא לי / לא הסתדר בזמן האחרון.

בשבת האחרונה למשל הייתי צריך לנסוע עם אבא שלי עד הצהריים ( לעזור לו במשהו שקשור לעבודה שלו ) וגם איחרנו חצי שעה לחזור לא באשמתנו כמובן עדכנתי אותה על האיחור.
אבל הפואנטה פה שלא הייתי חייב וגם זו הייתה שבת שבה הבת לא איתי וסוף סוף רציתי שתהיה שבת לשנינו ואמרתי לה זאת והיא אמרה לי שכן אסע.
שחזרתי אחרי שאכלנו למרות שלא היה לה מצב רוח - דאגתי קצת לפנק אותה במסג ראינו TV ואז אחרי שעה לדעתי נרדמתי הייתי עייף הרגשתי זאת ביקשתי שתעיר אותי עוד 30 דק היא אמרה ( לדעתי פרנציפ שאשים שעון חזרתי על זה ביקשתי שתעיר אותי ) כמובן שלא העירה התעוררתי לדעתי אחרי שעה וחצי והיא התרגזה עליי. ואז בערב היה הריב שדובר עליו לפניכן.
מה עוד אפשר לעשות?

דברים נוספים ששכחתי לכתוב שעלו באותה שיחה מצידה שה שגם אמא שלה מדאיגה אותה חולה-לא חשוב פרטים והיא הולכת לבדיקות וכרגע היא הכי חשובה לה לפני הכל ועד שאין תוצאות לראות שזה משהו בר טיפול היא לא תהיה רגועה - אני יכול להבין אהל האם כזו מחשבה מקובלת ?

וגם את הקטע של הרעב להרגיש רעב מחד אבל להיגעל מאוכל.. ( להזכיר הריון ).
והרצון לא לאכול יותר מידיי כדי לא להשמין ( היא שומרת משקל ).

קיבלתי והבנתי הכל זה גם גרם לי להסתכל קצת אחרת על הדברים ורק להגביר את הרצון להתמווד ולתמוך בה. שהיא אומרת שאין משהו שאפשר לעשות או שאני יכול זה קשה לי.

שלום רון,

נשמע שאתה במצב מאוד לא קל. כמובן הרעיון לחזור לגרושתך הוא לא בריא, הרי שאין שם רגשות ועבור הילדה זה בוודאי לא צעד נכון. הרעיון הזה כנראה נובע מהתסכול שלך ואולי גם מהצורך לא להיות לבד..

לגבי אשתך השניה- אני מציעה לברר את הדברים יותר לעומקם. יתכן והיא חשה שזו טעות בתוך מצב של לחץ ואיפולסיביות וכפי שאתה אומר- מטפסת על עץ גבוה.. ואח"כ מתקשה לרדת. העובדה שהיא מודה שיש לה פתיל קצר היא משמעותית, לפחות אנחנו מבינים שהיא כן מודעת להתנהגויות שלה- גם אם היא עדיין לא משנה אותן. לפחות היא מודעת אליהן.

לגבי ביקורתיות- אני מניחה שזה מפריע לך מאוד דווקא בגלל שאתה היית שם ודווקא כי אתה לקחת את זה צעד קדימה וטיפלת בזה. יאמר לזכותך שראית את הקושי ועזרת לעצמך למתן את התכונה הזאת. עדיין- אתה מזהה אצלה את החלק שאתה פחות מתגאה בו ואולי זה שורש העינין..

אני מניחה שההיריון לא עוזר לדעת האם אובייקטיבית היא מגיבה כך, או שמא מדובר בהשפעת ההיריון או מתעצמת בתגובותיה מהשפעת ההיריון- שזה גם יתכן. לא הייתי הולכת רחוק ומסיקה מסקנות לגבי סיום הקשר, למרות שאני מבינה למה אתה הולך עד לשם.

אני מציעה לעצור, לנסות לגייס אותה לשיחת תיאום ציפיות, ואם לא, אולי לכתוב לה מה עובר לך בראש, מה אתה מרגיש ואיך לדעתך כן ניתן לגשר על הפערים. "מי הראשון" שמבקש סליחה- נסה להתגבר על זה ולהיות ה"בוגר" כיוון שאני מתקשה להאמין שזה ישתנה, ועוד תוך כדי היריון. תסביר לה שתמיד ניתן לחתוך את הקשר ולהתגרש- אך כל העינין הוא להתמודד עם הזוגיות ויחד עם כל מה היא מביאה עמה.

לגבי הצד המשפטי (מזונות), יש להתייעץ בפורום מתאים, כאן אין לנו ממש מידע לגבי זה.

בהצלחה רבה,

ההתנהגות שלך ושל אישתך, לרוב לא קשורים לצד השני, אלא למשקעים מהעבר שהכי נוח לבטא אותם כלפי בן הזוג.

תקשורת מאשימה ולא חשוב הסיבה, לא תורמת לזוגיות וחשוב "ללמוד" תקשורת אחרת.

בכלל, בהיריון, התגובות יותר קיצוניות מבזמן רגיל ויכולות לנבוע מהחחששות לקראת האמהות בכלל...

הרבה בהצלחה, מקווה שעזרתי

שירלי

יש עדיין כעס / ברוגז מצידה עליי.
גם מצידי בגלל איך ולאיפה היא לקחה את כל הסיפור - לדעתי היא מתנהגת כמו ילדה קטנה.
אבל הברוגז הזה מוכר לי.

היא דוחה נסיונות שלי לדבר איתה.
לדעתי אתן לה להיות ברוגז ושום דבר מעבר לשיחה קורקטית לא לדבר ולא כלום שתרגע לבד.
ומתי שתרצה שתפנה אליי.

טוב אז ככה,
לפני יומיים שוב היה פיצוץ ביננו בערב. אשתדל לספר בקיצור:
הכל התחיל דווקא מכוונה טובה שלי : שאלתי אם רוצה פיצה לארוחת ערב ואז אמרה שאם משהו לגוון אז דווקא פלאפל. השעה היתה 8 בערב.
לקח זמן לבדוק אם יש פלאפל קרוב למקום המגורים שפתוח. בסוף אחרי כמה זמן לא רב מצאתי מקום התקשרתי לברר אמרו שבדיוק סוגרים ( אתמול בדיעבד הסתבר שיש מקום אחר שפתוח יותר זמן - לפעם הבאה ).
אז בסוף החלטנו ללכת על פיצה - בחרנו מאחת הפיצריות שמכיר באזור רציתי להזמין באינטרנט ( יש מבצע להזמנה כזו יותר זול ) אבל משהו השתבש לא קיבל את ההזמנה
( לא אספר את כל הנסיונות שלי ומה לא עבד לא רלוונטי ) בנתיים השעה היתה 20:40.
כבר החלה לאבד סבלנות ולהיות רעבה. פתאום אמרה שלא רוצה שלא צריך התעצבנה עליי כרגיל אתה בונה ציפיות וכו וכו ( הכל בקול רם בצעקות ) ניסית לבקש להרגיע להסביר שהבעיה ב "שלח " ואני מנסה או שאולי ככה וככה. כלום לא עזר.
בשלב זה הרגשתי כל כך הרבה תסכול ועצבים ( שהיא פוסלת כל נסיון שלי ) ושיש דברים שלמרות הרצון לא תלויים בנו. והתפרצתי עליה חזרה צעקתי ונתתי מכה לשולחן במטבח.
זה מבחינתה שבר את כל הכלים ( בצדק! ככה לא הייתי צריך להגיב ).
שנינו היינו נסערים מאוד בכינו אני יצאתי מהבית להרגע קצת לחשוב.
שלחתי לה סמס שאני שונא את עצמי וכו..
ושעלה לי רעיון אוליי לקחת בשעוות אחצ שאני חוזר מעבודה טיפות רסקיו.
וגם הסברתי למה.
וגם כל זה עלה שוב בשיחה אתמול בערב ( אחרי שהבאתי לה בהפתעה פלאפל שחזרתי מהעבודה ) והפעם באמת דיברנו על כל מה שקרה וקורה ביננו.
כל אחד דיבר על מה הוא חושב מרגיש:
אשתי: על כך שמה שנאמר אז על כך ששונאת אותי שעשתה טעות וכו שזה באמת שככה מרגישה שלא טוב לה מחד וכנראה הרגישה את הפחד שלי אמרה שמאידך לא תתגרש כלכך מהר.
אבל שיש מבחינתה גבול וזה כל מה שהיה בזמן האחרון ( הרמות קול שלי והמכה בשולחן - שזה מבחינתה אלימות פיסית ואני מבין מקבל זאת! )
אני: נסיתי להסביר לה שגם לי קשה שגם אני צריך להתמודד עם דברים שלי וגם עם שלה וכנראה הסף תסכול ועצבים היה כזה שכבר לא ידעתי להתמודד.וככה זה יצא החוצה ( לא בתור תרוץ אלא עובדה ).
שאמרתי לה שאני מרגיש שהרסקיו עוזר לי היא זלזלה אמרתי שלא משנה עם זה אפקט פלסבו או אמיתי עם זה עוזר זה לא משנה.
אמרה שמי אמר שפעם הבאה זו לא תהיה היא או הילדים?
אמרתי לה שחס וחלילה לא רוצה לחשוב על זה בכלל שלהכות אשה או ילד לא קיים בלקסיקון שלי בכלל וזה לא מקובל בכלל!

המצב כרגע נרגע ממש טיפה ביננו.
אבל אני עם עצמי מרגיש שנאה סלידה כל הזמן חושב על מה אם... ומנסה לשחזר מה יכלתי לעשות אחרת אך התגובה הפתיעה אפילו את עצמי."ככה שלא היה לי זמן לעצור את עצמי"
הרסקיו אולי עוזר אבל זה פתרון זמני לבנתיים עד שתקופת הלחץ תרד ומה אחכ?
תקופות לחץ יכולות ללכת ולבוא..
כל זה עורר אצלי עוד דברים( מחשבות ) אבל זה להמשך.

דברים נוספים ששכחתי לכתוב שעלו באותה שיחה מצידה שה שגם אמא שלה מדאיגה אותה חולה-לא חשוב פרטים והיא הולכת לבדיקות וכרגע היא הכי חשובה לה לפני הכל ועד שאין תוצאות לראות שזה משהו בר טיפול היא לא תהיה רגועה - אני יכול להבין אהל האם כזו מחשבה מקובלת ?

וגם את הקטע של הרעב להרגיש רעב מחד אבל להיגעל מאוכל.. ( להזכיר הריון ).
והרצון לא לאכול יותר מידיי כדי לא להשמין ( היא שומרת משקל ).

קיבלתי והבנתי הכל זה גם גרם לי להסתכל קצת אחרת על הדברים ורק להגביר את הרצון להתמווד ולתמוך בה. שהיא אומרת שאין משהו שאפשר לעשות או שאני יכול זה קשה לי.

דילמה שלום,

קראש על קולגה יכול לקרות, הוא עשוי להאיר ב"א" דברים שונים (ממש כמו איזה פנס פנימי שבא לסקור מה בעצם קורה שם?) מה קורה בחיים הזוגיים שלך? האם יש דברים שחסרים לך שם? האם יש דברים שהיית רוצה לעבוד עליהם?

זוגיות היא משהו שיש לעבוד עליו כל הזמן ועם השנים, יכולה להיות בה שחיקה, בפרט כאשר יש את עומס החיים, עיסוק סביב גידול הילדים, עבודה, לחצי החיים היומיומיים, היעדר או לא מספיק השקעה בזמן איכות זוגי, קשיים בתקשורת, אינטימיות ומיניות ורצון בריגושים, אני מונה דברים מסוימים, אך הסיבות יכולות להיות רבות.

אותו "קראש" מביא אתו משהו חדש, רענן, מרגש, "אסור" ומחזיר מעט לתקופות עבר של חוויות.

יש כאן מספר היבטים ששווה להתבונן עליהם:

ראשית, הנישואין שלך. הנישואין שלו. מהו עתיד קשר כזה? יש אפשרות לקחת את מה שקרה ולנסות לחשוב מה היית רוצה היום שיקרה בנישואין שלך ולבחון מחדש מה חשוב לך ולמקד את האנרגיות והעבודה לשם. למקום בו יש לך תא משפחתי.

שנית, רומן באופן כללי במקום העבודה? יש כאן שאלה גדולה בתחום האפור.
לא רק בהיבט ששניכם נשואים שזה עניין אחד וחשוב, אם כי עשויות להיות השלכות גם למקומות של קנאה, אם הקשר יפסק לאחר תקופה ארוכה (אם לא תסיימו אותו) אתם ממשיכים לפגוש אחד את השנייה, כלומר, יש כאן בהחלט לא מעט אספקטים לא פשוטים.

לסיכום, הייתי ממליצה לך ואני בהחלט מצטרפת לרציונל שציינת שאת מבינה אותו, לבחון מה חסר לך בנישואין ושם להחזיר את העבודה - אל הזוגיות עם בעלך.

לגבי "להוציא אותו מהראש". כמובן זה לא כמו להוציא מסמר מהקיר. מדובר כאן בדברים רגשיים שצריך לתת להם זמן וחלק מהתהליך זה כמובן לסיים את הקשר הרומני בצורה מכבדת ואמיתית ולומר את האמת, אין כמו האמת.


אני מאחלת לך הרבה טוב.

בברכה,

שלום מבולבלת,

העלית מספר דברים-
הראשון הוא הקושי בזוגיות עם בעלך, קושי ברור- מדובר בבעל שאינו עובד כיום, דבר שעלול לגרום לו לחוש מאוד נחות לידך, ובכלל. בד"כ עול הפרנסה הוא על הגבר בחברה מסורתית ועל כן יש יותר חרדה מהסטטוס הזה של "מובטל". מעבר לזה תחושות אשמה קשות על פרנסת והחזקת הבית.

אני מניחה שעבורו לגלות את סוג הקשר שיש לך עם אותו בחור חיצוני, היה שבר לא פשוט עבורו ואולי "מכה" סביב נושא התעסוקה שלו (כלומר, חש מאוד אשם).

העלית נושא נוסף שהוא הטיפול הזוגי. לפי מה שאני מבינה, אינך מרוצה לחלוטין מהמטפלת. את לא ממש מתחברת לגישה ולא בטוחה שיש לך חופש להחליט איך יראו חייך, בתוך הטיפול. היא "מטפלת שמחזירה זוגות", בחווייתך , ולכן נשאלת השאלה האם את מחפשת מטפלת שתחזיר את הזוגיות, או אולי טיפול חופשי וממוקד יותר בך. לטפל בעצמך תמיד יכול להיות תוספת טובה לתשובה שאת רוצה לקבל- מה לעשות והאם להישאר בזוגיות. לטפל בעצמנו פירושו תהליך ארוך ולא תמיד קל. אך בד"כ הוא עוזר לנו לקבלת ההחלטות באופן מושכל יותר.

את הבחור הוא הייתי שמה כרגע בצד ומתמקדת רק במה שקורה לך. את מבולבלת לא רק בגלל אותו בחור, אלא משהו בך שזקוק רגע להכוונה. אם את לא חשה שאת יכולה לדבר בחופשיות או לקבל החלטות בתוך הטיפול הנוכחי, זה לא אומר שטיפול אינו מתאים. להפך, זה מכוון אותך אולי לכיוון אחר של טיפול, מטפל אחר או סוג אחר של שיטת טיפול.. ואם תעשי איזשהו סקר ותנסי למצוא מטפל שיותר לרוחך, זה יכול לעזור. למטפל חדש יהיה כדאי להגיד את הדברים כבר מראש- לספר מה היה קשה בטיפול הקודם ובאיזה תחושה יצאת ממנו.

בגלל שמדובר כאן בבית, עם אמא ואבא וילדות קטנות, הייתי עושה הכל כדי שזה כן ילך.

תעסוקתית- נסי לעזור לו, נסי להיות שותפה לחיפושים, נסי לתמוך ככל יכולתך או אולי לכוון אותו ליעוץ תעסוקתי או כל דבר שנראה לך שיכול להועיל ולהעלות את הביטחון שלו.

בהצלחה,

שלום מבולבלת, אני כמוך, בחורה בשנות ה 30 שעברה זעזוע דומה לשלך. האמת, שמה שאת מתארת הוא די נפוץ. אבטלה ארוכה היא משבר שאדם חווה ויכולה לפרק משפחות. לצערי, זה קורה המון במדינה שלנו. דווקא בתקופה הזו אתם צריכים להיות אחד ליד השני בעיקר כי די ברור שמכאן אפשר רק להתרומם. מניחה שגם את היית רוצה שהוא יתמוך בך אם יקרה ההפך.
כאשר אני מסתכלת על לא מעט תלונות של אנשים כאן בפורום, שלך נשמע משהו שדווקא אפשר לפתור, ולכן חשוב שאתם בטיפול.
לנו לקח המון זמן להבין שצריך טיפול ולכן שילמנו מחיר לא פשוט עד שנפתרו הבעיות.
אולי יעודד אותך לדעת שישנם מקרים הרבה יותר קשים...

כאשר אני חוויתי את המשבר שלי הדבר הכי חשוב היה לי לשמור על המשפחה. לא רציתי לטלטל רגשית את ילדי. זה הרבה יותר חשוב מכסף, וזו האחריות הראשונה שלי כאמא.

העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך: אם הוירטואלי שלך ממילא נראה לך מפחיד, אין שום סיבה שתמשיכי את הקשר איתו על חשבון משפחתך.
אני הייתי חותכת אותו לחלוטין. חסרים גברים בעולם? וממילא, אם אין לך כוח נפשי לחתוך קשר וירטואלי (!) איך יהיה לך כוח להתגרש?

תני את כל כולך לטיפול הזוגי, ותעשי הכל כדי שיצליח, לטובת ילדיך ולטובתך (בסדר הזה). אם ייכשל חלילה הטיפול, תמצאי מישהו נורמאלי, לא וירטואלי ולא מתוסבך. את אמא לילדים ויש לך אחריות כלפיהם בבחירת זוגיות.
בנוסף, גם תוכלי לומר להם שיגדלו, שעשית הכל כדי שיגדלו במשפחה מאוחדת.
כרגע, לפי מה שאת מתארת, זה לא המצב, ולכן זה גם עלול ליפול עליך בעתיד מצידם.

ביחס לגישה הטיפולית של המטפלת, מניסיוני, התפקיד שלה הוא לא לתת לך אלטרנטיבות, אלא להוציא אותך מהבלגאן הרגשי למציאות. כאשר תגיעי למקום הזה כבר תביני לבד מה טוב לך, אבל את זה את לא יכולה לעשות כשאת במשולש רומנטי, ולכן עדיף שתחתכי את ה"וירטואלי המפחיד" ותתני צ'אנס אמיתי לטיפול.
גם לתת גב לבעל בתקופה קשה, לא יזיק.
בהצלחה!