פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

דנה שלום,

ראשית כל ותמיד חשוב לזכור זאת - אין אדם מושלם בעולמינו, לא אנחנו ולא האחרים.
כמובן זה לא אומר שאפשר להסתדר עם כל תכונה שיש אצל בן/בת הזוג...

יש הרבה סיבות שאנשים מתחברים אחד לשני והרבה תיאוריות נכתבו על כך.

עד כמה מאד בכלליות שאין צורך למצוא אדם מושלם, חשוב למצוא את זה שיהיה טוב עבורך לזוגיות.

אעלה מספר שאלות על מנת שאוכל לתת לך מענה יותר רחב:

האם את מזהה דפוס אצלך (ממה שהעלית) אשר קרה לך ביחסים קודמים? (ציינת "אף אחד לא ממש עושה לי את זה").

האם את יכולה לזהות מה חשוב לך במערכת יחסים עם בן זוג? תכונות שחשובות לך?

האם חווית מערכות יחסים ארוכות? (חודשים, שנים כל סוג של מערכת בנוסף לנוכחית...)

החלק של המודעות הוא חלק מאד חשוב שכן הוא החלק שיכול להביא אותך להבין מה קורה לך בתוך קשרים ולהביא לשינוי שרוצים.

האם את מרגישה שאת יכולה לדבר עם בן זוגך על מה שאת מרגישה בתוך הקשר?
תמיד כשאני מציינת תקשורת זוגית, כוונתי לתקשורת שאינה שיפוטית, שמאד מחזקת את השפה שאת מרגישה, ללא האשמות, תקשורת מזמינה, בונה וכזו שמאפשרת.

האם זה משהו שקיים אצלכם?

לעיתים קורה אצל זוגות שיש תסכול מסוים והוא פשוט לא מדובר או מצטבר או מדובר בדרך אחרת (לדוגמא דרך התנהגות, להתנהג את הכעס במקום לדבר אותו ועוד..).

מה היית רוצה שיהיה בקשר ביניכם? מה בן זוגך מרגיש?

האם את מרגישה שאולי הבלבול שאת חווה משפיע על איך שאת רואה אותו?

ניסיתי להציג מספר שאלות ותרגישי נוח לחזור אלי על מנת שנוכל לחדד את התשובה.

בברכה,

שני שלום,

נראה מדברייך שאת בדילמה גדולה.
מחד, יש כל מיני דברים בחיים אשר מאד חשובים לך לגבי העתיד אשר כוללים את חייכם המשותפים, החלטות לא פשוטות שצריך לקבל אותן במסגרת זוגיות, חילוקי דעות בנושאים בחיים ובאמונות שונות ועוד.

מאידך, יש רצון וראית בן זוגך כפוטנציאל לקשר עתידי.


נראה לי שלחרוץ "לכאן ולכאן" דרך הפורום יהיה מעט "להחטיא" את המטרה.

מה שהייתי ממליצה לך ואפילו לכם כזוג, זה ללכת ליעוץ ולבחון האם אתם יכולים לקבל החלטה שלכם לעתיד, לבחון יותר לעומק האם יש קרקע שהיא בטוחה דייה לקיום זוגיות. האם אתם יכולים לגשר על הפערים שאת מעלה בדברים הספציפיים האלו ואיך? האם ישנן דילמות נוספות ובכלל - מה קורה בקשר והאם כדאי לתת לו הזדמנות להמשך.
התשובות תבואנה מכם, אך דרך הייעוץ יכולים להאיר לכם נקודות רבות שלא בהכרח נתתם להם כיוון/מחשבה ועוד.

אני לא אומרת שזה אבוד, אך שווה בדיקה יותר יסודית מאשר תשובה של פורום.
זאת אם הוא מוכן להתחייבות כלשהי אתך כמובן..

מאחלת הרבה הצלחה,

שלום לך,

אני חושבת שיהיה כדאי לתת לקשר הזה להתקדם ולבדוק לאן הוא הולך. כרגע להערכתי עוד מוקדם, ההגדרות והציפיות שלכם זה מזו ומהזוגיות אולי לא נאמרו ממש בקול, ויש עוד צורך לבדוק אותם.

נשמע שגם את מעט נעה בין המקום של להיות חשופה רגשית ולהתמסר לקשר, לבין לגונן על עצמך מפני פגיעה- חשוב אולי לבדוק מול עצמך איפה את בציר הזה.

בגלל שעד כה הקשר לא ממש רציף ולא ממש ברור האם מוכן ורוצה להיות זמין אלייך או לא, יש לבדוק לאן הרוח נושבת ואם צריך אף לשוחח איתו ולבדוק בדיוק מה הוא מחפש- קשר מחייב, ילד, זוגיות, חברות?

שלום קרן,

ראשית כל הכבוד על ההתבוננות החשובה שאת עושה בשלב זה של חייך. זה בסדר לתהות ולשאול את השאלות האלו, וזה אפילו חשוב להיכרות שלנו עם עצמנו.

מכנים משותפים יכולים להיות למשל גם זוויות והסתכלויות דומות על החיים (ומהי זוגיות למשל) ולאו דווקא מכנים "קונקרטיים" יותר, כמו תחביבים, מקומות בילוי, ספרים, סרטים וכו'.

ברגע ששניכם רואים דומה את הזוגיות ונכונים להתגמש זה עם זו, הדרך שלכם לחיים טובים יחד קלה יותר. מעבר לזה, ממה שכתבת, עולה כי הזוגיות שלכם עמוקה מספיק כדי ליצור תקשורת טובה, גם אם יהיו חילוקי דעות בהמשך (וכנראה שיהיו כמו בכל זוגיות). כך שאני חושבת ש"חוסר" במכנים משותפים הוא לא תמיד בעייתי, בוודאי בזוגיות שההסתכלות של שני הצדדים עליה היא דומה.

אבל מרגיש לי שלפעמים יותר מדי אין לנו נושאי שיחה
ומרגיש לי מאולץ אם כי אני עושה את זה לשאול אותו על תחביב שלו שלא מעניין אותי בכלל
מרגיש שרוב הזמן כל אחד עם עצמו
כן יש את הפעמים שביחד ומשתפים בעולמות
אבל העולם שלו מאוד פסיבי ולי זה משעמם
והכי חשוב מרגיש חסר עומק
אני יודעת ומרגישה שיכולה לשתף אותו
בדבריפ שעוברים עליי אבל בגלל שהוא
בחיים כאלה שונים משלי מרגיש לי שהתגובות שלו
לא מתאימות

הי קרן,

כאן את כבר מעלה משהו אחר, שנגזר אולי מחוסר המכנה המשותף עליו את מדברת. יש צורך אולי לבדוק מה כן מחבר אתכם, ולמה את מרגישה (דגש על מרגישה) שאתם כן מתאימים.

בנוסף חשוב לשמוע גם ממנו מה הוא חושב על רמת ההתאמה ביניכם- האם גם הוא חושב שיש רגעים מאולצים של תקשורת? כי כביכול אין על מה לדבר?

יש חשיבות גם לברר עם עצמך- מה אני כן רואה בו? למה בכל זאת בחרת להיות איתו? מהן התכונות שיש בו את מחפשת בבחור?

קטיה שלום,

משיכה מינית חשובה על מנת לפתח קשר זוגי.

אם יש רתיעה מינית מאדם, יש בעיה לפתח קשר.

נראה שאת מעריכה הרבה מאד תכונות אצלו. את יכולה לזהות מה המוקד שפחות מושך אותך?

האם ניסיתם להתקרב אחד לשני? איך היה ניסיון התקרבות זה?
אלו גם שאלות שכולות לכוון האם יש כיוון להתפתחות משיכה ובדר"כ לא לוקח הרבה זמן לדעת זאת.

את מציינת נקודה חשובה, שיש לך משיכה "לגברים לא נכונים עבורך".

האם כוונתך למשיכה מינית או למשיכה באופן כללי - משיכה לדפוסי אישיות שלא טובים לך ועוד?

יש כאן מספר נקודות להתבוננות.

האם יש אצלך קשר בין משיכה מינית ולמשיכה אל מכלול האדם כשלם?

(יש נשים רבות שיש מתאם גבוה כלומר, יש קשר בין האדם כשלם ולמשיכה המינית שלהן אליו ויש שלא חייב להיות כך דווקא).

איך היו הקשרים בעבר עם גברים מבחינה מינית (שאלות להדהוד).

נסי לברר עם עצמך את הדברים ואם את מרגישה שאלו "תוקעים" אותך למצוא קשר זוגי, ניתן גם לגשת ליעוץ. בנוסף על תשובתי אני מפנה אותך גם לפורום מין וסקסולוגיה.

מאחלת לך הרבה הצלחה,

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

שני שלום,

גם אנשים לא דתיים, מסורתיים וחילוניים נישאים דרך הרבנות.

את צודקת, זה לא אומר שאתם מקבלים עליכם אורח חיים דתי.

אם את רואה בו פוטנציאל טוב לזוגיות ולעתיד בהחלט נשאלת כאן שאלה עד כמה הוויתור - מול מה שאת מקבלת.

לו כנראה לא חשוב המסמך - הטבעת וכו'... אך את מציינת שהוא כן מוכן להתחייבות והוא מציין - הקמת משפחה וכו'.. והוא מוכן לנישואין אזרחיים (שהם נישואין מוכרים בישראל).

כאן הוספת פרט שנישואין כאילו לא מקובלים ע"י ההורים שלכם.

כאן חשוב לציין שמי שמחליט על החיים שלכם, כולל אם להינשא בנישואים אזרחיים או ברבנות, זה אתם בלבד. ממש כמו ההחלטה אם להביא ילד, שניים או שלושה.

כל החלטה היא זוגית בלבד, היא אינה של ההורים.

יתכן ויש מקום שרוצה לרצות ולא לאכזב את ההורים, אולם ההחלטה, בסופו של דבר, היא שלכם.

נשמע לי כעת שיש צורך לחזור ולדבר על קשר שלכם, על המשכו והאם אתם יכולים להגיע להבנה אחד של השני לגבי העתיד.

להבין מהי משמעות מיסוד הקשר עבורכם בכלל (על כל משמעות המיסוד, כולל הדרך) ויתכן ואפילו מספר פגישות אצל איש מקצוע עשויים לעזור לכם ללבן את הנושא הזה של הלבטים הללו שהעלית (של שניכם) וכן את מאזן היחסים שלכם בתוך הזוגיות (ויתורים, פשרות ודברים שציינת).

מאחלת לכם הרבה הצלחה בכל אשר תחליטו,

שני שלום,

אני זוכרת את הדילמה שהעלית כאן.

מבינה שאת לא שלמה עם הפרידה ואני בהחלט מבינה את הלבטים שלך.

תראי, אני אתייחס למספר נקודות.

אי רצונו להינשא דרך הרבנות עדיין אינה מהווה אינדיקציה על אי רצונו להתחייב בפנייך
.
יש זוגות שבוחרים לקיים כל מיני מערכות יחסים מחייבות, אך לאו דווקא דרך הרבנות (דוגמאות - ילדים ללא נישואים, נישואים אזרחיים אשר מוכרים בארץ, הסכם זוגיות דרך עו"ד ועוד) האלמנט המחייב מקורו בזוגיות.

כלומר, משהו שהוא כן מחייב. זה ברמה הפרקטית.

להרגשתי השאלה גדולה יותר, האם את מרגישה שהוא מתחייב כלפייך בכלל לאורך הזוגיות? שהוא כן אדם שמוכן להתפשר (בנושאים נוספים), שהוא אדם קשוב,
שהרצונות שלך חשובים לו, שהוא רואה אותך, אלו דברים מאד חשובים.

אם בבסיס הוא רואה רק את הצרכים שלו אז זה משהו אחד, אם מדובר רק בנושא הזה אבל סה"כ כאדם הוא פשרן, הולך לקראת, רואה אותך ואת צרכייך, מכבד אותך ויכול להיות פרטנר יש כאן באמת שאלה?

אין תשובה שהיא חד משמעית (נכון ולא נכון)

אילו הוא היה נגד כל סוג של מחויבות ואת כן רוצה מחויבות, התשובה הייתה די ברורה.

השאלה אם את רואה אותו כפרטנר, עם מכלול התכונות שלו - לחיים - הכוללים משפחה וילדים, על כל מכלול הזוגיות והאישיות שלו.

ואם כן, האם אתם יכולים למצוא את עמק השווה בנושא (נישואים אזרחיים ואז טקס עם רב רפורמי?) ומה החשש שלו מנישואי רבנות? (האם הסכם ממון יכול להפחית חשש ממנו?)

ויש כאן עוד - עד כמה יש פערים בנושא הדת ביניכם? האם לבד מנישואים דרך רבנות - יש לכם השקפות עולם שאת רואה שעשויים להיות לכם כמכשול?

חשוב לחשוב על הדברים האלו. את יכולה גם לענות לי בהמשך על הדברים שהעלית.

בהצלחה,

כלשא שלום,

מן התיאור שעולה כאן יכולות להיות כל מיני אפשרויות אך קשה לדעת בוודאות כמובן מבלי להכיר את האדם עצמו.

אלכוהול הוא חומר פסיכואקטיבי המשפיע על מערכת העצבים המרכזית ובכמויות גדולות, אדם עלול לפתח סבילות ולהתמכר, או לעשות שימוש לרעה בחומר.

ראשית, שימוש באלכוהול בדר"כ שלא בנסיבות חברתיות (כמו בדוגמה זו - שימוש במהלך יום עבודה), הוא לא דבר של מה בכך, צריך להיות טריגר שהוא שותה אלכוהול במהלך יום עבודה... (מתח בבית? רצון להיות חברותי? מתח כלשהו אחר? מצב נפשי? ועוד..)

שנית, צריכת אלכוהול מטשטשת עכבות חברתיות, קרי, גורמת לאדם להיות יותר חברותי, מורידה ממנו את העכבות שיתכן והיו לו ללא השתייה, זה יכול להסביר את הירידה בעכבות שלו ובהתנהגות שלו למול הנשים בעבודה - הפלירטוטים, ירידת החסמים, המקום שהוא מאפשר לעצמו להרגיש אולי גבריות, שווה ועוד..

יתכן והוא זקוק לאישורים חיצוניים (מהסביבה) לתמוך בדימוי העצמי שלו

מה שחשוב שאותו אדם יבדוק עם עצמו הוא מה בעיית השורש שלו, מה גורם לו לשתייה, מהן ההשלכות שיכולות להיות לשתייה יומיומית בכלל (משפחה ועוד).. ובמקום העבודה בפרט, על מה השתייה "מכסה"? מה היא מטשטשת?

כאב? חוסר אונים? משהו אחר?

אם יש אדם קרוב מאד שיכול לשוחח אתו על הדברים, ללא שיפוטיות, עם אמפטיה, אפשר לתת לו מתנה נהדרת לחיים ולהתפתחות....כי בסופו של דבר, המשך התנהלות כזו לא תפתור לו באמת את הבעיות, אלא רק תטשטש אותם והן יצוצו, כך או אחרת ואפשר שיהיה אחרת...

בהצלחה,

מילי שלום,

מצד אחד את מציינת "בלי רגשות אשמה" ומצד שני: "אני מרגישה רעה".
אני מאמינה שיש שם מספר רגשות שמעורבים אצלך בכל ההקשר לקשר שאת מנהלת במקביל לנישואייך.

מספר נקודות שאני מעלה כאן:

הבגידה - הרומן למעשה, יכול להצביע על מספר מוקדים, פעמים רבות בגידה מצביעה על משהו שקורה בתוך הזוגיות, על חסך כלשהו בתוך הקשר ועל מישהו בחוץ שממלא את החסר הזה

בגידה יכולה גם להיות משהו של יצר הרפתקני אצל אדם, הרצון אחר ריגושים, הגבר אותו הכרת במסגרת השירות, מספק לך את ה"פרפרים", את ה"סקסיות" ועוד.

יתכן ואת מרגישה שהתחתנת בגיל צעיר וטרם מימשת את חיי האהבה/רומנים וכו'. בחייך, זו גם אפשרות שמאד תיתכן, שהגעת לנישואין ממקום לא בשל עדיין.

השאלה היא מה עושים היום? לאחוז בשני קצוות המקל יהיה בלתי אפשרי לאורך זמן.
סודות, טבען להתגלות. המושקעות שלך כיום היא במושא הרומן ולא באדם שנישאת אליו. מאד קשה להשקיע ולפתח קשר לעומק, על כל המשתמע מכך, עם שני אובייקטים.

מה בהמשך החיים? האם את רואה את עצמך עם בעלך? האם היית רוצה לבנות אתו חיים? אם כן, עולה שאלה לגבי האפשרות להכניס את התכנים החשובים לך אל תוך הזוגיות, כולל הנושא של המיניות, שעל זה אפשר לעבוד בכל קשר.

לצורך הדוגמא - גם אם היית היום נישאת לאותו בחור של ה"בגידה", לאורך זמן, היה גם שם צריך להשקיע בתוך המיניות והזוגיות ואותם "פרפרים וחווית רומן אסור ומרגש" כביכול, לא היה נשאר לאורך זמן....

זה גם משהו שהוא זמני ואז נשאלת השאלה איפה את באמת רוצה להשקיע לעתיד שלך.

חשוב לקחת בחשבון שרומן כזה עלול לעלות לך בנישואייך (למעשה במשפחתך) והאם את מוכנה לקחת את הסיכון הזה?

אינני מתכוונת כאן שצריך להיות בכל מחיר בכל זוגיות, אך ממה שאת מעלה, בהחלט שווה לבחון את הדברים,

שווה לבדוק מה הצית את הרומן הזה, מה הוביל אותך למקום הזה, מה החסכים ומה היית רוצה.

לדעתי במקרה שציינת שווה להתייעץ אפילו עם איש מקצוע שינסה לכוון אותך ולנסות לעשות מעט "סדר" ברגשות ובמחשבות.

מאחלת לך הרבה הצלחה בדרכך.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

שלום sis,

הבאת ילד לעולם היא לא סתם "הרחבת" המשפחה, אלא הזוגיות צריכה ממש לזוז בשביל עולם ההורות, ועולם האמהות בפרט. עבורו היית עד עכשיו רק שלו, ופתאום שאת כולך של הילד שנולד, לרבות כל נושא דימוי הגוף, שינויים הורמונליים ומצב גופני לאחר לידה (כל אלו שינויים בפני עצמם) - פתאום השינוי והשמחה הגדולה של הבאת הילד טומנת בחובה עוד אלמנטים שלא לקחנו בחשבון לפני ההורות (וזה טבעי).

הבעל לא פעם חש שהוא מפנה את מקומו די באילוץ לטובת "יצור" ששואב ממך את כל האנרגיות- הילד. במקום הורות "אידיאלית" מגיעים ריבים, עימותים ויחד עם זאת- גידול הילד בכל מקרה מביא איתו הרבה חילוקי דעות טבעיים, וכשאין זוגיות שלמה סביב נושא זה, גם הגידול עצמו מביא עימותים.

אני מציעה בשלב ראשון לפנות עבור בעלך זמן קבוע ששם את רק איתו. אם יש סבתא קרובה או בייביסיטר שיכולה לתפוס את מקומך לאותו פרק זמן קצר זה יכול בהחלט לעזור. הזלזול שלו עשוי להיפסק הרגע שהוא יבין שהמקום שלו עוד שמור אצלך.

מעבר לזה, יהיה כדאי לקרוא חומרים על אמהות, אבהות טריה, ואיך כל זה משפיע על הזוגיות.

בשלב הבא, יהיה כדאי לעודד אותו ליצור אבהות טובה עם הילד. פחות להעיר לו, לתת לו ליצור את הקשר לבד ובדרך שלו גם אם היא נראית לך ממש לא נכונה. תני לזה את הזמן ותיווכחי לראות שהילד דווקא מגיב חיובי לאבא שלו. חשוב שהוא ירגיש משוחרר עם האבהות שלו ולא ירגיש שיש מישהו שנותן לו פקודות. גם זה עלול להוריד מהערך העצמי ולכן הוא ישר תוקף אותך. כאמהות אנחנו תמיד בהרגשה שאנחנו יודעות טוב יותר, נכון יותר, ומרגישות את הילד (שזה האמת נכון), ועם זאת, יהיה כדאי לעודד את האבות כן ליזום וכן ליצור טיפול בילד, גם אם זה טיפול שאנחנו יכולנו לעשות את זה הרבה יותר טוב. התוצאה של המהלך הזה תהיה שבהמשך הוא יהיה איתו, ישמור עליו, יאכיל, יקלח, ולמעשה ההורות תתחלק נכון בין שניכם ולא תחושי שהכל נופל עלייך. יש להעביר לו מסר שאת בוטחת בו, סומכת עליו, אפילו מתייעצת איתו לגבי הילד. לא משנה איך נסתכל על זה- הוא 50% שלו..

בהצלחה רבה

בדיחי שלום,

תראה, אני רוצה לשקף לך משהו כמו שבא לידי ביטוי מדברייך - מערכות יחסים, "המוח הגברי" והחיים בכלל, הם לא "שחור לבן", יש בהם הרבה גוונים של אפור ואני אציין, כתבת שאתה חווה רגשות בקשר. שאתה מתרגש, נשמע שאתה מעריך את הזוגית ושאתה נמצא במקום של מודעות לגבי מצבים שעלולים לפגוע בבת הזוג (לעיתים אפילו בדברים הקטנים...) אני חושבת שזה מקום טוב להיות בו.
הרי אפשר להיות בחוסר מודעות ולהשליך את הכל על הצד השני "שהיא תסתדר", אך אתה בוחר לעלות לפורום מתוך מקום של רגישות כן לבחון מה קורה ומה לעשות.

הייתי לוקחת את כל מה שאתה מעלה אל תוך הקשר ביניכם.
מקשיב לה, מדבר אתה, מנסה להבין מה חשוב לה (וגם לך כמובן) בקשר.
אם נפגעה ממשהו שאתה חווה אותו כלא משמעותי (וזה יכול לקרות בכל זוגיות) שווה להקשיב, להבין אם זה יושב על פגיעות או רגישויות קודמות ולנסות להיות כל הזמן עם ערוץ תקשורת פתוח ביניכם, שאתם יכולים לדבר בו בפתיחות.

זה טבעי לרצות לעשות הכל כמו שצריך ולא לטעות, אך כולנו בני אדם וכולנו טועים וזה גם בסדר (אנו לא מושלמים).

לסיכום: הדגש הוא לא על "שחור לבן", יש לך מודעות לנושא שלעיתים יש פערים בין גברים לנשים, ללא אשמה כמובן ולשמור על תקשורת פתוחה, בונה ומאפשרת.
ולנסות להבין אם יש לה רגישויות מסוימות, לשים לב מהן?

סה"כ אם הקשר ביניכם טוב, אני חושבת שיש פוטנציאל לפתור הרבה אי הבנות ודברים.


אני מאחלת לכם הרבה הצלחה בהמשך הקשר,

בדיחי שלום,

תראה, אני רוצה לשקף לך משהו כמו שבא לידי ביטוי מדברייך - מערכות יחסים, "המוח הגברי" והחיים בכלל, הם לא "שחור לבן", יש בהם הרבה גוונים של אפור ואני אציין, כתבת שאתה חווה רגשות בקשר. שאתה מתרגש, נשמע שאתה מעריך את הזוגית ושאתה נמצא במקום של מודעות לגבי מצבים שעלולים לפגוע בבת הזוג (לעיתים אפילו בדברים הקטנים...) אני חושבת שזה מקום טוב להיות בו.
הרי אפשר להיות בחוסר מודעות ולהשליך את הכל על הצד השני "שהיא תסתדר", אך אתה בוחר לעלות לפורום מתוך מקום של רגישות כן לבחון מה קורה ומה לעשות.

הייתי לוקחת את כל מה שאתה מעלה אל תוך הקשר ביניכם.
מקשיב לה, מדבר אתה, מנסה להבין מה חשוב לה (וגם לך כמובן) בקשר.
אם נפגעה ממשהו שאתה חווה אותו כלא משמעותי (וזה יכול לקרות בכל זוגיות) שווה להקשיב, להבין אם זה יושב על פגיעות או רגישויות קודמות ולנסות להיות כל הזמן עם ערוץ תקשורת פתוח ביניכם, שאתם יכולים לדבר בו בפתיחות.

זה טבעי לרצות לעשות הכל כמו שצריך ולא לטעות, אך כולנו בני אדם וכולנו טועים וזה גם בסדר (אנו לא מושלמים).

לסיכום: הדגש הוא לא על "שחור לבן", יש לך מודעות לנושא שלעיתים יש פערים בין גברים לנשים, ללא אשמה כמובן ולשמור על תקשורת פתוחה, בונה ומאפשרת.
ולנסות להבין אם יש לה רגישויות מסוימות, לשים לב מהן?

סה"כ אם הקשר ביניכם טוב, אני חושבת שיש פוטנציאל לפתור הרבה אי הבנות ודברים.


אני מאחלת לכם הרבה הצלחה בהמשך הקשר,

שלום שני,

מה שאת מתארת הוא בהחלט בעייתי. אני מניחה שהוא מאוד מוסח, מאוד מאוד, עד כדי הדברים שציינת. אני מבינה שסדר היום שלו כולו מתחיל מסתיים בעניינים עבודה, אני מבינה שזה מציף אותו מאוד. אציין מספר דברים שעשויים להועיל:

1. להכין סדר יום כתוב ומובנה מראש, כמה שיותר לתת זמן נפרד לבית.
2 להסביר לו את עמדתך ומדוע את מתקשה לסמוך עליו, הוא צריך להבין מה קורה מסביבו ולמה הוא גורם.
3. בכל זאת לשלול בעיות אחרות (זיכרון, בעיות אורגניות, קשב וריכוז). זאת כדי לבדוק האם אכן הדבר בשליטתו או שיש להתערב רפואית. כיוון שאם הדבר לא בשליטתו- הכעס לא יועיל ואנחנו בעצם במצב שאנחנו לא מטפלים נכון בבעיה. לכן יש לבדוק את העינין גם מההיבט הזה ואולי תופתעי. אנשים עם בעיות קשב וריכוז (יש המוני המוני כאלה מסביבנו שאפילו לא מודעים לכך) יכולים להיות מנהלים מעולים, אנשים מוצלחים, אבל בלי סדר ושליטה על חייהם, כיוון שהם מתקשים מאוד לא להיות מוסחים ולהתרכז בעיקרי היומיום.

מאחלת לך בהצלחה רבה,

חסוי שלום,

ראשית, פעמים רבות ניתן לפתור בעיות גם ללא צעד כמו גירושין.

זאת בתנאי ששני הצדדים רוצים לעשות שינוי ולהחליט שרוצים לחיות אחרת ולשנות את המצב.

ילדים יכולים להרגיש שלאבא ואימא לא טוב ביחד וגם מצב זה לא רצוי.

מה שכן, רצוי לבדוק מה קורה לכם בקשר.

מעלה מספר נקודות לחשיבה:

מאיפה נובע המקום שאתם "תקועים בו"? מה חיבר אתכם יחד בתחילת הקשר?
מה חסר לכם היום בתוך הקשר שיכול להחזיר אתכם לדברים שחשובים לכם?
האם זה לקחת לעצמכם זמן איכות זוגי? לצאת לפעמים רק שניכם? לשוחח?
משהו באינטימיות? בשיחה משותפת?

אני מציעה לכם לדבר על הדברים, על מה שאתה והיא מרגישים בקשר, מה חשוב לכם שיהיה.

אני מאמינה שלא היית מעלה את השאלה בפורום אם לא היית רוצה לשנות את המצב.

במידה וקשה לכם להגיע לתקשורת.

באופן כללי, הרבה זוגות נעזרים ומפיקים תועלת רבה ושיפור ניכר מאד במערכת היחסים ביניהם לאחר קבלת יעוץ. (ציינת שאתה לא מאמין ביעוץ)

לעיתים צריך לעבור תהליך במקום הזוגי.

יתכן ותצליחו לעשות זאת ביניכם.

מה שלא תחליטו, אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,

אלה שלום,

חשוב מאד שדברים כאילו ידונו ביניכם בזוגיות.

אם מדובר בדברים שקשורים לבעלך לבין אמו, אף אם נראים לך מהצד, שאין צורך לשתף כ"כ את האם בפרטים רבים, אך כך כל עוד אינם מהווים חדירה לטריטוריה הזוגית שלכם ופוגעת בה, זה משהו אחד.

אם יש דברים שאת מרגישה שהשיתוף מעורר בכם קונפליקטים, פוגע בכם בקשר, מעורר איזושהי התערבות מצידה בתוך הקשר שלכם, אז יש מקום באמת לשוחח עם בעלך על הדברים.

איך הייתי מציעה לך לשוחח עמו?

זה נושא רגיש (קשר כלה-חמה, קשר אימא-בן), הייתי נותנת מקום של כבוד שיש לו קשר טוב עם אמו (עד כמה שאת יכולה.. זה לא תמיד פשוט לעשות את ההפרדות האלו כשאת במקום יותר מוצף..)

אך זה יביא אותו להקשבה. ללא האשמה. אך מקום שמנסה להזמין אותו להביא תכנים אל תוך הזוגיות שלכם. אם משהו מפריע לו, אם היה רוצה לשוחח ביניכם על דברים. את יכולה להביע הבנה שיש דברים שהוא רוצה לשתף את אמו, אולם אם זה מקום שחודר את המקום הפרטי - אינטימי שלך או הפרטי אינטימי הזוגי, את מאמינה שיותר טוב ובונה להביא את זה אל תוך המערכת הזוגית שלכם ולא מול אמו כי תוכלו יחד לפתור דברים בצורה יותר טובה ביניכם מאשר מול צד שלישי שמעורב והוא לא נטרלי (נטרלי - נניח מטפל).

המטרה היא להביא אותו לשיתוף, לא ל"סרס" את הקשר עם האם (כי כנראה תשיגי את הדבר ההפוך) ולנסות להגיע אתו להידברות מתוך אכפתיות גם כלפיו וגם כלפי הקשר שלכם בהווה ובעתיד לגבי הדפוסים של התקשורת שלכם.

יש שאלה מה האם מהווה עבורו שם?
האם נוח לו לדבר עמה? האם היא דמות שנוטה להתערב?
לשאול שאלות ו"לחטט"?

כדאי לבחון את הדברים ביניכם.

את לא תשני את אמו ולא הייתי גורמת לסכסוך בינך ולבין חמותך או בינו לבין אמו

אלא מעבירה את הדברים למקום של הקשר והתקשורת ביניכם שמשם רק אפשר לבנות עוד יותר את מערכת היחסים ביניכם.

מאחלת לכם הרבה טוב והבנה.

מה שאני מנסה להסביר לבעלי כבר המון שנים שאני רוצה פרטיות הוא לא חייב לדבר עלי כל שיחה..ואני יודעת שהיא שואלת הם יכולים לדבר על העבודה שלו ועל כל עניין אחר
אני מבינה שהיא מתעניינת איך שאני פוגשת בשבת את האחים של בעלי והגיסות ואני רוצה לספר להם בכללי על עצמי מה היה וכו הם עוצרים אותי ואומרים שאנחנו יודעים כי היא סיפרה והם אומרים מי..ומה שמעצבן אני נשארת בשקט בשביל כמה דקות לא מבינה למה היא צריכה לפרסם
אני מבינה שהיא כל היום בבית ואין לה תעסוקה אין לה חיים אבל כל היום היא בטלפון עם בעלי לדוגמא אם יצאנו לקניון מה קניתי באיזה חנות כמה בזבזתי
אם לקחתי סתם יום חופש כדי לצאת עם חברות להתפנק למה וכמה יצא
אני מבינה שאי אפשר לשנות אותה כי היא כזאת באופי אבל בעלי לא מבין כמה שזה מעצבן שמדברים עלי כי אני לא עושה לו את זה כי אם הוא רוצה לספר הוא יכול להרים טלפון ולשאול להתייעץ
עוד דוגמא ששכן שלנו עשה מסיבת חג המולד והזמין את השכנים אני ובעלי חשבנו שלא נילך נהנה לנו בערב כייפי בבית כי כל הזמן יש אצלו מסיבות למרות שזה לכמה שעות העדפנו לא ללכת.אמא שלו חפרה לנו שהיא הייתה אצלנו ועוד היא הייתה שואלת אותו גם בטלפון עם שיננו את ההחלטה ונילך כי זה ממש לא יפה עם לא נופיע
ממש חופרת ואפילו רוצה שנעשה דברים בדרך שלה וזה רק סיפור קטנטן שמפריע לי אני יודעת שזה תלוי בבעלי ומה שאני מצפה מימנו שטיפה ימתח את חבל התבור בינהם שיבין שזה מאוד מפריע לי כל היחס וכל דבר הוא חייב לעשות לדוגמא עם היא שולחת הודעה או מתקשרת ישר עונה ואפילו אני לא זוכה ליחס כזה ופה אני מאוד מקנאה שהיא מקבלת יחס מעודף
אני לא יודעת איך להסביר לו כי כל שיחה נגמרת בוויכוח שאין מה אני עושה?

אלה שלום,

את מתארת קשר שיתכן והוא סימביוטי בין בעלך לאמו (אני לא רוצה לאבחן דרך הפורום מבלי לדעת את כל הנפשות הפועלות אך זה מה שמשתמע מתיאורך).

קשר סימביוטי (כפי שתיארת - חבל תבור) הוא כזה של תלות הדדית והוא דו-סיטרי (שני הכיוונים).

אין מנוס מלהביא את המצוקה שלך לקשר הזוגי בצורה בונה ואם את מרגישה שאתם מתקשים לתקשר ביניכם וזה פוגע לכם בקשר, הייתי מייעצת לכם לפנות אף לשיחות בנושא אצל גורם מקצועי, זה רק יעזור לכם, ישפוך אור גם על התקשורת ביניכם וגם לבחון איך אפשר להתחזק בתוך הקשר, גם בתוך כל מה שאת מתארת מול האם.

נשמע שבעלך צריך גם לעבור איזה תהליך של הבנה על מה הצורך הזה של קשר כזה עם אמו עונה לו (להיכנס לכל פרט פרט ולעדכן) ולהיות מודע (קוגניטיבית ורגשית) כיצד זה משפיע על הנישואין שלכם. ומכאן לצאת לעבודה משותפת על הזוגיות ולראות מה קורה שם.

בברכה,