פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לך מיכל,

קודם כל יהיה כדאי להעלות את המחשבה הזאת בטיפול האישי שאת עוברת, לא הייתי רוצה לכוון אותך לכל מיני מחוזות אחרים כאשר את כבר נמצאת במסגרת תמיכתית של טיפול. אני מניחה שלתהיה הזאת יש סיבה, ויש רקע, ולכן יהיה כדאי להפנות אותה בחזרה לשיחה עם המטפל/ת.

אני כן בוחרת להעביר את הודעתך לפורום שיותר מתמחה בנושא שהעלית, לי לפחות אין מספיק כלים וידע לתת לך מענה, לצערי.

בהזדמנות זאת- שנה טובה ובהצלחה,

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

היי
את נמצאת על המסלול הבטוח לקראת שיפור חייך האישיים שישפיעו במישרין ובעקיפין על משפחתך הקטנה...
את לא רוצה להתגרש...את רוצה שיהיה לך טוב!
שלש שנים של עליות וירידות בקשר הזוגי שלכם גרמו לך להבין שצריך לעשות שינוי...
שנה חדשה בפתח...קחי אחריות על החלק שלך בלבד, תבדקי מה את כן יכולה לעשות בשביל להציל את הזוגיות שלכם, אני מאמין וגם בטוח שבעלך יגלה מאוד מה יש לו להפסיד וירצה גם להצטרף ולהפוך את המסע שלך למשהו משותף - שיהיה שלכם!
תפני לאנשי המקצוע הטובים ביותר שאת יכולה להרשות לזוגיות שלך לבקש - פירוק עולה הרבה הרבה יותר!
לדעתי - סדנה ללימוד תקשורת בסיסית תשדרג את היחסים שלכם ותוביל אתכם "לרצות להסתדר" ויהי מה!
גבירתי...זה המפתח להצלחה בהמשך - - -
בהצלחה
שנה טובה ומתוקה

שלום לך דנה,

קודם כל אני מצטרפת למה שכתב לך בני, בהחלט יש מקום לתקן ולשפר ואכן צריך לדעת למי לפנות ואיך.

כמו אצל הרבה זוגות כנראה, נושא התקשורת שלכם הוא הנושא המרכזי עליו צריך לעבוד. בעלך, אדם מופנם וסגור שלא רגיל להיפתח ואם כן- רואה בכך פולשנות או חטטנות. את לעומת זאת, קושרת (כמו כמעט כל הנשים) את מידת התקשורת המילולית למידת התקשורת האינטימית, וכך זה עובד למעשה- כשאין דיבור מילולי, אין דיבור אינטימי של מגע. הגוף אינו מנותק מהנפש.

בהחלט אני חושבת שאפשר להתקדם ולא להגיע למצב של פירוק. יש הזדמנויות שניתן לתת לקשר הזה, והמטרה היא לא לוותר כל עוד משהו כן קיים. הקמתם משפחה ואולי רק עבור זה- שווה להשקיע. אני ממליצה להתחיל לחפש מטפל זוגי באיזור שלכם, לבדוק גם דרך הקופה (מחיר מסובסד) ולשמוע על גישת הטיפול ולהגיע למפגש. לתת לזה צ'אנס אמיתי ולהחליט יחד- שמטפלים, שמדברים.

הסבירי לבעלך כי אינך רואה אפשרות אחרת, נסי להעביר לו את המסר כי אינך יכולה להתקרב כל עוד המצב כזה. את מאידך, כנראה תוך הטיפול, תצטרכי לעשות שינוי גם בעצמך ולמצוא דרך להגיע לתקשורת מסוימת איתו, אך זכרי כי דפוסים קשה לשנות ולכן כל התקדמות קטנה בתקשורת מולו היא הצלחה גדולה לקשר. במילים אחרות, נסי גם את להבין את הקושי שלו להיפתח- בטיפול בהחלט ניתן לעבוד על זה.

בהצלחה ושנה טובה,

הי לירון,

קודם כל יש לציין לטובה את הדינמיקה ביניכם ואת האפשרויות, כל המיקסים, לבניית פרק ב' שהוא יציב וטוב.

אני חושבת שכדאי שנסתכל על כל החבילה.. כל אחד מכם מגיע עם הגרעין שלו, ולא תמיד פשוט לאחד את הכל יחד. בד"כ בחגים כשמתארחים זה לבטח קשה יותר.

אני שמה לב שאת יכולה לראות ומבחינה בכל המורכבות שהקשר הזה מביא עמו, ועם זאת רואה את הטוב- ואלו דברים חשובים שאולי בזכותם הקשר הזה ממשיך באופן נכון.

יש כנראה איזו אי נוחות מצידו לגבי לארח אתכם. יכולות להיות לכך הרבה סיבות, למשל- משווה את עצמו אלייך ולא חש שהוא יצליח להביא את התוצאה הנכונה. למשל, לאכזב את ילדיו שלו כי הם רגילים כבר הרבה זמן לאבא שהוא "רק שלהם" כשהוא איתם בשבת, ומתקשים יותר בסביבת ילדייך בבחינת "להתחלק" בו איתם. יתכן וזהו גם חוסר ביטחון שלו, ומשהוא לא יודע להסביר למה זה כך- אני מניחה שיש משהו בתוכו, אולי רגשי, שמקשה עליו להכניס הביתה, לתוך העולם שלו, לתוך מה שהוא בנה. רציונלית אני בטוחה שאין עם זה בעיה, אבל רגשית זה משהו אחר.

הדבר החשוב הוא שאת יכולה ויודעת לדבר איתו על הדברים. אולי כדאי שמעכשיו תבנו לעצמכם תוכנית, שהוא יבחר במהלך נניח תקופת החגים- חג, ערב חג או חוה"מ בו הוא מארח אתכם, מתי שנראה לו. לא כי את לוחצת, אלא כדי לבדוק מולו האם אכן יש משהו שעוצר אותו. נסי להציע להביא חלק מהאוכל או להיות אחראית על נניח סלטים ושתיה וכו' כדי להראות נכונות ועזרה.

נסי להעלות מולו את הסיבות שהצעתי לחוסר מוכנות מצידו - אולי עצם ה"חגים הכבדים" גם משפיע עליו, אולי עבורו זה צעד של מחויבות שהוא קשה לו כרגע, יכולות להיות באמת הרבה סיבות. ככל שתפחיתי את הלחץ, ורק תבררי, תתענייני, יהיה לך קל יותר. אני לא בטוחה שזה סימן לכך שהוא לא מחוייב אלייך או לקשר, אלא משהו פנימי שלו שעוצר אותו והוא מעדיף פחות להתמודד ולא להזמין.

בהצלחה רבה ושנה טובה,

עדי שלום,
קראתי בעיון את תשובתך. תודה.
אציין כי אין בעיה מבחינת ילדיו לפגוש אותי עם ילדי. הם מאד שמחים שזה קורה ונראה לי שהיו רוצים שנפגש יותר.
מה שהפריע לי - אכן מהבחינה הרגשית- זה שהוא עשה תכניות עם המשפחה שלו ושם אותי בצד. אפילו לא טרח לשאול או לבדוק מה אני עושה בחג.(הוא יודע שאנחנו משפחה קטנה ושאנחנו לבד)

אני חייבת לציין שלא נראה לי שמשהו מפריע לו- זה עניין של נוחות נטו.
הרי שנה שעברה שהמשפחה שלו היו עסוקים הוא ידע לדבר ולפנות אליי שנעשה חג יחד ופתאום השנה - אני בצד והוא עם המשפחה שלו.

ברמה הרציונאלית כמו שציינת אין לי בעיה עם זה אבל אני מרגישה שזה מעליב.
עכשיו מאוחר מדיי לבוא ולדבר על זה... ומה גם שזה כל כך רגיש שיכול להעכיר את היחסים.
אני כל כך פגועה מזה שלא בא לי אפילו להציע שנפגש בשבת או בסוכות או משהו דומה.

ושוב אני שואלת האם תחושותיי מוצדקות לגבי המקרה הספציפי הזה או שאני מגזימה?
יש לי תחושה שכל הזמן אני צריכה להבליג כדי "לשמור על הקיים"...

שלום שוב לירון,

אני מציעה לחכות אחרי החגים (ולא חייבים ליזום מפגש, גם לא במחיר של "לשמור על הקיים"), ולדבר. חשוב שאת תבהירי מה את מרגישה. אני לא רוצה לענות לך ש"הגזמת עם התגובה" כיוון שכך את מרגישה- וזוהי החוויה שלך, והיא לא סתם קיימת.

הייתי מכוונת אותך לשם אם הייתי חווה ממך כי אינך רואה את המקום שלו או מבינה את המורכבות שהוא מגיע ממנה. אך להערכתי את כן רואה את כל התמונה, ולכן כשאת מדברת על הקושי שלך- חשוב להעביר אותו אליו, ומותר לך מעט להתרחק ולהיות אותנטית, מאשר להבליג ולעצור הכל בפנים.

לכן אני ממליצה להעביר את חודש החגים על אש קטנה, להיפגש אם מתאים לך, לקחת את הזמן אם את חשה צורך- ולדבר על זה באמת כשחוזרים לשיגרה. מעבר לזה, חשוב שהוא יבין שמשהו קורה אצלך, חשוב שיבין שאת מתוסכלת או עצובה, להערכתי יש חשיבות שהוא יחווה ממך ש"לא הכל בסדר", לעומת "להבליג". כי ככל שתבליגי על יותר אירועים- הוא ימשיך לפעול כרגיל ולא יבין מה קורה. את לעומת זאת תרגישי שהוא לא מבין וחוזר חלילה. כדי למנוע מצבים כאלה, של כדור שלג, בהחלט מותר לך להיצמד לתחושותייך, לתת להן מקום ולהגיד - זה מפריע לי מאוד.

אשמח אם תוכלי לעדכן גם בהמשך,

שלום לך אורטל,

את מתארת תופעה שלבטח הרבה נשים (וגברים) חווים אותה. בהחלט המצב ההורמונלי ואיתו - האילוץ לצפות ליום הזה בו המחזור מגיע, לא פשוט. לא פיזית ולא רגשית. עבור זוגות המייחלים לילד, למשל, המצב הזה עוד יותר קשה.

המונח הזה "זה לא בשליטתי" גורם לך למעשה להודות בכך שאת מנוהלת ללא רצונך ע"י משהו אחר. כולנו חווים תקופות של מתח ולחץ, ואם ננסה להקביל תקופה כזאת אצל הבעלים, נניח, עבודה חדשה / עול הפרנסה או כל משבר אחר- האם נרצה שהם ישתלטו על העצבים שהם מוציאים על הבית ועלינו? בוודאי שכן. לכן אני חושבת שההקבלה אליו יכולה לסייע לך להיות יותר סבלנית אליו.

מעבר לזה, נסי לחשוב- האם המחזור "מדווח" לך על הבאסה הזאת, פתאום הוא מגיע, אי אפשר להיות קרובים לגמרי, יש מצבי רוח שמגיעים איתו- אולי כל הידיעה הזאת שהוא אמור להגיע כבר גורמת ל"מאורע" להיות באמת "מאורע" גדול.. אולי גדול ממה שהוא אמור להיות. במילים אחרות, אם תנסי לעשות מזה "קטן" ולתת לזה פחות מקום- אולי גם התחושה הנלווית תהיה פחות משמעותית ובעלך יחוש זאת גם.

מעבר לכך ניתן להחליט כבר מראש שבשבוע הזה אתם מבלים יותר יחד, מחדים יותר את התקשורת הבינאישית, המילולית, מדברים על הדברים ואולי מחליטים, כמו מעין "חוזה", מה עושים כשאת מרגישה שזה מתקרב- האם את זקוקה לזמן משלך, האם את רוצה להיות יותר לבד, האם בא לך לקנות לעצמך משהו, לצאת עם חברה? המטרה היא לרכוש כלים מסוימים כדי שתוכלי יותר להתמודד עם המצב בינך לבין עצמך, ופחות מולו.

הדבר האחרון שאני רוצה לחדד הוא שוב העינין- האם לא המחזור הוא הבעיה אלא דווקא משהו שהוא מביא איתו, למשל חוסר היריון, למשל מצב הורמונלי לא פשוט, כאבים מאוד חזקים- יש לבדוק מהי התחושה שקשה לך ואיתה לעבוד.

בהצלחה ושנה טובה,

טל שלום,

אתה מתאר ואני מתארת לעצמי שאתה עובר תקופה מאד לא קלה.

בגידה ממושכת במערכת נישואין יכולה להותיר את הצד השני עם רגשות של אובדן תחושת אמון, פגיעה בדמוי העצמי ותחושת ערעור האיזון במערכת היחסים הזוגית ובתא המשפחתי.

בגידה בחיי נישואין לא צריכה להוביל בהכרח לפרידה. פעמים רבות, הבגידה יכולה לשמש מעין "פנס" ולהאיר מה חסר בקשר הזוגי ועל מה כדאי לעבוד.

בוודאי שעדיף לשוחח על הדברים אך גם דרך אירוע לא נעים כמו משבר בגידה, ניתן להבין ולטפל במה שקרה שהוביל לאירוע כזה.

יש סוגים של בגידות- מעידה חד פעמית (גם זה יכול להאיר משהו), רומן ממושך.

יש אנשים שבאמת יכולים "ליפול" פעם אחת ולשוב אל מערכת היחסים ויש אנשים שיש להם אופי הרפתקני ויותר מחפשים את הריגושים.

אולם במציאות, קשה מאד לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה (ולא רק בנושא זה..)

אתה מציין שאשתך נוהגת כך באופן קבוע ולמעשה מחזיקה קשר מקביל אל הקשר אתך. כיצד עבדתם על שינוי בנושאים שציינת? (מיניות, אינטימיות? האם זה קרה בטיפול בו העליתם דפוסים שקורים בקשר?)

האם גם אשתך הרגישה את השיפור? האם היא יודעת מה אתה מרגיש לגבי כל הנושא?

אתה שואל האם לחכות לה ש"תחזור מהסיבוב שלה"... השאלה, האם תחזור? ואולי תחזור ותלך לזרועות אדם אחר? האם אתה מעוניין לחיות בחוסר ודאות הזו? האם היא מכבדת אותך? יש כאן שאלה...

אני מאד מעריכה שציינת שגם אתה לא אדם מושלם כי באמת איש אינו אדם מושלם, אף אחד מאתנו וזה בסדר.

מה שחשוב הוא, להיות מודעים למה יש בנו ומה חשוב לך להשתפר בו.

אני לא יודעת אם זה רק עניינים אינטימיים. אולי אשתך מחפשת מענה לעוד חלקים.

אולי יש דמות אחת בבית שהוא הגבר הטוב, האוהב, האבא ובחוץ הגבר ה"מאהב", ה"סוג האחר"....(אין זה אומר שאתה לא מאהב טוב, אולי היא מפצלת בין 2 דמויות).

אתה מציין שיש בסיס טוב לזוגיות. באילו תחומי חיים אתה מרגיש את זה?

יש שאלה נוספת שהייתי מייעצת לך לבחון עם עצמך (אפשר גם בשיחות). אילו מקומות אצלך הם שמאפשרים לך לותר על בת זוג שתהיה לגמרי שלך. האם יש מקום של דימוי עצמי? האם זה קשור למשהו אחר?

אין ספק שגם פרידה היא הליך שהוא אינו פשוט אך מאידך, גם חיים במערכת זוגית עם אישה שהיא לא לגמרי באמת רק שלך...אינם פשוטים. יש כאן חשיבה האם לא מגיע לך משהו מעבר. "את כל עסקת החבילה"...

הייתי שוקלת את כל הדברים שהארתי כאן ומנסה אף לשבת עם איש מקצוע לבחון את הדברים על מנת "לעבד" אותם טוב יותר ולהשלים איתם על מנת להגיע להחלטה שתרגיש אתה שלם, החלטה שנובעת ממקום של כוח, של טל שהוא לא "סמרטוט" (מצוטטת את מה ששאלת). אלא טל שבאמת רוצה לחיות ולבחור טוב היום, ממש כפי שעלית לפורום הזה.

אני רוצה לאחל לך הצלחה בכל דרך שתבחר ומאחלת לך כי תאמין בעצמך ובדרכך.

סיגל שלום,

ממה שאת כותבת ניכר שיש מספר דברים לא פשוטים שאתם מתמודדים איתם במהלך הנישואין וכפי שאת מציינת, מראשיתם. במהלך תשובתי אשאל מספר שאלות לחידוד.

כמה זמן הייתם בזוגיות טרם נישאתם? מה היה טיב היחסים אז?

אציין מספר נקודות שעולות מדברייך ואודה לך אם יש לך מה להוסיף:

1. התחלתם נישואים עם דילמה לא פשוטה של מקום מגורים. אין ספק שיש כאן פשרה מסוימת שצד אחד לוקח. זה לא פשוט. בזוגיות בני זוג מתפשרים האחד לקראת השנייה, לעיתים התפשרויות והליכה האחד לקראת השני דורשת התארגנות מחדש של מערכת היחסים ובדיקה מחודשת של הצרכים שיש בקשר.
בעלך עזב מקום עבודה, האם מרגיש תסכול עקב כך? כיום חזרתם לירושלים ולך לא פשוטות הנסיעות לרמת גן. בעלך אינו עובד. כיצד אתם בתוך מרגישים ומתנהלים בהקשר הזה?

2. טיפולי פריון שעברתם הם עוד תהליך שאינו פשוט לבני זוג, יש צורך בקרקע זוגית חזקה ותומכת על מנת לעבור זאת. טיפולי הפריון שלכם הצליחו, האם היה לכם מקום לשוחח על התהליך שעברתם? וזה לוקח אותי לשאלה גדולה יותר וחשובה-

3. את מתארת כעס וריבים עד כדי צעקות במערכת יחסים כלומר, ניכר שיש כעסים אשר אינם מדוברים במערכת היחסים ביניכם, או אינם מדוברים בצורה בונה ונכונה.
תקשורת זוגית היא אבן יסוד במערכת יחסים. תקשורת בונה היא כזו שמדברים כאשר רגועים, שהשפה שמשתמשים בה היא "אני מרגישה ש..". "לי זה עושה כך"... "אני הייתי שמחה ש.." "לי זה גורם"... כמה שזה לא פשוט..(איננו רובוטים..) ללא טון מאשים לצד השני תוך הקשבה אקטיבית והדדית כאשר שניכם רגועים. זה נכון לכם וגם לבן שלכם שיגדל ולא יהיה חשוף למערכת שתיארת.

4. ציינת את הדת. כאן סיגל, אם תוכלי להרחיב, עד כמה יש פערים במקום של הדת? עד כמה זה ניתן לגישור? אודה לך אם תפרטי מעט יותר כדי שאוכל להתייחס.

מגורים משותפים אצל ההורים גם הם אינם פשוטים להתמודדות בתא אינטימי זוגי.
ויתכן מצב של מעורבות גם של חמתך וחמך במערכת שלכם כאשר ישנם מגורים משותפים.

אסכם בכך שנראה שאם יש רצון הדדי "להרים" את מערכת היחסים הזוגית שלכם, שעברה טלטלות, שינויים, דינמיות והחיים הם דינמיים. כאשר ישנן דינמיות בחיים יש צורך להתאים "עצמינו" מחדש לאותן דינמיות ויש לי הרגשה שזה מה שקורה אצלכם.
כעסים שהצטברו מבלי לעשות "סדר בדברים".


סדר זה כולל בחינה משותפת הדדית של מה מתאים לכם היום? וזה כולל את שניכם, כל אחד עם חייו (עבודה, חשיבה על תעסוקה/התארגנות של כל צד באם יש צורך/רצון בשינוי. התפתחות כל צד וכו'..), זה כולל את התא הזוגי וזה כולל את התא המשפחתי עם התינוק. שבכללם הביקורים המשפחתיים, זמן איכות זוגי, משפחתי וכן כל אחד מכם לעצמו.


אותו "ארגון מחדש" כמובן כולל לא להאשים, לא לאיים בפניה לרווחה, ללכת יותר לכיוון של שיתוף והדדיות, החלטה של "לעשות שינוי למען הזוגיות והמשפחה שלנו".

באשר להיעדר מיניות וחוסר שביעות רצון. לכעסים ודברים לא פתורים בזוגיות יש השפעה גדולה מאד לתחום המיני ובזוגיות בהחלט מתחים כאילו נכנסים גם לחדר המיטות. על כן כאשר ניתן לעבוד על מכלול הדברים בקשר, אפשר לעבוד גם על הסוגיה המינית.

ניתן ומומלץ אף להתייעץ בטיפול זוגי.

מאחלת לך הצלחה בכל דרך.

שלום לך שוש,

מה שאת עוברת בוודאי לא פשוט לך. עצם כך שאינו מעוניין להיעזר במכשיר שמיעה כבר הופך את התקשורת, שגם ככה לא קלה, לדבר יותר מסובך. קשה להגביר את הקול, קשה להסביר את עצמך, וכשאדם לא רוצה לעזור לעצמו הוא פשוט מנציח את "ניתוקו" מעולם השומעים. לפעמים לא להיות חלק משיחה של כולם, או לא לשמוע טוב בטלפון, יכול להיות מאוד מאוד מתסכל ואני משוכנעת שגם עבורו לא קל בכלל.

אני רואה כמה דברים ממה שאת כותבת:

1. את מתעצבנת ממנו די בקלות, אני בטוחה שהוא אכן מעצבן אותך, אבל צריך לחשוב למה הוא כ"כ מרגיז אותך והאם זאת השלכה ותוצאה של שנים כאלו, שכבר אין לך סבלנות וכל דבר שהוא אומר הוא מעצבן. נשאלת השאלה האם את יכולה לעבוד על רמת העצבנות שלך אל מול רמת ה"התעלמות" או ה"אדישות" שלך אליו. ופחות לייחס חשיבות לכל דבר.

2. אכן הדרך לקבל אותו היא לראות את החוזקות ואת הכבוד שלו אלייך, את הרצון שלו להתקרב ולהיות איתך. ז"א, הוא מאוד מעוניין בך במהלך כל השנים יחד.

3. אני מבינה שהלכתם ליעוץ ולמרות שהיעוץ היה מקצועי הוא לא ייעל את הזוגיות שלכם. קודם כל חשוב שהלכתם כי בכל זאת יש שם עבודה זוגית שקרתה. לא כל שיטת טיפול ולא כל יעוץ מבטיח שהוא מביא תוצאות. לפעמים לזוג אחד זה יעזור מאוד ולזוג אחר לא, זה הרבה תלוי בשיטה עצמה, בכימיה עם המטפל ובמוכנות שלכם להשתנות. אני מרגישה שאתם יותר "רוצים להישאר במוכר ובידוע" שלכם, במצב הנוכחי, מאשר לחוות שינוי ממש. שינוי הוא דבר מפחיד, מבהיל, וכשצריך לעבוד קשה על דפוסים- זה עלול להיות כ"כ מסובך, שמעדיפים להישאר במקום הנוכחי.

4. יתכן, שאם תלכו או תלכי היום ליעוץ, אתם תחוו שיטה וגישה שיותר מתאימה לכם. ואם אתם כבר 22 שנה יחד, ואם את מאוד רוצה שינוי- שווה אולי ללכת ולנסות שוב. זה לא חייב להיות ברמה של יעוץ "קלאסי", אולי סדנה, הרצאות וכיוצ"ב. אבל להערכתי יש מקום לגשת שוב לסיוע.

5. בנושא השמיעה שלו- תנסי לדבר איתו, ואם אינו רוצה להקשיב, אולי אפילו לכתוב לו שזה דבר חשוב לך, ומהותי לך לתקשורת ביניכם. נסי להסביר לו מה את חשה ולמה זה מרחיק אותך. הצליבי עבורו את הקשר בין תקשורת לבין קירבה פיזית. עבורנו הנשים לא פשוט להתקרב פיזית לאדם שלא מקשיב, ומעצבן אותנו, והאנרגיות שלנו אוזלות לידו. נסי להראות לו ולהוכיח לו שביום שהיה לכם יחסית בסדר, פחות רבתם, וחשת טוב איתו- את מוכנה להתקרב, להכין ארוחה יחד, להתקרב פיזית. נסי להראות לו את הקשר הזה.

בהצלחה רבה ושנה טובה,

תודה על תשובתך המפורטת.
שנה טובה!

שלום קרן,

רעיונות כמו כרטיס להצגה זוגי, או שובר למסעדה לארוחה זוגית, כל מה שיכול לתת להם חוויה של "ביחד".. לדעתי אלו רעיונות שיכולים להיות נחמדים להתחיל איתם את השנה.

אם את רוצה להשקיע יותר, יש כל מיני דילים וקופונים שווים שמגיעים בד"כ במייל למי שרשום, שנותנים המון הנחות על לילה בבית מלון (נניח לינה + א.בוקר) בזמנים שהם זולים כמו אחרי החגים, או צימר. רק לשם קנה המידה, אני רכשתי שובר זוגי כזה ב-250 ש"ח ללילה בצימר. כך שזה גם יכול להיות רעיון.

בהצלחה ושנה טובה.

שלום לך בלה,

מה שאת מתארת הוא טבעי ונורמלי לחלוטין. מדובר בגבר שהיה לך מאוד משמעותי, היו לך רגשות עזים ומשמעותיים אליו, והוא בגד באמונך ולמעשה הפנה גב ברור לקשר. גם כשהוא רצה, וחשב שזה יתאים לחזור- עדיין, הפגיעה קיימת. גם נניח והייתם חוזרים - הפגיעה היתה שם.

טוב לשמוע שאת בזוגיות שטובה לך ובריאה לך, את חשה שזכית וזה נהדר. גם כשאת מאוד מאושרת, לא מן הנמנע שה"דיסק הקשיח" שלנו יעלה לנו כל מיני זכרונות, געגועים לאהבות אחרות, קודמות. וכשזה קורה- אנחנו בד"כ נכנסים לחזיונות, מה יהיה, ומחשבות, ועוד. לתת מודע שלנו יש חיים משלו, ולזכרונות שלנו גם. אני לא בטוחה שמדובר בגעגוע שהוא יכול להביא אותך למצב של חוסר הערכה או חוסר אהבה לבעלך, אלא מעין זיכרון שנשאר כזיכרון, וזה הכל. וצריך לתת לו מקום קטן - של נקודה בחייך, של זיכרון, וזהו. ברגע שתאפשרי לזיכרון להיות- את תראי שהוא לא תופס כזה מקום גדול. כשאת מדחיקה אותו וכביכול "מנסה לגרש" אותו מהמחשבות- הוא יגיע עוד ועוד.

העובדה שאת חזרת אליו לאחר בגידה והוא בכל זאת ויתר, בהחלט משפיעה גם על המצב הרגשי שלך. פתאום את מבינה שכל מה שעברת, ההתמוטטות, והתחושות הקשות- הן "בגללו", ולבחור הזה יש הרבה השפעה על הרגש שלך. ולרגש חיים משלו- הוא יכול לתעתע וכאן ולכאן. אבל אלו רק זכרונות, והשפעות של התקופה הקשה שעברת.

לכן המלצותיי הן:
1. לתת לזה מקום ולא להיבהל מזה.
2. כל פעם שאת מוצפת לזכור איפה את היום ומה עברת כתוצאה מהקשר עם האקס.
3. הנטישה שחווית לא היתה פעם אחת מצידו, ואדם שאינו נאמן לחלוטין- מקומו לא בחייך.
4. לדמיין את החיים המשותפים שלך ושל בעלך בכל פעם שאת חשה "נבלעת", לדמיין את המשפחה ביחד ואת האהבה שלכם.

אני מאמינה שכשיהיה לך ילד ראשון, למשל, הזכרונות האלו יתמעטו אף יותר. כיוון שהמשפחתיות והאהבה שלכם תושפע מהרחבת התא הפרטי שלכם ואת כבר תחושי אחרת. בד"כ נישואים טריים יכולים להביא לכל מיני תהיות ומחשבות ו"מה היה לפני", ו"מה היה קורה אילו" - וגם זה עובר עם הזמן.

מאחל לך זוגיות טובה ומזל טוב,

ללא ספק הרגעת אותי אני כבר תקופה מסתובבת עם תחושת מחנק בגרון (מרגישה שבאיזה שהוא מקום אפילו אם זה בחלומות אני בוגדת בבעלי שיקר לי כל כך בגלל עצם קיומן של מחשבות כאלו).
תודה שוב !

היי בלה, סליחה שאני נדחפת...:)
אבל אני ממש מזדהה איתך גם אני לפני חתונה והאקס לא יוצא לי מהראש (למרות שאני זאת שעזבתי אותו ולא היה ל טוב איתו בקשר) אבל כל הזמן הוא בחלומות שלי ובמחשבות שלי וזה מפריע לי מאוד.. גם אני עוקבת אחריו בפייס וכל זה ואם רואה מישהו דומה לו ישר דפיקות לב.. מקווה שזה יעבור לך (ולי :) )
ונתמקד בדברים החיובים שיש לנו כרגע ולא בעבר.
:))

שלום לך,

ראשית כל הכבוד לך על מודעות עצמית גבוהה ועל התבוננות מקיפה על חייך- נראה שאת יודעת לזהות את הצרכים שלך במערכת הזוגית ולדבר עליהם.

הייתי רוצה שתנסי לזהות גם מתי בדיוק הוא כן ניגש לשוחח איתך, והאם בכל זאת תוכלי להקדיש זמן ומאמץ מסוים לשוחח איתו, למרות שלא תמיד זה מתאים. ההתרשמות שלי היא שמאז ומתמיד התקשורת שלכם לא היתה מרכיב מרכזי בקשר, ובשנים האחרונות לרבות המתחים שאתם חווים- התרחקתם אף יותר.

עבור גבר לא מפרנס התלוי באשתו הקושי הוא עצום. החברה שלנו מחלקת תפקידים ברורים לגברים ולנשים ובד"כ עול הפרנסה יהיה על הגבר. אשה מובטלת לא נתפסת כמו שגבר מובטל נתפס. עבורו להיות במצב כזה 3 שנים - לא פשוט בכלל ואף עלול להוביל להסתגרות וצמצום העולם. לכן העובדה כי אינכם מדברים על תעסוקה- לא שלו ולא שלך- מעיבה יותר על הקשר.

לא הייתי רוצה וממליצה שתחזרי לבועה של זוגיות משעממת ללא דרישות מצידך והרי שגם אין דרך חזרה- את כבר הרגשת מה זה להיות בבועה אחרת- יצירתית ומרגשת. את הרי רוצה להיות שם, וכמהה לזה.

השאלה שלי היא האם תוכלי לשתף אותו, אפילו בעדינות, במה שעבר עלייך בזמן הזה. אולי להגדיר לו מאוד בכלליות מה עובר עלייך, למה את מתגעגעת ומה את זקוקה לו. להסביר כי ההשלכה של חוסר התקשורת היום הן מחשבות על פרידה, בדידות אינסופית ורצון להיסגר יותר. משהו חייב להיפתח בתקשורת ביניכם- ומשהו צריך להשתנות במקביל בעינין העבודה שלו. חוסר הביטחון והדימוי העצמי כתוצאה מחוסר התעסוקה שלו הוא לא קל- וברגע שימצא (ואולי כדאי שתשבו יחד ותחפשו ביחד) יהיה לכם קל יותר. הוא ירגיש שותף, ולא חסום כפי שהוא היום.

מעבר לזה, אני מבינה את הצורך בילד נוסף, אך חשוב לתכנן זאת כשאתם באמת בתקופה טובה ושיש אנרגיות אחד לשני. אני לא בטוחה שקל לילדים (כפי שהוכחת לראות מילדתך שלך) לחוות הורות וזוגיות כזאת.

אשמח אם תחשבי על הדברים, ובהצלחה.

שלום לך חסוי,

בהחלט המצב שאת מתארת הוא לא מצב מתאים להיכנס לחתונה איתו. אני חושבת שאת צריכה לעשות איזה "עצור" גדול בראש ולהחליט שכך לא תראה הזוגיות שלכם לפני החתונה, וגם לא אחריה בוודאי. יתכן וה"ילדה" עליה הוא מדבר אשר משתמשת בקללות, בחוסר סבלנות - מפריעה לו מאוד להראות לך את הרגשות שיש לו אלייך. זה לא אומר שהם אינם, אלא שהוא מנטרל את ההבעה שלהם כיוון שאינו חש ש"מגיע" לך.

יתכן והלחץ לקראת החתונה וגם המגורים ביחד, והכל "ביחד" עושים את שלהם וקשה לכם להסתגל להכל, בו זמנית. יש לדבר על זה ולנסות לנפות את הדברים - מה הסיבות שאתם רואים שיכולות להביא למצב הנוכחי, ומה עושים הלאה, מה לומדים ולוקחים על עצמנו כדי להמשיך הלאה בצורה יותר רגועה.

כשאין דיבור של כבודו ויחס שווה, כשאחד מרגיש שהוא מעל השני, אין סיכוי לדבר. כשאת מגיעה בצורה שהוא שווה ערך אלייך, שאת מכבדת אותו והוא "בראש מעיינייך" הוא קולט את היותך "אשה" ופחות "ילדה", רואה בך אדם בוגר שלוקח אחריות על הקשר. אל תרגישי שאת זאת "שמתקפלת", אלא להפך- את זאת שמצילה את הקשר, ואת זאת שבסופו של דבר תוכלי להבנות את הדרך לחתונה, רגועה, בריאה וטובה עבור שניכם.

החתונה למעשה היא הצעד הראשון למיסוד הקשר באופן רשמי. הדרך חזרה ממנה אינה פשוטה ולמעשה לא היינו מתחתנים אם היינו יודעים שיהיה לנו רע. כדי שזה לא יקרה, וכדי שבכל זאת תרגישו שאתם באמת שם אחד עבור השניה, זה חייב להתחיל עכשיו: לדבר בכבוד, להבטיח שלא מקללים ולא מזלזלים. לדבר על מה שמרגישים ולמצוא ביחד פתרונות כאנשים בוגרים. אחרת, אין מה להתחתן.. פשוט כך. אני מצטערת שאני אולי מעט בוטה, אך חשוב לי להדגיש כי המונח "קידושין", שהוא מקדש אותך ומבדיל אותך מכל האחרות להיות אשתו, ואת מקדשת אותו לבעלך- אין גבוה מזה, אין חשוב מזה, ולכן הכבוד הוא המעלה הראשונה שיש להשיג בקשר בינאישי.

בהצלחה רבה,

תודה רבה על העצה, אני אקח לצומת ליבי ואנסה ליישם אותה.

תודה :)

שלום גלי,

קודם כל עשית נכון כשכבר פתחת ואמרת לו שעברת לגור אצל הורייך כדי להסתדר כלכלית. ז"א הוא כבר מבין שיש איזו בעיה כלכלית. להערכתי בשלב זה את לא חייבת להמשיך ולפרט, אלא אם כן הנושא יצוץ שוב או שתרמזי לו כי יש חובות שעלייך לשלם כתוצאה מהתהליך שעברת.

אני בטוחה שבמקרה כזה בו הזוגיות טובה ויציבה, גם אם הוא ידע על זה, ויווכח לראות שאת אחראית, מסתדרת ומשלמת את הכל כמו שצריך- הוא לא ירתע ואף יראה בזה חוזק. סה"כ זה "ניסיון חיים" מסוים, ואם הוא יראה זאת בזווית ההסתכלות הזאת, מה טוב לשניכם.

יהיה "בריא" אם בהמשך תפתחי את זה, כשבאמת תגורו יחד ותראי שהקשר ממשיך להתקדם, ובו בזמן אם הנושא נפתח כמובן לספר לו בכללי שיש לך חובות אך את מכסה אותם חודש בחודשו.

בהצלחה רבה וזוגיות טובה,

שלום לך דנה,

להערכתי יש משקל מסוים להודעה שכתבת לו, היא למעשה המחישה לו שאת מרגישה כי את נמצאת איתו בסוג של שקר, ולא הסברת למה בדיוק התכוונת. הוא נעלב, נפגע, וניתק מגע.

אני חשה כי הרגשת לא בטוחה במהלך הזמן האחרון שלכם יחד, והיה טוב לעשות איתו שיחה מאפשרת ומזמינה שתהיה יעילה יותר מSMS. בהודעות כתובות לא ניתן לחוש את הטון, ההבעה והצורה בה את אומרת את הדברים ולכן זה גמיש ופרוץ לפרשנויות של הצד השני. בעוד בשיחה רואים את כל התמונה וחשים את האנרגיות של האדם מולך.

המלצתי היא לחכות כמה ימים ולנסות ליצור עמו שיחה משותפת. אם תראי שגם לצעד הזה אין מענה- אני מציעה להמשיך הלאה, כיוון שחוסר היענות בפעם השניה כבר יכול להעיד על חוסר רצינותו.

לגבי התינוקת- קודם כל כל הכבוד לך על צעד כ"כ משמעותי של הורות יחידה. מעבר לזה, התינוקת שלך בוודאי צריכה דמות קבועה, יציבה ומכילה ואדם שיכול להתמודד עם משברים וקשיים בהורות ובזוגיות, מישהו חזק בקיצור. וגם אם זה לא ילך ביניכם כרגע- אולי זה באמת לטובתך ולטובת הילדה.

מאחלת לכן הרבה בהצלחה, והורות טובה,

שלום לך שגית,

את מתארת תופעה שקיימת אצל רוב הזוגות לדעתי- השיגרה והשחיקה היא מביאה. כמובן התחושות הראשוניות של מערכת היחסים והמיסוד הן לא התחושות שמגיעות יותר מאוחר. ככל שאת גרה איתו, ומתרגלת אליו, והפוך- כך היחסים יותר "מובנים מאליהם" ויש פחות מקום לראשוניות הזאת ולביחד המרגש.. כשמתרחבים ומגיעים גם ילדים, עם השמחה שבזה, גם מגיעים קשיים שמאפילים לא פעם על הזוגיות.

אני מאוד מעודדת לשמוע שהוא כן משתף אותך בשיחות ביניכם ויש על זה דיבור, זה מדובר ושמתם את העינין על השולחן- זה בטח לא מובן מאליו. הוא אומר לך שהוא מוכן ליזום יותר טיולים ובילויים יחד - אני חושבת שעצם היוזמה הזאת- כבר מעידה שהוא מתחיל ליזום ומתוך מקום של חוסר יוזמה הוא מגיע למקום אחר, של אקטיביות בקשר- מה שהיה לך חסר. את מצידך לא מסתפקת בכך ומבקשת פסק זמן.

לפני כן את מזכירה שאת שואלת אותו האם המקור הוא אצלך או אצלו. אני רוצה להאיר נקודה מסוימת- שכן כדאי לברר האם את, מתוך אולי מקום שהתרגלת למצב, או התייאשת מעט, כבר פחות מאמינה בקשר ורוצה פסק זמן. אני מציעה לברר זאת מול עצמך כיוון שדווקא שיתוף הפעולה החיובי שלו בשיחה, יכול ליצור אצלכם ריגוש מחודש ולחדד את הקשר ביניכם.

זוגיות לא נמדדת רק לפי האינטימיות - זה אולי מרכיב אחד מתוך הרבה אחרים. סה"כ את מתארת זוגיות טובה פרט לעינין הזה. אני מציעה להסתכל על חצי הכוס המלאה, ולא להיחפז לפסק זמן ולהפסקות בתקשורת, אלא לחדד את התקשורת ולבלות יחד, כן לבוא לקראתו ולתת לו פירגון על עצם הרעיון והיוזמה הנוכחית שלו.

במקביל- כדאי יהיה לבדוק מול עצמך את מה שהזכרתי לעיל, וגם- האם באמת הכל בסדר חוץ מזה? זאת בהקשר לכך שכשעושים נתק או פסק זמן, מגיעים למצב של יאוש ותסכול מהקשר, והייתי רוצה לשאול אותך האם יש עוד מקומות בהם את חשה כך, שצוברים אצלך את התסכול הזה, ואז הפיתרון שאת רואה הוא רק פסק זמן?

בברכה,

שלום לך אסף,

אני מניחה שהקשיים סביב לכידות משפחתית הם לא מהיום, והם "יושבים" על תכנים אחרים, על דפוסים שגדלת או לא גדלת עליהם, על חוויות לא קלות מול הוריך ועוד ועוד. הקשר שלך היום עם המשפחה שלך הוא למעשה איזה מודל מסוים שאתה נוהג לפיו, כי אין ממש ברירה- גדלת שם. כשנכנסים לזוגיות, אנחנו לא פעם נשחזר את הדפוסים האלו של המשפחתיות, הלכידות, הקשרים והיחסים מול ההורים. אני רוצה לנסות להאיר כמה נקודות בהקשר הזב:

1. יהיה קשה לנפות את הבחורות שאתה יוצא איתן, לפי הקירבה שלהן והתלות שלהן במשפחה. אתה יכול לפספס אהבה גדולה מאוד רק בגלל זה.

2. הקשר שלך מול ילדיך שיבואו בע"ה - לבטח תרצה לא לשחזר דפוסים מסוימים שחווית ולכן תהיה איזו עבודה פנימית שתצטרך לעשות גם ברמה הזאת. איך אני נוהג כלפי הילד שלי נכון, ולא כפי שנהגו אליי ונכוותי.

3. דווקא מודל של משפחה מלוכדת יכול לעזור לך לראות איך עושים זאת נכון. איך הקשרים בכל זאת קרובים, ואיך מול הילדים בעתיד תוכל ליישם אותם. זה מבהיל להתקרב לזה, אבל זה אפשרי.

4. הייתי מאחלת לך בחורה שמגיעה ממשפחה מלוכדת וחמה, מאשר בחורה אבודה. אני מבינה את הקושי, אני מבינה את הרצון שלך להיות עם מישהי עם גורל משותף כזה, אך כמו שכרגע קשה לך, יתכן ועם מישהי כזאת יהיה יותר קשה, כי גם היא מתקשה ביצירת קשרים, ולשמר על דפוסים מסוימים שהם בריאים, והחשש הוא שתיכנסו לאיזה "לופ" שישפיע גם על המשפחה העתידית ואולי גם על הזוגיות.

מה אני אומרת בעצם? אני מציעה קודם כל לא לברוח למישהי אבודה, לא לברוח מהמשפחתיות, וכן להתמודד. כן לנסות לחקור את זה לעומק ולנסות להבין איפה הדברים מאוד קשים לך ובלתי נסבלים- ואיפה אתה כן יכול להתמודד.

במצב כזה, כאשר הבעיה מנהלת אותך (מחשבות על מישהי אחרת, קושי ליצור קשרים טובים, יחסים לא טובים עם משפחת הגרעין שלך) - אני חושבת שטיפול יכול מאוד מאוד לעזור לך. לזהות את הדפוסים- ולא ליישם אותם בחיים שלך כפי שקורה כרגע. כיוון שכרגע יש קורלציה מובהקת- איך אתה "מעתיק" את היחסים שלמדת וגדלת עליהם- לתוך החיים הנוכחיים שלך. זה קורה לכולנו, השאלה האם זה נכון לנו להמשיך בתבנית הלא בריאה הזאת.

בטיפול יהיה אפשר לעבוד על הדברים האלו, לתת להם שם, לדבר עליהם, להרגיש שזה בסדר, שזה מדובר ואפשר גם לעבוד על שינוי מסוים. אני רואה קשר ישיר בין דפוסים כאלה שתיארת, לבין משפחתיות גם בהמשך. משפחתיות לא חייבת להיות דביקה (ועכשיו בחגים זה אפילו דביק מאוד), אלאל לפחות לתת את המודל של "ביחד", של "זה למען זה", של תקשורת. אלו דברים שאנחנו לוקחים איתנו לכל מקום- לעבודה, ללימודים. תמיד נראה אנשים, תמיד יהיה צורך לקשור קשרים- ולכן המודל שאתה תיתן הלאה- הוא משמעותי מאוד להמשך.

ראה המשך..

פרקטית מה עושים כרגע:
אני מציעה קודם כל לדבר עם בת הזוג על כל מה שהעלת פה. להסביר לה לאן זה לוקח אותך וכמה זה קשה פתאום לחוות משהו שהוא מנוגד לחלוטין ממה שאתה מכיר. להסביר לה שזה עלול לא פעם להלחיץ, להרחיק אותך, ואולי למצוא איתה דרך מסוימת למנן את המפגשים או להיות פחות תלויים בהורים.

כמובן זה תלוי גם בבת הזוג ועד כמה היא נכונה להבין מה עובר עליך. ככל שתטיב להסביר לה, יעלה הסיכוי שהיא תוכל להיות מכילה וסבלנית ולהבין את התמונה.

בשורה התחתונה- מה שאתה מתמודד איתו עלול להרוס קשר טוב, כרגע לא שמעתי ממך תלונות על הבחורה, אלא על הדפוסים המשפחתיים שהיא גדלה עליהם, של בית מסוים שאתה לא מכיר. דפוסים שכן כדאי תכיר- כי הם דפוסים (לא מושלמים אבל) בריאים. מה שאתה מתמודד איתו עלול להיות גם לא פשוט בקשרים אחרים בתחומים אחרים, זה עלול לגרום לך להמשיך להצטמצם בעולם החברתי. זה לא מאוחר ללמוד, לטפל בזה, לדבר על זה. זה חשוב מאוד להמשך. יש היום טיפולים מסובסדים, קצרים או ארוכים, בכל מיני שיטות, ויש תוצאות.

מאחלת לך הרבה הרבה בהצלחה,