פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

איוב שלום,

תראה, אני מאמינה שלא רק הקשר אתך הוא הגורם למצב נישואיה.
ניתן לומר שבכלל מערכת מחוץ לנישואין ובוודאי כזו הנמשכת שלוש שנים, "מאירה" כמו פנס, משהו שחסר בתוך מערכת הנישואין (הן במערכת שלך והן במערכת שלה).
פה יש מקום לשאול (אתה עם עצמך ושווה אולי עם אשתך) מה חסר לכם?

לגבי אותה אישה שניה, יתכן והיחסים ביניכם היו קטליזטור (זרז) לגירושיה אך היה שם איזשהו רקע שבכלל הביא מלכתחילה לרומן אתך ואני מניחה אצלך לרומן אתה.

אני קוראת מבין שורותייך רגשות אשם על הרומן ואת מה שאתה כביכול גרמת לאותה אישה. חשוב לזכור שלאותה אישה בחירות משלה בחיים והיא מבוגרת.

אתה שואל איך לסיים את הקשר שהוא לא בריא ממה שאתה מזהה.
לדעתי, לומר את האמת. את מה שאתה מרגיש. אתה יכול לשתף אותה מה הרגשת במהלך הקשר, מה אתה מרגיש כעת, מה הקשיים שמתעוררים בה כעת רגשית ומה החששות שלך מבחינת התהליכים שקורים לה ואולי לך? ולומר לך שסיום כזה הוא לא פשוט, אך חשבת על כך רבות וכך תכין את הקשר ולא תצא כ"מסנן טלפונים" וכו'..
תאמר שאתה לא מעוניין לפגוע בה. זו תקופה שיתכן ושניכם צריכים לבחון דברים.
אתה רוצה שיהיה לה טוב. בקיצור - את כל האמת ואין כמו האמת.

זה לא פשוט, 3 שנים זה הרבה זמן וניתוק הקשר עמה גם יצריך אותך "לארגן את עצמך מחדש" איך להיות ללא הקשר, מה קורה בקשר עם אשתך ועוד וזו יכולה להיות תקופה לא פשוטה... ומאחלת לך לצמוח ממנה עם תובנות.

רוצה לאחל לך הצלחה בכל.

שלום לך מאי,

כואב לקרוא את מה שעובר עלייך. לפעמים היינו מצפים שבן הזוג שלנו יכיל אותנו , וכמובן הציפיה היא שדווקא ברגעים הקשים האלו- הוא יהיה שם, יבין ויגיד את המילה הנכונה.

לצערי זה לא תמיד כך, ואולי אפילו לרוב זה לא כך. לא פעם בן הזוג נבהל מאוד ממצבים שבהם האשה (או הגב) לא מתפקדת. הבית כבר לא בשליטה, הכל קורס, נוחת וחסר פרופורציות. האשה נמשלת לדבר הזה, היסוד החזק הזה שמחזיק את הבית, את הילדים ואת התנהלות הבית הכוללת. כשהאשה בדיכאון, מסתגרת, מצטמצמת, לא פעם הגבר חסר שליטה- ולא יודע מה לעשות מכאן ואילך.

אני מניחה שזה חלק ממה שעבר עליו. לפעמים התסכול והיאוש הזה לחוות אותך ככה (ולא באשמתך, כרגע אני מדברת עליו), הוא כ"כ קשה, שההתמודדות באה בצורה הפוכה- במקום לעזור, לתמוך ולתת כלים- הוא כועס, אדיש, עצבני ולא מגיב. אולי בתוך תוכו הוא מצפה ש"תתנערי" מזה.. שתתעוררי. מה שהוא לא יודע, שכשאדם נמצא בדיכאון- לא יעזור הכעס וחוסר ההכלה, מה שיעזור זאת רק העזרה והטיפול שאותו אדם זקוק לו.

בשלב זה אני מציעה לך לגשת באופן אישי ליעוץ אצל מטפל/ת זוגית. שם תוכלי לקבל כלים, עבור עצמך בשלב זה- מה הכיוון, מה ניתן כרגע לעשות, מה עוד אפשר להשיג דרך התקשורת העכשווית איתו ומה אולי יותר מאוחר. את חשה לא מוכלת כנראה הרבה זמן, וזה לא דבר פשוט. הייתי מציעה לך, לאוד זאת, לחזק קודם כל את עצמך ולהתייעץ באופן מסודר, ואח"כ לבחון מהם הכיוונים, מהן האפשרויות.. איך ניתן לגשת אליו ולגייס אותו לתקשורת נכונה.

בהצלחה רבה ושנה טובה,

הי עדן,

שנה טובה גם לך.

אני רוצה לעצור רגע את כל המחשבות מסביב ולנסות להרגיע אותך. התגובות שאת מקבלת מהסביבה, חלק גם מהסביבה הקרובה, הן תגובות טבעיות כמעט לכל בשורה שתשמיעי בפניהם. בד"כ אנשים מגיבים ככה למצבים מסוימים. לפעמים זה מתוך מקומות שלהם לגמרי- כמו למשל, קנאה, חוסר הכלה של המצב, המצב אינו עומד בגדר ה"נורמה" הסובייקטיבית שלהם והם מרגישים צורך להעיר, להגן, וכו'. לא את כולם צריך לקחת ללב- כי באמת, חשבי על זה כך.. גם כשאת מגיבה למישהו- את מגיבה מתוך המקום שלך, מתוך האמונה, אורח החיים, הניסיון, החוכמה והידע שלך. ורק שלך.

ומשם את מקבלת גם את התגובות. מי שחיה עם הבחור, מי שחווה אותו יומיום- זוהי את. מי שמקבלת את הסימנים הנכונים לחתונה- זוהי רק את. מסביב הכל יכול להראות אחרת. זה יכול להרים גבה, זה יכול לעקם פרצוף. בסדר. אנחנו מקבלות את זה כפי שזה.

אנשים בהחלט מתחתנים בפרקי זמן גם קצרים משלכם, ולא כי הם דתיים. לפעמים, בפרקי ב' ובמצב כזה בו את בטוחה שמצאת את האחד- אין כ"כ מה לחכות. עבורו זה פרק א' וזה משמעותי לא פחות. אבל במקום להתעסק עם הסברים והצטדקויות מול הסביבה, התעסקי בריגוש ובהכנות לחתונה. זכרי- תגובות תמיד יגיעו.. גם אם הוא היה מפרנס "עצום", חכם, עם דיפלומות ודוקטורט במדעי המוח. אנשים מגיבים, אוהבים להעיר, זה חלק מהישראליות שלנו וכן- גם מהאישיות שלנו. נסי להיות בסביבה מפרגנת ואוהדת.

לגבי החברה שלך, אם תרצי להיכנס איתה לזה- ואם אכן אתן קרובות כפי שתיארת - נסי לבדוק איתה מאיפה מגיעות התגובות האלה, למה היא התכוונה ואיך היא רואה את מה שהיא רואה. אני רוצה שתקחי גם את דבריה בערבון מוגבל, וזכרי את ההיסטוריה הרומנטית שלך (לא משנה עם מי, משנה שהיא יודעת על זה) ועל "הצד השני" בו היית. נסי להבין שכשאנשים יודעים עלייך כמעט הכל- הם מצרפים זאת, חלק חלק, ו"מורשים" לשפוט אותך על התנהלויות כאלו ואחרות שלא מסתדרות להם עם ה"שכל הישר" (שהוא למעשה יכול להיות מקביל לחשיבה חברתית כוללת, נורמות ותרבויות "מוסכמות" בחברה).

לסיכום- את מתחתנת, את מתמסדת עם בחיר ליבך. לפני שנה כשהיית מגיעה לכאן לעדכן אותי, היית חושבת שעוד שנה תכתבי לי בשורה כזאת? :)

בהצלחה רבה ובשעה טובה!

:)
אין ספק שלפני שנה לא הייתי בכלל חושבת על זה!
נכון שכל אחד אומר את הדברים מהמקום שלו ומהניסיון שלו וכל הדברים שמאפיינים אותו כמי שהוא. אני לא מצדיקה את עצמי בפני אף אחד. אני שלמה עם ההחלטה. אבל אני מודה שכל זה מערער אצלי משהו – לא בבחירה שלי בו, אבל אולי בתזמון. וכן, זה גורם לי לתהות אם יש משהו שפספסתי. אולי אני שוב ככ רוצה להתחתן ואני לא רואה דברים. אולי אני משכנעת את עצמי. אבל אני עדין חושבת שהפעם זה אחרת לגמרי. אני חושבת על כל הסיבות שבגללן התגרשתי ואני לא רואה את זה בקשר שלנו. אני מסתכלת על כל החודשים שעברו ולא רבנו פעם אחת!!! אמא שלי טוענת שאני דואגת כל הזמן שיהיה לו נעים ונוח. אני לא חושבת שזה שלילי כי זה לא בא על חשבוני, אני לא מבטלת את עצמי. אני חושבת שאני הרבה יותר מעריכה אותו ואת הקשר שלנו וחזרתי להיות אני. תמיד הייתי אישה שרצתה להיות אישתו של ולכבד ולהעריך אבל במובן הטוב. אני אולד פאשן בדברים האלו. אני עדין אישה חזקה ואמיצה ואני יכולה לעשות הכל והתקופה שהייתי לבד עם הילדה שלי הוכיחה את זה. אבל אני גם אוהבת להיות האישה של הגבר שלי וגם לדעת להתפנק מהגבר שלי. אני באמת מרגישה שאני הרבה יותר נותנת לו את המקום הגברי שלו (שוב, במובן הטוב) מה שלא עשיתי עם הגרוש. הוא גם לא היה מוכן למקום הזה פשוט כי הוא לא היה גבר. אני יודעת שהעניין הנוצרי בעייתי בחיים פה במדינה אבל אני מאמינה שאפשר להתמודד עם זה. אני יודעת שהצבע אולי לא תמיד עובר מסך ויש אנשים שזה כואב להם בעיניים – זה ממש לא מדאיג אותי. ואני יודעת שאין לו מקצוע או כסף אבל יש לו ראש ואני בטוחה שנסתדר. כולם מדברים על עניין הזמן.
החברה שלי, מאיפה היא באה. נתחיל בזה שהיא באמת מכירה כל פיפס שקשור אלי. היא לא מכירה אותו כי היא חיה בחו"ל, אבל אין משהו שאני לא מספרת לה. היא לפני חתונה בעצמה ונמצאת במקום ממש טוב בחיים שלה בכל התחומים. היא באמת הגיע למנוחה ונחלה בשנה האחרונה, כך שאין פה עניין של חוסר פרגון או קנאה. היא חושבת שילדותי שאנחנו ממהרים – בא לנו להתחתן אז אנחנו מתחתנים. בלי יותר מידי מחשבות. עשינו קעקועים שיצאו קשורים ויזואלית אבל הסיבה לכל אחד מהם מבחינת כל אחד מאיתנו שונה – אז היא חושבת שגם זה ילדותי – כמו שני ילדים בני 16 שמקעקעים משהו שקשור לשניהם ככה סתם.

ואם אני ממשיכה לטחון ולחשוב... היה לי את אורי באופן כזה או אחר. והיו פעמים שבאמת רציתי לחשוב שאולי זה יקרה בינינו. באמת. הוא בחור טוב, ראש על הכתפיים ואמא שלי בטוח היתה מרוצה (למרות שהוא עובד ברווחה ולא מרוויח משהו, אבל המשפחה שלו במעמד מסויים וזה קונה אותה). אבל הוא מנותק ריגשית בכל דבר ועניין, והחיבור שלו לליאה לא היה אף פעם מעבר. ותמיד אמרתי לעצמי – לא משנה מה, זה לא יעבוד כי עם ליאה זה לא זה. והיה עוד אחד מהחבורה שאמא שלי בטוח היתה מרוצה – הוא ממש עם ראש, והוא כלכלן, הוא וליאה זה גם סיפור אהבה. הוא יבוא ויעשה וידאג והכל! תמיד אמרתי שאם הייתי מצליחה להימשך למשהו בו אז בטוח הייתי מתחתנת איתו. אבל אני ממש ממש ממש לא נמשכת... ואני מכירה אותו מספיק זמן כדי להתרגל ולמצוא את הדברים היפים. ולא. פשוט לא. מה שאני באה להגיד זה שהיו לי מחשבות כאלו ואחרות גם על גברים אחרים פוטנציאלים במובן כזה או אחר. והתשובה היא לא.
אתמול הוא ישב עם שני חברים שדיברו איתו על הילדים. איך הוא יתמודד עם ילדים יהודיים? מה יקרה כשהבן יבקש בר מצווה והוא לא יוכל לברך או לעמוד איתו בחופה. וזה גרם לו להתערער על משהו. הבנתי שזה יותר בעניין הגיור. אמר שאולי הוא יתגייר בשביל הילדים מתישהו בעתיד אם הוא ירגיש צורך בכך. היה לנו בוקר מוזר בעקבות השיחה. וגם אם הוא יתגייר הוא לא מתכוון לשנות משהו באורח החיים שלו. וזה בסדר מבחינתי – הרי אני מוכנה לכל החיים איתו כפי שהוא עכשיו. ואני בטח לא ארצה שהוא יעבור גיור בשבילי או בשביל משהו שאמרתי או ביקשתי. הוא צריך להיות הכי שלם עם זה בעולם. אבל אז אמרתי לו שאולי הוא צריך עוד זמן לחשוב, לבדוק, אולי לא נכון לו להתחתן עכשיו אפילו שהכל כבר סגור ומשולם. אני התכנסתי בתוך עצמי פתאום, תפסתי את הראש לקראת כל הצעד הזה. והוא לא אמר את מה שככ רציתי לשמוע כמו בחורה נורמלית – אנחנו מתחתנים ואני אוהב אותך ופה ושם. הוא פשוט לא אמר כלום. אחכ שדיברתי איתו הוא אמר שהמחשבות זה רק על עניין הגיור וממש לא על החתונה. אני מקווה. אני לא רוצה שבעתיד הוא יתחרט על משהו בהקשר של הדת והילדים...
בקיצור... כל מה שתייעצי לי יתקבל בהרבה ברכה...

הי שוב,

אני אחלק את התשובה ל-2: אחד, הוא מה שקורה אובייקטיבית לפני צעד כזה, ושתיים, מה שקורה לך.

באופן אובייקטיבי וטבעי- תמיד, תמיד לפני צעדים כאלו ובראשם חתונה- יש איזה הרהור. הרהור, אפילו יותר, מביאים אותנו לחשוב: רגע, זה באמת זה? אני לא טועה? אולי אני טועה וזה לא זה, אלא אני משלה את עצמי? אנחנו באמת שייכים אחד לשני? השאלות האלו מביאות איתן המון מידע, והמידע גם זורם מהסביבה כיוון שיש משהו לא מודע שאנחנו משדרים, כשיש לנו את הספק (הטבעי שתמיד מגיע) הכי קטן. והסביבה יודעת לבלבל אותנו אפילו יותר- כמובן שמדובר באנשים קרובים, אבל לעיתים הם משקפים לנו משהו וזה עלול לערער את הביטחון.

משהו כן עולה לי ממה שאת כותבת, לגבי התהליך שלך עם עצמך: האחד, לא רבתם בכלל. זה טוב ואידיאלי לא לריב, אך אולי זה אידיאלי מדי. עם זאת- כן יש הידברות וכן יש שיחות. השאלה היא האם יש "אימון בקונפליקטים" - האם יש איזו "התעמלות" כזאת, לנהל חילוקי דעות, או אם יהיו- האם את תרגישי בטוחה להביא את דעתך, וזה מה שמביא אותי לחלק הבא-

מישהו מהסביבה זרק לך שזה נראה שאת תמיד רוצה שיהיה לו נוח ודואגת שהכל יהיה בסדר בגיזרה שלו (אולי אתה לא שלם? אתה בטוח, צריך עוד זמן?). נדמה לי שכתבתי לך בעבר על זה - שכשאת כל הזמן בודקת דופק, לפעמים הבחור עלול להרגיש משהו לא יציב, משהו שדורש עוד מחשבה.יתכן וזה בכלל לא הכיוון, אגב, אני משערת.

מעבר לזה- המחשבות על גיור: צודק. זה רציני, זה לא פשוט ולא יהיה לכם קל. לא בברית ולא בבר מצוה. מהבחינה הזאת הממסד וכל הדבר הזה שנקרא "יהדות" הוא קשה ונוקשה. לטוב ולרע. יהיה צורך לשים על זה דגש ולקבל החלטה, וזה ברור שזה מעלה הרבה מאוד מחשבות.. כמובן יותר קל כשאת הצד היהודי, אבל עדיין. גיור צריך לבוא ממקום אמיתי, אותנטי, שמאמין שזה אכן צעד נכון, שרואה ביהדות משהו שהוא מחובר אליו. את צודקת שכל עוד זה לא שם- זה לא שם.

לגבי הבחורים שציינת- אני גם כמוך מרגישה שהפעם מדובר במשהו אחר לגמרי. באופן כללי כל מה שתיארת הוא טבעי לשלב הזה. מדובר בהחלטה הרת גורל- ממש ככה- כי היא משפיעה עלייך, על הבת שלך, על התא שלך, על המצב והסטטוס- על הכל. הכל יראה אחרת משלב החתונה ואילך. ולכן, כל מחשבה שעוברת לך- כבודה במקומה. עבדי אותה, חשבי עליה, ושחררי אותה כשאת "מיושבת", כשאת רגועה.

היי עדן – סליחה מראש!

את חטאיי אני מזכיר היום...אני מודה מודה מודה שאני עוקב אחריי ההתכתבות שלכם מן היום הראשון, ובמילה אחת – מרתק!!!

מכיוון שאת מקבלת טיפול צמוד ואישי מעדי אז חשבתי שכל מילה שלי עלולה רק לבלבל ואולי אפי' להזיק, אבל אני מרגיש שהגיע הזמן להביע גם את דעתי, ואני מבקש ממך לקחת את כל מה שאני אומר בעירבון מוגבל מאוד, קחי רק את הדברים שאת רוצה וזרקי את השאר לאשפתות.

אז הנה דעתי הפרימיטיבית משהו...

כפי הנראה את עדיין לא בשלה ולא מוכנה במאת האחוזים לקשר הזה למרות שעבורך הוא הטוב ביותר שחווית אי פעם, אני מבין את הקושי שלך ורק רוצה לגלות לך לצערי... שהוא רק יילך ויחמיר, קשה עד מאוד ללכת נגד הזרם כ"ש בן בנו של כ"ש...נגד ההורים/החברה/הממסד/וכו' וכו', אלא אם את בחורה קשוחה, עצמאית, דעתנית, אמיצה, אחת ששמה -------! על כל העולם וגרושתו, אולם כל זמן שאת לא חיה וגם לא מתכוונת לחיות על אי בודד ולעשות מה שבא לך, אז למהלך הזה אין סיכוי. נקודה.

– הייתי מציע לך לחשוב מהצד – יעני מלמעלה על הסיפור בלי רגשות ונגיעות אישיות...תחשבי על הבחור שרואה שאת עושה מאמצי על להכשיר אותו בפניי כל מי שלא רוצה לשמוע...אז נכון, שהוא מוחמא והדבר יוצר אצלו הערכה ומגביר את האהבה שלו אלייך, אין ספק שאתם נמצאים בשלב הזה ועד כאן הכל טוב ויפה, אבל...מה יקרה בעוד שנה שנתיים? כשיצוצו הקשיים כפי שיש לכל זוג עלי אדמות, מה אז? תני לי סיבה שהוא יירצה להלחם על הקשר שלכם, הדבר הכי קל עבורו יהיה לומר – אנחנו לא מתאימים ולעזוב! מראש חשבתי כך רק שלא רציתי לאכזב אותך...

- תחשבי עוד קצת...מה זה אומר עלייך שאת מוכנה לקחת אותו – אדם שהוא > לא מהתרבות שלך > לא מהעדה שלך > לא בצבע שלך... בתור גבר הוא יכול לומר לעצמו – אין לה מישהו אחר – לכן היא נלחמת עליי, לכן היא מוכנה לקבל אותי כפי שאני.
-
כתבת שאת לא נותנת מעצמך...זה יפה מאוד כל הכבוד לך! אבל את בעצם "מוותרת" על כל העקרונות שהבאת מהבית, מה זה אומר עלייך? מה זה משדר לגבר שלך???

אני ממש אבל ממש מבקש את סליחתך, אבל אם כולם אומרים לך או רומזים לך שזה לא מתאים ולא משנה מה הן הסיבות...אז פשוט תשחררי,

אני מצטער שלא הצלחתי להתאפק הפעם...אבל טוב מאוחר מלא כלום.

בהצלחה בכל דרך שתבחרי – גמר חתימה טובה!
בני

קודם כל תודה.
אני חושבת כמה דברים כשאני קוראת את הדברים שלך.
קודם כל – אני לא מוכנה לקחת אותו, אני רוצה לקחת אותו. הצבע שלו ממש לא מעניין, עדה – כולנו בזוגיות עם אנשים שלא מהעדה שלנו, תרבות – אין יותר ישראלי ממנו. כך ש... למעשה רק הדת בת.ז. היא זו ששונה. מי שלמד והתחנך בבתי ספר יהודיים, שירת נאמנה את מדינת ישראל ואפילו נפצע בפיגוע פה בישראל ובעקבות זה נהרסה לו קריירה שלמה – מבחינתי אין יותר ישראלי מזה. זו התרבות הישראלית שאנחנו חיים בה, שאני חיה בה.
על העקרונות שלי מהבית אני שומרת – אני בחורה שהיהדות חשובה לה. הילדים שלנו יהיו יהודים לכל דבר ועניין. המסורת היהודית תישמר בבית. יש הרבה דברים שהתערערו בי הרבה לפניו – עוד בתקופה בה חשבתי על גירושין. וזה לא רק זה – זה הרבה דברים שלא אהבתי בשם הדת בחיים האישיים שלי שאולי לא עקבת אחריהם ואולי לא ממש כתבתי אותם. את אבא שלי שאני הכי אוהבת בעולם. אבל לו תמיד היה אכפת מהחברה, מהסביבה, הרבה יותר מאשר מה הבת שלו רוצה וצריכה. וזה בסדר – הוא חי בחברה כזו. אבל כשזה מגיע לריחוק במשפחה זה גורם לך לבקר הרבה דברים בדת ובעקרונות. מה שפעם היה חשוב מקבל חשיבות אחרת לאור החיים והדברים שעוברים – ואלו בדיוק העקרונות שלי שהתשנו.
וכל הסביבה שאומרת – זה ממש לא קשור לצבע ותרבות, זה קשור לזמן. זה קשור לעובדה שאנחנו כמה חודשים ביחד וכבר מוכנים להתמסד. לאנשים קשה לקבל את זה מכל הסיבות שבעולם, ויש כמה מהם אני באמת חשובה להם שרוצים שאחכה כדי לוודא שזה אכן זה. ממש לא קשור לדת.
הגרוש שלי היה יהודי, גרנו לפני הנישואים שנתיים והבאנו ילדה לעולם. הוא מעולם לא נלחם עלי, עליה, עלינו.
מי שילחם זה מי שחשוב לו – לא משנה צבע, גיל, תרבות. משנה הבסיס האיתן שיש בין בני הזוג, שיש במשפחה.
מי כמוני יודעת שפערים רק הולכים וגדלים, מי כמוני יודעת שבעיות והתמודדויות מלוות אותנו בכל החיים. השאלה אם יש מי שמוכן לכל זה. הגרוש שלי רק הדגיש את הפערים ולא היה מוכן לגשר – כמו שעושים בזוגיות (וזה לא משנה על איזה פער אנחנו מדברים). אבל אם הזוגיות באה ממקום של לקרב, להתפשר, לחיות אחד עם השניה – זה יכול לקרות!

לא רבנו – אני רגילה לריבים אחרים. ריבים שכוללים צעקות וקללות ומה לא... יש לנו חילוקי דעות, אנחנו פשוט מיישבים אותם בשיחות ולא בריבים. קורה שמישהו מאיתנו לא מסכים עם הצד השני ושנינו אומרים. אנחנו פשוט מדברים על הכל – גם על מה שלא נעים. אני לא מרגישה שהיה משהו עד עכשיו שרציתי להגיד ולא אמרתי. אני מקווה שלא פיספסתי. לא רבנו בקטע של – לא מדברים עכשיו, מפנים את הגב וכו'... ואני שמחה כי ממש אין לי כוחות לריבים כאלו. דווקא אני מרגישה מאוד בטוחה להגיד לו דברים כי אני מרגישה שידי על העליונה ואני אסביר. בגלל שאני הצד שמכתיב את העניינים בשל המצב הנתון שלי – גרושה+1, אני חייבת להיות זו שתתן את הטון – בגדול. אז אני מרגישה המון ביטחון, אני מרגישה שהוא צריך להתאים את עצמו יותר אלי מאשר אני אליו. וזה פשוט זורם ככה. הרי אני מכתיבה את הרוב כי יש לי ילדה שאני צריכה להגן עליה, לחנך אותה, לדאוג לה – וכל הורה משנה הכל לפי הילד שלו. אז אני ממש לא מפחדת להגיד דברים ולתת גבולות.
אמרת משהו על בדיקת הדופק, אבל הרגשתי שאני חייבת. זה משהו שאין ממנו דרך חזרה. אנחנו הולכים להתחתן והולכים לעשות משהו שיש מי שלא יאהב ויסכים. אני צריכה לדעת שהוא 100% איתו מול הכל וכולם. אז הייתי חייבת.
הגיור חייב לבוא ממנו ואך ורק ממנו. למרות שאין לי מושג איך הוא יעשה את זה (אם הוא יעשה את זה). זה תהליך נוראי מכל הבחינות, זה תהליך של כפייה (מנקודת מבטי – למה מי שרוצה להיות יהודי חייב לשמור שבת למשל?). אבל אני לא מתכוונת לדחוף לשום כיוון. ברור שהיה הכי כיף ונוח אם הוא היה יהודי. ואני מאמינה שאפשר להסתדר בברית ובבר מצווה ובכל דבר אחר (לו עשה רב ברית, אז כנראה שיש דרך).
אמא שלי ממשיכה לטעון כמה שכל זה טעות ואבא שלי ממשיך לבכות על העניין. כואב לי עליהם מאוד, אבל אני יודעת שאצל שניהם זה לא בא ממקום הגיוני. אמא שלי לא רוצה בכלל הכסף וצובעת את זה בדת, אבא שלי היה יכול להשלים עם זה אבל לאישתו זה תירוץ מצויין לנדות אותי מהמשפחה סופסוף. וכואב לי, כואב לי מאוד...
מה דעתך על מה שבני רשם?

הי שוב עדן וערב טוב,

לגבי התנהלות מול קונפליקטים- נשמע שאתם יודעים להסתדר. אני לגמרי מבינה שאת ה"טון" המנהיג ולפיכך משתדלת גם לשמור על איזון ולתת לגבר האמיתי להוביל את הקשר. סה"כ מהבחינה הזאת אני לא חושבת שפיספסת משהו.

אני לא יודעת להגיד לך אם הוא לגמרי שם או לא- זה רק את תדעי, וזה בהחלט קשור לרמת הכנות והשקיפות שלכם וכן למה שאת "מריחה" בקשר. אני רק יכולה להגיד לך שמההיכרות האינטרנטית שלי איתך (מצחיק, היא מתפרסת על כמה שנים לדעתי..) - את לא סתם "מרגישה" כשאת מרגישה. בד"כ האינטואיציות שלך צודקות, ואת מכירה את עצמך כ"כ טוב..

לגבי גיור- אני לא בטוחה שזה המקום הנכון להיכנס לנושא הזה. אני כן יכולה להגיד לך שכשאדם מגיע לגיור באמת "מכל הלב", ז"א, הוא מרגיש שיעודו הוא להיות יהודי, שהוא אדם מאמין לחלוטין וכל היתר- התהליך הזה יכול להיות חיובי ובעל משמעות אמיתית- כל עוד עושים אותו מול האירגון או הרב הנכון, וכל עוד יש חיבור פנימי אמיתי שמאפשר בכלל לקבל את התהליך הזה נכון. לגבי הרב שעשה לו ברית וכו'- שוב, אני לא רוצה להיכנס לזה, כיוון שכאן אני כבר נוגעת באמונות ובתרבות ממנה אני מגיעה- ואני לא משוכנעת שהתשובה שלי תסייע.

ההחלטה שאת תגיעי אליה בסופו של דבר, היא החלטה שתהיה רק שלך. כל אחד אומר את דעתו, ובניגוד לאנשים, חברים וגם לדעות מהפורום, כמו של בני למשל, אני לא מכניסה את האמונות ואת ה"דתיות" שלי, כי תפקידי בפורום הזה הוא לכוון אותך או לשקף לך התנהלויות שאני מבחינה בהן (ולא תמיד אני צודקת), ולפיכך לתת לך עצות- על סמך הקצב והמקום בו את נמצאת. להגיד לך "תחיי כך וכך" מתוך אמונה פרטית שלי- היא לא המטרה. המטרה היא לעזור לך להבין מה את עוברת כרגע, ולסייע לך לקבל החלטה, ולא לתת לך את התשובה.. כיוון שה"תשובה" היא בעיקר מה שמתאים ונכון כראות עיניי, וכי מי אמר שזאת התשובה שלך? ונניח ותגיעי לאותה תשובה- היא אמורה לבוא מתוך הדרך הפרטית שאת עשית אליה.

בני למשל כן יכול להגיד לך מה הוא חושב- בדיוק כי הוא גולש כאן ומביא את דעתו וזה תפקידו (וזה בסדר גמור "להתערב" בדיון כי סה"כ זהו פורום חשוף שזוהי מטרתו בין השאר).. זה בהחלט משקף שיש עוד דעות, שיש גם צד כזה- שפתאום מאיר בזרקור גדול מציאות שאנחנו נתקלים בהם- אותם אנשים שהם לא יהודיים, וגרים בתוך מדינה יהודית, על כל המשתמע. זה נושא ענק, לא פשוט, ויש לתת עליו את הדעת בהחלט. ואולי שווה לדבר עם זוג שעובר משהו דומה.

לגבי ההורים- כן, כואב להם כצפוי, וכבר הסכמנו מראש שכך יהיה. התגובות ילכו ויהיו מורכבות ככל שתגיעו לתאריך החתונה. יש לעשות עבודה רצינית ואני מבינה שאת ממש בתהליך הזה כרגע. כמובן, שאם הוא היה מגוייר בשלב הזה, או בתהליך של גיור, דיינו. מבחינת סטטוס, הורים, חברתית, הכל- את במקום אחר. אבל שוב.. גיור ושינוי לאום הוא בפירוש שינוי זהות- חיבור למקום אחר, שב"טבעי" לא נולדת אליו. ולכן אם תשאלי - כל מי שהתגייר, מתוך מקום של אמונה אמיתית - הוא בוודאי יגיד לך "אני נולדתי יהודי, רק הפכתי את זה לרשמי". ועד שבן זוגך לא יהיה במקום הזה מעצמו - יהיה קשה מאוד להביא אותו לשם.

וכן, אני מסכימה שזה חומר למחשבה..

עבר עלי לילה לא פשוט – שלי עם עצמי. המון מחשבות, תהיות, חששות. קראתי את תשובתך בלילה, ושוב הבוקר (כמו תמיד, אני קוראת כי אני כבר רוצה לקבל תשובה, ואז קוראת שוב לעכל ולעבד) ובסופו של עניין הגעתי למסקנה. אני סתם בסרט עם עצמי!
אני שמה לרגע את עניין הדת כי מבחינתי זה האישו היחיד שאפשר להגיד עליו משהו. מדובר בגבר שלקח את שתינו בכל מובן שיכול להיות. גבר שבא איתנו ביום הראשון ללימודים כי אבא שלה לא בא, שלוקח את הילדה בבוקר כשהיא מבקשת, אוסף אותה בסוף היום כשאני נתקעת – או סתם כי היא ממש רוצה אותו. וכל זה על חשבון העבודה שלו והזמן שלו. אני חושבת שזה אומר המון, וזה אומר עד כמה הוא בעניין. הוא הכניס את כל המשפחה שלו לסיפור, ואותנו אליהם. האחים שלו מתייחסים לילדה שלי כאל אחיינית וההורים לאט לאט כאל נכדה (פשוט לא נפגשו יותר מידי וזה מכוון גם מבחינתי). אולי הכל קורה מהר, אולי זה לא הלו"ז שעובר לכולם בראש ואולי המון דברים. אני זוכרת שמהתחלה את אמרת לי – דברים טובים קורים. והדבר הטוב הזה, הכי טוב – קורה.
מבחינת הגיור – תהליך כזה או אחר, זה באמת לא משנה ובטח שלא העניין לדיון. אבל זה באמת משהו שצריך לבוא ממנו. אני חושבת שהעובדה שאני יהודייה, שאנחנו חיים במדינה יהודית, הילדים שלנו יהיו יהודים וכל החיים פה לפי המהות היהודית – אולי בגלל זה אני בטוחה בצעד הזה. אני יודעת שקודם כל הם יהודים. זה לא שאני מתחתנת עם נוצרי במדינה נוצרית ואז לשמור על היהדות זה באמת קשה והילדים באמת יוצאים מתוסבכים. אני גם לא בונה את המשפחה עם מישהו שאין לו צל של מושג ביהדות, שלא חווה חיים יהודיים במדינה הזו. אז... אולי זה מקל עלי במחשבה ובהרגשה. ומקל עלי כי אני יודעת שיהיה להם פחות מבלבל כי כל הסובבים אותם חיים חיים יהודיים. ובמקביל אני כמובן לא מתכוונת להסתיר את החלק הנוצרי של המשפחה שלהם, של אבא שלהם. אבל גם הוא מעדיף שהם יהיו יהודים לאור כל מה שעבר.
אני יכולה לדבר עם זוג דומה, אבל כל מקרה לגופו. הוא באמת נוצרי רק בת.ז. שלו. הוא לא עושה שום דבר שקשור לנצרות. לא כנסייה, לא תפילות וברכות, הוא אפילו לא מצטלב בכוונה כלשהי. מעולם לא רצה להתחתן למשל בכנסייה. הוא לא מחובר לזה. אז מעבר ל"חג שמח" בכריסמס בפסחא, אין שום דבר שהוא עושה או חשוב לו לעשות. כך שלא הולכות להיות פה מריבות על הדת. נכון שיכול לצוץ משהו, אבל זה כמו כל דבר אחר שיצוץ. ואולי הוא בכלל יהיה בכיוון של להתגייר...
יש מי שיגיד –עכשיו את לא יכולה לראות את מה שתראי בדיעבד בעוד תקופה כלשהי. נכון, מסכימה. אבל אף פעם לא נדע - אז לא נתקדם? נכון שמדובר פה בצעד ענק והחלטות גורליות (אני מתכוונת בעיקר לילדים) אבל אני עדין מרגישה שזה משהו שאנחנו יכולים לעשות.

כל הבלבלות נובעות מהרבה לחץ מההורים שלי - בעיקר אמא שלי... חוץ מזה אני מרגישה בטוחה בגבר שלי! אני פשוט צריכה לעבור את זה וזהו.
יש לי היסטוריה שלמה עם אמא שלי והלחצים שלה עלי שגרמו לי להחלטות כאלו ואחרות... ואני חושבת שהפעם אני פשוט מחליטה סופסוף להקשיב לעצמי ולמה שמתאים לי. אפילו על הגירושין הייתי צריכה להסביר לה ולשכנע אותה למה להתגרש, היא באמת רצתה שאשאר איתו (שיהיה לי קל כלכלית... זה שהוא איים עלי זה משהו שאפשר לחיות איתו כנראה... הכל בשביל הכסף).
זהו, אני שלמה! אני צריכה לעבור את תקופת החששות ולעשות את הצעד הזה, ומה יהיה יהיה – יהיה טוב!!! הכי טוב שיכול להיות!
אני באמת מרגישה שהקשר הזה שונה והוא מושתת על המון הבנה הדדית, פתיחות ושיח – וכמובן אהבה!

הי עדן,

אני שמחה שאת מגיעה להחלטות לאט לאט. בסופו של דבר זוגיות היא דבר מאוד דינמי ולא פעם מי שאנחנו מתחתנים איתו היום הוא לא המישהו של המחר והמחרתיים..

בהזדמנות זאת אאחל לך מזל טוב והרבה בהצלחה בדרכים החדשות.

כידוע, הפורום נועד להתייעצויות בעיקר סביב נושאים כמו מערכות יחסים, זוגיות ואינטימיות. מדי פעם "הרשתי" לעצמי לעבור את הקו הזה ולתת לך מענה יותר מפורט, לאורך תקופה בה הרגשתי שאת זקוקה לזה. אך לצערי לא נוכל להמשיך כיוון כזה, של יעוץ אישי כאן מעל דפי הפורום. שכן הפורום כמובן לא מחליף יעוץ מול איש מקצוע (לא פעם זה עלול לבלבל גם).

אני כמובן מזמינה אותך לכתוב לי למייל, בהנחה ותרצי כיוון או המלצה על איש מקצוע שניתן להתייעץ עמו, באופן כזה שיוכל לעזור לך גם לראות את כל התמונה (לאו דווקא סביב מה שהעלית כאן ביממה האחרונה, אלא בכלל, אם תרצי).

מאחלת לך הרבה הרבה בהצלחה, ולכל יעוץ ממוקד לגבי הזוגיות - אנחנו פה בשבילך.

בברכת הצלחה רבה!

היי

שמח שהצלחתי לעורר בך אי אלו מחשבות, ותתפלאי...שמחתי לגלות שאת כן חזקה ועומדת מאחוריי ההחלטות שלך,

מי אני שאומר לך מה לעשות ואיך -

הבחירה לטוב ולרע בידיים שלך בלבד, אני מניח שלו היו לך פרטנרים ברמה שלו והם היו יהודים כשרים או בצבע שונה(ולא אני לא גזען, יש לי חברים מכל המינים ומכל הסוגים.) - לא היית פוסלת אותם...רק בגלל זה...

החיים זימנו לגוזלית ולך בחור טוב מבית עוד יותר טוב שמכבד ומקבל אתכם כפי שאת אוהבת וזה מספיק דיי והותר כדי לחשוב על מיסוד הקשר במוקדם או במאוחר, (ושימותו הקנאים מכל הצדדים).
-
יש לי רק הערה אישית וקטנה – בתור יהודי פשוט הקשור אלייך דרך > "כל ישראל חברים" או אם תרצי דרך > "כל ישראל ערבין זה לזה"! תמסדו את הקשר רק לאחר הגיור מרצון של הבחור, ונאמר אמן.

בהצלחה
בני

תום שלום,

ממה שאתה כותב נשמע שדיברת אתה יפה בכך שציינת שאתה אוהב אותך ומערכת היחסים אתה חשובה לך.

כעת יש זמן לבחון מה עתיד היחסים בזמן ששניכם מתחילים בקרוב את שנת הלימודים
ואני מעלה כאן נקודה למחשבה, האם אפשר לחשוב יחד על התארגנות שתאפשר את אותו "ספייס" מחד ומאידך, לאפשר לשניכם להיות ביחד בזוגיות, כל זאת, בהנחה שהרצון הוא הדדי.
כלומר, שאתה לא נשאר בחוסר שביעות רצון מכך שהיא באוניברסיטה כל השבוע ואולי יהיו לה תכניות בסוף השבוע ושהיא תרגיש שיש לה די זמן להשקיע בלימודים (=כמובן שגם לך יהיה הזמן לכך). ומאידך, הזמן שלכם לזוגיות.

על מנת להגיע למקום הזה, אתם צריכים להגיע להחלטה שאתם רוצים לתת הזדמנות לקשר, תוך תקשורת פתוחה ביניכם, תוך שילוב הקשר בזמן הלימודים שלכם.

על כל זה כדאי לדבר ביחד. אני לא יודעת מאיזה מקום היא מרגישה שהיא זקוקה ל"ספייס" וזה יכול לבוא מסיבות שונות. האם נפגשתם בתדירות מאד גבוהה והיא מרגישה שהיא זקוקה בשלב הזה מעט להאט הקצב? האם לא פשוט היה לחזור מחופשה יחסית ארוכה בארה"ב? משהו אחר?

בקשר, חשוב מאד הביחד, אולם חשובה גם הנפרדות, היכולת לשהות גם בנפרד (חברים, תחביבים ועוד, אשר אינם סותרים את האהבה ואת קיום הקשר הזוגי).
כאן אתה מציין שינוי בקשר. יתכן וכדאי בשיחה ביניכם לשוחח על שינוי זה, אולי משהו בדינמיקה השתנתה?

אני הייתי מציעה לך להתחיל את שנה"ל לדעתי גם ההשקעה בלימודים, היכרות עם חבר'ה חדשים, יטיבו אתך, אם הקשר חשוב לך, אפשר לנסות לתת לו הזדמנות ולשוחח על הקשר ועל כיצד לקיימו בזמן שאתם אוביקטיבית יותר רחוקים וכן עסוקים בלימודים + שאר מחויבויות לאוניברסיטה ולראות מה מתפתח.

יכול להיות שזה יעשה לכם טוב להיפגש בסופי שבוע ולשוחח טלפונית. אם קשר זה לא יחזיק, כנראה שהיעוד שלך יהיה לקשר אחר, עם הכאב שבדבר ואני לגמרי מבינה.
כך לפחות תדע שעשית מה שיכלת לשמר את הקשר וזו גם הרגשה שעשויה להקל..

אני מאחלת לך שנת לימודים מוצלחת וכן הצלחה בדרכיך גם בקשר שחשוב לך.

אני חושבת שכן ניתן להתגבר על הבעייה...מעבר לחיצוני גם יש יופי פנימי שזה לא פחות חשוב,וגם למראה חיצוני אפשר להתרגל...
בהצלחה ושנה טובה!!

שלום לבחור,

אנשים שמתמודדים עם נכות גם מכירים זוגיות.

נכות אינה מגדירה את מכלול הבן אדם, המורכבת מעבר לחזות שלה, או להתמודדות שלה עם נכות כזו או אחרת, בין אם היא חזותית, או אם היא התמודדות עם מחלה וכו'..

מכלול האישיות המגדירה את האדם כוללת את חכמתו, תכונות האופי שלו, תחומי עניין שלו, חוש הומור ועוד רבים, אחרים וחשובים...

אדם היושב על כיסא גלגלים - האם הוא רק כיסא גלגלים? ממש לא.
הוא הרבה מעבר לאותו כיסא. הכיסא הוא חלק ממה שהאדם מתמודד אתו.
אותו אדם יכול להיות חכם מאד, בעל אישיות מיוחדת והוא יכול להיות אטרקטיבי הרבה מעבר למשהו מסוים שמזהה את הנכות הספציפית (סתם דוגמה).

יש לא מעט דוגמאות של אנשים עם נכות אשר יש להם קשרים רציניים שממשיכים גם לנשואים.

חשוב לדעת כמובן איך להתחיל את הקשר, איך להציג את עצמך.
והחשוב מכל זה שאדם יודע קודם כל לחיות בשלום ובאהבה עם עצמו, משם מתחיל הכל ומשם אפשר להתחיל מערכות יחסים עם העולם. זה לא קל, אך אפשרי.

הרבה הצלחה!

מישהי שלום,

אודה לך אם תרחיבי מעט, על מנת שאוכל לסייע לך בתשובה.

היכן את מרגישה שאת מתפשרת היום? באילו תחומים?

האם את מרגישה שהפשרה "נכנסת" לחלק מהמאבק שאת מרגישה שהיה חלק מהקשר במהלך שנות החברות?

האם יש חששות שיהיו קשיים בעתיד בתוך הקשר? (זה טבעי כמובן)

האם אתם משוחחים ביניכם כאשר קשיים עולים בזוגיות?

האם כשאת מציינת החלטות פזיזות כוונתך לנישואין?

אשמח לנסות להרחיב בתשובתי,

בברכה וכל טוב,

רציתי לשאול גם עוד שאלה יש הבדל בין אוהבת לבין מאוהבת??? בחורה שלא מאוהבת ורק אוהבת יכולה להתחתן עם זה שהיא אוהבת אותו ולא מאוהבת בו??? וזה שהיא אמרה לי שהיא לא יודעת כרגע אם אני האחד שלה זה אומר שהיא לא רוצה אותי באמת??? בבקשה תעזרו לי כי אני באמת אוהב אותה ולא רוצה לאבד אותה בעד שום מחיר שבעולם.
תודה אשמח אם תענו לשתי ההודעות שלי ביחד.

אורי שלום,

אני אתייחס בתשובתי לשתי השאלות שהעלית לפורום.

ראשית, לגבי "האם אני האחד והיחיד"? טומן בחובו היכולת הכללית שלך ובת זוגתך לשוחח על רגשות שלכם, כולל הרגשות שיש בתוך הקשר הזוגי, כולל התוכניות לגבי ההמשך לא רק כ"סיסמה" אלא האם יש (אם זה רלוונטי כמובן, אינני יודעת בני כמה אתם או אם כעת זה רלוונטי לכם) מגורים משותפים ועוד....כל מה שיש בקשר זוגי או רוצים לקיים בקשר זוגי.

הפגיעה שפגעת באחיה. אתה מציין שאתה מודע לכך שפגעת בו ואתה מאד מצטער על כך, זה חשוב שאתה יכול להבין שפגעת בו ויכולת גם להתנצל בפניו.

אני לא יודעת מה חברתך מרגישה/חושבת כעת, יתכן ויש לה רגשות מעורבים לגבי הקשר, יתכן והפגיעה באחיה הכאיב לה או היה "זרז" למשהו שהרגישה קודם, יתכן ומרגישה שזקוקה למעט פסק זמן, קשה לדעת כרגע מה מרגישה, אני בהחלט מבינה שחוסר הודאות מאד לא נוחה ומעיקה עליך.

מה הייתי מציעה לך?
הייתי מציעה לך ליצור אתה קשר. לומר בצורה עניינית שהיית שמח להיפגש אתה במקום ניטרלי (דוגמה - בית קפה). ביום שמתאים לשניכם, (ששניכם רגועים).
להקשיב לה, למה שלה מפריע, למה שלה חשוב. לומר מה חשוב לך, שאתה מצטער וזו היית טעות ואתה מכבד את אחיה ולעיתים כשיש קשר עולים גם כעסים ולא מתכוונים בהכרח לדברים (=זה נכון).

לומר לה שחשוב לך בקשר גם לשמוע אותה ואתה רוצה להזמין אותה לדבר גם על עצמה... (ציינת שהיא מעט סגורה). בלי טון מאשים, אם כי בטון מזמין...

ולראות לאן "נושבת הרוח". בשיחה זו הייתי שמה למטרה להמשיך לצאת יחד ולא מיד לשים תכנים של עתיד. לאט לאט להשיב קשר זה אליך....

לגבי שאלתך האם צריך להיות מאוהב/ת על מנת להתחתן. התשובה היא לא.

ישנם קשרים שמתחילים בהתאהבות גדולה - זה כיף מאד, אין ספק אולם אינם בהכרח ממשיכים לקשר אמיתי של אהבה ולנישואין. בהתאהבות יש נטייה לראות במושא שמתאהבים בו "אידיאליזציה" (הכל מושלם, טוב) ובקשר אמיתי, יש צורך לראות את "כל החבילה" את מכלול התכונות - שזה מה שיש בפועל, איש מאיתנו אינו מושלם.

יש קשרים יפים שמתחילים מאהבה יפה וממשיכים לנישואים יפים.

כמובן יש קשרים שמתחילים בהתאהבות וממשיכים לאהבה ונישואין טובים.

מה שחשוב היא אהבה. אותה ראיה של האדם כשלם.
אהבה, הבנה, יכולת להיות אחד בשביל השנייה, חברות אמת, יכולת להיות יחד וגם לאפשר לכל אחד להתפתח בכיוונו בחיים (תעסוקה, לימודים, חברים, תחביבים),
משיכה ועוד...

אני מאחלת לך הצלחה רבה.

היי טלי,חזרנו שבוע שעבר נפגשנו בחמישי בלילה והיה נחמד,ונפגשנו שוב אתמול,תיכננו לצאת לסרט ולא הלכנו בסוף,הלכנו לאכול גלידה וחזרנו אליי,ישבנו אצלי בחדר והתחרמנו,פתאום אמרתי לה משפט פוגע על זה שהיא שכבה פעם עם גבר בלי שהיו לה רגשות ופתאום היא קמה ואמרה לי שאין לה כבר כוח להילחם ושהיא כבר לא חושבת שזה יילך שיכול להיות שיהיה לנו יותר רע בעתיד ושכנראה ואנחנו לא מתאימים ושהיא בזבזה שנה וחצי מהחיים שלה איתי ושנוכל להישאר חברים קרובים או טובים או משהו כזה,ואמרתי לה שאני לא רוצה.ניסיתי לנשק אותה והיא כעסה והלכה ואז ירדה במדרגות והסתכלה עליי והלכה.
התקשרתי אליה 21 פעם וגם שלחתי לה הודעות וכתבתי לה שהיא הרסה לי את החיים ושהיא השטן בהתגלמותו, ושאני אחזיר אותה לאט לאט ושעוד ניפגש וזהו. עכשיו מה אני עושה טלי??? אני מרגיש שאני עוד יכול להחזיר אותה ולרצות לגרום לה כן להאמין בי שאני יכול להשתנות ויכול לגרום לה שאני לא איפגע בה יותר שאני גבר תומך ולא נתמך כמו שהיא אמרה כמו שהיא רוצה,תעזרי לי בבקשה איך אני מחזיר אותה כי אני מרגיש שהיא כן אוהבת אותי וכן יש לה רגש אליי,תעזרי לי בבקשה תודה
ואשמח אם נוכל גם לדבר בפון אם זה אפשרי

איך אוכל לגרום לכך שהיא כן תרצה אותי חזרה ושכן יש בינינו סיכוי לעתיד משותף ומאושר וטוב ביחד כדאי לשלוח לה פרחים למקום העבודה שלה??? ואם כן מה כדאי לרשום??

אורי שלום,

אני מגיבה לאחר קריאת שתי הודעותיך,

מכל מה שאתה מעלה, נראה שיש לך התנהגויות שונות שאתה נוטה אח"כ להצטער עליהן. ממה הן נובעות? האם אתה כועס? האם אתה מתרגז בקלות?
כמובן קשה לדעת דרך הפורום תכונות אופי או לעשות ניתוח כזה.

אך זאת אני מעלה כאן, על פי תיאור שלך את הדברים שקורים בינך לבין חברתך.
אני מאמינה לך שאתה מאד רוצה את הקשר ואוהב. בקשר חשוב, גם אם עולים כעסים (ובקשר זוגי עולים כעסים, ניתן לומר שאם אין כעס בכל קשר אנושי, סימן שלא אכפת...) השאלה וזו השאלה ב"ה", איך בדיוק מנתבים את הכעס ואיך אפשר לשלוט בתגובות לצד השני.

גם אם חברה שלך נפגעה ממך ב- 2 הפעמים שציינת או ביותר פעמים, יש מקום לדבר על הדברים. גם אם היא קמה ועשתה משהו שמאד פגע בך, אין זה משנה אפילו עד כמה, אמירה כמו שציינת בסוף, לא מקדמת במיוחד את הקשר אליך.... היא עלולה להרחיק עוד יותר את חברתך. מה שקרה לך שכ"כ כעסת והרגשת חוסר אונים שהיא קמה ונטשה, הוא שפשוט זרקת לה דברים מאד לא פשוטים לשמוע. ואח"כ, אתה מצטער על כך.

אורי, מה שכדאי לקחת לך כתובנה כאן זה איך להתנהל בכלל במערכת יחסים.
איך להביע את עצמך, גם כאשר עולים אצלך כעסים וזה בסדר אם יש כעסים, אתה לא בן אדם רע. יכול להיות שאתה צריך הדרכה וללמוד איך מתקשרים טוב יותר ובונה יותר ואז פחות תרגיש שאתה "נופל" בתוך המשפטים שאתה מעביר.

אני כמובן מציינת זאת ללא שיפוטיות, אם כי כ"הארה" ב"א".

אנחנו לא מושלמים ותמיד טוב ללמוד ולדעת יותר טוב מה כדאי וחשוב לשפר כדי להצליח להיות ולהתמיד בקשר.

מה כן החזיק אתכם בשנה וחצי האלו? האם החברה ואתה מוכנים ללכת לטיפול זוגי?
לשוחח על הכעסים, על מה שקורה? זו אופציה יחידה שאני רואה אם באמת רוצים לראות מה קורה בקשר ואיך לעבוד על תיעול הכעסים. אחרת היא תמשיך להיפגע, אתה לא תבין למה (יתכן ובנקודות מסוימות היא מאד רגישה, אינני טוענת שלא).
אבל שניכם צריכים לרצות בכך.

רבים הולכים ליעוץ זוגי, לאו דווקא אנשים נשואים ואפשר לעבור תהליך התפתחותי יפה.

במידה והיא לא מעוניינת, שווה לחשוב על תהליך לבד, לשוחח על כעסים, על תיעול שלהם, על מה קורה לך כשאתה מאוכזב, מתוסכל, מרגיש ננטש ועוד. לתת לזה זמן...

אני מאחלת לך באמת שתצליח ושנה טובה.

שלום גלית,

המעטת בפרטים, כמו למשל בני כמה אתם, האם זה פרק ראשון של שניכם, מה טיב הקשר או מה היו בעיות הקשר עד כה וכהנה.

לאור כך אני לא יכולה לתת תשובה מדויקת, אבל.. וזאת השערה- אולי מה שהיה לו חסר הם הפרפרים או ההתרגשות הגבוהה שמרגישים כשעושים מהלכים כאלו של לגור יחד וכד'. בד"כ התאהבות מגיעה בשלב די ראשוני והיא לאט הופכת לאהבה. כך שלא בטוח שלכך הוא התכוון.. מה שמרגיש לי נכון יותר הוא עינין הריגוש, מעין תחושה גבוהה של רומנטיקה לעומת אהבה- שהיא תחושה שמלווה את הקשר בשלבים שההתרגשות כבר פוחתת.

לכן יתכן והוא חיפש משהו שיותר יצית אותו, ירגש, ילהיב. לא סותר כי אכן יש לו רגשות אהבה אלייך. אהבה היא מילה גדולה- היא יכולה לכלול רגשות אהבה, חיבה, הערכה, והיא לא חייבת לכלול רגשות רומנטיים עזים. כך שאולי כשכבר דיברתם ברצינות על מהלך אמיתי של "ביחד", הוא נוכח להבין שחסר לו האלמנטים שלהם הוא זקוק- כדי להתקדם.

הבשורה הטובה עבורך היא- שקודם כל הוא אמר את האמת, דבר שני- לא נכנסת תחת קורת גג אחת עם אדם שאינו בטוח ברגשותיו, מבולבל או לא סגור על עצמו. 7 חודשים הם תקופה לא מבוטלת, אבל עדיף לעבור אותם מאשר לעבור עוד כאלה עם אדם שלא באמת התאהב (וזה חשוב לו). וזה קורה, אין לנו הרבה מה להתווכח עם ההתאהבות הזאת שקורת אצל חלקנו ואצל חלקנו הרבה פחות.. (לא כולם זקוקים לה כדי להחזיק קשר, ובד"כ ככל שמתבגרים מסתכלים על פרמטרים של התאמה והשקפה, יותר מאשר על ריגוש והתלהבות ראשוניים).

כך שאני בטוחה שכרגע זה כואב, וזה לא קל, ועדיין יש תחושת דחיה מסוימת לשמוע מילים כאלו של "לא התאהבתי", זה כואב וצובט. אבל, עד כמה היית רוצה לבזבז עוד זמן יקר, רגשות ואנרגיות- בתוך בית אחד, עם אדם שלא בטוח בקשר הזה? כך שלדעתי, צעד הפרידה היה חשוב, בריא, ומקדם אותך כאדם בפני עצמו.

אני בטוחה שבקשר הבא יהיה טוב יותר, ותמצאי את האדם המתאים והבשל.

שלום לך גילי,

את למעשה מעלה את השאלה של "קו התפר"- איפה שמים את העבר באמת מאחור, ואיפה מתחילים לחיות את ההווה ללא הסתרות, התנצלויות או הסברים.

אני חושבת שלעובדה שהדברים קורים להם די בסמיכות, כלומר- סיימת מערכת, נכנסת לאחרת, והדברים קרו אחד אחרי השני - יכולים להביא אותך לדילמה האם ומתי לספר לגרוש שככל הנראה מאוד רגיש למשבר שעברתם, ובצדק, וגם- מתקשה אולי להיפרד באמת, מאשר "על הנייר".

יהיה מאוד כדאי להיות שקופה מולו ולספר לו. בכל מקרה הוא ידע או ישמע- הרי יש לכם משהו משותף שתמיד יהיה משותף לכם, כך שלא תהיה אפשרות להסתיר. מה שחשוב- שישמע את הדברים ממך עד כמה שזה קשה.

איך עושים את זה? אז בהזדמנות הראשונה שאת נפגשת איתו כביכול לעניינים הקשורים לילד שלכם, שבי איתו על קפה ושאלי אותו מה שלומו ומה קורה בחייו. נסי להכניס אותו לשיחה טובה בין "חברים". הסבירי לו שחשוב לך להיות כנה איתו, ושהוא ישמע ממך את הדברים ולא ממישהו אחר. שלאחרונה (ומותר לך להגיד שזה ממש לאחרונה כדי שלא יפגע) פגשת מישהו ואת בודקת איתו קשר רציני יותר (בלי לפרט מה מי מו), חשוב לך לספר לו כיוון שהוא תמיד ישאר אב ילדך ולפיכך תמיד יהיה לך חשוב לשמור איתו על היחסים שעד כה נשמרו (וזה בכלל לא מובן מאליו), ושאת רוצה באושרו ובטוחה שגם הוא, רוצה באושרך שלך.

המשיכי כרגיל ושדרי לו את אותו יחס כפי שהיה עד כה. המשיכי את שיתוף הפעולה ואת עידוד הילד לפגוש את אביו, הראי לו שהוא נשאר חלק משמעותי מחייך. אם הוא מפתח דיון ואת חשה לא בנוח- כלומר, שהוא מפתח זאת מתוך חטטנות, קנאה, כאב - אל תפתחי שיחה, אלא עני בכלליות שזהו קשר התחלתי וכדאי יהיה להמשיך הלאה.

בהצלחה רבה

o שלום,

מיניות היא חלק מתקשורת בין זוגות. גם במיניות, יתכן ולכל אחד/אחת הסגנון שלו וזה בסדר גמור. אין "נכון" ו"לא נכון".

חשוב במין, מה שלא יהיה, שתהיה הסכמה לכל מה שמתקיים בתוך הפעילות המינית ואם יש - כל דבר זה בסדר. ואם משהו לא נעים למישהו - אז לא.

אתה מתאר מצב שיתכן ויש פערים בצרכים במיניות שלך ושל בת זוגתך. לא בטוח מבחינת תדירות יחסי המין, אלא יותר איזה אופי יש ליחסי המין ולך יש סגנון שאתה מכיר אותו ואוהב אותו ויש לך ניסיון אתו.

לעיתים בקשר זוגי יש תכנים בקשר שאינם קשורים למיניות (דילמות, מתחים) שנכנסים גם לחדר המיטות.

מה הייתי מציעה לך?

אתם שנה וחצי ביחד. זה זמן לא מבוטל למערכת יחסים.

הייתי מציעה לך לפתוח אתה את הדברים ולשוחח אתה. אתה כותב שאתה מאד יצירתי בפתרונות ושווה לקחת את אותה יצירתיות מעבר למיטה - גם ליחסים ביניכם שזה רווח נקי...

שוחח אתה בערב ששניכם רגועים. אמור לך מה אתה מרגיש כלפיה, נסה להבין ממנה מה חשוב לה בקשר. מה חשוב לך בקשר. תקשורת זוגית היא בסיס מאד חשוב בכל קשר זוגי ולא משנה כמה זמן מערכת היחסים קיימת - חדשה כוותיקה.

במסגרת השיחה אפשר לשוחח על בילויים משותפים ועוד..

יתכן והיא מתרגמת את המקום שהיא מרגישה "אובייקט מיני" בגלל תכנים שעולים במיטה, על כן חשוב לשוחח על "גם וגם". שמערכת יחסים מורכבת גם מבילויים, שיחות, תמיכה רגשית וגם מיחסי מין.

שהיא "אובייקט" להרבה דברים כשם שאתה "אובייקט" להרבה דברים - הדדיות האחד למען השנייה ואתה תהיה שם למענה כמו שהיא שם למענך.

ושיחה כזו עשויה מאד להבהיר אי הבנות שקורות לעיתים במערכות יחסים.

בין השאר אפשר כמובן לשוחח על מה נעים לה, מה פחות ולאט לאט לפתח גם את המקום המיני ביניכם. אני מבינה שאתה הראשון שלה, אין לה ניסיון מיני ויתכן ועם הזמן, בהנחה שיש קשר טוב בניכם ותקשורת טובה שתבנו, גם ההיבט המיני, כשהיא תרגיש שיש הדדיות, תמצאו שם גם את המרחב שלכם.

בהחלט שווה לשוחח על כך, כחלק מכל מערכת יחסים לשתף מה אתה מרגיש, מה חשוב לך ולהקשיב לה ולצרכיה.

ללא שיפוטיות ועם כבוד האחד כלפי השנייה.....ושווה לראות לאן זה מוביל..

יש סיכוי שגם המקום המיני יתפתח ביניכם.

ולסיכום - המיניות היא גם דיאלוג, ממש כמו בזוגיות.

מאחלת לכם הצלחה ושנה טובה.

מתבלטת שלום,

כמה זמן עבר מאז גירושייך?

יתכן וחלק מההתקשרות שלך עם הבחור היא רצון לריגושים וזה מאד טבעי לאחר גירושין וילד ויתכן גם שבשלב הזה את עדיין מתלבטת לגבי כניסה לקשר זוגי נוסף, עם כל המשתמע לכך.

על כן, אולי אותו בחור שהגיש לך הכל על מגש זהב, היה מעט "מאיים" מידי כי זה מצריך איזו התבוננות שלך - "האם אני באמת בשלה עכשיו לקשר זוגי"?

אין כאן תשובה נכונה. יש כאן תהליכים... וזה בסדר.

הבחור בן ה- 22 באמת יכול להיות בשלב מסוים בחיים בו הוא מחפש ריגושים, הנאה וחוויות וזה בסדר.

אילו המצב היה מתאים לשניכם בשלב זה של החיים, הייתי מציעה לך שלא בהכרח חייבים לנתק קשר זה.

אם את מזהה שהקשר אינו טוב לך ומונע ממך אפשרויות להתקדם לקראת מטרות אחרות שחשובות לך, אז באמת כדאי לחשוב אם קשר זה מהווה עבורך מכשול.

אני מאמינה שהבחור הזה מספק לך צרכים שונים שגורמים לך להרגיש חוויות מאד טובות, מאידך, את מזהה שזה לא נכון לך כבר.

אל תכעסי/תשפטי את עצמך שאת שם..... זה חלק מתהליך שאת עוברת בשביל להמשיך הלאה....

אך אם זה באמת מפריע לך ולא מאפשר, כדאי לחשוב על סיום קשר ואף לקבל עזרה בשיחות (מומלץ גם לעיבוד נושא הגירושין, איך ממשיכים הלאה ועוד נושאים בחיים).

מאחלת לך הצלחה ושנה טובה

מלאך שלום,

יש כאן מספר סוגיות שעולות במה שאתה כותב.

אני לא יודעת כיצד היחסים שלך עם אשתך אך נראה שאתה מחפש קשרים שימלאו אותך מהצד, יש כאן מקום לבדוק מה המקום שלך בנישואין ומה יש בקשר הזוגי או חסר בו? נראה כי חשוב לך בנוסף לזוגיות שלך לחפש קשרים נוספים? אתה מציין קשרים שמכילים גם תוכן רגשי, אף שהתחיל בהיבט של מין ותמיכה.

סוגיה נוספת, הבחורה שאתה בקשר אתה, שאתה כותב אודותיה, שכעת יש ניתוק ממנה, יש כאן איזו נקודה: היא רוצה לבחון יחסיה עם חבר. כמעט בלתי אפשרי לבחון קשר אמיתי כאשר מעורבים בו אובייקטים נוספים (דוגמה, גבר נוסף בתמונה).
זה בערך כמו לצאת עם מס' גברים או נשים ולבחון מי מהם באמת מתאים לזוגיות.
אופי כזה של התנהלות לא באמת מאפשר העמקה בתוך קשר והבנה לעומקם של דברים אם אדם מסויים מתאים לזוגיות או לא וגם לא מאפשר לקשר להתפתח כי האדם בהכרח משקיע במספר אובייקטים השקעה שהיא מעבר לזמן.. אם כי השקעה רגשית ואת זה כמעט ולא ניתן להשקיע במספר אובייקטים לאהבה....

ואליך... אתה מציין כאן שהקשר עם הבחורה כיום פוגע בך, את חושב עליה, אני מניחה שאם אתם חברים בפייסבוק אתה נחשף לתכנים שהיא מעלה שם, זה עוד כלי "גירוי" שממשיך למשוך את הקשר ביניכם גם אם אתם בתקופת ניתוק.
יתכן מאד שכדאי להסיר את החברות בפייסבוק (אם אינך רוצה לפגוע בה, אתה יכול להודיע בהודעה אישית לפני ההסרה בפועל של החברות).

מה שמתנהל ביניכם היום, לא מאפשר באמת ניתוק, אתם ממשיכים לשדר מסרים האחד לשנייה ויש כאן שאלה האם זה תורם לכם? לך, בהיבט של הפגיעה ולה, בהיבט של התפתחות החיים שלה.

בוודאי שאפשר להתגבר על זה ואתה לא עתיד לסבול מכך כל חייך... כרגע אתה מרגיש רגשות שניתן כמובן להתגבר עליהן.

מה שחשוב ובולט במה שאתה כותב הוא היכן מלאך, אתה רוצה להשקיע את האנרגיות שלך היום? האם בטיפוח הנישואין שלך? במשפחתיות? בדברים אחרים?


האם אתה מרגיש שאתה בתקופה שיש לך צורך באישורים מהסביבה לגבי הגבריות שלך מהמין הנשי?

עולות כאן כמה שאלות לבחינה בעייני.

אני מאחלת לך שנה טובה.

טלי שלום

למען האמת ציפיתי לקבל תשובה יותר פשוטה וברורה
הרי ברור שלנהל רומן עם צעירה בת 22 , מספק ריגושים לגבר מזדקן, המערכת יחסים עם אישתי מאד קורקטים, כך זה לפחות אחרי 28 שנות נישואין,,
כמה עובדות, אין לי צורך להוכיח את גבריותי, אני נראה מצוין לגילי,,

אני מבין את הרצון שלה להתנתק, ואני רוצה שתצליח בחייה, כי היא אדם מקסים, נבון..מאידך קשה לי הפרידה.מאד
.
היו לנו הרבה פרידות קצרות וחזרנו,, האם זה בגלל התמיכה או שלדעתך יש רגש מצידה.

לפחות במין בנינו הרגשתי שהיא מאד נהנית איתי, היינו חופשיים בנינו כמו בעל ואישה
אשמח לקבל תשובה שתסייע לי מאד לגבש את דרכי בהמשך


איך את מסבירה שבחורה צעירה שיש לה חבר והיא אוהבת אותו מנהלת רומן במשך ארבע שנים עם גבר בגילי, למרות שזה התחיל מסקס תמורת כסף, היא לא באה מבית עשיר, אך עם חינוך מצוין של כל הילדים במשפחה, גם היא מוצלחת ובוגרת תואר אקדמי. לציין לפני הקשר מין -כסף הכרנו כידידים תקופה.



האם הניתוק צריך להיות טוטלי,, למחוק כל זכרון ממנה, או שלהשאר ידידים טובים , כך רצינו שנינו שיהיה, שנשאר ידידים טובים בלי סקס וקשר אינטנסיבי,, היא קראה לזה נפגש במינון נמוך יותר, כי הפגישות והמין בנינו היה אינטנסבי

מה היית ממליצה לי לעשות עם הקשר הזה
הרבה תודה , חג שמח ושנה טובה

מלאך שלום,

בפורום פעמים רבות כן יש השתדלות להאיר מצבים שונים מעבר לשאלה שאדם שאל, שאפשר כמובן "לקחת" או לא..
לעיתים זה עוזר, כי אדם ששואל שאלה ונותן אינפורמציה עם פרטים שונים, יש השתדלות להתייחס לכל התמונה ובוודאי לשאלה הנשאלת. על מנת למקסם את התשובה.

אנסה לחדד עוד יותר את תשובתי.

ישנם יחסים בין גברים לנשים שיכולים להיות יחסים אפלטוניים, מה שנקרא יחסי ידידות, ללא מגעים מיניים/אינטימיות וכו'.. נקיים מכל אילו, (כמו אח ואחות).
אולם כדי להיות ביחסים מסוג זה צריך להיות גם נקי מרגשות של קנאה, מרצון להפגין לצד השני דברים שקשורים לרומנטיקה ועוד..מה שנקרא השטח צריך להיות "נקי" אם רוצים סוג כזה של יחסים.

באשר לשאלתך מה יש לבחורה שבאה מבית עם חינוך טוב לרצות קשר עם בחור בגילך ובמין תמורת כסף כחלק מאותם יחסים ולצד מערכת יחסים שיש לה?

יש כל כך הרבה סיבות שיכולות להביא לכזה מצב....
יתכן והיא אדם מתלבט ולא לגמרי בשל בתוך מערכת היחסים שלה עם החבר ורצתה מעט ריגושים.
יתכן שמשהו בדמות אב שסיפקת לה. יתכן והקשר התחיל בנקודה א. ולבסוף כן היו מעורבים שם רגשות. אני לא מכירה את הבחורה, אישיותה וכו'.

יתכן שהיום היא יותר בשלה ורוצה לבחון דברים בחיים לקשר.


מה שאתה מתאר שהיא רוצה לנסות את הקשר עם החבר והיא רוצה להתנתק/מינון נמוך. חשוב, ואני מבינה שזה קשה, לא לקחת את זה אישית, נגדך, אולי היא מחפשת אדם שיכול להעניק לה את כל עסקת החבילה היום.

אתה מציין שאתה מתעסק עם זה וזה מציק לך.

לדעתי, אם זה מפריע לך, לא הייתי מנסה להעביר את הקשר לפסים של ידידות עם כל הרגשות שמעורבים כאן בתמונה.

אילו הייתה כותב שהיה רומן בעבר הרחוק והוא הסתיים לגמרי וכל אחד בזוגיות אחרת ואין שום משיכה ואין רצון כלל להפגין קנאה ולהראות תכנים בפייסבוק האחד כלפי השנייה, תשובתי הייתה שונה, יכולים להתקיים קשרי ידידות, אך ציינת דברים אחרים לגמרי, על כן הייתי שוקלת "לשחרר" אותה לדרכה ואותך לדרכך.

אני מבינה שזה מחמיא שבחורה צעירה נמשכת אליך.

אני רוצה לאחל לך הרבה הצלחה בכל דרך שתפנה.

מבולבלת שלום,

את מתארת יחסים עם חמתך שאת מרגישה שמתערבבים ומשפיעים מאד על מערכת היחסים שלך עם בן זוגך.

ציינת שדברים השתנו לגמרי לאחר לידת הבן. האם לפני לידתו הרגשת שיש פחות התערבות מצידה?

לעיתים קורה ביחסים וגם כאשר נכנס למשוואה - תינוק (נכד לסבים), אינני יודעת בן כמה בנך, נטייה להתערב, לנסות לשנות/לחוות דעה ועוד....

אני אנסה להעלות כאן כמה נקודות ששווה לחשוב עליהם:

ראשית יתכן לעיתים מצב שאישה לאחר לידה היא יותר רגישה ופגיעה (כמובן אין בדברי סתירה למה שאת חווה....) סה"כ הזוג עובר ממערכת של יחסי זוגיות למערכת של יחסי משפחה ויש כאן בהחלט צרכים שמשתנים וצורך להתארגן מחדש הן בתוך הזוגיות והן בתוך התא ההורי, מערכת היחסים עם הילד וכמובן עם הסביבה.

הייתי מציעה לך להשאיר את היחסים עם חמתך לבעלך. אם יש בעיה, שיפתור אותה.
את כמובן יכולה להיות אסרטיבית (פעמים רבות יש איזשהו גבול בין אסרטיביות שהיא תקיפות אך אינה אגרסיביות שהיא תוקפנות).

אינני יודעת על מה נשענת מערכת היחסים של בעלך עם אמו. האם יש שם יחסי תלות
(יחסי תלות יכולים להיות מכל מיני סיבות).
לעיתים יש אנשים שיש להם צורך רב בשליטה כי הם מרגישים שאם יחושו אובדן שליטה הם לא מעורבים וזה גם יכול לנבוע מסיבות שונות ומגוונות. (חרדה, חוסר ביטחון עצמי ועוד ועוד.)

מבולבלת, אני חושבת שעלית מאד יפה על הפתרון הרצוי והמומלץ ביותר במקרה שלכם והוא חיזוק התא שלכם כזוג ומשפחה.

אני בהחלט ממליצה לכם לגשת ליעוץ זוגי, לדעתי אפשר רק להרוויח מצעד כזה.
בטיפול אפשר לעבוד על מערכת היחסים של בעלך עם האם, לראות על מה זה "מתיישב" אצלו. לראות איך זה משפיע על המערכת הזוגית ביניכם.
לחשוב יחד עם המטפל/ת על דרכים להתמודדות, להתחזקות, להבנת דפוסים שונים,
לשכלול התקשורת הזוגית שהיא אבן יסוד מאד חשובה בכל זוגיות. ושההתמודדות תהיה משותפת - "יד אחת" כמו שאומרים. אף מערכת זוגי אינה מושלמת אך שתרגישו בה מספיק טוב.

מצוין שהעלית את זה כאופציה ובעייני היא מאד נכונה ונבונה.

בטיפול גם יעזרו לכם איפה אפשר לעשות "הפרדות" בין בעלך ואת ובין חמתך (מה שייך אליה ומה שלכם.. מבחינה רגשית, איפה לשים גבול/איפה כן לותר וללכת לקראת ועוד רבים..)

אני מאחלת לכם שנה טובה וחג שמח!

היי
ראשית אני מודה לך על תשובתך המהירה

הייתי מעוניינת לדעת אם יש סוג של תסמין כזה או תסביך כזה שאוכל לקרוא עליו באינטרנט ולהעמיק ולהרחיב את הידע כדי לדעת איך להתמודד, איתו בעיקר, כי הבעייה קיימת אצלו, לא מדובר בסוג של כבוד והערכה ו/או דאגה אלא פחד ממשי ממה יקרה אם, לדוגמא הוא מפחד ללכת לבקר אנשים אחרים כי אמא שלו תתעצבן ולא תדבר איתו לטענתו, היא נפגעת אם מקבלת יחס פחות מועדף ולכן הוא פועל לא מתוך דאגה אלא מתוך פחד שלא תצעצבן שלא תיפגע שלא תריב שלא תחרים אותו וכו וכו,. ההפך אם היה פועל מתוך דאגה והערכה היה זוכה להערכה גם ממני כיוון שמבחינתי כבוד אב ואם הוא ערך עליון ואצלו זה נובע אך ורק מתוך פחד ולא אכפתיות, הוא קר אליהם, אינו רגיש לכאבם, ורק כדי לצאת מידי חובה הוא ממלא אחר רצונותיה, גם כשהיתה מאושפזת אחרי ניתוח הוא ממש התנגח עם עצמו כדי למצוא זמן לביקור ולבסוף גם לא מצא ונסע למחרת, ושוב, כדי להגיד הייתי!
ממה נובעת התנהגות זו המלאה בפחד???
האם יש משהו שאני יכולה לעשות מלבד להיות הכלי שמספק גחמות אלה, האם זה בסדר לשתף פעולה עם עולם השקרים הזה שצריך תמיד להסביר לצד אחד שלא היינו פה ולא שם??

אשמח לעזרתך ולהבין באיזה בעיה או תסביך מדובר ??

מודה לך מאוד!

מבולבלת שלום,

מאד קשה לאבחן דרך האינטרנט את מערכת היחסים של בעלך עם אמו.

אני לא מכירה את הילדות שלו, האישיות שלו, האישיות שלה (למרות שאת מתארת שתלטנות, קושי בנפרדות בינה לבינו), אני רק קוראת למעשה את "הקליניקה" קרי, מה קורה על פני השטח, שאת מתארת, שהוא לא פשוט כלל וכלל וזה מוקד הטיפול שחשוב באמת להבין מה קורה שם, על מנת שאתם תוכלו לחיות במערכת יחסים משפחתית וזוגית טובה עם הפרדה בין המערך הזוגי שלכם לבין מערכת היחסים עם החמה ושזוגך, מה שגם משפיע עלייך, לא יחיה מתוך מקום של פחד ויפתח מקום יותר בטוח במערכת היחסים הזאת. יתכן ויש שם דפוסים של יחסי תלות לא פשוטים, תלות הדדית (אם-בן, בן-אם) שאינם טובים אך משרתים לא טוב דברים לא תמיד מודעים ועוד ועוד.. שצריך לבחון אותם מקצועית בטיפול.

אין ספק שעל מנת להגיע למקום הרצוי הזה, חשוב להבין על מה זה מתיישב וזה מה שאת שואלת בשאלתך החוזרת ואני בהחלט מבינה את הרצון להבין ולהרגיש יותר בטחון.

אני מאמינה שבטיפול זוגי אפשר יהיה לעלות על ההבנות האלו, על דפוסים שונים ואם יש הדדיות ביניכם ורצון לעזור אחד לשני לפתור את הקושי הזה, יהיה אפשר לשוחח על הקשיים ולהגיע בשיחות להבנות מהיכן הם נובעים אצל איש המקצוע ודרך זה להגיע ולקבל כלים להתמודדות עימם ולהבין כיצד ניתן להתמודד עם מה שבעלך מרגיש. חלק נכבד הדרך להצלחה בהתמודדות היא להבין בכלל מהיכן אנו פועלים.....


אני מאחלת הצלחה רבה ושוב.. שנה טובה

חן שלום,

ברשותך, אני מעוניינת לשאול אותך מס' שאלות על מנת לקבל תמונה רחבה יותר של המצב.

את מתארת התנהגות מאד קשה ומוזרה שקרתה לקראת סיום החתונה ושינוי התנהגותי שלו ואני מבינה את המצב שאת נסערת בנישואין טריים אלו.

האם היו דפוסים דומים לפני הנישואין? הכוונה לתוקפנות - פיזית/מילולית/ דפוסים של שתלטנות? התנהגות מוזרה? מה אופי החרדות שלו?

בני כמה אתם?

אני לא יודעת מה היה לפני שלוש שנים אצל הפסיכיאטר, האם הוא שיתף אותך בכל?


נראה שכדאי שיפגוש פסיכיאטר שוב כיום. את מתארת מצבי רוח, עצבנות והתפרצויות, משהו שיש צורך להבין מה הוא חווה/לאבחן את המצב.

יש כאן מצב שמצריך טיפול בו - מקצועית, גם אם טופל בעבר, לראות מה קורה היום.

שאלה נוספת - מה חיבר אתכם יחד ואיך היו השנתיים שלכם כזוג?

אודה לך אם תחזרי אלי עם יותר מידע על מנת שאוכל להרחיב בתשובתי אלייך.

אני מבינה את שאלותייך בהקשר להמשך הקשר. חזרי אלי וננסה לעמוד על נקודות.

מאחלת לך חג שמח ושנה טובה,

אכן כן היו דפוסים כאלו בעבר שלא התייחסתי אליהם יותר מידי, הם החריפו .
אני בת 25 והוא 27 .
הוא שיתף אותי במה שעבר עם הפסיכיאטר , החרדות נבעו מכך שחזר בתשובה כ7 שנים , היה דתי מאוד וביום כיפור היה לו קרי לילה , מה שנחשב אצל הדתיים שבעוד שנה יקרה לו אסון נורא (מוות) , בנוסף לאחר כמה שבועות משפחתו אכלה ארוחת שישי אבא שלו לא הרגיש טוב הלך לנוח והתמוטט (קרע בקיבה שנאלץ לעבור ניתוח). בהתחלה הוא לא רצה לקחת כדורים ובסוף שישכנעו אותו המשפחה (עדיין לא הכרנו) , כחודש לאחר מכן הכרנו הוא התחיל את הטיפול והפסיק לאחר שהכיר אותי (כי הוא לא מאמין בזה), הוא שיתף אותי בזה כשבועיים אחרי ההכרות בינינו .

בהתחלה הזוגיות הייתה נחמדה , שיתפתי אותו גם שהוא גבר ראשון שאני יוצאת איתו אחרים תקופה של שנתיים שיצאתי רק עם נשים .
וכשעברו לגור ביחד אחרי חודש כי כבר שכרתי דירה אז זה יצא ככה הוא כל הזמן רצה לעזוב ובסוף התחרט אז זה היה און אנד אוף .
תמיד הקשר היה לא החלטתי מצידו בעיקר . וכשהוא הציע לי נישואים לא חשבתי חותר מידי

שאלת מה חיבר בינינו .
אין לי תשובה, לצירי חשבתי על זה רבות אבל אין לנו דבר אחד במשותף.

חן שלום,

מכל הפרטים שאת מעלה, עולות מספר נקודות,

1. נראה כי יתכן מאד ובעלך מתמודד עם בעיות נפשיות. לא ברור לי מהן, אינני מכירה אותו ובוודאי זה בלתי אפשרי לאבחן דרך הפורום. הוא זקוק להכוונה מקצועית וראוי להרגיש טוב.

2. בוודאי שבקשר אף צד לא אמור להרגיש מותקף פיזית או מילולית. גם לצד שלישי (מה שחווית בחתונה). את אמורה להרגיש רגועה בקשר, אינני מתכוונת למתיחויות שיש בקשרים או לקשיים, אם כי לבסיס של ביטחון בקשר זוגי.

3. ציינת שאת חושבת לסיים את הקשר ולא ברור לך מה חיבר ביניכם. לאור כל מה שאת מציינת, הפרידות והחזרות הנשנות, הקושי שיש בתחילת הנישואין והמאורעות שציינת ורגשותייך בקשר, נראה שאכן כדאי לשקול את המשך הקשר הזה.

4. ממליצה לך מאד לעבור תהליך של שיחות על מנת לעבד גם עם עצמך כל מיני תהליכים ולהתחזק - הן לגבי בחירת בני זוג, הן לגבי רצונך היום, מה חשוב לך, ציינת שבעבר יצאת עם נשים ולא לגמרי ברור לך מה הבחירה בו. יתכן וכדאי לעבד את המקום הזה ולהתחזק בקבלת החלטות שנכונות לך היום. כאשר אדם מרגיש שהוא חזק יותר, הוא יכול לקבל החלטות ממקום יותר שלם ובטוח (אף אם לא ב- 100%).
ויתכן ולא הרגשת כך בעבר (וזה גם בסדר, אף פעם לא מאוחר לשינויים).....

מאחלת לך הצלחה בכל דרכך.

הי אולג,

אני מצטערת לשמוע את מה שעובר עליך. בהחלט מדובר בפער מאוד משמעותי ולא פשוט להתגבר עליו, אם בכלל.

אני כן שמחה לשמוע שעברתם יעוץ מיני, והשאלה היא האם אין מקום להמשיך את היעוץ, כיוון שהיא בכל זאת "פלטה" משהו, כלומר- נגעה בתוכן שהוא משמעותי, והוא משמעותי אף יותר לזוגיות שלכם. אני יודעת שיש זוגות שמתמודדים עם משבר כזה, ומוצאים פתרונות כאלה ואחרים- אך אין לי רקע או ידע בטיפול מיני.

חשוב לציין, אשתך לא נענית ליחסים אינטימיים לא בגללך- אני מניחה שאתה מבין ומודע לכך, חשוב אבל לזכור את זה. ברור לי לעומת זאת, שככל שהתגובות האלו קיימות מצידה- אתה נמנע ומפתח עוד ועוד מחסומים. ולכן טיפול מיני (ממש טיפול, או אולי טיפול של מטפל זוגי ומיני ביחד) הוא נדרש להערכתי- להמשך הקשר.

נשאלת השאלה האם היא מודעת להשלכות של הפער הזה מבחינתך ומה קורה לך רגשית תוך כדי. האם היא מוכנה לנסות לטפל, להבין יותר את התמונה או שהיא אדישה למתרחש ואומרת "כך אני"? זאת שאלה חשובה, כיוון שכאן צריך לבדוק את מידת הנכונות שלה בכלל לשפר את הזוגיות, והשאלה הזאת גם שמה זרקור - עד כמה היא מודעת למה שקורה אצלך?

כך או כך, אינני רואה דרך אחרת פרט לטפל בזה מקצועית, ולא טיפול קצר אלא משהו כולל, מקיף, גם ברמה האישית שלה עם הנושא הזה של מגע, יחסים וכל המשתמע. אם היא תאפשר לתכנים האלו לעלות, יש סיכוי שבהמשך תוכלו להגיע ל"תוכנית" או מוכנות אחרת מצידה. נדרשת סבלנות...

בהצלחה רבה ושנה טובה,

תודה וחג שמח .
קראתי היטב את המלצתך ותודה .
אני מבין את הקשיים של אשתי .
אשתי כנראה מבינה מה שהיא גרמה אצלי , המחסומים .
היעוץ הזוגי הוביל את אשתי למצב הבנה שבו הא הגדילה את תדירות יחסי המין ביננו כמובן עבורי על מנת לא להתגרש , היא עושה זאת בלי חשק וכמובן לא נהנת מזה .
אשתי הבינה כנראה מבלי לסגור איתי כי אם היא רוצה להשאר נשואה ושיהיה לה שקט בבית זה התשלום שהיא צריכה לשלם , חוסר החשק שלה וההנאה שלה משליך ישירות עלי וכל היחסים נעשים עבורי , בגללי , למעני העיקר שאשתוק .
ניסיתי להימנע מיחסי מין איתה למשך למעלה משבועיים ונראה לי כי היא קפצה על עגלה ולקח לה הרבה זמן לברר איתי מה קורה .
אני מתוסכל , מסתובב כמו שוטר , לא מסוגל ליזום יחסים איתה (אם היא לא תיזום אז אין יחסים) ועוברות לי המון מחשבות על בגידות , יחסים עם אחרות וכמובן להתגרש.
אינני מאמין בטיפול מיני או זוגי שיכול לעזור לי ולפתור את הבעיה כי הבעיה אצל אשתי קיימת והיתה קיימת גם בעבר (אני חושב ששיחקה בזמנו עם יחסי המין על מנת לגרור אותי לנשואים) וככל שהיא מתבגרת החשק ילך וירד .
מה דעתך על מה שעובר לי בראש?
שנה טובה

שלום לך שוב,

אני מאוד יכולה להבין את התסכול שלך. אתה גם מיטיב להסביר כאן במילים את מה שעובר עליך, וזה בוודאי לא פשוט.

אני גם כמוך לא חושבת שטיפול מיני ורק מיני יכול לעזור. נקביל את זה לאקמול לריפוי טיפול שורש ונקבל אותה תוצאה. החור יגדל אך יכאב פחות.. במקרה הטוב. ע"י כך שסיפקה אותך מינית, היא חשבה שהיא אכן משיגה איזה שקט תעשייתי , אך היא לא טיפלה בשורש הבעיה- ואולי למצוא תשובה לשאלה- האם ניתן לפתור או לגשר מעט על הפער, מתוך מקום של רצון ובירור על מה יושב החסר הזה שלה (לא סותר כי אכן יש אנשים שהם פשוט א-מיניים מכל מיני סיבות).

כך שטיפול אישי יותר (עבורה), הכולל היבטים מיניים, יכול אולי לסייע. אך בתחושתי ממה שאתה כותב, אני לא בטוחה שאתה שם. וכאן נשאלת השאלה האם אתה חושב שעוד יש סיכוי, מהיכרותך איתה ועם יכולת החשיפה שלה וההתמודדות שלה בטיפול, לעבוד על זה "באמת", או מנגד- זה ימשיך להוות כיסוי..

לגבי מה שעובר לך בראש- זה מובן וזה ברור שמחשבות כאלה יחדרו אליך כל אימת שאינך מרוצה מטיב הקשר, או מסופק באופן בסיסי. מעבר לכך העולם שלנו מיני ומתירני, באופן כזה שלאן שלא תפנה- תפגוש בפיתוי כזה או אחר... ולא קל להרגיש כ"כ כבול. אך אין (לדעתי) הצדקה להתחיל קשרים מהצד- כל עוד אתה במערכת זוגית. כמובן שזה לא פשוט מאידך.

לכן, להערכתי, יש לשקול טוב את הצעדים הבאים ואולי אפילו להיעזר באיש מקצוע כדי לקבל החלטה מושכלת, רגועה, הכוללת את כל ההיבטים (ניתן למשל לפנות ליועץ טוב שמתמחה גם במשברים בזוגיות, גירושין, גישור). זה בסדר אם ההחלטה לא תגיע מחר או עוד כמה חודשים, אלא שתהיה במסלול מסוים שיוביל אותך לתשובה אותה אתה מחפש.