פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

שלום,

תיארת סוגיה כללית שבוודאי הרבה חווים אותה. אין תשובה קונקרטית לשאלה- האם נכון להישאר איתו.

תיארת מספר גורמים שיכולים בהחלט להוות בעיה בהמשך הזוגיות, ומנגד, תיארת מספר סיבות טובות מאוד כן להישאר איתו.

חלק מה"בעיות" שתיארת יכולות להיפתר ע"י שיחה טובה, ע"י שקיפות מלאה או עם הזמן וככל שהגיל יעלה ובכך ציפייתך לשאיפות- גם תתממש. ציפיות אצל נשים אינן זהות בזמן ובתזמון לאלו של הגברים. לא תמיד נדע מה אנחנו רוצים מעצמנו גם בגיל מבוגר יותר.

לגבי השוואה למה שקורה בחוץ, עד כמה שזה טבעי, ההשוואה הזאת הרסנית בסופו של יום. כיוום שאם נפעל על פי מה שאחרים עושים ונפעל מתוך מקום של לחץ- התוצאות יהיו בהתאם.

ניתן יהיה להמשיך את הקשר ולבדוק טוב האם יש בסיס טוב של הדדיות, שקיפות, עבודה יחד על בעיות זוגיות ומכנים משותפים נוספים. אני מניחה שהעינין האינטימי קשור ברובו גם לאמביוולנציה שלך בנוגע לזוגיות.. ולכן ברגע שיהיו תשובות סביר שגם זה יפתר. בכל נושא הקשור למיניות וליחסים אינטימיים תוכלי גם לשאול בפורומים השכנים העוסקים בנושאים האלו, כאן בפורטל.

הדבר היחיד שיש לשים עליו את הדעת באמת, הוא המשפט "אני לא רוצה להתחתן". קחי בחשבון שכרגע ואולי זה נכון לטווח הזמן הקרוב- הוא לא בעינין של להתמסד. אם את כבר כן, אני לא רואה טעם לחכות למשהו שאת לא יודעת מתי ואם בכלל הוא יקרה.
אם את מוכנה לחיות איתו בזוגיות, אך לא תחת החופה- זה כבר עינין אחר, אך מהתרשמותי לא בכך מדובר.

בהצלחה,

אני בת 25 והוא 27 אנחנו גרים ביחד

שלום לך טל,

בהחלט יכולה להבין את התסכול שלך. יש שתי אפשרויות:

1. הראשונה היא לדבר איתו על זה "ברגע של השראה" לזוגיות. נניח כשהוא משתף אותך במשהו אישי, במעין רגע "רציני" מבחינתו ולא ברגע של צחוקים וכיף. אלא ברגע שבו אתם נכנסים לשיחה מאוד כנה וגלויה. בשלב הזה לתת המון רצינות לנושא ולדבר איתו בבחינה של "מה זה עושה לי כשאתה מתנהל ככה", בלי להגיד לו שהוא אשם, בלי להגיד לו שאת חוזרת על עצמך והוא עושה דווקא. אלא פשוט להסביר לו שזה פוגע בך, ואם הוא היה מבקש שתפסיקי התנהגות מסוימת כדי שלא יפגע- היית מפסיקה. הייתי מצמידה את השיחה הזאת ממש למצב בו הוא משתף אותך במשהו או מבקש טובה מסוימת, או בכל שיחה אחרת או מצב שאת מרגישה שהוא צריך אותך שלא "תפשלי", אולי ככה יבין טוב יותר מה פשר ההדדיות בקשר.

2. האופציה השניה היא דווקא לעבוד על עצמך, וב"כאילו" לא להתעצבן, "בכוונה". למה אני מתכוונת? כשהוא עושה את הדברים הילדותיים האלה שמציקים לך, תעשי דווקא- דווקא אל תתעצבני, דווקא תצחקי מזה, דווקא תחזירי לו משהו שמעצבן אותו (נניח תחקי אותו אחרי כל מילה שהוא אומר), כל מיני אקטים מצידך שיראו לו שאין מצב שהוא מצליח להתגרות בך. תעבדי עליו למשל, תעשי משהו ב"קונטרה" אליו. אם הוא מתעצבן- אז תוכלי לשקף לו מה ההתנהגות שלו עושה לך. אם הוא ממשיך כאילו כלום- המשיכי ככה כמה פעמים. עצרי את עצמך מלהתעצבן, פשוט תהפכי את הסיטואציה למשהו ש"אתה לא מצליח לעצבן אותי" דרכו. יתכן והוא יפחית מההתנהגות הזאת אחרי כמה פעמים כאלה, כיוון שלהערכתי המקום הזה של "להתגרות" הוא מה שמניע אותו. אני מכירה בעל אחד שאמר לאשתו "אני אוהב לראות אותך מתעצבנת". ...

אני מציעה להתחיל בדרך הראשונה שהצעתי. אם לא, לעבור לשניה. אם פתאום שואל למה את כבר לא מתעצבנת- תגידי לו שהתגברת על זה וזה כבר ממש מצחיק אותך (על גבול ה"מגוחך") והחלטת שזה לא שווה את העצבים. יש פעמים שתגובה כזאת יכולה להפחית את ההתנהלות הזאת מצידו.

בגדול - אני מאמינה שהגיל גם ישחק תפקיד, הניסיון הזוגי וכן הלאה.

דניאל שלום,

אתה שואל אם לותר על הקשר בגלל שהחברה התרחקה.

שאלה שהיא מאד חשובה - האם ניסיתם לשוחח על המריבות ביניכם?

מה קורה בקשר ביניכם?

בזוגיות עולים לעיתים כעסים, אי הבנות, קשיים ועוד.. וחשוב מאד שהם "יעלו על פני השטח" מבחינת היכולת לשוחח עליהם. אם לא משוחחים עליהם. לעיתים כל צד יכול פשוט "להתנהג אותם".

נניח, חברתך יכולה פשוט להתרחק... במקום לנסות לפתור את הנסיבות שגרמו לה להתרחק, או לדבר את הכאב שעולה, את מה שקורה בעת המריבות ביניכם.

כדאי לחשוב ביחד איך לפתור את המתחים ביניכם, על מה אתם רבים, היכן נקודות המתח וה"תורפה" במערכת היחסים.

אם כל זה לא נעשה... אז יש כאן שאלה אם הוויתור הוא לא על הקשר במקום על הניסיון לפתור בעיות?

אני ממליצה לנסות לבדוק את התקשורת בקשר ואיך אפשר לתקשר טוב יותר אחד עם השני, בצורה יפה, לא מאשימה, אכפתית, מזמינה אחד את השני לדבר, לראות מה מפריע לכל צד.

ולראות מה קורה מכאן.

בהצלחה.

בברכה,

גיא שלום,

אני מבינה את מה שאתה מעלה.

אתה נמצא בסיטואציה בה לא ברור לך היכן היחסים עומדים כרגע.

מחד, היו לך סימנים שהם הולכים לכיוון רציני, אשר כללו היכרות עם ילדיה, שזה לא דבר של כך, דיבור על כוונות להמשך דרכיכם, מאידך, יש חלקים שבהם לא ברור לך מה המסר שהיא העבירה אליך/מעבירה כיום ומה זה גורם לך אי נוחות ולא ברור לך רגשית/מחשבתית (כגון -"האם היא בוחנת האם אני באמת רציני בכוונותיי")

תראה, אתה מתאר שהייתה לך תקופה עם קשרים מזדמנים. יש אנשים שלעיתים צריכים סוגים אחרים של קשרים בתקופות מסוימות ולאחר גירושין או מערכת יחסים ארוכה. אפשר להבין את המקום בו היית.

יש כאן כמה נקודות להתבוננות:

1. האם אתה שלם עם המקום הזה בחייך ועם הפרק הזה וסגרת אותו ואתה מוכן ובשל לקשר חדש? נראה ממה שאתה מעלה שכן. חשוב לתת על זה את הדעת, לעיתים אנשים יכולים להיות אמביוולנטיים בחיים לגבי כן/לא ללכת לקראת כיוון מסוים וזה יכול לעורר חששות וזה גם טבעי (גם הליכה לקראת משהו חיובי בחיים מעורר חששות)...

2. האם יש לך חשש שמשהו בתקשורת ביניכם לא הובהר או לא דובר באופן שהקשר הוא רציני? כיצד תקשרתם ביניכם במהלך הזוגיות? האם הייתה תקשורת פתוחה? שוחחתם על בעיות/התמודדויות כמו שיש בכל קשר זוגי?

3. האם יתכן שקיים אצלה חשש מהתחייבות כיום? ולכן יש רגעים שהיא נסוגה ורגעים שהיא נמצאת שם רגשית.

מה אני מציעה?

הייתי מציעה כן לנסות ליצור אתה קשר באופן ישיר (טלפונית)
להזמין לפגישה בבית קפה ולשים את הכל על השולחן בשיחה פתוחה ומזמינה לשוחח את החששות, את הרצונות, מעומק הלב, להזמין אותה לדבר על עצמה, לשוחח את מה שאתה מרגיש מתוך מקום בונה ולא מאשים.

אם יש חשש שעולה בגלל שהייתה לך תקופה "פחות מחייבת" בחיים, לאפשר לה לדבר על כך, במידת הצורך ואם יש כוונה לחיים זוגיים והתפתחות לכיוון מגורים
ועוד.. אפשר גם להיעזר ביעוץ זוגי שיכוון אתכם.

"בגדול" ההרגשה שעולה לי כאן היא שהפינה הזאת לא סגורה ו"עניינים לא סגורים" כדאי לסגור, בפרט שזה חשוב לך.
וכשאני מדברת על "עניינים לא סגורים" זה כולל אי הבנות, התנהגויות ועוד..

אני מאחלת לך הרבה הצלחה.

בברכה,

אני יודע שהיא כרגע כועסת, והבתקשתי לא להתקשר אליה.

כיצד ניתן להמשיך מכאן?

גיא שלום,

מבינה את החשש, אך לאור מה שתיארת ולאור, ככל הנראה, גם היא שידרה לך שכן מעוניינת ואח"כ לא (כלומר, הקשר לא "נסגר" בצורה ברורה עפ"י התיאור שלך).

אם לא תנסה, תישאר עם תחושה של חוסר ודאות.

אני מבינה שזה יהיה מאכזב וכואב אם היא לא תסכים, אך הייתי מציגה את זה שהיה ביניכם קשר, שעלו כל מיני רגשות לכאן ולכאן ולא שוחחתם באמת והיית מאד שמח להיפגש אתה בבית קפה (הייתי קובעת מקום ניטרלי, כזה שבאמת יאפשר לכם "דייט" כמו שצריך ויאפשר לכם לדבר). תגיד לה שאתה יוזם זאת על מנת שתוכלו לשוחח בפתיחות ושחשוב לך לשמוע אותה. (כמובן גם יש מקום לרגשות שלך)

כך תרגיש שעשית מה שיכלת ו"תפתח את הדלת" מבחינתך להידברות, להבעת רגשות ולשיחה על כל מה שעלה בתגובה הקודמת. אם באמת לא יצא מזה המשך, זוהי למידה עבורך אף לקשר עתידי, למקום של הדדיות, הידברות, יכולת הקשבה.
זוהי מיומנות שלא באה אוטומטית (אצל אף אחד מאתנו) אך אפשר בהחלט לעבוד עליה...

מאחלת לך בהצלחה,

טלי שלום,

לא הצלתחתי לתקשר איתה לגמרי.

האם יהא זה נאות לשלוח לה עם שליח טבעת אירוסין?

תראה, טבעת אירוסין הוא מעמד שמעיד על כוונות רציניות.. אני מאמינה שיש לך כאילו. אני מאמינה שהחלטה זו מורכבת מכמה אספקטים.
ראשית, יש לך איזה רצון להוכיח לה שאתה רציני ולא עוד אותו גיא שאתה תקופה מסוימת לאחר גירושיו התנסה בקשרים מזדמנים ופחות מחייבים (=שזה בסדר...)
ואני מניחה שאתה גם מרגיש שם משהו, אחרת אני יכולה לשער שלא היית רוצה להתחיל פרק ב' ללא מחשבות/רגשות וכו'...

וכאן בדיוק מתחילה השאלה.

האם אתה רוצה את הטבעת בלי לסגור את מה שקורה ביניכם ובלי היענות מצידה?
יתכן ותישלח את הטבעת, היא תיענה (או לא, בגלל שדברים טרם נסגרו) אך הרגשות או מה שגרם לכל ההתנהלות האחרונה ביניכם תבוא לידי ביטוי לאחר תק' "ירח הדבש" ואז מה קורה? את ההתמודדות עם מה שקרה ביניכם לא ניתן לדחוק הצידה, לא באמצעות טבעת ולא באמצעים חיצוניים.

בוודאי שאפשר לתת הצהרת כוונות.

אך כל זה רצוי שיהיה מלווה בשיח אשר מלבן את מה שקרה, ללא כל המקום של "היעלמויות פתאומיות" כי אתה בוודאי לא תרצה דפוס כזה בנישואיך.

אני בעד לפתור את הדברים ואז לחשוב על האירוסין והנישואין.

בדברי, אין כל סתירה שאתה יכול להצהיר שיש לך כוונות רציניות לגבי הקשר אך לשם כך את זקוק לשותפה.

לשלוח טבעת אירוסין כאשר היא ניתקה את הקשר הוא להישאר עם חוסר וודאות גדולה והוא למעשה "לקפוץ מספר מדרגות" עוד טרם התקשרתם לאחר הנתק...

עם ארוסה ואישה לחיים חייבים לתקשר, זהו בסיסי יסוד לקשר. וכאן יש את אבן הבוחן לקשר ביניכם. באם יש דברים שאתה מעוניין לקחת אחריות עליהם, זה אפשרי, אך זקוק כאן שיח ביניכם, בהיעדר כזה מקום, המקום של נישואין מתרחק עוד יותר.

אני מאחלת לך שתצליחו לשוחח ביניכם (מכתב הוא גם אופציה) ומשם לראות לאן היחסים ממשיכים, כולל אופציה לראות אם יש להם צ'אנס לחיי זוגיות הממשיכים לנישואין.

בנוסף, הרעיון של שליח, מעט מרחיק את האינטימיות שבהענקת הטבעת שדווקא הייתי עושה אותו בתוך הזוגיות ולא ב"שלט רחוק". שזה מה שמשתקף, ממה שאתה המעלה, כרגע אופי היחסים ביניכם, שבדיוק את זה כדאי לא להמשיך (את הדפוס הזה).

מאחלת הרבה הצלחה וטוב,

חסוי שלום,

אתה מתאר מצב לא פשוט במערכת יחסים.

אני חושבת שהדבר החשוב ביותר כאן ממה שאתה מעלה, הוא לבדוק מה קורה בקשר ביניכם.

האם ניסית לשוחח אתה על מה שקורה בקשר? האם משהו קרה?
האם היה אירוע כלשהו שאתה יכול להצביע עליו? האם משהו באישיות שלה?
האם היא נוהגת כך כלפי אנשים נוספים? האם עד לפני חודשיים היא הייתה אחרת?

אני ממליצה לך ליזום שיחה ב"ארבע עיניים" באווירה נינוחה ושקטה.
לא מתוך מקום מאשים, אשר מאפשר לכל צד מכם לשתף מה הוא חושב, מרגיש בתוך הקשר, לדבר על התקופה האחרונה. מה אתה הרגשת, מה חווית (התרחקות, להתעניין האם זה נבע ממקום כלשהו?). על אף הכעס, לותר בשיחה על שיפוטיות, טון מאשים ולנסות להיות במקום מזמין (זה לא פשוט, כי קיימים רגשות לא פשוטים).

זו צורה מאד מכובדת ומכבדת (את שניכם) לגבי ראית המשך הקשר.

להיות בקשר שאתה מרגיש נשלט, שאתה מרגיש שפעם אחת תצוץ לך התנהגות כזאת ופעם אחרת, זה מאד לא פשוט ומורכב.

הייתי מנסה לשוחח אתה ולראות מה עולה בפגישה.

שיהיה בהצלחה.

בברכה,

DANI שלום,

חווית פגיעת אמון לא פשוטה במערכת יחסים שטרם השתחררת ממנה.
אתה מתאר גם מספר דפוסים בקשר שהם לא בריאים לקשר זוגי, צבירת כעסים, שבסופו של דבר מוצאים את דרכם החוצה, בין אם אצלך זה בדרך של הוצאתם בהתפרצות ובין אם אצלה באגירה (שזה גם דפוס של כעס שיתכן מאד ויש בצידה התנהגות נלווית אשר אינה מדוברת בפועל במערכת היחסים ביניכם).

אני חושבת שזה נכון לפרגן לבן/בת זוג בתחביב (כולל ריקודי העם שפרגנת לה)
למרות שהתוצאות, שלא היה ניתן לחזות אותן, היו כואבות מבחינתך.

מה שקורה היום, שאתה מתמודד עם קושי מאד גדול באסיפת אותם שברים שגרם משבר האמון וקשה לך "לאחות" אותם ולאפשר את האמון מחדש, מה שמביא סבל גדול לך שחוזר אליך כל פעם ב"לופ" מחשבתי - מה קורה פה ושם, היכן היא נמצאת ועוד..והם כן היה או לא היה מגע וכו'..

וזה גורם שמהווה קושי רב להמשיך את הקשר בצורה בריאה וטובה עבור שניכם.

אני מבינה אותך. זה לא פשוט.

באשר לפוליגרף. הפוליגרף לדעתי מסמל את הרצון שלך לקבל עכשיו מעין אישור מידי של "כן" או "לא". אולם בפועל, זה הרבה יותר עמוק מכך.

לפוליגרף אין תכונות ניבוי לעתיד. וכמובן שאינך יכול להביא את אשתך לפוליגרף וגם אם יכלת? (אני אמשיך את הקו הזה אתך) - מה קורה אח"כ? כאשר אותו פוליגרף מאותת שאשתך דוברת אמת? האם תמשיך להאמין ולבטוח בה?
האם כשהיא תצא מהבית לבקר חברה או לכל עיסוק אחר - אתה תהיה שקט?
מבחן האמון ממשיך גם אילו הייתה מתבצעת בדיקה כזאת.. הוא הרבה יותר שורשי ועמוק.


מהם המסקנות איתם יצאתם בטיפול הזוגי? האם החלטתם במשותף על משהו?
האם סיימתם את התהליך להרגשתך? להרגשת אשתך?

לדעתי יש כאן מקום לשאול עד כמה אתה מרגיש שאתה מוכן להניח לעבר, לשוחח עם אשתך (על תוכן של איך להמשיך הלאה..) ואם לא הרגשתם שהיה סיום מספק או שמשהו קרה אחרי הטיפול הזוגי (גם רגשית), שווה לשקול לחזור לשם.

אך בוודאי שחשוב לטפל בדברים אלו שכן אתה לא יכול להסתובב בהרגשה כזו.
לא רצוי כלפיך ולא כלפי אשתך - לשניכם.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,

בברכה,

היי טלי

שאלת שאלות שגם שאלתי את עצמי
אם הכל היה נעצר בנקודה שבה ישנו קשר זוגי עם בעיות ומשם הגעה לטיפול זוגי הפנמה של הבעיות ופתרון - אז אני יכול לומר בלב שלם שהכל היה משתפר ומשתנה לחלוטין.

אני כבר היום נמצא בנקודה שאמנם - לא אומר שאני מאמין בלב שלם לאישתי אבל כשהיא יוצאת אני בהחלט שקט. לא חושב שהיא הולכת למקום אחר ממה שהיא מספרת לי.
יש ספק קטן ואני משתיק אותו - עם הזמן גם זה יחלוף.

הסוגיה היחידה שבעייתית מבחינתי היא "להניח לעבר"
אם אני יודע שלא היה בעבר דבר מעבר למה שסיפרה לי - אז כבר היום אנחנו בנקודה שהנחנו לעבר...
אני אוכל להניח לעבר רק לאחר שאדע מה היה בו וחשוב מכך, אישתי כיום אומרת "לא היה שום מגע משום סוג"
אני חושב על האופציה שאומרת שהמשפט הזה הוא שקר (בין אם כדי לא לפגוע בי, בין אם כי כבר חזרה עליו ככ הרבה פעמים שעכשיו כשהחלטנו להמשיך קדימה ושנינו אחרי הכל לא רוצה לחבל בסיכויי ההצלחה שלנו ולומר "שיקרתי - כן היה")

אם היא משקרת כיום , ולא משנה מה הסיבה - אני בונה את חיי ואת חיינו על בסיס ממש לא טוב...
יש לנו בסיס , עבר, אהבה, אנחנו מכירים ובאמת באמת שאנחנו זוג טוב
היתה לנו בעיה וטיפלנו בה... ביג דיל..

הקטע של הבגידה יוכל להישאר מאחור רק אחרי שנלבן אותו אחרת זו מפלצת שרק מחכה להרים את הראש ביחסים בינינו

תודה

חשוב לי כן לחדד - כיצד בכל זאת הסתיים הטיפול הזוגי?

ברור שיש צורך "לסגור את הפינה הזאת" כדי שתרגיש טוב במערכת ביחסים, גם לך וגם למען אשתך.

השאלה אם זו מעידה אחת ובאמת לא היה שם מגע מעבר וזה משהו שהפך למחשבה מאד מטרידה ומנהלת אותך?

האם אתה מרגיש שאתה יכול לבטוח בה ויש לכם קשרי אמון בהרבה תחומים בחיים?

היי

תראי - היו לנו בעיות בתקשורת.
לי מבחינתי מעולם לא עברה בראש המחשבה שאישתי תשקר לי כך (שקרים לבנית הם דבר טבעי - אני מדבר על יצירה וניהול של קשר מחוץ לקשר הזוגי)

לטענתה - הקשר היה כמעט אפלטוני, התראו אך ורק במסגרות חברתיות ומעולם לא היו לבד אך עם זאת היא בראשה התנתקה מהקשר שלנו לחלוטין ואף הדיבורים והמיילים ביניהם כללו גילויי אהבה מפורשים.
היא אומרת שהיא רצתה לפרק את הקשר ורק אז "לעשות משהו" וכל עוד היא נשואה - כל מגע, נשיקה או סקס זה מחוץ לתחום.

ההגיון אומר שאם כבר היית ככ עממוק בתוך הקשר, אני הייתי בחול במסגרת עבודה חלק מהזמן, ניהל רומן שכלל התאהבות , הסתרת את הטלפון ודאגת למחוק כל מייל או סמס
יש לך כל הזדמנות ואופציה כולל דירה נפרדת ששכרה כהכנה לפרידה בינינו
אז איך אני אמור להאמין שלא היה סקס? נשיקות? משהו..? זה לא הגיוני לי.

אז הפגיעה באמון היא טוטאלית
עם זאת - בשל הנסיבות וחוסר התקשורת החלטתי להבליג ולהמשיך.

המסקנה בטיפול הזוגי היתה ששנינו רוצים להמשיך ושיש בסיס וכן קיבלנו את הכלים ליצור שיח יותר טוב
מה שאכן מתרחש בפועל.

אבל אצלי יש נקודה לא סגורה והנקודה הזו מונעת ממני בעצם לבצע את הקפיצה ובאמת ללכת קדימה
אז מה שאני שאל - המצב הוא קיצוני, והפתרון לשאלה ולקושי שלי כנראה יצטרך להיות קיצוני כיוון שאני לא יכול להאמין לבנאדם ששיקר לי כשהוא אומר "לא היה כלום"
(הרי במשך חודשיים שיקרת ואמר "אין כלום" גם בעשרות מקרים שעליתי על סמס מהבחור, על מייל שלא נמחק, ואף כשהתעמתנו בנושא ושאלתי אותה ואותו אם יש ביניהם משהו. היא כבר שיקרה בנושא!!)

אני לא נדרש להאמין פה לאדם ששיקר בתחום אחר... אני בעצם נדרש להאמין לאדם ששיקר בדיוק את אותו השקר במשך חודשים.
זה לא מעשה נורמלי.

אז איך אני פותר את הקושי והדילמה?
איה פתרון פרקטי את מכירה מנסיונך?
פוליגרף?
שיחה עם הבחור כשאני מקשיב והוא לא יודע ואישתי בעצם תשאל אותו שאלות כך שאוכל להבין אם היה או לא היה?

ה פתרונות רעים, שיש להם השלכות - אבל להגיד לי "לך ותמצא בעצמך כוח להאמין לבנאדם שסיפר לך את אותם שקרים לפני כחודש , לאורך תקופה התנהל בצורה שקרית"

זה נשמע לי קצת לא מציאותי

תודה

שלום,

תראה, ממה שאתה מעלה, אתה בוודאי נשאר עם תסכול גדול מאד. אף אם אשתך לא ניהלה מגע אם הבחור מהריקודים, זה הותיר בך פינה לא שקטה כלל ואתה מתמודד עם מצב של חוסר אמון ושל מחשבות אשר מטרידות אותך.

אתה מתאר שבטיפול הזוגי הגעתם להבנות ולשיתוף פעולה, אך נושא זה מטריד אותך.

אם זה המצב והקשר עם אשתך חשוב לך, כל ניסיון לאמת אותה שוב ושוב כנראה יתיש והיא תתגונן ולא תדע אם/מה היה ויתכן ולא היה או שזה כבר נחלת העבר.

מה שהייתי מציעה לך, זה ללכת למטפל/ת פרטני/ת שהוא גם מטפל/ת זוגי/ת.
תחילה הייתי הולכת לבד.
הייתי משתפת בכל התחושות שעולות אצלך, בקשיים שעולים שאתה מתאר ממש כאן בפורום ושאתה חש אותם ביום יום במערכת היחסים. של האמון, של העבר, של הטיפול שכן עברתם.

איפה קשה לך להתגבר ולנסות יחד עם המטפל/ת לשפוך מעט אור על מה שאתה חווה/עובר.

במידת הצורך, יהיה ניתן לצרף אותה לפגישות, מהמקום של היום...

אני חושבת שזאת הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הדברים, לא הייתי נשארת עם זה לבד....ולראות איך ממשיכים מכאן...

מאחלת הרבה הצלחה.

בברכה,
.

כן חייבים להגיד את האמת.
גם איכשהו ריקודי העם האלה הם מתכון לאסון. יש היכרות, יש זוגות, יש קירבה פיזית ועוד.
וואלה מי שיש לו שכל שיתרחק וירחיק (במיוחד אם יש קשיים ופוטנציאל למעידה).
בכל אופן במקרה שלך... זה תמיד יהיה שם, תמיד!
יצוף ויכה ויכרסם.
הכאב עם הזמן ידעך ויהיה עמום יותר אבל תמיד יהיה שם ואת הסדק שתוקן תמיד תראה.
תמיד אומר שאבדן אמון הוא כמו כלי זכוכית שנשבר ותוקן. הוא שמיש ותקין לכל דבר אך הסדק תמיד יהיה מול ענינו ותמיד נחשוש ממנו שיתבקע שוב.
לא חושב שמישהו יכול להגיד לך מה נכון ורק הרצון והכנות של זוגתך באמת לתקן תוך הפגנת חרטה אמיתית והרגשה שלך שנלמד לקח יוכלו לתת לך תקווה.
קח את זה לאט יום אחרי יום ואין מה למהר ולהחליט אלא אם אתה ממש סובל.

שרית שלום,

ראשית כל, לא להיבהל.

זה נפלא שיש לך בעל שיש לו רצון להשקיע בך ויש לכם חברות יפה ואת מתארת שאת נהנית מהמגע, החיבוקים והליטופים שלו. כלומר, יש כאן בסיס טוב ואת מעריכה זאת.

מיניות הוא משהו שאפשר ללמוד אותו להתפתח בו, בוודאי ובוודאי בתחילת הדרך וכמובן לאורך מעגל החיים..

מנגנון המיניות אצל נשים הוא הרבה יותר מורכב מאשר אצל גברים.
אצל הגבר מנגנוני הגירוי וההגעה לסיפוק הם הרבה יותר אוטומטים (כמובן גם גבר אינו רובוט, הוא גם מושפע ממתחים ועוד..)

אצל אישה, המנגנון פחות אוטומטי ויש צורך ללמוד אותו.
כלומר, את יכולה ללמוד עם עצמך אפילו בהתחלה, מה נעים לך. מה עושה לך טוב.
זוהי הדרך של אישה להכיר את המיניות שלה.
להתיידד עם עצמה, גופה וגם עם האיברים האינטימיים. אישה יכולה ללמוד להביא את עצמה לסיפוק לבד ואח"כ דרך זה להדריך את בן זוגה.

יש שפע של חומר, ספרי הדרכה. חשוב שאת תרגישי כמובן נוח ואת יכולה להתקדם הדרגתית. כאשר המטרה אינה אורגזמה, אם כי ליהנות ולהכיר עצמך...

חשוב מאד לא להילחץ, לא לשים לך מטרה (מה יהיה אם לא?) הכל בסדר, רק להיות נינוחה ולשים למטרה להכיר את תחושותייך.

אתם יכולים גם לקרוא ביחד ספרי הדרכה ויש גם יעוץ סקסולוגי שניתן להיעזר בו במידת הצורך.

אני מאחלת לכם הצלחה וזוגיות טובה.

בברכה,

תודה על התשובה,

נשמע מעודד...
אולי תוכלי לכוון אותי/ אותנו לחומר וספרים,

אני לא ככ נגישה לחומרים, וגם במגזר פחות מקובל לשוחחח ולשאול מישהו...

תודה

שרית שלום,

אני מפנה אותך לפורום סקסולוגיה (בהודעה נפרדת שמצרפת אליך)

אני מאמינה ששם יש להם ידע נרחב בתחום של חומר, ספרים ולאן כדאי לגשת.

הרבה הצלחה.

בברכה,

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

שלום ליאת,

אני יכולה להבין את התסכול והקושי שלך, אכן את עוברת חוויות לא קלות וחיה מציאות לא פשוטה.

לא תמיד בגידה מספרת על חורבן הקשר ואיבוד האמון זה בזה. מבחינה זו נראה כי כבר מהתחלה את לא לגמרי האמנת לו, מסיבות שלך שאולי הן מוצדקות, וכבר משם בעצם ההדדיות לא נוצרה ביניכם, כנראה. את חשת לאורך הזמן כי הוא תמיד מסתיר משהו והוא חש לעומת זאת שאת אף פעם לא סומכת עליו עד הסוף. כך קורה שנוצר "לופ" של מערכת יחסים לא לגמרי שלמה. ככל שהשנים דופקות- יש לכך תוצאות. ככל שמתרגלים לשיגרה לא קלה רגשית (כתוצאה מ"שברי האמון" האלה), אי אפשר להחזיק הרבה זמן מעמד ומשהו קורה- או שמתרחקים ונהיים קיצוניים בדפוסי התקשורת הזוגית (מדברים רק דברים שקשורים לילד, מתרחקים מיצירת קשר ומגע) או שבסופו של דבר "זולגים" החוצה ומתחילים לחפש נחמות בחוץ. וזה כנראה מה שקרה פה.

להערכתי אתם בהחלט זקוקים ויכולים לשפר את ההתנהלות ביעוץ זוגי שילווה אתכם לתקופה עד שתחושי/ו שמשהו מתחיל להשתנות מבחינת האמון . האמון הוא הנושא עליו אנחנו מדברים - גם הוא מולך ובוודאי את מולו. הוא בפירוש אמר שחסרה לו תמיכה- תמיכה היא מילה גדולה ושווה להתעכב על "מה בדיוק" היה חסר שם, ובתוך טיפול זה יכול גם להביא לתוצאות טובות.

לצערי בלי גורם שלישי אני לא בטוחה שתוכלו לבד לגשר, דווקא כי מדובר באלמנט שליווה אתכם מתחילת הקשר ולא מדובר במשהו נקודתי. אני גם לא בטוחה שמדובר באופי בוגדני מצידו אלא במפלט שהוא מצא לעצמו.. כמובן לא מצדיקה אותו - יש לפתור את התסכולים בתוך הקשר ולא מחוצה לו. אבל עכשיו כשהדברים נעשו כבר- שווה להיכנס יחד ליעוץ זוגי ולתת "פוש" לקשר. לא פעם זה מצמיח את הקשר וזה כדאי.

שלום חסוי,

נראה שמעבר לקווים הדומים והשונים שתיארת, בזוגיות המסוימת הזאת שלכם יש גם את האלמנט הבסיסי של שונות - הגירה לארץ אחרת, העובדה שהוא לא יהודי ולא מגיע מתרבות דומה לשלך, שפה אחרת, אורח חיים אחר, אפילו קווים דקים כמו "לתת לא על מנת לקבל" הם שונים ואולי את חשה בעקבות כך שאת צריכה ללמד אותו את כל התורה מא' ועד ת'..

הוא אכפתי ומבין את מה שהוא עצמו גדל עליו, אני לא יודעת עד כמה אפשר לשנות אותו מהבחינה הזאת. לנו הישראלים אלמנט המשפחתיות ואיתו החום, הדאגה, וכל הבא עם זה לטוב ולרע- הוא אלמנט מרכזי בבניית בית או מיסוד קשר. אנחנו ידועים גם ככאלה שערך חיי האדם הוא מעל הכל, ואיתו הכבוד אחד לשני וכו'- למרות שיש לנו מה לשפר, כל העינין של "בין אדם לחברו" הוא במעלה עליונה מבחינת התרבות שאנחנו מגיעים ממנה (נעביר זקנה את הכביש, נתרום לנזקקים, לא נפקיר וכו'). ולכן לדעתי כל העינין של שוני תרבותי, לרבות כל מה שתיארת הם בהחלט מהותיים.

אני מניחה שהרצון שלו לשנות או הידיעה שיש דברים שהוא צריך לשנות הם חשובים והם "מעודדים", אני לא בטוחה שיש דרך בה את יכולה "ללמד" אותו מעבר למה שכבר עשית. הייתי ממליצה לבחון שוב את הקשר, לאורך נניח החודש הקרוב ולבדוק האם אכן השונות הזאת מביאה אותך לספקות. הרגשות הסותרים שלך מגיעים מבלבול שכנראה את "סוחבת" תקופה לא מבוטלת. משהו ברור חסר לך בקשר, אני לא בטוחה שאלו רק המניירות של "חיזור", אלא משהו עמוק אחר שאת לא מוצאת בו.

נסי לבחון את הקשר כאמור, לבדוק מה את חשה. אם את ממשיכה לחוש "מפוצלת" בין שני מקומות, אולי שווה להתייעץ נקודתית עם איש מקצוע (לברר בדיוק באיזה מקום את ומה משאיר אותך בקשר מעבר למה שציינת).

לגבי הכותרת לשאלתך- האם העבר משפיע על הזוגיות - אני לא רואה את הביטוי של עברך בזוגיות שתיארת. אם היית "בוחרת" לא במודע או כן - גבר שעושה לך רע, שעושה אותך "קטנה" וחלשה- אולי הייתי עונה אחרת, אבל אני מרגישה שאת מאוד מודעת לעצמך, לקשר. בוודאי את לא רוצה זוגיות כמו שגדלת עליה בבית, אך אני לא חשה שאת בכיוון הזה. מעבר לכך, לא קיבלתי הרושם שהעבר שלך פוגע לכם בקשר.

מילי שלום,

אני שמחה לקרוא שאת מרגישה טוב יותר מבחינת המשבר הרגשי שתיארת שחווית.
אני חושבת שזה לא פשוט ויש מקום גם לאפשר לעצמך להתאושש ולהתחבר לעצמך מהמקומות האיכותיים שלך ויש על מה. משבר רגשי, דיכאון ונטילת תרופות אינם מגדירים את עצמך כאדם ואת אכן מתארת את הדברים שאת מאמינה שיש לך להציע ואת מכירה בהם.
חשוב להיות מחוברת אליהם גם רגשית ולאהוב את עצמך - על כל כולך, גם עם מה שחווית, גם עם הקשר שהיה, על הטוב שהיה בו ועל הסיום הכואב. הכוונה להגיע להשלמות עם דברים.

את אכן מעלה כאן מוקד שהוא חשוב. בדרך כלל, כאשר מתעסקים מאד בנושא והוא הופך למשהו של מטרד ו"אוי ואבוי" אם לא אשיג אותו עד זמן X אכן את עלולה להכניס את עצמך למצב של לחץ.

אני בהחלט מבינה שאת חשופה לסביבה ויש אלמנט חברתי ושל גיל מבחינת החברה שאת קרובה אליה.

אולם, פעמים רבות דווקא להגיע לזוגיות ממקום שלם יותר, אף אם זה יגיע מעט מאוחר יותר, זה שווה את זה. כי את תכנסי למקום הזה ממקום שלם, ממקום אמיתי, לא מתוך לחצים והבחירה שלך תהיה בהתאם עם בן זוג מתאים.

אם את רוצה לשתף או להרחיב לגבי "אף אחד מהם לא נכנס לי ללב"? את מוזמנת....

יתכן ואת חוששת שקשר יסתיים כמו הקשר הקודם ועדיין יש פגיעות שם ורגישות שיתכן וסיום הקשר היה זרז לדיכאון ויש חשש להתאכזב שוב.

יתכן וכרגע (הדגש הוא על כרגע) עדיין אינך מרגישה בשלה להיכנס לקשר חדש ובהמשך תרגישי חזקה ובשלה יותר (אין כוונתי שאת "חלשה" כאדם) אם כי לעיתים יש עיתוי שיותר מתאים בחיים וזה יכול לקרות לכל אדם, בפרט אחרי מצב משברי.

בוודאי שאינך אשמה במה שעברת/חווית אולם העולם הרגשי של האדם הוא הרבה מעבר למרחב הרציונלי. בפועל מרגישים הרבה מאד דברים וזה טבעי ובסדר, חשוב לתת להם זמן ולשחרר את אותן רגשות ולהיות גאה בעצמך שהלכת לטיפול ונעזרת.

מה הייתי מציעה לך?

1. האם יש לך תחביבים? עיסוקים שאת אוהבת? חוגים/קורסים בהם את יכולה להרחיב את רפרטואר החברות שלך? לאו דווקא לצורך היכרות כרגע, אף להכיר אנשים נחמדים, לצאת, לבלות, לארח, להתארח, כל דבר שמתאים לך.
מעבר להנאה בפעילות עצמה כמובן.

2. יש אפשרויות של טיולים/לימודים (לאו דווקא אקדמיים), כל דבר שעושה לך טוב ואת יכולה להפיק גם מהעיסוק עצמו וגם מחברות עם אנשים.

3. לנשום, לאפשר לעצמך ולפרגן לעצמך את ההתפתחות שלך האישית, מכאן תוכלי להגיע למקום יותר שליו שלך גם להיכרות ולחשוב מה חשוב לך בהיכרות שלך עם בן זוג. אילו תכונות חשובות לך?

4. להוציא את המילה "כישלון" מהלקסיקון. את לא כישלון. גם אם את מרגישה שהיו טעויות בדרך וניתן לומר שאין אדם שלא עושה טעויות בחייו ואף לומדים וצומחים מטעויות...
לקחת את זה למקום בונה, מגדל, שיעצים אותך.

5. מעקב אחר הירידה בטיפול התרופתי- שיעשה במעקב עם רופא ולראות איך את מרגישה עם הפסקת התרופות.

6. פעילות גופנית תמיד טובה - גוף-נפש.

מאחלת לך הרבה הצלחה.

בברכה,

אני מודה לך על התגובה המהירה.
לאחר המשבר שהיה לי יש הרבה רגעים שבהם נראה לי שאני איבדתי קצת מהזהות שלי. הפכתי להיות פחות סבלנית למשפחה שלי, יותר קשוחה עם גברים בחיפוש אחר תכונות ברורות אצלם ויכול להיות שזו הסיבה שאף אחד לא באמת נכנס לי ללב, הרי לא כל גבר הוא בעל אותן התכונות עליהן היום אני לא מוכנה לוותר ומפה התסכול שלי. אני מחפשת קשר כי אני מרגישה שזה מה שיתן לי איזושהו בטחון והגנה מהמקומות בהם נפגעתי בעבר אך אני לא מוצאת את זה.
מצד שני אני מסכימה איתך שאני אמורה להיות שלמה עם עצמי ורק אז לבוא לקשר מהמקום הנכון אבל לצערי אין לי מושג איך להגיע למצב שבו אני אצליח להגיע לשלמות ולהעריך את עצמי מספיק ( הטענה של אמא שלי היא שאני לא מעריכה את הזמן הזה של הרווקות ואת עצמי ). ואני רוצה לא להיות עסוקה בקשר אלא ללמוד להיות שלמה עם עצמי ומה שיש לי, אני רוצה ללמוד להעריך את הזמן הזה ואת מה שאני.


מבחינת תחביבים אז כן היו לי. אהבתי לכתוב יומן במחשב, לצייר, לקרוא, להרכיב פאזלים אבל היום אין לי סבלנות לזה כבר.. בעבר אהבתי להתאמן במכון כושר אבל היום אני בקושי מכריחה את עצמי ללכת לשם.
עם חברות אני מרגישה לא בנוח כי מאז המשבר נהייתי ישירה מאוד ולא אוהבת צביעות ואיתן אני לא מרגישה כנות.
אני כמו במבוי סתום.

מילי שלום,

כתבת שאת בדיוק מסיימת טיפול תרופתי. האם סיימת את הטיפול הפסיכולוגי או שאת ממשיכה אותו?

במידה ואת ממשיכה אותו או שסיימת אותו. שווה לשקול המשך עבודה בטיפול על מספר תהליכים נוספים - קבלה של עצמך, עבודה על היכולת כן ליהנות מתק' של רווקות (כאן אני מסכימה עם דעתה של אמך), להיות יותר סלחנית כלפי עצמך ולקבל תהליכים, ללמוד להבין מה חשוב לך בבן זוג עתידי. בוודאי שאי אפשר להתפשר על כל דבר, אך לבדוק היכן את מרגישה שיש בך חלקים שדוחים את השני כיוון שזה בא ממקום של חרדה או מקום אחר. כך תוכלי להבין את עצמך טוב יותר ולפתח יכולות גם של קבלה (את עצמך) וגם של קבלה (את האחר) ושל המשפחה תוך הבנה מה חשוב לך, תוך עיבוד מה שהיה בעבר ומה שהוא השאיר בהווה כיום.

כמובן שינוי דפוסים שחשוב לך לשנות.

לדעתי, חשבי על כך, את יכולה לצאת נשכרת ועם הרבה כלים ותובנות לדרך...
וזכרי שמדובר בתהליכים ואת לא אמורה להגיע ל- 100% אהבה או 100% השלמה, אלא למקום שמרגיש טוב דיו עם עצמו ועם הסביבה.

הייתי שוקלת זאת בפרט לאור מה שאת כותבת והן לאור סיום טיפול תרופתי שהוא כלי עזר בתקופות מסוימות אך אולי כדאי לשקול "לא להסיר הכל בבת אחת" וכן להשאיר משהו כעזר (הטיפול הפסיכולוגי).

בברכה,

שלום טלי, מודה לך על התגובה.
מבחינת טיפול פסיכולוגי אז כבר מזמן הפסקתי איתו, לאור העובדה שהמטפלת שהייתה לי לא הצליחה באמת להבין אותי ויצאתי ממנה במצב גרוע יותר. מי שכן הצליחה לעזור לי זו אמא של חברה שהיא פסיכולוגית אבל לא היה לנו טיפול של ממש אלא כמה פגישות. עם הפסיכיאטר שלי נוח לי מאוד לדבר אבל המהות של הפגישה עימו זה להחליט על טיפול תרופתי. בנוגע לכדורים בחודש האחרון הורדתי את המינון די הרבה ולבד, כלומר לקחתי כדור רק שהרגשתי רע. בעקרון הריפוי שלי היה הרבה בזכותי עם העזרה של הכדורים, הייתי כותבת יומנים במחשב, מתעסקת הרבה בהפנמה שהכל צריך להשתנות. אבל היום קצת איבדתי את זה. כפי שאמרתי אני מתעצבנת בקלות, חסרת סבלנות. אולי כל זה קורה כי אני בדיוק בשלבים אחרונים של התואר בעבודה שכבר מעיקה עליי בגלל שעות לא נורליות? האם באמת עליי לפנות לפסיכולוגית שוב? הבעיה הכי גדולה שלי זה חוסר הערכה עצמי.

מילי שלום,

ממשיכה את תשובתי לאור דברייך.

תראי, קורה לעיתים שאין התאמה בין מטפל למטופל ולעיתים גישה טיפולית מסוימת או עיתוי מסוים בו אפשר "לקבל" מטיפול הוא פחות מאשר עיתוי אחר...

טוב שהיה בידה של אימא של חברתך לסייע לך, אף שהיא אשת מקצוע, כמובן היא אינה יכולה לעזור לך לעבור תהליך וכן לא להיות תחליף מטפלת עבורך.
לשם כך יש צורך באדם ניטרלי שרואה אותך מהצד ואין לו קשר אתך מחוץ לשעות הטיפול הנקבעות.

אני ממשיכה בהמלצה שלי כן להמשיך בטיפול וניתן בהחלט לפנות למטפל/ת חדש/ה.
יש כיום מגוון של שיטות טיפול ואת יכולה להתחבר אליהן.

לגבי פסיכיאטר, פסיכיאטר הוא אכן רופא שמומחה במתן תרופות מתאימות, אך בשיחות, ישנן פסיכיאטרים שהם גם פסיכותרפיסטים - האחרונים מורשים לשיחות כמו פסיכולוג/עו"ס תואר שני בתחום מתאים ועוד אנשי מקצוע שמורשים לנהל שיחות טיפוליות.

ציינת שהפחתת כדורים לבד. כאן חשוב כן להתייעץ תמיד עם רופא ולא לנהל את הטיפול על דעת עצמך.
אני לא רופאה וכמובן לא יכולה לייעץ לך בטיפול תרופתי אבל מניסיוני בתחום בריאות הנפש, כל תרופה צריך להפחית בהדרגה ובהוראת רופא. יש כדורים מסוימים שפועלים לטווח רחב ולקיחת כדור אחד ביום (כמו אקמול) הוא לא יעיל (דוגמא - ממשפ' הפרוזאק וממשיכיו)

כאן אני ממליצה שכל זאת יהיה מלווה בהנחיית רופא (לפחות ביקרות).

וכן חזרה לטיפול פסיכולוגי להתחזק בכל מה שהעלית כאן והעלינו יחד בתכתובת בינינו.

בברכה,

היי אני מודה לך על המלצותייך ואכן אחפש מטפלת חדשה שתוכל לעזור לי.

בנוגע לפנייה הראשונית שלי לפורום על האובססיה לקשר לפי דעתך מטפל יוכל לעזור לי להתנתק מזה או להפוך את הרצון הזה למשהו פחות מציק? והאם פעילויות ותחביבים זה מה שיוכל לעזור לי להסיח את דעתי מהנושא?

מילי שלום,

בוודאי, מטרת הטיפול היא עזרה בדיוק בשינוי דפוסים והתחברות לדברים שרוצים לטפל בהם, בדיוק כמו שהתכנים שאת העלית בפורום, הם בהחלט דברים שניתן לעבוד עליהם בטיפול רגשי.
כאשר באמת המטרה היא להתמודד טוב יותר ולהתנהל עם חייך בצורה מיטיבה הרבה יותר, בצורה שתרגישי בה טוב יותר וכדאי להעלות זאת מול המטפל/ת.



מאחלת לך בהצלחה.

לילך שלום,

את מתארת סיטואציה משפחתית מאד לא פשוטה...
האם המתיחות במשפחה היא על רקע עדתיות בלבד? חוסר טקט מצד אביו של בעלך? לכאורה אומר בהומור אך ההומור שלו פוגע.

המחשבה הראשונה שעולה לי זה ראשית כל, את ובעלך צריכים להיות יד אחת ומאד חזקים בזוגיות שלכם למול כל הסיטואציה שחוויתם באירוע יומולדת זה בפרט ולמול כל סיטואציה עתידית או מה שאת מתארת, שחוויתם דברים דומים בעבר.

עליכם להחליט שעניינים עדתיים אינם מפריעים לזוגיות שלכם.
אני מאד ממליצה לכם לשוחח ביניכם על הקשר ביניכם. מה מפריע לכם כיום?
מה חשוב לכם לשפר היום? מה טוב לכם בזוגיות?

ומתוך המקום הזה, לצאת למקום מחוזק יותר כיחידה זוגית, גם מתוך מקום שלכם כזוג (שהוא מקום מאד חזק שממנו אתם משדרים חוזק ואחידות לא רק למשפחה, לאבא, לאח ולכל גורם אחר - כולל גבולות) אלא מתוך מקום שהשפעה כזאת לא תהיה על בנכם. שאדם הוא אדם באשר הוא אדם. עירקי כאשכנזי כתימני ככל עדה והרשימה עוד ארוכה...

וחשוב שגם בנכם יקבל את החינוך הזה לסובלנות, לאהבה, לחמלה, לאהבת הבריות והזולת.

מכאן נקודת הפתיחה.

מה הלאה? אם את ובעלך יכולים לשבת . ולשוחח על כך, ללא טון מאשים או שיפוטי, מתוך הבנה שכל צד נושא עמו את פגיעותיו שלו. לעיתים אין זה פשוט לפתח אמפטיה כשאתה מאד כועס ומוצף. אך זה יכול להיות לכם ככלי בתוך הזוגיות, אותה יכולת להיות ולשהות "בנעליו של באחר" ולפתח מקום של חמלה (=חמלה אינה רחמים) אם כי מקום שמנסה להבין מהיכן הצד השני פעל, לעיתים ממקום של לחץ, מחוסר אונים.
אפשר יותר להבין ולתקשר אחד עם השני.

משם אני לא בטוחה עד כמה אתם אחראים להשלים בין שאר הגורמים.
אתם יכולים לומר שאתם מגנים כל מקום של אפליה או שיחה בין דתות (אפשר להימנע אף משימוש במילה "גזענות" כדי לא לעורר בצד השני "אנטי"). זה לא "אישייו" מבחינתכם (בתנאי שזה אכן כך).

ולתת לצדדים להירגע.

כאשר הצדדים נרגעים. ניתן לשוחח, אני לא יודעת עד כמה ניתן לשנות שם דפוסים של האב של הבעל, אך בהחלט לומר שזה נושא שלא עולה "לשולחן" מבחינתכם.

האם את שמה לב מתי הוא מעלה את הנושא הזה? במקרים ספציפים?
בדר"כ אדם שיש לו צורך "להוריד" או להשפיל בכל צורה שהיא אדם אחר, חש מושפל בעצמו.

אני יודעת שזה לא פשוט, אך החשוב מכל הוא שאת ובעלך איתנים בדעתכם ובקשר שלכם בהיבט הזה ובהיבטים האחרים בזוגיות שלכם.

מאחלת לכם בהצלחה,

בברכה,

תודה על התשובה המהירה

ניסינו לדבר עם האבא על דברים שמפריעים לנו בהתנהגות שלו אבל זה קיר חסום,
לא מעניין אותו מה אני או בעלי אומרים ואיך זה ישפיע על הילד
הוא ככה ולא מוכן לשנות ולהשתנות למרות הבקשות וההסברים
ובעלי מצידו אומר ככה הוא תקבלי את זה הוא צוחק, את רגישה מידי..
הנושא הדתי מאוד מאוד דומיננטי גם אצל האבא וגם אצל בעלי

מה נדרש לעשות במקרה כזה שמדברים ושום דבר לא עוזר?

לילך שלום,


בזוגיות, אנחנו חשופים גם לאנשים שבאים איתנו באינטראקציה, בוודאי עם אנשים הקרובים אלינו, משפחה, חברים וכו'. שלא תמיד ניתן להימנע לגמרי מקשר איתם ולעיתים לא ניתן לשנות את התפישות שלהם ואת המחשבה שלהם או איך הם מביאים את עצמם, אף אם זה לא נראה לך מתאים ואני מבינה אותך.

יתכן ואבא של בעלך בא עם תפישות מהעולם שלו, מהתרבות שמביא אתו מהעבר, מהבית, לא ממקום רע דווקא, אלא ממה שמוכר לו. יתכן שיש לו סוג של חוש הומור שהוא לא מתכוון להרע לכם, אך מה שיוצא בפועל הוא פוגע ומכאן להתחיל לשנות אותו זו בהחלט משימה לא פשוטה ואני מבינה שניסיתם לשוחח אתו על כך.

על כן היה חשוב לי בתשובתי לקחת את זה למקום של הזוגיות שלך עם בעלך.

איך אתם מתקשרים ביניכם?
האם את מרגישה שבעלך מבין אותך? את מבינה אותו?
אתם מצליחים לדבר על מה שמפריע לכם? (לא רק בנושא שהעלית לפורום).
כשאני מעלה את הדברים האלו אין כוונתי שזוג צריך להסכים ב- 100% על כל דבר.
זה בסדר אם יש חילוקי דעות, מה שכן חשוב שזה לא מפריע להתנהלות הקשר ביניכם.
כאן את מתארת שכן מפריע.

איך הייתי ממליצה לך בכל זאת לנהוג?

קשה לדעת דרך הפורום עד כמה האבא באמת מפריז בהתנהגותו ועד כמה יש לו חלקים אחרים אשר באים לידי ביטוי ואפשר לחזק אותם...
האם כשנישאת לבעלך עלה כל נושא הדת והעדתיות ביניכם?
האם יש גם פער מבחינת מסורת ודת ביניכם (מעבר לעדה)?
כוונתי למנהגים/שמירת שבת/אופן ניהול חגים ועוד...
יתכן ויש על מה לדבר היום ולבחון את הצרכים שלכם היום כזוג. ולבדוק איך אתם מתמודדים היום כדי ששניכם תרגישו טוב.

מחד, שאת תוכלי להכיל שם את האבא ותביני שאילו האם חלקים שלו בלבד. הם לא שלך....(מה שנקרא "לעשות הפרדה "מה שייך אליו מהמקומות שלו ומה שייך אלי")


ומאידך, שבעלך יבין מה את חווה.

אם תצליחו להגיע להבנות ביניכם אף שבעלך מושך יותר לכיוון שזה חוש ההומור של אביו אך יהיה מוכן להיות קשוב לך למען בנכם ולמען התא הזוגי והמשפחתי שלכם, תוכלו מכאן לפעול.

המטרה היא לא לשנות את האבא. מקסימום לצמצם את התנהגותו בכך שיראה שאתם לא מייחסים חשיבות/הוא לא מקבל מענה על אמירותיו המכעיסות. (שזו גם אופציה להתמודדות - לא לענות ולהעביר נושא)....אולי הוא בסוף "יצנן את התנהגותו....." "ישחרר"

מאחלת שוב בהצלחה

בברכה,

ליי שלום,

יש כאן שאלה שאת מעלה מעבר בעייני, כיצד את רואה/חווה את הקשר עם חתנך מעבר לטיול הזה שתיארת שלקחת את ביתך ונכדייך?

אם סה"כ הקשר בסדר וחיובי, מאמינה שהוא מעריך את מה שאת מעניקה בקשר ביניכם ועוד יכול להודות לך על כך. יתכן והוא אכן אמר את תודתו דרך בעלך והתודה של ביתך. אני יכולה להבין את השקעתך היפה והנדיבה שהיא מעבר לכלכלית ואת רצונך שיראו את השקעה זו. האם את שואלת בנוסף - כיצד חתנך רואה את דמותך כסבתא בכלל? (כלומר, שהטיול היה חוויה משפחתית אך יש חוויות משפחתיות ותפישות משפחתיות, קשרים משפחתיים, מעבר ומה חווייתך שם?)האם שם את מרגישה מוערכת?
האם את מעריכה אותו?

אם את מרגישה שיש יחסים מתוחים ביניכם, יתכן שאותה אמירת תודה "הקפיצה" אצלך משהו בקשר ביניכם וניתן כמובן לשוחח על כך (אם יש משהו במה שאני מעלה).

אם היחסים ביניכם טובים ואת מרגישה שם נוח, הייתי מייחסת פחות חשיבות לנושא.

לעיתים אנשים כן מעריכים מעשים של אחרים ומוצאים את הדרך להביע את תודתם בדרך מסוימת ויתכן וזה גם יעלה בהמשך...

מאחלת הצלחה ושנה טובה ומקווה שנהניתם בטיול ומאחלת לך להמשיך להנות מהקשרים המשפחתיים ומנכדייך.

בברכה,

שירי שלום,

זיהית קשר שאכן לא כדאי להמשיך אותו...

אנסה בתשובתי להאיר ב"א" מספר נקודות שכדאי לחשוב עליהן.

מסגרת של זוגיות של שנים, בתוך נישואין, הכוללת שיגרת יום יום וטיפול בילדים, עלולה להביא לעיתים למצב של שחיקה, של כניסה לשגרה יומיומית ואז מופיע לו אדם מחוץ למערכת זו שהוא מעין אובייקט שיכול לספק בחזרה את הריגושים ו"ללחוץ" על מה שמעט אבד או חסר (אך בהחלט ניתן להשבה, במסגרת הנישואין).

ניתן לקחת את מה שאירע לך עם אותו בחור בעבודה כחוויה שתעזור לך עתה לבחון מה קורה לך בתוך מסגרת הנישואין שלך, לבחון מה את מרגישה שם? מה בזוגיות עושה לך טוב? מה עוד היית רוצה שיהיה לך בזוגיות עם בעלך?

ראשית, אני מחזקת את החלטתך ובהחלט ממליצה לך לנתק את הקשר הרומנטי עם הבחור ממקום העבודה. יש כאן מספר אלמנטים. התחלת לפתח רגשות כלפיו, הוא התחיל לפתח רגשות כלפייך, אתם באותו מקום עבודה. לא הייתי מציעה לך לעשות זאת בדרך של ניתוק או ריב, עם כי כן להשאיר יחסים טובים סביב נושאי עבודה - עד כמה שיש צורך בכך ולא מעבר...

את יכולה להסביר לו שהייתה היסחפות ושחשוב לך לשמור את חיי נישואייך, את מאד רוצה שיהיה לו טוב וכמובן לא מעוניינת כלל לפגוע בו, אין זה אישי אך זה חשוב לך, בין השאר, גם בגלל שזה מקום עבודה (כאן אף הייתי מציינת שגם אילו היית רווקה/פנויה, לא היית רוצה רומן במקום העבודה. מנטרלת עוד משהו "על הדרך")....שעשוי להפחית יותר מהפגיעה.
ויש בזה גם משהו...

לגבי שאלתך האם גברים בוגדים יגידו כל דבר על מנת להכניס אישה למיטה או האם באמת יש מצב שזה אמיתי? אני מתארת לעצמי שיש מצבים כאילו וגם כאילו...

השאלה מה זה גורם לך להרגיש אם הוא מרגיש כלפייך משהו? האם היה לך קל יותר לדעת אם הוא היה רוצה רק יחסים מיניים ולא מעבר?

אני חושבת שהשאלה האמיתית כאן היא הזוגיות שאת נמצאת בה היום ואת הבאת את זה בסוף פנייתך - מה ניתן לעשות על מנת להחזיר את הריגוש שהיה לי עם בעלי?

שירי, הרבה זוגות, בשגרת היום יום, נמצאים בתקופות ממש כמו שאת מתארת, של הרצון להחזרת ריגושים, בין אם זה לאינטימיות הזוגית, למיניות, לשהייה ביחד.

הצעתי - אם יש ביניכם בסיס טוב וחברות ואת אוהבת את בעלך ואת רוצה את הקשר, ניתן בהחלט להחזיר ריגושים.

חשוב מאד בקשר זוגי לשלב בתוך היום יום גם זמן איכות זוגי, לדעת לתקשר אחד עם השניה, לצאת לבלות שניכם - כזוג, לשוחח גם על אינטימיות, אם יש תכנים יותר אישיים שקשורים ליחסי מין ניתן לשוחח אחד עם השני על מה אתם אוהבים, מתי ולהקדיש גם לכך זמן איכות ולגוון.

במידת הצורך, ניתן גם להתייעץ עם סקסולוג/ית. (לא בהכרח מצריך טיפול עומק, יכול לשדרג יחסים אם רוצים תחום זה).

רוצה לאחל לך הצלחה וחג שמח,

בברכה,

היי
אני מעדכנת את המצב- אתמול בלילה כל העניין הגיע למצב שרבנו ריב ענקי עם צרחות וצעקות וקללות, ואמרתי לו שמפריע לי שהוא מדבר על נשים אחרות כשאנחנו בחברה, הוא אמר זה מה יש תתמודדי, אמרתי לו למה כל החמש שנים האלו לא התנהגת ככה? הוא אמר תמיד הייתי ככה אבל בגללך לא התנהגתי ככה.
בקיצור הגעתי למסקנה שכל מי שמתחתן מטומטם, אני מצטערת על הרגע שהתחתנתי איתו, והאמת- אני בטוחה שאם לא היה לנו את הילדים לא הייתי נשארת איתו עוד חצי שניה, ולא בגלל שאני לא אוהבת אותו אלא בגלל שההתנהגות שלו מעצבנת אותי.

בקיצור רבנו אתמול ריב ענקי וזה לא חדש אנחנו רבים ככה כל הזמן ואז למחרת נרגעים, אבל מה שמעצבן שאין כבר רצון להיות בקרבתו, לחבק אותו , להיות יחד במצב אינטימי, מאוד אהבנו לשכב והיינו עושים המון סקס, היום זה לא מעניין אף אחד מאיתנו, אני ממש נמשכת אליו אבל כל המצב מוריד לי את החשק, אני האמת היום בבוקר חשבתי לעצמי שאולי הוא בכלל בוגד בי (למרות שאין כרגע שום סימנים מוזרים המאשרים זאת) ובכלל התחושה הכללית שהוא לא שם עליי בכלל, אתמול ישנתי בוכה לא עניין אותו....

איך בכלל מתגרשים? איפה פותחים תיק ? נראה לי האמת שזה הדבר הכי טוב ונראה לי שזה מה שאעשה, אין לי כבר תקווה שמשהו ישתנה, אם אישה אומרת לבעלה שרק יפסיק להעיר על מראה של פריחות לילד אנשים ובגלל שהוא לא רוצה להפסיק להתנהג כך אין לו בעיה לוותר על המשפחה שלו, כנראה שהוא לא מספיק טוב בשבילי, אני באמת יכולה למצוא משהו באמת אמיתי וחבל לי להיתקע אם זה לא מתאים.
כל הקסם שהיה לי עם בעלי הטיפש זה שהרגשתי תמיד שהוא אמיתי ונאמן עכשיו שנפתחו לו העיניים זה מעצבן ולא מתאים, הוא השתנה לגמרי וזה מרגיז.
האמת שהדבר היחיד שטוב בו זה האהבה שלו לילדים והם מתים עליו לכן אני לא עושה צעד אני לא רוצה שיגרם להם נזק,באמת שיאמר לזכותו הוא מת עליהם מטפל בהם אוהב אותם, ברור שאם נתגרש זה יכאב גם לי אבל המצב נהיה כבר בלתי נסבל.

שלום גלית,

אני מבינה שאת מאוד נסערת וכועסת כבר זמן לא מבוטל על בעלך. זה בטח לא פשוט לך ובטח לא לילדים להתמודד עם דבר כזה.

את כותבת שמה שהחזיק אותך כל השנים בזוגיות זה המראה שלך. נשאלת השאלה האם זה הדבר העיקרי שאת נאחזת בו או שבאמת בתוך הקשר שלכם, ובתוכך כאשה, כאדם- את מבינה שיש מכלול שלם מעבר לכך.

אני מבינה שהפירגון והקרדיט שלו לגבי המראה שלך הוא חשוב לך, וזה באמת חשוב. אך כאשר השנים דופקות והזמן עובר, מעבר לכך שהמראה כבר לא נשאר אותו מראה, יש הרגל ויש שיגרה - ויחד איתם גם חילוקי דעות לפעמים - ולכן הזוגיות נכנסת למצב אחר לגמרי, מצב שבו צריך לטפח אותה, לעצור ולדבר, לדון על הזוגיות ביחד ולבדוק מה כל אחד מרגיש. יתכן ובמשך השנים הצטברו אצלו ובטח גם אצלך כל מיני נושאים לא פתירים או כל חיכוך אחר. המראה שלך, כאן, לא יוכל לעזור או לשנות הרבה בעיניו.

אני מניחה שהוא מגיב לנשים אחרות כתוצאה מהמתח שיש בבית ומהריבים שחוזרים על עצמם. כשאת קוראת לו "טיפש" כאן כשאת כותבת, או מקללת אותו ליד או לא ליד הילדים, מספיק בפניו, כשאת מאיימת על גירושין מבלי רגע לחשוב האם זה הצעד הנכון, כשאת בטוחה שבחוץ מחכה לך משהו טוב יותר - האם את יכולה להבטיח זאת לעצמך? האם את יכולה לראות את הזוגיות ככזאת שכוללת את היתרונות שלכם, אך גם את החסרונות של כל אחד מכם בקשר הזה? האם את מוכנה לבדוק איפה האחריות שלך למה שקורה- ולעשות עם זה משהו?

כל אלו שאלות שכדאי לברר עם עצמך.. ואני לא כותבת לך אותן חלילה ממקום מאשים, אלא מתוך מקום של התבוננות בעצמנו בתוך הקשר שלנו. יש ילדים בתמונה, יש אבא טוב בתמונה, יש קשר שעד לא מזמן בכל זאת נהינתם ממנו, ויש חילוקי דעות חוזרים. יש לטפל בזה. אם לא לבד, דרך שיחות ביניכם- שווה להתייעץ עם מישהו מקצועי.

אני לא בעד לשבור את הכלים ולסיים את הקשר, וכי מי אמר שבקשר הבא לא יקרה משהו דומה? זוהי הזדמנות שניתנה לך לבדוק מה באמת *את* יכולה לעשות עבור הזוגיות הזאת ולחולל בה שינוי.

בהצלחה רבה וחג שמח,

תנסי לשנות אותך!
כן האמיני לי זו הדרך הכי טובה לשנות דברים.
את מתארת את עצמך כאישה שנראית טוב. אם כך קומי תטפחי את עצמך, תתחילי להתנהג אחרת, שדרי שדי נמאס לך מהיחס הזה ומעתה דואגת לעצמך.
תתרחקי מעט (גם אם קשה) לאט לאט הוא יראה אישה אחרת, חזקה ואולי יתחיל גם לפחד שיש לך "עניינים" ושמאבד אותך.
האמיני לי אין נשק חזק מזה!
זה לא פשוט ומצריך המון עבודה אבל אבל אם תצליחי לשמור על פאסון לאורך זמן הוא יתחיל לנסות להתקרב ולקרב.
בנוסף לכל זה תעשי לעצמך טובה ותרגיעי!! צעקות וריבים אולי עוזרים להוציא קיטור אבל ממש לא מועילים.
להיפך... אם תדברי איתו ברוגע ותשדרי "משהו אחר בתכלית" תראי איך הוא נבהל מהשינוי ויתחיל להשתנות גם.
התמדה התמדה התמדה