פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום וערב טוב,

התסכול שלך מובן וכנראה נעוץ בכמה דברים. הראשון הוא קשר מרחוק, קשר ששני הצדדים לא נמצאים באותה מדינה וזה עלול להעיב על מערכת היחסים.

אני מניחה שההתנהגות שלו יכולה להיות קשורה להצעת הנישואין ולמעבר יחד. איך שלא נהפוך את זה, ההתנהגויות שלו מראות כי הוא אינו בשל לשינוי הזה של מיסוד. אינו בשל רגשית למעבר בין המדינות וכל המשתמע מכך.

העובדה שהוא גם משחרר אותך ממחויבות (בנושא האינטימיות) יכולה גם להצביע על כך, למרות שזה קורה במערכות יחסים "מרחוק".

אני מציעה ליצור איתו קשר במייל וליזום פסק זמן בו שניכם תחשבו על הכל, נניח במהלך שבועיים שלושה. אם הוא עדיין מעוניין בקשר רציני, הוא צריך לעשות צעד ולהוכיח זאת. אני מניחה שתקבל תשובה בזמן הזה ואי הוודאות יעלם. גם אם הוא לא מוכן לקשר- טוב וחשוב שזה יקרה כרגע ולא מאוחר יותר.

שלום אישה,

מבין השורות שלך עולה כי כשאת נמצאת במצב של חשיפה, ובמצבים אינטימיים- את חשה חשופה גם רגשית ומנטלית, ורוצה להתרחק. נשאלת השאלה מדוע את חשה כך, ומדוע יחסים אינטימיים לא נכנסים בעינייך למקום של "יחד" ו"שותפות", אלא יותר למקום של "בדידות" ו"חולשה".

יש כל מיני מודלים של זוגיות, שאנשים מסגלים לעצמם עם השנים. אידיאלי או לא- זה נושא אחר. נראה שגם אתם סיגלתם לעצמכם איזשהו מודל. אולי כדאי לשבת איתו ולדבר איתו על כך שאת חשה יותר טוב כאשר יחסים אינטימיים מגיעים בצמידות לבילוי, לתשומת לב ולתקשורת. תוכלי גם לתת לו על כך חיזוקים ב"זמן אמת", כאשר בילוי כזה קורה. הסבירי לו שאת נוטה להתרחק במצבים אחרים, ולמה.

את אינך רוצה שהוא יגע בך או ישן לידך, כי זה מביא ליחסים ואח"כ את מתעצבנת- אולי כדאי לפרט זאת מולו ולהסביר לו יותר מה את בדיוק מרגישה, שהרי היינו מצפים שדווקא תרצי במגע איתו, למרות כל השנים שצברתם ואולי דווקא בזכותן.

ללא קשר, הייתי ממליצה בנפרד לברר מול עצמך ולשאול- מה הקושי בלהיות חשופה מולו, ולמה זה מביא אותך למצב מנטלי חלש בעיני עצמך.

העיקר ידעת להגשים את החלום להיות אמא ומצאת ספונסר ( פראייר ) שיתמוך בך כלכלית לאורך כל שנות הנישואים שלכם

ועם מי את רוצה לקיים יחסים?
האם יש לך גבר בחיים האמיתיים שלך שאת חושקת בו אבל חוששת לממש ?
אולי אפילו דמות וירטואלית?
אולי הוא לא עונה על המשבצת של הגבר הרצוי בעינייך מבחינת חוקי המשיכה ?

אז אולי תקחי לך מאהב בכל אופן את קרובה לזהכי הגברים בחיים סביבך כבר ירגישו שאת רוצה החוצה ....

לו אני במקומו של בעלך, היתי מתגרש מזמן.

שלום שירי,

נשמע מאוד מורכב עבורך.

לא מאוד פירטת לגבי איזה טיפול פסיכולוגי הוא מתכוון, אבל עצם המודעות שלו והאמון שלו בטיפול יכולים לעזור גם לך.

כדאי לשבת איתו ולשוחח בצורה רגועה ועניינית. לפרוט בפניו את כל המצוקות שאת חווה , מבלי להאשים אותו, אלא להסביר לו כפי שהסברת כאן מה את חשה ביומיום. עינין הפוריות בוודאי לא קל לו, ואולי גם מהמקום הזה הוא מנסה להיות "גבר" בהיבטים אחרים הקשורים לבית. זוהי השערה בלבד. אך סביר להניח שהנושא הזה עלול לפגוע בתדמיתו בעיני עצמו, ואולי גם בעינייך.

לכן אני חושבת שיש כמה נושאים שיש לדבר עליהם. בנוסף, יהיה כדאי לשים על השולחן שמצב כזה בד"כ הכוונה מקצועית, אפילו קצרת טווח, יכולה מאוד לסייע. לא סתם בחרת בכותרת שכתבת. זה בהחלט נושא גדול לדבר עליו. אם הוא עצמו מאמין בטיפול, מוטב שגם ינתב זאת לתוך המקום הזוגי. יש תחושה שהוא "בולע" את המקומות הפרטיים אולי, שאת הורגלת שיהיו שלך עד כה. להכניס שותף הביתה, עם "חבילה" של ילדים- זה בוודאי לא קל עבורך.

כל עינין הפוריות, הייתי שמה כרגע בצד, כדי לתת מקום יותר לתקשורת ביניכם ועל מנת לא להוסיף מתח. ומי יודע, אולי תצליחו גם בלי הטיפולים- היו דברים מעולם ואסור לנו להתייאש.

קרן שלום,

לא פשוט לעבוד במשרה מלאה, לגדל תינוק/ילדים וכן לשמור על האינטימיות והזוגיות.

יש חשיבות רבה, למרות לחצי החיים, חיים שעשויים להיות אינטנסיביים ולעיתים חוזרים הביתה ללא כוח רב ויש השקעה רבה בבית, בילד ועוד...

עדיין לטפח את המקום של הזוגיות ולא לתת לה להתפספס...

זוגיות היא משהו שחשוב לתחזק אותה.

יש זוגות שיותר קשה להם ויש שקצת יותר קל להם.

אני מאמינה שלרוב יש תקופות יותר קלות ויותר קשות.

האם יש שאלה ספציפית שאת מתמודדת אתה היום? לבטים? את בזוגיות?
משהו שהיית רוצה להביא לפורום? אם כן, את מוזמנת.

חשש לא להצליח לעשות הכל? חשש מהעתיד?

חשוב גם לזכור שאנו, בני אדם, איננו מושלמים ולא צריכים לעשות הכל בצורה מושלמת. לכולנו חסרונות ואין הורות מושלמת, זוגיות מושלמת.


בהצלחה,

הי מיכל,

את מתארת משהו שהוא טבעי בסה"כ, מערכת זוגית נשחקת עם השנים, והמאמצים שלנו לשמר את מה שהיה, כדי שימשיך להיות- הם חשובים ולא פעם העבודה הזאת לא קלה.

עם השנים יכולים להיות אירועים או אוירה של חוסר כבוד, מתח, שיעמום וחוסר התרגשות- כל זה נורמלי. החשוב הוא לדבר על זה, לשים את זה על השולחן ולבדוק מה כן ניתן לעשות, איך כן מעניקים חיים לתא הזוגי?

יש לו כנראה תחושה שאת מאוד קטנונית איתו (בוודאי את רואה זאת אחרת). אולי עבורו ה-SMSים היפים הם נחלת ההיסטוריה וקשורים יותר לשלב ההתאהבות.. אולי הוא לא מרגיש "אמיתי" מספיק, לעשות את זה, כל עוד יש אוירת מתח ותסכול בבית?

כאנחנו שואלים "אתה אוהב אותי" לא מעט פעמים, אנחנו "נחשפים" בחולשתנו- למעשה הדבר יכול להתפרש כחוסר ביטחון שלך בעצמך, בקשר ובכלל. אולי עבורו המהלך הזה, שאלה כזאת, מעט מרתיעים אותו. מצד שני, עליו להבין כי את שואלת זאת מסיבות מסוימות, הקשורות לחוסר הביטחון שלך בקשר, בהמשכו, בשאלות האם אי פעם ישוב למה שהיה.

יתכן גם שהנתינה החומרית שלו וה"עבודה הקשה" שהוא עובד (אני בטוחה שהוא אכן עובד קשה ולא סתם מדגיש זאת בפנייך), היא משמעותית מספיק ואין צורך בכל היתר (בעיניו, אולי). חשוב שתגידי לו מה לך חשוב, ולא "מה חשוב שתעשה עבורי", או "מה אתה מחסיר ממני" , או "חסר לי שאתה לא אומר לי..". אלא- "אני מרגישה שחסר לי.." , "אני זקוקה ליותר.." , או "לפעמים אני שואלת את עצמי מה אתה מרגיש.." ופחות לשים אותו כעיקר הנושא, אלא אותך. אני מציעה לעשות מעין שיחה כזאת, בה את מדברת עלייך, קצת יותר מאוחר לאחר התקררות העניינים ומבלי שהוא יחוש שוב מותקף.

ככל שתשחררי את המקום ה"רודף" ("אתה אוהב אותי?") ותגלי יותר ביטחון והבנה בתוך הקשר, כך יהיה קל יותר גם עבורו, אולי, כן לחפש את תשומת הלב שלך. במילים אחרות, החיזור יכול להמשיך גם אחרי שנים- אם את תוכלי גם להתרחק, כדי שיהיה לו עבור מה לחזר. אז לא להיות רחוקה ו"סנובית" ,אלא לשחרר מהעימותים הקטנים האלה ולשדר מעט פאסון של "הכל בסדר", בכדי לבחון האם הוא מבקש את תשומת ליבך בחזרה.

בהצלחה רבה,

שלום אורית,

מתנצלת על העיכוב במענה. משום מה פסחתי על הודעתך אך ללא כוונה כמובן..

לגבי מה שאת מעלה- אני מניחה שזה דבר מאוד טבעי. התרגלת למשהו, היו רגשות ואולי עוד נותר משהו מאותה אהבה.. לפעמים הרציונל (=בגד, למה להישאר?) מתנגש עם הרגש (אני עדיין אוהבת אותו) ולא תמיד יש תיאום בין שני המקומות האלו של לב ושכל. אנחנו בנויים כך שעולם הרגשות שלנו הוא אחר לגמרי, ורציונלית הדברים מאוד ברורים, אך לרגש חיים משלו.

במקרה הזה, אני כמובן לא אמליץ לך ללכת לפי הרגש ולהיות כלואה במעין לופ של רגשות כלפי אדם שלא ראוי לאהבתך, ולא יודע להחזיק קשר (בכל זאת בחר לברוח למקומות אחרים ולא להתמודד עם הבעיה. התמודדות אפרופו, יכולה להיות גם פרידה בעיתות מסוימים). מעבר לזה, הוא אב בנך ולא ניתן ממש להפריד בין החיים שלך אז, להיום, כיוון שהילד תמיד ישאר "נחלה" של שניכם, המשהו המשותף הזה שאתם יצרתם.

אני מציעה לחכות מעט, ולתת לרגשות לצוף. לדבר עליהם, לכתוב אות, לתת להם ביטוי. פשוט לא לחשוש מהם כיוון שתהליך כזה של עיבוד פרידה יכול לקחת הרבה זמן וזה בסדר. ככל שתתני לתהליך לקרות, כך תעבדי אותו טוב יותר, וכך גם תהיי משוחררת בסופו של יום, לקשר אחר, לאט לאט.

כמובן אני מציעה בנוסף לדבר עם נשים שחוו דברים דומים, אם בקבוצה של ממש, אם דרך האינטרנט.. לפעמים התמיכה ה"רחוקה" של אינטרנט יכולה לעשות המון, אם נניח תמצאי לך שותפה "לעט", שתתכתב איתך וקצת תחלקו חוויות, גם מבלי להיפגש.

מעבר לזה אני רוצה לשים דגש על כך שאת חודש לאחר פרידה. זה נחשב טרי, ממש ממש "חם". תהליך כזה יכול לקחת חודשים ואולי יותר. לכן תהיי סבלנית ואל תצפי לקסמים, כי ללב, כמו שכבר הסכמנו- קצב אחר לגמרי מההיגיון.. וחיים משל עצמו.

בהצלחה רבה,

רביד שלום,

יש פה מס' שאלות,

האם מעניין לך אתו? האם אתם מסתדרים?
האם יש אהבה? (חודשיים זה באמת תחילת קשר)
אולי יש מקום לתת הזדמנות. אולי צריך להכיר יותר?

מראה חיצוני הוא לא תמיד מה שקובע משיכה מינית. המשיכה לאדם היא מכלול של איכויות ודברים אצל אותו אדם ולאו דווקא חיצוניים, זה יותר מורכב מזה.

מבלי כמובן להמעיט בערך של מה שציינת

יתכן מצב שלא נמשכים כלל לאדם ולהיפך - בוודאי. אך תיארת כאן שהיו מגעים נעימים ויתכן שמשהו במהלך היחסים (חדירה) לקח אותך אחורה....
.

ברשותך, ציינת מספר תכנים מאד ספציפיים שאני חושבת שפורום מין וסקסולוגיה יוכל לתת לך מענה יותר רחב.

אני שולחת לאחר תגובה זו, תגובה נוספת עם הפניה לפורום.

מאחלת לך הרבה הצלחה,

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

רביד שלום,

ממה שעולה ממה שאת מתארת נראה שיש כאן מס' נקודות.

1. הרצון להוכיח שהוא חכם, קביעות חד משמעיות ועוד.. עשוית לנבוע גם מביטחון עצמי נמוך (אינני מאבחנת אותו חלילה, אני לא מכירה את האדם.). כי אדם בדר"כ שמרגיש מספיק בטוח בעצמו, לא צריך להוכיח את הדברים הללו. יתכנו סיבות אחרות... האם קיים חשש מקשר חדש? כיצד הסתיימו נישואיו הראשונים?
אני לא יודעת איך היה דפוס היחסים בינו לבין אשתו.... (אולי חש כל מיני רגשות ופיתח מנגנונים) אך שוב, הכל השערות שאינן מבוססות.

2. התנהגות דומה תיארת במיטה. הוא הגבר והוא יודע מה עושה לך טוב בזמן שמה שכן טוב הוא דווקא אם את תוכלי להדריך אותו מה נעים לך ומה עושה לך טוב וכן גם לשאול אותו מה נעים לו (=הדדיות בקשר בכלל, במיטה בפרט).

3. התנהגויות, תגובות שאתם מפרשים לא נכון אחד את השנייה (כמו הדוגמאות שלך ששאלות שלך מתפרשות אצלו כחשדנות ועוד..) הם לדעתי תוצר של תקשורת ויתכן של אי הבנות.


האם אתם משוחחים - כוונתי לא משוחחים על דברים כלליים שזה חשוב, אם כי על מה קורה לכם בתוך הקשר? מה את מרגישה? מה חשוב לך?

הדברים שאת מעלה - מאד חשוב שיהיו מדוברים ביניכם בקשר אחרת עלול להיווצר מצב של תסכול מתמשך אצלך ואצלו.

את יכולה לשתף אותו, לעודד אותו לשתף מעצמו.

האם הוא מביע רגשות כלפיך? האם את כלפיו?

כשאנחנו מדברים על שינוי הכוונה לא להפוך אדם מקוטב אחד לשני, אלא לעבוד על מספר דפוסים והמקום הוא על הדדיות, כי זוגיות היא מעין "טנגו" בה מככבים שניים.

ויש בה מקום לתקשורת של שניים.

ויש מקום לפתוח את הדברים. מומלץ עיתוי שהוא נינוח וכן את. ויתכן ואתם חודשיים ביחד וצריך להכיר יותר אחד את השני.

לגבי גילו, 53. דפוסי התנהגות הם לא תמיד קורלציה של גיל.... יש כל מיני דפוסים אצל אנשים בגילאים שונים ואין זה אומר שלא ניתן לעבוד עליהם....

מאחלת לכם בהצלחה,

היי ,תודה על התגובה המהירה .הבנתי שהיחסים עם גרושתו לא טובים והיא ביקשה לעזוב לטובת אחר ) הוא מאוד סגור ,האיש .
אני משתדלת להדריך אותו במיטה ,ושמה לב שישנם דברים שקשה לו איתם -מה שעוצר גם אותי .אני מנסה להסביר לו שהמיטה היא חלק ממערכת היחסים בכ"ז.ואין מצב שהוא מחליט לבד .
" התנהגויות, תגובות שאתם מפרשים לא נכון אחד את השנייה (כמו הדוגמאות שלך ששאלות שלך מתפרשות אצלו כחשדנות ועוד..)"- של אי הבנות. -אני לא תמיד יודעת איך לתקשר בעצמי .לוקח לי לפעמים זמן לעבד בראש את הדברים כדי לתקשר אותם טוב או נכון .עדיין לא משוחחים מספיק אבל משתדלים והוא מבקש ממני להגיד לו כל מה שנראה לי חשוב ורוצה לומר ,בלי לחסוך .האמת היא שהוא גם לא חוסך ממני כשדברים נראים לו חשובים. וברור שהדברים מעוררים בי התנגדות (ברור לי ) .
לעתים אני לא ממש נמשכת אליו ,ואת זה לא אוכל לומר בחיים ,אבל זה עובר לי בראש לפעמים .אני גם חושבת שסובלת מהפרעת ריכוז ,כשאני איתו עוברות לי כל כך הרבה מחשבות לא קשורות ואני עוברת מהר מנושא לנושא .
"האם הוא מביע רגשות כלפיך? האם את כלפיו?" -טרם הבענו רגשות אהבה של ממש ,מתחילים בנעים לי ,חיבוקים , נשיקות (בעיקר מצידי ,הוא לא מנשק ).הבעות חיבה קטנות .דאגה מצידו ,איכפתיות .אני זו שלא שלמה כל כך .
וכן אני שוברת את הראש כשצריך , בנוגע למציאת העיתוי לדבר על דברים .ויש לי חשש שאולי אדבר יותר מדי (יתפרש כקיטורים ) עד שיימאס לו .גרושתו היתה לא מרוצה תמידית .
מאכזב לשמוע שאין קורלציה בין דפוסי ההתנהגות לגיל ,זה אומר שאנשים לא למדו כלום בחיים ,בגיל 53 עם ניסיון בכמה מערכות יחסים אדם אמור לדעת איך להתנהג ,מתי הוא אומר שטויות ומתי לא .

תודה רבה .

רביד שלום,

לגבי הקורלציה של הגיל (משהו ככה שקפץ לי ממה שאני כתבתי ואת הגבת), יש במידה מסוימת קורלציה, אך בני אדם מורכבים מ"חלקים" אנשים יכולים להיות מורכבים מחלקים שיש בהם גם חלקים של אחריות, מסירות ועוד.. אך גם חלקים שהם פחות מעובדים, קצת יותר ילדים ועוד.. וזה יכול להיות בכל מיני גילאים ואצל כל אדם.

בוודאי שבמידה מסוימת יש מתאם (קורלציה) בין גיל להתנהגות - אך זה יותר מורכב מזה ובני אדם הם יצורים דינמיים, מורכבים, עם הרבה מאד חלקים, סוחבים איתם דברים מהעבר ועוד ועוד...

תראי, הקשר הוא חדש, שווה לבחון עוד מה קורה שם ולאן הוא מתפתח ולדבר את מה שחשוב לך וכמובן להקשיב לו.

ציינת שאת חושבת שיש לך הפרעת קשה וריכוז ולעיתים יש מחשבות שמתרוצצות לך הראש... ולעיתים זה מבלבל אותך?

האם אובחנת פעם עם הפרעת קשב וריכוז (בילדות/בבגרות?)
האם זה מפריע לך בעבודה? במצבים אחרים בחיים? בקשרים קודמים שהיו לך?
אם את כן מזהה כאן משהו, גם לגבי זה ניתן להתייעץ.

זה לא פשוט לעבור גירושין כשאשתו ביקשה לעזוב לטובת אישה אחרת ויתכן מאד והייתה כאן באמת פגיעה בביטחון העצמי. את כמובן אינך המטפלת שלו, את יכולה לתמוך, לעודד, לפרגן ולשהות שם כבת זוג אמפטית.

יש סיבה שהוא לא מנשק? האם זה משהו של אינטימיות? שאלת אותו?

עולה מדברייך באמת תכנים של תקשורת זוגית. וכן הייתי מקדישה לזה עיתוי בתוך הקשר...

באשר למשיכה מינית

מאד יתכן שמכלול מה שאת מציינת מגיע אליכם גם למיטה. אם יש מתח, דברים לא סגורים ועוד.. זה עשוי להגיע לחדר המיטות.

וכאן חשוב להבדיל אם יש רתיעה מאדם או פשוט תכנים שמתערבבים ונכנסים גם לחדר המיטות, בפרט שציינת שגם שם אתם זקוקים ליותר תקשורת והבנה מה הצרכים שלך כאישה.

ממליצה מאד לשוחח ברוגע ובפתיחות ולראות מה מתפתח בקשר הזה.

בהצלחה,

היי

כשהמצב עצוב ואת שמחה...אז הבעיה באמת רחבה...

הנקודה החיובית אצלכם היא הידידות!

והסוד?
טמון אי שם על ציר הזמן!
במהלך הדרך מן הסתם היו גם חוויות טובות...לאן הן נעלמו? אין ספק ש"משהו" השתבש מאז שהכרתם ועד הלום!
נסי לגלות מתי זה היה...מה קורה שם?

דבר ראשון - תחזקו עוד קצת את הידידות תשדרגו אותה ותעשו דברים משותפים ביחד!
את התשוקה ואת האהבה ניתן להצית היום וגם מחר מבלי להתגרש או לברוח לבן זוג חדש.
שבת שלום – ובהצלחה.

דפי שלום,

את מתארת שאתם חיים בבית כמו שותפים לדירה ומשהו בקשר הפך למעבר ללא מרגש, אלא אולי אדישות למצבים שונים בהיבטים השונים של החיים שלכם.

שיגרת החיים, גידול ילד/ים, עבודה, זוגיות ממושכת שלא "מתחזקים אותה" עשויה לגרום למה שאת מתארת. חשוב מאד לראות מה קרה שהגעתם לתחושות כאילו בקשר.

מאידך, את בכל זאת בוחרת לשתף בפורום, להעלות את השאלות, לשאול אפילו האם יש סיכוי להחזיר משהו? כלומר, קיימת איזו מחשבה ו/או הרגשה שניתן לעשות משהו ולא חייבים להרים ידיים.

אני מסכימה עם בני שהגיב לך.

פעמים רבות אפשר להחזיר את הדברים שהלכו לאיבוד עם השנים, לחבר אותם ולהתחבר אליהם מחדש.

מה חיבר אתכם בתחילת הקשר? מה את אוהבת בו כאדם? כבעל? אלו שאלות שכדאי לשאול (את עצמך).

בנוסף, חשוב מאד לשוחח על הדברים ביניכם, על מה אתם מרגישים בתוך הקשר, מה חסר לכם בקשר, בנינוחות, בשפה מאפשרת ובונה, כזו שאת יכולה להביע את עצמך עם מה שחסר לך, והוא יכול להביע את עצמו מה חסר לו. גם חילוקי דעות הוא דבר מאד טבעי שיש בקשר - כולל בחינוך. וגם פה ניתן להכניס את נושא התקשורת ביניכם.

איפה הייתם רוצים להתפתח ביחסים הזוגיים? מה עוד מסקרן כל אחד מכם להתפתח אליו בחיים (ביחד וכן כל אחד)....

מה גרם למצב שנוצר ובאילו נקודות ניתן לשפרו ולחזקו?

ומהשיח המשותף שלכם שאתם ממנו רוצים להתקדם הלאה - אפשר להגיע למקומות טובים -

מכאן אפשר במידה ויש צורך להיעזר בכל איש מקצוע - מטפלים זוגיים, סקסולוגים ועוד... תלוי נקודתית באמת במה שחשוב לשים עליו דגש.

אך ההתחלה היא מהתקשורת, מהיכולת לדבר ביחד, בהדדיות, בהבנה ובאמפטיה.

במידה וקשה לכם להתחיל לבד, מומלצת פניה לאיש מקצוע להגיע לתקשורת הזאת

אין ספק שזוגיות זו עבודה וחשוב לתחזק אותה....

שיהיה בהצלחה,

אני פשוט לא מאמינה שזה בככלל אפשרי..
לפעמים אני רואה זוגות החיים יחד שנים ויש להם יותר ילדים ואני רואה חיוך והבנה בניהם, הדדיות, פירגון, הם יוצאים יחד והכל נראה טוב... אז ישר עוברות בראשי שתי מחשבות: או שהם שחקנים מצוינים כמונו, או שהם באמת אוהבים
ולפעמים אני בכלל לא מאמינה שזה אפשרי לאהוב..כשאחותי התחתנה לפני חודש וחצי, ראיתי את האהבה בעיניים ושמחתי בשבילה, אבל כאילו ברור לי שזה כך בהתחלה, והריגוש נמוג, יפוג בעוד כמה שנים, כפי שקרה לי..
יש בי פחד שגם בזוגיות שלי לעולם זה לא יחזור, וגם יש בי פחד שאנשים קרובים אלי מתחתנים לא יהיה להם טוב בעוד כמה שנים, כמו במקרה שלי... קשה לי להאמין באהבה, אף שאני מאוד רוצה אותה!
אני מנסה להצביע על מה שקרה שגרם לנו לזה, ואני לא יכולה להצביע על דבר אחד. מדובר על כמה דברים: זה גם זה שיום אחד הוא הפסיק לגעת בי: הוא נוגע בי פחות, משתף אותי פחות, עושה החלטות לבדו, וחמור לא פחות זה שהוא מפר את אמירותיי מול הילדה (מרשה לה תוכניות שאני לא מרשה, קונה לה יותר ממתקים/משחקים ממה שקבענו מראש בבית) אני מרגישה ששניהם נגדי: פעם אחת הוא הביא לה את האייפון לשחק בזמן שאמרתי שלא מגיעה לה ושמעתי את ביתי אומרת "אבא, שים על שקט, תגיד בשקט..." כי שניהם יודעים שכרגע אמא לא מסכימה! אני כן מסכימה טלוויזיה ומשחקים, אך בהגבלה!!! אני רוצה שהיא גם תפעיל את המוח במשחקים אחרים (פאזל, זיכרון, בובות, משחק משותף עם חברות) ולא רק צפיה מול מחשב/טלוויזיה/אייפון.
וזה לפני שסיפרתי על זה שכל שנה אני חוגגת לו יומולדת והוא כבר שנתיים שאינו חוגג לי... אמרתי לו על זה, אז הוא אמר שאני לא יחגוג לו ושהוא לא יחגוג לי! כך אני לא ארגיש רע ביומולדת שלי וניהיה "פיטים"...
אז זה בערך מה שגרם לי להרגיש רע בתוך הזוגיות הזו...
ובכל-זאת, מכל מיני סיבות, (חברה, ההורים שלנו, הילדה) אני רוצה שמשהו ישתפר, כדי שנוכל לחיות יחד...
אני כבר לא רוצה שום דבר בשביל עצמי! אני רק רוצה אבא טוב שמבין את הצורך במילה "לא" מידי פעם מול הילדה (כשצריך לומר "לא", כמובן לא כל הזמן), שילמד אותה ערכים (הוא מרבה לקלל לידה והיא כמובן מחקה אותו) ושיהיה אבא טוב שיודע מה האמצע (מה למנוע ממנה ומה לאפשר לה..)... וכמובן, כל אלו הם אך ורק למענה! למען הילדה שתיהיה חכמה ולא "זומבי", שתיהיה יצירתית... החשיבה שלי והמניעה ממשהו, זה רק למענה. ועובדה שהיא נהנית לעשות וליצור דברים אחרים חוץ ממשחקי מחשב או ישיבה רצופה בטלוויזיה (כשאנו הולכות לגן שעשועים, היא נהנית לא פחות!!!)
ד"א, אני היחידה שלוקחת אותה לגן שעשועים, אביה מעולם לא לקח אותה לשם. כשאני מציעה לו שיבוא איתנו, הוא בדר"כ דוחה את ההצעה, ואם הוא בא לבסוף זה כי אני מפצירה בו והוא עושה פרצופים כל הדרך, אז הפסקתי להגיד לו לבוא...
אפשר להגיד שרוב החינוך והטיפול בילדה הוא לרוב עלי בלבד...

דפי שלום,

את מציינת שאת רוצה לאהוב אבל משהו באמונה שלך נפגם שזה יכול לחזור (את אף משווה את עצמך לאחרים, מה קורה שם באמת? ואת האמת, אנחנו לא יודעים מה קורה אצל אחרים).

וציינת שיש לכם לעיתים מסרים כפולים שאתם מעבירים לילדה שזה לא דבר רצוי.
זה מסר שעשוי להתפרש כמבלבל ולהציג הורה אחד כ"רע", "לא מרשה" ואת השני כ"הורה הטוב".

כל זה לא מפחית מכך שבזוגיות יש לעיתים אי הסכמות וזה דבר טבעי. אך תלוי במידה ותלוי מה בני הזוג עושים על מנת "לישר את הקו" עד כמה שניתן בצורה הטובה ביותר.

עדיין זה מחזק את אותה תשובה שאני חושבת שכל התכנים, מה שמציף אותך, אותו וכל מה שקורה בזוגיות, צריך להיות מדובר

בין אם ביניכם, בין אם ביעוץ זוגי שאפשר להעלות את כל התכנים בזוגיות (כולל המקומות שאת מציינת של האהבה, התשוקה, המקום ההורי ועוד).

במידה ובעלך לא יהיה באותו "ראש" בנושא ללכת לטיפול ביחד (אינני מציינת שזה מה שיקרה) מומלץ אף לגשת לבד.

זה בסדר גם להתחזק לבד ולרכוש כלים שאותם את מביאה הביתה והוא יכול להצטרף בהמשך.

אבל מה שאת מעלה צריכה להיעשות פה הכוונה ועבודה ולעזור לכם להתחבר אחד אל השנייה שוב וממקום של אמונה. האמונה (+ הרצון) שדברים ניתנים לשינוי בעזרת עבודה - היא מאד חשובה והיא חלק לא מבוטל בדרך להצלחה....

הרבה הצלחה,



.

איתי שלום,

חשיפה לסביבה שיש בה גירוי לא מועט של אנשים שמתגרשים ולמעשה "מעלים על פני השטח" את החשש של חברתך, יכולים לגרום למצב של חרדה/פחד/חשש להיכנס לקשר של מחויבות ולהשלכות של זה (פחד מפרידה, מנטישה שלך או שלה, משחיקה, מאובדן כזה או אחר של הקשר ועוד..)

אנשים כן נישאים גם כאשר יש חסך בדמות אב וגם כאשר אנשים מסביב מתגרשים וכן מקבלים החלטות גם כאשר אחרים מקבלים החלטות הפוכות לגמרי.

מה שאתה מציין שעל חברתך זה משפיע וכן עליך וכאן צריכה לעשות העבודה.

מה חשוב? חשוב מאד לעשות תהליך של הפרדה שמה שקרה לחברה אחת או אחרת היא לא בהכרח מה שיקרה לה, לא להשליך ממקרה אחד לאחר.

להפריד אני האחר מה-"אני" (=חברתך).

מדובר כמובן בתהליך ועבודה שהיא צריכה לעשות.

אפשרי כמובן לשוחח איתה שאתה מאד מבין את דאגותיה ובאמת אין ערובה או הבטחה לאיש בחיים שלא יקרה משהו, אך חשוב להבין שבאמת מה שקורה כעת לסובבים אותה לא בהכרח מה שיקרה לה.

כמובן את מה שחשוב לך ושאתה אוהב אותה היא יקרה לליבך.

אתם מתגוררים ביחד? (עד כמה הלכתם רחוק עם הקשר?) עד כמה היא מוכנה להתחייב עוד לפני נישואין?

במידת הצורך היא יכולה לגשת לטיפול פרטני בנושא זה וניתן לגשת לטיפול זוגי בנושא זה.

ממה שניכר יש לה אמביוולנטיות בנושא ועל המקום של החשש כדאי לעבוד.
שכן היא רואה בך פוטנציאל לקשר ארוך (אב לילדיה..) אולם חבל לא לממש דברים שהייתה רוצה בגלל חרדות, כאשר ניתן לעבוד עליהן.

וכדאי לבדוק את שורשיות הנושא אצלה שתגיע לכך ממקום חזק.


מאחלת בהצלחה,

הבעיה הגדולה זה שהיא לא רוצה לטפל, היא לא רוצה לעבור ולגור איתי יחד כי היא מפחדת לגור עם גבר, היא לא רוצה מצד אחד לשמוע את המילה נישואין אבל מצד אחר אומרת שכנראה שאין ברירה ובסוף נתחתן,אחכ היא פשוט אומרת לעצמה ולי שאין לה שום סיכוי לחיות חיים בריאים עם גבר ושכל קשר כזה הוא לא לכל החיים, היא מאמינה שהיא בריאה בנפשה ושהיא לא צריכה טיפול, לא רק שהיא לא צריכה טיפול אלא שהיא לא מאמינה בכלל ביכולות של פסיכולוגים ושלדעתה זה הכל רמאות, אני לא יודע מה לעשות, אני אוהב אותה, אבל אני מבין שהיא מוליכה את עצמה ואותי יחד איתה לעתיד שיהיה רע לשנינו ואני לא מצליח לבלום את זה

הי איתי,

אכן לא פשוט.

קשה לצפות מה יהיה במצב כזה. ונשמע שהיא לא שלמה וכבר "חורצת" את הגורל להמשך הדרך (נישואין - אין להם סיכוי, פסיכולוגים - לא יכולים לעזור) שמאחורי כל הדברים האלו יש שאלה יותר גדולה של האם היא מאמינה שהיא יכולה לעבור תהליך של התפתחות?

להתחתן בגלל חוסר ברירה זה לא פתרון. אף אחד לא חייב להתחתן, זה ראשית, שנית, אם צד אחד רוצה נישואין (קרי, אתה) ורוצה מגורים משותפים מתוך אמונה ואופטימיות שהקשר כן יכול להצליח, גם אם לא תהיה מושלמות בקשר (ובאף קשר אין מושלם) נשאלת שאלה גם אם תינשאו ותיתקלו בקשיים משמעותיים יותר (גידול ילדים, התמודדות עם מערכת נישואין, ילד שיזדקק לעזרה ועוד..) מה יהיה עם חוסר האמונה שנשמעת לי שורשית?

במידה והיא מעוניינת לנסות לעשות תהליך זה נשמע טוב,
במידה ולא, זה נשמע לי כקשר עם פשרות לא מועטות שבו תצטרך להתמודד עם העדר אמונה, קושי בהתמודדות בהמשך הדרך ואך יכול להיות נסיגה עם תרצו לקדם כל דבר בתוך הקשר בהמשך.

כדאי לשקול את הדברים,

בברכה,

רינת שלום,

על נושא מיניות בזוגיות אפשר לעבוד.

בזוגיות ובמהלך החיים יש תקופות ועשויות להיות עליות וירידות בהנאה, במשיכה ובחשק המיני.

אם נוסיף על זה את ההתמודדות עם חיי היום יום, השחיקה שעשויה להיות עם השנים, ההתמודדות עם גידול ילד/ים, ריבים, אי הבנות ומתחים בקשר, חוסר תעסוקה, תעסוקה מתישה מידי, חוסר ביטחון כל הנ"ל, משפיעים מאד על המיניות, על הרצון לקיים יחסים ולהיות במצבים אינטימיים.

את מתארת תקופות לא פשוטות שעברתם ומאד יתכן וכל אילו השפיעו על המיניות שלך בתקופה זו.

את מתארת עתה תקופה יותר טובה שמתפתחת בזוגיות שלכם. אפשר גם לפחת את המיניות.

לא כל חוסר חשק מיני או ירידה בתשוקה היא היעדר משיכה...

לדעתי שווה לבחון כיצד היום אתם יכולים לחבר את המיניות שלכם מחדש.

לתחזק חיים מונוגמיים (=עם אותו בן זוג) לאורך שנים דורש: גיוון, חידושים ועוד..

חשוב שיהיה לכם את הזמן שלכם, תחילה בכלל ברמה של לדבר אחד עם השנייה, זמן איכות לדייט משותף שהוא רק זוגי, לאינטימיות, מחוות רומנטיות (פתק, מתנה צנועה (מה שמתאים לכם), נרות, כל דבר שמכניס אתכם לאווירה אינטימית ומראה אכפתיות ומחשבה האחד כלפי השנייה.

אפשר להיעזר בספרי הדרכה וחשוב להבין שהאנטומיה המינית של האישה שונה מאד משל הגבר.

האישה צריכה ללמוד על האינטימיות שלה, המיניות שלה וככל שהיא תלמד זאת עם עצמה, תוכל להדריך את בן זוגה כיוון שהיכולת של הגבר להגיע לסיפוק היא ממש ביולוגית ודי אוטומטית ואת יכולה ללמד אותו מה חשוב לך ומה גורם לך הנאה בכלל לאו דווקא לסיפוק בסוף....

כך שבהחלט הייתי נותנת לזה זמן, תהליך, ללא לחץ, לממש את המיניות שלכם בחזרה ולחזור למה שהיה פעם.

את יכולה לתת לבעלך לקרוא את תשובתי אם זה מתאים לך.

שיהיה בהצלחה,

מיכל שלום,

מערכת יחסים שיש בה אובססיה לאובייקט (מושא האובייקט הינו החבר) היא מאד לא בריאה.

מדוע? יש בה מספר בעיות.
להיות כל הזמן טרוד, בחרדה, סביב נושא אחד כל הזמן, עם מחשבות (שבוודאי טורדניות) ועוד.. סביב אותו נושא. מביא בסופו של דבר לתלות מאד חזקה ולמערכת לא בריאה.

הן לצד השני והן לגבייך. היא יכולה להסב סבל רב לקשר.

קשר טוב הוא כזה שמאפשר מרחב גם לך וגם לזוגך הן להיות ביחד כמובן, אך הן בשהות נפרדת (בין אם זה תחביבים, חברים וכל דבר אחר).

קשר של אובססיה כבר לא מסב הנאה, אלא יותר חרדה. חרדה של נטישה, חרדה של אובדן של האובייקט ועוד..... ויש משהו שורשי כאן שכדאי לבדוק.

אהבה בריאה לנישואין ולזוגיות בכלל אינה אהבה מטורפת. אלא אהבה וחברות אמת.
כזו המבוססת על קשר טוב, על כנות, משיכה, עניין משותף ותקשורת משותפת.

לאן נעלמה האובססיה ביום בהיר אחד?

קשה לי לענות על זה.

יכולות להיות לכך הרבה מאד סיבות ואני לא מכירה אותך ואת הסיפור.

האם את מרגישה שיש לך אובססיות לדברים אחרים בחיים?

האם דפוס כזה מוכר לך בעוד מצבים?

האם לעיתים משהו מאד מרגש אותם ומטריד ואז פתאום הוא הופך למשהו שולי ולא חשוב? חשוב לבדוק את הדפוסים האלו כדי שיהיה לך נכון להתנהל בדרכייך בהמשך.

בין אם כן או לא הייתי מאד ממליצה לך לקבל יעוץ בשיחות פרטניות.

מדוע?

כיוון שעל מנת לבנות בעתיד זוגיות שמבוססת ממקום בריא ולבחון בתוכך אילו דפוסים הביאו אותך לרגשות כאילו בתוך הקשר, להבין אותם ולטפל בהם.

הסיבות הן רבות, ובטיפול פרטני יהיה ניתן לעשות את העבודה ולהתפתח.

כמובן שבטיפול אפשר לעבוד על כל תחום בחיים שאת רוצה להתפתח/לצמוח בו ולעשות בו תהליכי שינוי.

מאחלת לך הרבה הצלחה ,

מעריכה את זה מאוד. אקשיב לעצתך ואשקול טיפול פרטני כי באמת חשבתי על זה לאחרונה. תודה רבה

עוז שלום,

ראשית כל, זה בסדר להתרגש, במיוחד שמשהו חשוב לך, אתה בן אדם.

פעמים רבות, החוויה הסובייקטיבית של האדם, במקרה שאתה מתאר, חוויית הגמגום שלך, עשויה להיחוות במציאות כהרבה פחות "נוראית" ממה שבאמת היא הייתה בפועל, קרי, מולה.

שנית, יש להתייחס לתוכן מה שנאמר על ידך ולאופן (מה שאתה מתאר בגמגום) ובכלל, למכלול החוויה שלך של חוסר ביטחון מול הסיטואציה, הן לגבי הפעם הבאה.

אינני יודעת מהן הסיבות הטכניות שאינכם יכולים לנסות כרגע ומה בדיוק הייתה תגובתה אך אציין מספר נקודות נוספות על מה שכתבתי:

ראשית, אין כל בושה או "פיחות כבוד" בלומר שהתרגשת בשיחה הראשונה עם כוונה אחרת (אמירה זו כבר עשויה להפחית חרדה)...

שנית, האם זה קרה לך בקשרים קודמים? האם אתה מרגיש שיש מקום לעבוד על נושא הביטחון העצמי בנושא זוגיות? (נושא לבחינה עצמית)

ועוד נקודה, אפשר גם "להעביר" את מה שהיה ולא להחמיר עם עצמך ואף להכין נקודות מראש שהיית רוצה לשוחח עליהן בשיחה ראשונה מסוג כזה.
ומשהו מאד חשוב נוסף ועיקרי - אני יכולה מאד להניח שבתור ידידה היא מכירה אותך היטב וסיכוי רב שלא תייחס חשיבות לאותו גמגום שחווית בשיחה ויתכן והמעבר דווקא מיחסי ידידות ליחסים אחרים, הם המוקד שיש לנו כאן שצריך להתייחס אליהן בקשר ולראות לאן הם מתפתחים ויתכן שמכאן גם החשש והטלפון שתיארת... כי זה "פן" אחר שאתה ניגש אליו כעת.

נקודה נוספת, יתכן ולא תרצה להרוס יחסי ידידות ולא יהיה דווקא אישית מולך.. למרות שיש קשרים שמתחילים מידידות וגם הפוך...

מאחלת הרבה הצלחה,

איילת שלום,

את ובן זוגך נמצאים כיום בצומת של רצונות שונים בתוך המשך הקשר.

אין כאן אף אחד שהוא "צודק" או "לא צודק".

לעיתים בתוך קשר ולעיתים בפרק ב', לאנשים יש צרכים שונים, בין אם מדובר במגורים, ילדים נוספים, הדברים תלויים גם בשלב, בעיתוי וישנם משתנים שונים שנכנסים למשוואה הזאת.

שאלה לחידוד, ציינת איילת, שאת לא רוצה להיכנס ולהתעסק עם אחזקת בית למופת.

מה שאני מעלה כאן היא נקודה למחשבה, שאת יכולה לקחת לעצמך. האם בקשר הקודם שלך, בנישואין, הרגשת שיש עליך מטלות רבות, דרישות רבות, שחווית שבתוך הקשר יש לך פחות מרחב?

יתכן מאד ובקשר עם בן זוגך הנוכחי, זה יכול להיות אחרת, בפרט שנכנס כאן משתנה שהמשק הבית הוא שניכם.

שווה בעייני לבחון עם עצמך האם יש חששות שמונעים את המגורים המשותפים (=לא מהמקום שאת לא בסדר ושזה לא בסדר לרצות זוגיות אחרת...) אם כי מהמקום שאם יש זוגיות יפה סה"כ ואם זה "מתיישב" באמת על חששות של ניהול בית שלא יהיה מושלם, על חששות משחיקה בקשר ועוד.. ההתבוננות הפנימית הזאת עשויה מאד לעזור לך בכלל.

אולי כדאי לחשוב על זה? ושווה לשוחח על זה יחד?

במידה ואת באמת לא רוצה לחלוק משק בית משותף, ניתן להבין את בן זוגך שרוצה בכך.

לשוחח על כך ואם אין מוצא בעניין, נראה שאתם עומדים בפני צומת שלכל אחד יש צורך שונה בתוך הקשר לגבי ההמשך שלו.

אני חושבת ששווה לבחון עם עצמך אם יש משתנים "זרים" כמו - בן זוגך לשעבר מול הנוכחי, היעדר ילדים בבית, והאם יש חששות שהם אילו שמונעות ממך לעשות צעד זה וסה"כ את כן נהנית עם בן זוגך ואוהבת אותו ושוב - לא מהמקום שזה לא בסדר להחזיק בהרגשה/דעה שונה.

מאחלת הרבה טוב,

שלום,

מבינה את התסכול שלך. יתכן ויש ביניכם איזשהו פער מבחינת התפיסה של גבולות בתוך זוגיות. כלומר- עד איפה מותר לנו ואיפה אסור.

אני מניחה שהמקצוע שלו לא היה משנה לך אילולא ההתנהגות השורשית של פלירטוט/מבטים/הערות וכו'. עולם המושגים שלו מול נשים הוא כזה, וכן- אשה שאיתו צריכה להתמודד עם זה, ועבורך זה לא פשוט.

אני לא בטוחה שהוא "רק אדם מיני" אלא משהו בעינין הגבולות שלו הוא אחר משלך. ועל זה יש לדבר- ביחד- איפה מותר לנו ועם מה פחות נרגיש נוח בזוגיות. חשוב שתבהירי לו מה את חשה ואיך את חווה אותו כשהוא מעיר מולך הערות כאלה. לשנות אותו? אני לא בטוחה שתצליחי ואפילו יתכן ועם הזמן תגלי תכונות משיקות או דומות שהן יהיו בעייתיות, וזה בסדר- כי אין לנו ברירה, בהיכרות מעמיקה- אנחנו מגלים דברים, וטוב שכך. כרגע אני רואה לנכון לשוחח איתו על מה *לך* זה עושה והריחוק שההתנהגויות האלו יוצרות בך.

לגבי גברים באופן כללי- לצערי הוא צודק ואכן אלו התנהגויות שמאפיינות הרבה גברים, ואיתך כנראה, הוא חש מאוד נוח, יותר מדי בנוח, כדי לשתף אותך בעולם המיני שלו.. מאוד ברור שעבורך, זה קצת יותר מדי.