סלניום: מקורות טבעיים, מחסור או עודף, הסברים ותוספי תזונה

כללי | רמות מולצות | מקורות | מחסור | עודף

כללי

סלניום הוא אחד המינרלים החיוניים לתפקודו התקין של הגוף, אבל רק בכמויות קטנות. בגוף, סלניום משולב בחלבונים במטרה ליצור אנזימים אנטי אוקסידנטים. התכונות האנטי אוקסידנטיות של האנזים הסופי שנוצר עקב החדרת סלניום מסייע במניעת נזק לתאים הנגרם ע"י רדיקלים חופשיים בגוף. רדיקלים חופשיים הם תוצרי לוואי טבעיים של המטבוליזם של חמצן בגוף, שעלולים לגרום למגוון מחלות, ביניהן: סרטן ומחלות לב. האנזימים שנוצרים בעקבות החדרת סלניום מסייעים בוויסות פעילות בלוטת התריס ומשחקים תפקיד חשוב במערכת החיסון.


רמות מולצות

מהלידה עד גיל חצי שנה: 15 מק"ג סלניום ביום.

מגיל שבעה חודשים עד גיל שלוש שנים: 20 מק"ג סלניום ביום.

מגיל ארבע עד שמונה שנים: 30 מק"ג סלניום ביום.

מגיל תשע עד 13 שנים: 40 מק"ג סלניום ביום.

מגיל 14 ומעלה: 55 מק"ג סלניום ביום.

נשים בהריון: 60 מק"ג סלניום ביום.

נשים מניקות: 70 מק"ג סלניום ביום.


מקורות

1. מזון


מזונות צמחיים הם המקור התזונתי החשוב ביותר של סלניום, כדוגמת אגוזים ולחם. חשוב לקחת בחשבון כי המידה הספציפית של סלניום במזון תלוי בכמות בה הוא נמצא באדמה בה צמח המזון הצמחי או גדל המזון מן החי. בנוסף, בשר ופירות ים מהווים גם הם מקור אופציונאלי לסלניום. בעלי חיים הניזונים מחיטה שגדלה באדמה עשירה בסלניום יכילו בגופם כמויות סלניום גבוהות. מקורות מזון טובים של סלניום: שקדים ואגוזים, טונה, בשר בקר, ספגטי, כבד בקר, הודו, עוף, ביצים, גבינת קוטג', שיבולת שועל, אורז, לחם ועוד.

2. תוספי מזון


ניתן לצרוך סלניום גם כחלק מתוספי מזון. סלנומתיונין נחשב לצורה הנספגת ביותר של סלניום בגוף.


מחסור

מקרים של חוסר בסלניום נחשבים לנדירים יחסית ומתרחשים בעיקר בקרב אוכלוסיית שגרות במקומות שאדמתם אינה מכילה כמויות מספקות של סלניום. ישנן עדויות לכך כי חוסר בסלניום עלול לגרום למגוון מחלות לב, לבעיות של בלוטת התריס ואף להיחלשות המערכת החיסונית. מאידך, קיימות עדויות המצביעות על כך שמחסור בסלניום כשלעצמו אינו גורם לבעיות בריאות, אלא הוא רק מפתח בגוף נטייה גדולה יותר לחולי.

שלוש מחלות ספציפיות קושרו עד כה עם חוסר בסליום:
מחלת קשאן, שהינה תוצאה של לב מוגדל ופעילות לב לקויה, המתרחשים בקרב ילדים הסובלים מחוסר של סלניום.

מחלת קשין-בק שגורמת לאוסטאוארתרוזיס.

קרניזם אנדמי שגורם לפיגור שכלי.

מחסור של סלניום עלול לקרות גם במקרים של אנשים שתזונתם מוחדרת לגוף דרך הווריד או באמצעים אחרים שאינם אוראליים, כמו שקורה במקרים של מטופלים הסובלים מבעיות עיכול קשות. במקרים אלה, נהוג להכניס סלניום לתזונה.

סיבה נוספת למחסור בסלניום היא עקב הפרעות חמורות במערכת העיכול. הפרעות כאלה, מונעות את ספיגתם של חומרי תזונה נוספים בגוף ועל כן מחייבות התייחסות טיפולים כוללת לנושא.


עודף

רמות גבוהות מדי של סלניום בדם (קרי, מעלה 100 מק"ג/dL) עלולות לגרום למצב המכונה סלנוזיס. התסמינים של סלנוזיס כוללים מעי רגיז, נשירת שיער, כתמים לבנים על הציפורניים, ריח שום מהפה, עייפות, רגזנות ונזק קל לעצבים. מקרים של סלנוזיס נחשבים לנדירים והתרחשו עד כה במקרים של תאונות תעשייתיות ועקב טעויות יצרנים של תוספי מזון.

הרמות המקסימאליות המומלצות של סלניום:

מהלידה עד גיל חצי שנה: 45 מק"ג סלניום ביום.

מגיל שבעה חודשים עד גיל שנה: 60 מק"ג סלניום ביום.

מגיל שנה עד גיל שלוש שנים: 90 מק"ג סלניום ביום.

מגיל ארבע עד שמונה שנים: 150 מק"ג סלניום ביום.

מגיל תשע עד 13 שנים: 280 מק"ג סלניום ביום.


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר