אלקטרוליטים: פענוח בדיקות / תוצאות בדיקות רפואיות מעבדה

בדיקת אלקטרוליטים בוחנת את כמות החומרים: אשלגן, כלור, נתרן ועוד בגוף.

אלקטרוליט הוא כל חומר שמכיל בתוכו יונים (אטום או מולקולה הנושאים מטען חשמלי) חופשיים ופועל כמדיום מוליך חשמלי. בדם קיימים אלקטרוליטים בריכוזים מסוימים וכאשר קיימות מחלות שונות רמות האלקטרוליטים יכולות להשתנות. האלקטרוליטים העיקריים הנבדקים בבדיקת אלקטרוליטים הם: כלור (CHLORIDE), אשלגן (POTASSIUM), נתרן (SODIUM), סידן (CALCIUM) וזרחן (PHOSPHORUS). בדיקת אלקטרוליטים יכולה לאבחן הפרעות בקצב הלב, בצקות, אי ספיקת כליות ועוד. רמות האלקטרוליטים בגוף מושפעות מגיל, מין, פעילות הורמונאלית, כמות האלקטרוליטים שהכליות מפרישות אל מחוץ לגוף, תזונה, שתייה ועוד. בבעיות בריאות שונות, רמת אחד או כמה מהאלקטרוליטים תהיינה לא תקינות. כאשר נמצאת רמה לא תקינה של אלקטרוליט מסוים אצל אדם, הוא מקבל טיפול מתאים (למשל, הוא מתבקש ליטול תוסף תזונה עם האלקטרוליט החסר) והוא יעבור את הבדיקה שוב לוודא כי הרמה התאזנה. חוסר איזון באלקטרוליטים עלול לגרום סחרחורות, התכווצויות שרירים, קצב לב לא סדיר ואפילו מוות.

בדיקת אלקטרוליטים בדם היא בדרך כלל חלק מבדיקת כימיה בדם (SMA). לפני בדיקת כימיה בדם יש להיות בצום במשך 8-12 שעות (ללא מזון או שתייה, מלבד מים), בהתאם להנחיות הרופא. אין לאכול לפני הבדיקה מאחר שמאכלים משנים את הרכבו הכימי של הדם ויכולים לשנות את התוצאות.

בבדיקת אלקטרוליטים, נטילת הדם מהאדם אורכת מספר דקות. אחר כך הדם נשלח למעבדה והתוצאות מתקבלות בתוך שעה וחצי ומעלה, בהתאם לזמינות המעבדה והמרכז הרפואי.

בדיקת אלקטרוליטים היא בדיקה לא מסוכנת, אולם בכל בדיקת דם ישנו סיכון קטן. ראשית, יתכן כי יהיה קשה לאדם הנוטל את הדם למצוא את הווריד המתאים אצל הנבדק. לאחר נטילת הדם קיימים סיכויים קלושים להתרחשות אחד מהבאים: דימום יתר מהנקב, התעלפות או תחושת סחרחורת, המטומה (דם שהצטבר מתחת לעור), זיהום (שהוא בעצם סיכון קל בכל מקרה של פצעים פתוחים).

בדיקת אלקטרוליטים היא חלק מבדיקת כימיה בדם. בדיקת כימיה בדם מבוצעת כחלק מהבדיקות הכלליות השגרתיות בהתאם לגיל האדם, או במקרים בהם קיים חשד לבעיה אצל האדם. בדרך כלל מבצעים בדיקת כימיה בדם לאנשים עם סוכרת, מחלות כבד, מחלות כליות, יתר לחץ דם, אנשים הנוטלים תרופות מסוימות ועוד. כאשר רופא מעוניין רק בחלק קטן מהבדיקות הכלולות בבדיקת כימיה בדם, הוא בדרך כלל רשאי להזמין את בדיקת כימיה כללית בדם.

התוצאות התקינות של הבדיקות הכלולות בבדיקת אלקטרוליטים הן: נתרן: 132-153 מיליאקוויוולנט לליטר. אשלגן: 3.5-5.3 מיליאקוויוולנט לליטר. כלור: 95-110 מילימול לליטר. סידן: 8.5-10.9 מיליגרם לדציליטר. פוספט/זרחן: 3-4.5 מיליגרם לדציליטר. [h3]1. נתרן[/h3] רמה גבוהה של נתרן מתקבלת בעת התייבשות ועוד. רמה נמוכה מופיעה אצל חולים בסינדרום נפרוטי, התקף לב חסימתי, היפופרוטאינמיה (תת-חלבון בדם) ועוד. [h3]2. אשלגן[/h3] רמה גבוהה של אשלגן נקראת היפרקלמיה והיא בדרך כלל נובעת מבעיה בכליות המונעת מהן להפריש אשלגן אל מחוץ לגוף. כמו כן, עודף אשלגן יכול להופיע בהפרעה בתפקוד בלוטת יותרת הכליה, מחלות זיהומיות, סוכרת, הרס תאים מוגבר, נטילת תרופות מסוימות ועוד. רמה נמוכה של אשלגן יכולה להתרחש עקב שלשול, בעיות כליות, נטילת תרופות (כגון אינסולין, תרופות להורדת לחץ דם ועוד). חשוב לעקוב אחר האשלגן בדם אצל קשישים, אנשים הנוטלים חומרים משתנים, חולים העוברים דיאליזה, חולים הסובלים ממחלות במערכת העיכול, סוכרת ועוד. [h3]3. כלור[/h3] רמה גבוהה של כלור מופיעה במקרי התייבשות, בעת מחלת חמצת מטבולית, בעת נטילת אמוניום כלוריד ובזמן קבלת עירוי רב של תמיסת מלח פיזיולוגית. רמה נמוכה של כלור מופיעה במקרי הידרציה (סיפוח מים, ההיפך מהתייבשות), מחלת אדיסון, דלקת כליות בה קיים איבוד מלחים, כוויות, תופעת אלקלוזיס מטבולית המאופיינת בירידת ביוני המימן ועליה ב- PH בליווי עליה ברמות ביקרבונט בדם וטיפול בחומרים משתנים. [h3]4. סידן[/h3] רמה גבוהה של סידן מופיעה במקרי קבלת עודף של ויטמין D, סרטן העצמות, יתר פעילות של בלוטת יותרת התריס, גרורות בעצמות, מחלת אוסטאופורוזיס, הרעלת בריליום (בריליום היא מתכת רעילה המצויה בפחם, סלעים, אדמה, ואבק וולקני) ועוד. רמה נמוכה של סידן בדם מופיעה במקרי תת פעילות של בלוטת יותרת התריס, במקרים בהם ישנה רמת אלבומין נמוכה (כמו במחלות סיסטיק פיברוזיס, סינדרום נפרוטי, ציליאק), בעת צריכה פחותה של סידן וויטמין D, בעת הריון ועוד. [h3]5. פוספט/זרחן[/h3] רמה גבוהה של זרחן מופיעה בעת מחסור במגנזיום, מחסור בסידן, עודף ויטמין D כאשר ישנו זיהום חמור בגוף, כאשר ישנה בעיה בתפקוד הכליה ועוד. רמת זרחן נמוכה בדם נקראת hypophosphatemia והיא מופיעה במקרי פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס או בלוטת התריס, בעת מחלות בהן יש תת ספיגה של מערכת העיכול, לאחר שתיית אלכוהול מרובה ועוד.