בילירובין: פענוח בדיקות / תוצאות בדיקות רפואיות מעבדה

בדיקת דם בילירובין מבוצעת במטרה לאבחן מחלות כבד, מחלות בדרכי המרה ומחלות דם.

בילירובין הוא פיגמנט צהוב כתום הנמצא במרה. תהליך יצירתו מתרחש כאשר רכיב של כדוריות הדם האדומות, ההמוגלובין (הפיגמנט האדום בכדוריות הדם האדומות הנושא חמצן לרקמות) מתפרק והופך לבילירובין הנקרא "בילירובין לא ישיר". אדם נורמלי בריא מייצר כ-250-350 מ"ג של בילירובין ביום, כאשר 85% ממנו נוצרים מכדוריות דם אדומות ישנות או פגומות. בילירובין לא ישיר נישא אל הכבד, שבו סוכרים מתחברים אליו כדי להופכו למסיס במים ול"בילירובין ישיר". בילירובין זה מועבר אחר כך למרה על ידי הכבד שם הוא ממשיך להתפרק על ידי בקטריות ולבסוף מופרש על ידי הצואה. כאשר רמות הבילירובין עולות נוצרת מחלת הצהבת ואז יש צורך בביצוע בדיקות שונות כדי לזהות את הסיבה לעליית הבילירובין. רמה גבוהה של בילירובין יכולה לנבוע מייצור עודף של בילירובין (בדרך כלל בגלל המוליזה - פירוק מוגבר של כדוריות הדם האדומות), או מפני שהכבד אינו מסוגל להסיר את הבילירובין במועד המתאים עקב חסימה של צינור המרה, מחלות כבד (כגון שחמת הכבד, צהבת חריפה) ועוד. בדיקת בילירובין בדם נערכת בדרך כלל על ידי נטילת דגימת דם מהגוף, אולם כיום קיימת בחלק מהמרכזים הרפואיים גם טכנולוגיה לא פולשנית לבדיקת בילירובין באמצעות מכשיר המונח על העור ומכונה "מד בילירובין".

בדיקת דם בילירובין היא לעיתים קרובות חלק מבדיקת תפקודי כבד. בדיקת תפקודי כבד מצריכה צום של כשמונה שעות, בהתאם להנחיות הרופא. הצום נדרש מכיוון שחלק מהבדיקות הנכללות בתפקודי כבד, כגון אלקליין פוספטאז, בילירובין ו-GGT מושפעות מהתזונה.

בבדיקת תפקודי כבד, נטילת הדם מהאדם אורכת מספר דקות. אחר כך הדם נשלח למעבדה והתוצאות מתקבלות בתוך כשעה וחצי ומעלה, בהתאם לזמינות המעבדה והמרכז הרפואי.

בדיקת בילירובין היא לעיתים קרובות חלק מבדיקת תפקודי כבד. בדיקת תפקודי כבד היא בדיקה לא מסוכנת, אולם בכל בדיקת דם ישנו סיכון קטן. ראשית, יתכן כי יהיה קשה לאדם הנוטל את הדם למצוא את הווריד המתאים אצל הנבדק. לאחר נטילת הדם קיימים סיכויים קלושים להתרחשות אחד מהבאים: דימום יתר מהנקב, התעלפות או תחושת סחרחורת, המטומה (דם שהצטבר מתחת לעור) וזיהום (שמהווה סיכון קל בכל מקרה של פצעים פתוחים).

בדיקת תפקודי כבד נערכת בדרך כלל כחלק מהבדיקות השגרתיות הנערכות אצל רופא משפחה או במקום העבודה בהתאם לגיל האדם. כמו כן, הבדיקה נערכת על מנת לאבחן הפרעות בכבד אם ישנן סימפטומים המרמזים על כך, כגון צהבת, שתן צהוב, בחילות ושילשולים, נפיחות וכאבי בטן, צואה בהירה, חולשה ועוד). הבדיקה מאפשרת לעקוב אחר חולי כבד, לפקח על טיפול בתרופות מסוימות שעלולות לגרום לפגיעה בכבד ועוד.

התוצאות הנורמליות של בדיקת דם בילירובין לפי גיל הן: בגיל 5-0 ימים: 12-0 מ"ג לד"ל, בגיל 5 ימים-12 שנים: 1.3-0 מ"ג לד"ל, מבוגרים: 1.2-0.1 מ"ג לד"ל. מיד לאחר הלידה ערכי הבילירובין גבוהים מהרגיל, בגיל חודש אמורים כל היילודים להגיע לרמת בילירובין המקובלת. תוצאה גבוהה של בדיקת דם בילירובין נקראת היפרבילירובינמיה ומופיעה בעת חסימת דרכי המרה (למשל על ידי גידולים או אבנים), הרס של התאים בכבד, צום למשך זמן רב ומחלות המוליטיות (פירוק מוגבר של כדוריות הדם האדומות) בהן נוצרות אבני בילירובין בכיס המרה. הפרעות תורשתית הגורמות מטבוליזם בילירובין חריג (כגון סינדרום ג'ילברט, רוטור ועוד) עלולות גם הן לגרום לרמות גבוהות. תוצאה נמוכה של בדיקת בילירובין יכולה לנבוע עקב עודף שומנים בדם או עקב טעות מדידה. כאשר רוב הבילירובין בדם הוא ישיר, ככל הנראה קיים נזק בדרכי המרה. כאשר חצי מהבילירובין ישיר וחצי לא ישיר, ככל הנראה קיים נזק בדרכי המרה או בכבד. כאשר רוב הבילירובין לא ישיר יתכנו מחלות כגון המוליזה, מחלת ג'ילברט ועוד.