|
 בריאות ויופי
|
האם אתם בדיכאון?
|
|
|
|
|
המחשבות המדכאות רודפות אתכם? לא מסוגלים לצאת מהמיטה בבוקר? הכל נראה לכם שחור? קב... |
- פורום אורתודונטיה - יישור שיניים
- פורום הנקה, הנקה נכונה
- פורום הריון בסיכון גבוה
- פורום זהות מינית, תפקוד מיני
- פורום יתר לחץ דם, לחץ דם גבוה
- פורום לחץ דם, מחלות כליה ילדים, הרטבת לילה
- פורום מחלות חניכיים
- פורום נוירולוגיה, שבץ מוחי, אירוע מוחי
- פורום ניתוחי לב, השתלות לב, ניתוח מעקפים, התקף לב
- פורום ניתוחי עיניים, ניתוחי עפעפיים
- פורום סרטן הערמונית - תמיכה
- פורום פסיכיאטריה
- פורום קוסמטיקה פרא רפואית
- פורום רפואת משפחה
- פורום תמיכה במשפחות ילדים חולי סרטן
|
|
|
|
|
נמצאו 9,272 תוצאות חיפוש בפורומים עבור חרדה
|
דף 1
מתוך 310
|
|
לחיפוש חרדה במאמרים | למידע רפואי על חרדה
|
|
|
10:27 23.07.09
|
שמי עדינה בת 18 וחצי, אני סובלת מ ocd ברמה חמורה ומהפרעת אישיות גבולית.
לפני כשנה היו לי טקסים וכרגע אין לי, הייתי מטופלת בסימבאלה, ציפרלקס, וריספרדל.
והחרדות נירגעו.
כיום אני מטופלת ב30 מג' ציפרלקס ו 1 מג' ריספרדל.
אין לי טקסים אני חושבת, יש לי אובססיה להיתייעץ עם אנשים כל הזמן, אולי זה הטקס?
אני מאז ומתמיד הייתי ילדה עדינה ורגישה ועברתי סוג של התעללות נפשית בבתי הספר, לא הייתי ילדה מקובלת ודי הייתי "הבדיחה" של הכיתה. יכול להיות שזה קשור?
אני כיום משלבת טיפול קוגנטיבי, ללא טיפול התנהגותי.
אבל טיפול זה יועיל רק ל ocd, הבנתי שמה שיכול לעזור להפרעת אישיות גבולית זה פסיכותרפיה.
מה המלצתך?
והאם כדאי להתחיל את שניהם בו-זמנית, או לסיים אחד ולהתחיל עם השני?
האבחנה של הפסיכיאטר בכמה מילים היא -
הפרעת חרדה ocd חמור עם היעדר תובנה
הפרעת אישיות גבולית
התקפי פניקה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:23 16.05.11
|
רוצה התייעצות וקצת לפרוק את הכל,אתם כבר מכירים אותה ממני כי כתבתי לכם עליה לפני כמה שבועות,אמרתם לי לפנות לייעוץ אבל אני לא יודע איך הדבר יועיל.אז זה הפחד הנוראי מפיצול אישיות.כמו שאמרתי אז,אני ממש ממש מפחד מהמחלה הזו והסימפטומים שלה,ובנוסף ממש מפחד שיש לי אותה,כי יש לי משהו ממש מוזר שלא אמור להיות לאדם רגיל ולכן אני גם מרגיש שונה ומוזר מאוד.
יש לי חרדה מאוד גדולה,פחד אדיר,התחלתי ממש לפחד להיות עם עצמי לבד,לא רוצה להיות יותר לבד,רוצה להיות עם מישהו,לפעמים גם לא בא לי להיות בתוכי מרוב הפחד וההרגשות המוזרות שלי.
והנה תיאור של ההרגשה,עד כמה שאפשר:
שוב פעם אני כמעט בטוח שיש לי פיצול אישיות.תקנו אותי אם אני טועה.אני כל הזמן מרגיש שאני שתי דמויות.כל הזמן.ההרגשה הזו התחילה מכך שאני תמיד עושה עם עצמי שיחות,מדבר עם עצמי,מתייעץ עם עצמי,משוחח,מתווכח עצמי.כאשר אני נתקל בבעיה או בפחד שאני לא מצליח להבין את מקורם אני מנסה ביחד עם עצמי לפתור את הדבר על-ידי כך שאני כביכול מספר לעצמי את זה בלב או בקול,ואז חושב מה לעשות ועונה לעצמי(לפעמים גם עונה לעצמי בגוף שני מתוך הרגל כבר),ולפעמים אני גם רוצה לעשות פעולה כלשהי(ללמוד משהו או להתאמן וכו')אז אני אומר לעצמי עכשיו אני עושה את זה ומתאמן ומרגיש ממש כאילו אני אומר לחבר את זה.לפעמים אני גם אוהב להתווכח לגבי דברים,ואז יש לי בתוך הגוף כביכול שתי דעות.זה רוב הזמן היה ככה,אך לא הייתה לי שום הרגשה רעה.עכשיו פתאום הגיעה לי הרגשה נוראית שבעצם הדעה השנייה ומי שאני מתייעץ איתו(שזה אני) הוא בעצם דמות אחרת,כביכול חבר בתוך הגוף.עכשיו אני כל הזמן מרגיש ממש מוזר,שונה מאחרים,פתאום מוזר לי להיות עם אנשים אחרים(כי אני מרגיש שאני בעצמי שתי דמויות,פתאום אני מרגיש כאילו הכל השתנה,שעל הגוף שלי שולטת עוד דמות חוץ ממני,ממש הרגשה חזקה וברורה).כאשר אני לבד אני מרגיש לפעמים שכל הפעולות שאני עושה באותו רגע אינן שייכות אליי,אלא לדמות השנייה או שהגוף שלי מחולק ביני לדמות השנייה(מעין הרגשה של דה פרסונליזציה,שכאילו זה לא מה שאני עושה לא שייך לי).כאשר אני מסתכל במראה אני מרגיש כאילו זה אני וחבר שלי מבחינת ההרגשה.לפעמים פתאום אני נתקף חרדה מהדברים האלה כי כאשר אני לבד אני מרגיש הרגשה חזקה שיש בתוכי דמות שכביכול "שולטת עליי" ועושה איתי את הפעולות ואז אני ממש מפחד.למשל כאשר אני לבד אני ממש מדבר עם עצמי,שר,ומתנהג בדיוק כאילו יש איתי חבר והכל בגלל ההרגשה הזו,זאת אומרת שאני תמיד מרגיש אותה כאשר אני לבד,ולא משנה כמה אני אכתוב,אני מרגיש שאין טעם לכתוב כי אני פשוט מרגיש שזה חלק ממני,שהגוף שלי מחולק בין שתי דמויות,שיש בתוכי עוד דמות,עוד חבר,עוד מישהו.אך בדרך-כלל כאשר אני עם חברים,משפחה זה עובר.לפעמים קשה לי להגיד אני בגלל זה וכשאני מדבר עם "אנשים אמיתיים" אני מרגיש מוזר כי אני מרגיש שיש לי גם דמות בתוך הגוף.השימוש בגוף שני נובע מההרגשות האלה,זה כבר הרגל..
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:04 16.05.11
|
מריחואנה לטיפול בתסמיני פיברומיאלגיה, עולה מדי פעם. השימוש הינו להורדת מרכיב אחד של התסמונת והוא הכאב. אצל רוב הסובלים מפיברומיאלגיה, מרכיב הכאב הינו החלק אשר קל לדבר עליו ולהתלונן עליו אך לאמיתו של דבר הסבל הינו מורכב יותר ובעוד מספר מישורים כולל הרבה עייפות, הפרעות שינה, חוסר רענון ותשישות עם הפרעות ריכוז, טשטוש ושכחה, וגם שינויי תחושה כגון זרמים ונימול ורדימות בגפיים, טויטשים בשרירים, וגם הפרעות נפשיות כגון נטיה לעצבנות חרדה ולעיתים דכאון וגם תסמינים הקשורים לתיפקוד ועוד הרבה. לכל אלה אין ההצעה של מריחואנה מהווה מענה.
מרפאת כאב לעיתים יכולה לתת מענה לפניות הקשורות לשימוש במריחואנה במצבים רפואיים שונים וכרוניים כגון אונקולוגיים ואחרי ניתוחים וטראומה קשה ועוד.
|
|
|
ד''ר אעמר סוהיל
מומחה לראומטולוגיה
בה"ח,הדסה הר- הצופים, ירושלים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:18 16.05.11
|
אנסה לתצמת את סיפורי ומצבי
לפני אחת עשרה שנים לפתע ביום בהיר התחלתי להרגיש לא טוב לאחר התרוצציות חוזרות ונישנות אצל רופאים,הוסבר לי שאני סובל מהתקפי חרדה. הופנתי לפסיכיאטר בכיר בעל שם, והוא החל בטיפול בהדרגה בציפרמיל עד שני כדורים ביום. אציין כי גם לאחר שלקחתי תקופה של חודשים את הצפרמיל עדיין לא הרגשתי טוב ,אך לאט לאט ההרגשות החלו להעלם, עד ששחכתי מכך לגמרי. במשך כל השנים המשכתי לקחת את הציפרמיל .[התקופה ההיא נשארה בתודעתי כתקופה טראומטית וקשה לאין ערוך....]
לפני ארבע חודשים, גם כן ללא התרעה מוקדמת החלו להופיע ניצני ההרגשות מהתקופה ההיא..., שהתדרדרו במהירות להתקפי פאניקה קשים. יצרתי קשר עם הרופא שאיתו לא היתי בקשר שנים ארוכות, והוא העלה את הציפרמיל לחמישים מג ואחכ לשישים מג , ללא הטבה ואף החמרה במצב.
כעבור חודשיים כשהמצב לא השתפר[ ואף נוסף לדברי הרופא מימד של דיכאון בעקבות החרדות הקשים] הרופא החליף את הציפרמיל בכדור מירו בהדרגה עד שתי כדורים,ולאחר תקופה נוספת של אי שיפור במצב הוסיף כדור מודל להרגעה 3 פעמים ביום 100 מג. ושוב ללא שיפור במצב . לאחר שהבנתי מהרופא שהוא די מיואש ממצבי,הופנתי עי מכר לפרופסור אחר, והוא הוסיף לפני שבועיים וחצי למירו אפקסור 150 מג. ושוב אין שינוי במצב. המצב כיום של מחשבה בלתי פוסקת על המצב, חרדות, חוסר שקט, ודיכאון ויאוש בעקבות המצב הביש שנקלעתי אליו.
אציין שאני אדם נורמטיבי לחלוטין נשוי ובעל משפחה [ הקשר היחיד שאני מוצא בין שתי התקופות, העכשוית ולפני 11 שנה , זה תקופה של ריקנות מסוימת בחיים בעקבות בעיית חוסר תעסוקה.]
1. האם נראה לך שהטיפול של האפקסור [בשילוב המירו] יעיל במצב הזה? שבועיים וחצי זה כבר מספיק בשביל להתרשם שעלי זה אולי לא עובד?
2. קראתי על הסימבלטה, היא יותר מתאימה?
3. אני ממש מיואש מהמצב ,לאחר שניראה לי שכדורים לא עובדים עלי. האם יש עדיין אפשרויות של טיפול שונות? האם יש אנשים שכדורים לא עוזרים להם?
4. איזה טיפול את היית מתאימה לי?
5. טיפול פסיכולוגי הוא ארוך טווח ,ואני צריך עזרה בטווח הקצר ,לעתים אני לא יודע איך לעבור את הרגע הבא..... [אציין שאני כמעט נמנע מלקחת כדורי הרגעה מפחד להתמכרות, ורק כשאני מרגיש שכלו כל הקיצין אני לוקח קלונקס 0.5 שאכן קצת משחרר]
6.המצבים האלו עוברים בסוף גם ללא תרופות?[ נראה לי שכך היה בסיבוב הקודם ,כי הציפרמיל לא נתן מענה מושלם בחודשים הראשונים]
סליחה על התארכות ההודעה
ותודה מראש על תשובתך המלומדת......
אלי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:16 16.05.11
|
הי אני בן 29
חי את החיים מיתמודד אם סכיזופרניה מ2004 כבר 7 שנים.
הבעיות שהכי בולטות אצלי רציתי לשתף אותכם בכיף:
כמה כוח סבל צריך בשביל זה! :)
עיניים: לחץ תוך עיני, קצת דיכאון לפעמים.
ידיים: רעידות
ראש: מיגרנות, קו מחשבה ישתנה בגיל 22(החיים נמשכים 7 שנים עברו תודה!).
סקס: זרע כמות חצי יוצא מפעם, אבל מה שטוב שפיכה מאוחרת.
חזה: חרדות, מצבי רוח ופחדים.
אני יוצא מבלה במועדונים ואומרים שאני רוקד יפה כך במועדונים לא מבחינים בי סכיזופרן
ופעם ב.. באה בחורה מצטרפת אלי לריקוד דאנס...
1.רציתי לשאול שאלה בבית חולים אחרי איבחון לא סתם מדביקים על בן אדם שם של מחלה?
2. התרופות אף פעם לא עוזרות ב100%?
3.הבעיה שיש לי שבה לעיתים קרובות זה מצבי רוח ליד אנשים פחדים וחרדות קלים התרופות נותנות עבודה ברוך השם שנתן לי תרופה למכה חחחחחח, אבל לא ב100%
יש שיטה לעצור מצב רוח קיצוני רע לפעמים הישראלי המצוי אוהב בעבודה לנסות אותך במילותיו או לצחוק עליך או איתך וקשה להשלתלט על מצבים רוח או חרדה או פחד כך שזה יוצר סלט בתוכי מה כדי לעשות אני לוקח כדורים והם עוזרים לא ב100%?
כל בן אדם נורמאלי תחת לחץ חברתי או שאלות בפני קהל יהיה במתח אבל אני כסכיזופרן קצת יותר קיצוני בריגשותי...
"עם ישראל קשה" יש המון לחץ במדינה...
:-)
תודה רבה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:21 16.05.11
|
לאיילי שלום,
אבדן של תינוק בגיל שבועיים הוא אבדן קשה ומשמעותי. יתכן שחלק מהחרדה שאת חווה קשור בכך שלא הייתה לך הזדמנות מלאה לעבד את האבדן ולהתאבל. למרות החשיבה החיובית את מודאגת וסובלת ומספר שיחות עם פסיכולוג יכולות לסייע ולהפוך את ההריון לחוויה הרבה יותר נעימה. אם את מתקשה לדבר עם איש מקצוע אולי אפשר להתחיל בשיחה עם חברה קרובה או בן/בת משפחה. להשאיר את הכל לעצמך מגביר את תחושת הבדידות ומקשה עלייך עוד יותר.
בהצלחה.
|
|
|
ד''ר גיל הלפרין
פסיכולוג קליני מומחה
המרי 40 גבעתיים 054-5441900
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:54 16.05.11
|
שלום איילה
תודה רבה על המענה המהיר!
יכול להיות שמה שאני מרגיש זה חרדה..
האם ל - NLP יש יכולת לעזור בזה באופן יותר יעיל משיטות אחרות בפסיכולוגיה המטפלות בחרדה?
תודה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:11 16.05.11
|
היי מירי,
כל התגובות שכאן נכונות, האם יישמת משהו מההמלצות? נקלעת למצב שדבר גורר דבר,ככה הבור שחפרת לעצמיך מעמיק והפחדים שלך מתעצמים. את חייבת להפסיק את זה, לעזאזל אתם. שיגידו מה שהם רוצים, תקחישי,בכל תוקף.אני מקווה שאין להם שום הוכחות למעשיכם... יתחילו לספר עלייך שמועות,תגידי שהתגודדו נגדיך כי הם כולם חברים ומישהו מהם נדלק עלייך וסירבת לו לכן הפיצו עלייך שמעות...בקיצור משהו כזה, תהיי אמיצה, אסור לך להראות להם שאת פוחדת, כי זה הכוח שלהם נגדיך. ברגע שיקלטו שאין להם את הכוח הזה הם לא יוכלו להכריח אותך לעשות דברים. אם את רואה או חרדה לפגיעה גופנית כלשהי אז מיד פני למשטרה, גם אתיכולה כמו שרות ציינה לאיים עליהם עם משטרה. גם אני בצעירותי נקלעתי לצרות, אומנם לא קשורות למין, אבל ההורים היו מעורבים וגם המשטרה, מכות בין כנופיות ופחד לצאת החוצה, הכל לאט לאט נפתר ועובר, רק צריך לעצור בזמן...תמהרי להפסיק את זה עד שלא נהיה גרוע יותר.
תודיעי לנו מה קורה איתך, אנחנו דואגים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
02:14 17.05.11
|
|
אין בעיה שתפרוק כאן את הכל, מתי שתרצה... עם זאת, לגבי ההתייעצות נראה לי שמיצינו, חביבי. קרא בתשובותינו הקודמות ובהצלחה בטיפול!
|
|
|
ד''ר חיים היילפרין
פסיכולוג קליני, מנהל השירות הפסיכולוגי בבאר יעקב.
ליצירת קשר: 052-2533683 או 08-9281224
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
02:40 17.05.11
|
קוראים לי פדרו. ואני לפני חצי שנה התשחררתי מהצבא על פרופיל נפשי.
הסיבה שפניתי לכאן היא שאני מאוד מבולבל מאז.
קרו לי מספר דברים מאז שאני לא יודע איך להסביר אותם.
היתה לי התעלפות מוזרה, אני מבקר אצל רופא המשפחה שלי כלכך הרבה. אני אוהב פתאום להסתגר בבית, וזה קורה בזמן האחרון לעיתים מאוד קרובות.
אפשר לומר, שמאז ומתמיד אני מבולבל. עוד לפני הצבא אני חושב שסבלתי מהתקפי חרדה. או איך שמגדירים את זה. ויש לי מן פחדים מסוימים מדברים מסוימים.
יש לי גם מחשבות דיכאוניות.
אני מרגיש שאני פשוט לפעמים הולך לאיבוד.
יש מקרים מסוימים שאני אפילו בוכה עם עצמי. אני חושב על כל מיני דברים ומתחילים לבכות. כשהייתי יותר קטן הייתי מעשן סיגריות, עד שאימי גלתה זאת ואסרה עלי שאני חייב להפסיק. הפסקתי בין רגע לכמעט 4 שנים עד לפני זמן מה. אני ביום יום בבית לא מעשן, אבל כשאני יוצא בסופ"ש עם חברים אני יכול לסיים קופסא.
לעיתים ביום יום אני מרגיש לחצים בחזה וכאבי ראש. ויש לילות שאני לא מצליח לישון. אני לא יודע מה יש לי.
אני חייב עזרה. אני לא יודע לאן לפנות.
בקשה , עיזרי לי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:30 17.05.11
|
יש לברר את המצב הגופני והנפשיף גורמי דחק סיבבתיים, מרכיב פסיכולוגי, תזונה לא מאוזנת, שימוש בסמים, אלכוהול, קפה - יכולים להוביל להחמרה ואף עמידות.
יש דרכים שונים לטפל בחרדה עמידה.
שילוב מירו + אפקסור - יעילים בדיכאון עמיד ולא חרדה, גירוי מאסיבי של נוראדרנלין יכול להחמיר חרדה.
מומלץ על בדיקה מסודרת וקביעת תוכנית טיפול מסודרת.
בהצלחה.
|
|
|
ד''ר יונתן דוידאור
פסיכיאטר מומחה, CBT,חוות דעת משפטית.
כתובת הקליניקה: דרך רמתיים 69 , הוד השרון 052-6552269
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:30 17.05.11
|
ברצוני להבהיר שאין לי לא עבר ולא הווה של שימוש באלכוהול או סמים, קפה אני אכן שותה כמה כוסות ביום.
איזה דרכי טיפול ישנם עוד מול חרדה עמידה שקרתה למרות שלקחתי באופן קבוע ציפרמיל[ שהוא עובד על הסרטונין]? אפקסור לא מיועד לחרדות? השימוש המתווה שכתוב עליו שהוא מיועד לחרדה...
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:48 17.05.11
|
מזה כשמונה שנים (כיום אני בת 28) אני סובלת מרעד בלתי רצוני בראש אשר הולך ומחמיר עם הזמן. יש לציין כי הרעד החל להופיע במצבים מעוררי חרדה, אולם כעת הרעד מופיע לעתים קרובות יותר ויותר, ואני חושבת שזה בגלל שאני חוששת שהרעד יופיע ויביך אותי ליד אנשים אחרים וככול שאני חושבת על כך יותר, ומודעת יותר לרעד, אני חרדה יותר ורועדת יותר.
כך נוצר מעגל מאוד בעייתי שמחריף את הרעד. זה הגיע למצב שאני חוששת מאינטרקציות עם בני אדם ונלחצת מכל יציאה מהבית. אני מרגישה צורך מתמיד לתמוך בראש עם היד, או להשעין את הראש על משהו, או למתוח את הצוואר וכו'. הבעיה הזו פוגעת לי באופן חמור באיכות החיים. יש לציין כי כשאני שותה מעט אלכוהול (אפילו כוס יין) הרעד נפסק.
האם זוהי תופעה נוירולוגית מוכרת? כיצד ניתן לטפל בכך?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:36 17.05.11
|
לפני 9 שנים, בעקבות ירידה קלה במשקל, התגלתה בבדיקות דם פעילות יתר של בלוטת התריס. למרות שלא היו כל סימפטומים אחרים, הרופא התעקש לאבחן את התופעה כ"מחלת גרייב" והמליץ לחסל את בלוטת התריס עם יוד רדיואקטיבי. לאחר שלא קיבלתי את המלצתו, נעשה טיפול בכדורים עם מינון יורד בהדרגה במשך כשנה, רמות THS T3 וT4 התייצבו והטיפול הופסק. כמה שנים לאחר מכן, בבדיקות דם שוב התגלו רמות חורגות, גם הפעם ללא כל סימפטומים נוספים (אפילו לא ירידה במשקל) ושוב המצב התייצב לאחר טיפול תרופתי - למרות שהרופא היה להוט להזריק יוד רדיואקטיבי ולחסל את הבלוטה לתמיד.
בבדיקות דם שעשיתי כעת - שוב רמת THS קטנה מ 0.015 - ו T4 ו T3 גבוהות מעט מתחום ערכי הייחוס.
יש לציין שאין שום סימפטומים אחרים היכולים להעיד על בעיה כלשהי - לא קצב מוגבר של פעימות לב, לא רעד, או חרדה, לא קצב חילוף חומרים, לא הזעה, לא נפיחות צוואר, לא בלט בעין - כלום!
אודה לכם עבור הסבר, עיצה או המלצה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:17 17.12.06
|
לבן ה-23
ראשית איחולי לגבי תחילת יחסי המין! כאשר יש מתח מיני שאינו בא לידי ביוטי ומיצוי, יש אפשרות של כאב ביצים, כל זאת כתוצאה מגירוי שאינו מגיע לפורקן....זה לא סתם סיפור של בנים. זה עלול לקרות.
התופעה אותה אתה מתאר בפנייתך, נקראת שפיכה מעוכבת. קושי תפקודי זה קיים ב2%-7% מאוכלוסיית הגברים. הקושי בא לידי ביטוי ממצב קל של קושי לשפוך תוך כדי מגע מיני מלא, ועד המצב היותר קשה של קושי עד אי יכולת לשפוך אפילו לא באוננות.
הקושי עלול לנבוע משני מקורות: מקור פיזי ו/או מקור פסיכולוגי. כמו כן הקושי יכול להיות ראשוני, מצב בו הגבר מתקשה בשפיכה מאז תחילת היותו פעיל מינית או שניוני,מצב בו תפקוד הגבר היה תקין במשך שנים, ומסיבה כלשהי הוא לוקה בשפיכה מעוכבת.
ישנם גורמים רבים אשר הגורמים לליקוי בשפיכה. אפרוש בפניך את העיקרים:
סיבות גופניות כמו:
1)סוכרת ,טרשת נפוצה ומחלות אחרות עלולות לפגוע ברפלקס השפיכה. חשוב לציין שלפעמים הליקוי בשפיכה מהווה את הסנונית המבשרת את המחלה.
2)שימוש בתרופות, בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה-SSRI עלולות לפגוע בשפיכה ולעכבה. חשוב לציין שאצל נשים התגובה לתרופות תהייה עיכוב עד אי יכולת להגיע לאורגזמה.
3)שימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות עלול אף הוא להשפיע באופן כזה שיעכב את השפיכה, בדומה לתרופות הנוגדות דיכאון.
מבחינה פסיכולוגית:
1)הרגלים ודפוסים של תחילת יחסי המין. הגבר מתרגל לאונן בדרך מסוימת, לדוגמה בחיכוך במזרון, תקשה על השפיכה בדרך אחרת. לחילופין, אוננות תוך כדי מגע מאוד חזק ומאסיבי על איבר המין, תקשה על השפיכה במגע אחר "עדין" יותר, כמו מין אוראלי ו/ואו יחסי מין מלאים. לא רוצה להפחיד אף אחד....אבל זה קורה.
2)פחד, אמביוולנטיות ורגשות אשם משפיכה תוך כדי יחסי מין. רגשות עמוקים אלו, שהם תולדה של ילדותנו והקונפליקטים שנדחקו לתת-מודע ולא באו לידי פתרון, עלולים לבוא לידי ביטוי בחיינו הבוגרים, באי יכולת לשפוך באופן רצוני.
3)חרדת נטישה קשה מאוד. הילד שחשש שאימו תנטוש אותו אם יעשה דברים הגורמים לו הנאה שמרגיזים אותה ושלא לרוחה. אותה אישה, תופסת כרגע באופן לא מודע, את מקום האם. הגבר החושש שתנטוש אותו ולכן לא מרשה לעצמו ליהנות עד הסוף....תרתי משמע.
4) קושי "to let go" בחיים בכלל ובמין בפרט. חרדה תפקודית הבאה לידי ביטוי בקושי לשפוך
5)קושי בביטוי כעם-חוסר היכולת והקונפליקט בביטוי כעס בא לידי ביטוי ב-holding back תרתי משמע.
6)שפיכה מעוכבת כביטוי לאמביוולנטיות לגבי הקשר הזוגי.
7)שפיכה מעוכבת כביטוי למאבקי הכוחות והשליטה בתוך המערכת הזוגית.
8)שפיכה מעוכבת כביטוי לאירוע מכאיב כגון גילוי בגידה של בת הזוג.
9)שפיכה מעוכבת כביטוי לקונפליקט פנימי ביחס להריון ולידה.
אין בפנייתך פרטים לגבי יכולתך לשפוך באוננות לבד. כמו כן על תהייה בלחץ מזה, קיים יחסי מין מספר פעמים וזה יגיע!!!
עידן מיליצ'ר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:45 01.01.07
|
אני יוצא מנקודת הנחה שאתה בחור צעיר הנמצא בגיל ההתבגרות. גילך מאופיין בהתפתחות איבר המין ובגילוי המין....אוננות. אני מאמין שאיבר המין שלך ימשיך ויצמח עם השנים. יש כאלו שצומחים ו/או האיבר שלהם צומח בגילאים מתקדמים יותר של גיל ההתבגרות. בנוסף, אם אתה מאונן כ"כ הרבה....יש מצב שלא תשפוך. מה גורם לך לאונן כל 10 דקות? לחץ? מתח? חרדה? נסיון לראות אם תשפוך?
נסה לא לאונן יומ'יומיים ואז נסה....אני מאמין שתשפוך!
ובאשר לגודל אל דאגה: "זה הקטן עוד גדול יהייה" !!!!
עידן מיליצ'ר
|
|
|
עידן מיליצ'ר
סקסולוג פסיכותרפיסט ומטפל זוגי
רח' יערי 15 תל-אביב 03-6999948
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:51 18.01.07
|
התופעה אותה אתה מתאר בפנייתך, נקראת שפיכה מעוכבת. קושי תפקודי זה קיים ב2%-7% מאוכלוסיית הגברים. הקושי בא לידי ביטוי ממצב קל של קושי לשפוך תוך כדי מגע מיני מלא, ועד המצב היותר קשה של קושי עד אי יכולת לשפוך אפילו לא באוננות.
הקושי עלול לנבוע משני מקורות: מקור פיזי ו/או מקור פסיכולוגי. כמו כן הקושי יכול להיות ראשוני, מצב בו הגבר מתקשה בשפיכה מאז תחילת היותו פעיל מינית או שניוני,מצב בו תפקוד הגבר היה תקין במשך שנים, ומסיבה כלשהי הוא לוקה בשפיכה מעוכבת.
כפי שחונכתי, אין לי ויכוח עם אותו רופא שבדק אותך.בדיקה בביוטיזיומטר (מכשיר לבדיקת מוליכות עצבית באיבר המין) ייתכן והצביעה על כך שיש רגישות נמוכה בראש הפין התורמת וגורמת לעיכוב בשפיכה אשר אתה מתאר. יחד עם הבדיקה, וללא סתירה, ישנם גורמים רבים אשר גורמים לליקוי בשפיכה. אפרוש בפניך את העיקרים:
סיבות גופניות כמו:
1)סוכרת ,טרשת נפוצה ומחלות אחרות עלולות לפגוע ברפלקס השפיכה. חשוב לציין שלפעמים הליקוי בשפיכה מהווה את הסנונית המבשרת את המחלה.
2)שימוש בתרופות, בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה-SSRI עלולות לפגוע בשפיכה ולעכבה. חשוב לציין שאצל נשים התגובה לתרופות תהייה עיכוב עד אי יכולת להגיע לאורגזמה.
3)שימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות עלול אף הוא להשפיע באופן כזה שיעכב את השפיכה, בדומה לתרופות הנוגדות דיכאון.
מבחינה פסיכולוגית:
1)הרגלים ודפוסים של תחילת יחסי המין. הגבר מתרגל לאונן בדרך מסוימת, לדוגמה בחיכוך במזרון, תקשה על השפיכה בדרך אחרת. לחילופין, אוננות תוך כדי מגע מאוד חזק ומאסיבי על איבר המין, תקשה על השפיכה במגע אחר "עדין" יותר, כמו מין אוראלי ו/ואו יחסי מין מלאים. לא רוצה להפחיד אף אחד....אבל זה קורה.
2)פחד, אמביוולנטיות ורגשות אשם משפיכה תוך כדי יחסי מין. רגשות עמוקים אלו, שהם תולדה של ילדותנו והקונפליקטים שנדחקו לתת-מודע ולא באו לידי פתרון, עלולים לבוא לידי ביטוי בחיינו הבוגרים, באי יכולת לשפוך באופן רצוני.
3)חרדת נטישה קשה מאוד. הילד שחשש שאימו תנטוש אותו אם יעשה דברים הגורמים לו הנאה שמרגיזים אותה ושלא לרוחה. אותה אישה, תופסת כרגע באופן לא מודע, את מקום האם. הגבר החושש שתנטוש אותו ולכן לא מרשה לעצמו ליהנות עד הסוף....תרתי משמע.
4) קושי "to let go" בחיים בכלל ובמין בפרט. חרדה תפקודית הבאה לידי ביטוי בקושי לשפוך
5)קושי בביטוי כעם-חוסר היכולת והקונפליקט בביטוי כעס בא לידי ביטוי ב-holding back תרתי משמע.
6)שפיכה מעוכבת כביטוי לאמביוולנטיות לגבי הקשר הזוגי.
7)שפיכה מעוכבת כביטוי למאבקי הכוחות והשליטה בתוך המערכת הזוגית.
8)שפיכה מעוכבת כביטוי לאירוע מכאיב כגון גילוי בגידה של בת הזוג.
9)שפיכה מעוכבת כביטוי לקונפליקט פנימי ביחס להריון ולידה.
אין בפנייתך פרטים לגבי יכולתך לשפוך באוננות לבד, מה קורה כאשר בת זוג מאוננת אותך, מה קורה במין אוראלי. חבל שוויתרת על קשרים משמעותיים בגלל ק
|
|
|
עידן מיליצ'ר
סקסולוג פסיכותרפיסט ומטפל זוגי
רח' יערי 15 תל-אביב 03-6999948
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:27 16.02.07
|
התופעה אותה אתה מתאר בפנייתך, נקראת שפיכה מעוכבת. קושי תפקודי זה קיים ב2%-7% מאוכלוסיית הגברים. הקושי בא לידי ביטוי ממצב קל של קושי לשפוך תוך כדי מגע מיני מלא( , ועד המצב היותר קשה של קושי עד אי יכולת לשפוך אפילו לא באוננות.
הקושי עלול לנבוע משני מקורות: מקור פיזי ו/או מקור פסיכולוגי. כמו כן הקושי יכול להיות ראשוני, מצב בו הגבר מתקשה בשפיכה מאז תחילת היותו פעיל מינית או שניוני,מצב בו תפקוד הגבר היה תקין במשך שנים, ומסיבה כלשהי הוא לוקה בשפיכה מעוכבת.
. אפרוש בפניך את הגורמים העיקרים לעיבוב השפיכה:
סיבות גופניות כמו:
1)סוכרת ,טרשת נפוצה ומחלות אחרות עלולות לפגוע ברפלקס השפיכה. חשוב לציין שלפעמים הליקוי בשפיכה מהווה את הסנונית המבשרת את המחלה.
2)שימוש בתרופות, בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה-SSRI עלולות לפגוע בשפיכה ולעכבה. חשוב לציין שאצל נשים התגובה לתרופות תהייה עיכוב עד אי יכולת להגיע לאורגזמה.
3)שימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות עלול אף הוא להשפיע באופן כזה שיעכב את השפיכה, בדומה לתרופות הנוגדות דיכאון.
מבחינה פסיכולוגית:
1)הרגלים ודפוסים של תחילת יחסי המין. הגבר מתרגל לאונן בדרך מסוימת, לדוגמה בחיכוך במזרון, תקשה על השפיכה בדרך אחרת. לחילופין, אוננות תוך כדי מגע מאוד חזק ומאסיבי על איבר המין, תקשה על השפיכה במגע אחר "עדין" יותר, כמו מין אוראלי ו/ואו יחסי מין מלאים. לא רוצה להפחיד אף אחד....אבל זה קורה. ואולי זה המקרה שלך...?!!
2)פחד, אמביוולנטיות ורגשות אשם משפיכה תוך כדי יחסי מין. רגשות עמוקים אלו, שהם תולדה של ילדותנו והקונפליקטים שנדחקו לתת-מודע ולא באו לידי פתרון, עלולים לבוא לידי ביטוי בחיינו הבוגרים, באי יכולת לשפוך באופן רצוני.
3)חרדת נטישה קשה מאוד. הילד שחשש שאימו תנטוש אותו אם יעשה דברים הגורמים לו הנאה שמרגיזים אותה ושלא לרוחה. אותה אישה, תופסת כרגע באופן לא מודע, את מקום האם. הגבר החושש שתנטוש אותו ולכן לא מרשה לעצמו ליהנות עד הסוף....תרתי משמע.
4) קושי "to let go" בחיים בכלל ובמין בפרט. חרדה תפקודית הבאה לידי ביטוי בקושי לשפוך
5)קושי בביטוי כעם-חוסר היכולת והקונפליקט בביטוי כעס בא לידי ביטוי ב-holding back תרתי משמע.
6)שפיכה מעוכבת כביטוי לאמביוולנטיות לגבי הקשר הזוגי.
7)שפיכה מעוכבת כביטוי למאבקי הכוחות והשליטה בתוך המערכת הזוגית.
8)שפיכה מעוכבת כביטוי לאירוע מכאיב כגון גילוי בגידה של בת הזוג.
9)שפיכה מעוכבת כביטוי לקונפליקט פנימי ביחס להריון ולידה.
ניתן לפנות לייעוץ מקצועי יחד ולהגיע לפתרון הבעיה!!
עידן מיליצ'ר
|
|
|
עידן מיליצ'ר
סקסולוג פסיכותרפיסט ומטפל זוגי
רח' יערי 15 תל-אביב 03-6999948
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:06 31.10.08
|
|
סיגל שלום, במידה ותישלל בעיה רפואית, גמגום יכול לייצג מצבי חרדה. כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים.
|
|
|
מיכל שמש
פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית מומחית
מוריה 88 ,חיפה 052-3393975
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01:47 01.11.08
|
לדפנה שלום
מסיפור שלך מתאים לשתקפב
|
|
|
פרופ' לאון גרינהאוס
מנהל בית חולים פסיכיאטרי
שדרות דוד המלך 1 קומה 3 תל אביב 03-6962733
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:49 01.11.08
|
שלום חן,
חרדה חברתית גורמת בדרך כלל להרבה סבל ואי נוחות, אני מציעה לך לטפל בזה בדרכים מקצועיות.
כן יש קשר עםמציאת בן זוג כי להיות עם בן זוג ,פירושו ודעת ליצור קשר אינטימי. גם חרדה חברתית מתקשרת ליכולת לאינטימיות, ליכולת חשוף את עצמך בפני האחרים.
אני לא מכירה את הבעיה הספציפית שלך, אך בכל זאת יש אנשים שבקשר של אחד על אחד מרגישים נוח יותר והבעיה שלהם מתמקדת בעיקר כשנמצאים במסגרת חברתית כמו כתה, קבוצה וכו'.
כך שיש סיכוי שיפריע לך אך לא בהכרח.
בהצלחה,
שלי
|
|
|
שלי ורדי
פסיכולוגית חינוכית מדריכה
הרואה 193,רמת גן 054-6228070
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:48 01.11.08
|
לנטלי שלום
נראה שאת סובלת מהתקפי חרדה משמעותיים. כאשר צריך לתת תרופות בזמן הריון צריך לשקול היטב את טובת האם לאומת הנזק האפשרי לעובר. זו צריכה להיות המלצה משותפת בין הפסיכיאטר ורופא הנשים. עליך לבדוק איתם. זה נשמע שאת סובלת מאוד. בדרך כלל אפשר למצוא דרך לטפל באישה בזמן הריון
|
|
|
פרופ' לאון גרינהאוס
מנהל בית חולים פסיכיאטרי
שדרות דוד המלך 1 קומה 3 תל אביב 03-6962733
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:58 01.11.08
|
|
פסיכיאטרים לא מטפלים בתסמונת המעי הרגיז,עקרונית זהו תחום גסטרואנטרולוגי.יש לציין כי שלשולים ונפיחות בבטן עשויים להיות ביטוי של חרדה.לשם כך ניתן אכן לטפל בתרופות שמעלות את רמת הסרוטונין במח - למשל רסיטל.ישנן תופעות לואי מיניות לקבוצה זו של תרופות - החל בעיכוב האורגזמה (לכן לעיתים הן ניתנות לבעיה של שפיכה מהירה),פגיעה בזיקפה,היעדר אורגזמה אצל האישה וירידה בדחף המיני.תופעות לואי אחרות הינן עצבנות,אי שקט,הפרעות בשינה כאבי ראש ועוד.בכל מקרה איני ממליץ לך ליטול תרופה זו ללא היועצות בגסטרואנטרולוג או פסיכיאטר.
|
|
|
ד''ר עודד רוזנברג
מתמחה בפסיכיאטריה, חוקר את השפעת הגרייה המגנטית על בעיות נפשיות
08-9284293
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
03:01 02.11.08
|
לפסיכיאטרים שלום,
אני הייתי מטופל כ3 שנים בסרוקסט בעיקר כנגד חרדה חברתית בעקבות משבר שקרה בעת שהייה בחו"ל. יש לציין כי הטיפול נעשה במקביל לטיפול פסיכיאטרי.
הכדור אכן הוריד את המשבר אבל להעלים את החרדה החברתית הוא לא העלים.
אחרי 3 שנים עם הכדור לקראת סיום השנה השלישית ללימודי באוניברסיטה בארץ הפסקתי לקחת אותו - בעיקר מפחד מההשלכות וגם בגלל שלא הרגשתי שאני צריך אותו יותר כי לטפל בבעיה הוא לא הצליח. לאחרונה אני מנסה טיפול בדיקור ותרופות אלטרנטיביות.
במשך כשנה לא הורגש כל הבדל בשל אי נטילת הכדור... להפך הערנות עלתה פלאים... ההזעה הפסיקה וכו'.
לאחר שנה לקראת סוף השנה הרביעית ללימודי כנראה בעקבות לחץ מטורף של כ15 בחינות סיום ברצף ולילות שלמים של חוסר שינה או שינה של שעה אחת התחלתי לסבול מחרדה משינה כלומר פחד ללכת לישון... (שלא אתעורר או שיקרה לי משהו) כמה מטורף שזה ישמע.
ממה שאני זוכר זה התחיל בקריאה של כתבה על חדר מלון שנפרץ בעת שהאנשים ישנו.
במשך שבועיים לא הצלחתי להרדם אלא עם כדורי וואבן ולא להרבה שעות מקסימום 6 שעות...
חזרתי לסרוקסט (כמובן שהפסקתי עם הוואבן) חרדת השינה ירדה אבל גם איתו אינני מצליח להרדם בשעות נורמליות...
אני מצליח להרדם רק ב4 או 5 בבוקר או בשעות הצהריים וזה מונע ממני לנהל אורך חיים תקין.
לאחרונה החרדה קצת התגברה.
מעולם ב7 השנים האחרונות לא היו לי בעיות שינה... גם בשנים שלקחתי את הסרוקסט... להפך הייתי נרדם בקלות תוך 5 דקות.
במהלך התיכון לא הייתי נרדם כל כך בקלות אבל בכל מקרה מעולם לא סבלתי מפחד מעצם ההליכה לישון.
יש לציין שלאחרונה סיימתי את לימודי כך שלחץ הבחינות כבר ירד.
החרדה הזאת ממש משגעת אותי ותכנון לנסוע להתמחות בחו"ל מלווה במחשבה חולנית של איך אני אלך לישון שם כל יום למרות שחייתי שם פעמים מספר לתקופות באופן עצמאי לחלוטין.
האם יש טיפול יעיל לתופעה הזאת? אני ממש מיואש...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:43 02.11.08
|
לדפנה שלום
נראה כי את חרדה בשלב מוקדם זה של ההריון ויתכן שהחרדה בנוגע לדופק העובר קשורה לכך שנדרשה הזרעה. חרדות מסוג זה אופייניות לשלבי ההריון המוקדמים ורצוי, במידת האפשר לא לתת להם יותר מדי מקום. באשר לשאלתך - תשובה מוסמכת תוכלי לקבל בפורום רפואי, אולם נראה שבחירתך להעלות השאלה בפורום חרדה מעיד על כך שגם את חשה שמדובר בחרדה.
בהצלחה
|
|
|
ד''ר גיל הלפרין
פסיכולוג קליני מומחה
המרי 40 גבעתיים 054-5441900
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:56 17.05.11
|
עקב התקפי חרדה התחלתי לפני שלושה ימים ליטול רסיטל 10 מ"ג ליום (חצי כדור). היום בבוקר קמתי עם תחושת עצב מוגברת וחרדה.
שאלותי הן:
1. לקחתי בבוקר 0.25 מ"ג קלונקס (חצי כדור) שעזר לי מאוד. האם אפשר לקחת עוד אחד אחרי צהריים או בערב עוד חצי כדור (0.25 מ"ג)
2. האם יכול להיות שתחושת העצב היא תופעת לוואי של הרסיטל?
אשמל לתשובתך המהירה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
03:23 18.05.11
|
לפני פורים צבעה ביתי את שערה (בבית) לשחור.
(צבע שערה הטבעי חום ולא היתה זו הפעם הראשונה ששיערה עבר צביעה).
שלשום צבעה (שוב בבית) לאדום, אך שכחה שבלא הכנה מתאימה הצבע לא יתפוס על שחור וכך קרה שכל השורשים הינם אדומים (אפילו אדום בולט יותר מכפי שמופיע בדוגמה) ושאר השיער שחור, עם רמז אדמדם בשערות התחתונות.
היא מרגישה מאד גרוע עם זה ורוצה למצוא ספר שיסדר לה עוד היום, מחר את צבע השיער.
אני טוענת שאסור לה לשוב ולצבוע כעת את השיער ובודאי שלא להבהיר את השחור, על מנת לאפשר קליטת צבע והיא מתעקשת למצוא מישהו.
אני חרדה לגורל שערה גם מאחר והיא משתמשת לעיתים תכופות ביותר במחליק.
האם יש הצדקה לחרדה שלי?
האם ניתן למצוא דרך לצבוע את שערה באופן אחיד לאדום, מבלי להזיק לו?
תודה על התייחסותכם
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:04 18.05.11
|
שלום
לפני כארבעה חודשים היה לי מן מועקה או אגרוף בין החזה שלחץ מאוד והתלוותה לזה סחרחורת לא סיבובית במשך 4 שעות כלומר הלכתי כמו שיכורה ימינה ושמאלה
הגעתי למיון ועשו לי אקג שיצא תקין ובדיקות דם (וזה קרה לאחר חודשיים אינטנסיבים של אירובי כדי לרדת במשקל)
אך מאז השתנו חיי כל פעם סיפטומם אחר . לעיתים בבוקר אני כמה עם דופק מהיר 100-110 ללא הזעה , לעיתים יש תחושה של שריפה/בעירה באזור החזה, הגרון הבטן הזרועות והירכיים, לעיתים יש קושי להכניס אויר זה קרה לי חודש שלם כל יום במשך 4 שעות רצוף שממש התאמצתי להכניס אויר, ועכשיו בשבועיים האחרונים תחושה שאני נחנקת ואז מגיעים הקאות ממש כמו שמישהו מקיא אבל לא יוצא כלום וזה נמשך כחצי שעה כל יום
לעיתים יש תחושה של דופק מהיר/רטט אבל שאני מודדת דופק במכשיר זה 70
האם אקג ובדיקות דם מספיקים בשביל לדעת שאין בעיה בלב?
האם לפי דעתך זה בעיה רפואית או חרדה ?
ואם זה לא הלב מה זה עוד יכול להיות ?
בנוסף בכל הארבעה חודשים היציאות שלי השתנו מצבע חום לצהוב
מה זה יכול להיות ?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:13 18.05.11
|
שלום לפני כארבעה חודשים היתה לי לחץ בחזה מלווה בסחרחורת שילשולים לא מימיים ויציאות שהפכו מחום לצהוב כל ארבעת החודשים מאז יש תחושות של קושי בהכנסת אויר ממש מתאמצת לנשום נשימות עמוקות, תחושת חנק בגרון ובחילות ללא הקאות.
בנוסף יש תחושה באיזור החזה של פחדים ופתאום זה מחליף לדכאון למרות שאין לי מחשבות דכאוניות , תחושות של רעידות ואי יציבות. כל שמחת החיים הרבה שהיתה לי נעלמה.
עשו לי בדיקות דם שהכול תקין חוץ מצליאק כלומר גילו שיש לי צליאק
האם אלו תופעות של צליאק למרות שאין לי כאבים כמעט בבטן התחתונה ? רק תחושות באזור הוושט.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:53 18.05.11
|
אני נשואה כ- 6 שנים כאשר בשנה האחרונה נולדה לנו ילדה נפלאה. מאז הלידה הרבה דברים קטנים שמקודם הצלחנו להתמודד איתם יפה או נראו לנו כדברים שאפשר לבלוע אותם הם רק התעצמו וגורמים לנו לחוסר שקט ומריבות . מערכת היחסים שלנו מאוד נפגעה. הבעיות הם בגלל ההתערבות והנוכחות של המשפחה שלו. אני באופן אישי לא מתחברת למנטאליות , תרבות ובאופן כללי להתנהגות של המשפחה שלו. משפחה מאוד קולנית (מדברים בקול רם וצועקים), מחלקים פקודות ,חושבים שהם ינהלו לנו את החיים ומנסים לכפות בכוח את המנהגים שלהם וצורת חיים שלהם.
אני באופן אישי לא אשאיר את הילדה שלי אצלם בבית ללא הנוכחות שלי מכיוון שאני יודעת שהם יכולים לעשות דברים בניגוד לרצוני וגם לא לידע אותי. בנוסף אני לא רוצה שהילדה שלי תהיה נוכחת בסביבה צעקנית במיוחד כאשר ידוע לי הרקע של המשפחה שהסבא בעבר היה צועק על הילדים וגם מרביץ והסבתא לא הייתה עושה שום דבר בנדון. אני גם הייתי נוכחת בארוחות שהסבא היה צועק על האחיינים ואף אחד לא הגיב כאילו שזה בסדר.
יש לי הרבה דוגמאות לתת על ההתנהגות של המשפחה של בעלי אני אסכם בכך שאני לא מתחברת להתנהגות שלהם וכל פעם לפני מפגש איתם יש לי חרדות ובמפגש עצמו אני כל הזמן דרוכה.
שוחחתי על הנושא עם בעלי מספר פעמים הייתי מאוד ישירה ונתתי דוגמאות בנוסף ביקשתי ממנו שישוחח איתם. הסברתי לבעלי שאם הוא יגבה אותי לידם ויענה להם אני ארגיש בטוחה יותר וגם ייתכן וזה יעזור לשני הצדדים להבין טוב יותר אחד את השני ולהתמודד עם הבעיה.
אני יודעת שבעלי דיבר איתם ללא הנוכחות שלי זה עזר קצת לתקופה מסוימת ושוב חזר לעצמו . אני יודעת שלא ניתן לשנות אותם אבל אני כן מצפה מבעלי שיגיב בכל פעם שקורה משהו והוא לא עושה את זה .
אני צריכה כל הזמן לחזור על עצמי ובנתיים זה גורם לכך שאני לא מעוניינת להיפגש עם המשפחה שלו וגם מאוד מפריע לי ביום יום שאני צריכה לחשוב על זה ולהיות חרדה מהיום שהבת שלי תהיה אצל החמה שלי ללא הנוכחות שלי.
אני יודעת שבעלי כן משתדל אבל אין לו את המודעות מכיוון שזו המשפחה והסביבה שהוא גדל בה ולכן הדברים לא כל כך נראים לו בעיתיים כמו שאני רואה אותם.
רעיונות ???
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
...
|
|
|
|
 | מנהל | |  | הודעה מקורית | |  | תגובה | |  | ללא תוכן | |  | הודעה חדשה | |  | הודעה עם תמונה | |  | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|
|
|