|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:26 25.05.12
|
לרונית שלום רב,
צר לי מאוד על מצבך ומצב הילדים.
את מתארת מצב קשה של אלימות במשפחה.
נכון שהוא לא מכה אותך פיזית, אולם הוא אלים בשאר המישורים.
את/ם זקוקה/ים לטיפול דחוף במחלקה למניעת אלימות במשפחה.
אנא פני למחלקה למניעת אלימות במשפחה באזור מגוריך בדחיפות.
את צריכה לקבל סיוע, טיפול, ליווי והדרכה.
בכל עיר יש, צלצלי לעיריה או למשטרה הם יפנו אותך לסניף הקרוב.
בהצלחה!
בברכת חג שבועות שמח!
טלי מנדיוק
|
|
|
טלי מנדיוק
מטפלת אישית זוגית ומשפחתית. מטפלת זוגית קלינית בשיטת האימגו
ברקת 4 ד. 1 נווה סביון, אור יהודה 03-6349085
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:18 24.05.12
|
שלום,
אני בהריון שבוע 21
תוצאות מי שפיר מראות תסמונת xyy
לפי יעוץ גנטי שקבלתי אין שום דבר. מדובר בתינוק בריא לכל דבר מלבד קומה גבוהה ורמת משכל נמוכה משל אחיו ב10-15 נקודות
הרופא הפריך את כל הדעות על התסמונת כגון: אסימטריות,בעיות התנהגות,אלימות
עיוותים ואמר שהכל שטויות ושכך שסברו בעבר הרחוק.
אני חרדה מאוד וזקוקה לחוות דעת נוספת.
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06:46 23.05.12
|
שלום דנה,
אפילו שאין אלימות פיזית יש אלימות בבית ויש תחושת טרור. איך זה משפיע? את רואה בעצמך, בדיוק מה שאת מתארת.ההשפעה על ילד שעד לאלימות בין הוריו היא קשה וחמורה, עלולה לגרום לחרדות, ולכך שהוא עלול להיות אלים בעצמו בהמשך. אין דבר שאת יכולה לעשות כרגע ישירות עם הילד מלבד מה שאת עושה. העבודה שלך לגבי מניעה של העניין היא לא עם הילד אלא עם הבעל. חשוב שתפנו בהקדם לטיפול בעניין. או לטיפול זוגי או לטיפול באחד המרכזים למניעת לאלימות במשפחה, בדר כלל אפשר לקבל מידע על המקומות האלה דרך לשכות הרווחה בעירייה. אל תקטיני בחשיבות מה שעובר עליכם, זה לא קרוב לאלימות זו אלימות.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06:21 23.05.12
|
התינוק שלי בן שנה וחודשיים. בעלי ואני רבים וצועקים המון. אך בעיקר בעלי צועק בצורה מאוד מאוד חזקה ומפחידה וגם תנועות הגוף שלו מאוד אלימות כלפיי והוא יכול גם להרים לעברי משהו כדי לזרוק ואני זזה בפחד כמובן. אין אלימות פיזית ממשית. זה מסתכם בעיקר בצרחות מזעזעות ומה שתיארתי שקרוב לאלימות. בכל אופן, כמובן שהתינוק שלי נחשף לא אחת להתנהגויות אלה - לא רק שמע אלא גם ראה. אני די בטוחה שזה משפיע עליו בהווה וישפיע בעתיד. רציתי לדעת באמת האם זה נכון? מה גודל ההשפעה? האם יכול להיות לו נזק נפשי רציני בעתיד? ואיך לדעתכם הוא מגיב לזה בהווה? האם יש משהו שאני יכולה לעשות אחרי סיטואציה כזו כדי להקטין את ההשפעה חוץ מלחבק אותו? דרך אגב, בלילה אחרי התנהגות כזו שנחשף אליה אתמול ישן ממש גרוע והתעורר בערך עשרים פעמים ובכה - האם יכול להיות שיש קשר?
תודה רבה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:52 22.05.12
|
אילנה הי,
נדמה לי כי לשאלתך קיים חלק משפטי הנוגע למידת הוודאות שבשלה מותר לזעיק משטרה על מנת לבדוק חשד להתעללות בקטין. כדי לברר את החלק המשפטי אני מניח שרצוי לפנות לפורומים רלוונטים.
יחד עם זאת, אני רוצה להתייחס לחלק הנפשי בו את חוששת כי מעבר לקיר מתרחש אירוע אלים נגד נער צעיר ואת נעה בין הרצון לסייע לאותו נער שייתכן הוא קורבן לאלימות לבין רגישות הנושא וההכרה כי במידה ואין אלימות מעבר לקיר, יחווה אותו נער (ואותה משפחה) חדירה מבהילה למרחב המשפחתי. כמו כן, אולי גם קיים חשש למעורבות שלך עם משפחה בה אלימות מהווה דרך התנהגות מקובלת, שלנוכח אירועי התקופה האחרונה, עלולה להיות מופנת גם אלייך.
לצערי, אין לי תשובה ברורה למצב המורכב בו את נמצאת. אך להבנתי, אם לאחר בירור שתעשי עם עצמך,תביני כי קרוב לוודאי שהנער חווה אלימות, המעשה הנכון והאנושי הוא לערב גורמי אכיפת החוק.שי
|
|
|
שי ציון
פסיכולוג קליני מומחה
לתאום פגישה 050-7315325
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:18 22.05.12
|
ע שלום,
כל הכבוד לך שלקחת אחריות על אלימותך ואתה מטפל בה.
בטח כבר למדת בסדנא כי נקודת המוצא בתחום האלימות במשפחה היא שאין לך אחריות על ההתנהגות של מישהו אחר אלא רק על עצמך. אולי מצער אותך לשמוע אבל אין באפשרותך לשנות אותה. השינוי יכול לבוא רק ממנה. השאלה הגדולה היא מה גורם לך להישאר בקשר כזה ולסבול כל כך. להסכים לספוג אלימות.
אתה בטח עושה מאמץ עצום שלא להגיב לאלימות באלימות- כי אם תעשה זאת אתה מחבל בעצמך ולא מיישם את מה שלמדת בסדנא. אינך יכול לחנך מחדש את אישתך. אולי גם כגבר קשה לך להגיש תלונה בגין האלימות כי אתה חושב שלא יאמינו לך- או שאולי זה עלול לפגוע בתחושת הגבריות. לכן אני מניח שאתה חי בצורה לא מוגנת מספיק, קשה לך להגן על עצמך.
יחד עם זאת כדאי שתהיה ער לכך שאולי ההחלטה שלך להפסיק את האלימות יצרה התנהגויות חדשות, כך שכעת אתה מפנה אלימות "סמויה" כלפי אשתך. יכול להיות שאתה מנסה להוכיח שגם היא אלימה ואז להרגיע תחושות של אשמה ואי נחת שנוצרות לעיתים קרובות אצל גברים אלימים. מה שנקרא שניכם באותה הסירה.
בעבודתי בתחום פגשתי לאורך חיי מקרים שבהם גברים הצליחו "לשגע" את בת הזוג מבלי שבהכרח היו אלימים פיזית. אבל כאמור, את זה רק אתה תוכל לדעת.
כך או כך, ישנם גברים אשר במקרים דומים מסבירים שהם נשארים בקשר כיהם לא רוצים להפסיד את הילדים או את הבעלות על רכוש\דירה\תשלום מזונות. אכן זו סוגיה סבוכה אבל עדיין זה מעלה את השאלה האם צריך לסבול כל כך.
היה טוב אם היית יכול להגדיר את המצב שבו את נמצא כאפשרות לבחור בין פתרונות שונים , נכון שבשני המקרים, להישאר או לעזוב, אתה משלם מחירים, אבל עדיין הבחירה היא בידיים שלך.
גם בקרב זוגות שאין בהם אלימות יש פנטזיה של כל אחד מבני הזוג שהשני יהיה משהו אחר, שיפצה אותם ויעניק להם יחס שעליו הם חולמים אבל עם הזמן הם לומדים שפנטזיה זו אינה מתגשמת.
אולי תוכל גם אתה לקבל את זה שאשתך איננה האישה שרצית שהיא תהיה. ולקבל החלטה.
מקווה שתצליח,
אכן מדובר בסוגיה סבוכה וכל החלטה שתקבל היא החלטה קשה
מני
|
|
|
מני מלכה
מני מלכה M.S.W מטפל באלימות בין בני זוג ובילדים חשופים לאלימות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:25 22.05.12
|
היום בבוקר קמתי עם דלקת חזקה בשתן, לא יכולתי לזוז, לא היו תורים לרופא, אז בעלי ואני נסענו עם הילד למרפאה
הם חיכו לי באוטו וחיכיתי בתור, כשכולם הלכו באתי להכנס לרופא ואז הגיעה אישה שאמרה שהיא צריכה להכנס אז אמרתי לה- נחכה שהרופא יצא ויחליט מי נכנס, היא הצחילה לקלל אותי ולהגיד אני עכשיו לא אכפת לי ממך ועוד כל מיני דברים (אני מספרת ממש בקצרה ולא נכנסת לפרטים ולמילים המגעילות שלה) אמרתי לה- תקשיבי אני לא ירד לרמה כזאת, היא התחרפנה פשוט השתגעה- "את יודעת בכלל עם מי את מדברת?"... ופשוט- הורידה לי כאפה והעיפה אותי על הקיר!!!!!!!
התחלתי לבכות כולי פחדתי קראתי לבעלי הוא היה עם הילד ועשיתי טעות כי הבן שלי התחיל לצרוח לי ופחד שיעשו לי משהו, עשיתי טעות שהוא נכנס פנימה עם בעלי ואני מתחרטת שבכלל נתתי לה להפחיד לי את הילד, בקיצור היא התחילה להגיד ליד כולם שהיא לא נגעה בי וכמובן שיאמינו לה כי היא מבוגרת כל הפקידות שמכירות אותי ואת המשפחה שנים ויודעות שבחיים לא רבתי קיללתי או דברים כאלו מעולם, הן באו והרגיעו אותי, אז השחקנית ההיא מספרת להן שוב ולכל מי שלידה שאני ממציאה דברים, אחרי כמה דקות הפקידות אמרו לה שיש מצלמות והם יבדקו מה קרה כי רציתי להגיש תלונה, בסופו שלדבר היא נלחצה, ובאה לבקש ממני סליחה ובאה לדבר עם בעלי, הבן שלי לא הפסיק לצרוח גם שכבר היינו בחוץ והכל נגמר אני ממש מפחדת שתהיה לו איזו טראומה... אני פשוט בהלם מכל מה שהיה עוד אחרי שיצאנו היא אמרה לכולם שהיא מפחדת לצאת שלא נרביץ לה.... והיא האלימה שהרימה ידיים על בחורה רבע ממנה אם לא פחות...
בכל מקרה החלטתי לא להגיש תלונה כי אמרו לי שהיא חולת לב ועברה צינתורים ולמרות שהיא הרביצה לי והייתי בהלם ממה שקרה היא ביקשה והתחננה שהכל יגמר יפה,
ואני כנראה טובת לב מדי כמו תמיד ובגלל זה אנשים מרשים לעצמם להתנהג אליי ככה...
בכל מקרה מה שממש הדאיג אותי זה הבן שלי שמרגע שהגענו הביתה עוד יותר נדבק אליי והתחיל לצרוח צרחות איומות, אני ממש כועסת על עצמי מאוד מאוד, שהוא היה במצב הזה וראה אותי בוכה וראה שאישה רדפה אחריי והוא פחד שיקרה לי משהו ובכה, אומנם בעלי לקח אותו החוצה אחרי שתי דקות, אבל הוא ממש נלחץ מזה, אני בהלם מכל היום הזה,ואני בלחץ הכי הכי משחס וחלילה יקרה לו איזשהו נזק או טראומה מהמצב הזה... זו פעם ראשונה בחיים שהוא נחשף לצעקות ואלימות מילולית והמולה ככה מאנשים אחרים להורים שלו, בבית שלנו הכל תמיד רגוע ונעים ואין אף פעם אלימות מ שום סוג.
מה אני יכולה לעשות?..
פשוט יום נוראי ומקווה שהוא ישתפר... ממש בא לי לבכות מכל זה...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:45 19.05.12
|
שלום.
אני מקווה לקבל עזרה מהרופאים פה שיכלו לעזור לי להיות יותר מאוזן.
אני בן 19 ואני כרגע מאושפז בביתל חולים לחולי נפש אשפוז יום.
ואני חוזר כול יום ב4 ואני מאוד נהנה שם ואני מרגיש שאני נפתח יותר לאנשים ויותר מצליח לשלוט בהתקפי זעם שלי שאפילו בסף נהים התקפים פסכוטים שחוותי כמה פעמים. שהבילו אותי לבתי חולים אבל בלי אשיפוז בבית חולים לחולי נפש.
עכשיו אני מוגדר כחולה מסכרופניה הרפעת קשב וריכוז ותסמונת אספגר.
אני חושב שאני ציופית כבר המון זמן ני לא מרגיש רגשי אשמה לא צפון אין לי רגשות בכלל לסביביה שלי לא מתחשב בהם לא מענין אותי שהם בקשים ולפני כמה זמן התחילו לי גם מחשבות אלימות מאוד אלימות על תיקפת ילדים קטנים לא בצורה מנית אלה פשוט להרוג אותם לתקוף זקנים כול מי שאני רואה ברחוב רץ לי סרט בראש איך אני מענה אותו וזה גורם לי לרגוש אני פשוט כבר משתגע. אני ל רוצה לספר את זה לפסיכיטר במעון יום נעור כי אני מפחד שהוא יאשפז אותי במחלקה סגורה . מה שהרופאה שלי הפסכיטר רצתה כברי שהיתי בן 15 בגלל שהיתי זורק סכנים על אחי מריץ למשפחנ שובר את כול הבית שורף לשכנים את התמנות ארנות מנסה להצית תבנין קיוצר הרבה בעיות.
נב. סליחה על השגאיות כתיב אני דיסלקט
מבחניה שכלית ולימוודית אין לי בעיה סימתי כיתה יב עם בגרות חלקית כי לא רציתי ללמוד ונהעדרתי הרבה מבית הספר. אני נולדתי עם זיכרון צלומי שגילו לי שהיתי ילד אתם בטח יודעים מזה זיכיכרון צילומי והוא מתחיל להחחלש לי ואני מתחיל פ-חות לזכור דברים ואני מפחד שהוא יעלם זה יכול לקרות?
יש לי ביעיה שאי אוהב לשרוף דברים זה עושה לי ריכוש אפילו ריגוש מיני זה פשוט הלהבות והאש עושות לי את זה אף פעם לא היה לי קשר עם בנות אני תמיד התבישתי לא יכלתה להתקרב אלהם פחדתי שהם יפגעו בי בגלל הפרעה ויצחקו עלי ובגלל שאני נגיד קצת שמן אולי הרבה וזה יגעל אותם איך אני יכול להתקרב לבנות? ולס]ר לנהם על הבעיה?יש לי עוד בעיה אני שונא בני אדם אני אוהב לראות אותם סובלים אני אוהב להתעלל בהם נפשית להרוס אותם מבפנים וזה אומר גם תמשפחה שלי ואני שונא תעצמי על זה ואני לא יכול לשלוט בזה אני פוט לא "אוהב" בני אדם ואני חושב שאני איזה פריק משוגע אני מעדיף בעלי חיים סליחה על התגובה הארוכה מחכה לתגבוה שלכם
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:41 19.05.12
|
שלום.
אני מקווה לקבל עזרה מהרופאים פה שיכלו לעזור לי להיות יותר מאוזן.
אני בן 19 ואני כרגע מאושפז בביתל חולים לחולי נפש אשפוז יום.
ואני חוזר כול יום ב4 ואני מאוד נהנה שם ואני מרגיש שאני נפתח יותר לאנשים ויותר מצליח לשלוט בהתקפי זעם שלי שאפילו בסף נהים התקפים פסכוטים שחוותי כמה פעמים. שהבילו אותי לבתי חולים אבל בלי אשיפוז בבית חולים לחולי נפש.
עכשיו אני מוגדר כחולה מסכרופניה הרפעת קשב וריכוז ותסמונת אספגר.
אני חושב שאני ציופית כבר המון זמן ני לא מרגיש רגשי אשמה לא צפון אין לי רגשות בכלל לסביביה שלי לא מתחשב בהם לא מענין אותי שהם בקשים ולפני כמה זמן התחילו לי גם מחשבות אלימות מאוד אלימות על תיקפת ילדים קטנים לא בצורה מנית אלה פשוט להרוג אותם לתקוף זקנים כול מי שאני רואה ברחוב רץ לי סרט בראש איך אני מענה אותו וזה גורם לי לרגוש אני פשוט כבר משתגע. אני ל רוצה לספר את זה לפסיכיטר במעון יום נעור כי אני מפחד שהוא יאשפז אותי במחלקה סגורה . מה שהרופאה שלי הפסכיטר רצתה כברי שהיתי בן 15 בגלל שהיתי זורק סכנים על אחי מריץ למשפחנ שובר את כול הבית שורף לשכנים את התמנות ארנות מנסה להצית תבנין קיוצר הרבה בעיות.
נב. סליחה על השגאיות כתיב אני דיסלקט
מבחניה שכלית ולימוודית אין לי בעיה סימתי כיתה יב עם בגרות חלקית כי לא רציתי ללמוד ונהעדרתי הרבה מבית הספר. אני נולדתי עם זיכרון צלומי שגילו לי שהיתי ילד אתם בטח יודעים מזה זיכיכרון צילומי והוא מתחיל להחחלש לי ואני מתחיל פ-חות לזכור דברים ואני מפחד שהוא יעלם זה יכול לקרות?
יש לי ביעיה שאי אוהב לשרוף דברים זה עושה לי ריכוש אפילו ריגוש מיני זה פשוט הלהבות והאש עושות לי את זה אף פעם לא היה לי קשר עם בנות אני תמיד התבישתי לא יכלתה להתקרב אלהם פחדתי שהם יפגעו בי בגלל הפרעה ויצחקו עלי ובגלל שאני נגיד קצת שמן אולי הרבה וזה יגעל אותם איך אני יכול להתקרב לבנות? ולס]ר לנהם על הבעיה?יש לי עוד בעיה אני שונא בני אדם אני אוהב לראות אותם סובלים אני אוהב להתעלל בהם נפשית להרוס אותם מבפנים וזה אומר גם תמשפחה שלי ואני שונא תעצמי על זה ואני לא יכול לשלוט בזה אני פוט לא "אוהב" בני אדם ואני חושב שאני איזה פריק משוגע אני מעדיף בעלי חיים סליחה על התגובה הארוכה מחכה לתגבוה שלכם
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:32 14.05.12
|
שלום רב,
מה שאני עומד לכתוב כרגע זה ללא ספק זעקה לעזרה.
אני מודע לכך שהפורום נועד למטרת ייעוץ ראשוני ואינו מתיימר לפתור בעיות, אך אנו זקוקים להכוונה/ הפנייה/ עזרה כלשהי. אני מקווה שאיני חצוף, אך אני אובד עיצות.
אני (גיל 26) חי עם אימי ואחי הקטן (16). ההתנהגות של אחי המתבגר אינה תקינה והמצב על סף קטסטרופה, אני מקווה שזה לא יגיע לשם.
אימי ניסתה לפנות לרווחה וליועצים, אך הם לא הועילו בפתרון. ברווחה טענו כי אין מדובר במקרה של אלימות, ולכן אינם יכולים לעשות צעד דרסטי, אך ברגע שאני ואימי חיים בחשש, מאחר ולאחר שהערנו לאחי על משהו מסויים והתפתח וויכוח, נאלצנו לשמוע אותו מכה בדלת האמבטיה מספר פעמים, עד שסדק אותה עמוקות. לא, הוא לא היכה אותנו, אך זו אלימות לכל דבר.
הוא מדבר בחוצפה, מרים קול ונוטה להתקפי זעם נוראיים ומאיימים. לפרקים הוא נחמד, ובפעמים אחרות אנו מרגישים שאנו בתוך סיוט. אתמול, לאחר וויכוח קשה, הוא יצא מהבית, וטרק את דלת חדר המדרגות מספר פעמים בהתקף זעם, ואני בטוח שלא היה חסר הרבה עד שהשכנים היו מזעיקים משטרה.
הוא מורד בחוקי הבית בנחישות, ובכל יום הסמכות מתרופפת יותר. אני חושש מהעתיד לבוא.
הוא מרים קול על אימי בצורה מבישה. הוא שבר בעבר את חלון חדרו ברגע של כעס.
אין לנו כסף לפסיכולוגים, אני מממן את השכירות. וגם אם כן, אני לא בטוח שזה הפתרון היחידי שיש לתת, אולי מקומו כרגע בפנימיה? הוא כבר לא לומד, רק מבלה, פה ושם עובד, אך עוזב מהר מאוד. כשהוא בבית, אפשר לדבר איתו, אך כשמנסים לחנך או מעירים לו המצב מדרדר. אני ישן מדי לילה בחשש שצעקותיו הרמות יעירו אותי כפי שקרא לא פעם בוויכוחים עם אימי.
סליחה כנה, אני לא נהנה להכביד בכתיבה ארוכה ולבקש עזרה ומוצא לתסכול בלתי נתפס, אך לא הייתי עושה זאת אם הייתי יודע כיצד לפעול ומי יכול לעזור לנו. גם כשמהרווחה עזרו בייעוץ בחינם, הוא לא שיתף פעולה וסרב להגיע למפגשים, וכך זה נכשל.
ניסינו בטוב, ניסינו בקשיחות, שתי הדרכים לא הניבו תוצאות.
אני חושש מהדרדרות נוספת התנהגותו. פשוט סיוט.
תודה מראש על כל תשובה או עזרה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:25 03.05.12
|
אלא הבהרתי שזה לא העניין. זו לא הצבת גבולות ואין קשר בין "להיות טובים מדי" או לא לתת פליקים להצבת גבולות.
זה לא נורא דרך אגב שהוא ישנא אותך. אם את תתנהלי מתוך חשש שהוא ישנא אותך באמת לא תצליחי להציב גבולות. ילדים והורים שונאים לפעמים זה את זה (כן כן) ואחר כך זה עובר ואוהבים שוב. בכל מערכת יחסים, גם של הורים וילדים יש מגוון רחב של תחושות, שליליות וחיוביות, ביניהם, כעס, שנאה, קנאה וכו', וזה לא סוף העולם. העניין הוא לא רק מה מרגישים אלא מה עושים עם מה שמרגישים.
כשתציבי גבולות, הוא לא יהיה מרוצה בהתחלה, ואולי גם בהמשך. זה לא אומר בהכרח שהוא ינשא אותך אבל באותו רגע זה בהחלט יכול להראות ככה. אז מה?
זו טובתו שאת לא תחששי ולא תתנהלי לפני מה שנדמה לך שהוא חושב עלייך. זה חלק מהסמכות ההורית. ההורה לא חושש מהציון שהילד ייתן לו ולא פועל כדי לרצות את הילד אלא כדאי למצות את טובתו כפי שהיא נראית באותו רגע. ואם טובתו היא לא לקבל את מה שהוא רצה, גם אם הוא נורא בוכה וחושב שאמא רעה ופויה, אז זה מה שיהיה.
וכשהוא עושה מה שאסור, אומרים לו בצורה תקיפה וברורה, את המילה "אסור". גם אם הוא קצת מופתע מזה או נבהל. אם יש צורך גם מזיזים אותו פיזית מהמקום, כדי למנוע סכנה (חשמל) או אלימות (כשמרביץ לכם או לילד אחר). חשוב להיות קצרים, ברורים, בלי הרבה דיבורים, נאומים או הסברים, ולא להיבהל אם הוא בוכה. יעבור לו. והוא ירגיש טוב יותר אחר כך, שיש לו הורים חזקים, שמסוגלים להיות חזקים מולו ולכן גם לשמור עליו בעולם.
בהצלחה.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:09 29.04.12
|
היי... כבר כמה שנים יש לי פנטזיית אונס, אני נמשכת למין קשוח והסרטונים שבהם אני צופה ברשת כוללים אלימות ופגיעה בנשים.
בחיים האמתיים אני בחורה מאוד גברית, אחת שאומרים שהיא מה"חבר'ה", אין יותר פעילה ממני בהפצת דעת שוויון בין המינים, ובגיל 14 (לפני 5 שנים), הייתי במערכת יחסים במשך שלוש שנים, כשבאחרונה כל הזמן נפרדנו וחזרנו עד שהאקס התחיל להרים עלי ידיים ואפילו שכב איתי כנגד רצוני, מה ששם קץ למערכת היחסים הזאת.
אני מפתיעה את עצמי עם הפטזיות האלה, חשבתי תחילה שאולי זה מגיע מהמקום שבסופו של דבר, אני רודפת אחרי השוויון בין המינים אבל הרבה פעמים נתקלת בהפליה נגד נשים, נופלת ואומרת לעצמי שאנחנו העם החלש והנשלט, אבל אחר כך חוזרת למיטבי וממשיכה להילחם.
כיום אני במערכת יחסים נפלאה, עם בחור מקסים ומתחשב, התחתנו לפני כמה חודשים ואנחנו מצפים לילדה ביולי הקרוב. ואני עדיין מוצאת את עצמי חושבת על הדברים האלה. אני לא רואה את בעלי בפנטזיות האלה, אלא גבר לא מוכר ואלים שבאמת גורם לי להתנגדות ופחד, אני מניחה שזאת פנטזיה שלא נוכל להגשים מכיוון שהוא לא יסכים לעולם לדבר כזה במיוחד כי הוא יודע על מה שקרה במערכת היחסים הקודמת שלי. אני אפילו לא דיברתי איתו על הפנטזיות האלה, כיצד אישה שנאנסה בעברה יכולה להגיד לבן הזוג הנוכחי שלמרות זאת יש לה פנטזיות על אונס ומין אלים? אני מודאגת כי עכשיו כשאנחנו מצפים לילדה, הפנטזיות האלה נראות לא בריאות בשביל מישהי שהולכת להיות אימא.
יש לי כל כך הרבה שאלות שאני לא יודעת מאיפה להתחיל אז אני רק רוצה לשמוע מה דעתכם, מה עלי לעשות? אולי כדאי אפילו לפנות לפסיכולוג? אישה שעומדת להיות אימא ונמצאת במערכת יחסים בריאה ומלאת אהבה ואושר, האם זה הגיוני שתחשוב על הדברים האלה? שום דבר אחר לא מדליק אותי כמו זה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:10 29.04.12
|
שלום מירי,
את אומרת שהיית בטיפול והבנת שאת אשה מוכה.
נשמע שהבנת שאת אשה מוכה על שום שבעלך הוא גבר מכה. לא ברור מה הבנת על עצמך, כאשה מוכה. כלומר, מהם המאפינים המאפיינים אותך והופכים אותך ל"אשה מוכה".
בניגוד לגישה של פעם שאמרה כי אשה מוכה מוכה מעצם היות בעלה מכה, היום אנחנו רואים את "הריקוד הזוגי" במצבים של אלימות בין בני זוג. רוצה לומר, שאחרי 16 שנים שאתם חיים ביחד, ודאי ישנן סיבות לכך שגם את עדיין נמצאת שם.
לכן, אני מציעה לך להמשיך בטיפול, כדי להבין מה משאיר אותך בזוגיות כזו, ואם לא טוב לך - לאיזה כוחות את זקוקה כדי לשנות את המצב. הטיפול הזה אולי יהיה קשור בטיפול שעברת ובודאי גם בעבר שלך, אבל עם התמקדות בנושא של אלימות בין-זוגית.
הטיפול המקצועי ביותר בנושא אלימות בין-זוגית הוא על ידי מי שהוכשרו לכך במרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, הנמצאים בשרותי הרווחה. פני אליהם.
בהצלחה,
פנינה
|
|
|
פנינה דובו
מטפלת בנשים ובזוגות המעורבים בקשר זוגי אלים,
"ביחד" - טיפול פרטני, זוגי ומשפחתי, בקיבוץ להב, 050-7511873
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:36 29.04.12
|
י' שלום
ראשית - כל הכבוד לך במיוחד על היכולת שלך לתאר את הרגשות שלך ואת הצורך העז שלך לתשומת לב ויחס. וגם על כך שאתה מכיר באחריות שלך לאלימות ומבין שהתנהגות שכזאת כדאי שתפסק.
הרצונות והצרכים שלך- ליחס ותשומת לב, הם הכי לגיטימיים שבעולם.
אך כאשר אתה מנסה להשיג אותם דרך אלימות, זה אולי עוזר לאותו רגע (לא בטוח) אבל בטווח הארוך אתה משיג את ההפך. אין לך שום יכולת לשלוט על ההתנהגות של אשתך.
לשאלתך בדבר טיפול
לאור הדברים שתיארת לא הייתי ממליץ להתחיל עם טיפול זוגי.
כדאי שאתה ובת זוגתך, כל אחד מכם בנפרד, תתחילו טיפול פרטני ורצוי אצל מטפלים נפרדים.
טיפול זוגי מומלץ בהמשך הדבר ובהתאם להתרשמות והכוונת המטפלים הפרטניים.
באפשרותכם לפנות למרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה במקום מגוריכם.
שם תקבלו טיפול מעובדים סוציאליים הנחשבים למומחים בתחום האלימות במשפחה.
מומלץ מאוד שתנסה להשתלב בקבוצה לגברים- קבוצה לניהול כעסים.
שיהיה בהצלחה
מני
|
|
|
מני מלכה
מני מלכה M.S.W מטפל באלימות בין בני זוג ובילדים חשופים לאלימות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:59 25.04.12
|
שלום אורלי,
נשמע שבנך סובל ממצוקה ריגשית כלשהי, שלא בטוח שהיא קשורה לקשב וריכוז. אם אובחן ולא אותרה בעיה כזו, יכול להיות שהבעיה היא אחרת. אומנם נתת פירוט מאוד רחב ויפה של הבעיה, אבל עדיין נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר, או בקשר שלך איתו, או אחר, שמחייב אכן פניה לטיפול.
את יכולה לפנות לאחת ממנהלות הפורום שעובדת באיזורך או לבקש מפסיכולוגית בית הספר המלצה על השירותים הטיפוליים באיזור מגורייך.
בהצלחה.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:57 24.04.12
|
שלום רב,
לבני בן ה-6 וחצי יש התפרצויות זעם ההמתבטאות בזריקת חפצים מכל הבא ליד ואף אלימות כלפיי. התרחשויות אלו מתרחשות כשמבקשים ממנו להכין שיעורים או לסדר את החדר לאחר שיצר בלאגן. כשהוא מתפרץ הוא זורק כסאות, ושולחן, הוא לוקח ספרים ומשליכם על הרצפה. אני חשה שאינני יודעת כיצד להתמודד. בני עלה לכתה א, לאחר המלצה מהגננת ומהיועצת להשאירו שנה נוספת בנוסף לפני כשבעה חודשים נולדה לנו בת נוספת הוא מאוד אוהב את התינוקת ומחבק ומנשק אותה בכל הזדמנות. מה שמוזר הוא שבבית הספר הוא שקט , מבחינה חברתית לא ידוע לי על בעיות מסוימות, אף כששאלתי את המורה נראה שאין לו בעיות חברתיות חבריו עלו עמו לכתה א' , עם זאת נאמר לי מהמורה שהוא מתקשה בלימודים, שהוא אטי והוא לא מצליח לעקוב בכתה, הוא מקשיב למה שנאמר בבית הספר והוא יודע למסור לי אינפורמציה על מה קרה ומה התרחש. בכל זאת אינני מבינה את התפרצויות הזעם הללו והפרעות ההתנהגות שמתרחשות בבית ברצוני לציין כי גם בעת ארוחות צהריים בבית או בערב הוא קם כל שנייה ואינו מסוגל לשבת בלי לקום , האם יתכן כי יש לו בעיות של קשב וריכוז? ידוע לי כי לבתי יש ברצוני לציין כי הוא עבר גם איבחון וגם באיבחון נאמר כי עדיף להשאירו בגן, סירבתי מאחר ורציתי שיהיה כמו כולם ושיעלה עם חבריו. . האם ייתכן כי כל זה קשור להתפרצויות זעם? בזמן האחרון ההתפרצויות זעם מתרחשות לעיתים קרובות יותר . כמעט כל יום יש איזושהי התפרצות. למרות שדיברנו ואמרנו כי בבית לא מקללים ולא מרביצים ולא משליכים חפצים ואם עצבניים אז במקום להרביץ ולהשליך חפצים להרביץ למשהו דומם. באיבחון שבוצע לא נאמר כי יש חשד לקשב וריכוז. האם ייתכן כי בעיה זו מתרחשת לאחר מכן? אשמח אם יוכלו לעזור לי, לייעץ לי או אף להמליץ על פסיכולוגית שתוכל לטפל בו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:36 24.04.12
|
שלום מיכל,
את מתארת אכן מצב שהתדרדר וכרגע הוא די חמור. הדרך להתמודד במצב הזה היא לפנות לאיש מקצוע. אתם יכולים לפנות לאחת ממנהלות הפורום שעובדת באיזורכם או לבקש המלצה לגבי השירותים הטיפוליים באיזורכם מפסיכולוגית בית הספר.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:26 24.04.12
|
שלום לך,
יש ברשת מאמרים רבים אם את רוצה את יכול לגגל את הנושא (למשל אלימות אצל ילדים) ולמצוא חומר.
לדעתי חשוב להבין ממנו מה קורה לו כשהוא משתמש באלימות, לשמוע ממנו מה עובר לו בראש, מה קשה לו, להציע לו דרכים חלופיות להתמודד (למשל לפנות למורה) ללמד אותו לספור עד 10 לפני שהוא מגיב, ללמד אותו לנשום עמוק וכו'.
חשוב להבין יותר לעומק ממה המצוקה שלו, האם מתגעגע, מה קשה לו בדיוק, לאפשר לו לבטא את זה ולמצוא דרכים להתמודד בהתאם למה שהוא מעלה.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06:09 24.04.12
|
שלום רב. אני אמא לבן שש ובת שלוש. לפני שנה וכמה חודשים עברנו למלבורן לשנתיים ברילוקיישן מהעבודה של בעלי. לבן שלי היו כמה חודשים ראשונים קשים בהם היה הרבה כעס (כמעט ללא פיזיות). אחרי שלמד אנגלית השתחרר והתחיל לרכוש חברים ולהנות. הוא מאוד חברותי אבל מאוד עקשן ורוצה הרבה פעמים שהדברים ילכו לפי רצונו. הוא נהיה מתוסכל מהר אבל אף פעם לא מרביץ במיוחד כשמשהו כזה קרה (בעבר).
מפברואר הוא לומד בביתת ספר (כאן יש כיתת "הכנה" לכיתה א). הוא היה בחודשיים וחצי הראשונים של השנה ואז היתה חופשת הפסחא. מאז שחזר מהחופשה, לפני שבוע וחצי, הוא משתמש באלימות רבה. היום זו הפעם השניה שהוא נשלח הביתה כי נשך ילד שהרגיז אותו. נראה שסיטואציות שהיו מכעיסות אותו פעם אבל היה משתלט על עצמו בשבוע האחרון מעבירות אותו על דעתו והוא מכה (וגם נשך).
אני לא יודעת מה לעשות. הוא יודע שהוא מתנהג לא נכון ויודע מה אמור לעשות כשמשהו כזה קורה. בכל זאת, בסיטואציה, הוא לא מחזיק את עצמו. איך עוזרים לו? אני מאוד מתוסכלת.
תודה רבה. אשמח גם להפניה למאמרים שיכולים לעזור. תודה רבה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:15 23.04.12
|
לבני בן ה- 10 אין כמעט חברים,גם אם יש נראה כאילו הוא מתחנן לייחס מהם.
גם כלפינו אין לו כבוד והוא נוהג להתחצף ולצחוק לנו בפנים.הוא לא מקשיב ומתיש אותי במלחמות בלתי פוסקות.
אני לא רגועה במחיצתו והוא גם לא אוהב לשהות במחיצתי.
לאחרונה ברגע של קיבל משהו שרצה הוא נכנס בצורה כלשהי לאטרף והצליח להפיל את בעלי על הרצפה בכל הכח וגם אותי.
אני לא יודעת כיצד לפתור בעייה זו ולמנוע הדרדרות בהתנהגותו.
בבקשה עזרו לי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:13 23.04.12
|
שלום! בתי בת ה-9 מקנאה מאוד באחותה בת שנתיים. קיוויתי שתחושת קנאה תעבור עם השנים, אך עברו כבר שנתיים מאז שהקטנה נולדה והבת הגדולה ממשיכה בעקביות להביע קנאה גם באופן פיזי וגם באופן מילולי, כלומר, היא יכולה לדחוף את הקטנה, לקחת ממנה צעצוע בכח,לחבק חזק בניגוד לרצונה, לצרוח עליה, לקלל וכו''. מה שהכי מעציב אותי זו עובדה שלמרות המודעות שלי בנושא קנאת אחים, למרות שאני משתדלת להתנהג בהתאם להמלצות של פסיכולוגים ויועצים, המצב כלל לא משתפר.
האוירה בבית מאוד חמה, יש הרבה אהבה ואהדה כלפי כל הילדים (יש לנו עוד ילד בן 12), אנחנו לא משווים בין הילדים, מפרגנים לכל אחד על הצדדים החזקים שלו, .בתי בת -9 מקבלת הרבה תשומת לב מכל בני המשפחה, משבחים אותה על ההצלחות ומעודדים אותה על דברים הטובים שהיא עושה, אני תומכת בה, מדברת איתה המון, יש לנו זמן פרטי שלנו, לא תתפסו אותי מנשקת את הקטנה ולא נותנת נשיקה לילדה הגדולה, אני מסבירה לה על אחותה הצעירה שהיא זקוקה עכשיו לעזרתינו, היא קטנה, עוד לא יודעת לדבר, קשה לה להביע את עצמה, היא דורשת קצת יותר תשומת לב בשלב הזה וכו'... ברצוני לציין כי בתי ילדה חכמה, פקחית ומבינה היטב מה עובר עליה.למשל היא הגדירה בעצמה את הקינאה כלפי אחותה במשפט הבא: "היא לקחה לי את התהילה" !!!!! ולמרות כל הדיבורים, הסברים,פירגון, אהבה שהיא מקבלת – אני שומעת שוב ושוב איך היא שונאת את הקטנה, היא לא רוצה אותה במשפחה, "היא מגעילה, מסריחה, מכוערת"....לפני יומיים היא גירשה את אחותה הצעירה מהחדר: "לכי מפה יאה מנוולת" ......אני כבר לא יודעת איך להגיב על משפטים מסוג זה???!!!!.האם יש טעם להעניש אותה על פליטות פה או על אלימות כלפי אחותה הקטנה??? איך להגיב נכון, מה לעשות ואיך לפתור את הבעיה המורכבת זאת??? אשמח לקבל תגובות בנושא כאוב זה
תודה רבה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:57 22.04.12
|
שלום רב,
הבן שלי נושק לגיל חמש. יש לו אחות בת שנתיים וחצי. אני מבקשת עזרה בהתמודדות איתו מולה. הוא ללא הפסקה כל הזמן מציק/מרביץ גם כשאין סיבה. הוא יכול לעבור לידה ולתת לה מכה על הראש, או לדחוף אותה. או להציק לה בכל מיני דרכים. מצד אחד הוא נהנה לשחק איתה וגם היא איתו, ומצד שני כל הזמן מסכן אותה ומרביץ. הוא יכול לקפוץ איתה על הספה ופתאום לדחוף אותה למטה והיא נחבלת בראש. היא מצידה מגיעה אלינו בבכי - כל עוד הוא לא מסכן אותה, אנו משתדלים לא להתערב ומחזירים אותה בחזרה אליו שתאמר לו "לא נעים לי, לא מציקים וכו'". אבל כשזה אלימות, הוא נענש. העונשים יכולים להיות: לסגור אותו בחדר למספר דקות, למנוע ממנו תוכנית טלויזיה, סיפור או משחק שהוא אוהב. שום עונש לא עוזר!!! הוא גם אומר שזה לא יעזור לנו. אנו מרגישים שאנו ממש במלחמה ראש בראש איתו וזה לא טוב. אנו אובדי עצות מה לעשות. כמובן שעשינו איתו הרבה שיחות וביקשנו שישתדל לשפר את ההתנהגות שלו וגם זה לא פועל. יתכן והוא פורק עול מכיוון שהיא הקטנה והוא מרגיש "גיבור" לידה, כי בגן הוא בין הקטנים גם בגיל וגם במימדים. אבל, גם כשהיה בגן פרטי ולא היו פערים בינו לבין ילדים אחרים, והוא היה בן שלוש וחצי והיא בת שנה - גם אז התנהג כך. ההתנהגות שלו כלפיה תמיד היתה כך מאז ומתמיד. העניין הזה הפך להיות נושא מרכזי בבית שמאוד מפריע לנו. מה לעשות וכיצד לנהוג עמו?
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:55 22.04.12
|
שלום רב,
הבן שלי נושק לגיל חמש. יש לו אחות בת שנתיים וחצי. אני מבקשת עזרה בהתמודדות איתו מולה. הוא ללא הפסקה כל הזמן מציק/מרביץ גם כשאין סיבה. הוא יכול לעבור לידה ולתת לה מכה על הראש, או לדחוף אותה. או להציק לה בכל מיני דרכים. מצד אחד הוא נהנה לשחק איתה וגם היא איתו, ומצד שני כל הזמן מסכן אותה ומרביץ. הוא יכול לקפוץ איתה על הספה ופתאום לדחוף אותה למטה והיא נחבלת בראש. היא מצידה מגיעה אלינו בבכי - כל עוד הוא לא מסכן אותה, אנו משתדלים לא להתערב ומחזירים אותה בחזרה אליו שתאמר לו "לא נעים לי, לא מציקים וכו'". אבל כשזה אלימות, הוא נענש. העונשים יכולים להיות: לסגור אותו בחדר למספר דקות, למנוע ממנו תוכנית טלויזיה, סיפור או משחק שהוא אוהב. שום עונש לא עוזר!!! הוא גם אומר שזה לא יעזור לנו. אנו מרגישים שאנו ממש במלחמה ראש בראש איתו וזה לא טוב. אנו אובדי עצות מה לעשות. כמובן שעשינו איתו הרבה שיחות וביקשנו שישתדל לשפר את ההתנהגות שלו וגם זה לא פועל. יתכן והוא פורק עול מכיוון שהיא הקטנה והוא מרגיש "גיבור" לידה, כי בגן הוא בין הקטנים גם בגיל וגם במימדים. אבל, גם כשהיה בגן פרטי ולא היו פערים בינו לבין ילדים אחרים, והוא היה בן שלוש וחצי והיא בת שנה - גם אז התנהג כך. ההתנהגות שלו כלפיה תמיד היתה כך מאז ומתמיד. העניין הזה הפך להיות נושא מרכזי בבית שמאוד מפריע לנו. מה לעשות וכיצד לנהוג עמו?
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:14 21.04.12
|
כל אחד וההנאות שלו. יש אנשים שכאב וסבל שהם מקבלים או גורמים מהנה עבורם, כל זמן שהדברים וההתנהגות היא בהסכמה מלאה של כל הצדדים זה בסדר.
בברכה,
ד"ר דניאל וטלמן
|
|
|
ד''ר דניאל וטלמן
סקסולוג קליני - מטפל זוגי ומיני מוסמך(איט"ם)
קהילת ונציה 8 נאות אפקה ת"א 052-3722313
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:38 20.04.12
|
את שמה לב בודאי עד כמה משתנות רגשותיך, מחשבותיך ואפילו התנהגותך, ללא שיש לך שליטה רבה על כך. זה מעייף ומתיש, כי את משקיעה המון אנרגיה בדריכות הזו לקראת הלא צפוי ובהתארגנות מחדש בכל רגע ורגע. קשה להשיג בטחון כשאין יציבות.
אני שוב יכולה רק להמליץ לך לטפל בעצמך כדי להגדיל את שליטתך בחייך ולא להיגרר אחרי מה שאחרים קובעים עבורך, גם אם הם יקרים לך מאד. לא בטוח שתצליחי לעזור להם בכוחותיך ואילו את עצמך תיפגעי עוד יותר.
פנינה
|
|
|
פנינה דובו
מטפלת בנשים ובזוגות המעורבים בקשר זוגי אלים,
"ביחד" - טיפול פרטני, זוגי ומשפחתי, בקיבוץ להב, 050-7511873
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:46 18.04.12
|
שלום,
ראשית תודה רבה רבה על התגובה המפורטת, אין ספק שהיא סידרה לי דברים בראש..
עד עכשיו חשבתי על ההשלכות של ההתערבות שלי כלפי ההורים, אב לא חשבתי על זה שגם אני נפגעת מזה.
את צודקת, ב"ה החיים שלי עמוסים מאד בקבלת החלטות ובקשיים אישיים אחרים,
בזמן האחרון באמת אני מנסה לא להתערב אלא לתת לה לנהל את חייהם בלי לשמש להם איזה כלי או מחיצה בקשר שלהם (וזה אכן היה...),
אבל פתאום חשבתי לעצמי- אולי אני בכלל מתאמצת על דבר שלילי?? אולי זה לא נכון שאני שותקת ולא מתערבת??? עובדה שהם לא מסתדרים, גם אם הם יהיו לבד.... אולי צריך לנער אותם קצת??? שיבינו שחוץ מזה שהם נפגעים יש להם גם ילדים!!! (אני הקטנה בבית אבל משיחות עם אחים שלי כבר הבנו שיש לזה השלכות על כל אחד מהילדים..)
אתמול כתבתי מכתב לאבא שלי בו כתבתי את תחושותי הקשות בלי שום טון מאשים, וכתבתי שבתור אב המשפחה יש לו כח רב בהנהגת האוירה בבית ושאנא יעזור לי להשרות רוגע וטוב....
המכתב נגע לו והוא אמר שישמור אותו לידו.
אח"כ דיברתי איתו ואמרתי לו "אם אתה ואמא הייתם מודעים לעשירית (לא יותר מזה) ממה שהמילים שלכם והזוגיות שלכם משפיעה עלינו, בחיים לא הייתם מדברים ככה אחד לשני". לא יודעת אם זה היה נכון להגיד את זה..
בשיחה הוא גם ניסה לברר אם אני לא מאשימה רק אותו במה שהולך בבית ואמרתי לו אף על פי שחשבתי לגמרי אחרת....
אני לא מפתחת ציפיות. ממש לא. לא רוצה להתאכזב.
אני עדיין לא בטוחה שאני צריכה לשבת, לראות אותו מדבר ככה ולשתוק. אני פשוט לא אשאר שפויה לאורך זמן....
שוב תודה.
וסליחה על האריכות, זהמאד עוזר לי לכתוב את הכל....
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:08 18.04.12
|
שלום לך,
את הדברים שלך אפשר לחלק לשניים: מה יהיה איתך ומה יהיה עם הוריך (ואחיך).
את לוקחת אחריות ודאגה לכולם ואולי לא מהיום, אבל התעייפת מזה וזה הולך ונהיה קשה לך יותר ויותר.
האמת שבגיל 21 יש לך (כמו לכולם) מטלות חשובות משלך, המתאימות לגילך ולשלב החיים בו את נמצאת: את עומדת לקבל החלטות על לימודים, עבודה, מגורים, בן זוג, את מתחילה לבנות את הבסיס לחייך הבוגרים. זה דורש אנרגיות נפשיות וחומריות, אבל את עסוקה בעניינים האחרים וזה עלול לפגוע בעתידך.
נדמה לי שאת מבינה בעצמך שאת לא יכולה לפתור את הבעיות של הוריך. אולי הם התרגלו לכך שאת נמצאת ביניהם, כדי למנוע את המריבות שלהם ובעצם הם משתמשים בך כחציצה ביניהם ואולי גם בינם לבין האחים שלך. למרבה הצער את קיבלת עליך את התפקיד הזה והיום אולי קשה לך להשתחרר ממנו.
יתכן שברגע שלא תהיי שם, בתפקיד הזה, הוריך יתחילו לקחת את האחריות על מה שקורה ביניהם.
בשביל שזה יקרה יתכן והברירה הנכונה שלך היא לעזוב את הבית ולגרום להוריך למלא את תפקידם.
אם יש ילדים קטינים בבית הנפגעים מהתנהגות ההורים (כמו שגם את נפגעת), רצוי ליצור קשר עם גורמי רווחה אשר ברשותם הכלים להתערב לטובת הילדים.
כפי שאמרתי, וזה מתוך דבריך, גם את כבר פגועה. כדי לא להישאר במצב זה כדאי לך לדאוג לעצמך, בין היתר, בשיחות כאלה או אחרות, שיעזרו לך להבין יותר טוב את מצבך ולהתכוונן למטרות שלך בחיים ובדרכים המתאימות עבורך.
לסיום, לא יהיה לך קל לוותר על תפקיד האחראי בבית, אבל כנראה שזו משימתך היום.
מאחלת לך הצלחה,
פנינה
|
|
|
פנינה דובו
מטפלת בנשים ובזוגות המעורבים בקשר זוגי אלים,
"ביחד" - טיפול פרטני, זוגי ומשפחתי, בקיבוץ להב, 050-7511873
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:40 17.04.12
|
שלום נילי,
מערכת היחסים שלך עם בעלך, אכן רווייה סממנים של אלימות בין-זוגית: בעלך אלים פיזית ומילולית ואת חיה במצב נפשי ירוד: פוחדת, מיואשת, מתלבטת לגבי התגובות שלך כלפי בעלך, מושפעת מההאשמות שהוא זורק עליך ומערערות את בטחונך ואף לוקחת עליך אחריות לכך שילך לטיפול ואולי גם רגשי אשמה במצב אליו הגעת...
אני לא יודעת באיזה שלבים נמצאים הגירושים שלכם, אבל אני מניחה שהתקופה הזו ביחד לפני הגירושין מזמנת הסלמה והחרפה בכל מה שממילא לא היה טוב ביניכם ועלול להתבטא גם ברמת האלימות.
יתכן ועדיף היה למצוא אפשרות להפרד כבר עכשיו. אם תעשי את זה בתבונה, זה עשוי לחסוך גם מהילד את המצבים שאת מתארת. בתבונה, אני מתכוונת, כך שלא יקלע למריבות שבין הוריו ויוכל להישאר מחוץ להן ולהיות הילד של אבא ושל אמא, גם אם הם חיים בנפרד.
אני מציעה לך להיעזר באנשי המקצוע שיכולים ללוות אותך בתהליך ההיפרדות מבעלך, שגם אם את מחכה לה הרי שלא פשוט וקל להתיר קשר נישואין. כמו כן יוכלו להדריך אותך מה ואיך לעשות, כדי להגן על עצמך, פיזית ונפשית, מפני הפגיעות שאת חווה כבר שנים וכיצד להתמודד עם הקשיים שלך ולהכיר בהם. יש גם אפשרות להיעזר כספית כדי לעזוב את הבית בשל אלימות.
אם את כבר מוכנה לגירושין, למה לך לחכות, ואם לא - השיחות יעזרו לך לגייס את עצמך כדי לעבור את התקופה הקשה הזו.
מאחלת לך בהצלחה,
פנינה
|
|
|
פנינה דובו
מטפלת בנשים ובזוגות המעורבים בקשר זוגי אלים,
"ביחד" - טיפול פרטני, זוגי ומשפחתי, בקיבוץ להב, 050-7511873
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:21 16.04.12
|
אתי יקרה,
צר לי שכך את חווה זוגיות ונישואין.
למיטב הבנתי לבן-זוגך יש צורך מאוד חזק (אולי אף בלתי-נשלט) בשליטה. הדברים צריכים להתנהל בדיוק באופן שמתאים לו, באופן שהוא חש, באופן שהוא רואה לנכון. אם משהו נאמר שלא בהתאם לכך הוא חש צורך ל"סדר" את זה ולתקן את ה"טעות" בהקדם ולכן הוא מנסה לחנך אותך ומעניש אותך, כפי שכתבת, מתעלם ממך במכוון ומאיים לעזוב. הוא מאוד נאמן לתחושותיו ולרצונותיו ונראה שהוא נאמן להם ולהם בלבד וזאת מבלי להתחשב בך, בתחושותייך וברצונותייך. זאת גם הסיבה שכאשר את אומרת משהו הוא מתייחס לאופן שבו הוא הבין את הדברים ולא למה שהתכוונת באמת לומר.
בנוסף לכך נראה כי יש לו נטייה לאלימות. לכנות אותך "דפוקה" זו אלימות מילולית, שלא לדבר על כך שאין מקום למילים שכאלה באופן כללי ובוודאי שלא בקשר זוגי.
התקשורת ביניכם לקויה. הוא מקשיב לעצמו בלבד ולך כבר אין כוחות נפשיים לנסות ולהסביר את עמדתך. התנהלותו מרחיקה ביניכם פיסית ונפשית כאחד ולכן את מתכנסת בשתיקתך ומתקשה לקבל באהבה את חיבוקיו ומגעו.
המצב, כפי שהוא היום, לא בריא ולא יחזיק מעמד לאורך זמן היות וסביר להניח שאת לא תוכלי להמשיך כך לאורך זמן ואת גם לא צריכה. כמו לכל אחד מגיע לך לחוות זוגיות טובה ותומכת המושתתת על אהבה, תמיכה, פרגון ותקשורת אמיתית (בניגוד לתקשורת הקיימת בביתכם היום) כמו גם, על הדדיות ושותפות. זוגיות אשר תאפשר לך לצמוח ולהתפתח לצד התפתחות הזוגיות שלכם.
היות ונראה כי היית רוצה לנסות לתת לזוגיות שלכם הזדמנות נוספת וכי את אוהבת אותו אולי יש מקום לשקול אימון/ייעוץ/טיפול לזוגיות על-מנת להתחיל ולתקשר נכון ו"בגובה העיניים". תקשורת זורמת ופתוחה תאפשר אווירה שונה בביתכם, אווירה נינוחה ונעימה יותר.
יחד עם זאת עלייך להביא בחשבון כי הצורך שלו בשליטה לא ייעלם כמו גם נטייתו לאלימות. חשבי היטב האם הוא האיש עימו תרצי לחלוק את חייך, האם הוא האיש הנכון לך.
|
|
|
מוניקה הרשקוביץ
מאמנת אישית רב תחומית
052-4033683
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:33 16.04.12
|
שלום, אני נשואה כמעט 12 שנה. יש לי ילד אחד ואני נמצאת כרגע בהליכי גירושין מבעלי.
במשך השנים סבלתי לעיתים מאלימות מבן זוגי. בעלי אקדמאי ובעל מקצוע מכובד, אך כאשר הוא חוזר הביתה מהעבודה הוא כאילו אדם אחר.
ישנה אלימות פיזית מאוד מתוחכמת. הוא לא מתנפל במכות המשאירות סימנים, אלא מדבר ומידי פעם נותן מכה, צביטה (הוא טוען שהוא חופן), סטירה ועוד. ישנה גם אלימות מילולית - זונה, שרמוטה, גוש שמן דוחה, דוחה וכו'...
הבעייה שגם הילד סובל. הוא שומע דיבור מעליב ומציק. מה שמטריד אותי - בעלי מנסה לשתול במוחו של הילד כל מיני דברים שיקריים. גיליתי לאחרונה שלבעלי יש מאהבת. כנראה כדי שלא אאשים אותו , הוא מנסה לרמוז שלי יש מישהו. דבר שכמובן לא נכון. הוא אומר זאת לילד, כנראה בתקווה שהילד יאמר זאת לאנשים אחרים.
התלוננתי לאחרונה על אלימות והוא נעצר ליום, אך אני חוששת מהפעם הבאה.
אני כל כך מיואשת.
כמובן שהוא אף פעם לא לוקח אחריות. הוא אף פעם לא עצבני, אלא אני מעצבנת אותו. אם לא הייתי עושה או אומרת כך וכך - זה לא היה קורה.
ביקשתי בעבר שילך לביו פידבק ע"מ ללמוד לשלוט בעצבים, אך הוא טוען שהוא לא צריך ואני זו שמעצבנת אותו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|