|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:55 17.05.12
|
|
יש סימנים מטרימים לאבחן אנורקסיה? הבת שלי לא רזהף, אבל אני לא ממש רואה אותה אוכלת.. וגם לא אשתי..
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01:08 11.05.12
|
שלום רב,
אחותי (32) סובלת מזה חודשיים ממצב פסיכוטי - היא טוענת שהכול מבוים מסביבה, כמעט ולא יוצאת החוצה ולא סומכת על אף אחד! אנחנו (המשפחה) מנסים לשכנע אותם לקחת כדורים או ללכת לפסיכיאטר לטיפולים אבל היא מסרבת ובטוחה שהיא צודקת בכל. היא לא אוכלת כמעט כלום, מעשנת מהבוקר בלי הפסקה, על סף אנורקסיה. פנינו לרופא משפחה בניסיון אולי שיפנה לפסיכיאטר המחוזי לאשפוז כפוי אבל הוא אומר שהיא לא מסוכנת לעצמה או לסביבה.
לא יודעים מה לעשות כבר מצבה הבריאותי מדרדר מיום ליום.
היא גרה בעכו - ניסיתי לחפש פסיכיאטר שיבוא אליה הביתה לטפל בה אולי אבל רוב הקליניקות הם באזור מרכז.
מה ניתן לעשות במצב כזה? - אולי תוכלו לעזור לנו למצוא פתרון.
תודה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:43 26.04.12
|
היי, אני יוצאת כבר במשך חצי שנה עם בחור כבן גילי, אני בת 19 והוא בן 21.
שנינו הכרנו והיינו בצבא, הסיפור שלי קצת מורכב מכיוון שאני חולה מתחילת גיל ההתגברות באנורקסיה, כאשר התגייסתי המצב היה יציב אך הדרדר באופן דרסטי לאורך חודשי השירות הראשונים, תמיד שיצאנו, לא הייתי אוכלת ואפילו לא שותה, הייתי עייפה, כאבו לי העצמות והיה לי קשה ללכת, היה מצב בו המליצו לי לא לצאת מהבית מחשש לדופק שלי ולחיי. הוא הרגיש אחרי חודשיים בערך שמשהו כבר מעבר ללא לתקין. סיפרתי לו שיש לי הפרעות אכילה(אנורקסיה) וזאת הסיבה שאני כמעט לא אוכלת ואני נורא חלשה ותשושה.
המצב המשיך להדרדר, הוא נשאר לצידי, דיבר איתי אבל לא הבין אף פעם לעומק העניין וזה ברור לי כי אף אחד לא יכול להבין לגמרי כשהוא לא חווה את זה.
הייתי צריכה להתאשפז מכורח המצב, ויום לפני האשפוז אמרתי לו זאת והסברתי כי הוא חופשי ללכת לדרכו (האשפוז מלא וכמעט אין יציאות), הוא הפתיע אותי וריגש אותי ונשאר. חודשיים וקצת הייתי מאושפזת, השתחררתי והקשר נמשך למרות הכול וכולי הערכה כלפיו כי זה לא מובן מאליו לקבל זאת.
לאורך האשפוז וגם לאחריו, הוא לא הפסיק להיות ביקורתי כלפיי בנוגע לחיצוניות (ולא במובן המחזק). תמיד הוא אמר לי שאני צריכה לעלות במשקל ושזה יותר יפה ואני רזה מידי וכו'.. אבל פרט לעניין הזה הוא לא הפסיק להעיר לי וטען שאני לא מתאפרת מספיק, שאני לא מטופחת מספיק, שאני לא שמה מספיק תכשיטים, שאני לא מתלבשת בסטייל וכן הלאה.
יש לציין שלמרות המחלה שלי, כולם מחמיאים לי על היופי שלי, אני גבוהה והציעו לי לדגמן מספר פעמים אבל כאילו בשבילו אני צריכה יותר להסתדר. יום לפני ליל הסדר הוא דיבר איתי במשך שעה שלמה בטלפון וטען, שאני לא מספיק אישה, לא מטופחת , לא מתאפרת, שאני הולכת נגד הזרם והוא רוצה בטובתי ולכן הוא אומר לי את זה בשביל שאני אבין שזה לא יפה ככה, בשביל שאני אבין שצריך לדאוג להיראות תמיד טוב. אך לתחושתי הוא הגזים, הוא היה היחיד שהעיר על כך ואני מעולם לא הרגשתי כך על עצמי ברמה הזו, הוא פדנט כך גם ביחס לעצמו, אם יצא לו איזה פצע על הפנים הוא נטרף מזה ולדעתי זה שטחי מידי, בסך הכול אחרי כל שנות המחלה ידעתי כי החיצוניות חשובה
אך הפנימיות אף יותר. הביקורתיות הזו הובילה לכך שאני חשה לא בנוח להזמין אותו לביתי,מובן לי שזה לא הגיוני כי הוא חבר שלי כבר יחסית הרבה זמן אבל הבעיה היא שאני כל פעם מחדש נחסמת כיוון שאני חוששת מהביקורתיות שלו, רבנו על הנושא הזה שהוא מעיר לי על החיצוניות והוא הצטער ואמר שלא יחזור על זה אך משום מה קשה לי להכניס אותי לביתי מחשש לביקורתיות שלו (גם אם היא לא תאמר לי בפנים) אני חשה לא בנוח ואף נבחנת על ידו. מה דעתכם? (סליחה על אורך המכתב)
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:17 18.04.12
|
היי קרן,
איני מכירה את שיטת הטיפול הנטורופאטית. ככלל כל טיפול בהפרעת אכילה, אשר מתייחס רק להיבט הפיזי/גופני ואשר לא כולל גם התייחסות לחלק הנפשי/רגשי הוא טיפול חסר.
נשמע שאת עסוקה בירידה במשקל ומונעת מעצמך רכיב חיוני בתזונה (פחמימות), ציש סכנה בהתדרדרות של מצבך הפיזיולוגי או ירידה דרסטית במשקל עד למצב של אנורקסיה. לא רק את הגוף את צריכה לשקם אלא גם חלקים רגשיים . איני יודעת האם את נמצאת במסגרת טיפולית אך חשוב שתקבלי מענה גם לחלק הרגשי.
|
|
|
אפרת לוי
פסיכולוגית קלינית מומחית
רח' פני הגבעה 20 רמת גן 050-6531632
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:26 13.04.12
|
שלום לכולם! אני ליהי מטר 63 משקל 52.5 בימי השבוע אני מאוד משתדלת לאכול מסודר בוקר צהריים וערב...הנפילה שלי היא בסופ"ש...אני אוכלת מלא שטויות ולא מסודר בכלל אוכלת די הרבה ביחס לימים בשאר השבוע.
הייתי רוצה לדעת איך אני יכולה להימנע מלאכול כל כך הרבה שטויות במהלך הסופ"ש כדי שאוכל לשמור על המשקל וגם מה עושים אחרי שאוכלים הרבה כל כך כדי לא להשמין?כמה פעמים חשבתי להקיא אחרי שאני אוכלת אבל אני מפחדת שזה יהפוך לסוג של מנהג קבוע ואז אני לא אוכל לצאת מזה...עד לא מזמן הייתי במצב מאוד לא טוב ירדתי כ15 ק"ג במשקל בתוך 3 חודשים והגעתי למצב של אנורקסיה המחזור הפסיק השיער התחיל לנשור ובקושי היה לי כוח לזוז...אני לא רוצה להגיע למצב הזה שוב אבל גם לא רוצה להשמין עוד ממה שאני עכשיו...מה עושים?? אני כל הזמן בוכה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:14 12.04.12
|
שמנו הרפז ועדן אנחנו תלמידות כיתה ח ואנו מישתתפות בפרוייקט מ"ולה שבסיומו עלינו להגיש עבודת מחקר בנושא שבחרנו:
האם יש קשר בין מצב נפשי בו שרוי אדם למצב הבריאותי פיזי
נבקשכם לענות על מספר שאלות שכתבנו:
1.האם באו אליך מטופלים אשר בעיקבות מצבם הנפשי(דיכאון,כעס וכו'....) חלו במחלות הנ"ל: סכרת, סרטן או לחץ דם גבוה?
2.האם אותם מטופלים הוגדרו כבעלי בעיות נפשיות חמורות?
3.האם היה הבדל בין נשים לגברים מבוגרים או ילדים?
4.האם טיפול פסיכולוגי מתאים או גישה חיובית שניתנו לחולה במחלה סופנית השפיעו עליו לטובה?
5.במה התבטא השינוי?
6.האם היה הבדל בין נשים גברים מבוגרים וילדים?
7. האם אנורקסיה, בולמיה או כל הפרעת אכילה אחרת היא דוגמא טובה להשפעה של מצב נפשי על מצב בריאותי פיזי?
8. האם ניתן להגדיר הפרעות אכילה כבעיות נפשיות חמורות?
9.האם יש הבדל בין נשים לגברים, מבוגרים לילדים?
10.האם לפי דעתך יש קשר בין המצב הנפשי למצב הבריאותי פיזי? במה הקשר מתבטא?
אנו מודות לכם על ההיתיחסות ומקוות לקבל את התשובות בהקדם האפשרי =]
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:10 02.04.12
|
שלום,אני מאיה נערה בת 15 בגיל 13 קיבלתי מחזור והוא לא היה סדיר אך הוא הופיע תמיד.בגיל 14 וחצי בערך (בחופש הגדול)החלטתי שאני רוצה להרזות הרבה ונרשמתי לחדר כושר והייתי בדיאטה לא מאוד בריאה של כ 650 קלוריות ליום(הייתי 68 ק"ג-ירדתי 8 או 9 ק"ג).ושנת הלימודים החלה אך עדיין היה מחזור,וגם כל החופש בזמן הדיאטה היה מחזור.
בחופשת החנוכה של השנה הייתי נחושה בדעתי להוריד עוד במשקל וחזרתי לדיאטת הכסאח עם הכושר,אך שבפעם הזו היא לא עבדה כבעבר,ומאז חנוכה לא קיבלתי מחזור .
אני קוראת הרבה יחסית על סיבות אפשריות ולכן פסלתי אנורקסיה נרווזה (כיום אני אוכלת כ-1000-1200 קלויריות ליום,ואני לא מורידה את כולם בחדר כושר),אני לא בתת משקל,אני 1.60 על 60 ק"ג.אני ממש לא בהריון.ויש מחלה שקשורה לבלוטת יותרת המוח.
אני מאוד מודאגת ,ואתה האמת שאני לא אומרת לאמא שלי פשוט כי אני מתביישת ,אז אם תוכלו בבקשה לעזור לי,אודה לכם מאוד...
וסליחה אם התיימרתי יותר מדי להבין ברפואה,פשוט אני קראתי אז הרשיתי לעצמי.
תודה(:
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:47 02.04.12
|
שלום,אני מאיה נערה בת 15 בגיל 13 קיבלתי מחזור והוא לא היה סדיר אך הוא הופיע תמיד.בגיל 14 וחצי בערך (בחופש הגדול)החלטתי שאני רוצה להרזות הרבה ונרשמתי לחדר כושר והייתי בדיאטה לא מאוד בריאה של כ 650 קלוריות ליום(הייתי 68 ק"ג-ירדתי 8 או 9 ק"ג).ושנת הלימודים החלה אך עדיין היה מחזור,וגם כל החופש בזמן הדיאטה היה מחזור.
בחופשת החנוכה של השנה הייתי נחושה בדעתי להוריד עוד במשקל וחזרתי לדיאטת הכסאח עם הכושר,אך שבפעם הזו היא לא עבדה כבעבר,ומאז חנוכה לא קיבלתי מחזור .
אני קוראת הרבה יחסית על סיבות אפשריות ולכן פסלתי אנורקסיה נרווזה (כיום אני אוכלת כ-1000-1200 קלויריות ליום,ואני לא מורידה את כולם בחדר כושר),אני לא בתת משקל,אני 1.60 על 60 ק"ג.אני ממש לא בהריון.ויש מחלה שקשורה לבלוטת יותרת המוח.
אני מאוד מודאגת ,ואתה האמת שאני לא אומרת לאמא שלי פשוט כי אני מתביישת ,אז אם תוכלו בבקשה לעזור לי,אודה לכם מאוד...
וסליחה אם התיימרתי יותר מדי להבין ברפואה,פשוט אני קראתי אז הרשיתי לעצמי.
תודה(:
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
05:40 21.02.12
|
אין ספק שזה נושא שמעסיק אותי מאוד אולי אפילו יותר מדי..
אני סתם תוהה כי אפילו מגורמים מקצועיים אני שומעת תשובות שונות.
יש האומרים שירידה גדולה במשקל בפרק זמן קצר ללא תת משקל זה מספיק.
יש שאומרים שגם ירידה של 3 קילו - כל עוד זה תת משקל זה נחשב.
ויש שאומרים שצריכה להיות ירידה גדולה במשקל ותת משקל.
אני תוהה מהי ההגדרה הנכונה ומהו בכלל תת משקל?
ובכלל אנורקסיה זו הפרעה פסיכולוגית, אז מה, זה שמישהי לא בתת משקל הופך אותה לפחות חולה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:32 17.02.12
|
אומרים שבשביל לאבחן אצל מישהי אנורקסיה המשקל שלה צריך להיות פחות מ85% מהמצופה לגיל ולגובה.
השאלה שלי היא מה זה בדיוק "המצופה"? הרי BMI תקין הוא בין 20-25
אז זה 85% פחות מBMI 20?
ועוד משהו אני לא מבינה, תת משקל הוא מBMI 19.5
אז מה זה אומר לגבי אנורקסיה?
מהו הBMI לאבחון אנורקסיה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:38 13.02.12
|
לא כל מי שיורד 5 קילו מפתח אנורקסיה..
וגם אנורקסיות רעבות לפעמים.
אי תאבון קורה בגלל לחץ דיכאון או סתם כי זה גיל ההתבגרות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:51 12.02.12
|
שלום,
אני בת 15 בחודש האחרון ירדתי 5 קילו וכשהגעתי לרופאה למעקב רפואי בגלל סיבה אחרת היא אמרה להורים שלי שאני מפתחת אנורקסיה.
אני מודה שאני לא מרבה לאכול,כלומר,אני אוכלת בערך ארוחה ביום ויש ימים שאני לא אוכלת כלום אבל זה לא כתוצאה מהרעבה או משהו כזה,פשוט אני לא רעבה..(זה נמשך כבר כמה שנים)
אני כן הייתי רוצה לרדת עוד כמה קילו אבל לא להגיע למצב של אנורקסיה..
השאלה שלי זה אם במצב שאני אוכלת ארוחה ביום כי אני לא רעבה (בלי להרעיב את עצמי) אני יכולה לפגוע בגוף שלי ולגרום לפגיעה בווסת? והאם הרופאה צודקת שהיא אמרה שאני מפתחת אנורקסיה? הגובה שלי הוא 1.52 והמשקל הוא 50 (אני יודעת שהוא תקין אבל הייתי רוצה לרדת עוד 1-2 קילו),אני לא בדיכאון או מתרחקת מהסביבה להפך אני מאוד מרוצה מהחיים שלי ורק חושבת שאם אני ארד קצת יהיה עוד יותר טוב.. תודה מראש על התשובות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:17 11.02.12
|
לאנשים יש נטייה לחשוב שאם מישהי לא בתת משקל אז המצב שלה פחות חמור והיא פחות "חולה" וזה מעצבן ורק גורם לי עוד יותר לרצות לשקול 40
ירדתי 30 קילו ואני ב"זה" משהו כמו חצי שנה.
זה שאני לא בתת משקל וזה שאני כבר לא יורדת במשקל כי הגוף שלי פשוט לא נותן לא אומר שאני יכולה לצאת מזה ולא אומר שאני במצב יותר טוב מאחרות בתת משקל.
אני מכירה מישהי שלקח לה חודש וחצי להגיע לתת משקל כי גם ככה הייתה רזה.
אז מה זה אומר? שאצלה זה יותר חמור?
אז אני לא בתת משקל, אבל אנורקסיה זה הפרעה פסיכולוגית, ובראש אני בדיוק כמו כל אחת אחרת שהיא בתת משקל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01:19 09.02.12
|
יש לי הפרעת אכילה לא ברורה..ירדתי המון במשקל אבל אני במשקל תקין כרגע.
מחפשים לי מקום טיפולי וחלק מהרופאים אומרים שאני צריכה אשפוז.
אני ממש לא רוצה להתאשפז ורציתי לדעת באיזה מצבים זה לא בשליטתי ויכולים להכריח אותי להתאשפז? האם זה רק במצבים של אנורקסיה ותת משקל, או שבכל הפרעת אכילה יכולים לאשפז?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:47 03.02.12
|
כבר תקופה ארוכה שאני נמצאת בצומת דרכים
פתחתי עם עצמי מלחמה כנגד האוכל,אני לא רואה בו אויב אבל גם לא רואה בו את הצד הטוב
לאחר שירדתי כ10 קילו בפחות מ6 חודש והיתי רזה עור ועצמות..הרגשתי כ"כ טוב עם זה עד שזה נתן לי לחשוב ששום דבר לא מונע ממני להמשיך לרדת במשקל...וכך היה.
פיתחתי אובססיה כל כך מטורפת לגבי ערכים קלורים,אני מסתכלת על עצמי במראה לפחות 20-15 פעם ביום שבמהלכו אני בוחנת את מבנה הגוף שלי,אני מסתכלת על העצמות שבזרועות ולא מצליחה להסכים עם זה שאני רזה. לא-זה לא מספיק! צריך עוד להרזות! עד שאני יגיע למחלקה פסיכיאטרית ששם ינסו לשכנע אותי שאני כן בסכנת אנורקסיה.. אף פעם לא הקאתי במכוון-ניסתי אבל לא הלך. הבנתי שזה קורה מסיבה טובה שלא יהיה לי נזק..
כואב לדעת שבגיל הכי יפה בחיי,גיל ה20..אני נאלצת להאבק בדבר הזה.
ובכן,גם ברגעים אלה שאני כותבת את המאמר הזה,אני חושבת אך ורק על דבר אחד.
להמשיך מחר את מרתון הרזון שלי..
האם אני ינצח במלחמה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:35 02.02.12
|
|
אני בחורה בת 22 וחצי עם עבר ארוך של אנורקסיה קשה מאוד! לפני כ4 שנים, אחרי פרידה מחבר ובעודי חיילת התחלתי להשמין ובטווח של 7 חודשים עליתי מעל ל30 קילו, סבלתי מההשמנה המיידית הזו רבות - הן מבחינה פיזית של בצקות וכאבים באיזורים שונים בגוף והן מהבחינה הנפשית של חוסר ידיעה איך להתמודד עם קיצוניות שכזו. כבר 4 שנים שאני לא מצליחה לרדת במשקל על אף שניסיתי הכל- קבוצות תמיכה, דיאטניות קליניות, וכו'. אני 1.69 ושוקלת 90 קילו, הbmi שלי הוא מעל ל30 ואני מעוניינת בניתוח, אני יודעת שיש בי את הכוח לשמור על משקל תקין כיוון שהמראה בראי יספק לי את המוטיבציה הדרושה לכך- אני פשוט לא מצליחה להתחיל. אני במרחק נגיעה ממחלות שאינני מעוניינת להגיע אליהן ואני רואה בניתוח הזה אקט שיציל את חיי! מה הפרמטרים על מנת ולהיות זכאית לניתוח?!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:14 23.01.12
|
|
את חייבת להשתמש באמצעי מניעה מכיוון שגם חולות אנורקסיה מבייצות מדי פעם.
|
|
|
ד''ר דוד מילאטינר
ניתוחי אגן, צניחה, דליפת שתן, ניתוחים אסטטיים, ניתוחים אנדוסקופיים, מחלות לדן, עריה, צוואר רחם.
03-6108333
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:34 20.01.12
|
היי אני בת 19 התחלתי קשר רציני עם מישהו בן גילי. אנחנו כבר 3 חודשים ביחד ולאחרונה מרגיש לשנינו שהקשר מתפורר, לי יש אנורקסיה וסיפרתי לו על כך לא מיד בהתחלה אלא יותר מאוחר, זה ברור שזה קצת כבד עליו כי אני לא אוכלת ממש ואני צריכה לעלות במשקל,הוא אומר לי שאני פשוט שלד אני אפילו חושבת שזה מרתיע אותו.
מבחינת המחלה הגעתי לשלב נורא חמור,דפוק נמוך,בעיות בלב,כאבים בגוף קר לי כל הזמן אני עייפה כל הזמן וכזו מבואסת כמובן שזה לא תלוי בו ולא קשור אליו אלא לבעיה שלי כרגע שגם לא חדשה אצלי פשוט החמירה בצבא (5 שנים במחלה).אני עושה מאמץ עצום לטפל בעצמי ואני בתהליך טיפולי.הוא מנסה לשרוד את זה להסביר לי לדבר איתי ולעזור. עד שלב מסויים הוא לא הבין עד כמה המצב שלי רע מבחינה פיזית, הכול ביחד זה פשוט מתיש. בנוסף לכל זה אני הרבה פחות יוזמת בקשר אם בכלל, הוא תמיד מתקשר הוא תמיד מציע לצאת הוא תמיד עושה ומראה אהבה כפליים ממה שאני מראה, העניין הוא שאני מפחדת ליזום כי אני מפחדת מלהיפגע או שאני פשוט מרגישה לא בטוחה או שאין לי אומץ ליזום כי אני מרגישה שאני צריכה אישור כל הזמן שהוא כן רוצה להיות איתי וכן רוצה להיפגש. אני לא אוהבת לחפור ולהציק אבל מצד שני זה כבר הגיע לרמה שזה פוגע בו והוא אמר לי זאת שהוא פשוט נפגע ואני ללא ספק מבינה אותו כי זה לא נעים לתת כל הזמן ולא לקבל בחזרה. אני פשוט לא ממש יודעת איך להתנהל במערכת יחסים ולכן זה גם מקשה עוד יותר עליי. מה דעתכם על כך? האם יש לכם עצות עבורי כיצד להתנהל ו"להציל" את היחסים כי הם ממש קורסים, הוא פגוע ממני ואני לא יודעת מה לעשות. חוץ מזה שאני בתקופה לא ממש טובה שלי כי ההחלמה מהאנורקסיה דורשת ממני כוחות עצומים אבל מצד שני הקשר הזה מדרבן אותי לצאת מהמצב. עצות??
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:21 17.01.12
|
|
קוראים לי דניאל ואני בת 25 ללא הריונות ,לאחר בדיקת הפאפ עשיתי בדיקת קולופוסקופיה והכל יצא תקין עכשיו יש לי דימום לאחר קיום יחסים כבר תקופה ודימום בין מחזורים והיום היה לי צואה מהפות יכול להיות שיש לי סרטן צוואר הרחם ואם לא אז מה זה יכול להיות בנוסף אני סובלת מהקאות ללא סיבה והייתי לפני 4 שנים בערך על סף אנורקסיה האם תוכל לעזור לי לאבחן את עצמי?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:50 10.01.12
|
שלום נטע,
לא הייתי ממהרת לקפוץ לטיפול בהיפנוזה במקרה של הפרעת אכילה, ייתכן מאוד שהליך זה כלל אינו מתאים לך. האנשים הראשונים איתם עלייך להתייעץ בעניין זה הם המטפלים בך כיום [פסיכולוג/ית המטפל, ואם יש פסיכיאטר גם איתו]. בנוסף, הכנסת דמות מטפלת נוספת [המטפל-המהפנט] בדרך כלל אינה רצויה.
ייתכן שקראת על היעילות של היפנוזה לגבי 'שינוי הרגלי אכילה', אולם בבולימיה או אנורקסיה המצב הוא שונה, הרגלי האכילה הם סימפטום משמעותי אך אינם הדבר המרכזי בו יש לטפל כאשר מדובר בבולימיה.
כל טוב לך, התמידי בתהליך הטיפולי וההחלמתי בו את נמצאת,
|
|
|
אירית כהן
מומחית בפסיכולוגיה קלינית, מורשה להפנוט
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:28 08.01.12
|
קודם כל, טוב שאת בטיפול, וטוב שאת בטיפול מקיף, משום שזו הדרך היעילה ביותר להתמודד עם הפרעת אכילה. היות ואת בטיפול אצל אנשי מקצוע מומחים בתחום, הכי נכון יהיה להפנות את השאלות ישירות אליהם - גם כי ככה תוכלי לקבל את התשובות הכי מדויקות, וגם כי אמון וישירות הם נכס אדיר בטיפול.
לגבי שאלת האבחנה: יש קריטריונים מסוימים לאבחנת אנורקסיה, והם אינם קשורים רק למשקל (למשל, הפחד העז מהשמנה שאת מתארת הוא אחד מהם). אם הפסיכולוגית שלך אבחנה את הבעיה ככזו, כנראה שהיא התרשמה שזה המצב, אבל בשורה התחתונה פחות משנה ה"כותרת" של הבעיה (את יכולה באותה מידה לקרוא לזה הפרעת אכילה, בעיה, מחלה או מושיקו גרויס) - מה שמשנה זה איך הבעיה הזו משפיעה על חייך ומה את עושה כדי להתגבר עליה.
בהצלחה.
|
|
|
לירן רוגב
פסיכולוג קליני, מטפל בתחום הפרעות אכילה, הפרעות מצב רוח, וקשיי ויסות רגשי.
דיזינגוף, תל אביב 054-3000312
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:54 07.01.12
|
|
|
|
|
|
17:51 07.01.12
|
שלום .
יש לי הפרעת אכילה וכיום אני בטיפול אצל פסיכולוגית לה"א , דיאטנית ופסיכיאטרית .
יש לי פחד גדול מאוד מעלייה במשקל והוא מונע מימני להשמין .
זאת אומרת שאם עליתי אצל הדיאטנית אז זה רק 200 גרם בשבועיים
שאני מרגישה חובה לרדת גם אותם .
היום התחלתי סוג של ' דיאטה בריאה ' [ 900 - 1200 קל' ]
למרות שאסור לי שום סוג של דיאטה .
אני בת 15 , 1.55 ס"מ על 41.2 ק"ג .
הבעיה היא שלי היא שהפסיכולוגית שלי אמרה שיש לי אנורקסיה ,
והשאלה שלי היא : איך היא אומרת שיש לי אנורקסיה על סמך המחשבות
לא המצב הבריאותי ?
אשמח לתשובה , תודה .
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:30 05.01.12
|
היי אב דואג,
ליבי איתך ועם בתך. אתה מתאר שהיחסים ביניכם היו טובים ובחודשים האחרונים התרחקה. גיל ההתבגרות הנו גשר מהילדות לבגרות ובתוכו חובק מצבי רוח, צורך בעצמאות ולחץ חברתי רב לעמוד בצווי האופנה. ריחוק ממך אכן היה סביר יותר בשלב מוקדם יותר בגיל ההתבגרות, אך גם בשלב זה עשוי להיות בשל תופעות ההתבגרות. התרחקות התקרבות הנו הכנה לקראת היציאה מהקן ולכך עוד הסברים רבים.אולם יותר סביר שהריחוק הוא בשל בעיית האכילה שלה. אותי מאוד מדאיג הפרעת האכילה של בתך. הפרעת אכילה עשויה להוביל למצבים בריאותיים קשים ואף לאשפוז. מאוד חשוב לגייס את היועצת, מחנכת, מורה וכמובן האם ולהיפגש כולם ביחד למענה. היא עדיין קטינה ואפשר לנסות לכפות(תחילה לנסות לגייס אותה בנעימות) עליה טיפול אם ובמידה לא תסכים. מצטערת אם אני מלחיצה, אבל אנורקסיה זו מחלה קשה מאוד ומצריכה ייעוץ מקצועי והתערבות משפחתית. מאוד חשוב לקחת ייעוץ וליווי נוסף.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:12 04.01.12
|
את צריכה להיות במצב של תת תזונה חריפה (תת תזונה מתונה לא מספיקה), עם אנורקסיה פעילה, או בעיות ספיגת מזון חריפות, כדי שהחלב שלך ייפגע. אני מניחה שאת לא באף אחת מן הקטגוריות...
אנחנו חיים בחברת שפע, הגוף שלך צבר מאגרים בזמן ההריון ומשתמש בהם גם עכשיו בהנקה לייצור החלב.
בשבילך, בשביל מצב הרוח שלך והבריאות והמשקל, עדיף לשפר את התזונה. אבל הפסקת הנקה יכולה לפגוע לא רק בבריאות התינוק שלך אלא גם בבריאותך.
בקיצור - הסירי דאגה מלבך והמשיכי ליהנות מן ההנקה :)
|
|
|
עדי יותם
יועצת הנקה מוסמכת IBCLC
ביקורי בית באזור השרון והמרכז 054-4954361
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:12 29.12.11
|
|
אנורקסיה, למיטב ידיעתי, אינה התווית נגד לטיפול ברואקוטן
|
|
|
ד''ר אריה י. ליפשיץ
מומחה למחלות עור ולמחלות מין
ז'בוטינסקי 155 רמת גן-מכבי ומאוחדת. כללית מחוז י-ם 057-2121322
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:21 18.12.11
|
לשאלתך הראשונה, תת משקל הוא קריטריון אבחוני לאנורקסיה, אך לא להפרעת אכילה. אנורקסיה היא רק סוג אחד ספציפי של הפרעת אכילה, ומישהי שנמצאת בחסך תזונתי ומקיאה נשמעת כמו מישהי שסובלת מהפרעת אכילה, ללא קשר למשקל בו היא נמצאת.
לשאלתך השנייה, אשפוז מומלץ בדרך כלל כמוצא טיפולי אחרון כאשר ניסיונות לקבל טיפול במסגרת מרפאתית פתוחה אינם מצליחים או אינם נענים בשיתוף פעולה.
|
|
|
לירן רוגב
פסיכולוג קליני, מטפל בתחום הפרעות אכילה, הפרעות מצב רוח, וקשיי ויסות רגשי.
דיזינגוף, תל אביב 054-3000312
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:44 16.12.11
|
1.אם מישהי הייתה ממש שמנה וירדה המון במשקל בעזרת הקאות והרעבה.
אבל היא עדיין בעודף משקל קל היא יכולה להיות אנורקסית? או במילים אחרות האם משקל נמוך או תת משקל זה קריטריון הכרחי באבחון של אנורקסיה?
2.מתי שי צורך באשפוז של מישהי שהיא לא בתת משקל אבל עם סימפטומים של אנורקסיה ובולימיה? מעבר למצב פיזי מסוכן..יש עוד מקרים בהם אשפוז רצוי?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:04 12.12.11
|
חסויה יקרה,
ראשית, עבורך, חשוב מאוד שתתחילי לטפל בעניין הזה ויפה שעה אחת קודם. למיטב הבנתי, מתוך העולה מפנייתך, הצלחת ל"החליק" את העובדה הזו מגיל 15 ואף גויסת, למרות שאנורקסיה נחשבת תופעה פחות רצויה בצבא, בלשון המעטה, והיא מטופלת על-ידי קב"ן. כאשר תפתחי את העניין הזה זה מאוד יקל על חייך, מול כולם ובוודאי עבורך. כבר לא תאלצי להסתיר דבר מאיש, תוכלי להתנהל באופן טבעי וחופשי והכי חשוב, בריאותית את חייבת לטפל בכך. אנורקסיה עשויה לפגוע בפוריות העתידית למשל ועוד סיבוכים שונים ולא רצויים.
באשר לבחור הזה שמוצא חן בעינייך, הוא יכול להוות טריגר עבורך להתחיל ולטפל באנורקסיה מהשורש.
את צודקת, מאחר וזוגיות מושתתת, בין היתר, על כנות, שקיפות, יושר, פתיחות ויושרה המהווים בסיס יציב לתקשורת זורמת ונכונה בין בני-הזוג, חשוב שתשתפי אותו, על אחת כמה וכמה מאחר והוא ממילא "עלה עלייך". ספרי לו את האמת, אפשרי לעצמך להיפתח בפניו. כלל לא בטוח שהוא ירצה ל"ברוח", יכול מאוד להיות שהוא דווקא יחליט שאת חשובה לו ושהוא רוצה לעזור לך לטפל בעצמך כראוי ודווקא יעריך את האומץ שלך להיפתח בפניו ויחליט להישאר על-מנת לתמוך ולסייע ככל יכולתו.
אם את חשה שיהיה זה נכון דווקא לאפשר לו "פתח מילוט", אמרי לו בפשטות כי אם הוא חש שיקשה עליו להתמודד עם המידע הזה הוא חופשי ללכת, ממש כפי שאת מרגישה.
|
|
|
מוניקה הרשקוביץ
מאמנת אישית רב תחומית
052-4033683
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:48 12.12.11
|
היי אני בת 19 חיילת, התגייסתי לא מזמן ואני נמצאת בקשר עם מישהו (בן 21) כבר חודשיים, הבעיה היא שאני מסתירה ממנו שאני חולה באנורקסיה. זה מאוד קשה כי אני כל הזמן מנסה להתחמק מסיטואציות עם אוכל, וגם כשהן קורות אני מנסה לאכול ממש מעט בשביל שלא יחשוד. האמת היא שזה לא ממש עוזר כי אני כן חושבת שהוא חושד, הוא שואל אותי ואומר לי למה אני לא אוכלת, הוא שאל אותי למשל כמה אני שוקלת ואפילו אמר שהוא חושש שאני הולכת לכיוון של אנורקסיה (הוא רק לא יודע שאני שם מזמן, מסביבות גיל 15 עם עליות ומורדות במחלה, כרגע המצב הדרדר מאוד בצבא ואני על סף אשפוז )
קשה לי מאוד להסתיר ולהתנהג כאילו הכול בסדר אני גם חושבת שזה קצת מחבל בקשר כי קשה לי להיות כנה איתו, פתוחה ולהרגיש בנוח, הוא למעשה לא מכיר חלק גדול ממני. מנגד אני חוששת שאם אספר לו הוא יבהל והיחס שלו אלי ישתנה .
מה אתם מייעצים לי לעשות?
אני חושבת שזה כן חשוב שאספר לו השאלה איך אוכל להבהיר לו שאני מבינה אם הוא לא יוכל להתמודד עם זה או יותר נכון להבין את זה והוא חופשי ללכת?
בבקשה עצה...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|