|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:59 09.11.11
|
שלום
הקריטריונים האגנוסטיים לאבחון אנורקסיה נרבוזה כוללים:
1. סירוב לשמור על משקל גוף ברמה המינימאלית, או מעליה, הנורמאלית לגובה ולגיל (לדוגמה: אובדן משקל שמוביל לשמירה על משקל הנמוך מ- 85% מהמשקל הרצוי או קושי לשמור על משקל גוף רצוי במהלך תקופת הגדילה).
2. פחד עז מעליה במשקל או הפיכה לשמן, למרות תת משקל.
3. עיוות בתפיסת משקל הגוף או הצורה, הערכה עצמית המושפעת באופן מוגזם ממשקל גוף או צורה או הכחשה של המצאות בתת משקל.
4. אמנוראה – העדר של לפחות 3 מחזורים חודשים רצופים.
חשוב לציין שגם כאשר אדם מסוים אינו עונה על מכלול הקריטריונים הדיאגנוסטיים להפרעת אכילה, ההשלכות של התנהגויות סימפטומאטיות (הקאות, פעילות גופנית מוגזמת, חרדה, צמצום תזונתי וכו') יכולות להיות מסוכנות לא פחות ודורשות התערבות.
התערבות מוקדמת יכולה גם למנוע התדרדרות למצב של הפרעת אכילה מאובחנת.
|
|
|
עדי מילר
דיאטנית קלינית בהשמנה והפרעות אכילה
תל אביב 054-5841109
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:09 03.06.11
|
אנורקסיה נרבוזה אכן שכיחה יותר בקרב נשים, אך בניגוד לדימוי הנפוץ בהחלט קיימת גם גברים ומהווה בעיה מסוכנת לא פחות.
מה שאתה מתאר נשמע כמו שלבים מוקדמים יחסית של המחלה, בהם עדיין יש קצת "ירח דבש" עם הבעיה - יש משהו מהנה ואפילו ממכר בירידה במשקל ובהרגשה ש"הנה אני מצליח להישאר בשליטה בזמן שכולם לא". אלא שמהר מאד מגלים שהדבר הזה שולט בך ולא אתה בו, והמחירים מתחילים להיות גבוהים (גם הבריאותיים, אבל גם הרגשיים, המחירים במערכות יחסים, בתפקוד היומיומי ועוד).
היות ואתה מצליח כבר עכשיו לזהות, למרות "ירח הדבש", שמדובר בבעיה מאיימת, חשוב לנצל את זה כדי להתחיל לטפל בה כבר עכשיו. בבעיה הזו חשוב להתחיל לטפל כמה שיותר מוקדם. לכן אני ממליץ לך להתייעץ עם הפסיכיאטר שלך לגבי טיפול מתאים, כאשר טיפול כזה צריך לכלול גם טיפול דיאטני, וגם טיפול נפשי/רגשי (וייתכן שגם טיפול תרופתי).
בהצלחה.
|
|
|
לירן רוגב
פסיכולוג קליני, מטפל בתחום הפרעות אכילה, הפרעות מצב רוח, וקשיי ויסות רגשי.
דיזינגוף, תל אביב 054-3000312
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
04:17 03.06.11
|
כן, אחד, ולא אחת. חיפשתי הודעות של גברים ולא מצאתי, אז אם בכל זאת יש מישהו כמוני-עמך הסליחה.
עד לפני כמה חודשים לא חלמתי שזה יקרה לי.
אני בן 30+.
בזמן האחרון שמתי לב לכל מיני מחשבות מוזרות שעוברות לי בראש (שאתן כבר בטח מכירות טוב): כמו: "יא, איזה כיף, בקושי אכלתי היום" או "איזה יופי, ירדתי עוד קילו וחצי השבוע" או "איזה פארשים, כולם מסביבי עלו במשקל בפסח ורק אני ירדתי"...
ואז המכנסיים ששימשו אותי נאמנה במשך 3 שנים עד לפני 4 חודשים- כבר נראות כמו סחבה. ואז אנשים מתחילים להעיר "אתה מה-זה רזית... ממש נעשית אנורקסית" "יואו, איך העצמות פנים שלך בולטות".... ועכשיו צריך למצוא תירוצים, שזה בגלל הלחץ בעבודה, או בלימודים, או במשפחה, וזה בכלל לא בכוונה, וכו וכד'.
לא רוצה לאכול. לא רוצה להרגיש את האוכל בתוכי. אני מרגיש טמא שהוא בפנים, ורק רוצה שהוא יצא. אני נהנה לרזות עוד ועוד, וכן, אני מודע לעובדה שאני מתחיל כבר להראות כמו ניצול שואה בפוטצניה.
אבל השוס היה ביום ראשון האחרון, ששמעתי מהפסיכאטר שלי את המילים המפורשות : יש לך אנורקסיה נרבוזה.
בום לפנים.
או שלא, כי אני לא מרגיש שאני סובל מזה. כמו שאמרתי- אני דווקא נהנה. בעוד שאר בני גילי דואגים לפתח את כרס הנישואין בהתמדה- אני נראה יותר טוב מתמיד.
אבל מצב שני- אני גם לא מחשיב את עצמי כאדם טיפש, ויודע שזה לא בריא.
מה עושים? לא יודע. לפסיכאטר הפתרונות, אני מניח.
אשמח לשמוע תגובות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:39 09.03.11
|
שלום לרופאים.
אבקש לדעת האם קיים קשר בין אישה בולמית לכניסתה להריון?? ואפרט:
לפני הכל שתדעו שלא קל לי "לפתוח"ככה מדובר בנושא רגיש.
אני ואשתי ביחד כ-9 שנים והתחתנו לפני 3.5 שנים. בערך מתאריך החתונה היא הפסיקה לקחת גלולות ואנו מקיימים יחסי מין בתדירות של פעמיים בשבוע לערך.
בגיל 17 שלה הייתה מאושפזת בבי"ח עקב אנורקסיה נרבוזה, וכחלק מהתסמינים נוצרה גם בולמיה.
מבחינת האנורקסיה היא נחשבת בריאה מגיל 18 לערך, אך לעניין הבולמיה... התהליך, לצערי הוא עד היום (שנינו בני 30 ).
היא מקיאה (ממה שאני יודע לפחות...) בין 2-4 פעמים ביום(לפעמים יותר).
התחלנו טיפולי הזרעה לפני כ- 4 חודשים (3 הזרעות סה"כ..) אך בתוצאה שלילית.
אני מתוסכל ומתחיל לקבל את ההרגשה שלא יהיו לנו ילדים...
אודה לתגובתכם העניינית...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01:11 15.01.11
|
הי..אני קצת חדשה בקטע של לרשום מה עובר עלי ולספר את כל מה שעובר עלי מול אנשים.. אבל חברה נתנה לי את האתר וביקשה שאני ירשום פה מה עובר עלי והיא בטוחה שיעזרו לי פה למרות שהתנגדתי לרעיון לבסוף נכנסתי לפה...
מממ..איך אני יתחיל...
מגיל שנה יש לי בעיה עם אוכל.. אני פשוט לא אוהבת לאכול.
בגיל שנה ההורים שלי ראו שאני לא אוכלת ולא עולה במשקל תמיד היה לי בעיה עם אוכל.
ככה עברו מלא שנים ואף פעם לא עלו על בעיה שיש לי.. תמיד אמרו לאמא שלי "היא תהיה בסדר היא גודלת כמו שצריך..." תמיד הייתי הילדה הכי קטנה בכיתה (בגובה) ותמיד הכי רזה.. השנה לפני שהתחיל הבית ספר ירדתי במשקל ואמא שלי ביקשה מהרופאה שלי שתתן לה הפנייה לדיאטנית כי היא רוצה לבדוק אותי (שחכתי לציין שהייתי קטנה בגיל בערך 7 לקחו אותי לדיאטנית ועליתי טיפה במשקל) בהתחלה שהלכתי לדיאטנית היא דיברה איתי שאלה שאלות ואחרי 2 דקות של שיחה היא אמרה לאמא שלי "אני לא דיאטנית להפרעות אכילה היא צריכה ללכת לדיאטנית של הפרעות אכילה" אמא שלי קבעה תור לדיאטנית להפרעות אכילה (אני בת 14) וכבר באותו היום היה לי תור גם לדיאטנית להפרעות אכילה.. כ"כ כעסתי על אמא שלי שהיא לקחה אותי לדיאטנית אבל בכל זאת שיתפתי פעולה.. בהתחלה הדיאטנית ואני הכנו תפריט הכל היה מלא וידעתי שאני לא יעמוד בזה.. ולא כי אני מפחדת להשמין פשוט כי אני לא רעבה אז אני לא יכולה לאכול.. והבעיה אצלי שאני אף פעם לא רעבה.. עם הזמן עליתי וירדתי כל הזמן במשקל אז שלחו אותי לפסיכיאטר שיבדוק עם באמת יש לי הפרעות אכילה או עם לא.. כשהלכתי לפסיכיאטר הוא קבע בוודאות שיש לי אנורקסיה נרבוזה או משהו כזה.. ואז הוא ביקש שאני ימשיך טיפול אצל הדיאטנית ובנוסף שאני ילך לפגישות עם פסיכולוגית.. והלכתי ועדיין אני הולכת אל הדיאטנית וגם אל הפסיכולוגית וכל שיחה שלי איתם הם אומרות לי שאני עלולה להגיע לבית חולים.. כל הזמן הם מדברות איתי על זה .. וזה הדבר שאני הכי פוחדת שיקרה אבל עכשיו אני מרגישה שאני שמנה ונמאס לי לאכול.. אפילו יוצא לי לפספס ארוחות כי אני לא רוצה להשמין ואני מפחדת להשמין.. אני לא משתפת את זה עם אף אחד... אפילו לא עם הפסיכולוגית וגם לא עם הדיאטנית בפגישה האחרונה שהייתה לי הפסיכולוגית סיפרה לי מה יש במחלקה בבית החולים להפרעות אכילה איך מתנהל שמה הזמן ואחרי זה הדיאטנית גם דיברה על זה ואפילו הוסיפה שהיא לא מסכימה יותר שביומן אכילה יהיה איקסים על ארוחות ושעם יהיה איקסים ואני ירד שוב במשקל אז זהו נגמר התפקיד שלה ושולחים אותי לאשפוז.. אני כל כך מפחדת מאשפוז אבל לפעמים אני חושבת שזה יותר טוב מזה שההורים יחפרו לי בבית על לאכול ושאני יתעצבן ויבכה בגללם ונמאס לי ללכת לדיאטנית ולפסיכולוגית! :'( אולי בבית החולים אני ירגיש יותר טוב.. אבל אני כל כך מפחדת ללכת לבית החולים כי אני לא רוצה שישימו לי צינור בתוך האף ויאכילו אותי דרך צינור.. אני מפחדת כ"כ ונמאס לי כבר מכל הטיפול הזה!:'(
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:35 20.09.10
|
|
שלום, אני נמצאת בתת משקל ולפי כל מה שהבנתי בכל מקום שאליו פניתי וקראתי הבנתי שיש לי אנורקסיה נרבוזה, הבעיה שלי היא שהווסת שלי מאחרת כבר ב43 שבועות כל פעם וכשהיא מגיעה אז אני יכולה ללכת אפילו ללא תחשובת (בוודאי שאני שמה הניסוח רק בשביל הדוגמא) מרוב שאין לי זרימה ואין פשוט אין דימום. אני מפחדת שזה יזיק לבעיות הפוריות שלי בעתיד , אמי אומרת לי את זה כל הזמן אבל אני לוקחת את זה בתור זה שהיא רוצה שאני כל הזמן יאכל. זה כל המטרות שלה היא תמיד אומרת דברים על הצבא שלא יגייסו אותי עוד חודש ודברים רבים שלא ממש מזיזים לי , אבל מה שבאמת מזיז לי זה הווסת. האם באמת הפוריות שלי עלולה להפגע בעתיד?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:28 08.09.10
|
בת 24, מובטלת ונמצאת במסגרות טיפול פסיכיאטרי במשך שנים רבות מאז גיל הילדות ועד היום, כולל שני אישפוזים פסיכיאטריים בעבר הלא רחוק.
ברצוני להגיש טפסים לביטוח לאומי לתביעת נכות כללית (נכות נפשית בעצם) ולפני שאגיש ברצוני לדעת אודות אחוזי הנכות שנקבעים לאבחנות הפסיכיאטריות השונות, כי הבנתי שקיימים הבדלים רבים בין אבחנה אחת לאחרת ע"פ אחוזי הנכות שנקבעים לכל אחד מהם תוך כדי התחשבות בדרגת הקושי ומניעת התפקוד היומיומי התקין והיכולת להשתכר בהיות האדם מאובחן עם דברים כאלה או אחרים.
לדוגמא אדם שהכרתי קיבל 40 אחוזי נכות והינו מאובחן עם דיסתימיה שהקנתה לו 25 אחוזי נכות, בנוסף להפרעת אישיות גבולית ברמת קושי גבוהה שלמרות זאת הקנתה לו רק 15 אחוזים בלבד.
אני מאובחנת עם דברים הרבה דברים נוספים מלבד זה ומטופלת עימם במשך שנים, וכמו כן זה אכן מונע ממני כל תפקוד אפשרי עקב המצב הנפשי הכולל שלי.
רשימת האבחנות שלי להלן:
1. דיכאון מז'ורי / קליני/חד-קוטבי – Major/ Clinical/ Unipolar Depression or Depressive Disorder
2.הפרעת פאניקה – Panic Disorder / Panic Attacks
3.הפרעת חרדה – Anxiety Disorder -שכוללת בתוכה:
·הפרעת חרדה מוכללת - Generalized Anxiety Disorder (GAD)
·הפרעת חרדה חברתית - Social anxiety disorder / Social Phobia - (SAD, SAnD)
· אגרופוביה – Agoraphobia
4. הפרעת דחק (עקה) פוסט-טראומטית / הפרעת דחק בתר־חבלתית – Posttraumatic/Post-Traumatic Stress Disorder (PTSD)
5. אנורקסיה נרבוזה - Anorexia Nervosa
6. הפרעת אישיות גבולית - Borderline Personality Disorder (BPD)
7. הפרעת שינה קשה מרובת שנים, אינסומניה / אל שינה - Insomnia
כמו כן גם מבעיה גסטרולוגית במערכת העיכול, מתסמונת המעי הרגיז (Irritable Bowel Syndrome (IBS
כך שהייתי רוצה לבוא להגש את הטפסים ועם הזמן להתייצב לוועדה ולדעת בערך למה לצפות. אשמח אם תוכלו לעזור לי בעניין וליידע אותי לגבי אחוזי הנכות שיכולים להקבע לגבי לפחות חלק מהדברים שציינתי.
תודה מראש על עזרתכם ושנה טובה,
ליהי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:02 28.10.09
|
ההגדרה פחות מפחידה,לטעמי.המצב הוא זה שמפחיד...
לא ברור לי למה התכוון הרופא אולי למשך הזמן שהאנורקסיה נמשכת??(בדר"כ כותבים פשוט אנורקסיה נרבוזה או EN ),כך או כך,אם מצב זה מפחיד אותך מה לגביי טיפול??
אשמח לשמוע קצת יותר או באיזה קונטקס השורה הזאת נכתבה,כך אולי אוכל לענות לך יותר ברור.
קרן אור.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:45 20.08.09
|
שלום רב,
שמי מירב שחר ואני דוקטורנטית בחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. אני עורכת מחקר בנוגע להתמודדות משפחתית עם אנורקסיה נרבוזה. במסגרת המחקר אני מחפשת הורים לבנות שהחלימו מאנורקסיה נרבוזה לפני חמש שנים, אשר מוכנים להתראיין בנושא (בהסכמת הבת). לפני הראיון עם ההורים ייערך ראיון קצר עם הבת. את המפגש ניתן לערוך באוניברסיטת חיפה או בבית המשפחה. אורך הפגישה עם ההורים הוא כשלוש שעות. הפגישה כוללת מילוי שאלונים וראיון משותף עם זוג ההורים. הסודיות מובטחת ושמות המשתתפים לא יפורסמו.
המחקר ייחודי וחדשני ואנו מצפים שתרומתו למשפחות המתמודדות עם מחלת האנורקסיה תהיה משמעותית ביותר.
אשמח מאוד לקבל מכם פניות.
לפרטים נוספים ניתן ליצור איתי קשר בטלפון 0544-599048 או במייל:
meirav1000@hotmail.com
תודה רבה, מירב
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:50 01.06.09
|
היי, קראתי שלצורך אבחנה של אנורקסיה נרבוזה אחד הקריטריונים הוא הפסקת המחזור.
האם בשל כך, בחורה העונה על שאר הקריטריונים (משקל נמוך, עיסוק באוכל וכו') אבל נוטלת גלולות (ובשל כך מקבלת מחזור) לא תאובחן כאנורקטית? או שיתעלמו מהקריטריון של הפסקת מחזור במקרה כזה?
תודה מראש על תשובתכם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
02:31 24.05.09
|
היי,יש לי הפרעת אכילה (אנורקסיה נרבוזה) ואני בטיפולים כבר שנתיים,מגיל 15.
המצב תקוע ובזמן האחרון אני חושבת על להתאשפז,האמת שכדיי לברוח מהכל ולא בשביל לטפל בהפרעת אכילה.
העניין הוא שאני לא יודעת אם זה יפגע לי אחר כך בשירות בצבא ואם יגייסו אותי בכלל אחרי אישפוז..
אשמח לתשובה,תודה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:04 01.06.08
|
שלום , שמי ב'
אני סובלת כבר 8 שנים מאנורקסיה נרבוזה היום בת 20
בעבר , בגיל 13 היתי מאושפזת במרכז שניידר, יצאתי והייתי יציבה עם ירידות ועליות . הייתי מעט זמן במשקל היעד .
אבל מצבי היה פחות או יותר יציב
לאחרונה ב4 חודשים האחרונים היה משבר קשה , מוות של אדם מהמשפחה . מכיוון שאימי לא הייתה הרבה בבית . הייתי מבלה בביתי לבד הרבה זמן ובעצם " מנצלת את המצב " ומפחיתה מהארוחות שהיתי רגילה לאכול כהרגלי לפני האסון
היום אני הגעתי למשקל של 33 1.61. אני בהמתנה לאישפוז למחלקה אצל ד"ר גור . אך אינני חושבת ששם אני אוכל באמת להבריא.
בכל אופן זמן ההמתנה ארוך מהרגיל(בין חודש לחודשיים ) למרות מצבי הקשה.
השאלה שלי היא איפה אפשר לקבל עזרה? אני רוצה לצאת מהמחלה . אני צריכה עזרה בנושא במהירות.
לכאן אני פונה בעצם כמפלט אחרון . אנא עזרו לי .
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:39 28.01.08
|
|
שלום לך שירה , בהחלט יש חשש שהחברה שלך סובלת מאנורקסיה נרבוזה. חשוב לטפל בהקדם בנערות הסובלות מהמחלה. אגב גם בנים סובלים מאנורקסיה נרבוזה אם כי באחוזים קטנים ביותר. חשוב לטפל מוקדם ככל האפשר מאחר ויש תמותה למחלה. הרזון הקיצוני פוגע במערכות חיוניות בגוף כגון כליות, כבד , לב ולכן הטיפול חייב להיות מוקדם ככל האפשר. אני מציע שתפני ליועצת ביה"ס והיא תזמן את חברתך לשיחה , בודאי תזמין גם את ההורים ותעשה את החיבור המתבקש לאנשי המקצוע המטפלים בהפרעות אכילה. בהצלחה אבי
|
|
|
ד''ר אבי שפירא
מנהל מרפאה להפרעות קשב וריכוז ותחלואה נילווית
זכרון יעקב 04-6291918
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|