|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:09 14.04.12
|
כיום יש אחוז גבוה יותר של נערים/גברים הסובלים מהפרעת אכילה, יחסית לעבר.
( אך עדיין רוב הסובלים מהפרעות אכילה הן נשים).
ראשית, הייתי מציעה שיעבור בדיקות אצל רופא משפחה על מנת לבדוק מה מצבו הפיזי. כיוון שאתם מתארים ירידה בסממנים הפיזיים.
יתכן ואתם צודקים והוא מקיא , הרבה פעמים בולימיה מלווה בהסתרה והכחשה של החולה.
נסו לדובב אותו, להביע את דאגתכם, יחד עם מסר ברור שהוא זקוק לעזרה.
יתכן והוא עסוק בגוף/בגדילה שלו/ בזהות המינית (נושאים שהרבה נערים בגילו עסוקים בהם)יתכן שהוא חש מצוקה ומבטא אותה דרך הפרעת האכילה. מדובר בהשערה בלבד .
אך מה שברור, שהתנהגותו של בנכם מבטאת קושי רגשי.
ניתן להפנות אותו לטיפול פסיכולוגי או לפנות למרכז לטיפול בהפרעות אכילה ישנה רשימה המצורפת באתר.
|
|
|
אפרת לוי
פסיכולוגית קלינית מומחית
רח' פני הגבעה 20 רמת גן 050-6531632
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:19 28.02.12
|
לפני כשנתיים ירדתי בערך 50 ק"ג ממשקלי תוך כ-7-8 חודשים על ידי דיאטת כסאח שבהתחלה כללה רק כמה פירות וירקות ביום, אחרי כמה חודשים התחלתי גם לאכול חזה עוף, דג, כבד או ביצה, דגנים מלאים, חלב בקפה, גם בכמויות מאוד קטנות. אני מעריכה שאכלתי בערך 300 קלוריות בכמה החודשים הראשונים וכ800 כשכבר הייתי כמעט בתת משקל. לאחר פחות משנה מתחילת הדיאטה התחילה תקופה של כ8 חודשים של בולמוסים כמעט יומיומיים, הייתי אוכלת את כל המאכלים ה"אסורים" ובכמויות עצומות, עליתי בתקופה הזו כ40 ק"ג. בתקופה הזו קראתי המון על תזונה וכרגע אני יכולה להעיד שיש לי ידע רחב מאוד בנושא התזונה, כמעט ברמה של דיאטנית מקצועית. ואז התחלתי שוב דיאטה, שאומנם עדיין לא מספקת מבחינה קלורית (כרגע אני אוכלת בסביבות 1000 קלוריות) אבל מושלמת מבחינה תזונתית. ירדתי כ30 ק"ג בחצי השנה האחרונה. אבל פיתחתי בולימיה. יש לי התקפי בולמוס בין פעמיים לשלוש בשבוע, ברובם אני מקיאה וכמה פעמים בחודש יוצא לי לבלוס כמויות אדירות יום שלם ולא להקיא בסוף. זה נמשך כבר מעל שנה. אני מנסה להפסיק את הבולמוסים, מנסה להבין למה אני תמיד נופלת (אני רוצה לציין שבדיאטת הכסאח היו לי רק כ3 בולמוסים ב8 החודשים, למרות שהרעבתי את עצמי), אני אוכלת את המאכלים הבריאים ביותר, ועדיין תמיד תמיד תמיד מרגישה רעבה וכאמור בולסת המון.
ניסיתי כבר הכל, אני אוכלת 4 ארוחות ביום אבל גם אחרי שאכלתי סלט ענק עם גבינה וטונה בקונטיינר גלידה של 2 ליטר אני נשארת רעבה! מה יכולה ליהיות הסיבה לרעב התמידי? האם יכול ליהיות שעל ידי דיאטת הכסאח פגעתי לעצמי בהורמונים מסויימים? איך אפשר לאזן את הגוף ולחזור למנגנון טבע ובריא של רעב ושובע? תודה רבה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:04 08.02.12
|
רוצה לשתף את כל העולם.
12 שנות בולימיה הסתיימו!!!
אחרי הקאות יומיומיות במשך שנים, לא יכולתי יותר.
לא סבלתי את עצמי, הרגשתי מלוכלכת בפנים ובחוץ, והגוף כבר כאב יותר מדי. לפעמים הרגשתי שהמעיים שלי נשפכים החוצה.
ראיתי המלצה של מישהי, נדמה לי שבפורום זה, והלכתי על זה.
המטפלת, טל אור, הבטיחה שכל הטיפול הוא שלש פגישות בלבד, כל פגישה שעתיים.
שאלתי מה יהיה אם אצטרך יותר? אין יותר, כך היא הבהירה.
אחיותי לצרה: אחרי הפגישה הראשונה כבר לא רציתי ולא הייתי צריכה להקיא!
הטיפול הזה נגע בי במקומות מאד עמוקים (וכואבים), ושינה דברים.
אני לא מאמינה שאני כותבת את זה: אני כבר לא מקיאה! אני בולימית לשעבר!
לשעבר.
אני משתפת פה, כי אין אף אחד שיודע על ההקאות שלי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:38 27.01.12
|
אני קוראת את כל סיפורי הפרעות האכילה שמספרים פה ונקרע לי הלב.
שמי אלונה אדרי ואני בת 23.
אני כיום זמרת במקצועי.
ברצוני לשתף אתכם במאבק ציבורי שהתחלתי כנגד הפרעות אכילה.
בתקופת הצבא סבלתי מהפרעות אכילה וזיהיתי את זה מיידית. כל הסביבה שלי די הכחישה את המצב בו הייתי מכיוון שבעיניהם הייתי תמיד הבחורה האינטליגנטית והמוצלחת ושלי זה לא יכול לקרות.
מאז ומתמיד הייתי פייטרית לא קטנה ובעלת שאיפות מאוד גבוהות מעצמי – הפרעות אכילה (בולימיה ובולמוסים) לא היו חלק מתוכניותיי. אני להבדיל מהרבה בנות שנכנעו למחלה זו החלטתי להילחם ולהתמודד עם זה לבד.
הלכתי לקב"ן הצבאי ומיד ביקשתי עזרה. סיפרתי לו על מצבי ובמשך שנה וחצי הוא עזר, תמך ונתן לי כלים להתמודד עם בעיה זו שכאמור לעולם לא באמת עוברת אלא לומדים להשתלט עליה.
בתקופה הזו איבדתי את תחושת השובע והרבה נבע מהרצון להיות "מושלמת" כמו שהחברה מציירת את עניין השלמות. הקב"ן הצבאי עזר לי להתמודד עם תחושת הדימוי העצמי הנמוך והפרעות האכילה. במקביל גם דאגתי להיוועץ בתזונאית במצבי עד להשתקמות מלאה.
לא הייתי מוכנה להיכנע ורציתי ללמוד ולהוכיח לעצמי בעיקר שאני אהיה זאת שתציל את עצמי ולא אף אחד אחר! כיום אני כבר במקום אחר, חזרה אליי תחושת השובע, בראש מעייני עומד הרצון להיות מאושרת ומצליחה.
בזכות האושר הזה הגעתי לשלמות שמעולם לא חשתי עוד. מאז שיחרורי מצה"ל פגשתי לא מעט בנות עם הפרעות אכילה שכן לי מאוד קל לזהות אותן כי אני מכירה את התסמינים.
אני לקחתי על עצמי את האחריות לגרום לשינוי. אני מודעת לזה שזה נשמע מעט הירואי אבל אני באמת מקדישה את עצמי ואת הסיפור שלי ככלי שעוזר כבר היום ללא מעט בנות וימשיך לעזור לעוד בעתיד. החלטתי לקחת על עצמי את האחריות בהרמת המודעות הציבורית שכן יכולה למנוע מצבים כאלה עתידיים.
אני לא מוכנה שבנות יכנסו למצב הזה ויהרסו לעצמן את החיים. לא מסוגלת להתעלם יותר!
תמיד...זה אפשרי להילחם בזה ולא שווה להרוס את החיים שלכן (גם שלכם) בשביל זה. הסביבה מקבלת את מי ששלם עם עצמו!!!
שבת שלום,
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:50 10.01.12
|
שלום נטע,
לא הייתי ממהרת לקפוץ לטיפול בהיפנוזה במקרה של הפרעת אכילה, ייתכן מאוד שהליך זה כלל אינו מתאים לך. האנשים הראשונים איתם עלייך להתייעץ בעניין זה הם המטפלים בך כיום [פסיכולוג/ית המטפל, ואם יש פסיכיאטר גם איתו]. בנוסף, הכנסת דמות מטפלת נוספת [המטפל-המהפנט] בדרך כלל אינה רצויה.
ייתכן שקראת על היעילות של היפנוזה לגבי 'שינוי הרגלי אכילה', אולם בבולימיה או אנורקסיה המצב הוא שונה, הרגלי האכילה הם סימפטום משמעותי אך אינם הדבר המרכזי בו יש לטפל כאשר מדובר בבולימיה.
כל טוב לך, התמידי בתהליך הטיפולי וההחלמתי בו את נמצאת,
|
|
|
אירית כהן
מומחית בפסיכולוגיה קלינית, מורשה להפנוט
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:26 10.01.12
|
ב"ה
נטע נכבדה;
איחולי להחלמה מלאה מהירה.
ההיפנוזה ככלי טיפולי נוסף, יעיל מאוד, יכול לזרז ולהעמיק את ההחלמה.
בהצלחה
|
|
|
ד''ר אברהם הירשפלד
רופא מורשה להיפנוט ע"י משרד הבריאות
טשרניחובסקי 24 כפר סבא 050-5365888
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:08 10.01.12
|
|
היי, אני בולימית בשלבי החלמה. אני עוברת טיפול פסיכולוגי והשגחה של דיאטנית אבל חשבתי שכדאי לשלב עוד דברים. רציתי לדעת אם היפנוזה יכולה לעזור (קראתי איפשהו שכן) ואם כן, מה בדיוק התהליך וכמה זמן זה אורך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:05 16.12.11
|
שלום רב,
מבקשת מאוד את עזרתך.
אני מטופלת באפקסור (225 מ"ג ביום) וטופמקס (100 מ"ג) מזה כארבע שנים.
הטיפול ניתן לי עקב עבר של הפרעות אכילה (בולימיה) - והיה אפקטיבי ונפלא, וממש שינה את חיי מן הקצה אל הקצה. הרגשתי שסוף סוף הצלחתי להביא לידי ביטוי את האדם שאני באמת.
אך בשנה האחרונה אני מרגישה ירידה ברורה באפקטיביות של התרופות.
יותר מזה: אני מרגישה שאני שוקעת בדכאון. אני ישנה שעות רבות, שוקעת במחשבות קודרות, בוכה המון, מתקשה לבצע פעולות יומיומיות פשוטות בבית ואפילו למען עצמי - כגון להתקלח, לסדר, לצאת לסופר וכו'. אני נלחמת בכך, אך לעתים אינני מזהה את עצמי.
ביסודי אני אדם אנרגטי ואופטימי, אך כעת - אינני כזו כלל.
חשוב לציין כי במקביל - חלו שינויים גדולים בחיי. שיניתי מקום מגורים, אני נאבקת על פרנסתי ואף נאבקת בקשיים כלכליים.
ברור לי שלא ניתן להשליך הכל על התרופות בלבד, אך חשוב לי להבין:
האם ישנה ירידה בהשפעת התרופות עם השנים?
ואם כן - לאיזה תרופות אוכל לעבור?
חוויתי תהליך ארוך ולא פשוט של התאמת התרופות, עד שהגעתי לקומבינציה הזו.
נמצא, כי תרופות מזן ה-SNRI הן הרבה יותר אפקטיביות עבורי, כיוון שהן מעניקות לי הרבה מרץ וחיות, שעוזרים לי מאוד.
אשמח ואודה מאוד לעצתך המהירה.
תודה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:43 06.12.11
|
גורמי סיכון ל ציסטה בשחלות:
• גיל 20-35
• לקיחה כרונית של תרופה נגד אפילפסיה הנקראת ולפורט
• נשים הלוקות באנדומטריאוזיס, מחלה דלקתית של האגן או בולימיה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:00 06.12.11
|
שלום, אחותי בת 26 מנסה מזה 8 חודשים להיכנס להריון, יש לציין כי מאז שהפסיקה את הגלולות, לאחר תקופה של 6 שנים, המחזור לא היה סדיר כלל. היות והיא מתגוררת בחו"ל רק לאחרונה פנתה לרופא הנשים, אשר הביא לה מס' כדורים שיסדירו לה את המחזור ויעודדו ביוץ. בפגישתה עם הרופא אתמול לשם לקיחת דגימת דם במטרה לאבחן אם אכן יש ביוץ, התגלתה ציסטה ברחם בגודל של 4 ס"מ, (יש לציין כי סבלה מאוד בשבועיים האחרונים מכאבי בטן). הרופט טען כי סיכויי הכניסה להריון עם הציסטה קלושים ויש להמתין עד שהציסטה תעבור. יש לציין כי אחותי בולימית. האם יש קשר בין בולימיה לציסטה? כיצד ותוך כמה זמן בדר"כ עוברת הציסטה והאם יש דרך לזרז התהליך?
אשמח למענכם היות ואין לה שום אוטוריטה מהימנה עם הרפואה בחול.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:54 27.11.11
|
|
שלום, רציתי לשאול האים אוכל לתת פרטים של מטפלת בקריות שטופלתי אצלה בהפרעות אכילה , היא עזרה לי מאוד ולאחר שנים של בולימיה ואכילה כפייתית , אני סוף סוף בריאה ומרגישה צורך לעזור לאחרים שרוצים להחלים מכך, יש לה שיטת טיפול מצויינת והיא מאוד איכפתית ונעימה .
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:09 13.11.11
|
שלום
אני אישה בת 60, איבדתי את שיניי בגיל צעיר(עקב בולימיה), ובגיל 39 זכיתי לשמחתי להגיע לפרופסור אריאלי שהציל את פי ושיקם אותו ע"י 11 שתלים (6 שתלי IMZ למעלה, ו-5 שתלי BRENEMARK למטה), עם גשרים קבועים.
העבודה המצוינת החזיקה מעמד(עם טיפולים משמרים ) מעל 20 שנים, ולצערי, דווקא כשחליתי והפסקתי לעבוד...התחילו קילקולים.
מכיוון שאני זכאית לסל שיקום ממשרד הבריאות(עקב קבלת קצבת נכות), פניתי למרפאות של המשרד, אך שם אין להם היכולות והכלים לטפל בעבודה מורכבת כזאת, ואחרי מאבק ארוך ומתיש, הצלחתי לקבל אישור לקבל טיפול אצל מומחה לשיקום , שקיבע זמנית את השתלים בלסת התחתונה, ולמעלה , לצערי, סגר השתלים ומהגשר הקבוע שלי עשה תותבת שמחוברת באטצ'מנטים לשתלים(לאחר שכל תותבת חדשה שעשה לא החזיקה מעמד ונשברה).
ואז...נשבר גם הרצון שלו להמשיך טיפול, כנראה שהביורוקרטיה של משרד הבריאות הכריעה אותו, כך שנשארתי היום קרחת מכאן ומכאן.
יש לי בפה תותבת שלא יושבת טוב, קשה לי לאכול (מעבר למפח הנפש של לעבור לשיניים ניידות לאחר קבועות..), ואני חרדה ממה יהיה מחר, כשאין לי שום כתובת לפנות אליה.
לא רוצה להתמסכן. , אבל אולי יש למי מכם רעיונות יצירתיים, איך אני יכולה במסגרת סל השיקום שמקנה לי זכות לקבל טיפול שיניים,לנצח את הביורוקרטיה ולזכות לשיקום הפה ע"י מומחה לשיקום .
אשמח לשלוח מידע נוסף ככל שיידרש,
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:00 22.09.11
|
היי
תודה רבה על תגובתך
אני בטיפול אצל דיאטנית והיא הרכיבה לי את התפריט של 1500 קלוריות
היא חושבת שהמשקל שלי בסדר (שוב - 52 על 1.68) ושפשוט עליי לשמור עליו.
היא מציעה להתמודד עם הבולמוסים ע"י "ארוחה חופשית" אחת בשבוע שבה ארשה לעצמי לאכול מה שאני רוצה ושבצורה כזו גם אוכל להתמודד עם הבולמוסים וגם להרגיש עדיין בשליטה כי "מותר לי" ארוחה כזו בשבוע.
בפועל היות ואני נתקפת בבולמוסים אני לא מאפשרת לעצמי את הארוחה הזו מפחד שאעלה במשקל.. עובדת על עצמי כדי לנסות לעבוד לפי העצה שלה. מה דעתך על הרעיון של הדיאטנית?
בנוסף, אתה חושב שמשקל 52 על 1.68 זה לא בריא? יש בחורות בריאות ורזות, הלא כן? אני לא עור ועצמות... אי אפשר ללמוד לשמור על משקל כזה בצורה בריאה ונכונה ללא בולמוס והקאה? הרי זה לא שכל היום אני אוכלת ומקיאה אלא "רק" פעם בשבוע... אי אפשר לטפל בזה ולהשאר במשקל הנוכחי?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06:31 16.09.11
|
על פי התיאור שלך יש חשש שמדובר בהפרעת אכילה בלתי מסווגת. הפרעת אכילה בלתי מסווגת היא האבחנה שניתנת כאשר יש סימפטומים של הפרעת אכילה שאינם בחומרה או בתדירות שאופיינית לאנורקסיה או בולימיה, אבל עדיין קיימים ומפריעים, כפי שאת מתארת. יש לסייג ולציין שלא ניתן להסתמך על אבחנה דרך האינטרנט, ובכל מקרה מומלץ לפנות ולהתייעץ עם רופא משפחה או איש מקצוע בתחום הפרעות האכילה.
נשמע שבאופן אופייני להפרעת אכילה, את נשאבת לפיתוי לשמר משקל גוף דרך צמצום תזונתי, ו"לתקן" זלילות או בולמוסים או אפילו סתם חריגות מהתפריט דרך הקאות. כדי להתמודד עם הפרעת אכילה צריך למצוא דרך לשבור את המעגל הזה, ולהתאזן לאורך זמן הן ברמה התזונתית והן ברמה הרגשית (למשל, ללמוד לקבל גם את החריגות מה"מכסה", לעשות עבודה מול דימוי עצמי וויסות רגשי במצבים של תסכול או אכזבה וכיוצא בזה). לגבי טיפולים אפשריים: בהפרעות אכילה העדויות מצביעות על יעילות נמוכה של טיפול עצמי, ולכל הפחות הייתי ממליץ לך להתייעץ עם דיאטנית, מאחר ואת נמצאת במשקל נמוך יחסית לנתונייך וייתכן מאד שהתפריט והמשקל אינם מספיקים לך ולכן החלו להופיע בולמוסים. מעבר לכך, הייתי ממליץ לשקול בכל זאת גם פנייה לטיפול רגשי, לפחות לזמן מה, על מנת לקבל תמיכה והכוונה בסיסיים בהתמודדות.
|
|
|
לירן רוגב
פסיכולוג קליני, מטפל בתחום הפרעות אכילה, הפרעות מצב רוח, וקשיי ויסות רגשי.
דיזינגוף, תל אביב 054-3000312
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:05 15.09.11
|
היי
אני בת 29 ובשנה האחרונה פיתחתי בולימיה "קלה" (גיל 29 זה לא קצת מאוחר לפתח הפרעת אכילה, :-)?)
גובהיי 1.68 ולפני שנה שקלתי 61 ק"ג ולא הייתי מרוצה. שאפתי להוריד 4 ק"ג ולא הצלחתי. לכן התחלתי להקיא בימים שעברתי את מכסת ה 1500 קלוריות. זה לא היה בולמוס ואז הקאה אלא פשוט בערבים בהם עברתי את ה"מכסה" ב200 קלוריות הייתי מקיאה. הדבר לא עזר ונשארתי באותו משקל פחות או יותר. שמחתי שלפחות אינני מעלה במשקל...
במהלך השנה ההפרעה שינתה את פניה מספר פעמים, כאשר בין לבין מספר שבועות "נקיים" לגמרי, ובאחרים חזרו ההקאות.
בחצי שנה האחרונה שיניתי תפריט לגמרי (מאוזן של כ 1300 קלוריות ליום) וירדתי למשקל 52 ק"ג. משקל שאני מרוצה ממנו מאוד. שומרת כיום על תפריט מאוזן של 1500 ביום רגיל.
הבולימיה שינתה את פניה שוב ועכשיו ביומיום השגרתי אינני מקיאה ומרגישה טוב, אך פעם בשבועיים במקרה הטוב ופעם בשבוע במקרה הרע אני נתקפת בולמוס חסר מעצורים ואוכלת כ 2000 קלוריות בחצי שעה. לאחר מכן אני מקיאה.
מה האבחנה הפסיכולוגית של מצבי? האם בולימיה? האם בולימיה קלה? אני מאוד מעוניינת לטפל בעצמי במצב ומרגישה שאוטוטו אני מחלימה בכוחות עצמי. האם אפשרי לדעתך במקרה כזה? אילו טיפים את יכולה לתת לי בשביל להתמודד? אני לא רואה עצמי פונה לטיפול נפשי ...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:02 31.08.11
|
שלום,
האם ידוע לכם על יעילות התרופה רמוטיב בטיפול בבולמוסי אכילה? אני בת 35 סובלת מהתקפי אכילה מדי פעם (מתונים בהרבה היום מאשר בגיל ההתבגרות) ורוצה מאד להפטר מהם. בעבר, הייתי במצב של בולימיה (סלילות וצומות) די קשה טופלתי בפרוזאק במשך כשנה וזה עזר מאד, היום יש לי בולמוסים אחת לשבוע-שבועיים ומאד קשה לי להפסיק, אבל אני לא רוצה לקחת תרופות "רציניות". סיפרו לי וקראתי על רמוטיב ונראה לי שיכול לסייע גם לייצב את מצב רוחי המתנדנד.
האם יש מידע על התקופה בטיפול בבולמוסים?
תודה,
קיט
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:07 25.08.11
|
שלום לך, קראתי את מה שכתבת מאוד הזדהתי איתך אים תרצי לדבר איתי במייל שלי כתבי לי, אוכל לעזור לך- אני בולימית לשעבר ובדיוק בגילך אלה
מייל שלי orit1011@walla.com
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:15 04.08.11
|
אני מקיאה כל יום ואפילו פעמיים ביום.
פעם ראשונה שהקאתי הייתה בגיל 14 וממש אהבתי את זה שאפשר לאכול הכל ואח"כ פשוט ל"התרוקן" .
אימצתי את הרעיון והתחלתי להקיא בתדירות גבוה פעם בשבוע ואז פעמיים וכשהגיע למצב של כמה פעמים ביום התחלתי לפחד, הרגשתי בחילות כל הזמן והפסקתי לחודשיםם.
התייאשתי מהר כשחזרתי להשמין והמשכתי להקיא עד היום.
היום אני בת 19 ובמשך 5 שנים אני מקיאה פעם / פעמיים ביום.
זה מגיע למצב שאני אוכלת אפילו כשאני לא רעבה כי אני יודעת שאפשר להקיא אחר כך,ואם אני לא בבית אני צמה כי אני יודעת שלא יהיה לי איפה להקיא אחר כך.
בזמן האחרון התחלתי לחשוש מזה קצת ולא ידעתי למי לפנות ולדבר כי זה יותר בראש שלי מאשר בגוף.
נכנסתי לאינרטנט התחלתי לקרוא קצת על בולימיה אבל זה לא עוזר אני צריכה לדבר .אפחד לא יודע על זה אני מתביישת לשתף מישהו ולא יודעת איך להתמודד עם זה לבד, איך להפסיק את המחלה הזאת?
אני צריכה לדבר עם מישהו שיעזור לי ...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:24 23.07.11
|
שלום אני בת 26 ומטופלת מגיל 19 בפרוזק עקב בולימיה. בשנתיים האחרונות נוסף למילוי החור הרגשי שלי נוסף גם בחור שאליו פיתחתי אובססיה וכפייתיות. אני יותר בדיכאון ומאוד חרדתית כשאנו נפרדים, עם מחשבות אובדניות וכיוב. אני מרגישה שאני לא אצא מזה בחיים, חוסר תקווה משווע וחוסר אונים, אני מרגישה שהמחשבות שלי השתלטו עליי ושאין לי סיכוי יותר להיות מאושרת. הציפרלקס שאני לוקחת כעת- כבר שנה, כאמור לאחר פרוזק, - 20 מ״ג כבר לא עוזר. אני חרדתית, דכאונית ותלותית. הפסיכיאטר החליט להוסיף לי 200 גר דפלפט. קראתי שהתרופה מיועדת בכלל למאניה דיפרסיה, ושהיא משמינה לרוב וגורמת לנשירת שיער ועוד. אני בולימית.. לא טוב אם אני אשמין..
אני מפחדת לקחת את הדפלפט ורציתי לשאול את דעתך- האם בצדק או לא. חשבתי על פבוקסיל אולי, משהו יותר להפרעת אישיות גבולית.. אני יודעת שהשילוב של דפלפט מוכר בספרות- אבל למקרים כמו שלי? תודה רבה מראש
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:36 12.07.11
|
שלום מורן
קופ"ח כללית מפעילה את מרפאת הנוטרים ברעננה.
בנוטרים קיימת יחידה של הפרעות אכילה, במרפאה ישנם טיפולים שונים החל מטיפול פרטני ומעקב דיאטני וחלה בטיפול באומונות, בילותרפיה וכדומה.
חלק מההשלכות השליליות של הקאות יתר כוללות נפיחות בטנית.
|
|
|
עדי מילר
דיאטנית קלינית בהשמנה והפרעות אכילה
תל אביב 054-5841109
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:43 11.07.11
|
שמי מורן ואני סובלת כבר מספר שנים מבולימיה. האם יש טיפול שניתן מקופת חולים כללית? פשוט אני חושבת שזה יקר מבחוץ...
שאלה נוספת היא האם הקאות ייתר גורמות לתפיחות בבטן התחתונה? כי אני פשוט מרגישה שהבטן שלי תפוחה מידי... (פשוט הקאתי דיי הרבה לפני- ואני חושבת שזאת הסיבה...).
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01:21 11.07.11
|
אני בת 16.. ועברתי שנה לא קלה.. בכלל..
אדם מאוד קרוב אליי נרצח, אבא שלי התאשפז למשך חודשיים והיה במצב של סיכון חיים, עברתי בצפר השנה והייתה לי הסתגלות מאוד קשה ולא מצאתי את עצמי שם עדיין.. מבחינה חברתית (משהו שלא אופייני לי) אה.. וגם איך אפשר לשכוח.. חודש לפני שהיה לי ולחבר שלי שנה ביחד, הוא נפרד ממני ואני עדיין מאוד אוהבת אותו וכל כך לא רוצה להמשיך הלאה..
בקיצור, בזמן האחרון.. התחלתי להפסיק לאכול.. אני אוכלת פעם ביום וגם אחרי שאני אוכלת אני מקיאה.. אני לא עושה את זה בכוונה, כאילו, אני לא דוחפת אצבע בשביל להקיא.. זה כאילו הגוף שלי דוחה את האוכל ואני מקיאה אחרי שאני אוכלת... ירדתי מאוד במשקל בחודש האחרון... ואני מפחדת שאני בולימית.. ואני לא יודעת אם זה נקרא בולימיה אם אני לא מקיאה בכוונה...
מישהו יכול להסביר לי מה יש לי ולמה אני לא יכולה לאכול ופשוט להירגע אחר כך? :/
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:09 02.07.11
|
שלום
אני אישה בת 60, איבדתי את שיניי בגיל צעיר(עקב בולימיה), ובגיל 39 זכיתי לשמחתי להגיע לפרופסור אריאלי שהציל את פי ושיקם אותו ע"י 11 שתלים (6 שתלי IMZ למעלה, ו-5 שתלי BRENEMARK למטה), עם גשרים קבועים.
העבודה המצוינת החזיקה מעמד(עם טיפולים משמרים ) מעל 20 שנים, ולצערי, דווקא כשחליתי והפסקתי לעבוד...התחילו קילקולים.
מכיוון שאני זכאית לסל שיקום ממשרד הבריאות(עקב קבלת קצבת נכות), פניתי למרפאות של המשרד, אך שם אין להם היכולות והכלים לטפל בעבודה מורכבת כזאת, ואחרי מאבק ארוך ומתיש, הצלחתי לקבל אישור לקבל טיפול אצל מומחה לשיקום , שקיבע זמנית את השתלים בלסת התחתונה, ולמעלה , לצערי, סגר השתלים ומהגשר הקבוע שלי עשה תותבת שמחוברת באטצ'מנטים לשתלים(לאחר שכל תותבת חדשה שעשה לא החזיקה מעמד ונשברה).
ואז...נשבר גם הרצון שלו להמשיך טיפול, כנראה שהביורוקרטיה של משרד הבריאות הכריעה אותו, כך שנשארתי היום קרחת מכאן ומכאן.
יש לי בפה תותבת שלא יושבת טוב, קשה לי לאכול (מעבר למפח הנפש של לעבור לשיניים ניידות לאחר קבועות..), ואני חרדה ממה יהיה מחר, כשאין לי שום כתובת לפנות אליה.
לא רוצה להתמסכן. , אבל אולי יש למי מכם רעיונות יצירתיים, איך אני יכולה במסגרת סל השיקום שמקנה לי זכות לקבל טיפול שיניים,לנצח את הביורוקרטיה ולזכות לשיקום הפה ע"י מומחה לשיקום .
אשמח לשלוח מידע נוסף ככל שיידרש,
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:31 23.06.11
|
היי
אני שוקלת 66 ומשקלי 1.66
יש לי בעיית התקפי אכילה שאני לא מסוגלת לשלוט ולא יכולה לסבול
זה כואב לי זה עושה לי רע והורס לי את הגו\ף ואני רוצה ללמוד לשלוט בזה!
זה גורם לי להעלות שקיות זבל לחדר ולהקיא בהם כדי שמשפחתי לא תגלה על הבולימיה
לזרוק אותם יום למחרת בשעה שהם לא בבית
אני לא יכולה לשלוט על האוכל שאני אוכלת אני אוכלת בכמויות מסחריות ולפעמים אנשים לא מבינים לאן כל זה נכנס
אני מקיאה וזה כואב לי והורס לי את הגו\ף לאחרונה אני מרגישה עיפוות חוסר יכולת להתרכז וכאבים בגוף
אני גם מתאמנת כ4 או 5 פעמים בשבוע אימונים מוגזמים של שעה וחצי ושעתיים על הקרוס או על ההליכון ואני יודעת שזה אסור אבל לא אכפת לי אני רק רוצה לשרו קלוריות אני שורפת באימון בין אלף לאלף מאתים קל
אני ניראית טוב לפחות זה מה שכולם אומרים לי אבל אני בפחד מתמיד שאני שמנה אני מעוות את המראה שלי בחשיבה שלי אני מרגישה שמנהההה וזה אוכל אותי מבפנים ועושה לי רעעעע אני רואה אוכל ואני לא יכולה להתמודד איתו אני פשוט מחסלת הכל וההורים מתעצבנים שלאחים שלי לא נשאר מה לאכול בגללי
אם אספר להורים שלי הם יאשפזו אותי הם תפסו אותי בעבר וחושבים שזה עבר אבל זה מעולם לא עבר לי
בבקשה תעזרו לי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:31 28.05.11
|
שלום
לצערי, איני יכולה לאבחן דרך האינטרנט ולקבוע מה יש לחברתך, אבל ללא ספק נשמע שהיא סובלת מבעיה על הספקטרום של הפרעות האכילה, זאת בעקבות התעסקות המוגברת באוכל ומשקל שהנך מתארת ובעיקר לאור העובדה שאימצה לעצמה דפוסים בלתי יעילים ל"ויסות" המשקל.
לשאלתך מה עושים ??? זכרי שהנך חברה, ולא הורה או מטפל. ועל כן תפקידך לתמוך, לא לקחת אחריות על הבריאות והטיפול בה. את יכולה להביע את דאגתך, להציע לעזור לה לחשוב על אפשרויות טיפול, אם תרצה בכך, את כמובן מוזמנת להציע לה להיכנס לפורום זה. מעבר לזה, הדבר היחיד שאת יכולה לעשות הוא לספר להוריה, על מנת שהם יוכלו למלא את תפקידם.
ייתכן שחברתך תכעס עלייך בשל כך, אבל בהחלט ייתכן שמעבר לכעס היא תראה גם את דאגתך.
בהצלחה רבה
|
|
|
עדי מילר
דיאטנית קלינית בהשמנה והפרעות אכילה
תל אביב 054-5841109
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:02 24.05.11
|
|
שלום לך, קודם כל יפה מאוד שיש חברה כמוך שדואגת ואכפתית, לחברתך יש בולימיה והפרעת אכילה, אני באתי מאותו מקום ועם עזרה אני מרגישה הרבה יותר טוב, אם תרצי לדבר איתי או שחברתך זהו המייל שלי obden3@walla.com
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:54 23.05.11
|
שלום,
השאלה שלי קצת מורכבת...
יש לי חברה, בת 20, היא ספרה שלפני כמה שנים ירדה במשקל כ15 ק"ג בעזרת הקאות, יש לה על גב כפות הידיים צלקות רבות שאין לה הסבר הגיוני להן. אני מכירה אותה כמעט שנה, היא היתה רזה כשהכרתי אותה אך עלתה כ-10 ק"ג, מדברת כל הזמן על אוכל וקלוריות, ומדי פעם מספרת שגרמה לעצמה להקיא לאחר האוכל. היא מקבלת מחזור לעיתים רחוקות.
האם זה נקרא שהיתה לה בולימיה?
האם יתכן שהיה לה ועבר, והיום זה לא משהו בעייתי?
מה עושים?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:22 17.05.11
|
|
בניגוד לדעה הרווחת, לא כל מי שסובל/ת מהפרעת אכילה נמצא בתת משקל, והקריטריונים האבחנתיים של בולימיה כלל לא קשורים במשקל גוף. אל תתני לעודף המשקל לבלבל אותך, או למנוע ממך לקבל טיפול הולם, בהחלט יש מקום לפנות לטיפול כדי להתמודד עם הדפוסים הבעייתיים שאת מתארת ושגורמים לך מצוקה.
|
|
|
לירן רוגב
פסיכולוג קליני, מטפל בתחום הפרעות אכילה, הפרעות מצב רוח, וקשיי ויסות רגשי.
דיזינגוף, תל אביב 054-3000312
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:17 14.05.11
|
|
השאלה שלי האם הקאות חוזרות עלולות לפגוע בראייה, האם המספר במשקפיים יכול לעלות כתוצאה מההקאות?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:26 05.05.11
|
לרות שלום,
יש קושי עצום בשחזור ושיקום המשנן בפה אשר מוצף בחומצות קיבה והרגלי היגיינה לא מספקים.
אין כל תרופות קסם
הדגש הוא על שינוי הרגלים, הגברת המניעה - צחצוח שיניים בתכיפות גבוהה יותר, הצפת הפה במשחת שיניים עם פלואוריד, שטיפות פה עם פלואוריד, שימוש במשחת שיניים המחזירות במעט את המינרלים לחומר השן מסוג GC MOUSE.ביקורים תכופים אצל השיננית ורופא השיניים שיוכל להעריך לאורך זמן האם וכיצד לשקם את הנזקים שנגרמו וכיצד למזער את הנזקים העתידיים.
דר' מאיר רקוץ'
|
|
|
ד''ר מאיר רקוץ'
מנהל היחידה לרפואת שיניים לילדים וחולים מורכבים, המרכז הרפואי ע"ש שיבא
מרפאה פרטית - רח' וייצמן 30 , תל אביב 62091 03-6092929
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|