|
- פורום איידס, HIV
- פורום איסוף דם טבורי, שימור דם טבורי, תאי גזע
- פורום אלימות במשפחה
- פורום אספרגר - PDD, חינוך מיוחד
- פורום אפילפסיה
- פורום בישול בריאות, מתכוני בריאות
- פורום הידרותרפיה
- פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים
- פורום טנטרה, מיניות
- פורום מחלות מין
- פורום מחלות ריאה בילדים, הפרעות נשימה
- פורום פוריות, פריון, הפריה חוץ גופית, IVF
- פורום פרחי באך
- פורום קוסמטיקה פרא רפואית
- פורום שיקום לב
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:17 25.05.12
|
שלום רב.
למיטב ידיעתי זיפרקסה אינה משפיעה על איכות הזרע או על סיכון למומים בגבר.
זיפרקסה אכן גורמת לעלייה בתיאבון ועלייה במשקל וקשורה לסיכון גבוה יותר להופעת סוכרת ורמת שומנים גבוהה בדם. עם זאת זיפרקסה עדיין נחשבת לתרופה אנטי-פסיכוטית ומייצבת מצב-רוח יעילה וחזקה ביותר.
כיום יש ארסנל שלם של תרופות אנטי-פסיכוטיות מדור חדש אשר קשורות פחות לגורמי סכון של השמנה ומחלות מטבוליות.
כדאי להתיעץ עם פסיכיאטר מטפל.
אינני מכיר בודאות קריטריונים להכשרת פסיכולוגים קליניים כך שאין לי תשובה מסודרת בנושא.
בהצלחה.
|
|
|
ד''ר אהוד רוזיצקי
פסיכיאטר מומחה, טיפולי CBT, חוות-דעת, רשיון הפנוזה
רחוב שמעון פרס 33, מרכז פרס נובל, ראשון לציון 054-9988824
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
02:02 04.05.12
|
שלום, בת 26, נ+ ילדה (9 חודשים). תמיד הייתי ילדה/ נערה רצינית מדי..ואפילו מדוכדכת...
כשהכרתי את בעלי (לפני 3 שנים) חלה אצלי תפנית והצלחתי לראות את הטוב שבחיים...עברתי הרבה מאד בחיים שלי ולכן הייתי כמו שתיארתי קודם אבל תמיד הייתי מאד חזקה ויציבה נפשית. לפני כשנתיים חליתי מאד באופן מפתיע(פיזית) הדבר הזה שבר אותי (נפשית) ושינה אותי מבחינה אישיותית. (כיום עברו כל סימני המחלה) אני נוטה לבכות המון ומתקשה להתמודד עם קשיי החיים למרות שעל פניו אני מתפקדת. (השלמתי תואר 2, הבאתי ילדה מקסימה, אני מחזיקה בתפקיד טוב ותובעני). הקשר עם בעלי נמצא היום במקום מאד לא טוב ולמרות המאמצים שלי ושלו לא נראה שזה הולך למקום טוב יותר בשלב הזה(קשה לי לחשוב בכלל על גירושים...זה לא הכיוון כרגע).
אז על פניו נראה שיש הצדקה למצב הנפשי הירוד שאני נמצאת בו, מה שמפריע לי הוא שאני מרגישה שקשה לי יותר להתמודד ולהכיל את הקושי ביחס לעבר למרות שנראה לי שבעבר התמודדתי עם אתגרים מורכבים יותר.
אני מתחילה לתהות אם כדאי לי להתחיל לחשוב על טיפול כימי..(פסיכולוגים בעבר ניסיתי לא מעט פעמים-לא התרשמתי) אני עובדת עם מתמודדים ביומיום אבל עדיין אף פעם לא שאלתי אותם איך השפיעה עליהם התרופה. מה הכוונה, האם באמת אחרי שלוקחים את הכדורים תקופה מסויימת, מתחילים פשוט להרגיש יותר טוב או שיש הכרח לשלב את זה עם שיחות? האם אחרי תקופה מסויימת חוזרת התחושה הלא טובה? האם זה טיטוא של הזבל מתחת לשטיח? האם כדאי לנסות להתמודד עוד קצת בכוחות עצמי למרות שכבר אני מתחילה להתייאש?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:03 01.05.12
|
מבירור שלי, לא ניתן לעבוד עם קופות חולים כמטפל בשילוב אומנויות. הם עובדים עם פסיכולוגים ועס"ים קליניים בלבד.
אשמח לשמוע משהו אחר, אם מישהו יודע.
אמיר בלוך MA מטפל בפסיכודרמה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:22 27.04.12
|
שלום,
היום הגיעה משפחתי [אבי, אמי ואחותי] למצב קצה.
אחי הקטן [26] הסובל מאפילפסיה ומאיחור התפתחותי מגיל שנה/שנתיים התפרץ בצורה חריפה ואלימה מהרגיל, עד כדי איומים על אבי [הקוקטילים של התרופות שכל הזמן מנסים עליו גורמים לו לאלימות, דכאון וכיו"ב].
אבי, המטפל העיקרי והכמעט בלעדי, היחיד שמצליח להכילו ולשמור על קור רוח, לא עמד בכך.
אמי, שבד"כ מתנתקת, התייפחה קשות בעודה מנסה להרגיע את אחי המתייפח גם הוא.
אחותי, שומרת שבת כמו כל המשפחה, התקשרה אלי לאחר כניסת השבת.
מעבר לטיפול רפואי, הוריי לא נעזרו אף פעם בטיפול התנהגותי/פסיכולוגי עבור אחי.
יש סוג של יאוש - ממילא אין מה לעשות עם זה: ההתקפים האפילפטיים יימשכו, הכעסים וההתפרצויות [בגלל התרופות או שלא] יימשכו... אפשר רק לנסות שילובי תרופות שונים, כי הרופאים יודעים.
וכמובן, יש את הסיכונים הרגילים שכולנו מדחיקים, מוות מדום לב או מאירוע מוחי או שהתרופות יישגעו אותו לגמרי עד שיתאבד.
אין סיכוי שנכניס אותו למוסד סגור או משהו בסגנון - כבר לפני שנים אבי הפסיק לעבוד ע"מ לטפל בו.
האם קיימות מסגרות יום לציבור דתי ו/או טיפולים התנהגותיים-פסיכולוגים ואולי אף טיפולים רפואיים מוצלחים ויציבים יותר?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:54 24.04.12
|
היי,
אני בן 32 ומאז שאני מכיר את עצמי נאבק במשקל. יש לי הפרעת אכילה של בולמוסים ואכילת כמויות עצומות. אחרי שנים של התמודדות בקבוצות הרזיה, כל כדור אפשרי (כולל פסיכיאטרים) ושני טיפולים פסיכולוגים (אחד דינמי ואחד קוגניטיבי התנהגותי) אני נמצא שוב במצב של מפלה ומפח נפש. כל אחת מהדרכים עזרה לזמן מסוים והניבה תוצאות יפות, אבל בסופו של דבר אני חוזר להתקפות אוכל והמשקל חוזר ועולה.
אני רוצה מאוד לעבור ניתוח שרוול, מבקש לדעת האם העובדה שיש לי הפרעת אכילה יכולה להפריע? האם אני עלול להזיק לעצמי אחרי שאעבור את הניתוח (למשל, שאתעקש לאכול כי "הראש רעב" למרות שהבטן מלאה...?) או שאולי יש סיכוי שהבעיה הנוראה הזו סוף סוף תיפתר? אני רואה בזה כרגע כמוצא אחרון, וכל התקווה שלי שם כי אני כבר לא יודע מה לעשות...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:13 23.04.12
|
שלום! בתי בת ה-9 מקנאה מאוד באחותה בת שנתיים. קיוויתי שתחושת קנאה תעבור עם השנים, אך עברו כבר שנתיים מאז שהקטנה נולדה והבת הגדולה ממשיכה בעקביות להביע קנאה גם באופן פיזי וגם באופן מילולי, כלומר, היא יכולה לדחוף את הקטנה, לקחת ממנה צעצוע בכח,לחבק חזק בניגוד לרצונה, לצרוח עליה, לקלל וכו''. מה שהכי מעציב אותי זו עובדה שלמרות המודעות שלי בנושא קנאת אחים, למרות שאני משתדלת להתנהג בהתאם להמלצות של פסיכולוגים ויועצים, המצב כלל לא משתפר.
האוירה בבית מאוד חמה, יש הרבה אהבה ואהדה כלפי כל הילדים (יש לנו עוד ילד בן 12), אנחנו לא משווים בין הילדים, מפרגנים לכל אחד על הצדדים החזקים שלו, .בתי בת -9 מקבלת הרבה תשומת לב מכל בני המשפחה, משבחים אותה על ההצלחות ומעודדים אותה על דברים הטובים שהיא עושה, אני תומכת בה, מדברת איתה המון, יש לנו זמן פרטי שלנו, לא תתפסו אותי מנשקת את הקטנה ולא נותנת נשיקה לילדה הגדולה, אני מסבירה לה על אחותה הצעירה שהיא זקוקה עכשיו לעזרתינו, היא קטנה, עוד לא יודעת לדבר, קשה לה להביע את עצמה, היא דורשת קצת יותר תשומת לב בשלב הזה וכו'... ברצוני לציין כי בתי ילדה חכמה, פקחית ומבינה היטב מה עובר עליה.למשל היא הגדירה בעצמה את הקינאה כלפי אחותה במשפט הבא: "היא לקחה לי את התהילה" !!!!! ולמרות כל הדיבורים, הסברים,פירגון, אהבה שהיא מקבלת – אני שומעת שוב ושוב איך היא שונאת את הקטנה, היא לא רוצה אותה במשפחה, "היא מגעילה, מסריחה, מכוערת"....לפני יומיים היא גירשה את אחותה הצעירה מהחדר: "לכי מפה יאה מנוולת" ......אני כבר לא יודעת איך להגיב על משפטים מסוג זה???!!!!.האם יש טעם להעניש אותה על פליטות פה או על אלימות כלפי אחותה הקטנה??? איך להגיב נכון, מה לעשות ואיך לפתור את הבעיה המורכבת זאת??? אשמח לקבל תגובות בנושא כאוב זה
תודה רבה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:34 11.04.12
|
שלום שיר,
כעקרון אין הרבה הבדל בין פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאלים קליניים בעלי תואר שני ותעודה של פסיכותרפיסט. ההכשרה דומה מאד בתכניה ובמישכה.
הטיפול המומלץ להפרעה טורדנית כפייתית הוא אכן טיפול קוגנטיבי התנהגותי. מצד שני, גם טיפולים דינמיים יכולים להועיל, במיוחד אם יש רקע רגשי, אישיותי ונפשי הדורש טיפול מעמיק יותר.
נראה לי שהכי טוב להתייעץ ישירות עם המטפלת. היא עזרה לך עד כה ואמינה בעינייך, ויכולה לתת לך תשובה כנה לאיזה כיוון להמשיך. יש מקרים שבהם אפשר להעזר בהתערבות קוגנטיבית-התנהגותית קצרה לצד הטיפול הדינמי היסודי. אפשר לשקול גם טיפול תרופתי נוגד כפייתיות.
בהצלחה,
|
|
|
רוני פרישוף
פסיכולוגית קלינית בכירה
הירקון 179, תל אביב 054-6544985
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:43 10.04.12
|
ראשית, תודה!
אני יודעת שלפעמים עדיף לשחרר את העבר ולהסתכל קדימה לעבר העתיד, האידאל הוא להתמקד בהווה. כרגע בהווה האירוע שקרה מאחורי גבי לא נותן לי מנוח. אני מטפלת בעצמי מכל כיוון אפשרי: עובדת שיקום, מטפלת, פסיכיאטר וכל מה שנדרש ממני על מנת להיות בריאה.
ברמה האישית אני מאוד פגועה ומתוסכלת לנוכח האכזבה, ההרגשה היא ברמה המטאפורית שתקעו לי סכין בגב. כיום, אני עוד מרגישה כיצד הסביבה שמה לי רגלים בדרכי ומונעת ממני להתקדם ולהגשים את עצמי, מעבר לכך הטראומה שחוויתי באשפוז צפה על פני השטח ומכניסה אותי חזרה למצב של פחד שבו אני מרגישה כל הזמן שאני צריכה להגן על עצמי. לכן אני חושבת שאולי כדאי שאפנה לרשויות המתאימות.
מעבר לכך ברמת הכלל, קשה לי לתאר את מאות האנשים שסובלים כמוני וסבלו כמוני באישפוזים בכפייה. היחס שם לא אנושי וזה עוד בלשון המעטה. אני חוקרת את הנושא ולדעתי זה חסר היגיון להתנהג כמו שהתנהגו אליי ואל רבים כמוני "במרכזי בריאות הנפש". מה אוכל לעשות על מנת להפסיק את הסבל???
ואחזור ואדגיש שאני נוטלת את התרופות שנותנים לי, מטפלת בעצמי בטיפולים פסיכולוגים ובשיקום מקצועי.
לגבי השחיתות, לדעתי מנכ"ל משרד הבריאות (אבא של חברתי "הטובה" לשעבר לא היה צריך להתערב באישפוז שלי. באותו בוקר ראה אותי פסיכיאטר והמליץ על טיפול מסוג אחר, הוא לא המליץ על אישפוז בכפייה. הפסיכיאטרית שראתה אותי ביקשה ממני להמתין, בזמן ההמתנה אימי הפעילה את קשריה והגיעיה לחברתי אשר הפעילה שיקול דעת לקוי וביקשה מאביה עזרה. לא חברתי ראתה אותי ולא אביה אז באיזו זכות הם התערבו?
אני באמת רוצה להניח לעבר ולא להתעסק בדברים שלא עושים לי טוב, אשמח אם תוכל לתת לי הכוונה בתהליך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:20 02.04.12
|
"עקב (בוגד) הלב ואנוש הוא, מי ידענו?" (ירמיהו י"ז:ט)... הלב שלנו בוגדני. והדחף לריגושים ולקירבה הוא אנושי ומובן. אבל תחשבי, עד כמה שזה קשה, לרגע, עם הראש:
התאהבת, לפני שנים, בבעלך. רצית אותו. חלמת עליו. כמה מאושרת היית כשהוא הציע לך נישואין! כמה יפה היית ביום כלולותיך! וכמה את מעריכה אותו על כל מה שהוא בוודאי עשה למענך לאורך השנים, על אף הטעויות והמשגים - כל בני האדם אינם מושלמים. וזה בסדר לטעות. אבל כמה מדהים מצידו לסלוח לך ולרצות לתקן הכל!
עכשיו תחשבי על התסריט הבא: את והמאהב יחד. אתם מפרקים את המשפחות ומתחתנים, ביום מן הימים. אבל הסרט חוזר על עצמו. התשוקה דועכת, האהבה שמבוססת עליה אט אט עוברת גם היא. והוא בוגד בך שוב. כי הוא כבר בגד פעם - האם תאמיני שאתך זה יהיה אחרת? שבך הוא לא יבגוד?
נסי לחזור לתחושה שהיתה לך ברגעים הטובים והיפים ביותר עם בעלך. אולי כתבת אותם, אולי נהלת יומן? אולי יש לך סרט מהחתונה? מכתבים? תמונות?
האהבה לא יכולה למות אם היא מבוססת על אמת, ולא על תשוקה עיוורת. וכמו כל מדורה, כשלא מוסיפים לה עצים - נכבית.
תציתי את האהבה הזאת שוב. בקשי מבעלך שיעזור לך. שיחזר אחריך שוב. שייתן לך בדיוק את מה שאת רוצה. חשוב להיות פתוחים! כי הסיבה שמלכתחילה בגדת בו - היתה כי לא ספרת לו אילו דברים את רוצה שהוא לא נותן לך .וכעת הזמן לתקן. עזבי יעוץ זוגי - זה הכל בך ובו! הלהבה, ההחלטה והאהבה. דברו על הכל הכי חופשי בעולם. ומניסיון אישי - אין דבר שאותו לא תוכלו לנצח אם שניכם תהיו בתמונה.
ואני רוצה לתת לך עוד טיפ קטן, אם זה בסדר... יועץ הנישואים הטוב ביותר הוא מי שהמציא את המוסד הזה. וזה יהוה, אלוהים. וספר המקרא - מלא בעצות שבהם גם פסיכולוגים משתמשים, לעיתים בלי לדעת. לא מדובר בדת, מדובר בספר החכם מכל, ומספיק לקרוא את ספר משלי ל"א או קהלת כדי לראות את החכמה האמיתית שלו, השונה כל כך מהפילוסופיה הרווחת כיום.
אני מאחלת לך את כל השקט והמרגוע, וגם את הריגוש - רק מצאי אותו קרוב אליך. הוא חייב להיות שם עדיין. מה דעתך?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:28 02.04.12
|
אני נוטל את ה-פאקסט כבר קרוב ל-7 שנים עקב התקף פאניקה וחרדה שחזרו על עצמם כמה פעמים שהובילו לדכאון, ולפני כמה שנים הרגשתי מעולה והחלטתי (לאחר ייעוץ פסיכולוגי) להפסיק עם הכדורים, הפסקתי בהדרגה, עד שקרוב לשנה שהייתי "נקי" החרדה חזרה פתאום מה שגרם שוב לדיכאון שכל הסיפור הזה חוזר ולא נגמר וכך התחלתי שוב לקחת באופן קבוע. השאלה שלי אם זה יימשך כך לעד או שיש טיפול שעוזר באמת חוץ מכדורים? (ניסיתי כמה וכמה פסיכולוגים ופסיכיאטרים באופן פרטי אפילו, ופשוט אף אחד לא עזר במאום, מה שגרם לי לא להאמין בשיטת הטיפול הפסיכולוגי)
שוב תודה ענקית מראש!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:23 02.04.12
|
כיצד אני מוצאת את ההודעה המדוברת? כנראה זאת הייתה שאלה של מישהי אחרת אבל עם מדובר באותו הנושא אני אשמח לראות.
לקחתי לתשומת ליבי את תשובתך ורציתי להגיב ולהמשיך להתייעץ איתך בנושא עד שאגיע לפתרון אפשרי, כבר הלכתי לשלושה פסיכיאטרים מקופת החולים בשנים האחרונות בגלל שלפני האובססיות הייתי מדוכאת ומאוד חרדתית, והרושם שהתקבל היה מאוד מגעיל. מהרגע שנכנסתי לשם הם שאלו מה מטריד אותי, לא נתנו לי לסיים את דבריי, וכל אחד קבע לי בעיה אחרת וטיפול תרופתי. אני רוצה להימנע מטיפול תרופתי כי כבר הוכחתי לעצמי שאפשר להילחם בדברים האלה לא רק בעזרת תרופות, ואני לא רואה סיבה לקחת אותן כרגע, במיוחד לא כשאני בהריון. לא משנה כמה יגידו לי שזה בטוח, אני לא רוצה לקחת את הסיכון.
הפסיכיאטר היחידי שבאמת טרח לדבר איתי והרגשתי ממש טוב איתו היה פסיכיאטר מטעם הצבא שקבע לי פטור וכתב שכנראה יש לי הפרעת אישיות גבולית, מה שבדקתי אחר כך בבית והגעתי למסקנה שאכן היה לי תסמינים מאוד דומים באותה התקופה, אולי גם היום מכיוון שהתלות בבן זוגי אמנם נחלשה אבל בכל זאת בימים שהוא בצבא אני מרגישה זוועה ולא רוצה לעשות כלום עם עצמי ובמיוחד עם הבטחון העצמי הירוד בגלל הפחדים הטיפשיים.
לגבי פסיכולוגים, אני לא יודעת איפה יש כאלה שיכולים לטפל בי בחינם או לפחות במחיר שאני יכולה לעמוד בו, שהוא בטח ובטח לא הגיוני בשביל מה שהם לוקחים בדרך כלל..
אני באמת לא יודעת מה לעשות וחשוב לי להרגיש מספיק בטוחה להביא את הילדה לעולם נורמלי ולא חרדתי ודיכאוני, אני לא רוצה למנוע ממנה את הדברים שאני בעצמי עשיתי לפני הפחדים המטומטמים האלה.
אני מרגישה מאד מטומטמת שרק עכשיו התחלתי לחשוב על זה שאולי אני לא באמת מוכנה לגדל ילד..
לפני גיל 18, (היום בדיוק מלאו לי 19), הייתי בקשר עם עובדת סוציאלית, היא לא באמת התנהגה בהתאם, הרבה פעמים ביטלה פגישות וניתקה איתי את הקשר לחודשים כשידעה שאני במצב קשה, העזרה היחידה שהיא הציעה לי זה שיחות איתה ופסיכיאטר של קופת החולים, היא רק הכניסה אותי לדיכאון עוד יותר והפחידה אותי, כשהייתי מגיעה אליה עם מצב רוח מרומם כי התגברתי על רצון לחתוך את עצמי או על חרדה חברתית היא הייתה אומרת לי שאני עדיין חולה והמצב רק יילך ויחמיר עם אני לא אקח תרופות, ולא אהבתי את הגישה של האיומים.
בפגישה האחרונה כשהודעתי לה שאני בהריון, כשבאתי מאושרת ואחרי תקופה ארוכה שלא דיברנו סיפרתי לה על החדשות הטובות ועל כמה שהמצב שלי היה טוב באותו הזמן היא אמרה לי שאני חולה, ששום דבר לא טוב, שאני אהרוס את החיים של הילדה, הורידה לי לגמרי את הבטחון העצמי וגרמה לי שוב להיכנס לדיכאון למשך כמה חודשים. עד עכשיו אני נזכרת בדברים שהיא אמרה ובא לי לבכות, אני יודעת שהם לא נכונים אבל זה שובר אותי.
אני לא סומכת כבר על אף אחד מהגורמים האלה שכביכול אמורים לעזור לאנשים כמונו, ופתאום הרגיש לי הכי קל לבוא לפורום ולהתייעץ.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:43 01.04.12
|
שלום!
אני סובל לא מעט מפחדים ודמיונות סביב דברים שיכולים לקרות לקרובים אלי כמו מחלות, מוות ושאר מרעין בישין.. הפחדים הם ברמה כזו שהם מקשים עלי להתקדם בחיים, להתחתן, לבנות משפחה.
רציתי לשאול למה זה קורה?
האם זה מנגנון טבעי שיש לכל האנשים או שזה לא אמור להיות? הרי אפשר לראות למשל שיש תרבויות כמו במזרח שם האנשים הרבה יותר רגועים והרבה פחות עם פחדים וחרדות..
ד.א ניסיתי במשך כמה שנים טיפולים פסיכולוגים ושיטות אחרות, אבל הפחדים ישנם..
תודה רבה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:50 30.03.12
|
אני פשוט חסר אונים, פעם חשבתי שאני לא חייב להתמודד עם בעיות לבד , ובשביל זה יש פסיכולוגים ופסיכיאטרים שעוזרים , וגם אנשים אחרים , ואז עם השנים הבנתי שהכל בולשיט אחד גדול , אולי הם נותנים הרגשה נינוחה בטיפול , סוג של "אל תדאג, הכל בשליטה" , אבל בתאכלס , אין להם משהוא ממשי להציע , תמיד אותם משפטים " אני מבין שקשה לך" "זה בטח לא נעים ככה" "אני יכול לנסות להבין מה אתה מרגיש" "זה בטח עוד יותר מקשה כשאתה עם זה לבד" ,וכל מיני משפטים שהם למדו בעל פה בלימודים שלהם, ואחרי זה שאלות על הילדות וכל מיני דברים שלא קשורים בכלל (כן הם ממש ממש לא קשורים ברוב המקרים) לא בגלל שאני מטופל זה אומר שאני טמבל , להפך , לאנשים טיפשיים אין דאגות ואין בעיות , אז בקיצור זה הכל בלבול שכל
בקיצור , אני סובל מבעיה של עצבים , אני חסר סבלנות , ויש לי בעיה שקשה לי להגדיר אותה , אני תמיד תמיד עם צורך לזוז או להתשגע , אני חייב לרוץ , לשחות , לשחק כדורגל וכדורסל ,באם הבריכה סגורה ואין עם מי לשחק , אז אני משתגע , אני לא יכול להתרכז , אני מרגיש , וזאת הרגשה נורא נורא לא נעימה , אני מרגיש שאף אחד לא הצליח להבין את הבעיה שלי , לא המשפחה ולא החברים וגם לא הפסיכיאטרים והפסיכולוגים, כבר כמה חודשים שאני מנסה לטפל בבעיה , ונדמה שאני לבד במערכה נגד כל העולם , ככל שאנסה לתאר את התסכול שלי , זה לא יספיק כדי להסביר כמה הוא גדול , אני פשוט משתגע , לא מצליח למצוא פתרון , ועצם זה שאני לא מוצא פתרון , מתסכל אותי עוד יותר, ובנתיים זה נראה שאין לזה פתרון , הפתרון היחיד הוא שאזכה בלוטו ואקנה בריכה פרטית ומכון כושר פרטי ומגרש פרטי ו"אקנה" חבר'ה שיוכלו לשחק איתי , זה לא משהוא שאני באמת יכול להחליט (לזכות בלוטו)
יש לי פסיכולוגית שמחרפנת לי את המוח ואין לה שום פתרון , היא לא עוזרת לי בגרוש , יש לי פסיכיטאר שנתן לי תרופה אחרי כמה דקות שיחה , מאוד עצבן אותי שלקח לו 4 דקות לאבחן ולרשום תרופה בכזאת מהירות , זה הראה לי שהוא לא רציני בכלל , הוא נתן לי אנפראניל , לקחתי אותה יום אחד והפסקתי כי זה פשוט הרג לי את החשק המיני , ולא בא לי להפסיק את אחד הדברים היחידים שמסוגלים להרגיע אותי לפעמים , גם ניסיתי הומאופטים שדחפו לי צמחים ושאר ירקות שלא עוזרות כלל וכלל
לא היה לי גם כוח לפנות לפה , אני כבר מכיר קצת את התגובות פה "צר לי על הרגשתך , תנסה טיפול cbt,, יש להם היום כלים להתמודד ..... , הבחורה שאני מטופל אצלה היא גם cbt , וזה בולשיט אחד גדול ,בכל אופן למרות זאת נסיתי , אולי ואולי למישהוא יש משהוא חדש להציע
תודה , מנחם
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:44 27.03.12
|
שלום רב,
יש לי ילד בן 3.8. ילד מקסים, בן יחיד.
אנחנו מטופלים במכון להתפתחות הילד עקב קשיי תקשורת שפתיים פרגמטיים.
עברנו אבחון אצל רופא להתפתחות, אצל מרפאה בעיסוק, פסיכולוגית. כמו כן, אנחנו מטופלים עלידי קלינאית תקשורת כבר שמונה חודשים.
יש לי שאלה שמאוד מטרידה אותי.
מחר אמורה להתקיים ישיבת צוות פנימית של כל הצוות שעשה לנו אבחונים. לפי מה שהבנתי, לאחר מכן אמורים לזמן אותנו ולדבר איתנו על הסיכום.
האם זו פרוצדורה שיגרתית? אני מאוד לחוצה, כי פסיכולוגית טוענת שלילד יש בעיות נוקשות.
מה יכולות להיות התוצאות של הישיבה הזו?
במקביל, אנחנו הולכים באופן פרטי להדרכת הורים, בעניין הנוקשות והעצבת גבולות.
אנחנו עושים כל מה שאפשר ואני עדיין בחרדות.
הלחיצו אותי מאוד לגבי כל האבחונים האלו, שמעתי כבר כל מיני דעות של סובבים לגבי התערבות של פסיכולוגים.
האם סיכום של המכון ניתן ההמלצה או כהחלטה שאני אהיה חייבת לבצע?
תודה רבה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06:37 25.03.12
|
רונית שלום רב,
יכולים לפנות לבי"ח שניידר יש שם מרפאה ענקית עם מאות פסיכולוגים ואני בטוח שיפנו אותך לאדם המתאים
דר' בן-מאיר
|
|
|
ד''ר דוד בן מאיר
אורולוג ילדים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:53 17.03.12
|
אני לא מכירה מישהו ספציפי בכפר סבא דווקא, דרך הכללית אם אתם בכללית יש פסיכולוגים שמתמחים בטיפול משפחתי, תתעניינו גם בשירות הפסיכולוגי-חינוכי משלים של עריית כפר סבא (שפמ) על ייעוץ משפחתי וייעוץ למתבגרים.
כל טוב,
שלי
|
|
|
שלי ורדי
פסיכולוגית חינוכית מדריכה
הרואה 193,רמת גן 054-6228070
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:33 11.03.12
|
בני בן שנתיים ו- 9 חודשים ואנחנו גרים במושב ליד אשדוד כך שב-48 ש' האחרונות אנחנו זוכים שוב לחיות כשברקע אזעקות, יירוטים של כיפת ברזל (תודה לאל על קיומם) ובומים.
בניגוד לסבבים הקודמים, הפעם בני שואל "למה?". למה צריך להיכנס לממ"ד? למה יש בומים? למה יש אזעקה?
ואנחנו מוצאים את עצמנו מתקשים בכיצד להסביר לו את הסיבה שבגינה צריך להיכנס לממ"ד כששומעים אזעקה וכיצד להסביר את הסיטואציה שלא ברורה אף לנו המבוגרים בצורה פשוטה ומבלי ליצור פחדים מיותרים.
מצד אחד, אני לא מאמינה בלשקר לילד, ומצד שני, זה מסוג הדברים שאני מניחה שהן מורכבים מדי להבנתו של ילד בגיל זה.
אשמח להצעות ותובנות.
כמו כן, בתור קריית שמונאית למודת קטיושות, אני זוכרת שהיה קיים מוקד חירום שבו היה ייעוץ פסיכולוגי להורים אשר סייע בהתמודדויות מסוג זה.
האם למישהו ידוע על מוקד כזה המופעל לישובי הדרום בו יושבים פסיכולוגים המתמחים בטיפול בילדים ויוכלו לסייע?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:53 04.03.12
|
|
יש לי קינאה מאוד גדולה לפסיכולוג שלי שבגללה הפסקתי את הטיפול. זה מתבטא בכעס על כך שהוא בעצם מתפרנס רק מלדבר עם אנשים בעוד כולם קורעים את התחת כדי להתפרנס הפסיכולוגים בסך הכל יושבים ומדברים איתך. זה נכון שתקופת ההכשרה של פסיכולוגים ארוכה מאוד, אבל זה מאמץ שהיה בעבר ובהווה הפסיכולוג מתפרנס רק מלדבר איתך שזה כביכול הדבר הכיי בסיסי בעולם ''לדבר'' ועוד אסור לשכוח שפסיכולוגים פרטיים מתפרנסים יפה מה שמרגיז עוד יותר. מה אתם חושבים על הנושא הוא לא בעייתי?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:48 20.02.12
|
שלום קרן
אני שמחה לשמוע שקיים בך הרצון לשקם את גופך ולטפל בהפרעת האכילה.
כיום, בכול קופת חולים קיימות דיאטניות קליניות המתמחות בהפרעות אכילה וגם כמובן פסיכולוגים, פסיכיאטרים העובדים בשיתוף עם קופ"ח (ניתן לקבל עבורם החזר כספי, אחוז ההחזר תלוי בקופ"ח אליה את שייכת).
ממליצה לך כשלב ראשון לפנות לרופא המשפחה ולבקש הפניה לדיאטנית לשם טיפול בהפרעות אכילה ומשם לצאת לדרך...
בהצלחה רבה !!!
|
|
|
עדי מילר
דיאטנית קלינית בהשמנה והפרעות אכילה
תל אביב 054-5841109
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:56 18.02.12
|
הי,
אני לא יודעת איך בדיוק לעזור לך אני מקווה שמישהו מקצועי יתן לך תשובות ברורות וטובות להמשך, אך כמה מילים למחשבה אם קצת כוח שאולי יעבור אליך ...
אני מקווה שבשלב זה את קצת יותר רגוע, הלחץ שאת נמצאת נשמע באמת כמו משהו שקשה מאוד להמודדות אך אני חושבת שכדי להקל על בנך את חייבת רגע של שקט לעצמך ולנסות להבין בצורה הגיונית מה אפשר לעשות.
למה בנך צריך שתיהיה לו סייעת צמודה? זה נראה לי מהלך לא נכון בשבילו, הילד "הבעייתי" הוא זה שאמור לקבל את ההשגחה הצמודה. הדרך שבה הגננת מטפלת בדברים נשמע מאוד חסר. נכון שלא הכל קורה ומשתנה ביום אחד אבל בסיטואציה כזאת הייתי מפנה כל זמן אפשרי ודואגת להבין בדיוק איפה הבן שלי נמצא.
(אני בטוחה שזה יהיה לך מאוד קשה, גם אני אם חד הורית לילד בן 3 וכל יום שאני לא נמצאת העבודה זה מאוד קשה). אם את לא בוטחה בגננת והסייעת אין ספק ששם בנך לא צריך להיות שם אין זה קשור לסיטואציה הספציפית. אני כמובן לא מכירה את כל הדברים מסביב, אבל נראה לי שצריך לדבר לא רק אם אנשים הקשורים למערכת מבפנים אלה גם אנשי מקצוע חיצוניים כמו פסיכולוגים, עובדים סוציאלים וכו' .
האוצר היקר לנו מכל שאנו מביאים אותו בבוקר חייב להגיע אל המקום הבטוח ביותר בשבילו תמורת כל דבר שבעולם. אם לא נדאג לזה היום נשלם על זה מחר.
אני כל כך מאחלת לכם לעבור את הסיטואציה הלא פשוטה הזאת בבריאות נפשית ופיזית עם המון כוח...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:29 13.02.12
|
שלום רון
קיימות מספר מרפאות לטיפול מיני. הן ציבוריות והן פרטיות.
המרפאות הציבוריות נמצאות כמרפאות חוץ בבתי החולים. ניתן למצוא באמצעות אתרי האינטרנט. למיטב ידיעתי קיימות מרפאות בתל השומר ובאסף הרופא וגם בבתי חולים נוספים.
היתרון של מרפאות אלו שהן אכן משלבות היבטים רפואיים עם היבטים פסיכולוגיים.
המטפלים בתחום הינם פסיכולוגים ,עובדים סוציאליים,מטפלים זוגיים ורופאים שעברו התמחות בתחום של טיפול מיני.
בכל מקרה כדאי ורצוי לפנות לטיפול.
חנה
|
|
|
חנה הללי
עובדת סוציאלית ומנחת קבוצות
מודיעין 052-6950095
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:28 10.02.12
|
שלום,
אני בן 25 עם בעיה חמורה: אני לא מוטרד מהיותי זכר, אך שונא את הזקן שלי (התחלתי אפילציה), את שיער הגוף שלי (התחלתי לייזר) ואת החספוס של הגוף שלי. התקרחות גברית טיפוסית, שהיא הסימן הכי מובהק לגבריות נראית לי כמו סיוט שעלול ליפול עלי כרעם ביום בהיר בשנים הקרובות (כרגע השיער שלי מלא), וזה מחריד אותי. אני לא ידוע אם אני מחשיב עצמי גבר או אישה, אבל כל אלה מחרידים אותי אם אני חושב עליהם כדברים בלתי הפיכים. הייתי רוצה להיות פחות גברי, וההתעסקות הזאת בגבריות שלי גובלת באובססיה.
נוסף לבעיה הזאת של שנאה כלפי סימני מין זכרים משניים אני סובל מתשוקה מינית שממש בא לי להסיר מעלי. אותה תשוקה ודחף מיניים פשוט כובשים כל חלקה טובה בחיי, ומופיעים ברגעים הכי לא צפויים וגובלים בהתמכרות ובמופקרות. אני מוצא את עצמי פחות נהנה מדברים ויותר לכוד במעגל של תשוקות שאין להם מרפא (וניסיתי פסיכולוגים וקבוצות תמיכה). זאת הבעיה העיקרית שלי.
מדיבור שהיה לי עם טרנסג'נדרית, הבנתי שכשמדברים על סירוס כימי, מדברים על אנטי-אנדרוגנים. בזמן האחרון אני מתחיל לחשוב על האפשרות של סירוס כימי מרצון, ודבר זה משרה עלי שלווה, על אף תופעות הלוואי, עם דגש על התופעה המדאיגה של פגיעה בצפיפות העצמות.
אני מעוניין להתחיל בהליכים, כי התשוקה הזאת הורסת אותי. אני לא יודע אל מי עלי לפנות. אני מעדיף גורם פרטי מאשר רופא של הקופה. מה דעתך?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:12 09.02.12
|
שלום לך
אבחוני לקויות למידה נעשים ע"י פסיכולוגים חינוכיים מומחים וע"י מאבחנים דידקטיים.
אני ממליצה לך לשוחח בעניין ולשתף בתחושתך את הורייך, מחנכ/ת הכתה ויועצת ביה"ס, ואז לפי הצורך לפנות לאבחון, שיוכל להתייחס ולענות לשאלותייך.
בהצלחה,
נועה
|
|
|
נועה ווס
פסיכולוגית חינוכית מומחית ונוירופסיכולוגית
גרוזנברג 13 תל-אביב 054-5452241
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:43 08.02.12
|
שלום לך קרן,
את מפחדת וזה בסדר. הזעירו לך הרופאים - גם זה בסדר, חייבים לעדכן אותך על כל התמונה בה את נכנסת. אם תרגישי כי אין לך שליטה על הפחדים - אפשר לפנות לרופא המשפחה והוא יתן לך תרופות הרגעה. את 4 חודשים אחרי לידה, הורמונים משתנים, גוף עובר שינוי, חיים השתנו - את בלחץ, וזה תבעי. בבתי חוילם בדרך כלל יש יועצים פסיכולוגים שעוזרים במצבים כאלה או אחרים, אז יש לך גם אופציה כזו.
למרות הפחדים וחששות, כל הכבוד לך, ברוכה הבאה למגזר שלנו :). אני בתור זאת שהיתה "לפני הניתוח" עוד לא מזמן - מבינה אותך מאוד ! היו לי הרבה חששות ומחשבות במקביל לתהליך הכנה, הכל היה בשקט, לא ספרתי לאף אחד, ובסוף החלטתי לארוז את החפצים אישיים שלי לפני ניתוח, בכדי שבעלי לא יתעסק עם זה במקרה ואם אני לא אחזור....הכל שטויות במיץ עגבניות ! את תעברי את הניתוח, תקבלי את הטיפול הטוב ביותר גם אחרי, בתור אישה ואמא תטפלי באצמך, ולמשפחה שלך יהיו שינויים טובים ותמיכה ממך, תהיה לה אמא חזקה, בריאה, יפה ומלאת אנרגיה ורצון טוב. אני רואה את שינויים במשפחה שלי, יש להם כל יום אוכל טרי מבושל, אין יותר ג'אנג פוד, יש לי יותר כוחות לבלות עם הילדים, אני חוזרת הביתה ובמקום לשכב על הספה אני לוקחת אותם החוצה, מטיילים, מתכייפים....כשחזרתי הביתה מבית חולים, למחרת כבר התחלתי לבשל ולכבס, רק ריצפע לא שתפתי שבועיים (בעלי עזר לי).
בקרוב אצלך ! רפואה שלמה, החלמה מהירה ו הרבה בריאות לך ולמשפחתך !
בברכה,
נילי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:01 01.02.12
|
4.באילו משקאות ואוכל לא אוכל לגעת יותר? לא תוכל לשתות משקאות מוגזים.
5. איך מתרגלים לשינוי הדרסטי הזה? לאט לאט מתרגלים תאמין לי...אני אוכלת מעט מאוד ואני מרגישה שבעה, קלילה ומאושרת! :)
6. מה ההבדל בין ניתוח בבית חולים לבין ניתוח פרטי? לדעתי רק המחיר!אני עברתי את הניתוח אצל המנתח דר"נחום ביגלייפטר,בן אדם מקסים עם ידי זהב,שיהיה לי בריא! :) הניתוח היה בהדסה הר הצופים בירושלים. קופת החולים שלי (מאוחדת)מימנה לי את הניתוח. אמנם,יש עוד הבדל - זמני ההמתנה.נאלצתי לחכות שנה לניתוח...ופרטי (למשל באסותא בתל אביב) זמני ההתנה קטנים בהרבה יותר. אבל לדעתי עדיף לעבור את הניתוח בבית חולים ציבורי, כיוון שהם משיכים במעקב גם אחרי הניתוח,ולא עוזבים אותך לעולם! יש מנתחים,אחיות,פסיכולוגים ודיאטניות שעוזרים ועושים מעל ומעבר!!!
אז זהו,זה מה שרציתי להגיד . מקווה שהצלחתי לעזור לך ונתתי מענה לכל השאלות...ואולי הפחתתי קצת את החשש שלך לגבי הניתוח.אליהו,הניתוח הזה לא קל ולא פשוט,אבל בעדזרת ידיו של המנתח ועבודתו ובעזרתו של הקדוש ברוך הוא עוברים את הניתוח בשלום! הניתוח הזה מציל חיים!!! אני הפסקתי ךהזריק אינסולין, הפסקתי להיחנק בלילה ולנחור,קל לי יותר ללכת.אני מאושרת יותר.החיים שלי מתחלקים ללפני ואחרי הניתוח - והחיים שאחרי טובים הרבה יותר!!!! :)
כל הכבוד לך על ההחלטה לעבור את הניתוח ושיהיה במזל,בשעה טובה ו בהצלחה!!!!
בברכה,
אנה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:12 24.01.12
|
לא שואלת על מימון ביטוחי, לא שואלת על טיפול פסיכולוגי ולא שואלת על טיפול מיידי אחרי תאונה.
1. אני שואלת על הזכויות הרפואיות בשיקום מטעם קופת חולים שלא ממומשות בכלל או לא ממומשות בזמן סביר בגלל מימון ביטוחי לטיפול פסיכולוגי עד הרבה אחרי התאונה.
2. אני שואלת על זכויות של נפגע שהופכים אותו לחסוי ושיקול דעתו בקשר לעצמו לא נחשב.
3. אני שואלת על הזמן הרב והזכויות שאבדו .
ההודעה הראשונה היתה:
אני חושבת שלמרות החוק החדש חוזרת על עצמה טעות שפוגעת בנפגעי ת.ד.
ראיתי עכשיו בטלוויזיה את אבא של שחר גרישפן מספר על איך החברת ביטוח לא משלמת או משהו כזה ואיך מייעצים לו איך להתמודד עם חברת הביטוח. קופת החולים אמורה לשלם את זה , לא?
אני יודעת רק שכשיצאתי מבית החולים השיקומי אמא שלי דיברה עם הפסיכולוגית של בית החולים ונתנו לי שיקום ביחידת פסיכולוגים שהיו אמורים לתמוך בי, ושבדיעבד גיליתי שבמקביל נשלח למשרד של קופת חולים הנחיה לשיקום בקהילה טיפול קוגניטיבי בריפוי בעיסוק, ואת זה בכלל לא קיבלתי אז. אני רואה שאנשים תובעים הרבה כסף מחברות הביטוח ונבדקים על ידי רופאים מטעמם ומפספסים שיקום מדוייק שמגיע להם מעצם היותם מבוטחים בקופת חולים, בגלל שהם תובעים את חברת הביטוח של הנהג.אני מאוד אשמח לקבל תגובה על ההודעה שלי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:51 23.01.12
|
עצמה טעות שפוגעת בנפגעי ת.ד.
ראיתי עכשיו בטלוויזיה את אבא של שחר גרישפן מספר על איך החברת ביטוח לא משלמת או משהו כזה ואיך מייעצים לו איך להתמודד עם חברת הביטוח. קופת החולים אמורה לשלם את זה , לא?
אני יודעת רק שכשיצאתי מבית החולים השיקומי אמא שלי דיברה עם הפסיכולוגית של בית החולים ונתנו לי שיקום ביחידת פסיכולוגים שהיו אמורים לתמוך בי, ושבדיעבד גיליתי שבמקביל נשלח למשרד של קופת חולים הנחיה לשיקום בקהילה טיפול קוגניטיבי בריפוי בעיסוק, ואת זה בכלל לא קיבלתי אז. אני רואה שאנשים תובעים הרבה כסף מחברות הביטוח ונבדקים על ידי רופאים מטעמם ומפספסים שיקום מדוייק שמגיע להם מעצם היותם מבוטחים בקופת חולים, בגלל שהם תובעים את חברת הביטוח של הנהג.אני מאוד אשמח לקבל תגובה על ההודעה שלי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:51 18.01.12
|
יש בגדול שתי אפשרויות:
קריאת שיטות בספרים או אינטרנט, או פנייה ליעוץ מסודר
שתי השיטות טובות ונבדלות במחיר
לגבי היעוץ, פה השוק פרוץ, מאוד, ויש המון יועצות שינה ( חלקן על דעת עצמן וחלקן למדו משהו במקומות שונים) ויש פסיכולוגים בודדים הנותנים יעוץ כזה ומעט רופאי ילדים ( אני בינהם)
הקושי בלתת יעוץ מסודר על גבי המקלדת נעוץ בעובדה כי יש המון נתונים הדרושים לכך ולעיתים גם בדיקה גופנית/רפואית ואף נוירולוגית- התפתחותית של הילד.
כרופא אני לא יכול לתת יעוץ בטלפון או כאן בשל בעייה של ביטוח מקצועי
|
|
|
ד''ר שי מרקו
מומחה בנוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד, מומחה ברפואת ילדים ורופא שינה
רמת גן, (מרפאה 03-6700021 ביאליק 13 רמת גן), אזור חיפה. מוכר להחזרי הוצאות למבוטחי קופ"ח לאומית 052-3381926
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:53 09.01.12
|
יש לי הפרעת אישיות גבולית עם בעיה דו קוטבית ביחד ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה אני משתגעת הייתי בטיפולים אצל פסיכולוגים ופסיכאטרים אבל לא עזרו לי פשוט זרקו אותי מרופא לרופא כי לא ידעו איך להתמודד איתי אני גם מופנמת וקשה לי לספר מה עובר עלי בוא נגיד שיותר קל לי לכתוב אבל גם אז אני לא מספרת את הכל
"לחיות עם הפרעת אישיות גבולית זה לא פחות מאשר כמו להיות בגהינום נצחי כאב, כעס, בלבול, עצב, בכי, תסכול אני לעולם לא יודעת כיצד ארגיש בעוד דקה או עוד שעה זה יכול להשתנות מרגע לרגע כואב לי כל כך כי לפעמיים מרוב שאני עצבנית ואני לא יודעת איך להתמודד עם העצבים האלה אני פולטת מילים שבכלל אני לא רוצה לומר אותם ואני עושה מעשים שבכלל לא רציתי לעשות כמו למשל לשבור דברים או לריב עם מישהו או לפגוע בבן אדם שאני הכי אוהבת וכל זה לא באשמתי באותו הרגע פשוט אני בלי שליטה ואני גם מרגישה שלא מבינים אותייייי ובאמת לא מבינים אותי אף אחד לא יכול להבין מה זה להתמודד עם הדבר הזה עם המחשבות האלה שלא נותנות לי מנוח שום דבר לא גורם לי אושר הכל שחור אצלי בחיים פעם בהרבה זמן אני מנסה להרגיש להיות "מאושרת " מנסה לצאת מהדיכאון הזה אבל זה לא מצליח ואז המצב נהיה יותר גרוע בגלל זה ושוב אני נופלת לעצב כזה שאין לי מושג איך לצאת ממנו ואז אני לוקחת תרופות על דעת עצמי ואז אני מרגישה רע בגלל זה כן אני רוצה למות אבל אני לא מסוגלת להרוג את עצמי כי אני יפגע באדם מסוים שאני כל כך אוהבת , אז אני מחזיקה את עצמי או מנסה לסלק את כל הרגשות הללו שלא עוברים ומעיקים עלי כל כך אבל איפשר לצאת מזה כי זה לא תלוי בי זה פשוט בא ותוקף אותי כל פעםםםםםםםםםםם וזה פשוט סיוט לחיות במצב הזה . בבקשההההה תעזרו לי !!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:49 08.01.12
|
לקרן שלום,
אנא פני לאתר המרכז הישראלי ל-EMDR או לאתר אי"טה כדי לקבל הפניה. המטפלים הינם ביחוד פסיכולוגים ועובדים סוציאלים קליניים.
השאלה שאת שואלת לגבי אפיונים מיוחדים הינה רחבה מדי לפורום זה.
בברכה ובהצלחה,
אודי
|
|
|
ד''ר אודי אורן
פסיכולוג קליני ורפואי, יו"ר עמותת EMDR.
מנהל המרכז הישראלי ל-EMDR. 073-7370993
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|