|
- פורום איידס, HIV
- פורום איסוף דם טבורי, שימור דם טבורי, תאי גזע
- פורום אלימות במשפחה
- פורום אספרגר - PDD, חינוך מיוחד
- פורום אפילפסיה
- פורום בישול בריאות, מתכוני בריאות
- פורום הידרותרפיה
- פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים
- פורום טנטרה, מיניות
- פורום מחלות מין
- פורום מחלות ריאה בילדים, הפרעות נשימה
- פורום פוריות, פריון, הפריה חוץ גופית, IVF
- פורום פרחי באך
- פורום קוסמטיקה פרא רפואית
- פורום שיקום לב
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:51 24.05.12
|
כמעט שש שנים אנחנו חיים ביחד, זוגיות של פרק ב. יש לנו בעיה שנמשכת כבר לאורך זמן. כל פעם שקצת קשה, אני קצת חופרת יותר מהרגיל או אורז את חפציו ועוזב. בדרך כלל זה שכאשר יש לו לחץ בעבודה ואז יש לו מן קטע שהוא שקט במיוחד (שתיקה היא לא נעימה ....מתיחות) ואז מתפתח וויכוח ברגעים האלה הוא עוזב, כל חצי שנה יש לנו פרידה של איזה שבוע שבועיים ואפילו פעם אחת קרה שנפרדנו לחודש. חשוב לציין שברוב הפעמים אני פניתי אליו והוא מיד חזר היו גם מספר פעמים שהוא הציע לי להתחתן אבל בגלל דפוס ההתנהגות שלו אני כל הזמן דוחה את זה. בפעם האחרונה היה לנו ריב ממש טיפשי לגבי שינוי של יום שהילדים שלו יגיעו אליו (כשהילדים שלו אצלו יש לו דירה שהוא נימצא שם איתם) בסה"כ שאלתי אותו מה נסגר והוא שוב היה ביום עם מצב רוח של "שקט מידי" ואז הרגשתי שהולכת להיות מריבה והעדפתי שהוא ישן בדירה שלו אבל הוא מבחינתו לקח את כל חפציו ועזב. אני בך הכל הייתי חייבת את המרחב שלי ...שקט לא הייתי מסוגלת להיות איתו באותו ערב. הפעם בניגוד לפעמים קודמות לא מעוניינת להתקשר אליו ....אין לי את הכוחות ואיכשהו אני מרגישה אחרי כל פעם שאני יוצרת את הקשר , למה הוא לא התקשר , אולי הוא לא באמת רצה והביטחון שלי יורד.
אודה לעצתכם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:27 18.05.12
|
שלום רוני,
איני יכול להמליץ לך אמנם על מטפל בהיפנוזה, אך אנסה להאיר את תשומת ליבך לנושא ההתמכרות ובכך אולי לעזור לך לקבל החלטה שקולה ונכונה. התלות בעישון היא רגשית ובזה גם צריך לקרות שינוי כדי שהדחף ייעלם. חיפוש אחר פתרונות "חיצוניים" כאלה שאין לך עליהם שליטה, אחריות ולא נדרשת כביכול מעורבתך יכולים אומנם לגרום לך להאמין בהם ואולי אף להשפיע באופן כזה שלא תעשן אבל תמיד תישאר השאלה, מה נעשה, איך ומה יבטיח שהדחף לעשן לא יחזור. הדרך הנכונה להיגמל מעישון היא להתחיל לחשוב על הנושא מכיוון חדש, כזה שיגרום לך לפתוח בדף חדש ללא העישון בלי שתרגיש שוויתרת על משהו טוב, וגם בלי שתחווה סוג של פרידה כואבת. מניסיוני האישי וגם המקצועי נוכחתי לראות שגמילה מעישון אפשרית בלי תרופות וגם ללא מניפולציה רפואית כלשהי בוודאי לא כזו שמלווה אולי בסיכון והמפתח להצלחה נמצא בפתרון הקושי הרגשי שעומד מאחורי הדחף לעשן, זה שגורם לך להתייסר בכל פעם מחדש. אם תרצה אוכל לנסות ולסייע לך ואם תחליט להמשיך ולחפש מהפנט אז באמת ביקשת נכון, המלצות כי זה הדבר החשוב ביותר היות ועל מהפנט להיות מוסמך, מנוסה ומישהו שהוביל אנשים לתוצאות כאלה שלא רק שהעישון עזב אותם אלא שהם הפכו אנשים יותר מאושרים. בכל אופן שיהיה בהצלחה.
|
|
|
משה רוימי
מנכ"ל שאיפה מרכז גמילה מעישון והתפתחות
רפאל איתן 1 פ"ת 077-5350109
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:14 10.05.12
|
שלום ירון,
אני שמחה שהצטרפת לדיון הזה, אני חושבת שזה מאוד מוסיף. יש משהו בידיעה שאתה לגמרי לא לבד, שיש מישהו שחווה אותו דבר, או דבר דומה, פתאום אתה יכול למצוא שפה משותפת- חוויות דומות, שמביאות אותך לידיעה- זה קורה. וזה נורמלי. וצריך להמשיך הלאה.
אז איך ממשיכים..? כמו שכתבתי לאלון- זאת לא עבודה קלה. לפעמים אחרי המעשים נמשכים הלבבות, איפשהו, "לכפות" על עצמי לצאת, לנסות עוד, להכיר עוד- זה אמנם מלאכותי ורגשית אני ממש לא שם- אבל בכל זאת- זה נותן פרופורציה מסוימת, זה מאפשר אוזן קשבת של אחרים, זה מאפשר לדעת- שיש עוד מהעולם, גם אם לא נהניתי- עשיתי משהו. יצאתי, הכרתי, חוויתי, נשמתי משהו אחר.
לא כתבת לנו בן כמה אתה, האם היה אלמנט מסוים בקשר שהוא היה גורם לפרידה, איזה טעויות בדיוק קרו- ואיפה הקושי בלשכוח, בלשחרר את המקום הזה. כי יש גם רווחים ב"להחזיק" ולא לשחרר, אפשר לפרט ולהרחיב על זה, אבל אני לא בטוחה שזה המקום להרחיב בסוגיה הזאת (למה אנחנו מחזיקים כ"כ צמוד לחזה - למה אנחנו לא מרפים).
אני מצטערת לקרוא שאתה עוד לא שם, במקום הזה של ה"אחרי", אבל אתה כותב שאתה משקיע את מיטב האמצעים והמאמצים, הכוחות והיכולות שלך לעשות את זה. מבחינתך, אתה עושה הכל- וזה חשוב וטוב. אל תתייאש כי ברבות הזמן אתה גם תקצור את הפירות. אני גם תומכת בצעד הזה של לשתף פה בפורום ולשמוע עוד דעות.
אם תרצה לפרט ולחדד את שאלתך- אני אשמח להתייחס. בכל אופן, הידיעה שעשיתי הכל, שנתתי הכל וזה לא הספיק: מצד אחד- היא קשה. כי באמת הענקת 100% ממך ואולי יותר, בתחושה. העובדה שלא הספקתי למישהו, שעשיתי הכל אבל זה לא היה זה בשבילו- היא נוראית. היא מכה רצינית לביטחון העצמי, לדימוי, ואם תרשה לי- גם לדימוי הגברי (וזה נכון לשני המינים). אבל, מצד שני- הידיעה שהייתי אני, שבאמת נתתי את המקסימום שלי, של עצמי, לא זייפתי, לא שיקרתי- נתתי אמון, התמסרתי, היא איפשהו השלמה מסוימת במובן הרגשי; הרי היית אתה, זה לא שאתה בא היום, בדיעבד, ואומר "אוי, אם רק הייתי עושה כך וכך...". לפעמים תחושת החרטה, והפיספוס, ההחמצה- הן כ"כ נוראיות ומנהלות אותנו בקשרים הבאים- שלא תמיד קל להתגבר על זה גם במרווח של שנים. ממש כך. אבל, הידיעה ש"עשיתי הכל!" - וזה לא היה זה- היא משחררת את המקום של ההחמצה. האם אתה מתחבר לדברים האלה?
ונקודה לסיום, לגבי לשכוח אותה בכל מחיר ולא להיכנס יותר מדי לתכנים של הקשר, לרבות טעויות וכו'- יש בזה משהו נכון בבחינת התנהלות, אבל חשוב לזכור- שהנגיעה והעיבוד של המקום הזה, של הקשר, של הרבדים שהיו בו- היא יכולה להיות דווקא מלמדת, אם עושים את זה נכון. "נכון" פרושו עם תמיכה נכונה, עם פרספקטיבה נכונה ובזמן שמתאים, שמאפשר לך לגעת, לכאוב- אבל לא להיכוות. ז"א- "עד שזה כואב מדי". העיבוד של חוויות פרידה וקשר כואב- הוא (לא תמיד אבל בד"כ) כמעט הכרחי כדי להמשיך באמת הלאה. זה נושא ענק, אפשר להרחיב עליו רבות. אבל אשמח אם תחדד את הסוגיה שעליה ביקשת יעוץ, כי נתתי כאן מענה מאוד כללי, ואשמח להיות יותר ספציפית.
כמובן אשמח גם לדעתו של אלון, ושוב תודה לשניכם על הדיון הזה.
|
|
|
עדי בדיחי
עובדת סוציאלית M.A
052-5987445
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:49 09.05.12
|
שלום ארז
אני מחליפה את כובעי לצורך מענה ומחליפה לכובע יועצת שינה-
המעבר לאוכל מוצק תלוי במספר גורמים- בשלות שרירי הפה ויכולתם להעביר אוכל מוצק לושט, היכולת של שרירי הגב והבטן לשאת את הגו ביציבות לישיבה מלאה וגם בשלות רגשית שמחייבת היפרדות (גם אם חלקית ) מהיניקה .
נשמע מדבריך שנוצר אצל תינוקכם איזה שהוא אי סדר סביב האוכל והשינה.
פעמים רבות סביב גיל שישה חודשים בתינוק מתפתח הרצון לעצמאות (זה הגיל שבו מתחילה הזחילה) ובמקביל החשש מפני הפרידה מאמא. (גם להתנתק מגופה של אמא ולזחול, או לעבור לאוכל אחר מהנקה -זו פרידה).
נשמע לי שניסיתם לתקוף יותר מדי חזיתות במקביל- מעבר למוצקים במקום ארוחות, צמצום ההנקה ומעבר למטרנה, חזרה לעבודה של אמא (שעדיין לא חזרה-אבל בוודאי מדברים על זה בבית והנושא מעורר מתח וחששות) .
אני מציעה לכם להתרכז כרגע במעבר לאכילה מבקבוק ולא להציע כלל מוצקים למשך שבועיים. לאחר שבועיים חיזרו לזה בהדרגה. ולנושא השינה- קיימו טקס שינה קבוע , הקפידו על חלונות שינה (צרפתי טבלה) ואל תחכו לראות סימני עייפות- פעמים רבות כשהסימנים מופיעים התינוק כבר עייף מכדי להרדם.
בהצלחה!
|
|
|
נירה מירון
ליווי התפתחותי לתינוקות וייעוץ שינה
052-7226248
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:31 08.05.12
|
שלום אלון,
אכן אהבה נכזבת זה סיפור כואב. לפעמים ישנם קשרים כאלה שמתחילים מאוד מאוד טוב- ההתרגשות בשיאה והכל נהדר. לאט לאט כש"נוחתים" לקרקע - לפעמים הרגשות משתנים, המציאות הופכת לפחות נהדרת ואופורית כפי שהיתה בעבר, ויש מצבים כאלה בהם בן זוג אחד מרגיש אחרת מהשני ומבקש פרידה או הפסקה.
נושא ההכלה הוא נושא ענק, בעיקר בזוגיות. בעוד שלדעתך הכלת אותה באופן מספק- אולי היא לא חוותה כך. אולי מטבעה, היא טיפוס שיותר דורש תשומת לב, הכלה, משענת ותמיכה -הרבה מעבר לממוצע או הרבה מעבר למה שאתה יכול לתת- למרות שנתת הרבה מאוד לדבריך. אבל לא תמיד קנה המידה שלך- הוא קנה המידה שלה. הכלה- היא מושג מופשט- ויותר מזה- סובייקטיבי מאוד. אם היא פירטה או היתה מפרטת באיזה עינין לא הכלת אותה- אולי היה יותר קל להסביר את הפרידה הלא מובנת הזאת- בינך לבין עצמך לפחות.
אז לגבי שאלותיך- למה זה היה צריך לקרות- אין לזה באמת תשובה. פעמים קורים דברים מבלי שנבין למה- ברגע שהאהבה כפי שכתבת היא הדדית- היא טומנת בחובה, חייבת, גם חילוקי דעות, גם רגשות מעורבים, ולא תמיד יש התאמה מלאה בין שני בני הזוג. זה קורה, וזה נורמלי- עד כמה שזה כואב וקשה.
לגבי ויתור- גם זה מושג מאוד גדול בזוגיות, ושוב, זה מאוד סובייקטיבי. אם תשאל אותה אני בטוחה שהיא תגיד שהיא ויתרה על כמה דברים, לא בטוח שבעיניך זה נחשב ויתור.
שוב, הכל מאוד אישי ואינדיבידואלי וכנראה, כפי שזה נראה, לא ראיתם באופן שווה את הקשר. וכאן הפרידה מצאה את מקומה.
בעינין "איך אני מוציא אותה מהראש"- ברור לי שהדבר שהכי היית רוצה עכשיו הוא לשכוח אותה ולסגור את הפרק הזה בחייך. לצערי זה לא כ"כ פשוט- שהרי היתה שם אהבה גדולה. הקלישאה "רק הזמן יעשה את שלו" נכונה פה, והזמן אכן מקהה את הרגשות, את הכאב ואת החוויה הקשה של הפרידה והנטישה הזאת. זה באמת יתקהה עם הזמן- אתה בינתיים צריך לעשות צעדים כדי שזה יקרה, בין השאר- לצאת, לבלות, לנסות לחוות עוד חוויות חברתיות, לפרוק את אשר על ליבך- ועם הקשבה של הסביבה וזמן, אתה תהיה לאט לאט מאחורי זה.
מאחלת לך בהצלחה רבה במציאת זוגיות שטובה לך,
|
|
|
עדי בדיחי
עובדת סוציאלית M.A
052-5987445
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:47 07.05.12
|
ניבה שלום
מכיוון שעברת חוויה חדשה וזוגיות ראשונה זה נורמאלי בהחלט להרגיש את כל הרגשות שאת מתארת הנעות בין אכזבה, כעס ותסכול. אבל הבחירה הנתונה בידייך היא אם להיתקע ברגשות שליליים אלה או לעבוד על עצמך ולצאת משם חזרה אל האופטימיות והשמחה. הדרך לחזור אל עצמך היא קודם כל להאמין ולאהוב את עצמך. נכון שגברים מסתכלים קודם על החיצוניות של האישה אבל זה לא אומר שהנשים צריכות להסכים עם זה. אם את לא אוהבת את המראה שלך אולי זה הזמן להתחיל לשנות את זה בשביל עצמך והבריאות שלך. אבל אל תאבדי את האמונה שתמצאי את האדם המתאים שיראה אותך מעבר לחיצוניות.
בהצלחה
גלאי סיגלית
יעוץ זוגי
|
|
|
סיגלית גלאי
ייעוץ והדרכה בזוגיות ("מרתון זוגי")
אזור הדרום, ב"ש והסביבה 050-7682700
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:16 06.05.12
|
שלום לך ניבה,
שמתי לב שאת נמנעת מלתאר את הבעיה, או את הבעיות שיש לך עם הגוף שלך. אולי את בעלת משקל יתר, או שמא רזה מדי. איני רוצה לנחש...אני רק יכול לומר לך שאצל גברים החיצוניות היא גורם משמעותי (תתפלאי, אף אצל חלק מהנשים).
זאת תמימות מצידך לחשוב: "אם הוא יאהב אותי באמת, אזי הוא יאהב גם את הגוף שלי".
ההפך הוא הנכון, גברים (בעיקר הצעירים ), נמשכים קודם כל לחיצוניות ורק לאחר מכן לתכונות האופי, ולאישיות (די שתחשבי מהי המחמאה הגברית הרווחת של גברים לנשים, ואז תביני).
אם כל החיים דחו אותך בגלל הגוף שלך (לדבריך), אז יתכן שרצוי לעשות משהו בהקשר לזה- אם ניתן?
אני במקומך הייתי מעריך את הדעה של הבחור, כי הוא החזיר אותך למציאות הקשוחה של החיים, ואלי בזכותו לא תשגי באשליות, שלאחר מכן תבוא האכזבה הכואבת.
לא מגיע לך לסבול ....
אינך צריכה להתחרפן, אני כאן בשבילך: לדוא"ל, לשיחה, לייעוץ אישי, את תחליטי.
כל טוב,
רוטרי יששכר מטפל זוגי ומיני
|
|
|
יששכר רוטרי
מטפל זוגי וסקסולוג
קרית אונו, יהודה המכבי 9/13 03-5353464
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01:12 06.05.12
|
שלום, רציתי להתייעץ לגבי מה לעשות..
אני יודעת שזה ממש טיפשי אבל לפני כחודש וחצי אני ומי שהיה חבר שלי נפרדנו ואנחנו היינו ביחד לא הרבה זמן, חודשיים וחצי , אבל זאת הייתה המערכת יחסים הכי ארוכה שהייתה לי בחיים והוא גם היה הראשון שלי וזאת חוויה שאני חלמתי עליה הרבה מאד זמן ותמיד חיכיתי לבן אדם המתאים ואז חשבתי שמצאתי אותו ופתאום מסתבר שלא וזה גורם לי לחשוב הרבה מחשבות ממש שליליות על הקשר שהיה לנו ועל עצמי ואז אני מתחילה לכעוס עליו ו...אני יודעת שזה ממש רע אבל אני לא מצליחה לשלוט בזה...אני לא מרגישה כמו עצמי יותר....אני תמיד הייתי בן אדם ממש אופטימי ועכשיו..אני פשוט עצובה וכועסת ורוצה להוציא עליו את הכל אבל אני יודעת שתמיד אומרים לא לדבר עם האקס אחרי הפרידה אז אני ממש מתאפקת אבל זה ממש קשה לי.
אני אוסיף ואומר שהסיבה לפרידה הייתה בגלל בעיות שהיו לו עם הגוף שלי שזאת בעצם החוויה המטלטלת פה...כל החיים שלי דחו אותי בגלל הגוף שלי ואני תמיד האמנתי שמי שיאהב אותי באמת יאהב גם את הגוף שלי וחיכיתי כל כך הרבה זמן (אני בת 25) כדי להכיר מישהו כזה ואז חשבתי שהכרתי וכמה שעות אחרי שעשיתי צעד שהיה לי כל כך קשה לעשות והייתי איתו במצב אינטימי הוא רמז לי שהוא רוצה שאני אשנה את זה ואני לא מבינה בכלל איך זה יכול פתאום להפריע לו כי אני הייתי ככה כל הזמן.
בקיצור זה הסיפור ואני לא יודעת עם אני צריכה לחכות שזה יעבור ואם זה היה אמור כבר לעבור ואולי אני בכלל התחרפנתי לגמרי ואני צריכה ללכת לפסיכולוג...אשמח לשמוע מה דעתכם! לילה טוב
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:11 04.05.12
|
|
שלום!אני בן 20 ואתמול נפרדתי מהחברה שלי סופית אחרי 3וחצי שנים.אני רק רוצה לציין שעברתי איתה פרידה של חודש וחצי שבזמן הזה היא מצא לעצמה של חברים אחד אחרי השני ואז פתאום הבינה שזה לא זה ואז החליטה לחזור אלי אני כמובן בסופו של דבר סלחתי והיא אממרה שהיא השתנה הבינה דברים והכל,סבבה חודששים שלוש היה נחמד עד שהתחלתי להרגיש שכל המערכת היחסים הזו רק על הכתפיים שלי ושאני מתמודד בהכל והיא אדישה כלפי זה ורק בורחת מריבים ואומרת שאין לה כוח למערכת היחסים הזו.וזה הגיע למצב שאני נלחמתי נלחמתי עד ששבוע שעבר פתאום היא אמרה לי שהיא מרגישה שנמשכת לאחרים,ושחושבת אולי לה לנסות יחסי מין עם אחרים כאילו פאאקקק איך את אומרת דברים כאלה!!ואני מרגיש שאני סובל מזה שהיא פוגעת בי כל הזמן ושהיא משחקת לי ככה ברגשות!!!אז אתמול הגיע למצב שהתחלתי לדבר איתנ על העניין ואז היא עושה לי שהיא צריכה להיות לבד שהיא לא רוצה לפגוע בי ,שאני צריך מישהי יותר טובה.ואז אומרת לי שהיא לא רוצה לאבד אותי ואוהבת אותע בטירוף יענו היא חושבת שהיא תפרד ממני ץעשה מה שבראש שלה ואז תחזור אליי,אז אמרתי לה תשמעח זה לא הולך ככה אני הולך להיפרד ממך סופיץ ולא לחזור אליךך ובזה זה נגמר.אניי ממש לא מבין את הגןעל נפש הזה כאילו בנדם משקיע נלחם למענה הכלללל באמת מה שהיא קבלה ממני בחורה אחרת רק חולמת על זה ומה היא משחקת בקשר ברגשות ואני צריך לחיות בפחד שהיום היא רוצה אותי מחר לא כאילו מה את סתומה מה את ילדה קטנה הבנתי דבר אחד שאני צריך לשמור על הכבוד שלי שממש זלזלתי בו ולהמשיך בחיים כי לא מגיע לי בנדם כזה!מה אתם חושבים?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:40 02.05.12
|
שלום לך,
זו אכן תופעה מוכרת. אתם מגיבים יפה. אפשר גם להציע לה לבחור חפץ מעבר מתוך כמה, פשוט להניח לה מביטה בובות, דובי, שמיכי, ולראותא ם היא מאמצת אחד מהם השיער כרגע משמש סוג של נסיון לשמר את הקשר איתך, וזה התפקיד של חפץ מעבר, אולי זה יעזור.כמו כן כדאי לעשות הליכי פרידה למיניהם באופן הדרגתי, כמו להשיאר אותה עם המטפת או בגן, הרדמה קראת שינה וכו', לפעמים משיכת השיער מייצגת צורך למשוך את האדם השני ולרשור עצמה אליו, מחשש שייפרדו ממנה באופן דרסטי מדי. אם זה לא עוזר וזה עובר לתלישת שערות, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06:37 02.05.12
|
שלום לינה,
רגע רגע, לא כל כך מהר. לא עושים שום דבר לפני שמנסים להיבן מה קורה. כדאי לדבר עם הגננת על התגובה, להבין ממנה מהמ היא חושבת, לדבר עם שאר הצוות, לדבר עם הורים אחרים. אולי משהו קרה? אם זה קרה אולי זה לא קרה רק לבת שלך? אולי יש עוד מידע בעניין שאפשר לקבל מהורים אחרים? צריך להברר את הדברים האלה. כמו כן ילדה בת שנתיים וחצי כמעט בודאי גם קצת מדברת. חושב לנסות לדובב אותה, לנסות להבין ממנה מה קרה, לשאול אותה האם היא חוששת מהגננת, האם קרה לה משהו לא נעים בגן? וכו'.
אם אתם מבינים מה קרה, לפי ההבנה אפשר להחליט איך מטפלים בעניין. אולי אפשר לתקן זאת. אם לא, והעניין נמשך, אין טעם לסבל של הילדה, ואולי כדאי לשקול להוציא אותה, אבל לא בלי להיפרד. כן חשוב לנסות לפחות לתאם פרידה מסודרת עם הגננת.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:54 29.04.12
|
בחודש הבא ימלאו לבני הבכור 4 שנים. בני רגיש מאוד ועדין. מגיל שלוש החל גמילה מטיטולים ודי מהר גם לא היה צורך בטיטול במהלך השינה. אלא שלגבי קקי היה מסרב בכל תוקף לעשות בישיבה באסלה/בסיר. תמיד ביקש טיטול כשעשה קקי. בתחילה ביקשנו שינסה בשירותים ואכן ישב, אך כשלא יצא היה מבקש טיטול, ואנו שיבחנו על הנסיון.
פעם אחת בגן ביקש ללכת לשירותים ואכן עשה קקי וביום המחרת גם עשה בבית (וכמובן שקיבל חיזוק חיובי), אבל מאז הפסיק לעשות. אציין שבאותה התקופה פחות או יותר נולדה ביתי השניה, והחלה רגרסיה כחודש-חודשיים לאחר לידתה גם בתחומים אחרים (במשך כשבוע היו קשיי פרידה בגן וכד'). לא לחצנו, אבל עודדנו, הסברנו ונתנו הכוונה לגבי עשיית קקי בשירותים. הוא היה יושב באסלה ומנסה אך מיד כשהרגיש את היציאה, נתקף לחץ נעמד וסרב לעשות ומבקש טיטול כאשר הוא דורש לעשות בעמידה. כך זה עד היום.
הוא מסרב לעשות בישיבה בשירותים/בסיר (אפילו עם טיטול). ניסינו פתרונות יצירתיים (אפילו שיעשה בתחתונים או ברצפה), אבל בינתיים הוא מסרב ודורש טיטול.
אגב, במהלך הזמן שהוא בגן הוא מתאפק ולא עושה כלל, אלא רק בבית. באחת הפעמים אמרנו לו שאין יותר טיטולים ובמשך 3 ימים הוא התאפק, עד אשר הרמנו ידיים ונתנו לו טיטול.
לדעתי חלף זמן רב מאז שנגמל מפיפי מכדי להותיר את המצב כפי שהוא ויש צורך בהתערבות איש מקצוע.
רציתי לשאולכן מה דעתכן וכן אם אפשר לקבל המלצה ו/או הפניה לגורם המקצועי המתאים 0עדיף באזור מגוריי-חדרה).
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:03 29.04.12
|
יפית את מהממת,המון תודה על התשובה המהירה והמפורטת
באשר לסינקרו,אני משתמשת במוצרים של החברה הזאת מזה 7-8 שנים ועד כה השתמשתי לסירוגין בסינקרו(חורף) ובסינקרו 2000 (קיץ),אני חייבת לומר שהקרם הזה מאוד מרגיע לי את העור בימים שבהם יש התפרצויות של פריחה, אומנם לא מרפא רוצזיאה אך בהחלט תורם להרגעת העור.
בקשר לסרום של Exuviance שהמלצת,האם ניתן להשתמש בו בנוסף לסינקרו (מעל/מתחת)?
כפי שבוודאי ידוע לך חב' ג'רנטיק ממליצה או יותר נכון מזהירה שלא להשתמש במוצרים אחרים בשילוב עם מוצרי ג'רנטיק על מנת שלא לגרום לתופעות לוואי כתוצאה מהתנגשות של מרכיבים,רוב הסיכויים שמדובר באסטרטגיית שיווק אגרסיבית ותו לא אבל בכל זאת אני לא רוצה להסתכן "בהרגזת" העור שגם כך המצב שלו מאוד רגיש כתוצאה מהרוזציאה.
האם יש לך המלצה גם על קרם עיניים מחב' Exuviance,יש לי גרד נוראי באיזור העדין של מתחת לעפעפיים התחתונות.
באשר לסוג הרוזציאה אז לפי הבחנה עצמית מדובר בתת סוג 1, חייבת לציין שמאז שכל הסיפור התפרץ הייתי אצל 5-6 רופאי עור וכל אחד נתן אבחנה אחרת רק 2 הרופאים האחרונים מסכימים שמדובר ברזוציאה קלה בתוספת למשהו נוסף שלא מאובחן בצורה חד משמעית. בשלב הראשון כשקיבלתי אבחנה של אלרגיה טופלתי באלוקום on & off למשך מס' חודשים,כאשר זה הפסיק להיות יעיל פשוט הפסקתי את השימוש .ניסיתי גם את האלידל במשך כ5 שבועות אבל גם זה לא ממש עזר וגם אם כן אז בצורה מאוד שולית ולא ממש מורגשת. ולגבי הדאלאגיס הרופא רשם פעם ביום ,הפסקתי את השימוש לאחר 3 שבועות כי קראתי באיזה מקום שמריחה טופיקלית של אנטיביוטיקה עשוייה להחמיר את האדמומיות - הפחד הכי גדול שלי!!!
נכון לעכשיו אני ממשיכה עוד קצת עם האלידל ובשבוע הבא אני חוזרת לרופא שאמר בפעם הקודמת שהוא רוצה לרשום לי אנטיביוטיקה סיסטמית -מינוציקלין בתוספת משחה לטיפול מקומי.לא יודעת אם כדאי להתחיל עם זה כי הרוזציאה שלי קלה בשלב הזה ואני מאוד מאוד מאוד חוששת מתופעות לוואי של פיגמנציה וכ' כתואצאה מהמינוציקלין.
ראיתי שהמלצת כאן על דר יוסף שירי, חבל שהוא גובה מחיר כ"כ יקר עבור ביקור, הוא אומנם מקבל גם דרך קלאס קליניק בתל השומר אבל גם שם המחיר עדיין מאוד גבוה, והייתי שוקלת ללכת אליו גם במחיר של פרידה מכמה מאות שקלים (בשנה האחרונה הוצאתי מעל 1500 ש"ח על רופאים+ותרופות למיניהן) אבל אני לא רוצה להתאכזב שוב ולקבל גם ממנו אבחנה בלתי ברורה ו/או הנוהל הרגיל של דחיפת כדורים/משחות חזקות למצב יחסית קל כמו במקרה שלי.
מקווה שתשרדי את החפירה : -)
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:23 24.04.12
|
שלום מארי,
בודאי שכדאי לעשות מפגש פרידה, אולי אפילו לחשוב יחד איך הם רוצים להיפרד. ולהשאיר זה לזה תמונות או ציור למזכרת.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:15 24.04.12
|
איך את ממליצה להפרד ?
האם כדאי לעשות מפגש פרידה? שיחת פרידה?
בין הבנזוג לבין הבן שלי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:17 24.04.12
|
שלום מארי,
העניין הוא לא באיך מספרים, אלא איך משלימים עם זה שגרמנו כאב לילד שלנו, ואנחנו בכל זאת יכולים ללוות אותו כשהוא חווה את זה אבל לא יכוים למנוע את זה ממנו. חשוב גם להסביר לילד, שזה לא באשמתו ולא קשור אליו. חושב קודם כל להגיד את האמת, בצורה הכי פשוטה שיש, שאתם לא מסתדרים ונפרדים. חשוב להגיד לו מה יהיה מעכישו. מה לוח הזמנים, האם הוא יוכל להיות בקשר עם בן הזוג, וכיצד, ומעבר לזה לאפשר לו לבטא את תחושתיו, לא לנסות "לסתום" אותן, או להגיד לו לא להרגיש כך. מה שהו אמרגיש זה בסדר, הוא ירגיש עצב, כעס, ועוד דברים, ואת הכל צריך לקבל בסבלנות, ולאפשר לו לבטא.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:45 23.04.12
|
יש לי בן בן 7 וחצי . אני ואבא שלו גרושים מאז היה בן שנתיים
יש לו אבא מאוד דומיננטי בחיו , כמעט חצי משמורת.
אני חייתי עם בינזוגי 4 שנים והתחתנו לפני שנה
ואנו עומדים להפרד
הבן שלי מאוד אוהב אותו ומאוד קשור אלי
חייינו יחד בבית אחד 4 שנים ובנזוגי היה חבר מאוד טוב שלו
והיה מעיין תחליף אב....
עכשיו כשאני ובנזוגי נפרדים , אני ממש כואבת ולא יודעת מה לעשות עם בני
ואיך לספר לו , איך לגרום לו להבין את המצב ולהגן עליו ככול שניתן
אשמח לקבל המלצה חמה....
בהתחלה חשבתי ל"סבן" אותו - לומר לו שהבזוג שלי טס לחול
אבל אני מבינה שאין כמו האמת
איך מספרים ליד להורים גרושים שעוד פעם נפרדים והוא צריך להפרד ממשהו שאהב....
אשמח לעצה
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:27 22.04.12
|
שלום לך,
קשר בן 8 שנים הגיע לסיומו ולכן מאוד ברור שקשה לך.
פרידה היא סוג של אבל שצריך לעבור אותו ויש לו שלבים. הפרדה בעצם מאלצת אותך להפסיק להיות עם אדם אהוב בלי שאת באמת בחרת בזה ולכן חודשיים זה זמן קצר יחסית בכדי להרגיש טוב וחופשי.
המחשבות הן הגיוניות ואת צריכה להמשיך להחזיק את עצמך ולא ליצור קשר. לזמן יש משמעות מאוד גדולה בתהליך הפרדה, כמו באבל גם בפרידה צריך לעכל את המציאות החדשה וללמוד איך לחיות בה.
תמשיכי להיות בקשר עם החברים שלך ולדבר ולשתף ולספר. תבכי כשאת מרגישה צורך והכי חשוב נסי ליצור לך עיסוקים ופעילויות שיעסיקו אותך. תמצאי מה מעניין אותך ותני לזה זמן, תשקיעי בקשרים עם החברים והחברות שלך ורק אחרי שתרגישי שאת עוברת ימים שלמים בלי לחשוב עליו תוכלי להתחיל לייצר לעצמך דייטים חדשים...
בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית
|
|
|
דליה שוורץ
מאמנת אישית וזוגית
גורודסקי 31 רחובות 054-4220259
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
02:39 21.04.12
|
שלום, לפני כמספר חודשים חוויתי פרידה מאוד קשה מאדם שמאוד מאוד אהבתי.
הכרתי מאז בחור אחד שהצליח להרחיק מעט את המחשבות מהאקס...
אנו דומים בהרבה דברים, אך שונים בדבר אחד מהותי- הוא לא שאפתן כלל, לא מענין אותו להצליח והוא מאוד פאסיבי (גם פאסימי) לגבי כל מה שקורה לו בחיים... והוא בן 30. אני לעומת זאת בדיוק ההיפך- מאוד חשוב לי להשיג ולהצליח ולהגשים...
הגעתי למסקנה שאנו לא נהיה זוג של ממש, זאת משום שאיני רוצה כל חיי לנסות לשנות אותו, כי לעולם לא אצליח להשלים עם ההתנהגות הזו שלו, אבל עם הזמן ועם כל פגישה שלנו אני מתחילה להקשר ולהתאהב.
האם לתת לעצמי להיסחף ולהיות איתו בלי לחשוב על העתיד וכך אולי להתגבר על האקס? האם זהו בזבוז של זמן ועלי להפסיק את הקשר איתו ולהמשיך הלאה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
02:03 21.04.12
|
לאחר פרידה, בייחוד אם היא ביזמת הצד השני, נשאר בלב חלל גדול מאוד שפשוט דורש ושואב בני זוג אחרים פנימה, אפילו רק בשביל החמימות הרגעית הזו... ומצד שני, כמו התקועה, גם אני חושבת על האקס ומרגישה מעין מחויבות מטופשת לשמור לו אמונים.
מעבר לזה, הצורך בקשרים חדשים נובע גם (כך לפחות אצלי) מהצורך להגשים את עצמי מבחינת זוגיות ואפילו משפחה ולעשות זאת בשנים הקרובות כי ישנה התחושה שהזמן הולך ואוזל (אני בת 28) ואם לא אכיר מישהו מתאים בקרוב אני עלולה לא להכיר אותו לעולם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:43 17.04.12
|
שלום, בני בן 7. אחרי חופשת הפסח הוא אינו רוצה ללכת לבית הספר. כל פרידה מלווה בבכי רב. הוא טוען שהוא עצוב וחושש שלא נבוא לקחת אותו מבית הספר , למרות שמקרה כזה לא היה לעולם.
תחילת השנה היתה קשה אף היא אך לאחר כשבוע הוא התאקלם, רכש חברים והלך ברצון לבית הספר.
שאלתי אם יש ילד/מבוגר בבית הספר שעושה לו לא נעים והוא אמר שלא. הוא רק חושש להיפרד מאיתנו ושלא נבוא לקחת אותו.
אתמול הוא התקשר מבית הספר בטענה שלא מרגיש טוב. לאחר שהגעתי לשם, דיברתי איתו ולאחר שכנוע רב הוא נשאר. אני נוקטת בעמדה שישאר בבית הספר אך קשה לי. מה לעשות?
תודה
עינת
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:24 16.04.12
|
שלום
אני בת שלושים וגרה ביחד עם בן זוגי כבר ארבעה חודשים וקשה לי!(אנחנו נשואים). כאשר הוא נעלב הוא מפסיק לדבר איתי ואומר על כול מני שטויות " אני לא אהיה פה." אמירה זאת משאירה אותי חסרת אונים ומעליבה. יש לי תחושה שהוא מנסה לחנך אותי אבל לדעתי לא מתנהגים כך כאשר באמת אוהבים. לפני שעברנו לגור ביחד יצאנו שש שנים ונפגשנו פעם או פעמיים בשבוע. הוא החבר הראשון שלי ואני מאוד אוהבת אותו למרות שבזמן אחרון אני כבר מוותרת וגם לא מדברת איתו. כבר לא בא לי שיחבק אותי. יש לו גישה גסה קצת, הוא יכול להגיד לי דפוקה בגלל שאמרתי משהו וזה קורה בצורה בלתי צפויה. לפעמים אני קופצת מזה שפתאום הוא מתעצבן ואני בכלל לא התכוונתי למה שהוא הבין. אני חושבת שאם אני אוהבת אותו והוא אומר לי על כול מני שטויות "אני לא אהיה פה" אולי אני צריכה לקחת את הדברים וללכת.
האווירה בבית מאוד כבדה כי פעמים רבות הוא כועס ולא מדבר איתי - מעניש אותי, מחנך אותי וזה מאוד מפריע לי. תמיד, אחרי הריב אני מתחילה לדבר ואומרת לו בוא נדבר, אולי אמרתי את זה אבל לא התכוונתי לXYZ וגם אחרי שמשלימים הוא אומר לי "אם תמשיכי ככה אני לוקח את הדברים והולך". הגישה הזאת פשוט מוציאה לי את הלב. דברים הכי פשוטים ויומיומיים יכולים לעצבן אותו - הטון שלי או צירופי מילים.
אולי האהבה שלי לא מספיקה לקשר הזה וגם מאוד קשה לחשוב על פרידה.
מצד שני המצב לא בריא ואני לא רוצה להיות במצוקה כזאת פעם או פעמיים בחודש.
אודה להתייחסותכם
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:05 15.04.12
|
שלום רב,
אני כותב זאת בקושי רב.
אני בן 27, ויש לי אהבה גדולה בחיים (יותר נכון הייתה לי עד לפני מס' ימים), אשר חולה במחלת הלופוס.
המחלה התפרצה לפני כמה שנים וכיום היא מאוזנת. בהתפרצותה בגיל העשרה המוקדם - 13-14, הדבר לווה בחום ודלקת במפרק כף היד. כיום (היא בת 23) אין משהו חריג, עם זאת אסור לה להיחשף לשמש ולהיות נטולה תחת לחץ.
בנוסף, בעבר היא חלתה באנמיה חמורה (המוגלובין שלה צנח ל-5), והיא קיבלה מנות ברזל פעמיים (10 פעם אחת, ו-2 בפעם השניה).
כמו כן, היא סובלת מבעיית חלבון בדם, הגוף לא מצליח לפרק את החלבון ולכן היא לא אוכלת בשר.
אני מאד אוהב אותה, מרגיש קרוע וכבר מספר ימים לא מצליח לתפקד, יש לי המון מחשבות ושאלות בראש, החמור מכל - אני לא יכול אפילו לדבר איתה על הדילמות כי זה נושא כואב כ"כ ונראה לי לא הוגן שאני מתנה אהבה במצב רפואי, אבל לאור העובדה שאמא שלי בעצמה חולת סרטן, קשה למשפחה שלי וגם לי למען האמת, להתמודד עם מצב רפואי שעלול ליצור בעיות קשות בעתיד.
השאלות שעולות לי:
1. מה מידת הסיכון בכניסה להיריון? (לדבריה יש לה את רמת החומרה הקלה ביותר)
2. האם נושא הנדסה גנטית והפריה, הוא נושא שעלול ליצור בעיות, יש לי חשש כבד כי הטיפול ההורמונלי יזניק את המחלה שכאמור רדומה.
3. האם באמת המחלה רדומה? כאשר היא הייתה בשמש יצאה לה מן תפרחת קטנה בלחי, ויש לה בעיה עם חום מלאכותי (לא מסוגלת להיות ליד גוף מלאכותי מחמם), לא ברור אם זה נובע ממחלת הלופוס או משהו אחר.
4. מה המשמעות שאסור לה להיות נתונה תחת לחץ? כל החיים הרי מלאים בלחצים, בעתיד עם ילדים, משכנתא וכד', החיים יהיהו מלחיצים הרבה יותר, עד כמה הדבר עלול ויכול להשפיע עליה?
אני לא יכול לתאר עד כמה אני קרוע פה, הכאב שבחיים בלעדיה הוא נורא. מצד שני קיימים חששות מהעתיד שלא מרפים.
וכמובן שאני לא מדבר על השיקול המשפחתי כאשר ההורים אומנם נותנים לי את חופש הבחירה, אך ממליצים בתוקף לא להכנס לחיים מלאי קשיים, כמו גם השיקול המצפוני/הומני, יש משהו שקשה לי לחיות איתו - פרידה ממישהי עקב מצב בריאותי, הדבר כ"כ לא הוגן.
ברור לי שחו"ד בפורום שכזה לא תפתור לי את השאלות, אך אולי תשפוך קצת אור.
אני פשוט מרגיש שאני מאבד את זה, וכאב הלב שאני סוחב כל יום הופך לבלתי נסבל, מונע ממני לתפקד ממש, זאת במיוחד כאשר דיברנו על חתונה ועתיד משותף.
אנא מכם, אשמח לקבל כל מידע שיוכל לעזוראפילו במעט.
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:34 14.04.12
|
כבעל נסיון אני יכול לומר לכם שהתקופה שלאחר הגירושין או היציאה מהבית היא כמו תקופת אבל. זו ממש אותה תחושה.
הלב רגיש והנפש מתעתעת בנו. יש לנו הרבה יותר פתיחות ומצד שני הבלבול גרם לעיתים לסגור הזדמנויות.
כתרופה לכל המצב שלעיתים לוקח הרבה יותר מהצפוי אני ממליץ על מקומות מפלט בהם ניתן להחזיר הכל לפרופורציה.
אחד מהם הוא לנגן. גם אם אינכם מנגנים יש פיתרון.
הרעיון במהותו הוא תרגום התווים לתווים קלים לקריאה. כך ניתן לנגן שירים ויצירות בכל סולם בדיוק באותה הקלות.
נגינה שונה במהותה מלשמוע מוזיקה. זה עולם אחר. עולם של מחשבה, של רוח ושל שליטה בנפש. כדאי לשלוט בנפש - זהה משפר את איכות החיים בלי הכר. בעיקר אם אתם אחרי סוג של טראומה כמו גירושין, פרידה או אבל.
אופיר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:37 11.04.12
|
היי עדי,
אני בת 24 ובן זוגי בן 25, אנחנו יוצאים 3 שנים..לפני 10 ימים הוא נפרד ממני,אמר שהוא מרגיש שאני חונקת אותו ושלא מתאים לו קשר כרגע והוא לא יודע אם הוא רואה אותי בעתיד שלו...במהלך ה3 שנים דיברנו לא מעט על מגורים ביחד אחרי הלימודים ובסופו של דבר גם על חתונה..הרגשתי שהוא היחיד שלי וכך גם הוא הרגיש...חווינו פרידה של חצי שנה
שהגיעה מהצד שלי..הוא טס לדרום אמריקה ואני התחלתי לצאת עם מישהו אחר...לאחר חצי שנה חזרנו להיות יחד והקשר נהיה מוצלח אפילו מבעבר במשך שנה....העזיבה שלו הגיעה בפתאומיות כי הקשר שלנו היה ממש טוב,כך לפחות הרגשתי. אני שבורה והמומה אינני יודעת מה לעשות...כאשר נפגשנו על מנת להחזיר את הדברים אחד לשני ולסיים עם זה הוא היה נראה שונה כאילו מישהו אחר...זה ממש כואב...אני מרגישה שאני לא אוכל לצאת ולהיות עם אף אחד ברמה כמו שהייתי איתו...לא יודעת איך להמשיך ומה לעשות...האם לצלצל אליו? חשוב לציין שהוא לא צלצל אפילו פעם אחת מאז, רק שלח הודעה של "חג שמח" קרירה כזו...אני אובדת עצות...מה עושים? איך מחזירים אותו?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:05 11.04.12
|
שלום ומועדים לשמחה,
פרידה זה לא דבר פשוט, וזה לא באמת קל, אפילו כשהזמן עובר- פרידה היא תהליך לפעמים מאוד ארוך. והוא לא מסתיים כשנפרדים רשמית- שם הוא רק מתחיל.. טוב עשית שניסית לצאת עם אחרות ולבדוק איפה אתה עומד- כדאי לעשות זאת מדי פעם בפעם כדי לברר עם עצמך מה אתה מרגיש כיום לעומת אז.
לגביה- יכולות להיות אלפי ספקולציות- למה הם נפרדו, האם זה קשור אליך, האם אכן היו שם בעיות. אתה תוכל להיות מופתע לדעת שהם חזרו פתאום- הרבה מאוד מחשבות שכנראה לא נותנות לך מנוח. אבל כפי שכתבת עשית דרך ארוכה, והתחלת מסלול חדש בחייך- עם כל הקשיים, ועל כך כל הכבוד.
לכן אני מאמינה שאין ריפוי טוב מלבד הזמן, לא הייתי ממליצה לגשת או ליצור קשר איתה כיום. בעיקר לאור כך שאצלה ברמה האישית-הזוגית יש עניינים ואין לדעת באיזה מצב רגשי היא נתונה כיום. אתה עלול להיפגע יותר דווקא מיצירת קשר מחודשת, גם אם היא תבוא ממנה. דווקא בגלל שהיא לאחר פרידה ובמצב רגשי כנראה לא קל- הייתי ממליצה להתרחק ולהמשיך בחייך.
אם התחושה שלך תלווה אותך עוד תקופת הסתגלות, נניח מספר חודשים, והיא במקביל לא תחזור לאיש שלה, אולי יהיה מקום לשקול על יצירת קשר- אם זאת לא תבוא ממנה. אבל כרגע- זה מאוד מוקדם, עדיין הכל טרי ויש להמשיך ולחשוב על כיוונים אחרים פרט אליה. כך גם לא תתחרט על הדרך שעשית עד כה וגם תוכל לברר טוב יותר עם עצמך האם אכן התגברת עליה סופית.
בהצלחה רבה
|
|
|
עדי בדיחי
עובדת סוציאלית M.A
052-5987445
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:59 02.04.12
|
דורית שלום,
אני בת 24אני וחבר שלי בקשר כבר 3 שנים, קשר מעולה בלי הרבה מריבות,אני באמת מרגישה שהוא האחד שלי ושלא אהבתי אף אחד כמו שאני אני אוהבת אותו...
אמנם בחודש האחרון היו קצת ריבים בינינו אך לא משהו רציני כל כך..
אתמול הוא לקח אותי לשיחה ואמר שהוא מבולבל ושהוא רוצה פסק זמן ממני כדי לראות
מה הוא מרגיש,אני פשוט בשוק..כמובן שבכיתי ולא הבנתי למה הוא מעוניין בפסק זמן...
מה לעשות? להתקשר אליו? אני יודעת שפסק זמן זה פרידה רק במילים עדינות יותר..
אני כל כך רוצה אותו חזרה...מה עושים במצב כזה דורית?
תודה...שני
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:01 01.04.12
|
אביבית יקרה.
אני שומעת בכמה קושי ומצוקה את נמצאת. פרידה של הורים זהו משבר מאוד קשה לעיכול וכל משפחה מתמודדת איתו באופן שונה טוב יותר או טוב פחות.
אני לא יודעת מה הסיבות בגללן ההורים החליטו להמשיך לחיות יחד בבית, אולי חשבו שזה יקנה לכם תחושה של משפחה, או שמסיבות כלכליות, לא יודעת. מה שברור הוא שזה מאוד מורכב ואת מרגישה את המורכבות על עצמך ונפשך. יתכן שהכעסים שרוחשים בבית הועברו אליך ואת נושאת אותם. (האם יש לך אחים?)
אני רוצה להציע לך לפנות לטיפול נפשי או דרך בית הספר, או באופן פרטי - כך תוכלי להבין יותר טוב את מיקומך בבית, להבין יותר טוב מה קרה לך מול אבא ואולי אפילו לשפר את הקשר איתו, ובעיקר לחלץ את עצמך מהתסבוכת הזו של הורייך שאת קלועה בתוכה וסובלת ממנה.
את מוזמנת להמשיך לכתוב בפורום. שיהיה בהצלחה. קרן
|
|
|
קרן בן הגיא
עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית.
לתיאום פגישה: 054-5572217
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:52 30.03.12
|
אני רק רוצה להיות בטוחה שהבנתי נכון
בעבר היית גומרת עם שפיכה וללא תחושה של צורך בגירוי נוסף
כרגע את גומרת ללא שפיכה ועם צורך בגירוי נוסף
האם האורגזמות ה"חדשות" הן ללא בן זוג קבוע, כלומר לאחר פרידה מהחבר?
האם היו שינויים נוספים?
גלולות?
הפסקת ספורט?
תאונה?
משהו....?
|
|
|
לי ראובני
מטפלת מינית מוסמכת
ראש פינה ותל אביב 052-2528020
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:51 26.03.12
|
אבודה יקרה,
צר לי על שנקלעת, כך, בלי כל אזהרה מוקדמת, למציאות לא פשוטה. מציאות בה את נאלצת לקחת אחריות בלעדית על שלושת בנותייך, על ניהול שוטף ותקין של הבית וגם על עצמך.
למרות הקשיים הנפשיים והאובייקטיביים עימם את נאלצת להתמודד נסי להתמקד במטלות אשר עלייך לבצע. לרוב, ההתעסקות במשימות, הצורך לתכנן ולעשות, מסייעים בהתמודדות עם הקשיים הנפשיים.
נסי להשקיע את כל-כולך בעשייה הנדרשת. בבית ובעבודה. נסי ל"העמיס" על המחשבות ועל הרגשות כמה שיותר משימות יומיומיות נדרשות. כך אולי תצליחי לדחוק מעט את המחשבות על הקושי.
בנוסף היעזרי בכל מי שתוכלי. משפחה, חברים. גייסי אותם לעזרתך על-מנת שלפחות ברמה האופרטיבית יהיה לך קל יותר. גייסי גם את בעלך לצורך העניין. היות שהוא ממילא מגיע לראות את הבנות, בקשי ממנו להגיע כאשר נוח לך, כאשר את צריכה לצאת או כאשר את זקוקה למנוחה וכאשר הוא נמצא תני לו משימות (מקלחות, ארוחת ערב וכו').
יחד עם זאת, המחשבות והקשיים הנפשיים לא ייעלמו, הם יצופו ויעלו כל פעם שיהיה לך רגע לנשום ובעיקר בלילה. על-מנת להתמודד נכון עם הקשיים הנ"ל, עבורך ועבור בנותייך, אולי יש מקום לשקול לפנות לאיש מקצוע לצורך תמיכה וחיזוק לפרק זמן קצר, רק על-מנת להזכיר לך את יכולותייך ועצמותייך ולסייע בידך לעשות בהם שימוש נכון ואפקטיבי.
|
|
|
מוניקה הרשקוביץ
מאמנת אישית רב תחומית
052-4033683
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|