|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:08 11.02.12
|
היי נועה,
את מפחדת על האנשים הקרובים אחיך, אחותך, סבתא, הוריך. טבעי לפחד שיקרה משהו רע לקרובים שלנו. מחשבה על כך מעוררת בנו חרדה רבה וחוסר אונים. את כותבת יומן האם יש בסביבתך אנשים בוגרים שאת יכולה לדבר איתם על הנושאים המטרידים? אהי ממליצה שתשתפי במחשבות שלךאדם קרוב שאת סומכת עליו. במידה ואין אדם כזה אני ממליצה לך לפנות לפורומים של בני נוער או שיחות באינטרנט למשל, ארגון סה״ר נותן תמיכה נפשית לנוער במצבי מצוקה.
חזקי ואמצי,
בברכה,
|
|
|
ד''ר אירנה נתנאל
פסיכותרפיסטית מוסמכת Ph.D CBT
"מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:58 12.12.11
|
|
במשך 3 שנים היתי נשואה לגבר שהיה נוהג להשפיל אותי ולעתים גם היה מרביץ לי(אגרוף בפנים וכד'). הוא גם היה שותה המון אלכוהול ובמצב שכרות היה מחפש לריב והיו מצבים ממש מפחידים. כאשר זה עבר להיות אלימות בפומבי, מול חברי משפחה, עשיתי את הצעד והתגרשתי(לא היו לנו ילדים). לצערי הרב, הנסיבות החזירו אותי לאותו מעגל חברים, שאין באפשרותי להתנתק ממנו בגלל קשרי משפחה. למרות שאני והגרוש לא נתראים, ואני כבר תקופה גרה עם בן זוג(אנחנו אוהבים מאוד ויחסים בינינו מעולים, הוא חם ואוהב ואף פעם, גם בחילוקי דעות לא צועק עליי ואנחנו לא רבים כלל), עדיין נשאר לי הפחד מבעלי לשעבר. כל הזמן אני מפחדת לפגוש אותו ברחוב, פוחדת שישה שתוי ויחפש להשפיל אותי. גם הרבה פעמים בלילה יש לי סיוטים-אני חולמת שהוא משפיל אותי ומרביץ לי. נפגשתי איתו לפני כחודש להסדיר כמה עניינים כלכליים, ומאוד פחדתי מהפגישה, שהוא שוב ילעג לי וישפיל אותי(למרות שהכל עבר בשלום בסופו של דבר). אני מרגישה שהטראומה הנפשית הזאת מפריעה לי להנות מהחיים וזה כל הזמן מציק לי איכשהו. גם במערכת יחסים נוכחית אני כל הזמן מפחדת לעשות משהו לא בסדר, למרות שאני יודעת שאין לי מה לפחד. האם עליי לפנות לפסיכולוג? אולי ישנן עמותות שנותנות תמיכה נפשית במקרה הזה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:54 25.11.11
|
הי שרון,
ראשית, אני מחזקת את ידייך במצב הלא-פשוט שנקלעת אליו. החוויה היא שתפקודה הפיזי והרגשי של המשפחה מוטל כעת על כתפייך, וזו אחריות קשה.
חשוב שבעלך יקבל טיפול פסיכולוגי ולא רק תרופתי. יתכן כי הוא סובל ממחלה, וטוב שהוא מטופל תרופתית, אך לצד זה חשוב שיקבל באמצעות שיחות תמיכה נפשית, הבנה של שורשי מצוקתו, הכוונה לתיפקוד תקין וכו'. טיפול חינם יוכל הוא, וגם את, לקבל במרפאה לבריאות הנפש.
אם הוא מוכר כנכה ע"י הביטוח הלאומי, מגיע לו ולכם לקבל חבילת שיקום ושירותים. התייעצו בביטוח הלאומי וברשות המקומית לגבי מסגרות תמיכה וזכויות.
גם בעמותת "אנוש" יוכלו לכוון אותך, ולהציע קבוצת תמיכה.
לצערי איננו מספקים המלצות דרך הפורום. תוכלי לאתר בגוגל מטפלים פרטניים ומשפחתיים באיזור מגורייך, וכם פורומים בנושא (אני משערת שיש מספר כאלו).
בהצלחה,
|
|
|
רוני פרישוף
פסיכולוגית קלינית בכירה
הירקון 179, תל אביב 054-6544985
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:04 20.11.11
|
לטפל בחרדה חייבים תמיכה רב מערכתית תמיכה נפשית בדמות ייעוץ נפשי, תמיכה פסכיאטרית במקרים מסוימים נדרשות תרופות, תמיכה משפחתית חברתית ותעסוקה. מנסיון שלי חשוב לעבור תהליכים נוספים בצד המנטאלי-הרוחני לחזק את העוצמות הפנימיות . אני חסידה גדולה של הרפואה המשלימה וההומאופתיה בפרט-שמתאימה טיפול טבעי ספציפי לכל אדם באשר למרכיב האישיות הספציפי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:30 18.10.11
|
תראי, כאחד שגם הציג דילמה בפורום (וזה עדיין לא כל הסיפור אצלי..., אבל חשפתי בינתיים עד כמה שאני מרגיש בטוח), וגם קורא דילמות ותגובות של אחרים, אני שם לב שבאופן קבוע יש 2 גישות בקשר למשברי נישואין.
1. לתת הכוווול למען הילדים. כולל ויתור על רצונות ומאוויים אישיים. פשוט להקריב את חיינו למענם.
2. שלא מאמינים שזה אפשרי לחיות כך. כלומר גם הם מסכימים שהילדים זה הדבר הכי חשוב, אבל תפיסתם היא שאם לך יהיה רע, גם לילדים יהיה רע. בנוסף, לא יהיה ניתן לקבור את המירמור וזה יתבטא בזוגיות ובמריבות שיהיו בפני הילדים, כך שעם כל הקושי בפרידת ילד מהוריו, עדיין זה עדיף על פני כך שילדים יצאו מצולקים בנפשם כאשר יחוו את המריבות בין הוריהם, ויגדלו עם דפוס התנהגות מעוות כיצד הורה צריך להיות.
מה עמדתי? (ואני מנסה כבר חודשים לענות לעצמי על כך)
בגדול אני חושב שכל מקרה לגופו, ורק את/אני יכולים לדעת מה התשובה לגבינו.
מצד אחד, את רוצה שיהיה לך טוב, לפרוח, לחוות אהבה. מצד שני אוח הילדים, כמה שאנחנו אוהבים אותם ולא רוצים לגרום להם צער.
מכות, זה אמור להיות קו אדום שאותו אסור לסבול!!
מצד שני, לא תמיד זה קל ואפשרי מכול מיני סיבות...
מה שלא תחליטי, תמיד כדאי להיעזר בתמיכה של איש מקצוע עם ניסיון.
את ההחלטה את תצטרכי לקבל, אבל תהליך שכזה קל יותר לעבור עם תמיכה נפשית בלתי תלויה.
אשמח להיות איש שיחה ואוזן קשבת ושותף לסבל
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:16 12.10.11
|
שלום לך אמבר,
ראשית אני מאחלת לבן זוגך רפואה שלמה ומהירה! אלו ימים של חוסר ודאות קשה, ואכן טוב הרעיון לחפש תמיכה והכוונה.
אנא הפני שאלתך למוקד קופת החולים שלך. בכל בית חולים וקופת חולים יש מערך סוציאלי לתמיכה בחולים ומשפחותיהם.
כמו כן יתכן שמתקיימות קבוצות תמיכה בסניף של הביטוח הלאומי באזור מגורייך, באגף הרווחה של העיריה ובתחנה לבריאות הנפש.
גם האגודה למלחמה הסרטן מקיימת קבוצות תמיכה לקרובים, אולי אפילו לכאלו המצויים בשלב האיבחון.
ישנם פורומים באינטרנט המוקדשים לנושא.
כמובן, "ער"ן" עומד לרשותך לתמיכה טלפונית כל שעות היממה, וגם שם ידעו לכוון אותך הלאה.
את מוזמנת לשוב ולעדכן, רפואה שלמה ושנה טובה,
|
|
|
רוני פרישוף
פסיכולוגית קלינית בכירה
הירקון 179, תל אביב 054-6544985
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:23 11.10.11
|
שלום רב-
בזמן האחרון אני במתח. הסיבה : התגלה אצל בן-זוגי (בן 64) פוליפ בשלפוחית השתן. הפוליפ הוצא בניתוח בימים אילו ונשלח לבדיקה
פתולוגית ואנו ממתינים לתשובה. הרופאים מציינים שברוב המקרים זה סוג ממאיר, וכמובן שהדאגה רבה. אומנם עדיין אין לנו התשובה, ועדיף
לנו להיות אופטימים, אך אני זקוקה לתמיכה כלשהיא. נדרשים לי
כוחות לתמוך בבו-זוגי ולסייע לו.
האם ידוע לכם על עזרה כנ"ל בקהילה? אנו תושבי חיפה.
מודה לכם וחג סוכות שמח !
ענבר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:00 04.10.11
|
שלום רב,
השורה התחתונה בהודעה זו שהגעתי למסקנה שאני צריכה תמיכה נפשית, אני לא מבינה בכלל בתחום מבחינה מקצועית-כלומר אני לא יודעת מי ומה הגורם הנכון שאליו אני צריכה לפנות-עו"ס (איזה סוג..?), או בכלל פסיכולוג (איזה.. תחום??). אני מקווה שאוכל כאן לקבל תשובה ע"ב הרקע שאפרט ... אני בכורה במשפחה אפשר להגיד מפורקת, ואני אוזן הקשבת לכול אחד ואחד מבני משפחתי. להורי שהם פרודים כבר מס שנים אך מתגוררים באותו בית וסובלים מאוד אחד מן השני ומאחי שהוא סובל מסכיזופרניה (ובעיית אישיות גבולית), והוא גורם סבל רב לכול בני המשפחה לאחותי הקטנה ולי באופן אישי. אני כבר מאוד מבולובלת מהמצב, כואב לי על המשפחה שלי , ופיתחתי כעס עצום כלפי אחי. אני לא יודעת כבר איך לעזור , מה הדרך הנכונה איבדתי את הקרקע. ומצד שני האפשרות של לעצום עיניים -אינה אפשרות. אז אני צריכה עזרה הכוונה מישהו שיעזור לי לשרוד את היומיום יום את המשפחה שלי מבלי שהנפש שלי תיפגע ותושפע כמו עכשיו, ועם זאת שלא ארגיש שאני מתעלמת מהשפחה. אז למי לפנות ??
אציין שאני כבר לא גרה בבית הורי , ואפילו די רחוק. אחי הוא כבר בוגר 18 +, ואופציה של טיפול משפחתי לא באה בחשבון זה כבר נוסה מס פעמים בעבר, פשוט אין עם מי לדבר.... תודה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:21 26.09.11
|
שלום לך מבולבלת,
את מספרת על אירועים מאוד קשים שהיית עדה להם, וכיום גם כאשר הם אינם מתרחשים, שאריות שלהם מייצרות אצלך תגובה נפשית חריפה בצורה של רעידות ועצבנות - ניתן גם לקרוא לכך תגובה פוסט טראומטית. אני מניחה שהרופאה שנתנה לך את הטבליות קלמנרבין חשבה כך. טבליות אלו משמשות לצרכי הרגעה של מתחים וחרדות. האם התרופה אכן עוזרת לך?
אני רוצה להמליץ לך לפנות ולקבל עזרה נפשית. יש באיזור מגורייך בדרום מרכז לבריאות הנפש שם תוכלי לקבל תמיכה נפשית מקצועית ממטפלים שפוגשים יום-יום אנשים כמוך עם תגובות נפשיות שנובעות מהמלחמה בדרום. אולי תצליחי באמצעות טיפול להשתחרר מאותם פחדים ובהמשך לכך גם מהעזרה התרופתית. את עוד צעירה.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך לכתוב. קרן
|
|
|
קרן בן הגיא
עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית.
לתיאום פגישה: 054-5572217
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:46 18.09.11
|
ליז שלום,
ללא ספק עברת תקופה קשה שדרשה ממך כוחות ויכולות להתמודדות עם המצב. אני ממליצה לנסות עזרה תרופתית. פני לסיכיאטר שטיפל בך בעבר. בנוסף את תצטרכי גם תמיכה נפשית. לכן שווה לחזור לעובדת הסוציאלית שמכירה אותך. אני מאוד ממליצה שתלמדי כישורים, כלים ומיומנויות להתמודדות יעילה עם מצבי החיים. לחרדות יש נטייה לחזור ולכן, כדאי ללמוד כלים שיעזרו לך לשלוט בחרדות ובסימפטומים גופניים שמתלווים לחרדה.
חזקי ואמצי,
אשמח לענות על כל שאלתך,
בברכה,
|
|
|
ד''ר אירנה נתנאל
פסיכותרפיסטית מוסמכת Ph.D CBT
"מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:56 13.09.11
|
אני לא חושבת שצריך ממש עזרה 24 שעות. אני נשארתי לבד עד הצהריים.הוא בעיקר צריך לנוח.צריך רק לעשות קניות מתאימות:אשל,מעדנים,גבינה לבנה , ג'לי וכאלו...
המון הצלחה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:13 10.09.11
|
שלום טלי,
אני מצטער לשמוע על מחלתה של חברתך.
אין לי ידע בנושא סרטן השד והמלחמה בו.
הדרך שבה אני בחרתי להלחם במחלתי הייתה לטפל בה בכל גלריית הטיפולים האפשריים מתוך הנחה שבצורה הזו אצליח להביא לדיכוי מחלתי. במקרה שלי זה הביא לתוצאות טובות אך כמובן שאין לי שום נוסחא בדוקה שתבטיח הצלחה לחולים אחרים.
ההמלצות שאני יכול לכן הם כלליות בלבד כגון:
* להתייחס למחלה כמו הפרויקט הכי חשוב של החיים וכך לנהל אותו.
* ללמוד את פירטי המחלה לעומקם.
* להתיעץ עם הרופאים הטובים ביותר שמומחיותם הסוג הספציפי הזה של המחלה
(לא כל אונקולוג הוא מומחה בסוג הזה של סרטן השד).
* לא לקבל באופן אוטומטי תשובות. תמיד לחשוב ולעשות ניתוח של הדברים ואז להחליט.
*תמיכה נפשית מאד חשובה.
* לדעת שלמרות תנאי ההתחלה שאינם מאירי פנים ולמרות הסטטיסטיקה שאולי עובדת
נגדכם תמיד יש אפשרות לנצח.
אך אני יודע שבאינטרנט יש הרבה פורומים בנושא והמון חומר.
מילות חיפוש להתחלה:
"סרטן השד" (הגרשיים הם על מנת שהחיפוש יהיה עבור שתי המילים כביטוי ולא יופיעו לך גם תוצאות של כל מילה בנפרד)
"רמה 4"
פורום
אני מקווה שזה עוזר.
|
|
|
יצחק (איצי) באר
חולה בסרטן הערמונית ומחבר הספר "בשיטת החתול-איך התגברתי על הסרטן". טלפון
050-8228530
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:39 03.08.11
|
שלום אורנה,
אני לא מכירה את המכשיר ולא שמעתי עליו, לכן כדי לך לפנות לפורום תמיכה נפשית-פסיכולוגיה, ייתכן וידעו יותר על טיבו של המכשיר.
כל טוב,
יעל צמרת
|
|
|
יעל צמרת
פסיכותרפיסטית גופנית ומנחת קבוצות לזוגיות ומשפחה
תל אביב 054-2470922
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:58 26.07.11
|
אם זה פורום תמיכה נפשית ורע לי וכתבתי..אז למה אף אחד לא עונה?..............
אני מצפה לתשובה כל יום כי קיוותי שמישו יעזור לי...:\
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:52 13.07.11
|
תמיכה נפשית לאחר ניתוח שרוול (וגם לפני כדי להבין לקראת מה אתה הולך) עבור אדם שרואה אוכל כמרכזי בחייו (חי בשביל לאכול ולא אוכל בשביל לחיות:) חשובה מאוד.
באסותא עד כמה שאני יודעת, יש קבוצות תמיכה שנפגשות פעמיים בחודש ושם מדברים על כל הקשיים הנפשיים יותר מאשר הבריאותיים (שלשמם אתה נפגש במעקב עם הרופא והדיאטנית לאחר הניתוח). בקבוצה יושבת דיאטנית שתחום המומחיות שלה הוא מנותחים בניגוד לדיאטנית של הקבוצה שלא מתמחה בתחום הספציפי הזה. הפגישות מאוד עוזרות גם בגלל הידע המקצועי של המנחה וגם בגלל שאתה נוכח שאתה לא לבד במאבק הנפשי -הרי הניתוח שלנו לא נעשה בראש אלא בגוף וצריך לעשות שינוי בגישה ובדרך החיים.
מקווה שזה עוזר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:41 03.07.11
|
|
מזה שנתיים אני עומד בראש עמותה לילדים שנולדו עם מומי לב,עיקר פעילותינו היא סביב תמיכה נפשית להורים היות וכול חברי העמותה הם הורים לילדים בעליי מום בלב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:20 02.07.11
|
שלום אתי,
אני שומעת שאת חברה טובה ומסורה. בודאי בעזרת האינטואיציה הטובה שלך, והכרותך עם חברתך, תתני לה את התמיכה והעידוד להם היא זקוקה. עצם הקירבה, האכפתיות והמעורבות היומיומית חשובות ומחזקות.
אם את מעורבת בחייה, תוכלי לעזור לגייס עוד מעגלי תמיכה: בו הזוג, בני משפחה, חברים נוספים, וגם גורמים טיפוליים כמו עו"ס במחלקה או פסיכולוגית.
מצטערת שאין לי עצות יותר ספציפיות. זה מאד אינדוידואלי. יש אנשים שנעזרים בהמון לגיטימציה ו"נורמליזציה" של הרגשות שלהם. יש אחרים שדוקא נעזרים בעידוד לחשיבה חיובית והכנסה לפרופורציה. יש כאלו שצריכים עזרה לעבור "מיום ליום" ואילו אחרים צריכים לראות את המטרה הרחוקה (הלידה) כדי למשוך הלאה. יש כאלו שנעזרים בדיבור על הקשיים ואילו אחרים נהנים מהסחת דעת. ראי מה עוזר, ובעיקר היי סבלנית ולא שיפוטית.
לבריאות ובהצלחה!
|
|
|
רוני פרישוף
פסיכולוגית קלינית בכירה
הירקון 179, תל אביב 054-6544985
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:54 01.07.11
|
היי.
חברתי לקתה בתופעה של הקאת יתר בהריון (היפראמזיס גרווידרום).
היא מאושפזת לסירוגין בגלל התייבשות, ולא מתפקדת כלל.
התרופות לא עוזרות, והיא במצב פיזי ונפשי קשה.
שאלתי היא כיצד אפשר לתמוך בה, ומה הכי נכון לעשות במצב כזה, שהיא כל-כך חלשה ונטולת חיות, ורוב הזמן שוכבת ובוכה???
תודה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:20 06.06.11
|
היי אופיר.
קראתי את מה שכתבת. עצוב.. יש לי בעיות נפשיות ואני מטופלת ב תרופות, לאחרונה, שמעתי על אתר "סהר" תמיכה נפשית. תקלידי כך באינטרנט, בגוגל.. יש שם נציגים שמשוחחים איתך בהקלדה, כמו במסינג'ר. אתמול עשיתי את זה. משעה תשע בערב.
תרגישי טוב ותשמרי על עצמך. אגיד לך מה שאומרים לי.. "ותחשבי חיובי".
ביי חמו'דה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:26 12.05.11
|
שלום רב,
שמי ניר. אחותי הגדולה בת 29 חיה עמי ועם הוריי בבית.
היא אינה עובדת, לומדת או בעלת שאיפות. הדבר היחידי שמעניין אותה זה לעזור להורי וללכת לשיעורי תורה.
היא מאוד לא אנוכית. ברמה של לסגור את האור כשהיא בבית כי היא רוצה לחסוך בחשמל. יש לציין שאנחנו מאוד אמידים.
הוריי מדכאים אותה לחלוטין. היא אינה מקבלת טיפה של חום ואהבה בבית, פונים אליה ללא הפסקה בצעקות והיא משנה מצבי רוח לעיתים קרובות - משמחה לדיכאון עמוק וחוזר חלילה.
יש לציין שהוריי מתפקדים כהורים נפלאים כלפי. נותנים לי תמיכה נפשית, כספית ומוראלית. פונים אלי בכבוד ובבגרות.
איני יודע אם זה מאכזבה ממנה, מחוסר אונים, מתסכולים שהם מוציאים עליה או לא יודע מה - אבל אני יודע שהמצב רע מאוד.
כל דיבור הכי קטן איתה ועם אחד מהוריי נגמר בצרחות איומות שאני אישית לא מסוגל ולא רוצה להתמודד איתם.
המצב חייב ח-י-י-ב להשתנות. לא אכפת לי לעשות הפיכה בבית סטייל סופר נני (אם חייבים) או לנקוט כל צעד אחר, חמור כמה שיהיה, על מנת לשנות את המצב. חייבים להכניס איש מקצוע לתמונה, כי זה פשוט כבר לא הגיוני.
אשמח אם תוכלו לייעץ לי פה מה עלי לעשות.
בברכת סופ"ש נעים, ניר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:04 28.04.11
|
אל תתייאשי! זה קשה, אבל תחזיקי מעמד!!!
אם את צריכה תמיכה נפשית, אני פה :)
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:28 03.04.11
|
טוב אני כותבת פה כדי לפרוק ולשחרר מתח
הפן הלימודי מתחיל טיפה להתאושש ויותר יוזמה ..
למרות שנאמר עכשיו שעות חופשיות ויש מה לעשות ולא עושה מאום
אני מוטרדת מעניין העבודה, לא מרגישה בסדר עם העניין שלא עובדת
אני שמחה שהתפטרתי כי האווירה הייתה לא טובה,אבל ..מאוד קשה למצןא עבודה
מצד אחד אני רוצה כן לשמור לעצמי את אפרוץ החופש לסופ"שים, וגם אם אעשה 1,000 ש"ח בחודש זה לא רע...חיי סטודנט, אבל יהיה לי זמן פנוי מרוכז שיגרום לי לאיזון
בדברים שונים...
ואולי גם אוכל לשלב עבודה זמנית כמה פעמים בחודש שתכסה את עניין הביטוח הלאומי וגםלא ..אולי זה יהיה בסדר... אבל מעצבן שלא מחזירים טלפון ממשהו...
השבוע זה עוד בסדר...
בהתנדבות גם חזרה לי ההתלהבות מעט, למרות ששנה הבאה אני לא אהיה ביום ההזה ,כי חוסם אפשרויות שונות
ספורט וקריאה חזרתי לעשות יפה
מחכה לקיץ -בריכה!
עניין העבודה ושאר הדברים סדר עדיפויות ואם אני כן מצליחה למצוא עבודה שתיתן לי כסף לא רע ,וישאר לי זמן לחוג רק פעם בשבוע ולא יותר אבל העבודה תאפשר לי לא לעבוד סופ"שים , ואז דברים אחרים אני אעשה בזמנים אחרים זה גם בסדר...
חבריםן.. מאוד כועסת ומאוכזבת מרובם... אבל תמיכה נפשית עקיפה שעוזרת לי...
ואני ברצון לשים פוקוס על מה שמתאים לי מבחינת החיים שלי, וחברים גם ככה אין להם זמן בשבילי ...אז נמצא זמנים גם ככה לא אכפת להם לראות אותי רק פעם ב...
אבל מנסה בדרכים עקיפות לגרום לעצמי לחיות....ספורט קריאה יוזמות של מהדברים שאני אוהבת...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:15 31.03.11
|
ברור מדברייך שאת בחרדה איומה לחיי ביתך וכי היא נתנה לך סיבה טובה לכך. יחד עם זאת את לא מציינת מספר פרטים: החשוב מכולם הוא מהיכן הגיעו לידיה כדורי הרגעה? אך גם כמה כדורים היא נטלה, מה בדיוק היתה השפעת הכדורים עליה, וכיצד טופלה.
אני מבינה ממה שאמרה ביתך כי היא עשתה זאת עם כוונה לרכוש תשומת לב דרך המעשה ולא בכוונה למות. ויחד עם זאת, אכן קורות "תאונות" ויש להישמר ודאגתך הינה במקום.
אני חושבת שמלבד הטיפול הפסיכולוגי שהינו חשוב, יש חשיבות בלחזק מקור תמיכה נוסף והוא הבית. לא כתבת על הקשר שלכן? האם הוא קשר קרוב המאפשר שיחה מלב אל לב (אולי במקום שיחה "חינוכית"), שיחה שתאפשר לה לחוש כי יש לה גב, מקום של ביטחון ומפלט מהקשיים החברתיים שהיא חווה בבית הספר. האם יש עוד אחים או אחיות ומה טיב הקשר בינהם?
אני מאמינה שאם ביתך תחוש מוגנת ובטוחה בבית ושיכולה לשתף ולספר את שקשה ומעיק לה, היא לא תזדקק בעתיד להתנהגויות קוראות מצוקה כמו בליעת כדורים ותוכל במקום זאת פשוט לדבר ולספר על המועקה. כמו כן, אני מאמינה שקשר ריגשי קרוב, עם כל הקושי הכרוך בכך דוקא בגיל ההתבגרות, (ויתכן וקיים ופשוט לא סיפרת), יאפשר לך לחוש בטוחה יותר שאת יודעת "מה קורה" ולא צריכה לראות פיסית בכל רגע ורגע.
להיות משענת עבור ילדינו זוהי משימה לא פשוטה. ישנם הורים המתקשים בכך מאוד, מאחר והקשיים של ילדיהם מזכירים להם את עצמם בילדותם והם אינם יכולים לשאת זאת ומעדיפים לא לשמוע. אני חושבת שאם כך המצב יתכן כי גם לך תועיל תמיכה נפשית וליווי של התהליך כדי שגם את לא תישארי לבדך.
שיהיה בהצלחה. קרן
|
|
|
קרן בן הגיא
עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית.
לתיאום פגישה: 054-5572217
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:44 31.03.11
|
שלום אושרת,
טיפול דינמי הוא טיפול רגשי בשיחות, שמוצאו בתאוריה האנליטית של פרויד, וכולל טכניקות רבות. מטרתו לשפר את המצב הנפשי באמצעות הגעה למודעות ותובנה וקבלת תמיכה נפשית והכוונה.
מפאת משאבנו המצומצמים לא נוכל להרחיב בנושא. תוכלי למצוא שפע של מידע באמצעות הקשת מילות המפתח בגוגל.
אם כוונתך ל-EMDR, מדובר בשיטה יעילה לטיפול בסימפטומים פוסט-טראומטיים באמצעות תנועות עיניים ושיחה. גם על כך תוכלי לאתר מידע נוסף ברשת.
קשה להמליץ לך על שיטה מתאימה מבלי להכירך. כדאי לפנות לשיטה מסויימת על פי הרגשה של מה מדבר אלייך ונראה לך מתאים ורלוונטי. המטפל/ת יפנו אותך הלאה אם יחשבו שמשמהו אחר יכול לעזור יותר.
בהצלחה,
|
|
|
רוני פרישוף
פסיכולוגית קלינית בכירה
הירקון 179, תל אביב 054-6544985
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:19 18.03.11
|
שלום אלישבע,
את עוברת משבר קשה, והחרדה והתחושות הקשות שלך טבעיות וברורות. ליבי איתך ברגעים הקשים שאת עוברת, וחשוב שלא תהיי כרגע לבד עם הרגשות שמתעוררים בך. נסי למצוא מישהו בסביבתך שאת יכולה לשתף בחרדה שלך, שאת יכולה לדבר איצו על הפחדים ממה שיקרה, על תחושת חוסר האונים, והקושי העצום להפוך מאדם פעיל לאדם שמרותק לביתו. חשוב שתוכלי לגייס את כל התמיכה שאת יכולה, ושבמצב זה הקרובים לך יוכלו לתמוך בך ולהיות איתך.
כמו-כן יש לברר גם לגבי ליווי נפשי מטעם המוסד הרפואי, ולגבי זכויותייך דרך ביטוח לאומי. חשוב מאוד שתעזרי גם על ידי אנשי מקצוע בהתמודדות עם המשבר הזה, כדי לצאת ממנו ולחזור לתפקוד. את צריכה להביע את הצורך שלך גם בתמיכה נפשית ולבקש שאיש מקצוע ילווה אותך בתקופה זו.
בהצלחה
|
|
|
שחף ביתן
פסיכולוג קליני
רחובות 054-3090907
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:01 17.03.11
|
אחרי בדיקות שעשיתי נקבע שאני צריכה לעבור השתלת ריאות.
מאז ועד עתה אני לא נרגועה נכנסתי למצב שאני לא ישנה וכמעט ולא מתפקדת.
הפחד הורג אותי.
הפסקתי לעבוד. אני נמצאת בבית מחוברת לחמצן.
מאשה עובדת, פעלתנית וארגטית נהפכתי לאדם שזקוק לתרופות ותלויה בבני המשפחה.(בת 62).
העבודה היתה בשבילי משהו שנאחזתי בו ונתן לי משהו שבשבילו כדאי לקום בבוקר.
מה עושים????
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:08 10.02.11
|
שלום,
המצב שלי הוא כזה: אני עובדת כבר כמעט 4 שנים בעבודה מסוימת, עדיין עם אותו שכר שבו התחלתי. לאחרונה ניסיתי לבקש העלאת שכר אך אמרו לי שלא ניתן להעלות את השכר כי השכר שאני מקבלת כרגע הוא המקסימלי לתפקיד שלי (קלדנית). לעומת זאת, לפני יומיים-שלושה, קראו לי לשיחה בעבודה ואמרו לי שמרחיבים לי את התפקיד, כלומר מוסיפים לי עוד עבודה, אבל על העלאת שכר לא דיברו איתי. במילים אחרות רוצים שאני אעבוד יותר קשה ללא תמורה הולמת.
כמובן שזה גורם לי להרגיש ממש רע ורצון לעזוב את העבודה אבל יחד עם זאת יש לי גם פחד לעשות את זה, כי אני לא יודעת איך יהיה בחוץ, גם אם אמצא עבודה חדשה, מקום חדש אין לו את הבטחון שיש במקום שבו כבר יש לי וותק מסוים.
אני בהחלט מתכוונת לדבר על כך עם הבוס (צריכה להיפגש איתו ביום ראשון לשם כך) אבל עד אז איך מתמודדים?
אני באה לעבודה בלי חשק, לא מסוגלת כמעט לתפקד, בוכה הרבה במהלך יום העבודה (לא רואים את זה כי אני יושבת לבד במשרד שלי) ואפילו אם אני רוצה אני לא מסוגלת לתפקד, כשההרגשה היא של ניצול וחוסר הערכה.
איך בכל זאת מתפקדים במצב כזה?
כתבתי את זה כאן כי תמיכה נפשית זה מה שאני הכי צריכה עכשיו, אשמח לתגובות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
05:15 05.02.11
|
שלום לכולם
אני אתחיל בזה שאני בחורה שבנות ה30 לחיי נשואה עם ילדים, משכילה , עבודה טובה,מגיעה ממשפחה טובה. כלפי חוץ לא ניתן להבחין במה שאני עוברת ב13 שנים האחרונות
שזה התעללות מילולית נוראית (לצערי גם מול הילדים) והתעללות פיסית
כל כך מביש
לא פעם ולא פעמיים -ממש פיצוצים של מכות
העניין הוא שהוא די חכם ומכה אותי במקומות "בטוחים" למשל ירכיים שיש בהם מספיק שומן ...אתם יודעים ....לך תוכיח אחרת...הוא טוען שאני מרביצה לו....אני חצי ממנו במימדים
אני מתביישת
כל כך מתביישת ,,זה לא קורה לי אלא למשהי אחרת,,לא האמנתי שאני אגיע יום אחד למצב הזה ,,,כאילו מה , זה קורה רק למסכנות לא? אני אמורה להיות מוצלחת ,אני בדרך כלל שואפת ומגיעה לשלמות בכל דבר
אני מפחדת שהוא יממש את האיום שלו או ייתן לי מכה מסוכנת פעם הבאה
אני לי אף אחד לטובתי (למשפחתי הקרובה יש מספיק בעיות משלהם)
אם לא היו לי ילדים הייתי רוצה למות...במצב הכלכלי שלנו לא להיט. אבל אני מוכנה לחיות מלחם ומים כל החיים רק לא לקבל מכות יותר אף פעם ...זה ברור לי שאני לא צריכה לקבל מכות.......
ברור לי !!!!!!
אני יודעת שלא מגיע להם לראות דברים כאלו על בסיס יומי
האם יש לכם מושג למי ניתן לפנות כדי לקבל תמיכה נפשית וכו'
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:42 09.01.11
|
שלום,
חברה שלי מתמודדת כבר שנה עם מחלת הסרטן של ביתה, לאחר סדרת טיפולים מתישה ומייגעת, המחלה התפרצה שוב.
ברצוני לקבל עזרה בשבילה על מנת להקל עליה לפחות את ההתמודדות הכלכלית שהפכה להיות סוגיה לא פשוטה לאור הנסיבות.
בנוסף, אשמח לקבל מידע על תמיכה נפשית במשפחה.
תודה רבה,
מירב
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:53 14.12.10
|
ירידה בליבידו בזמן טיפולים בכימותרפיה לרוב קשורה או למצב הפיזי של הגוף (תשישות) או למצב הנפשי (מתח)
ניתן להתגבר על כך בעזרת תרופות הרגעה או תמיכה נפשית על ידי גורם זה או אחר. ניתן גם להשתמש בויאגרה ודומותיה.
ד"ר יוסף ברנר
|
|
|
ד''ר יוסף ברנר
אונקולוג
ה' באייר 62 ת"א 03-5467733
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|