|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:26 09.11.11
|
שלום,
אנו זוג נשוי 15 שנה + 2. הקשר ידע עליות ומורדות אבל בשנה האחרונה התכיפות עלתה.
לפני שבוע פרצה מריבה בנושא קטן יחסית (לטעמי) על רקע העובדה שאשתי הניחה לרעתי משהו שחשבה שעשיתי. אמרתי לה בכעס שמעכשיו, היות שהיא תמיד מניחה דברים לרעתי, בלי לברר, מה שגורם לה לכעס מיותר עליי אז זו בעיה שלה ושתשלוט בעצמה. מאותו רגע - שבוע - אשתי בדום שתיקה, התעלמות טוטאלית והימנעות מכל מבט לכיווני כאילו אני אויר לרבות לפני הילדים. בד"כ אני זה שהייתי מפייס לאחר מריבות אבל החלטתי שהפעם לא עוד (למרות הכאב שבדבר). לפני שאני מחליט לנקוט מעשה קיצוני הייתי רוצה לשמוע את דעתכם בעניין. מה גורם לאדם להגיב בצורה כל כך קיצונית בעיני? למותר לציין שאני די פגוע מהתנהגות זו למרות שברור לי שהיא נמצאת במצוקה משלה.
אגב הצעתי לה בעבר ללכת לטיפול זוגי והיא מסרבת בכל תוקף, בטענה שאני גרמתי לבעיות ולכן שאני אפתור אותן. אודה לעצות מועילות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:11 05.11.11
|
אני וחבר שלי (בני 25) 8 חדשים יחד וזו אהבה גדולה ושנינו מרגישים שמצאנו את החצי השני.
היו לנו כבר כמה מריבות קטנות ותמיד הוא גם היה מתעקש לפתור אותן מיידית ולא למשוך מצב שאנחנו לא "בסדר" אחד עם השני.
אתמול כשחזרנו מבילוי הוא ניסה להוכיח לי איזה נקודה בדיון ואני לא הסכמתי איתו ואז הוא השתמש בדוגמא לא יפה על המשפחה שלי, שמבחינתי זה קו אדום. אמרתי לו בעבר שזה נושא רגיש אצלי ואני לא מוכנה לשמוע מאף אחד דברים שליליים על המשפחה על מנת שידע ולא ישגה בכך.
כשהוא חצה את הקו האדום הזה מבחינתי הרגשתי אכזבה עצומה וכאילו הוא השתמש בנשק הכי יעיל נגדי באותו רגע, מה שהכי פוגע בי. ישבתי בדומייה עד שהוא שאל מה הוא עשה שהעליב אותי ולא עניתי ישר אבל בסוף אמרתי לו וכשהגענו לבית שלי יצאתי מהאוטו בסערה והוא ניסה לצעוק לי אבל אני הסתובבתי ורק אמרתי שאין לי מה להגיד לו עכשיו. הוא נסע אחוז טירוף משם ואחרי מס' דקות התקשר ועניתי . ניסיתי להגיד שאני לא מעוניינת לדבר עכשיו והוא לא הניח לזה ואמר שהוא רוצה לפתור את זה עכשיו והתווכחנו כמה זמן כי הוא הצדיק את עצמו ואני חיכיתי לשמוע סליחה. בסוף הוא התנצל והוא ציין כמה כואב לו . ממש הרגשתי שההתנהגות שלי מכאיבה לו גם ואמרתי לו שאני ארד למטה לחכות לו, הוא בא והתחבקנו ובקשתי שנעלה לישון ועלינו .
בבית כשהלכנו לישון, ניסיתי לחבק אותו והוא לא זז ולא הגיב אז עזבתי והסתובבתי לצד השני ונרדמתי. אחרי חצי שעה, אני מתעוררת מרעש ורואה אותו מתלבש בחושך וכששאלתי מה הוא עושה הוא ענה "אני מרגיש לא רצוי פה" . לא ידעתי איך להגיב והייתי בהלם שזה ממשיך להתגלגל, לא האמנתי שהוא ילך עכשיו . הוא ביקש שאסגור אחריו והלכתי בחוסר רצון ובדלת הוא רק אמר לי "אני לא לוקח דברים כאלה כמובן מאליו".
היה לי נוראי כשהוא עזב, בכי, קושי לנשום ורעידות. זה זעזע אותי . אני מרגישה מאוד פגועה שהוא הלך, שהוא לא יכל לחכות עד הבוקר ובכלל שהוא עשה אתמול פעמיים דברים שלא האמנתי שיעשה.
אני יודעת שגם הוא ודאי פגוע ממני אבל אני לא יודעת מה עושים במצב כזה.
איפה היתה הטעות שלי , אם היתה. זה מרגיש לי כמו מצב שאין ממנו חזרה שכל כך הרבה "נישבר" אתמול.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:38 30.10.11
|
אני חדשה פה..ולא יודעת איך להתחיל..
אני שמחה שלפחות יש למי לרשום את מה שאני מרגישה..
אני בת 29 התחתנתי לפני שנה וכמו כל בחורה רגילה החתונה הייתה מושלמת, אבל היו מריבות בדרך שתמיד תירצנו אותם בגלל נושא החתונה או נושאים אחרים.
אחרי שנה של נישואים שבהם גם המון בעיות להיכנס להריון וטיפולי פוריות והורמונים משתוללים. אני בדכאון! בחיים שלי לא הרגשתי ככה! אין יום שאנחנו לא רבים אין יום שאני לא שותקת לו..אני בעצבים עליו ועל זה שאני לא נקלטת והוא גם צורח עלי ולא מתחשב או מחבק שצריך. אין לילה שאני לא הולכת לישון בוכה..ואני לא מאמינה שאני רושמת את זה..אבל יש לי בתקופה האחרונה מחשבות אובדניות..בא לי להעלם ואני מנסה להרגיע את עצמי...אבל בעלי גם לא כל כך עוזר בעיניין.
אמרנו מליון פעם שנלך לטיפול..אבל עם כל הכסף שאנחנו מוצאים על טיפולי פוריות כבר לא נשאר לנו כסף לטיפול בשבילנו. וגם אם נצטמצם.. אני חושבת שבעלי צריך ללכת לבד לטיפול ואני לבד. הוא בא מבית שכולם צועקים ועצבניים ואני באה מבית שכולם מחבקים ואוהבים ואני לא יודעת לצרוח ככה והוא לא יודע לחבק ככה..
נרשמתי לטיפול דיקור סיני אבל זה עוזר לי נקודתית ולא נותן לי להוציא הכל החוצה..
אני רושמת לכם ובוכה.. קשה לי אלוהים. בא לי למות...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:01 22.10.11
|
שלום,
אני בת 34 נשואה כבר 15 שנה ויש לי 4 ילדים,בעלי אבא טוב ובעל טוב ותומך אבל יש לו בעיית שתיה כבר 15 שנה יש לי איתו מריבות על השתיה שלו כל שבת כבר חוזר שיכור מבית הכנסת נרדם לנו בשולחן שבת זה לא שבת ,חג זה לא חג,באירועים אני מתביישת כבר לקחת אותו תמיד הוא צריך להשאר עד הסוף ולשתות עד שאני צריכה כבר לסחוב אותו אי אפשר לצאת לבלות עם חברים פשוט כלום נמאס לי,כל הזמן מריבות על הנושא הזה הוא אומר שאני לא ישנה אותו זה מה יש אני כבר היגעתי למצב שאני נגעלת ממנו לא בא לקיים יחסי מין איתו אנחנו ביכלל לא ישנים ביחד הוא בסלון ואני בחדר,ככה ביום יום הוא בסדר עד שמגיע השבת וכו,חשבתי כבר על גירושים כי כבר לא טוב לי אני לא צריכה לבזבז את החיים שלי ככה איתו ובעצבים ןלהגיד תמיד הנה בא יום שבת או יש לנו אירוע אז אני כבר רואה את הבושות שהוא עושה לי ,ולמה הילדים שלי צריכים לראות את אבא שלהם ככה זה לא נעים הגדול שלי כבר בן 13 הוא מבין לא נעים לו הוא מתבייש אני כבר לא יודעת מה לעשות אנא תעזרו לי תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:58 22.10.11
|
בקצרה: נשואים 7 שנים ולנו 2 ילדים.למעלה משנה אשתי אפילו לא ניגשת אליי לחבק אותי.רק ביוזמתי מקיימים יחסי מין.
המון מריבות על נושאים שונים שלה (עבודה,קריירה)והיא משליכה את זה עליי.
כמה שניסיתי,כמה שאני דואג ונותן לה ולילדים זה לא מספיק.
הרבה שעות שהיא לבד-במיטה מול הטלוויזיה-לא איכפת לה מכלום.גם לא מהילדים.
ניסינו טיפול זוגי שלא היה טוב בגלל המטפלת ולא עזר.
לא יודע אולי אני צריך להשלים עם זה........... או שיש דרך להציל את זה.....
אני אוהב אותה ולא רוצה לאבד אותה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:27 10.10.11
|
שלום רב אני בן 20. ומעלה משנתיים הורי גרושים אחרי תקופה בת 5 6 שנים של מריבות וכאוס טוטאלי. אנו עברנו עיר ואבי נשאר בבית. היחסים של ההורים שלי בשנתיים האחרונות אחרי הגירושין הם ON ו OFF יש שבועות שהם ישנים ביחד אבא שלי בא לכמה ימים ישן ויש את הצד השני רבים אם זה על כסף מזונות אם זה על עם מי את מדברת עם מי אתה מדבר. (ריבים לא נעימים) זה כולל אלימות סרט הוליווד.
אני החלטתי לשים לזה סוף ולהכניס טיפה שכל לעניין למה זה משפיע עליי ועל האווירה בבית וזה שם אותי תמיד במצב של כאסח עם אבא שלי המריבות האלו.
הבעיה היא אבי הוא בן אדם חסר הבנה לא ניתן לתקשר איתו מה שנכנס מאוזן אחת יוצא מהשנייה. בלתי אפשרי להגיע איתו להסכם מסויים והוא פשוט שם פס. אני מבקש ממנו להפסיק לבוא אלינו הוא בא אני מבקש ממנו שיהיה מסודר בעניין המזונות וזה לא נעשה.
וגם מצד שני אמא שלי שאחרי מה שהיא עוברת עם אבא שלי היא ממשיכה להתקשר אליו מדי פעם וליצור איתו תקשורות שתמיד תמיד יוצרת מתחים וריבים היא כל פעם אומרת לי זהו אני לא רוצה לראות אותו. והשאלה השנייה אחר כך איפה הוא מה הוא עושה?
זה ממש אובססיה
אני אשמח ליעוץ נ.ב משיחתי עם יועץ מלפני שנתיים אמר לי לא להתערב בעניין
אבל כבר די אין לי סבלנות לעניין הגיע הזמן לשים לזה סוף בנוח בכוח בכל דרך שצריך.
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:03 10.10.11
|
שלום לך,
אם בעלך לא מוכן ללכת להדרכת הורים אולי כדאי שאת תיפני לייעוץ, בעצמך. ייתכן שאם תוכלי לספר למישהו את הפרטים לעומק יוכלו לסייע לך לעזור למשפחתך להתמודד טוב יותר.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:12 09.10.11
|
הי
הילדה שלי בת חמש (ויש לי עוד ילדה בת שנתים)
בזמן האחרון רבה עם אבא שלה כל הזמן למשל בעלי לקח אותה לקייטנה בבוקר נפל לה הפלסטר מהפצע והיא נכנסה להיסטריה של בכי אז בעלי החזיר אותה הביתה וחיכה שאני אגיע הביתה ואקח אותה כל בדרך היא בכתה שאבא שונא אותה וכל הזמן רב איתה
ואני מנסה להיות נטרלית ולהגיד לה שאבא אוהב אותה ובכל משפחה יש מריבות
האמת היא שלי נמאס כל הזמן מהמריבות שלהם אני משתדלת לא להיות לידם שהבם ביחד
אבל נראה לי שבעלי לא יודע להתמודד איתה ושם עליה המון סטיגמות כמו" את מתנה גת כמו תי נוקת....." וכל פעם שהיא בוכה הוא לא מתמודד עם המצב
ביקשתי מבעלי שילך להדרכת הורים אבל הוא מסרב (בנוסף לזה הוא פוטר לפני כשבועים אז המצב שלו יותר קשה)
אני לא יודעת מה לעשות ???????????
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:30 06.10.11
|
|
היי, אני נשואה +2 ומאז שהכרתי את גיסתי 99 % של מריבות שלי עם בעלי בגללה, במשפחה אצלי בעלי בין כל האחים היא מס' 1 וואני רואה גם שוני ביחס של המשפחה אל בנותיי לעומת הבנות שלה, מצד אחד אני רוצה שבנותיי יפגשו וישחקו עם הילדים שלה- בכל זאת משפחה קרובה ומצד שני כל מפגש או אפילו אם בעלי מספר עליה יוצר אצלי הרגשות של עלבון ועוד... מה שהייתי רוצה להתייחס אליה כמו אוויר ולא לספור, לעשות את מה שטוב לי ולא לדפוק חשבון לאחרים- אך אני " הילדה הטובה" תמיד במחשבות מה יחשבו ומה יגידו.....שותקת, בולעת ולא עונה.. מה עושים כי המצב כבר בלתי נסבל
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06:16 06.10.11
|
אני מרגישה שאין לך נסיון בקשר ליחסים ב ןבעל ואישה, באמת
אם אתה קורא לזה פחדנים,הפקרות, וכול מיני שמות למינהם אז אתה באמת לא מבין,
על מה יש לי לדבר איתו,על מה למה בגדת באימון שלנו או אך לשפר
או מה לא בסדר? הכל טוב פשוט רצה לזיין בחוץ ולהתרגש חזק זה הכל.
הפחד עשה לו טוב.אז מה שאתה בעצם אומר?למרות שבעלי בגד בי... אני אמורה לשבת ולדבר ואף לסלוח על דבר כזה הרגשתי שאני עומדת למות כל יום התפרציות של בכי וכעסים רעידת אדמה לאישה שאהבה את הבעל שלך זה לא כזה פשוט,חשבתי שאני לבד בעולם עד שאספתי את השברים שלי לקח לי זמן ואז באה הנקמה. לך תדע כמה זמן הוא בגד בי אולי זה היה כל הזמן...
אתה יודע שכל פעם שהיה בא אלי רק לדבר הייתי עומדת להקיא הייתי חולה על הבעל שלי חולה מעריצה כמעט 27 שנה הייתי נרדמת רק עם הסיפורים שהיה מספר לי על מה אתה מדבר בכלל היינו חיים יפה תקופה
קשה עברה עלי קשה מאוד לסלוח על דבר כזה חמוד
עברו כמה שנים ,כשהוא אומר לי אני אוהב אותך זה אפילו לא נכנס לי ללב
הוא מספר לי דברים הראש שלי במה שעשה ,
אי אפשר לסלוח לו ,זה נקרא לחיות בשקר ולסלוח,כי זה לא היה מגיע לאישה כמוני אישה שעושה אור ונחת בבית לא אישה של מריבות וזה מה שמכעיס כאן.
אנשים בוגדים כי הם לא מסופקים או כי האישה נהפכה לגבר בבית
וכו...או חיים שבלונים אצלי הכל פתוח מפרגנת מעריצה ונותנת לו להרגיש הכי גבר שיש.
מטופחת ויפה ועדינה אז למה עוד אתם רוצים לסלוח לכם על בגידות...?
לא אצלי , עין תחת עין נקודה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:59 03.10.11
|
שלום רב
יש לנו ילדה מדהימה כמעט בת ארבע וכן ילד מדהים בן שנה וארבע חודשים.
בתקופה האחרונה ניתן לראות כי הבת הבכורה שלנו מתקשה להתנהל עם אח שלה - המון מריבות המון רצון שיתרחק ממנה . היא ילדה בעלת ביטחון עצמי מאוד גבוה ולפתע היא הפסיקה להשתתף בחוג הבלט אותו היא נורא אהבה. ששאלתי אותה למה היא אמרה שהאחרים מסתכלים עליה. למשל כשיצאנו מהחוג עברה קבוצת בנות עשרה וראתה אותה עם הבגד גוף והקוקיה והן חייכו ואמרו איזה מתוקה היא - והיא שאלה אותי :"אמא למה הן צוחקות עליי". משהו בכל התחושה הפנימית החזקה שלה מתערער. כמו כן אני מרגישה שאני ניהייתי קצרה איתה יותר - שאני לא מוכנה לקבל התנהגות אלימה ולא נחמדה ממנה כלפיי אחיה וכלינו כהורים. אני בטוחה שיש קשר בין הדברים אני רק לא ידעת איפה למקם אותו ואיך להתנהל עם שניהם. האם לאפשר להם להשתולל כל עוד אין "דם", האם להכריח אותה להשתתף בחוג?
אודה לכם על תשובתכן.
אמא של שירי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:28 26.09.11
|
אור יקרה,
צר לי שלאחר כל-כך הרבה שנים של יחד, מתוך רצון הדדי, בהן שררה האהבה במשכנכם נקלעתם למצב של מריבות, חוסר תקשורת, חוסר מגע, מרירות ותסכולים.
נראה שהירידה בחשק המיני של בעלך היוותה מעין מראה לתחושות הנפשיות שלו, תחושות של רצון לחופש וכפי שניסחת זאת, "לא חייב כלום לאף אחד", תחושות אותן הוא ניסה להסוות. ייתכן כי מהות הבעיה טמונה באיזשהו משבר או תקופה פחות מוצלחת אשר בעלך עובר, מצוקה כלשהיא, איתה הוא לא מצליח להתמודד בכוחות עצמו ולאור תיאורך בוודאי שלא באופן מיטבי ובונה.
אולי הוא חשב כי התחושות ייעלמו מעצמן ולכן הוא לא ראה טעם לשתף אותך, ייתכן כי הוא חשש לשתף אותך בתחושותיו כי הוא פחד מתגובתך או שאולי הוא חשש לאכזב אותך ובו-זמנית לחוש את אכזבתך ממנו. בכל אופן, בגלל שהוא ניסה להסוות, להדחיק ולהתעלם ולא פתח את הנושא בפנייך נוצר מצב של ריחוק אשר בא לידי ביטוי ראשית במישור הפיסי. כאשר שהדברים עלו "על השולחן", בסופו של דבר, הריחוק אשר נוצר במשך זמן ה"שתיקה" לא אפשר לכם לשוחח באופן פתוח וכן על הדברים על-מנת לנסות להסדיר ולתקן את הדורש תיקון.
כפי שאני רואה זאת, עם כל הקושי (שלך) הכרוך בכך, עלייך ל"התחמש" בהמון סבלנות ואורך רוח כלפיו. הוא נמצא בתקופה פחות טובה, כאמור, ולמרות שהוא מתרחק ממך הוא זקוק לך, מאוד. נסי לדבר על ליבו, לקחת על עצמך מעט יותר על-מנת לאפשר לו מעט יותר חופש ומה שאת מוצאת לנכון, מתוך היכרותך עימו, על-מנת להקל עליו. אני מאמינה שעם הזמן והאהבה תוכלי לסייע לו לחזור לעצמו ואז הוא ידע להעריך את אשר עשית עבורו ואת היותך לצידו גם בזמנים קשים.
כדי שגם את "תתמלאי" ויהיה בכוחך לשמש משענת עבורו אולי תשקלי סיוע מקצועי, גם אם לטווח קצר. משהו בסגנון אימון או טיפול.
מניסיוני כמאמנת אוכל להעיד כי התהליך האימוני שם דגש על העוצמות הטמונות בכל אחד מאיתנו ועל הדרכים הנכונים עבורנו לעשות בהם שימוש יעיל ואפקטיבי על-מנת להשיג את מבוקשנו, בתקופות יותר ופחות טובות בחיינו. המשאבים בהם ניחנו עמודים לזכותנו תמיד. התהליך האימוני מטמיע בנו את הידיעה על הימצאותם, את ההכרה על עוצמתם ואת היכולת להשתמש בהם נכון בכל עת.
|
|
|
מוניקה הרשקוביץ
מאמנת אישית רב תחומית
052-4033683
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:44 26.09.11
|
|
אני ובעלי בני 40 נשואים 18 שנים והורים לשני ילדים. היו שנים יותר טובות והיו שנים פחות טובות אבל היה ברור שקיימת אהבה ורצון להיות ביחד. אני לא ממש יודעת מה קורה בחודשים האחרונים אבל זה התחיל מירידה בחשק המיני (בעיקר של בעלי) ונמשך בחוסר מגע, חוסר קשר, מריבות, מרירות ואז כשהצלחנו לפתוח את הנושא של מה לא בסדר הסתבר שבעלי רוצה להיות במצב שהוא לו חייב כלום לאף אחד, הוא רוצה חופש, לעשות מה שהוא רוצה. אני מרגישה שפשוט אין לי מה לעשות בנדון, איך אני יכולה להלחם בזה? הוא טוען שהוא אוהב אותי , אני לא ממש מבינה איך הכל מסתדר יחד. בא לי פשוט ללכת ממנו לפני שהוא יעשה את זה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:19 23.09.11
|
היי.
אני מאוד התחברתי לסיפור שלך , ממש זה נגע לי באופן אישי.
כמובן שכבר קיבלת הצעות מחברות למשל לברוח משם וכמה שיותר מהר .אבל לפעמים אולי את צריכה הצעה של מישהו שאת לא מכירה , ואלי זה יעזור לך .
במקרה כזה אני אפילו לא הייתי מציע לך לפנות לטיפול זוגי .
המנטליות שלך ושל בן זוגך שונה לגמרי , כפי שאת טוענת שהוא בא ממשפחה פרימיטיבת כמו שאת מגדירה את זה (אני בעצמי מעדה כזאת שאין גבול לפרמיטיביות)ששם מקומה של אישה לא אומר כלום .אז ככה בן זוג שלך בחיים עם כל הטיפולים לא ישנה את הגישה שלו .
1.זה החינוך שהוא קיבל מהבית , אין מה לעשות ככה הוא חונך ובישבילו זה בסדר לגמרי , לכן יהיה קשה להעביר לא שההתנהגות שלו לא נכונה ,או פוגעת בך באופן ישיר , אני בטוחה שהוא אפילו לא מבין ולא יבין.
2.במקרה ותתחתנו הוא יגל את הילדים שלכם בצורה שהוא חונך , ואני מניחה שאת לא מסכימה לזה , האם את צריכה את זה?
זה יגרום למריבות רבות ביניכם ולתסכול מיותר?
הוא מבקש ממך לנתק את כל קשר מהורייך כי את לא חונכת כפי שהוא היה רוצה , או התפיסה של ההורים שלו לא מקובלת עליו ,האם זה בסדר מבחינתך?אדם שלא מכבד את הורייך לא יכבד אותך .העם בישבילך היחסים לא בנויים על עניין של כבוד ?
אני יגיב בצורה הכי קיצונית כי אם היה קם אדם ושולל ממני את הזכות להיות בקשר עם הוריי , הייתי מוחקת אותו מיידית מהחיים שלי , ללא הרבה דיבורים .עד כמה זה נראה הגיוני בעייניך ?
את מבחינתך מקבלת אותו עם כל החבילה ,כי את מכבדת מאוהבת ,גם עם ההורים שלו לא מקובלים עלייך אז את שותקת ומתפשרת ,אז מדוע שהוא לא ינסה להבין אותך במצב זה.?העם את לא מרגישה שהוא שולל את החופש שלך ?איך את מסכימה לייחס כזה כלפייך ?אולי אני מגיבה בחריפות כי עברתי את אותו הדבר אבל מייד שללתי את זה בזמן.עם את לא מצליחה או לא ניסית להבהיר לו את המסר ,אז זו בעייה .
תחשבי שבן זוגך שהוא יהיה קרוב אב לילדים משותפים שלכם מקלל את הורייך ?שהם יותר מבוברים ממנו , והם הביאו אותך לעולם .אז עם הוא היה אוהב אותך היה לומד גם לאהוב את ההורים שלך כי את נולדת בזכותם , לא מסכימה איתיֿ?
ועם לאבא שלו יש בעיות נפשיות מוכחות , אז תבדקי עם זה לא עבר לבן ? כו לדעתי הוא מגיב בצורה מאוד חריפה , כל העניין של קללות ,מריבות , סליחה אבל זה לא אדם בריא לחלוטין.מאוד קשה למצוא שפה משותפת במיוחד שאתם באים מתבים שונים , עפ חינוך אחר לגמרי ,זה הקושי כמו בני דתודת שונות מתחתנים אז קשה למצוא שפה משותפת .יקירתי אני בדרך כלל לא נוהגת לתת הצעות כאלה חריפות ולדבר בפתיחות כזו , אבל במצב זה .פשוט תקומי ותלכי , אין פה עתיד , ועם יש אז את תהיי מאוד מאוד אומללה,ואני לא מאחלת לך את זה .אני מאחלת שיכבדו אותך , את ההורים שלך , ויגיעו איתך למצב של הבנה והסכמה הדדית , ומכל הלב מאחלת לך שיתייחסו אלייך כאישה ותהיי מאושרת .כי פה את ממש לא !!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:45 22.09.11
|
אני אמא ל-4 ילדים ויחסיי עם אמי ידעו עליות ומורדות עם השנים, לרוב ירידות. אני ילדת סנדביץ' , יש לי אח קטן ממני ב- 4 שנים ואחות שגדולה ממני בשנתיים וחצי. מאז ילדותי אמי מאז ומתמיד העדיפה את אחי לרוב ואת אחותי על פניי. קיימתי איתה הרבה מאוד שיחות אך הכל לשווא. בעיניי אנחנו לא משפחה והיחסים הם אפילו פחות מקורקטיים. לאחרונה, בעקבות מריבות רבות, חלקם ביוזמתה וחלקם ביוזמתי הקרע התעצם וקיבלתי החלטה קשה מאוד והיא להפחית את מספר הביקורים אצלם ובמקום כל מוצ"ש אנו הולכים לבקר אחת לשבועיים שלושה ואת הקשר הטלפוני החד צדדי הורדתי לפעמיים בשבוע. אופי השיחות הוא מאוד קורקטי. רק לשם השוואה , אחותי מבקרת אחת לחודש ואחי במשך 13 שנה עד גירושיו בקר אותם רק בחגים עיקריים (פעמיים בשנה) אך לפני שנתיים הוא התגרש וכיום הוא מבקר אותם אחת לשבועיים. לרוב אני לא רואה את האחים במפגשים . עם אחותי אין לי קשרים טובים ועם אחי היה לי קשר טוב בילדות וכך גם מרגע שהתגרש.
בשבוע האחרון אמי ישבה שבעה על אחיה שמת בחו"ל ובקשה מאחי להודיע לי שיש תפילה ביום הלוויה. הגענו. בסוף השבעה היא בקשה מאבי להודיע לי שיש ארוחה. היא לא מתקשרת אליי.
בשל החג הקרב ובא עולות בי כמה שאלות שהייתי שמחה למצוא עליהן פתרון: לרוב אמי הייתה מבררת מה אנחנו עושים בחג ואני בטיפשותי שתמיד ריחמתי עליהם שלא יישארו לבד הסכמתי לעשות איתם או להזמין אותם אליי. אני היחידה שעושה איתם מאז ומתמיד ארוחת ערב חג (אחותי עשתה איתם פעם אחת בלבד ואחי עושה כיום כל חג לסירוגין בגלל ההסדר עם גרושתו). השנה כפי הנראה קבלה החלטה לא לשאול, יתכן ויש לה פתרון אחר. אני לא יודעת ואני מתלבטת אם לשאול מאחר ובעלי אומר שהורים הם אלו שצריכים לברר וכי לדעתו אני לא צריכה להגיד דבר. לי זה נראה חסר חשיבות אבל אני חייבת להודות שאני מעדיפה לעשות בלעדיהם (פתאום זה נשמע עצוב). ד.א.- הם גרים 5 דקות מרחק הליכה ממני. האם מדובר בהחלטה שפויה לא לשאול. ד.א.- ההחלטה הזו לא נבעה ממקום של כעס אלא של היגיון פשוט המותאם למערכת היחסים.
אשמח לקבל עצה,
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:02 22.09.11
|
אני בת 34, נשואה ויש לי ילד קטן.
אחרי כעשור עם בעלי הגעתי למסכנה שאני לא רוצה להיות איתו יותר. המגע שלו מרתיע אותי, כל דבר שהוא אומר גורם לי למחשבות שליליות, אני כבר זמן מה משקרת בכל דבר שאני עושה בתחום הזוגיות, במיוחד כשצריך להגיד בחזרה שגם אני אוהבת אותו. כשאני מקיימת איתו יחסי מין, אני רק רוצה שזה יעבור מהר, ממתינה בקוצר רוח לרגע, שאוכל לצאת מהמיטה למקלחת. אני לא מסרבת לקיים יחסי מין כי זה יגרום לסנקציות, מריבות וצעקות. אני רק רוצה שקט, אין לי כבר כוח לריב על משהו, שמבחינתי נגמר.
בעלי לא יודע, עד כמה המצב חמור, אבל הוא כמובן חושד, שמשהו לא בסדר. אני יודעת, שהוא מרגיש פגוע, אבל לא יעזוב אותי ראשון, בגלל שהוא עדיין אוהב אותי.
המצב הכספי שלנו וגיל הילד מקשים על הגירושין, אבל אני כבר יותר משנה חיה בשקר, וזה רק נעשה גרוע יותר מיום ליום.
אין מה לחשוב לספר את האמת לבעלי, כי הוא לא מעוניין להתגרש, ירצה להלחם על המשמורת על הילד, ויגדיל את המינוס שלנו כדי להקשות עלי לשכור דירה בנפרד. את כל זה אני יודעת מהריבים הקודמים שלנו.
כמו כן הוא מאשים אותי ורואה בי את האחראית היחידה לכל הבעיות שלנו. אם אני מביעה חלק קטן מהמצוקות שלי בשיחה רגועה, הוא ממהר להסביר לי שהכל בגללי והבעיה היא אצלי ואני אחראית לטפל בה. כבר התרגלתי לבדידות ולזה שאני נושאת בכל האחריות, עכשיו אני רוצה להשתחרר מהסיפור הזה, שהוא מספר לעצמו בראש על היחסים שלנו. זה לטובת שנינו ויום אחד גם הוא יבין את זה. אני מתכוונת לעשות איתו הסכם הסדרי ראיה שיאפשר לו לתפקד כאב לילד.
איך לארוז אומץ? מתי זה הזמן המתאים? עזרו לי, אני מרגישה כל כך כלואה.
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:04 21.09.11
|
היי .
כרגע ההצלה של הקשר תלוייה אך ורק בבת זוגתך , לא נראה לי שיש משהו שתוכל לעשות על מנת להחזיר אותה , כל עוד הפצע שלה לא התרפא .
היא קיבלה אינפורמציה שלא כל כך קל לעכל , וזה לא לוקח יום יומיים על מנת באמת לשכוח את זה ולהעביר הלאה , במידה והיא תרצה להמשיך איתך את הקשר היא אמורה לעבוד על עצמה המון , וכמובן עם עזרתך .
למרות שלא בגדת בה , כי לא הייתם ביחד , זה עדיין משהו שנורא כואב לשמוע , ואני מבינה מאוד את מה שהיא מרגישה , עם היא אומרת שהיא הייתה כואבת בזמן שלא הייתם ביחד ועסקה רק במחשבות אלייך , ופתאום אתה בא ומספר לה שלעומתה הדרך לשכוח אותה זה להיות עם מישהי אחרת .אני חס וחלילה לא בא אלייך באצבע המאשימה ומאמינה שאתה כנראה אוהב אותה , ומה שקרה לך זה היה סוג שלנחמה והדרך ההתמודדות שלך עם הקושי של פרידה , אבל זאת אני יכולה להבין את זה , חברים שלך יכולים , כי זה לא פוגע בהם באופן אישי .
טיפ קטן ממני לכל החיים שלך להבא אין צורך לספר דברים מסוג זה (אולי יוועצי פורום לא יסכימו איתי)אבל ישנם דברים שאנחנו פשוט צריכים לשמור בעצמיינו כמו העניין הזה למשל , אתה רק פגעת פה וגרמת לה לתסכול ,אין שום תועלת מכך , וזה מ שבהחלט גורם למשבר בזגויות שלכם . ישנם דברים שאנשים מעדיפים לא לדעת , וישנים בשקט .
כיום קשה לה לעכל דברים מסוג זה , כי אני מעריכה שזה טרי , וכמובן שהבום שהפלת עלייה לא נסלח בקלות . תחשוב לרגע מצב הפוך , איך אתה חושב שעם כל האהבה שלך אלייה היית מתמודד? אולי היית סולח אבל עדיין היה נישאר בלבך כאב .
זה כל האנשים , זה טבעי ולגיטימי לגמרי . בישביל לחזור גם היא צריכה להגיע לסוג שלהבנה שהמעשה שלך לא נובע מכך שאתה לא אוהב אותה , אלא מכך שניסית להתמודד ,ובכל המובנים רק היא תופסת את כל המשמעות בחיים שלך .
היא צריכה להבין שכל העניין שהיה לק זה היה משהו פיזי , משהו זמני וחלף ואלייה באמת יש לך משהו עמוק , על מנת שתוכלו לחזור ולהמשיך בקשר בריא .
לי אישית היה אותו סיפור עם חבר שיצאתי איתו 3 שנים , והיו לנו הרבה מריבות , וגם תקופה שנפרדנו לזמן ארוך והוא כמוך מצא כנראה נחמה במישהי אחרת את זה . בהתחלה אני סלחתי לו ,ואמרתי שנמשיך הלאה , כי סך הכל אמרתי לעצמי היה לו את הזכות לעשות כל מה שבא לו .אבל בגלל העובדה שמחשבה שהוא היה עם מישהי אחרת לא נתנה לי מנוח ביום ובלילה , היחסים שלנו נגררו למקום לא רצוי ולבסוף נפרדנו , אני מאמינה שזה לא קרה ספציפית בגלג זה אלא בגלל שהקשר היה עם המון בעיות לבסוף . לכן עם כל הכאב שיחרננו אחד את השני והתגברנו .
תנסה באמת לבוא איתה לשיחה שבה תסביר את כל הרגשותשלך , ולהסביר את עצמך בצורה שהיא תבין . עם זה לא יילך אז פשוט אתה חייב לתת לה זמן לעמצה , שתחליט עם היא מחליטה להתמודד עם זה או שהיא לא רוצה, ולא ללחוץ אלייה כי זה לא יעזור אלא רק ירחיק ביניכם .עם נפרדם לתקופה ארוכה של 3 חודשים והתסדרתם אז אולי בקשר שלכם יש בעיות מעבר ?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
04:42 17.09.11
|
היי אני אני בן 41 נשואי 19 שנה אוהב את אשתי מאוד יש לי 2 בנות מקסימות
לפני שנה המצב בזוגיות התחיל להדרדר חשוב לציין שהגורם זה אני פגעתי באשתי במשך תקופה ארוכה . בשלב מסויים החלתנו שמנסים משאירים את העבר מאחור ויוצאים לדרך חדשה . מאז התחיל הגהנום שלי כל מה שאני עושה לא טוב אני מרגיש חוסר אהבה אני מרגיש זילזול התרחקות חוסר תיקשורת הרבה מריבות חשוב לציין שאחד הדברים המרכזיים במריבות הוא גורם הפייבסוק המון שעות של משחקים וחברים חדשים ניהיה לה חוסר עניין בבית בי ובדברים הבסיסים מיום ליום אני מרגיש יותר ריחוק יותר נוח לה לדבר בפייס עם חברות מאשר איתי הייתי מעוניין לשמוע תגובות עם יש סיכויי בכלל
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:31 14.09.11
|
שלום רב,
הבן שלי בן 10 וחצי חודשים והוא לא כל כך רגוע הוא רוצה הרבה להיות עליי אפילו שאני יושבת לידו וכשהוא עלי הוא לא יושב עליי הוא נעמד הוא מסתובב הוא לא רגוע.
אם אני מחליטה שהוא יהיה בריצפה הוא יכול לשבת ולהעסיק את עצמו אבל לכמה דקות הוא משתעמם מהר ואם אני יוצאת מהחדר הוא מיד מתחיל לבכות ולהתעצבן וכתצואה מכך הוא מושך לעצמו בשערות.
רוב הפעמים שהוא מתעצבן הוא מושך לעצמו בשיערות ומרביץ לעצמו או לי וגם לי הוא מושך בשיערות אני מבירה לו שזה לא נעים והוא צוחק וממשיך.
חשוב לי לציין שככה הוא עושה גם כשהוא עייף וגם מרדים את עצמו נותן לעצמו סטירות באוזניים או מושך לעצמו בשערות.
יש לי ולבעלי רק ילד אחד ואני נמצאת בהריון בחודש רביעי.
בבית אנחנו גרים לבד ואין צעקות או מריבות ובטח ובטח שלא מכות.
אני ממש אשמח לעזרה ועצה טובה כי אני ממש מתוסכלת.
תודה רבה מראש,
חן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:08 14.09.11
|
אנני יכולה ליעץ לך על טיפול מאחר ואינני רופאה, גם הבנתי שניסית תרופות רבות, האם ניסו גם תרופות הרגעה? כבר ראיתי טיפול כזה לילדים שלא הגיבו, אבל שוב רק רופא מומחה יכול לנסות תרופות אלו.
יש מרכז שמטפל ללא תרופות וגם ממליץ על בית ספר ללא תרופות, את יכולה לפנות אליהם : מרכז תבונה [info.tvuna@gmail.com]
אלו חלק מההמלצות שלהם, אני לא יכולה להיות עריבה לטיפול שלהם או להמלצות אבל הם טוענים שיש להם הצלחה גדולה: זה חלק ממכתב שלהם:
המלצה - בית ספר ללא ריטלין
יש בית ספר אחד ייחודי בארץ שבו 100% מהילדים לא לוקחים ריטלין. קוראים לו עתיד הוא ממוקם ביהוד. זהו בית ספר פרטי ואני מאוד ממליץ עליו! אם אתה מחפש אלטרניטיבה - זו בהחלט אלטרנטיבה טובה. בית הספר הזה מגדל ילדים מאושרים ומחונכים.
המלצה - מוצרים ותוספי תזונה לשיפור קשב וריכוז
קאל מג של חברת נוטרינה - תוסף תזונה של סידן ומגנזיום המשפיע לטובה על הקשב והריכוז
אומגה 3 של מרוולס
ויטמינים: B קומפלס ו- B1 (מסייע גם לקשב וגם מפחית סיוטי לילה ופחדים)
אצה כחולה ירוקה
אבץ
המלצה - קורס ללמוד כיצד ללמוד להורים
קורס ייחודי שמלמד אותך מדוע יש לילד תופעות של חוסר קשב וריכוז וכיצד לעזור לילדך בלימודים ללא מריבות וללא מלחמות! זהו קורס מעשי ביותר ומביא לשיפור ניכר ביכולת של הילד בבית הספר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:31 08.09.11
|
שוב שלום.
עניתי לך במסגרת מעל.
יום מקסים
|
|
|
ליאת גרוס
פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכת הורים
מודיעין והסביבה 050-8285445
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:07 08.09.11
|
אני צריכה עיצה במצב שאני נתקלת בו שוב ושוב .. לבני בן ה3.6 יש חבר גדול ממנו בשנה ובכל פעם שהם משחקים החבר "מאיים" עליו שאם לא יעשו ככה אז הוא ילך הביתה , אם בני לא יתן את מה שרוצה הוא ילך הביתה , אם לא יתנהג ככה וככה אז הוא ילך הביתה.. בני שכמובן מאוד לא רוצה שהוא ילך הביתה ממש פועל לפיו כמו בובה ובסוף גם הרבה פעמים הוא אומר לו גם להתנצל על כל מיני מעשים (שיגעת לי את הראש תבקש סליחה ומיני כאלו..) ובני כמובן מתנצל . אני יודעת שאיני אמורה להתערב בין אינטראקציה בין הילדים אך המצב הזה כבר ממש חורה לי , מצד אחד אני לא רוצה להמריד את הילד אך אני רוצה להעביר לו מסר ברור שהוא יכול לעמוד על שלו גם במחיר שהחבר ילך , מה עלי לעשות ? בנוסף הוא נורא נפגע מכל מיני אמירות של ילדים ( לי יש ככה ולך אין .. שלי יותר טוב ..יותר גדול .. אתה קטן ..וכו) , ופונה אלי מתוסכל - "אמא הוא אמר לי שככה וככה " ואני לא יודעת מה לענות כדי להקטין את התיסכול , הרבה פעמים אני אומרת "אז הוא אמר ..אז מה " אך זה לא פותר את המצב , אשמח מאוד לתגובה ועצה .
תודה ,
גילי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:17 07.09.11
|
Lala יקרה,
נראה לי שהתשובה נמצאת בגוף הפנייה. לא את ולא בן-זוגך רואים בעין יפה קשר, כל קשר, עם האקסים. לאור זאת, אין מקום לשקול את הנושא.
תמיד נעים יותר לסגור פרק בחיים באופן מכובד לכן, אם בן-זוגך חש שזו הזדמנות טובה עבורו ועבור האקסית ליישר את ההדורים הם יכולים לנהל שיחה טלפונית או מפגש בנוכחותך (כדי שאת תחושי בנוח ולא תתעני בזמן המפגש שלהם, לפניו או אחריו), מפגש חד-פעמי ובו יאמרו הדברים באופן מכובד ונעים. גם אם נוכחותך במפגש כזה עשויה לגרום להם לחוש מוזר, לדעתי, כדאי שתהיי שם על-מנת למנוע מריבות בינך ובין חברך סביב הנושא בעתיד.
|
|
|
מוניקה הרשקוביץ
מאמנת אישית רב תחומית
052-4033683
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:05 05.09.11
|
|
אני נמצאת בידיוק איפה שאת היית - בתחילת הקשר. המקרה שלך זה הפחד הכי גדול שלי ולכן החלטתי לסיים את הקשר הזה עוד בראשיתו. מישהו שאני יוצאת איתו גם נפרד מחברתו זה שנה עקב מריבות רבות. פה בפורום המליצו לי שזה מאבק אבוד מראש, תודה לך על ההודעה הזאת, זה מרגיש לי שעשיתי את הדבר הנכון
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:27 05.09.11
|
|
אני נשואה 17 שנים יש לי 2 ילדים בנות 12 ו9. אני החלטתי להיפרד מבעלי. אני צריכה לספר לילדים. אני מאד פוחדת כי הם קשורים מאד לאבא שלהם. הם גדלות בבית שאין מריבות וגבולות טובות. איך לספר להם?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:32 03.09.11
|
אנחנו נשואים 37 שנים. הילדים כבר פרחו מהקן רק הצעירה עדיין בצבא ומגיעה הביתה.
לפני כ-10 שנים החל המצב ביני לבין בעלי להתדרדר וזאת עקב משבר כלכלי עמוק ביותר.רציתי לעזוב אותו אבל הוא הסכים ללכת לטיפול זוגי ולשתף אותי בהחלטות הכלכליות.
משכנו את הזמן, תוך כדי מריבות והתפייסויות חוזרות ונשנות. עלי לציין שבשנים קדמו לכל זה אהבנו מאוד ולרגע לא חשבנו להפרד.
לפני כ-4 שנים היה פיצוץ גדול אמרתי לבעלי כל מה שחשבתי ולא העזתי להוציא מפי ובעקבות זאת הוא עזב את הבית. אני חשבתי שאמות. התענתי קשות, לבסוף בקשתי שיחזור והבטחתי "להתנהג יפה". כלומר לא לפגוע בו במילים קשות ולא לבוא אליו בטענות על כל מיני ענייני בית.
עד היום הוא עזב את הית עוד כ-4 פעמים וחזר בגלל שאני בקשתי שיחזור.
אני לא יכולה בלעדיו למרות שהוא מעצבן אותי.
עכשיו שוב החלטנו להפרד - סופית. הוא כבר מצא דירה אחרת ועומד לעבור אליה בימים הקרובים. הוא גם הבהיר לי שגם אם אבקש ואתחנן לא יעזור הוא אלי לא חוזר. הוא מוכן שנשאר בידידות, בקשר של כוס קפה, מסעדה וכו' אבל לא לחזור לחיות כזוג.
לי המחשבה הזאת מאוד קשה. הא אהבת חיי, איני יכולה לתאר את עצמי חיה בלעדיו.
אני מתלבטת האם להתרפס ולהשפיל את עצמי ולבקש ממנו לחזור? האם כדאי ללכת לטיפול על מנת ללמוד לא לפגוע בו? מה לעשות? בא לי לקחת כדורים ולגמור עם החיים שלי. עזרתכם חשובה לי מאוד. תדה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06:30 28.08.11
|
שלום,
הבן שלי כמעט בן 4, גמול מגיל שנתיים וחצי. לפני מספר ימים גילינו באמצע הלילה שהוא עשה קקי בתחתונים (לא יודעת אם זה לפני השינה או במהלכה). כששאלתי אותו מדוע עשה זאת הוא אמר שעשה את זה בכוונה. הגבתי בקשיחות.. אתמול בלילה שוב זה חזר על עצמו (קקי ופיפי) והפעם הייתי יותר רכה.. (עם זאת הדגשתי ש"מזל שיש לנו עוד מזרון...כי אחרת מה היינו עושים...- אני כותבת זאת כי בעלי אומר שהילד יכנס לחרדה עמוקה יותר מכך)
רקע - הוא בן אמצעי לאח בכור, לאחיו יש רגישיות שונות למזון ואנו עסוקים בכך המון..מעניקים לעניין המון תשומת לב. לפני חמישה חודשים נולד לו אח קטן.עם זאת הוא מקבל המון אהבה ואכפתיות (אם כי כמעט ואין זמן איכות איתי לבד - אני בדרך כלל מתנהלת עם שלושתם יחד). כאשר אחיו הקטן נולד הוא היה עדין ואמפטי אליו. כשהיה בן שלושה שבועות החל לפגוע בו, תחילה "פגיעה עדינה", תוך כדי הסתרת מעשיו והיום הפגיעות מוחצנות יותר ויותר אגרסביות. בהתחלה הגבנו יחסית בעדינות והיום אני צועקת עליו, שולחת אותו לחדר, לפעמים גם מאיימת (בקיצור אמא קשוחה במקרים מעין אלו, אם יש קשר לקקי).
אני חייבת לציין שהוא בסך הכל ילד שמח, אך בזמן האחרון,נוטה לבכות לעיתים קרובות מאז הלידה - בהתחלה זה היה בלי סיבה ועכשיו זה על כל סיבה - הוא יוזם מריבות (מכות) עם אחיו הגדול שמסתיימות בבכי גדול מצד שניהם...(מצד שני הם חברים טובים מאוד)
יש לציין שביום חמישי האחרון הסתבר לנו שהוא סובל גם מרגישות למזון (צליאק).. שמעתי על מקרים רבים שילדים עם צליאק לא מטופל נוטים לבכות יותר (לדעתי הצליאק התפרץ לו בעקבות הלידה - כי בדצמבר האחרון הבדיקות דם היו שליליות)
סליחה על כל המלל - מה עושים??
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:46 27.08.11
|
שלום לילוש,
לצערי, השאלה שאת שואלת היא בעצם בלתי אפשרית. בודאי שלא ניתן לנתק ילדה מסבה וסבתה שאותם היא אוהבת בלי לפגוע ביחסים ובלי שיווצרו משקעים. בודאי שתהיה פגיעה. גם אם תגידו את האמת וגם אם תצליחו כהגדרתך "למרוח" אותה.
הדרך הטובה ביותר לנהוג במצב העניינים כפי שהוא עכשיו, הוא להסביר לה שלפעמים, כמו שילדים לא מסתדרים גם מבוגרים לא מסתדרים, וכרגע אתם וסבא וסבתא לא מסתדרים. זה לא אשמתה וסבא וסבתא מאוד אוהבים אותה, אבל בינתיים לא תוכלו להיפגש איתם.
אני ממליצה לכם בכל זאת לחשוב על דרך שבה יוכל להישמר הקשר עם בין הסבים לילדה למרות הנתק ביניכם. יש מקרים שבהם יש מריבות עם הסבים אבל נעשית הפרדה בין זה לבין הנכדים, הנכדים כן מבקרים אצל הסבים, תוך צמצום המגע עם ההורים למינימום הכרחי. תנסו לחשוב אם זה אפשרי מבחינתכם.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:54 26.08.11
|
לאחרונה הכרתי מאתר הכריות לא פורצאלי בפייסבוק בחור שנראה מעולה.בנתיים יצאנו כמה פעמים, והעניינים זורמים על מי מנוחות. העזתי בפגישה השלישית לשאול אותו איפה הוא עומד מבחינת מערכות היחסים הקודמות שלו ואחרי שהוא הזיע, חירחר עישן סיגרי ושתה כמיות לא מובטלות של מים הוא אמר לי שהוא נפרד מחברהשלו לפני חודשיים , בגלל מריבות תכופות ונישנות. עוד הוא אמר לי שהוא שלח אליה הודעה לפני שלושה שבועות והם מדברים בפייסבוק. מבחינתי הוא הניח את האקדח במערכה של הסרט ובעצם אותת לי שתיתכן פגיעה. עם זאת ציין ואמר שהם לא יחזרו. חשבתי שאוכל להתמודד עם זה ואני מספיק בטוחה באיכויותיי . אבל הפחדים והמחשבות הופכים לתכופים יותר ומטרידים יותר. שאלתי אותו אם היה שולח לה הודעה עכשיו , שהוא מכיר אותי, והוא ענה שלא, ולא היה עושה זאת בכל קשר . מה אעשה? אני נורא מפחדת ליפול ולהתאהב בו.
תודה על ההקשבה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:03 21.08.11
|
שמוליק שלום.
אתה שואל שאלות מאוד נכונות שכל אחד ואחת שחווה אהבה מחוץ למסגרת הנישואים שאל את עצמו. השאלות הן מאוד לא פשוטות מאחר ומעורבים בזה ברוב המקרים ילדים משפחות מורחבות והרבה הרבה רגשות אשמה.
הבעיה היא שאתה מצפה לתשובות מתמטיות, מה כן ומה לא. מה נכון ומה לא נכון.
כמובן שבחיים התשובות הן לא חד משמעיות ובוודאי לא במה שנוגע לרגשות. יהיה זוג שאהבתו תיהיה כל כך חזקה והמצב בבית לא מספיק חזק ולכן המפשחות יפורקו והזוג יצעד אל הזריחה מאושר.. אך האם זה תמיד נכון? כמובן שלא. ולכן יש כמה דברים שאדם צריך לחשוב עליהם ולקבל החלטה רק אז.
האם אתה מאמין שלמען הילדים אתה צריך לוותר על עצמך לתמיד. כלמור האם בשביל הילדים אתה מוכן לחיות בזוגיות שלא טובה לך?
האם היית מפרק את המפשחה בכל מקרה או רק בגלל שפגשת אהבה חדשה?
האם אתה בטוח שאתה מכיר את אותה אישה מספיק לעומק ויודע שהחיים איתה יהיו דומים לרגעים היפים החטופים שיש לכם יחד?יש עוד שאלות שעליך לשאול את עצמך לפני פרוק התא המפשחתי ואם ברוב התשובות אתה בטוח אז זה לא בהכרח טעות להתגרש גם אם יש ילדים.
ילדים שגדלים בבית שיש בו מריבות וכעסים בתדירות מאוד גבוהה הם לא ילדים מאושרים.
לכן שמוליק, התשובות כמובן משתנות מאדם לאדם ומזוג לזוג ומה שנכון לאחד לא נכון לאחר.
אם אתה מתלבט, פנה לאימון אישי כדי למצוא את הדרך הנכונה לך.
בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית
|
|
|
דליה שוורץ
מאמנת אישית וזוגית
גורודסקי 31 רחובות 054-4220259
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|