|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:18 15.08.11
|
שלום, ילדתי בת 4 וכיום שוקלת 15.4 ק"ג ובגובה היא 96.4 ס"מ
נולדה במשקל תקין של 3.5 ק"ג ובגיל שנה היא התחילה לשלשל במשך תקופה מאד ארוכה וירדה במשקל/ לא עלתה. תכלס מגיל שנה עד גיל שנתיים בסופו של תהליך היא נשארה על 9 ק"ג כשבגיל שנה הגובה שלה היה 73 ובגיל שנתיים 81 ס"מ ואז היא יצאה מזה והתחילה לאכול רגיל עם מעט עליות וירידות עד גיל שנתיים וחצי. אבל בגלל הטראומה כנראה שהייתה לה עקב כך שהיה אסור לה לאכול כלום חוץ מאורז ועוף, זה הרגיש כאילו היא באטרף על האוכל כל הזמן רוצה לאכול וכל הזמן היה מריבות סביב האוכל. עד גיל 3.5 היא עלתה בסדר במשקל ז"א בגיל 3 שקלה 12 ק"ג וגובה 88 ס"מ ובגיל 3.5 שקלה 13.3 ק"ג בגובה 92 ס"מ בתכלס היום בגיל 4 כמו שרשמתי בהתחלה את המשקל והגובה ובדקתי גם בגרף של BMI יש פשוט קפיצה שאותי מלחיצה מאחוזונים 10,25 למעל אחוזון 75. מה גם שהיא כבר לא כ"כ אוכלת הרבה, אז למה היא עולה ככה?.היא נראית קצת גוצה וכל מי שראה אותה לאחרונה אמר לי וואי איך היא השמינה (כביכול לטובה בגלל מה שעברה, אבל אותי זה מלחיץ) אני מאד מקפידה בבית על אוכל בריא, קמח מלא, סוכר חום כמעט בלי ממתקים, אך אני מפחדת להגביל יותר מידי בגלל הטראומה שהיה אסור לה כלום. בגן איל לי שליטה על ממתקים שהם מקבלים אבל את הלחם אני מביאה לה.
כמו כן הילדה לא ממש מרבה בפעילות ספורטיבית אין לה כמעט כח ללכת היא מתעייפת מאד מהר ורוצה שירימו אותה. מה שנשאר זה רק בגן במתקנים. אין להם חוג ג'ימבורי ולא התעמלות.
האם זה מדאיג העליה הזאת בעקומות?
מה אני אמורה לעשות אם בכלל?
האם מותר לה לעשות הליכה בהליכון? כי בזה היא כן מוכנה ללכת אבל אמרו לי שזה אולי מסוכן לעמוד השדרה או משהו כזה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:37 12.08.11
|
היי שמי אדווה ואני רוצה לספר כאן סיפור
אני בת 18 לפני כ-8 חודשים הכרתי מישהו ותמיד ראיתי בו ידיד והוא ראה בי מעבר, מצב זה יצר אצלנו הרבה מריבות וחיכוכים כי הוא אמר לי אם את לא רוצה אותי אז למה את ממשיכה לדבר איתי? כתוצאה מכך ניתקנו את הקשר עשרות פעמים אף כל פעם המצב חזר לקדמותו.. 3 חודשים אחרי שהכרנו התנשקנו, והוא היה בטוח שאנחנו ביחד ואת האמת שגם אני.. יום למחרת חיכיתי לטלפון המיוחל שיבהיר לי איפה אנחנו עומדים, אך בתמורה קיבלתי הודעה ידידותית למדי, שגרמה לי לכעוס עליו מאוד. הוא כ"כ רצה אותי וכ"כ חיכה לרגע שאהיה שלו, וכשהוא מקבל את ההזדמנות, במקום לקחת שליטה ולהגיד לי אדווה אנחנו ביחד, הוא פשוט נעלם..
מאז ההודעה לא דיברנו שבועיים ואז נפגשנו, וככה היה קורה במשך כמה חודשים.. נפגשים ואז נעלימם עד לפגישה הבאה. ברור שבמצב כזה אי אפשר ליצור מערכת יחסים בריאה..
אני חייבת לציין שכשהערתי לו על כל ההיעלמויות וכו', הוא אף פעם לא הודעה בטעויות שלו והמשיך בשלו. ואז עוד היה מתלונן למה אנחנו לא ביחד רשמית..
בקיצור, לפניי יומיים היה לו יומולדת והלכתי, כי הוא גם היה בשלי.. בהתחלה לא דיברנו כ"כ ואחרי ששתינו קצת אלכוהול התקרבנו והתנשקנו והלכנו לדבר בצד. במהלך השיחה הוא פתח את ליבו בפניי (זו לא פעם ראשונה, אך הפעם האמנתי משום מה). כתוצאה מהשיחה ההיא הוא הבטיח לי שהוא יעשה מאמצים בשבילי ויהיה יותר רציני כלפיי ושמעכשיו אנחנו ביחד. והנה עברו יומיים ולא קיבלתי שום שיחה או אות חיים ממנו..
יומיים!!!!!!!!!!!!!! הוא עבד כ"כ קשה בשביל להשיג אותי (הכל יחסי כמובן), וכשאני שלו הוא לא מנצל את ההזדמנות
מה לעשות???????????? לשלוח לו הודעה שהכל היה טעות ושהאלכוהול דיבר בעד עצמו????? או להבליג על זה וכשהוא יתקשר מתישהו לצחוק על זה ולא לעשות מזה ביג דיל
וכן, יש לו רגשות כלפיו, וכנראה שגם לו אליי..
אשמח לשמוע מכם!!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:46 09.08.11
|
שירי יקרה,
על-מנת שתוכלי לעמוד על מה שבאמת חשוב לך, עליך "לעשות סדר" בדברים החשובים לך. אז מה באמת חשוב לך?
לי נראה שאמון, אמינות ונאמנות מדורגים גבוה בסולם הערכים שלך. כאשר חשת שהקשר של בן-זוגך עם הקולגה שלו לא מתאים לך לא הצלחת להרפות (ובצדק, לדעתי, מנקודת המבט שלך) ובעיניו זה הצטייר כלחץ, איתו הוא לא הצליח להתמודד ולכן הוא עזב (אגב, איך חזרתם?)
כתוצאה מכך שכנראה משהו באמון שלך כלפיו נפגע, את חשה שהוא לא עוטף אותך בתשומת הלב לה היית רגילה, כפי שציינת, אין לו זמן אלייך, בתחושה שלך, עד כדי שאת חשה שאהבתו אלייך פחתה. גם כאן, כמו שהיה בעבר כאשר הקשר ביניהם לא היה לרוחך, את מתנהלת על-פי אותו דפוס פעולה ולא מרפה, כפי שכתבת, "אני מנדנדת לו כל הזמן". את משדרת חוסר ביטחון וחוסר שקט והוא, כאמור, לא מתמודד היטב עם "תשדורת הלחץ" שהוא מקבל ממך.
מכל הנ"ל אני מקבלת תחושה ששלווה ושקט נפשי הנובעים מביטחון גם הם ערכים חשובים לך. כדי לממש את הנ"ל בחייך את צריכה לקחת החלטה האם את מסוגלת לסמוך לחלוטין על הבחור.
במידה והתשובה הכנה ביותר שלך היא "כן", נסי להוריד את רמת הלחץ ממנו, שהרי התחושה הזו, הלחץ הזה, יוצר מריבות חוזרות ונשנות.
אולם במידה והתשובה היא "לא" יהיה עלייך לקחת החלטה אמיצה כדי להחזיר לחייך את השקט הנפשי, השלווה והביטחון העצמי, שכה חשובים לך.
עלייך להביא בחשבון שעבודתו מאוד חשובה לו וגם בעתיד הוא יקדיש לה לא מעט, בלשון המעטה. בנוסף, מאחר ועבודתו מדורגת גבוה בסדר החשיבות שלו הוא לא יוכל לחיות לאורך זמן עם לחץ מצידך, אשר עשוי להפריע לו בעבודתו (למשל, רצונך שהוא יחזור מוקדם יותר בתדירות גבוהה וכד') מה עוד שהוא נוטה לעזוב כאשר הוא חש בלחץ הזה, לא מתאים לו או שאינו מסוגל להתמודד עם תחושה כזו.
לכל זה אין קשר לרצונו לערוך הסכם ממון. בראייה שלי דווקא תחושת הלחץ בקשר הוא הגורם המשמעותי יותר לתחושותייך הלא נוחות ולכן יהיה עלייך ראשית לבחון האם את באמת סומכת עליו לגמרי, על כל המשתמע מכך.
|
|
|
מוניקה הרשקוביץ
מאמנת אישית רב תחומית
052-4033683
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:33 07.08.11
|
שלום רב,
אני ובעלי נשואים כבר 5 שנים מכירים כבר כשבע שנים ויש לנו ילדה בת חצי שנה
מתחילת הנישואין כל הזמן יש מריבות.
בשנתייםן האחרונות הדברים השתפרו, אני מקשרת את זה לעובדה שהיינו בטיפולי פוריות.
מאז הלידה בעלי לא מפסיק לבקר אותי,כל מה שאני עושה לא טוב.
הוא כל הזמן מקלל אותי ואני מרגישה מאד פגועה.כשמנסה לדבר איתו הוא לא מוכן להקשיב ואומר יהיה בסדר אל תדאגי.
אי אפשר לומר לו שום דבר לאחרונה החל גם לא לענות לטלפונים לאחר מריבה או לנתק באמצע אם משהו לא נראה לו.
כל הזמן מקלל את הוריי ומזכיר את העובדה שהוריו עזרו לנו שהתחתנו ואילו הוריי לא. על אף שידע מראש שזה מה שיקרה כי אין להם כסף.
הוא אינו מוכן ללכת לייעוץ זוגי בשום אופן.
לפני כשבוע חשבתי כבר לפתוח תיק ברבנות אך עקב הפגרה גם זה נדחה
אין לי מושג מה לעשות הנני אובדת עצות אנא עזרתכם...
אציין גם שמבחינה אינטימית אין כמעט תקשור אולי פעם בחודש בקושי
וגם שהוא נכנס לישון רק אחרי שאני כבר רדומה בד"כ
אנא עזרתכם...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:49 07.08.11
|
|
היי אני ממש אובדת עצות. אני בת 24 חבר שלי בן 30 ואנחנו ביחד שלוש וחצי שנים ולפני ארבעה חודשים הוא הציע לי נישואים. אנחנו גרים ביחד שנה וחצי. חבר שלי הוא אדם מקסים וטוב, אני אוהבת אותו מאוד, כיף לי איתו, טוב לי איתו ואני רוצה להמשיך לחיות איתו. אבל יש לי בעיה אחת שאני לא יודעת אם היא חמורה. לעיתים יחסית רחוקות, שאנחנו רבים, וזה לא קורה הרבה, יש מריבות מסויימות שאנחנו פותרים דברים יחסית מהר ובצורה יפה (רוב המריבות) אבל יש מריבות שחבר שלי לוקח יותר מידי קשה ורחוק. הוא בחיים לא מקלל או מעליב או מרים ידיים אבל לפעמים נותן אגרוף בקיר, נוהג בפראות שאנחנו באוטו, נושך את השפתיים מעצבנות (פעם אחת ממזמן הפך את השולחן ושבר אותו) בהתחלה זה היה יותר גרוע אך לאט לאט זה התחיל להרגע בעיקר בגלל שהוא מודע לזה שההתקפות האלה לא טובות ומזיקות לו ולנו (הוא לא מעוניין ללכת לטיפול), אבל עדין הם קיימות ולעיתים קרובות אני לא מצליחה להרדם בלילה מהפחד שזה יחמיר בעתיד ושהילדים שלנו יהיו חשופים לזה. אני פשוט לא רוצה לחיות עם ההתקפות זעם האלה. אני לא יודעת מה לעשות אני לא רוצה לחיות בלעדיו אני רוצה להתחתן איתו אבל לא רוצה לחיות ככה. האם זאת אלימות? האם עלי לבטל את החתונה או להשלים עם החסרון הזה כי כולם מאבדים שליטה לפעמים? (גם אני לעיתים רחוקות)
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:32 06.08.11
|
אוני שלום,
מדברייך עולה שפעמים רבות כאשר את משחקת עם ילדייך יחד התאומים מתחילים לריב ולהתחרות על המשחק ואת מוצאת את עצמך בסיטואציה לא נעימה ולא נוחה. למעשה תכננת בילוי/משחק משפחתי חוויתי והוא הופך להתנצחות ומריבה של שני הבנים.
מריבות בין אחים הן טבעיות ולא רק שכך הן משרתות צורך משמעותי בנפרדות, בלמידה על דרכיו של עולם, אצל תאומים כפי שבכל דבר העוצמה היא כפולה ומכופלת כך גם במריבות , לא רק שיש יותר אלא הן מתחילות בגיל צעיר, כיוון שהתאומים בעצם מתחרים על כל דבר מרגע לידתם, מה שלא אופייני לתינוקות יחידים. בשביל מריבה צריך שניים ותחרות על משאבים אצל התאומים מתחילה ממש בגיל צעיר כיוון שהם שניים עוד מהבטן. מערכת היחסים בין אחים באופן כללי מלווה בקנאה, תחרותיות והשוואות, אצל התאומים על אחת כמה וכמה כי הסביבה כולה מרגע לידתם משווה ביניהם במודע ושלא במודע (מי זחל קודם? מי יותר רגוע..... ועוד ועוד). תפקידנו כהורים לתאומים הוא לנסות לצמצם ככל האפשר את ההשוואות ביניהם ולעודד כל אחד ואחד מהם להתפתח בכיוון שלו ראשית צריך להיות מודעים לכך שזה מאפיין טבעי של היחסים בין תאומים ולהוריד את רמת המתח בעניין. שנית כדאי לעודד ולטפח את הנפרדות ביניהם בדרכים שונות ועל כך תמצאי הרחבה בתשובות קודמות בפורום.
ושלישית לעצם הסיטואציה עצמה , אפשר מראש לתת לכל אחד תפקיד משלו במשחק ואחר כך לעשות רוטציה, רצוי לשדר להם שאת לא מתרגשת מהמריבה ואז היא תעלם כי כשאין במה למופע אז אין מופע.
נקודה מחשבה - מה הם משיגים ממך באמצעות המריבה? איך אפשר לתת להם את זה בצורה אחרת?
מקווה שעזרתי אשמח להמשיך דיון בנושא אם תרצי לאחר תבחני עם עצמך את הסוגיות שהעליתי
בברכה,
אדוה דרור
|
|
|
אדוה דרור
מנחת קבוצות הורים ומגשרת
מושב תימורים 243 054-4682580
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:41 01.08.11
|
אלי יקר ,
שוב , כיף לי לקורא את הזוגיות שלכם ! היא מעלה חיוך גדול .
כבוד הדדי הוא אחד מאבני היסוד החשובים ביותר במע' זוגית .
אני קוראת אותך ותוהה.. האם מריבה משמעה ערעור האהבה ???
אנשים מאוד אוהבים אהבתם אינה משתנה אם יש מריבות
הודות לבסיס יציב ואיתן של ערכים זוגיים שיכול להחזיק את המריבות הללו.
מריבה בזוגיות ז"א אני לא כמוך , אני לא רואה איתך עין בעין בהכל .
זהות אישית חשובה מאוד בזוגיות , במיוחד כדי לא להטמע
אחד בתוך השניה - ליצור נפרדות בתוך זוגיות אוהבת .
ממליצה לא " לבלוע" ולהתפשר כל הזמן אז מגיעים למצב לא נעים
שפתאום אתה מבטל את עצמך לחלוטין . והופ.. נעלמת.
אני אשמח להעביר לכם מפגש טנטרי זוגי ,
שוחחו למולי , לימור 0544578993
|
|
|
לימור בנדל
סקסולוגית,יועצת זוגית ומורה לטנטרה .מפתחת שיטת BANDEL לזוגיות ומיניות מודעת.
ייעוץ זוגי ומיני ליחידים ולזוגות ומפגשי חוויה טנטרים . פתח תקווה 054-4578993
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:42 26.07.11
|
שלום
אני בן 25 ובת זוגתי 23 אנחנו יוצאים כבר קרוב לשלוש שנים.
בתחילת הקשר הסקס היה טוב, ולאט לאט החלו מריבות בקשר על הנושא הזה
הבת זוג שלי ירדה לגמרי מהצורך בזה גם לאחר שאני מעיר לה, בטענה שמבחינתה היא יכולה לחיות גם בלי זה ואין לה שום בעיה
ולא מבינה מה אני רוצה ממנה.
בתחילת הקשר הייתי יורד לה היה מגע היה משחק מקדים,
לפני 4 חודשים נפרדנו לחודשיים בגללי שכבר לא יכולתי לסבול את זה וגם רבנו קצת על נושא של לקחת צעד קדימה ביחסים בנינו.
התקופה שקדמה למריבה מבחינה מינית הייתה רעה, כבר לא היה משחק מקדים, כבר לא היה מגע מיוחד, זה היה בוא כנס וסיים, הרגשתי כמו אנס.
גם כשניסיתי לרדת ישר הידיים שלה העלו אותי ,היא הייתה יורדת לי פתאום זה מגעיל אותה,ובכלל כל דבר שאני עושה פיתאום לא מתאים לה פרט לחדירה עצמה.
גם בחדירה היא לא להיט ולא זזה ואני המתאמץ.
אחרי הפרידה הכול חזר להיות טוב אך שוב בתקופה האחרונה זה חזר
מיום שבת שעבר 16/07 אין ביננו שום מגע, כמה פעמים אמרתי לה שבואי נעשה סקס והיא מתעלמת, עד שביום שבת ממש רבתי איתה על זה שנראה לי שיש לה מישהו אחר
היא אומרת שאין לה(ואני מאמין לה) ושוב חזרה שמבחינתה הכל בסדר והיא לא מביה את הדחף שלי והתחלנו לריב.
היא באה אליי בטענות שאני לא מקשיב לה ושאני שולט יותר בקשר ואני מסביר לה שכל החוסר יחס שלי והחשק מלהיות לה לאוזן קשבת נובע מזה שהיא לא ערה לצרכיי או הנאותיי בקשר הזה.
היא מבחינתה אומרת שאינטימיות וסקס בקשר לא מהווים כלום.
נשבר לי כבר מהקטע הזה וההתנהגות וההתעלמות מרצונותיי
ניסיתי לדבר איתה 200 פעם ולא עזר, הצעתי שנלך לייעוץ סקסולוגי וגם זה נענה בשלילה
אני אוהב אותה מאוד אחרי כל זה
מה אתם הייתם עושים נפרדים?
האם ירד לה?
מה לעשות?
תודה מראש
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:31 25.07.11
|
שלום,
לאחרונה (שבועיים אחרונים) הבחנתי בשינוי בהתנהגותה של בתי בת השנתיים (עוד חודש בת שנתיים):
1. החלה לפתח פחדים בצורה קיצונית (תמיד פחדה מרעשים מסויימם אבל בינתיים המצב החריף), היא מפחדת מכל רעש הכי קטן, אפילו מהמקרר או מזגן. בחוץ היא מוכנה רק על הידיים כי כל דבר מפחיד אותה... אומרת שהיא מפחדת מהרוח, שמש, מכונית, איש וכו...
2. אלימות - היו לה התקפי אלימות פתאום בגן, החלה לשרוט ילד שהוא גם חבר שלה מחוץ לשעות הגן... וגם ילדים אחרים, בד"כ סביב מריבות על צעצועים מסויימים שהיא טוענת שהם שלה...
3. בימים האחרונים יש לה חבר דמיוני (אומרת את שמו ושהוא חבר שלה ושואלת כל הזמן איפה הוא...)
4. בתקופה האחרונה יותר עצבנית/בכיינית, לרב היא משחקת וצוחקת אבל בין לבין יש לה יותר התקפי עצבים ובוכה יותר מדברים קטנים...
יש לציין שבחודשיים האחרונים עברה גמילה גם מהנקה וגם מחיתולים + אני הרגשתי לא טוב לכן היה לה פחות זמן איכות איתי...
האם זו התנהגות נורמלית לגילה ולאור הגמילות הנ"ל? האם יתכן שיש פה משהו מעבר שאני מפספסת? חס וחלילה מישהו פגע בה או משהו כזה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:26 18.07.11
|
שלום כולם , עברתי תשלב הכואב של גירושין לפני 3 שבועות אחרי חודשיים של פרידה .
היינו נשואים 10 חודשים והתמודדנו עם בעיה קשה שאישתי לא יכלה לקיים יחסי מין בגלל
אונס שעברה בתור ילדה קטנה - אנחנו דתיים ולא התנסינו ביחסי מין לפני כן , בקיצר לא אאריך רק אומר שהיא רצתה תגירושים יותר ממני כנראה נמאס לה מכל הספור הזה כי באמת היו הרבה מריבות ומשקעים רבים .
כרגע למרות השנה הקשה אני ממש שבור אני מנסה לקיים סוג של שגרה אבל הכל חוזר לי .
אני מתגעגע לככ הרבה סיטואציות יפות שהיו לנו , למרות שהיתה לי תקופה קשה אני כל הזמן חושב עליה ואם קשה לה ואם יש מי שדואג לה כמוני .
ואני מרגיש שעוד רגע אני רץ אליה הביתה ... איך מתמודדים ?
איך אני חוזר להיות נורמלי זה פשוט לא הולך לי כרגע ??
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:26 17.07.11
|
|
אני והזוגית נמצאים במשבר רציני במערכת היחסים שלנו, ואפילו שוקלים לקחת הפסקה אתמול אחרי מריבה (מריבות הפכו להיות חלק די גדול מהחיים שלנו צמערי) קיימנו יחסי מין, אחרי זה היא גילתה שהיא שכחה לקחת את הגלולה שלה , ועכשיו שנינו בלחץ משום שאנחנו לא מהזוגות שיביאו ילדים רק בשביל שהם יאחו את הקשר והיא משלימה תואר שני כך שאף אחד מאיתנו לא רוצה ילדים כרגע - אם שכבנו אתמול בלילה המאוחר , עד מתי היא יכולה לקחת גלולה שתוודא שהיא לא תכנס להריון?תודה מראש
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:41 10.07.11
|
שלום ורד,
תודה על ההבהרה, עדיין אני לא בטוחה שלילד בן 9 יש כל כך מה לשחק עם ילד בן 5, אפילו שהוא אחיו. יכול להיות שמשהו קורה כאשר כולכם ביחד, שאז הילד בן ה-5 מרגיש שהמקום שלו לא ברור, וזו הדרך שלו לקבל התייחסות ותשומת לב. חשוב לבדוק איך שמים גבולות ואיך מתייחסים לילד בן ה-5 כדי שלא ירגיש שהוא הולך לאיבוד בין כולם. יכול להיות שאתם יוצאים מתוך הנחה שהוא אמור להחזיק את עצמו בזמנים האלה, אבל זה לא כך. הוא זקוק להכוונה, להתייחסות אישית (למשל לתת לו משימות תוך כדי נסיעה, לספור מכוניות בצבע מסויים, לספר לכולם משהו שעבר עליו וכו') ולתשומת לב.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:16 10.07.11
|
סמדר שלום,
תודה על תשובתך, אבל כניראה שלא הסברתי את עצמי בבהירות, בני בן ה 9 ממש לא הבייבי סיטר של בני בן ה 5, לשניהם יש עולם עשיר בפעילויות, חברים ועוד, הבעיה מתרחשת בזמן שכולנו בבית, באוטו או אצל סבא וסבתא כשכולנו ביחד, ואז מתחילות המריבות. אני חושבת שגם שיש פער בגילאים, שני הצדדים צריכים לדעת לכבד אחד את השני ולעיתים גם לשחק ביחד ללא אלימות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:05 10.07.11
|
יהושע שלום,
אתה מתאר שהתאומים בני תשעה חודשים שלך, החלו לאחרונה לריב ביניהם,
אתה מדבר על כך שאתה מוצא את עצמך חסר אונים למול התופעה בגלל גילם הצעיר וכן מוסיף שמאוד חשוב לך שלא תהיה אלימות במרחב המשפחתי ובכלל.
ראשית, אולי תרגיע אותך הידיעה שמריבות בין אחים הן טבעיות לגמרי ועל אחת כמה וכמה בין תאומים. הסיפור שלך מחזיר אותי אחרונה לתאומות שלי שהיום הן כמעט בנות אחת עשרה , עדיין רבות בדרכים ובצורות שונות והן התחילו את דרכן במריבות בגיל שמונה חודשים בעגלה, משכו אחת לשנייה את המוצץ, קצת סריטות, קצת דחיפות כמריבה על מי תשב על אמא וכו'.
מריבות בין אחים כאמור הן טבעיות ולא רק שכך הן משרתות צורך משמעותי בנפרדות, בלמידה על דרכיו של עולם, אצל תאומים כפי שבכל דבר העוצמה היא כפולה ומכופלת כך גם במריבות , לא רק שיש יותר אלא הן מתחילות בגיל צעיר, כיוון שהתאומים בעצם מתחרים על כל דבר מרגע לידתם, מה שלא אופייני לתינוקות יחידים. בשביל מריבה צריך שניים ותחרות על משאבים אצל התאומים כאמור זה מתחיל ממש בהתחלה כיוון שכל הנתונים קיימים. רוב הילדים (שאינם תאומים) אכן מתחילים מריבות מן הסוג הזה בסביבות גיל שנתיים.
חשוב קודם כל לא להיבהל ולזכור שהמריבה מאפשרת ביטוי של רגשות חשובים לתחושת הנפרדות שלהם (עליה אתה יכול למצוא הרחבה בתשובות קודמות שלי בפורום), רגשות כמו כעס, קנאה , תוקפנות.
איך להגיב?
לזכור שלריב זה בריא, לקבוע גבולות ברורים לגבי נשיכות/מכות וכו', לא לתפוס צד אלא להיות אמפתיים לכל אחד , לא "לתייג" אחד מהם כמרביץ/מתחיל/אשם, לאפשר להם הזדמנויות רבות ככל האפשר לחוויות בנפרד, חברים בנפרד וכדומה.
מריבה היא הזדמנות לקשר אמיתי
יום טוב,
אדוה
|
|
|
אדוה דרור
מנחת קבוצות הורים ומגשרת
מושב תימורים 243 054-4682580
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:04 09.07.11
|
|
שלום, יש לי שלושה ילדים, שני בנים 9 ו-5 ובת 2.5, לאחרונה יש מריבות קשות בין שני הבנים כשלרוב, הגדול מציק לקטן. דחיפות, מכות קלות, חטיפה של חפצים וכולי. יש לציין שהקטן מבין השניים מגיב בצעקות מחרישות אוזניים, לפעמים גם ללא סיבה. הקטן מחפש את הגדול בכל הזדמנות וגם רוצה בקירבתו ואחרי זמן קצר מתחילות הצעקות. הגדול ילד מאוד חכם ומנומס ורק בקרבת המשפחה מתנהג כך. ניסינו גם בדרך של הסברים וגם בעונשים, נראה כי הוא ממש מבין, אפילו דומע ואחרי זמן קצר חוזר על ההצקות. שניהם מתנהגים מקסים עם הבת הקטנה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:09 06.07.11
|
ליאור יקר,
ציינת בפנייתך שכבר בתחילת הקשר הרגשת ש"זה לא זה", שלא פשוט לכם יחד ושהקשר הזה דורש ממך מאמץ גדול. למרות זאת החלטת לתת לכם הזדמנות ואף שכנעת את בת-זוגתך. גם היא ניסתה, בהתאם להחלטה אשר קבלתם יחד, ובכל זאת היא התקשתה לחיות בזוגיות כזו, בה היא מרגישה שהיא לא מתאהבת ולא ב"דרך לשם".
נראה לי שהיא עשתה את הצעד המתבקש. היא חשה שזה לא הקשר הזוגי שהיא מחפשת ובחרה לסיים אותו. אמנם הדרך בה היא בחרה לעשות זאת אינה מתחשבת במיוחד, אולם, במבחן התוצאה היא עשתה את הדבר הנכון עבור שניכם.
ישנם קשרים פחות מתאימים שלא נועדו ל"הקשר" ועדיף לסיים אותם כאשר מבינים זאת.
אתה מתקשה לקבל זאת מכמה סיבות. ראשית, מאוד השקעת והתאמצת, למרות שגם אתה חשת, כבר בהתחלה, כאמור, שזה פחות מתאים ודורש יותר מידי מאמץ. אתה, בזמנו, בחרת להתאמץ ולהשקיע בעוד בת-זוגתך בחרה בדרך "קלה" יותר, היא בחרה לסיים זאת ולא להתמודד עם הקשיים, כמוך. ייתכן כי בעקבות זאת "עלו" כל הרגשות שאתה חש כלפיה, כאשר אינה ברת השגה יותר.
שנית, ציינת שאתה "כל היום בבית", לכן עבורך למערכת הזו היה משקל הרבה יותר גדול, לעומת מישהו שעובד או לומד או שניהם, מישהו שחייו מלאים בעיסוקים שונים ותחום הזוגיות הוא אחד מיני רבים. גם כעת, יש לך המון זמן לחשוב על זה מכל ההיבטים.
העובדה שהיא מנסה ליצור עמך קשר מעידה על כך שאכפת לה ממך. לאור זאת ולאור הרגשות שאתה חש כלפיה אולי תוכלו ליצור, לפחות לעת עתה, קשר ידידותי יותר ופחות זוגי ואולי בהמשך, הקשר שלכם יתפתח בכל זאת.
זה הזמן מבחינתך להתאמץ ולהשקיע, כפי שעשית בתחילת הקשר הזוגי שלכם, ולא ליצור מריבות וניתוקים.
|
|
|
מוניקה הרשקוביץ
מאמנת אישית רב תחומית
052-4033683
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:15 03.07.11
|
שלום אני בת 54 מתגוררת בירושלים.
יש לי שני ילדים בת בגיל 33 ובן בגיל 29.
הבן מתגורר עדיין איתי.
הבת הצטרפה אלינו לפני שמונה חודשים (בהליכי גירושין) ויש לה בת בגיל שנתיים
אני מתמודדת כבר שמונה חודשים עם מטלות מאוד קשות. עזרה לבת עם הילדה שלה, הוצאות רבות בבית (כלכלה, מים, חשמל, גז, משכנתא) הבת לא עוזרת לי בכלום
אני מבצעת את כל עבודות הבית (כביסה, ניקיון הבית, קניות (לפעמים הבן עוזר לי))
יש לפעמים מריבות בין הילדים הבן פוגע בבת, אחר כך הוא מבקש סליחה.
אני מרגישה שאני קורסת.
יש לי בן זוג כשנה בערך - אני לא מסוגלת ללכת לישון אצלו בסופי שבוע בגלל דאגה לבת שאולי לא תסתדר עם הילדה. הבן זוג מבקש ממני לגור איתו (יש לו בן בבית) וזה ממש לא מסתדר לי גם מבחינת הילדים שלי וגם בגלל שיש לו בן בבית.
אנא מבקשת את עצתכם מה לעשות איך להתנהג - אני פשוט חסרים אונים.
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:41 19.06.11
|
אבי שלום,
רגע לפני שרצים להתגרש אני מציעה לנסות להבין מה בעצם הבעיה.
אשתך לחוצה ומלחיצה בענייני ניקיון הבית, סביר להניח שהנקיון זה רק מה שמוציא את הלחץ שלה החוצה אך אני מניחה שהיא כועסת ולחוצה מדברים אחרים והיא בוחרת לא לדבר עליהם.
מריבות בדרך כלל יוצאות על הדבר הפחות משמעותי ומה שכן משמעותי נשאר עמוק בפנים. לכן הצעד הנכון יהיה קודם כל להבין על מה היא באמת כועסת ולמה היא לא מצליחה להגיד לך את זה.
נסה לדבר איתה ולהבין וכמובן שעזרה מיועצת זוגית יכולה לעזור לכוון את השיחה לכוון הנכון.
בהצלחה,
דליה שוורץ
|
|
|
דליה שוורץ
מאמנת אישית וזוגית
גורודסקי 31 רחובות 054-4220259
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:55 17.06.11
|
היי..רציתי לספר לכם על המצב שלי ושל חבר שלי בזמן האחרון, אנחנו בני 17 וכבר שנה ביחד ....בזמן האחרון מתחילים להיווצר כל מיני מריבות בינינו ..מריבות על דברים כל כך טיפשיים שמתפתחות למריבות רציניות ! אני מרגישה שזה ממש מפריע לקשר שלנו, והמריבות היא משני הצדדים ! אני לא יודעת מה לעשות, מרגישה שבעקבות כל המריבות האלו האהבה תדעך !!! ממש מפחדת =/
מה לעשות ?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:28 17.06.11
|
שלום
יש לי בעיה שתמיד אני מרגיש שאישתי לא מספיק מבינה אותי
ועל כך אנחנו רבים המון .הכל אצלה בלחץ כמו נקיון הבית בסוף שבוע
אני משתדל לעזור במה שיכול ועושה את המוטל עלי רק שאצלי זה פחות לחוץ
והיא ממש כועסת מזה וזה גורר ויכוחים ומריבות
חשבתי גם על גירושים אבל יש לנו 2 תינוקות ובעצם רק הם מחזיקים אותי בבית עדיין
אשמח לעזרה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:48 12.06.11
|
שלום רב,
רציתי לשתף אתכם במשהו,
אני נשואה שנה, אני ובן זוגי בני 30, לפני החתונה יצאנו ביחד כשנתיים ,כחודשיים לפני החתונה התחילו מריבות רבות שבעצם ממשיכות עד עכשיו,לא גרנו ביחד לפני החתונה, המריבות הן בד"כ על אותם הנושאים ,הנושאים הם: שהוא לא מעוניין לבוא להוריי, בן זוגי רוצה לצאת הרבה עם חבריו (שכולם לא נשואים), בן זוגי מאוד קשה כל פעם שאני מעוניינת ללכת איתו לאנשהו זה יוצר מריבות מצידו, כל הזמן הוא מרגיש שחסר לו חיי חברה, יש לי קצת בעיות אמון כלומר קצת קשה לי להאמין לו כי בתחילת הנישואים תפסתי אותו על שקר, מעבר לכך הוא מספר לכולם על הבעיות שביננו, הציעו לו שנלך לייעוץ, כל פעם שאנחנו רבים -מה שקורה אחת לשבוע ,הריב מגיע לרמות של קללות "ואיומים" על גירושים מצד שנינו...וגם בריחות מהבית.
בנוסף לכך אני חושבת שהוא לא כ"כ נמשך אליי, הוא טוען שזה בגלל המריבות, אבל גם שאנחנו בתקופה שאין מריבות הוא לא יוזם שם דבר ומעיר לי הערות שאני צריכה לרזות ושקשה לו להימשך כי אני לא רזה.
בקיצור אני אובדת עצות...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:47 12.06.11
|
שלום,
אני בשנות ה 40 המאוחרות , נשוי מעל 20 שנה .
מאז ומעולם היה פער בחשק ובתעוזה המינית שביני לבין אשתי - כך למשל , לקח זמן רב עד ששכבנו לראשונה , לקח זמן רב עד שהסכימה ולמדה להנות ממין אורלי (שבו אני "יורד לה"), עדיין מביך אותה להעניק מין אורלי... ולכן נמנעים מכך .
אחרי כל השנים ובטרם יהיה מאוחר (ואולי כבר מאוחר ...) , אני כמה ליחסים סוערים שמחוץ למסגרת.
גרושין הם לא אפשרות - הילדים עדיין קטנים, מאד קשורים אלי, ואני לא רואה את עצמי בלעדיהם ביום יום. המצב בבית הוא לא רע - אין מריבות או צעקות כך שאין סיבה ממשית לפרק את המסגרת.
שקלתי "בגידה" , אבל קשה לי עם זה , אני לא שקרן מוצלח במיוחד ...
התובנה שלי היא שאני מעונין בנישואים פתוחים. מחפש עצה טובה לאיך אני דן בנושא עם אשתי , שמצד אכן תופתע ומצד שני יתכן ולא .
וכן , אני מודע לכך, שאני רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה , אז אנא חסכו ממני בקורות מהסוג הזה .
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:43 12.06.11
|
שלום,
אני בשנות ה 40 המאוחרות , נשוי מעל 20 שנה .
מאז ומעולם היה פער בחשק ובתעוזה המינית שביני לבין אשתי - כך למשל , לקח זמן רב עד ששכבנו לראשונה , לקח זמן רב עד שהסכימה ולמדה להנות ממין אורלי (שבו אני "יורד לה"), עדיין מביך אותה להעניק מין אורלי... ולכן נמנעים מכך .
אחרי כל השנים ובטרם יהיה מאוחר (ואולי כבר מאוחר ...) , אני כמה ליחסים סוערים שמחוץ למסגרת.
גרושין הם לא אפשרות - הילדים עדיין קטנים, מאד קשורים אלי, ואני לא רואה את עצמי בלעדיהם ביום יום. המצב בבית הוא לא רע - אין מריבות או צעקות כך שאין סיבה ממשית לפרק את המסגרת.
שקלתי "בגידה" , אבל קשה לי עם זה , אני לא שקרן מוצלח במיוחד ...
התובנה שלי היא שאני מעונין בנישואים פתוחים. מחפש עצה טובה לאיך אני דן בנושא עם אשתי , שמצד אכן תופתע ומצד שני יתכן ולא .
וכן , אני מודע לכך, שאני רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה , אז אנא חסכו ממני בקורות מהסוג הזה .
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
02:05 10.06.11
|
הי
אני בת 24 נשואה + ילדה בת שנה ובהריון בחודש שמיני.
כרגע אנחנו בשיאו של משבר שאני לא רואה כיצד אנחנו יוצאים ממנו.
יש לי מחשבות על גירושין מהסיבה שאני יודעת שבעלי צריך לאבד משהו כדי להעריך ולרצות אותו בחזרה.
זה אולי נשמע שאני רוצה לשחק קצת משחקים אבל באמת זה רחוק מהמציאות.
ככ הרבה עברנו ביחד בשנתיים שאנחנו נשואים הרבה מריבות ומעט פיוסים.. המון משברים ומעט מאד נחת מהשני.
אני בטוחה שיש לי חלק בזה אני גם יכולה להצביע על דברים שיכלתי לעשות אחרת.
העניין הוא שאני מותשת.
מותשת מלנסות לתן את עצמי כל הזמן מותשת מלהחזיק את הנישואים האלה בשניים.
הייתי מנסה לפרט יותר את הבעיה שלנו אבל היא יותר מידי מורכבת ובנויה מפערים מנטליים ואלף ואחת דברים.
מה ששובר אותי זה שהעובדה שאני בהריון לא גורמת לו לחשוב שצריך להתייחס אלי בקקצת יותר רגישות. בטונים טיפה יותר נמוכים בקצת יותר סבלנות.
אני לא יכוה להעיד על עצמי דברים אבל אני יכולה לומר שביחס לנשים בהריון שאני מכירה אני מאד רגועה ואין לי התפרצויות .. אני מודה שסף הריגישות שלי הוא מעבר לממוצע..
בקיצור כל ריחוק הזה ביננו גורם לי להיות מדוכאת וחסרת חיות..
אני מאד רוצה לצאת מזה בכל מחיר גם אם זה יעלה לי בחיי הנישואים א
אני פשוט לא מסוגלת לחיות עם ההרגשה הזו
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:44 05.06.11
|
אני בת 38 נשואה+ילדים בעלת תואר. ברצוני לשאול שאלה: כשחברים של הבן שלי בן 10 מגיעים אלינו אני מארחת אותם והכל בסדר. כך גם אם הבת שלי ואין לי שום בעיה להיפך אני מעודדת אותם שכדאי להם להיפגש עם חברים. הבעיה מתחילה כשהגיסות שלי רומזות לי ואפילו אומרות לי במפורש שהילדים שלהם רוצים לבוא אלינו לבית אז אני מתחילה להתרגז בלב ולהילחץ. ואני פשוט לא יכולה לעלות על דעתי שאני מארחת אותם מכיוון שאני יודעת כשהם יגיעו אלינו הביתה עם הילדים הקטנים שלהם והשובבים (בני 4-7) הם מתחילים לרוץ לי בבית ולטפס במדרגות ולבקש משחקים (ולא פעם הם שברו לי דברים) ואני יודעת שכולם ביחד עם הילדים שלי מעמיס עליי ואני פשוט מקבלת עצבים ואפילו סלידה. אני לא יכולה לסבול זאת. (אני רואה מה קורה אצל חמתי כל שבת כשכולנו נפגשים אצלה בבית, יש רעש, מריבות בין הילדים, השתוללויות, צעקות שהם עושים אפילו מתוך כייף).
אך כשמדובר בחברים של הילדים שלי (בני 7, 10) שאני יודעת שהם ילדים טובים, רגועים, אין לי כל בעיה עם זה להיפך, אני רואה שהם תורמים זה לזה ובכלל לא מרגישים אותם. אך כל מה שקשור במשפחה של בעלי, עם החתך הילדים השובבים שלהם אני לא יכולה להסתיר את הסלידה שלי מהרעיון . אני לא יודעת איך חמתי יכולה לארח את כולנו אצלה בבית כל שבת ולסבול את כל ה בלגן שכולם עושים אצלה היא פשוט לוקחת הכל בקלות ו אני לעומת זאת לא ייכולה להרשות לעצמי זאת בבית שלי שהוא ענק, מסודר ויפה. נ.ב. הילדים שלי בבית משחקים חופשי ואין לי את הלחץ שיעשו לי בלגן בבית כי הם יודעים שצריך לאסוף ואם הם שוכחים אני מעירה להם. אני לא טיפוס עצלן, להיפך חרוצה שמתחזקת את הבית לבד בלי עוזרת. אני יודעת שאני מכבידה על בעלי בהתנהגות שלי שהוא צריך לשתף פעולה ולא להציע לארח אותם.
האם ההתנהגות שלי מוכרת? האם אני נורמלית?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:33 02.06.11
|
שלום ,
בגלל מריבות אינסופויות שלי עם אשתי,היא נסעה לסופשבוע עם בת דודתה
באותו הסופ"ש נרשמתי ל3 אתרי היכרויות ,חלקן הכרויות סקס וחלקן סתם רגילות
אשתי תפסה את אחד המיילים ששלחתי למשהי שרשומה שם
ומרגישה שבגדתי בה בגידה מוחלטת
אני מעונין לשקם את היחסים בינינו,אך היא לא חושבת שתוכל לסמוך עלי לעולם
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:23 30.05.11
|
לרופאים שלום, לפני כחצי שנה עברתי לגור עם בן זוגי ובחודש חודשיים הראשונים היו קצת מריבות שגרמו לי לסטרס קצת לאחר מכן התחילה לי בעייה בשינה אני ישנה לא רצוף ומקסימום ישנה 5 שע', ניסיתי תכשירים טבעיים (ריגיעון קלמנרבין)אך לשווא.
הרופאה שלי רשמה לי ציפראלקס עקב דריכות נפשית לתקופה של כמה חודשים, אני רוצה לציין שאני לא מרגישה בכלל בדכאון או חרדה.
מה שאני רוצה לדעת אחרי כמה חודשים של הטיפול אפסיק את התרופה, לא צפויה להיות בעיה או החמרה או חלילה דכאון וחרדות?
תודה...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:29 25.05.11
|
שלום, אני בת 52, צריכה מאוד עזרה. אני בת לניצולי השואה שהרבה מבני משפחתם האהובים הושמדו. מלנכוליה תמידית שררה בבית, בגלל השואה וגם מריבות וויכוחים רבים היו להם. היה לי מאוד קשה עם הויכוחים וכשאיימו זה על זו והפוך שילכו מהבית, התפללתי שכך יהיה. כמה שנים, אבא התדרדר נפשית והתאבד אמא .. נגררה ובגיל 65 +- נפטרה מסרטן השחלות. מזמן שעמדתי על דעתי החלטתי: לי זה לא יקרה-אני אעזר במה שצריך. כבחורה הלכתי לפסיכולוג כ-7 שנים שעזר, אבל עוד נשאר הרבה. התחתנתי- לבד, התארגנתי-לבד. 10 שנות טפולי פוריות האקסטרים בשל בעיה אצל זוגי. נולד ילד. אחרי כשנה עוד טיפולי פוריות כ 7 שנים, שהילד לא יהיה לבד, ללא הועיל. תחזיקו !!! בגיל 2 ש' שמתי לב שזוגי מתעלל בילד התעללות מיללוית נפשית: ביקורתיות ושיפוטיות בלי עדוד ופרגון )גם אלי). ניסיתי לדבר על ליבו בזהירות-הוא לא מקבל בקורת.ללא תועלת. ספורט שהחל לעסוק בו קודם כשהיה בעל עודף משקל גדול, התמכר אליו מאוד והשקיע שם הרבה אנרגיה זמן ונחמדות, במקום בבית. לאחר זמן חליתי בדיכאון קליני עמוק-התיאשתי חשבתי על התאבדות- רק בני.. לאחר 3 ח' זוגי הודיעני שרוצה להתגרש ובתנאים הדרקוניים שלו. כמה חודשים-לי סרטן שד דו-צדדי. מצהיר שיעזור-יוצא מהבית.אני ל-ג-מ-ר-י לבד. הילד? בעייתי מאוד, בלימודים בהתנהלות עם חברים בבית, לקח כסף. מזייף מחלות. עליה במשקל ....צריכה להיות בשבילו, לאזן את הקללות והנגיחות שפוגע בילד.
אני, מהכימו: ראומטיות,קוצר נשימה וLDL גבוה.הדיכאון החמיר רוצה לחזור לעבוד. רוצה כאחד האדם ולא כתושה מחוקה בבית. אין לי אף אחד. כאבים ובעיות בכל הגוף-אין כח ללכת לרופאים. גם אובחנתי לפיברומיאלגיה. עדכני LDL עלה עוד175, אשמח להצעה טבעית לכולסטרול הגבוה-הרופאה תלחץ יותר לקחת תרופות עם ת.לוואי. השתפכתי, זה משום שהרגשתי שי אוזן או עין קשבת. האם מיהו יכול, רוצה לעזור לי?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:13 22.05.11
|
שלום אסתר,
קודם כל חשוב לקבוע סדרי עדיפיות על מה שווה לריב ועל מה לא, כי אחרת הכל הופך לזירה אחת גדולה של מתח. יש דברים שאפשר לתת לו לעשות בדרך שלו, אולי הוא לא חייב לציית בכל פעם. כל ילד הוא שונה ומבטא את עצמו בדרך אחרת. כדאי לשים לב מה הדרך הייחודית של הילד הזה, והםא אפשר לכבד אותה וגם לחזק אותה ופחות לצפות שיעשה דברים בדרך שאת חושבת.
דבר שני, לא בטוח שמתפקידך להשתלט על המריבות שהוא מייצר עם אחיו הגדול, יכול להיות שלפעמים הם יכולים להתסדר לבד. כמו כן ילד בן 5 צריך תוכנית מובנית, כמו שיש לו בגן. אם כל אחה"צ הוא אמור למצוא לעצמו תעסוקה, סביר להניח שהוא יציק לאחיו. הוא זקוק להתייחסות ותשומת לב וואי אם תעניקי לו זאת מראש, אולי לא יווצרו המצבים שבהם הוא מציק כל כך הרבה.
דבר שלישי - תפסיקי להעניש, זה לא יעיל ורק משפיל את הילד.
אם בכל זאת את מרגישה שאת לא מצליחה להתמודד, כדאי לפנות להדרכת הורים מסודרת.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:59 22.05.11
|
זאת הפעם הראשונה שאני כותבת אחרי חוסר אונים של מריבות עם בני בן ה5 .
יש לי בן בכור בן7 אצעי בן5 וקטנה בת2וחצי. האמצעי מאוד מאוד פעיל. אני והוא לא מספיק מחוברים. אני לא מצליחה להשתלט על המריבות שהוא יוצר עם אחיו הגדול. קשה לי מאוד עם זה שהוא לא מקשיב וכל דבר צריך להגיד מיליון פעם. אני מוצאת את עצמי יוצאת מדעתי בצרוחת מידי פעם או בלהעניש אותו כמה פעמים ביום.אני אמא יחסית קשוחה אני מתוסכלת ובוכה כל ערב שהתיקשורת שלי איתטו אפילו רגשית לא מצליחה לעלות שלב. השיא של היום היה לפני דקה שהוככחתי לו שהוא שיקר לי בדבר שטותי אבל מבחינתי זה היה השיא ובאותו רגע יצאתי מדעתי ואמרתי לו שיתרחק ממני ואני לו פה בשבילו כל עוד הוא משקר. כמובן שהלב והעיניים שלי מוצפים בדמעות. לא יודעת איך להתנהג. צריכה הכוונה בבקשה בבקשה.
חשוב לציין שהוא שובב גם בגן אבל אם יש לו סבלנות לשבת על עבודות ומישחקים או מפעילים אותו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|