|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:52 22.03.12
|
שלום לציליי,
דיכאון כפי שאת בטח יודעת זה מצב לא פשוט, הגלים עליהם את מדברת זה דבר אופייני. את כאשתו וכאדם קרוב לו לבטח יודעת שההתמודדות היא לא רק שלו אלא גם שלך, של הילדים ושל סביבתו.
חבל שלא מוכן ללכת ליעוץ או לטיפול- בד"כ יש פתרונות, תלוי בחומרת המצב, אבל יש אפשרות לאזן או לפחות לתת לו איזושהי תמיכה צמודה לאורך התקופות הקשות. השאלה היא האם הוא יודע שיש לו את האפשרות להרגיש אחרת, עם הכוונה נכונה.
נכון שהשאלה שלך היא לא ממש זוגית- אבל היא כן מהיבט אחר. את שואלת איך את אמורה להתמודד עם המצב- לא פירטת הרבה על מצבו ועל מה את מרגישה ואיך את בכל זאת מתמודדת, לכן התשובה שלי תהיה כללית יותר- בפנייך יש את האפשרות, בשלב ראשון, לקבל עבור עצמך תמיכה מאיש מקצוע- ליווי ומשענת לאורך התקופות הקשות. אם את תקבלי את ההרגשה שאת לא לבד ואת רוכשת כלים להתמודדות- גם הזוגיות תראה אחרת בהדרגה. אני מאמינה שאם תגשי למטפל - לבדך- ותעשי תהליך מסוים.. אולי יהיה אח"כ גם אפשר לגייס אותו לאט לאט לתהליך ומשם לחתור לכיוון של יעוץ אישי עבורו וטיפול מתאים (לא בטוח שדווקא טיפול תרופתי, שוב, תלוי בכמה המצב חמור בתקופות הקשות שלו).
חשוב לזכור גם את שני הילדים הקטנים שלכם- הם גם זקוקים לאמא חזקה ולאמא מכילה מספיק, ולכן ההחזקה הרגשית שלך היא לא פחות חשובה משלו, אני מנסה לאמוד את המצב הנפשי שלו כמצב של שניכם- כי הזוגיות היא של שניכם. את- כמתבוננת מהצד וחסרת אונים למצבו, והוא- כמתמודד עם המצוקות שלו ולא יכול או מוכן לשתף- שזאת גם מצוקה בפני עצמה, ובטח קשה לו גם עם המצב הזה וכל ההשלכות שלו על המשפחה.
לכן חשוב שגם את תקבלי מענה, ליווי ותמיכה רגשית להתמודדויות היומיומיות שלך.
|
|
|
עדי בדיחי
עובדת סוציאלית M.A
052-5987445
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:05 22.03.12
|
שלום,
לבעלי יש התקפי דיכאון קלים מאז ומתמיד, בשבוע האחרון הדיכאון קשה מהרגיל, הוא לא משחק עם הילדים, לא מדבר ומשתף אותי, ובאופן כללי- לא מתקשר..
אנחנו בשנות השלושים ויש לנו שני ילדים חמודים.
הוא לא מוכן ללכת ליעוץ\טיפול תרופתי, הוא אומר שקשה לו לעבוד המבוקר עד הערב ושהחיים מתפספסים לו (זה כשבכל זאת הצלחתי לסחוט ממנו)
אני כבר לא מרגישה שאני בזוגיות- אני מנסה כל הזמן לחבק ולאפשר אך כל הזמן מרגישה דחויה...
אני יודעת שהפורום לא קשור לדיכאון, אך גם השאלה שלי לא ממש.. השאלה היא מה אפשר לעשות, איך אפשר בכל זאת לקיים מערכת זוגית ככה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:16 21.03.12
|
קספר היקרה.
התלבטתי כמה זמן באיזה אופן לענות לך על פנייתך.
ראיתי שאת פונה לפורום הזה כבר תקופה ארוכה. מצד אחד, אני מבין את מצוקתך ורוצה להתייחס לדברייך: את כותבת תמיד באופן שנוגע ללב, ושמצליח להעלות שאלות רציניות ועמוקות על החיים, על משמעותם ועל הקושי לשאת תחושות של ייאוש, כשלון אישי, חוסר תקווה. אבל, מצד שני, נדמה לי שהמסגרת הנוכחית פחות מתאימה לליווי קבוע של פונים. כך גם מצויין בהודעה שנמצאת בראש העמוד.
במקרה חרום כדאי לפנות למוקדי חירום שונים שקיימים, כמו ער"ן. אבל במקרה שלך, מה שאולי יכול להתאים יותר הוא פנייה למסגרת של קהילת גולשים, לשתף שם ברגשותייך ואולי למצוא מענה קבוע יותר ומתמשך. יש קהילה שכדאי לנסות - כאן באתר - קהילת לחץ, דיכאון וחרדה. ממליץ לך לפנות.
איך שלא יהיה, מאחל לך שיבואו ימים טובים יותר, ושהסבל שאת חווה יפחת או שייעשה יותר אפשרי.
בברכה,
|
|
|
דניאל זק
פסיכולוג קליני מומחה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:32 21.03.12
|
שלום!
אני סטודנטית שנה שלישית לשיאצו.
עבודת הגמר שלי היא בנושא דיכאון.
אני מחפשת אנשים אשר סובלים מדיכאון לסדרת טיפולים (ללא תשלום).
מי שמעוניין בעוד פרטים מוזמן ליצור קשר htahor@gmail.com
יום טוב
הילה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:37 21.03.12
|
דפרקסן הוא כדור נוגד דיכאון ממשפחת הטריציקליים (דור ישן), המשפיע בעיקר על הנור אדרנלין ובשל כך הוא יכול לעזור בהפרעת קשב. בשל היותו מהדור הישן יש לו פרופיל תופעות לוואי מעט בעייתי (אי שקט עצבנות, הפרעות קצב ועוד). יש לשקול היטב עם הרופא המטפל את נטילתו ולשקול חלופות כמו סטרטרה
חשוב לעשות אקג לפני נטילתו וגם להתייעץ עם הרופא המטפל מתי להפסיק
|
|
|
ד''ר אבי שפירא
מנהל מרפאה להפרעות קשב וריכוז ותחלואה נילווית
זכרון יעקב 04-6291918
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:08 19.03.12
|
הבנתי שהם יכולים לעזור לתופעות של צליאק, מצד שני הם כדורים נגד דיכאון.
השאלה אם יש להם עוד תופעות לוואי מבחינה נפשית?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:24 18.03.12
|
דיכאון מושפע מגורמים רבים, אסטרוגן וטסטוסטרון, בלוטת התריס ועוד..
לכן חשוב לברר מצב הורמנלי, במיוחד במצבים עמידים וכאשר יש סימנים נוספים.
לגבי חומצה פולית, יצור הניורוטרנסמיטרים במוח, מושפע ומווסת מקיומם של "סיענים " לתהליכים כימיים, חמצה פולית , מתפרקת לחומר היכול לתרום קבוצת מטיל , CH3 , ומשפיע רבות על קצב היצור הכימי של סרוטונין, דופאמין ונוראדרנלין.
לפרטים: ראי הסבר של סרט מצורף, התוכנית של פרופ' קרסו, שם אני מסביר את הנושא.
|
|
|
ד''ר יונתן דוידאור
פסיכיאטר מומחה, CBT,חוות דעת משפטית.
כתובת הקליניקה: דרך רמתיים 69 , הוד השרון 052-6552269
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:54 18.03.12
|
ראיתי שישנם מיקרים שאתה ממליץ לעשותבדיקות דם לאסטרוגן ולישקול להוסיף חומצה פולית.
איך זה מתקשר לדיכאון- חרדה ותרופות נוגדות דיכאון?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:46 18.03.12
|
דיכאון - אפיזודה חולפת, מרכיב דיכאון בולט + סימנים פסיכוטיים.
סכיזואפקטיב - תהליך של הפרעה כרונית, מרכיב אפקטיבי , מאני או דיכאון, אשר בו בזמן עם מצב פסיכוטי, רוב הזמן, לפחות שבועיים מצב פסיכוטי ( הזיות או מחשבות שווא בלבד). בדר'כ מחשבות שווא ומצב פסיכוטי יותר ביזארי.
|
|
|
ד''ר יונתן דוידאור
פסיכיאטר מומחה, CBT,חוות דעת משפטית.
כתובת הקליניקה: דרך רמתיים 69 , הוד השרון 052-6552269
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:41 18.03.12
|
השאלה מאוד אינדבידואלית..
בדר'כ , לא אמור להיות בעיה להיגמל, בתנאי שיש הגיון קליני, שיפור בתובנות, העלמות גורמי דחק , שינוי בחיים ועוד...
רספירדל ונוגדי פסיכוזה אחרים, מאוד יעילים במצבים קשים, לא רק פסיכוזה, מצב דיכאון וחרדה עמידים, הפרעות התנהגות, הפרעות אישיות ועוד..
התרופות מלוות בסיכון לתופעות לוואי לא פשוטות, לכן השאיפה להשתמש בהן לזמן קצר שניתן, תוך מעקב רפואי, לחץ דם ודופק, אקג, בדיקות מעבדה וכו..
נ.ב. ראה תוכנית טלוויזיה, שילוב נוגדי פסיכוזה בהפרעות שונות
|
|
|
ד''ר יונתן דוידאור
פסיכיאטר מומחה, CBT,חוות דעת משפטית.
כתובת הקליניקה: דרך רמתיים 69 , הוד השרון 052-6552269
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:43 17.03.12
|
שלום רב,
אני לא מצליחה להבין מה ההבדל בין דיכאון פסיכוטי להפרעה סכיזואפקטיבית,
מתי מאבחנים כך, ומתי כך??
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:03 17.03.12
|
בני בן 14 סובל מחרדות דכאון ובעיה של קשב וריכוז . יש לו בעיה חברתית מרגיש כאילו בני כיתתו רוצים להתקיף אותו ולפגוע בו ואינו יכול להתחמק מהרגשה זו . לפני 3 חודשים החל טיפול ב לוסטראל 50 מ"ג שהועלה ל 100 מ"ג ובחודש האחרון קיבל תוספת של ריספונד 1 מ"ג . למרות הטיפול הוא סובל לעיתים מהתקפות של בילבול זעם ורצון לבכות והרגשה שהכל מתמוטט ונהרס סביבו . התקפה זו זמנית וחולפת לאחר זמן קצר והוא מודע למצב אבל לא מסוגל לשלוט בו .בנוסף לכך מצב רעב עלול לגרום לו להתפרצות זעם .
שאילתי האם יתכן שההתקפה הזו נגרמה כתוצאה מהטיפול התרופתי ויתכן שהטיפול התרופתי אינו מתאים לו ?
האם התיאור הנ"ל מתאים למצב של דיכאון פסיכוטי ?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:38 16.03.12
|
בני בן 14 סובל מחרדות דכאון ובעיה של קשב וריכוז . יש לו בעיה חברתית מרגיש כאילו בני כיתתו רוצים להתקיף אותו ולפגוע בו ואינו יכול להתחמק מהרגשה זו . לפני 3 חודשים החל טיפול ב לוסטראל 50 מ"ג שהועלה ל 100 מ"ג ובחודש האחרון קיבל תוספת של ריספונד 1 מ"ג . למרות הטיפול הוא סובל לעיתים מהתקפות של בילבול זעם ורצון לבכות והרגשה שהכל מתמוטט ונהרס סביבו . התקפה זו זמנית וחולפת לאחר זמן קצר והוא מודע למצב אבל לא מסוגל לשלוט בו .בנוסף , מצב של רעב עלול לגרום לו להתפרצות זעם .
שאילתי האם יתכן שההתקפה הזו נגרמה כתוצאה מהטיפול התרופתי ויתכן שהטיפול התרופתי אינו מתאים לו ?
האם התיאור הנ"ל מתאים למצב של דיכאון פסיכוטי ?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:35 16.03.12
|
שלום ליאור. מציע לך בחום לפנות בדחיפות לאיש בריאות הנפש. פסיכולוג/ית או פסיכיאטר/ית ולטפל בעניין כמה שיותר מהר. בהצלחה.
|
|
|
ד''ר אהרון אלכסנדרוביץ'
מומחה לרפואה פנימית ולרפואת גוף-נפש. פסיכותרפיסט, מטפל בצ'יקונג
רח' שרת 85 תא' 052-4262856
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06:55 16.03.12
|
שלום לך!
לא הבנתי את השאלה הראשונה. האם אני אמור לחוות דעת של עבודתו של רופא אחר?
מעבר לכך שזה לא מדיקו-לגלי הרי אין לי שום מידע על מה בוצע במהלך האבחון.
באופן כללי אציין כי אין אף דרך לקבוע חד משמעית קיומה של הפרעת קשב, דיכאון, כאבי ראש או תופעות דומות. אין בדיקת מעבדה או אבחון אשר קובעים באופן מוחלט קיומן של הפרעות אלו.
אם מאבחנים על פי כללים מתדולוגים מסוימים ניתן להגיע לאבחנה ברמה גבוהה של סבירות.
לגבי תופועת לוואי - ככל שלוקחים תכשירי ריטלין בצורה קבועה וללא הפסקות הסיכוי הוא לפחות תופעות לוואי. לכן לקיחה אפיזודית לא מומלצת (אם כי לא אסורה).
בברכה,
דר' עדי אדר
|
|
|
ד''ר עדי אדר
מומחה בנוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד, מומחה ברפואת ילדים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06:47 16.03.12
|
שלום לך!
בדרך כלל מומלץ להמתין שבועיים-שלושה לפני שמחליטים להפסיק טיפול תרופתי מכיוון שזה הזמן שלוקח לגוף "להתרגל" לתרופה. מאידך ברור כי לא נמשיך בטיפול במידה ויש תופעות לוואי משמעותיות ובמצב כזה צריך לשקול שינוי מינון או תכשיר אחר.
יש לציין כי התרופה לא מועילה לכולם ויש אנשים שלא מגיבים טוב לתכשירים אלו.
במידה ויש הפרעות חרדתיות/דיכאון רצוי לטפל בהן קודם לפני התחלת הטיפול.
חשוב לכן המשך מעקב אצל רופא מטפל.
בברכה,
דר' עיד אדר
|
|
|
ד''ר עדי אדר
מומחה בנוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד, מומחה ברפואת ילדים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:18 16.03.12
|
|
לפני תקופה קצרה עברתי במשבר רגשי .. ולמרות שהייתי במצבים יותר קשים שעברו עלי תמיד הייתי חזקה והתנהגתי באיזון ובשליטה מלאה.. עכשיו לא יודעת מה קורה לי אני מרגישה חלשה אין לי כוח לעשות שום דבר..לקחתי תרופות וניסיתי לפגוע בעצמי.. אני לא זוכרת איך עשיתי את זה ולמה לא חשבתי נכון ..רציתי לאבד הקרה ולא לחוש את הכאב והכעס שהיו לי.. אני מרגישה אשמה כלפי עצמי .. בוכה רוב הזמו וכואב לי לא מצליחה לשלוט על המחשבות והרגשות שלי לא מצליחה לישון בלילה ..לפעמים אני חושבת נכון ואומרת זה הוא אני מספיק חזקה ואני אתחיל מחדש ולפעמים בא כמו התקף של כאב אני מפחדת מעצמי ומהמחשבות הרעות שעוברות לי בראש...תמיד הייתי הפסיכולוגית של עצמי ושל אחרים.. לא יודעת עכשיו אם כדאי לי ללכת לפסיכולוג ואם היא יכול לעזור לי לשכוח ולהיפטר מהכאב הזה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:02 15.03.12
|
היי,
אני מטופל כבר הרבה זמן בויאפקס, אחרי שציפרלקס לא עזר. התרופה עזרה לתקופה מסויימת, אבל הפסיקה להיות אפקטיבית (ניסיתי גם להעלות מינון). יש לי התקפי דיכאון ואובדנות ברמה יומיומית עכשיו. מישהו שלא רוצה שאני אתאבד התחנן שאני אטופל בנזעי חשמל. אז כמה שאלות:
א. איפה מומלץ לבצע טיפול כזה?
ב. כמה הוא עולה, ללא ביטוח רפואי?
ג. האם אפשר לעשות אותו ולהעלים את העובדה הזו מהצבא? (אני בקבע)
תודה,
יואב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:55 14.03.12
|
שלום,
לפני 10 שנים עשיתי ניתוח גב והיתה לי דליפת CSF עם דלקת קרום המח.
בוצע ניתוח תיקון ומאז עברו 10 שנים מצויינות.
לפני שנתיים פריצת דיסק חוזרת L4-L5 L5-S1 ושוב כאבים עזים. אחרי 4 חודשים שיפור ניכר ושוב התקף. ככה זה נמשך שנה וחצי (5 התקפים) שאני מושבת בבית.
המליצו לתת לי זריקה תחת שיקוף לשני המקומות ואני מפחד לקבל אותה - אבל סובל מכאב ברגל כבר חצי שנה וגם דיכאון.
רציתי לדעת אם זריקה תחת שיקוף היא מדוייקת בצורה שאין חשש לפגיעה בעצב או כל נזק אחר כמו דליפת CSF שהיתה לי - האם השיקוף מבטיח שלא תהיינה 'תקלות' ?
תודה רבה !
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:28 14.03.12
|
שלום לך,
טוב שהגעת לאבחון והתחלת טיפול.
אחרי אפיזודה אחת של דיכאון מומלץ ליטול את הטיפול קרוב לשנה. בכל מקרה יש להתיעץ עם הפסיכיאטר המטפל.
בהצלחה!
|
|
|
ד''ר ליאת הולר-הררי
פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית, מתמחה בטיפול בנשים,
גבעתיים 054-4702315
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:21 14.03.12
|
תיאורתית ניתן.
יש לשקול להוריד אביליפי
וכן לישקול להחליף את אדרונקס ב סימבאלטה או איקסל, ואז לא צריך להוסיף SSRI .
יש לברר בדיקות דם , אסטרוגן, לישקול להוסיף חומצה פולית , יש לברר גורמי דחק סביבתיים וכן פסיכולוגיים.
ממליץ לישמוע הרצאות בנדון שהעברתי ברשת א , בתוכנית רופא תורן.
באתר שלי , תפריט מדיה , בחירה רדיו.
בהצלחה.
נ.ב. מצורף קישור דיכאון ותוספי מזון - ערוץ 10 - תוכנית של פרופ' קרסו.
|
|
|
ד''ר יונתן דוידאור
פסיכיאטר מומחה, CBT,חוות דעת משפטית.
כתובת הקליניקה: דרך רמתיים 69 , הוד השרון 052-6552269
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:43 13.03.12
|
|
אני בת 26 והתחתנתי לפני כשנה עם אהוב ליבי מזה 4 שנים. הייתה לנו זוגיות מדהימה שנגמרה בחתונה מטורפת אשר יום לאחריה מסיבה שאינה ברורה לי, וכנראה לא תהיה ברורה לי אף פעם, חוויתי משבר לא צפוי. מעין דיכאון. כל כך התביישתי בתחושות שלי, הרי כולם תמיד מספרים שאחרי החתונה יש היי מטורף והכל נראה ורוד ושמח והאהבה בשיא, שלא סיפרתי לאף אחד שאני מרגישה לא טוב. ובעיקר לא סיפרתי לבעלי. היינו בתקופה מטורפת, עברנו לגור בעיר חדשה, הוא התחיל עבודה חדשה והכל התערבב וקרה כל כך מהר ובכל המקום הזה לא מצאתי את עצמי, הפסקתי לעבוד, עברנו לעיר בה לא היו לנו חברים והייתי בודדה. במקום המוזר הזה, שיש לציין שאני כלל לא מכירה, מצאתי את עצמי משוחחת עם בחור שהיה לי איתו קטע בעבר ונשארנו בקשר טוב. לשנינו אותם תחומי עניין והשיחות בינינו תמיד היו טובות. לאט לאט הקשר הלך והתהדק. הסתגרתי בחדר, לא דיברתי עם בעלי, תקפתי אותו כל אימת שהוא שאל למה אני כל הזמן בחדר. התחלנו להיפגש, באחת מהפגישות התנשקנו. ידעתי שמשהו דפוק קורה, ידעתי שאני מאבדת אחיזה עם המציאות אבל לא הצלחתי לעצור את זה. הוא היה האדם היחיד שהרגשתי שאני יכולה לדבר איתו שהבין אותי. הייתי לא אני. אחת הפגישות אף התרחשה אצלו בבית ואמנם לא שכבנו ועצרתי את זה רגע לפני כי הרגשתי זוועה, אבל המצב האינטימי נשאר חרוט בראשי. בעלי שהבין שמשהו לא בסדר, עקב אחרי וגילה את כל השקרים וההתחמקויות. הוא התעמת איתי, ואני במקום להודות הכחשתי. לקח לי הרבה זמן לקחת אחריות אמיתית. הלכנו לטיפול זוגי, נתקתי את הקשר עם הבחור, מצב הרוח שלי השתפר. אבל כל פעם שאני חושבת שהמשכנו הלאה קורה בינינו איזה פיצוץ. אני מרגישה שהוא לא באמת יכול לסלוח לי ואני מפחדת שלא נתגבר על זה בחיים. אני כועסת עליו אם הוא שואל אותי מי התקשר אלי או מי האנשים שאני חברה שלהם בפייסבוק (מרגיש לי שהוא חודר לי לפרטיות שהוא לא סומך עלי, על אף שאני יודעת שיש לו את כל הזכויות לזה). האם זה אופטימי מצידי לחשוב שכששני אנשים אוהבים זה את זה ורוצים להישאר ביחד הם יוכלו להתגבר על הכל? איך אני יכולה להסביר לו שמה שקרה לי, יכל לקרות לי רק באותה תקופה לא טובה ורק עם אותו בחור ספציפי? אני יודעת בלב שזה לעולם לא יקרה לי שוב. ואני צריכה את בעלי לצידי יותר מתמיד, דווקא עכשיו, שהוא יתמוך ויבין ויקבל אותי על חולשותיי וימצא בליבו את כוח לסלוח. אני באמת מאמינה שאחרי החתונה חוויתי סוג של דיכאון ולא התמודדתי איתו טוב. אבל התחזקתי מאז ואני רוצה באמת שנמשיך הלאה. יש לנו כל כך הרבה דברים טובים ובמשך כל השנים האלו הייתה לנו זוגיות נפלאה ואני לא יודעת איך לגרום לו לסמוך עלי שוב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:31 13.03.12
|
שלום שמי עידן, אני סובל מסוג של חרדה חברתית כי יש לי את כל התסמינים שלה, אבל אני מרגיש כאילו הבעיה היא קלה יותר ונובעת בעצם מחוסר בטחון עצמי. יש לי דימוי עצמי גבוה ואני יודע מה אני יכול להיות שווה לולא הבעיה הזאת ולכן כלפי חוץ אני תמיד מראה כאילו אני בטוח בעצמי ומנסה להתחבר עם כולם, אבל בתוך תוכי אני לא מצליח להיפטר מהבעיה הזאת. תמיד אכפת לי איך אני נשמע ולכן אני לפעמים נמנע מלהביע את דעותיי ומה שבא לי להגיד, במיוחד אם אני נמצא בחברת יותר מ2-3 אנשים. אני מרגיש שהבעיה הזאת מפריעה לי כבר יותר מידי זמן לשווא כי אני כאילו יודע שאני האמיתי הוא בעצם מישהו אחר וצריך להיות, פשוט השינוי הזה לא מתרחש כי אני לא פועל לפתרון הבעיה. ניסיתי כמה דברים כמו טיפולים שונים כמו דימיון מודרך ואימון אישי שלא עזרו לי.
מיום ליום אני מרגיש יותר ויותר מפוספס בחיים שלי, אני מרגיש שאני מאכזב אנשים קרובים לי, ובעיקר מאכזב את עצמי. אני מרגיש חוסר מוטיבציה לפתור את הבעיה ומעדיף להישאר באזור הנוחות שלי שבו אני לא עושה יותר מידי. בהתנהלות השוטפת אני מרגיש דיכאון פנימי, חוסר בטחון, אי שקט פנימי, חוסר מוטיבציה, חוסר "חדות" ופיקוס. אני רוצה לשנות את החיים שלי, אני יודע שמה שבתלכס כניראה יעזור זה שמשהו יגרום לי לחשוב שאני מישהו אחר, להעלות את האגו שלי- לעשות דברים מטורפים או שבעצם הפתרון הוא שאנשים אחרים יעלו לי אותו. אני רוצה כבר להשתחרר אני כבר בן 19 ואני יודע שכל החיים לפניי, אני מרגיש שאני צריך מישהו שיעיף אותי מאיפה שאני קדימה ויגרום לי לשינוי, כי המצב הזה כבר לא יכול להימשך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:08 12.03.12
|
יובל הייתה נערה נורמלית עד לפני כמה חודשים. בתחילה היו לה כאבי ראש ו"דיכאון" שאובחנו כבעיות פסיכוסומטיות עד שהתגלה אצלה גידול בראש בתחילת נובמבר 2011. היא נותחה באותו לילה בהדסה עין כרם ע"י פרופ' חוסה כהן ועוד מספר נוירוכירורגים בכירים. למרות שהניתוח היה ניתוח חירום הוא הוגדר כהצלחה ותוצאות הMRI הראו על כריתה כמעט מלאה של הגידול. תוצאות הביופסיה היו פחות משמחות ובהם אובחן שהגידול הוא גידול ממאיר מסוג מדולובלסטומה אנפלסטי והתאים הוגדרו כרמה IV. באותו עת נערך גם MRI שדרה וכל מערכת העצבים המרכזית הייתה נקייה חוץ משארית הגידול שנותר ליד המוח הקטן. ד"ר איריס פריד היא הרופאה המטפלת בטיפול האונקולוגי של יובל ולפי הפרוטוקול יובל עברה הקרנות יום יומיות תחילה על עמוד שידרה וראש ואחר כך רק ראש (17 שידרה ראש, 13 ראש) שנערכו כשישה שבועות ולפי מה שנאמר לנו היו בעוצמות הגבוהות ביותר. לפני כשבועיים התחלנו את הטיפול הכימותרפי לאחר הפסקה של חודש בין ההקרנות לכימו. באותה העת יובל עברה MRI שידרה וCT ראש שבהם נראה דבר נורא. לא רק שהגידול לא קטן, הגידול גדל ופיזר גרורות בעמוד השידרה ובראש באותם המקומות של הקרינה - הגידול לגמרי חסין בפני הקרינה. הרופא האחראית על יובל שמומחית בגידולי ראש לא ראתה דבר כזה ולאחר התייעצות עם הרבה מוקדים בעולם היא מסרה שרק בוושינגטון נראה גידול עם חזרה כה מהירה שחסין מפני קרינה. אז כעת כארבעה חודשים לאחר הכריתה של הגידול הוא התפזר במספר מוקדים במערכת העצבים המרכזית, הקרינה לא הזיזה לו, ורק עכשיו הכימו מתחיל להשפיע. הרופאים פה טוענים שהסיכוי שהכימו יצליח להתקיף את הגידול במצב הזה הוא נמוך. עוד נאמר שמספר שבועות לפני הMRI האחרון גמלו את יובל מהסטרואידים והתחילו לה כאבים נוראיים בכל הכתף, הגב והצוואר והיא הייתה במצב של מורפין 24/7 אך כעת היא יוצבה על סטרואידים וחזרה לעצמה לגמרי. חוץ מזה לנערה יש טרכוסטומיה וג'ג'ונוסטומי כתוצאה מבעיות בליעה שנוצרו בניתוח.
כעת כשהרופאים בעצם מכינים אותנו שהמצב כנראה מוביל לכיוון אחד אנו (המשפחה) החלטנו שלא יכול להזיק לנסות הכל כרגע, בימיוחד טיפולים / תרופות רציניים אשר נמצאים בשלבי ניסוי.
אנא ממכם עיזרו לנו להגיע אל תרופות ניסיוניות בארץ ובחו"ל ואולי נוכל להציל ילדה מדהימה שכל כך רוצה לסיים את י"ב להתגייס לצבא לטייל בחו"ל ופשוט לחיות את החיים!
האימייל שלי הוא: Juvs2k@gmail.com
והמספר פלאפון שלי הוא: 0505236174
(אם אתם צריכים תוצאות של בדיקות או סיכום רפואי תיצרו איתי קשר באופן פרטי)
תודה רבה מראש!!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:15 11.03.12
|
|
שלום ,גרתי ביישוב קטן בדרום ולעולם לא עזבתי את הבית לפנימיות או משהו כזה,ובגיל 18 יצאתי לשירות לאומי לגן חינוך מיוחד בירושלים!הכול היה בסדר גם המגורים מחוץ לבית כמובן שהיו קשים וגעגעוים נורמטיבים בהחלט,לאחר 3 חודשים, פיטרו אצלינו 2 עובדות מהגן והיה קצת בלאגן ולחץ ואפילו ביקשו ממני לוותר על יום חופשי שלי ,בנוסף לכך אין לי מושג אם יש לכך קשר אחי האחרון התחתן .שבוע אחר כך,התחיל לי כל מיני כאבי בטן חוסר תיאבון התפרצויות בכי נוראיות זה היה מאוד קשה לא רציתי להתאבד או כאילו דברים..אבל זה היה סוג של דיכאון יש לי אח שעבר חרדה ,והוא מאוד הדריך אותי בכל מיני שיטות פסיכולוגיות לנסות להתגבר על זה כמו דיאלוג עצמי וכאילו..עזבתי אחרי שבוע וחזרתי לעשות שירות ליד הבית,ודי הצלחתי להתמודד בלי פסיכולוג ואני די מאחורי זה ..השאלה שלי היא זה האם אי פעם אצליח לצאת מהבית?והאם יש קשר לחתונה לזה?גם ממש לעיתים יש לי לחצי בחזה אבל כל הסובבים אומרים לי שלא להילחץ,לחצי עולם יש לחץ בחזה ואולי זה גם סתם עוד שאריות של החרדה שצריך להתמודד איתך,האם במאת לא לתת ללחץ מקם?ועכשיו טוב לי אני בבית!והכול בסדר ממה אני כלכך בלחץ?גם אין לי ממש תשובה ממה זה קרה האם זה בסדר?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:29 09.03.12
|
היי ארז,
אכן, מאוד לא פשוט לעבור משבר כזה, ועוד יותר קשה לעבור אותו בלי לשתף בכך איש.לדעתי, אם תפנה למיון ימליצו לך לפנות לפסיכיאטר או להשתמש בכדורי הרגעה, ולכן בפניה למיון אין הרבה תועלת. לא חובה לקבל טיפול פסיכיאטרי, ניתן גם להיעזר בטיפול פסיכולוגי. רצוי להיעזר בטיפול התנהגותי- קוגניטיבי, מאחר שהוא קצר מועד ונותן לך כלים מעשיים להתמודדות עם בעיותיך. להערכתי, כבר לאחר מספר מועט של פגישות תוכל להרגיש רגוע הרבה יותר.
בנוסף, אם ברצונך לקחת טיפול שיקל עליך באופן רגעי בימים אלה, ניתן גם לבקש מרופא המשפחה שירשום לך כדורי הרגעה כגון ואבן או לוריוון. התרופות מסוג זה (בנזודיאזפינים) מומלצות להקלה בטווח הקצר, כאשר האדם עובר כמה ימים קשים במיוחד, ואף מסייעות לשינה. לא מומלץ ליטול אותן בטווח הארוך (יותר מכמה שבועות ברצף), מאחר שהן גורמות לפיתוח תלות והשפעתן יורדת. מדובר בתרופות מאוד נפוצות, שלרוב האנשים מזדמן ליטול לפחות פעם בחייהם כאשר עוברים אירוע קשה ויש צורך להירגע. רופא משפחה מורשה לרשום גם תרופות מסוג SSRIs, תרופות נגד דיכאון וחרדה שמיועדות לנטילה בטווח הארוך ועוזרות מאוד להקל על הסימפטומים. שילוב של טיפול כזה עם טיפול התנהגותי קוגניטיבי הוא בדרך כלל בעל יעילות מקסימלית.
פרט לכך, אתה יכול לקרוא על טכניקות הרפיה באינטרנט, ובחלק מהאתרים אף למצוא קבצי קול להורדה, שבהם ההרפיה מודרכת (אסור לי לתת קישורים בפורום). אתה יכול לנסות ליישם את הטכניקות ולהאזין לקבצי הקול, וייתכן מאוד שהדבר יעזור לך להירגע במידה מסוימת. בטיפול התנהגותי קוגניטיבי מלמדים את הטכניקות האלה (וטכניקות נוספות להקלה על המצב) בהרחבה.
חג שמח!
|
|
|
שרון לויט
פסיכותרפיסטית התנהגותית קוגניטיבית
כספרי 24, חיפה 052-6794957
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:33 09.03.12
|
שלום לך,
מי שסבלה מדיכאון בעבר בהחלט נמצאת בסיכון גבוה יותר ללקות בדיכאון אחרי הלידה. עם זאת, כאשר מודעים לסיכון, אפשר לנקוט בפעולות מניעתיות שיפחיתו אותו. רצוי להיות בקשר צמוד עם רופא המשפחה ולעקוב אחר שינויים, וניתן להיעזר בטיפול פסיכולוגי למניעה. בטיפול ניתן לדבר על המשמעות של תינוק חדש לגבייך, ולהכין את עצמך נפשית לשינויי החיים שיבואו בעקבותיו. כמו כן, מקובל להיעזר בטיפול תרופתי מניעתי בתרופות נוגדות דיכאון (כדי לברר אילו מהן בטוחות לשימוש בהריון/ הנקה יש לפנות למכון הטרטולוגי). חשוב גם להקיף עצמך במערכות התמיכה שיש לך ולהיעזר בהן כמה שיותר (משפחה, חברים), כדי לחוש בטוחה ומוגנת.
בהצלחה ושיהיה בשעה טובה!
|
|
|
שרון לויט
פסיכותרפיסטית התנהגותית קוגניטיבית
כספרי 24, חיפה 052-6794957
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:46 09.03.12
|
שלום רב.
אין אינטראקציה בין-תרופתית בין ציפרלקס לבין אלטירוקסין ואין בעיה לקחת ציפרלקס ואלטירוקסין ביחד.
ציפרלקס נחשבת תרופה בטוחה ויעילה לטיפול בהפרעות דיכאון וחרדה עם נסיון של מליוני משתמשים בכל העולם. לבטח לא מרעילה את המח.
תת-פעילות של בלוטת התריס עלולה להתבטא גם בהפרעת דיכאון, חוסר-כוחות וירידה במצב הרוח. מומלץ לטפל במצבי תת-פעילות ע"י אלטירוקסין.
אם קיימת הפרעה דכאונית קלינית בנוכחות תת-תריסיות יש לטפל גם באלטירוקסין וגם בנוגד-דכאון.
בהצלחה.
|
|
|
ד''ר אהוד רוזיצקי
פסיכיאטר מומחה, טיפולי CBT, חוות-דעת, רשיון הפנוזה
רחוב שמעון פרס 33, מרכז פרס נובל, ראשון לציון 054-9988824
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:49 08.03.12
|
אני חולת אפילפסיה כבר יותר מ- 20 שנה.
תחילה היה רוגע מסויים אך בשני האחרונות אני מרגישה רע מיום ליום,
אני לא נמצאת במעקב נירולוגי כבר שנים ואני חייבת למצוא רופא טוב דחוף!!! אני מרגישה שהתרופה קפרה גורמת לי להיכנס למצב של דיכאון :( :( אני לוקחת רק 250X2 לפי החלטה אישית שלי ואני לא מוכנה להעלות מינון, כל התרופות שלקחתי עד עכשיו רק דפקו לי את הבריאות- גלאוקומה- גורם לעיוורון מהתרופה טופמקס!!! ואוסטופרוזיס- מהתרופה לומינל. הייתי אצל רופאה ממש מגעילה- כשבאתי אליה יום אחד עם דמעות בעיניים ואמרתי לה שאני רואה רק מסך לבן היא אמרה לי לחזור עוד חודש כשהיא תחזור מהחופשה שלה. התחלתי לבכות- ונסעתי על דעת עצמי לאסף הרופא שם פגשתי רופאה מדהימה!!! בנ"א עם לב זהב....
אני רק מבקשת שתעזרו לי למצוא רופא ניורולוג שיהיה אנושי!!! בבקשה- אני עם מחשבות אובדניות כבר יותר מחודש ואני מפחדת שאני אעשה צעד שאני אצטער עליו... בעבר ניסיתי להתאבד כשהתחלתי לקחת תרופה מסויימת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:57 08.03.12
|
נטע שלום,
לפי מה שאת מתארת כשהתחלת טיפול בסטרואידים מצבך החמיר. יתכן והשינוי נובע מסיבה זו. אני מציעה שתתיעצי עם הרופא שנתן לך את הטיפול. קראתי מספר מחקרים שמראים קשר בין נטילת סטרואידים להופעת דיכאון.
בברכה,
|
|
|
ד''ר אירנה נתנאל
פסיכותרפיסטית מוסמכת Ph.D CBT
"מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|