|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:14 14.05.11
|
שלום רב,
אנו זוג הורים לילד בן 8 כיתה ב' תאום לבת שלא יודעים כיצד להתחיל?
אנו כמעט בטוחים שהילד מוכשר, מתוק, מקובל חברתית ונעים לסביבה אך לרב מעופף
שומע אך לא ממש מקשיב, לא ממש יודע להתארגן לבד(למרות ניסיונות רבים למתן עצמאות), יושב שעות על שיעורים מעט לבד ויותר איתנו - מבין את החומר אך לבד זה אבוד ,
אנו מתווכחים הרבה . אני משקיעה את נשמתי ובעלי חושב שהילד יכול ולא רוצה וזה מביא להרבה ויכוחים מריבות עונשים....והרגשה שמשהו כאן יוצא אומלל
מה עושים???
לא פנו מבית הספר - הציונים טובים - אבל אנחנו מנהלים אותו ממש - סידור התיק - תזכורות הלוך ושוב מה צריך לעשות..ואם אין מידעשל הורים מהכיתה לגבי מבחנים/שיעורים במיילים
אנו לא ממש יודעים - כי שוכח לרשום ביומן
אנו לא מעונינים בשלב זה לערב את בית הספר - המחנכת לא ממש אדם מבין ומסייע (כשניסינו לבקש תמיכה מבלי להציג בעיה - עשתה את ההפך הגמור)
אשמח לקבל הכוונה
בברכה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:57 13.05.11
|
שלום רב,
אני גרוש.
כמה שנים אני חשוד שבני סובל מהפרעת קשב וריכוז. אחרי הרבה מריבות ולחצים שכנעתי את גרושתי ללכת לבדיקה פסיכיאטרית עם הילד.
הפסיכיאטר קבע שלילד הפרעת קשב וריכוז. גרושתי סרבה לקבל את חוות דעתו ודרשה שנלך לבדיקה אצל פרופ' בכירה לנירולוגיה.
בבדיקה הקלינית הפרופ' זיהתה סימנים קלים להפרעת קשב. גרושתי סיפרה שבביתה הילד לא מגלה שום בעייה. דו"ח המורה לא היה חד משמעי. במצב זה בדיקת TOVA קבלה משקל רב. מאחר שהיא מהווה גורם אובייקטיבי ולא תלויה באמינות דווח ההורים.
. הרופאה קבעה חד משמעית שבדיקת TOVA תקינה (כתבה זאת בדו"ח באופן מפורש). אינני רוצה להיכנס לפרטים אבל לאחר ברור שערכתי בעצמי (קראתי את מדריך פירוש התוצאות של החברה) ולאחר התייעצות עם מומחים בתחום אני משוכנע (ולדעתי אני יכול להוכיח בקלות) שהבדיקה אינה תקינה (היא מהווה עדות להפרעת קשב ו/או לחרדה) .
האם פירוש שגוי של מבחן מהווה רשלנות רפואית?
הרופאה התייחסה אלי בזלזול והיה ברור שהיא מאמינה לאם (אצלה בבית הוא עושה שיעורים לגמרי לבד וכו...) . בסוף המפגש בקשתי שנבוא עוד שנה כדי שהילד יהיה במעקב. הרופא נזפה בי ואמרה שנבוא להערכה לפי הצורך (ז"א כשאימא תרצה)
אני חושש שבשנה הבאה כשבני יעלה לכיתה ז תתעורר בעייה יותר קשה (אולי אני טועה) ואז לא תיהיה לי כול דרך לסייע לו. האם לא תסכים שנלך לרופאה שוב. הרי פרופ' לנירולוגיה קבעה שאין צורך במעקב.
זו רשלנות רפואית?רשל
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:07 08.05.11
|
ילדתי תינוק לפני כ-5 חודשים (התינוק נולד פג והיה בפגיה כחודש וחצי- )
ויש לי ילדה בת שנתיים.
מהרגע שהתינוק הגיע לבית בעלי עבר לחדר של הילדה ע"מ לעזור לה לעבור את התקופה הזאת תיכננו שהמצב הנ"ל יהיה כשבועיים.
מאז יש לנו כל הזמן מריבות על דברים טיפשיים אומנם אבל מרביות שלא נגמרות
לאחרונה אנחנו לא מדברים כחודש וחצי. הילדה כבר ישנה איתי והוא עדיין ישן בחדר שלה אין לנו כלל תיקשורת - הוא לא מוכן אפילו לשמוע אותי - והוא לא מפסיק לפגוע בי (במילים כמובן).
אני כרגע במצב שלא יכולה לשמוע יותר את השקט הזה .. כמה שניסיתי לדבר איתו בכל דרך אפשרית והוא לא מוכן לשמוע -
בימים האחרונים הוא סיפר לאחותו על המצב, היא יצרה איתי קשר מבלי שהוא יידע ואמרה לי כי הוא אמר שזה לא בגלל משהו אישי כלפיי, זה בגלל משהו שהוא עובר עם עצמו....והוא אמר שיילך ליועץ.
אני לא יודעת מה לעשות ?? האם לעזוב את הבית ?
האם לספר להורים על המצב ולחתוך את הקשר?
מה עושים??
שכחתי לציין שבעלי כבר לא עוזר כלל בטיפול הילדים - אני עושה הכל לבד.
גם אם מבקשים ממנו הוא מתעלם.
וכל זה בקצרה ...
אין לי כבר אוויר .. אשמח לתשובה מהירה - רוני
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:06 05.05.11
|
שלום איילת,
נראה שיש קושי מהותי בסמכות ההורית שלכם. ייתכן שהאופן שבו אתם מדברים אליו, מבחינת הטון, העיקביות והתוכן לא נתפס אצלו כמספיק חזק, והוא חש צורך לבדוק אתכם כל הזמן. אני ממליצה לכם לפנות להדרכת הורים כדי לנסות לשפר את נושא הסמכות ההורית אצלכם בבית.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:46 05.05.11
|
שלום רב!
בני הבכור בן 3.3 ילד חכם ומפותח מאוד, מאז שנולד תמיד היה עקשן מאוד אבל בחודשיים האחרונים הוא ממש הפך ל"ילד קשה", הוא צועק ואף מנסה להכות ולצבוט כשאינו מקבל את מבוקשו, הוא תמיד חייב להיות זה שאומר את המילה האחרונה ולהיות השולט. גם בגן הוא מאוד שתלטן אם כי הגננות מספרות שהוא מתנהג כרגיל בגן (אינו ילד בעייתי בגן). כל צהריים כשאני באה לקחת אותו מהגן יש צעקות שאינו רוצה לבוא הביתה ושאינו רוצה לישון, גם כשאינו זוכה להתייחסות הוא מסוגל להמשיך ולצעוק זמן רב.
בסופו של דבר אנו מגיעים לאיזושהי הסכמה ( תישן יפה ונשחק אח"כ וכו') אך ברירת המחדל שלו היא קודם כל להוכיח לי שיש לו מה לומר בנושא.
אני מותשת מהמאבקים האינסופיים האלו ומרגישה שכל היום שלי מתבזבז על מריבות
אציין שלפני 9 חודשים נולד לו אח אליו הוא מתייחס לרב יפה מאוד ומנסה לשחק איתו,ההתנהגות הזו לא חפפה את כניסת האח החדש הביתה.
אנא עזרו לי , מה עושים???
תודה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:08 02.05.11
|
היי ביתי בת 3 וחצי נולדה פגית, ילדה מאוד חכמה נימצאת בגן פרטי.
מפריע לי שהיא כל הזמן צועקת ועצבנית והיא לפעמיים מכה אבל רק אותי או את בעלי בגן היא לא מעזה.
היא מאוד עצבנית (יש לה סיבה ואני מודעת לכך שגם אני וגם בעלי אשמים כי יש הרבה מריבות בבית ואני במיוחד אחרי הלידה שלה נהייתי מאוד עצבנית לא כלפיה כמובן)
מאוד רע לי ואני לא יודעת איך להתמודד אני מנסה לפעמייים להתעלם אבל זה לא עוזר(כי ככה הגננת אמרה לי לעשות פשוט להתלעלם)
איך עליי לנהוג איתה כשהיא צועקת ומרביצה ובכלל לא מתנהגת כראוי?
היא ילדה מדהימה ביופיה ובחוכמתה ובשנינות שלה ואני מאוד רוצה לשנות את ההתנהגות הזאת.
אגב כשסיפרתי לגננת היא לא האמינה שביתי מתנהגת איך שאני מתארת בגן היא ילדה מדהימה.
תודה מראש על התייחסותכם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:48 02.05.11
|
שלום ,
שמי חוה, יש לי 3 בנות מדהימות בנו 5 , 9, 12 .ויש לציין אוד מאוד מחונכות, ידעות את מקומן בבית ויש חוקים מאוד ברורים.
אנו גרים בבית בן 3 חדרים, ז"א חדר הורים ו - 3 הבנות בחדר אחד. עד היום הכל היה בסדר , לפעמים יש מריבות אבל בסה"כ מסתדרות.
בחצי השנה האחרונה יש צורך עז מאוד של בתי בת ה - 12 לפרטיות (לחדר משלה)
אבל מה לעשות יש לנו בית מקסים אך קטן וכרגע אין באפשרותי לעבור. אלא רק בעוד שנה
.
רציתי לשאול, מה יקרה אם אתן לביתי בת ה - 12את החדר שלנו (שהוא קטן מאוד
ובאמת אנו ההורים רק ישנים שם) ואני יעביר את המיטה שלנו יחד עם בנותיי האחרות
יש להן מיטת קומותיים. מה כבר יכול לקרות .... אם זה זמני , הרי אני רק ישנה שם .
להיפך, כשאמרתי את זה בבית אז אמרה ביתי בת ה - 9 , איזה כיף לי.
אני כל כך רוצה שיהיה לבתי בת ה -12 מקום משלה.
מה אתן אומרות ?
שלום , עלי לתת לך כמה פרטים נוספים:
ביתי בת ה - 12 ילדה כל כך טובה ולעולם לא תכפה את דעתה על אחרים ז"א גם אם נחליט להשאיר את שלושתן באותו החדר אזי היא תקבל זאת... קשה אבל תתמודד.
לי ולבעלי אין בעיה לעבור לחדר השני עם שתי הבנות (5, 9) .
זה דבר זמני רק לשנה כי אנו בעוד שנה נתקדם לבית גדול יותר.
ביתי בת ה - 9 כל כך מרוצה מזה שאנו נישן איתה.
עלי לציין שזה לא מוזר לנו כי במבצע "עופרת יצוקה" ישנו כולנו באותו החדר וזה דבר מאוד נעים.
אני מוכנה לוותר על ה המקום שלי ולתת אותו לביתי, לגבי האינטימיות.... ניסתדר.
הדבר החשוב לי ביותר זה שזה לא ישפיע באופן שלילי על הבנות שאיתן אני ישנה.
כי הן מנגד מאוד רוצות., אולי כי הן קטנות יחסית עדיין ?
אודה לך על תשובתך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:51 28.04.11
|
|
אנחנו בשליחות עם שתי בנות ומאז (למעלה משנה) אנחנו לא מצליחים להתגבר על הקשיים והמריבות ביננו למרות שנתנו לכך צ'אנס הרבה פעמים. המריבות הן בעיקר על רקע של חוסר פרגון, מריבות על רקע העבודה ותחושות מצדי שבעלי מתקשה לתת לי יחס של אהבה פרגון ואמפטיה. אני מרגישה מצידו התעללות רגשית שהגיעה לפני מס' חודשים לכך שגזרתי את שערותיי מרוב כעס תסכול ומרירות. לאחרונה רבנו מכיון שהוא השפיל אותי במלים לא יפות והעלבות ליד הבנות. לא יכולתי לסלוח לו על כך וזה היה הקש ששבר את גב הגמל. אני מרגישה שאני לא יכולה להיות איתו יותר בתנאים שנוצרו אך אני במלכוד כי אנו בחו"ל עם הבנות. הפסקתי ללכת לעבודה כי הוא "הבוס שלי" וגם ככה אנחנו לא מצליחים להתגבר על הפערים ביננו ואני ממש לא יודעת מה לעשות. אני רוצה לחזור לארץ אך זה יגמור את היחסים ביננו ונראה לי שאני כבר מוכנה לזה. נמאס לי להיות הצד הפגוע כל הזמן. מה לעשות? דיברתי איתו אינסוף פעמים על מה שקשה לי איתו וזה לא עוזר כל פעם המריבות מתחדשות סביב עניינים דומים הגורמים לי לחוסר בטחון עצמי, סוג של השפלה ותחושה של התעללות רגשית שלא מגיעה לי ולא מתאימה לי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:32 28.04.11
|
|
בני בן השמונה מת על ממתקים ולמרות שמאז ומתמיד הממתקים מוגבלים לחטיף ביום והנושא של הבריאות מאוד במודעות תמיד יש מריבות וכל הזדמנות שיש ממתקים(ימי הולדת, טיולים, סבתא..) הוא אוכל "כאילו אין מחר"וחייבים להעיר ולהגביל. כשאנחנו לא בבבית הוא ינשנש ואם תהיה לו חבילת מסטיק ביד הוא לא יסתפק בשניים אלא יקח ששה....אני לא יודעת מה יותר גרוע ה"אישיו" שבהערות ובקרב של ההגבלות(כי תמיד רוצים עוד) או פשוט לוותר ולא ליצור תסביך.. את עזרתכם דחוף!!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:09 25.04.11
|
ילדתי בגיל 8, כאשר קורות מריבות בין אחיה לבינה או בין חברים ואפילו שהכעס שלה מוצדק. היא לא מוכנה לסלוח להבליג ולהמשיך הלאה. שמתי לב שזה דפוס התנהגות שלה ואני רוצה לטפל בזה בטרם יושרש לגמרי. אני מדברת איתה על הסליחה. מבקשת לדעת איך להגיב.
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:59 24.04.11
|
לנו 4 ילדים גדולים ומסודרים. אנו כזוג לא מסתדרים ואין יום ללא מריבות , כינויי גנאי וברוגז.
אני מצדי פתחתי בעבר תיק ברבנות, אך אשתי לא הגיע לשם.
אני יודע שאם אצא מהבית , לפני שהבית ימכר, אשאר מחוסר כל ואני פנסיונר וחולה.
אני נמצא בגהינום ולא יודע כיצד להפרד ובאילו צעדים לנקוט.
בעבר אפילו הצעתי לה שאת מירב הכסף היא תקח ותשאיר לי מעט כסף אבל, למרות החיים המרים שלנו היא לא מוכנה אפילו לכך, והיא שולטת בי לאורך כל השנים.
זקוק לעצה שתציל את שארית חיי.
המיואש האומלל
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:11 10.04.11
|
בני בן ה 21 הוא בחור אלים מיללית. אביו ואני גרושים הרבה שנים ומערכת היחסים ביננו תמיד היתה מלווה בקושי רב (מריבות, קללות וכו) אביו בנה משפחה נוספת ותמיד היה בקשר טוב עם הילדים. במהלך כל חייו היה בני (ועודינו)9 חסר גבולות, ואני שמבינה היטב את נושא הצבת הגבולות - נכשלתי - מתוך ריגשות אשמה (אני יזמתי את הגירושין), מתוך עצם היות עסוקה ועוד, כנראה, סיבות רבות ומגוונות. אני חייבת לציין כי יש לי גם בת בת 26 כיום נשואה וגם לה לא היה חסר (לאחרונה היא מתנהגת טוב יותר, אבל...) בקיצור שני ילדים שגדלו עם אמא "קורבנית" שלא הציבה גבולות כמו שצריך, ואבא שלא ממש התערב בגידולם (אבל תמיד דאג לכך שיחשבו שאני הרעה - זו שנטשה אותו כו).
לפני מספר שנים בני חזר בתשובה - הוא שומר שבת כשרות ועוד כמה דברים אבל בחלק מהחיים ממשיך לקיים אורח חיים דומה לחילוני. לדןגמא יש לו חברה שמגיעה הביתה, הוא מידי פעם יוצא לבלות במקומות חילוניים וגם הלבוד רגיל עם כיפה.
בני הוא בחור אלים. אני בטוחה שאם לא היה דתי היה מגיע למצבים בהם היה מרים עלי את היד(קיים איסור חור ביותר על הרמת יד על הורים). כשהוא כועס הוא מסוגל לשבור דברים בבית, לזרוק על הריצפה ולרסק כל מיני דברים . הוא מדבר אלי מאוד לא יפה, יש לו התפרצויות זעם שבהן הוא מסוגל לנבל את הפה - לומר אני לא סופר אותך, מי את בכלל, ועוד ועוד..
לאחרונה אני עדה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:14 03.04.11
|
אייל שלום שוב
ביתי עדיין לא מגיעה לבית ספר באופן סדיר.ביום שלא הולכת לבית ספר אין מחשב ואין טלויזיה .בבית שלושה ילדים הבת בגיל 13 בכורה ובנוסף שני אחים בגילאי 10,5.מדי פעם יש מריבות עם האח בן 10.,נותנת לו מכה,אלימות מילולית.
לכל אחד חדר משלו.עם חברות מדברת ונפגשת.דורשת הרבה דרישות אך לא הולכת באופן קבוע לבית ספר .דיברתי איתה מחוץ לבית אמרה שישתנו דברים אך דבר לא משתנה בהתנהגותה.
מהי המלצתך?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:08 31.03.11
|
אני אמא חד הורית לילד בן 9. הבעייה היא שהילד לא רוצה להכין שיעורים וללמוד למבחנים. לדבריו הוא כן רוצה אבל בזמן שצריך ללמוד הוא רעב, אף על פי שבזמן שהוא חוזר מבית הספר הוא אוכל ארוחה גדולה בדרך כלל מול הטלויזיה מה שנמשך קרוב לשעתיים (!!!). בשורה התחתונה, אם אני לא כועסת, וזה מגיע לרמה של מריבות, צעקות והרגשה לא נעימה, הוא לא יישב ללמוד. וגם כשלבסוף הוא יושב איתי, הוא דיי מנותק, קובע שנלמד חצי שעה, ואחר כך זקוק להפסקה קצרה,של אוכל, נשנושים, משחק. כמו כן עליי לציין, שהילד בעל פוטנציאל גבוה, ילד חכם, בבית הספר התנהגות למופת. מבחינה חברתית הוא ילד אהוב ואהוד גם על ידי ילדי הכיתה וגם ע"י המורים.
שאלתי, כיצד להגיע למצב שבו הילד יבקש מעצמו להכין שיעורים וללמוד למבחנים? כיצד להביא אותו למצב שיבין שההצלחה היא שלו ולא רק שלי? עליי לציין שאביו אינו בא לעיתים תכופות וכלל לא מעורב בחינוך. הביקורים שלו הם אחת למספר חודשים ואם בכלל, והביקור עצמו כשהוא מגיע, ביקור קצר (כאילו כדי לצאת לידיי חובה), חסר נוכחות אבהית. ועוד שאלה קטנה: הוא עדיין ישן איתי במיטה בטענה שהוא מפחד לישון לבד בחדר, עשיתי נסיונות אך ללא הועיל. אודה לך מאוד אם תוכלי לייעץ לי כיצד לנהוג משום שאני רוצה את הטוב ביותר לבני. סליחה על ההודעה הארוכה..
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:23 24.03.11
|
חלק מהבעיות שנתקלנו אני ובעלי במהלך 4 וחצי שנות נישואינו היו בעניין משפחתו, חשוב לי להבהיר כי הוא אינו מסוכסך איתם אלא להפך, הוא אינו מונע מהם להתערב בחיינו ומאפשר להם להכתיב דברים רבים בחייו, כך שהרבה פעמים אני בכלל מחוץ למשוואה, כמובן שאיני רוצה לשלוט בו אך אולי אני מדמיינת את חיי בשונה ממה שמצפים ממני מצד משפחתו לחיות, כלומר הם מפעילים לחץ מתמיד שלא כולל עזרה בכלל,הלחץ מופעל בנושאים כמו נכדים ודברים נוספים בלי לעשות אבחנה כי מדובר בחדירה לפרטיות. בעלי לצערי נותן להם לגיטמציה ולא פעם משתכנע מדבריהם.
על רקע כול הלחץ המופעל עלי הוא עצמו אינו מוכיח כי הוא יכול להחזיק משפחה,לעבוד בעבודה קבועה (לעבוד בכלל) ,הוא מאוד עקשן וגם כאשר ברור לו שהוא טועה הוא אינו עוצר ואף חוזר על טעויותיו שוב ושוב,לכן אני לא בטוחה שהוא מקשיב לי כלל אלא עדיין ממושמע לאמו.
כול אלו מלווים כמובן בחוסר הסכמות כלליים בינינו, מריבות ,וויכוחים.
לא שאני שטחית אך גבר שמתחתן כן באיזשהו מקום צריך לפרנס את אישתו ולדאוג לצרכיה, קמצנות, עצלנות, הן לא הדברים שציפיתי ממנו כשהתחתנו ,ראוי לציין שההפרש בינינו הוא 8 שנים ואני בסה"כ בת 26, בגילו הוא יכל להיות במקום אחר לגמרי. (ולא בטלן)
כך שלחיות איתו הוא וויתור כמעט מוחלט על חלומותיי רצונותיי שאיפותיי וכו' ובעיקר דאגה מתמדת לכול הבעיות שפירטתי, כאילו העולם סובב רק סביבו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:37 23.03.11
|
רשמתי את תגובתי בתוך השורות שלך כדי לענות במדוייק.
1. מה גרם לך, מלכתחילה, להתאהב בגבר אחר? אינני יודעת בוודאות אולי מבעיות הקשורות בזוגיות שלי עם בעלי על רקע משבר עם משפחתו ,הרבה שעות של לימודים משותפים באותה כיתה.
2. האם יש ביניכם יחסי קרבה אשר אפשרו לרגשותייך כלפיו ל"התפתח"? אין לנו שום יחסי קירבה ,הבחור הגון לגמרי, אומנם סיפרתי לו על כך בנסיון לפתור את העניין עבורי ,לא קרה כלום ביניניו מלבד דיבורים על עינייני שיגרה ולבסוף גם זה פסק, כי בפועל אני לא ממש מצליחה לנהל איתו שיחה אמיתי ביום יום ,רק בהתכתבות בצ'ט.
3. האם נראה לך שהוא יכול למלא חלל/מחסור כלשהו אשר קיים במערכת הזוגית עם בעלך? הוא יכול לעזור לי בעצות הקשורות ללימודים ולתת לי מעט ביטחון באינדיווידואל היצירתי שלי, הוא יכול להיות קשוב ואמפתי בנושאים הקשורים ללימודים ולאגו האדריכלי מה שבעלי לא מבין בכלל-וגם זה מוגבל כי אני פשוט מתביישת לבוא ולדבר איתו כמו ילדה קטנה שמסמיקה.
4. האם תוכלי להגדיר לעצמך מה יש בו שכ"כ מוצא חן בעיניך ומושך אותך אליו? הוא מזכיר לי את עצמי במידה מסויימת, יש בו שאפתנות, התיימרות להיות מושלם, עתיד בטוח בקריירה, שקט ומסתדר עם כולם,מקשיב ואהוב על כולם,אופטימי, חיובי תמיד מעין משהו אידאלי שחיפשתי אך לא באמת חשבתי שניתן למצוא ובטח לא חשבתי כי לטיפוס מוצלח מהסוג הזה יהיה כול עניין בי ,הוא גם לא חתיך במובן הרגיל או מישהו שניתן להידלק עליו במהירות, יש משהו בקסם האישי בכריזמה ,חיוך נהדר,לא מסתכסך, לא רב, הוא פשוט שובה את לב כולם! האם אלו דברים שיש גם אצלך בעלך? לא
החלומות הם ראי למחשבותינו, את מרבה לחשוב עליו בשעות היום ולכן את חולמת עליו בשנתך. ככל שתצליחי להתרחק ממנו ולהיות עסוקה בדברים אחרים, החלומות ישקפו גם חוויות אחרות אשר את חווה במשך היום והבחור הזה "יככב" בחלומותייך פחות. היו פעמים שאחרי מריבות עם בעלי חלמתי עליו...
רגשות עזים "אסורים" אינם מעידים על בעיה אישיותית כלשהי. רגשות יכולים להתפתח כתוצאה מקרבה ממושכת, תחומי-עניין משותפים, ראיית-עולם דומה, פתיחות, כנות ושיתוף.
אומרים שהזמן מרפא הכול, שהוא המשכך הטוב ביותר לכאבי-לב מהסוג הזה. לא ציינת כמה זמן את חשה כך, אולם אני מאמינה שעם הזמן (הרבה זמן...) הרגשות ידעכו, ואני מניחה שתחושי הקלה. אני מקווה כי הרבה פעמים כול המצב הזה גורם לתחושת חוסר מיצוי או החמצת הזדמנות.
בנוסף, אם יש לך אפשרות להתרחק ממנו ולראות אותו פחות זה יוכל לעזור, בבחינת "רחוק מהעין רחוק מהלב". בשביל לא לראות אותו אצטרך לעזוב את לימודי ואני בשנה האחרונה....
אני במצב הזה למעלה משנתיים וחצי, בקרוב אסיים את לימודי אך לא בטוח שהוא יעלם מטווח הראייה שלי בגלל שהוא חבר טוב של גיסי-לכן באירועים משפחתיים אנחנו עלולים שוב להיתקל אחד בשני.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:07 17.03.11
|
שלום לכולם,
אשמח לקבל התייחסות לבעייתי: יש לי ילדה בת 10.5, 8.5 תינוק בן 1.7 ותינוקת נוספת בדרך. הילדה בת ה- 8.5 מאוד מקשה עלינו את החיים מה שדי מקבע את התנהגותה ואת התנהגותנו במעין מעגל הרסני שלא ניתן לצאת ממנו.
היא מרדנית, ווכחנית, בכיינית וחוצפנית. דברים טריביאליים שמבקשים ממנה לעולם לא מתבצעים אלא לאחר צעקות. היא רבה עם אחותה ואיתנו ומשבשת את החיים לכולנו. דרכי נועם לא צולחות ואמצעי ענישה גם לא.
בבית הספר יש לה פערים שפתיים עקב שליחות בחו"ל (הבעה בכתב וע"פ) והגם שיש לה חיי חברה עשירים אני מפחדת גם מפערים בינה לבין חבריה שיותירו אותה מאחור. היא מסרבת לקרוא ספרים ולמעשה על דבר שמבקשים ממנה עד שהטונים והפיוזים לא עולים היא לא מבצעת. התינוקת (הפתעה גמורה עבורנו) צפויה להיוולד עוד 3 חודשים ואני מאוד הייתי רוצה להביא את הבית למצב רגוע ושפוי של תקשורת טובה ובריאה. המצב איתה משפיע על כולנו גם על אחותה לה היא מציקה באופן קבוע וגם לנו כהורים שלא תמיד רואים עין בעין מה ההתנהגות הראויה כלפיה.
היא ילדה יפה שלא חסר לה כלום רק שנראה לי שיש לה חוסר שביעות רצון תמידי.
אשמח לקבל את הערותיכם וכמובן אם נדרשים פרטים נוספים אשמח לסוור.
פחד נוסף שלי הוא ממשקעים כה עמוקים ביננו עד כי נדמה שהתקשורת היחידה היא לקחת או להזמין חברים, לקחת לחוגים ולקנות.
היא הייתה בטיפול רגשי שלדעתי לא הניב תוצאות, היינו גם אצל תרפיסטית אליה היא לא רצתה ללכת וההיא אמרה שכנראה היא לא בשלה לזה וחבל על הכסף. וכיום היא ברכיבה טיפולית אותה היא מאוד אוהבת אבל תוצאות אני ממש לא מרגישה.
לפעמים אני חשה ניכור ממנה וממש כואב לי. מריבות בבוקר על קימה, מריבות בצהריים ומריבות בערב. ומה שלא נעשה לפי רצונה מוביל לצעקות ולבכי.
מה עושים?
המון תודה על הערותיכם הבונות ואם נדרש מידע נוסף שחשוב אשמח לתת. מרוב בליל המחשבות והתסכול שלי כהורה, אני לא יודעת שאם כתבתי את כל הדברים, לבטח את רוחם הבנתם: ילדה לא פשוטה שעושה לכולנו בית ספר ואנו לא יודעים איך לצאת ממחול השדים הזה לדרך בריאה ושפויה לכולנו כמשפחה.
רונית
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:18 16.03.11
|
גל שלום,
אני בעד של להתערב במריבות, אך עם זאת, מה שאני רואה ועדה לו אני מאמינה שנכון להתערב.
הסיבה לכך היא שמתפקידינו ללמדם כישורים רגשיים וחברתיים, לכן תפקידך הוא ללמדם ולחנכם.
לגבי ההשארות באוטו- לא לעניין, את צריכה ללמדו דרך חינוך, סמכות הורית והצבת גבולות.
בהצלחה!
נעמה סבג שמש, מנהלת רשת עידן ההורות
יועצת ומנחת הורים בשיטת הצילום
מומחית בהקניית אינטליגנציה רגשית והרגלי שינה.
|
|
|
נעמה סבג שמש
יועצת ומנחת הורים. מומחית בהקניית הרגלי שינה ואינטליגנציה רגשית.ליווי יומיומי באמצעות מצלמות בביתכם!
טל שחר\ בבית הלקוח 052-4538140
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:35 11.03.11
|
שלום,
אני אמא לתאומים בני שנתיים וחצי שכעת בעיקר אחד מהם מתחיל ב"מלחמות עצמאות", בודק גבולות וכו'.
1.האם כאשר יש ריב בין שני הילדים ואני רואה ויודעת מי אשם רצוי להתערב?
2. האם כאשר הילד לא רוצה לבוא איתי או לצאת מהאוטו זו שיטה טובה להגיד "אז תישאר לבד" וללכת (מה שתמיד מצליח כי הוא נבהל ורץ אחרי) ?
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:43 10.03.11
|
פנייתך מעידה על כך שבאמת אכפת לך
לכל אחד מכם נראה שיש "שיעור" משלו בסיטואציה שאתה מתאר, השיעור שעליה לעבור כפי הנראה קשור לאישור עצמי, וחופש , השתחררות מתלות, לתת מרחב, אמון וכו'. אבל זה שלה והיא צריכה לבחור בכך!
באשר אלייך, כיוון שאתה מכיר אותה ואוהב אותה וקשוב לצרכים שלה ויודע מה היא צריכה ממך, זה דורש ממך גם לצמוח, להשתנות, אולי להביע יותר חום, להראות יותר, לבטא יותר, שהיא תדע ותרגיש שאתה שם , גם אם אתה עסוק כרגע ולא יכול לענות לה או לדבר איתה, אתה תמיד אוהב. נשים יותר מגברים (במקרים רבים) צריכות את הביטחון הזה.
הפתרון תמיד בדרך האמצע, כשכל צד צועד לקראת השני, יש מפגש והקשר מתחזק, התלות נחלשת ויש יותר מרחב אישי לכל אחד.
זוגיות טובה ובריאה מושתתת על חופש ומרחב אישי , הבסיס לכך הוא אמון מלא ויציב בקשר ובמיניעים של בן או בת הזוג.
האם אתה אומר לה שהיא חשובה לך גם אם באותו הרגע אתה לא יכול לענות לה כי אתה עסוק? האם אתה משתף אותה במה שאתה מרגיש?
תקשורת טובה ופתוחה חוסכת מריבות והאשמות. במקום תקשורת של תלונות, האשמות, תקשורת אפקטיבית היא שכל צד יאמר מה הוא מרגיש ולא מה השני לא עושה טוב, במקום לאמר מה לא בסדר, לראות מה אתה יכול לעשות למען הקשר, ומה אתה מרגיש לגבי הסיטואציה, ולהקשיב, אפילו בלי להגיב פשוט קודם כל להקשיב,
כשאתה תתחיל לעשות שינוי, צעדים קטנים ל"אמצע", הקשר בינכם ישתנה...
מקווה שזה עונה על שאלתך
בהצלחה
יעל
|
|
|
יעל צ'רניאק
מאמנת אישית ליצירת זוגיות ולביטחון עצמי.
054-4757974
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:32 06.03.11
|
|
מערכת היחסים בין אשתי לביני החלה באהבה גדולה. אנו נשואים14 שנים. ואולם מזה מספר שנים נקלענו למערבולות של מריבות חוזרות ונשנות מדי שבועיים שלושה. הדבר פגע כמובן בקירבה ובאינטימיות, מה שכמובן החריף את המריבות. בימים האחרונים פרצה מריבה נוספת ואז אשתי הודיעה לי כי אינה אוהבת אותי יותר, שאני בהתנהגותי הבאתי זאת על עצמי ומצידה אני יכול לעזוב את הבית ולהתגרש. היא אינה מתכוונת לעשות זאת בגלל שני ילדינו. אודה שבחלק מהדברים היא צודקת ואני ניסיתי לתקן ומוכן להמשיך ככל הנדרש. במרבית הדברים אף הצלחתי אלא שהיא אינה שוכחת דבר. יחד עם זאת, חלק אחר הוא לדעתי באחריותה אלא שהיא חושבת שאין פגם בהתנהגותה ואני אשם בכל. אני אוהב אותה למרות הכל ותמיד מאמין כי יחד אפשר לפתור דברים מה גם שאיני בטוח אם אכן אינה אוהבת יותר למרות שהייתה חד משמעית. הצעתי לה ללכת לטיפול זוגי בעבר וגם בעקבות המריבה האחרונה ואולם היא סירבה ומסרבת בכל תוקף. היא אומרת שיש בי פגמים ואיני יכול להשתנות. אני סבור שגירושין יש לשקול רק לאחר שמוצו כל האפשרויות. מצד שני איני סבור שיש לחיות עם בן זוג שאינו אוהב אותך. וכמובן הילדים. רק עצם המחשבה מה זה עלול לעשות להם מעלה אצלי דמעות.כשלעצמי החלטתי ללכת לטיפול זוגי לבד. אודה לכל עצה מועילה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:41 02.03.11
|
שרית שלום
לצערי אין תשובה שהיא חד משמעית, כמו שציינת ישנם יתרונות לגידול בייתי ללא יציאה מהבית (מונעת ממנו את סכנות החוץ כגון כביש, כלבים תוקפנים, מריבות חתולים וכו') וישנם חתולים שיחיו חיים מלאים ושמחים ללא יציאה מהבית. אם זאת יש בעלים שיעדיפו לאפשר לחתול לטייל בחוץ, לפגוש בע"ח לצוד וכו' תוך ידיעה של הסכנות שעורבות בחוץ.
ההחלטה היא שכלול של נטיית החתול, רצון הבעלים, מידת הסיכון ביציאה באזור המגורים שלך וכו'. קחי בחשבון שאם תאפשרי לו לצאת, סביר שיהיה קשה למנוע ממנו את היציאה החוצה בעתיד.במידה ואת מחליטה לאפשר לו לצאת, דאגי שיהיה מחוסן ומטופל בחומר נגד פרעושים.
בהצלחה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:26 28.02.11
|
יש לי 3 ילדים ובינהם תאומים בן ובת בני 16 וילד בן 7 היפר אקטיבי שדורש המון.
הבת שלי היא ילדה טובה תלמידה טובה עם ציונים מעולים.
יש לה בעיה חברתית שאני לא מבינה אותה אין לה הרבה חברות ואלה שיש לה היא נורא מתביישת בהם היא אומרת שהם חנוניות היא נורא ביקורתית כלפי הסביבה מעבירה ביקורות על כולם חוץ מעל עצמה.
היא נורא אוהבת ליצור מריבות בבית עם האחים שלה וזה מגיע למצב של בכי וצעקות.
כאשר חברות מציעות לה לצאת היא לא מסכימה וטוענת שאין לה מה לעשות בחוץ היא רוצה לבוא איתי לכל מקום אבל לא מוכנה לדבר איתי ולספר לי מה עובר עלייה הצעתי טיפול היא לא מוכנה היא קצת מלאה אני מנסה לעודד לשמור על משקל היא עושה ההפך אני ממש דואגת מה לעשות?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:53 27.02.11
|
אני בחור בן 24 והייתה לי חברה במשך שלושה חודשים התחלה היה הכל טוב והיה חיבור מעולה, אחרי כחודשיים וקצת התחילו מריבות והרוב היה באשמתי ונפרדנו והבנתי שעשיתי טעות והתחלתי לעבוד על הטעויות שלי וכל הזמן ניסתי לחזור והיא לא רצתה היא אמרה שטוב לה כרגע ככה, אחרי כמה ימים היא התקשרה ואמרה שהיא מתגעגעת ורוצה להיפגש ונפגשנו, אמרתי לה שאני מצטער על ההתנהגות שלי ושאני מעכשיו יעבוד על עצמי להייות בן זוג יותר טוב וחזרנו. ובאמת התחיל להייות יותר טוב עד יום חמישי לפני שבוע, היא הייתה אצלי בלילה והיה כבר מאוחר והיא רצתה ללכת ואני בצחות תפסתי אותה מאחורה והיא התעצבנה וצעקה עליי שחרר אותי ואז היא קמה והלכה, ניסתי להתקשר אלייה והיא סיננה אותי כל הזמן, במוצאי שבת נסעתי אלייה לדבר איתה ואז היא אמרה שזה לא הולך ונפרדה ממני שוב, ניסתי לדבר איתה ולהסביר שזה היה בקטע של צחוק אבל זה לא עניין אותה והיא הלכה, ניסתי לדבר איתה ועד היא לא הצלחתי היא לא עונה לי, היא דיברה עם אחותי ואמרה לה שזה לא עובד כי אנחנו כל הזמן רבים ושזהו אין כבר על מה לדבר
היא מאוד אוהבת אותי ואפילו ביקשה שאני יציע לה נשואין
אני מאוד רוצה אותה ולא רוצה לאבד אותה מה אני אמור לעשות כדי להחזיר אותה אליי?
ואם זה שהיא אוהבת אותי ושאני הגבר הראשון שלה משפיע, ואם זה יכול לגרום לה לחזור אליי?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:27 26.02.11
|
שלום רינת
מדברייך לא ברור לי על איזה גיל מדובר . בכל גיל, גם מול תינוק קטן ,רצוי שלא תהיינה מריבות משמעתיות בנוכחותו. תינוקות רגישים מאד לאנרגיה סביבם ואנרגיה של מריבות עלולה לגרום לו לחוש פחות בטוח.
יחד עם זאת - מותר לריב קצת פה ושם. אנחנו לא רוצים שתינוק או ילד יחשב שאסור לריב בכלל. הורות טובה היא הורות יש בה לעיתים וגם יכוחים קלים בנוכחות הילדים אך קיימת תמיד התחושה כי גם אם רבים קצת לא מפסיקים לאהוב ומצליחים להגיע בסופו של דבר לאיזו שהיא פשרה.
ויכוח קל עם זרים? כל עוד זה קל ולא שכיח מאד - אין בעיה בכלל.
|
|
|
ליאת גרוס
פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכת הורים
מודיעין והסביבה 050-8285445
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:36 25.02.11
|
אני בחור בן 24 והייתה לי חברה במשך שלושה חודשים התחלה היה הכל טוב והיה חיבור מעולה, אחרי כחודשיים וקצת התחילו מריבות והרוב היה באשמתי ונפרדנו והבנתי שעשיתי טעות והתחלתי לעבוד על הטעויות שלי וכל הזמן ניסתי לחזור והיא לא רצתה היא אמרה שטוב לה כרגע ככה, אחרי כמה ימים היא התקשרה ואמרה שהיא מתגעגעת ורוצה להיפגש ונפגשנו, אמרתי לה שאני מצטער על ההתנהגות שלי ושאני מעכשיו יעבוד על עצמי להייות בן זוג יותר טוב וחזרנו. ובאמת התחיל להייות יותר טוב עד יום חמישי לפני שבוע, היא הייתה אצלי בלילה והיה כבר מאוחר והיא רצתה ללכת ואני בצחות תפסתי אותה מאחורה והיא התעצבנה וצעקה עליי שחרר אותי ואז היא קמה והלכה, ניסתי להתקשר אלייה והיא סיננה אותי כל הזמן, במוצאי שבת נסעתי אלייה לדבר איתה ואז היא אמרה שזה לא הולך ונפרדה ממני שוב, ניסתי לדבר איתה ולהסביר שזה היה בקטע של צחוק אבל זה לא עניין אותה והיא הלכה, ניסתי לדבר איתה ועד היא לא הצלחתי היא לא עונה לי, היא דיברה עם אחותי ואמרה לה שזה לא עובד כי אנחנו כל הזמן רבים ושזהו אין כבר על מה לדבר
היא מאוד אוהבת אותי ואפילו ביקשה שאני יציע לה נשואין
אני מאוד רוצה אותה ולא רוצה לאבד אותה מה אני אמור לעשות כדי להחזיר אותה אליי?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:22 23.02.11
|
מורן שלום,
נשמע מדברייך שאת ממש מותשת ועוברת תקופה לא קלה,
להסתגל לתינוק חדש זה מאוד קשה ולשתיים זה קשה פי כמה וכמה.
באופן כללי תינוקות בני שלושה חודשים כבר מתרגלים לסדר יום, אולם יש תמיד מספר גורמים שחשוב לקחת בחשבון והם: הקפדת ההורים על סדר היום, תזונת התינוק (אם מניקים תזונת האם וכמות מספקת של חלב), הטמפרמנט של הילד (יש ילדים שיותר קל להם להסתגל , יש תינוקות שיותר קשה להם הם בוכים יותר, קשה להרגיע אותם וקשה להם להירדם) ואצלך כמובן מן הסתם לפגות יכולה להיות השפעה על זה.
בנושא הפגות לצערי אינני בקיאה ואין באפשרות לייעץ אולם הייתי ממליצה לך לפנות לפורום פגות הנמצא בפורטל זה וכן להתייעץ עם הרופא המטפל או האחות המלווה מטיפת חלב.
קשה בילדים ראשונים שלא לשמוע את כל המלצות הסביבה והקביעות והתאוריות של כולם וזה אחד המקומות שמביאים אותנו כאמהות לתסכולים, שמקורם במחשבות על למה הילד שלי שונה, אבל חשוב לזכור כל ילד הוא שונה ומיוחד וכל אמא ואבא הם שונים ומיוחדים ולכן כדאי להפחית בהשוואות ובהתייחסות לכללים כאלה ואחרים שהסביבה מנדבת לך האמא הטרייה בשמחה ולעיתים קצת בהגזמה.
נחזור לעניין השינה כיוון שיש מספר מרכיבים שניתן לבדוק בהמשך למה שתיארת,
הנה מספר שאלות שיסייעו לך לבחון את התמונה :
1)מה כוונתך בערניות? אנא פרטי
2)כמה פעמים בלילה הן אוכלות? האם את מיניקה? אצלי הנקתי עד גיל חודש וחצי ואח"כ הן נהיו חסרות מנוחה ורצו לינוק כל הזמן כי האוכל לא הספיק להן ואז שילבתי בקבוק עד גיל שלושה חודשים שם הפסקתי לגמרי להניק
3) תיארת את נושא המוצץ שמאלץ אותך לקום כל הזמן ולהחזיר להן אותו, האם ניסית להתעלם המוצץ? מה יקרה אם תתעכבי קצת ולא תיגשי כל רגע להחזיר אותו? בדקי את עצמך האם את קמה באמת כשצריך? או האם את קמה לכל "ציוץ"?
4) האם הן מתעוררות באותן זמנים? מניסיון אצלי בחצי שנה הראשונה כל אחת התעוררה פחות או יותר אחרי אחותה וכל אחת התעוררה לפחות פעמיים בלילה כך שאם מסכמים את זה יוצא שלא נשאר כמעט זמן לישון....
לסיכום, להיות הורים לתאומים זה אתגר לא פשוט, אחד המאפיינים המרכזיים של הורות לתאומים הוא שכל מה שמתרחש בהורות לילד אחד מתרחש יותר מכפליים, כך שמחסור בשינה אצל ההורה המטפל האופייני מאוד בשנת החיים הראשונה של התינוק יכול להיות משמעותי עוד יותר כשמדובר בתאומים, כך גם לגבי מריבות בין אחים ועוד..
אשמח לשמוע ממך ולהמשיך את הדיון בפורום,
מאחלת לך שינה טובה
אדוה
|
|
|
אדוה דרור
מנחת קבוצות הורים ומגשרת
מושב תימורים 243 054-4682580
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:10 23.02.11
|
שלום לכולם,
אני אמא ל- 3 בנות, ביתי בכורתי היא בת 17, ראשית אני חייבת לציין שהיא מדהימה, כשהיא בבית, לרוב מן הסתם היא לא! אנחנו מדברות צוחקות היא נפתחת אליי לא מעט לאחרונה,וזה מרגיע ומקל, אבל.....בחודש האחרון הגב' החליטה שמאסה בלימודים והיא פשוט לא הולכת יותר לבי"ס. בהתחלה היו מריבות צעקות דרמות, עד שהבנתי שככה זה יוביל אותי להתקף לב ואותה להתרחק ממני, וזה הטריד אותי כי הצלחתי לקרב אותה אליי מאוד לאחרונה, אז סיכמנו שנחפש לה מסגרת רק של בגרויות, אבל שהיא תהיה חייבת למצוא עבודה ולהתחיל לחיות ולהתנהל לבד...
הפחד הגדול שלי ופה אני משתפת ומקווה שאקבל מכם קצת כח ועצות בעיקר, זה ההסתובבויות בערבים/לילות, פעמיים חסר לי כסף בארנק, סבתא שלה סיפרה לי שחבר לה כסף לפני זמן מה שהיא התארחה אצלהם....
דיברתי איתה על זה, הסברתי ברוח טובה, שיש דברים שלא עושים, ושאני לא אקבל כל דבר כתירוץ לגיל ההתבגרות, יש דברים שהם לא!!!! היא כמובן הכחישה והייתה שיחה "טובה" כלומר בלי דרמות וצעקות, אבל אני מאז בסטרס, אני לא מאמינה, שגם לשם אנחנו מגיעות וגם עם זה צריך להתמודד, אבל איך? חשבתי שלימודים ויציאות, ובגדים ומחשב יהיו כל מלחמותיי עם נערתי המתבגרת...
אשמח לשמוע ולהקשיב למי שרק יכול ורוצה לשתף.
תודה ויום מקסים לנו...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01:22 17.02.11
|
האם את רוצה להיות בתחרות עם חבריו?
חברה וחברים הם שני דברים שונים.
הרבה פעמים כשאנו נותנים חופש לבני הזוג שלנו , הם מאוד מכבדים אותנו ואת המרחב האישי שאיפשרנו להם ולעצמנו.
מתי זה בעיה? כשאין אמון. כשבני הזוג מפרים את האמון או לא סומכים אחד על השני.
אם זה אכן המצב אצלך, ואני שומעת בדברייך את המילים "מה יש לו להסתיר", "אני לא סומכת עליו כשהוא עם החבר הזה"..., אז יש צורך לעבוד על ביסוס האמון בקשר שלכם.
האם את רוצה להיות כל הזמן בתפקיד השוטר, החוקר, להיות נוכחת כדי לראות מה הוא עושה?
זוהי התנהלות שאינה בונה אמון, היא מבוססת על חוסר אמון ויוצרת עוד חוסר אמון או פחד להתפס או חנק (חוסר חופש ומרחב).
וזה בהחלט יכול לשגע אותך לדאוג כל הזמן שאולי הוא בוגד... וחבל!
בניית אמון מתחילה בלסמוך, להיות ראוי לאמון.
את קובעת פה את הגבול שלך, וזה צריך להיות ברור לשניכם: את אוהבת אותו אבל לא תהיי איתו אם יבגוד בך, זוהי אמירה מאוד ברורה ! וזה טוב.
האם הוא יודע זאת?
האם את מוכנה לסמוך עליו שיעשה את השיקולים שלו? בסופו של דבר את לא תוכלי כל הזמן לראות כל מה שהוא עושה, נדרש אמון כדי לקיים מערכת יחסים יציבה ובריאה.
האם את מוכנה לשחרר אותו להיות עם חבריו כשהוא יודע בבהירות את הגבולות שלך לגבי הטיול הזה?
אי אפשר לשנות בן אדם אם הוא לא בוחר בכך, לכן עלינו לשנות את חוסר האמון בתוכנו ולתת אמון, לסמוך שיעשה הדבר הנכון. ואם האמון מופר, אז נשאל את עצמנו האם אנו בוחרים להיות במערכת יחסים כזו?
ודבר אחרון, תסתכלי על מה שכן יש בינכם, חזקי את הכיף ביחד, זו הדרך הטובה ביותר להיות יותר ביחד, ככל שיהיה לכם נעים יותר יחד ולא מתוח ומלא מריבות, כך הזמן שלכם יהיה איכותי יותר ומוערך יותר, השקיעי בזמן ביחד במקום בדאגות ובחוסר האמון, בני את הקשר שהיית רוצה שיהיה , התחילי ממה שיש וחזקי והעריכי את מה שיש בינכם.
מקווה שקיבלת קצת חומר למחשבה
בהצלחה
יעל
|
|
|
יעל צ'רניאק
מאמנת אישית ליצירת זוגיות ולביטחון עצמי.
054-4757974
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:02 16.02.11
|
שלום ליאורה
מאוד תלוי ברמדי מאוד תלוי במטפל בידע שלו -בהתמדה בתהליך עד סופו
כמו גם בגורמים סביבתיים אליהם חשופה הילדה -שצריך להיגמל מהם
אחרת המצב יחזור לקדמותו אם היא חשופה למפגעים
מפגע יכול להיות גם מריבות בין ההורים ואו רעשים ואו מים לא מטוהרים באמבטיה
אדית
|
|
|
ד''ר אדית דניאל
ND. PhD. D.A.M. דר בהומאופתיה נטורופתיה - פתרונות למקרים חסרי פתרון ברפואה. תאמו תור- 077-9613596
קאוייפמן. נווה- צדק. תל אביב. 03-5165923
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|