|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:13 13.02.11
|
לרעות,
הצטערתי מאוד לקרוא את פנייתך.
את כל כך צעירה עם התמודדות כל כך גדולה וקשה.
עם כל האמפטיה למשפחתך אני ממליצה לך למצוא עבודה בדחיפות, ולעזוב את הבית מיידית.
את העזרה תגישי להם מבחוץ ולא מבפנים.
את בחורה צעירה, והחיים לפניך.
מדובר בזוג הורים מאוד בעייתיים.
העזרה שתגישי להם מבחוץ תהיה לדעתי טובה ומועילה יותר גם להם וגם לך.
האם יש עוד אחים?
האם יש משפחה מורחבת?
חברים?
קהילה?
גייסי קבוצת תמיכה רחבה וטובה למצב הקשה.
בהצלחה!
טלי מנדיוק
|
|
|
טלי מנדיוק
מטפלת אישית זוגית ומשפחתית. מטפלת זוגית קלינית בשיטת האימגו
ברקת 4 ד. 1 נווה סביון, אור יהודה 03-6349085
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:22 13.02.11
|
תראי נעמה אני אנסה להסביר לך את המצב מבחוץ. השנה הראשונה של הנישואין בדרך כלל מלווה בהמון מתחים, מריבות,חיכוכים וחרטות. לך יש תלונות עליו ואני בטוח שלו גם יש מה להגיד עלייך. כרגע שמענו את הצד שלך. ואת בעצמך אומרת שיש לו הרבה מעלות. יחד עם זה נראה לי שהוא פשוט לא שומע אותך. וזה לא יעזור כמה תצעקי. אני חושב שאתם מקרה קלאסי שזקוק לעזרה ואני ממליץ לך בחום לנסות לשכנע אותו ללכת לטיפול זוגי. למטפל יש את הכלים להחדיר לו וגם לך לראש מה שיש לכם להגיד זה על זו.
בכל מקרה אתם עדיין צעירים בלי ילדים ככה שהמצב לא מסובך מדי לפרק את החבילה ולחפש את האושר במקום אחר. אבל רגע לפני זה תזכרי שהיתה ביניכם אהבה גדולה ותנסי לשכנע אותו שיבוא איתך ליעוץ. אל תזרקו את הכל מהר מדי.תסתכלי סביבך ותראי שהמצב לא מזהיר במיוחד בחוץ.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:32 11.02.11
|
אבי מוגדר כחולה נפש הסובל מחרדות כבר משך זמן של חצי שנה.
הוא אומר שהמים בבית מורעלים, לכן אסור לאכול בבית, להתקלח, להתגלח וכו'..
הוא היה מאושפז בגהה, אבל לא לקח תרופות בקביעות גם תחת עין מפקחת של הצוות הרפואי (היה מכניס לפה ויורק כשלא רואים).
יש לציין שבעודו נמצא שם, בבית היה שקט ומרגוע, מכיוון שהנוכחות שלו מפאת המצב מכניסה את הבית לאי שקט.
עם זאת, אמא שלי לא אהבה את הטיפול שם והסביבה (חולים במצב גרוע יותר ממנו) (ואבא שלי שנא להיות שם)
הוציאה אותו והחליטה לפקח עליו בעצמה בבית.
גם בבית הוא היה מצליח לברוח מהתרופות,ושוב ושוב היה ציין (כמו תקליט שבור מבחינתנו) שהמים מורעלים וכולנו בסכנה והוא כל הזמן מרגיש שהוא עומד למות. אמא שלי לא יכולה לשמוע את זה כבר, היא נכנסת לעצבים וקריזות וצועקת עליו.
אמא שלי לא במצב בריאותי טוב, היא כבדת משקל עם בעיות נשימה, עצבים וכעס מקשים עליה עוד יותר, הרבה פעמים פחדנו שתקבל התמוטטות עצבים או משהו מעין זה, שבוע שעבר הייתה באשפוז בבית חולים בגלל מחסור בחמצן בדם, נאמר לה שקרה בגלל לחץ והתקררות- מקשה לה על הנשימה יותר מהרגיל.
אמא שלי מנסה כל הזמן לברוח ממנו ומהסיפורים שלו על המים והוא בדאגתו לנו כל היום רודף אחריה וחוזר לספר כמה מסוכן בבית וכו'..
אנחנו כל הזמן אומרים לו שיפסיק להציק לה עם זה כי זה עושה לה רע, הוא לא מבין שהוא הגורם לעצבים שלה ומפרש את ההידרדרות שלה כתוצאה מהמים המורעלים בבית כביכול. השבת למשל אמא שלי ביקשה מאח שלו שיארח אותו לשבת כדי שנוכל להירגע ממנו קצת, אבל אבא שלי לא רוצה ללכת מתוך דאגה שנישאר לבת בבית המזוהם כביכול...
הוא כל הזמן אומר כמה הוא דואג לה ואנחנו צועקים עליו שיעזוב אותה ואם היה אכפת לו ממנה היא מפסיק להציק לה ועוזב אותה בשקט (מבחינת דיבורים, לא לעזוב פיזית את הבית או משהו).
אני מנסה לראות מנקודת מבטו
אדם שחושב שכל רגע עומד למות (כבר חצי שנה) וכולם צועקי עליו כל הזמן ואומרים לו שהוא לא דואג לנו (כשהוא בעצם כן- הוא מפחד עלינו).
ומצד שני יש את אמא שלי שכבר לא יכולה לדבר איתו עפ"י ההיגיו ןשהוא שרוי בו, ואני מבינה אותה כי אני בעמדה בדיוק כמוהה.
ואני גם לא יכולה שלא לרחם עליו בגלל איך שהוא רואה את ההתנהגות שלנו מנקודת מבטו.
אני כל הזמן שוהה בבית כדי לעזור לאמא שלי(אני בת 22 ומחפשת עבודה) ויוצא שאני רוב היום בבית בינהם, אני כבר לא יכולה לסבול את המצב הזה, ונכנסת מידי פעם להתקפות בכי.
אני אומרת לה שלטובת כולנו ולטובתו עדיף להכניס אותו למחלקה סגורה בגהה, שם יתנו לו תקופות בכוח (זה משהו שניתן לטיפול בתרופות) ולנו גם יהיה מנוחה ממנו בבית, אבל אמא שלי לא רוצה (גם בגלל גהה וגם בגלל אבא שלי- לא רוצה לתקוע אותו שם).
כרגע היא לקחה רופאה פרטית ביתית צמודה שתעשה איתו שיחות ותיתן לו בעצמה כדורים.
לחברות שלי אני לא מספרת על המצב, ולחברות קרובות שכן- לא בפירוט כזה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:29 10.02.11
|
קארין שלום,
ברוכה הבאה למשפחה, אחד השלבים המאתגרים ביותר הוא המריבות
בין התאומים ומריבות בין אחים בכלל. אצלי התאומות שלי החלו במריבות
כבר בגיל 8 חודשים הן היו מושכות אחת לשנייה את המוצץ מהפה כשטיילנו
עם העגלה....
מריבות בין תאומים הן דבר שכיח מאוד ועוצמתי פי כמה ממריבות בין אחים רגילים היות והתאומים למעשה, נמצאים בתחרות על הכל כבר מבראשית. המריבות מבטאות את הקנאה שלהם והתחרות ביניהם על תשומת הלב של ההורים, על החברים, הצעצועים וכל דבר בחייהם. אכן לא קל ולא פשוט להתמודד עם המריבות האלה במיוחד כשהן מתחילות בגיל כל כך צעיר אולם חשוב לדעת שהמריבות האלה משמעותיות מאוד לפיתוח הנפרדות של התאומים (את יכולה למצוא בפורום בתגובות קודמות שלי הסבר מפורט על נושא הנפרדות בתאומים). יש כמובן לשים לב מצד אחד, לכך שהמריבות לא הופכות להיות דפוס הקשר היחידי ביניהם ולא מקצינות יתר על המידה ומצד שני חשוב שלא ייווצר מצב שאין מריבות בכלל מכיוון שעצם היכולת שלהם לבטא כעס אחד כלפי השני מסייעת להם ליצור את האני הפרטי שלהם ולא לחוות את עצמם כיחידה אחת.
כהורים לתאומים חשוב שנהיה ערים לחשיבות של ביטוי הרגשות האלו.
אז מה עושים כשזה קורה?
1. לא נבהלים מהמריבות זה חשוב ובריא למערכת היחסים ביניהם
2. גבולות - צריך מראש להחליט על הגבולות שלכם, אפשר לתת למריבה להתרחש כל עוד היא לא הופכת לפיזית ואלימה מאוד. בגיל של התאומים שלך ניתן להפסיק את המריבה על ידי שימת גבול פיזי , כלומר להפריד ביניהם באמצעות "הפרדת כוחות"
3. הימנעו מחלוקת תפקידים קבועה - אל תמהרו להפוך את האחד לרע ואת השני לטוב
4. הימנעו מהשוואות - השוואות ותחרויות מעודדות קנאה ומריבות , כשיש תאומים אנו ממהרים להשוואות ביניהם באופן טבעי כדאי להיות מודעים לנטייה הזו ולנסות כמה שפחות לערוך השוואות ותחרויות (כמו מי ראשון במקלחת...)
5. זמן לבד - הקפידו על זמן בילוי נפרד לכל אחד מהתאומים אם זה איתכם או עם הסבא וסבתא או עם חברים.
6. לנשום עמוק- לגדל תאומים לא קל אולם רגעי הקסם בהם הם מתחבקים על המיטה או ממציאים איזה ריקוד משוגע או מעוללים איזה תעלול שווים כמעט הכל
שיהיה סוף שבוע נעים
אדוה
|
|
|
אדוה דרור
מנחת קבוצות הורים ומגשרת
מושב תימורים 243 054-4682580
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:16 06.02.11
|
שלום שירן
ממש לא להחזיר את המוצץ...ילדה בגילה כבר אמורה להיגמל מחפץ חיצוני שכזה.
אצבע לדעתי, בעיקר אם זה רק במיטה בלילה זה פחות נורא. זה חלק ממנה וזה זמין תמיד. אל תוציאו אנרגיות מיותרות על מריבות בנושא. סיכוי גבוה שזה פשוט יעבור לבד עם הזמן. אם הלחץ הוא מפגיעה בשיניים, ניתן לנסות להוציא לה את האצבע מהפה כשהיא ישנה עמוק.
כנראה זקוקה לזה כאלמנט מרגיע כדי להיכנס לשינה. בעיקר בבית חדש...
לדעתי כדאי לאפשר לה.כשתרגיש רגועה ובטוחה יותר תפסיק לבד.
|
|
|
ליאת גרוס
פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכת הורים
מודיעין והסביבה 050-8285445
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:29 05.02.11
|
שלום רב
הייתי מעוניינת לקבל ייעוץ בנוגע לבעיה שמטרידה את משפחתנו
סבתי נפטרה לפני כ-10 שנים ובתור מתנה "הורישה" לנו את דוד שלי
בתקופה שבה הייתה חיה הוא כל הזמן היה אצלה אוכל מבלה מספר שעות וחוזר לביתו לא מנסה לפתח את חיו ובעקבות מותה הוא נכנס למשפחתנו עד היום דבר שהפך למעיק ומקור להמון בעיות
מדובר באדם בן 65+ תלותי, נודניק, לא מנסה לבנות זוגיות או בכלל להכיר נשים מדי פעם שרוי במה שנראה כדכאון (חשוב לציין שבשלוש ארבע שנים אחרי מות סבתי הוא התחיל טיפול אך לא המשיך אותו היה שרוי בדיכאון קשה וכל הזמן בכה )
לא נעים להיות בסביבתו ופשוט התחושה היא שהוא הורס את חיינו ומעתיק את היחסים שהיו לו עם אמו שנפטרה ויוצר יחסים כאלה עם אמא שלי הוא בא מדי יום אליה אוכל אצלה היא מבשלת לו מדי פעם וכל סופש אנו "נהנים " מחברתו
שאלתי האם ניתן לעשות משהו ?בעקבות פנייתה של אמי היא רצתה שאברר מה ניתן לעשות מצד אחד זה אחיה אך מצד שני היא אומללה והוא פשוט הורס את החיים של כולנו המון מריבות וסכסוכים בינינו הילדים לאימי כי אנו לא מוכנים לקבל אותו יותר
מפחדים לדבר לידו שמא חס וחלילה ילך ויתאבד אך המצב לא יתכן להימשך
אשמח לשמוע חוות דעת וייעוץ
בתודה מראש
מישהי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:18 05.02.11
|
שלום יעל,
זה באמת נורא קשה לסבול ממריבות של ההורים ולהיות חסרת אונים בגלל זה. אני מאוד מבינה אותך שאת לא רוצה שההורים ייפרדו, זה עצוב, זה קשה, וזה לא נעים לאף אחד, בטח לא לילדים שלא אשמים בכלום.
את צריכה לזכור יעל שאת רק ילדה, את לא יכולה לשלוט במה שההורים שלך עושים, ואת לא יכולה למנוע מהם לריב או להיפרד.
יכול להיות שאם הם ייפרדו זה יהיה קשה בהתחלה אבל אחר כך יהיה יותר קל גם לך כי יהיו פחות מריבות.
למזלך יש לך אח שעובר את זה יחד איתך וכך את פחות לבד.
חשוב שתשתפי גם את ההורים בקושי שלך כדי שיוכלו להתייחס אלייך ולהקל עלייך במידת האפשר.
מעבר לזה אין הרבה מה לעשות כרגע, חשוב שתזכרי שיש לך את החיים שלך ואת הדברים שלך לעסוק בהם, ומה שההורים עושים - זה קשור אליהם ואת בלאו הכי לא יכולה להשפיע על זה.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:20 03.02.11
|
שלום
אני נמצאת בזוגיות כבר שנה וחצי ובזמן האחרון יש ביננו המון המון מריבות
בן זוגי נורא קשה יוצאים לו שקרים מהפה כבר בצורה טבעית בלי שהוא שם לה לזה, הוא מפנים הרבה מאוד דברים ולא משתף אותי בכלום
הוא דואג לי מפנק קונה אבל הסברתי לו מלא פעמים שאין בזה שום טעם אם הוא לא פתוח איתי אם הוא משקר לי בקצב גם שקרים הכי קטנים
הוא מתלונן כל היום שהוא לא מסופק מינית ומכאן נובעות הבעיות ואני חושבת עם כל הכבוד שלקבל סקס יותר מפעמיים ביום זה בהחלט סיפוק
הוא לא ממש מפגין רגשות, אין לו מגע בסיסי כמו חיבוק או נשיקה אלא אם כן אני מתחננת לזה
אני מאוד אוהבת אותו ויהיה לי נורא קשה לקום וללכת אני ממש לא יודעת מה לעשות וכיצד לפעול אי אפםשר לדבר איתו על זה כי הוא ישר תוקף ומנסה להפיל את הכל עליי ולמצוא פי פגמים כדי לברוח מהשיחה,
ההורים שלו גם מיואשים הוא קרוב לגיל 30 ועוד חיי בבית בלי עבודה קבועה ובלי לימודים אין לו חברים אבל הוא מרגיש מרכז העולם ושכולם חייבים לו הכל, הוא משקר לכולם להורים לאחים לי,
כולם התייאשו ואני מנסה להלחם ולמצוא פתרון לבעייה
יש אפשרות לעזור לי?
ממש תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:53 30.01.11
|
שלום רב...
אני חוששת שאחי בן ה13 מכור למחשב.זה מתבטא בכך שהוא יושב שעות סגור בחדרו,משחק במשחקי רשת ולא מכין את שיעורי הבית ביוזמתו,מצב שגורם לשיחות ממורתו בטענה שהוא מגיע רדום לשיעורים,מפריע בשיעורים ואינו משתף פעולה כלל בכל ענייני הלימודים בכיתה.הוא אינו מכין את שיעורי הבית ביזמתו,אלא אנחנחנו צריכים להתעקש איתו שיכין אותם וכל התערבות מצידנו יוצרת מריבות מצידו,התנהגות אגרסיבית ואף אלימה שמתבטאת בשבירת חפצים,בפגיעה ברהיטים וכו'...
לאחרונה נקטנו צעדים לשם מניעת הבעיה כמו חסימה המחשב,הטלויזיה וכן הגבלת תדירות היציאה שלו למקומות בילוי עם חבריו אך הצעדים הללו לא עוזרים כלל,להיפך הם רק מקצנים את המצב וגורמים לו ליותר אגרסיביות מצידו.
איך לדעתך אנו צריכים לפעול?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:54 29.01.11
|
שלום,
אני נשואה 16 שנה ויש לנו תאומות בנות 9. מרגע שבנות נולדו היו לנו מריבות בגידול הבנות.
בזמן האחרון בעלי נעדר מהבית - לא מתקשר ולא אומר איפה שהוא הולך. אני צריכה לשמוע מהבית שלי שהוא לא בא הביתה. הוא אומר שהוא צריך את השקט שלו ושהוא יושן אצל חבר. לפעמים הוא נוסע לשישי שבת וחוזר רק ביום ראשון. הבנות קשורות אילו יותר ממני. אני חוששת שהיה לו רומן עם אישה גרושה ויש להם תינוקת. הם היו אצלי כמה פעמים ושאלתי אותו והוא רק מחאיש את זה ואמר שזה לא נכון. חבררות שראו את התינוקת ראו את הדימיון בינייהם. אני רציתי לשאול את האמא אבל אני חושבת שהיא לא תגיד לי את האמת. אני רוצה לעשות בדיקה רקמות כדי לדעת את האמת. אני מבינה שאני צריכה צו מבית משפט. האם אני צריכה לעבור דריך עורך דין כדי לקבל את זה או יש דרך יותר פשוטה. אני גם לא חושבת להם יסכימו להבדק. אני חושבת להתגרש בצד אחד אבל בצד השני אני לא רוצה להרוס את המשפחה. הבנות ירוצו להיות אם האבא. איך אני יכולה לפתור את הבעיה בצורה הכי טובה?
תודה,
בתשבע
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:40 28.01.11
|
שלום הדר.
מתיחות בבית משפיעה על ילדים בכל גיל. ההשפעה רבה בהרבה ממה שנדמה שלנו והם מרגישים יותר ממה שמראים או מבטאים.
ילדים מרגישים מתיחות גם כשאין צעקות ועל אחת כמה וכמה אם יש.
רצוי להפחית מריבות בנוכחותו עד כמה שאפשר.
ייתכן שבקשת ה"שקט" שלו זו לא ק בקשה לשקט אלא למשהו שיאפשר גם שקט פנימי.
|
|
|
ליאת גרוס
פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכת הורים
מודיעין והסביבה 050-8285445
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:46 24.01.11
|
צהריים טובים,
אני אמא ל-2. בת 8 ובן 4.5. מזה כמה חודשים ישנו שינוי הדרגתי בהתנהגותה של ביתי שרק הולך ומגיע לשיאים. אני מרגישה שאיבדתי את הסמכות ההורית שלי מולה ואני חוששת מן ההשלכות המיידיות והעתידיות של זה. ביתי היא ילדה נבונה (יש החושבים שיש בה מן המחוננות), היא בכיתה ב' ותלמידה מצטיינת. בשעות אחה"צ היא משתתפת בשני חוגים (קארטה - בהמלצת אורטופד לחיזוק חגורת הכתפיים ואמנות). עד כאן הכל נשמע נפלא.
הקשר שלי ושלה נתפס בעיני בעלי כמלחמת כוחות נשית (אני שונאת שהוא אומר את זה אבל לא יכולה שלא לתהות שמא אני עיוורת והוא צודק).
לאחרונה היא התחילה לזלזל בלימודיה (הכנת שיעורים, הבאת ציוד ולבוש מתבקש בביה"ס), אני עדיין לא יודעת אם יש לזה ביטוי בציונים משום שעדיין לא קיבלנו תעודה אבל בהחלט יש הערות מהצוות בביה"ס. היות ואני חושבת שלימודים זה דבר חשוב תגובתי הראשונה הייתה לאלץ אותה לבצע מטלותיה ולעקוב אחרי ביצוען. אחרי אי אילו "התכסחויות" החלטתי שיש לי מספיק מצבים כאלו איתה גם בלי להוסיף את עיניין ביה"ס והפסקתי לדון איתה בזה אך ביקשתי מהמורה להיות עם היד על הדופק. אני אמרתי לביתי שאת התייחסותי למצב תקבל באם אראה פגיעה ברמת התעודה.
מעבר לזה אני די מאשימה אותה שהיא "לא רואה אף אחד מלבד עצמה". היא מגיעה הבייתה רואה טלויזיה, משחקת במחשב, מציירת, הולכת לחוגים, מארחת חברות (לא פעם יש וויכוח על אי עמידה בכללי הבית בזמן אירוח חברות), וחוצמזה לא מעניין אותה כלום. אני לא מעיקה עליה ועדיין לא הטלתי עליה מטלות אבל נראה לי די בסיסי לצפות ממנה לשים את הדברים שלה בחדר ולא מפוזרים בכל מקום אחר בבית, להרים דבר מה מהרצפה ולא לדלג מעליו, לסדר את החדר ברמה סבירה (הבית שלי הוא לא מוזיאון). יש ביני לבינה המון מריבות והחלק הצורם הוא האופן בו היא מדברת אליי - בזילזול וחוסר כבוד. היא מגיבה באלימות ובהתקפי זעם איומים כשמשהו לא מוצא חן בעיניה.
חודש שעבר ביטלתי לה את החוגים תוך הכרזה שאין זכויות מבלי לקיים חובות (כמובן שהסברתי לה כוונתי), וקיוויתי שזה יאזן אותה או לפחות יגרום לה לשנות במעט את ההתנהגות. היא ביקשה שאחזיר אותה לחוגים והבטיחה לי שהבינה את המסר - אך לא!
כשביקשתי ממורתה לנסות לגשש מה עובר עליה היא אמרה שמה שהצליחה להבין ממנה זה קינאה גדולה באחיה. אני חייבת לציין שאני לא מצליחה לראות את זה ואני משתדלת להעניק לשניהם את אותו היחס. ואני גם מסבירה לה שיש דברים שמותר לה יותר מלאחיה משום שהיא גדולה יותר אבל עם זאת יש דברים שמצפים ממנה ליותר בדיוק מאותה הסיבה.
אני מרגישה שאני יכולה לכתוב פה עמודים שלמים וכבר לא נעים לי מאורך ההודעה. בקיצור אני חושבת שאני צריכה עזרה משום שאני מרגישה שאין לי כלים להתמודד איתה ואני רוצה לחזק/לאזן/להביא להבנה הדדית וחיובית את הקשר שלי איתה.
עיצה???
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:24 22.01.11
|
שלום לך
הצעתך נכונה מצד אחד ולא נכונה מצד שני.
נכון לתת לה לעשות את הטעויות כדי ללמוד ולהתקדם אך יש לשמור עליה לא ללכת רחוק מידי.
אך דבר אחר עולה מתוך דבריך והוא קשור לדימוי העצמי שלה. נראה שמצד אחד היא נערה עם הרבה בטחון עצמי שמושכת קדימה ולא מפחדת ולחלופין מנסה בכל הכוח לקבל תשומת לב עד כדי ביטול עצמי.
בנוסף, את מתארת מצב עניינים שבו יש לכן מריבות שבמהלכן היא אומרת לך את הדברים שהיא יודעת שיפחידו אותך יותר מכל.
נראה שלא הפנמת מספיק את העובדה שהיא כבר לא ילדה, אמנם עוד לא אישה, אך נערה בשיאו של גיל ההתבגרות.
צורת ההתקשרות בנכן זקוקה לעדכון. אין מקום למריבות, וגם לא לעונשים, שיחות בנכן אמורות להתבסס על שאלת שאלות מצידה וקבלת תשובות מצידך. לגבי מה מותר ואסור, יש להגיע להבנות על בסיס של הסכמים מחייבים שיש לקיים לשני הצדדים. ובמקרה של אי עמידה בהסכם יש תשלום שהיא תקבע לגביה.
אתן נמצאות בסערה ויש להרגיע את הרוחות, נסי לייצר מרחק כדי לאפשר לה לבוא ולחפש אותך. וכשזה קורה, תני לה לשתף וחווי את דעתך בצורה שתכבד אותה אך עם זאת תראה לה איך בפעם הבאה היא יכולה להשתפר.
בהצלחה
|
|
|
אייל קנדינוף
אימון הורים,טיפול בהפרעות קשב,גימגום,הפרעות שינה אצל ילדים
מושב פתחיה 050-2451581
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:33 15.01.11
|
שלום לך ילנה,
לא להתערב במריבות בין אחים, זה בסדר, עד שזה מגיע לאלימות, פיזית או מילולית.
כמו שאת מתארת, אצלך בבית זה בהחלט המצב, וכשאת מתערבת הם מקללים גם אותך.
מכאן, אני מסיקה שישנה בעיה של גבולות בבית וישנה בעיה של סמכותך. זה הרבה יותר מורכב ממה שאת מתארת.
כהתחלה את צריכה להציג גבולות ברורים, ליצור חוקה כתובה. על הילדים לדעת מה הם מפסידים מההתנהגות.
בהצלחה!
נעמה סבג שמש,מנהלת רשת עידן ההורות
יועצת ומנחת הורים בשיטת הצילום הבלעדית
מומחית בהקניית אינטליגנציה רגשית והרגלי שינה.
|
|
|
נעמה סבג שמש
יועצת ומנחת הורים. מומחית בהקניית הרגלי שינה ואינטליגנציה רגשית.ליווי יומיומי באמצעות מצלמות בביתכם!
טל שחר\ בבית הלקוח 052-4538140
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:01 13.01.11
|
יש לי ילד בן 6.6 שיכול להיות הכי מקסים שבעולם ויכול להיות הכי מעצבן שבעולם...
הילד בן ה6.6 מאד מאד מציק לבני הגדול בן ה11 אם זה משיכת שיער, מכות קללות וכו' כל הזמן דורש תשומת לב אציין שאנחנו כהורים נותנים לו המון תשומת לב...וגם אחיו.. ברגע שעולים סף העצבים של בני הבכור הוא מתחיל לצעוק ולהחזיר לו מכות בחזרה..כשאני ובעלי מתערבים וזה אומר להעיר ומידי פעם לצעוק עליו אז הילד הקטן פשוט צוחק לנו בפנים וזה עוד יותר מעצבן אותנו..אני מרגישה שאני פסיק קטן פה בבית וזה ממש לא מתאים לי..אני כן מציבה גבולות אבל רוב הזמן החיים שלי סובבים בין המריבות שלהם ובין איך שהבן הקטן שלי מזלזל בנו כהורים כמו שאומרים "שם עלינו פס" וכבר נמאס לי...אני רוצה את השקט והשלווה ושיהיה כיף בבית ולא כל היום מריבות וצעקות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:20 13.01.11
|
שלום.
שלושת ילדי לא יכולים להיות 5 דקות בלי לריב. בת-10, בת 4.2 ובן 3
נכון שאומרים לא להתערב כאשר הם רבים, אבל אם אני לא מתערבת זה מגיע למקומות לא כל כך רצויים מבחינתי, אחד אומר: את קקי, פיפי, סתומה, ואז השני אומר סתמי, שתקי, בקיצור משתמשים במאגר שרכשו בגן.כאשר הם אומרים את זה לגדולה היא יכולה גם להרביץ להם על כך. אם אני מתערבת, אז גם אני חוטפת את שלל התארים הללו. כמה שאני מסבירה להם שאלה מילים לא יפות-לא עוזר. מה לעשות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01:54 13.01.11
|
"עילום שם" יקר,
קשר זוגי מתאפיין בתחילתו בסקרנות, התלהבות ומשיכה פיסית. כאשר הקשר מתפתח הסקרנות הופכת למשהו ידוע, מוכר ואהוב ואת מקומה של המשיכה תופסת האינטימיות הכוללת את המישור הרגשי ואת המישור הפיסי, שני המישורים הנ"ל כרוכים זה בזה. לעיתים, האינטימיות הרגשית היא זו שגוררת אחריה את האינטימיות הפיסית.
במקרה שלכם הייתה פגיעה קשה באינטימיות הרגשית. ציינת שחוויתם מריבות קולניות, חילופי- דברים קשים ואף בגידות. נראה כי חברתך נפגעה מאוד מהשתלשלות האירועים וכתוצאה מכך היא עדיין לא מסוגלת ליהנות מקיום יחסי מין מלאים איתך, למרות האהבה הגדולה ביניכם.
אני מציעה לך לחדש את האמון שלה בך, לא להתייחס אליה כאל דבר מובן מאליו, לחזר אחריה, להרעיף עליה תשומת לב ואהבה ולהוכיח לה עד כמה היא חשובה לך.
עליך ליצור אינטימיות רגשית וקרבה נפשית ולגרום לה לבטוח בך.
אני מאמינה שכך תוכל להחזיר לזוגיות שלכם את המשיכה, את האינטימיות הפיסית.
|
|
|
מוניקה הרשקוביץ
מאמנת אישית רב תחומית
052-4033683
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:03 07.01.11
|
שלום, אני בת 23 נשואה+3. בעלי אובחן בילדותו בהפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות. אני יודעת שהפרעות אלה הן גנטיות ואני מתחילה לראות תסמינים אצל 2 מהילדים שלי. הבכור בן 5, האמצעי בן 3.5. אצל שניהם אני מזהה הפרעת קשב אבל אצל האמצעי אני מזהה גם היפראקטיביות ואני אפרט את התנהגותו: בבית-הוא לא יושב לשניה לראות טלוויזיה, כל הזמן מטייל. הוא אוהב פאזלים אך כשנותנים לו אחד(גם אחד שהוא יודע להרכיב) הוא מפסיק באמצע וחוזר לטייל. כשנותנים לו לאכול הוא לא אוכל לבד וכשמאכילים אותו גם אז הוא משוטט חוזר בין ביס לביס, רואה טלוויזיה או משחק וזה יכול לקחת גם שעה. בגן- לדברי הגננת, הוא לא יושב לעשות עבודות יצירה, הוא לא יושב בריכוז, הוא לא יושב להקשיב לסיפור. גם שם הוא לא מפסיק לטייל ולהתרוצץ ולזוז. אין לו כמעט חברים שם, לעיתים הוא מרביץ, גם לגננת. הוא לא קשוב להוראות פשוטות שנותנים לו כמו "תאסוף את הצעצועים שלך" או "שים את הנעליים שלך במקום". כשמענישים אותו (ומסבירים לו על מה מענישים) אני שואלת אותו למה שמתי אותו בעונש הוא לא יודע לענות. הוא פשוט חי בעולם משלו, בבועה משלו, חסר תקשורת גם איתנו וגם בגן. זה מתסכל, שום דבר לא הולך חלק, תמיד יש מריבות, צעקות, עונשים ואפילו זה לא עוזר.
הגדול הרבה יותר רגוע, לפעמים יש התקפי אנרגטיות-לא משהו חריג אבל גם אצלו אני מזהה הפרעת קשב.הוא נמצא בחוג ג'ודו מגיל 4 ושם העוזר של המאמן הפנה את תשומת ליבי לעניין. הוא כל הזמן מתבלבל במה שאומרים לו כמו למשל "צעדי רדיפה ברגל ימין, חזרה ברגל שמאל" הוא עושה הפוך. אם יש איזה תרגיל מורכב הוא מתבלבל בסדר של מה בא אחרי מה. אני שמה לב שבשיחה איתו הרבה פעמים כשהוא מתחיל להגיד משהו נקטע לו חוט המחשבה, הוא שוכח מה רצה להגיד ומתחיל לגמגם.
אני ממש מצטערת על אורך המכתב אבל אני משתגעת לא יודעת מה לעשות, ואני יודעת שבגלל שהם קטנים אי אפשר לאבחן אותם עדיין.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:02 30.12.10
|
|
אז ככה אני בתהליך של גירושין כבר ברבה זמן .. הבעיה היא שאני לא מגיעה לסוף.. משהו לא ברור לי עם עצמי אז אולי אתם תעזרו לי. אני נשואה 12 שנה ויש לנו 3 ילדים. אני בת 35 והוא בן 40. הוא בגד בי הוא השפיל אותי הוא בקושי מתייחס אליי. כשאני שוכבת איתו אני מרגישה שזה רק סקס בלבד, האהבה מזמן פרחה לה, במקומה באו כעסים מריבות וחיכוכים ומלחמות והכל לפני הילדים. התחלנו תהליך של טיפול ובתחילתו אני מוצאת כי הוא מחפש קשר עם נשים בכל מיני אתרי היכרויות ואף נפגש איתן. בתוכי אני יודעת שזהו נגמר לי ממנו "להקיא עליו" , היום אני לבד , הוא לא משלם מזונות ולא כלום מאיים כי לא ישלם את התחייבויות הבית. אני רוצה לגמור את זה איך מגיעים לזה לעזאזל כל פעם אנחנו חוזרים ונכנסים למערבולת של מלחמות נמאס לי אני עייפה מהקשר הזה, אני רוצה להיות אחרי. אני יפה אני משכילה לומדת עובדת אבל עדיין משהו דפוק לא מצליחה להשתחרר. אומרים זה תהליך אבל נראה לי שאני בסופו או שמקווה כך {מאוד}. אמרו לי אל תהי לבד תעטפי את עצמך עם חברים גלשי לפורומים . אז הנה אני כאן מנסה למצוא חברים חדשים ואפילו כאלה שחווים קושי דומה. אשמח לקבל תגובות או עצות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:08 27.12.10
|
אנחנו זוג נשוי בשנות השלושים עם ילד קטן, נשואים 6 שנים כרגע לא עובדת
. הבעיות בינינו החל בגלל משפחתו של בעלי-במיוחד האמא -אני לא אפרט ..-אבל זה הוביל למצב שבו אני בעצם מנודה ממשפחתו-זו החלטה של בעלי כי הוא טוען שאיננו מוכן לסבול יותר מריבות וכו וגם הוא אחד כזה שלא מסוגל להעיר או להציב גבולת למשפחתו.הוא הולך לבד לארועים ולחגים ושבתות לעיתים,אני לא מרוצה כמובן אך הוא בשלו.הצעתי שאני והוא ביחד נלך לדבר עם אמו ואולי ירגיש יותר ביטחון-גם לא... אחרי הלידה היו המון בעיות בגלל אמו ומאז זה גרם לכאסח שנמשך כשנתיים,הוא ממש מתנהג אליי מגעיל מתעלם מדבר לא יפה,אמר לי כמה פעמים שהוא יגרום לי לסבול. אני הבעתי רצוני לשקם עי ייעוץ ונכונות רבה מצידי כמו להבליג הרבה מול משפחתו,הוא אומר לי שאין טעם הכל רקוב מלכתחילה,אני לא רוצה,ואני נשאר איתך כי לא כפת לי ואם את רוצה תלכי וכו. שאלתי אם הוא מעוניין להתגרש ובגלל זה מתנהג כך אומר שלא...
לפני מס חודשים גיליתי שנכנס לפורנו- שזה בסדר איכשהו מבחינתי.. וגם נכנס לאתר הכרויות לאב מי ולאחרונה הבן .... מתקשר כבר כמה זמן לפלאפון של לאב מי-מי שמכיר.כשהוכחתי אותו שאני ראיתי שנכנס לאתר באינטרנט של לאב מי הוא הודה ואמר סתם.,-זה היה לפני כמה חודשים, עכשיו שאלתי אותו אם גם מדבר עם בחורות אמר שלא,ואז אמרתי שיש לי הוכחה שהתקשר-פ. שיחות- הוא המשיך להכחיש בתוקף שאלתי אם נפגש בנוסף אבל המשיך להכחיש . אני אמרתי שאני יודעת שעברנו תקופה לא קלה בשנתיים האחרונות ואולי מעד,ואני מאד רוצה לפתוח דף חדש ולכן אני רוצה שהוא יספר לי את האמת אם היו מעבר לשיחות דברים -ואני מוכנה לשים זאת מאחורי ולהמשיך הלאה.
. הוא המשיך להכחיש שאפילו התקשר-שאלתי אם ככה מה רצונך -שנינו יודעים שאתה התקשרת-אז הוא אמר אני רוצה להתגרש,אמרתי לו: עד היום טענת שאתה לא רוצה להתגרש ופתאום זהוכחתי אותך על שיחות מטופשות ללאב מי אתה רוצה להתגרש? אמר כן. מאז עברו כמה ימים הוא לא מדבר איתי על זה ומתנהל כרגיל מבחינתו-כמובן שהשיחות בינינו על מה שנחוץ ולא מעבר-כרגיללללל.
התייעצתי עם עוד שאמרה שכנראה מנסה לגרום לי לבקש גירושין בכדי שלא ישלם הכתובה- והציעה שננסה לקבלה .הצעת המחיר שלה היא ממש בשמיים-כמה עשרות אלפי שקלים.
אני כרגע בשלב שעדיין יש לי קצת רגש ורצון לשקם ,גם פחד מגירושין ומהלבד,כולם מסביב אומרים לי ששאני לא רואה שהוא באמת לא רוצה אותי,אבל איפשהו בלב אני עם ניצוץ של תקווה .....איך אני אוכל לדעת אם באמת הוא לא רוצה בי,וזה לא סתם משחקי כח?
השאלה האם כדאי להשקיע כסף בכדי לנסות להשיג הכתובה כי הוא אולי באמת מנסה לגרום לי לעזוב, או ש לסיים תנישואין בהסכם משותף?
נראה לכם שבמקרה שלי אם אני אפסיק להביע רצון בשיקום הנישואין ובו וישים עליו פס כמו שוא עושה זה ישנה משהו אצלו?
אניאני באמת בהתלבטויות קשות מקווה שתוכלו לעזור לי לחשוב ולהגיע להחלטה נכונה בכך שתשתפו אותי בדעתכם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:11 18.12.10
|
דנה שלום,
למה בחורה בת 25 צריכה להרגיש מושפלת? למה בנישואים של חצי שנה יש מריבות כ"כ גדולות סביב כסף? אני מציעה לך לנסות לברר עם בן הזוג שלך מה באמת כ"כ מפריע לו ולמה הוא בוחר לריב כל הזמן על הכסף? כנראה שיש משהו שמאוד מפריע לו והוא לא ממש מדבר על זה ויותר קל לו לריב על כסף ולדבר על ההורים שלך. נסי להבין ממנו מה ואיפה באמת נמצאת הבעיה... אם בכל זאת יסתבר שהבעיה שלו היא באמת רק העניין של הכסף אז תשאלי את עצמך אם מתאים לך לחיות במערכת יחסים שבה הכסף יותר חשוב מהאנשים.. כל מה שתבחרי זה בסדר רק עלייך להבין את ההשלכות של זה בחיי היומיום.
|
|
|
דליה שוורץ
מאמנת אישית וזוגית
גורודסקי 31 רחובות 054-4220259
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:25 15.12.10
|
שלום,
אני בת 25 ובעלי בן 30 נישאנו לפני חצי שנה וכרגע אנחנו גרים אצל ההורים שלו(בנינו יחידת דיור פרטית לנו) ואין לנו ילדים. יש לנו המון מריבות, המריבות העיקריות שלנו הם בנושאים של כסף. ההורים שלו נתנו לנו 20,000 ש"ח לחתונה וההורים שלי לא נתנו לנו כלום כי אין באפשרותם. בבכל פע שיש לנו ריב על כסף אז הוא תמיד אומר לי איך אין להורים שלך כסף??? למה ההורים שלך לא נתנו??? מה שאמא שלי נתנה, אמא שלך בחיים לא תיתן, ההורים שלם עוד חייבים לי כסף על כך שהם חיתנו בת ולא נתנו כסף. בקיצור זה הדברים הכי מגעילים והכי מכוערים שניתן לומר. אני מרגישה שהוא דוחה אותי ברמות כשהוא מדבר ככה ושהוא משפיל אותי. ניסיתי לדבר מספר רב של פעמים, אבל זו הטענה שלו (כלפיי ההורים שלי). בנוסף לכל זה, לפני החתונה שלנו הוא חסך סכום של 100,000 ש,ח שאותם העביר לאולם ואחר כך את הצ'קים העברנו לחשבון שלו. תמיד הוא אמר לי יש לי 100,000 ש"ח שאני חסכתי ועכשיו יחד עם הסכום הזה אנחנו נמשיך לחסוך ביחד כסף. אחרי חצי שנה פתאום הוא אומר לי אין כסף, כל הכסף לא היה שייך לי זה חלק של העבודה (הוא עצמאי) חלק של ההורים. לנו יש רק 20,000. אני עצבנית אני כועסת בא לי להעיף אותו קיבינימט אני מרגישה שהוא משקר אותי ועובד עליי, בעצם אני בטוחה אבל הוא כבר במשך שבועיים מאמין בשקרים שלו ובכל הזדמנות יורד על ההורים שלי שהם לא הביאו כסףףףף אני לא חושבת שיש דבר יותר משפיל מזה שגבר מבזה ככה את המשפחה של אישתו ואמר לה דברים מכוערים כאלה . כשאמתי לו שאני יודעת שהוא משקר לגביי המאה אלף שלו אז הוא אמר לי מה איכפת לך זה לא כסף שלך זה אני חסכתי לפני ובלה בלה. משהו שאני בחים ללא הייתי עושה. אם אני הייתי מגיעה עם כסף ובעלי לא, לרגע לא הייתי אומרת זה שלי ורק שלי.......... מבחינתי אחרי שמתחתנים, מה ששלי שלך....... אוף אני לא יודעת מה לעשותתתתתתתת נמאס לי מההשפלות האלה!!!!!!!!!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:25 12.12.10
|
שלום לך אני פניתי כבר אליכן בעבר בנושא של גמגום בני-להזכיר - כאשר חווינו מתח בבית אני ובעלי לפני כחודשיים (היו מריבות בבית) בי החל לגמגם(הוא בן 3.3) .(זהו ילד שמדבר שוטף מגיל שנה ו 9 ללא בעיות). כמובן שזה כבר עבר כשהתחלנו לטפל בבעיות בינינו ומאז הכל כשורה. כמו כן במאי 2009 כאשר בעלי נעדר הרבה שעות בגלל עבודה בני גם גמגם אך זה עבר מיד כשבעלי חזר.
אני מציינת זאת כיוון ששנה הבאה יהיה בן 4 , כעת הוא בגן פרטי טוב עם 24 ילד גננת ו 2 סייעות.הוא אוהב את הגן טהצוות ויש לו חברים. אולם שנה הבאה יהיה בן 4.2 וממוצע הגילאים יהיה 3.5 (אולי ישארו 2 בני גילו) .הם לא יהיו קטנים מידי בשבילו? הוא מאד מפותח רוגניטיבית.. רציתי להשאירו שם שנה נוספת עד לחובה כי אני חוששת שמעבר לגן עירוני יהיה לו קשה ויגמגם.(יש לו בטחון עצמי הוא חברותי אך רגיש מאד) האם יש לי ממה לחשוש? כמו כן בעזרת השם בחורף הבא נרחיב את משפחתנו ויצטרף תינוק ואני חוששת ששני שינויים בטווח של חצי שנה יקשו עליו מה דעתך?
האם זה "בסדר" להשאירו שם עם הצעירים ממנו בהנחה שהבוגרים יעזהבו? האם להעלות אותו לעירוני ? בהתחשב במכלול הגורמים שציינתי. תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:40 12.12.10
|
יש לנו 2 בנות קטנות, אנו יחד 9 שנים. בתיכון למדנו באותה כיתה והיינו חברים טובים.בתחילת היחסים ראיתי שלעיתים קשה לו לעשות את המעבר בין ידידות ליחסים. הוא המשיך להתנהג כחבר הכי טוב ללא שום פן רומנטי, הכוונה לחיזור (פרחים וכד'). כשהתחלנו לגור יחד נורא הפריע לי שהוא לא מוכן לחיים בכלל, לא יודע לבשל, לכבס, לעמוד על שלו מול מעסיקים, חברים וכד'. לא ידע לקרוא מסמכים, לנהל חשבון בנק וכל מה שנדרש מאדם בוגר שהוא מנסה לנהל משק בית.
בנוסף לזה, אינו חושב שנטל עבודות הבית כששני בני הזוג עובדים אמור להתחלק בינינו. אחרי מריבות רבות ומספר שנים, הגענו לעמק השווה ולמדנו לחיות כזוג שווה המנהל משק בית מצליח. זו בערך התקופה שהתחתנו. שלושה חודשים לאחר מכן נכנסתי להריון, וכשילדתי את ביתי הראשונה התפטרתי מהעבודה (החלטה משותפת), כיוון ש5 חודשים לאחר הלידה הריתי עם בת נוספת. כאן אציין, שאני לא עובדת כבר 3.5 שנים. לפני כחודשיים הבת הקטנה החלה ללכת לגן והחתחלתי לחפש עבודה. כל 3 השנים, הוריי וסבתי עוזרים לנו כספית (התגוררנו בדירה של אמא שלי בזמן שהיא הייתה בחו"ל ושילמנו גרושים על האחזקה, אבא שלי קנה לנו רכב, כל כמה חודשים הם נותנים לנו סכום כסף נאה שבחלוקה חודשית משתווה למשכורת). כשנולדה הבכורה, דרך חברים ארגנתי לבעלי תחביב לימי שבת, לנסוע ולשחק סטרייקבול, באגודת הפיינטבול. גם זה עלה לנו המון (ציוד - רובים וכדורים ומדים וכד') וגם הוא היה נעלם מהבית בשבתות (מ - 06:00-18:00) והייתי צריכה להישאר בהכל לבד. באמצע השבוע היה עליי לשבת עם הקטנה בחדר השינה שלי, כי בעלי כמובן רצה לצפות בטלוויזיה, לארח חברים ולעשן בסלון. כשהבכורה הייתה בת 3 חודשים, נקלעתי למצב רפואי לא קל ובקושי תפקדתי. מבעלי עזרה לא קיבלתי, עד כדי כך שתינוקת בת 3 חודשים הייתה מקבלת את הבקבוק שלה לא על הידיים שלי אלא על כסא טרמפולינה כי לא יכולתי להרים אותה. עליי לציין, שאני לבד בארץ - כל משפחתי בחו"ל. אחרי תקופה מסויימת הצלחנו גם לצלוח את הקשיים האלה, בדיבורים ובריבים. היום יש לו כל מיני חברים מוזרים, וחששות מצידי שהם נוהגים אפילו להשתמש בסמים. הוא תמיד מוצא סיבה לצאת מהבית בערב, בין אם זה לנסוע לחבר שלו, או לקנות סיגריות או לתדלק את הרכב או 1000 דברים נוספים. ברגעים הכי קשים, הוא לא שם. מאז שהבנות נולדו רק אני קמה אליהן בלילה (כי הרי הוא עובד), רק אני מטפלת בהן כשהן חולות (כי הרי הוא עובד). לפני שנה הגענו למצב שישנתי עם הקטנה במשך חודש וחצי בסלון (היא הייתה ממש חולה היינו במיון אפילו כמה פעמים), כדי לא להפריע לבעלי לנוח. כל התקופה הזו הוא גם המשיך להתעסק עם התחביב שלו, אמנם התדירות ירדה לפעמיים בחודש. היום היחסים בינינו מאוד שבורים. הוא חושב שעליי לעשות הכל, החל מניקיון האסלות בבית ועד לניקיון החצר והגינות (200 מ"ר), טיפול בילדים, הסעות+קניות+קימה בלילה+להיות המשרתת האישית שלו ולשבת בבית כדי שהוא יוכל להתפנות לעיסוקים שלו
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:30 09.12.10
|
שלום לך אני פניתי כבר אליכן בעבר בנושא של גמגום בני-להזכיר - כאשר חווינו מתח בבית אני ובעלי לפני כחודשיים (היו מריבות בבית) בי החל לגמגם(הוא בן 3.3) .(זהו ילד שמדבר שוטף מגיל שנה ו 9 ללא בעיות). כמובן שזה כבר עבר כשהתחלנו לטפל בבעיות בינינו ומאז הכל כשורה. כמו כן במאי 2009 כאשר בעלי נעדר הרבה שעות בגלל עבודה בני גם גמגם אך זה עבר מיד כשבעלי חזר.
אני מציינת זאת כיוון ששנה הבאה יהיה בן 4 , כעת הוא בגן פרטי טוב עם 24 ילד גננת ו 2 סייעות.הוא אוהב את הגן טהצוות ויש לו חברים. אולם שנה הבאה יהיה בן 4.2 וממוצע הגילאים יהיה 3.5 (אולי ישארו 2 בני גילו) .הם לא יהיו קטנים מידי בשבילו? הוא מאד מפותח רוגניטיבית.. רציתי להשאירו שם שנה נוספת עד לחובה כי אני חוששת שמעבר לגן עירוני יהיה לו קשה ויגמגם.(יש לו בטחון עצמי הוא חברותי אך רגיש מאד) האם יש לי ממה לחשוש? כמו כן בעזרת השם בחורף הבא נרחיב את משפחתנו ויצטרף תינוק ואני חוששת ששני שינויים בטווח של חצי שנה יקשו עליו מה דעתך?
האם זה "בסדר" להשאירו שם עם הצעירים ממנו בהנחה שהבוגרים יעזהבו? האם להעלות אותו לעירוני ? בהתחשב במכלול הגורמים שציינתי. תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:44 03.12.10
|
שלום לך!
זכותך כמובן לחשוב ככה אבל כמו בכל טיפול צריך לשקול מה השלכות של אי מתן טיפול בבית שבו יש אווירה טעונה, צעקות, כעסים, מריבות וכו' לבית עם אווירה נינוחה יותר.
ההחלטה היא לא קלה אבל כמו בכל דילמה רפואית צריך לשקול מה עדיף. לעתים ההשלכות של אי מתן טפול לטווח הרחוק הן הרבה יותר משמעותיות מאשר הטיפול עצמו.
בברכה,
דר' עדי אדר
|
|
|
ד''ר עדי אדר
מומחה בנוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד, מומחה ברפואת ילדים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:46 25.11.10
|
אם עניין הבחורים נשלל, אז נותר רק לבדוק האם יש משהו לדעתך, בקשר שלך עם חברותייך, שיכול לאיים על בן זוגך. האם משהו בתקשורת ביניכם חסר, למרות שהקשר טוב?,. , אם באמת לא תוכלי להצביע על סיבה מצידו לקינאה או תחושה של אי אמון, פשוט תדברי איתו על זה וכמה שיותר פתוח. תשאלי אותו מה מפריע לו בקשר איתן.
אני מאמינה שכאשר תדעי בדיוק מה הבעיה, תוכלו לעבוד עליה ביחד.
מה שבטוח הוא, שהוא רגיש מאויים מסיבה כלשהי וצריך לעבוד על זה.
במידה וכל אלה יישללו, נוכל רק להסיק שבמבנה אישיותו הוא זקוק מסיבה זו או אחרת, לשליטה במצב. (מה שבכל מקרה מוביל אותנו לעובדה שמשהו מאיים עליו מנקודת מבטו הסובייקטיבית, אבל אולי כאן כבר לא יהיה תפקידך ללמדו ולתקנו והוא ייצטרך לעבוד על עצמו בטיפול).
ישנה גם האפשרות לדחוף אותו לצאת איתך ועם חברותייך מספר פעמים, לאפשר לו התקרבות ולהרגיש חלק וכך גם- לא מאויים מהיחסים שלך איתן.
בכל מקרה, חשוב להגיע לשיחה איתו, רגועה, לדבר בטון שקט, ולא לאפשר למתיחות שיוצאת ממנו לעבור אלייך בשיחה. תשתדלי להוביל את השיחה ברוגע, כדי שלא תשובו לאותו מעגל של מריבות חסר תכלית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:46 16.11.10
|
יש לנו ילד בן ארבע, עם תלתלים ג'ינג'ים, אוי כמה הם יפים.השיער שלו יחסית ארוך ולגן הוא בדרך כלל הולך עם קוקו.
בעלי איש צבא והחלום שלו זה לספר את הילד כמו גולנצ'יק ואני כמובן לא מרשה. את המיליטנטיות שישאיר בבסיס.
בכל פעם שהילד מגיע עם כינים הבייתה, אני והוא מתחילים לריב על השיער של הילד.
ואני חייבת להגיד שכל פעם הכינים נראה לי מתחזקות ומתחילות להנות מהחומרים.
הוא גם חשדן לגבי כל חומר שאני שמה על הראש ותמיד חושש שאני חלילה ירעיל את הילד בשביל השיער שלו.
בקיצור בלאגן בבית והכל בגלל תלתלים ג'ינג'ים.
ייעוץ מכל סוג שהוא יתקבל בברכה ועל הדרך אם אפשר גם המלצה לחומר טבעי נגד כינים, אנחנו חייבים להחליף כי האחרון כבר לא עוזר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:57 14.11.10
|
|
מאז שחר נעורי בעלי נהל רומנים לרוב.הורי לחצו עלי לא להתגרש וכל פעם כשניסיתי נתקפתי בחרדת נטישה.בגרתי וזקנתי טרם עת.כיום אני מבינה שטעיתי כשוויתרתי על עצמי.אולם בגיל 60+אולי הפסדתי את הרכבת.בבית אין מריבות.כל אחד חי בעולמו.השאלה זהו,כך נגזר עלי לחיות.אינני במיטבי הן במראה והן בהרגשה .מה עושים?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:40 10.11.10
|
האם זה תמיד היה כך?
ואם לא - אז מתי זה קרה? והאם את יכולה לראות איזשהו הקשר כמו למשל מריבות ביניכם, התקררות היחסים בהדרגה עד שהגיעלשיא הזה של חוסר קשר מוחלט, עייות עקב עומס קשה או מחלה וכד'
אם פעם זה היה אחרת, ואת מרגישה שיש ביניכם קשר טוב מעבר למין (מהודעתך זה בכלל לא ברור שזה כך) או שהנישואין שוים הצלה, אז אני מציעה לך לא לקבל את העצות לקחת מאהב, אלא לעבוד על הנישואים.
כדאי מאד להסתייע באיש מקצוע (או אולי מאמן או מנחה טנטרה),
ובינתיים לנסות לראות עם עצות הסבתא עוזרות:
לצאת לחופשה משותפת
לארגן ארוחה רומנטית
לבלות ביחד, לצאת לרקוד
לנסותל פתח את האינטימיות ביניכם
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|