|
- פורום איסוף דם טבורי, שימור דם טבורי, תאי גזע
- פורום בדיקות רפואיות, בדיקות דם
- פורום הגדלת חזה, הקטנת חזה
- פורום הפרעות אכילה - תמיכה
- פורום הפרעות שינה תינוקות, הפרעות שינה ילדים
- פורום הפרעות שמיעה, ליקויי שמיעה, חרשות
- פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין
- פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
- פורום כירורגית פה ולסת, סרטן הפה והלוע
- פורום ניתוחים גניקולוגים (גינקולוגים), אנדומטריוזיס
- פורום סרטן העין (אונקולוגיה של העין)
- פורום סרטן השד
- פורום קוסמטיקה טבעית
- פורום תזונת תינוקות
- פורום תמיכה במשפחות ילדים חולי סרטן
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:28 23.09.10
|
|
יש לי שלושה ילדים בנות בנות 8 ו-6 ובן בן שנתיים. הבנות רבות המון כשהקטנהיותר היא זו שמציקה המון ואף משתמשת באלימות. הגדולה מחזירה לה אם כי בעדינות יחסית ובעיקר מתעצבנת ונהיית מתוסכלת. מה עושים? מתערבים? לא מתערבים? להגיד לגדולה להחזיר לה יותר ?אשמח לעזרה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:26 22.09.10
|
אני בת 28 אם לשניים בת 6 ותינוק בן 4 חודשים אני ידועה בציבור במערכת זוגית כמעט 9 שנים בהתחלה הכל היה מופלא הקשר היה מדהים רומנטי עם הזמן התחילו כמובן חיי היום יום בעיות הכלכליות תמיד היו מריבות אבל תמיד היה תוכניות ורצון לפתור את הבעיות אני רוצה לציין שבן זוגי היה תמיד בן אדם קשה התקשורת לא היתה טובה כי הוא לא אוהב לדבר על הדברים מבחינתו פתרון הבעיות היה פשוט לתת קצת זמן למריבה ואז לעשות כאילו כלום לא קרה במקום לדבר על הבעיות!
לפני כשנה הצטרפה למישפחתו גיסה חדשה ( חברה של אחיו) ונולד להם תינוקת ! כמובן שכולנו קיבלנו אותה ואת משפחתה , לאמא של גיסתו שהיא אישה בת 44 ( בן זוגי בן 33) יש בעיות עם בעלה ובחודשים האחרונים שמתי לב שהם מקיימים שיחות ארוכות בטלפון בשעות לא שיגרתיות והוא היה מוחק אותם מהסלולרי אחר כך התחילו שקרים מצידו והתחלנו לריב מידי יום בגלל זה והוא התייחס לזה כאילו שאני קנאית מיידי וחונקת אותו
והאישה מהצד עשתה את עצמה כאילו איתי הכל בסדר , הייתה באה אליי הביתה באה לבקר אותי בבית חוליםן , באה לברית בהתחלה הם אמרו שאני סתם מקנאה שהם רק מדברים כמו ידידים אבל בראש השנה הכל התפוצץ והם הודו בפניי שהיו ביחד
הילדה שלי שמעה מריבות קשות חזרה להרטיב בתחתונים יש לה סיוטים בלילה , התינוק עצבני
אנחנו גרים בדרום , חזרתי להורים שלי בצפון אני כבר שבועיים פה סובלת לא מפסיקה לבכות לא מפסיקה לחשוב אליו והוא לעומת זאת לא מתקשר( אנחנו מדברים כי אני הטיפשה שמתקשרת ) הוא לא ממש מראה סימנים שהוא מתחרט , הוא ביקש שאני אחזור אבל מצד אחר אני בטוחה שהוא עושה את בגלל הילדים כי כשאני שואלת אותו עם טוב לו לבד הוא אומר לפעמים כן לפעמים לא או שהוא מתגעגע לילדים
כאילו לא מראה לי שהוא עדיין אוהב אותי ( אני כמעט בטוחה שהוא עדיין נפגש איתה גם) אני לא יודעת מה לעשות איך להמשיך הלאה כל פעם שאני מנסה לדבר איתו הוא קר והוא אומר לי שזה מה שמעייף אותו אצלי שאני כאילו "חופרת" אבל אני חושבת שמה שקרה דורש שיחה והוא לא מוכן!
אני לא יודעת עם לחזור אליו ולנסות הוא אמר שינסה להשתנות( אבל בטלפון הוא נשמע כאילו ממש לא) או למרות שזה כואב להתחיל מחדש
אני ממש שבר כלי הרוסה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:08 16.09.10
|
שלום אתי,
כמובן שיש קודם כל לשלול אפשורת של לקות למידת כלשהי שאולי מקשה עליו ובגלל זה הוא מרגיש לא מובן ואולי ללא עוזירם לו נכון. דברי עם המורה והתייעצי. אם זו לא הבעיה,
יכול להיות שאת מלחיצה אותו יותר מדי. חשוב שהוא יכין שיעורים לבד, בלי הנוכחות המפקחת שלך, אם הוא זקוק לעזרה שיבקש, ואם הוא לא מבקש אז שיטעה והמורה תתקן אותו.
הוא כנראה קולט שנושא הלימודים מאוד חשוב לך ומלחיץ אותך, וזה חודרני ומלחיץ עבורו מדי, וגם מקומם אותו.
קחי אותו לשיחה, תגידי לו שאת מבינה שאת יותר מדי מלחיצה כנראה, למרות שהכוונות שלך טובות, ושמעכשיו הוא אחראי על השיעורים שלו, את לא תנדנדי לו, אם הוא זקוק לעזרה שיבקש, ואת תעזרי לו.
זהו, ומרגע זה את מ-ת-א-פ-ק-ת בכל מחיר, גם אם זה קשה לך. אחרת את נכנסת איתו לסיפור שיחמיר ככל שהוא יגדל עד שקשה יהיה לתקן את זה. זה עלול להשניא עליו את הלימודים להרבה זמן, אם לא תוכלי להשתלט על עצמך בעניין הזה.
אל תדאגי, הוא לא יתדרדר ולא יקרה שום אסון, לימודים תמיד אפשר להשלים, שנים של מריבות ולחץ אי אפשר להחזיר. לדתעי אם תרדי ממנו באמת הוא יחזיר לעצמו את המוטיבציה לבד.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:36 15.09.10
|
היי אני אם לבת 3 שנולדה פגית 596 גרם, היא ילדה מקסימה ומאוד נבונה.
לפני כ שבועיים היא ממש שינתה את התנהגותה בוכה הרבה ולפעמיים כשאני שואלת אותה למה את בוכה היא עונה כי היא רוצה לבכות ולפעמיים גם מאלצת את עצמה לבכות.
יש לילות שהיא מתעוררת (ניראה לי מתוך חלום) ובכה ומבקשת לישון איתנו.
מערכת הזוגיות שלי עם בעלי היא ממש קריטית אנחנו לא מסתדרים והרבה מריבות ליד הילדה אומנם לא פיסית חלילה אבל מילולית והיא חשובה להרבה צעקות אני מודעת כי אנחנו גורמים לנזק לביתי אבל איך אני יכולה לעזור לה עם ההתקפי בכי ובנוסף היא זורקת את עצמה.
אני ממש נואשת כי ביתי השתנתה מקצה לקצה.
יש ציין כי היא תיכנס למסגרת גן מחודש הבא עד עכשיו הייתה איתי בבית.
תודה מראש על עזרתכם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:14 15.09.10
|
|
תודה על התשובה. אני יודעת שאת צודקת, הבעיה שעם בעלי החיים יציבים אבל לא ממש, כי יש הרבה מריבות וחוסר הבנות, עם הקשיים אנחנו בונים את היחסים. גם אני לא יודעת מה היה קורה אילו.... אבל לא מסוגלת כרגע להרפות. אני לא מעוניינת להכנס למערכת רומנטית איתו בגלל שאני נשואה, והוא לא שוכח את זה, כאילו התחלנו קשר ידידותי כרגע, אבל מפחיד אותי בו זמנית.....
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:50 14.09.10
|
היי.
אני לא בעלת מקצוע בתחום, אבל לצערי יש לי נסיון בזה. גם אני חוויתי משהו דומה. (אם תרצי אספר לך, אני לא רוצה להבהיל אותך על ההתחלה...)
אני רוצה להגיד לך מלב אל לב ואולי מה שאומר לך יהיה קצת קשה אך זה לטובתך. תאמיני לי שזה לטובתך! מאישה לאישה: אני ממליצה לך לקרוא את הדברים לבדך וברוגע... אח"כ ההחלטה בידיך, ואני בטוחה שתדעי לעשות את הבחירה הנכונה.
מה שקורה בניכם אינו בריא ובעיקר מזיק לך. אני סמוכה ובטוחה שבמריבות שלכם את לא היחידה שאשמה- יש עוד צד והוא לא יכול להחליט על דעת עצמו להעניש אותך! בפירוש לא!!! הוא לא אבא שלך שיעניש אותך על דבר כזה או אחר! ממש לא!!! אתם בני זוג, חברים ולא אויבים שמתחרים על כבוד או משהו כזה. וכמובן שגם הוא אשם לא פחות ממך בכל המריבות ואת מנסה לפתור את זה והוא רק עושה לך הצגות ומשפיל אותך. את שמה לב שאת היחידה שלוקחת אחריות על מעשיך, על המריבות בכלל והוא מתחמק מהן?
חשבי רגע לעצמך: כך אמור להתנהג גבר אוהב? להשתמש בך ולזרוק אותך? לא לענות לך ימים שלמים ולגרום לך רק צער וכאב???
ואל תצפי שאחרי הנישואים הדברים יסתדרו (זה הבור שכל הבנות נופלות לתוכו...) להיפך- אחרי הנישואים הדברים רק יחמירו יותר משום שאז את כבר ב100% שייכת לו, וכפי שהוא עושה זאת עכשיו הוא יעשה זאת ויותר מכך לאחר הנישואים!
את צריכה להאמין בעצמך- שאת טובה ומקסימה וראויה להרבה יותר!!! תראי לאן הוא מוביל אותך; בגללו את נכנסת לדיכאונות, לא אוכלת, לא לומדת - אין ספק בכלל שזה לא בריא בשבילך, ואין ספק שאת ראויה ליותר. באהבה אמיתית - יש חשק לקום מהמיטה, לחייך, לאכול, להצליח ולהתקדם בלימודים, בעבודה. גבר שאוהב אותך ירצה שתתקדמי בחיים, שתצליחי, שתהיה מאושרת בכל תחומי החיים. והכי הוא ירצה - שתהיה מאושרת איתו!
אולי עכשיו זה נראה לך קצת קשה או בלתי אפשרי לעזוב אותו - אבל את עוד צעירה, כל החיים לפניך. ואל תדאגי- עוד יגיע גם יגיע האביר האמיתי על הסוס הלבן. זה לא שבחיים תמיד מלקקים דבש, אבל גם בטח שלא חווים דבר כזה משפיל ומעליב! אם יש מריבות בין בני זוג יש דרכים מכובדות יותר לפתור אותן ותמיד שני בני הזוג (ולא רק צד אחד) ירצו לפתור אותה, כמובן אם יש בינהם אהבה אמיתית.
זוהי דעתי מתוקונת, ואני בטוחה שבאיזו שהוא מקום היא מתחברת גם לך ובכלל לכל זוג שאוהב.
זכרי- את מקסימה וטובה וראויה להרבה יותר! ובכל הסיפור הזה מי שמפסיד - הוא בטח לא את!!!
אם בא לך כתבי לי מה את מרגישה וכמו שאמרתי מקודם- אם תרצי אספר לך את סיפורי האישי.
בהצלחה, יפה שלי- ולעולם אל תהי נואשת!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:30 12.09.10
|
|
שלום,אני לא ממש יודעת ממה להתחיל קודם ,אתחיל בזה שאני אמא לשניים,ילד בן שש ותינוק בן שנה וחודשיים,אני עומדת לפני גרושים בני בן השש היה עד בשנים האחרונות למריבות רבות וקשות ביני לבין בעלי מריבות קולניות ואפילו קללות מצד בעלי,בני ילד חכם ונבון רק שלאחרונה אני מרגישה שכל מה שהוא ספג יוצא החוצה וזה מתבטא בהתחצפויות,קללות ולעתים רחוקות גם הרמת ידיים ,קשה לי מאוד להרגיע אותו כשהוא נכנס לעצבים,אני שמה לב שהוא מנסה להראות כוחניות ומתווכח איתי המון ,אני מיואשת ויודעת שאני אשמה שנתתי לו לחוות כל השנים האלה את היחסים ביני לבין בעלי ולא סיימתי את מערכת היחסים הזאת קודם.אני רוצה לציין שבני לא יודע עדיין שאנחנו מתגרשים.אודה על תשובה מהירה...שנה טובה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06:57 12.09.10
|
שלום חני,
עונשים לא עוזרים, כמו שאת רואה, אפילו גורמים נזק, כי הם גורמים להשפלת הילד.
כדי לייצר סמכות הורית אין צורך בענישה. יש צורך בסדרי עדיפיות - על מה מתעקשים ועל מה א, כי אחרת כל היום זה מריבות ואתם תהיו מותשים קודם. אם החלטתם על משהו שפה אתם לא מוותרים - חשוב היות עיקביים - אםן פעם אתם מרשים כי אין לכם כוח ופעם לא - זה לא שווה כלום. בנוסף צריך לדבר אל הילד בטון ברור וקצר. כאן זה בלי הסברים, משאים ומתנים וכו'. פשוט להגיד אסור בטון תקיף (לא צעקות, לא עונשים, טון תקיף) וזהו.
מעבר לזה, אני לא מכירה את המשפחה שלכם ולא יודעת אם יש דברים נוספים שצריך לשנות. למשל האם אתם נותנים דוגמה של כבוד אחד לשני ומכבדים אחד את השני? למשל, איזה עוד דברים אתם עושים עם הילד מלבד להאבק בו? האם יש זמן איכות שבו נהנים ביחד? האם מקבל תשומת לב אישית חיובית? האם יש לו אחים? האם מקנא בהם? וכו'.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:27 05.09.10
|
שלום רב יש לי ילדה בת שנה ו9 היא לא במסגרת עדיין הבעיה איתה שהיא קצת פחדנית/ חרדתית
בעיקר הבעיה היא שהיא רואה ילדים קטנים היא מפחדת בגיל שלה למשל אם אני הולכת איתה לגן ציבורי היא משחקת יפה שאין אפ אחד אבל שמתחילים להגיע ילדים בני גילה היא מפחדת רוצה על הידים שלי כאילו ראתה שד אם מבוגרים זה לא קורההיא יותר בטוחה וגם עם ילדים שהם קצת יותר גדולים ממנה. אבל היא סובלת מחרדות למשל אני לוקחת אותה לבית של אמא שלי שהיא מכירה אותה ומכירה את בני המשפחה היא פוגשת את אחי שרואה אותו לא הרבה אבל מכירה אותו היא מתחילה לצרוח רבע שעה אני לא מוותרת לה ונשארת לידו ואז היא נרגעת ומתנהגת כרגל פחות או יותר. לעומת זאת שיש ילדים בגיל שלה היא בוכה כל רגע וכאילו נמצאת בחרדה לא כאילו היא בחרדה.אני רוצה לציין שלמרות שהיא איתי בבית מגיל אפס אני לקחתי אותה לגן הצביבורי כבר שהייתה קטנה אבל תמיד היא בצד מפחדת לא מוכנה להתקרב לילדים בגילה.
היא ילדה בריאה בדרך כלל מבחינה מוטרית עושה הכל לאט בשלבים התחילה ללכת בגיל שנה ו 8.
לדבר מעט מילים.
אני רוצה לציין שהיית תקופה לא כל כך טובה בבית היו קצת מריבות עם בעלי אבל עוד לפני זה היא הייתה חרדתית .
מה ניתן לעושת כדי שתתגבר על הפחד הזה שמגביל אותה להיפתח לילדים?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:21 05.09.10
|
שלום רב יש לי ילדה בת שנה ו9 היא לא במסגרת עדיין הבעיה איתה שהיא קצת פחדנית/ חרדתית
בעיקר הבעיה היא שהיא רואה ילדים קטנים היא מפחדת בגיל שלה למשל אם אני הולכת איתה לגן ציבורי היא משחקת יפה שאין אפ אחד אבל שמתחילים להגיע ילדים בני גילה היא מפחדת רוצה על הידים שלי כאילו ראתה שד אם מבוגרים זה לא קורההיא יותר בטוחה וגם עם ילדים שהם קצת יותר גדולים ממנה. אבל היא סובלת מחרדות למשל אני לוקחת אותה לבית של אמא שלי שהיא מכירה אותה ומכירה את בני המשפחה היא פוגשת את אחי שרואה אותו לא הרבה אבל מכירה אותו היא מתחילה לצרוח רבע שעה אני לא מוותרת לה ונשארת לידו ואז היא נרגעת ומתנהגת כרגל פחות או יותר. לעומת זאת שיש ילדים בגיל שלה היא בוכה כל רגע וכאילו נמצאת בחרדה לא כאילו היא בחרדה.אני רוצה לציין שלמרות שהיא איתי בבית מגיל אפס אני לקחתי אותה לגן הצביבורי כבר שהייתה קטנה אבל תמיד היא בצד מפחדת לא מוכנה להתקרב לילדים בגילה.
היא ילדה בריאה בדרך כלל מבחינה מוטרית עושה הכל לאט בשלבים התחילה ללכת בגיל שנה ו 8.
לדבר מעט מילים.
אני רוצה לציין שהיית תקופה לא כל כך טובה בבית היו קצת מריבות עם בעלי אבל עוד לפני זה היא הייתה חרדתית .
מה ניתן לעושת כדי שתתגבר על הפחד הזה שמגביל אותה להיפתח לילדים?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:49 02.09.10
|
שלום לך,
הכרתי בחורה נפלאה לפני כחצי שנה מאז אנחנו מאוהבים עם מריבות מסויימות משני הצדדים. אני בן 34 והיא בת 27 .
בעברה היא יצאה עם מישהו שמבוגר ממנה ב20 שנה ולי זה מפריע מאוד למרות שאין לה הרבה מה לעשות כי זה היה בעבר ואני מודע לזה. כל הזמן הייתי עושה לה סצנות על איך היא הלכה איתו ואני יודע שאני לא בסדר.
נפרדנו בעבר בגלל אותה סיבה כ 3 פעמים והבטחתי לא לדבר איתה על העבר.
לפני 10 ימים לא הצלחתי לעמוד ורבנו שוב על אותה סיבה רק הפעם זה היה סופי מבחינתה. ראוי לציין שהיא בחורה ששוברת את הכלים די מהר ואז מתרצה. היום החרטה שלי באה ממקום אחר היום אני אחר אך היא נעולה בשלה. ואני מאוד אוהב אותה ורוצה להחזיר את האמון שלי בא.
אני די ליברל,טייס במקצועי.
איך מחזירים אותה ואת האמון?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:26 01.09.10
|
שלום,
אני ובן זוגי יצאנו כ 5 שנים הכל היה ביננו טוב היה מידי פעם מריבות ודברים שהפריעו לי אבל זה דברים שהתגברנו עליהם,התחתנו לפני חודש ומיום החתונה אני רק סובלת הוא כבר לא אוהב אותי כמו פעם מתייחס מגעיל נורא ומדבר בזילזול למשל צועק ואומר לי תסתמי תסתמי כבר ומסתכל הרבה יותר על בחורות אחרות פחות נוגע בי וכאילו השתנה ב 180 מעלות!!!!אין יום שלא בכיתי מאז החתונה!מה לעשות האם להמשיך ככה???חייבת עזרה .
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:46 24.08.10
|
אני בחוקה מסורתית ונשואה לבחור חילוני הבעיה היא שיש לנו הרבה מריבות על כול נושא הדת כול דבר מכעיס אותו מאוד קשה לי אם זה הרבה פעמים אני כבר חושבת לפרק את החבילה כי אין לי כבר כוח להתמודד בנושא הזה כול דבר הוא לא מקבלובשעה שמתפרץ ריב זה גורם לו לדבר בצורה ממש לא נחמדה ואפילו פוגעת אשמח אם אפשר לייעץ לי מה לעשות ואיך אני פוטרת את המצב כי אני ממש כבר עייפה מזה ולא רואה את עצמי ממשיכה ככה לא בצורה הזו ואם צריך להתפשר אז מי ועד כמה צריך להתפשר ואם אני היחידה שצריכה להתפשר כי מצד אחד אני לא רוצה להיות היחידה שתמיד תתפשר
אשמח לעזרה תודה רבה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:58 23.08.10
|
ובכן, לגבי סדרי שינה, אז כמובן ששינת צהרים שהיה די רגיל אליה בגן נגוזה. אבל זה זמן רב שאינו ישן בצהרים בסופי שבוע.
הקפדנו שילך לישון בשעה הרגילה - בין שמונה לתשע.
השתדלנו כל יום לצאת לאן שהוא - בריכה, משחקיה, טיול, יום כיף, ים.
כלומר, כמעט לא היו ימים שהיינו רק בבית. לאור העובדה שהיו המון ימים נורא חמים, אז אי אפשר היה להיות בחצר יותר מדי, רק בערבים (אנחנו גרים במושב).
בנוסף, השכן, שהוא חבר טוב שהילדון משחק איתו לא מעט, נסע למשך תקופה לארה"ב לסבא וסבתא אז הוא היה גם כן חסר.
שיחקנו גם משחקי קופסא בבית (הוא לא מת על זה). שיחקנו קצת בפלסטלינה ויצירה (גם לא ממש מת על זה) משחקי דימיון וכמובן לא מעט טלויזיה (שהוא לא רגיל לכך. כלומר, הוא לא צפה המון בטלוויזיה לפני החופש הזה).
כמו כן, מכיוון שהיה הרבה יותר באינטראקציה עם האחים שלו, אז גם היו יותר מריבות. היינו בבית אני ושני אחיו. בסופי שבוע ובימים מסויימים, גם אבא הצטרף.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:24 23.08.10
|
שלום לכם,
ילדנו בן 3 וקצת. גמול מזה מספר חודשים ילד חכם ומאוד תקשורתי ומילולי.
בזמן האחרון, כלומר בערך שבועים שלושה אנו רואים שינוי קיצוני בהתנהגות:
1. חזר לפספס פיפי בשירותים
2. חרדות נטישה - לא נותן לנו לצאת מטווח הראיה שלו.
3. התקפי זעם מאוד חזקים.
4. חוסר גמישות כללית וחוסר יכולת להתמודד עם דברים שהוא לא מקבל את מה שרוצה.
יש לציין שהוא ילדון מאוד רגיש, שתמיד היה עם צורך חזק בנוכחות שלנו.
כמו כן, הוא בעל דימיון עשיר (הגיע כעת לגיל של גיבורי על והוא מדמה שהוא סמי הכבאי רוב היום).
אנחנו מזהים מצוקה ולא יכולים לחשוב על המקור שלה, שכן חוץ מאשר חופש גדול אין שינוי בבית.
ההתמודדות עמו היא לא פשוטה ואנו נתקלים בהתנהגויות לא פשוטות לאורך כל היום.
יש לציין שהיה בפעוטון עד 8.8 ועכשיו בבית עימי (אמא שלו) ואחיו הגדולים (אחות בת 6 ואח בן 9).
בשנה הבאה עולה לגן עירוני.
בינו לבין אחיו יש מריבות (בעיקר עם האח הגדול. אחותו לרוב מוותרת לו).
כיוונים ומחשבות להתמודדות?
תודה
ליאת
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01:44 20.08.10
|
את לא תאמיני עד כמה אני מבינה אותך... את הכאב שלך גם אני חובה ובעקביות... אבל עדיין יש בינינו הבדל עצום... אני בת 26 נשואה כבר חמש שנים ועם שני ילדים... התחתנתי בגיל נורא צעיר כי באמת אהבתי אותו, הוא הפך להיות הייעוד שלי בחיים. הצלחתי בכבוד לסיים תואר בריפוי בעיסוק ובמקום לעבוד להנות לי מהחיים החלטתי שאני ישר מתחתנת כי פשוט לא יכולתי לדמיין לי חיים בלעדיו, מאז שהכרתי אותו הכל סבב רק סביבו וזה לא בגלל שהוא ביקש אלא מאחר שאני נורא תלויה בו... היום ואחרי 5 שנים אני עדיין תלויה בו עד כדי כך ששכחתי את עצמי, כמעט ואין לי תחביבים, כל היום עסוקה עם הילדים ובסידור הבית, ואם הוא יוצא לבילוי עם חברים קשה לי להרפות ולהעסיק את עצמי במשהו אחר,,, אני כבר לא יודעת מה יגרום לי להנות שאינו קשור אליו ועדיין מחפשת משהו להעסיק את עצמי ובאמת להראות לו שאני לא תלויה בו...
אני מתה עליו אבל זה באמת גורם לנו אין סוף מריבות וכמעט כל שבוע.. הוא עובד הרבה שעות וגם עובד משמרות של לילה כך שלא יוצא לי לבלות איתו הרבה, ועוד עם שני ילדים אני מחכה בקוצר רוח לזמן שבו נשב ונבלה יחד ולבד, אבל מה שקורא זה שבזמן הפנוי שלו -שממלא אין לו הרבה- הוא מחלק את זה בין הילדים והחברים ובקושי נשאר לי זמן לבלות איתו ולבד... הוא טוען שאני רוצה לחנוק אותו מרוב שאני מבקשת ממנו לבלות איתי לבד, בעוד שאני מרגישה לא מסופקת רגשית ומינית בכלל... (גם אנחנו בקושי מקיימים יחסים, פעם בשבוע ולא תמיד)
לפני 3 ימים היה לנו ריב מאוד רציני כי הוא יצא לבלות עם החברים ואני מרוב שאני תלויה בו ביקשתי ממנו שיחזור כדי שנוכל לבלות יחד ולבד כי אמרתי לו בשיא הכנות שהוא חסר לי... אבל הוא חזר רק אחרי שעה מההודעה שלי ולא הבין בכלל למה אני עצבנית ופגועה.. ענה לי : "אז מה אם אני מאחר, אני ביליתי איתך כל היום"... נכון שהוא היה בבית כל היום אבל לא היה לנו זמן איכות, היינו עסוקים בילדים.... אני כותבת לך כשאני מוצפת דמעות, זה כבר הפך למשהו שמאוד פוגע עד כדי כך שהחלטתי שאני מוותרת לגמרי על האהבה ועל כל הצרכים שלי כאשתו,, אני מנסה להעסיק את עצמי בילדים ובבית, חוזרת ומנקה שוב מקומות שנקיים כבר רק כדי לא לחשוב על זה.... אני כותבת לך כשאני מוצפת דמעות מרוב אכזבה... אני יודעת שהוא "אוהב אותי" אבל זה לא מספק אותי בכלל... אני כבר כמה ימים מחפשת מישהו שיבין אותי... ניסיתי את הצאט וזה בכלל לא עזר... אני יותר מאשמח אם נוכל להיות ידידות.. כי אני מאוד מבינה לליבך... אולי נצליח לעודד אחת את השניה על מנת להפחית את התלותיות הזאת.... זה קשה, מתיש ו"הורג" אבל נראה לי שיותר קל אם נוכל לשתף אחת את השנייה..
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:19 18.08.10
|
שלום לאמא של,
האם את ובעלך בדקתם אפשרות של פניה לאיש מקצוע?טיפול /ייעוץ זוגי לפני שהגעת למסקנה ש'זה בלתי נמנע'?
.אין ספק שבמידה שזה לא בריא לגדל ילדה באוירה עכורה של מריבות קשות, מתח וחוסר ודאות.
עם זאת,לא רצוי לשתף אותה בכל התכנים והכעסים שביניכם, ובודאי שלא ליצור עימה קואליציה מול בן הזוג.יש להימנע ממריבות ומאבקים קולניים המלווים באלימות מילולית ו/או פיזית בנוכחותה.
כן אפשר לומר כי אמא ואבא לא מסתדרים ביניהם,והם קיבלו החלטה להיפרד ואין זה באשמתה.
כמו כן, חשוב לספר לילד על ההחלטה להתגרש בהתאם לגיל ההתפתחותי שלו, ובשפה שתהיה מובנת לו.
בהצלחה!
מיכל פאטל-יועצת משפחתית וזוגית.
|
|
|
מיכל פאטל
יועצת זוגית משפחתית ופרטנית
הפנינים 29 א' נווה-מונוסון, יהוד 050-5475155
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:50 16.08.10
|
גיא היקר,המצב אותו אתה מתאר הינו בלתי נסבל. אילו ניתן היה לראות זאת כשלב ביניים, כמו החודשים הראשונים לאחר לידה, שהינם חודשי הסתגלות של כל המשפחה לשינוי העצום כאשר נולד הילד הראשון - ניחא. אבל אם היא לא מוכנה לשום טיפול או ייעוץ או שיחות או שינוי - ומצפה שאתה תשלים עם המצב - אז בעצם אינך יכול לראות שום אור בקצה המנהרה.
להישאר עם הילדה על מנת שהיא לא תגדל ללא אבא - זה להפוך את שניכם לאומללים כל השנים. ואז הבחירה תהיה - שהילדה תיזכה לחיות עם הורים שמתעבים זה את זו ורבים המון, או שתחיה ללא אבא בבית, ותכיר אתכל אחד מכם לחוד. אני לא חושבת שחיים של ילד מול מריבות וזוגיות ללא אהבה וכבוד - הם תורמים לילד, להיפך. ובכל מקרה תחשוב על השנים הרבות שכל אחד מכם יצטרך לשלם את המחיר ויהיה אומלל.
אז אולי , אם תבהיר לה שאתה לא מוכן להמשיך כך ותודיע לה שאתה מתכוון לכך, אולי אז היא תבין שהמצב בעיניך חמור עד כדי כך ואז תסכים ללכת איתך לייעוץ זוגי. בשיטת ההלם.
ואם גם זה לא יעזור, אז באמת אין לך מה לחפש איתה.
|
|
|
דורית כהן
פסיכולוגית
054-4438580
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:05 16.08.10
|
מסלול של הרס עצמי
אני (15.8.2010, 12:57)
הייתי נשואה 10 שנים לאיש יקר וטוב. לאסוני, קרה והתאהבתי בגבר מבוגר ממני ונשוי. יש לציין שהוא זה שיזם את הקרבה בהתחלה, אך כפי שאתה מתאר לעצמך בוודאי, הגלגל התהפך מהר מאד. עזבתי את הבית די בהתחלה, לכאורה כדי לא לבגוד מקרוב באיש שכיבדתי, הערכתי ואהבתי. כן, אהבתי. ברור לגמרי שזו היתה בגידה גם ככה, אבל לפחות ככה זה היה איכשהו נסבל. לא סיפרתי לבעלי מדוע אני עוזבת, רק שצריכה זמן לבד,כי עוברת תקופה קשה. לא יכולתי להרשות לעצמי את הפגיעה בו בלומר את האמת. מאז עברו מש שנים. חמש שנים של גיהנום. הביתה לא חזרתי, בעלי נותר שבור במשך תקופה ארוכה. כשרציתי לחזור, הוא כבר לא רצה בי. בצדק. לשמחתי (באמת) הוא השתקם ובנה לו קשר חדש. הגיהנום אותו עברתי היה בשל האיש המבוגר, שמהר מאד התוודה לפני שהוא לא בדיוק יודע אם הוא אוהב. יותר "רוצה אותי". על מנת לא לעשות לו עוול, אציין כי היה גלוי בפניי לכל אורך הדרך, מעולם לא הבטיח לי דבר, הנישואין שלו הם פתוחים, שנים שאין ביניהם אינטימיות והם נשארים במוצהר בשביל הילדים, כל עוד הם בבית. בהתחלה עוד היינו שותפים לפנטזיה של לחיות ביחד בעתיד, אבל יש עוד המון המון פרטים(חמש שנים..). הנקודה היא, בסופו של דבר, שהפכתי להיות הצל של עצמי ברדיפות שלי אותו (לאו דווקא מוחשיות, יותר ברצון שלי להיות שלו), בטוטאליות שאופיינית לי, סבלתי קשות את אופיו הקשה ביותר, המון מריבות שהסלימו (ברוב המוחלט - על שום דבר!!) ועוד ועוד ועוד...טעמתי טעמה של אהבה חד צדדית והוא מר מאד. נכנסתי ללופ, כבר ידעתי שהאיש לא טוב לי, שאני משתגעת, שאני מאבדת קשר עם המציאות, מתחילה לראות הכל דרך עיניו הביקורתיות מנשוא, כולל את עצמי, וכך גיליתי שאני אדם בלתי כשיר, בלתי אהיב, בלתי הכל. אבל זה היה לופ, ובשום אופן לא ראיתי איך אני יוצאת מהמצב הזה. עדיין, למרות הכל, רציתי אותו.והתביישתי בפני עצמי שזה הוא המצב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:44 07.08.10
|
שבת שלום!!!
יש לי בעיה מאוד שמתסכלת אותי אם החברה שלי! אני וחברה שלי יוצאים מיזה 3 שנים עוד מאט, יש לנו הרבה מריבות בנינו והרבה אי הסכמה אם אחד והשני, הנושא העיקרי והמתיש אותי.. אני בן 22 והיא בת 21 אני מגדיר את עצמי שאחד אוהב יותר מידי סקס אני לא מקבל סקס מהחברה שלי כפי שאני אוהב ואני לא מקבל סקס בכלל אפשר להגיד פעם בשבוע וזה לא מתאים לי בכלל ואני מדבר איתה על זה ומסביר לה ועושה איתה שיחות על זה והיא אומרת שזה ישתנה ולא משתנה כלום.. היא לפעמים אומרת לי "אני לא רוצה שתבוא תבקש מימני אני רוצה לבוא לקחת את זה מימך לבד"... אבל זה לא קורה נתתי לה פעם אחת נסיון לא בקשתי מימנה במשך חודש. מתוך כל החודש הזה קיבלתי סקס 4 פעמים וזה ממש אבל ממש לא מספיק לי וזה גורם לי לתסכול למריבה ..וגם שאני שוכב איתה היא עושה לי טובה כאילו שהיא נותנת לי. אני אוהב את כל הריגושים בסקס משחק מקדים נגיעות מין אורלי ואז לעניין המרכזי..אבל לא היא אומרת לי תוריד ותיכנס וזהו.. אחרי כמה דק' היא אומרת לי תיגמור לא בא לי יותר אני לא רגיל לחרא הזה אני אוהב סקס ואני מתוסכל מיזה ומה עוד יותר היא מבקשת תיקנה תיקח אותי תעשה לי יודעת רק לבקש אומרת לי שהיא רוצה להיות איתי אבל לפעמים לא בא לי כבר להיות איתה בא לי משהו אחר לפעמים אני חושב על "פרידה" כי זה לא זה כי אני חושב שזוגיות זה 50% זגיות ו50% סקס.. אבל תכלס יש לי אולי 2% סקס..
יש לי רגשות אפילו אהבה או הרגל לא יודע כבר מה לחשוב כבר.. לפעמים בא לי לבגוד בא.. אבל משהו עוצר אותי זה המצפון שלי לגביה אולי היא בחורה אם אופי טוב אבל הנקודה המרכזית היא סקס בשבילי ואין לה את זה אני לא יודע מה יהיה אם הזוגיות הזאת ..
מעוניין לישמוע את העצות שלכם בעניין?
תודה מאור!!!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:25 31.07.10
|
ליאת היקרה, הסגנון הזה של להיפרד ולחזור - הוא מאוד לא בוגר. בעצם זה מראה שהוא אינו מסוגל להתמודד עם אי הסכמות, עם קצת מתח.
ברור שיש מצב שהוא יתבגר וילמד ויפתח בעצמו כלים איך להתמודד עם מריבות, השאלה היא מה יגרום לכך? דרך אחת היא ע"י ייעוץ מקצועי. זו הדרך המהירה. דרך אחרת היא - ע"י מערכות יחסים נוספות שמתוכן לאט לאט ילמד מה עושים במריבה, איך מקצרים אותה, איך מקטינים אותה או לא נכנסים מלכתחילה אליה. יש מה ללמוד, או בדרך הארוכה או בדרך הקצרה.
אני מציעה לך לא למהר לחזור אליו. קחי את הזמן שלך והכירי עוד גברים. את צעירה וחשוב להתנסות במערכות יחסים אחדות לפני שמתמסדים. באמת לבחור היטב את האדם איתו את רוצה להקים משפחה. זה צעד כך כך גורלי ובלתי הפיך, וכדאי שתהיי מנוסה יותר.
ואם תחליטי לחזור אליו - תני לו להתבשל זמן רב יותר, שיבין סוף סוף שלא מתנהגים כך.
|
|
|
דורית כהן
פסיכולוגית
054-4438580
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
03:05 30.07.10
|
אני בת 24 ולפני כחודש חוויתי פרידה מאוד לא קלה מקשר שנמשך שנתיים. הפרידה הייתה ביוזמת בן זוגי ולאחר כתקופה ארוכה בה לא הסתדרנו ועברנו מריבות רבות. במשך התקופה בן זוגי נפרד ממני מספר פעמים ותמיד כמה ימים לאחר מכן היה מתחרט. אני מאוד אהבתי אותו (ועדיין אוהבת) ותמיד הסכמתי שנחזור וכן זה היה ממשיך עוד פרידה ועוד פרידה....
בפעם האחרונה לפני חודש אמרתי שזהו, הספיק לי ואני לא רוצה להיות עם מישהו שמכל מריבה שטותית מחליט שלא צריך להיות ביחד והחלטתי שלא משנה מה אני לא חוזרת אליו. הרגשתי שאני חייבת לצאת מהמעגל שנכנסתי אליו ושהפעם אני ממשיכה הלאה.
מאז הוא לא מפסיק להתקשר, לכתוב, לשלוח פרחים ורוצה שנחזור, הוא מבטיח שהוא בחיים לא יעזוב יותר (יש לציין שהפעם הוא כנראה באמת קלט שאני לא חוזרת אליו ולכן הוא מתנהג בכזאת אינטנסיביות). אני מצידי מנסה למשיך הלאה, אפילו יצאתי עם בחור ממש נחמד ושממש כיף לי לבלות איתו...... הבעיה היא שאני ממש מפחדת שאני עושה טעות בזה שאני מוחקת אותו מהחיים שלי, יש לי תחושה שאולי אני מפסידה פה אהבה גדולה...... אני יודעת שאין תעודות ביטוח בחיים אבל בכל זאת הייתי מעוניינת לשמוע את דעתך המקצועית..... האם באמת אדם שנוהג להיפרד ולחזור יכול באמת להפוך לאדם יציב בכזאת מהירות? או שכנראה שאם גם עכשיו הייתי "נכנעת" לו הוא היה מהר מאוד נפרד ממני שוב....
תודה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:43 28.07.10
|
אני ואשתי נשואים כ11 שנה, 3 ילדים. סה''כ חיי הנישואין טובים ללא מריבות או מחלוקות.
במהלך סעודת שבת אצל הוריה של אשתי, בנוכחות משפחתה (אחיות, בני זוגן וסבתות), כאשר אני שהיתי בשירותים, שמעתי את אשתי מדברת בזלזול כלפי משפחתי ובמיוחד כנגד אבי, כאשר היא מביאה דוגמאות לדבריה.
כשיצאתי מהשירותים, הוכחתי אותה על דבריה, היא התנצלה ואמרה שזה לא במקום.
אח''כ עברו מס' ימים בהם לא החלפנו כמעט מילה.
שבועיים אח''כ, אני לא יכול להסיר את תחושת העלבון הקשה שאני חש. אשתי זלזלה בגלוי במשפחתי ובמיוחד באבי אשר בלעדיו ותמיכתו הכלכלית, לא היינו איפה שאנחנו היום.
אני חש כרגע שאין באפשרותי לסלוח לה מצד אחד, מצד שני אני לא איש של ריב ומדון, אך בימי חיי לא הושפלתי בצורה כזו, ועוד בפומבי מול כל משפחתה.
אודה לתשובה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:22 27.07.10
|
שלום
לבעלי יש בעיית שינה, יותר נכון בעיות השכמה, הוא אינו מתעורר לבדו, לא על ידי שעון ולא על ידי אדם.
לוקח לי בבוקר קרוב לחצי שעה להילחם עימו על מנת שיתעורר.
בנוסף- לוקח לו גם זמן לחזור למציאות. נראה כי הוא כאילו מנותק בזמו השינה מהעולם, ונמצא במקום אחר. אני כבר מיואשת....יש לי שני ילדים לארגן בבוקר, ובנוסף אותו. המצב מתסכל וגורם להמון מריבות ועצבים (על הבוקר...)
אנא - האם יש טיפול באמצעות דיקור?
תודה
רעיה מיואשת לחלוטין...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:56 25.07.10
|
שלום יש לי לד בן 6 ו8 חודשים בגדול ילד רגיל נעים יחד עם זאת קצת תחרותי והשגי לדעתי, דבר הגורם לעיתים להמנעות ועיתים לאכזבה שמשהו אחר מנצח וכו ,אגב הוא הצעיר בכיתתו,... ישלו אח בן 3 ותשעה חודשים.
יחסית מסתדרים לאחרונה החלו מריבות אחים...
לאחרונה היתה תקופה בה הגדול היה עצבני מהרגיל וזה נרגע, הוא מאוד אוהב משחקי מחשב למיניהם ושיחק במשחקים לא לגילו והתגאה בזה עד ששוחחנו והגבלתי אותו.
לשאלתי :היו פעמיים שהוא יה מתוסכל ולא רצה לשתף ואמר אני רוצה למות והדבר החמור הוא שהוא הוציא סכין ממגירת המטבח תוך שהוא מסתכל עלי בחשש ונראה בודק את תגובתי, הוא מיד החזיר את הסכין ולא חזר על זה, שוחחנו על כך שהוא נרגע.
שאלתי אם זה מצריך ללכת לאיש מקצוע או האם יש משהו לעשות כדי לעזור לו ברגעי מצוקה?
תודה אמא מודאגת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:53 24.07.10
|
צר לי לשמוע על כל הדברים שעברו עלייך,וע"כ שאת מוצאת את עצמך במרכז מריבות מכוערות,שאת לא אמורה להיות חלק מהם.
אני יכולה להבין מה עובר עלייך וכמה זה ודאי קשה אך גם חשוב לי לומר לך ששום דבר ממה שקורה אינו באשמתך ואל תכאיבי לעצמך בגלל הטעויות של הורייך.
אני חושבת שחשוב שתקבלי עזרה.חשוב שיהיה לך מקום נייטרלי ולא שיפוטי בו תוכלי לאפשר לעצמך לבטא את המצוקות והכעסים האלו,במקום להקיא אותם.את כותבת שאת נמצאת כבר בטיפול פסיכולוגי,ואני שמחה על כך.אבל למה את לא מסוגלת לשתף את הפסיכולוגית שלך במה שעובר עלייך??ממה את מפחדת?ולמה את בוחרת לשתוק ולא לתת לה אפשרות להיות איתך,גם בתחושות הקשות האלו?
כדאי שתנסי לפתוח איתה את הדברים האלו,צעד אחרי צעד,אולי אפילו לכתוב לה בדיוק כמו שכתבת כאן,אם כ"כ קשה לך לדבר...
תני לעצמך את המקום להיות.את ראויה לכך.
אשמח לשמוע מה את חושבת,עדכני,
איתך,קרן אור.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לרון
|
|
ד''ר חיים היילפרין 
|
|
02:11 21.07.10
|
|
החלטה מעין זו תלויה בטיב היחסים ביניכם וברצונכם המשותף בלבד. אין ספק שבתכם תשמח לבלות איתכם יחד, אך חשוב יותר שתיהיו עקביים ושהדבר ייעשה רק אם שניכם מסוגלים לגלות רצון טוב - תעתועים והבטחות סרק לקרבה או מריבות וויכוחים למול הילדה יגרמו יותר נזק מאשר הפרדה ברורה ועקבית בבילויים.
|
|
|
ד''ר חיים היילפרין
פסיכולוג קליני, מנהל השירות הפסיכולוגי בבאר יעקב.
ליצירת קשר: 052-2533683 או 08-9281224
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:08 17.07.10
|
שני ספרים טובים הוספנו למדף שעזרו לנו בהתמודדות עם קשיי היום יום שלנו:
הספר "עולמו של דניאל"- ספר עם סיפורים קצרים על נושאים כמו: פחדים, קינאה בין אחים, מקלחת, שינה, אוכל, מריבות...מה שעזר זו ההנחייה שנכתבה בצמוד לכל סיפור שנתנה לנו טיפים להתמודדות עם הקושי- הרגשתי שקניתי את סופר נני בתוך ספר והילדים שלי מאוד התחברו אליו, אני יכולה לומר שהספר עזר לי מאוד בנושא של מקלחות וקיאה בין אחים.
הספר השני שעזר לי הוא "מי בא למסיבה" ספר חמוד על ילד להורים גרושים שנכתב סביב הסיטואציה של מסיבה בגן והשאלה מי יגע אבא או אמא- כתוב ברגישות ומאוד עוזר למשפחות שעברו גירושים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:10 17.07.10
|
שלום נטע,
ההסבר שהכל שייך לא לשניהם הוא בעייתי, כי הוא נותן לבך הגדול הרגשה שאין לו שום לגיטמיציה לפרטיות ושם אפשרות לשמור דברים שהם רק שלו. יש מקום לצייד אותו בתיבה או ארגז, רצוי אפילו להוסיף לו אפשרות לנעילה, ששם הוא יכול לשים את מה שחשוב לו (לא "משחקים לגדולים" אלא מה שחשוב לו) כדי שאחיו לא ייקח לו. חשוב לסייע לו בזמנים מסויימים לשמור על זמן פרטי שבהם הוא יכול לשחק בחדר בלי הפרעה, ובלי שאחיו "נדחף". אם תעזרו לו לשמור על המרחב שלו, יהיה לו יותר קל לחלוק בהמשך עם אחיו מתוך רווחה ונדיבות ולא מתוך תחושה של הגנה על מרחב שאין לו.
בנוסף חשוב שגם תתנו לו מדי פעם בזמנים קבועים זמן איכות איתכם בלי אחיו ובלי תנאים, כלומר בלי קשר להתנהגותו. זה לא פרס על התנהגות טובה או לא אלא צורך התפתחותי שלו, בדיוק כמו שלא תמנעו ממנו אוכל כיוון שהוא לא משתף את אחיו.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01:21 17.07.10
|
|
שלום לכם. בני בן ה-6 ילד מאד רכושני וקנאי לכל מה ששיך לו (משחקים,ובכלל..כל החדר) הוא אינו משתף את אחיו הקטן (שנתיים) כמעט. ודואג לסלקו מין החדר ששייך לשניהם. זה קורה כל יום והמריבות ביניהם כמעט ואינן משתנות. אני טוענת ומסבירה שלו ש"הכל" שייך לשניהם והוא אינו מסכים. הצעתי לו להעביר את משחקיו "הגדולים" למקום אחר שהקטן לא יוכל להגיע,אך הוא אינו מעוניין שבכלל יתקרב. מעבר לזה שהם מאד אוהבים אחד את השני, הקטן "נשאר" כאילו מסכן וכל הבית "עומד על רגליו" כתוצאה מהיחס של הגדול לקטן. מה עושים?? איך גורמים לגדול לשתף ולתת יותר?? יוצא שבסופו של דבר הגדול לא זוכה לתשומת לב מאיתנו ההורים, בעקבות יחסו אל אחיו הקטן. תודה על תשומת לבכם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|