|
- פורום איסוף דם טבורי, שימור דם טבורי, תאי גזע
- פורום בדיקות רפואיות, בדיקות דם
- פורום הגדלת חזה, הקטנת חזה
- פורום הפרעות אכילה - תמיכה
- פורום הפרעות שינה תינוקות, הפרעות שינה ילדים
- פורום הפרעות שמיעה, ליקויי שמיעה, חרשות
- פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין
- פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
- פורום כירורגית פה ולסת, סרטן הפה והלוע
- פורום ניתוחים גניקולוגים (גינקולוגים), אנדומטריוזיס
- פורום סרטן העין (אונקולוגיה של העין)
- פורום סרטן השד
- פורום קוסמטיקה טבעית
- פורום תזונת תינוקות
- פורום תמיכה במשפחות ילדים חולי סרטן
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:51 10.07.10
|
|
אז תעבור לפורום של נישואין ומריבות וחיי המשפחה, כי פה הפורום- "פרידות,בגידות,גירושין" כנראה טעית בדרך. ולתשובתך, אתה לא כל-כך עוזר. שבת שלום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
02:22 06.07.10
|
אני ובעלי חווים כרגע קשיים בחיי הזוגיות , אנחנו מאוד אוהבים ובעלי הוא אבא נפלא ובעל נהדר ,
הבעיה התחילה לפני שנה שנכסתי לדיכאון והתחלתי להיות מטופלת בתרופות נגד דכאון שגרמו לי להגיע לאורגזמות הרבה יותר לאט ממה שהיה קודם או לא לחוות אותה כלל , פעם לא הייתה לי בעיה לגמור מהר מאוד וזה התאים לי וולבעלי י כיוון שאצלו מגיל צעיר (אנחנו מכירים 18 שנה ) הייתה בעיה של להחזיק זיקפה ושפיכה מוקדמת , פעם זה לא הפריע לי כ"כ תמיד חשבתי שהמצב ישתפר והוא ילמד לא לגמור כל כך מהר , תמיד היינו עסוקים עם הילדים שהיו קטנים (אני לא גרה בארץ ) ובבניית החיים שלנו בארץ החדשה , לימודים ,עבודה, כך שאם זה הפריע לי תמיד היו דברים יותר חשובים , עכשיו אני בשלב בחיי שאני מנסה להשתקם מהדיכאון ומנסה להחזיר לעצמי סוג של שליטה בחיים שלי ולעשות דברים בשביל עצמי (כל חיי הקדשתי לבית ולילדים ולבעלי שיתקדם בעבודה וגם לכל העולם סביבי )
וזה מאוד מפריע לי ביקשתי כמה פעמים אחרי הרבה מריבות שבעלי יטפל בבעיה (ללכת לרופא ולבקש עזרה ) או לעשות תרגילים והא הבטיח שיעשה אבל הוא לא קיים את הבטחתו וזה המשיך במשך חודשים, אני מאוד אוהבת את בעלי ועכשו סוף סוף הוא ניגש לרופא והודה שיש לו בעיה והתחיל לטפל בזה , אבל הוא טוען כיון שהמצב היה כ"כ מתוח ביננו במשך שנה אין לו חשק לעשות שום דבר ,
בשבילי יחסי מין זה לא רק סיפוק אישי אלא גם סיפוק זוגי ומקור לאינטימיות אני מרגישיה שאיבדנו את זה השנה . יש לציין שבעקבות התרופות גם עליתי במשקל (גם קודם הייתי במשקל עודף ) ואני מרגשה כבדה ולא מושכת , חוסר הענות של בעלי גורם לי להרגיש עוד יותר רע עם הדימוי העצמי שלי . אני מרגישה שאני שוב שוקעת בדיכאון ומגישה שוב חוסר שליטה על חיי, (מה שחשבתי שסוף סוף השבתי לעצמי ). אני אמורה לאט לאט להפסיק עם התרופה לדיכאון ולהפסיק אותה באוגוסט .
יש לציין שאני עושה הרבה בשביל לרדת במשקל ספורט ופעילות מתמדת אבל זה לא משפיע כהוא זה כי מאוד קשה לי לאכול פחות בגלל התרופה שמגבירה לי את התאבון.
בנוסף המצב הפיסי שלי הולך ומידרדר שוב יש הרבה בעיות עם שלפוחית השתן ואני מטופלת יותר משנה באנטיביוטיקה , כל המצב הזה של חוסר בריאות + דיכאון + חוסר בסביבה תומכת (כל המשפחה והחברים בארץ ) מאוד קשה לי , תמיד חשבתי שהזוגיות שלנו היא המשענת העיקרית ונתן לי הרבה כח להמשיך ולבנות את חיי אבל כרגע זה גם חסר , יש לי שני ילדים מקסימים שאני מאוד רוצה להיות שם בשבילם והמשיך לתפקד רגיל אבל אני מרגישה שכל האנרגיות שלי גמורות .
אין לנו אפשרות לצאת לסוף שבוע (ישיכול היה להיות טוב בשביל להרגע ולהטעין אנרגיות ) גם כלכלית וגם כי אין לנו עם מי להשאיר את הילדים.
אני מבקשת עיצה איך להמשיך הלאה ? מה לעשות ? אני רוצה להרגיש טוב. כבר לא שואפת לאושר מושלם אלא להיות מרוצה ומסופקת.
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:49 01.07.10
|
שלום שלי,
תראו, בדרך הזו זה לא ילך. בודאי שלא להעניש, עונשים רק גורמים לילדים להשפלה והם לא פנויים בשל כך ללמוד את המסר החינוכי שאנחנו רוצים להעביר להם. לכן עונשים בדרך כלל לא יעילים.
כרגע הילדה שלכם לא רואה שום בעיה, וזה בגלל שאתם לוקחים אחריות במקומה ומתערבים. מריבות בין ילדות הן דבר שכיח. לא כל כך בטוח שמה שלכם נראה נורא ואיום הוא אכן כזה גם בשבילן, עובדה שהן ממשיכות להיות חברות שלה.
אתם צריכים להפסיק להתערב בעניין הזה, כי חוץ מהתגוננות לא תקבלו שום דבר. אם אכן תיגרם בעיה כלשהי וזה יפריע לילדה בעצמה - אז תהיה הזדמנות, גם, לא דרך הטפת מוסר ונאומים, אלא דרך חשיבה משותפת, לחשוב ביחד ממה נובעת הבעיה, למה לא מזמינים אותה, או לא רוצים לשחק איתה, ואיך ניתן לשנות את זה.
כרגע אין לה מוטיבציה לשנות כלום כי היא לא סובלת ולא תשיגו את הקשב שלה.
אתם צריכים ללמוד שיש דברים שילד צריך ללמוד אחרי שהוא נפגש איתם במציאות, ואתם לא יכולים לגונן כאן. וגם לא בטוח שצריך, כמו שאמרתי, מה שנראה לכם נורא ואיום - הוא חלק מהתנהגות טבעית של ילדות בגיל הזה, ונראה שלהן זה לא עד כדי כך מפריע.
כשהיא מתנהגת כך בבית כלפיכם - זה משהו אחר. קודם כל מהפרצוף החמוץ אני ממליצה להתעלם כי הוא נועד להשיג תשומת לב. כן אני ממליצה לתת חיזוקים חיוביים על התנהגויות אחרות, כדי להגביר אותן ולהתעלם מהנטייה לדרמה כדי להקטין אותה.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:56 27.06.10
|
אם לא תגיעי לדיון, יחליטו בלעדייך,
עדיף שתנסי כבר מהיום לנהל את התהליך בגישור,
חוץ ממה שזה יותר זול, ומהיר, ודואג לכל הצרכים שלך, כי את זו שמביעה את הצרכים האמיתיים, וע"פ זה יושק דבר,
היתרון הגדול הוא, שייתכן ובגישור הצד השני יפשיר את היחסים העכורים, כי הוא יראה מולו את אשתו בצורה טבעית, ואולי יפקח את עיניו לראות את הצדדים הטובים שבך,
בגישור מרצון, אתם לפחות נשארים ידידים, והכל נעשה בהסכמה,
---
אז שוב , אם עדיין יש לך תקווה מהיחסים הללו, תמשכי אותו לגישור מרצון, כשאת לא מגלה לו את הכוונות שלך, כלומר הוא בא לפרידה מרצון, ואת באה להפשרת יחסים, כמובן תקחי את זה כניסיון שיכול להצליח, ויכול להתפשל, הרווח גם בבפישול, הוא כאמור פרידה בלי הרבה מריבות, ללא שריפת כסף וזמן מיותר,
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:23 27.06.10
|
שלום,
אני נשואה כ-3 שנים ויש לנו בת בת 4 חודשים. אני מרגישה שבעלי אוהב את אמא שלו יותר ממני ולפי דעתי גם יותר מהבת שלו. כבר בתחילת הקשר שלנו ראיתי שיש קשר טוב עם האמא אך חשבתי שזה יעבור לאחר שנתחתן אך אני לא ראיתי שינוי כמו כן חשבתי שכאשר יהיה לנו ילד אז אולי הכוחות ישתנו אבל זה לא נראה כך. חשוב לי לציין שאמו של בעלי חולת סרטן שמידי שבוע עוברת טיפול שאני לא מאחלת לאף אחד.
האהבה לאימו מתבטאת בכך שכל יום הוא מתקשר אליה לפחות 3 פעמים ביום ובערב השיחה מתארכת על חשבון הזמן שלי ושל הבת, הוא יושב על האינטרנט כל ערב כדי למצוא מזור למחלת אימו, כשאנחנו נמצאים בבית הוריו הוא יושב ליד אימו ונוגע בה כאילו היא אהובתו. אני חושבת שהוא לא מקדיש הרבה זמן לבת כאשר הוא חוזר מהעבודה (אני יודעת שהוא עייף אך למרות זאת צריך קצת לשחק איתה, להאכיל אותה, לקלח אותה, אני איתה כל היום) וגם לא לבית באופן כללי (סידור, ניקיון, תיקון וכו'), במהלך היום הוא מתקשר אליי פעמיים-שלוש לשאול מה שלומי ומה שלום הילדה (שיחה של פחות מדקה) וכשהוא חוזר הוא לא מנהל שיחה עניינית איתי וזה חסר לי כי אני כל הזמן עם ילדה קטנה שחוץ מלאכול, לישון ולשחק לא עושה דבר.
דיברתי איתו על העניין הזה אבל הוא טוען שאני מדברת שטויות ובכך השיחה מסתיימת.
גם יחסי המין שלנו עלו על שרטון וזה בגללי, כי אני לא מרגישה מאוהבת ולא מסוגלת לאהוב אותו כמו בעבר.
יש לנו הרבה מריבות על כל מיני נושאים שקשורים לעבודה שלו, עבודות הבית, הטיפול בילדה, יחסי המין וכו' - כבר אין לי כוחות למריבות האלה, אני מנסה להיות אדישה ולמנוע מריבה.
למה אני לא טובה לשיחות כמו אמא שלו? מה אני צריכה לעשות כדי לקבל תשומת לב? להיות חולה?
אשמח לקבל עצה טובה
תודה רבה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:57 27.06.10
|
שלום לכולם
יש לי בעיה שבעלי מסתיר ממני כספים הסיפור הוא כזה אנו נשואים 10 שנים +ילד אנו קרובים לשנות הארבעים ללא דירה משלנו וללא חסכונות.
בעלי עובד כשכיר ואני גם מרוויחים משכורת מינימום חיים בצמצום ,בעלי בנוסף לעבודתו כשכיר עובד כעצמאי ומרוויח כרגע בממוצע 2000 ש"ח נוספים בחודש את המשכורת שהוא מרוויח כשכיר הוא נותן לי הכל לתשלומים אוכל וכל מה שצריך וגם המשכורת שלי הולכת על כל ההוצאות ולא חסר כאלה . את העבודה כעצמאי הוא מביא לי פה 100 שם 150 ושם כסף בצד ,ראיתי בארנק שלו ולאחרונה זה לא שם הוא לקח והחביא זאת. הוא קונה דברים בשקר ובסתר למשל לפני חצי שנה בערך הוא קנה טלויזיה ואמר לי תביאי 600 ש"ח הבעל בית משיג לי טלויזיה בזול אני פתי והאמנתי
ובסוף התברר שהוא קנה טלויזיה ב2000 ש"ח וקנה לעצמו אייפוד ב-1000 ש"ח והסתיר זאת ממני עד שאמרתי לו שאני יודעת למה הוא משקר הוא אומר אני לא משקר אני פשוט לא משתף אותך (חוכמולוג) וגם אמר שזה דבר שעולה 300 ש"ח בערך(שקרן ראיתי קבלה זה עלה לו 1000 ש"ח).
עד לפני שנתיים בערך את כל הכסף הוא נתן לי תמיד ישר אלי תמיד רצה לשמח אותי ומאז שנכנסות קצת יותר עבודות והוא רואה מזומנים ביד או שבגלל מריבות שהיו בנינו(לאו דווקא על כסף)הוא התחיל להסתיר ולשקר. אחרי העניין עם הטלויזיה והאייפוד אמרתי לו שאני לא מוכנה לשקרים והסתרות אין לי בעיה שישים לעצמו כסף בארנק אם הוא צריך כמו כל בנאדם אבל שלא יסתיר וישקר וגם הוצאות גדולות כמו 300 ש"ח ומעלה שיתייעץ איתי(אנו עדיין לא עשירים שיכולים להרשות לעצמנו הכל חופשי)
צריך שמישהו יפקח על הכסף ובמקרה זה אני יותר יודעת לשמור על הכסף. בקיצור הוא אמר שהוא לא ישקר יותר ולא יסתי ר ואם הוא צריך הוא ישים בארנק. ובכל זאת אם הוא קונה משהו ב300 הוא אומר שעלה לו 50 או על משהו אחר הוא טוען שהבעל בית קנה לו או עבודה מסויימת מרוויח 300 אומר ונותן לי רק 100 ש"ח. בתקופה לפני חצי שנה היתה לו עבודה גדולה והוא הרוויח 3000 ש"ח שיקר שהוא עובד עם מישהו והוא מרוויח כל יום 200 ש"ח(עבודה של 4 ימים)הביא לי 800 ש"ח ואלפיים מאתיים הסתיר ממני . יש לציין שב-99 אחוז אני קונה מה שאני רוצה והוא אף פעם לא אומר מילה הוא מפרגן לי(דבר גדול שקניתי ב1500 ש"ח התיעצתי איתו לפני אני לא יכולה לדרוש שרק הוא יתייעץ).
יש לציין שהוא קונה הרבה דברים שאפשר להמנע מהם הוא בזבזן לא קטן רק לא מודה בזה אם היה לנו אז בכיף שיקנה אבל אני אומרת לו אני רוצה שנחסוך אני דואגת לעתיד. הוא אומר את לא יודעת לפרגן ויש לך עין רעה וצרה כ"כ פגע בי אני בכלל לא כזאת . תמיד ניהלתי את המשכורת מה לתשלומים למזון וכו' ואני מצפה שהוא יתן לי לנהל קשה לי ככה שהכל מבולגן בלי שליטה אני גם רוצה שאת מה שהוא מביא מזומנים נחסוך שיהייה לנו בצד לעתיד.
מה לעשות כדי שיפסיק להסתיר ממני ולא ישקר ויתייעץ ויקשיב לי העתיד חשוב לי נמאס לי מהכל קשה לי שמשקרים לי ומסתירים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:54 27.06.10
|
|
שנינו בשנות השלושים לחיינו, נשואים 7 שנים, ילדה בת שנה. אנו שונים מאוד באופי, ומאז ומתמיד היו עליות וירידות, ריבים והתפייסויות. מאז הולדת הילדה המצב החמיר, כמעט שפירקנו את החבילה, לבסוף הלכנו לייעוץ נישואין אך רק 7 פגישות (יקר מאוד). המצב השתפר מעט, אך עדיין פה ושם תמיד מריבות בינינו (אני: חוסר אכפתיות ורגש מצידו, הוא: ביקורתיות בלתי פוסקת שלי כלפיו). אתמול בלילה, בשיחה נוקבת לאחר סופ"ש בו שוב העניינים לא ממש "פרחו", בעלי אמר שהוא כבר מיואש ולא מאמין שאי פעם נצליח באמת לחיות בשלווה האחד עם השני. הוא מרגיש שהוא כבר "זקן מדי לזה" ולא באמת ישתנה מהותית. הוא נוטה לכיוון "גירושין יפים", ואילו אני מיואשת כיוון שאני יודעת שאני לא עצמאית ולא אוכל לגדל את הילדה לבד, הוריי מבוגרים ולא יוכלו לעזור הרבה, אבל מעל הכל- אני לא מרגישה שהעניינים בינינו אכן כה גרועים עד לגירושין, ובסה"כ יש לנו הרבה תקופות טובות ויש אהבה. אני יודעת שאני חייבת לרסן את עצמי ולהיות פחות ביקורתית כלפיו, אך ציפיותיי התמידיות להבעות רוך, חום ואהבה ולתקשור מילולי יותר, הן יותר מכפי שיש בבן זוגי, למרות שהוא אוהב. מה עושים? איך בכל זאת מנסים לשקם את מע' היחסים? בעלי לא רוצה ללכת לייעוץ נוסף, הוא מרגיש שהוא מיצה. אפילו ספר הדרכה לזוגות שישבתי וסיכמתי למענו אין לו סבלנות לקרוא. הוא אומר שלא טוב לו אתי ושאנו כזוג לא טובים האחד לשני. כיצד אוכל לגרום לו לא להרים ידיים?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:52 22.06.10
|
ישלי שאלה :
אני וחברה שלי שוכבים מדי פעם ...
עכשיו הייתי ממש חרמןןן והתחלנו לשכב ,אך באמצע פתאום ירד לי הזקפה ולא גמרתי בכלל ולא הייתי קרוב לזה..
לא ידעתי מה לעשות והייתי בלחץ כי היו מריבות במשפחה ויש לי מחר בגרות ...
אפשר לדעת למה זזה קרה ?
זה פעם ראשונה שזה קרה לי ואם זה קורהה מה אפשר לעשות ....
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:32 17.06.10
|
שלום רב
אני בת 31 חיה עם בן זוגי מזה 10 שנים. יש לנו ילדה משותפת , לא התחתנתי כי הקשר לא היה טוב אבל נכנסתי להריון אז אמרתי לפחות נגור יחד בשביל הילדה ואם משהו ישתנה בעקבות אז אולי נתחתן .אבל ככה פחדתי שהוא לא יתן לי גת.
בכל אופן אנחנו חודשיים בדירה ורבים הרבה , פעם ב -10 מריבות הוא צודק ואני מודה ומבקשת סליחה. אבל כל הריבים שלנו הוא פשוט מגזים על לא דבר (זה לא דבר חדש) אבל בגלל שהיום אנו תחת קורת גג אחת זה קשה יותר.
בשלושה שבועות אחרונים אני מרגישה פשוט מתה אני מתפקדת ביום יום אבל פשוט כמו מתה , שמנתי (לא דרסתי אבל שמנתי) אין לי חשק לעצמי אין שום רצון לכלום , שמתי לב שהמוח שלי לא מתפקד כמו שהיה פעם ז"א הקליטה ,ההבנה שלי לגבי דברים היא אפטית כזו . רק כדי להבהיר אני מאוד משתדלת להרים את עצמי נפשית (נפגשת עם חברות, צוחקת ,מצחיקה )ולא מצליחה כאילו הוא עושה לי מחסום נפשי שאין לי כוח לצאת ממנו. מה כדי לעשות ?
לחזור לבית הורי זאת אופציה אבל יש לי אחים יותר קטנים שגרים שם ואין הרבה מקום וכרגע לשכירות אין לי כסף. רציתי תשובה בנוסף על הנושא של המוח שאני מרגישה כמו קצת טיפשה לאחרונה מביחנת קליטה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:55 17.06.10
|
שלום , בזמן האחרון התפתח גוש גדול על ראשו של כלב הלברדור שלי.
הכלב בן 11 בערך , קצת קשה לו לקום כשהוא שוכב , וקצת קשה לו ללכת.
אני אוהב את הכלב הזה אהבת נפש ( בכל זאת , 11 שנה אצלנו ) .
לפני שבוע וחצי בערך , מת הכלב השני שלנו מפציעות עקב מריבות עם כלבים אחרים .
הכלב המבוגר ( חיבוקי ) קיבל את זה קשה ובכה בכל שלושת הלילות שלאחר מכן.
יותר מזה , כשאני אומר את השם של הכלב שמת לידו ( ניקיטו ) הוא מסתכל לצדדים כדי לראות אם הוא בא לקול קריאתי לו. אני , הוריי ואחותי דואגים לו מאד , ועכשיו עוד יותר כששמנו לב לגוש החשוד על ראשו. יש לציין , כי נגעתי בגוש והוא לא בדיוק קשה אך גם לא בדיוק רך .
אני לא חושב שכאב לחיבוקי בעת המישוש. לאמא שלי יש אינטואיציות טובות מאד ואני ממש ממש סומך על מה שהיא מרגישה . היא אמרה שכדאי לבדוק את זה אבל שזה בטח סתם גוש שומן ( יש לציין כי הכלב שמן מאד ) . האם ייתכן כי זהו רק גוש שומן ? האם ייתכן כי זהו גוש סרטני ממאיר או שפיר ? עוד דבר שחשוב לציין הוא כי עכשיו , כשבוע וחצי לאחר מות הכלב השני , חיבוקי מתנהג כרגיל , וגם לפני כן לא נראו אצלו סימנים של כאב בראש , דיכאון , או חולי . שכחתי לציין כי כשנגעתי בגוש הוא זז מאמצע הראש לצדו . בבקשה , ענו לי כבר שיותר מהר אני מודאג מאד !
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:57 17.06.10
|
הוא לא מעניין אותך, אין לכם תחומי עניין משותפים, השקפת העולם שלכם שונה, ויתרת על תחביבים שלך בעקבות הקשר איתו. מהתיאור שלך הוא נשמע שטחי, הוא צורח ומקלל בעת מריבות. אז למה את אוהבת אותו? מה יש בו שאת כן אוהבת?
בעבר היה לי קשר כזה. היום אני יודעת שהייתי אותו רק כדי להיות עם מישהו. פחדתי להיות לבד. אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, סתם מרגישה צורך לשתף אותך בניסיון שלי. היום אני יודעת שהדברים החשובים לי במערכת יחסים הוא עניין, אתגר אינטקלטואלי, ראיית עולם פחות או יותר דומה. אני יודעת שיש אנשים שחשובים להם דברים אחרים. שאלי את עצמך מה חשוב לך ומה יש בו ומה חסר בו.
בהצלחה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:39 14.06.10
|
לפני חודש ניפרדתי מחבר שלי. היו מאורסים כבר ובתהליך חיפוש אולמות,והתחלנו לריב הרבה בזמן זה.
אז כנראה הוא נבהל,והחליט שהוא רוצה להיפרד.
אז אמרתי לו שאולי כדאי לחכות לעסוק הפסקה. הוא הסכים.
בסוף שיכנעתי אותו,שכדאי לחזור,ולגבי החתונה,פשוט ניתן לקשר להיות,ואם נרגיש טוב אחרי חודש,נחשוב להמשיך עם זה.
רצוי לציין שכל השלוש שנים שהיינו ביחד,היו הרבה מריבות ועצבים,הרגשנו שאנחנו לא מבינים אחד את השני,אחד את התגובות של השני,אני רגישהרבה וניפגעת,ולא יושנת בלילות אם אני רבה איתו,הוא לא כמוני.לא מבין מה הביג דיל,ואני לא מצליחה להסביר את זה,מה גם שלא הרגשתי שהוא סבלני כדאי באמת להבין.
הוא טיפוס מתחמם מהר,ולא שולט בעצבים שלו,ואז הוא משפיל אותי,צועק,מעליב,ולפעמים אומר מילים מעליבות. לימדתי אותו שהוא צריך להתנצל אחרי שאומרים מטומטמת...
בזמן שקרוב למועד הפרידה הוא היה עסוק בלימודים,ובכלל לא התקשר,ניסיתי ממש ללכת על קצות האצבעות .אבל עדיין הפריע לי שהוא לא מצא את המינימום הזמן להשקיע בי.אז כבר הרגשתי שזהו.אמרתי לו שיש לנו 2 אפשרויות או להיפרד או ללכת ליעוץ זוגי. הוא צחק עליי,והוסיף דיברי זלזול נוספים.וזהו. אחרי חודש הוא אומר לי שהוא מתגעגע ואולי אם אני אהבת חיו שכדאי לנסות יעוץ מקצועי,כדי שהוא לא יתחרט על זה כל החיים. רציתי לשאול האם בכלל כדאי לי? אנחנו עוד לא נשואים,ואני מפחדת שאולי הטיפול יעזור לתקופה מסוימת,אני אתחתן ואז בסוף כל החיים אני ארגיש רע, או שבסוף נתגרש. זה לא שכל הזמן חברות שלנו היה מושלם,ואז פיתעום קרה משהו,זה לא היה חלק מההתחלה.
תודה על העזרה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06:05 13.06.10
|
אייל תודה רבה .
רציתי לציין שעוד באותו היום הילד התקשר מ"ס פעמים להתנצל וכשהגענו הביתה הוא חזר על ההתנצלות שוב ושוב ואמר שזו סערת עצבים והוא יודע שעשה משהו יוצא דופן ושזה לא יחזור על זה בעלי אמר לו שהוא נורא פגוע וכועס כמובן תמכתי בכך ..ועוד באותו היום שוחחנו אני ובעלי על צורת ההתנהלות שלנו בבית ביקשתי ממנו לנסות להשתנות קצת גם לעצמו פחות צעקות ועצבים יותר דיבורים הקשבה והבנה גם כשזה פוגע לדעת להתנהג איתם(עם הילדים)
כבר כמה ימים שהאוירה בבית רגועה הם אפילו הצטרפו אלנו לקניות.. ואפילו בילינו בים ללא מריבות ממש שבת נפלאה!! פלא לא??
דיברתי עם בעלי לגבי יעוץ לפחות פגישה אחת רק כדי לקבל כלים להקשיב ..הוא לא מעוניין מקווה שזה יגיע לפחות לפעם אחת??!!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:54 09.06.10
|
היי, אני בת 20 וחבר שלי בן 22 אנחנו במערכת יחסים של שנתיים וחצי מערכת יחסים ראשונה של שנינו.
(הכרנו דרך רשת חברתית) המערכת יחסים התחילה כשהוא המחזר ומבחינתי, הוא היה עוד מחזר שלא ייחסתי לו יותר מידי חשיבות. אחרי שהוא אמר והחליט שהוא מאוהב זה התפתח למימדים יותר גדולים. בחצי שנה ראשונה של המערכת יחסים שלנו אני לקחתי אותו מאוד כמובן מאליו ועשיתי הרבה דברים שאני מתחרטת עליהם. יחד עם זאת שיקרתי לו בנוגע לכל מיני דברים כי אני בסך הכל מאוד חסרת ביטחון והוא העריץ אותי אז הרגשתי צורך לשקר לגבי דברים שאני לא מרגישה איתם נוח לגבי עצמי. השקרים התגלו אחרי שנה בערך כשהמצב בנינו היה כבר שונה אני התחלתי לפתח רגשות חזקים כלפיו חזרה. כמובן שזה יצר משבר והרגשתי שהיוצרות התהפכו ושהוא בעמדת הכוח ואני בעמדה הקודמת שלו.
בעקבות הכעס וכנראה שבעקבות תחושת העליונות הוא ניצל איזשהו מצב עם מישהי שהתחילה איתו, בהתחלה כל הזמן סיפר עליה דברים טובים ואת עצם העובדה שהיא מתחילה איתו אחרי מריבות רבות בעניין שלה כאשר הוא הציג את זה שהם ידידים שנמשכים אחד לשני ושזה לגיטימי פעם אחת הוא שיקר לי וסיפר שיצא עם חבר כאשר יצא איתה. באותו רגע כשקראתי איזשהו אסאמאס לא ברור בינו לבין חבר שלו וחשבתי שהוא בוגד בי היה לי סוג של התקף חרדה- התמוטטות עצבים. לקחתי את זה מאוד קשה והיה לי מאוד קשה גם להתגבר על זה כיום שנה בערך מהמקרה עדיין קשה לי לסמוך עליו. הוא טוען שהוא סתם יצא איתה כי היה לו כיף שמישהי מעלה לו את האגו כל הזמן בניגוד אליי שהקשר בינינו התחיל בצורה שאני דרכתי עליו כל הזמן ולא הערכתי אותו. הוא טוען שהוא לא עשה איתה כלום. עד היום אני לא יודעת מה היה שם. אבל אני נוטה להאמין לו. כרגע אחרי שני משברים בולטים אלה אני שוב מרגישה בעמדת נחיתות במערכת היחסים אני מרגישה שכרגע הוא לוקח אותי כמובן מאליו ומזלזל בי. הוא אומר כל מיני דברים מזלזלים כמו שהוא חושב שהוא יותר חכם ממני. או יותר מוכשר ממני בתחומים מסוימים. הוא רוצה שאני אעשה הגדלת חזה ושאיבת שומן (הוא בעצמו רוצה לעשות מספר ניתוחים פלסטיים והוא מאוד בעד התחום הזה באופן כללי) אחרי שהבהרתי לו הרבה מאוד פעמים שאין לי שום כוונה לעשות את זה הוא חוזר וכל הזמן חוזר ומדגיש את זה. הוא אמר לי אתמול אחרי שניהלנו דיון בנוגע למה היה קורה אם היינו נפגשים בצורה אחרת (ולא דרך רשת חברתי) שהוא כנראה לא היה נמשך אליי כי אני "שקטה" וזה לא עושה לו את זה.
אני אוהבת אותו מאוד, קשה לי לראות את החיים שלי בלעדיו אני מאוד מפחדת להיפרד ולהתחיל חיים לבד, להיות לבד. אבל רע לי כרגע. ואני מרגישה שאני בעמדת נחיתות והוא בעמדת עליונות ואני לא יודעת מה לעשות עם המצב הזה.
אשמח לקבל תגובות.
תודה ויום טוב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:58 01.06.10
|
שלום, אני בת 21 ויש לי חבר, מושך מאוד, בן 29 איתו אני גרה כבר בערך שנה.
נכנסתי לחשבון הפייסבוק שלו (אני יודעת שזה לא יפה אבל באמת חשדתי והייתי חייבת לאמת את זה)
וגיליתי שם כל מיני הודעות פלרטטניות עם בחורות מהעבר, כל מיני בנות שהיה לו איתן קשר מיני (מה שנקרא 'יזיזות').
זה משהו שחוזר על עצמו כבר די הרבה זמן והיו לנו עליו הרבה מריבות.
הוא טוען שאני לא מבינה את 'הטבע הגברי' ושהוא צריך להמשיך להרגיש נחשק ומושך ובגלל זה הפלירטוטים.
הוא חוזר ואומר שהבנות האלה לא מעניינות אותו וכל הקיום של השיחות האלה הוא במטרה להעלות לו את האגו. לא נראה לו טריוויאלי שאני מבקשת שהוא יפסיק עם הפלירטוטים, הוא אומר שהוא צריך את זה ושאני צריכה לנסות להבין את זה. הוא אומר שאין לזה שום קשר לאהבה שלו אליי והוא מאוד אוהב אותי ואני מאוד מעניינת אותו ומושכת אותו מכל הבחינות, הוא פשוט צריך להרגיש שהוא עדיין אטרקטיבי ומסוגל למשוך בנות אחרות 'בתאוריה'.
האם זה נורמלי?? ?
האם אני צריכה להיות בסדר עם זה שחבר שלי מתכתב בצורה כזו עם בנות אחרות, רק בגלל שאין לו כוונות לממש כלום במציאות?
האם רק בגידה פיזית נחשבת לבגידה?
אני מאוד אוהבת אותו ומרגישה שגם הוא אוהב אותי.
אני מרגישה חוסר אונים ולא יודעת מה לעשות כי אני לא רוצה לוותר עליו.
עזרה בבקשה....
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:41 31.05.10
|
איך מספרים לילדה בת חמש וחצי על הגירושים? מה אומרים כדי לעשות את זה קל כמה שניתן?
אין בינינו מריבות והילדה לא חשופה לאווירה לא נעימה בבית כך שהולכת ליפול עליה פצצה לא קטנה.
אני יודעת שצריך להבהיר שזה לא באשמתה וחס וחלילה לא לערב בענייני הגירושין... אז מה אומרים?
היא מאוד קשורה לשנינו ואביה הוא מרכיב עיקרי בחייה.
מאוד מוטרדת ומבקשת עצות...
תודה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:08 31.05.10
|
התדירות היא כמעט יום-יומית.
מכשהי מגיעה הביתה, היא עסוקה בעיסוקים שלה, בין היתר היא משחקת עם אחיה ולבד
ויש בד"כ רעש בבית בזכותה.. ז"א, אם הילדים הקטנים משחקים ביניהם, אז היא תיכנס ביניהם
ותגרום לשבירת השלווה ביניהם.
עם האחות הגדולה יש הרבה מריבות וויכוחים.
כאשר אני שולחת אותה לחדרה כדי שתכין שיעורים, היא מתעסקת עם עצמה בכל מיני
דברים. בסופו של דבר היא כן מכינה שיעורים, אך בין לבין היא יוצאת מהחדר ומתעסקת בדברים
אחרים, ואז אני שואלת אותה אם סיימה ואחרי שעונה שלא אני כועסת עליה. ככה היא
חוזרת לחדרה מספר פעמים עד שהשיעורים מוכנים לבסוף.
לבקש ממנה כל מיני דברים כמו מטלות - לסדר את החדר וכו', בילתי אפשרי ,היא פשוט לא מבצעת.
גם כשהיא יושבת לאכול- היא לא תסיים את הארוחה לפני שתקום מהכסא מספר פעמים ותתעסק
בדברים אחרים.
בגלל הדברים האלה, בד"כ יש אווירה של כעס ועצבים כלפיה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:36 29.05.10
|
|
יש לי תינוק בן 7 חודשים בשם שגיא ,מרגע שנולד אחיו הגדול ממנו ב8 שנים קורא לו בשם אחר ומתעקש שזה יהיה שמו , הוא מתקן באובבססיביות כל אדם שקורא לתינוק בשמו המקורי ולא מוכן לקרא לו בשם זה,הדבר יוצר מריבות עם אחיו הגדולים ,אנחנו ההורים ניסינו בכל הדרכים מהסברים שזה השם הנבחר ועד להתעלמות כאשר הוא קורא לתינוק בשם שהוא רוצה אך ללא הועיל התופעה ממשיכה מה אפשר לעשות?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:13 27.05.10
|
שלום רב
יש לי 2 ילדים בן בן 4.4 ובת בת 2.2. קשה לי מאוד להשתלט עליהם והגידול של הילדים לא פשוט.
הבן מאוד מקנא באחותו בכל דבר ומציק לה סתם בלי סיבה - מרביץ, דוחף.
גם היום הבת שגדלה מתחילה ומציקה כל הזמן לבן חוטפת, מרביצה, נושכת.
ניסיתי בעדינות, ניסיתי בכעס ועונשים ושום דבר לא עוזר.
שאלתי היא היום כדאי לנסות ולהתעלם מהתופעה וזה יחלוף - כי נראה לי שההיסטריה שלי לא מוסיפה לכך ושבגן מתעלמים ונותנים להסתדר
האם זה הגיל המתאים גם לעיתים להעלים עין או שצריך תמיד להעיר.
בשהייה מחוץ לבית יותר קל אבל במסגרת הבית תמיד יש מריבות על הכל.
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:14 24.05.10
|
שלום אני מיכל ואני בת 19
רציתי להתייעץ בנושא ממש מסובך ,אני מנהלת מערכת יחסים עם הבעל של בת דודה שלי כבר 3 חודשים, הוא בן 38 ונשוי פעם שנייה איתה ויש לו 5 ילדים ,
הקשר בינו לביין הדודה שלי כבר לא קשר של זוג נורמלי יש המון מריבות והגירושים שלהם בדרך..
היא מאוהבת בו עד מעל הראש ואין לה מושג שהוא הולך לעזוב אותה בקרוב והקשר שלה איתי מאוד חזק היא נורא אוהבת אותי בתור הדודה הקטנה שלה..
אנשים לא יבינו למה דווקא אני הולכת עליו וההפך.יש לנו קשר מיוחד עזבתי את החבר שהיה לי שנתיים בגלל שכבר לא היתה לי משיכה אליו וגם בגדתי בו אז היה עדיף לסיים את זה וכמובן הוא חושב שזה מסיבות אחרות.
כל המשפחה שלי אוהבת את הבעל שלה אבל יש לי הרבה חששות מאיך יגיבו אנשים על הקשר ואיך יסתכלו עלי כי זה לא מתאים לי אני ממש זקוקה לתגובה,
חייבת לציין שנתפסתי בו ואני וגם הוא מאמינים שהקשר הזה יכול להצליח ושאנחנו נלך נגד כולם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:33 24.05.10
|
שלום רב לכם
היני בת 31 בן זוגי בן 35 אנו ביחד כ- 10 שנים עם הרבה ירידות מעט עליות. בשנתיים האחרונות נולדה לנו ילדה. כשנודע לי שאני בהריון רציתי להתחתן אבל משהו עצר בעדי. אמרתי לעצמי זה רק בשביל הילדה (שזה המון) אבל לא יכולתי להרשות לעצמי להגיד ,הנה הוא בן זוגי,. אז ביטלתי. (רק כדי להכניס אותך לתמונה, הוא טיפוס טוב אבל הוא מרבה לפגוע מילולית ונפשית )המון פעמיים עד לא מזמן רציתי לעזוב ותמיד הוא היה עושה משהו טוב או דווקא רק מאיים כדי שאני לא יעזוב ואז למחרת הכל היה בסדר וכך זה ממשיך.
היום אנחנו גרים ביחד בגלל הילדה אמרנו שננסה כי גרנו אצל הורי תקופה. אנחנו בבית כחודש וקצת, שלושה שבועות מתוכם אנחנו רק רבנו ברמה שלראשונה הוא הרים יד וזרק דברים בבית וצעק כשהילדה ישנה וממש רציתי לעזוב את הבית לילה אחד מאוחר. אבל הלכנו לישון ולמחרת הוא ישב איתי בשיחה אישית ואמר לי טוב אני ממש ממש מצטער אני מתכוון לא לקחת כלום יותר קשה אני הולך להשתנות תנסי אותי צ'אנס אחרון, אין יותר קללות אין מריבות אין כעסים תנסי, והאמת ששבועים בערך הכל מצויין הוא ממש מתנהג יפה. אבל אני מרגישה כאילו אני מחזיקה רימון ביד ועוד מעט מישהו ימשוך את הניצרה וגם אני מרגישה שעמום בבית , אפרופו הוא לא סובל את המשפחה שלי גם לא המורחבת אז איני מזמינה אף אחד אלי אני פשוט הרבה אצל אמא או הולכת לדודים עם ילדים בגיל הבת שלי.
לא יודעת מה לעשות אני כל הזמן אומרת בלב בא לי להיות עם מישהו אחר בא לי להרגיש באמת סיפוק ואהבה ומצד שני אני אומרת לא יודעת אני אולי טועה . מה עושים עוזבים ממשיכים אני ממש כמו מת מבפנים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:44 21.05.10
|
למה הדליק אצלך נורה אדומה??????. אנא הסבר ונמק!
מה מוזר כאן? עכשיו זרקת לי אתגר באמת כי אין לי מושג למה אתה חושב כך!
אני פשוט לא מאמינה שצריך לבזבז אנרגיות על שנאה. אני מאוד משתדלת ללכת בקו הזה.
מה שאמרת שאני לא מעוניינת לקבל את האתגר- לא מדוייק להצהיר דבר כזה- אני באמת מאוד נאורה ומפותחת כמו שנקרא, אבל אין לי פה פרטנר למעשים מסוג זה, באמת שלא. בעבר גם הצעתי טיפול זוגי והוא לא היה מעוניין כי הוא לא אדם פתוח שידבר על הרגשות שלו- מאוד סגור ולא ידבר עם אדם זר על דברים פרטיים.
זה לא שלא הייתי עושה מאמץ להתגבר על הקושי כאן- אבל זה כרגע כל כך פגום והגיע למקומות שאני לעולם לא אוכל לשכוח את הצורה שדיבר עליי ואיך קילל אותי והשמיץ אותי, ואני- מה בכלל עשיתי???? כיבדתי את אמו כל השנים למרות שעשתה לי מריבות עם בעלי? נמנעתי מלענות לה או לריב איתה? כיבדתי וכיבדתי ועכשיו מה? זה התפוצץ לי בפנים וקיבלתי סטירה מצלצלת שלא קיבלתי בחיי. האבסורד הוא שבעלי לא התנהג בכבוד למשפחתי- כשהם מאוד מאוד כיבדו אותו- עד שלאחרונה הרגשתי שכואב לי כשהם מתאמצים עבורו כשאנו באים והוא גומל להם בחוסר כבוד, טיפוס שאף פעם לא מרוצה ולא מכבד ודורש כבוד. אמרתי לו כבר פעם שהוא חייב ללמוד מה זו ענווה, קצת צניעות לא תזיק... הוא שחצן ומסתכל על כולם מלמעלה ומעיר הערות וחומרני בצורה קיצונית (מחפה על חוסר חומרי בילדות) כי אחרת לא יהיה מאושר אף פעם וזה חבל מאוד.
אני לא אוהבת את התכונות האלה כ י אני מאד לא חומרנית ולא שופטת אנשים בכלל ורגישה מאד ולא פוגעת באחרים גם- אלא אם כן זה לא במודע...
בקיצור- נא הסבר את האימרה ושתהיה לך שבת שלום!!!!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:03 20.05.10
|
|
שלום, בני בן ה- 13, ילד טוב ביסודו אך מקבל את גיל ההתבגרות בצורה לא קלה. מאז נכנס לחטיבה לא מצא ולו חבר אחד טוב שיוכל ללמוד איתו ולחלוק איתו דברים אישיים. הוא טוען שיש לו המון חברים בבית הספר אבל חבר טוב שבא אלינו הבייתה אין לו. החברים איתם הוא מעדיף להתרועע הם למרבה הצער ה"מופרעים" של השכבה, ילדים שאין להוריהם הרבה שליטה עליהם וכך יוצא שאם הם חוזרים הבייתה בשעות מאוחרות מאוד והבן שלי מבקש להצטרף אליהם, אני לא מרשה והוא חושב שהוא נורא מקופח וזה יוצר מריבות קשות בינינו. בנוסף, כל דבר שאני מבקשת ממנו נתקל בחומה הוא פשוט אומר "עזבי אותי בשקט" ואי אפשר לדבר אתו יותר. הוא לא כל כך מבין שהוא רק ילד וחושב שהוא נורא גדול ויכול לחזור הבייתה לבד במונית אם הוא נתקע מאוחר וחושב שאנחנו מחמירים מידיי שלא נותנים לו לעשות מה שהוא רוצה. איך מרחיקים אותו מהחברה הרעה שהוא נמשך אליה? דיבורים לא עוזרים לצערי וכל הילדים ה"טובים" נקראים אצלו חנונים ואין לו מה לעשות איתם. יש לציין שיש לו המון הפרעות בבית הספר הוא מפטפט כל השיעורים, והיה מושעה פעמיים עקב התחצפויות למורים גם הציונים שלו ירדו מאוד. את כיתה ו' סיים עם תעודת הצטינות מהמנהלת והתנדב שנתיים במועצת תלמידים כל התעודה שלו היתה מעל 90. אני ממש לא מבינה איך הוא עבר מקיצוניות כזו לשניה ההסבר היחיד ההגיוני זה שהוא מושפע מהחברה הרעה שהוא נמצא בתוכה. - מה עושים?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:33 18.05.10
|
שלום
אני ובעלי נשואים כבר שנתיים, היחסים בינינו טובים מאוד, לפני שנהיינו זוג היינו ידידים טובים וסיפרנו כמעט הכל אחד לשני והוא סיפר אז שהוא "ירד" פעם אחת רק לחברה הקודמת שלו, הזמן עבר התחתנו, נולד לנו תינוק מקסים, והוא פשוט מסרב "לרדת"לי, הוא אומר שהוא לא יכול וזה לא קשור אליי זה קשור אליו בלבד, זה מאוד פוגע בי נותן הרגשה שאולי הוא חושב שאני לא מספיק נקייה? (דבר שאני מאוד מודעת לו זה הניקיון האישי והאינטימי שלי) היו לנו המון מריבות וויקוחים בכיתי המון ופשוט אותם תשובות : הוא אומר מתי שהוא זה יבוא כרגע אני לא מרגיש שאני יכול....מה אתם אומרים? איך להתייחס לזה? זה מאוד מתסקל אותי ולא נותן לי מרגוע, למה לה כן ולי לא???
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:35 16.05.10
|
אלון שלום,
מריבות עם אדם קרוב לנו בהחלט יכולות לגרום למצוקה רגשית, אך אינה גורמת לירידה קוגניטיבית.
|
|
|
גל גפן-ריטר
נוירופסיכולוגית קלינית פסיכולוגית שיקומית מומחית
052-3443816
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:18 15.05.10
|
אני לא מכירה את הסיפור כאן באמת אבל לפי מה שהבנתי מהמסר האחרון- האמת שאני ממש נמנעת מלשפוט מישהו! אי אפשר לדעת באמת עד שלא עומדים במקום עם האדם המדובר, זו דעתי. יש כל מיני מקרים ונסיבות ונתונים משתנים- כל מקרה לגופו. אני כרגע במצב שהחלטתי להתגרש אחרי 15 שנות נישואין. היו מריבות ומשברים בעבר וחשבתי פעם על גירושין אבל לא עשיתי כלום עם זה- לא הגיע לידי ביצוע כלשהו או עשייה בכיוון. עכשיו כן עשיתי ואני לא חושבת שזה נעשה ברגע של כעס וחוסר הגיון או משהו כזה- לא אגיד שזה קל- ממש לא! לי היה מאוד קשה המעמד של לשבת עם אדם זר שפגשתי בפעם הראשונה (עו"ד וכדומה) ולספר לו דברים כאלה אישיים כשהוא בכלל לא מכיר אותי ולהבין באותו רגע את הסיטואציה שאני מדברת על פירוק הבית שלי!! זה ממש שוק! אבל אני לא שופטת אחרות במצבי- כי יש כל מיני נסיבות וכל מיני סוגי אנשים. יכול להיות שגם לגבי יש שישאלו מדוע נשארתי עם בעלי כל השנים האלה כשלא התנהג אליי כראוי- חוסר כבוד וכו". וזה בסדר! היו לי הסיבות שלי שלא עשיתי זאת בעבר.
יש מקרים שבהם אפשר עוד להמשיך למרות הקשיים, יש מקרים שאישה לא חזקה מספיק ופוחדת להשאר לבד עם ילד/ים ולכן ממשיכה הלאה ולא מפרקת את הקשר, יש מקרים גם שאפשר לתקן אבל לא רוצים ולכן מפרקים את הקשר- כמו שאומרים "נגמרה האהבה" או "גיליתי שהוא/היא בוגד/ת בי"- כל אדם עושה את ההחלטות שלו וצריך לחיות איתן בשלום- זו דעתי!
אני לא שופטת אף אדם כי זה טפשי- זו לא בעיה לשפוט אבל אף פעם אתה לא יודע אם לא תגיע לאותו מצב ואיך תתנהג, אז באמת עדיף שלא לשפוט!
בהצלחה רבה ושדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר ותהיי מאושרת!!!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:06 12.05.10
|
יש לי תינוק בן שנה ותשעה חודשים. אני אם חד הורית. בן זוגי הוא אינו ישראלי וחי באירופה. לאחרונה היו לנו מריבות והוא כבר לא לבקר אותנו כבר חצי שנה ואינו מתעניין בילד.
ועם זאת אינני רוצה לנכר את הילד מאביו. אני מעוניינת שידע מי הוא ומהו מוצאו.
איך לעשות זאת? מה להגיד לילדי ? האם זהו הגיל שצריך להתחיל? כי הוא הוגה את המילה "אבא" כי שמע את אחיינים שלי אומרים זאת וזה ממש מכאיב לי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:20 10.05.10
|
יש לי תינוק בן שנה ותשעה חודשים. אני אם חד הורית. בן זוגי הוא אינו ישראלי וחי באירופה. לאחרונה היו לנו מריבות והוא כבר לא לבקר אותנו כבר חצי שנה ואינו מתעניין בילד.
ועם זאת אינני רוצה לנכר את הילד מאביו. אני מעוניינת שידע מי הוא ומהו מוצאו.
איך לעשות זאת? מה להגיד לילדי ? האם זהו הגיל שצריך להתחיל? כי הוא הוגה את המילה "אבא" כי שמע את אחיינים שלי אומרים זאת וזה ממש מכאיב לי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:32 09.05.10
|
יש לי תינוק בן שנה ותשעה חודשים. אני אם חד הורית. בן זוגי הוא אינו ישראלי וחי באירופה. לאחרונה היו לנו מריבות והוא כבר לא לבקר אותנו כבר חצי שנה ואינו מתעניין בילד.
ועם זאת אינני רוצה לנכר את הילד מאביו. אני מעוניינת שידע מי הוא ומהו מוצאו.
איך לעשות זאת? מה להגיד לילדי ? האם זהו הגיל שצריך להתחיל? כי הוא הוגה את המילה "אבא" כי שמע את אחיינים שלי אומרים זאת וזה ממש מכאיב לי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:14 09.05.10
|
שלום,
אשמח לקבל ייעוץ. יש לי חבר שנתיים ואני מאוד אוהבת אותו ומרגישה שהוא האחד שאיתו ארצה להקים משפחה. הבעיה שלי נעוצה בכך שלחבר שלי יש איבר מין בגודל של 12-13 ס"מ, ואני לא מפסיקה להשוות את הסקס איתו לסקס עם האקס שלי- שאיבר מינו היה באורך של 18 ס"מ.
אומרים שהגודל לא קובע, אבל לי הוא משמעותי... אנחנו לא יכולים לנסות הרבה תנוחות כיוון שאיבר מינו קצר מדי... וחסרה לי התחושה של האיבר שממלא אותי... כמובן שאנחנו מנסים דברים אחרים- ואפילו רכשנו כמה צעצועי מין לשם הגיוון.
אני ממש לא מתגעגעת לאקס שלי, הייתה לנו מערכת יחסים שמושתתת על מריבות ובכי, וזה ממש לא העניין... אבל תמיד כשאני וחבר שלי מגיעים לאקט עצמו של החדירה...משהו קצת חסר לי.
המחשבות על כך מתסכלות אותי מאוד וכמובן שאני לא יכולה לשתף בהן את החבר היקר שלי.
אשמח לשמוע את דעתכם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|