|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:24 14.05.12
|
יעל שלום
חבל שבימינו כל ילד עם כמה מוזרות הופך מייד לסוג של אוטיזם....הדבר אינו נכון ומטעה.
אכן יש אובססיה. יש לפנות לאיש מקצוע שאינו בהכרח מומחה- על לאוטיזם. יש לפנות לפסיכיאטר ילדים ונוער עם קומון סנס (common sense ) שבקיא בגיל הרך .
יש צורך להכיר את מכלול תפקודו התפתחותו והרקע המשפחתי כדי לתהות על הפרופיל ההתנהגותי של הילד ולתת הכוונה ויעוץ לטיפול אפקטיבי.
בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו
|
|
|
ד''ר אליהו סמואל
פסיכיאטר ילדים ונוער
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:26 17.04.12
|
גלית שלום,
אני ממליץ לפנות למטפל-ת של בעלך (כמובן בהסכמתו) ולהגיע לשיחה משותפת (אחת או שתיים) כדי לקבל יעוץ
|
|
|
פרופ' פנחס דנון
מנהל מחלקה בבית חולים ממשלתי
מיינד קליניק-שד' דוד המלך 1 ת"א 03-6962733
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:30 16.04.12
|
שלום,
לפני מספר חודשים בעלי שיתף אותי בבעיה שהוא נושא עימו מספר שנים ושלא היה לי מושג על קיומה- התעסקות מוגברת במין. הוא פנה לפסיכוטרפיסט שאיבחן זאת כ"אובססיה מינית". כעת הוא נמצא בטיפול מזה כחודשיים. הבעיה היא ההתמודדות שלי בנושא. אינני יודעת כיצד להכיל את ה"חולי" הזה וכיצד להתייחס אליו. אני מרגישה נבגדת ופגועה, עד כדי כך שכל המחשבות שלי ושגרת החיים הם רק סביב זה. מבחינה רגשית התרחקתי מבעלי מאוד. אני כל הזמן חודשת בו וכעס עז מציף אותי בכל פעם שאני חושבת על השנים הרבות בהן הוא הסתיר זאת ממני. (ולכל זה מתווסף העול הכלכלי של הטיפולים שנחת עלינו בבת אחת..) אני מודעת לקושי העצום שבעלי מתמודד עימו, אבל הוא נמצא כרגע בטיפול ואני מרגישה בודדה במערכה עם הפצצה הזאת שנפלה עלי ושאין לי שום כלים להתמודד איתה.
מה הייתם מייעצים לי לעשות??
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:37 01.04.12
|
שלום לך,
עניתי על שאלה דומה, אולי אפילו שלך, בתאריך 4.9. אנא דפדפי לתאריך זה וקראי את התגובה.
מעבר לכך, אפשר להתרשם שהאובססיות שלך מאד חזקות ויוצאות משליטה, ולעיתים אף מגיעות לדרגה של מחשבות שוא רודפניות (תחושה שמרעילים את מזונך).
כאמא לעתיד, כדאי שתביני את גודל הבעייה, ותגלי אחריות לטפל בה. טיפול פסיכיאטרי אינו כרוך בעלות. בכל קופת חולים ומרפאה לבריאות נפש ישמחו לסייע לך.
טיפול פסיכולוגי ישנו חינם או מסובסד במסגרות הקהילה. כדאי גם לפנות למחלקת הרווחה בעירייה כדי לקבל ליווי ותמיכה בתהליך הפיכתך לאם.
פורום זה ואחרים אינם תחליף לטיפול נפשי. אנחנו יכולים לתת מילה טובה, עצה או כיוון, אך במקרה שלך יש צורך בטיפול נפשי ממשי. אל תתני לתמיכה ברשת להחליף את הדבר האמיתי לו את זקוקה.
בהצלחה,
|
|
|
רוני פרישוף
פסיכולוגית קלינית בכירה
הירקון 179, תל אביב 054-6544985
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:34 31.03.12
|
שלום,
היום נתקלתי במקרה בתוכנית ריאליטי על אנשים עם אובססיה, צפיתי באחד הפרקים וזה גרם לי לחשוב על זה שגם לי יש משהו דומה, ולפני כחצי שנה זה היה עד כדי כך חמור עד שפחדתי לצאת לבד מהבית, אני בחודש החמישי להריון ומצפה לתינוק ראשון ועכשיו התחלתי לפחד, מה אני אעשה כדי לא להעביר עליו את הפחדים שלי ולהרוס לו את החיים?
הכל התחיל הרבה שנים כשנשך אותי כלב רחוב והרופא סיפר לי על מחלת הכלבת, זה הטריד אותי אז במשך יומיים ונשכח עד שלפני יותר מחצי שנה נגעתי בחתול רחוב, מה שלא היה יוצא דופן כי מאז ומתמיד אהבתי חתולים ולא נמנעתי מללטף או להאכיל אותם, ופתאום עלה לי בראש שאולי יש לו כלבת. זאת הייתה מלחמה מתמשכת עם עצמי, כשניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא הגיוני אבל הפחדים גברו על זה וגרמו לי לחשוב שאני הולכת למות בכל יום, פחדתי לצאת מהבית שמה יתנפל עלי כלב או משהו, הייתי כל הזמן בחרדה ודיכאון.
ניסיתי להתמודד עם זה ולשכוח, וזה נעלם, אבל אני יודעת שהפחדים האלה עדיין קיימים, אני מרגישה את זה בצורה שבה אני שוטפת ידיים אחרי שנגעתי בכלב, אני רואה את זה בצורה שבה אני הולכת מסביב לחתול במקום לגשת וללטף אותו, אני רואה את זה מופיע בתור עוד פחדים כמו פחד ממחלות שונות, ממזל רע, ואפילו תקופה מסוימת לאחרונה שפחדתי לאכול במסעדות שמה ירעילו את האוכל שלי. אני מוצאת את עצמי לוקחת את המצרכים שנמצאים הכי למטה או מאחורה בחנות שמה מישהו נגע בהם או הרעיל אותם.
למרות שהצלחתי להעלים את זה אני מרגישה את זה עדיין שם, ואני מפחדת שבצורה כלשהי אני אעביר את זה לילדה שלי, אני לא רוצה למנוע ממנה את מה שהיה לי בילדותי, את השמחה שבלהאכיל או לאהוב חיות רחוב, את החופש לצאת מבלי לפחד מדבר.
אני יודעת שהפחד שיקרה משהו הוא הגיוני, במיוחד לילד שהוא שלך, אבל אני לא רוצה שהוא יהיה מעבר למה שהוא צריך להיות ויזיק להתפתחות התקינה של הילדה שלי.
אני פונה אליכם מתוך דאגה, אני אם צעירה שהדבר בא אליה בהפתעה, לקח לי הרבה זמן לקבל את ההחלטה להשאיר את התינוקת, ולמרות שאני עדיין צעירה אני מנסה להכין את עצמי כי אני רוצה לתת לה את הטוב ביותר. אין לי כסף לשלם לפסיכולוג או פסיכיאטר ולהתחיל טיפולים, כמה שהייתי רוצה, אין לי את האפשרות הזאת כרגע. כל אגורה נוספת הולכת לחיסכון שלאחר הלידה, בגלל שהמצב הכלכלי שלי הוא על הפנים.
בבקשה תעזרו לי בכל דרך שאתם רק יכולים, עם זאת עצה או המלצה על דרך התנהגות כלשהי, או ספר או משהו שילמד אותי להעלים את זה לגמרי או לפחות להפוך את זה להגיוני ולא לפגוע בילדה. אני לא יודעת מה, תעזרו לי...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:08 09.03.12
|
לפני כחודש וחצי נפרדתי מחברה שלי אחרי קשר של 4 שנים. אנחנו בני 23. עברנו יחד הרבה מאד, צבא טיול בחול, מעבר עיר ללימודים וכו..
עם המעבר ללימודים היא נשארה במקום אחד ואילו אני בחרתי ללמוד רחוק יותר, כך שבמהלך השבוע לא יכולנו כמעט להיפגש ובסופי שבוע היא גם הייתה עובדת וגם היו לה ולי לימודים כך שהצלחנו להיות יחד בקושי יום בשבוע.
אני לא יכולתי לקבל את סדר העדיפויות שלה. היא לא הייתה חייבת לעבוד בתקופה הזו אבל העקרונות שלה מנעו ממנה לוותר על העבודה. הרגשתי שיש פער גדול מדי בין כמה שאני אוהב לבין כמה שהיא מוכנה לאהוב ולתת מעצמה, פער שלא ניתן היה לגישור, למרות שהיא לכאורה מאד רצתה לאהוב ולתת, היא לא הצליחה מספיק בעיניי.
אנחנו אוהבים אחד את השני בלי גבולות, שגם אחרי חודש וחצי שאנחנו לא ביחד אני חושב עליה כל שנייה ביום. עם זאת אני מודע לכאב שהיא גרמה לי, ולא מתחרט שנפרדתי ממנה, כי שנינו יודעים שזה היה צריך לקרות.
אני נאלצתי להבין בקושי רב שלא ניתן לשנות אנשים. עדיין כל יום אני "מתפלל" שהיא תבין. שהיא תשתנה, שהיא תבין שאני הוא האחד.
מבלי להשתחצן, אני נראה טוב, ולכאורה לא חסר בחורות שאוכל לבלות אתן, אבל אני מרגיש שמשהו חוסם אותי. אני עסוק בחיפוש דוחה אחר בחורות, מחפש משהו שכנראה לא קיים, איזה אידיאל. במקביל אני עסוק בה, מסתכל על תמונות של חברות שלה, נתקל בה "בטעות". אני מכאיב לעצמי בכוח, יורה לעצמי כל יום כדור ברגל, ואני מרגיש שאני מפתח סוג של אובססיה, הדבר שאני הכי חושש ממנו.
אם אמרתי לעצמי שאהבה לא מספיקה בשביל להחזיק קשר, חזקה ככל שתהיה, אני לא מצליח לשחרר אותה, לא מסוגל להבין שזה הדבר הנכון. והיא גם אוהבת כל כך, שזה מה שכואב, ובמקביל גם מבינה שעשינו את הדבר הנכון.
אני לא יודע כיצד לפעול. אני מכיר את ה "אל תעשה" ועדיין עושה את כל הטעויות האפשריות ובדרך פוגע גם בה. שולח הודעה ממקום של חולשה ופוגש אותה במסיבת פורים.
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:39 07.03.12
|
בת 65.. לא ילדונת..
יודעת שמתרחש בתוכי משהו רע מאד..איבדתי כל שמחת חיים..
מאלצת עצמי לצאת. לצחוק. לשוחח. אפילו לבלות.. ובתוכי לא נהנית מכלום!!!
אני יודעת בהגיון את מקור הרוע.. יש בי מעין "אהבה ".. "אובססיה".. לאיזו שהוא גבר .. נאמר .. שממנו,כמעט ואין תגובה.. מדי פעם נזכר בקיומי..מגיע אליי.. פרט לכך.. מתעלם!!! ברור לי שמחזיק אותי קצר!!
איני מצליחה בשום פנים ואופן.. לנתק מגע!!!
איני יודעת כיצד נמענת ? הוא במחשבתי יומם וליל.. ונראה שעל פניו ..
כל זה קרה מיד אחרי שהכרתי אותו..
בלי ספק אני חשה שיוצאת מדעתי מעט לכל יום שעובר..
מה עושים כדי לצאת ?מאותה אובססיה אהבה כביכול כביכול..
האם אני זקוקה לתרופת הרגעה כלשהיא? או אולי לעזרת הפסיכולוגיה?
בברכה דינה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:54 18.02.12
|
שלום לך,
מה 'שמשגע' זה פעמים רבות הרצון בוודאות - כשזה בדר"כ קריטריון לא רלוונטי (יש בדיחה שאומרת שיש שני דברים וודאים בחיים - מוות ומיסים, יש בה הרבה מין האמת...) - לא רלוונטי גם בכך שהרצון בוודאות במצבים שאינם מתמטיקה אלא עוסקים ברצונות, צרכים, רגשות וכד' - מגביר חרדה, והיא בתורה תורמת עוד יותר לבלבול.
למי את נמשכת ובאיזו צורה - זו לא שאלה שצריך לשבת עליה בבית ולחשוב עליה, אלא לצאת למציאות - ולראות עם מי (לא ברמה המגדרית, ברמה השמית - אנשים ספציפים, יהיה מגדרם אשר יהיה) את רוצה לדבר, לבלות זמן, להתחבר, וכד'.
בנוסף כתבת 'תלות רגשית אובססיבית' - אלו מילים מאד קשות, האם את קשה מאד עם עצמך, או אולי עברת משהו שגרם לכך? כך או כך - אם זה קיים ופוגע בך (ביקורתיות קשה מאד ממך אלייך או משהו שעברת שגורם לרמות חרדה גבוהות (אובססיה זה סימפטום של רמת חרדה גבוהה) - כדאי לבדוק את האפשרות לפנות לסיוע - דרך היועצת, או טיפול.
מה דעתך?
|
|
|
טל קרויטורו
עובדת סוציאלית קלינית M.S.W טיפול וייעוץ טרנס וגיי פרינדלי
ת"א והרצליה 054-5890465
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:41 17.02.12
|
שלום,
אשמח מאוד לקבל עזרה/עצה. הילד שלי בן שנה ועשר. לאחרונה מאוד מאוד קשה להתמודד איתו. אני לא מגבילה אותו בכלום, לא במשחקים, בממתקים וכדומה, אבל אם אני אומרת לו על משהו "אסור" או אפילו " חכה כמה דקות", הוא נכנס להיסטריה. המליצו לי להתעלם וההתנהגות תחלוף, אבל פשוט אי אפשר. הוא בוכה ממש חזק, דופק את הראש בחוזקה רבה על הריצפה, מתחיל להקיא, לרעוד.כל הניסיונות לחבק, להסיח את דעתו, לשחק במשהו אחר או לתת משהו שלא ממתק לא עוזרים הוא פשוט זוכר את מה שהוא רצה וזהו.למשל אתמול לאחר שקיבל כבר מספר ממתקים לא הייתי מוכנה לתת לו עוד הוא הכניס את עצמו למצב כ"כ היסטרי ושום דבר לא עזר (לא משחק, לא שתיה, לא פרי כלום) בסופו של דבר ויתרתי ונתתי לו, הוא כבר התחיל להיחנק מבכי.
בעיה נוספת,בחודשיים האחרונים התפתחה אצלו אובססיה מוזרה לאבא שלו. הוא כל הזמן רוצה רק אותו, רק שהוא יחליף לו, וישחק איתו וירים אותו. נוצר מצב שאם אנחנו יוצאים עם חברים עם ילדים בגילו, או מטיילים בגינה או יש מסיבה בגן ובעלי גם נוכח הוא לא מוכן לעשות כלום, לא מוכן לשחק, לשתף פעולה פשוט כלום!! רק להיות אצל אבא על הידיים והכל עם בכי רב. הוא לא מוכן אפילו למס' דקות לבוא אלי. אבל אם בעלי לא מטייל איתנו למשל בגינה אז הכל בסדר, הוא מוכן לשחק עם ילדים אחרים,לרוץ, הוא שמח וכו'. חשוב לי לציין שהוא בגן ילדים, כמובן שאני איתו רוב הזמן אחרי הגן אבל ממש לא חסרה לו תשומת לב מצד אביו, הוא מבלה איתו המון, אז מאיפה ההתנהגות הזו? חשוב לי עוד לציין שזהו החורף הראשון שלו בגן והוא חולה מון ונמצא המון בבית אולי גם חוסר שיגרה זו של יום בגן שבועיים בבית משגעת אותו..?
סליחה על האורך ותודה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:47 03.02.12
|
כבר תקופה ארוכה שאני נמצאת בצומת דרכים
פתחתי עם עצמי מלחמה כנגד האוכל,אני לא רואה בו אויב אבל גם לא רואה בו את הצד הטוב
לאחר שירדתי כ10 קילו בפחות מ6 חודש והיתי רזה עור ועצמות..הרגשתי כ"כ טוב עם זה עד שזה נתן לי לחשוב ששום דבר לא מונע ממני להמשיך לרדת במשקל...וכך היה.
פיתחתי אובססיה כל כך מטורפת לגבי ערכים קלורים,אני מסתכלת על עצמי במראה לפחות 20-15 פעם ביום שבמהלכו אני בוחנת את מבנה הגוף שלי,אני מסתכלת על העצמות שבזרועות ולא מצליחה להסכים עם זה שאני רזה. לא-זה לא מספיק! צריך עוד להרזות! עד שאני יגיע למחלקה פסיכיאטרית ששם ינסו לשכנע אותי שאני כן בסכנת אנורקסיה.. אף פעם לא הקאתי במכוון-ניסתי אבל לא הלך. הבנתי שזה קורה מסיבה טובה שלא יהיה לי נזק..
כואב לדעת שבגיל הכי יפה בחיי,גיל ה20..אני נאלצת להאבק בדבר הזה.
ובכן,גם ברגעים אלה שאני כותבת את המאמר הזה,אני חושבת אך ורק על דבר אחד.
להמשיך מחר את מרתון הרזון שלי..
האם אני ינצח במלחמה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06:45 01.02.12
|
שלום מירב,
לא ניתן לאבחן אוטיזים דרך האינטרנט, בכל אופן הייתי ממליצה לכם לפנות לפסיכולוגית בית הספר להמשך הכוונה וייעוץ בעניין.
בהצלחה.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:49 30.01.12
|
שלום רב,
הנני אם גרושה ל3 ילדים ( מזה 4 שנים) בני הבכור בן 6 וחצי נולד פג, סבל בעבר מאיחור בדיבור.
כיום בכיתה א'. מדי פעם ממצמץ בעיניו, ושמתי לב שלעיתים הוא "חייב" לגעת בחפצים בדרך מסויימת. קשה לו להתרגל לשינויים חדשים ( לפני 4 חודשים עברנו לעיר אחרת) בתקופה האחרונה הוא החל להיקשר לחפצים ישנים- שבורים ואינו מוכן לזורקם. הוא פורץ בבכי, מביע חשש ולחץ רב שאולי יקחו לו את החפצים.הוא מחביא אותם ( מטריה שבורה/ תיק אוכל שבור ועוד) ומדי פעם בודק אם הם עדיין נמצאים. הלילה הוא נכנס ללחץ ולקח את המטריה הישנה, חיבק אותה וסרב לישון עד שנמצא לה מקום מסתור. בני הוא ילד רגיש הוא נוטה להיקשר לאנשים ומביע רגשות אהבה וחיבה לעיתים מוגזמים , אך מאידך גיסא כאשר לא מקבל את רצונו הוא נוטה להתפרץ לצעוק ולבכות. לעיתים הוא בוכה בבה"ס מכל דבר קטן. יש לו שני חברים בלבד, והמורה מספרת שעקב התפרצויות של בכי בכיתה הוא לעיתים דחוי חברתית. גרושי מאמין שיש לו אוטיזם קל, ואילו אני מאמינה שיש לו בעיות רגשיות.
שאלותי הן :
1. האם "תסמיניו" יכולים להצביע על אוטיזם ( אין לו בעיה לימודית והוא מבין את המשמעויות של החפצים- רוב הזמן מתנהג כילד רגיל)
2. איזה מכון פרטי מומלץ לאיבחון?
3. האם יש לו בעיות רגשיות ( הוא סיפר לי שיש לו חלומות מפחידים בלילה, האם יש להם קשר להתנהגותו ביום?)
תודה מראש,
מירב
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:17 02.01.12
|
שלום, אני בת 16
אני איבדתי את אבא שלי בגיל 14.. הדבר לא פגע בתפקוד היומיומי שלי, אך זה פגע בראש שלי ובמחשבות מאוד.
זה מאוד טראומתי עבורי.. וזה הכי משפיע עליי כרגע במערכת היחסים שלי.
אני 8 חודשים עם חבר שלי, אוהבת אותו כמו שאף אחד לא אהב מעולם.
אין לנו בעיות במערכת היחסים, אנחנו רבים פעם בממש הרבה זמן וגם זה על שטויות.
הוא אוהב אותי מאוד ומשתדל להראות את זה. אני והוא מושלמים אחד בשביל השניה, חברים הכי טובים שכזה, מדברים על הכל, צוחקים כל הזמן ומסכימים בהרבה תחומים.
אני כל כך מפחדת לאבד אותו.
אני סומכת על הקשר שלנו שימשך בתחום הרומנטי, אני מפחדת פשוט שהעולם יקח אותו ממני.
זה נראה לי יותר מדי טוב כדי להיות אמיתי. כל רגע שהוא לא ליידי אני ממש סובלת מפחדים שמשהו קרה לו,
אם הוא לא כותב לי לפני השינה, יום למחרת אני לא מצליחה להתרכז בלימודים.
אני משתגעת מזה. זה מעיק, זה מוגזם, זו אובססיה לכל דבר.
אני כל כך אוהבת אותו. הוא הכי חשוב לי בעולם, ואני מרגישה כאילו עכשיו זה הספירה לאחור עד הרגע שיקחו אותו ממני. יש דרך לצאת מזה? אני יודעת שזה די קשור לאי השלמה עם המוות של אבא שלי.. לא יודעת איך זה יצא לי מהראש.
איך אוכל לחזור לחיים נורמלים, מבלי לדאוג כמו פסיכופטית אובססיבית.
בבקשה תחזרו אליי מהר. אני משתגעת במיוחד בזמן האחרון
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:21 25.12.11
|
לא הייתי רצה לקטלג אותה , מה נורמלי ומה לא...
בכל זאת אתה מתאר בעיה של אובסיסיביות, הערצה וביטול עצמי
אלו דפוסי התנהגות בהחלט לא בריאים במערכת יחסים.
אובססיביות כזו נשמעת כדפוס התנהגות, השאלה היא עד כמה היא מודעת לו ורוצה לשנותו.
האם היא מודעת לכך, האם היא מטפלת בעצמה, עובדת על עצמה?
האם אתה אוהב אותה? רוצה להיות שם בשבילה ולתמוך בה לעזור לעצמה?
ללא ספק כדאי לבחורה לעשות איזושהי עבודה על עצמה, טיפול , אימון , כדי להעריך את עצמה, לכבד את עצמה ולראות את מי שהיא ולא לבטל את עצמה. אבל זה שלה.
לך יש בחירה, האם אתה רוצה לסיים את הקשר איתה בשל התנהגותה? או להיות שם עבורה ולתמוך בה?
אם נניח שאנחנו אחראים למרחב שלנו ולאנשים שנמשכים אלינו, הייתי מתבוננת איתך גם על הרעיון שאתה באיזו שהיא רמה, מודעת או לא, בחרת למשוך אלייך ולהיות עם מישהי שמעריצה אותך עד כלות עד כדי אובססיה לדבריך... במילים אחרות משהו בך נמשך ומשך קשר כזה לחייך. שווה להתבונן בזה כדי שזה לא ישוב .
שאלה להתבוננות עבורך בהקשר זה יכולה להיות:
איזה אדם הוא זה שבמרחב שלו יש בת זוג אובססיבית? אדם שהוא...
אנחנו תמיד מסתכלים גם על הצד שלנו בכל סיטואציה, מהו אם כן השיעור או המסר שלך מהיחסים הללו, מה אתה למד מהם? מה תוכל לשנות בעצמך?
שיהיה לך בהצלחה
יעל
|
|
|
יעל צ'רניאק
מאמנת אישית ליצירת זוגיות ולביטחון עצמי.
054-4757974
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:53 07.12.11
|
שלום יקירה,
ברור שישנה בעיה. ירידה דרסטית במשקל בזמן קצר מאוד, ספירת קלוריות, אובססיה בנושא אכילה ומשקל, בולמוסים והקאות. זה ממש לא חשוב איך קוראים לזה. ויש אנורקסיה עם תסמינים בולמיים. הגיעי למרפאה להפרעות אכילה שם יאבחנו אותך, ויעזרו לך לשמור על משקל בריא מבלי להזיק לעצמך. המדרון הוא חלקלק, לכן חשוב להגיע לטיפול בהקדם האפשרי.
|
|
|
מיכל לברטוב
עובדת סוציאלית ודיאטנית קלינית
גבעתיים 054-2494642
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:04 01.12.11
|
אני לא יודעת ממש מאיפה להתחיל.. יש לי די הרבה דברים שמטרידים אותי, אבל אני אדבר על הדבר העיקרי.
אבא שלי נפטר לפני שנתיים. הייתי קשורה אליו, זה היה מאוד קשה אבל חזרתי לאיזון דיי מהר. מאז.. מאז איבדתי כל חוש היגיון.
אני לא מפסיקה לחשוב על מוות, לחשוש לחייהם של אנשים שאני מכירה, אני מוצאת את עצמי עכשיו בוכה ללא הפסקה בגלל שהארנבת שלי מתה ואני בטוחה שזה לא סתם כי היא מתה, אני פשוט נחרדת ממוות.
אני מרגישה כאילו החיים פשוט מתנכרים לי ואני בקושי מצליחה להיות מאושרת.
הרגעים היחידים שאני מאושרת הם כשאני עם חבר שלי..
חבר שלי הוא גם כן חווה בעיות במשפחה, גם כן נורא קשה לו בחיים וזו סיבה מאוד עיקרית למה אני והוא נורא קרובים. אנחנו כמו ידידים טובים. מאוהבים מעל כל הראש ובאמת שכמו שהוא הסיבה היחידה לחיי, אני הסיבה היחידה לחייו.
עכשיו, אפשר לנחש ממה אני מפחדת בעיקר.. כןכן, אני מרגישה כאילו כל רגע עומד לקרות לו משהו.
כאילו זה יהיה פשוט הטרגדיה המושלמת שהחיים יקחו אותו ממני. אני מרגישה כאילו זה יקרה, זה מפחיד אותי ולא מפסיק להטריד אותי עד כדי כך שאני חייבת לדעת איפה הוא כל רגע ובלי זה אני מתחרפנת. האהבה שלי אליו היא אובססיה מוחלטת. למזלי אני יכולה להגיד שזה הדדי. לא הכי בריא, אבל אידיאלי מבחינת שנינו.
אני לא יודעת מה לעשות!!! אני לא יכולה לחיות כל חיי בפחד מהמוות ולחשוש כל הזמן לחיי ולחיי אחרים, זה מעיק ומסיח את דעתי כל הזמן.
יש לי דרך להתשחרר מזה? ד"א שכחתי להגיד שאני בת 16.
ומכיוון שאמא שלי היא המפרנסת היחידה, אני מרגישה דיי רע להכביד עליה עם הבעיות שלי ועכשיו הוצאה כלכלית לפסיכולוג או משהו. יש דרך לצאת מזה שלא כרוכה בטיפול? אשמח אם תענו בהקדם כי ממש קשה לי בזמן האחרון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:29 28.11.11
|
היי ונוס,
בשאלתך הראשונה את מעלה, למעשה, את האפשרות שלפחות חלק מהמחשבות שלך אינו נכון. לדעתי, יש סיכוי גבוה לכך. כלומר, ייתכן שאת מחמירה בשיפוט שלך את עצמך- קרוב לוודאי שיש גברים שעשויים למצוא אותך מושכת ולרצות להיות איתך לאורך זמן, בין אם את נראית טוב ובין אם לא. בנוסף, ייתכן מאוד שאינך נראית כה גרוע כפי שאת חושבת.
כדאי מאוד לפנות לעזרה מקצועית- רצוי למטפל CBT, ואולי בשילוב עם טיפול תרופתי שניתן על ידי פסיכיאטר. התרופות שמטפלות בדיכאון ובאובססיה (ייתכן שהעיסוק במראה החיצוני הוא אובססיבי) הן אותן תרופות, ולכן הטיפול הוא בבחינת "תפיסת שתי ציפורים במכה אחת". מטפל CBT יעבוד איתך על המחשבות השליליות על עצמך, שגורמות לך לרגשות שליליים, וכן על ההימנעויות שקיימות בעקבות כך.
אני ממליצה לך לקרוא, בשלב ראשון (אפשר לחפש בגוגל), על הפרעה שנקראת BDD (Body Dysmorphic Disorder), שייתכן שאת סובלת ממנה, וכן על דיכאון ועל טיפול התנהגותי- קוגניטיבי בשני סוגי הבעיות. הסובלים מהפרעה שציינתי מפתחים אובססיה כלפי חלק מסוים (או מספר חלקים) בגופם, בדרך כלל באיזור הפנים, ובטוחים שהוא מכוער מאוד ופוגם במראה החיצוני הכללי שלהם. מחשבות אלה גורמות למצוקה רבה, ויכולות לפגוע מאוד באיכות החיים. קשה להתגבר על בעיה זו לבד, ללא עזרה מקצועית, ולכן חשוב מאוד שתיעזרי באיש מקצוע. מעבר לכך, כדאי מאוד לנסות ולהמשיך בחייך, ולהיות פעילה כמה שיותר- מאחר שזה מאוד תורם למצב הנפשי, וכמובן לתפקודך ולעתידך.
בהצלחה!
|
|
|
שרון לויט
פסיכותרפיסטית התנהגותית קוגניטיבית
כספרי 24, חיפה 052-6794957
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:46 22.11.11
|
אפשר להבין מה היא הקיצוניות בתגובות (אובססיה? כפייתיות) והאם זה קשור לחרדה?
ולמה אמרת שעדיף סרוקסט על פאבוקסיל לתופעות האלה (חרדה + תגובות קיצוניות)?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:28 08.11.11
|
אתי שלום,
נשמע שהילדה שלכם מאוד חרדה בסיטואציות חברתיות מסוימות, וההיצמדות לאבא מקלה עליה. כתבת איך את מגיבה, אבל לא איך האבא מגיב. אולי לו פחות אכפת שהיא נצמדת אליו ולכן הוא לא מנסה להרחיק אותה, מה שגורם לה ביטחון והיא נדבקת עוד יותר ומתקשה להשתחרר. מעניין אם היא מתנהגת גם כך בהיעדרו, באותה העוצמה.
אני חושבת שהמסר לגבי הביטחון שלכם ביכולת שלה לתקשר עם הסביבה, צריך לבוא משניכם. חשוב שהיא תבין שבעיניכם זה כיף, מעניין, מתגמל וכדומה - ליצור קשרים נוספים. עדיף להימנע מלהכריח אותה, אלא כדאי למצוא דרכים אלגנטיות ועקיפות. למשל שסבתא וסבא יביאו משחק שהיא אוהבת אליכם הביתה, וישחקו איתה בנוכחותכם. אפשר לשחק כולכם יחד ולהדגים לה שהאחרים יכולים להיות מהנים. מומלץ שלא להכריח אותה לשהות עם סבא וסבתא שאינה רוצה. דבר נוסף שיכול מאוד להועיל לה להשתחרר מבחינה חברתית, הוא להתחיל להזמין הביתה ילדים מהגן, ולעזור לה לשחק איתם, בנוכחות המרגיעה של ההורים.
בהצלחה,
שירי
|
|
|
ד''ר שירי שדה שרביט
פסיכולוגית קלינית
תל אביב, 052-3833484
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:27 05.11.11
|
שלום,
בתי בת ה-6 פיתחה בשבועות האחרונים איזשהי אובססיה לעשיית פיפי. הדבר קורה במיוחד לפני מצבים מסוימים כגון לפני יציאה מהבית, לפני התיישבות לאכילת צהריים, בעת שהייה במקומות ציבוריים או אצל חברים... הדבר בא לידי ביטוי באופן קיצוני ביותר לפני השינה, כאשר היא קמה לפחות 4-5 פעמים לפני ההשכבה בהפרשים של פחות מדקה. וגם באמצע הלילה. יש לציין שבפעמים הללו אינני מבחינה בשום שתן, וכי מדובר באיזו מחשבה כאילו יש לה פיפי. עשיתי לה בדיקת שתן שיצאה תקינה, אינני מבינה מאיפה היא פיתחה את הבעיה הזו, שמאד מטרידה ומפריעה בעיקר לתהליך ההשכבה ולשינה רצופה... במהלך היום בעת השהייה בבית אין שום בעיה, אלא רק במצבים שתיארתי. ברצוני לדעת האם ייתכן שמדובר במשהו פסיכולוגי, או שישנן בדיקות נוספות שכדאי לבצע.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:00 05.11.11
|
היי,
טוב אז ככה בתי בת שנה ו- 9חודשים ילדה מאוד חכמה מבינה הכל מדברת שוטף מבקשת מה שהיא רוצה ולא רוצה נמצאת בגן מגיל 7 חודשים העניין הוא שהיא דבוקה לאבא שלה בצורה מוגזמת בעיניי יש לציין שהיא נמצאת עם אבא שלה בערך כמו שהיא נמצאת איתי בגלל שהוא חוזר מהעבודה בשעות הערב המוקדמות... זה בא לידי ביטוי בעיקר כשאנחנו אצל חברים או משפחה היא לא מרפה ממנו ואסור לאף אחד לגעת בו אחרת היא משתטחת על הרצפה ומתחילה לצרוח היא לא מוכנה להתקרב גם אליי חס וחלילה אם אני מנסה לקחת אותה ממנו יש לציין שכשאני איתה לבד במצבים כאלה היא הרבה יותר משוחררת .....לאחרונה היא גם התחילה לעצום עיניים כשאנחנו הולכים למקומות ולוקח לה זמן לפקוח אותן יכול להיות שכך היא מתגברת על הביישנות .....
דבר שני שנורא מטריד אותי זה שהיא לא אוהבת שאנחנו הולכים לחמי וחמתי זה תמיד מלווה בצרחות איימים כבר בדרך אליהם היא מתחילה לבכות אצל ההורים שלי זה לכ ככה בכלל להפך! מה עושים במצב כזה? האם להשאיר אותה אצלהם מדי פעם כדי שתתרגל אליהם? או אולי לתת לה זמן ובינתיים ללכת רק ביחד אליהם?? אני לא רוצה ליצור בעיות וחייבת ייעוץ בדחיפות אשמח גם לטלפון כדי ללכת לייעוץ..
ומה עושים עם האובססיה לאבא? איך גורמים לילדה להשתחרר כשהיא איתנו?
אשמח לתשובות במהרה ... תודה רבה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:18 30.10.11
|
שלום סיוון
זה נראה כמו התחלה של אובססיה
כדאי לך לקחת אותה לטיפול
|
|
|
טובי פלד
פסיכולוג מומחה . מטפל ומאבחן.מגן לילד במערכת ה"חינוך". בברכה הצלחה.
גזית 4 גבעתיים 050-5406680
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:03 18.10.11
|
שלום אני בטיפול בסרוקסט 20 מ"ג כל לילה נגד אובססיה חרדות ודיכאון.
זה עזר מאוד...
השאלה אם מותר לי לשתות פעם בשבועיים ככה חצי בקבוק בירה .
(7 אחוז אלכוהול)
או כוסית ווסקי ( 40 אחוז אלכוהול)
ואם אסור, האם אני יכול להקדים ולאחר לקיחת הכדורים, וליצור לי מרווח זמן למסיבות שיש לי בערך פעמיים בחודש.
אשמח אם תפרטו לי כמה שיותר לגבי זה .
תודה רבה לכם. !!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:12 11.10.11
|
|
אפשר להשתמש לרעה בתרופות מיישנות דוגמת הזודורם. הדבר מסוכן ועלול לגרום לנזק או להתמכרות קשה. כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר ולהתחיל בתהליך גמילה מסודר. לרב נעזרים בתרופות ממשפחות אחרות כדי להגמל מכדורי השינה .
|
|
|
ד''ר אלון אשמן
פסיכיאטר מומחה למבוגרים
נורית 23 הוד השרון 050-8884822
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:27 10.10.11
|
שלום רב אני בן 20. ומעלה משנתיים הורי גרושים אחרי תקופה בת 5 6 שנים של מריבות וכאוס טוטאלי. אנו עברנו עיר ואבי נשאר בבית. היחסים של ההורים שלי בשנתיים האחרונות אחרי הגירושין הם ON ו OFF יש שבועות שהם ישנים ביחד אבא שלי בא לכמה ימים ישן ויש את הצד השני רבים אם זה על כסף מזונות אם זה על עם מי את מדברת עם מי אתה מדבר. (ריבים לא נעימים) זה כולל אלימות סרט הוליווד.
אני החלטתי לשים לזה סוף ולהכניס טיפה שכל לעניין למה זה משפיע עליי ועל האווירה בבית וזה שם אותי תמיד במצב של כאסח עם אבא שלי המריבות האלו.
הבעיה היא אבי הוא בן אדם חסר הבנה לא ניתן לתקשר איתו מה שנכנס מאוזן אחת יוצא מהשנייה. בלתי אפשרי להגיע איתו להסכם מסויים והוא פשוט שם פס. אני מבקש ממנו להפסיק לבוא אלינו הוא בא אני מבקש ממנו שיהיה מסודר בעניין המזונות וזה לא נעשה.
וגם מצד שני אמא שלי שאחרי מה שהיא עוברת עם אבא שלי היא ממשיכה להתקשר אליו מדי פעם וליצור איתו תקשורות שתמיד תמיד יוצרת מתחים וריבים היא כל פעם אומרת לי זהו אני לא רוצה לראות אותו. והשאלה השנייה אחר כך איפה הוא מה הוא עושה?
זה ממש אובססיה
אני אשמח ליעוץ נ.ב משיחתי עם יועץ מלפני שנתיים אמר לי לא להתערב בעניין
אבל כבר די אין לי סבלנות לעניין הגיע הזמן לשים לזה סוף בנוח בכוח בכל דרך שצריך.
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:07 09.10.11
|
שלום,
אני נוטל זודורם עקב בעית הרדמות, לאחרונה התחלתי ליטול גם כשאני קם, ואם אני לא עושה זאת אני מוטרד כל היום. האם תרופות נוגדות דיכאון במינון נגד אובססיה יכול לעזור?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:53 27.09.11
|
שלום,
ברצוני לוודא אם אכן בעלי סובל מOCD, ומה עושים?
הוא מנקה כמעט כל יום את הרצפה ושוטף- טוען שהילדים מגיעים מהגן עם חולות וכל הבית חול- זה לא בהרכרח נכון.
, בודק לפני שיוצאים מהבית את המקרר הגז הדוד-בודק פעם 1.
,מסדר כוסות במדף בצורה מסויימת, אחרי שאני שוטפת כלים תמיד מעביר אותם מהשיש, לשולחן שיתיבשו בצורה שהוא רוצה- אומר שכך זה מהיר יותר.
במידה והבית לא מסודר או לא נקי על פי רעות עניו אין לו מצב רוח, הוא לא יצא מהבית אם הבית לא נקי ומסודר.
לא נותן ללדים הקטנים לאכול לבד-יושב ליד הילדים בני 3 ו-4 ועוזר להם לאכול בכדי שלא יפול ויתלכלך
הנ"ל לדעתי החמיר כשנולדו הילדים (בני 7,4,3)
הוא אומר שהוא לא כפייתי ואני מבלגנת ומלכלת-דבר שלא נכון ביתנו נקי
מה עושים איך מטפלים בבן אדם שלא מודע שיש לו בעיה
יש לציין שהבעיה בעיקר בניקוי הרצפות - מנקה כל יום
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:24 23.09.11
|
|
שימי לב , מה את רושמת במשפט אני יודעת שהוא בסדר אבל הוא תמיד חוזר לרדעים של אובססיה .את בעצמך רושמת שהוא חוזר לאותו המצב .ותמיד גם יחזור!!!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:24 23.09.11
|
שלום, אני נמצאת מספר שנים בקשר עם בחור שאני אוהבת ומאוהבת בו.יש לנו מספר בעיות מרכזיות שכולם מתרכזות בחוסר כבוד שבא מצידו(ככה הוא חונך ככה מתייחסים לנשים במשפחתו הפרימטיבית).הוא לא אוהב את משפחתי משיקולים לא ראלים הוא התחיל לפתח אובססיה עם השנים שהגיעה למצב שבו אין יום שהוא לא מעלה את שמם, מקלל ומתחיל ריב..לפני מספר חודשים הוא הציע לי נישואים ומשם כל היחסים הדרדרו.הוא דורש שאפסיק לדבר עם הוריי מלבד שלום שלום וכשכן דברתי הוא החל לצעוק ולריב איתי בצורה אלימה (לא פעם ראשונה) ביותר וכל זה מול הוריו.מנגד אני לא אוהבת את ההורים שלו הם נדחפים והאבא שלו מאובחן כאדם חולה נפש ואני עדיין סובלת זאת בשקט בשביל לא לפתוח חזית.
כאשר הבחור מתעצבן הוא מזלזל מסנן טלפונים שלי והודעות צועק ומאיים באופן תמידי על הקשר.ברגע שאני הולכת רק אז הוא נזכר ומבקש לחזור.במשך השנים סלחתי לו פעמים רבות על מגוון דברים רעים שעשה אבל עדיין כשהוא כועס הוא מוציא הכל עליי רב וכועס ומזלזל באופן כל כך עמוק.
אני יודעת שהוא בסדר כאשר הוא לא נכנס למקום הזה של האובססיה אבל הוא תמיד שם או חוזר לשם.יש לנו תקופות יפות כשהוא רגוע ולא מדבר על ההורים שלי אבל הוא מביא אותי לבריאות נפשית ופיזית קשה כי הוא כל היום בזה לא מרפה וחונק אותי למוות.הוא מוצא את כל הטעם הטוב מהקשר והוא לא מבין שהוא טועה ושזה הוא שהורס את הקשר וממרר לנו את החיים...מצד אחד אני נורא אוהבת אותו מצד שני החיים איתו יהיה גיהנום אם הוא ימשיך בדרך הזאת.אני בטוחה שכבר נשים רבות היו עוזבות אותו מזמן עם יחס כזה אבל אני לא מצליחה לשחרר. אני נותנצ את הנשמה ומנסה ללכת על קליפות ביצים כדי לא לעורר אותו אבל יש לו נטייה להתהפך ומבחור נורמלי ונחמד להפוך לאדם מזלזל ורע לב מעין כמוהו.
לא יודעת מה לעשות ואיך לעשות בשלב כזה..לא רוצה ללכת אבל לא יכולה להישאר במצב הזה!
הצעתי ללכת לטיפול הוא סירב בכל הכוח.
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:54 22.09.11
|
חוסר ריכוז ומוטיבציה מתקשר למוליכים דופמין ונוראדרנלין.
עניין של אובססיה מתקשר לדעתי בעיקר לסרוטונין.
ציפרלקס תרופה טובה נגד אובססיה, בעיקר OCD וצריך מינון גבוה יחסית בשביל לטפל.
וולבוטרין תרופה טובה מאוד ומטפלת בדופ' ונוראדר' - בעיקר לעייפות, חוסר אנרגיה, חוסר ריכוז וחוסר מוטיבציה.
שילוב של ציפרלקס וולבוטרין מאוד יעיל ומתאים. אם את מתחילה בציפרלקס אז 5 מ"ג כהתחלה זה המינימום ואם אין הטבה או שהינה חלקית - לשקול להעלות.
וולבוטרין - טווח 150-300 מ"ג ליום רצוי בבוקר, 150 זה ההתחלתי. שאלי את הפסיכיאטר לגבי וולבוטרין ושילוב עם ציפרלקס.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|