|
- פורום אולטראסאונד בהריון
- פורום אורולוגיה, אימפוטנציה
- פורום אפילפסיה - תמיכה
- פורום ארגונומיה, סביבת עבודה
- פורום בישול בריאות, מתכוני בריאות
- פורום בנות, העצמה נשית
- פורום דיכאון אחרי לידה
- פורום דיכאון חרדה
- פורום דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פורום חרדה מהריון, חרדה בהריון
- פורום כושר גופני לילדים, כושר גופני לנוער
- פורום מחלות כבד, גסטרואנטרולוגיה
- פורום נטורופתיה
- פורום ניתוחי לב, השתלות לב, ניתוח מעקפים, התקף לב
- פורום פוריות נשים, הפלות חוזרות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:47 25.05.12
|
שלום לכולם,
רציתי להתייעץ עם מומחים מכיוון שאני מרגישה כרגע במבוי סתום ולא בדיוק יודעת מה לעשות.
אני בת 41,נשואה כבר 16 שנה עם ארבעה ילדים בגיל ההתבגרות וגם קטנים.
אני אנסה מאוד לתמצת: לבעלי הייתה בעיית שתייה,אלכוהוליזם וכן נטייה להתמכרויות באופן כללי והוא בן אדם לא שקט היינו מאוד קולני אגרסיבי גם ניתן לאמר-חס וחלילה הוא לא מכה אותי בחיים לא הרים עליי יד אבל הבעייה היא התפרצויות הזעם שלו שבמהלכן הוא צועק חזק מאוד מתעצבן,גם שובר חפצים ובאופן כללי אני והילדים נרתעים מכך. כרגע הוא לא שותה (כך הוא הבטיח לי). לפני זמן מה הצבתי בפניו תנאים וביקשתי שניפרד והוא עשה חושבים ושינה את התנהגותו מהקצה לקצה אבל העניין הוא שלאחרונה הוא שוב "חוזר לעצמו",הוא מביך את הילדים לפני החברים שלהם עם הברבריות שלו והקולניות שלו,משתמש בשפה לא יפה ונוסף לכל הוא דתי ואני חילונית גמורה. לא יודעת,לעזוב עם ארבעה ילדים? כבר ניסינו הכל,כל אחד במשפחה שלו דיבר איתו ויש שם אנשי חינוך,אולי הבעייה בי? אולי אני פשוט משעממת מדי? ולמען האמת אני די מרובעת כזאת אבל זה לא איכפת לי כי אני עובדת ומטפלת בילדים אני יודעת שזאת אחריותי בתור המבוגר האחראי וכבר באמת שאין לי כח לשאת הכל על כתפיי,אני עייפה ותשושה אני צריכה עזרה וממשפחתי הוריי ואחיי אין לי,גם מבחינה כלכלית אנו לא מסודרים וכשהתייעצתי עם יועץ גירושין הוא אמר לי חד וחלק שבמצב כלכלי גרוע לא מתגרשים פשוט כך (כנראה שגירושין זה רק נחלת העשירים). מה לעשות? אני אובדת עצות? ביתי הגדולה בת ה-15 כועסת עליי והיא טוענת שאני לא פסיבית מדי,לא פועלת מספיק למענם לשיפור תנאי חייהם. מה ניתן באמת לעשות?
סליחה על האורך,גם שפכתי את הלב קצת
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:00 07.05.12
|
שלום,
אני ובעלי בתהליכי גירושין. עדיין גרים באותו בית ובעוד מס' חודשים אנחנו עוברים לבתים נפרדים (הילד יהיה בן שנתיים וחצי).
כיום הילד רואה אותי ואת אביו ברמה היומיומית, אבל עדיין האבא חוזר מאוחר מהעבודה (בסביבות 19:00) ומידי פעם הילד שואל אותי - איפה אבא ? רוצה אבא.
חשוב לציין שבסופי שבוע הילד כמעט ולא רואה את אביו (כי האבא לא נמצא בבית או שאנחנו מחוץ לבית). הוא רואה אותו שעה בבוקר , שעה בערב. משהו כזה.
אבל ביום יום, האבא מארגן אותו בבוקר ולוקח אותו לגן, מקלח אותו כל ערב.
היום נוח לי לענות לשאלה "איפה אבא" ? ואני עונה "אבא בעבודה" (מה שנכון...)
השאלה שלי היא מה לענות בעוד מס' חודשים שכבר לא נגור תחת קורת גג אחת ? (הילד יהיה במשמורת שלי עם הסדרי ראיה לאב)
מה עונים לילד ששואל איפה אבא שלו ? האם להתחמק ?האם להסיט את הנושא ? או פשוט לענות את האמת ? מזכירה - הוא בן שנתיים וחצי.
אודה לעזרה - מה עונים לילד.
תודה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:32 04.05.12
|
שלום לכולם
אני צריכה המלצה על פסיכולוגית שמתמחה בילדי גירושין עם הי קונפליקט
מישהי באזור המרכז, עדיף שעובדת עם מאוחדת
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:17 30.04.12
|
שלום לך,
אני חושבת שזה יפה וחשוב שאתם פנויים ריגשית מספיק כדי לחשוב על טובת הילד שלכם בתוך סערת הגירושין. הרעיון של ההדרגה הוא טוב בעיני. בהמשך כדאי לתת לו סימנים שעל פיהם יוכל לצפות מתי היום שהוא רואה את אבא, לפי מידת הבנתו, למשל להכין אותו ערב לפני ובאותו בוקר, להשתמש באירועים קבועים אחרים שיש לו כדי לסמן את זה (מתי שיש חוג, צהרונית וכו') ולהקפיד על יציבות ככל הניתן.
בהצלחה.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:03 30.04.12
|
שלום,
אני ובעלי בתהליכי גירושין כבר שנה. יש לנו ילד בן שנתיים.
בשנה האחרונה הילד התרגל לזה שהוא עושה דברים עם אמא בנפרד ועם אבא בנפרד (בעיקר עם אמא).
בעוד מס' חודשים אנחנו מפרידים כוחות ועוברים לדירות בנפרד (הילד יהיה בן שנתיים וחצי). הילד יהיה במשמורת שלי עם הסדרי ראיה של פעם בשבוע עם האב.
האבא מוכן לשתף פעולה על מנת לעשות את המעבר לילד בצורה חלקה ומוכן בהתחלה להיות יותר בסביבה על מנת להקל על הילד.
השאלה היא - איך כדאי לעשות את המעבר בהדרגה כך שיתרגל בצורה הטובה ביותר למצב של מאב כל יום לאב פעם בשבוע ?
האם בשבועות הראשונים כדאי שהאב יגיע לביתנו כל יום ואז לאט לאט להוריד במינון לפעם ביומיים וכן הלאה ?
אודה להכוונה איך לעשות על מנת שיהיה הכי "קל" שאפשר להיות לילד.
תודה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:40 27.04.12
|
תראי יקירה,
את נשמעת מאוד טעונה, ולמען האמת כשאין חשק כמו שאת מבטאת אז אכן ייעוץ זוגי הוא בזבוז של כסף.
מה שכן, השינוי מגיע מכל אחד ואחת מאיתנו, אני יכולה להעיד ולומר שאני מכוונת המון נשים שרוצות להתגרש וברגע שהן ניסו להסתכל על עצמן הדברים נראו קצת אחרת.
אני מאוד מאמינה במשפט "אישה בונה אישה הורסת".
מהמעט מאוד שקראתי וגם את יודעת הצד שלו לא נשמע- אני יכולה רק לייעץ לך שתהיי שלמה עם עצמך בכל צעד שתבחרי...לעיתים כשאנו כועסות הכל נראה "שחור", וקל מאוד לראות את כל החסרונות של אותו בן זוג שאנו חיים איתו- כמו שנאמר כל "השיט" יוצא החוצה.
רק טיפ קטן... לחיות כחד הורית זה לא פשוט בכלל...ולעיתים מסתכלים לאחור ואומרים לעצמנו ,אם רק הייתי בגישה אחרת... אולי דברים היו נראים אחרת...".
לרוב, התכונות שקיימות בך עכשיו עדיין יהיו בזוגיות אחרת, ולכן אני אף פעם לא ממליצה מייד על גירושים- עדיף לנסות עם אותו הגבר שלפחות הוא האב של ילדך.
ושוב אני אציין שזה מהמעט שקראתי...תעשי מה שליבך מנחה אותך רק בתבונה רבה, גירושין זה תהליך לא פשוט....
שיהיה לך המון בהצלחה ואושר בכל שתבחרי- הכי חשוב!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:33 16.04.12
|
שלום, אני נשואה כמעט 12 שנה. יש לי ילד אחד ואני נמצאת כרגע בהליכי גירושין מבעלי.
במשך השנים סבלתי לעיתים מאלימות מבן זוגי. בעלי אקדמאי ובעל מקצוע מכובד, אך כאשר הוא חוזר הביתה מהעבודה הוא כאילו אדם אחר.
ישנה אלימות פיזית מאוד מתוחכמת. הוא לא מתנפל במכות המשאירות סימנים, אלא מדבר ומידי פעם נותן מכה, צביטה (הוא טוען שהוא חופן), סטירה ועוד. ישנה גם אלימות מילולית - זונה, שרמוטה, גוש שמן דוחה, דוחה וכו'...
הבעייה שגם הילד סובל. הוא שומע דיבור מעליב ומציק. מה שמטריד אותי - בעלי מנסה לשתול במוחו של הילד כל מיני דברים שיקריים. גיליתי לאחרונה שלבעלי יש מאהבת. כנראה כדי שלא אאשים אותו , הוא מנסה לרמוז שלי יש מישהו. דבר שכמובן לא נכון. הוא אומר זאת לילד, כנראה בתקווה שהילד יאמר זאת לאנשים אחרים.
התלוננתי לאחרונה על אלימות והוא נעצר ליום, אך אני חוששת מהפעם הבאה.
אני כל כך מיואשת.
כמובן שהוא אף פעם לא לוקח אחריות. הוא אף פעם לא עצבני, אלא אני מעצבנת אותו. אם לא הייתי עושה או אומרת כך וכך - זה לא היה קורה.
ביקשתי בעבר שילך לביו פידבק ע"מ ללמוד לשלוט בעצבים, אך הוא טוען שהוא לא צריך ואני זו שמעצבנת אותו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:33 14.04.12
|
אופיר שלום
מכיוון שהתקופה שלאחר הגירושין דורשת את זמן ההסתגלות שלה, בדיוק כמו שלבים שעוברים לאחר אובדן של אדם קרוב ואהוב, מומלץ בשלב הראשון לא למהר ולרוץ הלאה, אלא לתת את הזמן הדרוש לעיבוד המצב החדש. לאחר מכן בהחלט כדאי לא לשקוע בלבד אלא להתפנות לתחביבים ועיסוקים חדשים כמו מוסיקה (תודה על המלצתך) ספורט, טיולים, חברים ועוד. החיים יפים ותמיד מזמנים הפתעות.
כל-טוב
גלאי סיגלית
ייעוץ זוגי בדרום
|
|
|
סיגלית גלאי
ייעוץ והדרכה בזוגיות ("מרתון זוגי")
אזור הדרום, ב"ש והסביבה 050-7682700
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:34 14.04.12
|
כבעל נסיון אני יכול לומר לכם שהתקופה שלאחר הגירושין או היציאה מהבית היא כמו תקופת אבל. זו ממש אותה תחושה.
הלב רגיש והנפש מתעתעת בנו. יש לנו הרבה יותר פתיחות ומצד שני הבלבול גרם לעיתים לסגור הזדמנויות.
כתרופה לכל המצב שלעיתים לוקח הרבה יותר מהצפוי אני ממליץ על מקומות מפלט בהם ניתן להחזיר הכל לפרופורציה.
אחד מהם הוא לנגן. גם אם אינכם מנגנים יש פיתרון.
הרעיון במהותו הוא תרגום התווים לתווים קלים לקריאה. כך ניתן לנגן שירים ויצירות בכל סולם בדיוק באותה הקלות.
נגינה שונה במהותה מלשמוע מוזיקה. זה עולם אחר. עולם של מחשבה, של רוח ושל שליטה בנפש. כדאי לשלוט בנפש - זהה משפר את איכות החיים בלי הכר. בעיקר אם אתם אחרי סוג של טראומה כמו גירושין, פרידה או אבל.
אופיר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
03:25 14.04.12
|
|
אני אמא לילד בן שנתיים ו-5 חודשים. חיה עם בני בנפרד מבעלי מזה כיותר משנה (נמצאים בהליכי גירושין). האב מתראה עם בנו באופן שוטף מאז פרדתנו בכל סוף שבוע, שבוע אחד בשישי לכמה שעות ולאחר מכן בשישי הבא לסוף שבוע הכולל שינה.(שישי-שבת). עד כה כאשר האב היה מגיע הילד היה הולך אליו בשמחה. מפעם קודמת חלה תפנית והילד שמדבר כבר שוטף אמר במפורשות שאינו רוצה ללכת לאביו. וכל דבר שהצעתי לו מיד אמר רק עם אמא. השבוע שוב כאשר הגיע אביו לקחתו, סירב הילד ללכת אליו ובעודי מחזיקה אותו עלי, נצמד אלי בחוזקה ושב ואמר לא רוצה ללכת אל אבא. האבא אמר שעלי במקרה זה להתעלם מדבריו של בני ולהושיבו בכסא של האוטו, כחלק מהצבת גבולות שאני מציבה לו ולומר לבני על אף שמתנגד- עכשיו נוסעים עם אבא. כמובן שקשה לי לעשות זאת בראותי את התנגדותו של בני. אשמח להמלצתכם כיצד עלי לנהוג במקרה המתואר?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:53 06.04.12
|
מטופל 5 שנים אצל פסיכיאטר.
ניסיתי ציפרלקס,פרוזק במגוון מינונים ועוד כמה כרופות שאת שם אינני זוכר,בעבר.
כרגע על רסטיל 60 מ"ג וקלונקס 0.5 מ"ג.
לאחר שהתלוננתי שיש לי עדיין מחשבות אובדניות שמציקות לי ומועקה שלא מרפה הוסיף לי הרופא לפני שבועיים גם אדרנקס 4 מ"ג.
אני לא חש שיפור ואיפלו הפוך הרעה. אני יודע שלתרופה חדשה לוקח שבועיים שלושה להגיע למיקסום ובכ"ז התחושה קשה ומקשה על התפקוד.
ביום יום אני מתפקד ועובד חווה קשיים בבוקר, בשבתות ובערב.
התעניינתי בטיפול בניזעי חשמל כשהבנתי לאחר בדיקה שזו שיטה שמצליחה באחוזים גבוהים.
ראיתי בנוסף גם טיפול מילולי וצריך לומר שאני נתמך על ידי מאמן אישי ושוקל פנייה לפסיכולוג בנוסף.
חשבתי כי הטיפול בניזעי חשמל יכול להפסיק את הדיכאון שלא מרפה. אני ער לסיכונים של אובדן זיכרון זמני ואשפוז חצי יום בהרדמה מלאה.
ברקע גירושין, וקשיים כלכליים שמן הסתם לא מסייעים.
אשמח לחוו"ד.
תודה
חג שח
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:04 03.04.12
|
|
עזבתי את הבית (הייתי צריכה לעשות את זה כבר לפני שנים), יש לנו כבר הסכם גירושין מבית משפט לענייני משפחה ועכשיו נותר ללכת לרבנות. פה זה תקוע. הוא לא רוצה להתגרש, רוצה לחזור. ואני- אני יודעת שזה לא בריא לחזור וחייבים להתגרש אבל לא מזיזה עניינים. כאילו כל מה שעשיתי את עכשיו שאב ממני את כל הכוחות. איך מקבלים אותם שוב? אין טעם למשוך את זה....
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:30 25.03.12
|
|
לפני תהליך גירושין, רוצה להיוועץ עם פסיכולוגית ילדים , אשמח להמלצה על פסיכולוגית באיזור חיפה, עמק יזרעאל, לילדים בני 4
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
02:05 22.03.12
|
אשתי ואני נשואים מזה כ 35 שנה .
בתחילת דרכנו המשותפת גיליתי שאשתי , אז חברתי , בגדה בי ,
לשאלתי המפורשת נשבעה בכל היקר לה כי לא היה ולא נברא , הכל חשד שוא , לאור האמון שרכשתי בה האמנתי ועברתי לסדר היום \
עם הזמן , משגיליתי שאין אלוהים לאשתי והיא נשבעת לשקר ללא הבחנה , מצאתי פגמים נוספים בהתנהגותה , גם כאן נשבעה אשתי שוב בבריאותם של ילדינו כי אין אמת והיא צחה ונקייה כאשר כאן כבר ברור היה כי היו דברים מעולם \
בקשותי הרבות לבדוק את הנושא בפוליגרף נתקלו בדחיות שוב ושוב כאשר ברור מאד כי אין ברצונה להגיע לבדיקת פולגרף , ברור למדי מדוע. , מהמתחים והמריבות שנוצרו ומהשמותי כי נשבעה לשקר תוך סיכון ילדינו "הרגיעה" אותי אשתי כי אין הילדים ילדי , לפחות מי מהם,
תוך הפצת שמועות לחברים ולמשפחה כי אני נוהג כלא שפוי , במטרה להסתיר את מעשיה המכוערים , שלא יעשו בזוגיות נאותה .,
משהבחנתי במצוקה העוברת עליה ולאור העובדה שחלף זמן רב מהמקרה , הצעתי לאשתי להודות ולהתנצל ואני אוותר על הכל , אך היא מתעקשת וטוענת שאינה זוכרת את המקרה , כאשר ברור מאד כי שקר בפיה , אינה מודה , אינה מתנצלת ומסרבת לבדיקה בפוליגרף .
כרגע עזבה אתי את הבית ומתגוררת בדירה אחרת מבלי לחשוש כי תוגדר כאשה מורדת בטענה כי תתגונן בטענה כי אני לא שפוי , שקר גם כשלעצמו ,
אני , אדם מתחשב ומתוך רצון לא לפגוע במשפחתי ובילדי איני נוקט בפעולה חריפה , גם איני מבקש להכריז עליה כאשה מורדת על כל המשתמע מכך כחוק אך עם זאת עני שוקל הגשת בקשת גירושין
אבקש מציבור החברים והמשפטנים באתר להשיא לי מנסיונם עצה כיצד לנהוג כחוק וכנדרש והאם יכול אני לכפות עליה בדיקה בפוליגרף כי ידועה רגישותה לנושא מפאת הבושה האישית הכרוכה בגילוי האמת ברבים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:53 04.03.12
|
שלום רב, אמי בת ה-42 סובלת מזה כמה שנים בדיכאון עמוק.
היא איננה מודה בכך, אך המצב הבריאותי פיזי הלא קל איתו היא צריכה להתמודד מידי יום, גירושין שהיא עברה ובכלל חיים לא קלים גרמו לכך.
כשהעלאתי את הנושא של דיכאון בפנייה ושיש לטפל בזה, היא התעצבנה מאוד ובעינייה זהו סוג של עלבון, שמה הכל תקין אצלה וכולם "משוגעים".
מצבה הלא קל פוגע בי ישירות עקב התקפי חרדה, איחולי מוות, שינויי מצב רוח פתאומיים, גידופים מידי פעם ולכן אני שוקל לעבור לבסיס בקרוב.
רציתי שאול האם אנשים רבים הסובלים מדיכאון לא מודעים למצבם? לא מודעים שיכול להיות עתיד טוב יותר? והאם יש אמצעי לשכנע את הבן אדם בכך...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:12 04.03.12
|
שלום,
אני יוצאת כעת עם גבר שנמצא בהליכי גירושין מתקדמים, ויש לו 2 ילדים, בן 15 ובן 8 .
הקשר שלנו התחיל עוד בזמן שהיה נשוי, וכעת משהוא מתגרש הקשר הפך רציני עוד יותר.
אנחנו גרים יחד כבר חודשיים, כלומר מהיום שהוא עזב את הבית, ויש לנו כרגע בעיה עם הילדים שלו. הם נמצאים אצלו פעם בשבוע, וכל סופש שני. בימים אלו אני מפנה את הבית (הם עוד לא יודעים על קיומי בכלל), וחוזרת לאחר לכתם.
הבן הגדול כבר הבין במה מדובר וכבר יודע פרטים עליי, אבל הקטן עוד לא.
את המשפחה מלווה עובדת סוציאלית שמתנגדת בתוקף להיכרות ביני לבין הילדים, ולאחר שהסבירו לה שאין זה מן הנמנע (כיוון שאנו גרים יחד), הסכימה "להתפשר" על תקופה של חצי שנה.
בן זוגי לא מוכן שאצא יותר מהבית לאחר חצי שנה והבהיר לעובדת הסוציאלית את המצב.
הם החליטו שכשתעבור חצי שנה, יערך בינינו מפגש אחד לא על היום שלהם ובלי לינה, וכבר באותו שבוע תחל לינה משותפת בבית.
אני מאד לחוצה מההחלטה הזו. האם לא עדיף להקדים את המפגש, ולהפגש באופן הדרגתי רק בחוץ, למשך כמה שבועות ולאחר מכן לילה ביחד בבית פה ושם ולבסוף מעבר מלא?
או בכלל מה כדאי לעשות בסיטואציה כזו?
אני טסה לחו"ל לחודש וחשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה להכיר את הילדים לפני הטיסה, כך שבמהלך החודש הזה תוכל להבנות הדמות שלי בעיניהם, הם יראו שאני לא כ"כ איומה (סה"כ אני צעירה בת 24, ממש לא אמא חורגת סטייל), וכשאחזור מחו"ל חשבתי קצת לנסות "לשחד" עם מתנות
העובדת הסוציאלית כאמור מתנגדת, וטוענת כי החודש הזה שאהיה בחול הוא עוד חודש שהם לא יודעים עליי וזה טוב. למרות ששוב, הגדול כבר יודע.
ההבדל בין אם נפגש לפני חו"ל או אחרי חו"ל כאמור הוא 5 חודשים או חצי שנה לאחר שהוא עזב את הבית.
בבקשה עזרה אין לי מה לעשות ואני מרגישה שהעובדת הסוציאלית טועה ומטעה ותביא ליצירת מתח בין כל הגורמים המעורבים!
תודה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:36 13.02.12
|
דורון יקר,
אני מבינה לליבך. לא רק שאבדת את הקשר האינטימי בבית אלא שגם הקשר ה"נוסף", עם חברתך לעבודה, הסתיים, לעת עתה.
הקולגה שלך היוותה עבורך לא רק בת-זוג תומכת, אוהבת ונוכחת, בתקופה קשה זו בחייך, אלא גם הייתה שם עבורך על-מנת שתוכל לחלוק עימה את קשייך וכאביך אשר נגרמו (ועדיין נגרמים) מתהליך הגירושין ומהצורך לעזוב את הילדים. מעבר לעובדה שהיא אוהבת אותך ובגין זה הייתה שם עבורך, מי כמוה יכול להבין לליבך, שהרי היא כבר אחרי התהליך, היא כבר בסטאטוס של גרושה. היא הייתה עבורך מעין מקום לנחמה ומקור לכוחות נפש. כך, שהתחושה הזו, שאתה קשור אליה, כפי שכתבת, יכולה לנבוע מהרגשות שפיתחת אליה כמו גם מכך שהיא הייתה שם עבורך כאשר נזקקת לקשר אנושי חם ואוהב, למישהו שיהיה "בעדך".
למרות הקושי הכרוך בכך עליך למצוא את כוחותיך הפנימיים ולהתמקד כעת בפרידה מאשתך, כך שההסכם ביניכם יהיה הטוב ביותר לכולם, לילדים, לך ולה וכמובן, שיסתיים בהקדם האפשרי. תהליך גירושין מיטבי ומהיר ישרת גם את מטרתך הנוספת, החזרת חברתך לעבודה לחייך. כאשר תהייה ממוקד בעשייה ובקידום תהליך הגירושין תהייה עסוק פחות במחשבות עליה ועל כמה שאתה אומלל. נסה להתמקד ב"יש" ובמה שיש באפשרותך לעשות לקידום מטרותיך במקום לשקוע באומללות (וברור לי שהרבה יותר קל להציע מאשר לבצע...).
תהליכי גירושין אמנם יכולים לקחת שנים יחד עם זאת, אם שני הצדדים מעוניינים בכך, התהליך יכול להסתיים בפרק זמן קצר.
אם אתה חש שאין ביכולתך ל"אסוף את עצמך" בכוחות עצמך אולי יש מקום לשקול לפנות לאיש מקצוע אשר יוכל לסייע בידך ולהיות לצידך.
|
|
|
מוניקה הרשקוביץ
מאמנת אישית רב תחומית
052-4033683
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:09 13.02.12
|
שלום
אשמח להמלצה על מטפל משפחתי עם התמחות בטיפול בילדים במשפחות לאחר גירושין - בחיפה
תודה!!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:22 12.02.12
|
בוקר טוב,
אנחנו נמצאים בתהליכי גירושין. יש לנו ילד בן שנתיים.
אנחנו עדיין גרים ביחד באותו הבית (אני, האבא והילד), אבל מכרנו את הבית ואנחנו מפנים אותו בספטמבר.
אחרי שנפנה את הדירה, אנחנו עוברים לעיר אחרת , כלומר הילד יחליף את הגן המוכר (יהיה בספטמבר בן שנתיים וחצי)
מכיוון שמעבר הדירה (שכולל גם סוג של פרידה מהתא המשפחתי) וגם כניסה לגן חדש יהיו במקביל אני זקוקה להמלצה לגבי ההתנהלות.
כאשר אני מאוד דואגת לבן שלי ולגבי השפעה עליו של כמה דברים במקביל.
יש לי 2 אופציות ואשמח אם תגידו לי איזו עדיפה, כאשר טובת הילד היא במקום ה- 1 :
1.הילד יכנס בספטמבר לגן החדש במקביל פחות או יותר (אולי שבועיים קודם) ניכנס לדירה חדשה, סביבה חדשה , רק אני והוא – מזכירה שהשבועיים המדוברים בם בחודש אוגוסט, כלומר הילד יהיה בחופש מהגן
2. הילד יכנס בספטמבר לגן החדש ואני והילד נגור במשך 3 חודשים אצל ההורים שלי: סביבה מוכרת, בית מוכר , בה הוא יקבל המון חום ואהבה מהסבא והסבתא. ובסביבות חודש דצמבר נפרוש לדירה משלנו , כלומר יהיה לו עוד מעבר, אבל סביר להניח שכבר יסתגל לגן
איזו אופציה עדיפה לדעתכם ?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01:35 12.02.12
|
בני ידידי שלום,
תודה על שהקדשת מחשבה ובחרת על מענה לסיטואציה הכל כך מסובכת בה אני מצוי. אכן אני מודה ומתוודה שאם חלילה וחס הייתה נוגעת בי אחת ממחלותיה של אשתי (שלא לדבר על שתיהן!) - לא יודע איך הייתי שורד- ועל כן מודה אני לקב"ה על שעשני בריא.
בהחלט אני נותן בעין יפה ולפיכך גם מקבל אך לצערי נדמה לי שבחודשים האחרונים הצד המתרוקן - מתרוקן מהר.
דבריך נגעו בי אך היו לי קשים מלהפנים שהרי מי רוצה בסבל מתמשך ובחיים נטולי אהבה.
באופן טבעי פניתי לחלק הקל בתשובתך והלכתי לפורום פרידות, גירושין ובגידות - וכצפוי מצאתי שם יגון וכאב (זו הרי הסיבה שקיימים פורומים...) . בעודני קורא על תוגתם של הבוגדים, צדה לה עיני משפט של אחד הגברים שיש לו מאהבת כי "אנו צריכים לשאוף לחיות מאושרים ולא לחיות מתים"... לא יכולתי להישאר אדיש שכן לא פעם אני חש כך בדיוק.
כך או כך, נותרתי עם רגשות אמביוולנטיים ומקווה למצוא את הדרך הטובה...
מאחל לך חיים נהדרים, בריאים ומלאי אושר!
בתודה שוב,
דן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:39 07.02.12
|
שלום שרית
מכיוון שמדובר בילדים שנמצאים במיקוח, אני ממליצה לפנות לתהליך גישור שיעזור לכם להגיע להסכמות בכל התחומים. או לחילופין לפנות לעו"ד בעינייני גירושין כדי לבדוק מהן זכויותייך וכיצד להגן עליהם.
בהצלחה
גלאי סיגלית
יועצת זוגית
|
|
|
סיגלית גלאי
ייעוץ והדרכה בזוגיות ("מרתון זוגי")
אזור הדרום, ב"ש והסביבה 050-7682700
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:45 07.02.12
|
לסרט חדש דרושים זוגות שהחליטו להתגרש:
אם החלטתם לפרק את החבילה,
תנו לנו צ'אנס לעבור איתכם תהליך מהיר ויעיל של גירושין,
ולקבל ליווי מאנשי המקצוע הטובים ביותר בתחום- על חשבונינו.
לכל מי שחושש מהמילה טלוויזיה, חשוב לי להדגיש שכל זוג שמופנה או פונה אלינו מטופל בדיסקרטיות ורגישות ורק מי שמסכים לעבור את החוויה המצולמת (בסופו של תהליך בדיקה הדדית מעמיקה), אכן יצולם לטלוויזיה. הסרט יהווה מדריך מלא לחיי הגירושין ויחסוך לזוג הוצאה של כ50,00 ₪. אם זה מדבר אליכם... או שאתם מכירים זוג שזה יכול לעניין אותו.
צרו עימנו קשר :
מייל: sharonas22@gmail.com
טלפון: 050-9823205 - מיכל/שרון
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:46 06.02.12
|
כל יום זה מאבק חדש! מה עושים? מה בוחרים? את הבעל הטוב היציב הנאמן האוהב התומך הנותן ה....או את המאהב שאיתו את חווה דברים שאין אותם בבית וגם לא יהיו.
גם לנו יש ילדים קטנים, שנורא רוצים משפחה שלמה....
היינו כבר על סף חתימת הסכם גירושין, וחזרנו כי אני אוהבת אותו, את בעלי.
אבל גם אוהבת את המאהב שנותן לי להרגיש כ"כ נאהבת רצוייה ונחשקת...קונה לי מתנות מפנק ומחזר בלי הרף.
אני מרגישה זוועה, על סף פירוק נפשי טוטאלי!!!
מה לעשות? למישהו יש תשובות, נכון צריך לחתוך ולהחליט ולשחרר....אבל....
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
02:36 03.02.12
|
שלום רונה
היחסים עם האב יהיו פונקציה של ההתייחסות אליו מצד האב. אני מציע לך לא להתערב רק לעודד את היחסים ביניהם.לא להסית נגד האב לא להגיד עליו מילים רעות ולא לריב עם האב הנוכחות הילד.
את גם לא צריכה להזכיר את האב יותר מדי. וכשאת מדברת עליו רק בצורה חיובית.
ילדים מעדיפים בית שקט עם הורה אחד על בית מלא מתחים עם שני הורים.
|
|
|
טובי פלד
פסיכולוג מומחה . מטפל ומאבחן.מגן לילד במערכת ה"חינוך". בברכה הצלחה.
גזית 4 גבעתיים 050-5406680
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:43 02.02.12
|
שלום רב,
שמי רונה ואני בתהליך פרידה מבעלי אחרי 5 שנות נישואין.
יש לנו ילד בן 3 וחצי והוא נולד בארץ וחי פה עד גיל 3
בגיל 3 עברנו לגור באנגליה מאחר ולאביו היו קשיי קליטה בארץ.
כל התקופה הזו היו כל הזמן ריבים וקונפליקטים ביננו,ולאחר לחץ מסיבי מצידו עברנו לגור
באנגליה.
לא אני ולא בני הסתגלנו לחיים שם וחזרנו לארץ כעבור 5 חדשים.
כעט בני חזר לגן שהיה בו והוא ממש מאושר(להבדיל מהגן באנגליה שהיה לו קשה כל 4 חדשים),כרגע האבא נשאר באנגליה ואנחנו בהליך גירושין.מה שמוזר הוא שהילד לא מזכיר את אביו ולו לשנייה,אנחנו כבר חודש פה והוא אפילו לא אומר שמתגעגע אליו.
שאלתי היא :האם זה נורמאלי שהילד לא מזכיר את האבא?איך מתמודדים עם גירושין כאלה,מאחר שאחרי שניתגרש בני יראה את אביו רק מספר פעמים בשנה?
איך להסביר לילד על הפרידה?
תודה רבה
רונה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:52 30.01.12
|
סמדר שלום, תודה שענית על השאלה שלי,
רציתי רק להגיד שילדה שלי די פתוחה ואנחנו מדברים על כל נושא, היא תמיד מספרת מה טוב לה,מה הדברים בגן שמפריעים לה, כלומר היא יודעת שהיא יכולה להגיד כל דבר ולדבר עליו,כך זה נהוג אצלינו בבית,אני תמיד מקשיבה לה.הנושא של גירושין לא עלה אף פעם, כי אף פעם היא לא שאלה על זה.פשוט קיבלה את זה.לכן הבכי ללא סיבה מאוד מדאיג אותי שהיא לא יכולה להסביר לי למה.תודה .
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:29 22.01.12
|
ללילך,
גירושין הוא אקט קשה מאוד למבוגרים, לילדים, ובוודאי לאלה שחלשים יותר.
כיוון שהוא אקט כל כך קשה וטראומתי צריך לוודא שאכן מיציתם את כל האפשרויות על מנת להחזיר לכם את האהבה ואת התקשורת החיובית.
במידה ולא, עליכם לעשות הכל על מנת להישאר הורים טובים לבנכם ולהפגין רגישות גדולה לצרכיו המיוחדים.
אני ממליצה בחום על ליווי מקצועי תומך.
בברכה,
טלי מנדיוק
|
|
|
טלי מנדיוק
מטפלת אישית זוגית ומשפחתית. מטפלת זוגית קלינית בשיטת האימגו
ברקת 4 ד. 1 נווה סביון, אור יהודה 03-6349085
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:11 19.01.12
|
שלום,
אנחנו הורים לילד מאד רגיש ומופנם בן 7, שנמצא על סקלת באוטיזם אבל מדובר במקרה מאד קל.
לאחרונה חשבנו להתגרש כי איננו מוצאים יותר שפה משותפת והאהבה התפוגגה לה, אבל שנינו מאד חוששים ממה שזה יעשה לילד. במיוחד לאור מצבו ורגישותו.
איך מתנהגים במקרים כאלו? איך עושים את זה נכון?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:50 17.01.12
|
חיי
אתה משתמש בויאגרה וסיאליס. זכור הם תוספים מחזקי זיקפה.
הקושי שלך בשפיכה המהירה. תתאמן על שליטה בקצב האגן ותחזור למין ארוך ומגוון ללא חרדה עם שליטה בשפיכה כשהייתה.
|
|
|
ד''ר יעקב מאיר וייל
מטפל מוסמך לבעיות תפקוד מיני. פסיכיאטר מומחה ומנהל היחידה למיניות בהדסה עין כרם
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:33 16.01.12
|
לאחר 18 שנות נישואין התגרשתי מאישתי עקב בגידה (שלה).
לאחר התהליך הכרתי מישהי והתחלנו מערכת יחסים וזוגיות נהדרת. אבל שמגיעים למיטה יש לי בעיה לישמור על זיקפה (לעיתים לא מגיעה) וגמירה מהירה.
ניסיתי ויאגרה וסיאליס אך זה שיפר (אם בכלל) את התיפקוד.
יש לציין שבעבר לא ניתקלתי בבעיות מסוג זה ונהנתי מסקס פעיל ארוך ומגוון.
הנושא מאוד מעיק (ועלול לחסל) על המערכת יחסים הקיימת.
מה לעשות?
האם לתחליפי הויאגרה למינהם יש השפעה גדולה יותר?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|